סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 10.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות
אנחנו כבר הרבה פעמים דיברנו שיש לנו שני עולמות, שתי צורות הטבע, טבע לקבל שזה מחוצה לבורא, וטבע להשפיע שנמצא בתוך הבורא. טבע לקבל הבורא ברא בכוונה כדי שאנחנו נוכל להגיע לטבע להשפיע ולמצוא בו כל מיני הבחנות, מדרגות, פרצופים, ספירות, עולמות, כל מה שאפשר רק להבדיל. וכל ההבדלים הם יהיו כלפי הטבע המלאכותי הזה שהבורא ברא, בראתי יצר הרע.
בזכות זה שהוא ברא לנו את המצב שלנו שמחוצה לו, אנחנו יכולים לגשת אליו, לראות, לבדוק, לאבחן כל מיני דברים, ותמיד יהיו לנו הבחנות של דבר והיפוכו. זה לעומת זה עשה אלוהים, כדי שאנחנו נבדוק ונראה את הדברים האלה, נרגיש אותם, נחליט עליהם, וכך נוכל להבחין מי אנחנו, מי הוא הבורא, ומה המצב שבו נמצאים וצריכים להיות. לכן כל העבודה שלנו היא איך יותר ויותר לראות מצבים שונים, בין שני המצבים האלו לראות מצבים שונים, זאת אומרת מצב שאני נמצא ברצון לקבל שלי, ומצב שאני יכול להיות ברצון להשפיע. במלכות ובבינה, שתי צורות הטבע שיש לנו בכלל בכל המציאות, טבע לקבל וטבע להשפיע, טבע להשפיע זה הבורא, טבע לקבל זה הנברא.
איך אנחנו מגיעים לטבע השני, לטבע של הבורא? בזה שאנחנו מאבדים על ידי הטיפול מלמעלה את ההרגשה שנמצאים בטבע שלנו, בטבע דרצון לקבל, בטבע הנברא. אנחנו מרגישים את עצמנו מבולבלים, לא מבינים מה קורה לנו, וזה הכול כדי שנתחיל במקצת לאחוז בטבע השני, בטבע דהשפעה, בטבע העליון. כך אנחנו לאט לאט נכנסים בהדרגה, בכאלה קפיצות, שאדם מאבד בהן את היסודות שלו, במה אני נמצא, על מה אני סומך, וכן הלאה. וכך לאט לאט הוא מתחיל להבין שדווקא ההיפך, שאם יש לו נטייה לבורא, זה העיקר, וזה שהוא עכשיו מאבד את היסוד הגשמי שלו, זה טוב, זה לטובתו דווקא, שאין לו את זה.
אבל אם אין לו את זה אז מה יש לו? אין לו כלום. ואז הוא מתחיל לחפש מהו היסוד השני שיכול להיות. אצל כל אדם ואדם זה בצורה אישית, פנימית, פרטית מאוד. בסופו של דבר הוא מוצא שאם אני חושב על הבורא, אם אני מכוון אליו, אם הנטייה שלי לתת לו, להשפיע לו, לגרום לו טוב, יותר מזה אני לא צריך. זאת אומרת, טוב שאני לא חושב על עצמי. אולי אני אוכל לעשות תרגיל כזה שאני לא חושב על עצמי, אלא רק על הבורא, שאני לא רוצה להשפיע לעצמי שזה כל החיים שלי, אלא להשפיע לבורא בלבד.
אם אדם מאבד את היסוד שלו שהיה לו תמיד, וממש נמצא בין שמים וארץ, זה נקרא שמעלים אותו לדרגה חדשה. ואם הוא מסכים לשינויים האלה בעיניים עצומות, העיקר מה שנעשה עימו זה הבורא עושה, שאין עוד מלבדו, ודאי, וכך אדם מחזק את עצמו שמה שקורה לו זה הבורא, ורק הוא מטפל בו ואין כוח לאף אחד, ובכלל לא נמצא עוד אף אחד במציאות, כשאדם כך קובע, מתוך קביעת המצב הזה הוא עולה. לכן הוא מתחיל להבין שזה שאיבד ביטחון ברצון לקבל שלו ונמצא כביכול בין שמיים וארץ, זה כדי שיוותר על הרצון לקבל שלו ועל מה שהוא מרגיש בו, ושיתרגל להיות קצת ברצון להשפיע, בתכונת הבינה, ואז יגלה את המציאות העליונה.
קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך אמונה למעלה מהדעת, קטע מספר 14, כותב בעל הסולם.
"בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה.".
