שיעור בוקר 28.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"על סף לשמה" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "על סף לשמה", קטע מספר 14.

"אמר אאמו"ר זצ"ל, שבכדי לזכות לשמה צריכים מקודם להכין שלא לשמה הכי גדול, ואחר כך יכולים לבוא לשמה.

ואפשר לפרש על דרך הנ"ל, היינו שלא לשמה נקרא שקר, ולשמה נקרא אמת. ובזמן שהשקר הוא קטן, היינו שהמצוות והמעשים טובים הם מועטים, נמצא שיש לו שלא לשמה קטן, ואז אין הוא מסוגל לראות את האמת. לכן הוא אומר אז, שהוא הולך בדרך הטוב והאמת, היינו שהוא עוסק בלשמה.

מה שאין כן כשעוסק ביום ובלילה בתורה ומצוות שלא לשמה, אז הוא מסוגל לראות את האמת משום שעל ידי רבוי שקרים נעשה אצלו גדול, נמצא שהוא רואה באמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. ואז הוא מתחיל לתקן את מעשיו.

היינו, שאז הוא מרגיש, שכל מה שהוא עושה הוא רק שלא לשמה, ומהנקודה הזו עוברים לדרך האמת, היינו לשמה. ורק כאן בנקודה זו, מתחיל את הענין "משלא לשמה באים לשמה"." 

(הרב"ש. אגרת ט"ז)

תלמיד: הוא כותב, "עוסק ביום ובלילה בתורה ומצוות שלא לשמה, אז הוא מסוגל לראות את האמת משום שעל ידי רבוי שקרים נעשה אצלו גדול, נמצא שהוא רואה באמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. ואז הוא מתחיל לתקן את מעשיו". מהנקודה הזו, כמו שהוא כותב, עוברים לדרך האמת, היינו "לשמה". אבל יש גם אפשרות אחרת בצומת הזה. אדם הולך ומגלה שקרים, ויכול להגיד "אני לא בדרך האמת, אני לא בדרך לאמת". מה יכריע את הבחירה בצומת הזה, שפתאום מהנקודה הזו עוברים לדרך האמת?

זה שהוא צריך לתקן את עצמו, ולא שהדרך לא נכונה, הדרך דווקא נכונה.

תלמיד: אבל הוא מגלה שהוא נמצא בשקר.

הוא נמצא בשקר, כן.

תלמיד: הוא ניסה לתקן את עצמו עד עכשיו וגילה שהוא בשקר. הוא חשב שהוא הולך בדרך האמת, בדרך לתקן את עצמו, וגילה שהוא בשקר גדול.

כן.

תלמיד: מאיפה עכשיו תהיה לו מוטיבציה לתקן את עצמו? מה שהוא עשה עד עכשיו זה מה שהביא אותו לשקר גדול, לגלות שהוא נמצא בשקר גדול.

עכשיו יש לו אפשרות לרדת מהדרך שהיא לשקר עוד יותר ועוד יותר גדול, ולחפש איך לפנות לאמת.

תלמיד: אבל זה מה שהוא עשה עד עכשיו, מה הוא עושה עכשיו אחרת? עד עכשיו הוא רצה ללכת לאמת, גילה שהוא בשקר.

כן.

תלמיד: מה העצה?

שיסתובב.

תלמיד: מה זה שיסתובב, לאן?

לכיוון הנכון.

תלמיד: אבל הוא חשב שהוא הולך לכיוון הנכון.

הוא חשב, אבל עכשיו הוא מגלה שזה לא נכון, שאם הוא ממשיך בדרך הזאת, אז הוא מגיע לשקר.

תלמיד: אז הוא מסיק, שאם הוא ימשיך גם עכשיו ללכת בדרך לאמת כמו שהוא חשב עד עכשיו, אז הוא ימשיך להתקדם לשקר. כי כמו שהוא רואה, הוא מתקדם לשקר.

זאת אומרת, הוא חייב לשנות את היסודות שלו.

תלמיד: כן. מאיפה זה?

מאיפה הוא יעשה את זה?

תלמיד: כן, מה זה לשנות את היסודות שלו?

איך שהוא בדק את עצמו מקודם שהוא הולך בדרך נכונה ומגלה עכשיו שזו דרך לא נכונה שהביאה אותו לשקר, אז מה שהוא יכול לעשות זה להפוך את הגישה שלו.

תלמיד: למה?

מה שנראה לו קודם שהוא הולך לפי האמת ביד, עכשיו הוא יראה שזה לא נכון.

תלמיד: הוא רואה שזה לא נכון. מאיפה תבוא לו עכשיו הבנה חדשה, הרגשה חדשה ללכת, לבחור באמת?

