שיעור ערב 30.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 470, מאמר "הגלות והגאולה"

תשעה באב - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו קוראים מתוך כתבי בעל הסולם, עמוד 469, מאמר "הגלות והגאולה".

מפני שאנחנו נמצאים בלימוד של החומרים השייכים לחורבן, לתשעה באב, אנחנו החלטנו לקרוא גם את המאמר הזה.

ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור

"ובגוים ההם לא תרגיע

ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה).

והעולה על רוחכם היו לא תהיה

אשר אתם אומרים נהיה כגוים

כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב).

הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר.

לא כן בית ישראל, - עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך".

אפשר לבאר הדבר מתוך ההשגחה. וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה.

ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה (עי' מאמר ב' דרכים [מאמר החרות]) הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה.

וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים.

וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית. וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן.

ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה, כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנכיית. ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והעל הקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל."

בעל הסולם מביא לנו כאן תקופה היסטורית מהמצב של בבל בעצם, כשהתגלה הרצון לקבל הגדול בתקופת בבל ואז חלק מהאנשים הבינו שאין ברירה, שאנחנו צריכים לחפש איזו שיטה איך להתקיים עם אותו האגו הגדול שפרץ בינינו, ואז אותו הכהן הגדול שהיה בזמני בבל, אברהם שמו, מצא שכל זה קורה מפני שהאגו גדל במיוחד כדי שאנחנו נתעלה מעליו, שיש כוח בטבע שיכול לעזור לנו להתעלות למעלה מהאגו שלנו.

ואז חלק הלכו אחריו וחלק לא הלכו. החלק שהלכו אחריו נקרא "עם ישראל" הם רצו להגיע לעל מנת להשפיע, לאהבת הזולת כמו שאברהם לימד אותם, ואלו שלא רצו נשארו ככה, ואחר כך התפזרו לכל הכיוונים על פני כדור הארץ. זה מצד אחד.

ומצד שני, כך אותה הקבוצה הקטנה של אברהם הגיעה לארץ כנען ואחר כך לארץ מצרים, וקיבלו שם תוספת אגו עוד יותר גדולה, ואז הגיעו לקבלת שיטת התיקון שנקראת "הר סיני", איך להתגבר על הר של שנאה שביניהם, וכך הם התגברו על השנאה שביניהם בחיבור, באהבה והצליחו לבנות ביניהם קשר כזה שנקרא "בית המקדש". הם לא יכלו לשלוט ביצרים המתגברים וכל הזמן ונפלו מהדרגה הזאת של בית המקדש הראשון, לגלות בבל.

אחר כך התאוששו מגלות בבל, ובכל זאת בנו ביניהם קשר בדרגת מוחין דנשמה, והיו חיים בה עוד כמה שנים. ואז המלחמה שפרצה ביניהם הייתה כמו שכותב כאן בעל הסולם עבור "לשמה", והתעוררו כאלו אנשים שבכלל לא רצו לקיים לשמה כי הם היו בירידה מלמעלה למטה ואז הגיעו לגבול של הלשמה מלמעלה, ורצו אפילו לעזוב את זה, כי רצו להתקשר לכל מיני תענוגים גשמיים וכך הם הצליחו. לכן הגיע חורבן לבית השני, ובזה הם עזבו את כל התורה הרוחנית ונשארו רק בתורה הגשמית, זה נקרא ש"יצאו לגלות".

עד כה אנחנו הגענו עד חורבן בית המקדש השני.

שאלה: במקומות אחרים כותב בעל הסולם שמי שהתנסה בתענוג רוחני, כל התענוגים הגשמיים נראים בעיניו כאין וכאפס. איך יכול להיות שמישהו שנמצא בלשמה מעדיף תענוגים גופניים כמו שהוא כותב פה?

לא, אתה מדבר על המצב שהוא שייך לגמר התיקון, אבל אם עדיין אדם לא נמצא בגמר התיקון, אז כל פעם מתעוררים בו רצונות חדשים ואז הוא נמצא תמיד במאבק ותמיד הוא חייב להעלות מ"ן ולסדר את עצמו כדי לתקן עוד ועוד את הרצונות החדשים שמתגלים בו בצורה מקולקלת והוא חייב לתקנם.

