שיעור הקבלה היומי17 אפר׳ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 21.18.04 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
אוכלי המן והעלאת מ"ן - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "אוכלי המן והעלאת מ"ן", כותרת "העלאת מ"ן", קטע מס' 13. הרב בבקשה.
זה בעצם הנושא העיקרי, כי הפנייה שלנו לבורא היא מפעילה את העבודה שלו, את הפעולה שלו כלפינו, ובלי שאנחנו נפעיל אותו הוא לא יתעורר כי זה לא לפי הרצון, לא לפי ההתקדמות שלנו. ולכן העלאת מ"ן היא בעצם הפעולה היחידה אפשר להגיד שאנחנו חייבים ללמוד לעשות, לבצע אותה כל יום, ודווקא ככל שאנחנו נעשים בזה יותר ויותר מנוסים, מומחים, יודעים, נחרצים, בזה נמדדת הקומה שלנו. כי סך הכול ברור לנו שרק בקשר שלנו עם הבורא, וזה יכול להיות רק על ידי מ"ן ומ"ד, הכול תלוי בזה.
מצד שני, אנחנו קוראים ש"יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק"1, זאת אומרת רצון הבורא שהוא במאה אחוז רצון להשפיע הוא כולו כולו מכוון אלינו, ואם בכל רגע ורגע אנחנו לא מתקדמים להעלות לו את החסרונות שלנו לקבל ממנו, אז הוא מצטער, וזה נקרא "צער השכינה". שהיא מאוד מאוד רוצה לתקן אותנו, למלא אותנו, אבל אם אנחנו עדיין לא דורשים את זה, זה כאילו שילד חס ושלום חולה וההורים לא יכולים לתת לו כל טוב שבעצם ניתן לתת לו.
לכן צריכים להבין את צער השכינה כי אם אנחנו רוצים לעבוד בעל מנת להשפיע, לזה אנחנו צריכים לדאוג. זאת אומרת, עד כמה אנחנו פועלים כדי למלא את רצון הבורא ולא רצוננו האגואיסטי, ולחשוב על צער השכינה, צער הבורא. ולכן גם כתוב "תעשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך"2, זה העלאת מ"ן בעצם. שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו יכולים לאחד את החברים, לחבר אותם יחד כדי לגרום ליצירת הכלי, מקום כדי לקבל מהבורא את כל מה שהוא רוצה לתת, וכך להתקדם.
זאת אומרת, בעצם העבודה שלנו היא כולה מכוונת לבורא, אבל כדי להגיע לפנייה נכונה אליו, אנחנו צריכים להתעמק ביחסים בינינו כדי לקחת משם את החסרונות וכך להעלות אותם, וזו בעצם העבודה שלנו. חוץ מזה, צריכים לא לשכוח שאנחנו נמצאים במצב של הדור האחרון, שכל מה שאנחנו מגלים בין החברים, מגלים כדי לתקן את היחסים האלו, ואז יש לנו עבור מה לבקש את הבורא.
אנחנו גם צריכים לראות בין העשיריות ובין כל בני ברוך לאנושות, שכל מה שקורה עד היום הזה קורה כהכנה, כהמשך השבירה שאותה אנחנו צריכים עכשיו, בדור האחרון, להתחיל לתקן. זאת אומרת, לא היו תיקונים לפנינו, אלא הכול זה עוד המשך והמשך ארוך כל כך משבירת הכלי דאדם הראשון ועד היום הזה. ואם אנחנו מתחילים להעלות מ"ן כדי לתקן את היחסים בינינו, זו בעצם אותה הבקשה של התיקון שאנחנו מעלים לבורא אחרי שבירת הכלי דאדם הראשון.
זאת אומרת, הדור האחרון זה דור שמתקן את כל מה שהתגלה כשבירה לפניו. וכל הגדולים, המקובלים בכל הדורות הם סך הכול עשו הכנה כדי שאנחנו נוכל לממש את זה בפועל בינינו. אבל התהליך שהאנושות עברה ואנחנו עברנו זה תהליך של שבירה כדי שאנחנו היום נתחיל לראות אותה כהכנה לתיקון, וזה דווקא מתגלה בדורנו, בדור האחרון.
אז נשתדל להבין את מהות היחסים בינינו כיחסים בין הכלים השבורים שבמערכת אדם הראשון, ועל זה לבקש, להעלות מ"ן, לבקש מהבורא שיעשה חיבורים בינינו כדי שיהיו לנו רצונות מוכנים לקבל את השפע שלו שהוא כל כך רוצה לתת כי "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק".
ניגש לחומר שלנו.
קריין: אנחנו קוראים קטע מספר 13 במסמך "אוכלי המן והעלאת מ"ן",
כותרת "העלאת מ"ן".
"זה כלל "כל מצב ומצב נקרא עליון ותחתון". נמצא, שבו בזמן שמצא חסרון במצב שבו הוא נמצא, לכן במצב הב', הנקרא "מצב של חסרון", והחסרון הזה נקרא עתה "תחתון", גורם שיעזוב את המצב הקודם, וישתדל לתקן את החסרון מה שהוא מרגיש עתה.
זה נקרא בעבודה, שהמיין נוקבין של התחתון גורמים התעלות בדרגה להעליון. היינו להמצב הקודם. וזהו שאמר האר"י הקדוש, שהתחתון על ידי המ"ן שלו, גורם עליה להעליון. נמצא כנ"ל, שרק החסרונות, הנקרא "יסורים", גורמים את העליות, שעל ידם מתעלים תמיד ללכת קדימה."
(הרב"ש. מאמר 27 "מהו, שכל עשב - יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה" 1990)
את הייסורים האלה צריכים לעבד נכון, כי זה לא ייסורים של האדם, אלא שהוא ישתדל להעביר אותם לייסורים של השכינה, של הבורא, של כל הכלי. האדם הראשון השבור סובל מפני שהאדם עכשיו גילה שיש כאן קלקול, שבירה שהוא יכול לתקן. ולכן כאן זו הבעיה שצריך עכשיו להעלות ועל ידי העלאת מ"ן, הבורא הוא המתקן, אנחנו רק מבקשים, כי אור עליון יודע לעשות את הפעולה הזאת ולא אנחנו, אבל אנחנו צריכים לאתר את המצב השבור ולבקש עליו תיקון, ולא שזה דאגה לעצמנו אלא דאגה לכלי הכללי.
רק את החסרונות אנחנו צריכים לסדר יפה ונכון, שלא אנחנו סובלים אלא השכינה, הבורא סובל. הוא רוצה לתקן את הכלי, הוא רוצה להביא אותו לשלמות, ואנחנו צריכים כל פעם לעלות מדרגת הרגשת הנזק האגואיסטי שלנו, כמה שרע לנו, לכמה שרע לקבוצה, לאנושות, לבורא. כמה שאדם יכול לצאת בזה מחוצה לעצמו לכלי חיצון יותר, זה בעצם העיבוד הנכון של החיסרון שהתגלה בו. הבורא מגלה בנו חיסרון פרטי, אנחנו צריכים לעבד אותו, להעלות אותו לחסרון הכללי ולבקש את זה ממנו, לבקש ממנו תיקון אליו.
שאלה: כאן בקטע נאמר שהתחתון מעורר עליה בעליון.
כן. התחתון מעורר את העליון לפעולה, מבקש מהעליון לעשות תיקונים ולמלאות כלים מתוקנים אחרי זה. שתי פעולות יש כאן, תיקון שמגיע מהעליון לתחתון, וכשהתחתון יהיה מתוקן אז הוא יוכל לקבל גם מילוי, ואת שתי הפעולות האלה העליון עושה על התחתון. ולזה אנחנו צריכים להיות מוכנים. נרצה שזה יקרה.
התיקון שאנחנו מבקשים זה החיבור בין החלקים השבורים, במידה שהחלקים האלה יתחברו, יתאחדו, יהיה אפשר למלא אותם. החיבור לא תלוי בגודל של החלקים, אלא בעוצמת השבירה שביניהם, ולפי עוצמת השבירה כשהם מגיעים לאיחוד, לחיבור, אז המילוי, האור העליון יכול להתגלות בהם לפי העוצמה, לפי אופי הקלקול והתיקון. ככה זה עובד.
תלמיד: מה זה אומר בניית השכינה, איך להרגיש את זה?
להרגיש, האדם יכול במידה שהוא משתדל להיכנס לזה ולהרגיש, עד כמה שהוא רחוק מהזולת ועד כמה שהוא רוצה להתאחד עם הזולת. זה לא תיאורטית, זה לא כאילו, ולא באוויר, אלא בצורה פרקטית אנחנו צריכים לממש את זה בינינו, ברצונות, ולא במחשבות.
תלמיד: איך זה מתבטא ברצונות, צער השכינה?
"צער השכינה", זה נקרא שאני מרגיש צער הבורא שרוצה לתקן ולמלא את הנבראים, אבל הנבראים לא רוצים ולא מוכנים לזה. כל ההבדל בין מה שלפני הבריאה ואחרי הבריאה עם הנבראים, הוא בזה שהנבראים מתחילים להיות כשותפים בתיקון. ולכן כאן הבורא לא יכול לפעול, אלא לפי כמה שהנבראים דורשים ממנו, מבקשים ממנו, כמה שהם מסוגלים להבין מה שהוא עושה ולרצות שזה יעשה.
תלמיד: יש רצונות של החברים שאני מרגיש, אז איך בזה אני ארגיש גם את הרצון של הבורא שרוצה להשפיע?
דרך רצון להתקרב לחברים, אפשר יהיה גם להרגיש רצון להשתתף בזה מהבורא. זה מגיע לאט לאט. זה מגיע על ידי החיפושים האלו. סך הכול זה נמצא בנו, רק עדיין למטה מדרגת הרגש. עוד לא מרגישים. זה כמו שאנחנו רואים על הילדים הקטנים, יש הרבה פעולות שאנחנו עושים לידם, איתם, והם לא יודעים, הם לא קולטים, הם משתתפים בזה בצורה פאסיבית, כך איתנו.
תלמיד: איך מגיעים להרגשה הזאת של צער השכינה?
"צער השכינה" זה נקרא שאני רואה בחברים שלי, בקבוצה שלי, שאנחנו לא מסוגלים להגיע למצב של להיות כאיש אחד בלב אחד. זה צער השכינה, ואז אני מצטער על זה. וכמה שאני מצטער, אני יכול לתאר לעצמי שהבורא מצטער על זה עוד יותר, פי כמה וכמה. לפי הדרגה שלי שהיא כמעט אפס, והדרגה שלו שהיא מאה, כמה הצער שלו יותר גדול.
נגיד שילד חולה, הוא לא יכול לישון, לא יכול לאכול, לא יכול לשתות, לא יכול שום דבר, בוכה בלבד, עד כמה שיש לו צער לעומת הצער של האמא, שהיא בכל הקומה שלה משתדלת ועושה כל מה שרק אפשר, זה צער השכינה, אם אפשר כך להגיד, אנחנו לא יכולים כאן למדוד בין הקומות, אבל ככה זה.
שאלה: אדם בדרך הרוחנית עובד בקבוצה והוא מגלה חסרונות. אתה אמרת שהבורא מביא חיסרון פרטי לאדם, והוא צריך לשייך אותו לתיקון הכללי. מה הכוונה?
אני צריך תמיד להשתדל להעביר את הבעיות, הרצונות, הצרות שאני מגלה, שאני משייך, לרוחניות שלי, לרוחניות של החברה, שאני לא אהיה בהרגשת הצער שלי, כי זה אגואיסטי, אלא צער של הסביבה, של החברה, של הקבוצה. אך ורק בצורה כזאת אני מתקדם לקראת הרגשת החיסרון הנכון שעליו אני יכול לבקש מהבורא לתקן ולמלא.
