שיעור הקבלה היומי6 מרץ 2023(בוקר)

חלק 1 שיעור בנושא "פסח - שאלת אברהם: במה אדע כי אירשנה"

שיעור בנושא "פסח - שאלת אברהם: במה אדע כי אירשנה"

6 מרץ 2023
תיוגים:
לכל השיעורים בסדרה: פסח
קשור ל: פסח 2023
תיוגים:

שיעור בוקר 06.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא פסח – קטעים נבחרים מן המקורות. קטע מס' 5.

בשבילנו פסח הוא החג הכי גדול, כי זה חג של יציאה מהאגו שלנו, מהרצון לקבל שלנו, מניתוק מהבורא, מהתרחקות מהחברים. פסח הוא תחילת הדרך הרוחנית, אנחנו יוצאים מהמלחציים של האגו שלוחץ ולא נותן לנו לנשום, אנחנו רוצים לברוח ממנו ולהתקדם לחיבור בינינו, להגיע להתקנת הכלי של אדם הראשון, כלי אחד, נשמה אחת, ולהרגיש שם עולם רוחני אחד, אור אחד, בורא אחד ואנחנו יחד.

זה חג מאוד מאוד חשוב, אין חג יותר גדול מפסח. פסח מהמילה פָּסַח, שהאדם פוסח, עובר ממצב על מנת לקבל למצב על מנת להשפיע. ולכן היציאה מהאגו שלנו, מהרצון לקבל, מהטבע הארצי, המלאכותי שהבורא ברא, היא באמת חג גדול מאוד, ממנו אנחנו מתחילים הכול.

קריין: נתחיל מקטע מס' 5, כותב הרב"ש.

"שאלת אברהם היתה, שאברהם ראה מהי ירושת הארץ, שהיא ענין מלכות, הנושאת את השפע העליון, הכולל ה' בחינות נרנח"י דקדושה. וידוע, שאין אור בלי כלי, היינו שאין מילוי בלי צורך. ואברהם ראה, שאין לישראל צורך להשיג שלימות המדרגה. אלא, שאם ישיגו קצת הארה מלמעלה, כבר יהיה להם סיפוק. וממילא אין להם צורך להשיג את הנרנח"י דנשמה הכלולה במלכות, שזו נקראת "ירושת הארץ"."

(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

קודם כל אדם צריך להרגיש שיש לו צורך בכלי, שיש לו רצון לקבל את כל חלקי הנשמה, את כל המילויים שימלאו את הנשמה, שיבואו וימלאו את כל הפנימיות שלו. שבכל מחשבה, בכל רצון, תהיה לו רק נקודת קשר עם הבורא. ואם הוא כבר נמצא במצב כזה, אז הוא כבר הכין את עצמו ליציאה ממצרים.

שאלה: מאיפה בא הצורך לכלי?

כל הצרכים באים מלמעלה, טובים, רעים, לא חשוב איזה, וגם כל המילויים אליהם באים מלמעלה, ולכן אין שאלה מאיפה הכול בא, הכול בא מהבורא שרוצה לגדל אותנו. כמו שאנחנו כלפי הילדים שלנו, כלפי התינוקות, אנחנו מעוררים בהם כל מיני שאלות, כל מיני דרישות, אנחנו רוצים שהם יבקשו, ידרשו מאיתנו, ירצו לקבל מאיתנו כל מיני מצבים חדשים, ואנחנו נשמח לעשות את זה עבורם, לספק להם מה שהם צריכים, מפני שעל ידי זה הם נכנסים לחיים.

לפי הטבע אין לאדם תענוג יותר גדול מלראות את הבן שלו מתפתח ומיום ליום מקבל הבחנות חדשות בעולם הזה, ואחר כך גם בעולם העליון. אבל הדברים האלה לא מגיעים בצורה חלקה, אלא כמו שלבורא יש "צער גידול בנים" מה שנקרא, כך גם לנו כלפי הילדים שלנו יש צער גידול בנים. בצורה כזאת אנחנו מתחילים להבין אותם, להבין את הבורא, ומתוך זה אנחנו יכולים ללמוד הרבה על היחסים שלנו עם הכוח העליון.

תלמיד: אבל כתוב, "ואברהם ראה, שאין לישראל צורך להשיג שלימות המדרגה." אם הצורך מגיע מלמעלה, אז איזו ציפייה יש מישראל לגבי הצורך?

לסדר הכול כדי שהבן הקטן שלי ירצה, יקבל מלמעלה צורך. הכלים באים מהבורא, "בראתי יצר הרע", וכשהנברא מקבל רצונות, מחשבות, כוונות, כל מיני סימנים שלא נותנים לו מנוחה במצב הנוכחי, אז הוא מתחיל לשאול, מתוך הרצון האגואיסטי שלו, בשביל מה ולמה אני צריך את זה, כי לפי האגו הוא לא רוצה לזוז בכלל. אבל הוא בכל זאת מתפתח כך, מחוסר ברירה, דוחפים אותו. יש שני מלאכים, כוחות, שהם מזיזים את האדם, מוציאים אותו מהתרדמה.

