שיעור בוקר 02.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם. עמ' 117. מאמר "פתיחה כוללת", אות א'.

פתיחה כוללת

"להבקיאים בע"ח, וגם שוה לכל נפש, ע"ד מתחילה למגמר והדר למיסבר:"

אות א'

"אמרו ז"ל, אין לך כל עשב מלמטה, שאין עליה מלאך מלמעלה, שמכה אותה ואומר לה גדל, שלכאורה תמוה מאד, דלמה ועל מה הטריח השי"ת מלאך ממרום, להכות ולהגדיל עשב הקטן שאין לה ערך של כלום.

והנה המאמר הזה הוא מסודות הבריאה הארוכים מלפרשם. כי לב חכמים עד אין חקר, לגלות טפח ולכסות טפחיים במליצתם הזהב, להיותם נזהרים מלגלות תורה לתלמיד שאינו הגון. אשר ע"כ אמרו ז"ל, שאין למדין מדברי אגדה, בהיות דברי האגדה חתומים וסתומים לפני ההמון כולו. ואינם מגולים זולת ליחידי סגולה שבדור וכן מצינו ג"כ בספר הזוהר, שרשב"י ציוה את רבי אבא, שהוא יכתוב את הסודות, משום שיודע לגלות ברזא. עיין באידרא, פי', דאיתא שם, דעל כל רז ורז שגילה רשב"י בסודות החכמה, הי' בכי ואמר, ווי אי אימא ווי אי לא אימא, אי לא אימא, יאבדין חבריי' מילא דא, ואי אימא, ינדעין חייביא איך למפלח למאריהון. פי', כי היה צר לו מב' צדדים, אם לא יגלה סודות התורה, אז יאבדו הסודות גם מחכמים האמתיים יראי השם, ואם יגלה הסודות, אז יכשלו בהם אינשי דלא מעלי, שלא יבינו הדברים בשורשם, ויבואו לאכול פגה. ע"כ בחר רשב"י ברבי אבא שהוא יכתוב, בשביל חכמתו במלאכת המליצה, לסדר הדברים באופן שיהי' מגולים בכל צרכן לכל אותם שהמה כדאים להבינם, ויהיו מכוסים וחתומים לאותם שאינם כדאים להבינם. וזה שאמר, שיודע רבי אבא לגלות ברזא. כלומר, דאע"פ שמגלה, מ"מ נשאר ברזא למי שאינו כדאי. אמנם הבטיחו לנו בזוהר הק', דעתידא חכמתא דא להגלות לגמרי בסוף יומיא ואפי' לקטנים, ועוד אמרו דבחיבורא דא יפקון בני ישראל מן גלותא, פי' שבהגלות חכמת האמת יזכו ישראל לגאולה השלימה, וכן אנו רואים שלאט לאט מתגלה דברי הזוהר והסודות הכמוסים בחכמת האמת, דור אחר דור, עד שנזכה שיתגלה כל החכמה הזו, ואז נזכה לגאולה השלימה."

שאלה: הוא מבדיל פה בין תלמיד שאינו הגון, שלא כדאי לגלות לו, לבין תלמיד שכדאי לגלות לו. מה הקריטריון? איך להיות תלמיד שכדאי לגלות לו?

כנראה שאלו שנמצאים בתוך החכמה, מבינים ומרגישים, זה מה שמנהל אותם נכון, מכוון אותם נכון לגלות, גם מה לגלות, גם כמה לגלות, באיזו מנה ולמי לגלות.

תלמיד: זה מצד המורה. אני שואל מצד התלמיד, איך להיות תלמיד הגון שכדאי לגלות לו? מה זה "תלמיד לא הגון" שמזה להתנזר, ולהפוך להיות תלמיד הגון שיהיה כדאי לגלות לו?

זה תלמיד שמשתוקק להיות כמו המורה שלו. אין כאן יותר מה להגיד. שידבק במורה וילמד ממנו את כל המנהגים שלו וישתדל להיות כמוהו.

שאלה: מה זה "לאכול פגה"?

"פגה", אתה מבין מה זה.

תלמיד: בוסר. מה זה אומר בעבודה? איך אדם מזהה את המצב הזה שהוא אוכל בוסר, או למה זה קורה?

