בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 16.12.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי קכ"ז, להבין ההפרש בין עיקר ועצמות, ותוספת שפע*

1. יש לנו הרבה הבחנות במצבים שאנחנו עוברים ותמיד אנחנו צריכים להבדיל בין הסיבה העיקרית לבין התוצאה. תוצאות נלוות, תוצאות ראויות ולא ראויות, לחלק כל דבר ודבר ולראות מה עיקר ומה תפל, מה חשוב ומה לא, ממה לפחד, ממה להתרחק ולמה להתקרב, ולמה להדבק. כך אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה בכל מצב ומצב, אז להבחין בהפרש בין העיקר ועצמות, ותוספת שפע.

2. *אם אדם רוצה לעבוד רק בהשפעה ולא יותר, רק שיהיה לו הזדמנות לתת, להשפיע, ובזה הוא משתדל למצוא את היסוד שלו, את החיים שלו, קיום שלו בקבוצה, בעולם, בבורא, אז זה היסוד הנכון. זה נקרא קטנות, זה לא יגונה ולא ישובח. בצורה כזאת הוא יכול להתקיים וזה היסוד הנכון להיות במציאות הרוחנית*.

3. העיקר זה להתבטל ולא יותר, על פני כל המקרים שעוברים עליו. אז אי אפשר ליפול ממדרגתו, אף פעם, משום שבעיקר אין הסתלקות. כלומר זה נעשה כיסוד לקיום האדם. *אני תמיד צריך, בכל מקום, בכל מצב, להחזיר את עצמי לביטול. ממצבים, ממקרים כאלה, כשאני מתבטל, מזה אני מקים את היסוד שלי. אחרי זה אני יכול גם לעלות למדרגות נוספות, כלומר גם להתבטל אבל במקרים כאלה שאני כבר לא נקודה שאני מבטל את הכל, אלא אני יכול גם לקבל, ובמה שאני מקבל גם להיות מבוטל. זה כבר נקרא שאני גדל ברוחניות*.

4. ש: איך להימצא במצב הזה כדי לא לרצות יותר

ר: *בכל רגע ורגע אתה חייב לשמור על עצמך שאתה לא רוצה שום דבר חוץ מביטול.

כשתהיה לך הגישה הזאת לעיקר, גישה שאתה באמת לא רוצה כלום חוץ מלהתבטל, אז יבואו המצבים שתרצה מצבים נוספים ובהם גם להתבטל שוב ושוב. מזה תתחיל להרכיב את העולם הרוחני שלך. תחשוב*.

ש: להתבטל ביחס למה? ביחס לעשירייה ביחס לחברים?

ר: לכל דבר ששייך לרוחניות, או בכלל ליחס שלך לחיים. *אתה מהחיים שלך בכלל לא רוצה שום דבר חוץ מביטול כלפי הבורא. להרחיב את הביטול כלפי הבורא אתה יכול מהנקודה הראשונה, דרך העשירייה. אם אתה מבטל את עצמך כלפי העשירייה כדי להידבק בבורא, אז אתה כבר בונה מהעשירייה את השכינה*.

ש: מה זה נקרא שאני מקבל את הביטול כקישוט?

ר: *זה שאתה רוצה מעצמך שכך יהיה. לא שאתה עושה את זה מאין ברירה, אלא אתה עושה את זה מפני שאתה מעריך את זה, בשבילך זה כמו תכשיט גדול, משהו חשוב. אמנם מהטבע שלך אתה לא רוצה את זה*, כי הטבע שלך זה רצון לקבל, ולכן לפי הטבע שלך אתה לא נמשך לזה, אבל אתה רוצה שזה יבוא אליך בתוספת כזו שזה יהיה הכי חשוב. לכן זה נקרא תכשיט. תכשיט זה דבר יקר, אבל לא חייב להיות. אני יכול לחיות גם בלי זה. כך אנחנו צריכים להתייחס להתפתחות שלנו.

ש: זה הודות לכך אדם לא יפול ממדרגתו?

ר: אם אדם משתוקק רק לעיקר, כלומר רק לנקודה הזאת, שזה העיקר בשבילו, ובלהתבטל למעלה מהנקודה הזאת יותר ויותר הוא כאילו מרחיב את הנקודה הזאת יותר ויותר, אז הוא לא יפול. דווקא ההיפך, הנקודה הזאת הופכת להיות ליסוד.