שאלה: כתוב כאן שאברהם ראה מהי ירושת הארץ, שזו מלכות שיש בה את השפע העליון. למה הבורא לא אמר לאברהם, הראיתי לך את הגילוי הזה ואתה תלמד אותו את עם ישראל? למה הוא לא יכל ללמד את עם ישראל, אלא היה צריך להכניס את כל העם לגלות? זה לא ברור, כי אנחנו לומדים שצריך ללמוד את המצבים האלה שכתובים בחכמת הקבלה, אבל פה לא, אומרים שהם צריכים להיכנס לגלות. למה זה כך?

מפני שבלי הרגשת הגלות, בלי הכרת הגלות, אי אפשר להגיע לגאולה, יתרון האור הוא רק מתוך החושך. ולכן אם המטרה של הבורא היא להביא את הנבראים, את כל הרצון לקבל שברא למצב שהרצון לקבל יהיה בכוונה בעל מנת להשפיע, אז אין לו ברירה כביכול, זה נקרא "נמכרתי איתכם", אם הוא בחר את הדרך הזאת, אז הוא כבר חייב להעביר אותם. זה לא שהוא מתחרט בדרך, אלא להעביר את הרצון לקבל לכוונה בעל מנת להשפיע, זו בעצם הדרך הנכונה, היחידה, שהבורא יכול לעשות עם הרצון לקבל של הנבראים כדי שהם יגיעו לאותו מצב כמוהו, על מנת להשפיע.

תלמיד: האם גם אנחנו צריכים לעבור את מצב הגלות כל פעם?

כן, ודאי. בלי גלות אין גאולה, למדנו את זה. ההבדל בין גלות לגאולה הוא באות א', אלופו של עולם. כשמתחיל להופיע הבורא בחיים שלנו, אז מתוך הגלות נעשית גאולה.

תלמיד: דיברנו על כך שעכשיו מספיק לנו רק ללמוד את המצבים האלה שעליהם המקובלים מספרים לנו ולהשתוקק להיות במצבים האלו, אנחנו לא חייבים לעבור אותם.

אבל זה מה שיש, לא צריכים יותר. אם אתה קורא, אם אתה שומע, אם אתה מרגיש בפנים איך זה עובד, אז אתה לא צריך יותר. זה נקרא שאתה לומד, שאתה עובר, שאתה מרגיש, שאתה חי, חש.

תלמיד: האם אברהם יכל היה לספר לתלמידים שלו, לעם שלו את מה שהוא גילה ושהם פשוט ישתוקקו למצב הזה?

לא. בלתי אפשרי להסביר את המצבים האלו במילים, למסור אותם סתם בתוך סיפור. האדם צריך לעבור את המצבים בתוך הרגש שלו, בתוך ההרגשה הפנימית, לכן כל הדרך היא כל כך ארוכה והיא צריכה לעבור על כל אדם ואדם, על כל יצור ויצור.

שאלה: האם אפשר להגיד שככל שאתה משתוקק להגיע למדבר ומתחבר יותר עם החברים, כך מגיעות לך יותר בעיות גשמיות ואתה מזדהה עם הכאב של האנשים החיצוניים?

לאו דווקא, לא בהכרח. אפשר לעבור, לעשות מעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע בצורה חלקה. זה תלוי בשורש הנשמה, בכל מיני תנאים, עד כמה יש סביבך חברה חזקה שיכולה ממש להיות איתך יחד בחיבוק. יש הרבה צורות לעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

וזה לא בבת אחד, זה לוקח שנים, זה לוקח ארבע מאות שנה. הגלות עצמה, להבין את הגלות, להרגיש את הגלות, זה בארבע דרגות של דומם, צומח, חי, מדבר שבאדם, א', ב', ג', ד', ורק בהתאם לזה האדם מתנתק מעל מנת לקבל בכל מיני צורות עובי של הרצון לקבל ומתעלה מעליו ויכול לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זה נקרא "יציאת מצרים", ויש בזה הרבה שלבים ותת שלבים.

תלמיד: בכל אופן אם זה מורגש ככה, מה לעשות? להחזיק בעשירייה ולבקש מהבורא אמונה?

ודאי, כל היציאה ממצרים היא כשפונים לבורא ומבקשים, דורשים, ממש בוכים, וזה מתוך החיבור שלנו. עלינו יש תמיד שתי פעולות, רק שתיים, להתחבר בינינו, ולפנות לבורא עם בקשה.

שאלה: אנחנו לומדים שתמיד יש חיסרון, ואחר כך הארה לפי סדר המדרגה. האם בין מצב למצב יכול להיות מצב שבו האור יסתום אותנו, ומה האור הזה?

זו לא שאלה. אנחנו צריכים להמשיך עם העצות שהמקובלים נותנים לנו. זאת אומרת, להתחבר בינינו, ובחיבור לפנות לבורא. בעצם לראות בזה את כל האמצעים שיש לנו. אנחנו לא צריכים שום דבר נוסף, לא צריך לשנות כלום, לא במשפחות, ולא במדינות, רק חיבור בינינו, ופנייה מתוך החיבור לבורא.

שאלה: כל אחד מאתנו עבר את הדרך הפרטית שלו לפני שהוא התאסף פה בבני ברוך, בקבוצה הגדולה. אפשר לקרוא לזה היציאה הפרטית שלי מהגלות?

