שיעור בוקר 05.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: יש הצעה לעשות סדנה על המאמר של רב"ש שקראנו, לפני שנעבר לקטעים הנבחרים. מה דעתך?

בבקשה, אין שום בעיה. איזה שאלות אתם ממליצים שנדון בהן?

תלמיד: איך אפשר להכניע את עצמנו כלפי הקבוצה?

בסדר, שיהיה זה, זה תמיד חשוב.

סדנה

איך אנחנו יכולים להכניע את עצמנו כלפי הקבוצה, בצורה יומיומית קבועה?

*

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "העבודה בלמעלה מהדעת". קטע מס' 49, מתוך רב"ש, כרך ג', "רוממו ה' אלוקינו".

""רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו".

"רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה.

"והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו". "הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו".

ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש את עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא רק משפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' אלקינו."

(הרב"ש, מאמר 128 "רוממו ה' אלוקינו")

אני אפילו לא יודע מה להגיד כאן, הכול ברור. עד כמה שאנחנו נתאמץ לעורר את הבורא, שיהיה למעלה מכל מה שאנחנו רק יכולים לתאר לעצמנו, לפי זה אני מגיע להכנעה, ולפי זה אני מתחיל לספוג ממנו את הכוחות, הבנות והרגשות, כי קטן יכול לקבל מגדול.

ואז עד כמה שאני מכניע, עד כמה שאני ממש מוריד את עצמי, לפי הפער ביני לבינו שאני מתאר, לפי זה אני מתחיל להשיג דווקא את גודל הבורא, את הגובה שלו. ואז אני יכול לבוא גם כן להכרת הגדלות שלו.

שאלה: איך אני יכול להכניע את הרצון לקבל שלי, את האגו שלי, שזה יפעל עלי ממש כמו סם, שאני ארגיש שאני תלוי בחברים שלי בצורה מוחלטת? איך אני יכול להכניע את עצמי כך שאני אצא מעצמי, וארכין את הראש כלפי האיכויות של הבורא?

אנחנו נמצאים במערכת של אדם הראשון. המערכת הזאת מלכתחילה היא מערכת מתוקנת, היא אף פעם לא הייתה מקולקלת כמו שאנחנו אומרים, זה רק כלפינו, אבל לא כמו שהיא בעצמה. לכן אתה יכול להשיג בכל מצב, בכל מקום שאתה נמצא את כל המערכת, את הגובה של הבורא ואת עצמך בכל הגובה שאתה יכול להיות מכאן ועד גמר התיקון שלך, אין בזה שום בעיה.

זה הכול תלוי רק עד כמה שאתה יכול להכניע את עצמך כלפי הקבוצה בפועל, בפועל ממש, ואחר כך בתוך הקבוצה להכניע את עצמך כלפי הבורא. "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ככה זה, הכול תלוי בך. במה היא העבודה שלנו? קודם כל בהכנעה. שאני צריך בזה לקבל את מרות העשירייה עלי. שהם יותר גדולים, יותר חזקים, יותר חכמים, יותר קרובים לבורא ממני. ולכן אם אני רוצה להתקרב לבורא אין לי ברירה אלא להתכלל בהם, רק בפעולה הזאת אני מתקרב לבורא. בפעולת ההתכללות שלי בעשירייה.

שאלה: כל הקטעים שאנחנו לומדים עכשיו באמונה למעלה מהדעת, האם היחס הנכון לכל קטע שאנחנו קוראים זה לתרגם אותו לעבודה ישירה בין החברים, להתקשרות בינינו בעשירייה?

כן. אם אתה לא יודע אז תשאל ואולי אנחנו נברר את זה. זה חייב להיות מתורגם לקשר שלי עם העשירייה, וקשר בין עשיריות, וקשר של כל המערכת הכללית של האנושות, וקשר של כל הנשמות בכלל למערכת אחת אדם הראשון, לעשירייה אחת.

שאלה: כשאתה מתבטל בפני הקבוצה, איך בצורה נכונה לצמוח מתוך העשירייה, כי אחרי זה אני מבין שזה בפני הקבוצה שלי, קבוצת קייב, ואחרי זה איך להעביר את זה לקבוצה הכללית, לכלי הכללי?

אני לא יודע מה הבעיה, מה זה חשוב אם זאת עשירייה של קייב, או עשירייה של בישקק, או ספרד, או איזו עשירייה מישראל, איזה הבדל? אנחנו נמצאים באותה המערכת, אנחנו מתקדמים לגמר התיקון לפי אותה השיטה, ולכן בשבילי להתכלל באיזו עשירייה זה לא חשוב.