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
זה שנראה לנו שאנחנו נופלים ממצבינו ומרגישים את מצבנו כחושך, האמת שזה חושך לעומת החושים שלנו, שאנחנו לא מסוגלים בחושים שלנו לאתר, לראות, להרגיש איפה אנחנו נמצאים. אבל החושך יכול להיות כלפי החושים האגואיסטיים שלנו דווקא מזה שאנחנו עולים לדרגה יותר עליונה, ואז היא יכולה להיות מלאה אור, אבל החושים שלי הם לא שולטים בזה, ולכן כלפיי זה נראה כחושך.
לכן הוא אומר כך, אני קורא עוד פעם, "בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה," זאת אומרת יסוד שעליו הוא יכול לעבוד כרגיל, לעמוד, אז נעשה המצב שלו שחור," לא מהמצב עצמו, אלא מיחס האדם למצב הזה, כי הוא לא יכול להבחין בו שום דבר, "שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון," זאת אומרת אדם דווקא עולה מהמצב הרגיל שלו איפה שהוא היה שולט, מבין, מרגיש, וכשהוא עכשיו מבין את המצב שלו כחושך, זה לא חושך, זה הוא מרגיש את החושך, אבל בעצם זו מדרגה חדשה רוחנית יותר גבוהה. זה כמו שאצלנו נגמר היום ואנחנו נכנסים ללילה. למה צריך להיות לילה אחרי יום? צריך להיות יום עוד יותר גדול ועוד יותר גדול. לא. אלא כדי שאנחנו נעלה לדרגה הבאה אנחנו צריכים להתחיל אותה מהיכרות שלה דווקא מהחושך. "אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון," הוא דווקא עולה למדרגה יותר עליונה, אבל המצב שמרגיש הוא חושך, "ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון", שדווקא למצבו הקודם מזה שהוא משיג את החושך שבמדרגה עליונה, נעשה כתר למצב שהיה לו, המצב התחתון. מה זאת אומרת? "שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה". אם הוא עכשיו מוותר על כול הדעת שלו והולך ומקבל את החושך הזה שהוא חלק מהמדרגה הבאה, כי כל הזמן אנחנו עולים עולים עולים, אף פעם לא נופלים, מעלים בקודש, יוצא שאם אני מקבל כל מצב הבא כעלייה ומתחיל להתייחס אליו כמו מצב העלייה, אני באמת מגלה שהוא מצב יותר נעלה. ואפילו שנראה לי כחושך, זה בצורה סובייקטיבית כך נראה כלפיי, כך אני מגלה את זה. אבל אם אני עובר את המצב הזה, אני מגלה שהוא היה דווקא מצב שכולו חדש, כולו אור, רק אני עדיין הייתי ללא כלים לגלות אותו בצורה כזאת של אור, ולכן אני מרגיש בו חושך.
לכן אור וחושך בחכמת הקבלה הם פנים ואחוריים. אור כך נקרא "אור", וחושך נקרא "אורתא". זאת אומרת זה אותו האור רק שאין יכולת בתחתון, באדם להשיג שזה מאיר, שזה האור, אין לו לזה כלים, כי הכול מושג לפי ההשתוות הצורה. ואם אין לו כלים דהשפעה, הוא לא מרגיש שזה אור, הוא מרגיש דווקא שזה החושך, הכול תלוי באדם. האמת שהכול אור, אור אינסוף ממלא את כל המציאות, רק אנחנו נמצאים בתוך האור הזה ומגלים שזה אור או חושך לפי התפתחות הכלים שלנו, לפי השתוות התכונות שלנו עם התכונות של האור.
הוא כותב לנו הלאה, "כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום." ולכן הוא מגלה בה חושך, "ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים," שכך צריך להיות וזה הבורא עושה בכוונה ובהדרגה, "שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה," אם הוא מקבל את זה בשמחה, כי אלה בכל זאת שלבים שהוא חייב לעבור כדי לעלות, "אז נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה".
שאלה: אתה יכול להסביר את החלק הראשון של הטקסט שלא מרגיש עזרה מהעשירייה ומהחברים, שאין לו שום סמיכה?
"בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה", קודם כל ודאי שהחברים והעולם והוא בעצמו, הוא מרגיש ממש שהוא תלוי באוויר, כמו ילד קטן ששכחו אותו. הוא מרגיש את עצמו, "איפה אני נמצא, במה אני אוחז?", הרגשה נוראית, זה החושך. "אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון," זאת אומרת דווקא כשהוא עולה למלכות דעליון, הוא מרגיש בזה חושך. אז מה אתה שואל?
תלמיד: מה המשמעות שאין עזרה במקום כזה, בחושך הזה?