5. ש: זה מצב דואלי?
   ר: וודאי. יש לנו עביות, זה רצון בכל זאת לגלות, להרגיש, להבין, ליהנות ולשלוט. יש לנו עביות והיא גדלה כל הזמן. על פני זה אנחנו בונים יחס הפוך שלנו. *אנחנו רוצים שהבורא ישלוט, תכונת ההשפעה. רוצים שהמסירות שלנו תגדל, שנהיה מוכנים להישאר במצב הזה ודווקא דרך החושך הזה אני רוצה לגלות שזה לא חושך. זה חושך כלפי הרצון לקבל שלי, אבל כלפי הרצון להשפיע אני רוצה לגלות את זה כאור. איפה יש לי רצון להשפיע? חשכה כאורה יאיר, זה מה שאני רוצה. כך אנחנו עובדים, לאט לאט מגדלים מתוך החושך, מהניתוק מגלים יחס חדש וכך מתקדמים*.

ש: אני בתוכי עדיין נמצא בחושך, אבל בתוך העשירייה זה אור?

ר: לבד זה באמת מאוד קשה ואפילו בלתי אפשרי. אבל כשתראה בבוקר, או מתי שיש לכם שיעור, שאתה בא לשיעור, אתה מתיישב בקשר עם החברים, או בצורה וירטואלית או בצורה פיזית, זה לא כל כך חשוב, אנחנו כבר רגילים להרגיש אחד את השני דרך קווי האינטרנט, אתה תראה שיש שינוי במצב שלך, ביחס לחיים, לרוחניות, בכלל להכל.

*ההתכללות שלך עם החברים מביאה אותך לדרגה אחרת. אתה מתחיל להתייחס אחרת לחיים, לחיבור, לבורא, למציאות, וזה הכל לא בגלל שבאה לך חכמה, אלא בא לך קשר עם החברים ובהם, בקשר הזה, אפילו שאתה עוד לא שולט בו כל כך, אבל אתה כבר מתחיל להרגיש שמזה מתחיל להיות כביכול עולם חדש. זה קורה לכל אחד ואחד מאיתנו, ברגע שאנחנו נכללים זה מזה*.

6. *כשאני מגיע לשיעור, אני תמיד מודד את עצמי איפה אני נמצא. לפני השיעור, אני קם בדרך כלל שעה לפני, לפחות. אמנם שאני קורא מאמר ועוד כל מיני דברים כאלה לפני השיעור כדי להגיע לשיעור כבר איכשהו מוכן מתוך עצמי, אבל אח"כ כשאני שומע שאתם מתחילים לפני שיעור את זמן החיבור, אפילו שזה רק רבע שעה, אני הייתי עושה עוד 5 דקות אולי לפחות, אז אני נכלל בכם, בכל החברים*.
   
   *אני לא מרגיש שאתם תלמידים, אני מרגיש שאתם חברים שלי. אני נכלל בכם, ויש לי לקראת השיעור תוך רבע השעה הזאת מצב רוח, התרוממות, והכנה אחרת לגמרי ממה שהכנתי את עצמי לפני זה. זאת שליטת הסביבה על האדם, ואנחנו בזה צריכים להשתמש בה*.

ש: אני כל יום מחדש צריך לצאת מעצמי ולהיוולד בעשירייה?..

ר: אם אתה מתקדם בקצב טוב, אז זה יהיה כמה וכמה פעמים ביום. זה נקרא ויהיה בעיניך כחדשים. עד כדי כך שאח"כ במדרגות רוחניות תרגיש בכל רגע, בכל דקה, שיש לך ניתוק ואתה צריך לחזור, ניתוק ואתה צריך לחזור, כי בכל הגיחות, הלוך חזור, הלוך חזור, מרוחניות ולרוחניות, אתה מתקן רשימו מהשבירה.

7. ש: מה גורם לשינוי מדחייה למחפש משתוקק?

ר: כי *אני רואה שאני נזרק כל פעם מהמחשבות שלי על רוחניות. כל דבר ודבר מחוצה לי, בסביבה שלי, אפילו גשמי ברחובות, בכל מיני מקומות, אני שומע, אני רואה דרך 5 חושים. כל האלו מסיטים אותי ממגע פנימי עם הרוחניות, עם הבורא. אני בפנים, בתוך ליבי, רוצה להיות קשור לבורא, אבל כל 5 החושים שלי מושכים אותי החוצה. כאן אני שומע משהו, וכאן אני רואה משהו. המחשבות באות. איך אני יכול להחזיק את עצמי בקשר קבוע עם הבורא? דרך הקבוצה*.

*ברוחניות צריך לסדר את הדברים האלה בצורה יסודית, קבועה. אני לא יודע מה לעשות, אני כל הזמן יוצא, יוצא ממני. עד שאני מתחיל להרגיש שאין לי שום ברירה, שאם אנחנו לא נחזיק זה את זה בקבוצה, אני בעצמי לא מסוגל*.

..מתוך החיבור בינינו אנחנו פונים לבורא ודורשים ממנו שימשוך אותנו, את הסירה שאנחנו נמצאים בה. אנחנו כבר מתחברים, זה סירה, הקשר שלנו זה דופני הספינה. אנחנו מבקשים מהבורא שימשוך אותנו קדימה, מתוך האגו שלנו, מתוך הפירוד, מתוך המצבים שלנו. כך זה מתבצע.