תלמיד: זאת אומרת, שאם אדם מנסה להתחבר בקבוצה ולא מצליח, הוא לא יכול לבקש. הוא יודע שזה בגללו, בגלל התפיסה שלו, שהוא לא מתוקן כלפי העשירייה, אבל הוא לא יוכל לבקש על עצמו.
הוא יכול לבקש על זה, כן. אני לא מדבר על זה, אני מדבר על יחסים בקבוצה, אם הוא רואה, אז הוא צריך לבקש על זה מהבורא במיוחד. אבל זה שהוא לא יכול להתחבר, זו עדיין העבודה שלו הפרטית, אם אפשר כך להגיד. זה להעלות לבורא, ולבקש. הוא בעצמו לא יוכל לעשות את זה, לא יוכל. כמה שישתדל, ישתדל, אבל כל התיקונים אנחנו צריכים להבין, הם לא באים כל כך על ידי הפעולות שלנו למטה, אלא על ידי ההארה מלמעלה. לכן יש הרבה אנשים שעושים כל מיני פעולות, הפעלות ביניהם וזה לא כל כך מועיל. לא שזה מיותר, אבל זה לא שבצורה קצרה אפשר להגיע לתיקונים. התיקונים האמיתיים הם כמה שאדם יותר מהר מעלה את כול החסרונות שלו לחיבור למעלה.
אז יש כאלה שלא אכפת להם עדיין, יש כאלה שיושבים ובוכים, "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו"3. יש כאלה שעובדים עם הקבוצה בצורה פיסית, זה עובד, אבל זה סך הכול עובד כהכנה לבקשה לבורא. וזה כשמגיע לבקשה מהבורא, שם בעצם העבודה האמיתית הנכונה, שמבקש מהבורא ממש מה שחושב שחסר לו, ורואה עד כמה שמשתנות הידיעות שלו, ההסתכלות שלו על המצב שקורה מפני שהבורא כבר מתחיל לתקן לו את הראייה, מתקן את השאלות שלו, מתחיל לתקן את המ"ן שלו, וככה הוא נמצא כבר בעבודה הדדית עם הכוח העליון.
שאלה: היום ובשיעורים הקודמים הדגשת שאנחנו נמצאים בדור האחרון, ושהכרחי להתכלל בכלי של העשירייה ובכלי של כל הכלי העולמי וגם בכל האנושות. איך לכלול את התפילה של כל העולם?
בבקשה תחשוב על זה, ולא על מה שנראה לך. אנחנו לומדים בשלבים, וכך נתקדם בשלבים. וזה ששמעת שזה דור האחרון וכל האנושות צריכה להיות בזה, אז לא לקפוץ. אין לכם כלים, אין לכם הרגשה, אין לכם הבנה איך לעשות, ולכן תעזבו את הדברים האלה. על מה שאנחנו לא לומדים, אלא רק מדברים בכללות, לא לעשות שום דבר. אתה עוד לא תיקנת שום קשר עם החבר הקרוב שלך, אתה כבר רוצה לצאת לאנושות. לא לעשות דברים כאלה. זה רק יבלבל אתכם. אתם תפזרו את הכוחות שלכם, ושום דבר לא יצא מאף אחד מכם אם אתם תעבדו לפי השכל שלכם.
קודם כל, הכול צריך שיהיה מכוּון לעשירייה, וגם קשר בין עשיריות, ולפעמים התקשרות אולי עם העולם הגדול הכללי, וגם זה רק כדי לקבל משם חיסרון לחיבור בעשירייה עוד יותר עוצמתי. רק בצורה כזאת אנחנו צריכים לסדר את עצמנו, ולא מיד עכשיו להתחיל לקשור את עצמנו אפילו עם כל בני ברוך הכללי ועם האנושות. לא. אין לנו עדיין יסוד, חיבור בתוך העשירייה, זו הבעיה. שיהיה לנו כלי פרטי ועשירייה יחד כולה כאחד, אז נחשוב הלאה.
שאלה: אנחנו כאמור הדור האחרון לגלוּת, ומכאן הדור הראשון לחיבור, לגאולה. ואנחנו למעשה נעשינו שותפים לבורא. והשאלה היא, איך אנחנו יכולים לתקן את הכלים השבורים ובמינימום ייסורים לבורא ולנו ולהעלות מ"ן נכון לבורא?
אנחנו לומדים על זה כל הזמן, אני לא יודע מה עוד להוסיף. אתה שואל, איך לעשות תיקון? לעשות תיקון על ידי חיבור, כי כל הנושא הוא שבירה שאנחנו צריכים לתקן, לאחד את החלקים השבורים. איך לאחד אותם? על ידי העלאת מ"ן, בקשה. הבקשה צריכה להיות נכונה, מה אנחנו מבקשים? חיבור בינינו, כי אנחנו החלקים השבורים, שנרגיש בינינו איפה אנחנו לא מחוברים, איך אנחנו יכולים להיות מחוברים, על ידי איזה כוח נהיה מחוברים? וכן הלאה. אנחנו צריכים לחפש את כל הדברים האלה, איך זה יכול להיות, איך זה יכול לקרות, למי אנחנו פונים? וכך נגיע.
תלמיד: כי רוב הקלקול שאני רואה, זה בתוך העשירייה עצמה. זאת אומרת, איך אנחנו מצליחים בתוך העשירייה להתחבר למרות כל הדחיות וכל העביות שיש בנו? זאת השאלה, איך נעלה את המ"ן כך?
התיקון העיקרי הוא ודאי בתוך העשירייה עצמה. כל אחד בתוך העשירייה שלו. שם הקלקול ושם התיקון. ואת כל היתר שאנחנו רוצים לצרף לעצמנו, עשיריות חיצוניות ואת כל האנושות, זה יבוא, זה רק כתוספת שתצטרף לתוך העשירייה המקורית שלי ואני אצטרך לעבוד על זה כמו על בעיות שבתוך העשירייה. הכול בכל זאת נסגר בתוך העשירייה.
שאלה: כשאנחנו מדברים על להעלות את החיסרון, האם אנחנו מדברים על לבקש מהבורא שנרגיש שהחבר חסר לנו וזהו החיסרון שאנחנו צריכים להשיג?
גם זה יכול להיות, העיקר אנחנו רוצים להרגיש את עצמנו כולנו יחד, בצורה, במידה, בעוצמה ביחד, שהבורא יכול להתגלות וליהנות מזה. ולפני זה, אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את צער השכינה. כמה שהאדם הפרטי מצטער, כך עד כמה הכוח העליון שהוא כולו מנהל אותנו, עוקף אותנו, עוטף, מחזיק אותנו על הידיים, מצטער בזה שאנחנו לא רוצים להיות מחוברים כמו שצריך. תתאר את צער השכינה, כמו שאימא מצטערת מהתינוק שלה כשהוא לא בסדר.
שאלה: איך אנחנו עוברים מהרגשה שהבורא הוא האבסולוט שלא צריך שום דבר מאיתנו, להרגשה שהוא סובל, כמו השכינה שסובלת?
יש כמה שלבים לתיאור הבורא על ידי הנברא. יש כוח עליון שהוא בכלל לא שייך לנו, "העליון", שהוא אפילו לא שייך למציאות שלנו. יש כוח שהוא כבר שייך למציאות שלנו, שברא אותו, מחזיק אותו, מילא אותו, וכך המציאות הזאת קיימת כולה בתוך הכוח הזה שהוא נקרא "בורא".
יש כוח שהוא כבר מתחיל לייצב את המציאות הזאת עוד יותר, זאת אומרת קרוב אלינו, מצומצם, ומתחיל לייצב את המציאות שלנו עם כל הרצון לקבל, עם כל הנטיות שלו, התכונות שלו, הדרגות שלו וכך אנחנו לומדים את זה בד' בחינות דאור ישר. ואחר כך אנחנו לומדים כבר אחרי ד' בחינות דאור ישר, וכל התהליך שעוברים את ההבחנות האלה של הרצון לקבל שברא, איך הוא מטפל בזה.
לכן מצד הבורא אנחנו גם יכולים ללמוד חמש רמות, אבל הרמות הגבוהות ביותר האלה ששם כביכול אין קשר בין הכוח העליון לבין הנבראים, בזה אין לנו כאן שום עסק. מה קורה אחר כך איתנו כשאנחנו מסיימים את התיקונים ומגיעים יותר ויותר להשתוות הצורה, ל"אין עוד מלבדו", ו"כבודו מלא עולם" ועוד ועוד דרגות כאלה שכבר למעלה מקלקול ותיקון? כשנגיע לזה אז נדבר. אבל אנחנו מדברים עם הבורא שנקרא "בוא וראה", שהוא מתראה לנו בהתאם לתיקונים וקלקולים שלנו בצורה יחסית.
תלמיד: לגבי צער השכינה, האם ניתן להגיד שצער השכינה זאת ההבנה וההרגשה בתוך העשירייה איזה חיבור אמור להיות, איזה חיבור הבורא מצפה מאיתנו והשתוקקות אליו?
לא. אתה כאן מחליף את המצב של השכינה למצב של הקבוצה. אבל בכל זאת, לכיוון זה תמשיכו.
שאלה: מצד אחד הבורא נמצא במנוחה מוחלטת, לא משתנה ולא ישתנה. מצד שני, אני מבקש ממנו שיתחיל לעשות משהו שיתחיל להשתנות, איך לסדר את הבקשה שלי?
את הבקשה שלי אני צריך לסדר לבורא שיכול להשתנות ויכול לשנות, והכול נמצא בידיים שלו, והוא נמצא גם בתוך כל השינויים האלה וגם למעלה מכל השינויים האלה, אין לו שום הגבלות.
שאלה: איך אני יכול להרגיש את צער הבורא בזמן שאני מרגיש שהוא זה שמסדר את כל זה?
כן, הוא רוצה להביא את הנברא לדרגתו, לדרגת הבורא, ולכן הוא בעצם מעביר אותנו דרך כל המצבים האלה, מאין ברירה. כי אנחנו צריכים להיות כלולים מכל המצבים שהם הפוכים מהבורא ומכל המצבים שהם הבורא עצמו, וכך כיתרון אור מתוך חושך, אנחנו צריכים להיות כלולים משניהם, אז הנברא יהיה ממש באותה הדרגה כמו הבורא.
שאלה: לפעמים לא מצליחים אפילו להתחיל להתפלל, האם נכון לכתוב תפילה ולקרוא אותה במצבים כאלה?
כן, אני יודע את זה גם על עצמי שכך הייתי עושה, הייתי כותב במחשב ואז מסתכל מה אני כותב, מתקן, מוסיף, עושה הגהה, ואז לאט לאט משך נניח עשר דקות אני יכולתי לייצב כמה משפטים. זה טוב. במיוחד על מחשב כשאתה יכול לעשות משהו מחדש, אחרת. כן, זה טוב, זה כדאי.
קריין: אנחנו בקטע מספר 14.
"אם אין אתערותא דלתתא, לא בא על זה עזרה מלמעלה. וזה נקרא עבודת האדם, היינו מה שיש לאדם לעשות," זאת אומרת, אם אנחנו לא מתחילים מלמטה, אין שום תגובה מלמעלה. יש תגובה, איך אנחנו הגענו לחכמת הקבלה, לכל עבודת הבורא, יש עבודה, אבל זאת לא עבודה פרטית, אלא כללית שכל האנושות מקבלת איזו התעוררות מלמעלה. ועכשיו אנחנו רוצים להיכנס ליחס הפרטי. "כי עניית התפילה שייך, אם יש איזה תפילה מלמטה, שזהו נקרא עליית מ"ן, היינו שהאדם מעלה את החסרון, מה שחסר לו, ומבקש מה', שימלא לו את חסרונו.
