שיעור בוקר 11.01.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: "להשיג מגע עם הבורא"

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: "להשיג מגע עם הבורא". קטע מספר 2.

"החיים שהאדם רוצה שיהיה לו קשר עם הבורא, בין בבחינת תפלה, שהוא מבקש ממנו, שיתן לו איזה דבר, או שנותן תודה לה', על מה שכבר נתן לו, סוף כל סוף הוא מדבר אז להבורא. מזה הקשר שמדבר להבורא, זה מביא לו חיים, אם הוא מחשיב את השיחה שיש לו עם הבורא, והוא ממשיך חיים, מזה שלא חסר לו אז שום דבר."

(הרב"ש. מאמר 3 "מהו ששמו של הקב"ה נקרא אמת" 1988)

סדנה

איך נגיע בשיעור הקרוב, עכשיו, לקשר עם הבורא?

*

קריין: נקרא שוב את קטע מספר 2.

"החיים שהאדם רוצה שיהיה לו קשר עם הבורא, בין בבחינת תפלה, שהוא מבקש ממנו, שיתן לו איזה דבר, או שנותן תודה לה', על מה שכבר נתן לו, סוף כל סוף הוא מדבר אז להבורא. מזה הקשר שמדבר להבורא, זה מביא לו חיים, אם הוא מחשיב את השיחה שיש לו עם הבורא, והוא ממשיך חיים, מזה שלא חסר לו אז שום דבר."

(הרב"ש. מאמר 3 "מהו ששמו של הקב"ה נקרא אמת" 1988)

שמענו מדברי רב"ש שהחיים שהאדם רוצה להשיג במגע עם הבורא, מתאפיינים בכך שהאדם קודם כל כביכול מדבר עם הבורא. בדיבור שלו, כשהוא פונה לבורא, הוא קודם כל צריך להביע שלא חסר לו כלום מלבד להימצא במגע עם הבורא. זה מכסה לו את כל החסרונות, את כל התשוקות, הרצונות, שאי פעם הרגיש, כי עכשיו הוא הגיע למצב שהוא נמצא בקשר עם מקור החיים, ולכן הוא לא זקוק לשום דבר, אלא הוא צריך לבדוק את עצמו ולהביא את עצמו למצב שלא חסר לו כלום.

תלמיד: האם בכל דבר שהאדם מרגיש שזו תגובה מהבורא, זו באמת תגובה מהבורא?

כן.

תלמיד: איך אדם יודע שהוא לא משלה את עצמו, שזו באמת תקשורת עם הבורא?

אם האדם מתאר לעצמו שהוא קשור לבורא, אפשר להגיד שזה באמת הקשר שלו עם הבורא. ואם יש לו איזה חיסרון באותו קשר עם הבורא, אז גם את זה הוא מרגיש. זאת אומרת, העיקר בשבילו להימצא כולו בהתקשרות הזאת עם הבורא, ולבדוק אם מה שהוא מוסר עכשיו לבורא, מדבר אליו, או מה שהוא שומע, מקבל מהבורא, שמגיע מהבורא אליו, האם הקשר הזה הוא קשר מלא שנותן לאדם הרגשת המציאות השלמה.

תלמיד: במהלך הדרך אנחנו אוהבים את הבורא ורוצים יותר מגע עימו. מה מפתח את האהבה וההשתוקקות הזו באדם?

הבורא בעצמו. הוא פותח את עצמו, יותר או פחות, ולפי המאור שמאיר על האדם, יותר או פחות, כך הוא מנענע אותו.

תלמיד: לפי מה אנחנו יכולים להרגיש את הרצון של הבורא למגע עימנו?

בזמן שאנחנו פונים אליו או שהוא פונה אלינו, אנחנו מרגישים את היחס שלו אלינו, היינו את הרצון שלו.

תלמיד: איך שני לבבות מתחברים? איך בין שני לבבות מוצאים את הבורא?

אנחנו מתחברים בלבבות. מתוך מרכז ההרגשה שלנו אנחנו משתוקקים להתקרב לבורא, לפנות אליו, להרגיש את המגע עימו, ולמלא את עצמנו מתוך הקשר בינינו, ועל ידי זה אנחנו לאט לאט מתחילים לקבל ניסיון, הרגל, יכולת לפנות לבורא ולהגיע אליו, וכך להתרגל לאופן שבו אנחנו יכולים לדבר אליו, והוא יכול לפנות אלינו. הדבר הזה קשור לניסיון של האדם והאדם מתרגל לזה די מהר.

תלמיד: איך האדם מגיע להרגשה של החיסרון לפנות לבורא?

קודם כל את החיסרון הזה יש לנו כבר מזמן. אנחנו מדברים, משתדלים לפנות בכל מיני צורות לבורא, ובזה שמשתדלים לעשות את זה, זה בונה בנו חוש הרגשת הבורא. ככל שאנחנו מתחברים בינינו ומשתוקקים להגיע לבורא, למסור לו את מה שיש בתוך הלבבות שלנו, כך אנחנו נעשים מעצמנו ראויים להרגיש בחזרה את התגובה שלו.

תלמיד: איך התחושה שלא חסר כלום משפיעה על תחושת החיבור עם הבורא בהתפתחות הרוחנית שלנו?

כל ההתפתחות הרוחנית שלנו נובעת ממידת הקשר שלנו עם הבורא, ולכן אפשר להגיד שרק מתחילת הקשר שלנו עם הבורא אנחנו פותחים כאן ערוץ חדש ומתחילים לקבל ממנו אותן התגובות, אותן ההבחנות שהבורא רוצה שאנחנו נאסוף אותן, נארגן אותן, וכך נתחיל להבין מה נקרא קשר עימו.