ש: איך אני עושה את זה אני מדבר איתם מבקש מהם

ר: *תדבר איתם. אנחנו צריכים לעשות הסכם בינינו. ההסכם בינינו נקרא ערבות*.

ש: בזמנו עשינו תקנון השאלה אם

ר: *עשינו תקנון, נו, ומה איתו? פעם עשינו, ושכחנו. צריכים כל הזמן לחדש אותו בתוכנו*. זה שזה כתוב, כתוב. הכל כתוב.

8. *לי אין סיכוי שום דבר לעשות, אם הסביבה לא תעזור לי. העבודה שלי היא קודם כל להתבטל כלפי הסביבה. כלפיה אני יכול להתבטל רק בתנאי שאני אקבל מהם דוגמאות, וכך אני נמצא ביניהם ורואה שהם משחקים כלפיי, שהם גדולים, מחוברים. זה משפיע עלי, זה משפיע מאוד*.
   
   *אין ברירה, אנחנו צריכים להתחיל לעבוד כך בינינו. אנחנו חכמים, קראנו כבר את רוב המאמרים של בעל הסולם ורב"ש, אבל זה צריכים להשתדל לממש*.

9. ש: האם אנחנו מקטינים את העביות או להפך מגדלים אותה?..

ר: לא. אנחנו לא פועלים על העביות בכלל, אנחנו פועלים רק על התיקון, איך להשתמש נכון באותה העביות שמתגלה וזהו.

*אני צריך להבין, זו נקודה מאוד חשובה, תשמעו. לי לא חשוב באיזה מצב אני נמצא, זה נקרא שהפרצוף, שהאדם עושה צמצום. לא חשוב לי. כל מצב שאני מקבל, אני מקבל אותו מאין עוד מלבדו, מהבורא. לכן לא חשוב לי מה לקבל, אלא חשוב לי איך נכון להגיב על מה שאני מקבל*.

לכן הראש שלי לא למה קיבלתי, אלא איך אני מגיב על זה. כלומר אני כאילו כבר קופץ מעל מה שקיבלתי מהבורא ומיד מסתכל על התגובה שלי, איך אני מיד משפר את התגובה שלי. כל מה שאני מקבל זה הכל לטובתי וזה מאין עוד מלבדו. מה אני יכול לעשות מתוך הנקודה הזאת לחיבור ולדבקות של כל החיבור הזה בבורא? זה הכיוון שצריך להיות, בצורה פרקטית.

10. כותב לנו בעל הסולם בסוף ההקדמה לספר הזוהר ובעוד מקומות, *שהתפקיד שלנו הוא להיות המקשרים בין הבורא לכל הנבראים. לכן קיבלנו התעוררות, לכן הבורא מביא אותנו לכאן ואומר: זו התפקיד, "קח לך". שם ידינו על גורל הטוב. כך אנחנו צריכים להתקדם. מה שלא יהיה, זה התפקיד שלנו. אם אנחנו רוצים להתקדם, אנחנו צריכים לדעת את התפקיד ולקיים אותו, זה העיקר. לא שאנחנו נחשוב כל אחד כמה טוב לי שאני אכנס לרוחניות, לא, אנחנו צריכים לחשוב מה אני, איך אני יכול לקיים את רצון הבורא, זה נקרא השפעה*.

11. *הבעיה שלנו שכל אחד מאיתנו כבר חכם, שמע וקרא הרבה דברים וחושב שיודע איך לצאת מהמצבים. הוא שוכח שלצאת מהמצב אפשר רק ע"י חיבור. אפילו מ״מ אחד, אם אני רוצה לצאת מגשמיות לרוחניות, במשהו לכיוון הזה, אפילו ללא תנועה, זה יכול להיות רק ע"י החיבור*, ע"י הקמת מערכת אדם הראשון. כל העבודה שלנו היא רק לחזור לאותה המערכת המתוקנת. לכן אין כאן מה להוסיף, אנחנו פשוט צריכים בזה לעבוד. *כל מיני שאלות פרטיות נובעות מתוך זה שאדם לא רוצה לענות נכון על השאלה הזאת, איך אני עושה צעד הבא? זה רק בחיבור*.

12. מה זה שושנה בין החוחים?

ר: חוחים זה האגו שלנו, והשושנה זה שאנחנו רוצים להגיע לחיבור. חיבור זה שושנה. יש שם כל מיני חלקים. השושנה בעצמה זה החיבור בינינו, קוצים זה חוחים. השושנה זה הרצון לקבל שלנו שדווקא עוזר לנו לשמור על השושנה. אנחנו יכולים להגיע לחיבור רק ע"י זה שאנחנו עוברים כל הקוצים האלו ומבטלים אותם, כלומר משאירים אותם אבל יודעים איך להתגבר עליהם כדי להגיע לשושנה. בפנים נמצאת *שושנה בין החוחים*. כך אנחנו מגיעים לכלי הנכון..

