שיעור בוקר 29.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 624,

מאמר "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א'. עמ' 624. מאמר "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה". הרב?

מהו הב' הבחנות שלפני לשמה

תשמ"ח - מאמר י"א
1987/88 - מאמר 11

"בזה"ק שמות שואל מה שכתוב "ואלה שמות בני ישראל, הבאים מצרימה, את יעקב, איש וביתו באו". למה מתחיל בישראל וגומר ביעקב. ומתרץ שם, בדרך המדרגות עליונות.

ויש להבין ענין ב' מדרגות גם בזמן ההכנה, עוד מטרם שהאדם זכה לבחינת לשמה, שישראל מראה על שלימות, כי ישראל הוא בחינת לי - ראש, ויעקב היא מדרגה יותר קטנה.

הנה הסדר שהאדם מתחיל בעבודת ה' הוא, כמובן, שלא לשמה. ואז העבודה שהוא עושה בבחינת המעשה, כלומר בלי כוונה, שצריכה להיות בעמ"נ להשפיע. ולכן בבחינת המעשה, האדם רואה שהוא מתקדם יפה, כל יום ויום מתרבה הרכוש שלו בתורה ומצות, האדם מרגיש עצמו במצב של עליה, היות שהוא רואה, שהוא עולה בדרגה, כלומר, שהוא רואה, שהוא קובץ על יד כל פעם ופעם.

ואז הוא מקבל חיות בעבודה שלו מבחינת אור מקיף, המאיר לכולם, כלומר האור המאיר לכלל ישראל, כמבואר (בתע"ס חלק א'), שאור מקיף מאיר אפילו לכלים דקבלה. מה שאין כן אור פנימי, זה מאיר דוקא לכלים דהשפעה. כי הצמצום א', שהיה על בחי"ד, שלא לקבל אור בתוכה, לכן נתרחק האור מהכלי, שהאור היה מאיר בפנימיות.

ובענין אור מקיף מבואר בפנים מסבירות (דף כ"ט ד"ה הד') וזה לשונו, "הד' היא בחינת אור מקיף עצמו, כי האין סוף מאיר עכשיו בחינת השפעה ממקומו בריחוק מן המקום. כלומר, כיון דנקודת הרצון של בחי"ד נתמעטה ולא היה בה שום רצון לקבל, ממילא אבדה הכלי קבלה שלה, ולא יכלה לקבל לתוכה האור אין סוף ברוך הוא כמקדם. והנקודה דאמצעיתא נתרחקה מהאור. ועל כן אנו מכנים זה בשם "הרחקת מקום לאין סוף ברוך הוא".

זאת אומרת, האור אין סוף מאיר בבחינת מקיף, אפילו למקומות שאין עדיין הכלי הראוי לקבל בעמ"נ להשפיע, אלא שנקרא "הארה מצומצמת". מה שאין כן האור פנימי מאיר השפעה רחבה ובשפע, כמבואר שם.

ולכן במצב דשלא לשמה האדם מרגיש עצמו לבחינת מדרגת ישראל. מה שאין כן אם האדם רוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, כלומר, שיהיו לו כלים לקבל אור פנימי, שאז הוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז באים לתוך גלות מצרים. זאת אומרת, שאז רואים איך שהאדם מרוחק מלהיות דבוק בהקב"ה בהשתוות הצורה. אלא, בין במוחא ובין בליבא, שולטת קליפת מצרים.

ובמצב הזה כבר הוא רואה, איך שהוא רחוק מלהיות בחינת ישראל, אלא שהוא נמצא במצב של יעקב, מצב של קטנות, מלשון עקביים וסוף. כלומר, שהוא נמצא בתכלית השפלות, שהוא רואה, שכל יום ויום הוא יותר מרוחק מהקב"ה, ואין לו אחיזה בקדושה.

וזה נקרא "גלות מצרים", שזה ענין שפרעה בא לאדם ושואל "מי ה', אשר אשמע בקולו". כלומר, שכל פעם באות מחשבות של פרעה, ושואלות לו את השאלה הזו. ואין לאדם, רק עצה אחת, שיצעק לה', שיעזור לו ממחשבות אלו, שזוהי הסתרה, שמסתיר על אמונת ה'. וזה נקרא מצר-מי, שמצריים שואלים את שאלת "מי ה', אשר אשמע בקולו". וזהו מצר-ים.