אני צריך לחפש, לא שנותנים לי. אני צריך לחפש עזרה, ועזרה יכולה להיות בזה שאני עוזב את היסוד הקודם שלי שהיה בתוך הדעת והולך באמונה למעלה מהדעת. אני אפילו רוצה להישאר בחושך, רק להיות שייך לעליון, להשפעה, ואז אני מזהה שהמצב הזה נמצא בשליטה חדשה. זו מלכות דעליון, שליטה חדשה, שמה ששולט במקום הזה הוא כוח השפעה יותר גדול. ואם אני מבטל את עצמי ומתחבר לכוח ההשפעה היותר גדול הזה, אז אני נכנס לאותו העליון שנמצא כך לפניי ומתחיל לזהות, לראות בו ממש מצב מלא אור של חיבור, של אהבה, של הבחנות, הכול תלוי בי.
איך הביאו אותי למצב כזה של העליון? על ידי זה שנתנו לי להרגיש שאני נמצא בחושך, ואין לי שום דבר. ואז בהכרח אני צריך לוותר על המצב שלי, כי אין לי בעצם שום דבר. ואם אני מקבל את המצב של חושך באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת שאני מוכן להישאר בחושך, ורק מתוך החושך, שאין לי כלום לכן זה קל לי, אני רוצה להשפיע לבורא, במצב שאין לי כלום בעצם, כי מה אני יכול להשפיע? רק את היחס שלי, אז אני רוצה להשפיע מהחושך הזה, מהרגשה שאין לי שום דבר, רק דבר אחד, האם אני יכול לחשוב עליך, האם אני יכול להיות באיזו נטייה אליך, ואז החושך הזה מתחיל להאיר. כי אני כבר נכנס בזה לפעולת אמונה למעלה מהדעת, כי לפי הדעת אין לי כלום, ולפי כוח האמונה אני עכשיו רואה את עצמי שאני יכול למלא את עצמי עם כוח השפעה, עם כוונת ההשפעה לבורא.
צריכים יותר ויותר לנסות, הרבה פעמים לתאר את המצב הזה, כי זה בדיוק המצב הרוחני שאנחנו עומדים לרכוש, ואי אפשר להעביר את זה בצורה כזאת אחד לשני. כך אנחנו ניכנס לרוחניות, עם הכלים, עם ההבחנות, ונתחיל באמת בעצמנו לעלות במדרגות, עד שמגיעים יותר ויותר לכוחות ההשפעה, והם הפוכים ממה שיש לנו היום. לכן צריכים בסבלנות לתת יגיעה, ועוד ועוד ועוד נעשה. אבל אנחנו כבר נמצאים בזה, לומדים את הדבר הכי חשוב שיש, שאין יותר עבודה לאדם שנמצא בעולם הזה ואין לו מה לעשות, אלא לבצע פעולות כאלה שמביאות אותו לאמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת, לכוח השפעה ללא שום יסוד.
שאלה: רשום שאם אדם מקבל את המצב בשמחה, הוא הופך את המצב לכלי השפעה. מה זאת השמחה הזאת בדיוק שהופך את זה להשפעה?
כן. שמחה מזה שאני קודם כל יכול להגיד שאני מכוון את עצמי לבורא פעם ראשונה. פעם ראשונה שאין לי במצב הזה מה לחפש בי ולעצמי, כי המצב הוא לגמרי ריק, ואז יוצא שאני מכוּון ישר לבורא. זה כמו אדם שאין לו שום דבר ברכוש שלו, מה תעשה לו? כלום. ולכן הפעולות שלו הן כאלה שלא הרכוש שלו קובע מה הוא צריך לעשות.
אנחנו מגיעים למצב שנמצאים בחושך, בחוסר אונים לגמרי טוטלי, ואז אנחנו מתחילים מתוך זה להבין שיכול להיות שהיציאה מזה היא רק בזה שאנחנו נרכוש כלים דהשפעה, שאנחנו נחשוב על הבורא במקום לחשוב על עצמנו. וזה מגיע מתוך זה שאדם מתאכזב מכל הפעולות שלו שהוא עושה, כי הוא עשה אותן רק ברצון לקבל שלו, ועכשיו כשהוא מגיע למצב שהוא כולו חושך ואין כלום, אז הוא חושב "באמת מה נשאר, כנראה שמכאן אני יכול לכוון את עצמי לבורא, זה מה שנשאר לי". ואז באמת מתחילה העבודה כבר לקראת האמונה למעלה מהדעת, לקראת כוח הבינה, שהיא שורה על המלכות, על הרצון לקבל.
תלמיד: כאילו התוצאה הנכונה מהמצב הזה, שאדם יוצא עם החיסרון הנכון להשפיע. האם הוא רוצה רק לצאת עם חיסרון?
כן.
שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת יכולה לגרום לחוסר הסכמה בינינו?
כן.
שאלה: איך במצב של שחור אפשר להיות בו זמנית בשמחה? בעבודה הפרקטית אני יכול לשחק כלפי החברים ולעשות פעולות, אבל שהלב שלי יהיה בשמחה זה משהו שמעל יכולתי.