לכן אין כאן משהו מובטח, לא. חלק מהם היו בלשמה, וחלק מהם כבר נפלו מלמטה ללא לשמה, זאת אומרת לתענוגים הגשמיים, ללא מסך, ולכן כבר הייתה להם בעיה איך להחזיק את עצמם למעלה מהמסך, למעלה מלשמה, ובזה לא יכלו לעמוד ולכן נחרב המצב הזה שנקרא "חורבן בית שני".

הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי

"אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות." כי הוא עובד לפי כמה שיש לי תענוגים אני מוכן לשלם, אני מוכן לתת יגיעה, אני רוצה אותם, זאת אומרת תענוגים דעל מנת לקבל. "מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות." כי הידיעה הדתית היא איך אני משפיע לא לעצמי אלא לבורא.

"כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות, ואף על פי שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים, ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה.

מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה', ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות.

וכן בין העמים בתוך גלותינו: כל עוד שהלכנו בדרכי התורה, היינו נשמרים, כי דבר זה ידוע לכל האומות, אשר אנו עם מפותח ביותר, וחפצים בשיתופינו עמהם, אלא שמנצלים אותנו, כל אחד לפי התאוה האנכיית. אולם כח רב היה לנו בכל האומות אשר אחר כל הניצול - נשאר לנו עדיין מנה יפה, גדולה מלאזרחי הארץ.

אולם בסיבת פורקי עול התורה, ובשאיפתם לתת חופש לזממם האנכיי, הרי אבדו את המטרה של החיים, דהיינו, עבודת השי"ת. ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים.

ממילא כל מי שזכה להון, הרי מעלה את המטרה שלו בכל הידור ויופי. ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה, על צרכים כלליים. הלכו להם האנוכיים, ופיזרו את העודף שלהם. על יופי החיים: על אכילה ושתיה, הלבשה ותכשיטים והשתוו לרמי המעלה שבאותה האומה.

וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה. באופן אשר המקרים הרעים, במצב הגלותי, שיש לנו לספר הרבה מימי גלותינו - כולם היו מסבות המעל שמעלנו בתורה. ואם היינו נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו."

שאלה: כתוב ש"יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר." הוא כותב פה שאין לנו קיום בכלל, אין קיום בישראל בגלות. מה זה גלות?

"ישראל" זה ישר א-ל, שאני בכל הפעולות שלי מכוון את עצמי לעל מנת להשפיע לבורא, מהבריות לבורא, זה נקרא "ישראל", ישר א-ל, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". על כל הציר הזה אני משתדל כל הזמן לשמור. אם אני כך "שומר" זה נקרא שאני מתכוון לעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, הכוונה הזאת נקראת "כוונה של ישראל".

תלמיד: מה זה גלות?

אם אני נמצא למעלה מהאגו שלי, ויכול לתפוס את הרצון שלי ולשלוט בו ולעלות למעלה ממנו על מנת להשפיע נחת רוח לבורא, זה נקרא שאני נמצא למעלה מהרצון האגואיסטי שלי, זה נקרא שאני נמצא ב"מצב הגאולה". אם אני נמצא בתוך הרצון לקבל שלי ועושה מה שהרצון לקבל שלי דורש ממני, זה נקרא שאני נמצא "בגלות". זה הכול.

תלמיד: אז איפה נמצא עם ישראל בעצם? אנחנו, העם, איפה אנחנו נמצאים?

קודם כול אל תקרא אותנו "עם ישראל", אחרת זה יבלבל אנשים. אנחנו לא עם ואנחנו לא ישראל. זהו. אנחנו בהמות, כי חיים לפי הגוף שלנו, זאת ההגדרה. אם אנחנו נתעלה למעלה מהרצון לקבל שלנו ונרצה לעבוד בעל מנת [להשפיע] ברצון להשפיע לזולת ודרך הזולת לבורא, זה נקרא "ישר א-ל", מאני דרך הזולת לבורא. ואז זה נקרא שאני נמצא למעלה מהארציות שלי, למעלה מהרצון לקבל שלי, ואני יוצא מהגלות, להיות חופשי מהאגו שלי.

