שיעור בוקר 12.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 17.11.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/kIyGYM86?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 578,

סב. "יורד ומסית עולה ומקטרג"

סב. יורד ומסית עולה ומקטרג

שמעתי י"ט אדר א' תש"ח

""יורד ומסית עולה ומקטרג". האדם צריך לבדוק את עצמו תמיד, אם התורה והעבודה שלו לא יורדים לעמקי התהום, כי מדת גדלותו של האדם נמדדת בשיעור הדביקות בה', היינו בשיעור התבטלות לה'. היינו, שאהבה עצמית אינו עולה אצלו בשם, אלא שהוא רוצה לבטל את עצמויותו לגמרי.

כי מי שעובד בעל מנת לקבל, כפי שיעור עבודתו, כך שיעור גדלות עצמותו של האדם. ונעשה אז בחינת יש ועצם ורשות בפני עצמו, וקשה לו אז להתבטל לה'.

מה שאין כן כשהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, וכשגומר את עבודתו, היינו שתיקן את כל בחינת כלי קבלה לעצמו, ממה שיש לו מבחינת שורש נשמתו, אז אין לו כבר עוד מה לעשות בעולם. נמצא, שרק על נקודה זו צריך להיות כל רכוז מחשבה, על בחינת זו.

והסימן לזה, אם האדם הולך על דרך האמת, הוא יכול לראות, אם הוא בבחינת "יורד ומסית". היינו שכל עבודתו הוא בבחינת ירידה. ונמצא האדם אז ברשות הסטרא אחרא. אז הוא "עולה ומקטרג", היינו שמרגיש את עצמו בבחינת עליה, ומקטרג על אחרים.

מה שאין כן מי שעובד על דרך הטהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים. אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו, ועל אחרים הוא רואה אותם במדרגה יותר טובה, משהוא מרגיש את עצמו".

שאלה: המאמר ממש תופס אותך בנשמתך, כאילו זה כתוב עלי, שאני עולה, מרגיש את עצמי.

לא נכון, זה לא כתוב עליך, זה כתוב עלי.

תלמיד: תיארת מאוד יפה שזה כמו גלגל, ואני רואה שאנחנו עוברים את הסיבובים בגלגל הזה שעולה ויורד הרבה פעמים. האם יש לזה סוף או שזה תהליך תמידי?

לזה אני מחכה, שסוף סוף אנחנו נתחיל אותו ונגמור אותו. זה לא צריך להיות תהליך ארוך, אבל אנחנו צריכים לקלוט בתוך השכל, בתוך הרגש, שהכול צריך להתממש בתוך העשירייה. לעזוב את כל העולם, לא אכפת לנו מה שקורה שם, זה דומם, אנחנו צריכים לסדר בתוך העשירייה כאלו מצבים שרק נהיה בצורה כזאת שכל אחד עוזר לאחר, כל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, שבזה הוא דווקא נעשה יותר גבוה רוחנית, והעשיריות שלנו יתחילו להיות עשיריות רוחניות.

לפחות להתחיל את הביטול הראשון, שזה נקרא המדרגה הרוחנית הראשונה. היא מאוד מאד קשה, כי אדם לא כל כך מבין מה שקורה לו, אבל זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: אפשר לדייק? אני מקולקל ולא מבין, אבל יוצא שהמאמר הוא ללא סיום כי הסברת שצריך להגיע לאיזה מצב מושלם שכולם כבר מחוברים, וחסרה התוספת הזו בסוף המאמר.

זה נאום בוא נגיד, שבעל הסולם אמר ורב"ש כתב. אני לא חושב שכדאי להוסיף לזה עוד משהו. נראה לי שזה מצב סגור מה עוד אפשר להוסיף לזה?

"האדם צריך לבדוק את עצמו תמיד," קודם כל, תמיד לבדוק את עצמו. "אם התורה והעבודה שלו לא יורדים לעמקי התהום, כי מדת גדלותו של האדם נמדדת בשיעור הדביקות בה', היינו בשיעור התבטלות לה'. היינו, שאהבה עצמית אינו עולה אצלו בשם," את זה אנחנו כבר יכולים לבדוק. "אלא שהוא רוצה לבטל את עצמויותו לגמרי".