תלמידה: איך לבנות את השלב הזה של חשיבות הפנייה לבורא, חשיבות לדבר עם הבורא, מבלי לקבל שכר לעצמי?

אנחנו צריכים להשתדל לבנות את היחס שלנו לבורא כך שנוכל לדרוש, לבקש ממנו אותן התכונות, ההבחנות, הרצונות, המחשבות שהן מתאימות לקשר עימו. שלא יהיה בזה את הרצון לקבל שלנו, כי אין לרצון לקבל מקום בהתקשרות בינינו לבורא, אלא אנחנו רוצים להיות בזה ממש ברצון נקי, בלב נקי, ושכל היחס שלנו כלפי הבורא יהיה באמת ללא הרצון לקבל שלנו.

נשתדל, לומדים את העניין הזה. מקבלים מהבורא התפעלות, ובתוך ההתפעלות הזאת צריכים להרגיש עד כמה אני מקבל את זה ברצון לקבל או ברצון להשפיע שלי, להשתדל להישאר ברצון להשפיע, ולנקות את עצמנו מהרצון לקבל.

כל הדברים האלה נעשים בתוך האדם, וכך די מהר אנחנו מנקים את עצמנו ומכוונים את עצמנו מהרצון להשפיע שלנו לרצון להשפיע של הבורא.

תלמיד: מה משתנה כשמגיעים לקשר עם הבורא, והאדם מפסיק לחלק את העולם לצד טוב ולצד רע, אלא הופך להיות המשלים כלפי העולם?

כשאדם משיג מגע עם הבורא הוא מתחיל לזהות בפועל אותן התכונות שבהן הוא יכול להיות קשור עם הבורא, ורוצה לשמור אותן, לפתח אותן, כי מרגיש שרק בזה הוא יכול להיות כל הזמן במגע עם הבורא. הוא כל הזמן רוצה להגדיל את הרצון דלהשפיע שלו ולא להשתמש ברצון לקבל, וכך ממשיך.

תלמידה: שיח עם הבורא צריך להיות כמו שיח עם החבר? מהי הדרגה הזאת?

הדיבור עם הבורא, המגע עם הבורא צריך להיות יותר פנימי ויותר אישי בין האדם לבורא. זה ודאי לא שייך לדיבור של האדם באיזו שפה, אלא העיקר איך הלב שלו נפתח והוא רוצה להפנות את הלב שלו לבורא. עליו לבדוק האם בזה הוא מרוקן את ליבו כלפי הבורא, ומכין בזה את כל מה שיש לו להעביר לבורא, ובזמן המגע עם הבורא הוא מעביר לו את זה.

תלמידה: האם את הקשר הזה עם הבורא ניתן לחפש בין החברות, לראות בהן יותר אהבה לבורא מאשר אצלי? ואם אמצא אצלן יותר אהבה לבורא, איך לעבוד כדי שגם אני ארגיש כך?

נדבר על זה, אבל אני חושב שעכשיו זה לא עד כדי כך חשוב, אנחנו יכולים להתבלבל בזה.

תלמיד: אמרת שמתוך ההרגשה המשותפת שלנו אנחנו נהיים ראויים לתשובת הבורא לבקשה שלנו. באיזה שלב אנחנו הופכים להיות לראויים לתשובה ממנו?

באותו הרגע שבו הרצונות, הבקשות שלנו לקבל, להשפיע, נמצאות באותה דרגה של איחול הבורא כלפינו, הרצונות שלו כלפינו, ואז אנחנו מתחילים להיות קשורים יחד. אני מקבל מה שהבורא משפיע לי, מה שהוא שולח לי, אני שולח לבורא והוא מקבל ממני. יוצא שיש לנו קשר הדדי. נכתב על זה בהרבה פסוקים מהמקורות שלנו, נבין את זה מהר, איך זה מתחלק, איך זה מורגש.

תלמיד: הטקסט אומר שאם האדם מחשיב את השיחה שיש לו עם הבורא, הוא ממשיך חיים ולא חסר לו אז כלום. זה קשר ושלמות מאוד גבוהים, והשאלה האם בעבודה היומיומית שלנו אנחנו צריכים לשאוף לכך וזה מה שמביא אותנו לזה?

אנחנו צריכים לשאוף לכך שבמגע שלנו עם הבורא יום יום, יהיה לנו רגש רחב יותר. בתוך הרגש הזה אנחנו רוצים להביא את כל הלב שלנו עם כל המוח שלנו, את כל הרגשות, את המחשבות שעברנו ועוברים, שכל זה יהיה באותו הקשר. אפילו אם אנחנו נשארים באותו מגע רק דקה אחת, נוכל למסור אותו הֵרגש, את עצמנו, כלפי הבורא, בצורה השלמה, והבורא ירגיש, יבין, יקבל את זה וייתן לנו על זה תשובה שנבין שכך הגענו להתקשרות אליו.

תלמיד: הסברת שמדובר ברגש מלא, שלם, איך זה להיות במרכז רגש כזה? מהו הדיאלוג שמתקיים בין האדם לבורא במקום שיש בו הרגשה שלמה?

המכשיר שממנו אני מתקשר לבורא נקרא "לב". ודאי שלא מדובר בפעולה מכנית שיש בגוף, אלא זה מרכז ההרגשה שלי. אם אני, במרכז ההרגשה שלי, משתדל לרכז את כל היחס שלי לבורא, באמת להבין אותו, להכין לו את כל מה שיש בי כדי לקבל אותו, לבנות לו בית בתוך ליבי, אז הבורא מרגיש את זה ואני מתחיל להתחבר אליו בצורה נכונה.

תלמיד: איך להביא זה את זה למרכז ההרגשה הזאת? איך לעשות את זה יחד בעשירייה?