מהגלות הפרטית, כן. כשהגענו לקבוצה גדולה שיכולה לספק לנו את החברה שיוצאת ממש מגלות מצרים, כן, זה כבר חלק גדול מהיציאה. זה שאנחנו יושבים יחד, מתחברים יחד, לומדים יחד, ויכולים לעודד ולעזור אחד לשני בכל מיני אמצעים, עם ספרים, סרטים, לימודים, שיעורים גם לגברים וגם לנשים, זה כבר נקרא שהעָם מוכן ליציאת מצרים.

אמנם הוא עדיין לא מוכן בצורה פנימית, אלא חיצונה, אבל בכל זאת הוא הכין את עצמו. הוא מחזיק את עצמו, הוא רוצה ללמוד מה זה נקרא שלבי יציאת מצרים. אנחנו רוצים שהשלבים האלה של היציאה מהאגו יעברו עלינו, ונרגיש על עצמנו כל אחד, וכולנו יחד. מה זה נקרא לצאת מהאגו, מה זה נקרא להתעלות מהעולם הזה לעולם העליון, מה זה נקרא לצאת מהרגשת המציאות הגשמית שקיימת בעל מנת לקבל, להרגשת המציאות הרוחנית שקיומה בעל מנת להשפיע.

נקווה שבקרוב נרגיש את זה, ואז אני לא אצטרך להתאמץ להסביר, כי אי אפשר להסביר את זה. זה כמו לדבר על מקומות ביקום שקיימים אחרי התפיסה הרגילה שלנו. יש כל מיני מקומות, אזורים ביקום שבהם קיימים חוקים אחרים, תכונות אחרות, ומי יודע איך מתקיימים שם כל מיני נבראים, באילו צורות, וכן הלאה. אז אנחנו הולכים להכיר בהם.

תלמיד: ומה זה גלות של עשירייה עכשיו? זה כלפי הקבוצה הגדולה שלנו?

גלות של העשירייה זה כשהיא מרגישה שהיא לא מספיק מחוברת כדי לגלות בה את כוח הבורא, ולהרגיש את עצמה "כאיש אחד בלב אחד". במידה שהם מתקרבים כך זה אל זה, זה נקרא שהם מתעלים רוחנית זה אל זה.

שאלה: האם האדם צריך להאמין בישועה בזמן שהוא נמצא בגלות?

ודאי. הבורא מסביר לנבראים על הגלות עוד לפני שהם נכנסים למצרים. הוא אומר זאת לאברהם, שהוא הכין את המצב שבו הם יהיו בגלות, וירצו מאוד לצאת ממנה, שהוא מכין להם את הגלות. ולאט לאט הם יסבלו ממנה.

בהתחלה הם נכנסו לגלות בהרגשה טובה, שהיא לטובתם, שהם בארץ טובה, ויפה. אבל אחר כך הם הרגישו שהמצב הזה הוא מצב גרוע. לא בגלל שחסר להם משהו גשמי, אלא בגלל הניתוק מהבורא, בגלל שהוא לא נמצא איתם. הם יתחילו להרגיש, לאתר את זה, וזה מה שידחה וידחוף אותם ממצרים.

במצרים יש כל טוב, כל מה שאתה רוצה, חוץ מהכרת האלוהות. תאר לעצמך שאתה נמצא במצב שאין לך חסרונות שאתה לא יכול למלא בצורה גשמית. שיש לך כל מה שיש בעולם הזה, ואתה תקבל יותר ויותר, אבל חסר לך דבר אחד, הכרת האלוהות.

זאת אומרת, אנחנו יכולים לאתר את עצמנו עכשיו כנמצאים במין מצרים. קח את כל העולם הזה, רק תעזוב את השגת הבורא, ואתה במצרים. ואם אתה רוצה רק להשיג את הבורא, וכל הדברים הגשמיים שאתה מקבל, הם בשבילך כאלה שאתה לא יכול למלא בהם כלום בנשמה שלך. נפתח לך כלי של הנשמה, ואתה לא מסוגל להרגיע את עצמך. אתה מרגיש שהחיים שלך בכל זאת ריקים. בעצם לא חסר לי כלום בצורה כלכלית, ובעוד כל מיני צורות, אני חי בצורה טובה יותר מרוב בני האדם בעולם הזה, אבל אני לא מחשיב את זה, כי זה טוב רק כדי להתקיים.

וסך הכול מה אני עושה, בשביל מה אני חי? איך אני גומר את החיים, ומי יודע מתי הם יגמרו? יכול להיות היום, יכול להיות מחר, יכול להיות בעוד עשרים שנה. אבל בכל זאת הסוף יבוא. מי יודע עם אילו תוצאות אני אצא מהם, ומה אני רוכש כשיש לי הזדמנות כזאת.

אני מסתכל על מיליארדי האנשים שאין להם שום הזדמנות להכיר את המצב שבו הם נמצאים, ואני כן מבין, במשהו לפחות, שיש עוד מה להוסיף, להשיג. שיש לאדם אפשרויות להשיג עוד עולם אחר שקיים ביקום שלנו, בתפיסה שלנו, את העולם הרוחני.

ושאני יכול לעלות לדרגה בה נמצא הכוח העליון, ולראות את כל העולם, את כל בני האדם, את עצמי, מהמצב העליון.

זה מה שמציל אותנו. כשהמחשבות האלה באות אלינו, הן ממש מצילות אותנו מלהישאר בהמה.

שאלה: מה יכול להגביר את הרגשת מידת הגלות, ובמה היא תלויה? איך אנחנו יכולים לחזק את החיסרון להרגשת מידת הגלות?

