בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 2.5.2022*
מצוות הקלדות וטעימות.
*תע"ס א', הסתכלות פנימית, פרק ד*'
אנחנו כרגיל ממשיכים, עם כל מה שקרה לנו בזמני הכנס, אחריו זו אולי רמה חדשה, פלטפורמה חדשה, אבל אנחנו צריכים להמשיך באותו חומר, כך גם רב"ש היה מתחיל. אחרי כל האירועים שהיו אתמול, היום ממשיכים, לא שכבר כרגיל, אלה וודאי תנאים חדשים בכל אחד בפנים, וודאי בינינו, וחומר בעצמו חדש, אבל ממשיכים, כלומר המסגרת נשארת אותה המסגרת.
הבושה הזאת שמגיעה לאדם מכך שמקבל מהעשיר, העשיר לא בכוונה שולח לו את ההרגשה הזאת אבל היא בכל זאת מלווה את הפעולה עצמה. זה נקרא בצורה בלתי ישרה, ורוצים או לא רוצים אבל הבורא עשה כך שנרגיש את זה. עד כדי כך נרגיש את הבושה שרק בשבילה אנחנו נעבוד, ואח"כ בושה תהפוך לכבוד. *הרגשה שמלווה את הנתינה או את הקבלה, ההרגשה הזאת של בושה או כבוד היא שדוחפת אותנו לתיקונים*.
ש:
עכשיו
שונא
התנועה
מהשורש,
והמקובל
יש
לו
יחס
אחר
לתנועה?
ר:
המקובל
לא
מתחשב
עם
התנועה,
מנוחה,
הוא
מתחשב
עם
הנותן,
עם
מי
שהוא
נמצא
בקשר.
הכל
נעשה
אצלו
לפי
הרגשת
הנותן,
או
יותר
נכון
הרגשת
*גדלות
הנותן.
זה
מה
שהוא
רוצה
שיקבע
את
כל
הפעולות
שלו*.
גדלות
הבורא,
זה
העיקר.
ש:
עיקרון
החידוש,
מה
מזה
מחייב
העשירייה
אחרי
הכנס?
ר:
רק
ע"י
התגברות,
חיבור
חדש,
עוד
חיבור
ועוד
חיבור.
מתוך
זה
יהיו
לנו
הבחנות
חדשות.
*בדרך
כלל
אחרי
הכנס
יש
איזושהי
ירידה*,
כי
לא
יכולים
להיות
כל
הזמן
במתח
כזה.
יש
יום
ולילה
ולכן
נמצאים
לפעמים
או
חלק
מהחברים
במצב
של
חוסר
כוחות,
חוסר
מצב
רוח,
אין
ריכוז
כמו
שהיה
בכנס
שבו
כולם
היו
נמשכים
והייתה
אווירה
כזאת
שעוזרת
לכולם.
*אחריו
מגיע
רפיון,
זה
נכון,
צריכים
גם
לדעת
איך
אנחנו
מתקדמים
ע"י
פעולות
כאלה.
כמו
שבגלגל
יש
סיבוב
קדימה
אבל
חלק
ממנו
הולך
כאילו
אחורה,
כך
אנחנו
בסה"כ
מסתובבים.
כמו
שכתוב
יש
לך
יום,
אף
לך
לילה*.
גם
לילה
מצטרפת
ליום
ליממה
אחת,
חושך
זה
מצב
בלתי
נפרד
מהאור
והוא
חלק
מהתיקונים.
דווקא
התיקונים
מתחילים
מהחושך,
מהערב,
מהלילה,
ורק
אחרי
שהלילה
עובר,
סופגים
את
כל
החסרונות,
בעיות,
חשיכות
שיש
בלילה
בו
אי
אפשר
להבין
להרגיש.
אז
מתחיל
להיות
כבר
רצון
לגלות
את
הכל,
לסדר
את
הכל,
וכבר
מזמינים
את
המאור
המחזיר
למוטב
ומתחיל
להיות
היום.
כך
אנחנו
צריכים
גם
להבין
את
כל
הזמנים
שלנו.
אבל
*מפני
שאנחנו
נמצאים
בחברה
גדולה,
ובאמת
בכנס
ראינו
כמה
שיש
עוצמה
גדולה
לכל
החיבור
שלנו,
גברים
נשים
יחד
ממש
נמצאים
ברצון
טוב
להתקדם,
אז
אנחנו
יכולים
להגיע,
אנחנו
מגיעים
למצב
שגם
הלילה
וגם
היום,
כל
הזמנים
שאנחנו
עוברים,
הם
כולם
נרשמים
להתקדמות
קדימה*.