ובמצב הזה הוא נמצא תמיד בשאלות. וזה שכתוב "הבאים מצרימה", פירוש מצר-יה. "את יעקב", שבאו למדרגת "עקב", בחינת סוף וסיום של קדושה, שהרגישו שבבחינה יה, בזמן שהיו צריכים לקבל עליהם מלכות שמים, היה צר להם, שלא יכלו, מסיבת שאלות פרעה מלך מצרים, שהיה שולט עליהם עם השאלות של "מי ומה", שהם בחינת מוחא וליבא, כלומר "מי ה' אשר אשמע בקולו", ו"מה העבודה הזאת לכם".

וזה שכתוב "מן המצר קראתי יה", שהתפלה היא מזה שמגיעות להם בחינת צרות מן המצריים כנ"ל. וזה שכתוב "ויזעקו אל ה' בצר להם, ממצוקותיהם יושיעם". וידוע, שענין "צר" פירושו צר מחסדים, כלומר שלא היו יכולים לעסוק בעניני השפעה. זאת אומרת, בשעה שרצו לקבל על עצמם מלכות שמים, הנקרא "יה" בעמ"נ להשפיע, היו מרגישים בחינת צרות, שאין הם מסוגלים לעשות משהו בבחינת החסד.

שההבחן בין להשפיע או שהעבודה היא בעמ"נ לקבל הוא מרחק רב. היות בזמן שרוצים להשתמש בכלים דקבלה, אז יכולים לקבל הנאה ותענוג, מזה שניתן מלכתחילה ניצוצות של אור בתוך הקליפות, שהן נקראות כלי קבלה, בכדי שיתקיים העולם. אי לזאת, כשהאדם רוצה להשתמש עם כלי הקבלה, יש לו מקום שמשם נמשכים התענוגים, הנקראים בשם "נהירו דקיק", המאיר בעולם, כנ"ל בכדי להתקיים.

מה שאין כן כשהאדם לא רוצה להשתמש עם הכלי קבלה, וכלי השפעה עוד לא השיג, נמצא אז במצב לא נח, כי אין לו עוד המקום שמשם הוא יכול להמשיך הנאה ותענוג. אי לזאת, כשרוצה לעבוד בבחינת השפעה, ולקבל הנאה ותענוג בכלים דהשפעה, והיות כלים דהשפעה עדיין אין לו, לכן, כשמרגיש את הגלות, אז צועק "מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה", שענין "רחב" פירושו, כידוע, רחב בחסדים, שה' עוזר לו עם מידת חסדים, כלומר, שנותן לו כלים דהשפעה.

וזה נקרא, שיוצא מגלות מצרים, ונכנס לגאולה, בזה שעתה הוא כבר יכול לעבוד בעמ"נ להשפיע, כי כבר מרגיש את חשיבות של גדלות הבורא, מזה שיש לו כלים דהשפעה, הנקראים "השתוות הצורה", היות שבזמן שהקב"ה נותן לו את ההרחבה של כלים דהשפעה, נעבר ממנו הצמצום וההסתר, שהיה לו מכח שליטת קליפת מצרים, עם השאלות והשליטות שלהם. ועכשיו הוא כבר מקבל מלכות שמים לא בבחינת "צר" כמקודם לכן, אלא "בהרחבה". וזה נקרא "ענני במרחב יה", כנ"ל. ואז נקרא שהוא זכה לבחינת עבודה דלשמה. נמצא, שיש להבחין ב' בחינות בעבודה, עוד מטרם שמגיעים לבחינת לשמה.

אחד, בחינת ישראל, שהוא מרגיש, שיש לו שלימות מבחינת לי - ראש. וזהו בעבודה מבחינת הכלל, שאז הוא מקבל מבחינת מקיף כללי, המאיר מרחוק, שפירושו, שאף בזמן שהאדם עדיין מרוחק מה', כלומר שעדיין שקוע בהרצון לקבל לעצמו, וגם בשלא לשמה הזה, ישנם גם תענוגים, מצד שהם מעורבים ביחד עם העבודה שלו, שאלו התענוגים שהוא מקבל משאר אנשים, שמכבדים אותו, ובכבוד, וכיוצא בו בשאר דברים, המקבל מאנשים בזכות שהם יודעים שהוא עובד ה'. וכאן הוא מקבל תענוג מבחינת "הנהירו דקיק", שניתן לתענוגים הגשמיים, שהם נקראים בכללות "קנאה, תאוה וכבוד". ומשום זה הם מרגישים עצמם לשלימים, לבחינת ישראל.