אני עושה את זה על ידי כך שאני נמצא במגע עם החברים. כולנו ביחד בונים מקום להתקשרות לבורא, זה כמו הלב המשותף שלנו, ובאותו הלב המשותף אני מרגיש מה שהוא, הבורא, רוצה לשדר לנו.

ואז לפי ההתקשרות בינינו, ולפי צורת ועוצמת ההתקשרות עם הבורא, אני מרגיש, גם כולנו מרגישים בעשירייה, את היכולת שלנו להגדיל את הלבבות שלנו להיות יותר מכוונים לבורא.

תלמיד: איך קורה שהאדם מתחיל להרגיש את הבורא בליבו, איך אני יכול לפתח את ההשתוקקות הזאת?

האדם הוא בעל דמיון, ומיום שמרגיש את עצמו הוא יותר מרגיש את הדמיון שלו ממה שמרגיש ללא הדמיון, כפי שרואים בילדים קטנים. לכן אני יכול לפתוח בי ערוץ דמיוני לקשר עם הבורא ודרך אותו הקו אני יכול גם לקבל ממנו, להתרשם ממנו וגם למסור לו ולהרשים אותו, אם אפשר לומר כך. ולכן לא לעזוב את זה, אנחנו חייבים את הקשר הזה לאורך כל דרך ההתפתחות שלנו.

תלמיד: איך אפשר לשמוע את תשובת הבורא ולדעת שזו תשובה אמתית ולא שאני מדמיין לעצמי את התשובה הזו?

אתה תרגיש את זה בהתקשרות שלך עם הבורא, תראה עד כמה זה אמתי ועד כמה אתה יכול להוסיף לזה עוד עוצמת התקשרות.

תלמיד: האם הקשר עם הבורא הוא בתוכי או מחוץ לי, האם זה מורגש אותו הדבר?

אני לא יכול לחלק את זה למגע פנימי או למגע חיצוני. מגע עם הבורא מורגש בעומק ליבו של האדם, שם אנחנו צריכים לחפש אותו.

תלמיד: אבל הוא יכול לבוא לידי ביטוי דרך משהו חיצוני?

לא, העיקר זה להרגיש את המגע עם הבורא בלב, זה הכי חשוב, כל הזמן לעבוד על זה. אל תרחמו על הלב שלכם ואל תאחלו לו שום דבר חוץ מלכוון את עצמו כלפי הקשר עם הבורא. להיפך, ככל שתשתוקקו עם הלב שלכם לבורא, כך הוא יגדל, יהפוך לגדול יותר ומורכב ממגוון רחב של מצבים.

תלמיד: הרבה פעמים דיברת על כוח השתיקה. לגבי קשר עם הבורא, איך שתיקה של עשירייה יכולה לחזק את הקשר הזה?

שתיקה בעשירייה יכולה להגדיל את הקשר עם הבורא במידה שבה אנחנו נותנים לשקט הזה, לדממה הזאת חשיבות. אם תיקח את הקבוצה שלך, את העשיריה ותנסו באמצע הסעודה או באמצע אירוע חיבור אחר, לשחק במשחק השקט, לשתוק ולחשוב, לצבור אנרגיה, כיוון, וקטור, כוונה לקראת הבורא, לשים את עצמכם בין כל החברים, לאסוף את כולם יחד לאחד, לקשר אחד, ממש להשתוקק אתו לבורא, זו תהיה עבודה טובה מאוד. אני ממליץ לעשות את זה לפחות פעם ביום.

תלמיד: איך האדם מחזיק את הרגשת המגע עם הבורא, האם זה משהו שהוא בשליטתו של האדם?

כן, האדם יכול להחזיק בשליטתו מגע עם הבורא, ולא רק להחזיק אלא גם לפתח. אנחנו דווקא עסוקים בזה.

תלמיד: כשאנו מרגישים את החברים בלב, האם זהו החיבור עם הבורא? האם ברגע שמרגישים את החברים זו למעשה כניסה לקשר עם הבורא?

לא, הרגשת החברים והרגשת הבורא יכולות להיות שתי הרגשות שונות. אנחנו רוצים להיות במגע עם הבורא, להרגיש עימו קשר שונה כל פעם, יותר, פחות. אנחנו מוסרים לו את הרגשות שלנו ורוצים לשמוע ממנו, לקבל ממנו את המחשבות והרצונות שלו, שהוא יתלבש בנו ויעביר אותנו מהמקום הנוכחי למקום הבא ועוד פעם, עוד קצת, כך יקדם אותנו כל פעם. שאנחנו מפעם לפעם נרגיש שינוי במוח ובלב שלנו, ששם נרגיש יותר את הבורא.

תלמיד: האם ניתן לומר, שמהות הקשר נמצאת באותו רגע של פעולת הפנייה לבורא?

כן, כך זה קורה.

תלמיד: איך אני יכול להתפלל לבורא דרך החסרונות של החברים שלי? החברים שלי בעשירייה לא מספרים לי מה החסרונות שלהם, אז איך אני יכול להתקשר לבורא דרך החסרונות של החברים שלי בעשירייה?

אני כן יכול לקבל את החסרונות של החברים, וגם להתייחס אליהם כמו לחסרונות של עצמי, ולהיות קו המוסר לבורא את החסרונות של החברים, למרות שבמקורם הם לא החסרונות שלי. כך אנחנו עושים, ומזה מבינים יותר את עצמנו, את הקשר בינינו, ואת הבורא עצמו. בכל הפעולות האלה אנחנו בונים לאט לאט בתוכנו את הרגשת הבורא. אחר כך אנחנו מגיעים למצב שבתוך אותם הרצונות, המחשבות שפיתחנו בעצמנו, כן נרגיש את הבורא, את כבודו בעצמו.

תלמיד: האם מבחינת האור יש משמעות לחיסרון, או שהוא מקבל את המשמעות רק במגע עם הכלי?