באותה הזדמנות אני רוצה להגיד שקיבלתי כל מיני פניות למה אני לא מופיע, לא עונה ולא משתתף. *תבינו שזה לטובתכם כי אני כבר רואה כמה אתם מסוגלים בעצמכם להיות בזה, לכן אסור לי להיכנס. במידה שאתם יכולים לנהל הכל, יכולים להתקדם לבד, אז אין לי שם כבר מקום. אני צריך לעמוד בצד, עד שאני נמצא איתכם. יבוא היום שאני כבר לא אהיה פיזית איתכם ותדעו ותתקדמו לבד ללא שום בעיה. זה בעצם טבע הבריאה*.
אני תמיד צריך להבין שמה שמגיע אליי, מגיע אליי טוב כדי לחנך אותי, לקרב אותי לבורא. זה מלכתחילה, תמיד הכל זה רחמים, אבל מה שאני מרגיש יכול להיות ההיפך, וזה רק מראה כמה אני צריך לתקן את עצמי, כל התיקון שלי הוא עד שאני מרגיש טוב בעולמו של הבורא בכל מצב ומצב.
ש:
את
העצמאות
שלנו
כדאי
לפתח
כבר
מעכשיו?
ר:
זה
מה
שאני
משתדל
שייבנה,
בבקשה,
אתם
צריכים
לדאוג
לכך.
בהרבה
מאוד
מקרים
בעבר
אנחנו
קוראים
על
קבוצות
מקובלים
שנפטרו
מהעולם
הזה
ותלמידים
שלהם
לא
ידעו
להסתדר
ביניהם
ואז
התפרקו
כוחות
הקבוצה
ובהתאם
לכך
הם
הפכו
להיות
לקבוצות
חלשות,
קטנות,
אפילו
מנוגדות
זו
לזו.
זה
גרם
להתפוררות
של
החכמה.
וודאי
שאני
לא
רוצה
את
זה.
*אנחנו
צריכים
לדבר
איך
אתם
בונים
את
עצמכם
כדי
שאפילו
עכשיו
אני
יותר
ויותר
אתרחק
מכם,
אתם
תגלו
מנגנון
שינהל
אתכם
ושתקבלו
אותו
ממש
בצורה
נכונה*.
ש:
איך
מתגברים
על
תחושת
האשמה?
ר:
אם
מתחילים
להתייחס
אחד
לשני
באהבה,
אז
שם
אין
שום
בעיה
ואין
אשמה
גם
בינינו
וגם
לבורא.
אתה
צריך
להשתדל
להגיע
בכל
זאת
להרגשה
כזאת,
ליחסים
כאלו
שאין
בושה,
אין
אשמה
ואין
חשבונות
בין
מי
שאוהב
את
מישהו.
*אם
יש
חשבונות,
זו
כבר
לא
אהבה.
לכן
כתוב
על
כל
פשעים
תכסה
אהבה.
לזה
אנחנו
צריכים
להשתוקק*,
להגיע
לכאלו
חשבונות.
אין
ביקורת
ואין
מי
יותר
ומי
פחות
ובאיזה
צורה,
אלא
על
כל
פשעים
תכסה
אהבה.
בלי *בושה* לא היינו מרגישים שאנחנו מקבלים, לא היית מרגיש שאתה מקבל. תאר לעצמך שלא היינו מרגישים, נגיד שהעצבים לא עובדים, אז אדם חס ושלום מכניס יד לאש והיד נשרפת והוא לא מרגיש אש בוערת ושהיד בוערת. הוא רואה ולא מרגיש. לכן ניתנה לנו בושה, כלומר זה תיקון גדול מאוד ומיוחד שאנחנו מרגישים שאנחנו מקבלים. כל מידת ההתפתחות שלנו תלויה במידת הבושה שאנחנו מרגישים.
ש:
למה
מרגישים
צורך
לדבר
על
כנס
שהיה?
ר:
זיכרונות
זה
לא
מועיל,
אנחנו
לא
נמצאים
במה
שהיה
אלא
איך
להכין
את
עצמנו
לזה
שיהיה.
לכן
אנחנו
לא
שקועים
בעבר,
אנחנו
נמשכים
לעתיד
וזה
מה
שחשוב
לנו.