קודם כל זה תלוי בשורש הנשמה. אם לפי שורש הנשמה, זאת אומרת בנקודה הפנימית שיש בתוך רצון האדם, הוא שייך לאותו רצון שצריך להשיג את הקשר עם הבורא, הנקודה הזאת נקראת שורש נשמה. אם זה מושך אותו, אם האדם משתוקק לכך, ועושה כל מיני פעולות, הוא קורא, שומע, חוקר, לא יודע איפה ללמוד על זה, עד שהוא מגיע אלינו, וכך הוא מתקדם. .

שאלה: דיברת על חיסרון בהרגשת האלוהות. איך החיסרון בהרגשת הא-לוהות מגיע להכרה שלנו, למודעות שלנו מתוך אותם מאמצים שאנחנו עושים, מתוך אותה יגיעה? איך אנחנו מוסיפים יגיעה כדי שזה יהיה אצלנו במודעות?

לא אנחנו עושים את זה, אלא האור העליון שבכל רגע ורגע מגביר את עצמו בפעולתו עלינו. הוא מאיר עלינו יותר ויותר, על כולם, על כל בני האדם, על כל באי עולם. ואז אנחנו, כל אחד לפי הרצון שלו, מתקדם כך להרגיש יותר את החיסרון שלו. ככל שהאור פועל יותר, האדם מרגיש יותר חיסרון, וכך הוא מתפתח.

הבורא מסובב לנו כל מיני מצבים, ועל ידם אנחנו מתפתחים. כמו שאנחנו לוקחים את הילדים שלנו לכל מיני חוגים, מביאים להם כל מיני משחקים, ציורים, סרטים, מלמדים אותם שירים, וככה הם מתפתחים. זו בדיוק גם צורת ההתפתחות שלנו.

תלמיד: אז החיסרון הזה, התחושה הזאת של רצון חדש או הריקנות הזאת שאנחנו מדברים עליה, זה משהו שמתפתח ומורגש בכל האנושות, בסופו של דבר זה יקרה גם באנושות עצמה?

כן. זה יהיה מורגש בכל האנושות. ולא כמו אצלנו, אחד אחד בצורה בדידה, אלא זה יהיה מורגש בחלקים גדולים, בגושים גדולים באנושות. תהיה להם איזו מין התעוררות, נניח שכל סין מגלה את עצמה שיש לה יחס לזה, וככה זה יהיה בהרבה חלקים בעולם.

שאלה: מה אברהם עשה כדי ליצור את החיסרון האמיתי לירושת הארץ עבור עם ישראל, מהו הכוח של אברהם, איך הוא יוצר את החיסרון הזה?

זה תלוי בשורש הנשמה. החיסרון שלו הוא חיסרון הכי פנימי שנמצא בנקודה המרכזית של כל הבריאה. ולכן הוא נקרא אברהם, אב של העם. זה התפקיד שלו. גם אתה נמצא באיזה תפקיד, אם כי אלפי שנים אחרי אברהם אתה מגיע לביטוי שלך. אבל גם אחריך יבואו עוד הרבה אנשים שאתה תצטרך למסור להם את שיטת התיקון שלהם ושיטת המילוי שלהם דרך שיטת החיבור שלהם וככה זה ייצא הלאה והלאה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לעזור אחד לשני להפוך להיות כוח אברהם?

אנחנו בשביל זה קיימים ומתחברים לקבוצות, לעשיריות. לכן המקובלים מלמדים אותנו להתחבר.

שאלה: איך אנחנו נכנסים למצרים? אנחנו מדברים הרבה על יציאה. איך להרגיש שאתה במצרים ממש?

הכניסה למצרים מתחילה בזה שאנחנו רוצים להיות מחוברים ומגלים שאנחנו לא יכולים להיות מחוברים. יש בתוכנו איזה יצר הרע שמפריע לנו, לא נותן לנו להיות מחוברים. בהתחלה אנחנו מכירים את הדברים האלה כטובים, אנחנו יכולים יחד לעשות משהו ולהרוויח, להצליח, אבל אחר כך אנחנו מגלים שזה בא כדי לעשות לנו רע, שזה נגדנו, נגד הרצון שלנו, וכך אנחנו מגלים את הכוח הרע כנגד כוח הטוב ומתחילה הגלות.

שאלה: איך להרגיש שאנחנו לא יכולים? כי בינתיים אנחנו צועקים שאנחנו מחוברים, שאנחנו בחיבור טוב, בהתקדמות.

אנחנו נלמד ואתה תראה. זה בדיוק עוד לפנינו.

שאלה: מה ההבדל בין להתקדם מתוך הרגשת גדלות הבורא לבין להתקדם להרגשת הגלות?

זה הולך במקביל. נתקדם ונראה, אנחנו עוד לא התחלנו.

שאלה: "חפץ חסד" זה שלב שהוא קודם לגלות? זאת אומרת חייבים קודם להרגיש את השלב הזה ורק אז להרגיש את הגלות.

גם וגם.

שאלה: קיבלנו במתנה את העשירייה, כלי לקבלת האור. איך אני יכולה להעריך את המתנה הזאת אם נעלמת החשיבות של העשירייה?

לבקש מהבורא שיראה לך מהי העשירייה בעצם, מה זה הכלי המיוחד, מה זה המצב המיוחד הזה שרק דרכו את יכולה לקבל קשר עם הבורא וככה להתקדם.