מבחינת האור יש לחיסרון משמעות גדולה מאוד. כי כלפי החיסרון הזה האור מאיר, הוא מרגיש איפה נמצא מי שיקבל אותו, מי שמעורר אותו. זאת אומרת, לפני שמופיע האור אנחנו חייבים לעורר חיסרון לאור, ובזה תלוי עד כמה נמצא באור הזה את ההבחנות שברורות לנו.

תלמיד: אבל האם את הצורה של החיסרון הוא מקבל רק כשהוא בא במגע עם הכלי, או שעוד לפני זה?

בתשובה עם האור האדם מקבל מאיפה מגיע האור, למה הוא מגיע, מה צריכה להיות התגובה אליו. זה קו הקשר השלם, ההדדי, שיש בין אדם לבורא או מהבורא לאדם.

תלמיד: אמרת קודם שעלי להכין את עצמי להשפיע לבורא, וברגע שיש לי מגע עמו אני צריך לתת לו את כל מה שהכנתי. מה עלי להכין שאותו אני צריך אחר כך לתת לבורא?

האם יש לכם דרישות כלשהן, בקשות, איחולים כלפי הבורא?

תלמיד: כן.

בסדר, אז את זה תכינו. תכינו את כל הדברים האלה, ותתחילו לבקש מהבורא דווקא שיקיים את הבקשות האלה שלכם, את התקוות.

תלמיד: האם אנחנו יכולים בתוך העשירייה לצבור את אוסף הבקשות האלה?

כמובן שאתם יכולים. אתם גם יכולים אחר כך ממש לעקוב אחרי האופן שבו הבקשות שלכם משתנות, איך העשירייה משנה צורה בהתאם לזה.

תלמיד: אנחנו יכולים להרגיש שהבורא ענה לנו ואיך?

לא, לא צריך לבלבל. בינתיים תבקשו ותדרשו ממנו תשובה.

תלמידה: כתוב במאמר, "מזה הקשר שמדבר להבורא, זה מביא לו חיים, אם הוא מחשיב את השיחה שיש לו עם הבורא". איך נעריך את החשיבות של הקשר עם הבורא? איך נגדיל את החשיבות של זה?

רק לחשוב על זה שכשאתם מתחברים יחד, הקשר שלכם עם הבורא הופך לעוצמתי יותר, איתן יותר, איכותי יותר, ואתם לא זקוקים יותר לשום דבר אחר. כשכל אדם בקבוצה יביע את עצמו ביחס לקבוצה, כשכולכם יחד תוכלו להתחבר, להינעל ביניכם בבקשה שלכם כלפי הבורא, בזה אתם מארגנים, יוצרים את אותו כלי שבו תקבלו ממנו תשובה.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו משיגים רצון שהאור כבר יצר. איך לבנות כזה רצון שהרצון הזה יהפוך למה שאנחנו קוראים "חיסרון" שמקדים לאור שאמור להיכנס לשם?

איך לבנות רצון שיתקבל על ידי כל חברי הקבוצה כרצון פרטי שלהם. זה מה שרצית לשאול?

תלמיד: אנחנו לומדים שכשאנחנו תופסים רצון, הרצון הזה הוא בעצם הרצון שהאור יצר והתרחק. וכשאנחנו רוצים פעם שנייה לקבל תענוג באותו מקום, אז יש איזה קצר. מזה באה השאלה. איך לבנות כזה רצון שיקדים את ירידת האורות, לא שהוא יבוא לעולם שלנו לבנות בנו רצון, אלא כבר מראש נכין רצון כלפי האור שלו. ואז לא נותר כלום אלא רק לממש את התפקיד שלו כממלא ולהיות בתוך הרצון. איך לבנות כזה רצון שמקדים את האור?

אני חושב שזאת לא בעיה כל כך גדולה כמו שאתה מצייר. העניין הוא שאם אנחנו רוצים להיות קשורים יחד, ועם זאת לבנות קשר עם הבורא, להשפיע לבורא, אז אנחנו נצליח בזה. תנסו, תשתדלו להתחבר יחד כך, שהרצון המשותף שלכם יהיה מותאם לרצון הבורא כלפיכם, ביחס אליכם, ואז תקבלו את מה שנקרא "אני לדודי ודודי לי". תנסו, ואתם תראו שזה לא קשה.

תלמידה: הנקודה שבה אנחנו מגיעים לחיבור עם הבורא, האם זאת הנקודה שבה כל המחשבות שלנו הן כלפי החברים שלנו, ואין לנו שום מחשבה על עצמנו, אלא אנחנו רק רוצים שהבורא יעשה טוב לחברים, וכל המחשבות שלנו הן לגמרי על לתת נחת רוח לבורא? האם זאת הנקודה שבה יש לנו קשר אתו?

כן. גם כלפי החברים, כשאנחנו חושבים עליהם, אנחנו מתכוונים לזה שאנחנו לא חושבים על עצמנו, אלא רק איך הקשר בינינו ועם הבורא ימלא את כול החברים שלנו.

תלמידה: כדי לפתח את הרגשת הבורא צריך לפתח רגש. האם ההרגשה הזאת מגיעה מהבורא, או שהיא מגיעה מהרגשה שאני הפוכה לבורא?

זה לא חשוב אם זו הרגשה ישרה או הפוכה, היא בכל זאת מגיעה מהבורא. מה שאנחנו מרגישים מגיע אלינו תמיד מהבורא.

תלמידה: כדי להתחבר לבורא ולאפשר לו לפעול, האם עלינו צריך להסכים לכל מצב שהוא נותן לנו, או שזה בסדר לבקש ממנו לשנות את מה שהוא נותן?

אנחנו יכולים גם לבקש לשנות. אבל בסופו של דבר אחרי כל השינויים, כל ההבחנות, אנחנו נצטרך לקבל את מה שיש.