תלמיד: זה התיקון שלנו, לצאת מהגלות.

נכון, כן.

תלמיד: ואתה גם אומר לנו, תעשו הפצה כדי שכולם ייצאו מהגלות שלהם, זה מה שאתה בעצם מדבר איתנו כל בוקר.

כן.

תלמיד: יש סיכוי? אתה רואה את זה שבאמת נצא כולנו מהגלות בזכות ההפצה?

אני עושה מה שאני מסוגל, זהו. אם אני אראה שאפשר עוד להוסיף אז אני אוסיף, אבל זה בינתיים, אלו הכוחות שלי ומה שאני מבין. זהו, מה לעשות.

תלמיד: ה' יעזור.

לא. אני חושב שאנחנו צריכים לעזור לעצמנו.

שאלה: לפי הטקסט הוא כותב, "ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים." מה זאת אורמת?

הם ראו שאי אפשר להחזיק את המטרה, כי זה על מנת להשפיע, לשמה, להיות למעלה מהאגו, זה בלתי אפשרי, זה מאוד קשה או כמעט בלתי אפשרי. ולכן הם אמרו, אנחנו נעזוב את זה ונקיים רק מצוות במעשה, ובכוונה על מנת להשפיע אנחנו לא יכולים לקיים. ואז הם נפלו מדרגת "לשמה" לדרגה של "לא לשמה".

תלמיד: בעיקרון בית המקדש הראשון יצא על מוחין דיחידה.

לא, בית המקדש הראשון יצא על מוחין דחיה.

תלמיד: נכון, מוחין דחיה, סליחה. אז מאיפה הייתה להם את העביות לצאת על כזאת דרגה?

הם קיבלו את זה ממצרים, פרעה סיפק להם את העביות. האגו שגדל בהם שזה נקרא "פרעה", נתן להם רמה אגואיסטית כל כך גדולה כנגד הבורא, כנגד עצמם, זאת אומרת, איש לרעהו, שההתגברות על זה הייתה שהם צעקו וביקשו עזרה מלמעלה, כי הם יצאו מצרות גדולות מאוד, לכן היה להם כוח לבקש.

ואז כשהם קיבלו כוחות מלמעלה, ועלו למעלה מהרמה של על מנת לקבל לעל מנת להשפיע, כשהם התחברו ביניהם כך, בכוח הזה בעל מנת להשפיע, הם הגיעו למוחין דחיה. זה נקרא מילוי של בית המקדש הראשון, גילוי הבורא ברמת אור חכמה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעבוד על הרצון לקבל שלנו לתת לחברים ודרך החברים לבורא, באיזה שלב העבודה הזאת יכולה להיקרא "בניית בית המקדש"?

מתי שאנחנו מתחברים בינינו, החברים, ורוצים לבטל את כל ההגבלות, את כל המחיצות, ולאהוב את הזולת יותר מאשר את עצמי, זה נקרא שאנחנו בונים את הבית המקדש. אתה חייב להחזיק את הנתינה לחבר יותר מאשר לעצמך, וכך כל אחד בעשירייה.

בצורה כזאת אנחנו יכולים לבנות מבנה שנקרא "בית של קדושה". זאת אומרת, שיש בו רצונות אגואיסטיים, אבל כולם עובדים בכוונה בעל מנת להשפיע זה לזה. ואז אנחנו יכולים במבנה כזה להרגיש בינינו שמתלבש בנו כוח עליון, הבורא, אפילו באור גדול כזה שנקרא "מוחין דחיה", אור החכמה.

תלמיד: אמרת שיש שני שלבים. השלב ראשון, כשאנחנו עולים לדרגת בינה, בית המקדש הראשון. והשלב השני, כשעולים לחכמה, איך להשתמש ברצון הזה?

