שיעור בוקר 14.08.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ללמוד מהירידה במצב העלייה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: ציטוט מס' 6.

"האדם צריך להתנהג בבחינת יראת הרוממות, לידע איזה ערך ואיזה מרחק יש בינו לה'. שמצד שכל החיצוני קשה להבין, או שיהיה באפשרות לקשר וחיבור בין הבורא לבין הבריאה. ובזמן הירידה הוא מרגיש אז, שאין שום אפשרות, שיהיה לו חיבור ושייכות להבורא ית' בבחינת הדביקות. כי מרגיש את העבדות לדבר מוזר לכל העולם כולו. והאמת הוא כן. אלא, "במקום גדלותו שם אתה מוציא את ענוותנותו". זאת אומרת, שהוא ענין למעלה מהטבע, שהשם ית' נתן המתנה הזאת להבריאה, לאפשר להם להיות חיבור ודביקות עמו. לכן, בזמן שהאדם נעשה בחזרה מקושר, אזי הוא צריך תמיד לזכור את המצב הירידה שלו, בכדי לידע ולהבין ולהעריך ולהחשיב את הזמן של הדביקות. שידע, שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע."

(בעל הסולם. שמעתי. קצ"א. "זמן הירידה")

בוא נראה על מה הוא מדבר. אני נמצא ברצון לקבל, הצלחתי על ידי פעולות רבות במשך השנים להגיע למצב שהאור העליון משפיע עליי, מביא אותי למצב שאני מסוגל לסבול את הצמצום. צמצום זה נקרא שאני לא רוצה כלום לעצמי, ממש שום דבר, כאילו מת, מוכן להיות מבודד ומנותק מכל מה שיש. יותר מזה, מקבל את המצב הזה בשמחה. ואז אני מגלה בצמצום, שהמצב הזה שאני מתנתק מהרצון לקבל זה המצב של הבורא. ואני נכנס עימו למגע נקודתי, והולך ופותח את הצמצום שלי לאזור. זאת אומרת, מרחיב את נקודת הצמצום לשטח, שבשטח הזה אין אני אלא בורא.

לפי כמה שאני פותח כזה שטח, מה זה שטח? בתכונות שלי, מחשבות שלי, רצונות שלי, אז בהם אני מתחיל להרגיש את הבורא, שהוא נמצא גם כן באותו מצב, רק אני הגעתי אליו מתוך ביטול עצמי והוא בעצמו זאת התכונה שלו, זה הטבע שלו, זה הוא. וכך אני מתחיל להכיר אותו. זה רק ביטול, אחר כך יש עוד השפעה בחסדים, אחר כך השפעה בלקבל על מנת להשפיע באור החכמה, שהיא הפוכה לגמרי, שאנחנו לא מבינים עד כמה שזה הפוך על הפוך.

אבל הכול מגיע כמו שהוא כותב, "האדם צריך להתנהג בבחינת יראת הרוממות, לידע איזה ערך ואיזה מרחק יש בינו לה'. שמצד שכל החיצוני קשה להבין, או שיהיה באפשרות לקשר וחיבור בין הבורא לבין הבריאה." קשה להבין איך זה יכול להיות, כי זה באמת שתי צורות טבע הפוכות, שתי צורות טבע אחרות, "ובזמן הירידה הוא מרגיש אז, שאין שום אפשרות, שיהיה לו חיבור ושייכות להבורא ית'" וזה נכון, זאת אמת, שדווקא בזמן הירידה כשאנחנו נמצאים בגשמיות, אז אנחנו מבינים שאין לנו שום קשר. גם זה כבר גילוי, שאין דבקות. "בבחינת הדביקות. כי מרגיש את העבדות לדבר מוזר לכל העולם כולו. והאמת הוא כן. אלא, "במקום גדלותו שם אתה מוציא את ענוותנותו". זאת אומרת, שהוא ענין למעלה מהטבע," למעלה מהטבע, זאת אומרת לא בטבע האדם אלא יבוא כוח ויפתח עיניים, "שהשם ית' נתן המתנה הזאת להבריאה, לאפשר להם להיות חיבור ודביקות עמו." איך? אבל מתעורר בו גם רצון לזה וגם איכשהו יכולת לזה, "לכן, בזמן שהאדם נעשה בחזרה מקושר, אזי הוא צריך תמיד לזכור את המצב הירידה שלו," לזכור את מצב הירידה כדי עכשיו להשתמש בו, לא סתם לזכור. כדי מה? לקלקל מצב רוח או משהו, או להתגאות, הפוך? בכדי לידע ולהבין ולהעריך ולהחשיב את הזמן של הדביקות." זאת אומרת, על ידי זה אנחנו מגדילים את הדבקות "שידע, שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע." שאם הבורא לא היה מאיר ודאי שלא היה יוצא מזה, אלא היה נשאר כל הזמן או כבהמה או במצב של ירידה. אז כל המצב האמיתי שלנו מתחיל מהצמצום.