תלמיד: אם שמעתי אותך נכון, אמרת שיש להשתמש בדמיון שלנו ולחפש את המגע של הבורא עם הלב שלנו. איך לקשר את זה לכך שאנחנו מחפשים את הבורא דווקא בקשר בינינו?

אנחנו רוצים לכייל את עצמנו לכזה קשר עם הבורא, שבקשר הזה נקבע איפה מה נובע מאיתנו, מה מגיע לבורא מאיתנו, ומה מגיע ממנו וחוזר אלינו. כך שבכל זאת אנחנו לוקחים כאן בחשבון רק את האות הנשלח מאיתנו אליו ואת האות המתקבל על ידינו מהבורא. רק שני אותות. זו המטרה שלנו, לקבוע במדויק מה הכוונה בקבלה ובהשפעה.

תלמיד: האם גם זה בקשר בינינו?

כן, כמובן. גם זה בקשר בינינו.

תלמיד: איך לדבר עם הבורא כך שהדיבור הזה יהיה מתמיד כמו שיח עם בני אדם?

זה תלוי בכם. הבורא כל הזמן פתוח, אין לו לו"ז כזה שעכשיו בוקר, צהרים, ערב, לילה. הוא פתוח כל הזמן, ותמיד נמצא במצב פעיל.

תלמיד: איך לבנות צורך לזה שהשיח יהיה תמידי?

זה תלוי בכם. ככל שתעשו תרגילים כאלה לעיתים תכופות יותר, כשאתם מתקשרים ביניכם ובחיבור ביניכם משתוקקים אל הבורא, ואתם רוצים להרגיש את המצב שלו, להרגיש איך הוא תופס אתכם, אז בצורה כזו אתם יוצאים לקשר קצר וישיר אתו.

תלמידה: אפילו המחשבה על לשאול את הרב שאלות, גורמת לנו לבחון את הקשר שלנו עם הבורא, וזה משפר אותנו. איך נוכל להתקדם גם בלי לשאול את הרב שאלות?

לא צריך. זה באמת טוב ואני מרגיש, והרגשתי שדווקא הקשר ביניכן בונה קשר ביניכן לבורא, וגם כן ביניכן אליי. לכן העיקר זה הקשר ביניכם. תפתחו אותו עוד ועוד ותרגישו עד כמה הקשר הזה דורש מכן להעמיק.

תלמיד: מגיעות אלי הרבה ידיעות והרבה רצונות מהבורא מסביב, במה אני צריך להתרכז כדי להתקשר אליו, מבין כל הרצונות והידיעות שאני כל הזמן מקבל?

העיקר איך אתה יכול להיות מחובר בעשירייה, כדי מהעשירייה לייצב קו קשר לבורא, ולקבל מהבורא באותו קו הקשר, תשובה. תנסו ותראו שבפועל זה מאוד פשוט.

תלמיד: אם מהירות הכרת חוסר התיקון זהה למהירות של התפילה לתיקון, מה זה אומר?

את צריכה להקדיש יותר תשומת לב לקלקולים שלך, כדי להביא אותם כל האפשר מהר למצב נורמלי.

תלמיד: יוצא שגם זה וגם זה, זה קשר עם הבורא, גם הכרת הרע וגם התפילה?

כן, כמובן.

תלמידה: אז איך אנחנו מיישרות את ההרגשה הזאת, ששני הדברים מגיעים מהבורא?

לא צריך ליישר כלום. אתן צריכות פחות לכוון את עצמכן באופן מקסימאלי לבורא.

תלמידה: האם הרגשת הבורא היא תהליך שאני יכולה להיות בו כל הזמן, ומה הופך את ההרגשה הזאת לקבועה?

ככל שאת משתדלת כל הזמן לחזור בכוח שלך לאותה השאלה, לאותה הכוונה, לאותו המעשה, לאותו המצב, לאט לאט התמונה הזאת תתחזק, כך המחשבה הזאת כבר תהיה טבעית בשבילך, ובשביל היחס שלך לבורא.

תלמידה: כיצד הכוונה מאחורי המילים בבקשה או בהודיה, קובעות את איכות הקשר הרוחני האמיתי?

כן, כך זה קורה, שהכוונה היא זאת שבעצם קובעת את איכות הקשר בינינו לבורא. ואת הכוונה הזאת אנחנו צריכים כל הזמן, ככל האפשר לפתח, להרחיב. ותלוי עד כמה אנחנו מתחברים ומשתוקקים להיות באותה הכוונה, על ידי זה אנחנו מרחיבים אותה, נותנים לה מקום להתקיים.

תלמיד: תלמיד מתחיל שיש לנו איתו קשר התנפל ממש על השיטה שלנו, על הקשר עם הבורא, קיבל מכך חוויות קשות, איבד את השינה, נכנס עוד ועוד לעומק התפילה, והרגיש שהבורא הפחיד אותו. ועכשיו מפחד לפנות לבורא, כי הוא מרגיש שכל מיני תבניות מחשבה שלו התנפצו והוא ממש מפחד לחזור לפנות לבורא. מה ניתן לייעץ במקרה כזה?

לא לעשות שום דבר. הוא לא מגיע לשיעורים?

תלמיד: הוא חדש, התחיל ללמוד במאק.

שיעשה מה שהוא רוצה. לאט לאט הוא ייצא מזה. הוא קיבל מנה גדולה מידי של אור התחלתי.

תלמיד: אנחנו מדברים על המגע עם הבורא כבר כמה ימים, ואני לא מצליחה להבין, לפעמים המגע הזה נמצא רק דרך העשירייה, ולפעמים באופן פרטי, אז איך יוצרים מגע עם הבורא עם העשיריה, או באופן פרטי?

גם וגם.