אתה מבולבל. בית המקדש הראשון אחרי מצרים שהיה במוחין דחייה, הוא היה גדול. אחר כך נפלנו ממנו ובנינו את בית המקדש השני במוחין דנשמה, פחות מהראשון, ואחר כך אפילו הוא נשבר. מה שאין כן, מה שאנחנו בונים עכשיו, אנחנו בונים בבת אחת את בית המקדש הקטן, מוחין דנשמה, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע מוחין דחיה, וסך הכול מגיעים למוחין דיחידה. לכן בית המקדש שאנחנו צריכים לבנות, הקשר בינינו, צריך להיות גדול משניהם ומגיע למוחין דיחידה.

שאלה: אנחנו רואים שיש הקבלה גדולה בין מה שהיה בעבר לבין מה שיש היום. השאלה מי אחראי או מי אשם, האם ההנהגה שלא ידעה להנהיג וירדה לשחיטות או העם שמאס בכל הנושא?

אתה שואל על הזמנים ההם?

תלמיד: גם על הזמנים ההם וגם על הזמנים עכשיו, הרי גם אז הייתה הנהגה.

אין הנהגה, איזו הנהגה יש? הנהגה גשמית? אנחנו לא מדברים עליה, היא לא קובעת את המצב הרוחני שלך בכלל, מה אתה רוצה מהם. אני לא רואה שום דבר, אני רואה את עָם ישראל, שיש לו עכשיו ברוך ה' שיטה וידיעה איך להגיע לחיבור, ואיך לקבוע בחיבור את הקשר ביניהם. אפילו בדרגת בית המקדש השלישי השלם, יש לנו עכשיו כזו הזדמנות, אף אחד לא מפריע לך, לא מכניסים אותך לבית הסוהר, לא מלשינים עליך, לא הורסים אותך, לא שורפים אותך. שום דבר, תעשה. מה אתה רוצה מההנהגה, איזו הנהגה? ההנהגה זה אתה.

תלמיד: בכל אופן אנחנו עם, מפורד ואפילו מפורר, אבל מישהו צריך לנהל את העניין, מישהו צריך להדריך אותי. אני נמצא בבני ברוך, יש לי רב, אני הולך לפי מה שהוא אומר. אבל בארץ ובעולם זה לא ככה.

אני באמת לא מבין את מה שאתה מדבר.

תלמיד: למה?

כי אתה לא שומע אותי. אין שום הנהגה ואין כלום. ישנן בהמות שמכסות את כדור הארץ. וישנה קבוצה קטנה שנקראת "בני ברוך" שהיא יודעת מה לעשות, אומרת לכולם, בוא נעשה כך וכך, אף אחד בינתיים לא רוצה לשמוע אותה. זה מה שאני רואה. איזו הנהלה אתה מחפש, שיבוא אליך נשיא ארצות הברית, נשיא צרפת או ראש הממשלה? אני לא מבין אתכם, מה אתם חושבים, על מה אתה מדבר בכלל?

תלמיד: אבל אנחנו קבוצה קטנה, העולם הוא גדול, איך נצליח להגיע אליו?

על זה אני בכלל לא רוצה איתך לדבר. אם אתה סופר לפי מספר הבהמות, לפי מספר הקרניים שלהם, אז תמשיך לספור. אתה כאילו לא שומע שנים את מה שאני מדבר, זה מה שאני רואה. תראה מה שואלים אנשים מחו"ל, באיזו צורה, באיזו חכמה, ואיך אתה מדבר.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבנות בכוחות עצמנו, את מוחין דנשמה ואחרי זה מוחין דחיה.

אנחנו צריכים לבקש מלמעלה, אבל להעלות מ"ן, את זה עלינו לעשות.

תלמיד: מאיפה אנחנו נשיג את העביות שהייתה כמו אז? אז היה תהליך ארוך, 400 שנה במצרים וכן הלאה, מאיפה אנחנו לוקחים את כל העביות שאנחנו צריכים כדי לבקש כזאת דרגה?

כשילד נולד נותנים לו עביות קטנה והוא לומד איך להתגבר עליה ואיך לתפקד. הוא לומד ולומד, והוא גדל ולומד, וכל פעם מוסיפים לו כוח והוא צריך ללמוד איך לעבוד עם הכוח הזה. אותו הדבר איתנו, אתה עוד לא התחלת לעשות פעולות בעל מנת להשפיע ואתה צועק, איפה על מנת להשפיע, איפה הכוחות הרוחניים שלי? אתה לא ניסית לבצע אותם על הרצון לקבל שיש לך.

