שיעור בוקר 09.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 439

אותיות כ"ז – כ"ט

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 439, מאמר "הקדמה לספר הזוהר", אות כ"ז.

אות כ"ז

"אכן, לא יתכן, שתהיה תחית המתים, אלא קרוב לגמר התיקון. דהיינו, בסופה של מציאות הב'. כי אחר שזכינו, לשלול את הרצון לקבל המופרז שלנו, וקבלנו את הרצון אך להשפיע, ואחר שזכינו, לכל המדרגות הנפלאות שבנפש, המכונות, נפש רוח נשמה חיה יחידה, ע"י עבודתנו, בשלילת הרצון לקבל הזה, הנה אז, הרי כבר באנו, לשלמות הגדולה ביותר, עד שאפשר, להחיות את הגוף, בחזרה, בכל הרצון לקבל המופרז שלו.

ואין אנו נזוקים עוד ממנו, להפרידנו מדבקותנו. ואדרבה, אנו מתגברים עליו, ואנו נותנים לו צורת השפעה, כנ"ל. ובאמת, כן הוא המנהג, בכל מדה רעה פרטית, שאנו רוצים להעבירה ממנו:

א. שמתחילה, אנו צריכים, להסירה לגמרי, עד קצה האחרון, שלא ישאר ממנה כלום,

ב. ואח"כ, אפשר לחזור, ולקבלה, ולהנהיגה, בדרך האמצעי.

וכל עוד, שלא הסרנו אותה כולה מאתנו, אי אפשר כלל להנהיגה, בדרך הרצוי הממוצע."

שאלה: כל הלימוד הזה הביא אותי לנקודה שאני מזהה את הרצון לקבל, אבל כשאני עובד איתו, אז יש מקום שאני מצליח להעלות תפילה אבל אני עדיין לא מצליח להתגבר על הרצון לקבל. מה חסר בתפילה הזאת?

עזרה מלמעלה.

תלמיד: האם יש דרך לדרוש את העזרה הזאת?

לבקש, לבכות, להתחנן עם החברים יחד, כמו שכתוב.

תלמיד: החברים באמת עוזרים, אבל יש נקודה שבה אני לא מצליח.

הכול תלוי בך.

שאלה: אם תיקנו רצון כלשהו, אז האם יש מצב שהוא יחזור במדרגה גבוהה יותר ובעוצמה גדולה יותר?

יכול להיות שכן.

תלמיד: האם אנחנו אמורים לדעת אם תיקנו או לא תיקנו?

אנחנו אמורים לתקן כל רצון שמפריע לנו להגיע לדבקות בבורא דרך דבקות בינינו. זה מה שצריך להיות.

תלמיד: כתוב "שמתחילה, אנו צריכים, להסירה לגמרי, עד קצה האחרון, שלא ישאר ממנה כלום" מהרצון לקבל. ואחר כך כתוב "ואח"כ, אפשר לחזור, ולקבלה, ולהנהיגה, בדרך האמצעי." מה זה "הדרך האמצעי" אחרי שמסירים את הרצון לקבל?

לקבל על מנת להשפיע. עושים צמצום על לקבל על מנת לקבל, ואחר כך פותחים בהדרגה את הרצון לקבל כדי לקבל אותו אבל כבר בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם זה שלב ביניים?

לא, זה שלב ב'. אחרי שיצאת מכל הרצון לקבל על מנת לקבל לעצמך, אתה יכול להשתמש ברצון לקבל כדי להשפיע לזולת.

קריין: אות כ"ח.

אות כ"ח

"וזה שאמרו חז"ל: "עתידים, המתים להחיות במומם, ואח"כ מתרפאים". דהיינו כנ"ל, שמתחילה, עומד לתחיה אותו הגוף, שהוא, הרצון לקבל המופרז בלי מצרים כל שהם, דהיינו, כמו שנתגדל, תחת מרכבת העולמות הטומאה, מטרם שזכו לטהרו במשהו, ע"י תורה ומצות, שזהו בכל מומו.

ואז, אנו מתחילים בעבודה חדשה: להכניס, כל הרצון לקבל המופרז הזה, בצורת השפעה, כנ"ל. ואז הוא נרפא. כי עתה, השיג גם השואת הצורה. ואמרו הטעם, שהוא "שלא יאמרו אחר הוא". פירוש, שלא יאמרו עליו, שהוא בצורה אחרת, מהיותו במחשבת הבריאה. שהרי שם, עומד, זה הרצון לקבל המופרז, מכוון לקבלת כל הטוב שבמחשבת הבריאה. אלא שבינתים, ניתן אל הקליפות, וניתן לטהרה. אבל סוף כל סוף, אסור שיהיה גוף אחר. שאם יהיה בשיעור פחות משהו, הרי הוא כמו אחר לגמרי, ואינו ראוי כלל, לכל הטוב שבמחשבת הבריאה, כמו שכבר מקבל שם, מבחינת מצב הא'. והבן היטב."

