שיעור ערב 15.09.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש, מאמר "ענין למעלה מהדעת" - קטעים נבחרים

קריין: קטעים נבחרים מתוך מאמרו הרב"ש, "ענין למעלה מהדעת", אנחנו נמצאים בציטוט מס' 13.

"בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לעבוד באהבת חברים בתוך הדעת, היינו אם הוא משתדל לראות אצל החברים, שהם נמצאים במעלות הקודש יותר ממנו, בטח שזה יהיה יותר משובח. זאת אומרת, אם הוא רואה בתוך הדעת, שהחברים נמצאים קרובים לדביקות ה' יותר ממנו, בודאי זהו משובח יותר, מכפי שהיה צריך להאמין בלמעלה מהדעת. היינו, שבאמת הוא רואה, שהוא נמצא במדרגה יותר נעלה מהחברים, ובתוך הדעת הוא רואה תמיד, שהחברים נמצאים בשפלות, אלא למעלה מהדעת הוא מאמין, שיש לו לומר מטעם מצוה, שהוא צריך להאמין, שאיננו כך כמו שהוא רואה. בטח שבתוך הדעת, אם הוא יכול לראות שהחברים הם במעלות קודש, הוא יותר משובח.

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

למה בעל הסולם כותב כך? מתוך זה שאם אני רואה מישהו, חבר שלי, אבל שהוא נמצא בדרגה רוחנית יותר גבוהה ממני, עושה יותר, מתחבר יותר, משפיע יותר, בקיצור אדם יותר טוב בכל המובנים ממני, שהייתי מאוד רוצה להשתוקק להיות כמוהו לפחות במקצת, זה נקרא שאני משיג את הכלים שלו בתוך הדעת, שכבר תיקנתי את עצמי, ואני רואה שהחבר באמת יותר גדול ממני.

כי אנחנו בנויים בצורה כזאת על ידי האגו שלנו שאין יותר גדול ממני. יכול להיות שהוא יודע משהו, יכול להיות שהוא למד משהו, יכול להיות שהוא כך וכך, אבל הוא לא גדול מבחינת ההתקרבות לבורא, ההשפעה, המעלות הרוחניות, אין דבר כזה, אין. לכן אני צריך לראות את כולם בצורה כזאת באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת שהם באמת כאלה גדולים ואני הקטן מכולם, מכל החברים שלי.

אבל אם אני מגיע למצב שאני כבר רואה שזה כך, שהם יותר גדולים ממני ואני פחות מכולם, זה נקרא שאני רואה את האמת, שהאגו שלי מאפשר לי לראות את האמת. ואז אני באמת, לפי כמה שאני רואה אותם יותר גדלים ממני בפועל, לפי זה אני נמצא כבר ברוחניות, ואני רואה שהבורא נמצא בחברים שלי ומאיר לי משם. כך זה.

תחשבו, תשאלו אותי מחר, מחרתיים, לא לקפוץ מיד.

שוב.

"בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לעבוד באהבת חברים בתוך הדעת, היינו אם הוא משתדל לראות אצל החברים, שהם נמצאים במעלות הקודש יותר ממנו, בטח שזה יהיה יותר משובח. זאת אומרת, אם הוא רואה בתוך הדעת, שהחברים נמצאים קרובים לדביקות ה' יותר ממנו, בודאי זהו משובח יותר, מכפי שהיה צריך להאמין בלמעלה מהדעת. היינו, שבאמת הוא רואה, שהוא נמצא במדרגה יותר נעלה מהחברים, ובתוך הדעת הוא רואה תמיד, שהחברים נמצאים בשפלות, אלא למעלה מהדעת הוא מאמין, שיש לו לומר מטעם מצוה, שהוא צריך להאמין, שאיננו כך כמו שהוא רואה. בטח שבתוך הדעת, אם הוא יכול לראות שהחברים הם במעלות קודש, הוא יותר משובח.

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

שאלה: הרב"ש אומר שבתוך הדעת הוא רואה תמיד שהחברים נמצאים בשפלות, קטנים בשבילי, ואתה מספר לי שאני צריך לראות בפועל שהם יותר גדולים ממני. אז אני אומר לך שאני לא מסוגל, מה אני צריך לעשות בדיוק?

אתה צריך להתפלל לבורא, אין לך שום אפשרות אחרת, רק להתפלל לבורא שהוא יעזור לך לראות את האמת, שאתה הכי הכי נמוך מכולם.