תנסה להתנהג עם הרצונות שלך שהם יהיו בעל מנת להשפיע דרך החברים לבורא, ואם אתה לא יכול אז תתחיל להתפלל, לבכות, לבקש כוחות, ואז תקבל אותם. ויחד עם זה שאתה תקבל כוחות לנהל את עצמך בעל מנת להשפיע, יוסיפו לך עוד כוחות בעל מנת לקבל, וגם על זה תצטרך לבקש כוחות שיהיו בעל מנת להשפיע, וכך כל פעם תתקדם.

תלמיד: אנחנו לומדים את התהליך הזה ומכירים אותו. אני שואל יותר על הטווח הארוך, לא עלי אישית, אלא איך האנושות יכולה להתקדם למצב כל כך גבוה בשלב הזה שלנו. האם אנחנו רוכבים באיזו צורה על מה שנעשה כבר לפני 2000-3000 שנה או שאנחנו בונים את הכול מהתחלה בעצמנו?

אנחנו לא בונים שום דבר מההתחלה, הכול מסודר. אנחנו רק רוצים לנסות להיות יותר קרובים זה לזה ולבקש מלמעלה כוחות כדי שנממש את ההתקרבות זה לזה. חוץ מזה שום דבר לא צריך, רק להשתדל להיות מחוברים בינינו ולתת בזה מקום לבורא שיתגלה בינינו, זו הציפייה שלו, זו המטרה שלו, שאנחנו נתחבר עד כדי כך שהוא יוכל להתגלות בינינו. שאנחנו בקשר בינינו בונים מה שנקרא "בית של קדושה", והקדושה בעצמה זה הוא.

שאלה: בימים האחרונים אתה מדבר על כך שיש לנו עכשיו הזדמנות לתת מכה של חיבור ולהגיע ממש לדרגת בית המקדש השלישי, לגמר תיקון.

לא במכה אחת, אבל ודאי שאת זה אנחנו צריכים לבצע.

תלמיד: זו השאלה, האם במכה אחת להגיע לגמר תיקון או שבכל זאת נצטרך לעבור את ה- 125 מדרגות, מדרגה אחר מדרגה?

מדרגה אחר מדרגה, בבת אחת.

תלמיד: איך זה הולך ביחד?

אני לא רוצה לענות על זה. מה אתה רוצה להגיד, אם זה בבת אחת, אז בסדר, אני מוכן, אבל אם זה לעלות אחד אחד, אני לא מוכן. אם אתה לא מוכן, תשב למטה.

תלמיד: אני מוכן בכל מקרה.

לא שואלים על זה. אתה רוצה לעשות בעל מנת להשפיע? אם בעל מנת להשפיע, לא שואלים, מסכימים.

שאלה: מה התפקיד של החורבן כלפינו וכלפי כל האנושות?

החורבן מגלה עד כמה אנחנו נמצאים ברצון לקבל האגואיסטי, היינו, בכוונות על מנת לקבל רק לטובת עצמי, ושאני לא מסוגל לעשות שום דבר עם הרצון לקבל הזה, אלא אני ממש נמצא תחת שליטתו, זה נקרא חורבן. ואז מתוך החורבן יש לי רק דבר אחד, להצטייד בעשירייה, ויחד כולנו, "איש את רעהו יעזורו", נתחיל לבקש מהבורא שיעזור לנו בחיבור, שיביא לנו את כוח התיקון ובצורה כזאת נצא מהגלות.

שאלה: יש התרשמות מתוך דבריך, שהמכה הכי חזקה בעם ישראל הייתה במצריים, ואחרי זה עם ישראל בנה את בית המקדש ועלה לדרגת מוחין דחיה ונשאר עוד קצת.

לא. אנחנו היינו חייבים להגיע לבית המקדש הראשון ולהישבר, ואחר כך לבנות את בית המקדש השני ולהישבר, ולצאת לגלות ולהגיע עד היום הזה, עד שנת 2000. היינו חייבים להגיע לזה, כי לא היו לנו רשימות, חסרונות הנכונים כדי לבנות את בית המקדש השלישי, שאותו הכלי שנקרא "בית המקדש השלישי", הוא הכוונה [שאיתה ניתן] לבנות כדי לעשות נחת רוח לבורא ולהיות עימו בדבקות.