איך האדם בודק את עצמו? הבורא צריך להתגלות במרכז העשירייה, בקשר בין כולם. אז אני צריך תמיד לבדוק את עצמי אם אני מבוטל כלפי החיבור של העשירייה, וכך כל אחד ואחד. ברגע שאנחנו עושים את זה בצורה הכי קטנה, אבל עושים את זה, אנחנו נותנים תנאים ומקום לבורא להתגלות ואז הוא מתגלה בינינו במידת הביטול שלנו זה כלפי זה. אין לך כלפי מי עוד לבטל את עצמך, כי הבורא אף פעם לא מגולה בצורה כזו שאתה מתבטל כלפיו, אלא בזה שאתה מתבטל כלפי מרכז העשירייה זה נקרא שאתה מתבטל כלפי הבורא.

"כי מי שעובד על מנת לקבל, כפי שיעור עבודתו, כך שיעור גדלות עצמותו של האדם." אז הוא מתגלה יותר ויותר "ונעשה אז בחינת יש ועצם ורשות בפני עצמו, וקשה לו אז להתבטל לה'.

מה שאין כן כשהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, וכשגומר את עבודתו, היינו שתיקן את כל בחינת כלי קבלה לעצמו," למה שעכשיו מתגלה, "ממה שיש לו מבחינת שורש נשמתו, אז אין לו כבר עוד מה לעשות בעולם. נמצא, שרק על נקודה זו צריך להיות כל רכוז מחשבה, על בחינת זו." כלומר, מבטל את עצמו כלפי מה שמתגלה.

"והסימן לזה, אם האדם הולך על דרך האמת, הוא יכול לראות, אם הוא בבחינת "יורד ומסית"." דווקא, כי מוסיפים לו אגו "היינו שכל עבודתו הוא בבחינת ירידה." כך הוא מרגיש. "ונמצא האדם אז ברשות הסטרא אחרא. אז הוא "עולה ומקטרג"," יש לו טענות כלפי אחרים, כלפי כל הדרך ובכלל. "היינו שמרגיש את עצמו בבחינת עליה, ומקטרג על אחרים." מרגיש את עצמו בעליה.

"מה שאין כן מי שעובד על דרך הטהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים. אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו, ועל אחרים הוא רואה אותם במדרגה יותר טובה, משהוא מרגיש את עצמו."

אפשר להרחיב את המאמר הזה לכמה ספרים, אבל בעצם כתוב כאן הכול בתמצית.

תלמיד: רציתי באמת להודות, זו תמיכה גדולה כל המאמר הזה.

העיקר מה שרב"ש תמיד אמר "חוץ מצא". כתוב כך בתורה, "חוץ מצא", אתה חייב להישאר בתוך העשירייה, להרגיש את עצמך בתוך הסירה וככל שאתה יכול לסייע לכולם להתקדם, ואז תגיע למטרה.

שאלה: לפעמים אנחנו מרגישים מצבים שהם לא עליה ולא ירידה, כאילו אתה תלוי באוויר, מרגיש ריקנות בין שמים לארץ. איך אנחנו יכולים להתגבר על המצבים האלה?

תבדוק את המצב שלך לגבי החברים, ואז תראה עד כמה אתה נמצא במצב שיש לך מה לעשות. אם אתה מרגיש את עצמך מצד אחד שאתה ירוד מכולם, מכל החברים, ומצד אחר, יש לך בזה מה לעשות כדי להוסיף לחברה, כי אתה נמצא ביניהם ואתה חייב להיות פעיל, אז ככל שאתה בודק את עצמך גם מלמטה וגם מלמעלה, כי אתה צריך להיות גם במצב הכי נמוך וגם במצב הכי גבוה, כך אתה כבר לא מתבטל, אתה מעמיד את עצמך נכון כלפי העשירייה. תמיד בודקים את עצמנו כלפי הפרצוף שאנחנו בונים, מייצבים אותו.