לכן, אם יש לו חסרון, בזה שלא יכול לעבוד בשלא על מנת לקבל פרס, אז הקדוש ברוך הוא נותן לו את המיין דוכרין, שהוא מלוי החסרון, שהקדוש ברוך הוא נותן לו את הכוח הזה. אבל אם אין האדם מבקש את זה, זאת אומרת מה שלא יכול לעסוק שלא על מנת לקבל פרס, ממילא לא שייך לומר מלוי חסרון.
ובכדי שהאדם ירגיש שזה נקרא חסרון, על זה מוכרח להיות חינוך מיוחד, אחרת לא מרגישים שזה נקרא חסרון. ורק חסרון של מיעוט אור האדם מרגיש, היינו שאין לו התענוג בתורה ובתפילה, כמו שהוא מבין שצריך להיות."
(הרב"ש. 579. "והסירותי את לב האבן")
אין שאלות. כי הפסוקים הם גדולים ומדברים על כמה מצבים, ולכן קשה להתרכז במשהו. לא מביאים לנו אותם בצורה נכונה. אפשר לחלק אותם, לפחות את הפסוק הזה, אפשר לחלק לשלושה מצבים.
שאלה: מה זה חינוך מיוחד, כתוב פה צריך שצריך לקבל חינוך מיוחד, למה הכוונה?
חינוך מיוחד, איך להתקשר לבורא ולהיכנס עימו בעבודה הדדית, כי אתה מבקש ממנו והוא עושה לפי בקשתך.
שאלה: צריך לבקש מהבורא גם על צמצום, גם על מסך, וגם על אור חוזר? על שלושתם צריך לבקש?
אם תגיע לזה, אתה תראה האם צריך לבקש על כל פעולה ופעולה שאתה צריך לעשות, על כל תיקון ותיקון, תת תיקונים שאתה צריך לעשות, או על התיקון הכללי. זה אתה תראה במקום, אי אפשר לענות על זה ככה מיד. בעצם על כל פרט ופרט אתה תצטרך להעלות מ"ן, אבל יכול להיות שהבקשה הכללית כוללת בתוכה גם את הבקשות הפרטיות. זה יתברר במעשה.
שאלה: מה זה מיין דכורין ובאיזה תנאים אנחנו מקבלים אותם?
יש מיין נוקבין שזה מ"ן, שעולה ממטה למעלה, נניח מהאדם לבורא. ויש מיין דכורין שמגיעים מלמעלה למטה, מהבורא לאדם.
תלמיד: פשוט אנחנו מדברים על כך שהבורא תמיד משפיע, אז מה זה בדיוק מיין דכורין, מה התנאי הזה?
זה שהבורא נותן תמיד, זה לא שייך לנו. הוא נותן, הוא מחזיק את כל מעשה בראשית, את הכול. אלא אנחנו מדברים כאן על העבודה הפרטית בין האדם לבורא, ולא על כך שהוא נותן תמיד. שהוא מחזיק תמיד את כל הבריאה, זה ברור. שהוא מביא אותה לגמר התיקון, גם זה ברור. אבל אני רוצה בכל התהליך הזה לקבוע את היחסים האישיים שלי עם הבורא, "אני לדודי ודודי לי".
תלמיד יוצא שאנחנו תמיד צריכים להרגיש את המענה שלו?
לא תמיד, אבל נגיד שכן, ודאי להשתוקק לזה.
שאלה: כשאנחנו מעלים בקשה למ"ן, התיקון שמגיע, לפי מה שהבנתי, אף פעם לא נעים. מכיוון שאנחנו הפוכים, אנחנו מקבלים תיקון שאנחנו צריכים בעצמנו ללכת לעבר הבורא, איך נוכל להרגיש שזה טוב עבורנו, כי מהאימפקט הראשון אנחנו תמיד מסרבים לצורת התיקון הזאת, זה מה שאני לפחות מבין. איך אנחנו יכולים לקבל את העבודה הזאת בשמחה, איך נוכל לעשות את המעבר הזה?
על זה כתוב, "תעשה רצונך כרצונו", לפני זה אין מה לעשות. אני לא יכול לבקש משהו שאני לא רוצה. כי כך כתוב בספר, ולכן אני מבקש, אני לוקח ספר או סידור תפילה ומתחיל לקרוא תפילה שמישהו כתב. אז זה הוא כתב, זו העבודה שלו, אלה הבעיות שלו, כל מה שהוא גילה, זה לא אני.
אם אני באמת רוצה לפנות לבורא, אני צריך לעשות את זה בעצמי, ולכן יש כאן בעיה. כי אני צריך לבדוק את הלב שלי, את מטרת הבריאה, וכמה אני מחובר לזה או לא. על זה כתוב, "תעשה רצונך כרצונו",4 לפני זה אין לך מה לבקש.
קריין: נקרא שוב, קטע מספר 14.
"אם אין אתערותא דלתתא, לא בא על זה עזרה מלמעלה." זה ברור, שום דבר לא מושג, אלא בכוח התפילה. "וזה נקרא עבודת האדם," עלינו לעשות רק דבר אחד, להתפלל, לבקש, כל דבר, טוב, רע, מה שלא יהיה. "היינו מה שיש לאדם לעשות, כי עניית התפילה שייך, אם יש איזה תפילה מלמטה," זאת אומרת, לא יכול להיות שיבוא מלמעלה משהו, אם לא תהיה עליו בקשה מלמטה. יבוא ודאי, אבל זה כבר דבר כללי שקורה בהשגחה הכללית. "שזהו נקרא עליית מ"ן, היינו שהאדם מעלה את החסרון, מה שחסר לו, ומבקש מה', שימלא לו את חסרונו."
שאלה: מהי תכונת הלשמה, על מה עלינו לבקש?
בלשמה אנחנו רוצים שכל הדברים שאנחנו מרגישים שהם לא בסדר, אנחנו יכולים לתקן אותם בצורה כזאת, שהתיקון שלהם יהיה לא לטובתנו, אלא לטובת הבורא. "לשמה" זה נקרא שהכול לטובת הבורא, כמו שהוא מתייחס אלינו.
אנחנו לומדים שכל הבריאה מגיעה מרצונו של הבורא להיטיב לנבראיו, בכל מיני צורות להיטיב לנבראיו, ולכן כשאנחנו פונים אליו, אנחנו צריכים לפנות לפי ההבנה הזאת, איך אנחנו מסייעים לו להיטיב לנבראיו. הנבראים זה אנחנו. אז לא לעבוד לפי האגו שלנו, אלא להיות כמה שיותר מתאימים לו, דומים לו, הוא רוצה להיטיב לנו, אנחנו רוצים שעל ידי להיטיב בינינו, ניתן לו אפשרות להיטיב לנו, וכך אנחנו עובדים.
תלמיד: ואם אני בכל רגע מגלה שכל פעולה שלי היא למען עצמי, אז לְמה להשתוקק?
הרי אי אפשר להשיג את זה.
בסדר, אני מבין שכל מה שאני אעשה, אבקש, אבכה, אתפלל, לא חשוב מה, יהיה לטובתי. מה עלי לעשות אם אני רוצה בכל זאת להתעלות למעלה מהאגו שלי, להתקרב לבורא? אז אני בכל זאת מבקש ממנו, תעזור לי להתעלות למעלה מהאגו שלי, להתקרב לחברים. בפועל ככה זה מתבטא, לצאת מעצמי, להתקרב לחברים, זה נקרא לצאת מעצמי ולהתקרב לבורא, זה אותו הדבר.
כמו שאנחנו לומדים, שכל מה שנמצא מחוצה לרצון לקבל של האדם, מהאגו של האדם, האדם לא מרגיש. אז אם אני מבקש "תעזור לי להתחבר לחברים", במידה הזאת, שאני אגלה נגיד שאני כן יכול להתחבר איתם, אני כבר עשיתי בזה צעד לחיבור עם הבורא. כך אנחנו צריכים להשתדל לעשות. לאט לאט, צריכים לעשות את הכול בהדרגה.
שאלה: מה זה עבודה משותפת של החברים בעליית מ"ן? מהטקסט זה נשמע עבודה מאוד פרטית, שכל פעם אדם מעלה מ"ן, אדם, אדם.
כן, אבל אנחנו נמצאים בכל זאת יחד בקבוצה, אז כל אחד אפילו במחשבות שלו, שהוא אולי לא כל כך שולט בהן, או כן שולט, אנחנו מתערבבים במחשבות שלנו, אנחנו משפיעים במחשבות שלנו זה על זה. ולכן, אמנם נראה לך שאתה נמצא בעבודה פרטית, זה לא נכון, אתה כולך נמצא בשדה, ובו הקבוצה משפיעה עליך, ואתה עליה. וכמה שתתאר לעצמך שאתה לבד, אתה לא לבד, אתה ממש נמצא בעבודה משותפת איתם.
תלמיד: וכשאדם פונה, אז יש לו בכלל פנייה לחברים, או שהוא פונה מהחברים לבורא? זאת אומרת, יש פנייה לחברים בזמן העלאת מ"ן?
למה לא? אתה רוצה לעורר את החברים, לקבץ אותם יחד ככל האפשר, ושאתם ביחד תפנו לבורא שיעזור לכם להתעלות למעלה מהמצב שבו אתם נמצאים. "להתעלות" זה נקרא לקבל איזו תכונת השפעה, ממלכות לבינה.
תלמיד: אז כשאנחנו רוצים להתחבר, קודם כל כדי להעלות מ"ן אנחנו חייבים להתחבר, אז אני ממש צריך לפנות לחברים במחשבה, בכוונות, בואו נעשה את זה קודם, בואו נתחבר קודם?
לפעמים אתה יכול לעשות את זה בפועל, לפעמים רק במחשבה שלך, ברצון שלך, כן.
שאלה: קראנו עכשיו בטקסט שאם אין התעוררות מלמטה אין תשובה מלמעלה. הייתי רוצה לדעת מה החשיבות של העלאת מ"ן מלמטה? כי עד עכשיו לא קיבלנו התעוררות, אז איך אפשר להעלות מ"ן?
אתם תנסו לפי מה שאתם לומדים, שומעים, מרגישים מה שאתם קוראים, ותנסו לפי זה להפעיל את עצמכם, זו לא בעיה. אפילו אתם כאפריקאים תראו מה קורה, כל האנושות עברה כל מיני מצבים של ההתפתחות הגשמית, הטכנולוגית, בכל מיני דברים, ולאפריקה זה הגיע אחרי כמה שנים יותר מאוחר. אז מה? זה לא אומר כלום, דווקא ההיפך הייתי אומר, שלקראת הדור האחרון אפריקה מצטרפת לתיקונים. וזה לא לגריעותא מה שהם לא עברו כל אלפי השנים אולי, או כמה מאות השנים האחרונות של ההתפתחות הטכנולוגית, המדעית, אלא ההיפך, הם עכשיו מתעוררים. ההשגחה העליונה מעוררת אותם כדי שהם יתחברו לגמר התיקון, לדור האחרון, ולא לפני זה.
זו דווקא תופעה מאוד מעניינת, אנחנו עוד נדבר עליה, נלמד אותה, שמצד אחד האנושות כולה הגיעה מאפריקה, ומצד שני עכשיו, בדור האחרון, אפריקה מצטרפת לתיקון. זה מעניין. לכן לא להתייאש ולא לעזוב, אתם תתקדמו, תתקדמו עוד, אני בטוח.
שאלה: אמרת שאני לא יכול לבקש משהו שאני לא רוצה באמת, ועלי לבדוק את עצמי קודם. ואם בדקתי את עצמי וגיליתי שבזמן תפילה משותפת אני לא רוצה מכל הלב, אין בי את זה, אני לא רוצה, נגיד, את תכונת ההשפעה עבור כל החברים, אז מה צריכה להיות תגובתי?