שאלה: כדי לקבל את מה שהבורא רוצה לתת לנו אנחנו צריכות ליצור חיסרון, אז איך אנחנו יוצרות את החיסרון הנכון?

בעשירייה. אין לנו עוד איך. כמו כשאנחנו ילדים, נכנסים לשחק עם ילדים אחרים ואחר כך אולי הולכים לגן ילדים, אחר כך לבית ספר, מלמדים אותנו איך להתנהג נכון, לדבר נכון, לבקש, לתת, לקבל, כך אנחנו גם צריכים ללמוד את הדברים האלה בקבוצה. בהתאם לזה אנחנו מקבלים הארה מיוחדת מלמעלה, מהבורא, וכך נתקדם. עוד נלמד את זה היום, מחר, מחרתיים, זה מה שאנחנו צריכים ללמוד.

שאלה: אנחנו מדברים על דרישה לכלי האחד. איך הדרישה הזאת מגדלת בנו את תכונת אברהם?

זה שאנחנו משתוקקים לכלי אחד זה נקרא שאנחנו מעוררים בנו את כוח אברהם. כי אברהם הוא אב העם. אב, אבא של העם. כלומר לפני אברהם לא היה מושג כזה – "עם", עם ישראל שמשתוקק ישר-אל. החל מאברהם זה התחיל ולכן אברהם נקרא אב העם.

תלמיד: איך מזה שאנחנו מושכים את תכונת האברהם אנחנו מגדלים את הכלי האחד הזה?

אנחנו משתוקקים להיות יחד באותה הנקודה של הרצון שבה יתגלה הבורא, זוהי ההתחלה של כלי אברהם, או התחלת כלי האדם.

שאלה: שמעתי שאמרת שבמצרים יש לך הכול, כל טוב, אבל חסר לך רק הכרת האלוהות. מה זה שחסר הכרת האלוהות?

כמו שאנחנו רואים לפי סיפור מצרים שיש שם הכול, חיו טוב בגשמיות. דומם, צומח, חי, מדבר, היה ממש ממלא כל אחד ואחד בכל דבר שצריך, חוץ מרוחניות. זאת אומרת – אין קשר עם הבורא. בסופו של דבר, מי שנמצא עם רצון לגלות את הבורא עובר מצב שנקרא "מצרים". יש לו כל דבר בחיים חוץ מרצון, יכולת, להשיג את הבורא, ועל זה הוא צועק. ובסופו של דבר כשהוא לא מסכים לשום פיצוי, רק להכיר את הבורא, זה מה שמוציא אותו ממצרים.

תלמיד: מהי העבודה במצרים? כי אמרנו שיש שתי פעולות, חיבור ותפילה, וכאן אין את הכרת האלוהות, אם כך, כלפי מה אנחנו עובדים?

במצרים אנחנו חייבים להיות מחוברים, העבודה היא כל הזמן רק בחיבור בינינו. אנחנו עוד נלמד מסיפור מצרים מהי עבודה במצרים, למה אנחנו צריכים להשתוקק, ובאיזה תנאי אנחנו יכולים כבר לצאת ממצרים.

תלמיד: איפה נכנס פה הקשר עם הבורא אם אין לנו את ההכרה שלו במצרים? איך אנחנו דורשים ממנו שיעשה עלינו עבודה אם אין לנו את הכרת האלוהות?

ניכנס לזה ונלמד את זה. יש לפנינו עכשיו זמן שבו אנחנו חייבים ללמוד מה מצבנו במצרים, בתוך האגו שלנו, איך אנחנו מכירים שזה אגו והוא לרעתנו, שאנחנו חייבים לברוח ממנו ואיך בורחים. את כל המצבים האלה אנחנו צריכים ללמוד, לאתר אותם, לראות שאנחנו נמצאים בהם, ולהשתמש בהם כדי לצאת ולצאת ברכוש גדול. כלומר אנחנו לוקחים את כל הרצונות הרעים שלנו שבמצרים, בורחים ממצרים, ומתקנים וממלאים אותם מחוץ למצרים.

תלמיד: מהו השלב הראשון שבו צריך להיות עכשיו ממוקדים?

אנחנו נלמד את זה.

קריין: קטע 6. כותב הרב"ש.

"ואברהם ראה, לפי הכלל "שאין אור בלי כלי", כלומר "שאין מילוי בלי חסרון", שאם ה' יתן לישראל קצת הארה והתעוררות מלמעלה, הם יהיו מסתפקין במועט, ולא יהיה להם שום חסרון למדרגות יותר גבוהות. אם כן ראה אברהם, שאין שום אפשרות שעם ישראל יוכלו לקבל את ירושת הארץ, מטעם שאין להם צורך לזה. 

וזו היתה השאלה "במה אדע". לא חס ושלום שהוא לא האמין מה שה' אמר לו. אלא שאלתו היתה, שאמר, שהוא לא רואה, שיהיה להם צורך לזה. כמו כשנותנים לאדם איזה דבר יקר ערך, אבל אם אין לו צורך לזה, אין האדם יכול להנות מאותו דבר. נמצא, אפילו שיתנו להם ירושת הארץ, אם אין להם צורך, אז לא יוכלו להנות מזה. והגם מצד הנותן הכל בסדר, אבל אם אין להתחתון צורך, מה הנותן יכול לעשות. וזהו ששאל אברהם." 