תלמיד: ואז כתוב, מצווה לראות אותם שהם גדולים. למה הוא מתכוון, מה זאת אומרת מצווה לראות אותם שהם גדולים?

להגיע לתיקון כזה שאתה תראה את כולם יותר גדולים ממך. שכולם כבר נמצאים בגמר התיקון חוץ ממך, רק אתה נשאר כך, ועוד מעט הרכבת עוזבת וזהו, ואתה נשאר כאן לבד.

תלמיד: אז מה זה שאומרים לי, "תהיה מעל הדעת תחשוב שהם גדולים", מה אני צריך לעשות בדיוק, מה הכוונה שאני צריך לעבוד מעל הדעת עכשיו?

להאמין שהם יותר גדולים ממך, אמנם אתה לא רואה כי "עיניים להם ולא יראו". ולהתייחס אליהם כאילו שהם באמת גדולים, כמו שהיית מתייחס אליהם אם הם היו בעינייך גדולים. תתייחס אליהם כך, תבקש מהבורא שיעזור לך לראות אותם כך, והבורא ייתן לך כוח ואתה תראה אותם ואת כל העולם בצורה אמיתית. ואז אתה תראה שחוץ ממך אין מה לתקן.

תלמיד: אתה אומר לי בעצם, "תשחק. נכון שאתה רואה אותם קטנים אבל אתה תשחק שהם גדולים"?

כן, אבל זה משחק רציני, כי על ידי זה גדלים. משחק זה אמצעי כדי להיות גדול וחכם.

שאלה: הרבה פעמים שואלים את השאלה הזאת. אני צריך לראות את החבר מתוקן באמונה למעלה מהדעת, אבל נאמר שבעשירייה החבר לא מגיע לשיעורים, אני כאילו צריך להשתדל בכל זאת?

אני לא הולך לברר עכשיו כל מיני דברים, לא, מדברים בכללות. את כל הדברים הפרטיים האלה אני לא יכול לפתור, זה לא לעכשיו. אתה לא יכול לקחת משהו שבא לך באופן פרטי ולהתחיל לברר על חשבון כולם, לא.

קריין: אנחנו ממשיכים בציטוט מספר 14 מאותו מאמר "ענין למעלה מהדעת" של הרב"ש.

"היות לאחר שהאדם החליט ללכת למעלה מהדעת, ושלא להסתכל על כל הקושיות, מה שהגוף מתחיל לשאול, בזמן שהוא מתחיל לעבוד בדרך השפעה ואמונה למעלה מהדעת, והוא מתגבר על כל המכשולים, מה שהגוף מביא לו קושיות מכל העולם, והוא סוגר את העינים, ואינו רוצה להסתכל על שום דבר, שהוא בסתירה לבחינת מוחא וליבא, אלא החליט ללכת רק בלמעלה מהדעת. ואחר החלטה זו, יש לפעמים, שבאים לו פתאום תירוצים יפים, שהגוף מוכרח להסכים להתירוצים שלו. אם כן הוא רואה, שהוא הולך עכשיו בתוך הדעת. ומה יש בידו לעשות, בזמן שהוא רואה עכשיו, ע"י התירוצים שקיבל מלמעלה. והוא אומר לעצמו, ומה עלי לעשות, שאין לי עכשיו מקום, שאני אוכל לעבוד למעלה מהדעת. הלא אני רואה עכשיו, שכל מה שאני עובד בעמ"נ להשפיע, אני מבין, שכך צריך להיות. שכבר אין לו עכשיו שום קושיות על עבדות ה', שיהא מוכרח לעבוד למעלה מהדעת. והיות שעיקר עבודה הוא בלמעלה מהדעת, אם כן מה יש לו לעשות במצב כזה, שהוא נמצא בו."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

הוא לא נותן כאן פתרון, הוא רק מברר את הקושיה עצמה. שפתאום אדם מגיע למצב שהוא מסכים עם הכול. צריכים לעשות למעלה מהדעת? צריכים. צריכים ללכת כך? צריכים. צריכים לשמוע את פקודות הבורא? צריכים. ומה הלאה? את זה צריכים לברר. סעיף 14 הזה לא גמור.

שאלה: אני רואה שהחברים גדולים ממני. למה הרב"ש לא כותב לשרת את החברים כי אתה רואה שהם גדולים ממך, למה צריך ללכת בלמעלה מהדעת?