דבר שלא ראוי לאכילה נקרא "פגה". אדם שלומד צריך להשתדל להבחין על ידי הלימוד איזה מהדברים שהוא מגלה הם נכונים ואפשר ללעוס ולבלוע אותם כדי לגדול על ידם, ולאיזה דברים אסור לו להתקרב, כל שכן לקבל אותם כאוכל.

תלמיד: האם יש דברים כאלה בתוך המסגרת שלנו שהאדם צריך לברר, או שאלו דברים שקשורים למשהו מחוץ למסגרת שלנו, ובתוך המסגרת שלנו הכול ראוי ותקין?

לא, גם כאן לא. יש הרבה דברים שאסור בהם לנגוע, להתקרב אליהם. מה הפלא? בכל חברה לא מתוקנת יש לך גם זה וגם זה. אתה צריך לעשות בירור בין הדברים ולהשתדל להתכלל רק מהדברים הנכונים.

"וכדי לבוא לביאור המאמר שהתחלנו בו, נקדים לבאר את המשנה בספר היצירה המפורסמת, דאיתא שם בסוד עשר הספירות, עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר. וכבר עמדו בה רוב המפרשים אמנם אנו נפרש אותה ע"פ דרכינו. באופן שיהי' הדברים מגולים לכל מבקש דבר ה'.

ונודע שעשר הספירות, הם נק' כתר. חכמה. בינה. חסד. גבורה. תפארת. נצח. הוד. יסוד. מלכות. ואיתא בשער הקדמות למורנו האר"י ז"ל, בדרוש הדעת, אשר באמת אינם אלא חמשה בחי', דהיינו כתר. חכמה. בינה. זעיר אנפין, ומלכות. אלא שזעיר אנפין כולל ששה ספירות, חג"ת נה"י. והנה הארכתי בהרחבה בפנים חיבורי זה [פירוש פנים מאירות ומסבירות לספר "עץ חיים"] בענין עשר הספירות. וכאן אבוא בקצרה, כי חפצי בפתיחה כוללת הזו, ליתן לפני המעיין מושג כללי ונאמן, בהקפת רוב החכמה הארוכה הזו. והישרה אמיתיית בסגנון הלימוד. בספר עץ חיים, אשר רוב המעיינים נכשלין מאוד בפירוש הדברים, להיות המובנים הרוחניים שהמה למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, נבטאים ומתבארים בלשון הגשמי, המדומים ונערכים במקומות וזמנים. ועוד נוסף על זה, שאין מסודר בכהאר"י ז"ל שום סדר למתחילים בחכמה זו. ונתחברו הספרים בחיבור אמרותיו הקדושים שהי' אומר לפני תלמידיו יום יום, אשר התלמידים הי' מעצמם חכמים גדולים בחכמת האמת. ע"כ אין לך מאמר גדול או קטן בכל הספרים שנתחברו שלא יהי' צריכים לו בקיאות אמיתי בכל החכמה בכללות, לכן ילאו בהם המעיינים, ובשום אופן לא יתקשרו להם הענינים. ע"כ יצאתי בפתיחה הזו לקשר רוב הענינים ויסודות החכמה במושג קצר באופן שיהי' מזומן ביד המעיין לכל מאמר ומאמר שירצה לעיין בכהאר"י ז"ל. וע"כ איני מאריך לפרש כל ענין וענין עד סופו, כי זה יתבאר בפנים חיבורי, אלא מקצר ועולה, באופן שיספיק לענין הנרצה לי. וכן אמרו ז"ל בתחילה למגמר והדר למסבר.

והנה כייל לן [לימד אותנו] הרב, אשר ע"ס כח"ב חג"ת נהי"מ, אינם באמת אלא חמשה בחי', כח"ב ז"א ומלכות כנ"ל, והוא סוד שם בן ד', י"ה ו"ה, דקוצו של יוד הוא כתר, והיוד הוא חכמה, והי הוא בינה, ואו הוא זעיר אנפין, הכולל ששה ספירות חג"ת נה"י. והי אחרונה הוא מלכות. וצריך לידע, שהאותיות והספירות הם ענין אחד, אלא לפי הכלל שאין לך אור מתפשט בלי כלי, ע"כ כשאנו מדברים משניהם יחד, דהיינו כשהאור מלובש בהכלי, אז נקראים ספירות, וכשאנו מדברים מהכלים לבד, נקראים אותיות.

