שיעור בוקר 03.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 415. מאמר "החרות"

קריין: מאמר "החרות", "כתבי בעל הסולם" עמ' 415. "ארבעה גורמים".

כאן בעל הסולם מתחיל להסביר לנו איך אנחנו נמשכים בהתפתחות הרצון לקבל שבנו, ואיך על ידו אנחנו נמשכים למימוש מטרת הבריאה, שהכול יוצא כסיבה ומסובב.

ארבעה גורמים

"דע שבכל התהוות הנפעלת בבריות העולם, צריך להבין אותה, שאינה נמשכת בבחינת יש מאין, אלא יש מיש. דהיינו על ידי מהות ממשית, שפשטה צורתה הקודמת, ולבשה הצורה המתהוית עתה.

לפיכך יש לנו להבין, אשר בכל התהוות שבעולם, משותפים ארבעה גורמים, שמארבעתם יחד יצאה ונקבעה אותה ההתהוות, ונקראים בשם:

א. המצע.

ב. דרכי הגורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע, מצד עצמו, שאינם משתנים.

ג. דרכי הגורם ונמשך הפנימים שלו, המשתנים מסבת מגע עם כחות זרים.

ד. דרכי הגורם ונמשך של דברים זרים הפועלים עליו מחוץ.

ואבארם אחת אחת".

שאלה: הוא כותב, "אשר בכל התהוות שבעולם, משותפים ארבעה גורמים,". מהו המושג "התהוות"?

שמגיע להתגלות.

שאלה: הרי לומדים שהנברא הוא יש מאין. למה הוא רוצה להדגיש שהוא דווקא יש מיש?

אין שום דבר שמגיע יש מאין בעולמנו, אלא הכול מגיע דרך ההתפתחות בארבעה הגורמים האלה - מצע, גורם ונמשך מהמצע עצמו, גורם ונמשך מהכוחות הפנימיים, ומהזרים החיצוניים.

תלמיד: מה העניין שהרצון לקבל שנברא הוא יש מאין?

שיש לו התחלה ברורה. היה אין, וכשהוא מתהווה הוא נקרא "מצע", זאת אומרת שלפניו אין שום דבר. הצורה הראשונה של הנברא היא מצע.

תלמיד: מאיזה שלב בתהליך של התהוות הרצון לקבל מבחינת קוצו של י' עד להשתלשלות ובחזרה, מתי הרצון לקבל מוגדר יש מאין ומתי הוא הופך להיות יש מיש?

נקרא.

סבה א': המצע, חומר ראשון

"א. ה"מצע", פירושו, חומר הראשון המיוחס להתהוות הזאת כי "אין כל חדש תחת השמש". וכל התהוות אשר יקרה בעולמנו, אינה "יש מאין", זולת "יש מיש". אלא שאיזה ישות, פשטה צורתה הקודמת, ולבשה צורה אחרת, משונה מהקודמת. ואותה המהות, שפשטה צורתה הקודמת, היא מוגדרת בשם "מצע", שבו טמון הכח העתיד להתגלות, ולהקבע בגמר הצורה של אותה ההתהוות, ועל כן, ודאי הוא נחשב לבחינת הגורם העיקרי אליה."

שאלה: מה זה המצע, האם זה הרצון לקבל?

הוא הסיבה למה שיוצא ממנה.

תלמיד: מה זה אומר שהיא פושטת צורה ולובשת צורה?

הייתה לה צורה קודמת ולכן היא נקראת "סיבה א'", "מצע". וזה שהיא עומדת לקבל צורה אחרת עליה, זה הופך אותה למדרגה הראשונה בהתפתחות.

תלמיד: האם היא מקבלת עליה צורה אחרת?

עליה.

תלמיד: אז מה קודם לה? אם כך זה לא המצע.

קודם לה מצע א', סיבה א'.

תלמיד: אז מה זה מצע?

צורה ראשונה שלא היה שום דבר לפניה נקראת "סיבה א'" או "מצע".

תלמיד: ועל מה הצורה הזאת מתלבשת?

על כלום. יש מאין.

תלמיד: ומה משתנה כל הזמן? מה זה פושטת צורה?

עליה כבר באות הצורות הבאות.

