שיעור בוקר 08.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 47, מאמר "גוף ונפש"

קריין: בעל הסולם, עמ' 47, מאמר "גוף ונפש", כותרת "הנגלה והנסתר".

הנגלה והנסתר

"המדע של זמנינו, כבר בא לידי התפתחות להבין הדבר הזה, על שיעורו האמיתי, והחליטו, שאין ודאי מוחלט בהמציאות.

אולם חז"ל הבינו את הדבר, ובאו להכרה זו, בכמה אלפי שנה לפניהם. לפיכך בנוגע לענינים הדתיים, הדריכו ואסרו עלינו, לא לבד שלא לקבוע איזה מסקנה על בסיס עיוני, אלא שאסרו עלינו גם להסתייע בעיונים כגון אלה, ואפילו בדרך של משא ומתן בלבד.

חז"ל חילקו לנו את החכמה לשני עניינים: נגלה, ונסתר. חלק הנגלה כולל, כל מה שאנו מבינים מתוך הכרתינו הפשוטה, ואת העיונים הנבנים על בסיס מעשי, בלי שום עזר וסיוע של העיון, על דרך שאמרו חז"ל: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"."

שאלה: לא ברור מה חז"ל רואים. כתוב "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", ולעומת זאת צריך לסגור את העיניים כדי להתקרב לאמת.

בינתיים לא ראיתי את זה כתוב כאן.

"וחלק הנסתר כולל, כל אותם הידיעות ששמענו מפי אנשים נאמנים, או שיש לנו בעצמנו בחינת הכרה, ותפיסה כללית בהם. אלא אי אפשר לנו להתקרב אליה במידה מספקת לבקורת השכל הבריא, מבחינת הכרה פשוטה. וזהו שנקרא בשם נסתר, שייעצו לנו לקבל הדברים מבחינת "אמונה פשוטה". ואסרו עלינו בכל הנוגע לדת, באיסור חמור, אפילו להסתכל בדברים הגורמים להתעוררות העניין והחקירה בהם.

אולם, השמות הללו: נגלה, נסתר, אינם שמות קבועים, החלים על סוגים של ידיעות מסויימות, כפי שההמון חושב, אלא הם חלים רק על התודעה של האדם, כלומר, כל הידיעות שכבר הספיק לגלותם ולהכירם, מתוך התנסות ממשית, מכונים אצל האדם בשם "נגלה". וכל הידיעות שעדיין לא הגיע לבחינת הכרה כזו, מכונים אצלו בשם "נסתר".

באופן שאין לך אדם בכל הדורות והזמנים, שלא יהיה לו שני החילוקים הללו, כשבחלק הנגלה שלו מותר לו לעיין ולחקור, מתוך שיש לו בסיס ממשי. ובחלק הנסתר לו, אסורה עליו אפילו איזו שמץ של חקירה, מתוך שאין לו שם בסיס ממשי."

שאלה: לפי מה שכתוב פה, נגלה ונסתר הם יחסית לאדם בנקודה מסוימת בהתפתחות שלו, כן?

כביכול, כן.

תלמיד: כשהאדם רק מתחיל, הכול נסתר ואין שום דבר נגלה, ובסוף הדרך הכול אמור להיות נגלה.

כנראה.

תלמיד: פה כתוב שבחלק הנסתר אסור בכלל לחקור. ואנחנו לומדים באות קנ"ה בהקדמה לתע"ס, שלמרות שהוא לא מבין שום דבר במה שהוא לומד, אבל מתוך הרצון והחשק הגדולים להבין זה פועל עליו.

כן.

תלמיד: זה נשמע סתירה למה שכתוב פה, כי שם כתוב שהוא צריך רצון וחשק גדולים להבין.

יש רצון, יש חשק, ואם אדם מפעיל אותם, אז הוא כן מתקדם בחקירה.

תלמיד: אז אם רצון וחשק זה מותר ואפילו טוב, אז מה אסור?

אני מבין שאסור להסתייע בזה, כלומר אני לא סומך על זה. כשיש לי רצון וחשק ואני חוקר, אז כל דבר שאני חוקר אני יכול לחקור ולהגיד שחקרתי וזה נמצא בספיקות, אפילו שנראה לי שאין כאן שום דבר שאפשר להטיל בו ספק.