קודם כל, זה שאנחנו לא רוצים זה דבר טבעי, כי אנחנו עובדים עם הרצונות, עם שינוי הרצונות, שבעצם אין לך באף מדע או באף שיטה שאתה משנה את הרצונות, כאן אתה נכנס לחכמת הקבלה, לשיטה כזאת, שהיא משנה לך את הרצונות. ועוד יותר מרצונות, היא משנה לך כוונות, ולא סתם כוונות, אלא מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. עושה אותך הפוך ממה שהיית. ולכן מה לעשות? אנחנו צריכים להבין שכאן יש מדע חדש, שיטה חדשה, וצריכים להבין איך אנחנו מתייחסים אליה, לא כמו לכל דבר אחר, רגיל, ארצי, גשמי.
תלמיד: במקרה כזה יוצא שאני יכול לבקש עבור מה שקראנו בקטע, חיסרון על כך שאני לא יכול לעבוד בלי תענוג לעצמי?
ודאי, אתה יכול לבקש על כל דבר, אבל רצוי שאתה תבקש על הדברים שאתה חושב שכדאי לך לרכוש אותם ואתה לא מסוגל, שבאמת יהיה לך חיסרון. "חיסרון" זה נקרא שאני רוצה אבל לא יכול. אז כאן אנחנו מדברים על חיסרון לחיסרון. אני רוצה שיהיה לי רצון לתת, אז אני מבקש שיהיה לי רצון לרצון. אני לא יכול לתת, אבל שיהיה לי רצון לרצון לתת, את זה אני יכול לעשות, אז אני מבקש, ומה שיהיה יהיה. והבורא מבין באיזה מצב אני נמצא, המדרגה העליונה מרגישה את המדרגה התחתונה, אותי, ואז היא עושה מה שצריך. זה כמו שתינוק בוכה ואימא שלו מבינה למה הוא בוכה.
שאלה: ישנו מצב שאנחנו קוראים לו "אני בשבילו והוא בשבילי", האם הבורא מצפה לפעולות מאיתנו רק בגמר התיקון כדי שאנחנו נגיע לדבקות?
הבורא מצפה לפעולות שלנו כבר עכשיו, כדי שהפעולות האלה יביאו אותנו בהדרגה לגמר התיקון.
שאלה: האם אתה יכול להסביר את ההבדל בין לקבל מ"ן לבין לקבל מ"ד?
"מ"ן" זה נקרא בקשה ממטה למעלה, מהאדם לבורא. "מ"ד" זה נקרא מלמעלה למטה, מהבורא לאדם.
שאלה: האם החינוך הזה שמדובר עליו כאן, הוא בניה מדורגת על ידי המאור המחזיר למוטב דרך כל הפעולות שאנחנו עושים, קריאת מאמרים, הניסיונות להתחבר והתפילות שלנו?
כן, זה סך הכול מה שאנחנו עושים. אנחנו משנים את עצמנו, זה נקרא "מחנכים את עצמנו" כך שנהיה יותר מתאימים לכוח העליון עד שמצטרפים אליו, ועד שנעשים כל כך מקושרים אליו ומבצעים את הרצון שלו לפי הרצון וההבנה שלנו, עד שאנחנו ממש נכללים במערכת שלו. ואז הכוח העליון מקבל אותנו מדרגת המחשבה לדרגת המעשה, ואז אנחנו באמת מבצעים את הפעולות שהם גם הרצון שלו, המחשבה שלו, ושם אנחנו נכללים. וגם את הפעולות שאנחנו צריכים לעשות אנחנו גם מבצעים, וזו הדבקות של הנברא בבורא, כך זה נעשה.
זו עבודה מאוד מיוחדת, כשאנחנו יכולים, דרך המעשים שלנו, להתחבר עם כוח עליון שאין בו שום מעשה, אבל דרך המעשים אנחנו מתחילים לגלות את הרצון שלו, המחשבות שלו, להתכלל בהם ובצורה כזאת להבין, להרגיש, להשיג אותו, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". איך יכול להיות שמהמעשים שלי, שאני נברא, אני יכול להשיג את הבורא, כן? אז יש לנו כזאת אפשרות שאנחנו עושים כאלו מעשים כשאנחנו ממשיכים את רצון הבורא במעשים שלנו, ואז הבורא, בתוך המעשים שלנו, מתגלה, ואז אנחנו מגלים אותו ומתקנים את עצמנו יותר ויותר, עד שאנחנו נעשים כחלק בלתי נפרד ממנו, למרות שאנחנו נבראים, זה נקרא שאנחנו "מגיעים לדבקות בו".
עוד נדבר על זה ויהיה ברור לנו יותר ויותר כל פעם.
שאלה: קצת מבלבל אותי כשאתה אומר שאנחנו צריכים לברר בעשירייה את הכוונות שלנו איך לפעול, וצריכים לצאת מתוך האגו שלנו להתחבר עם חברים. אני יודע שאי אפשר לדבר פה על התדבקות בעבודה בעשירייה, אז אני רוצה לשאול אחרת. מה זה עשירייה מוצלחת? ניקח את קבוצת המיקוד לדוגמה, אנחנו מתבוננים על היחסים, ואיך שהם מדברים ביניהם, הם שומעים אחד את השני, תומכים אחד בשני, מוסיפים אחד לשני.
או שיש עשירייה אחרת, נגיד כמו העשירייה שלנו, שהיחסים הם יותר ג'נטלמניים, אולי לא כל כך שומעים אחד את השני, ויותר קוראים ציטוטים כשחברים אומרים שאין להם מה להוסיף אחד לשני. אז הקבוצה הראשונה באמת מקיימת את כל העקרונות שאנחנו לומדים, והשנייה היא קצת ג'נטלמנית כזאת, אז אולי היחסים אצלנו הם קצת מלאכותיים כאלה, איך העשירייה יכולה להצליח?
אני לא יכול לענות לך על זה בצורה מדויקת, אתה לא יכול להשוות אף אדם עם אדם אחר, על אחת כמה וכמה אף עשירייה עם עשירייה אחרת, לגמרי לא. יש לכל אחד ואחד מקום מיוחד במערכת אדם הראשון, בנשמה הכללית, ולגמרי אי אפשר לעשות ביניהם איזה חקר השוואתי, אי אפשר.
אין עשרה כאלו, עשרה כאלו ועשרה כאלו. כל אחד מאוד שונה, מאוד מאוד שונה מהשני. ולכן מה שמתאים לקבוצת בלטיה, לגמרי לא מתאים לתורכיה ולפיטר. אני קורא כאן לפי שורה אחת, איטליה, ברזיל, חייקוב, מוסקבה, כרמיאל, Midwest USA, רעננה בישראל. אי אפשר להשוות. ולכן במה שקבוצה אחת יותר מצליחה, יכול להיות שהקבוצה השנייה לא מצליחה, אבל היא מצליחה במשהו אחר, כי לכל אחד ואחד יש גם כן תפקיד משלו. יש כאלה שיותר מצליחים בחיבורים אבל פחות מצליחים בהפצה, שגם זה חשוב מאוד, וכן הלאה.
זאת אומרת שאין כל כך להשוות ולמדוד את הדברים האלה, אבל לקנא אחד בשני "תראה איך שהם עושים, למה אנחנו לא יכולים לעשות" זה כדאי. זאת אומרת, כדאי לנו לקנא מעשירייה לעשירייה כמה שאפשר יותר. זה מצד אחד, מצד שני אף פעם לא יהיו לך כאלה מצבים שכולם שווים, אין דבר כזה, דווקא ההיפך, ככל שיש חוסר שוויון זה סימן שאנחנו מתקדמים, וככה זה גם כן באנושות.
תראה בכמה שאנחנו מתקדמים, אז יש יותר זנים ויותר מכל מיני צורות למיניהן. הכול מתגלה בצורה הפשוטה של האלמנטים העיקריים של הטבע, היסודות, ואחר כך, מה קורה מהם? עד שבאים כבר תאים שמתחילים בעצמם לגדול ולהתרבות וכן הלאה, זה תמיד כך. אז דווקא כשיש שוני בין הקבוצות זה אומר עד כמה אנחנו מתפתחים יותר.
שאלה: עד כמה אנחנו יכולים להתערב ולעזור לחבר בעשירייה, לברר בעיות שהן לא רוחניות? נגיד יש לו בעיות בעבודה, או בבריאות, או במשפחה וכן הלאה. או שרק חיבור ותפילה לבורא?
כול חבר וחבר צריך לדעת שהקבוצה תעשה כול מה שהוא צריך כדי להתקדם בחיים, כדי להתקבל בקבוצה, כדי להתקדם בלימוד ובכל דבר החברים עומדים לידו והם מוכנים לעזור לו. אבל לא שהם בעצמם נכנסים וממש מתחילים לעשות במקומו פעולות במשפחה שלו, בעבודה שלו ועוד. לא, זה חייב להיות בהסכמה יפה, הדדית, מתוך אהבה. אם זה מתוך אהבה, אז הכול יסתדר. אבל ממש מובן לכולם שזה מתוך אהבה ואז הקבוצה יכולה להתקרב לאדם הפרטי ולעזור לו, לתמוך בו, ואז זה יהיה לטובת כולם.
תלמיד: מה זה אומר, שהגשמיות של החבר זה הרוחניות שלי? איך זה באופן מעשי?
עד כמה שאני עוזר לחבר בצורה גשמית, אז זה לא עזרה גשמית, זה נחשב מצדי ממש כעזרה רוחנית, כי אני עוזר לו מפני שאנחנו יחד עמו נמשכים למטרה רוחנית, ולכן כל עזרה אפילו שהיא גשמית היא נחשבת כהשפעה רוחנית.
שאלה: איך אנחנו יכולים לבקש כל הזמן, בצורה בלתי פוסקת, להיות בבקשה בלי קשר לעליות ולירידות?
זה הכול תלוי בחברה. החברה מסודרת מלמעלה כך, שכל אחד נמצא בכל מיני מצבים שונים מהאחרים, ואז אנחנו תמיד יכולים לקבל מחלק מהחברים הרגשת ירידה ומחלק מהחברים הרגשת עלייה. ואז אנחנו יכולים כל הזמן להיות במצבים כאלו, שיש לנו תמיד אפשרות להרכיב תפילה. התפילה בכל זאת, [צריכה לכלול] בכל מצב, גם מהמצב העליון וגם מהמצב התחתון.
אם קבוצה היא במשהו קשורה בתוך עצמה, יש להם תמיד אפשרות לסדר תפילה נכונה. להשתדל רק שכל אחד ואחד לא יבקש לבד ובכל זאת להתכלל עם האחרים.
שאלה: איך יכולה עשירייה כולה יחד לבטא אהבה כלפי חבר ספציפי?
אני לא יודע, אתם צריכים לדעת איך לעשות זאת. אני לא יודע על מה בדיוק מדובר. זה כל כך אישי. תדברו ביניכם ומה שתחליטו זה יהיה נכון. אין לי יותר מה להגיד.
שאלה: באיזה מצב צריכה להיות עשירייה כדי לשמוע את המ"ד, איזה פעולות פנימיות אפשר לעשות כדי להגדיל את הרגישות?
העשירייה חייבת להיות מחוברת במידה שהיא יכולה להרגיש את המ"ד שמגיע אליה, זאת אומרת מחוברת. כי מ"ד זה כבר מגיע לעשירייה והוא מגיע בצורה כזאת, שהיא מרגישה שהיא יכולה לעבוד עימו, להתעלות, לעבד בתוך עצמה. הכול רק כלפי החיבור.
לשאלות האלה כמעט אין מה לענות. אתם רוצים להצליח, אז להתחבר, עוד יותר ועוד יותר.
שאלה: האם כל חבר מרכיב את המ"ן שלו מהתכללות עם המ"ן של החברים?