כשאני עכשיו מסתכל עליכם ויש כאן את קייב, מוסקבה, ניו יורק, איטליה, יונייטד, נהריה, קבוצות ישראל, קבוצה צעירה, ספרד, בלרוס, אמריקה הלטינית, בלטיה, נובוסיבירסק, כל כך הרבה קבוצות, ברוך ה' שיהיו עוד ועוד, באמת זה לא חשוב לי. אתם חיים אותם חיים רוחניים יחד, אולי פחות קצת ויותר קצת, אבל בעצם זאת אותה המערכת. ולכן כשאני שואל, אני מרגיש איך שאתם נכנסים בי, כשאני עונה אני מרגיש איך אני נכנסתי בכם, וזה ממש נראה לי שזה אותו הדבר.

אני חושב שכל התהליך הזה שאנחנו עכשיו עוברים, הוא גם כן לבני אדם ברחוב וגם כן בשבילנו. לעשות מאיתנו כזאת קבוצה שנמצאת בעולם, שהיא כולה קשורה בצורות כאלו כמו שאנחנו, ואנחנו יותר ויותר מתקרבים על ידי הלימוד המשותף זה לזה, ואז אנחנו על ידי זה יוצרים כוח גדול, ובאמת אין שום הבדל בין עשירייה לעשירייה.

אם לא השפה שזאת תוצאה מבבל, משבירת האגו שלנו, אם לא השפה אז לא היינו מרגישים שבכלל יש בינינו איזה שוני. אני אומר לכם ברצינות, תרגישו את זה עוד מעט.

שאלה: שמעתי ממך הרבה פעמים שאנחנו לא מסוגלים להתבטל ולהתכלל זה בזה בעשירייה ושאנחנו חייבים לבקש. איך לבקש על ביטול, התכללות בעשירייה, כדי שזה יהיה עבור החברים, איך לבקש נכון?

כשאנחנו משחקים עם ילד, אז אנחנו נותנים לו לעשות איזה תרגיל, נגיד להכניס מסמר עם פטיש, ואז אנחנו אומרים "יופי, איך הצלחת, איזה גדול אתה, מבין", זה דברים קטנים. עכשיו דברים יותר מתקדמים שהוא לא יודע לעשות, אנחנו צריכים להראות לו, ואז אחרי שאני נותן לו דוגמה, הוא יכול אולי לבצע. זאת אומרת יש כאן שתי גישות, או שאני נותן לו ואומר "אתה גדול, יפה וטוב", או שזאת עבודה חדשה שהוא לא יודע לעשות, אז אני עושה במקומו ומראה לו איך לעשות את זה, או שאנחנו עושים יחד.

כך אנחנו צריכים לראות את זה בהכנעה כלפי הסביבה. אם אני יודע להכניע את עצמי כלפי הסביבה, זאת לא הכנעה. זאת אומרת, לא היה לפני מכשול אמיתי. כי מכשול אמיתי אני לא יודע לעבור, אני חייב לפנות לבורא ושהוא יעשה איתי. כמו ילד שלא יודע לעשות משהו חדש, אלא הוא צריך עזרה מהגדול, ככה זה. אבל לא לפחד ולא להתבייש.

איך אני פונה לבורא? אני פונה לקבוצה, הכי טוב, זה בטוח שאני צריך להכניע את עצמי. אם אני פונה לבורא, אני יכול לפנות מתוך גאווה, אבל אם אני פונה לקבוצה בטוח שאני צריך לשבור את עצמי, להכניע את עצמי, לקבל דרכם קשר לבורא. ואז אנחנו יחד נעשה את זה, אני, קבוצה והבורא, ואז זאת פעולה שלימה.

שאלה: מה ההבדל בין לבטל את עצמי כשהדעת מבינה את זה, לבין כך שהדעת לא מבינה את זה?

זה עניין של הרגשה, אני לא יכול להסביר לך. כי אם הדעת מבינה את זה, אז אתה מתבטל בתוך דעת שהיא יותר גדולה, יותר חזקה, אין לי ברירה, אז אני הולך על זה. עם הבורא זה לא כל כך ברור, הוא נסתר, אבל אם אני צריך להתבטל כלפי העשירייה ובטוח שאני צודק, בטוח שאני מבין ומרגיש, ואז הם בעיני לא כל כך מבינים ומרגישים, ואני בכל זאת מתבטל, אז זה ביטול. ואם אני לא יכול אז אני בוכה, ומבקש מהבורא שייתן לי כוח לשבור את עצמי ולהתבטל, זאת התבטלות.