הלב שלי נמצא בשמחה, כי סוף סוף אני מתחיל במצב כזה לאתר לעצמי מה זה יכול להיות השפעה לבורא. כי לי אין כלום, אני לא מרגיש במצב הזה, והייתי במצב הזה הרבה פעמים, אבל עכשיו אני מתחיל להבין שבמצב הזה אין לי מה לדרוש. אני לא יכול לקבל שום דבר, ואז מהצד השני כאילו, בכל מצב יש פנים ואחוריים, אני מתחיל באותו מצב לראות אם אני לא יכול לקבל לעצמי, אז דווקא בשבילי זה המצב שאני יכול לחשוב על הבורא. ואז אני מבקש, רוצה שזה יקרה. פעם ראשונה בחיים שלי אני באמת מרגיש שאני חושב עליו, שאני מכוּון אליו, וזה חדש בשבילי.
תלמיד: אז השמחה זו מתנה מלמעלה, זה לא איזה פעולות שאני צריך לעשות בכוח, להיות בשמחה ואז זה מגיע?
כן, אבל לא כל כך מדברים עכשיו על השמחה, לָמה אתה נתפסת לזה?
תלמיד: כי כתוב שם שני תנאים. תנאי אחד לעשות בכל זאת כשהוא בשחור, ותנאי שני, בו זמנית להיות בשמחה. ושמחה, זאת השאלה, כי לעשות דברים אנחנו יודעים.
שמחה מתוך זה שאני מכוּון לבורא, שבמצב הזה אני יכול להיות מכוּון לבורא, לכן יש לי שמחה. פעם ראשונה השמחה באה לא כשאני הולך לרכוש, אלא שאני מכוון לבורא.
שאלה: האם אפשר להתקדם בלי ייסורים? כי מה שלא יהיה, אם זה בעולם הזה או בעבודה רוחנית אנחנו עוברים דרך ייסורים. מה יש מיוחד בייסורים של הדרך הרוחנית?
אנחנו מכוּונים על ידי שני כוחות, בוא נגיד, אמנם זה כוח אחד, אבל נגיד שזה שני כוחות, תענוג וייסורים. זה מכוון אותנו או לכאן או לכאן. בכל מקום ומקום, רק תיתן הבחנות שונות לייסורים ולתענוגים, ואתה תראה שבין פלוס לבין מינוס, בין חום לבין קור, בין שחור ולבן, לא חשוב מה, תמיד אנחנו נמצאים בין שני כוחות. ככה זה מלכתחילה כל הבריאה, הבורא ברא מצב שכנגדו, שזה הרצון לקבל, "בראתי יצר הרע", ואז יש לנו מצבים בין שניהם.
לכן אנחנו לא יכולים לברוח מהם, אלא אנחנו צריכים לייצב נכון את היחס אליהם, מה זה שחור, מה זה לבן, מה זה טוב, מה זה רע, ולקבוע בסופו של דבר את עצמנו בין שניהם בקו האמצעי. דווקא ההרגשה בשניהם מובילה אותנו למטרה, שאנחנו דבוקים בבורא. גם כוח הטוב וגם כוח הרע יוצא ממנו, ואנחנו על ידי זה מגיעים לכוח ההשפעה, כוח הבינה.
עוד מעט זה יהיה יותר ברור, אני מרגיש שעדיין אנחנו עוד לא נמצאים בהבחנות הללו.
שאלה: האיבוד של היסוד, של הביטחון, שיש לי במדרגה הנוכחית, זה קורה רק כלפי האחיזה בדרך הרוחנית, או שזה חייב להיות מלווה גם בבלבולים וחושך ברמה הגשמית?
זה תלוי בסוג הנשמה, הייתי אומר כך. לפעמים זה מאוד משפיע על התפיסה הגשמית בעולם המדומה הזה שאנחנו נמצאים בו, ולפעמים האדם זורם בחיים האלו, איך שזה לוקח אותו כמו זרם ולא שם לב לזה כל כך, והעיקר, כולו נמצא בלהבחין את ההבחנות הרוחניות. זה מאוד ספציפי, זה תלוי בסוג הנשמה. אבל מה שיש יש, אנחנו צריכים לקבל את זה ולעבוד עם מה שיש.
תלמיד: האם את המלכות דעליון, מתוך החושך, אני צריך למצוא רק דרך העשירייה, רק דרך הקשר איתם?