אם אנחנו עובדים בצורה נכונה, אנחנו מקבלים מלמעלה כל מיני קושיות. כי הבורא מעלה בנו רצון לקבל, ובתוך הרצון לקבל שכל הזמן גובר בי, גדל, אני לא יכול לראות את האחרים בצורה של גדלות, אני רואה אותם קטנים, פחותים ממני. זה תמיד כך אם אני מתקדם נכון בעבודה שלי. ואז אני זקוק לבורא שייתן לי את תכונת האמונה למעלה מהדעת, שאראה את הכול בצורת ההשפעה, שאז אראה את החברים יותר גדולים ואת עצמי יותר קטן.

ולפני שאני מבקש ומקבל עזרה מלמעלה לראות כך את העולם, אם אני מתקדם נכון, אני רואה את האחרים פחות ממני ואת העולם פחות בכלל, ואת עצמי גדול, עד שאני מבקש מהבורא. כשאני מתחיל לבקש מהבורא ומתחיל לעבוד על זה, אז לפעמים הבורא נותן לי כוח לראות את זה בתוך הדעת שהחברים שלי גדולים.

צריכים לברר את הדברים האלה בפועל, ואז אתם תראו שכך זה קורה. כי אם אתם נכנסים לקבוצה ואתם חדשים, אז אתם מקבלים שכולם גדולים, זה אפריורי, זה מלכתחילה כך, כי זה טבעי לכל דבר. אבל אם אתם נמצאים עם החברים קשורים יחד הרבה זמן, זה לא יכול להיות שאתם מגלים אותם כיותר גדולים. ועוד יותר מזה, אם אתם נמצאים בעבודה רוחנית, הבורא ייתן לכם דווקא מכשולים. אתם פתאום תראו שהחברים לא שווים שום דבר, שהם כלום, שהם חלשים, שהם טיפשים, כל אחד ואחד במשהו. את זה הבורא יסדר לכם. אלא כשתבקשו ממנו ותעבדו על זה חזק, אתם תקבלו הבחנות אחרות, הפוכות, שהם גדולים ואתה קטן. שהם יותר ויותר נעלים ומבינים ומרגישים ובכלל הם נמצאים ביניהם בקשר, הם עובדים את הבורא, הם יודעים איך לעשות את זה ואתה טיפש, סגור בצד בתוך עצמך ורק נדמה לך שאתה נפוח כזה, גדול. אבל זה כלום, אתה אפס, אתה אפילו לא מבין עד כמה אתה אפס. כל הדברים האלה צריכים להתבהר.

שאלה: בקטע כתוב, "אחר שהאדם החליט ללכת באמונה למעלה מהדעת". חשבתי שאמונה למעלה מהדעת זה מצב שניתן מלמעלה לפי יגיעת האדם.

כן, אבל האדם צריך להחליט על זה, זה לא שהוא עושה את עצמו כך, אבל הוא רוצה להגיע לזה, הוא צריך להחליט על זה.

תלמיד: איך בעשירייה אנחנו יכולים להחליט ללכת למעלה מהדעת?

אתם מחליטים שאתם מקטינים את עצמכם כל אחד כלפי החברים, שאתם חייבים בכוח לראות את האחרים יותר גדולים, שאתם פונים לבורא ומבקשים שיפתח לכם את העיניים ואת הלב לראות את כל החברים גדולים, כגדולי העולם ממש. אני צריך לראות את העשירייה שלי, שאם אנחנו מתחברים והחיבור הזה הוא תלוי בי, כי כולם כבר מחוברים ביניהם, שאם אני נכנס בהם ונותן את הכוח שלי ואנחנו כולנו מחוברים, אז מגיעים לגמר התיקון.

תלמיד: כלומר, האם כל חבר בעשירייה צריך להחליט את זה בשביל עצמו?

כל אחד צריך לברר, אבל אני צריך לדעת שכולם כבר ביררו, רק אני לא. כל העבודה תלויה בי.

שאלה: על המצב הזה שאני רואה את החברים כשפלים, אני כבר למדתי איכשהו איך להעלות תפילה, איך לבקש על זה. אבל איך על המצב הזה שרואים את הגדלות שלהם ואתה פתאום נכנס למצב שאתה לא יודע מה עושים כמו שהוא כותב, איזו תפילה צריכים להעלות?

לא הבנתי. אז על מה אתה מתפלל, אם כך, במקרה הראשון?

תלמיד: במקרה הראשון אני מתפלל כדי לראות את גדלותם. אבל ברגע שכבר קיבלתי את המצב, שאני רואה את גדלותם והכול בסדר, במצב הזה איזו תפילה אני יכול להעלות כדי באמת ללכת ולהמשיך את העבודה ולא ליפול למקום לא נכון?