וז"ס שאיתא בהמאור, אשר הלבן שבספר התורה רומז לאור, והשחור שבס"ת דהיינו האותיות רומזים לכלים. פי', ע"ד שפירש הרמב"ן ז"ל בסו"ה יוצר אור ובורא חושך, ופי' שענין הוצאת יש מאין נקרא בורא, כי הוא חידוש מה שלא היה מטרם שנברא. והנה באור, וכל טוב ועונג הכלול באור, אין זה חידוש ובחי' הוצאת יש מאין, אלא הוא יש מן יש, דהאור וכל טוב כבר כלול במהותו ית' עצמו. וע"כ נאמר יוצר אור, דאינו ענין בריאה, אלא ענין יצירה, כלומר, מצייר האור באופן שדרי מטה יוכלו לקבלו, אבל החושך, שהיא חידוש שנתחדש עם הבריאה. בהוצאת יש מאין, כלומר שאינו כלול ח"ו במהותו ית', ע"כ נאמר ובורא חושך.

והנה החושך הוא הפכי אמיתי להאור, ולפ"ז צריך להבין, איך אפשר זה, שהחושך יהי' נמשך ויוצא מן האור.

וב"פנים מסבירות" ענף א' הארכתי בזה עש"ה, ואטייל כאן בקצרה.

דנודע מה שאיתא בזוהר בדבר מטרת הבריאה, שהיא להנות לנבראיו, כי מדרך הטוב להטיב, ע"ש. ומובן, דכל מה שאצלו ית' הוא רצון, יהיה אצל הנבראים חוק מחוייב ומוכרח. ונמצא דכיון שחשב השי"ת להנות לנבראיו, תיכף הוטבע טבע מחוייב בהנבראים, שירצו לקבל את הנאתו, דהיינו החשק הגדול לקבל שפעו ית'. ותדע שזה החשק נקרא כלי, בערך שורש.

וע"כ אמרו המקובלים שאין לך אור בלי כלי, כי הרצון לקבל הכלול בכל נאצל ונברא הוא הכלי, והוא ג"כ כל מדת האור, כלומר שמקבל בדקדוק כפי שיעור שרוצה, לא פחות ולא יותר, כי אין כפיה נוהגת ברוחניות, ואפי' בהגשמיים אינה מסטרא דקדושה.

וברור, שהכלי משונה צורתה מן האור, דע"כ נבחנת תחת שם כלי. ולא בשם אור. וצריך להבין ענין שינוי צורה הזאת. אמנם כן, זה הרצון לקבל עצמו הוא שינוי צורה גדולה. מפני שאין צורה הזו נוהגת כלל וכלל בהמאציל ית', דממי יקבל ח"ו, אלא שנתחדשה, ע"ד המצאת יש מאין, עכשיו בהנאצל הראשון, שבו הרצון לקבל מעילת העילות ית', ועיין בפמ"ס ע"א.

ומתבאר בזה, מ"ש בזוהר הק', דכתר עליון אוכמא היא לגבי עילת העילות, דכונתם על בחי' הרצון לקבל הכלול בנאצל הא', ומכנים שינוי הצורה הזו בשם אוכמא, משום שאיננה בהמאציל ית', וע"כ הוא שורש להחושך, שהוא גוון שחור בערך האור, והפכי לו. ונתבאר בפמ"ס, דכמו שדברים גשמיים נבדלין זמ"ז ע"י גרזן ומקבת, כן הרוחניים נבדלין זה מזה בשינוי הצורה שיש ביניהם, ובהגדיל השינוי צורה. עד להפכיות. מהקצה אל הקצה, נעשה ביניהם פירוד גמור, עש"ה.