13. עכשיו אנחנו נמצאים בזמן ההסתרה המתגברת יותר ויותר. לכן העולם שלנו כך נראה. אנחנו מיום ליום חושבים על מלחמה, על הפצצות, על בעיות, הוריקנים ועוד כל מיני תופעות הטבע. ח״ו, אבל יכולים לקבל על הראש יותר ויותר. גם זה גילוי הבורא, אבל גילוי הבורה בצורה שלילית. אנחנו יכולים להפוך את הגילוי הזה לצורה חיובית. אבל הבורא בכל זאת מתקרב.
    
    הבורא מתקרב. זה כמו שבא לנו גוש גדול מהשמים, מתקרב אלינו, ואומרים לנו שבעוד 20 שנה הוא ייפול עלינו. כמו שיש לנו מסיפורי התורה הרבה כאלו דברים, כמו יונה שהלך ואמר שבעוד כך וכך זמן הבורא ישמיד את ננווה. אנחנו נמצאים עכשיו בחושך, ודאי שחושך זה חוסר גילוי הנכון. זה הבורא אבל זה חושך שמתגבר. גם זה סימן שהבורא מתקרב. *האור בעליון רוצה להופיע, אבל בינתיים לא נותנים לו. לכן הוא נראה כחושך יותר ויותר גדול. זה מה שקורה לנו, ואנחנו צריכים להפוך את החושך הזה לאור גדול. זה תלוי רק ביחסים בינינו. אם אנחנו משנים את היחסים בינינו, כל מה שאנחנו מרגישים כחושך, הופך להיות לאור מיד. בואו נעשה*.

*חלק 2 - קטעים נבחרים בנושא אהבת ה*'

14. אנחנו עדיין נמצאים באהבה עצמית במקום השפעה לזולת. הכל צריך להיות כדי לעשות נחת רוח לבורא, כלומר חיבור בינינו כדי להשפיע לזולת, וכל ההשפעה לזולת צריכה להיות מכוונת להשפעה לבורא. באיזה צורה? ואהבת לרעך כמוך, לזה אני צריך להגיע, ממש כמו שאני אוהב את עצמי. ככתוב, דהיינו ששיעור היגיעה וההשפעה לזולתו לעושרם של החברה, צריכה להיות לא פחות מהשיעור המוטבע באדם לדאוג לצרכי עצמו, ולא עוד, אלא שצריך להקדים צרכי זולתו על צרכי עצמו.
    
    אני עכשיו פועל רק לטובת הזולת. אם אני יוצא לאיזושהי פעולה, אני קודם כל חושב על הזולת. צריך להגיע למצב שאני פועל לא בגלל שאם אני משפיע לזולת, אני גם אגיע להשפעה טובה אליי, לתוצאות טובות כלפיי, אלא דווקא מזה שאני חושב שלהשפיע לזולת, ש-ואהבת לרעך כמוך לא יהיה תנאי ההכרחי שנקיים מאונס, אלא שנקיים אותו מאהבה. אז אני מקבל כל הטבע האגואיסטי שהבורא ברא לא לטובתי, אלא אני שמח שיש לי את זה כי אני יכול למעלה ממנו להתייחס לזולת.

15. ש: מחר שיעור וסעודה במרכז....
    ר: אלו בדרך כלל סעודות מאוד חמות, טובות, כי הם באות מיד אחרי השיעור כשאנחנו מאוד שמחים להתאסף יחד, כל אחד בשולחן שלו, בבית, או קבוצות בכל מיני מקומות אם זה אפשרי. רק לשמור על החוקים של הבריאות. רק אם אפשר. אנחנו כאן מתאספים, מי שיכול לבוא לפי התקנון של משרד הבריאות.
    
    אנחנו מאוד נשמח פעם לשבת כולנו יחד, כל העולם יחד בסעודה אחת. זה נקרא כבר סעודת שור בר ולוויתן. באמת זה סימן של סעודה שלמה, שכולנו ממלאים את עצמנו עם היחסים בינינו של אהבה, והבורא נמצא וממלא אותנו בנוכחות שלו. זה הסימן של הסעודה. אני מצפה שמחר בבוקר נהיה יחד כולנו, וכל אחד יכין מנה, אפילו משקה..
    
    יכול להיות שזה יהיה כל יום שישי, כמו פעם. יכול להיות, אבל שוב אני אומר, רק לפי התקנון של משרד הבריאות בכל מקום ומקום.