אבל זה כלפי עשירייה, כלפי הבורא קשה לנו לבצע את זה, אנחנו לא מרגישים, לא מבינים, שם זה יכול להיות הפוך, שמתוך גאווה אני עושה את זה.

תלמיד: מה דעתך, אם החבר רואה והוא מרגיש את הקשר שלו עם הבורא כל הזמן, והעשירייה היא בחשיבות פחותה, יש לו הרגשה שיש לו פרוטקציה אישית מהבורא והעשירייה זה כבר בסדר חשיבות משני.

זה לא חשוב, זה לא עניינך באיזו צורה הוא נמצא עם הקבוצה ועם הבורא. לכל אחד יש זמנים משלו ומצבים משלו. אם הוא עובד עם הקבוצה ועם הבורא. זהו. זה מספיק. אני לא הולך לבקר אותו ולתקן אותו. אני צריך לבקר ולתקן את עצמי.

בעיני, מה שאני רואה בחברים, צריך להיות בדיוק טוב ונכון ואין לי על זה שום ביקורת. ואם אני עושה ביקורת, אני אחר כך צריך לעשות ביקורת על הביקורת שלי.

שאלה: כשאתה אומר להתבטל בפני העשירייה, מה זה אומר? העשירייה זה מצב שלם, אבל יש שם חברים קונקרטיים שיש לי איתם איזו עבודה פנימית. האם יש הבדל בין להתבטל לפני חברים ספציפיים לבין לעשירייה?

יש הבדל אם אני מבטל את עצמי כלפי העשירייה או כלפי חברים בודדים בעבודה עצמה, אבל לא בסיכום. אני צריך לסיים כל פעם את העבודה שלי בזה שאני מתבטל כלפי כל אחד ואחד וכלפי כולם. זה כמו פרצוף. אני לא יכול להיות ביחס טוב אל הפרצוף אם יש לי בעיה עם אילו ספירות, עם אילו חברים. לא יכול להיות. זה יכול להיות אחרי שאני מתקן את היחס שלי לכל חבר וחבר, ואז אני מתקן את היחס שלי בכללות לכל העשירייה. זאת ספירת היסוד.

שאלה: מהמאמר לא כל כך ברור, מה הופך להרהורים ומה זה הר קודשו?

הרהורים זה כל מיני שאלות, בעיות, הפרעות בדרך. "הר קודשו", זאת אומרת, במקום בו נמצא הבורא והוא נמצא בגובה [לפי] איך שאני מעריך אותו מעלי, זה נקרא "הר הקודש". "קודש" זה נקרא השפעה. מידת ההשפעה, הרצון להשפיע נקרא "קדוש". והר קודשו, הכוונה שאני מתאר את הבורא ככולו משפיע. ולכן אני אומר הר קודשו. בהר שאני בונה, בהר הקודש, אני בונה אחר כך את בית המקדש. כי אני בניתי את זה מתוך הרצון לקבל האגואיסטי שלי, מהאבנים, הסלעים, מכל זה אני בונה את בית המקדש. לא רק מאבנים, אלא מעצים, מבדים מכל מיני מתכות, מכל מיני דברים. זאת עבודה שלימה בניית בית המקדש.

איך אני עושה את זה? את כל התכונות שלי אני [מתקן] בעל מנת להשפיע ואז בסך הכול כשהן מתחברות, תכונותיי המתוקנות, אז נעשה מהן בית, כלי של קדושה, של השפעה. זה נקרא "בית המקדש" שנבנה על הר הקודש.

תלמיד: הוא כותב "ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה", ואני רוב הזמן לא מרגיש שאני בעלים של המחשבות שלי בכלל. איך עושים את זה?

זה לא טוב. אתה חייב להיות בעל מחשבה, ואם לא אז הבורא מכניס לך מחשבות זרות דרך היצר הרע שלך, ואתה צריך לתקן את עצמך כל פעם. זאת כל העבודה. להפוך את המחשבות והפעולות מזרות, מאגואיסטיות להשפעה.

שאלה: לפנות לבורא בצורה ישירה לא ניתן. מה זה אומר לפנות לבורא דרך העשירייה?

הבורא לא שומע אחד. כמה פעמים אנחנו צריכים לדבר על זה? הבורא לא שומע אחד. הוא שומע את המבנה שנקרא "אדם". זה עשר. לכן כך אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: אתה אומר לנו כל הזמן שהעולם לא קיים מחוצה לנו. איך אנחנו יכולים לעבוד בקבוצות כדי לשפר את המצב במדינה שבה אנחנו חיים?