רוצים או לא רוצים, ככה זה קורה. אבל רצוי שזה יקרה באמת. ודאי שרצוי שאנחנו נרכיב את המ"ן שלנו בקשר לחברים. ומה שכל החברים חושבים, אני בודק את עצמי האם זה באמת גם מה שאני רוצה, ואז אנחנו בצורה כזאת פחות או יותר מעלים את המ"ן.
תלמיד: אם כך יוצא שהמ"ן שלי הוא בעצם אף פעם לא שלי.
גם כך זה אף פעם לא שלך, כי אתה כבר תוצאה מהרבה מאוד מחשבות ורצונות שעברו דרכך ואתה אפילו לא מבין ולא אחראי מאיפה באות המחשבות והרצונות שלך. אבל אם אתה עושה את זה במכוון, שאתה רוצה להיות כלול עם החברים ואיתם יחד לעשות את התפילה, זה כבר בעוצמה אחרת.
תלמיד: אז התרגיל להעלות מ"ן הוא להתכלל עם הצער של העשירייה כל הזמן?
כן. התרגיל להעלות מ"ן זה מתחיל מזה שאתה נכלל מהרצון של האחרים בעשירייה ואתה משתדל להיות המעלה מ"ן לבורא, את המ"ן הזה. המ"ן זה כבר תוצאה מחיבור החסרונות.
שאלה: להיות בסיני, זה מצב של להשפיע על מנת להשפיע?
כשהם מגיעים לדרגת בינה?
תלמיד: כן. המצב להשפיע על מנת להשפיע, זה לא מצב ממש פעיל. כמו שאמרת, יש לי חולצה ואני לא צריך חולצה ולא צריך שום דבר.
מי אמר לך את זה?
תלמיד: זה מה שאני הבנתי במשך השיעורים, שהמצב להשפיע על מנת להשפיע, זה מצב די סטטי, שהבן אדם לא צריך למעשה שום דבר עבורו.
אז הוא מת?
תלמיד: אני מניח שהמ"ן שקיבלנו במדבר, זה כדי להפיח בהם רצונות מתוקנים, כדי שיוכלו להתקדם הלאה.
לא, אני לא מבין את ההילוך שלך ואני לא יודע איך אתה חושב. גם לא דיברתי במילים כאלה.
תלמיד: אני לא מייחס את זה אליך חס ושלום, אני רק מנסה להבין מה התוכן של המ"ן שהם קיבלו.
מ"ן זה לא מה שמקבלים, זה מה שמעלים. הם מעלים בקשות כדי להיות במצב של להשפיע על מנת להשפיע בדרגת הבינה. זה בעצם מה שקורה. ומזה הם מתמלאים, זה המזון שלהם, זה האוכל שלהם וזה נקרא "אוכל מן השמים". כשמקבלים מילוי באור החסדים זה מה שממלא אותם.
תלמיד: אני מתכוון שהם היו במצב להשפיע על מנת להשפיע ולא היו להם למעשה רצונות.
למה לא היו רצונות? מתגלים כל הרצונות הגרועים ביותר, אבל הם רוצים להתעלות למעלה מהרצונות האלה בכוח החיבור ההדדי, בדרגת בינה. הם רוצים להתעלות למעלה מהאגו שלהם, האגו כל הזמן גדל והם כל פעם מתעלים ממנו.
שאלה: איך אני יכול לבדוק אם העשירייה שלי נמצאת בחיבור?
אני צריך לקבל אותם, כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה, שהם תמיד בחיבור ואני בודק את עצמי האם אני נמצא בחיבור כמוהם. לדון את החברים לכף זכות, זו חובתי.
שאלה: אם נגיד בתוך העשירייה עושים את הבירור ומצליחים להעלות את המ"ן. האם יכול להיות מצב שיש עניית התפילה אבל לא מזהים אותה. מה לעשות במקרה כזה?
לעשות מעצמו יותר רגיש לבורא, זה אפשר לעשות דרך לעשות מעצמו יותר רגיש כלפי החברים. אין יותר שום אמצעי.
שאלה: ענית שלכל עשירייה יש את הייחודיות שלה. האם עשירייה צריכה לגלות, לדעת מה הייחודיות שלה ולתרום את הייחודיות הזאת לכל הכלי העולמי?
ודאי שכן. עד כמה שכל אחד מיוחד, זו בעצם הסיבה שהוא ישתתף בצורה המיוחדת הזאת בחיבור עם כולם ויתרום את הייחודיות שלו לכל הכלי.
שאלה: אמרת שחיסרון זה כאשר אתה רוצה אבל לא יכול. האם החיסרון אי פעם מתמלא?
חיסרון מתמלא בזה שהוא נשאר חיסרון ומושך אחריו חיסרון עוד יותר גדול. הכלי הרוחני הוא חיסרון להשפיע לבורא, והמילוי הרוחני זה שאני רוצה להשפיע לבורא. ויוצא שרק הרצון שלי להשפיע לבורא הוא ממלא אותי. כי אין לי במה למלא את הבורא, רק להביא לו את הרצון שלי. זה קצת אולי לא מובן אבל זה יתברר.
שאלה: מה הפירוש של דאגה לרוחניות של החברים?
אני תומך בהם בכל מה שהם צריכים כדי להתקדם לקראת הבורא, שאני תומך בהם בכול. זו העבודה שלי.
שאלה: האם הרגשת החיסרון זו התוצאה מההבדל בין המצב הרצוי למצב המצוי?
כן, זה נכון.
שאלה: אם לחבר יש בעיות גשמיות, האם יש מצידו חובה לבקש מהעשירייה או שיכול לפתור את הבעיות האלה לבד בלי לפנות לעזרה?
טוב יותר אם הוא מסדר את הדברים האלה בעצמו. אבל אם אין ברירה והם מסוגלים לעזור לו במשהו, וכך זה נהוג בעשירייה, לא שהם חייבים לו, אז הוא יכול להגיד להם. אם זה במסגרת המקובלת של עזרה הדדית ביניהם, אז הוא יכול לפנות לעשירייה, אולי הם יכולים לעזור לו. אבל מה שלא יקרה, זה לא צריך להשפיע במאומה על היחסים הרוחניים ביניהם, ממש כך.
שאלה: אמרת שעל כל פרט צריך לעלות מ"ן, האם זה אומר שאנחנו בעצם בונים את המסך?
אנחנו כל הזמן בונים את המסך. על כל העליות, ירידות, על כל השינויים, לאט לאט אנחנו מתקרבים למצב שהמסך יבנה.
שאלה: מה בעבודה שלנו, מהו העיקרון, שלא להיות אדיש ל"דם רעך" במצבנו?
אנחנו צריכים לדאוג שכל החברים שלנו יגלו את החסרונות שלהם לרוחניות. שאת כל החסרונות האלה אנחנו נוכל לחבר ולעלות למעלה כחיסרון אחד ואז הבורא יענה על החיסרון הזה בטוח, ויעלה אותנו דרגה קדימה.
אני מבין שהנושא שאנחנו עוברים, המ"ן ומ"ד, כל הדברים האלה, לא כל כך קרובים לנו, ומבלבלים אותנו ונראים לנו מנותקים מהמציאות שלנו עדיין. אבל אנחנו צריכים את זה, כי על ידי זה שאנחנו לומדים, דנים, אפילו סובלים מכל הנושאים האלה, אנחנו בכל זאת מעוררים את המאור המחזיר למוטב. שכנגד מ"ן ומ"ד, אין לנו שום דבר.
זאת אומרת, החסרונות שעולים ממטה למעלה, מ"ן, והשפע שמגיע ממעלה למטה, המ"ד, כל הכלים והאורות שאנחנו עוסקים בהם, הם, הם שמתקנים את הנשמה שלנו, ועושים אותה יותר ויותר רגישה לקבלת האור העליון, להשגת האור העליון. לכן אנחנו צריכים בכל זאת להמשיך בזה.
קריין: קטע מספר 15 במסמך המקורות.
"הנה ידוע, בכדי להמשיך שפע מלמעלה, צריכים להקדים אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. יש לשאול: בשביל מה צריכים אתערותא דלתתא? ומשום זה אנו מתפללים "יהי רצון למעלה", זאת אומרת, שאנחנו צריכים לעורר, שיהיה רצון למעלה, בכדי להשפיע למטה. שעוד לא מספיק בזה, שיש לנו רצון, אלא שצריך להיות רצון טוב גם מצד המשפיע." אומנם מהבורא יש רצון להשפיע, אבל חייבת להיות דרישה משלנו כדי שיפתח את הרצון להשפיע שלו כלפינו.
"ואף על גב שיש למעלה רצון כללי להטיב לנבראיו, מכל מקום הוא מחכה לרצון שלנו, שיעורר את הרצון שלו. היינו, שאם אין ביכולתנו לעורר את הרצון שלו, זהו סימן, שהרצון מצד המקבל אינו עדיין בשלימות. לכן, דוקא על ידי זה שאנו מתפללים "יהי רצון למעלה", מתרקם הרצון שלנו, שיהיה רצון אמיתי," זאת אומרת, שאנחנו לא מבקשים שיהיה רצון לבורא, אלא על ידי זה שאנחנו מבקשים שיהיה רצון לבורא, אנחנו בעצם מגדילים ומפרמטים נכון את הרצון שלנו, שאז הוא מגיע לצורה בשלה.
"לכן, דוקא על ידי זה שאנו מתפללים "יהי רצון למעלה", מתרקם הרצון שלנו, שיהיה רצון אמיתי, שיהיה כלי ראוי ומוכשר לקבלת השפע. [...] וזה ענין "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני". היינו, שהשם ית' אומר "רוצה אני במעשי תחתונים"."
(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ז. "יקריב אותו לרצונו")
כמה שאנחנו לוחצים על הבורא, בעצם אנחנו בזה מעבדים לנכון את הרצון שלנו.
שאלה: איך אנחנו מבטאים בצורה מעשית את הרצון לבורא כדי לעורר את הרצון הזה?
פשוט מאוד. כתוב, "תעשה רצונך כרצונו", אנחנו רוצים כמה שיותר לקרב את הרצונות שלנו לרצון של הבורא. שיהיו מותאמים הרצונות האלה לרצונות האלו, וכך שיהיה קשר ביניהם. על ידי זה שאנחנו משפיעים לחברים ורוצים להיות בקשר איתם, אז בהתאם לזה אנחנו מתקרבים לבורא. "מאהבת הבריות לאהבת ה'". וכך הכלי שלנו מתרחב ואנחנו נעשים מוכנים לקבלת השפע.
שאלה: כתוב בקטע, "לכן, דוקא על ידי זה שאנו מתפללים "יהי רצון למעלה", מתרקם הרצון שלנו, שיהיה רצון אמיתי, שיהיה כלי ראוי ומוכשר לקבלת השפע." מה זאת אומרת רצון אמיתי, מה, אין לנו רצון אמיתי?
ודאי שהרצון שלך שיקרי.
תלמיד: הווה אומר?
מה זה אומר? שמה שאתה אומר, זה לא מה שהלב שלך מרגיש.
תלמיד: מה זה אומר רצון אמיתי ואיך מגיעים לזה?
רצון אמיתי הוא, שכשאתה אומר "אני רוצה להשפיע", אז מלבד זה שהפה שלך כך אומר, צריך שהלב שלך יגיד.
תלמיד: אז איך אני מגיע לרצון אמיתי?
להתפלל שיהיה.
תלמיד: ואז אחרי שאתפלל, יגיע רצון אמיתי?
אם תתפלל נכון וטוב, אז זה יהיה. כן.
תלמיד: האם כדי להביא את הרצון האמיתי צריך להתפלל, או שצריך להגיע למעשים בתוך העשירייה?
גם אתה וגם העשירייה צריכים להבין שכול עוד לא יהיה רצון אמיתי, זה לא יקרה. הבורא לא מתייחס למה שאתה פולט מהפה, הוא מתייחס למה שהוא קורא בלבבות. ומה שיש בלב שלך, אתה בעצמך לא יודע.