שאלה: לגבי הצמצום, איך צריך לשחק כדי להתקרב למצב הזה? צריך לדמיין שאני לא רוצה כלום, שאני מוכן לוותר.

זה לא על החיים שלנו, בחיים שלנו אתה ממשיך כל מה שצריך. כל הפעולות שאנחנו עושים הן פעולות קבוצתיות בלבד, רק בקבוצה אתה יכול לממש אותן. אם זה מחוצה לקבוצה מה שתעשה זה הכול גשמיות.

תלמיד: על מה אני מוותר, על רוחניות?

אתה מוותר על הכול כדי לחזק את הקבוצה ולהביא אותה לעשרה חלקים כאחד.

תלמיד: איפה אני, או מה נשאר ממני?

שום דבר, רק זה שעשית, התוצאה.

תלמיד: אז מה הצמצום?

אתה בונה בניין, עד כמה שאתה בונה יותר יותר ויותר בניין, אתה בעצמך נעלם יותר ויותר בתוך הבניין. הבניין מגיע לגמירה ואתה נעלם.

תלמיד: אני הבניין עכשיו?

אתה נכלל בזה, הבניין זה העשירייה, אתה נכלל בה. מה זה בנית בניין? הצלחת לארגן אותם בעינייך בצורה כזאת שהם כולם על ידי התרומה שלך, על ידי העבודה, היגיעה שלך, שהם יתחברו, הפכו להיות כשכינה.

שאלה: איך מתקרבים למצב הזה של צמצום? כי אני מרגיש הפוך, אני מרגיש שאני רוצה הכול לעצמי יותר ויותר, אז מה זה אני לוותר.

תנסו לחשוב שאתם לא רוצים כלום, למה זה כל כך קשה? אתה מתוך זה תבין באיזה מצב אתה נמצא כלפי נקודת הצמצום. מצמצום והלאה מתחילה רוחניות. עד הצמצום עדיין נמשכת הגשמיות. צמצום זו אותה הנקודה שגם הופכת להיות אחר כך אמצע תפארת, וכן הלאה. נקודת הבחירה, נקודה אמתית.

שאלה: מי שמצליח להגיע לצמצום, זה מישהו שכבר קיבל קודם משהו ברוחניות?

לא, זו תוצאה מיגיעה.

תלמיד: כן, אבל למעשה צמצום צריך להיות על משהו שכבר קיבלת.

לא, זה צמצום על מציאותי. אני לא רוצה להיות במציאות, כמו למות.

תלמיד: מה זאת אומרת, אני לא רוצה משהו ברוחניות או אני לא רוצה משהו בגשמיות?

אני לא רוצה שום דבר, רק שתהיה לי נקודת הביטול כלפיי הבורא. צריכה להיות הנקודה הזאת, האחיזה בבורא, במה? בכלום, רק שזה בשבילו, לעומתו.

שאלה: זאת אומרת לא משנה מה הפעולה, האם זה הכל לעומתו.

תחשוב על זה, אני לא יכול לגנוב את הזמן מכולם.

שאלה: ביטול בעשירייה אפשר להבין כצמצום?