אי אפשר היה [אחרת], זה לא שסתם קרתה איזו תאונה ונשבר בית המקדש הראשון ואחר כך בית המקדש השני, אלא זו הייתה חובה שכך יקרה, [שתהיה] גלות מצריים ואחר כך עלייה לבית המקדש הראשון ושבירה, עלייה לבית המקדש השני ושבירה, וגלות [משך] 2000 השנים האחרונות, ועכשיו אנחנו מתחילים לבנות את בית המקדש השלישי.

אנחנו לא בונים אותו, אנחנו רק צריכים להעלות חיסרון לזה, וכל מה שצריך לקרות יבוא מלמעלה. כל מה שקרה עד כה, חייב היה לקרות עד הטיפה האחרונה, עד הפירור האחרון. זה כבר היה ידוע מראש, וכתוב על כך בתלמוד ובכל מיני מקומות, שכל הדברים האלה היו צריכים להתקיים, החורבנות ותשעה באב, הכול היה צריך להתקיים, המקובלים ידעו על זה ודיברו על זה ואפילו כתבו על זה פה ושם.

תלמיד: יוצא שהקורונה וירוס זו מכה קלה לא לאומות העולם אלא לישראל.

הכול מתבצע סביב עם ישראל, אותה הקבוצה שיצאה מבבל, כדי שהיא תתחזק ותבנה את בית המקדש השלישי לפי החסרונות שלה. היא תעורר את הכוח העליון, והכוח העליון יסדר את בית המקדש השלישי, ואז יבואו גם כל אומות העולם להשתתף בבית המקדש השלישי.

בית המקדש השלישי דווקא נבנה על ידי החיסרון של אומות העולם, כמו שכתוב, שאומות העולם ייקחו על כתפיהם את עם ישראל ויביאו אותם להר הבית.¹ כי החיסרון צריך להיות חיסרון שלם, והחיסרון של אומות העולם לזה אף פעם עוד לא היה בשימוש, ולכן כאן הוא צריך לעשות את התפקיד העיקרי. ולכן, אני כל כך מבקש מכם שאתם תפזרו את כל הידיעות האלו בין כל העמים איפה שאתם נמצאים.

שאלה: מתי אנחנו מקבלים אפשרות לנהל את הרצונות שלנו?

מתי שאני מתחבר עם החברים, ומבקש מהבורא שייתן לי כוח לעלות למעלה מהרצונות שלי ולשלוט בהם, אז אני מקבל מהבורא כוחות לשלוט ברצונות שלי. הכוחות האלה נקראים "מסך", לפני זה לא יעזור לי כלום, אני כל הזמן אסתובב עם הרצון האגואיסטי שלי.

שאלה: כשתלמיד, חבר, עוזב את הקבוצה, אנחנו אומרים שהוא נפל. האם אפשר להגיד שבית המקדש זה כמו הפלה?

אני לא קראתי [על כך] ולא אמרתי אף פעם שאם חבר יוצא מהקבוצה זה נקרא שהוא נופל. זה בכלל לא קורה כך, זה לא נכון, אבל מילא, אם אתם חושבים כך. אבל בקשר לבית המקדש, זה כן נכון, חורבן בית המקדש גרם לזה שהכלי כבר נשבר, ואז אפילו אותו עם ישראל שהיה צריך להגיע לגמר התיקון, לא הגיע לזה, אלא נפל, נולד מת. על זה בעל הסולם כותב.

שאלה: דרכך אנחנו מקבלים מהבורא אור לתוך קבוצה. הייתי רוצה לשמוע ממך דוגמה של תלמיד שלך או קבוצה שדרכך יכול לתת נחת.

זה אפשרי אך ורק כשאתם תפזרו את שיטת התיקון בכל העמים, איפה שרק אפשר.

שאלה: האם סימן לעבודה נכונה בחיבור בעשירייה זה כשיש התנגדויות, אדישות של חברים?