ונתבאר שם, דצורת הרצון לקבל תיכף כלול בכל אור המתפשט הימנו ית', ורק בבחי' כח נעלם, אשר אין כח הנעלם הזה מתגלה אל הנאצל, זולת בהתגברות הנאצל לרצות בתוספות שפע, יתר מכפי שיעור שבהתפשטות שלו מצד המאציל. עד"מ, כשהמאכל יונעם ויבושם לחיך, יתגבר חשקו לרצות בתוספת מאכל, יותר משיעור אכילתו. ולכן, אחר שהנאצל מתגבר ברצונו להמשיך תוספת שפע. יתר מכשיעור שבהתפשטותו, אז נגלה הכלי קבלה בפועל. והענין הוא משום שאין צורה זו נוהגת בו ית', אלא בהנאצל ע"כ אינה נגמרת אלא בהתעוררות הנאצל, והבן היטב."

שאלה: כתוב שיש יש מיש ויש מאין. אור זה יש מיש, זה מהבורא, ויש מאין זה שאין, הוא ברא חושך. מה זה כלי?

עוד לא מדובר על זה. "כלי" הוא זה שמרגיש חיסרון מעצמו.

תלמיד: מה ההבדל בין כלי וחושך? האם הבורא ברא חושך או ברא כלי?

הבורא ברא חושך.

תלמיד: ומה זה כלי?

הכלי מתפתח אחר כך.

תלמיד: מהחושך?

מהחושך וגם ומהאור. השפעת האור על הכלי גורמת ליציאת החושך.

שאלה: הוא כותב שספירה היא כלי יחד עם אור. האם זה בורא ונברא יחד?

נגיד. כך לא אומרים, אבל כן.

תלמיד: תכונת הבורא היא האור, הנברא כשהוא נברא הוא כלי, ואז הספירה היא בעצם שילוב של בורא ונברא.

כן.

תלמיד: איך הם יכולים להיות יחד?

לָמה לא? אין איסור שהאור והחושך יהיו יחד, האור מאיר בתוך החושך. דווקא ההיפך, שניהם מחזיקים זה את זה, מכבדים זה את זה, משלימים זה את זה.

תלמיד: כי הם לגמרי הפוכים בתכונה שלהם.

בסדר, דווקא בגלל זה שניהם יכולים להיות יחד.

תלמיד: אז מה מיוחד בדבר הזה שנקרא ספירה?

עוד נלמד. "ספירה" הכוונה שהיא מאירה. כשהרצון לקבל שבתוך הנברא נעשה דומה לאור, והאור יכול לעצור בו, למלא אותו, להאיר מתוכו, לכן זה נקרא "ספירה".

תלמיד: זה מובן כשיש כבר מסך ואור חוזר, אבל אנחנו מדברים גם לפני זה על ספירות, בהשתלשלות ממעלה למטה.

כשאין איסור, אז האור מאיר גם ברצון לקבל.

שאלה: מהו התהליך שבתוך האור מתהווה חושך, שחור?

מה התהליך שחושך מתחיל להאיר?

תלמיד: שמתהווה בכלל חושך בתוך האור. בהתחלה יש אור.

בהתחלה יש רק אור, האור מצטמצם ועושה מקום לחושך, והחושך עושה תיקונים כך שיוכל להאיר בתוך החושך הזה אור.

תלמיד: מה זה חושך?

"חושך" זה רצון לקבל שרוצה רק לקבל, לבלוע את הכול.

תלמיד: האם בגלל זה הוא חושך?

כן.

תלמיד: שחור?

כן.

תלמיד: אז מה יהיה איתו?

נראה מה יהיה איתו, אבל האור לא יכול להופיע בו.

תלמיד: כתוב "יוצר אור ובורא חושך".

כן. הכוח העליון שהוא לא אור ולא חושך יוצר את האור ובורא את החושך, עושה שתי פעולות שנקראות "בריאה" ו"יצירה".

תלמיד: פעולת "יוצר אור", מה היא עושה?

הוא מביא את האור לגילוי כלפי הנבראים.

תלמיד: ופעולת "בורא חושך", מה היא עושה?

הוא מביא גם את החושך כלפי הנבראים, רק הפעולה הזאת נקראת "בריאה". וכשהוא יוצר אור, הפעולה הזו נקראת "יצירה".

תלמיד: והפעולות האלה הן באות כמו בני זוג?

משלימות זו את זו.

תלמיד: במה?

שאחת בוראת אור והאחרת יוצרת חושך.

תלמיד: אבל במה ההשלמה?

שיתקיימו יחד אור וחושך.

תלמיד: איפה הם מתקיימים יחד?