תלמיד: פרקטית, נגיד שלמדנו איזה חלק בתע"ס ונדמה לי שהבנתי משהו.

אתה מבין בעצמך עד כמה הבנת, אלא הכול בעירבון מוגבל, אם בכלל אפשר להגיד על זה כך.

תלמיד: זה מורגש שהכול בעירבון מוגבל. גם נתת הרבה דוגמאות על רב"ש שהיה כותב דברים ואחר כך סותר את עצמו. האם עירבון מוגבל זה נקרא אסור? כי פה הוא מנסח את זה מאוד חזק, "אסור" וכולי.

כאן זה כבר גדר שחז"ל מגדירים לנו, שעד כאן אפשר ויותר מזה אסור, ואפילו שיהיה אפשר בכל זאת אסור.

תלמיד: כן, אפילו שמץ של חקירה אסור, זה לא מובן.

אין מה לעשות, נמשיך ונראה. אבל השאלה היא שאלה.

שאלה: הוא פותח את הפסקה בכך שכולם מגיעים למסקנה היום "שאין ודאי מוחלט בהמציאות", ושחז"ל כבר הבינו את זה מזמן ולכן הם מחלקים את המציאות לנגלה ונסתר.

כן, גם הגבולות האלה נגלה ונסתר משתנים.

תלמיד: אבל החקירה שלנו היא חקירה של תכונת ההשפעה, של הבורא, נכון?

אבל כלפי האדם.

תלמיד: אז מה זה נקרא "נגלה" ומה זה נקרא "נסתר" בדרך?

באותה המדרגה, באותו המצב שאתה נמצא, בשבילך יש חלק נגלה וחלק נסתר.

תלמיד: מה נגלה ונסתר?

מה שאתה יכול לגלות ושהוא ברור לפי כל הכלים שיש לך, ושאתה יכול לסמוך על זה ולבדוק את האחרים והם אותך, זה נקרא נגלה.

תלמיד: בעולם שלנו בלי רוחניות אדם יכול לדעת בוודאות דבר אחד, מה הוא רוצה, כל היתר זו אשליה.

כן.

תלמיד: כשמדובר על עולם רוחני, זאת חקירה, יש כיוון, יש וקטור, זה לא סתם מה אני רוצה, אלא מה אני רוצה לכיוון המסוים. מה אפשר לומר שם שהוא נגלה ומה אפשר לומר שם שהוא נסתר?

נגלה זה מה שאדם יכול לגלות בחמישה חושים שלו, לחלוק בזה עם אחרים כמוהו, הדומים לו, ושזה יהיה מקובל על כולם. זה נקרא נגלה.

תלמיד: ומה זה נסתר?

נסתר זה מה שנגלה לו ולאחרים לא נגלה. ואז יש כאן עניין, האם זה נגלה או נסתר, כלפי מי ואיך.

תלמיד: מהי החקירה שעל הגבול בין נגלה לנסתר?

החקירה כאן היא עד כמה אנחנו כן יכולים להיות בטוחים בזה שאנחנו מגלים.

תלמיד: האם כי יש מי שבצד השני יבין, או כי יש מה שאנחנו נבין?

מה זה בצד השני?

תלמיד: אני מנסה להבין מה שהסברת קודם, שנגלה זה מה שנגלה לאדם והוא יכול לזהות את זה בקרבתו ולחלוק את זה גם, ונסתר זה מה שהוא לא יכול לחלוק.

בינתיים, אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד. בינתיים בחושים שלנו, בתכונות שלנו, לא יכולים.

תלמיד: אז איך הוא מבחין בין זה לזה?

אדם חוקר את המציאות וברור לו איפה נקבע הגבול, הוא בעצם קובע את הגבול איפה נגלה ואיפה נסתר. הוא מראה את זה לכולם, ואז הם מסכימים עם זה או לא מסכימים.

תלמיד: זו בעצם עבודה בעשירייה.

כן.

אני ממליץ לכם לקרוא את זה ולדון, ומחר נפתור את הבעיות.

(סוף השיעור)