(הרב"ש. מאמר 44 "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה" 1991)

שאלה: בשביל מה אברהם וגם אנחנו צריכים לדעת על הגלות המתקרבת, מה זה נותן לנו? האם זה לא לוקח מאיתנו את העבודה? איך בכלל אני צריך לכוון את עצמי בצורה נכונה?

העניין הוא שההתעלות הרוחנית שלנו ודאי שקבועה מראש לכל אחד בכל נקודה בזמן, ועלינו בכל מצב רק לרצות שהדבר הזה יעבוד עלינו. לכן אין כאן שום דבר חדש או מפחיד. הבורא ברא את העולם בצורה מתוקנת, בגמר התיקון, "וראה כי הנה טוב מאוד"1, שגם טוב וגם מאוד, זאת אומרת כל הרצון להשפיע וכל הרצון לקבל, כולם יתחברו כדי לגלות את הדבקות הסופית בגמר התיקון. עלינו רק להגיע לכל המצבים האלה בעצמנו, ללמוד, כדי להשיג את דרגת הבורא, כי המילה "ישראל" מצביעה רק על הכיוון, ישר-אל, שלזה אנחנו צריכים להגיע. לאט לאט אנחנו לומדים את זה ומממשים את זה.

תלמיד: האם אפשר איכשהו להכין את עצמנו לגלויות האלה, או לבנות אותם בצורה נכונה, או לבד להגיע למצבים האלה? מה באופן פרקטי אנחנו יכולים ללמוד מהקטע הזה, מהניסיון הזה?

אנחנו צריכים להתחבר בקבוצה ככל האפשר, לעבור כל מיני מצבים בחיים שלנו, להבין שכל זה מגיע רק מתוך נקודת החורבן, מתוך נקודת השבירה, ואז כל אחד צריך להבין מה עליו לעשות, איך הוא מחזיר את עצמו לנקודת החיבור.

על אף שכל הכלים שבורים ואין קשר ביניהם, כולם נמצאים בניגוד ביניהם, וככל שאנחנו מתקדמים, כך יש יותר ויותר התנגשות בין הכלים האלה שהם הרצונות, המחשבות, הכוונות שלנו, אנחנו בכל זאת רוצים לחבר אותם יחד, לעשות מהם סריגה אחת. כך אנחנו לומדים את החיים. וככל שמתקדמים יותר, אז יש בעיות גדולות יותר, נשק גדול יותר, אגו גדול יותר, וככל שאנחנו נעשים חכמים יותר, אז יש לנו גם יצר רע טיפשי גדול יותר. ואנחנו לא מסוגלים לסדר שום דבר, עד שאנחנו מבינים שרק פנייה לבורא כדי שיסדר קשר נכון בינינו היא יכולה להקים לנו את החיים הנכונים. ואז במידה שהבורא פותח לנו את המערכת הנכונה, במידה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש עולם רוחני, איפה אנחנו חיים.

תלמיד: יוצא שהכול תלוי בחיסרון.

ודאי.

שאלה: איך להפעיל את החיסרון בעשירייה? איך להגדיל אותו?

בזה שאנחנו רוצים להתחבר יחד כדי להשיג את מטרת החיים בחיבור בינינו.

תלמיד: מה עושים?

מתחברים כדי בחיבור להשתדל להשיג את מטרת החיים. ואז תגלה בחיבור של העשירייה שלך את הבורא, שהוא נמצא שם בעשירייה.

קרין: קטע מספר 7, כותב הרב"ש.

"איך, אמר אברהם, איך יקבלו את האור, בזמן שאין להם כלים, הנקרא "צורך". אז אמר לו ה' "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". היינו, שעם ישראל יהיו בארץ, היינו ברצון, שלא שייך לעם ישראל, אלא הם יהיו תחת שליטת הרצון לקבל, שזה שייך לפרעה מלך מצרים.

"וענו אותם". כלומר, שעם ישראל יסבלו, מזה שאין הם יכולים לעשות מעשים בעמ"נ להשפיע, שזה יביאו להם דביקות בה'. אז הם יצטרכו שה' יעזור, כמו שכתוב "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם, ויזכור אלקים את בריתו את אברהם"."

(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

שאלה: מה זה "עם" בשבילנו? מהו המושג עם בעבודה שלנו?

אנחנו עוד לא משיגים את הקבוצה כך שאפשר שתיקרא "עם". אנחנו משיגים רק עשיריות, וגם לא משיגים אלא בעלמא, כי צריכים להקים את אותן עשיריות בינינו, עשיריות של גברים, עשיריות של נשים.

עם הוא כביכול מין קבוצה גדולה שלא מחלקים אותה בינתיים לעשיריות, למאות, לאלפים, אלא זו קבוצה גדולה שיש לה פחות או יותר מטרה והיא מסכימה איכשהו להתקדם לאותה המטרה.

תלמיד: זה משהו כללי.

זה בינתיים כללי, אבל אחר כך זה הופך להיות לעם, לעם ישראל, עם שמכוון ישר-אל. בינתיים עם זו מילה כללית. קבוצה עממית נקראת "עם".

שאלה: איך אנחנו יכולות להגדיל את ההשתוקקות, את הרעב, את הצורך, את התאווה הזאת לבורא?