ודאי שכל הרצון לקבל וכל הרצון להשפיע, כל מה שהבורא ברא בסופו של דבר מיועד לשמש לחיבור של כל הנבראים יחד ולדבקותם בבורא.

אות כ"ט

"ובכל המתבאר, נפתח לנו הפתח, ליישב שאלה הב' הנ"ל, דהיינו: מה תפקידנו, בשלשלת המציאות, הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה, במשך ימי שני חיינו הקצרים?

ותדע, שעבודתנו, במשך ע' שנותינו, מתחלקת לד' חלוקות:

חלוקה א' - הוא להשיג, את הרצון לקבל, המופרז בלי מצרים, בכל שיעורו המקולקל, מתחת יד מערכת ד' העולמות אבי"ע הטמאים. כי אם לא יהיה בנו, הרצון לקבל המקולקל הזה, לא נוכל כלל לתקנו, כי "אין לך מי, שיתקן דבר, שאין בו".

ולפיכך, לא די, אותו שיעור הרצון לקבל, המוטבע בגוף, ממקור לידתו לאויר העולם, אלא עוד, שמוכרח להיות מרכבה, לקליפות הטמאות, לא פחות מי"ג שנים. כלומר, שהקליפות, תהינה שולטות עליו, ותתנה לו מאורותיהן. שהאורות שלהן, הולכים ומגדילים, את הרצון לקבל שלו. כי המלואים, שהקליפות מספיקות, אל הרצון לקבל, אינם, אלא מרחיבים והולכים את התביעה, של הרצון לקבל.

למשל, כשנולד, אין לו תאוה אלא למנה, ולא יותר. אבל, כשהס"א ממלאת לו המנה, תכף נרחב הרצון לקבל, והוא רוצה מאתים. ואח"כ, כשנותנת לו הס"א, את המלוי מאתים, מיד נרחב הרצון, ורוצה ד' מאות. ואם אינו מתגבר, על ידי תורה ומצות, לטהר את הרצון לקבל, ולהפכו להשפעה, הרי הרצון לקבל שלו, הולך ומתרחב, במשך שנות חייו, עד ש"אין אדם מת, וחצי תאותו בידו".

וזה נבחן, שהוא מצוי, ברשות הס"א והקליפות. שתפקידן, להרחיב ולהגדיל את הרצון לקבל שלו, ולעשותו מופרז בלי מצרים כל שהם. דהיינו, בכדי להמציא להאדם, כל החומר, שהוא צריך לעבוד בו, ולתקנו."

שאלה: יש פה דוגמה שהרצון לקבל רוצה יותר, נתנו לו מנה והוא רוצה מאתיים. האם בקבלה על מנת להשפיע החוק הזה גם עובד כך?

ודאי שהוא עובד בקבלה על מנת להשפיע. ככל שאני מקבל יותר על מנת להשפיע, גם אני נהנה וגם מהנה את האחרים ומהנה את הבורא, לכן יש כאן קשר ישיר.

תלמיד: אמרת שקודם אנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל ואחר כך אנחנו מצרפים אותו להשפעה. איך לצרף אותו בצורה נכונה?

אנחנו צריכים להתעלות מעל הרצון שלנו, לבדוק אותו, לשקול אותו, לעשות עליו צמצום, ואחרי הצמצום להשתדל להפוך אותו למה שנקרא "לקבל על מנת להשפיע".

שאלה: האם אנחנו מגיעים לצמצום הסופי אחרי שאנחנו מנסים לצמצם, להעלים כל רצון, כל תכונה שלילית אחת אחרי האחרת? והאם הצמצום האחרון, הסופי, הוא תוצאה של כל המאמץ שעשינו?

כן, הוא תוצאה של כל המאמצים שעשינו עד כה.

תלמיד: יוצא מהקטע שאסור לנו להפריע לקליפות לפעול על האדם עד שהוא מגיע למידה של י"ג שנים.

אין דבר כזה י"ג שנה, זה סתם כתוב.

תלמיד: השאלה היא מתי מותר להפעיל חינוך על האדם, הפצה וכל מה שאנחנו עושים?