בחינה הב' היא בעת שמתחיל להכנס לעבודה דלשמה, אז מתחיל לרדת לגלות מצרים, ואז מתחיל הגוף לבגוד בהאדם, ולא נותן לו לעבוד עבודה זו, עם כל מיני שאלות, שאין להשיב עליהן בתוך הדעת. ולמעלה מהדעת לא תמיד האדם מוכשר להתגבר עליו. ואז הוא מתחיל להרגיש את ענין עליות וירידות, היות שכל פעם מראים לאדם מלמעלה, מה זה עבודה דלהשפיע ולא לתועלת עצמו. הגם שכל אדם מבין זה, אבל כשבא מלמעלה, כשנותנים לו להבין, הוא בא אז לידי הרגשה. ואז מתחיל סדר העבודה של "חומר ולבנים", שמרגישים קושי השעבוד של הגלות.

ובהאמור יש לפרש "וימת מלך מצרים". היינו העבודה, שהיו עובדים לתועלת עצמם, שזה נקרא "קליפת מלך מצרים", שהם כבר פסקו מלעבוד עבורו, כלומר שהרגישו, זה שעובדים לתועלת עצמו, הנקרא "שליטת מלך מצרים", היא בחינת מיתה, אלא שקיבלו עליהם לעבוד לשם שמים. אז כבר לא היה להם כח לעבוד, מסיבת מלך מצרים שלט עליהם.

נמצא, לתועלת עצמם לא רוצים לעבוד, ולתועלת ה' לא יכולים לעבוד. זה שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, מהו הפירוש "ויזעקו" ש"ותעל שועתם" היה מבחינת "אלקים מן העבודה". כלומר, זה שהיו רוצים, שהעבודה שלהם תהיה לתועלת אלקים ולא לתועלת עצמם, ולא היו יכולים על העבודה, זו היתה הזעקה שלהם.

וידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, שלא יכולים לתת לאדם דבר בכפיה, כידוע, אין כפיה ברוחניות. אי לזאת, כשהאדם מצטער וסובל כאב ויסורים, מזה שלא יכול לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד רק לתועלת ה', והוא צועק לה', לעזור ולתת לו את מבוקשו. זאת אומרת, שאם הקב"ה יתן לו זה, שתהיה לו היכולת לבטל את רשותו ולהיבטל לרשותו של הקב"ה, שהוא רוצה, שתהיה רק רשות היחיד בעולם, היינו רשותו של הקב"ה, שזו כל ישועתו, זה נקרא שיש לו כלי וצורך שהקב"ה יעזור לו.

וזה שכתוב "וישמע אלקים את נאקתם". פירוש, לאחר שהיה להם כלי, שהוא רצון וחסרון שתהיה להם היכולת לעבוד לתועלת ה', אז בא הזמן של "וישמע אלקים את נאקתם". כלומר, שאז התחילה הגאולה, להוציא אותם מתחת סבלות מצרים.

אולם ידוע, שצריכים ללכת בב' קוים, היינו גם בקו ימין, שפירוש, שהאדם צריך לתת תודה לה', בזה שהקב"ה נתן לראות מה שחסר לו. כלומר, זה שהיסורים שלו, הם במה שהוא מרוחק מאהבת ה', אלו זה הן הצרות והמכאובים שלו, מה שאין כן שאר אנשים, אין הקב"ה נתן להם את היסורים האלו, אלא הצרות ויסורים שלהם, הם במה שלא יכולים למלאות עצמם בצרכים גשמיים, השייכים לאהבה עצמית, זאת אומרת, שהמה נדמו כבהמות, שאין להם מושג יותר מקבלה עצמית. ועל זה היו בשמחה ונתנו תודה לה'.

אמנם זו היא עבודה קשה, היות שקו שמאל הוא המבטל לקו ימין. אי לזאת, יש תמיד עבודה חדשה, לבנות אותו מחדש. וזה שכתוב "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים", שהעבודה שלהם היתה "בחומר", היינו בקו שמאל, שראו את חומרת מצבם, איך שהם מרוחקים מאהבת ה'. ואח"כ העבודה דקו ימין, להיות בשמחה, מזה שה' הראה להם את האמת, באיזה מצב הם נמצאים. וזה נקרא "לבנים"." 23:20

מאמר מיוחד, מאמר שלם, אין כמעט מה להוסיף, הוא לא מקצר ופותח אותו בצורה שיטתית.