תלמיד: אמרת לחבר שאנחנו צריכים להתבטל כלפי מרכז העשירייה. מהו מרכז העשירייה, מרכז החיבור הזה, וכלפי מה אני בעצם מבטל את עצמי?

אני מבטל את עצמי כלפי הסירה. סירה זה עשר ספירות, זו קבוצה, אין שם אחד, שני, שלישי, אלא חיבור בין כולנו שהבורא רוצה שאנחנו נבצע בתנאים שכרגע הוא מייצב בנו, בכל אחד ואחד. הוא נותן עכשיו לכל אחד ואחד תנאים פנימיים, אגו, את כל התכונות ואת כל התנאים. למה? כי עם כל מה שיש בי, אני חייב למיין את כל התכונות האלה ולהתחבר עם האחרים כדי לייצב אותנו כעיגול, ככדור, כסירה, ככלי בפני עצמו. זו כל העבודה של כל אחד ואחד, איך הוא מייצב את כל החברים בכלי אחד, ומרגיש שזה תלוי בו. הוא יכול להיות במקום מלכות, הנמוך מכולם, ויכול להיות ככתר, הגבוה מכולם, וכך הוא בודק את עצמו ואת העשירייה ופועל עליהם.

תלמיד: זה משהו שאני עושה או האור העליון עושה? האם את המיקום שלי בעשירייה הכללית מארגן האור העליון או שאני צריך לעשות את זה?

ודאי שאת הכול מארגן האור העליון, ובמידה שאני מתבטל כלפיו ומבצע את מה שהוא רוצה ממני אז אני מגלה איך הוא עושה את הכול ואיך אני בדבקות אליו יותר ויותר מבין מה קורה.

שאלה: אמרת שאתה צריך לחבר את התכונות הפנימיות שלך, כדי לבנות את הסירה הזאת. על איזה תכונות פנימיות אנחנו מדברים, רצונות? מחשבות?

כל הרצונות והמחשבות וכל מה שאתה רוצה, הן כדי לחבר את כולם לסירה אחת. אין לזה תשובה ברורה, כי כל התכונות שלך, ולכל אחד יש אוסף תכונות, צריך לחבר כמה שאפשר לחברים כדי להוסיף ולהשלים את כולם לכלי אחד.

תלמיד: ואם קשה לראות מישהו מסוים בתוך העשירייה, איך עובדים על זה?

זה מאוד פשוט. אם אני לא יכול לבטל את עצמי כלפי איזה חבר ולראות אותו יותר גדול ממני, זה הבורא שמסדר כך, וכנגד החבר הזה אני צריך לעבוד ביתר מאמץ. והחבר הוא לא כמו שנראה לי, אלא כפי שכתוב, "עיניים להם ולא יראו" כי אנחנו לא רואים את החברים.

אנחנו רואים את מה שהבורא נותן לנו לראות. הוא מסדר ומקלקל לנו את הראייה. אם האגו נכנס לראיה שלי אז אני רואה את כולם קטנים, נבזים, שפלים. אם אני מתקן את האגו, כלומר, הבורא מתקן את האגו, אז אני רואה את כולם צדיקים, גדולים, חכמים וכן הלאה.

אנחנו רואים רק מה שהבורא מסדר לנו לראות. לכן תמיד אנחנו בעצם נמצאים במשחק עימו ואסור לשכוח את זה.

שאלה: מה זאת אומר "יורד ומקטרג"?

זה היצר הרע שלנו, האגו שלנו שככה עושה. מי עושה את זה? ודאי שהבורא, "אין עוד מלבדו". איך הוא עושה את ההתעוררות? דרך הקטרוג. למה הוא עושה את זה? כדי לעורר אותנו בצורה הפוכה ממנו, כדי שאנחנו נגדל ונפתח בנו ההפך ממה שהוא עושה. ואנחנו בעצם עובדים נגד הבורא.

בזה שהוא מגדיל את היצר הרע ומפחיד אותנו בכל פעם, הוא לא נותן לנו להגיע בקלות למשהו כדי שעל ידי זה אנחנו נגדל. כמו שאתה עושה עם הילד הקטן. אתה מביא לו משחקים, ודברים שיעסוק בהם, יתגבר על הבעיה וכך יפתח את עצמו. כך גם אנחנו עושים.