בדרך כלל מגיל 13, 14, אפשר כבר לספר לאדם, כי אז מתעוררים בו כל מיני הורמונים וכל מיני שאלות, לכן אפשר להתחיל לחנך אותו לחינוך הנכון, לזה שהאדם צריך להתגבר.

תלמיד: לפעמים יש הרגשה שאנשים צריכים לצבור רצון לקבל מקולקל לפני שפונים אליהם, במיוחד לגבי ילדים.

לא צריכים לחכות עד שהאדם יתקלקל לגמרי ואז ללמד אותו על הקלקול שלו, אלא צריכים שהם יהיו יחד במקביל.

שאלה: מה הכוונה שאנחנו צריכים להשיג את הרצון לקבל בכל שיעורו המקולקל? הרי נראה שהרצון לקבל גדל מעצמו, אז מה הכוונה שאנחנו צריכים להשיג אותו?

הוא גדל מעצמו בכל אחד באופן ובגודל משלו. אבל אנחנו צריכים לאתר אותו וכל פעם לראות איך הוא גדל, מה הוא רוצה, איך הוא רוצה לשלוט עלינו, ובהתאם לזה לעשות כל מיני פעולות כנגדו.

שאלה: יוצא שאדם רגיל מת וחצי תאוותו בידו. האם המקובל מקבל את מה שהוא רוצה?

כן. הוא ממלא את עצמו בכל הרצון, כי הוא ממלא את עצמו בעל מנת להשפיע שאז אין איסור ואין הגבלה.

תלמיד: כלומר הוא מקבל יותר.

ודאי.

שאלה: הרצון לקבל שלנו, כמו שאנחנו לומדים בימים האחרונים, הוא חמור עקשן והוא עולה מיום ליום. איך אנחנו יכולים להתייחס לכל אירוע כאירוע לגמרי חדש, שהוא הזדמנות חדשה לחיבור מאוד מאוד משמעותי?

אנחנו צריכים לראות שדווקא על ידי כאלו פעולות אנחנו מתחברים בינינו, מתקרבים בינינו, ובאמת יותר ויותר מתקנים את עצמנו. אני שמח לשמוע על פעולות כאלה שאתם מחכים להן, זה מצוין, זה מה שמתקן אותנו.

תלמידה: התרגלנו להרגיש את הנוחות הזאת של לשבת ליד מחשב, ואולי קשה לי להתניע את המכונית ולנסוע שעתיים או רבע שעה, אלא נוח לי, אני בווירטואלי, הלב שלי פתוח לחברים. מה הרווח להגיע פיזית לחיבור הזה?

דבר ראשון הרווח הגדול הוא מזה שאת מתניעה את המכונית שלך ומגיעה תוך שעה או אפילו שעה וחצי למקום. הדבר השני הוא שאת רואה את החברות ומגיעה למגע איתן, לחיבוקים, לשבת יחד ליד שולחן אחד, לאכול יחד, לשיר יחד. זה מה שמחבר בני אדם, זה מה שיש לנו בעולם הזה מהחיבור בפועל. לכן אני מאוד שמח שאתם עושים את זה, גם נשים וגם גברים, ונקווה מאוד שזה יעבור יפה ונכון ואתם תעסקו בזה.

תלמידה: אנחנו מדברים על אירוע שיהיה ביום ראשון הקרוב, ערב איחוד שהשם שלו הוא "עולים למדרגה חדשה". עשירייה שאומרת "אנחנו כמו מוליך החמורים, אנחנו נרשמים יחד, באים כולנו יחד, עושים כזאת פעולה", איזה רווח יש לעשירייה כזאת?

הרווח לעשירייה הוא גדול מאוד. כי העשירייה כלפי כל העשיריות, כי היא מתחברת גם איתן, היא מרגישה שהיא מתחבקת יותר, מצטמצמת יותר ומגיעה למבנה אחד. במבנה הזה, במוקדם או במאוחר, חייב להתגלות כוח שמחבר אותן ומחזיק אותן - הבורא.

תלמידה: מה אתה מרגיש לפני כזה אירוע?

אני מרגיש שמחה גדולה שאנחנו מבצעים אירוע כזה, כי האירוע בעצמו בטוח מקדם אותנו לתיקון, על זה אין שאלה. ודאי שיש עוד הרבה אמצעים, מצוות, אירועים, אבל כשמתחברים גברים, נשים, לגוף אחד, ורוצים בזה להתקרב לבורא, אין אמצעי יותר גדול ומועיל מזה.

(סוף השיעור)