לא. זה מגיע לאדם כאילו באופן פרטי, כי הוא נמצא במצב חושך, אז עדיין, במצב הזה, הוא לא מרגיש שהוא נמצא בקשר עם החברים, בכלום. מרגיש את עצמו בצורה אישית שהוא נמצא בחושך, ולא יודע איך לכוון את עצמו ולאן, ומה קורה לו, הוא במצב חשוך. ואז הוא צריך רק לחשוב מה במצב הזה אני יכול לעשות. דווקא שזה חשוך, המצב החשוך הזה, אולי אין לי שום דבר, אין לי שום תקווה, אין לי שום סיכוי לקבל משהו, לשנות משהו לעצמי, אז אולי זאת הנקודה שממנה אני יכול להשפיע לבורא, אולי כאן אני יכול לשנות את הכיוון של המאמצים שלי, הפעולות שלי, שאם אין לי שום דבר לעצמי, אז בוא אני אעשה את זה לבורא. וזאת נקודה מאוד חשובה, כמו שאנחנו עכשיו שומעים, שפעם ראשונה בחיים שלו הוא מרגיש שהוא יכול להיות מכוּון לבורא, כי לעצמו בטוח שלא יכול לעשות שום דבר. זאת נקודה חשובה.
שאלה: מה שהרגע תיארת, ואנחנו קוראים במאמרים, זה ממש משליך על המצבים של העשירייה שלנו, שאדם נמצא בחושך, אין לו שום יסוד תחת הרגליים, הוא איבד את כל אמונתו, ורק בחסדי שמיים הוא נמצא בדרך. ואנחנו רואים שאדם במצב כזה אין לו שום כוחות להתנגד, לעשות משהו. אנחנו מתפללים עבור אדם כזה ומנסים לתת לו את הביטחון. איך עוד ניתן לעזור לחבר כזה? כיוון שאנחנו רואים שאלה ממש מצבים כבדים ורציניים.
אנחנו צריכים להתנתק מהרצון על מנת לקבל, זאת אומרת, רצון לעצמו, שמכוּון לי, אלי, אני צריך להתנתק מזה, ההתנתקות הזאת היא מאוד מאוד לא פשוטה. מתי אני יכול לעשות את זה? כשאני רואה שכלום לא יכול לעזור לי, ולעצמי אני לא יכול להועיל. לכן הרגשת החושך, שאדם מרגיש שהעולם חשך בעדו, היא הרגשה שעל ידה הבורא עוזר לנו, לא לברוח מחכמת הקבלה ומהרוחניות, אלא ההיפך, להיכנס לרוחניות, להיכנס לזה שאם לא לעצמי אז מה נשאר לי, אז נשאר לי רק לכוון את כל המאמצים שלי לבורא. ואז פתאום אני מרגיש את עצמי שאני נעשה חופשי. שאני מפסיק במשהו לדאוג לעצמי ודואג איך אני יכול לעשות משהו כדי לגרום לו משהו נעים, נחת רוח, לבורא.
ואז אתם יכולים לפרש את זה במאמצים שלכם לחברים, לקבוצה, לעולם. ולראות עד כמה שבאמת אנחנו כולנו נמצאים בצורה נכונה, מתקדמים בצורה נכונה. שהבורא בצורה שיטתית מוציא מאתנו כל יום ויום סיכוי ליהנות. ועל ידי זה מכוון אותנו שאנחנו נוכל להיות מכוונים אליו.
וכך אנחנו הולכים ממש בצורה, במדרגות מאוד ברורות. אתם תראו אחר כך מה עברתם. זה כמו ילד קטן, שהוא לא יודע מה הוא עושה, מה עובר עליו. אנחנו רואים עליו איך שהוא גדל, אנחנו יכולים אפילו למדוד כמה הוא גדל, אבל הוא בעצמו לא מבין את עצמו.
כך בכל המדרגות איפה שנמצא האדם, איפה שנמצאת הנשמה, יש מדרגות שהיא יכולה לשקול את עצמה ולאתר את עצמה, אבל כבר זה במדרגות הגדולות, איפה שהיא מקבלת על מנת להשפיע, אז שם לפי זה מודדים.
שאלה: אם לחבר אחד יש חושך ולשני יש אור, איך נגיע לחיבור עם החברים?
זה שאתם בזמן השיעור נמצאים יחד, שומעים את ההסבר, ורוצים להתכלל בכל מצב שיהיה, אז אתם נכללים זה מזה. זה שאתם מדברים במשך היום, אפילו לא על זה, אלא על מצבים אחרים יותר ברורים, או קוראים איזה מאמר ממאמרי בעל הסולם ורב"ש ודנים עליהם במשהו, גם מזה נעשה לכם יותר ברור מה קורה. וכך לאט לאט.
העיקר זה שישנם אנשים שהם נמצאים בדאון, בנפילה, ויש כאלה שנמצאים בעליה זה טבעי וחייב להיות בכל עשירייה. על ידי זה אנחנו יכולים להגיד שהעשירייה נמצאת באיזון. שיש כאלו, ויש כאלו, ויש קשר ביניהם, ואז סך בכול הם נמצאים באיזה איזון.