שאלה: מה ההבדל בין יורד ומקטרג ומבטל בעליה? אנחנו גם שם וגם שם שומעים טענות כלפי החברים.

אני חושב שאתם צריכים לעבוד על זה לבד. אתם חושבים שמה שאתם תשמעו ממני, זה כבר יתקן אתכם וזה לא נכון. כמו ילדים קטנים, אתם צריכים לתת הרבה יגיעה ולרצות עוד ועוד עד שזה יכנס לתוך התכונות של האדם. תראה מה שהם כותבים, איך הרוחניות בנויה.

אתה רוצה שהכול יכנס דרך השכל והרגש שלך, וזה לא יכול להיות, כי הרגש והשכל שלך בנויים על האגו, על הרצון לקבל. איך אתה יכול להכניס משהו שלא מהאגו והרצון לקבל לצורה הפוכה? איך אתה יכול להכניס בתוך זה?

אתה מבקש "תסביר לי ותסביר לי", אין לזה הסבר. תעבוד ותראה שמתעורר בך שכל חדש ורגש חדש ואז תבין ותרגיש, רק בצורה כזאת זה עובד. נראה לך שאני אגלה לך דברים חדשים, שום דבר לא יקרה, הכול תלוי במאמץ שלך.

תלמיד: כשאני יורד אני אמור לראות את החברים גדולים, אבל יוצא שאני מוסט מהטקסט.

תקרא עוד כמה פעמים, תדבר עם החברים, ואחר כך אם באמת נשארת שאלה, אז אתה תשאל. אני חושב שאתם יכולים לפתור את הבעיות.

שאלה: איך המאמרים האלה עוזרים לעבודה שלנו בעשירייה?

אנחנו צריכים לממש אותם בעשירייה. את מה שאנחנו עכשיו קוראים, אנחנו צריכים לקרוא אפילו עשר פעמים עד שאנחנו מבינים על מה מדובר. ועיקר ההבנה היא מתוך זה שאנחנו נדבר זה עם זה ונקרא יחד את המאמר עד שנלעס אותו יותר ויותר.

"ללעוס", זה לעשות מחתיכת אוכל דבר שאתה יכול לבלוע, שאתה יכול לספוג, שאתה יכול מזה לחיות. את זה עושים בעשירייה, כשכולנו מתווכחים, כולנו מוסיפים, כולנו מסכימים או לא מסכימים ועל ידי הדברים האלה המנוגדים, כמו לעיסה בשיניים, כל אחד כנגד השני, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו שוחקים את האוכל עד שהוא הופך לעיסה ורק אז אנחנו יכולים לבלוע אותו.

על תהליך הבליעה, אנחנו עוד נלמד. כתוב איך שזה קורה ואיך זה נספג. ואנחנו צריכים לעשות את הפעולות האלו, אם אנחנו רוצים להתקשר למה שאנחנו מקבלים מהבורא. לא פשוט לקבל את האור העליון בצורה שאנחנו נגדל על ידו.

שאלה: איזה עצות אתה יכול לתת לנו כדי לעשות את הבדיקה העצמית שעליה הוא מדבר במאמר?

אתם צריכים לקרוא ולדבר כמה פעמים, איך אתם מממשים את המאמר הקטן הזה. ואחר כך אנחנו יכולים לחזור עליו יחד כולנו, אין בעיה, העיקר שיהיה לנו ברור גם איך לבנות גישה לכל מאמר ואיך לספוג אותו ואיך לעבוד עימו. כי אנחנו כבר נמצאים במצבים מתקדמים וכמות כזאת גדולה שנכנסת להיכרות עם הבורא כמו שאנחנו היום, לא הייתה אף פעם בהיסטוריה, אז צריכים לעבוד על זה.

שאלה: מה אני יכול לעשות כדי להיות בטוח, שהחברים דבוקים ומכוונים עצמם לעשירייה, גם אלה שלא מגיעים לכל שיעורי הבוקר כמו אלה שמגיעים כל בוקר?