תלמיד: אני מנסה להבין איך אני יכול בעבודה היומיומית שלי, להגיע לאותו רצון אמיתי שאתה מדבר עליו?
אם תתקרב לחברים תוכל לשנות את הרצון שלך, ואם תזדהה עם החברים בכל מה שהם רוצים להיות, אז זה בדיוק יהיה שווה למה שאתה תרצה לבורא.
תלמיד: במי זה תלוי, בי או שזה מלמעלה?
זה תלוי בך.
תלמיד: רק בי או גם בחבורה?
בך, לא בחבורה. כל הזמן אתה מחפש במי עוד, בך, רק בך.
תלמיד: אני חלק מהחבורה?
זה לא חשוב שאתה חלק מהחבורה, הכול תלוי בך.
שאלה: אני חושב שענית על זה אבל אני מבקש אם אפשר קצת להוסיף. במדבר הם קיבלו מ"ן מלמעלה, כמו שכתוב, "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", למרות שלא היה להם חסרון משלהם. השאלה היא, מה היה התוכן או המטען הרוחני של המ"ן הזה ללא חיסרון?
אנחנו לא צריכים להתבלבל. תמיד יש בקשה מלמטה ויש ענייה עליה מלמעלה, אז חלק מהדרך כשהם רוצים לעלות לדרגת הבינה, נקרא שהם אוכלים מ"ן מהשמיים. זאת אומרת, מקבלים מלמעלה, מדרגת הבינה, כוחות, והכוחות האלה ממלאים אותם. אמנם הם עדיין לא מקבלים על מנת להשפיע. אבל מלהשפיע על מנת להשפיע, כן יש להם מילוי. ולא לחשוב שאין להם שום דבר. במ"ן שהם מקבלם מהשמים, יש להם כל אותם הטעמים שיש בכל אוכל ואוכל, בכל מזון, בכל מילוי. כתוב אפילו, שמי שרצה לטעום בשר, טעם בשר. מי שרצה לטעום חלבי, טעם חלבי. הכול היה כלול במ"ן. זאת אומרת, זה לא מעין מזון לא מעובד, או לא טוב, שלא ממלא אותם, ודאי שממלא הכול, רק נקרא מ"ן מהבינה. מה חסר במ"ן מהבינה לעומת מ"ן מהכתר, חסר רק דבר אחד, שיש להם עוד חוסר השגה בנותן.
זה כמו שבזמני הקטנות, ילד משיג את ההורים, את האמא, שנותנת לו את הכול, הוא מבין את זה, אבל הוא לא מבין מה היא עושה כדי להאכיל אותו, מה היא מבטאה בכל הדברים האלה, עדיין אין לו כלים. אחר כך הם נכנסים למה שנקרא ארץ ישראל, הכלים שלהם גדלים, ואז באותו המ"ן שהם קיבלו קודם, שעכשיו הם גם מקבלים, והכול הם מקבלים מהשמים, זה לא מהארץ, כך מדברים, מדברים על הרצון שלהם שכאילו מגיע מהארץ, אבל הם מרגישים באותו המ"ן, באותו האור שמקבלים מלמעלה, שנמצאים בארץ ישראל, יותר את הנותן, יותר את העבודה שלהם.
שאלה: איך לבנות תפילה מהלב, במהלך השיעור, בצורה הפשוטה ביותר?
אני חושב שפשוט צריכים לבנות, רוצים שייבנה, צריכים להבין את הנחיצות לזה. מה עוצר אותנו מלהרגיש את עצמנו ברוחניות, או בכלל בגמר התיקון, רק חיסרון, חיסרון מצידנו, לא צריכים יותר כלום. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, אור אין סוף, בבקשה, הכול לפניכם. רק כלים אנחנו צריכים והכלים צריכים במשהו להיות מותאמים לאור אין סוף, לפי השתוות הצורה. איך הכלי מגיע להשתוות הצורה, בזה שהוא נמצא בכוונה על מנת להשפיע. את הרצון שלו, הרצון לקבל, הוא לא יכול לשנות, את זה הבורא ברא, אבל הוא כן יכול להוסיף לזה כוונה על מנת להשפיע. ולפי הכוונה הזאת הוא עובר את הצמצום, ונכנס למגע עם האור העליון, עם המילוי, עם הבורא.
אז רק כוונה על מנת להשפיע אנחנו צריכים להוסיף. כלום חוץ מזה. כדי להוסיף כוונה על מנת להשפיע, אנחנו מתחילים מהצמצום. הבורא סידר לנו את המצב הזה, כי אם היינו בעולם שהאור היה מאיר כולו, לא היינו יכולים אף פעם לעשות שום דבר, אז הבורא צמצם את האור שלו לאפס ואנחנו מתחילים מהדרגה הגשמית, ולאט לאט נכנסים לדרגה הרוחנית. ההבדל הוא שבדרגה הגשמית אנחנו לא צריכים לעשות פעולות כדי לקבל מילוי. ובדרגה הרוחנית, אנחנו כן צריכים לעשות פעולות, כדי לקבל את המילוי, וכך מתקדמים.
שאלה: כתוב שהיצר הרע תמיד בא בטענות והוא צודק. הוא תמיד אומר לך, תראה המורה צוחק עליך, והחברים לא סובלים אותך, הם לא מראים לך את זה, והגשמיות שלך, תראה מה אתה עושה, והפצה והכול. כאילו פשוט שטן יושב בפנים, ומפלג ותמיד מפריד בינינו, ומחלק. ואין איזה סכין רוחני לטפל בו. אין דבר כזה.
אתה לא מבין באיזה מצב מיוחד אתה נמצא. באיזה מצב מצוין אתה נמצא. אתה ממש כל הזמן אוכל את עצמך. אסור לך, אסור. קודם כל הרוחניות מתחילה מזה שהאדם עושה צמצום על עצמו, הוא לא חושב על עצמו. לא איך האחרים חושבים עליו, ואיך הוא חושב על עצמו. אם הייתי מתחשב בחברים, מה הם חושבים עליי, מה שנראה לי, אז לא הייתי אף פעם נכנס לרוחניות. הייתי נמצא באיזו עבודה פשוטה, ואף אחד לא היה נראה לי, והייתי ככה חי. תעשה צמצום על כל המחשבות על עצמך.
תלמיד: אין התגברות, זה העניין. אין טבע אחר. הכול מתחיל ונגמר באותו מקום?
אתה יכול לא לחשוב על עצמך, או לא. תעזוב, תתפטר, תהיה חופשי. אין אתה.
שאלה: אין לי כוח לזה, תביא, אני אתן כל מה שאתה רוצה.
לא צריך כוחות. תשתחרר, אין אני. מה שאחרים חושבים, אני לא שומע. מה שמדברים עליי, לא שומע. כל העולם נגדי, שיעשה מה שהוא רוצה. אני עכשיו כבר כמת. מזה מתחילה הרוחניות, מעל מנת להשפיע, ממחשבה על האחרים. תנסה להיכנס להרגשה הזאת ותראה כמה היא מצילה את האדם, ממש. אחר כך נדבר.
שאלה: בטקסט כתוב על רצון הבורא. מה זה רצון הבורא, "אני רוצה בפעולות האדם"?
אני רוצה לעשות את כל התיקונים בבריאה, לפי דרישת האדם, מה שהאדם רוצה. לכן כתוב, תעשה רצונך, רצון האדם, כרצונו, כדי שהוא יעשה רצונו כרצונך. לכן אנחנו קודם כל צריכים להעלות בקשה, להביע את הרצון שלנו, ואז לפי הרצון שלנו, הבורא מפרמט, מסדר את הרצון שלו, כדי דרכו להשפיע עלינו.
שאלה: אמרת שכלי רוחני הוא חיסרון להשפיע לבורא, ומילוי רוחני זה שאני רוצה להשפיע לבורא. מה ההבדל בין חיסרון להשפעה, ובין רצון להשפעה?
אני לא חושב שאני דיברתי על זה כך. אבל חיסרון להשפעה זה נקרא שיש לי חיסרון להשפיע לבורא, שאני מרגיש שחסרה לו ההשפעה שלי. תנסו לחשוב על זה בפועל, ואיך אני מממש את זה. אני צריך להגיע לחברים וכאילו לשכנע אותם, "בואו נשפיע לבורא".
שאלה: האם לא לחשוב על עצמי ביחס לחברים? כי בוא נאמר, אם בן אדם יש לו ראיון עבודה, הוא חייב לחשוב על עצמו, איך הוא יהיה בראיון עבודה. האם לפרק את זה, לא למחשבה על עצמי ביחס של מה החברים חושבים עלי? איפה לחדד את זה, איפה בדיוק לצמצם?
לחתוך בין העולם הזה לעולם הרוחני. בעולם הזה תעבוד, תהיה במשפחה, תעשה כל מה שאתה צריך. אין כאן מה לעשות. אבל ברוחניות, אתה צריך להיות עם החברים. ואז אל תחשוב על עצמך, תחשוב עליהם, תחשוב על הבורא. אדם ששקוע בתוך עצמו הוא כבר לא ברוחניות, כי רוחניות לא נמצאת באגו שלו.
תלמיד: כשאני חושב על רוחניות, אני חושב על החברים, איך הם מגיעים לשם? זה הדבר החשוב ביותר?
כל דבר שמחוצה לך, זה נקרא רוחניות. כל דבר שקשור אליך, זה גשמיות.
אני רואה שהיום השיעור הוא מבולבל כולו.
שאלה: אתה אמרת, שהמערכת העליונה מגבילה אותנו בדרגת המחשבה, ומעבירה לדרגת המעשה. מה זה אומר?
המנגנון העליון שנקרא בורא, זה סך הכול מערכת כוחות שמייצבת את הקשר שלנו עם האור העליון. היא מסודרת בצורה כזאת, שהיא לוקחת בחשבון את המצבים הקודמים, הנוכחיים ושיהיו, ומסדרת אותם בצורה כזאת שאנחנו נגיע לחיסרון, למדרגה הבאה, ואחר כך למימוש של המדרגה הבאה. כך מערכת הכוחות העליונה עושה.
שאלה: להמשיך את השאלה של חבר, אתה אמרת לו שאסור לאכול את עצמך. אבל במה ההבדל בין לחפש בעצמך חסרונות כדי לתקן אותם, לבין לא לאכול את עצמך? איך יודעים את הגבול?
אני מחפש את הליקויים שלי, מתוך זה שאני רוצה להשפיע לחברים, כאילו שאני רוצה להשפיע לחברים, ובודק, דואג, איפה עוד אני יכול להוסיף.
רוחניות כולה היא השפעה. תתחילו מזה. רוחניות זאת השפעה. ולכן כל מה ששייך אליי, לי, בשבילי, זה לא רוחניות, ואני לא רוצה להיות בזה. רוחניות היא כולה מחוצה לי, השפעה. השפעה, ולא קבלה. כך אני צריך להעמיד את עצמי.
לא לחטט בכל מיני מחשבות, רצונות, כוונות, שהם עליי, לא כדאי לי, על ידי זה אני לא מתקדם. כמה שאני אהיה יותר בלקדם את העולם, לקדם את הקבוצה, בטוח שזה יעזור לי לעליה רוחנית. לכן מלכתחילה רצוי להגביל את כל המחשבות, הרצונות, הכוונות ותכניות על עצמי. הם יתממשו מעצמם, מזה שאני חושב על האחרים. כשאני חושב על האחרים, איך לגרום, איך לעבוד, איך לסדר אותם, איך לעזור להם וכן הלאה, על ידי זה אני מתחיל לממש את עצמי, אז אני בזה כבר דומה לבורא.