כן, זו הפעולה האמתית שמביאה לביטול.

שאלה: ממה שקראנו פה, רואים שהוא בעצם מרכז את זה לשלושה דברים. אחד, לאפשר להם חיבור ודבקות עימו. שניים, לזכור את מצב הירידה שלו. שלוש, שהוא מעל דרך הטבע. לפי דעתי אין קשר בין הדברים. אז מה זאת אומרת, לאפשר להם חיבור ודבקות עימו?

אתה לא מרגיש שהוא עושה אתך תרגילים?

תלמיד: אתה אומר לי תמות קודם, אחר כך יהיה לך חיבור אתו. למה?

בטח, כי איך אתה יכול להיות דבוק בבורא, בלי למות. בלי להמית את עצמו, איך אתה תעשה את זה? שהרצון לקבל שלך ימשיך להיות קיים?

תלמיד: לא ברור לי איך אני אמות, ואני אעשה את החיבור אתו. אתה אומר צמצום.

כי אתה כבר תעשה ברצון להשפיע.

תלמיד: אבל איך צריכים להתנהג? מה זאת אומרת למות, ואז אני אתחבר אתו, אתה יכול להסביר לי, איך מת יכול לעשות דברים בכלל?

דווקא מתחילים בחיים האמתיים.

תלמיד: אז אתה יכול טיפה לפתוח את זה. לא מבינים את זה. זאת אומרת, תמות ואז תתחבר. אז אם אני מת, אני מת, זהו.

מה זה מת? מה מת?

תלמיד: זה הקטע שאני רוצה לברר, מה זה נקרא "מת"?

מת ההתעניינות. האינטרס העצמי על מנת לקבל מת, פשוט לא רוצה.

תלמיד: איך אני צריך להתנהג בעשירייה בתור מת?

מתוך זה אתה כבר מתנהג.

תלמיד: מה אני צריך לעשות? לשתוק? תסביר לי.

הכול כדי לקיים את עצמי כמת, ברצון לקבל שלי. אז אני עכשיו דואג רק שתתקיים עשירייה, ושהם יתחברו שנוכל להגיע למצב שהבורא יתגלה בינינו, שיהיה לו מזה נחת רוח. לעצמי שום דבר אני לא רוצה, אני רק רוצה לגרום לזה שזה יקרה מחוצה לי. לעצמי שום דבר. על זה אני עושה צמצום ושומר עליו, לא רוצה כלום.

תלמיד: אתה מדבר על ממש לא להיות בתגובה, ובקושי לדבר.

מה זה בקושי לדבר, למה בקושי לדבר?

תלמיד: כי אתה אומר תתנהג כמו מת בעשירייה. אני לא מבין מה זה נקרא "להיות מת".

נגיד יש לך ילדים קטנים. הגדולים זה אחר כך, הם מקלקלים את החיים. אבל הילדים הקטנים שאתה רוצה להשפיע להם כל טוב, ושיהיה להם טוב, אז אתה מארגן להם הכול, ועושה להם הכול, כי האהבה מחייבת אותך, נכון? אז אתה חושב כל הזמן עליהם. מה הבעיה? ואני? ואני כאילו לא קיים. אין לי שום רצון על עצמי, שום דבר. אכלת? אכלתי. שתית? שתיתי. עשית את זה, כן. אז מה לא? לא חשבתי על עצמי. אפילו לא הרגשתי טעם באוכל, טעם בכלום, אני את הכול עשיתי כדי להמשיך לטפל בהם.

תלמיד: שאלה, אני צריך להגיע לזה, או שאני צריך להכריח את עצמי להיות כמו מת?

תנסה. אני מספר לך מראש שאתה צריך להגיע לזה, כדי שאנחנו נזרז זמן, אחרת אתה נשאר בפיגור גדול.

תלמיד: הוא כותב פה "לזכור את מצב הירידות". למה אני צריך לזכור את מצב הירידות שלי?

מזה לומדים. בשביל מה אנחנו עברנו אותם? כדי ללמוד מהם.