אתה שואל שאלה מורכבת. אתה אומר, איך אני בעבודה בקבוצה, שזה עניין רוחני, אשפר את העולם הגשמי? אז אנחנו צריכים להבין שלא קיים, לא העולם הרוחני ולא קיים העולם הגשמי. שניהם קיימים בנו, בתוך הרצון שלנו. הבורא ברא רק רצון. חוץ מרצון יש אור עליון. אם אנחנו נקרב את הרצון שלנו שהוא רצון אגואיסטי, לבורא, שהוא יהיה במשהו דומה לבורא, אז בצורה כזאת אנחנו נגיע למצב שהרצון הזה ירגיש יותר טוב. הוא יהיה באיזו השתוות עם הבורא. לזה אנחנו צריכים להגיע.

אז תעשו את זה ותראו עד כמה שזה יהיה טוב גם במדינה שלכם. אין לך שום שיטה אחרת להיטיב למדינה ולעם שלך, אלא שאתה תתחיל לקרב את כל הכלי שלך לבורא. ואתה תראה שככה זה יהיה ובקרוב.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לעשות ביקורת על הביקורת שלנו. אבל לדיין יש את מה שעיניו רואות. אז מה הוא יכול לבקר בעצמו?

בכל זאת הוא יכול. שיקרא מאמרים, שיקרא מה שכתוב בחכמת הקבלה ויסתכל על מה שהוא חושב דרך חכמת הקבלה. ואז הוא יראה שהדרך שלו אגואיסטית והדרך של חכמת הקבלה הן שונות. ומזה יש לו ביקורת. הביקורת היא תמיד מזה שיש סטייה בין שתי המחשבות, אז תהיה לו סטייה. תהיה לו דעת חכמים ודעתו עצמו. ואז הוא יחשוב, מה כדאי, מה לא? וכן הלאה.

שאלה: לפני יומיים החזירו אותי לעבודה ואין לי ברירה כבר. וחוץ מממש לרצות להקיא מזה שהכול נראה כאילו עומד לחזור כמו שהיה.

לא. זה לא חוזר. אני אמרתי לפני בשיעור הראשון שנראה לכם שהעולם חוזר לקדמותו. הוא לא חוזר. הוא נכנס למשבר גדול מאוד. שהמשבר הזה זו השבירה של הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, שאנחנו בנינו עליו כל החברה האנושית, כל ההיסטוריה שלנו. אתה תראה איך בזמן הקצר כל היסוד הזה יישבר. יישבר. שאנחנו נראה כולנו. כל המנהלים, כל ראשי הממשלות, כולם יראו שהם לא יכולים לנהל שום דבר. אתה תראה. יתרסקו הבנקים, וכל הדברים. ממש.

אבל נקווה שהבורא יעשה את זה בהדרגה, בצורה כזאת שהאנושות גם בדרך תוכל ללמוד ולעכל ממה שאנחנו נביא להם את הלימוד. ואז נעשה את זה בדרך קלה יותר. העולם הולך להשתנות. הוא הולך להיוולד לעולם חדש. האנושות תרגיש מכל המכות האלו שהיא אינטגראלית. שהיא חייבת לחשוב על כולה. אחרת לא יסתדר שום דבר. ואז וירוס הקורונה הזה הוא ילמד אותנו שאנחנו שייכים ממש לקשר אחד, ממש לחברה אחת, לאנושות אחת. וצריכים לקבל בחשבון כל הקשר בינינו כאחד. וכך אנחנו נקום כבר מחדש.

בכוח, בכוח אנחנו נרצה להשתנות מרצון להשפיע לרצון לקבל, כי בחברה הכללית שאנחנו נראה שאנחנו חייבים לתפקד כחברה כללית, אנחנו יכולים לעבוד רק עם מבט כללי שזו ממש גישה כללית.

תלמיד: אני מקווה שזה לא יחזור, ומה שאתה אומר שכן יקרה, אז איך רק להתחזק קודם כל אני והחברים בהפצה, לעורר את אותם ניצוצות פה, לבקש על זה, גם בשביל לבקש על זה אני צריך כוח מאיפה שואבים?

מהקבוצה. והקבוצה מהבורא וכך "איש את רעהו יעזורו" וקבוצה מקבוצה שתיתן גם חסר לנו את זה, שכל עשירייה, היא תיתן דוגמה לעשירייה אחרת, וכך נתקדם. בקיצור, העיקר להישאר. אפילו שב בעגלה ואל תברח, אתה תגיע איתנו למטרה.