שאלה: איך אפשר ליישר את הסתירה בין העיקרון של אור פשוט במנוחה מוחלטת לבין העיקרון של מ"ן המפעיל את הבורא?
כשהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת ורוצה לעורר אותנו, זה נקרא שהוא נמצא במנוחה מוחלטת. מנוחה כלפי האור העליון זה נקרא שהוא נמצא בפעולה בלתי פוסקת. בשבילו להשפיע עלינו כל הזמן בכל מיני אין סוף צורות, כדי לקדם אותנו לגמר התיקון, זה נקרא מנוחה. מה היא מנוחה? הוא לא משנה את דרכו, ולכן נמצא במנוחה. בפיזיקה, אם יש לך איזה גוף שעומד, או גוף שנע עם אותה מהירות לאותו כיוון, אז כלפי הגוף הזה יש לך אותם החוקים.
שאלה: האם אפשר לברר את השאלה של חבר לגבי בן אדם שאוכל את עצמו. כי כל הסיפור של תפילה זה שהוא דן את עצמו, הוא מגלה את המצב המצוי שהוא חושב על עצמו, אז מה זה לא לעבוד עם זה ולהגביל את המחשבות שלך? ברור שהמצב הרצוי זה להיות בנטייה ובהשפעה על האחרים, אבל מה זה לא לעבוד עם המצב המצוי שאתה מגלה בעצמך את כל הלא רצוי?
אתה עושה עליו צמצום.
תלמיד: כן, אבל מה זה להתעלם ממנו? החבר שאל איפה עובר את הגבול בין זה שאתה אוכל את עצמך לבין זה שאתה ממנף את זה לתפילה?
רצוי שתפילה תהיה עבור הזולת.
תלמיד: זה ברור. השאלה מה קורה כשהאדם מגלה כל פעם מחדש שהוא נמצא בתוך עצמו?
לצמצם את זה כמה שאפשר.
תלמיד: מה זה אומר לצמצם את זה?
לא לקבל את זה בחשבון.
תלמיד: לא לקבל את זה בחשבון באיזה מובן?
אני לא עובד על זה. זה האגו שלי שמעורר לי כל מיני שאלות ודאגות. אני באגו שלי לא רוצה לטפל, שימות.
תלמיד: אז אתה כל הזמן מזהה ומזהה ומסית את זה. זה יוצא שכל המלחמה היא מול הדבר הזה?
אני לא רוצה להיות בזה, אני לא רוצה להתעסק בזה, כי בזה אני כבר ממלא אותו, מאכיל אותו.
תלמיד: אבל אתה מנסה להתפלל על החברים ואתה מגלה עוד פעם שהסיתו לך את הדעת, לקחו לך את המחשבה ואת הרצון.
אז אתה מסתיר את זה וממשיך עם החברים. במקום איפה שהמחשבות, שם אדם נמצא, אז בשביל מה לי להיות בזה? זה כמו שהוא אומר, זה רק הסטרא אחרא שתופסת אותנו כך בכל מיני דאגות, ואז אני לא רוצה להיות בזה. מה יקרה, מה יצא מזה אם אתה לא תחשוב? כאני לא אחשוב, זה דווקא יסתדר. זה לא מסתדר על ידי ריבוי המחשבות והדאגות.
תלמיד: אבל יכול להיות מצב כזה שבאמת כל המחשבות והרצונות נמצאות רק מחוצה לי?
מה זה מחוצה לי?
תלמיד: לא עלי, לא על חשבוני.
רוחניות נמצאת מחוצה לי. אם אני רוצה לדאוג לרוחניות, זה לא על עצמי.
תלמיד: כן, האם במקביל יש גם עדיין את המחשבה על עצמי או שלא?
רצוי שלא.
קריין: קטע 16.
"ענין מ"ן הוא בחינת רצון לקבל. וזהו מתבטא על ידי תפילה. שתפילה, הנקרא בחינת העלאת מ"ן, ועניית התפילה נקרא בחינת מ"ד, אור ישר, שפע עליונה, השפעה. והתפילה הזו, הנקרא מ"ן, צריכה לתנאים, היינו שיהיה בהתפילה התיקון של מסך, היינו שיהיה כוונתו לה', הנקרא לשמה.
והכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון, כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים."
(הרב"ש. 587. "עליון מברר לצורך התחתון")
אני חושב שזה יפה, לעניין. תקרא בבקשה שוב.
קריין: שוב, קטע מספר 16.
נשתדל להתרכז במה שאנחנו שומעים.
"ענין מ"ן הוא בחינת רצון לקבל. וזהו מתבטא על ידי תפילה. שתפילה, הנקרא בחינת העלאת מ"ן, ועניית התפילה נקרא בחינת מ"ד, אור ישר, שפע עליונה, השפעה. והתפילה הזו, הנקרא מ"ן, צריכה לתנאים, היינו שיהיה בהתפילה התיקון של מסך, היינו שיהיה כוונתו לה', הנקרא לשמה." זאת אומרת, לא על עצמו ועל שום דבר, רק לכיוון הבורא. הבקשה צריכה להיות לכיוון שלו, אחרת זה לא יהיה מ"ן, אחרת הבורא לא ישמע.
"והכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון, כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים."
(הרב"ש. 587. "עליון מברר לצורך התחתון")
זאת אומרת אני צריך להשתדל להרים את עצמי בשאלות כמה שיותר גבוה. לא על עצמי, כי על עצמי מה שלא אחשוב זו תמיד תהיה גשמיות, ועל זה אני לא אקבל מהבורא שום דבר. העזרה שאני יכול לקבל מהבורא כשאני מבקש על עצמי, זה עוד מכות ועוד מכות, עד שאני אראה את עצמי שבאמת אני עושה משהו לא בסדר.
שאלה: הוא כותב שהלא לשמה מפיג את הטעם בגשמיות, איך התהליך הזה קורה?
על ידי זה שאני נמצא בלא לשמה אני לאט לאט מאבד טעם, וזה בעצמו דוחף אותי לכיוון הרוחניות.
שאלה: מהו המסך בתפילה?
מסך זה לא בתפילה. אפשר להגיד שאתה כאילו משתמש בכוח ההתנגדות בתפילה, שאתה לא רוצה בעצמך אלא רק כלפי הזולת, כלפי הבורא, שכך אתה בונה את המסך. אבל תפילה זו העלאת מ"ן, זה לא מסך. מסך זה כוח התנגדות לרצון לקבל כדי לכוון מה שהיית רוצה לקבל ברצון לקבל, לזולת, לעל מנת להשפיע.
שאלה: אנחנו דברנו עכשיו, שמצד אחד רוחניות זה איפה שאין בכלל מחשבה על עצמו, וצריך לחתוך את הגשמיות לרוחניות, במקום שבו אדם דואג רק מתוך האני שלו. מצד שני אנחנו אומרים שאדם צריך להימצא בעבודה רוחנית 24/7. איך מחברים כאן את הגשמיות שבה האדם פועל רק מתוך האני שלו, והרוחניות שבה אין "אני", איך שני אלה מתקיימים במקביל?
תנסה 24 שעות ביממה לחשוב על הרוחניות, וגם 24 שעות ביממה לחשוב במקביל על גשמיות, ואתה תראה שזה אפשרי. הדוגמה היא שוב זאת שאני נותן מאימא ותינוק. יש לאימא תינוק בבית והיא חייבת לצאת לעבודה, אז היא עובדת בעבודה אבל הלב שלה כל הזמן בבית עם התינוק.
תלמיד: כדי שתפילה תהפוך למ"ן, האם צריך להתקיים התנאי שהיא לא תהיה למען עצמי? אבל אם במידה כלשהי היא לא תהיה למען עצמי, זה יהיה מ"ן?
במידה שהתפילה היא לא לעצמו, במידה הזאת היא תעורר מ"ן חלקי. יש בזה תנאים, עם חלקי כן, עם חלקי לא, זאת אומרת האם זו צריכה להיות תפילה שלמה או לא, אבל בכל זאת זה עובד, אפילו במקצת.
שאלה: לא לשמה זה בכל זאת עבור עצמי, אז מה זה לא לשמה שמנענע את העליון, שמשפיע עליו?
אלו תנאים שאנחנו בהם נמצאים. העליון לא עושה חשבון עד כמה אנחנו בעל מנת להשפיע. אלא אפילו שאנחנו בעל מנת לקבל, אבל בכל זאת מכוונים לכיוון שלו, הוא מקבל את זה ועובד איתנו, מגיב אלינו בצורה כזאת כדי לקדם אותנו יותר ויותר, עד שאנחנו עוברים מחסום ונכנסים לרוחניות.
תלמיד: יש איזה מרכיב מיוחד שצריך להיות בלא לשמה שהוא באמת מנענע את העליון?
כן. אם אנחנו נמצאים בקבוצה, והקבוצה כביכול משתוקקת לעליון, כביכול, עדיין נמצאת כולה בגשמיות, אבל מפני שכוונתם איכשהו, הם רוצים, אפילו לא יודעים מה זה, אבל לפי התנאים שהבורא נותן להם הם בכל זאת משתוקקים לרוחניות, אז הוא כבר מסתכל על זה, האור העליון כבר מסתכל לפי המצב שהוא נותן להם, ולפי איך שהם מגיבים. זה כמו ילדים קטנים שגדלים, אנחנו כולנו מתחילים ממצבים הפוכים מהרוחניות. ולכן הכוח העליון מתחשב עם התגובה שלנו למצבנו, כמה אנחנו נמצאים. לכן לא להתייאש אלא להמשיך יותר ויותר, "כל פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול".
שאלה: מה הכוונה לבקש עבור החברים למען הבורא?
אני מבקש עבור החברים שהבורא יעזור להם להתחבר יחד, שכולנו יחד נוכל להיות ככלי אחד בבקשה אליו כדי לעורר אותו.
תלמיד: הוא כותב שהנברא יכול להימצא רק בלא לשמה, איך לבקש כך שתהייה אפשרות כזאת?
קודם כל לא יכול להיות שהוא כותב כך שהנברא יכול להיות רק בלא לשמה. בכל הדרגות אנחנו מדברים רק על הדרגות של הנברא. אז לא לשמה, כן לשמה, בכל המצבים האלה הנברא נמצא.
שאלה: כדי להעלות מ"ן איזה סוג של כוונה אנחנו צריכים לבנות כדי שהכלי שלנו יוכל להכיל את האין סוף?
אנחנו צריכים להיות מחוברים בעשירייה שלנו, בנטייה שלנו לגלות את הבורא, ובורא זה כוח השפעה. לכן אנחנו רוצים, אפילו שלא כל כך רוצים, אבל רוצים שיתגלה בינינו בעשירייה כוח השפעה הדדי שזה נקרא בורא, מהמילים "בוא וראה", בו-רא, תבוא ותראה. אנחנו רוצים שיתגלה כזה מצב, כזאת תכונה, שאנחנו נוכל להרגיש את עצמנו על ידה יחד, משותפים יחד, "כאיש אחד בלב אחד", ברצון אחד, כלפי בורא, כלפי רוחניות. ואז אנחנו נתחיל להרגיש, יחד עם החיים האלה הגשמיים, שאנחנו נמצאים גם ברמה אחרת של קיום, ברמה הרוחנית, שהבורא נמצא בינינו, שהוא מעורר אותנו, ממלא אותנו, ואנחנו בזה נמצאים ומתקיימים. זה מה שאנחנו רוצים.
קריין: אנחנו בקטע מס' 17. כותב רב"ש.
"שורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך, שהוא רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע".
(הרב"ש. 587. "עליון מברר לצורך התחתון")
קריין: קטע מס' 18. מתוך זוהר לעם.
"כיוון שאין מדרגה יכולה לקבל משהו ממדרגה גבוהה ממנה יותר ממדרגה אחת, ומקבלת רק מהמדרגה העליונה הסמוכה לה, נמצא שכל מדרגה עליונה המשפיעה, הוא זכר, וכל תחתונה המקבלת ממנה, היא נקבה.