אתה לא יכול לראות את זה עד שאתה לא תהיה פחות מכולם. אם אתה תוריד את עצמך יותר מכולם בעשירייה, אז אתה תראה מה עוד יכולים לעשות כדי לחבר את העשירייה ולעלות אותה מעלה.

שאלה: לגבי התרגיל שבו עלינו להרגיש את עצמנו יותר נמוכים מכולם, באיזו דרך אנחנו יכולים לבדוק אם אנחנו עושים את זה נכון ואם אנחנו בתהליך הנכון?

אני ממליץ לקרוא כמה פעמים ביום את המאמרים שאנחנו לומדים בבוקר וזה מה שיעשה את העבודה הרוחנית עלינו.

שאלה: האם בכל פעם שאני נכנסת לירידה אני צריכה להגדיל את הקבוצה בעיניי יותר ויותר?

בוודאי, אם אני רוצה להגיע לבורא, אני צריך להגיע למצב שכל החברים שלי נמצאים בגובה של הבורא, ממש כך. זה לא יאומן, איך יכול להיות דבר כזה, הרי הם כמוני. לפי השכל הם יותר, לפי הרגש יותר, לפי הנשמה הם יותר גדולים. האם זה העניין? מה קורה?

כן, אדם צריך להגיע למצב, שאין בעולם חוץ מהבורא והחברים שהוא רואה לפניו, הוא רואה את מה שהבורא מציג לו, ועל ידי זה הוא מגיע לדבקות בבורא, להכרת הבורא. ואז הוא מתחיל לזהות יותר יותר שכל התכונות שהוא מזהה בחברים, זה לא תכונות של החברים, זה הבורא שבצורה כזאת מפרמט אותו. ואם הוא נדבק לחברים בצורה כזאת הוא נדבק בבורא, כי הבורא נמצא בכל הדמויות האלה בקבוצה, ונותן לאדם אפשרות לכייל את עצמו ולהידבק בו.

תלמידה: אם אני רואה שכולם מחוברים ומרוממים, אני יכולה להסיק שהעבודה שלי הסתיימה?

העבודה שלנו אף פעם לא מסתיימת עד גמר התיקון. וגמר התיקון הוא כשאני מתחיל לראות את כל העולם נמצא בעבודה כזאת לפניי, כדי שבזה אני אגלה את הבורא. כל האנושות, כל בני האדם, כל באי העולם כולל דומם צומח וחי, כולם מגיעים אלי בצורה כזאת ואם אני מסדר את עצמי נכון כלפיהם, אז אני מגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: מה נחוץ לעשירייה כדי שנעבוד על דרך הטהרה ולא נגיע למצב של קטרוג?

למה זה נחוץ? מפני שזאת המטרה שלנו להידמות לבורא, לעשות מעצמנו, מכל אחד ומכולם יחד בעשירייה את דמות הבורא. דמות הבורא בנו נקראת "אדם", הדומה לבורא, וזה מה שאני צריך לעשות.

זה נחוץ מפני שעל ידי זה אנחנו מגיעים לדבקות בבורא, להידמות לבורא, להתקרב אליו לפחות. זאת העבודה שלנו, זה כל התהליך שכל האנושות חייבת לעבור, ועכשיו אנחנו עוברים כקבוצה הראשונה.

שאלה: האם העבודה על דרך האמת קודמת לעבודת הטהרה?

עבודה על טהרה ועבודה על דרך האמת זה בעצם אותו דבר. אפשר לפרש את זה כשני חלקים בדרך אבל בעצם כלפינו זה אותו דבר בינתיים.

שאלה: איך במצב ירידה האדם יכול לתת דוגמה של חשיבות המטרה?

בזה שהוא מתבטל כלפי החברה, זאת העבודה שלו בזמן הירידה. ואחרים שרואים שבצורה כזאת הוא מתבטל כמו תינוק כלפי הגדולים, בזה הוא מביא להם דווקא הכרה בגדלות שלו.

שאלה: האם מספיק להיות בדאגה לחיבור בעשירייה כדי להיות במצב של ביטול עצמי?