זה חייב להיות. תמיד יהיה כך. לכן אתם לא צריכים להיות כאלה טרודים, איך זה יכול להיות שכמה מהחברים שלנו לא כל כך נמצאים היום במצב רוח ובתמיכה? תקראו אתם ב"זוהר", כי בינתיים אין לנו זמן לקרוא את ה"זוהר", עד כמה שהם היו קבוצה של רבי שמעון פה ושם, עד כמה שהם היו במצבים כאלו שאלה נופלים, אלה עולים, לא מדברים זה עם זה, צועקים.
בין המקובלים יש כל מיני מצבים. זה החיים. והחיים כאלו שכל פעם זה מצב חדש. לכן לא לפחד. אבל לשמור בכל זאת על העשירייה, על הקבוצה בכל המצבים שמקבלים אותם ודאי מלמעלה.
שאלה: יוצא כך שהמגע עם תכונת ההשפעה, עם הכתר הזה זה אפשרי רק מתוך החושך?
כן. כי זו דרגה יותר עליונה. זה שאתה עולה לדרגה יותר עליונה והיא מורגשת כחושך, אבל היא מורגשת כחושך כלפי הכלים שלך. שאתה עוד לא מתוקן כלפי הדרגה העליונה הזאת. אבל בעצם, היא מלאה אור.
רק אתה עוד לא נצא בתכונות ההשפעה שתוכל לפי השתוות הצורה עם הדרגה הזאת העליונה להרגיש אותה כאור בצורה אמיתית. ולכן היא נראית לך הפוכה, באחוריים שלה, בחושך. מתוך החושך הזה דווקא אתה מתחיל לחפש איך אתה יוצא מזה ועל ידי כמה פעולות, בעיקר זה על ידי חיבור, הבנת המצב, מאמצים למיניהם.
אנחנו עוד נדבר על זה. זו כל העבודה שלנו, איך לעלות ממדרגה למדרגה. עכשיו אנחנו נמצאים בתהליך של עלייה למדרגה הרוחנית הראשונה. ואז אנחנו נקבל מזה ניסיון, נרגיש איך להתמודד.
תלמיד: יוצא כך כשהאדם מרגיש את החושך הפתרון הוא נמצא במדרגה הבאה, ואיך למנוע את הסכנה הזאת כשאתה מתחיל לחפש את הפתרון במישור של פתרון הבעיות הגשמיות של העולם הזה, ואז החברים מתחילים להפסיד שיעורים בכוונה לפתור כל מיני דברים?
אתם צריכים לדבר על זה יום יום בתוך העשירייה ואת כל הבעיות שלנו אנחנו יכולים לפתור רק על ידי זה שמכוונים את עצמנו לחיבור. אין מה לעשות. מה שמתגלה לנו, כשמתגלה החושך, אז תמיד מתגלה גם פירוד בינינו, גם כל אחד בצורה אינסטינקטיבית בורח הצידה כי נראה לו שדווקא החושך הגדול הוא במרכז העשירייה. כי שם עלול להתגלות מלכות דעליון, מדרגה עליונה יותר.
אז ככה זה קורה. רק לדבר על זה יותר ויותר, לקרוא ולחזור על שיעור הבוקר. אנחנו בשיעורים האלה כל פעם בונים את המדרגות החדשות, המצבים החדשים, וכשאתם תשמעו את זה עוד פעם ועוד פעם, אז אתם תשמעו, אתם כבר יודעים את זה, אתם תשמעו כל פעם מחדש.
אני אומר לכם, אצלי זה לקח שנים כל מצב ומצב. אצלכם זה עלול לקחת שבועות. ואני מאוד שמח שככה זה קורה היום. אבל באמת, בזמני זה לקח שנים.
זה ההבדל בין חכמת הקבלה שמביאה את האדם להרגשת העולם העליון, להרגשת הבורא לבין הדת, שאנשים עושים כל מיני פעולות בעולם הזה ובזה הם גומרים את התפקיד שלהם. כמו מריונטות.
שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שכל מצב של עליה מתחיל ממצב של אחוריים?
כן, ודאי. למה אתה עולה? אתה עולה למצב שאתה עוד לא אוחז בו, שאתה עוד לא תופס אותו. ולכן אתה מכיר אותו כחושך, שאתה לא מבין, לא מרגיש, הוא לא מאיר, אתה לא מרגיש ביטחון בזה, כלום. מצד אחד.
ומצד שני, אם אתה כבר נמצא בקבוצה אז יש עליך קצת אור מקיף. ואם אתה נמצא בתהליך אז אתה כבר מתחיל להיות שמח. שוב אני אומר. המצב הוא צריך להיות שמחה בזה שאני סוף סוף מבין שלא מגיע לי כלום. שאין לי שום אפשרות להגיע לראות, לקבל, להבין, להרגיש שום דבר לעצמי.