וע"י ההשתוקקות, שכל תחתונה משתוקקת לקבל שפע מעליונה ממנה, היא מעלה אליה מ"ן, באופן, שכל תחתונה מעלה מ"ן לעליונה ממנה, הסמוכה לה, עד שמגיע לא"ס. ואז א"ס מוריד שפע, מ"ד. וכל מדרגה עליונה משפיעה השפע שקיבלה, למדרגה תחתונה הסמוכה לה, שכן משתלשלת המ"ד ממדרגה למדרגה, עד התחתונים שבעולם העשיה".
("זוהר לעם". "ויחי", מאמר "דן ידין עמו", סעיף 717)
שאלה: נכתב " וע"י ההשתוקקות, שכל תחתונה משתוקקת לקבל שפע מעליונה ממנה". וזה מה שאני מרגיש, שאתה צודק כל השיעור, אין השתוקקות, אין כלום.
שיעור מצוין, כי רוצים להראות לך מי אתה, שאל תחשוב שאתה רוחני, אתה בהמה לכל דבר. ואין בך שום דבר חוץ מסתם לעמוד בתור לאבוס ושיהיו לפנייך גרעיני חיטה טובים ומים נקיים, יותר מזה אתה לא רוצה כלום מהחיים שלך.
תלמיד: איפה ההשתוקקות? אני מרגיש שאין לי השתוקקות.
השתוקקות לא נותנים מלמעלה, השתוקקות מקבלים מלמטה, מזה שאתה נמצא עם החברים. מלמעלה נתנו לך רק הצתה, הדליקו את הגפרור, עכשיו מהגפרור אתה צריך להדליק בעירה.
תלמיד: אנחנו לא כל כך מצליחים לעשות בעירה. אני מרגיש שאני נרדם בישיבה, זה כמו טעם טפל.
זה תלוי בך. אני יכול לתת לאחד משהו לאכול והוא יגיד "זה טפל, כלום אין כאן, לא פלפל, לא מלח, שום דבר". לשני אני נותן אותו דבר הוא אומר "מה זה, אפשר להישרף מזה, מה נתת לי?". הכול תלוי באדם.
תלמיד: איך אני מכניס פלפל, להבה כזאת, שנתחיל להתעורר? אני ממש מרגיש נורא. איך עושים את זה?
איש את רעהו יעזורו".
תלמיד: איך?
האדם הוא לא פועל לבד, הוא נדלק מהסביבה. אתה צריך להגיע למצב שאתה מקנא בחברים וזה תלוי עד כמה אתה מעריך אותם שהם גדולים. אז תסתכל על אחד, על השני, על השלישי, אתה תראה כמה הם גדולים. תראה את המצב שלך לעומת המצב של החבר.
תלמיד: החבר התחיל את זה בעצם.
הוא לא התחיל, הוא מרגיש שהוא הכי גרוע מכולם ושהבורא מזלזל בו וכולם גם כך, והוא אוכל את עצמו ושהוא לא ראוי לכלום. ואתה ההיפך, אתה אומר "אני, אני ראוי להכול, למלכות", לא מלכות המדרגה התחתונה, להיות מלך, "ומה קורה סוף סוף, כמה אני אחכה עד שיבואו ויכתירו אותי".
תלמיד: האם טוב שמרגישים כך או שזה גרוע שמרגישים כך?
צריכים גם את זה וגם את זה. ואדם צריך לראות מתי הוא עובד עם זה ועם זה.
תלמיד: אבל בעצם זה לא רק שמרגישים קצת בנפילה.
אתה צריך לחשוב עד כמה אני יכול להיות גרוע יותר, ואני עוד לא גיליתי, ועד כמה אני יכול להיות הכי גבוה מכולם, שגם עוד לא גיליתי, וגם זה וגם זה לפניי.
שאלה: האם זו העבודה, שכך צריך להיות?
כך צריך להיות. ובין שני אלו מה אני צריך להיות? מסור לבורא, לעל מנת להשפיע. שלא אכפת לי לא להיות גבוה ולא אכפת לי לא להיות נמוך, לא אכפת לי בכלל מי אני. אני לא רוצה לחשוב על עצמי, יש על מי לחשוב? אני רוצה לחשוב על השפעה לבורא. מה אני יכול לעשות כדי להשפיע לו, איך לעורר את כל העולם כדי להשפיע לבורא. ואני? ואני בכלל לא נמצא.
תלמיד: תצא מהקופסה שלך ותתחיל לעבוד מעל הדעת, זה מה שאתה אומר? מעל השכל שלך.
כן.
שאלה: אפשר לשאול על הכנס?
אני לא כל כך מכיר, מבין, אבל תשאל. אולי עוד מישהו שייך לכנס יסביר לנו מה זה.
תלמיד: אתמול הייתה ישיבה של הצוות החברתי העולמי והצטרפו אליה עשרות חברים מכל העולם. דנו על הנושא של הכנס ועל השיעורים. ואני יצאתי עם רושם כזה, מצד אחד קיבלנו ממך הכוונה שהכנס, המגמה שלו צריכה להיות קשר בין עשיריות, זאת אומרת התקשרות בין עשיריות. מצד שני כולם אומרים שאנחנו לא יודעים בכלל מה זה קשר בין עשיריות וכל העבודה שלנו צריכה להיות בתוך העשירייה, וכשנבין מה זה קשר בתוך עשירייה אז נדע מה זה קשר בין עשיריות.
מסכים.
תלמיד: ומכאן עולה השאלה, איך אנחנו בעצם מכוונים את התקופה מעכשיו עד הכנס ביוני בעוד כמה שבועות, כדי להגיע ראויים למצב הזה של קשר בתוך העשירייה? כי אחרת לא נגיע למצב שאנחנו מסוגלים לממש את מטרת הכנס.
אתם צודקים. אני לא יודע מה להגיד. אנחנו אולי ממהרים את ההתפתחות ולא מתאימים לקצב הזה. אני לא חושב שאנחנו בפיגור, לא, אלא זה לוקח הרבה זמן עד שאנחנו משיגים התקשרות בתוך עשיריות. מצד אחד בלי התקשרות בתוך העשיריות אנחנו לא יכולים להגיע להתקשרות בין העשיריות. מצד שני אם אנחנו לא מגיעים להתקשרות בין העשיריות, אז יחסר לנו כוח להתקשר בתוך עשיריות. כי כשמתחילים לחפש קשר בין העשיריות, אנחנו מתחילים לראות שגם בתוך העשיריות חסר לנו משהו. זה מה שגיליתם. ואני מאוד שמח שבאמת יש עכשיו תוספת חיסרון להגיע לחיבור בתוך העשירייה, בכל עשירייה ועשירייה.
אני מאוד רוצה שכך זה יקרה, שכל עשירייה תגלה שיש לה עוד הרבה מה להוסיף בהתקשרות בתוכה, ואחר כך להגיע להתקשרות בין העשיריות. או אולי בכל זאת להגיע לאיזו התקשרות בין העשיריות, אבל מתוך זה אנחנו כן מרגישים שבתוך העשירייה יש לנו חוסר קשר פנימי בין חברי העשירייה ואנחנו צריכים שם לחזק את עצמנו, וכך נעבוד גם על זה וגם על זה. אחרת לדבר כל הזמן על העשיריות נראה לי שזה מאבד טעם, מאבד חיסרון, כוח, משהו שמחייב אותנו. לכן ההתקשרות שלנו בין העשיריות בכנס שיהיה בתחילת יוני הוא כדאי. אבל שוב, הוא יהיה מכוון יותר לגלות חיסרון שבכל עשירייה ועשירייה. ככה זה קורה.
אני מסתכל שוב על החיים שלנו. מביאים את הילדים הקטנים לשחק בחצר, בפארק. ואני רואה שברגע שהם מתחילים להתכלל עם האחרים, הם רצים בחזרה לאימא, רצים למשפחה. כי הם גילו שם כל מיני תופעות שהם לא רגילים להן, ולכן הם רצים בחזרה לאימא כדי להיות לידה. וכשנמצאים ליד אימא הם מסתכלים על ההתקשרויות החיצוניות, על ילדים יותר גדולים שמשחקים, אבל הם בעצמם מפחדים לגשת לשם. אתם מבינים, ככה זה. זה הדדי. צריכים להראות להם צורת התנהגות יותר חיצונה, בוגרת, כדי שהם יבינו שהם צריכים יותר לגדול ליד ההורים.
וכך גם אנחנו. אני מאד מקווה שמה שאנחנו משיגים בתוך החברה, העשירייה, אנחנו צריכים להשיג יותר. אבל מתי נשיג את זה? כשנבין שאנחנו לא יכולים. כדור האחרון אנחנו צריכים להגיע לעשיריות גדולות, זאת אומרת מורכבות מהרבה עשיריות, ואת זה אנחנו לא יכולים מתוך חוסר קשר נכון בכל עשירייה ועשירייה הראשונה, הפרטית. לכן אני בכל זאת חושב שאנחנו צריכים להגיע לכנס "מתחברים כולנו לעשירייה אחת", כדי לגלות את הצורך להיות מחוברים נכון לעשיריות פרטיות.
תלמיד: וזאת המטרה של הכנס.
כן, זאת המטרה של הכנס. אני דיברתי על זה, אולי לא כל כך הדגשתי.
תלמיד: איך בכל זאת אתה רואה מעכשיו עד לכנס שצריכה לבוא לידי ביטוי העבודה בין העשיריות כדי שנתחיל להשתלם בחיבור בתוך העשיריות?
נדבר על זה אולי בעוד שבוע. תתחילו מעכשיו לדבר על זה ולברר ואז תספרו לי על זה.
תלמיד: בימי ראשון אנחנו מתכנסים קבוע לישיבת חברים עולמית במשך 45 דקות. איך היא צריכה להיראות? מה צריך לקרות בה חדש לאור הדברים שאמרת עכשיו לפני הכנס?
לא יודע. גם על זה אני ארצה לשמוע. מה אתם חושבים, שאני יודע את זה, שאני מבין את זה? לא. אתם צריכים להבין ולדעת על זה ולתכנן ולבצע. זו לא העבודה שלי ממש.
תלמיד: יש לנו רעיון. אנחנו רוצים לעורר קנאה בין העשיריות ולכן במקום שדוברים מתוך העשיריות ידברו, מעכשיו בכל ישיבת חברים, כל עשירייה תקבל נגיד שתי דקות לדבר לפני כל הכלי העולמי. המטרה שלה תהיה לתת גדלות ולעורר קנאה. לדוגמה, אם נעשה ישיבת חברים על עבודה עם המקורות אז היא תספר איך היא עובדת עם זה, והכוונה היא לעורר קנאה. כמו שרב"ש כותב שבהתחלה מדברים בשבח, אחר כך מציעים רעיונות לחיבור, אחר כך מחליטים החלטות ובסוף מסיימים בשבח. מבנה כזה הוא בכיוון?
תעשו. אתה יודע, העיקר לעשות. ואחר כך מתוך עשה "אין חכם כבעל ניסיון", אתם תבינו שזה נכון לעשות כך או אחרת. ואז נדבר יחד ותשמעו מה אני חושב. אני לא אוהב לתת מעצמי עצות אם זה לא כתוב בצורה ברורה מתוך המקורות שלנו, אני לא אוהב לעשות את זה, זה לא טוב, כי אז אתם צריכים כאילו לקבל ממני את מה שאני אומר כתורה מסיני. לא. יותר טוב שאני שומע מה אתם חושבים, על מה אתם דנים, שאתם נמצאים בספק לעשות כך או אחרת ובהתאם לזה נברר. אתם צריכים להיות קצת יותר עצמאיים.
(סוף השיעור)