כן, זה סימן נכון. אלה לא התנגדויות ואדישות של חברים, אלא זה הרצון לקבל שלך שכך אתה רואה אותם מבחוץ. שאתה רואה אותו מבחוץ, כאילו בחברים, אבל באמת זה אתה מתנגד, כך מראים לך בצורה כזאת מי אתה.

תלמיד: אנחנו בעשירייה דוחפים עניין של הכנה דהכנה, אנחנו עושים אותה ויש אדישות, לא כל החברים רוצים להצטרף. האם זה סימן בדיוק למה שאמרת עכשיו?

גם זה, אבל לא רק זה. אתם החלטתם לעשות הכנה דהכנה, אני לא יודע מה זה. אתם צריכים להבין שאתם צריכים לפעול לפי מה שרב"ש כותב, ולא לפי מה שאתם פתאום רוצים לקבוע בעצמכם ואחר כך לפי זה אתם עושים טרור. תחשבו טוב טוב בצורה מאוזנת איך אתם מתנהגים בקבוצה.

קריין: עמוד 470 טור א' למטה, כותרת "התאום והאחדות בין התורה והגורל העיור והתפתחות חשבון אנושי".

התאום והאחדות בין התורה והגורל העיור והתפתחות חשבון אנושי

"ומתוך זה הנני להציע לבית ישראל, שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצינו, שאנו רוצים להתחיל במדיניות משלנו מחדש, שאין לנו כל תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה, בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי, כמו שהוכחתי במאמר מתן תורה.

ואם לא נסדר עצמינו כאמור שם, הרי יש בנו מעמדות, אשר בלי ספק שמוכרחים אנו להתגלגל, פעם לימין ופעם לשמאל, כגלגול כל האומות. ועוד הרבה יותר. מפני שטבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר.

והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר.

... וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו.

במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים."

וודאי שאנחנו כולנו מאוד חלשים, והרצון האגואיסטי שלנו שולט עלינו ומסית אותנו וזורק אותנו מרצון לרצון, מכיוון לכיוון ומבלבל אותנו. אנחנו צריכים בכל להשתדל אחד על ידי השני בעזרת החברים להעלות את המטרה שלנו הרוחנית, ובצורה כזאת להתקדם, וזה לפנינו. לכן בעל הסולם אומר, אנחנו לא נוותר אלא נחזיק במטרה שלנו ונצליח בעזרת ה'.

שאלה: איזה סוג עבודה אנחנו צריכים לעשות עם השכל והרגש בצורה פרקטית בקבוצה כדי להגיע לחיסרון?

רק מה שכותב הרב"ש במאמרים שלו על החברה. אם אנחנו נעשה את זה, ודאי שנוכל להגיע לחיבור כזה שהבורא יתגלה בינינו, ובזה נעשה נחת רוח לו.

קריין: מסמך "תשעה באב קטעים נבחרים מהמקורות", קטע מספר 10 מתוך מהר"ל מפראג, "חידושי אגדות".

"על ידי בית המקדש וירושלים נעשו כל ישראל כאיש אחד, לפי שהיה להם מזבח אחד ולא היו רשאים לבנות כל אחד ואחד במה לעצמו, עד שעל ידי בית המקדש היו ישראל עם אחד. וכאשר היה חילוק ביניהם, נחרב המקום שנעשה לאחדות ישראל, ולפיכך על ידי שנאת חינם של קמצא, נחרבה העיר והמקדש."

(מהר"ל מפראג. חידושי אגדות, גיטין נ"ה, ב')

כל עוד היו יכולים לחבר את החסרונות שלהם יחד ולכוון אותם לבורא שיעזור להם להתחבר, להיות יחד, וכולם להיות מחוברים בחזרה אליו לכוח העליון, היינו מצליחים. ברגע שלא יכלו לחבר את הרצונות האלה לכיוון אחד, לרצון אחד, בביטול הדדי זה לזה, נחרבו, נחרב הקשר ביניהם שנקרא "בניין בית המקדש" וכבר איבדו קשר עם הבורא.