על ידי דיבורים, חיבורים בינינו, עבודה משותפת בינינו, על ידי זה שמתחברים ומתפללים כדי לקבל מלמעלה רצון וצורך לזה. כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: כשאנחנו עובדות בעשירייה אנחנו לא מרגישות את החיסרון לתיקון, בעזרת מה מגיע הרצון הזה?

הרצון הזה מופיע על ידי האור העליון.

שאלה: כשיש לחבר עשירייה, שיעורי בוקר, הכול בסדר והוא מסופק, אז הוא יכול להישאר רגוע כך שנים. איך עושים כל פעם קפיצה כנגד הרצון המסופק?

עליו לשאול את עצמו, בשביל מה אני קם, מה אני עושה היום, עם איזו תוצאה אני צריך לסיים את היום, איך אני נראה כלפי האחרים, יש כאן הרבה דברים. אם אדם רוצה לעורר את עצמו, אז יש תמיד סביבו קבוצה גדולה, מחולקת לעשיריות, ואז הוא יכול לראות איפה הוא נמצא כלפיהם, כי "קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם"2.

תלמיד: אבל כל פעם שוכחים. למה השכחה קיימת?

לא שוכחים, אלא היא כדי לחדש את כוח התנועה קדימה, כדי שכל פעם תסתכל על האחרים ותרצה להיות לפחות כמוהם, או מעליהם.

תלמיד: אם אני לא רוצה להיות כמוהם, אז מה העבודה כאן?

אם אתה לא רוצה להיות כמוהם, אז אתה נמצא בפיגור.

קריין: נקרא שוב קטע מס' 7.

"איך, אמר אברהם, איך יקבלו את האור, בזמן שאין להם כלים, הנקרא "צורך". אז אמר לו ה' "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". היינו, שעם ישראל יהיו בארץ, היינו ברצון, שלא שייך לעם ישראל, אלא הם יהיו תחת שליטת הרצון לקבל, שזה שייך לפרעה מלך מצרים.

"וענו אותם". כלומר, שעם ישראל יסבלו, מזה שאין הם יכולים לעשות מעשים בעמ"נ להשפיע, שזה יביאו להם דביקות בה'. אז הם יצטרכו שה' יעזור, כמו שכתוב "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם, ויזכור אלקים את בריתו את אברהם"."

(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

מתחילת הבריאה, כשנעשתה שבירת הכלי של אדם הראשון, אז בכל חלק וחלק ודאי שיש ניצוץ. אין רצון לקבל בדרגת האדם שהוא בלי ניצוץ ששייך לקדושה. לכן כל בני האדם בגמר התיקון שלהם חייבים להגיע למצב של דבקות בבורא.

הכול התחיל מאברהם, לכן השם שלו הוא "אב העם", האב של האומה. אותה אומה, אותם בני אדם, כל האנושות שיצטרכו להתקרב לבורא ולהיות בדבקות עימו, הכול התחיל ממנו. אנחנו קוראים את הסיפורים האלה וצריכים להבין מה קרה עם אברהם בבבל, מה הוא עשה עם תרח, עם העם שלו, זאת אומרת עם קבוצת האנשים שהיו מוכנים ללכת אחריו, והם הלכו, יצאו מבבל ונכנסו לארץ ישראל. ודאי שכל הדברים האלה הם לא גיאוגרפיה, אומנם גם גיאוגרפית אנחנו יכולים לראות את זה, אלא הם לפי העליות הרוחניות.

אברהם נקרא אב האומה, "אב-עם", אברהם. לכן ממנו והלאה התחילה הקבוצה הזאת שנקראת "ישר אל", ישראל, להתקיים, ולפני כן היא לא התקיימה. כאן אנחנו רואים שמדובר על איחוד של בני אדם שקיבלו על עצמם מטרה רוחנית שאליה רוצים להגיע, וכך זה קורה. וכל השאלות של מצרים, שהם היו חייבים לעבור דרך המצב ביניהם שנקרא "מצרים", מצב לא טוב, זה כדי לחייב אותם להיות מחוברים יותר, כדי שכל אחד מהם ירגיש שאין לו ברירה, וכדי להינצל ממוות, ומוות כבר מורגש יותר ויותר כניתוק מהבורא, עליהם להיות יותר ויותר מחוברים ביניהם וכך הם יתקדמו.

שאלה: איזו דרישה צריכה להיות לישראל כדי להגיע לגאולה?

הם צריכים רק חיבור ביניהם, ולפתוח את החיבור הזה לבורא שיאיר בתוך החיבור, ואז מזה יהיה להם ידע, שכל, כוח, הכול. את זה חייבים.

תלמיד: איזו צעקה צריכה להיות בישראל?

צעקה לצורך זה, שיהיה להם הצורך הזה, ותהיה להם היכולת הזאת.

שאלה: שמעתי שאמרת שבגלות עלינו להתחבר כדי לגלות את משמעות החיים. מהי משמעות החיים?

משמעות החיים היא להשיג את הבורא שימלא את כל הרצונות והמחשבות שלנו. אז אנחנו עולים מהעולם הזה השחור, המנותק מהכול, לעולם העליון, נצחי ושלם.

תלמיד: איך אנחנו מקבלים את הטעם של משמעות החיים?

טעם בחיים אנחנו מקבלים כשמתחילים להרגיש את החיים הרוחניים. ולפני זה כדי לדחוף אותנו לחיים רוחניים אנחנו לא מקבלים טעם, אנחנו מקבלים חוסר טעם.