מתוך זה שהוא בטוח שהוא לא יכול להתקדם כמו קודם, אלא איך הוא מתקדם? הוא צריך לקחת את ההבחנות הקודמות ולהפוך אותן, ואז כנראה שיגיע בצורה כזאת לדרך האמת.

תלמיד: זה שהוא רואה שהוא לא מתקדם בדרך הקודמת, זה עוד לא אומר שיש לו דרך איך להתקדם בדרך חדשה. אלא הוא רק רואה שהוא לא מתקדם בדרך הקודמת.

אז יש לו רק לצעוק, להתפלל.

תלמיד: שמה?

שהבורא יסדר לו את הדרך הנכונה.

תלמיד: מאיפה יהיה לו כוח להתפלל? הרי הוא מרגיש שהוא נמצא בשקר.

מתוך שמתפלל מהשקר הוא יגיע לאמת.

תלמיד: לא כל כך הבנתי, כי עד עכשיו הוא גם התפלל, רצה להגיע לאמת, גילה שהוא נמצא בשקר. מה העצה שלו במצב הזה, האם להמשיך להתפלל? כי בזה הוא לא משנה את היסודות, כמו שהוא עשה קודם שהביא אותו לשקר, כך הוא עושה גם עכשיו, זו אותה עצה, להתפלל.

הוא לא יכול לשנות את היסודות שלו.

תלמיד: בדיוק, לכן לא ברור מה שהוא כותב פה, שמהנקודה הזו עוברים לדרך האמת היינו "לשמה". איך מגיעה לו פתאום הנקודה החדשה הזאת?

מתוך שהוא הגיע לסוף השקר, אז יש לפניו עכשיו את דרך האמת, נקודת האמת.

תלמיד: מה זה בעצם שקר בדרך? מה זה שאני מגלה שקר?

אתה נמצא בהבחנות ורוצה להגיע לאמת, ואתה רואה שזה לא מוביל אותך.

תלמיד: אבל לפני שאני רוצה להגיע לאמת, אני צריך להבין מה זה שקר. איך אני מגלה מה זה שקר בדרך?

שקר בדרך, זה שאתה נמצא בדרך, מתקדם, אבל כל פעם אתה מגלה שאתה נמצא בשקר יותר גדול, אומנם לא חשבת כך.

תלמיד: האם השקר שאני מגלה קשור לכוונה של המעשים שלי, או שזה לא רק שם נמצא? הרי אנחנו כל הזמן מדברים על כוונה, לכוון את המעשים שלנו להשפיע, להשפיע לחברים, להשפיע דרך זה לבורא.

כן.

תלמיד: האם השקר הוא שאני עושה את הפעולות כרגע ללא כוונה אמיתית, האם אני יכול להגיד שזה שקר?

כן.

תלמיד: האם אז אני צריך לבקש שהבורא ייתן לי את הכוונה האמיתית, שאני אכוון את כל הפעולות שלי "לשמה"?

כן.

תלמיד: עבור החברים ומהחברים לבורא?

כן.

תלמיד: די בהתחלה מגלים לאדם שהוא אגואיסט. הוא אומר שמספיק שהשינוי מגיע רק מתוך הכרת האדם את מצבו. אז מה הבעיה, למה הוא לא מתהפך בקלות? די בתחילת הדרך אדם רואה שכל מה שהוא עושה זה לטובת עצמו ושהוא אגואיסט ושהוא אפס.

מה אתה מציע?

תלמיד: אני לא מציע. אני לא מבין את התיקון הזה. מה מצפים מהאדם? גם בעל הסולם או הרב"ש, כותב לנו שהשינוי הוא רק מתוך ההכרה של האדם. נראה לי שמההתחלה לרובנו יש הכרה שאנחנו אגואיסטים והפוכים מהבורא. אז למה לא מגיע שינוי?

כי אתם לא מכוונים אליו.

תלמיד: לאיזו הכרה צריך להגיע שמביאה שינוי?

שאני עכשיו נמצא בשקר, ב"לא לשמה", והאמת שלא אכפת לי אפילו להישאר בזה.

תלמיד: זאת אומרת, במידה שהאדם לא סובל מזה.

כן.

תלמיד: למעשה הבורא קובע בכל העולמות, כולל העולם הזה. למה בכל זאת האדם משלה את עצמו שבעולם הזה הוא הקובע?

כי הוא רוצה בזה.

תלמיד: למה ישנם אנשים שמעדיפים לדבר דרך המחשבה?

כך הם בנויים.