שאלה: מצד אחד עם ישראל צריך להתאחד, זה במהות שלו, מצד שני יצרו את עם ישראל כ"עם קשה עורף". מה הרווח הרוחני בזה שעם ישראל הוא עם קשה עורף?

זה לא רווח רוחני או כן רווח רוחני, זה ברור שכך זה צריך להיות. הרצון לקבל שבכל העמים הוא הרבה יותר קטן מהרצון לקבל, מהאגו שיש בעם ישראל, וכשעם ישראל מתקן את האגו שלו אז הוא יכול באמת להעלות אחריו את כל יתר העמים, וכשהוא נופל אז הוא נופל למטה מכל העמים. זה העניין של עם ישראל. זאת אומרת, בכל בבל מכל מה שהיה שם, זה סוג האנשים עם האגו הכי גדול. הם כולם הרגישו שהם לא יכולים להשיג שום דבר בחיים שלהם ולכן הם הלכו אחרי אברהם.

תלמיד: מה עושים נגד התכונה הזאת של קשה עורף, עביות כזו, איך מנצחים אותה?

מנצחים רק על ידי התפילה. רק על ידי חיבור בינינו ותפילה. כל הספרים נמצאים לפנייך ואתה יודע לקרוא, אז בבקשה תקרא ותגיד מה יש לך עוד חוץ מזה.

תלמיד: ותפילה זה אנחנו או הם?

אנחנו כולנו לא חשוב למי אתה שייך לישראל או לאומות העולם, כל אחד ואחד באשר הוא נמצא בתוך הרצון שלו האגואיסטי, הוא פונה לבורא עם העשירייה שלו שהבורא יעזור לו לעלות למעלה מהאגו שלו ולקבוע את צורת החיבור שלו עם אחרים שזה יהיה למעלה מהאגו. זה נקרא ''באמונה'', כוח השפעה, למעלה מהדעת, למעלה מכוח קבלה.

שאלה: באופן פרקטי מה זה להיות כאיש אחד בלב אחד בעשירייה? איך חייבים להתבטל בשביל זה?

שאנחנו רוצים להתכלל כל אחד ברצון של החבר כדי לעזור לו בהכול.

תלמיד: בהכול זה בכל הרבדים של החיים?

כן.

שאלה: מה זה "משכן הברית"?

יש הרבה מאוד פרטים בקשר לבית המקדש, חצר, חומה, הבית עצמו, עזרה כזאת, עזרה אחרת שבבית המקדש, ארון הקודש, כל מיני דברים, אני לא יכול להיכנס לזה ולברר. אלא אפשר קצת ללמוד מעבודת בית המקדש ב"תלמוד בבלי" או מ"אדיר במרום" נניח או מעוד ספרים אחרים של הרמח"ל. אבל מה זה נותן אני לא יודע, כי צריכים להיות נכללים מכל ההבחנות הללו, זה הכול הרצונות שלנו המתוקנים. זה מה שאני רוצה להגיד.

הרצונות שלנו המקולקלים כשאנחנו מתקנים אותם אנחנו מהם בונים את בית המקדש וכל מה שנמצא בו, בית, כלי של קדושה של על מנת להשפיע. ועד כמה שהרצון לקבל הוא יותר גדול, יותר אכזרי, כשאנחנו מתקנים אותו הוא נעשה יותר על מנת להשפיע, יותר עיקרי, יותר גבוה. זאת אומרת, הנקודה המרכזית של בית המקדש זה רצון אגואיסטי גדול מאוד המתוקן. בצורה הפוכה זה הופך להיות, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

יש אין סוף הבחנות, אנחנו צריכים אם כך לקחת את המקורות ולנסות להבין אותן. אני בטוח שלא תצליחו אבל תנסו, בבקשה, זה ענייכם. אני אומר שאנחנו צריכים להשיג את זה, להשיג, הגיע הזמן וזה אפשרי. בצורה של "איש את רעהו יעזורו" זה אפשרי יהיה להשיג. נקווה שבעזרת ה' זה יהיה מהר על ידי הפצה, חיבור בינינו ותפילה לבורא, אין יותר.

(סוף השיעור)

---

1. "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'" (ישעיהו י"ד)↩