שאלה: רב"ש מתאר את שני השלבים בעבודה בלא לשמה. השלב הראשון שהאדם שמח מהעבודה ומרגיש כוחות מהאור מקיף. ואחר כך הוא אומר עובר לשלב השני של עבודה יותר פנימית שהוא מתמודד כבר עם עליות וירידות. המעבר מהשלב הראשון לשלב השני, נראה כמו איזה אבן נגף שבה הרבה חברים מתקשים, וזה משהו שעלול לזרוק אותנו מהדרך, אם אנחנו לא מחוזקים בו. איך אנחנו יוצרים גדרות כאלה שישמרו אותנו בדרך כדי שלא ניפול במעבר מהשלב הראשון לשלב השני?

מה אתם ממליצים? זה מה שעומד לפני האדם, הוא גם כותב על כך בכותרת למאמר: "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה".

שאלה: המצב של לפני לשמה, יש חברים שמתרחקים והולכים ויש חברים שנשארים אבל לא מסוגלים להשפיע. הם צריכים לתת דוגמה טובה לעשירייה, לקבוצה, אבל הם לא מסוגלים לעשות זאת והמצב הזה מאד קשה להם, כי הם מבינים שהם צריכים לעזור ולא מסוגלים. איך אנחנו כחברה מתמודדים עם המצב הזה, שאנחנו חייבים לעבור אותו, אבל אנחנו נמצאים כאילו בהופכיות מהשפעה וגם בזה שיש הרבה חברים בעשירייה במצב הזה, זה משקל גדול מאוד.

זו האמת, שהרגשת הגלות היא לא על אדם אחד, אלא שהוא רואה גם שהסביבה נמצאת במצב גלות. ומה לעשות כאן? רק צעקה, תפילה, וככל שאפשר, תמיכה הדדית. זה הכול מ"וייאנחו בני ישראל מהעבודה", שיהיה ברור להם שחוץ מהבורא אף אחד יכול לעזור להם, אם כי הם יכולים בכל זאת לעורר את הבורא.

תלמיד: זה תהליך ארוך, אנחנו לומדים שגלות מצרים ארוכה מאד, איך החברה מחזיקה תהליך כזה?

קודם כל מאין ברירה, מה אני אעשה? זה מה שיש לי בדרך. אין דרך אחרת, הדרך ארוכה וחייבים ללכת בה. רק בכל זאת צריך בכמה שאפשר לתמוך זה בזה במסגרת, וכך להמשיך עד שבכל זאת הבורא יביא כלים חדשים.

שאלה: מתי ה' עוזר לאדם לצאת מגלות מצרים? משום שהאדם רואה שלמרות כל המאמצים שהוא עושה בתורה ומצוות, הוא הולך אחורה ולא מתקדם ורוצה לברוח מהמערכה.

מתי שהאדם, אפילו שבא לו לעזוב את הדרך, לא עוזב ונשאר בתקווה שהבורא יעזור לו.

תלמיד: אבל בכל אופן אנשים שנים רבות יושבים ומתאמצים.

לא יותר מחיים.

תלמיד: נכון, לא יותר מחיים, אבל בכל אופן עד גמר החיים האדם מתאמץ מאד ולא יודע מה לעשות, לברוח הוא לא רוצה כי זה חוץ מצא, אבל להתקדם הוא לא מתקדם.

למה הוא צריך להתקדם? איזה גאווה ורצון לקבל יש לו שבכל זאת הוא רוצה לממש אותו.

תלמיד: לא הבנתי

בעיניו, למה הוא רוצה להתקדם?

תלמיד: הוא משקיע מאמצים כדי להרגיש שהוא מתקדם, שהוא מגיע לאיזו מטרה שהוא הציב לעצמו ורואה שהוא לא מצליח.

זאת גאווה.

תלמיד: אני לא בא בטענה, ברור שהאדם צריך לתת מאמץ לפי יכולתו, אבל כללית ההרגשה היא כזו, שנים אדם משקיע ומשקיע ולא רואה תוצאה, הוא לא מרגיש שהוא מתקרב למטרה הנעלה.