תלמיד: מה זו צורה?

כך הוא קורא לשינוי בכל אותה סיבה א' שהופכת להיות לסיבה ב', ג' וד'. ארבע הדרגות האלה גורמות ליציאת הנברא השלם.

קריין: אנחנו בעמ' 416, טור א' למעלה.

סבה ב': הגורם ונמשך מצד עצמו

"ב. הוא סדר של גורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע, מצדו עצמו, ואינו משתנה. למשל, חטה שנרקבה באדמה, ובאה לבחינת זריעה של חטים. הרי המצב הרקוב הזה, מכונה בשם "מצע". כלומר, שיש להבין כאן שמהות של חטה, פשטה צורתה הקודמת שהיתה לה, דהיינו, צורת החטה. וקבלה בחינה חדשה, בתמונת חטה רקובה, שהוא הזרע הנקרא "מצע", הערום מכל צורה. שעתה, אחר שנרקבה באדמה, נעשית ראויה ללבוש צורה אחרת, דהיינו, צורה של חטים, הראויים לצמוח, ולצאת מאותו המצע שהוא הזרע.

זה גלוי וידוע לכל, שהמצע הזה, אינו עתיד להתלבש, בצורות של דגן, ולא בשבולת שועל, אלא רק בהשואה, אל אותה הצורה הקודמת, שהסתלקה ממנה, שהיא, החטה היחידה, ואף על פי שמשתנית בשיעורים מסוימים, הן בכמות והן באיכות, כי בצורה הקודמת היתה חטה יחידה, ועתה עשר חטים, וכן בטעם ויופי. אולם עיקר הצורה, של החטה, אינה מקבלת שינוי.

הרי שיש כאן סדר של גורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע מצדו עצמו, ואינו משתנה לעולם, שמחטה לא יצא דגן כמבואר. וזהו המכונה סבה ב'."

זה כבר משתלשל.

סבה ג': גורם ונמשך הפנימיים

"ג. הוא סדר דרכי "הגורם ונמשך", הפנימיים של המצע, שמשתנים, מסבת המגע ופגישה עם כחות הזרים שבסביבתו, שעמהם בא במגע. פירוש, כי אנו מוצאים שמחטה אחת הנרקבת באדמה, יוצאות ונולדות הרבה חטים, ולפעמים עוד גדולות ומשובחות, ממה שהיתה החטה בטרם שנזרעה.

הרי בהכרח, שיש כאן תוספת של גורמים, שהשתתפו והתחברו עם הכח הטמון מהסביבה, דהיינו "המצע", שמשום זה נגלו ויצאו כל אותם ההוספות בכמות ואיכות, שלא היו כלל בצורת החטה הקודמת. שהם, החומרים והמלחים שבאדמה, והגשם, והשמש, אשר כל אלה פעלו עליה, מתוך שהפרישו מכחותיהם והתחברו אל הכח הטמון במצע עצמו, אשר בדרך קודם ונמשך, והוציאו את הרבוי של כמות ואיכות, להתהוות ההיא.

ויש להבין שהגורם הג' הזה, מתחבר עם המצע בפנימיותו, מכיון שהכח הטמון במצע שולט עליהם, שסוף סוף השינויים הללו שייכים כולם למין החטים, ולא למין אחר. ולפיכך אנו מגדירים אותם לגורמים פנימיים, אלא שנבדלים מגורם הב' הבלתי משתנה, משום בחינה שהיא. מה שאין כן גורם הג' המשתנה בכמות ואיכות."

כאן בגורם ג' יש לנו אפשרות לראות איך זה משתנה ולא יוצא בצורה החלטית מצורתו הקודמת.

שאלה: הוא כותב שהחיבור הוא בין הכוחות הפנימיים. מה זה אומר?

בלי השפעה חיצונית.

תלמיד: כלומר לא השמש, המלח והאדמה משפיעים על החיטה, אלא הכוחות הפנימיים של השמש, המלח והאדמה משפיעים על הכוח הפנימי של החיטה, ונהיית איכות חדשה לחיטה הזאת?

ודאי שיש בחיטה את גורם ג', את סיבה ג', אבל כדי להפעיל אותה אנחנו צריכים שהיא תקבל עוד איזו השפעה.