תלמיד: באופן פרטי זה פשוט דיבור חופשי עם הבורא מבפנים, או שצריך להוסיף לזה כוונה מיוחדת, או מחשבה מיוחדת?

תמיד צריכה להיות מחשבה, כוונה, בפניה שלך לבורא.

תלמיד: איזו כוונה?

מה שאת רוצה להשיג.

תלמיד:, שמעתי שצריך להעמיק את הקשר עוד ועוד דרך העשירייה, איך מעמיקים את הקשר בעשירייה?

על ידי מחשבה על התמודדות, המשכיות, באותה המחשבה, כך נכנסים עוד ועוד פנימה, ומרגישים שם את החיוּת החדשה.

תלמיד: זאת אומרת, שבסוף המחשבה תפעיל לי את הלב?

כן.

תלמיד: מה שאנחנו מרגישים, זה מה שחסר בחיבור בינינו. עכשיו אמרת שצריך להיות בכוונה אחת במהלך היום כולנו יחד. איך להגיע לסנכרון הזה ולא ליפול מהקשר הזה, מהמחשבה הזאת?

לא אמרתי ולא דרשתי דבר כזה, זה תנאי מאוד קשה, להיות כל הזמן בקשר מתמיד, ברצון אחד, בדרישה אחת, במשך כל היום, אבל אם אתם מתקרבים לזה, אז זה טוב מאוד.

תלמידה: אבל אם אנחנו רוצות בכל ליבנו, וגם נמצאות בעשירייה חזקה, גם שיעורים, יש לנו אותך, אז מה חסר לנו, איפה המעבר הזה לקשר תמידי, מה צריך להוסיף בחיבור בינינו?

זה תלוי בחיבור הנכון בין הרצונות שלכן, בהתאמה הנכונה בין הרצון שלכן והכיוון לבורא, והווקטור אליו.

תלמידה: האם התקשורת עם הבורא באה לפני שחוצים את המחסום?

לא, אחרי.

תלמידה: אני מבינה שכל עוד אין לנו באמת השגה, אין לנו באמת אמונה בבורא, שזאת רמה מאוד גבוהה. מה לעשות אם אין לנו עדיין את ההשגה הזאת, אם עוד לא באמת הגענו לקשר עם הבורא כמוך רב. אם עוד לא דיברנו איתו באמת, איך לעשות שהקשר שלנו איתו לא יהיה כמשהו דתי או אחיזת עיניים?

תתקדמו עוד ועוד כמו שאתן נמצאות עכשיו, והכול יסתדר.

תלמידה: הבורא תמיד עובד בתוך הלב שלי ואני צריכה להקשיב לו דרך הלב. מה אני יכולה לעשות כדי לא להסתיר את הבורא שמדבר איתי?

רצוי להיות ברצון אחד, בכוונה אחת, ושזה יהיה מכוון כלפי קהל מסוים.

תלמידה: איך הודיה משנה את תפיסת החיים?

ההודיה משנה את תפיסת החיים, כי בהודיה אנחנו נותנים תודה לבורא על כך שהוא כיוון את הרצונות שלנו, הכוונות שלנו, ובזאת אנחנו חוזרים אליו, ומודים לו.

תלמידה: בעצם מתוך הלימוד מבינים שכל רגע הוא מסר מהבורא, כל אוטובוס שעובר מולי הוא מסר מהבורא. איך אני מסדרת את העולם כדי לזהות את המסרים שאני צריכה כרגע לקלוט, לשים לב אליהם, ולהשתמש בהם, ומה להזניח?

אני חושב שזה יהיה לך ברור בהתקשרות שלך דרך העשירייה לבורא, ואז מה שאתן תרגישו בתוך העשירייה, לפי זה תלכו, ותתקדמו יותר ויותר לבורא.

תלמידה: במגע עם הבורא יש הרבה דרגות. כשאתה מדבר עכשיו על כך שצריך להתפלל, לפנות לבורא, לאיזה סוג של קשר אתה מכוון אותנו, להודיה, לעבודה פנימית, למה להתכוונן?

תעשו מה שאתם רוצים, בהתאם לרצון שלכם.

תלמידה: למגע יותר הדוק עם הבורא?

כן.

קריין: קטע מספר 3.

"דווקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעל מנת להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בניי". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: שמעתי קודם שהסברת איך להשתמש בדמיון כמה שאפשר, ולבנות בתוך הלב בית לבורא. מה יש באותו בית של השפעה, של רצון להשפיע, מה יש בבית הזה חוץ מהבקשה?

לב האדם זה המקום שהבורא יכול למלא אותו, ובזה להרגיש שהוא באמת נמצא במקום שמתאים לו. ככול שיש בליבו של אדם רצון או כמה רצונות, וכולם מקושרים יחד, ונמצאים בהשפעה הדדית זה אל זה, לפי זה באותו לב משותף יש לאדם יכולת להרגיש את הבורא בצורה אמיתית. ומתוך הקשר הזה להתכוון לבורא, מתוך האדם לבורא, שהבורא באמת ימלא את כל המצבים הפנימיים של האדם, ויכוון אותם נכון.

תלמיד: מה שומר שבבית הזה יהיה רק הרצון של העשירייה, כמה שאפשר נקי, ושלא ייכנסו אליו רצונות של האדם, כדי לקחת מזה משהו לעצמו?

זה מה שהאדם צריך לבנות. הוא צריך להיזהר מזה שיהיה לו רצון אחד קטן אמיתי שמכוון רק לדבר אחד, ושחוץ מהיחס של הבורא אליו, הוא לא מרגיש שם שום דבר. ומעצמו הוא יכול להוסיף לרצון הזה רק את הקשר הזה, רק אור חוזר. כך שבאמת אור ישר, ואור חוזר משלימים זה את זה, ובמקום המפגש שלהם, שם נעשה הכלי לגילוי הבורא.