פשוט, פתאום אני רואה שכל זה נחתך וגמרנו. אין לי לעצמי שום דבר לקבל. ככה זה בנוי. כל המאמצים שלי, תראו מה שקורה בעולם אפילו, מה קורה עם כל המאמצים שלנו עם האנושות בכל העולם. אין.
מה אפשר? רק נשאר לי דבר אחד. לעצמי אני לא יכול להשיג שום דבר, להשפיע בכלום, אני לא מדבר להחזיק את עצמי בחיים. זה דבר הכרחי. אבל למה אני רוצה להיות מכוון שיצא לי משהו מהעבודה שלי, מהפעולות שלי?
אז יוצא שאם לא לעצמי אז רק לבורא. ואז אני מתחיל לתפוס שאני נמצא בנקודה מאוד מיוחדת שהיא נקודת ההיפוך שאני במקום להיות מכוון לעצמי יכול להיות מכוון לבורא ולחזק את עצמי כל הזמן בזה.
אז אני רוצה לעשות את כל הפעולות שיהיה טוב לו. ואז בזה אני כבר נמצא בתהליך שאני מבין ומרגיש בתהליך הכרתי שאני נכנס לרוחניות. קודם רק דיברתי על זה. אבל עכשיו, שאני לא מכוון לעצמי שיצא לי משהו, אלא רק לטובת הבורא, זה נקרא שאני כבר הפכתי את הווקטור שלי, את כיוון ההתקדמות שלי.
שההתקדמות שלי היא רק כמה שאני יכול להשפיע לו בכל מיני פעולות שלי. וזו נקודת ההיפוך מאוד מאוד חשובה. זו דווקא תחילת ההתעלות הרוחנית.
שאלה: מה זה אומר לרכוש כלים של השפעה?
מה זה נקרא להשיג כלים דהשפעה? שאני אחרי מה שאנחנו עכשיו מדברים מרגיל את עצמי להיות מכוון לבורא, שאני לא יודע בדיוק מה זה, אבל השפעה, דרך העשירייה. שאני יותר ויותר מתחבר עם החברים בזה שאנחנו יחד, זה כבר השלב הבא, שאנחנו יחד רוצים להיות מחוברים כדי להיות מכוונים לחיבור בינינו, לנקודת מרכז החיבור בינינו ששם אנחנו מכוונים לבורא, למרכז העשירייה. כך אנחנו נבנה את עצמנו.
אחר כך תבוא הרגשה יותר עליונה והבחנות יותר עליונות, אתם תראו בקרוב, ואז אנחנו נעבוד על זה בצורה גלויה. ההבחנות תהיינה רגשיות, לרגש אנחנו נחבר את השכל, נתחיל להבחין בין כל מצב ומצב ובזה נתחיל להיכנס לשליטה בעולם העליון. זה ממש נמצא לפנינו וזו כבר עבודת האדם. אתם תראו עד כמה הבורא הכין לנו את הדברים האלה בצורה שאין יותר מזה, אז תיראו שאת כל העולם הזה צריכים רק כדי לצאת לרוחניות.
שאלה: נראה שהתפילה פה מקבלת איזשהו נפח ומשמעות.
כך זה יהיה יותר ויותר.
תלמיד: כן, פתאום לא נשאר שום דבר אלא רק לבקש מהבורא שיקדם אותי לפעולות האלה. אז איך לשמור על זה שאני בכל מצב כזה מעלה תפילה ולא בורח לפעולות אחרות?
זה תלוי בקשר עם החברים. הבורא סך הכול נקרא "הכולל", הכולל מהפעולות, הנטיות שלנו, המטרות שלנו, שאנחנו כולנו מחברים אותן ורוצים מכל עשרה וקטורים שלנו לחבר אותם לאחד. כמה שאנחנו יכולים לאתר שאנחנו כאחד, כל אחד ודאי מהרצון שלו, מהמחשבה, מכל הטבע שלו שהוא הפוך מהשני, אז אנחנו עולים למעלה מההפכיות הזו ומחברים את עצמנו למקור שהוא אחד לכולם ובזה אנחנו מתחברים, בו אנחנו יכולים להתחבר. אנחנו מגלים שכמה שאנחנו עושים מאמצים, אם אנחנו לא מגיעים לבורא, לא מתחברים בו כי בו ישמח ליבנו, אז אנחנו גם לא יכולים להתחבר בינינו, זה תלוי בזה וכך נתקדם.
תלמיד: נגיד שאני עכשיו במצב שאין לי כוח לעשות כלום, אז אני צריך להתחיל לעשות משהו ורק אז לבקש או שאני צריך לבקש אפילו את הכוח להתחיל לעשות?