שאלה: מדוע הזיכרון או הציור של מצב הירידה, מונע מאדם שיורידו אותו? למה יש חשיבות שאדם יזכור את הירידה? מה קורה שם בדיוק? מה זה נותן לו בדיוק?

אנחנו צריכים ללמוד ממצב הירידה, שהוא המצב האמיתי שמראים לנו מי אנחנו. לעומת זה על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי קבוצה, על ידי כל מיני אמצעים אנחנו לא נמצאים כל הזמן במצב אמתי איפה שאנחנו, לא, כי משם אי אפשר לקום. אבל לזכור על זה בזמן העלייה כדאי, כי זה נותן לנו הבחנה, פשוט איפה אנחנו לעומת זה.

תלמיד: וזה מונע מהאדם שיורידו אותו? זאת אומרת זה נותן לו כלים? זה כל הרעיון?

אני לא מפחד לרדת. אני מבין שזה לא נעים ושיש איזה פחד מהירידה, זה נכון, אבל בסופו של דבר את כל המצבים האלה נצטרך לעבור. אתה רוצה לעבור את המצבים האלה כולו בזמן העלייה? תהיה מחובר, תתכלל בתוך הקבוצה, אז אתה תהפוך את המצבים הפרטיים שלך למצבים קבוצתיים, ולא יהיו לך מצבים פרטיים. תתכלל בקבוצה ותתחיל איתם לנוע.

שאלה: איך העשירייה יכולה לעזור לאדם להגביר את ההרגשה, או שזה תלוי באדם עצמו?

לא. אדם בעצמו קשה לו מאוד להגיע לזה. קשה מאוד, אבל הוא יכול לעשות, עושים את זה. אתם חושבים שרק אנחנו עוסקים בזה? יש הרבה אנשים בעולם שהם משתדלים כך או אחרת להיות בזה, להתקרב לזה, אבל הבעיה היא שההתקדמות היא התקדמות..

קריין: ציטוט מספר 7 מתוך רב"ש ב'. מאמר "מהו ריח בגדיו, בעבודה".

"בזמן שהאדם נמצא במצב העליה, עליו ללמוד ממצב מה שהיה לו בזמן הירידה, בכדי לידע את היתרון בין אור לחושך, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". אולם מדרך העולם הוא, שאין אדם רוצה לזכור את זמן החושך, מטעם שזה יגרום לו יסורים, ואין האדם רוצה לסבול יסורים בחינם, אלא הוא רוצה להנות ממצב העליה, שבו הוא נמצא עכשיו. אמנם, אבל על האדם לדעת, שאם הוא יסתכל בזמן עליות על מצב הירידות, אז ידע מזה ב' דברים, שהם יהיו לטובתו, ולכן לא יסבול יסורים בחינם ממצב הירידות:

א. שידע לשמור עצמו, שלא יבוא לידי ירידה, עד כמה שאפשר,

ב. כיתרון האור מתוך החושך, אז יהיה לו יותר חיות ויותר שמחה ממצב העליה. ויהיה בידו לתת תודה לה', על זה שעתה ה' קירב אותו אליו. היינו, שיש עתה להאדם הרגשה טובה, מזה שהוא נמצא במצב, שהוא מבין שכדאי להיות עובד ה', מטעם שמרגיש עתה גדלות וחשיבות המלך.

מה שאין כן בזמן הירידה, היה ממש להיפך, שהגוף היה שואל אותו, מה יהיה לך מזה, שאתה רוצה להתבטל אליו יתברך, ולבטל את עצמך מכל העולם הזה, ולדאוג רק איך לעשות נחת רוח להבורא. ובזמן שהאדם מסתכל על ב' קצוות, אז הוא רואה את ההבדלים שיש בהם. אז יהיה לו ערך של חשיבות אחרת, מכפי שהוא חושב על העליה. נמצא, שעל ידי הסתכלות על הירידה, מתעלה אצלו את העליה לדרגת יותר נעלה, מכפי שהוא מרגיש מבלי הסתכלות על הירידה."