אתה רוצה להיות מחובר אליהם, אתה רוצה להיות הכי קטן מהם, כמו שרב"ש כותב, כל הזמן לתמוך בהם יותר ויותר, כך להמשיך.

תלמיד: אבל העבודה למעלה מהדעת היא במקום הזה שאני צריך עכשיו להעלות תפילה עליהם.

כבר העלית את התפילה שהם יותר גדולים, ואתה רוצה להיות מחובר אליהם.

תלמיד: אז עכשיו זו רק ההשלמה על החיבור?

כן.

שאלה: בקטע הוא אומר שאתה מספר תירוצים והגוף מסכים. וגם יש מצב שאתה לא צריך לספר תירוצים כי בדעת לא נעים בכלל, אתה רץ למעלה מהדעת, אתה מתנפל על הלמעלה מהדעת כי הדעת היא בלתי נסבלת מכל מיני סיבות. אז מה עשיתי פה בזה, אני משתמש בזה לרעה? זה הופך להיות לי מין כלי לנחם את הרצון לקבל בכל זאת.

לא. אני רוצה להיות מחובר לחברים ובכל דבר ודבר לתמוך בהם, להחזיק אותם ממש על הידיים. ואני הקטן שביניהם ורוצה כל הזמן רק לעזור להם, להתבטל כלפיהם. אז אני מתפלל על זה שיהיה לי דבר כזה, שאני אראה אותם גדולים, שאני אראה את עצמי שמסוגל לתמוך בהם, להיות שייך להם. ובצורה כזאת אני רוצה לדחוף אותם כולם לגמר התיקון, למצב שהבורא יקבל אותנו יחד כולנו ויתלבש בנו וייהנה מאיתנו. ואני עושה את העבודה הזאת, מאחורה, שאני דוחף אותם לזה, מחזיק אותם בזה.

תלמיד: כשאני מרגיש שמכל העולם זה מגיע, לא דווקא מהעשירייה, כי בעשירייה דווקא אני מוצא את המקום הזה, אני כן רוצה להיות בזה, אני כן רוצה לעבוד למעלה מהדעת, אבל אני מרגיש שיכול להיות שזה נובע כי בדעת לא טוב לי להיות. אז המעבר הזה שאני מתחיל לעשות את הפעולות למען החברים ואני דוחף אותם מאחורה, יוצא גם כן כאילו שאני מטפל ברצון לקבל שלי?

אל תחשוב על זה עכשיו בינתיים. ודאי שבתת ההכרה אתה עושה את זה מפני ש[אתה] מרגיש שבזה אתה תגיע לגמר התיקון, שיהיה לך יותר טוב, שאתה תהיה יותר חכם וכולי. זה בינתיים, על זה עוד תבוא עבודה, אל תחשוב, אתה לא יכול בבת אחת לעבוד על כל הפרטים של הקשר שלך דרך החברים לבורא. אלא עכשיו אתה עובד על פרט אחד, על פן אחד, זה הכול. אחרת אתה תשבש את עצמך ולא תזוז.

שאלה: בעבודה למעלה מהדעת מה קובע יותר, הערבות שלי לחברים או האמונה שהחברים גדולים?

אתה לא יכול להגיע לאמונה בלי שאתה תקיים את חוק הערבות. חוק הערבות זה הכלי, והאור שממלא את הכלי נקרא "אור האמונה".

שאלה: למה זה נעשה ככה שאני רואה את החברים שהם גדולי הדור כאילו הם קטנים. בשביל מה זה?

כדי שאתה תעבוד על זה, לתת לך מקום עבודה, לכן אתה צריך כך לראות. זה הבורא מביא לך את התמונה הזאת. אתה צריך להגיע למצב שאין אדם ב"בני ברוך" שהוא פחות ממך, כולם גדולים, ואתה מסתכל עליהם ככה [כגדולים]. לא שכל אחד במשהו אחד, אחד יותר חכם, אחד מוסיקאי, שכל אחד מיוחד במשהו, זה תמיד ככה, ואתה על ידי זה שאתה רואה שיש לך גם כן משהו, אתה מרגיע את עצמך "גם אני בסדר". זה לא טוב. אלא כולם נמצאים בתכונות רוחניות ורק אתה נמצא ממש נטול כל תכונות רוחניות, אין לך.

(סוף השיעור)