אבל זאת עבודת העבד. העבד לא שואל על הסוף, הוא שואל רק על הכוח שיהיה לו יום יום לקיים את רצון בעל הבית.

תלמיד: כלומר, אני צריך להבין שבמאמצים שאני משקיע, אני מתקדם.

בהם המטרה עצמה.

שאלה: כל יום שואלים אותך תלמידים על מצב שבו האדם לא כבר לא נהנה מגשמיות וגם רוחניות אין לו. גם במאמר הוא כותב על כך, שהאדם מגיע למצב שהוא לא רוצה להשתמש עם כלי קבלה וכלי השפעה עדיין לא השיג. והפתרון הוא צעקה שה' יעזור לו. מה עוצר את האדם מלהוציא צעקה במצב הזה?

הוא כנראה עדיין לא הגיע לסוף הבירור.

תלמיד: הוא סובל מזה שהוא תלוי בין שמים לארץ, הוא לא נהנה מגשמיות כמו קודם

ומצפה למשהו אחר, אבל אין לו כלום מהמשהו האחר. הוא מסתכל על הטבע שלו, הוא לא מסוגל לעשות יגיעה, אולי הוא מרגיש אשם בזה שלא עושה 100% ממה שצריך, יש כל מיני חשבונות, אבל צעקה לא יוצאת. מאיפה תצא הצעקה הזאת?

מהאדם עצמו, מזה שהבורא מראה לו את סוף הדרך ושבסוף הדרך הוא רואה שהדרך נמשכת. זאת אומרת, שלו אין פתרון. אם אתה רוצה להיות עבד, אתה לא שואל על אחר כך- על השכר, אלא אתה שואל רק על דבר אחד, שיהיה לך כוח לבצע את העבודה. זה המצב שאתה עובד ממש לשם בעל הבית.

תלמיד: יש עבודה גדולה בלהכניע את עצמך, אתה צריך להיות במין מריבה עם הטבע שלך.

נכון, זה קודם כל בעבדות.

תלמיד: בזה האדם מרגיש שהוא נכשל, שהוא לא מצליח לנצח את הטבע שלו כדי להתבטל ולהיות עבד במסירות נפש, הוא רואה שהוא כל הזמן נמצא בין שני החשבונות האלה. איך הוא יכול לנצח את עצמו לגמרי?

לכן הוא נמצא בתוך העשירייה.

תלמיד: מה הוא צריך לקבל משם?

כוחות, תקווה.

תלמיד: גם בעשירייה יש חשבונות, מה נכון, מה לא נכון, מה כדאי.

אל תשמע. אתה חייב להגיע למצב, שחוץ מלהשתתף בצורת עבד, אתה לא רוצה יותר כלום, צריך לסיים את התקופה הזאת.

שאלה: איך התקופה הזאת מסתיימת?

שהוא מסכים עם העבדות שלו ולא רוצה לעזוב אותה.

תלמיד: במאמר הוא נותן את התיאור של שני הקווים: קו ימין הוא שהאדם שמח מזה שהבורא מגלה לו את מצבו האמיתי. איך אני יכול להיות שמח מזה שאני מגלה שכל מה שאני עושה, בסופו של דבר הוא עבור עצמי. אני נמצא עם העשירייה, אנחנו עובדים ביחד, אני משתדל לתת להם את כל מה שאני יכול במשך הרבה מאוד זמן, אני כל הזמן נותן ונותן, אבל כשאני עושה בירור עם עצמי אני מגלה בסוף שאני עושה את זה לעצמי. איך אני מזה יכול להיות שמח?

יש לך למי לפנות, תפנה לבורא ותבקש שייתן לך עבדות אחרת.

תלמיד: מה זה אומר?

עכשיו אתה עובד למען היצר הרע שלך, הוא שולט עליך. תבקש מהבורא שהוא יהיה המעביד שלך, בעל הבית שלך.

תלמיד: אני מרגיש שהמעביד היא העשירייה, זה גוף שמאוד חשוב לי, כמו שאנחנו לומדים פה, העשירייה זה יצר הרע? אני חושב שלא, העשירייה היא לא יצר הרע.

אתה בחרת, אני לא יודע.

תלמיד: מה אני צריך לבחור?

אתה צריך, כמו שהוא כותב כאן, מתי מגיעים ל"וישמע אלהים את אנקתם", שכולם בעשירייה צועקים הצילו.