לכן
*אנחנו
מדברים
ודואגים
לאיך
נארגן
את
עצמנו
כדי
שהקבוצה
הגדולה
הזאת
תהיה
עוד
יותר
גדולה*.
תאמינו
לי,
כמו
שאתה
מדברים
על
כך
שיש
5
או
,7
,8
אלפים
בכנס
זה
כלום,
האמת
שהיו
איתנו
פי
כמה
וכמה
יותר
אנשים.
*אנחנו
צריכים
לדבר
ולסדר
אירגון
שלם
בתוכנו
שינהל
את
חברת
בני
ברוך
הכללית
וינהל
את
העבודה
של
החברה
הזאת,
וגם
שינהל
כנסים
וכל
מיני
אירועים.
אנחנו
צריכים
לבנות,
לבנות
כזה
ארגון,
לב
הארגון
שידאג
לזה.
בינתיים
אנחנו
עוד
נמצאים
בהתארגנות
הקודמת
לכך.
באמת
אני
דואג
לזה,
טוב,
נצטרך
לעשות
את
זה,
לארגן
את
זה.
אני
חושב
שאנחנו
צריכים
לבחור
כמה
אנשים
שיתעסקו
בכך.
תמליצו
על
10
אנשים
שיכולים
לעסוק
בבניית
ארגון
בני
ברוך
בזמן
הנוכחי,
בלי
לקחת
בחשבון
את
נוכחות
הרב,
כדי
שאתם
תהיו
עצמאיים*.
האם
יש
לכם
רעיון
איך
לארגן
את
הארגון
הזה
שיתפקד
בצורה
עצמאית
ללא
רב,
ובצורה
יעילה
שיכולה
בטוח
להוביל
אתכם
קדימה,
אז
זה
מה
שאני
רוצה
לשמוע
ולראות.
ש:
מה
זה
לדאוג
לארגון
בלי
רב?
ר:
זה
לדאוג
שהארגון
יהיה
מאורגן
ופועל
בצורה
נכונה
ואופטימלית,
ללא
המארגן
שנקרא
רב.
ש:
יש
הבדל
בין
שיעור
לישיבת
חברים...?
ר:
ודאי
שכן.
אם
אני
יושב
עם
רב"ש,
אני
יושב
עם
המורה
שלי,
ומה
שהוא
אומר
אני
מקבל
ללא
ביקורת.
אם
אני
צריך
להפעיל
את
הביקורת,
אז
אני
מפעיל
אותה
ממש
בצורה
הכרתית.
מה
שאין
כן,
*אם
אני
יושב
עם
החברים,
אז
שם
אנחנו
קודם
כל
צריכים
להתחבר
בינינו
ואז
החיבור
בינינו
יהיה
כמו
רב
שאני
יושב
מולו.
אז
כולם
יושבים
כל
אחד
מול
הרב
שאנחנו
יצרנו
לעצמנו
מהחיבור
בינינו*.
ש:
אפשר
להגיע
בחיבור
בינינו
כמו
שנמצאים
מול
הרב?
ר:
וודאי
שכן,
ועוד
יותר.
*אתם
יכולים
בחיבור
ביניכם
להגיע
למצב
שאתם
יושבים
מול
הבורא*.
ש:
בחיבור
בינינו
אי
אפשר
לטעות?
ר:
אם
אתם
רוצים
לקיים
את
החיבור
לפי
כל
החוקים,
לפי
מה
שאתם
יודעים
ומתפללים
לבורא,
ומשתדלים
להיות
בקשר
בלתי
פוסק
עימו
אז
לא
תטעו,
אלא
במידה
שהבורא
רוצה
להטעות
אתכם.
*כל
אחד
צריך
לחשוב
איך
לארגן
את
הארגון
בלי
רב,
כלומר
בלי
החלטה
של
אחד.
אני
מעורר
את
כולם
לחשוב
על
הצורה
העתידה*,
והיא
צריכה
להיות
לפי
צורת
ההתפתחות
הטבעית
שהאנושות
עוברת,
החברה
האנושית
עוברת
וגם
אנחנו
עוברים.
אנחנו
צריכים
עכשיו,
בגלל
שנכנסים
לדור
האחרון,
רק
להבין
שמאין
ברירה
אנחנו
נכנסים
למצב
שלא
יהיה
אדם
אחד
שנקרא
רב,
שרב
אמר
וזהו,
כמו
מלך
שלא
נותן
כאילו
חשבון
לאף
אחד,
אמר
וזה
רצונו.