תלמיד: מה יש בכוח התפילה והסליחה לתקן את הנשמה?

זה קשור לבורא.

תלמיד: אדם שמגלה שהוא נמצא בשקר, הוא לא יבקש להגיע לאמת, אם זה באמת לא יכאב לו. זאת אומרת, שהוא צריך להבין שיכאב לו. מה צריך לכאוב לאדם כדי שהוא ירצה להגיע "לשמה", מה הכאב הזה שיזיז אותו שיבקש "לשמה"?

מה הכאב שאדם צריך להרגיש כדי שיסובב את עצמו נכון? אתם צריכים להגיד.

תלמיד: אם אדם מגלה שהוא נמצא בלא לשמה, מה כואב לו?

כי הוא לא מגיע למטרת הבריאה.

תלמיד: אז מה כואב לו בזה שהוא לא הגיע למטרת הבריאה, מה הוא צריך להרגיש בכאב הזה?

שנשאר ריק.

תלמיד: האם כואב לו על עצמו?

כן.

תלמיד: האם הוא יכול להגיע לכאב הכללי?

אם יאיר עליו המאור הכללי אז יכול להיות שירגיש את הצער הכללי.

תלמיד: אם לא כואב לי שלא חסר לי לשמה, אז אני יכול בצורה מלאכותית לחפש את הכאב שאין לי השתוקקות לזה?

לא.

תלמיד: אז צריך לכאוב לי שלא כואב לי?

כן.

תלמיד: יוצא שנקודת השקר היא האמת הכי גדולה שהייתה באדם לפני.

כן.

תלמיד: האם בבירורי אמת ושקר לעומת טוב או רע שלפני, זו הכניסה ללשמה?

יכול להיות.

תלמיד: הקטע הזה הצליח לבלבל אותי. אדם נמצא בעשירייה ומשתדל לעשות פעולות כדי לתרום לחברים, לחבר את החברים, להתחבר לחברים. כשהוא עושה עם עצמו את החשבון, בסוף הוא מגלה שתמיד היה לו רצון לקבל שהוביל אותו לשם. אבל כשהוא מסתכל סביב על החברים שלו, אז החברים שלו נהנים מהפעולה שהוא עושה, טוב להם, הם מתקדמים, נראה שמתחברים, הפעולה נראית להם נכונה. מה צריך להיות אכפת לי מהרצון לקבל הזה בפנים שבוער? הוא שם, הוא תמיד שם, אני לא מצליח לצאת ממנו גם ככה.

אתה חושב שזה נכון?

תלמיד: ברור לי שלא, אני רק לא מבין איך לצאת מהלופ הזה. כי כתוב שאז הוא משנה את מעשיו. מה זה אומר משנה את מעשיו? אני מנסה לעשות טוב לחברים, לעבוד איתם, להתחבר אליהם, אז האם את זה אני צריך לשנות, להפסיק לעשות את זה? אני לא מבין.

בסדר.

תלמיד: מה בסדר? זה ממש לא בסדר.

בסדר, זה שעוד מעט תגלה את זה.

תלמיד: יש איזו דרך לצאת מהלופ הזה?

אני לא חושב.

תלמיד: האם במצב הזה עדיף לאדם לשבת ולא לעשות?

יכול להיות שזה הפתרון הכי נכון.

תלמיד: אז אני יושב בעשירייה והופך למין מקבל מהעשירייה, במקום להשתדל לתת להם משהו. כלומר אני אשב ואחכה שהם יעשו עלי את הפעולות.

כן.

תלמיד: האם זה נכון כך לעבוד בעשירייה?

מאין ברירה, אז כן.

תלמיד: אתה מציע באמת לנסות לעשות את זה?

כן.

תלמיד: זה לא קצת הפוך לכל מה שאנחנו לומדים?

זה לא חשוב.

תלמיד: למה זה לא חשוב?

כי כשתנסו, אז תגלו משהו חדש.

תלמיד: מה זה לא לשמה יותר גדול?

לא לשמה, כלומר הפוך מלהתקרב למטרת הבריאה, בצורה יותר ויותר גדולה.

תלמיד: אנחנו בעשירייה רוצים להגיע לכוונה אחת בעל מנת להשפיע. אנחנו נפגשים ונהנים מהחיבור בעל מנת לקבל, ואנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים לעשות בעל מנת להשפיע. מה יהיה הצעד הבא כדי שהלא לשמה יגדל עוד יותר?

אתם ממש רוצים להגדיל את הלא לשמה?

תלמיד: הוא אומר שהלא לשמה גדל. אז מה אנחנו צריכים לעשות כדי שזה יקרה ולא שנשאר באותו מקום, שהשקר יגדל, שיהיה יותר ברור שאנחנו נמצאים בשקר?