(רב"ש - ב'. מאמר 9 "מהו ריח בגדיו, בעבודה" 1991)

אז אנחנו באמת יכולים להשתמש מזמן הירידה בעלייה? מבינים איך לעשות את זה? אני לא שומע תגובה. אתם חושבים שכן? לא. אז יש לנו סדנה.

סדנה

אנחנו עוברים בשני המצבים האלה, איך אנחנו יכולים להשתמש בזמן הירידה בעלייה כך שמוציאים מזה מקסימום תועלת? אילו תועלות אנחנו יכולים להוציא מזה שאנחנו נעסוק בירידה בזמן העלייה? מה זה נקרא לעסוק בירידה בזמן העלייה? מה, אני מקלקל בזה את העלייה שלי? איך אני מושך את ההתרשמות מהירידה לעלייה כדי להיטיב להתקדמות שלי?

*

קריין: ציטוט מספר 8 מתוך רב"ש ב', מאמר "מהו, לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה"

"כל ירידה היא בחינת נסיון. אם האדם יכול לעמוד בנסיון, היינו על המחשבה שבאה לאדם, שהמחשבה זו גורמת להאדם לראות, אם הוא נמצא תחת שליטת הקדושה או לא. היינו שבזמן הירידה, האדם יכול לראות, שכל הבנין שהיה לו אז בזמן עליה, היה בנוי על הרצון לקבל לעצמו. והגם בזמן הירידה, אין האדם מסוגל לעשות שום חשבונות. אלא אח"כ, בזמן שהאדם שוב מקבל איזו התקרבות מלמעלה. וזה בא לאדם על דרך שכתוב "אני ה', השוכן בתוך טומאתם". כלומר, אפילו שהאדם עוד נמצא ברשות של אהבה עצמית, מכל מקום באה לו הארה מלמעלה, הנקראת "אתערותא דלעילא". ואז מוטל על האדם לעורר בעצמו את מצב הירידה, שהיתה לו, ולחשוב מה היא הסיבה שקבל אז ירידה, ומה עליו לתקן, שלא יבוא עוד הפעם לידי ירידה. שהאדם צריך להאמין, שזה שקבל ירידה, הוא מטעם שזרקו אותו מלמעלה. לכן הוא נפל לשפלות כזאת. אז הוא יכול לעבוד על עצמו, לתקן תיקונים, שלא יבוא עוד הפעם לידי נפילה, כי הוא צריך להאמין, שהירידה היא תיקון בשבילו."

(רב"ש - ב'. מאמר  43 "מהו, לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה" 1990)

שאלה: העניין של לברר למה הייתה הירידה וכאילו לא לחזור על זה, מצד אחד הוא אומר בקטע שהוא צריך להבין שמלמעלה הפילו אותו, מצד שני הוא אומר, צריך להבין, להסיק מזה מסקנות לפעם הבאה. איך מסיקים מסקנות מירידה?

סדנה

איך מסיקים מסקנות מהירידה. באמת זה הדבר החשוב. אני שואל את כולם, בעוד רגע אני נופל, מה אני צריך לעשות? באיזה מצב אני רוצה להיות אם אני יודע שבעוד רגע אני נופל?

*

נניח שאני חיזקתי את עצמי עם הקבוצה והצבתי ממש ברזלים וסורגים, שרשראות ברזל, אני קשור איתם בלב ונפש, אז לא תהיה לי ירידה? או תהיה לי, ובאיזו צורה?

*

קריין: ציטוט מס' 9 מתוך רב"ש א', מאמר "מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו".