תלמיד: מה זה להחשיב את השיחה עם הבורא, שאני מחשיב את השיחה עם הבורא?

ככול שהאדם נמצא בזה, בחשיבות המחשבה הזאת, בחשיבות שהיא צריכה להביא לו, בחשיבות שאין יותר מהמחשבה הזאת, והיחס שהיא מביאה לאדם, בהתאם לזה האדם מתפתח.

תלמיד: בעצם החשיבות של הקשר עם הבורא, כשאנחנו יותר מחשיבים את הקשר עם הבורא, איך באופן כזה או אחר זה נותן לנו קשר עם החברים? או שהקשר עם החברים, מחזק את הקשר עם הבורא?

הקשר עם החברים, מוליד לנו קשר עם הבורא, אם הקשר לחברים, הוא קשר נכון.

תלמיד: מה זה קשר נכון?

כשהאדם רוצה שמתוך הקשר הזה שהוא עכשיו בונה מתוכו לחברים, לבנות את הקשר למקור של כל אותם החברים שנמצאים בקשר.

תלמיד: בקטע בעל הסולם כותב שאני מגיע לנקודה של שינוי בקשר עם הבורא, שלא משנה אם אני בהודיה או מבקש ממנו, עצם זה שאני בקשר איתו, זה כבר נותן מילוי, וחיות. זו עבודה פרטית שלי מול הבורא, אז איך זה מחזק את הקשר שלי מול החברים?

תראה, אתה נמצא בקשר עם החברים, ואתם מדברים הרבה על השגת הבורא. השגת הבורא לא תלויה בכמה שאתם יודעים, וכמה שנים כבר עברתם. אלא השגת הבורא תלויה אך ורק בעד כמה אתם נמצאים בהתקשרות הלבבות. ואז כשאתם כבר מגיעים להתקשרות הלבבות, ורוצים לסדר אותם נכון, יוצא שאותה קבוצה, אותו קשר שיש בין הלבבות נעשה מרכז לעשירייה שלך. מרכז לעשירייה זה לא שאתם עשירייה, אלא שבפעולה הזאת אתם מבדילים את עצמכם מכולם, ורוצים להיות מאוחדים.

תלמיד: בקשר למה שעכשיו אמרת, ואמרת קודם שאנחנו צריכים לפתוח את הלבבות שלנו כלפי הבורא. בעצם זה שאנחנו עושים בירור בינינו, ואין הסכמה, הולכים לאותו נושא, ומבררים בינינו, כמה שאנחנו פותחים פה את הלבבות בינינו, זה מה שנותן לבורא להיכנס בינינו? איך אנחנו מרגישים שהבורא נכנס בינינו, ומשלים את העבודה?

אני לא יודע. אם הוא נכנס, אז אתם מרגישים.

תלמיד: ההרגשה היא שלמרות כל אי ההסכמה, בסופו של דבר מה שחשוב זה הקשר בינינו, שהוא יותר חשוב מכל דבר אחר, מכל הרגשה פרטית של כל אחד?

כן.

תלמיד: בקטע שקראנו עכשיו יש ממש רצפט כדי שנגיע למצב שנקרא "נצחוני בניי". וקודם כל, זו ההכרה שיש בנו רצון לקבל, שלמעשה אנחנו לא יכולים להיפטר ממנו. זה נכון, זה השלב הראשון?

כן.

תלמיד: בדעת אני מרגיש שהרצון לקבל מונע ממני לקבל את השפע שהבורא רוצה לתת לי. מה עוד צריך להוסיף לדעת הזאת?

הרצון לקבל יודע מה הוא צריך, הוא כבר נמצא עם התוכנה הפנימית שלו. ככל שאתם מפתחים אותו, כך הוא יתפתח נכון, צריכים רק להשתדל לשמור עליו.

תלמיד: זה דבר שמרגישים אותו הכי הרבה.

ומה אתם עושים?

תלמיד: פה נכנס העניין של הקשר עם הבורא על ידי תפילה והודיה. התפילה היא שהוא יעזור לנו להיות כמוהו, להשתוות אליו, בגלל שאנחנו לא יכולים, ולהיות בהודיה על כך שזה כבר קשר עם הבורא. השאלה, מה ההבדל בין קשר עם הבורא למגע עם הבורא?

קשר יכול להיות כל קשר שאתה רוצה. מגע עם הבורא זה כבר מגע ששייך במשהו ליסוד הפעולה. הבורא רוצה לקדם אותך ולכן בונה בך איזו פעולה, ואתה, דרך הפעולה הזאת, נכנס בתוכה ומרגיש בתוכה מה הבורא דורש ממך, מה הוא רוצה ממך.

תלמיד: נראה שהוא דורש שנבקש עזרה.

הבורא מבקש עזרה, שיהיה ככה.

תלמיד: לא, הוא דורש שאנחנו נבקש ממנו עזרה.

גם נכון. כן.

תלמיד: האם הדרישה של העזרה היא לא נכונה בינתיים?

למה לא נכונה?

תלמיד: אני מבקש שהבורא יעזור לי להתעלות מעל הרצון לקבל. אני מזהה אותו בצורה ברורה, רואה שהוא לא נותן לי להצדיק, ומבקש מהבורא שיעזור לי להצדיק.

האם אתה מרגיש איפה אתה נמצא בתוך הרצון לקבל?

תלמיד: חזק מאוד.

חזק מאוד. אז תנסה מתוך ההרגשה ההיא לבקש מהבורא עזרה.

תלמיד: אני מבקש, אבל משהו חסר כדי להגיע באמת לקשר.

אני לא יכול להגיד לך מה עוד לעשות.