אתם מחפשים איך לעשות פעולות כדי להגדיל את לא לשמה בצורה מכוונת.

תלמיד: לא, אנחנו רוצים להיות בכוונה אחת בעל מנת להשפיע, לשם אנחנו מכוונים. אבל מתגלה שאנחנו עושים הכול למען עצמנו, שאנחנו נהנים מהחיבור למען עצמנו. מה הצעד הבא כדי שנוכל לגלות עוד יותר שאנחנו בשקר?

למה? אתה לא יכול לכוון את עצמך מהפעם הזאת לפעם הבאה שתהיה יותר בשקר.

תלמיד: אבל רב"ש אומר שהשקר צריך לגדול. אז האם אנחנו צריכים לדרוש כוונה יותר גבוהה, או פשוט להתעקש על זה שאנחנו רוצים כוונה אחת, ואז ממילא השקר יגדל?

אולי דווקא אם תרצו לגלות את השקר ורק אותו, אז אתם תגלו את האמת.

תלמיד: מה זה אומר לרצות לגלות את השקר ורק אותו?

כמו שאמרת קודם, שעל ידי זה שאתם מתכוונים לחיבור נגיד, אתם מגיעים לשקר.

תלמיד: איך לשנוא את השקר?

אם אתם יודעים שזה מה שמרחיק אתכם ממטרת הבריאה, אז זה ממש נמצא לידכם, כאן ממש, ואיפה שאתם נמצאים, צעד אחד ואתם כבר בגמר התיקון.

תלמיד: כתוב, "אמר אאמו"ר זצ"ל, שבכדי לזכות לשמה צריכים מקודם להכין שלא לשמה הכי גדול, ואחר כך יכולים לבוא לשמה". מה זה לא לשמה הכי גדול? האם יש סוף ללא לשמה?

כן. שאני רוצה בכל הרצונות שלי, בכל המחשבות שלי, ליהנות לעצמי.

תלמיד: אפשר לדלג על להכין לא לשמה הכי גדול, לקבל לשמה לפני זה?

כן.

תלמיד: זה אפשרי?

כן. זה מה שעכשיו אמרתי.

תלמיד: כי כתוב שקודם צריכים להכין לא לשמה הכי גדול.

כן.

תלמיד: זה לא מובן. אז צריכים או לא?

צריכים.

תלמיד: אנחנו תיכף ניכנס פה לדיון חברתי בינינו במטרה להעלות את חשיבות הסעודות. יש לנו עכשיו עניין להגביר את חשיבות הסעודות שלנו. למדנו היום בבוקר שבזמן השיעור אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מחברים את הכוונות שלנו. איך מחברים את הכוונות שלנו יחד לכוונה אחת בזמן סעודה?

אתם צריכים לחשוב. אבל דווקא על הסעודה כל המקובלים כותבים אותו דבר, שהיא החיבור, שזו הפעולה הכי גדולה שיכולה להיות וכולי.

תלמיד: הם כותבים שסעודה היא אפילו יותר משיעור.

כן.

תלמיד: בגלל שזה אירוע כל כך חשוב בחיים הרוחניים שלנו, איך להשתמש בסעודה בצורה נכונה כדי להגיע לכוונה משותפת, ללשמה? מה אנחנו צריכים לעשות שם שלא קורה בשיעור?

אתם עכשיו אוכלים יחד, נהנים מהסעודה, ורוצים להעביר את ההנאה הזאת, כאילו שאתם לא מרגישים כלום, לחבריכם. יש הרבה סיפורים כאלה בחסידות, על כך שמישהו לקח לחם ורצה לאכול אותו, והיה צריך לתת לחבר פתאום משהו, אז החבר הרגיש שאין בלחם שהוא קיבל שום טעם, כלום ממש. יש כל מיני כאלה סיפורים. נקווה שאנחנו נוכל לשבת יחד וליהנות מזה שאנחנו יושבים יחד, ושהסעודה שאנחנו מתכוונים אליה היא כבר ממלאה אותנו.

תלמיד: מה נותן לנו טעם בסעודה? כי אתה אומר שצריך להגיע למצב שאין לו טעם. במה הטעמים בסעודה?

טעמים מהתקשרות האור העליון בכלים.

תלמיד: כשאני אוכל, האם אני צריך להרגיש הנאה?

כן.

תלמיד: ממה?

ממה שאתה חושב שצריך להיות, שהאור העליון ממלא את הכלים.

תלמיד: תודה.

תצליחו.

(סוף השיעור)