תלמיד: ואז אנחנו נעבור לעבדות החדשה?

כן.

תלמיד: מה יהיה חדש בעבדות הזאת?

נראה. בסופו של דבר אנחנו יוצאים מתחום של בעל הבית הקודם ונכנסים לתחום של בעל הבית הבא.

שאלה: מה נותן חומר דלק לעבד?

זה שהוא מרגיש בעבודה שלו חוסר שלמות.

שאלה: רב"ש כותב, "זה שהיו רוצים, שהעבודה שלהם תהיה לתועלת אלוקים ולא לתועלת עצמם, ולא היו יכולים על העבודה, זו הייתה הזעקה שלהם." רציתי לקבל עצה לגבי נקודת הקצה הזו, ההכרה בכך שלא יכולים. יש חברים בעשירייה שאני רואה שנותנים את מקסימום המאמץ, וכשהם באים לבקש מחשבה מהעשירייה, אתה יודע שהם לא יכולים, אתה פשוט רואה את זה, זה נוגע לך ללב ובאמת עם כל הלב אתה רוצה לעזור להם.

אתה מקנא בהם.

תלמיד: אני מקנא, הם נכנסים לי ללב, אני באמת חושב עליהם.

כן.

תלמיד: ויש חברים אחרים שפתאום מופיעים, בלי קבלות, בלי שנתנו יגיעה, וכשהם מבקשים מהעשירייה מחשבה, הם לא נכנסים לי ללב. מה עושים לגביהם?

נותנים להם דוגמה נכונה.

תלמיד: אבל כשהם מבקשים, מה היחס שלי, איך אני מכניס אותם ללב, כשאני לא משוכנע. אמנם הפוסל במומו פוסל, אבל אני רואה שהם לא נתנו יגיעה והם כבר מבקשים.

בסדר. אז אתה לא יכול לבקש עבורם.

תלמיד: נכון. מה אני עושה?

אתה פונה לבורא ומבקש בירורים ומבקש חיזוק להמשיך בעבודה המשותפת בכל העשירייה. כי בלי חיבור הכוחות בעשירייה, בלי זה לא תצא. אתה צריך להגיע עם כל החברים שלידך לחיבור, ביניכם ועם הבורא.

תלמיד: בלי להסתכל בכלל שזה עשה עשרה גרם וזה עשה שבעים גרם?

זה לא עניינך.

שאלה: מה חסר לנו כדי להחזיק אחד את האחר?

כדי להחזיק אחד את האחר, חסר לנו רק להרגיש שאתה חייב את השני כשותף, שאתם משלבים יחד את הרצונות, את הכוחות, ורק על ידי כך אתם מגיעים למטרה, אחרת הבורא לא יענה על כך.

שאלה: כל אחד עובר מצבים של ירידה או מצב עמוק של גלות מצרים, והשאלה היא איך אנחנו יכולים לבנות בתוכנו מצב שהאור מאיר גם כשאין לנו כוחות להמשיך?

רואים מכאן שעוד לא הגעתם למצב הנכון "וייאנחו בני ישראל מן העבודה". מה צריכים לעשות? להמשיך. לברר בדיוק מתי אנחנו צועקים, מאיזה מצב אנחנו צועקים כדי שהבורא יציל אותנו ואיך אנחנו מגיעים למצב של צעקה שכזו.

שאלה: בעבר חשבתי שמיעקב מגיעים לישראל בעבודה, ואילו כאן רב"ש מתאר סדר פעולות הפוך, מישראל ליעקב.

"ישראל" זה שם כללי, מי שמכוון בכללות לבורא נקרא "ישראל", "ישר-אל", ו"יעקב" זו כבר מדרגה פנימית יותר.

שאלה: מה הן השאלות "מי" ו"מה" בעבודה שלנו?

"מי" ו"מה" אנחנו לומדים ממקום אחר, מסיפור גלות מצרים, "מי ה' אשר אשמע בקולו" ו"מה העבודה הזאת לכם". אלו שתי שאלות שבדרך כלל אדם יכול לומר שמתעוררות בראשו ובלבו.

שאלה: מה זה קול ה' כדי שאני אוכל לשמוע אותו?

"קול ה'" זה באדם, זה נקרא שאדם שומע את המדרגה שבה הוא נמצא וזה מה שמכוון אותו, היא המכוונת אותו.