שאלה: האם האדם בורא את בית המקדש שלו מחלקי האגו שלו?

אדם בונה את בית המקדש שלו מהקבוצה שלו.

שאלה: ההר הזה כל הזמן מצטייר לעיני כיותר גדול ויותר גבוה, כדי לראות את הקדושה של זה, יש תפילה ויש מעשה חיצוני. כיוון שכולנו עכשיו בבית מרוחקים זה מזה, איזה פעולות פיזיות יש לנו לעשות, כי בעבר יכולנו להגיע לשיעור, לשבת יחד, לעשות סעודה. מה היום אותו דבר משותף שאפשר לעשות כדי להתחזק ולראות את הקדושה?

תשובה פשוטה, רק הפצה, שום דבר יותר לא דורשים ממך. הבורא קידם אותך כדי שאתה תהיה מעבר, שדרכך הידיעה שלו, הרצון שלו, התכנית שלו, המטרה שלו, יעברו לעולם.

שאלה: מה קורה שאני מגיע למפגשי עשירייה, לשיעורים ואני לא מוצא את החברים שלי מהעשירייה ואני מרגיש כמו שנטשו אותי במדבר. איך אני אצטרך להתנהג בצורה הנכונה במצב כזה?

אתה צריך להודות לבורא על זה שהוא עושה לך הרגשה כזאת שאתה נטוש במדבר, ושיש לך אפשרות לפנות אליו. אז קודם כל תפנה אליו ותתקרב אליו כמה שיותר לבורא, ותבין שאת זה הוא עושה כדי שאתה תעשה זאת, כי הוא רוצה אותך לכן הוא עושה לך כאלה דברים. כמו שאנחנו עושים את זה עם ילד קטן, ילד קטן הוא רץ שם וקופץ ולא יודע מה לעשות. אנחנו רוצים שהוא יבוא אלינו אז אנחנו אומרים, תראה מה יש שם, כאילו מפחידים אותו קצת, ואז הוא רץ אלינו. זה מה שבורא עושה איתך. אז תרוץ אליו, תרוץ.

שאלה: הגישה הפנימית שלנו נקבעת על ידי הקרבה שלנו לעשירייה, כך שאנחנו חוזרים לעבודה ברחוב, עבודה יומיומית, מה צריכה להיות הגישה שלנו למרות שאנחנו למדנו שבעולם צריך להתנהג כמו שבעולם. אז איך להתנהג שאנחנו יודעים שזה משהו שאף פעם לא ימשיך, אבל בינתיים צריך לעשות את זה?

אתה צריך לעשות את זה כדי להביא את תכנית הבריאה לכל אחד ואחד. ואתה תראה עד כמה שהבורא מסדר אותך במקום. תחזיק בפנים את הקדושה, הקבוצה, העשירייה, שכולנו יחד יהיו בך ובחוץ תנסה קצת פה ושם לפעמים לשחרר את כוח ההשפעה, כוח הקדושה, ידיעת הבורא, ככה קצת, שאנשים לא יראו את זה בך, אלא פתאום ירגישו שיש כאן משהו, בצורה מאד עדינה, זה לעשות גילו בהסתרה. ואז אתה תראה שזה עובד, אם תתחיל להגיד להם בצורה ישירה, פנים אל פנים, זה לא יעבוד. אבל אם תעשה את זה בהסתרה קצת, אתה תראה איך שזה עובד.

שאלה: מה עשירייה יכולה לתת לעשיריות אחרות בפועל?

דוגמה.

שאלה: אם קיימות שתי עבודות של דרך התורה ודרך הייסורים, למה צריכות להיות שתי דרכים, האם זה בגלל שלא עשינו את העבודה הנכונה, למה מקובלים תמיד כאילו עשו את כל העבודה ועדיין יש להם את כל הייסורים האלה?

לא, קודם כל אתה לא יכול להגיד על מקובלים שיש להם ייסורים או לא, כי מקובל שמח בגילוי החושך כמו שבגילוי האור, כי גילוי החושך בשבילו זה מקום שהוא יכול להראות שהוא נמצא בהשפעה, שהוא נמצא באהבה. לכן אל תגיד שבשבילו זה חושך כמו בשבילך. בשבילו זה חושך כמו הזדמנות להשפיע, הזדמנות להראות את האהבה, זה משהו אחר. עם הכוונה על מנת להשפיע הכול מתהפך.

(סוף השיעור)