אלא
*אנחנו
צריכים
להגיע
למצב
שכולנו
מבינים,
כולנו
מרגישים,
כולנו
מתחברים
וכולנו
מחליטים.
לפי
החלטה
הזאת
הולכים
קדימה.
על
זה
רב"ש
אומר
לנו
במאמרי
החברה*,
איך
להתחבר,
איך
לקשור
את
עצמנו
להחלטה
אחת
הנכונה,
איך
לייצב
את
דמות
הבורא
בינינו.
בעצם
הוא
מוביל
אותנו,
ולייצב
את
הדמות
הבורא
אנחנו
צריכים
בהדרגה,
כמו
בפירמידה.
זה
מה
שאני
רוצה
לראות,
שלצורה
הזאת
מתקדמים.
זה
לא
סתם
רצון
שלי,
זה
לפי
ההתפתחות
האנושית,
לפי
האבולוציה
החברתית.
הארגון
שלנו
צריך
להיות
כך,
עד
שנגיע
למבנה
של
דור
האחרון
ומתוך
המבנה
הזה
נגלה
את
דמות
הבורא
שבנינו.
*אתם בונים את הרב, אתם בונים את הבורא, בתוך הקשר ביניכם*.
ש:
יש
ארכיון
שיעורים
מוקלטים.
ממשיכים
לפי
הארכיון?
ר:
ודאי
שאתם
יכולים
לשמוע
את
השיעורים
שהיינו
לומדים
במשך
עשרות
שנים,
אין
שום
בעיה.
אם
אני
מתעסק
50
שנה
בחכמת
הקבלה
אז
אתם
יכולים
לקחת
את
כל
הארכיון
שלי
ולהשתמש
בו.
אני
לא
חושב
שיש
בזה
כל
כך
צורך
כי
אתם
צריכים
ללמוד
ומתוך
החיבור
ביניכם
תוציאו
עוד
ועוד
חידושים
מהלימוד.
ש:
הצורה
העתידית
ששיעור
היומי
תהיה
שילוב
בין
מוקלט
לחברים
מעבירים?
ר:
יכול
להיות.
יכול
להיות
כך
יכול
להיות
שזה
לא
השיעור
מוקלט,
שאתם
פשוט
קוראים
מקורות.
*מקורות
זה
חובה.
בלי
מקור
אין
מה
לעשות.
מקור
זה
בעל
הסולם
ורב"ש,
חוץ
מזה
אף
אחד.
לא
פירושים,
לא
תוספות,
שום
דבר*.
כמו
שאנחנו
לומדים
מקור
של
בעל
הסולם
ורב"ש
בלבד.
אתם
יכולים
לקחת
עוד
פסוקים
מכל
מיני
מקובלים
מפרשים
כמו
דגל
מחנה
אפרים,
מאור
ושמש
ודאי,
שהיו
מקובלים
גם
על
בעל
הסולם
ורב"ש,
אבל
היסוד
זה
רק
שלהם,
ללא
תוספת
כלשהי
מאף
אחד.
ש:
לפני
שנה
או
שנתיים
הצעת
ביום
שתסתלק
נראה
שיעורים
מוקלטים
מההווה
אחורה...
ר:
לא,
מה
שתחליטו,
אבל
ודאי
שזה
מהחומר
של
בעל
הסולם
ורב"ש
והשיעורים
המוקלטים
שלנו.
אני
מפחד
שפתאום
יתחילו,
כרגיל
מה
שהרס
את
כל
הקבוצות,
שפתאום
התחילו
לקפוץ
אגואיסטים
ולקחת
את
העניין
בידיים
המלוכלכות
שלהם,
באגו
שלהם,
והארגון
כבר
מתחיל
לסטות
מהדרך.
לכן
אני
רוצה
שכבר
עכשיו
נדאג
להתארגנות
הנכונה.
ש:
מה
הסיכום?
ר:
*הסיכום
פשוט.
אנחנו
צריכים
לדאוג
לקבוצה
אידיאולוגית
שתעמוד
בראש
של
כל
הארגון.
לא
ראשי
שפות
ולא
ראשי
מחלקות,
אלא
ממש
קבוצה
אידיאולוגית
שדואגת
איך
להיות
מכוונים
כולנו
למטרת
הבריאה.
הקבוצה
הזאת
חייבת
לדאוג
לסדר
יום
שלנו,
לחגים,
לסעודות,
לכל
דברים.