תלמיד: אני שואל על ההשפעה הזו. האם היא קורית דרך הצורות החיצוניות של השמש, המלח והאדמה, או שהיא קורית על ידי חיבור פנימי של המצעים של כל הגורמים האלה?

לא. הוא כותב, "שלא היו כלל בצורת החטה הקודמת. שהם, החומרים והמלחים שבאדמה, והגשם, והשמש, אשר כל אלה פעלו עליה, מתוך שהפרישו מכחותיהם והתחברו אל הכח הטמון במצע עצמו, אשר בדרך קודם ונמשך, והוציאו את הרבוי של כמות ואיכות, להתהוות ההיא.

תלמיד: הוא כותב "מסבת המגע ופגישה עם כחות הזרים שבסביבתו, שעמהם בא במגע". זאת אומרת שהכוחות מתחברים, לא הצורות.

עדיין אין צורות.

תלמיד: אז מה זו התופעה הזו של כוחות שמתחברים?

הנברא שהגיע לסיבה ג' שמתעוררת בו, הוא מגיע אז להתהוות הכוחות שלו בצורה כמו שזה נקרא, "גורם ונמשך הפנימיים". הכוחות הפנימיים עכשיו יוצאים, מתרוממים ומראים את עצמם מתוך סיבה ב'.

תלמיד: הוא כותב, "מתוך שהפרישו מכחותיהם והתחברו אל הכח הטמון במצע עצמו".

כן.

תלמיד: החיבור הזה, מתי הוא יכול לקרות בין הכוחות?

מתי שיגיע זמן ההתפתחות שלו.

תלמיד: הוא כותב פה תהליך כרונולוגי, שהחיטה נרקבת באדמה, הופכת למצע, ואז יוצאים ממנה עשרה חיטים. החיבור בין הכוחות של המלח, השמש והאדמה עם המצע של החיטה מתי הוא קורה, באיזה מצב החיטה נמצאת?

כאשר צריכה לצאת ממנה סיבה ג'.

תלמיד: מה זאת אומרת?

שכבר נולד ממנה משהו חדש בכמות.

תלמיד: האם אפשר לומר שזה נקבע בשלב שהחיטה נמצאת באותו מצב של המצע, של הריקבון שהיא רק כוח?

הכוחות האלה, הפקודות האלה, נמצאים מלכתחילה בגרעין החיטה. אבל כשהוא מגיע להתפתחות שלו, לגורם ונמשך מהכוחות הפנימיים, אז יוצאת לו התוספת הזאת.

תלמיד: אם אני מבין נכון, אז זה קורה ברגע של חיבור הכוחות, עוד לפני שהחיטה הופכת לעשרה חיטים.

בכוח או בפועל?

תלמיד: בכוח. הוא כותב על זה ש"הפרישו מכוחותיהם".

זה משהו אחר "הפרישו מכוחותיהם", זו כבר פעולה.

שאלה: החיבור הזה של הכוחות הנוספים, האם הוא קורה בכוח או בפועל?

החיבור הוא בכוח. הוא כותב "הרי בהכרח, שיש כאן תוספת של גורמים, שהשתתפו והתחברו עם הכח הטמון מהסביבה, דהיינו "המצע"," וכולי.

תלמיד: החיבור בין הכוחות, אלו לא הצורות שמתחברות, אלו לא השמש, המים והאדמה שכבר מתחברים אל הצורה של החיטה, אלא המצע של השמש, האדמה והמלח, מתחברים עם המצע של החיטה, האם כך להבין?

לא. השמש, המים וכל הדברים האלה משפיעים על המצע של החיטה.

תלמיד: אז הצורות האלה הן כבר בפועל, זאת אומרת אלה לא הכוחות, לא המצעים.

לא. זו השפעה. נראה לי שאתה לא מבין בדיוק מה הוא "המצע". הוא מעין די-אן-איי, משהו שנמצא בתוך הגרעין עצמו, ועכשיו יוצא על ידי כוחות הגורמים האלה החוצה.

תלמיד: האם החיבור יכול לקרות בכל שלב של החיטה?

לא. רק אחרי סיבה ב' יוצאת סיבה ג'.