אם אני מתבטל כלפי העשירייה אני מבטל את עצמי ואין לי בזה יותר עבודה. הכול נכלל בעבודה שלי כלפי העשירייה.

תלמיד: האם העבודה בחיבור בעשירייה מספיקה בשביל להגיע לביטול עצמי?

כן, מספיקה לגמרי מכאן ועד גמר התיקון. אין לך יותר מעשר ספירות, צריך רק להתעמק בהן ואתה תתחיל לגלות מה הקשר בין התכונות האלו. לא צריכה להיות עשירייה ממש, עשרה, אלא כמה חברים שהם רוצים להגיע לדבקות בבורא. דבקות בבורא מושגת בדבקות ביניהם, דבקות ביניהם זה הכלי ודבקות בבורא זה האור שימלא את הכלי.

שאלה: אמרת שהבורא מקדם אותנו על ידי קטרוג, מיהו המקטרג והאם מותר בדרך הרוחנית לקטרג?

ודאי שבלי קטרוג אנחנו לא יכולים להגיע למטרה. אם אנחנו לא נזהה מה טוב ומה רע אז איך נגדל את עצמנו, נפתח את עצמנו, נחנך את עצמנו, איך נדע מה טוב ומה רע, איך אנחנו צריכים להיות בין זה לזה. אנחנו מעצבים את עצמנו אם אפשר כך להגיד, אנחנו מעצבים את עצמנו לפי התנאים שהבורא נותן.

כמו עם תינוק, בדיוק כמו עם ילדים קטנים, אנחנו מייצבים להם כל מיני תנאים, והם בתנאים האלה משתדלים לשחק, לעשות משהו. הטבע מחייב אותם מבפנים, אנחנו מציבים להם גבולות מבחוץ, וכך האדם מתייצב ומעצב את עצמו.

שאלה: האם בעבודה שלנו מחויב השעבוד לסטרא אחרא, לרצון לקבל, או שכל הזמן צריך להתנגד לו?

בלי רצון לקבל, שזה עזר כנגדו, כנגד הבורא, אז איך אנחנו יכולים לאתר את הבורא? אם לא יהיה לנו חושך איך אנחנו יכולים לראות את האור? את האור אי אפשר לראות בלי חושך. אנחנו חייבים שיהיה זה כנגד זה, רק בהבדל, ניגוד בין זה לזה אנחנו מבדילים את הכול, כי אנחנו נבראים. אומרים שהבורא נמצא בתכונה אחת ולא זקוק לתכונה הפוכה כדי להרגיש את הכול.

זה כמו שיש כאלו קרני אור מיוחדות שעוברות מקצה החלל לקצה השני ללא שום הגבלה. הן עוברות דרך חומר, דרך כל דבר, עוברות הלאה, אין משהו שיעצור אותן. זה כאילו דומה לתכונת הבורא, הוא נמצא בכל מקום ולא מתחשב בשום דבר. התכונה שלו היא למעלה מכל הדברים האלו שאנחנו יכולים לדבר עליהם, כי בכל זאת אנחנו מדברים רק מתוך החומר. רק מחומר שנמצא למטה מהרצון לקבל או למעלה מהרצון לקבל. למטה מרצון לקבל זה בעל מנת לקבל, למעלה מהרצון לקבל כלומר שמשתמש ברצון לקבל על מנת להשפיע, אבל משתמש ברצון לקבל.

לכן העבודה שלנו היא תמיד חושך ואור, חושך ואור, ואיך לשלב אותם יחד. ודווקא אחר כך אנחנו מבינים איך שהחושך יכול לבטא יותר, להגדיל יותר, להבליט יותר את האור. ככול שנקבל יותר חושך, אנחנו גם כן על ידי זה נוכל להכיר את האור יותר. נתחיל לראות בתוך האור כל מיני אופנים, מצבים הפוכים מהאור וכן הלאה. מאיפה זה מגיע לנו כשאנחנו עולים בסולם המדרגות? מכך שהעביות גדלה, ואז מתוך העביות שגדלה אנחנו מתחילים להרגיש כל מיני אופנים שיש באור, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, נרנח"י דנרנח"י.