היא
צריכה
לדאוג
לשיעורים
שלנו,
באיזו
צורה,
לאיזה
כיוון
אנחנו
הולכים,
איזה
חומר
בוחרים.
כלומר
זו
הקבוצה
האידיאולוגית
העליונה
שמנהלת
את
הראש
שלנו,
את
הראשים
שלנו.
היא
מנהלת
מסובבת
את
הראשים
שלנו
ממש
לכיוון
הזה
או
לכיוון
הזה,
וזו
הדאגה
שלנו,
של
אותה
קבוצה,
איך
לא
נסטה
מהדרך
ולא
נקבל
ערכים
שיכולים
להסיט
אותנו*.
ש:
למה
אתה
לא
יכול
למנות
את
העשירייה
הזאת..?
ר:
לא.
אתם
צריכות
וצריכים
בדיוק
לברר
מי
אתם
חושבים
שמסוגל
להיות
בעשירייה
העליונה
הזאת.
לא
לפי
שום
קריטריונים
זרים
אלא
רק
קריטריון
העליון
הרוחני,
נטייה
לחיבור,
נטייה
לאיחוד.
ש:
לרב
יש
עשירייה,
למה
שהם
לא
יהיו
חברי
הנהלה
הבאה?
ר:
אין
לי
כזאת
עשירייה.
אין.
יש
כמה
אנשים
שנמצאים
בקרבתי
והם
פשוט
עוזרים
לי,
עוזרים
לי
להתקיים,
לא
יותר
מזה.
זו
לא
קבוצה
ולא
עשירייה.
לכן
אין
כאן
מקום
לקנאה
ולכל
מיני
חשבונות.
לא,
הם
כמה
אנשים
שעוזרים
לי
להתקיים
בקיום
הגשמי.
*אני פונה לכולם, אתם צריכים לראות את הארגון בלעדיי, שאני כבר לא נמצא, איך אתם ממשיכים. ממשיכים את הניהול שלו, את קיום שלו עד גמר התיקון של כל האנושות*.
*אנחנו צריכים עכשיו לבנות כזאת צורת איחוד בינינו שבו נגלה את הבורא. לא צריכים את הרב ולא צריכים את העשיריות והקבוצות וכלום. הבורא יתגלה בינינו, רק כדי שהוא יתגלה אנחנו צריכים לבנות עשיריות באופן כזה שמהות עשירייה תהיה הבורא. החיבור של העשירייה ייתן לנו דמות הבורא. אתם עשיתם אותי, כך זה יקרה, לזה אני דוחף אתכם*. ברור?
אני חושב שדווקא מזה שאנחנו משתתפים וחושבים על כך, יהיה לנו יותר כוח בחירה, כוח בירור. *אתה רואה, אני מבזבז על זה בוקר שלם, יום שלם של לימוד אני מבזבז על כך. למה אתה חושב שאני לא שאלתי את עצמי מותר לי או לא מותר מכולם לגנוב כביכול כמה שעות? אלא אני חושב שזה דבר יותר חשוב מללמוד כמה דפים מתע"ס, הם יכולים לחכות עד מחר. זה חשוב מאוד*.
ש:
אבל
מי
יקבע
את
האידאולוגיה?
זה
מה
שחשוב.....
ר:
אתה
טועה.
*נראה
לך
שאנחנו
בקשר
בינינו
מבררים
את
האידיאולוגיה.
האידיאולוגיה
כבר
מוכנה.
על
כך
כותב
בעל
הסולם,
האידיאולוגיה
מוכנה
והשיטה
ברורה*.
אנחנו
רק
צריכים
להחליט,
וההחלטה
יכולה
להיות
ממש
יומיומית,
איך
אנחנו
מיישמים
את
האידיאולוגיה,
אותה
החלטה,
על
הפעולות
היומיומיות
שלנו.
זה
מתבטא
בלימוד,
בפגישות,
בסעודות,
בכל
מיני
דברים
כאלה.
*העיקר,
כל
האידיאולוגיה
היא
ביחס
של
האדם.
בשביל
מה
הוא
נמשך?
בשביל
מה
הוא
עושה?
בשביל
מה
מתחבר?
בשביל
מה
הוא
מגיע
לאיזושהי
סעודה,
לאיזה
קשר?
זו
האידיאולוגיה
שלו.
אין
כאן
סודות,
זה
רק
הפעולות
שבהם
אנחנו
מרכיבים
יותר
ויותר
את
הכוונה
שלנו
עד
גמר
התיקון,
למה
אנחנו
נמשכים*?