תלמיד: כשאני נכלל עם הרגשת הזולת, הרגשת חיסרון הזולת, איך מתוך זה אני מרגיש את הקשר עם הבורא?

כי החיסרון שאתה מגלה בחברים מגיע אליהם מהבורא. ואז בחיסרון הזה שאתה מגלה, אתה מתחיל להרגיש מה הבורא רוצה מכם. זה יפה מאוד.

תלמיד: האם הרגשת הזולת היא הרגשת החיסרון של הבורא?

בדרך כלל, כן. אם הזולת הוא מהחברים שלך בדרך, אז ודאי שכן.

תלמיד: נניח שמרגישים הרגשה של חיסרון משותף, איך למסור אותו לבורא? מי השליח? איך פונים?

אל הבורא יש קשר מאוד פשוט. אם אתה רוצה להתקשר לבורא, אז מספיק לך להיות אחד מכל החבורה הגדולה של "בני ברוך", ולרצות להיות קשור לכוח שמנהל אותם.

תלמיד: הקשר איתו הוא בשביל הקבוצה הזאת שנקראת "בני ברוך".

כן.

תלמיד: מי צריך את הפעולה הזו, האם אני צריך את התיקון הזה, הבורא צריך את החיסרון שלי כדי להעביר ל"בני ברוך" את האור?

אתה צריך את התיקון הזה כדי להרגיש את מהות הבריאה.

תלמיד: לפני כן ענית על איך להתפלל ולבקש מהבורא עזרה. עד כמה חשובה האמונה בתפילה הזו?

אני חושב שבלי הרגשת האמונה אנחנו לא יכולים להגיע לקשר עם הבורא, להתקשר, לבקש, להודות לו. לא יכולים.

תלמיד: האם מידת הגאווה מעכבת הרגשת מגע עם הבורא?

כן.

תלמיד: איך אפשר לשכנע את החברים שלי שכל אחד יכול להיות במגע עם הבורא?

לא צריכים לשכנע. זה שהם שומעים, זה מספיק.

תלמידה: בעצם כשמתפללים במשך היום במטרה להשפיע זה יוצר חסרונות חדשים ולפעמים ייאוש, כי אנחנו מול מלך גדול. וברצון הגדול הזה להתחבר עם הבורא, הבורא מתעייף, הוא מתנגד. מה לעשות?

להמשיך. אין לנו עוד למי לפנות ואין לנו גם חסרונות עם מה אנחנו פונים. ולכן אנחנו ממשיכים לפנות לבורא ולבקש ממנו היום כמו אתמול.

תלמידה: איך אוכל לשמוע את מה שהבורא אומר לי?

את צריכה בשביל זה להיות קשורה לעשירייה שלך, ואם אתן תהיו יחד כולכן מחוברות אז אתן תתחלנה להרגיש מה הוא רוצה למסור לכם.

תלמיד: מתוך הציטוט, "ועל זה אומר הבורא, "נצחוני בניי". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע". אם הגענו להכרה שהרצון לקבל זה רע והרצון להשפיע זה טוב, אז במה אנחנו מנצחים את הבורא?

הבורא ברא בנו רצון לקבל, רצון עצום בעוצמתו, בגודלו, בהיקפו ואנחנו מנסים לממש את הרצון הזה בצורה הפוכה, כלומר לא בצורה של קבלה אלא בצורה של רצון להשפיע, בצורה של רצון שדומה לבורא. ולכן אנחנו מבקשים מהבורא שהוא יעזור לנו לשנות את המצבים שלנו מקבלה להשפעה.

תלמיד: אבל אנחנו מודים בזה שהרצון לקבל הוא רע ואנחנו מבקשים את הטוב. אז איך אנחנו מנצחים את הבורא, על ידי שאנחנו פונים אליו?

כן, אנחנו בזה מנצחים את הבורא. זה בעצם הניצחון שלנו, כמו שכתוב, "נצחוני בניי".

תלמיד: האם זה שמצאנו את הפנייה אליו?

כן.

המתרגם: איך לשמוע מה הבורא אומר לי דרך הקשר שלנו בעשירייה?

דרך הקשר שלנו בעשירייה הבורא אומר לי איזה סוג קשר אנחנו צריכים לקיים ובאיזו מידה בינינו סוג הקשר הזה צריך להיות, צריך לקשור אותנו יחד. את שני הנתונים האלו אנחנו צריכים לקבל מלמעלה, מהבורא. זאת אומרת, סוג הקשר, שזו תהייה ההתקשרות ההדדית בעל מנת להשפיע, ושבקשר הזה יהיו כלולים כל הנשמות, הכוונה כל הרצונות שהבורא ברא.

תלמיד: איך אפשר להכיל בתוכנו את כל הרצונות שהבורא ברא או את כל הנשמות?

זו לא בעיה שלנו, זה הבורא עושה. הוא עושה את החיבור בינינו ונותן מקום בדיוק לחיבור שאנחנו נרגיש שאנחנו ממלאים את כול המציאות, וכל המציאות נמצאת בנו.

תלמיד: מהי ההכנה מצידנו לקבל את ההרגשה הזאת, או את הקשר הזה?

נכונות לזה, "רוצה אני".

תלמידה: הסברת שמגע עם הבורא זה כבר מגע במשהו ששייך ליסוד הפעולה שהבורא רוצה לקדם את האדם. מתי נוצר המגע הזה או מהו השלב או המצב שקודם למגע הזה?

השלב שקודם למגע הנכון בין הנבראים, זה שהנבראים מרגישים כמה הם שקועים ברצון לקבל על מנת לקבל, וכמה הם רוצים לצאת מזה ולא מסוגלים לבד.

תלמידה: האם המגע הזה הוא תוצאה מהתפילה?

המגע הוא תוצאה מהרגשת המציאות השבורה.

(סוף השיעור)