אחר כך, במלכות.

תלמיד: איך?

מלכות מקבלת גם אור וגם חושך, ומסדרת אותם כך שחשכה כאורה יאיר.

שאלה: הוא כותב, "מצייר האור באופן שדרי מטה יוכלו לקבלו". זה נשמע שיש שינוי באור, אבל בעצם זה שינוי בכלי, באור אין שינוי, הכלים משתנים.

נכון.

שאלה: הוא כותב שהרצון כלול באור. מה זה המצב שהרצון רוצה יותר אור ממה שמתפשט אליו? מהי התוספת הזאת?

הוא רוצה להראות שהוא מזדהה עם האור, מתקרב לאור, רוצה שהאור יאיר בו, שהוא יקבל את האור כמו בעל הבית שמקבל את האורח.

תלמיד: איך זה יכול להיות שזה לא התפשט קודם מלמעלה?

זה התפשט קודם מלמעלה, אחרת הוא לא היה מרגיש את עצמו.

תלמיד: כלומר התוספת הזאת זו תוצאה של ההתפשטות מלמעלה.

כן.

שאלה: יש חושך ואור, החושך הוא מצד הנברא, על פי מה שהוא משיג. בין בריאה ליצירה, בריאה בוראת את החושך, יצירה מעבירה את זה לדרי מטה, לנברא. האם ברגע שחל שינוי בנברא הוא הופך להיות בורא?

לא.

תלמיד: האם הוא מקבל את התכונות של הבורא?

גם לא. אני לא תופס את הגישה שלך.

תלמיד: החושך והאור מתחלקים פה לשני מצבים, חושך הוא הבריאה, ספירת הבריאה, שהיא מה שמורידים למטה לתחתונים. ברגע שהתחתון, הנברא משתנה, והוא משיג את האור כאור, שזו תכונת הבורא, באיזה מעמד נמצא אז הנברא, באיזו צורת הצגה?

הנברא מתחבר לאור.

תלמיד: האם הוא רוכש את התכונות של הבורא?

כן.

שאלה: הוא כותב ש"הנעלם הזה מתגלה אל הנאצל, זולת בהתגברות הנאצל לרצות בתוספות שפע". לפני הכלי הזה, לפני הרצון הזה, האם יש לו כבר הבחנה בחושך ובאור?

כן.

תלמיד: האם יש כבר הבחנה שממנה נולד הרצון הזה?

ההבחנה בין חושך ואור כבר נמצאת.

תלמיד: איך יש לו הבחנה כזאת לפני שיש לו כלי?

על מי אתה מדבר?

תלמיד: הוא כותב פה "על בחי' הרצון לקבל הכלול בנאצל הא', ומכנים שינוי הצורה הזו בשם אוכמא, שחור, משום שאיננה בהמאציל ית', וע"כ הוא שורש להחושך, שהוא גוון שחור בערך האור". איך הוא מבדיל? איך הוא מבחין?

הוא מבדיל בין אור לחושך.

תלמיד: לפני שיש כלי?

זה נקרא "כלי", שמבדיל בין זה לזה.

תלמיד: אחר כך כשהוא מדבר על תוספת זה כבר כלי שהתפתח.

כן.

שאלה: קודם ענית לחבר על השאלה איך להפוך לתלמיד הגון, ואמרת "שילמד מהמורה את כל המנהגים שלו וישתדל להיות כמוהו". אתה זכית למציאות שהתבוננת כל היום וכל הלילה על המורה שלך ויכולת לחקות אותו. בדור שלנו, מה זה להסתכל על המורה, לראות את המנהגים שלו ולהשתדל להיות כמוהו?

אנחנו צריכים להתחבר בקבוצה שמדמה את עצמה לכוח העליון ככל שאנחנו לומדים ומשיגים את תכונותיו.

שאלה: הוא כותב שהכוח הנעלם הזה מתגלה כשהנאצל רוצה "תוספות שפע, יתר מכפי שיעור שבהתפשטות שלו מצד המאציל". והוא מתחיל את המאמר בזה שאין משהו שקורה למטה בלי שמכריזים עליו מלמעלה. האם יש פה התגברות או שיש פה הכרזה מלמעלה?

הכול בא מלמעלה, גם רצון, הכול מגיע מלמעלה.