"מתי האדם לומד ולוקח תועלת מהירידה. בטח לא בזמן הירידה, כי אז הוא מת. אלא לאח"כ, שה' מחיה אותו, שפירושו, שנותן לו עליה, אז הזמן שצריך ללמוד מה שהיה לו בזמן הירידה. כלומר, באיזו שפלות הוא היה, ולאיזה דברים היתה התשוקות שלו, ולמה היה מצפה. שאם יהיה לו זה או זה, הוא ירגיש עצמו לאדם השלם. אז הוא רואה, שכל החיים שלו של זמן של ירידה, היה לא פחות אלא מהחיים של בעלי חי... נמצא, תועלת גדולה מהירידה זו, שהוא רואה שפלות עצמו, לאיזה מצב הוא יכול להגיע, ורק ה' הוציא אותו משפלות הזאת. אז הזמן לראות גדלות ה', מזה שיש בידו להוציא את האדם מטיט היוון, שיכול שם להטבע ולהישאר ביד הס"א לעולמים. ורק ה' הוציא אותו משם. ובהאמור רואים, שהאדם צריך לקרוא בזמן העליה את כל מה שכתוב בזמן הירידה. ואז מהקריאה הזאת הוא ידע, איך לבקש על נפשו מאת ה', שלא יזרוק אותו עוד הפעם לתוך האשפתות. וגם יודע, איך לתת תודה לה', על מה ששוב העלה אותו משאול תחתיות. וזהו "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה". כלומר, ע"י הירידות והעליות, מזה נצמח הישועה."

(רב"ש - א'. מאמר 29 "מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו" 1988)

תלמיד: נשמע לי שזה קצת אגואיסטי ההסבר הזה. הבורא הוריד אותי למטה, הראה לי איך אני בהמה, אחר כך העלה אותי, הפגין את שליטתו המלאה בי.

למה?

תלמיד: כי אני לא רוצה להיות בהמה.

אם שאתה לא רוצה להיות בהמה, למה זה אגואיסטי?

תלמיד: כי עלייה זה בכל זאת יותר טוב מבחינתי.

לא יודע. מה זו עלייה?

תלמיד: רצון להשפיע. להיות משפיע.

להיות המשפיע, להיות יותר טוב לכולם, לאהוב את כולם, לשרת את כולם זאת עלייה. אז אני רוצה להיות בזה כל הזמן, למה זה אגואיסטי?

תלמיד: אגואיסטי בגלל שכשהוא מראה לי את שליטתו המלאה, אז איך מזה אני מוציא משהו שהוא מחוץ לאגו שלי?

בינתיים לא, אבל אני משתוקק. בינתיים ודאי שהכול בתוך האגו, כל המשחקים האלה, לכן זה משחק ולא אמת, אבל בכל זאת לעשות את זה כמשחק, זה כבר צעד קדימה.

תלמיד: מה אני לומד מזה?

אתה לומד מזה שאתה לא נמצא, לא בזמן הירידה ולא בזמן העלייה, נזרק על ידי רוח מכאן לכאן אבל אתה שולט, "מה אני רוצה בשני הדברים האלה". זאת אומרת יש לך כבר שותפות עם הבורא. הבורא ודאי מכתיב לך את המצבים האלו ואתה קובע איך אתה משתמש בהם.

שאלה: הוא כותב פה שבזמן העלייה צריך לקרוא על הירידה, אז איך זה עוזר לי אחר כך בירידה.

הוא מסביר לך איך שזה עוזר.

תלמיד: לא הבנתי.

מה כתוב על זה, מישהו יכול להסביר לו?

תלמיד: זה משפט מאוד חזק, "אדם צריך לקרוא בזמן העליה את כל מה שכתוב בזמן הירידה." כלומר, לא שבזמן עלייה אני אקרא על מה שקורה בירידה, אולי זה קשור למה שדיברנו קודם, אותיות העבודה, שבזמן הירידה הוא מקבל עביות חדשה, רצונות חדשים, אז בזמן עלייה הוא מסתכל על מה שהיה לו בזמן ירידה ומזה הוא לומד על הפער הזה בינו לבין הבורא. אולי משהו כזה.

אני חושב כדאי לנו לשמוע שוב את מה שכותב כאן רב"ש.

קריין: שוב ציטוט מס' 9 מתוך רב"ש א', מאמר "מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו".