תלמיד: האם המשמעות היא שונה לכל אחד, או האם יש לכולם משמעות אחת?

לכולם יש משמעות אחת, אבל אנחנו יכולים לממש אותה רק כשאנחנו מחוברים יחד.

שאלה: אם האדם כבר התעורר והוא כבר לוקח חלק פעיל בפעילות של הקבוצה, מה יגביר את הרצון אצל אותו אדם?

השפעת הסביבה, חוץ מזה שום דבר רק השפעת הסביבה. הסביבה כוללת חברים, ספרים, לימוד, זה מה שיכול להגביר לו את הרצון.

שאלה: נאמר שעם ישראל יסבול מזה שהוא לא יכול לעשות מעשה השפעה. איך להגיע לכזה מצב של ייסורים מזה שלא יכולים להשפיע?

זה מצב גבוה שאפשר להשיג רק אם אתה מסתכל על החברים ומקנא בהם. צריך לקנא בהם, תראה איזה חברים יש לך, אני בטוח שאם תסתכל נכון תראה שהם ביניהם מחוברים יותר מאשר איתך. הם עוזרים אחד לשני, נמצאים בקשר גדול יותר מאשר בקשר איתך וכן הלאה. תמשיך לראות ותראה שבעצם אתה לא נמצא בתוכם, אתה נמצא איפה שהוא בצד. אתה תראה את זה ואז תרצה להיות בתוכם, יותר קרוב אליהם, ותתחיל לפעול איכשהו.

שאלה: אברהם זה כוח מלמעלה שמעורר בנו את החיסרון? האם אנחנו צריכים להתפלל לבורא שיתן לנו את כוח אברהם?

כן.

תלמיד: מי הם הצאצאים של אברהם בתוכי?

רצון להיות שייך לכל הכלי של אדם הראשון, שאתה רוצה להביא אותו לחיבור עם הבורא, זה נקרא "אברהם", אב העם.

שאלה: אנחנו רואים שני סוגים של מצרים, מצרים של אברהם ומצרים של ישראל. מה ההבדל כאן בעבודה בין שניהם?

ההבדל בעבודה הוא שעבודה זו היא פרטית יותר, וזו כללית יותר. אנחנו נדבר על זה בהמשך.

שאלה: האם יש מצבי ביניים בין העולם הזה לבין העולם הרוחני? כי לפעמים יש לי הרגשות מוזרות שאני לא יכול לקבוע אם הן רוחניות או גשמיות?

ההבדל בין רוחני לגשמי הוא פשוט מאוד, רוחני זה השפעה וגשמי זה קבלה. לכן זה לא שייך למחשבה זה שייך לרצון, אני רוצה לקבל או אני רוצה להשפיע, מה אני רוצה?

שאלה: אתמול במוסקבה עשינו התאספות נשית גדולה, היו נציגות של כל העשיריות, היה חיבור מדהים. יש כל שבוע כזאת התאספות, וכל פעם ניגשים לזה ביראה יותר גדולה, כבוד, אהבה יותר גדולה, כל עשירייה מתכוננת לזה. איך הפעולה הזאת יכולה בהמשך לקדם אותנו עוד יותר ליציאה ממצרים, או האם זאת בכלל תחילת היציאה ממצרים? האם זאת מדרגה של יציאה ממצרים?

באופן כללי זאת פעולה מאוד חיובית, מצד אחד. מצד אחר, צריך פשוט איכשהו לסדר את זה כך שכולם יגיעו, כולם ישתתפו, שכולם יבינו למה זה נעשה. תמשיכו בינתיים, אחרי זה נראה. אולי בפסח נדבר על זה, בעוד חודש, חודש וחצי בערך, אז נראה.

שאלה: מה ההבדל בהרגשה שלנו בין המושגים, 1 - "עם", 2 - "אברהם" אב האומה, 3 – "ישראל" ישר אל, 4 – בני ישראל ו-5 – יהודים?

זה נמצא בתוכנו, בעבודה שלנו. ככול שאנחנו מסוגלים לקבוע, להבחין מה היחס הנכון שלנו לזולת, לאחר, אז אנחנו יכולים להגיד שזה עם, אברהם וכן הלאה.

שאלה: כתוב בקטע, "כלומר, שעם ישראל יסבלו, מזה שאין הם יכולים לעשות מעשים בעמ"נ להשפיע, שזה יביאו להם דביקות בה'". ממה סובל עם ישראל, מזה שלא יכול לעשות מעשים בעל מנת להשפיע או מזה שלא נמצא בדבקות בה'?

זה אותו דבר פחות או יותר, כי זאת פעולה וזאת תוצאה, אבל זה אותו דבר.

שאלה: דיברת על זה שאנחנו צריכים להגיע לצורך, כדי שנהיה מסוגלים לצאת ממצרים, אז כמה גדול צריך להיות הצורך הזה, האם כל הכלי צריך להתחבר כדי שתהיה המסוגלות הזאת?

לא, מספיק מספר חברים.

שאלה: מה זה אומר שהבורא זכר את בריתו עם אברהם?

הוא לא התעסק בזה ועכשיו החליט להתעסק.

(סוף השיעור)


  1. "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" (בראשית, א', ל"א)

  2. (משנה אבות ד', כ"א)