תלמיד: איך ללמוד לשמוע להקשיב לבורא?

זה מגיע לא מיד, אלא צריכים עוד לעבוד, אבל זה מגיע, זה לא רחוק.

שאלה: האם אדם מרגיש ספיקות רק במצרים?

לא, במצרים הוא מרגיש ספיקות אמתיים בין הבורא לפרעה. אבל בכלל בדרך, הוא מרגיש הרבה ספיקות.

שאלה: רב"ש נותן הרבה התפעלות לגבי העבודה בקו ימין ושמאל כשהוא מסביר על עבודת הלבנים, איך אנחנו עוברים וכל פעם עושים מהרצון לקבל את צורת ההשפעה ונותנים אותה לעשירייה. האם הבנתי נכון? האם בכל פעם הלבנים האלה נהרסות ואנחנו חוזרים לעבודה זו?

האם אנחנו צריכים לחזור לקשר ההפוך הזה שקו שמאל מבטל את קו ימין, ועלינו למצוא את נקיות הפנייה לעשירייה ומהעשירייה לבורא וכל פעם לתת לזה צורה חדשה?

תמשיכו לעבוד ותראו, העבודה בעצמה בכוונת את האדם.

שאלה: כשדוחקים אותך מהרצון לקבל למען עצמך ויש תחושה של ריקנות ואין הנאה בשום דבר אבל עוד לא הגעת להשפעה, ומגיע מצב כזה שאתה יכול ליהנות, אפילו במשהו, איך לא ליפול למלכודת של יצר הרע וליהנות למען עצמך?

תחזיק בחברים, המצב הזה נקרא "בין המייצרים".

שאלה: מה אומר עבורנו בעבודה בעשירייה, המצב הפנימי של יעקב שנמצא בקטנות בעבודה? מהו המצב הפנימי שנקרא "יעקב" בתוכנו?

זה מצב של קטנות, זאת אומרת שרוצים להיות יחד בעבודה משותפת, אבל בסך הכול מסוגלים למצב של קטנות.

תלמיד: האם זה אומר שאנחנו כבר מגיעים לזעקה במצב הזה? זה כבר נקרא "וייזעקו" או עוד לא?

לא, עוד לא.

שאלה: הוא כותב, במעבר להתרחבות לכלים להשפעה כשהוא מרגיש את חשיבות וגדלות הבורא, מוסר ממנו הצמצום. כשקראתי את המאמר מספר פעמים, לא רציתי שיוסר ממני הצמצום, אני רוצה שהצמצום וההסתרה יישארו, שהם יהיו חלק מהכלים שלי, שהם יישארו כחלק מהחיסרון שלי, כחלק מיראת ה' שאני רוצה לבנות כלפי הבורא.

אני מבין אותך, אבל זו לא אותה הסתרה שאנחנו מבקשים. אתה רוצה לעבוד למעלה מההסתרה, אתה צודק, אבל יחד עם זאת אנחנו רוצים להיות יותר למעלה, חזקים מההסתרה.

תלמיד: אז אנחנו מדברים כאן לא רק על לשמה, אלא גם על פרצוף שלם שכבר מקבל בעל מנת להשפיע, לזה הכוונה בתיאור שם?

כן, שאנחנו הולכים לבנות כאלה פרצופים, כאלה יחסים.

שאלה: איך אני יכולה לצאת מהרגשת השלמות כשאני מקבלת את האור החלש הזה מתענוגים גשמיים כמו תאווה, קנאה, וכבוד?

איך את יכולה לצאת מתענוגים גשמיים כמו: קנאה, תאווה וכבוד?

תלמידה: כן, אבל אני מרגישה שלמות ואני רוצה לצאת מהרגשת השלמות?

את מרגישה שלמות בתענוגים של קנאה, תאווה וכבוד?

תלמידה: כן. איך לצאת מהרגשת השלמות כשאני בתענוגים הגשמיים: קנאה, כבוד, גאווה?

מה אתם יכולים להציע לה? זו ששואלת היא אישה מצטיינת.
מה אני יכול להגיד לך, שצריך להמשיך, האור פועל לאט לאט, לפעמים זה לוקח הרבה זמן, ואז האדם מוכן לשלם כדי לעזוב את שלושת התענוגים העיקריים, קנאה, תאווה וכבוד. זה רק מה שאני יכול לומר.