"מתי האדם לומד ולוקח תועלת מהירידה. בטח לא בזמן הירידה, כי אז הוא מת. אלא לאח"כ, שה' מחיה אותו, שפירושו, שנותן לו עליה, אז הזמן שצריך ללמוד מה שהיה לו בזמן הירידה. כלומר, באיזו שפלות הוא היה, ולאיזה דברים היתה התשוקות שלו, ולמה היה מצפה. שאם יהיה לו זה או זה, הוא ירגיש עצמו לאדם השלם." הייתי שלם אם הייתי מרוויח, מצליח, אוכל טוב, ישן טוב, כל מיני דברים, זה נקרא אדם שלם בזמן הירידה. "אז הוא רואה, שכל החיים שלו של זמן של ירידה, היה לא פחות אלא מהחיים של בעלי חי... נמצא, תועלת גדולה מהירידה זו, שהוא רואה שפלות עצמו, לאיזה מצב הוא יכול להגיע," רק בעלייה הוא יכול לבחון נכון את שפלותו בזמן הירידה, זה ברור. "ורק ה' הוציא אותו משפלות הזאת." אפילו בלי שיבקש, הבורא עשה את זה אבל עכשיו הוא צריך לבדוק מה הבורא באמת עשה, עד כמה הכניס אותו לרע ועד כמה הביא אותו שוב לטוב, הכול זה עבודת ה' אבל מה הוא לומד מזה? "אז הזמן לראות גדלות ה', מזה שיש בידו להוציא את האדם מטיט היוון, שיכול שם להטבע ולהישאר ביד הס"א לעולמים. ורק ה' הוציא אותו משם. ובהאמור רואים, שהאדם צריך לקרוא בזמן העליה את כל מה שכתוב בזמן הירידה. ואז מהקריאה הזאת הוא ידע, איך לבקש על נפשו מאת ה', שלא יזרוק אותו עוד הפעם לתוך האשפתות. וגם יודע, איך לתת תודה לה', על מה ששוב העלה אותו משאול תחתיות. וזהו "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה". כלומר, ע"י הירידות והעליות, מזה נצמח הישועה."

(רב"ש - א'. מאמר 29 "מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו" 1988)

שאדם ירגיש ממש בעצמות שהוא כולו תלוי בבורא, שהבורא נמצא בתוכו, בתוך מוח העצמות. ממש תתארו את המצב הזה, בתוך מוח העצמות. זה נקרא מוחא, עצמות, גידין, בשר ועור. מוח זה לא המוח, זה המוח בעצמות, זאת אומרת היסוד של העצם שלי. אני רוצה להרגיש שהבורא נמצא שם וקובע את הכול. ומה אני רוצה אז? להתבטל. ואחר כך רק לשייך לנקודת הביטול כוח משלי. עוד יותר ועוד יותר להזדהות כבר עם הבורא. בביטול אני לא מזדהה, אני רק מבטל את עצמי. אחר כך להזדהות בכל מה שאפשר. זהו, זה פשוט.

תלמיד: זה כמו ההסכם שחותמים בזמן עלייה, הסכם שחותמים כי יודעים שיגיעו מצבים.

נגיד, גם כן.

שאלה: כתוב, שידע איך לבקש מהבורא שלא יזרוק אותו לאשפתות. אנחנו יודעים שכביכול צריך לבקש שיזרוק אותו לאשפתות ואחר כך ירים אותו כמה שיותר.

לא. אף פעם אנחנו לא מבקשים על האשפה. על דבר רע אני לא יכול לבקש את הבורא.

תלמיד: אבל אני לא צריך להימנע מדבר רע, אני צריך לשאוף.

לשאוף לטוב. לא להיכנס לרע, בשביל מה לי. אני רוצה שהעלייה הבאה היא תהיה ירידה.

תלמיד: אז להתייחס לירידה כמו עלייה?

כן.

שאלה: לא לגמרי ברור המצב הזה, במיוחד כי כתוב שאז האדם צריך לעורר בעצמו את מצב הירידה שהיה לו, ולחשוב מה הייתה הסיבה שבגללה קיבל את הירידה הזו. ושהוא מוכרח להיתקן בכדי שלא תקרה שוב הירידה. לא מובן למה התיקון עכשיו משפיע על זה שהירידה לא תגיע שוב, איך זה יכול להיות שלא תבוא שוב ירידה?