תלמיד: אז מה זה כל הסיפור פה עם הכוח שמוסתר ואחרי זה מתגלה ויש התגברות?

כך זה קורה. לאט לאט נבין את זה, שום דבר לא בא מלמטה.

שאלה: לגבי צורת הלימוד. הוא כותב בתחילת האות בצורה מאוד יפה איך הוא מנגיש לנו את מה שהאר"י כתב, ולפני זה על כל הגילויים של רשב"י ותלמידיו. אנחנו נכנסים עכשיו לתוך לימוד חדש, איך ללמוד עכשיו נכון, גם מה שאנחנו קוראים בטקסט, גם את מה שאנחנו שומעים מהחברים וממך?

להיכנס לתוך הטקסט, לקרוא אותו כמה פעמים, וכך להתקדם מיום ליום.

תלמיד: איך ללמוד נכון?

אני לא יודע מה זה נכון, ובכלל מה זה ללמוד. אני אומר לך לא ללמוד, אלא לקרוא את הטקסט כמה פעמים. היום קראנו את אות א', אתה צריך להמשיך גם בדרך, גם בבית, גם בעבודה, מתי שיש לך זמן לקרוא את אות א'. מחר נקרא אות ב', אז מחר תעשה כך גם עם אות ב'.

תלמיד: ממש התרגשתי איך שבעל הסולם כותב, "אני עושה את זה בשביל שתוכלו להתקדם, בשביל להרגיש הכי נכון", ועוצר איפה שצריך.

כן, יפה.

שאלה: הוא כותב שרצון העליון הוא חוק בתחתון. מה אנחנו צריכים לקחת מהחוק הזה?

נלמד, זו רק תחילת הדברים שהוא מספר לנו.

שאלה: כתוב ש"הרצון לקבל הכלול בכל נאצל ונברא הוא הכלי, והוא ג"כ כל מדת האור". מה זה שהוא כל מדת האור?

האור שמתגלה הוא מתגלה לפי עוצמת הכלי.

שאלה: האם אפשר לגשת לטקסט הזה בלי הרגשה של חיבור?

תנסו מה שאתם רוצים. אנחנו לומדים כבר כל כך הרבה דברים שבהם כתובים כל העצות של מקובלים, מה אתם רוצים עוד?

תלמיד: על מה לחשוב בזמן הקריאה?

מה שכתוב בלימוד על זמן הקריאה.

תלמיד: האם אפשר לחשוב על החברים?

אם כתוב שכן, אז כן. אני לא יכול כל הזמן לספר לכם מא' עד ת' מה סדר הלימוד שלנו. קראנו את זה הרבה פעמים, דיברנו על זה וקבענו את זה בינינו, מה עוד?

תלמיד: יש הרגשה שאי אפשר להבין את הטקסט בלי שיש את ההרגשה בתוך העשירייה.

בסדר גמור, יפה.

תלמיד: אז מה לעשות תוך כדי כשלא מרגישים את זה?

אתם שמעתם המון, וכשזה מגיע ליישום אתם אומרים "מה הוא אומר?", אבל קראתם, שמעתם. אני לא יכול יותר להסביר, זה לפי הבנת האדם. לשאול עוד אלף פעם זה לא יעזור.

שאלה: מה החשש של רבי שמעון שאומר "ואם אגלה, ידעו הרשעים איך לעבוד את אדונם"?

שיכול להיות שיעבדו בכלים מבלי לתקן אותם.

תלמיד: אבל למה הגילוי גורם לבעיה הזאת?

לא יודע.

שאלה: זה מרגיש שהכול נבנה מלמעלה למטה, ואנחנו צריכים לבצע פינוי בינוי כאילו על י-ה-ו-ה, ולבנות אותו מבנה אבל הפוך מלמטה כלפי העליון, ואת הכלים, את האותיות אנחנו צריכים לבנות בסדר אחר. האם זה על ידי האור או אנחנו צריכים לבצע פעולות עם האותיות?

אנחנו רק צריכים ללמוד, להשתדל כמה שיותר לקרוא וככל שיכולים לזכור. כול הדברים האלה יעבדו בנו ויביאו אותנו לצורה נכונה של תפיסת הלימוד.

(סוף השיעור)