שאלה: דיברת על עבד, ברגע שאמרת עבד, הרגשתי קודם כל בעצמי ואחר כך גם בכלי, אני יחיד ומיוחד, אני העתק של הבורא, איך אהיה עבד? זו למעשה הכניסה לעבודה הרוחנית, עד שאני לא אשבור את המחסום הזה בתוכי באמצעות העשירייה, באמצעות החברים וכך להגיע לדרך הנכונה אני חושב שזה אחד המחסומים הגדולים שבי, ואני חושב שכך אני מרגיש את זה גם בכלי. מה דעתך?

אני אומר לך, באמת לשבור מחסום בדרך לדבקות בבורא זה בידיים שלך, אבל אתה לא רוצה. אם אתה לא רוצה, אז אתה מחזק את המחסום הזה. אתה לא מעוניין לשבור אותו. כאן זו בעיה. לכן צריכים להתכופף כלפי החברים ולבקש מהם עזרה.

תלמיד: אחרי הרבה שנים הגעתי למסקנה שאני רוצה להיות עבד, אבל אני זוכר את ההתלבטויות ואילו לבטים ובטח יש את זה אצל החברים, אבל זו הנקודה לא שרציתי שתחזק אותי בזה כי את זה האדם צריך לעשות גם לבד וגם בעשירייה. המשמעות להיכנס לעבודה לא לשמה, כן לשמה, אני חושב שזו הבחינה הראשונית שהאדם צריך לעשות זה אני עשיתי, אבל זה לוקח לי שנים?

בסדר, תמשיך ותבקש. אין לי מה לומר.

שאלה: המאמר הזה מאוד יפה. יוצא שזה דומה לתהליך הלידה. יוצא שהאדם צועק ואז נותנים לו גם חומר וגם לבנים, ואז הוא בונה כאילו בית חדש, והבית הזה הוא בית המקדש של הבורא. כלומר במקדש הזה אנחנו יכולים להיות העבדים של הבורא?

כן.

שאלה: אם אני רואה בעשירייה שחבר מבקש ואני רואה שהוא לא עשה הכול בשביל זה וכולי. ואני בכל מקרה מבקש, אבל האם זה גם בו-זמנית סימן לי שאני, שאני עושה בדיוק אותו הדבר, שחיסרון הזה גם שייך לי, גם בי יש ואני צריך גם לעבוד עליו?

כן. לכן כתוב המתפלל עבור חברו זוכה תחילה, זה יוצא מכאן.

שאלה: האם צעקה צריכה להיות מזה שבעשירייה אנחנו רוצים לעבוד לתועלת ה' ולא מסוגלים, מרוחקים מזה, וצריכה להיות צעקה מדויקת. זה רצון שלם צריך להיות, רק את זה רוצים, רק לעבוד לתועלת ה'?

כן.

תלמידה: וזה צריך להיות ברור בעשירייה, כולם רוצים או חלק מהעשירייה?

עד כמה שכל אחד.

תלמידה: כל אחד, והוא יכול לבקש עבור אחרים?

כן.

תלמידה: מתי כאשר הוא צועק?

כן.

שאלה: אז איך אנחנו מגיעות באמת לצעקה אחת שלמה בעשירייה כדי לצאת משליטת האגו לשליטת הבורא, אם כל אחת נמצאת במצבים שונים?

את זה הבורא כבר מסדר אותנו בהתחברות הנכונה בינינו.

שאלה: השאלה החריפה ביותר זה מי ה' אשר אשמע בקולו? האם יש שאלות שאסור לשאול? אם שאלה כזאת מותרת, אז יש שאלות שאסור לך לגעת בהן?

לא. אין שאלות שאסור לשאול, אלא אם השאלות ההן יוצאים ממש מתוך הרצון לקבל, מתוך היגיעה שלך, אז את גם זוכה לתשובות.

שאלה: מה זה עבורנו במצב שלנו לעבור מחסום, ומה חסר לנו בשביל זה?

אני לא יכול להגיד את זה במילים.

שאלה: השמחה שהייתה רגילה אצל חלק מהאנשים נעלמה. מה אתה מציע להם לעשות בתוך התהליך הזה?

אני מציע להם למצוא את השמחה במה שהם נמצאים.

תלמיד: מה הכי עוזר לזה?

הכי עוזר בזה תמיכה כללית, חבר תומך חבר.

(סוף השיעור)