כי הוא מתבטל כלפי הבורא, הוא מבטל את עצמו כלפי הבורא בכול וכול. הוא יודע שבו לא תלוי כלום, אלא הכול נמצא ברצון העליון, וזה נותן לו אפשרות להתבטל, להגיע לביטול, להגיע לצמצום.

מה המסקנה, מה התוצאה מזה שאני רואה שבכול דבר הבורא שולט? זה ברור, זו אקסיומה, זה דבר שמובן מראש, הוא הראשון, הוא האחרון, בכל הפעולות, בעיניו הוא מוריד את האות הזאת, מביא אות אחרת וככה הוא עושה. אז מה אני משיג על ידי ביטול? אני משיג רק דבר אחד, על ידי צמצום ,שאני עכשיו מקבל כוח הצמצום, הביטול, אני מבטל את הרצון לקבל שלי שלא ישלוט בי, ואני פותח לעצמי הזדמנות להיות בהזדהות עם הבורא ברצון להשפיע. אני עכשיו אקבל מהבורא כוחות ואקח מהרצון שלי נגיסה, ביס, ואעביר אותו לעל מנת להשפיע, זאת אומרת אני אהיה כבר בהזדהות עם הבורא, ועוד חתיכה, ואעביר אותה בעל מנת להשפיע. ודאי שאין לי כאן שום דבר חוץ מהחלטה כל פעם. הכוחות מגיעים מלמעלה, החומר מלמעלה, הכוח מלמעלה, רק החלטה. לכן זה נקרא "לי-ראש", ישראל. זה החשוב.

אז ביטול שאני משיג בזמן העלייה, שאני רוצה להיות מבוטל ואני לומד את זה מזמן הירידה, "תעזור לי להיות מבוטל" אני מבקש בזמן העלייה, הוא עוזר לי בכך שאחרי הביטול אני יכול להתחיל אפילו להוסיף מעבר לביטול את ההסכמה שלי עם הבורא. ואז אנחנו נמצאים כבר בשטח השני, זהו, כבר נולדנו לעולם הבא.

תלמיד: האם הביטול לא כולל את ההסכמה לירידה?

למה ירידה? לא. הביטול שלי הוא שאני מבטל את עצמי כלפי שליטת הבורא, כלפי שליטת הבורא אני מבטל את עצמי. המשחק הוא רק כלפי הבורא. עליות, ירידות, כל מיני מצבים, אנחנו צריכים להשתמש בהם, אבל כלפי מה? כלפי הבורא כל הזמן, להתקדם, להתקשר יותר.

שאלה: יוצא שלפני השיעור היו בירורים מסוימים, בשיעור הזה בירורים אחרים, אחרי השיעור יהיה משהו אחר. לגבי הירידות והעליות, הכי טוב לברר את זה בתוך העשירייה כדי שזה לא יעלם?

אני לא חושב שרק בתוך העשירייה, אלא אדם עם עצמו, וכול הזמן הוא צריך לברר מפני שזה מביא אותו לדרגת הביטול, שהוא מבטל את עצמו, וזה הדבר החשוב ביותר. מזה מתחילים את הסולם הרוחני, נכנסים לסולם מזה שמבטלים את עצמנו.

זה שזה בקבוצה, על ידי הלחץ של הקבוצה, השתתפות, תפילה, אתה יכול לגוון את זה איך שאתה רוצה. לכן זה נראה לנו שאנחנו מתעסקים בהרבה מאוד אופנים בעבודה הרוחנית שכביכול רחוקים זה מזה, זו הטענה שלך. אז אני אומר לך שבכול מה שאנחנו עוסקים זה כדי להביא את עצמנו לנקודה הראשונה היסודית שבסולם שזה נקרא ביטול, או צמצום. ואנחנו נמצאים לפני זה ורוצים להתחיל לנגוע בזה, ואפילו להיכנס לזה. זה לא פשוט, זה לא סתם צמצום וזהו, ככה נעשה.

(סוף השיעור)