תלמיד: זאת אומרת החיטה, אם היא תצא עשרה חיטים או תצא חיטה טעימה יותר, זה נקבע בשלב שהחיטה היא רקובה.

זה לא נקבע שם, אלא זה כך יוצא, כסיבה ומסובב.

תלמיד: מתי החיבור הזה קורה?

לפי סדר.

תלמיד: האם אפשר להסתכל על השעון ולהגיד עכשיו החיטה נמצאת בחיבור עם הכוחות הנוספים?

אם אתה מכיר אותה, אז אתה יכול להגיד, כי את כל הכוחות האלה יש לה כבר מבפנים.

תלמיד: האם זה קורה בזמן שהיא נמצאת בריקבון ובאין, במצב של מצע?

כן.

תלמיד: כלומר זה נקבע עוד לפני שהיא מתהווה מחדש.

כל השלבים האלה נקבעים מראש, רק השאלה מתי הם יוצאים זה מזה.

תלמיד: לא הבנתי. אם הם נקבעים מראש, אז מה העניין של תוספת סביבה פה?

חייבים להיות כוחות זרים כמו שהוא כתב, שהגורמים הפנימיים יכנסו במגע עם הכוחות הזרים, ואז יוצאת סיבה ג' הזאת לפועל.

שאלה: מה כבר קבוע במצע?

במצע קבוע הכול חוץ מהשפעת הכוחות הזרים. זו כבר שאלה, האם זה נמצא בה, או לא. זה כבר גורל, כפי שאנחנו אומרים.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שמשהו קבוע, מה זה אומר?

שיבוא הזמן וישפיעו עליה כוחות חדשים ויוציאו לפועל את הכוחות הפנימיים שלה.

תלמיד: מה זאת אומרת "יבוא הזמן"?

יבוא הזמן לפי הסדר, לפי מה שכתוב בנשמה.

תלמיד: האם במצע יש מין סדר של פקודות, אחת, שתיים, שלוש, ארבע?

ודאי, סיבה א', ב', ג', ד'.

תלמיד: ומה מניע פקודה אחת לעבור לפקודה שתיים, לעבור לפקודה שלוש?

הסדר של ההתפתחות בכל פקודה ופקודה.

תלמיד: הסדר קבוע, אבל מה קובע שזה עובר מאחת לשתיים דווקא עכשיו ולא עוד שנה?

השפעת הכוחות הזרים הללו.

תלמיד: מה בכוחות הזרים מעביר שלב?

מה שהיה בחבילה הקודמת ישפיע על החיטה ויגמור את העבודה עליה.

תלמיד: סדר ההתפתחות קבוע אבל יש משהו לא קבוע. מהו הדבר הזה ומה בדיוק משפיע עליו שמניע אותו לשלב הבא?

זה מה שהוא כותב בסיבה ג', "הרי בהכרח, שיש כאן תוספת של גורמים, שהשתתפו והתחברו עם הכח הטמון מהסביבה, דהיינו "המצע", שמשום זה נגלו ויצאו כל אותם ההוספות בכמות ואיכות, שלא היו כלל בצורת החטה הקודמת. שהם, החומרים והמלחים שבאדמה, והגשם, והשמש, אשר כל אלה פעלו עליה, מתוך שהפרישו מכחותיהם והתחברו אל הכח הטמון במצע עצמו, אשר בדרך קודם ונמשך, והוציאו את הרבוי של כמות ואיכות, להתהוות ההיא." זאת אומרת כבר יצאו ממנה כל הכוחות שהיו בה. ו"סבה ד': גורם ונמשך מדברים זרים". זאת אומרת, לא ממה שהיה בה בפנים כמו בסיבה ג', אלא מה שמשפיע עליה מבחוץ שזו סיבה ד'.

תלמיד: אז יש מצע שבו הכול קבוע, יש גורם ונמשך מצד עצמו, מין סדר התפתחות מסוים. ובנוסף, יש גורם ונמשך פנימיים שיכולים לנוע רק מתוך מפגש עם משהו אחר שזה לא הם.

כן.

תלמיד: ויש את ד'. אנחנו תמיד אומרים שזאת הסביבה. מה זה ד'? הוא לכאורה פתוח, הוא לא מוחלט.

הוא איננו מוחלט, והחיטה, או מי שנמצא בהתפתחות, מקבל את ההשפעה הזאת ככוח זר, לא רצוי, שלא נמצא בה. לוחצים עליי מבחוץ ואני חייב בצורה כלשהי להשתנות על ידם.

תלמיד: רק אותו אפשר לשנות.

כן.

תלמיד: האם הוא משפיע על כל שלושת הקודמים?

כן.

אני רוצה שאתם תשבו בבית עם העיפרון, ותקראו את זה מספיק טוב ותעשו חשבון מה ומי, ותתנו דוגמאות מהחיים שלנו.

שאלה: הוא מסכם את הכול בזה שאין שום חדש תחת השמש. בעצם מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו לא ממציאים שום דבר חדש, אלא מגרדים את הקליפה ומגלים. וכל ההשתלשלות היא לא תלויה בנו בכלל, הכול כבר נעשה מלמעלה. מה התפקיד שלנו בתוך הנושא הזה, האם רק לגרד את הקליפה ולגלות את כל החיטים?

אומנם זה התפקיד שלך, אבל לא אתה קובע את זה.

תלמיד: אם הכול נקבע מלמעלה, אז מה אנחנו עושים פה? אתה אומר שאנחנו לא קובעים כלום.

האם חשבת שאתה קובע משהו?

תלמיד: הבוקר באתי לעשירייה הבוקר עם חולצה לבנה, גם זה לא בא מההחלטה שלי, אז איפה ההחלטה שלי? מתי אגיע למצב שאני אחליט מתי אני בא עם חולצה לבנה בבוקר לעשירייה שלי? מתי זה אגיע למצב שאני כן אחליט לבוא באופן עצמאי ולא שהבורא שולט עלי?

אף פעם.

תלמיד: הכיצד זה?

כי מדובר בהסכמה שלך עם בורא עולם.

תלמיד: כלומר אין עוד מלבדו, הכול מלמעלה, האם זה אומר שאין לנו שום שליטה על כל התהליך של החיים שלנו?

קראת את זה פעם?

תלמיד: בוודאי. מתי מגיעים לחרות ממלאך המוות?

החרות היא לא בזה שאתה קובע מה יהיה, אלא היא בזה שאתה מסכים לגמרי עם מי שמבצע את כל הפעולות.

תלמיד: האם אין לי שום החלטה משלי, זה רק מה שהבורא מחליט?

יש לך החלטה להסכים עימו בכל וכול.

תלמיד: הוא מביא אותי לזה שאני חייב להסכים עם מה שהוא עושה.

הוא מראה לך איך זה קורה בטבע.

תלמיד: איפה החרות שלי? חשבתי שגם אני יכול להחליט החלטות.

החרות היא לא בלהחליט, אלא היא בזה שאתה מצטרף לבורא.

תלמיד: להסכים איתו.

כן.

תלמיד: כלומר אנחנו בובות עד הסוף.

זה לא נקרא בובות אלא בני אדם. לבובות אין שאלות כאלה.

תלמיד: הבעיה שאין לנו שום השפעה על התהליך, אין לנו שום החלטה. אני חשבתי לתומי שיש לנו השפעה על ההחלטות של התהליך.

כן, לזרז את התהליך.

תלמיד: רק לזרז.

כן. זה לא מספיק?

תלמיד: אני מקבל כל דבר שתגיד. כלומר אנחנו לא יכולים להשפיע על התהליך אלא הבורא הוא שמחליט בשבילנו, ומה שהוא מחליט כך נעשה.

לא בדיוק.

תלמיד: מה זאת אומרת לא בדיוק?

כי אתה בעבודה הפנימית שלך מסכים עם הבורא, דורש, מבקש, מזרז, אתה קובע כאן הרבה דברים. אבל זה שתגיע לגמר תיקון, זה בטוח.

תלמיד: אתה אומר שהוא דבר מושלם ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו לשלמות הזאת.

כן. אבל אתה עובר את כל התהליך משלילי עד חיובי.

תלמיד: ועל אף שאנחנו לא מבינים היום כמה הוא שלם, עלינו לעשות שיווי צורה עם השלמות הזאת.

כן, למעלה מהדעת.

(סוף השיעור)