תנסה, האם יש לך כוח לעשות משהו לבורא, לקבוצה, משהו. אבל זה שאין לך כוחות זה יפה מאוד, עכשיו תראה האם אין לך כוחות גם לזה, לקבוצה ולבורא, תנסה. ואז אתה תראה שיכול להיות שאתה כבר נמצא באותה נקודת הייאוש שעליה דיברנו, שלעצמי אני כבר התייאשתי לקבל משהו, ולהיות בזה משהו, זה כבר ברור, ואם כך אני רוצה לכוון את עצמי לבורא.
הבורא לא השאיר לי ברירה, בזה שהוא לא נותן לי שום דבר, לא הווה ולא עתיד בלקבל משהו לעצמי, הוא הביא אותי לנקודת השבירה שאין לי כלום. אתה יכול לקרוא על זה בכל מיני כתבי מקובלים ואז מהנקודה הזאת והלאה יש לנו אפשרות לכוון את עצמנו אליו וכך להתקדם.
תלמיד: זה מורגש כאילו שיש את הפוטנציאל לפעולה אבל חייבת גם להיכנס בקשה, כי אין את הכוח באמת לעשות.
זה עדיין חוסר ייאוש מזה שלא תקבל שום דבר. וככה זה יהיה בכל מדרגה רוחנית, שיהיו לך גם קו שמאל וקליפות וכל מיני הבחנות כאלו מלוכלכות, איך לקבל ומה לעשות, ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקדם.
שאלה: יש הרגשה חזקה ששומעים על תהליך אמיתי, מתקרבים לאמת. מצבים כאלה של המגע הראשון או לפני המגע הראשון, קוראים לזה אור שחור של מלכות, הארת המלכות שעליה סיפרת קודם?
כן, אתה צודק, אבל אנחנו עוד נדבר על זה במדרגות יותר גבוהות.
שאלה: אני מרגיש את כל מה שאתה מתאר, אבל בכל זאת עדיין לא ברור לי. אני מרגיש כאילו אני ריק, תלוי באוויר, אין לי שום כוח לבצע שום פעולה וזה בסדר. אבל יחד עם זה גם אין לי שום רצון לכוון את עצמי כלפי הבורא.
הבוקר שאלתי את עצמי, לְמה אני בא לשיעור? היה קשה לי מדי אפילו לבוא לשיעור, ממש גררתי את עצמי, ואני לא יודע איך להתייחס לעשירייה ואיך לכוון את עצמי לבורא במצב הזה.
במצבים כאלה אנחנו צריכים קודם כל להבין שלא נותנים לנו מילוי ברצון לקבל. וזו כבר התקדמות, שרוצים שאנחנו נתקדם לא מתוך האגו שלנו אלא מתוך הרצון להשפיע. ואז אני צריך להגיד, אני בא לשיעור כדי לתמוך בחברים, אני בא לשיעור כדי לעשות נחת רוח להם ולבורא, ולהשתדל לראות עד כמה זה מועיל לי או עדיין לא.
אם אני עדיין לא יכול לזוז מכל הדברים האלה שאני אומר לעצמי, מה אפשר לעשות, האמת שיש כאן עניין של הרגל שנעשה לטבע שני, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להשתדל לראות בכל יום הזדמנות להגיע להשפעה. רק כל אחד שיעשה את זה בעדינות, מפני שבאמת כמו שאתה אומר הוא יכול לברוח וזה חבל, חבל להפסיד את הגלגול.
שאלה: כשאדם לומד יותר ויותר להתעלם, להיות אדיש למצב של חוסר שליטה, כאילו אדיש לחושך שמתגלה, מתרגל אליו. מה עושים?
צריכים לעבור כל מיני מצבים, מה אתם חושבים? מה שעברנו, מה שעברתי איתכם במשך השנה האחרונה, אני בעצמי עברתי אולי במשך חמש שנים, יותר מזה. לכן הקצב שלנו הוא פי עשרה יותר ממה שהיה קודם לקבוצות מקובלים או לאנשים בודדים אפילו. אז צריכים להחזיק את עצמנו, ואנחנו ממש נמצאים לפני הקפיצה.
תלמיד: צריך להתאמץ להסכים עם הבורא בחושך?
לא להסכים אלא להגיד שכל המצבים שבאים, הם כולם באים בהתקדמות, זה לאחר זה, וודאי שלטובתי. ואם אני מרגיש חושך, אני מרגיש חושך ברצון לקבל שלי האגואיסטי ואז אני צריך להביא את עצמי למצב שהחושך הזה יהפוך לאור. כשיהיו לי כלים דהשפעה, כשאני אחשוב על השפעה, אז המצב הזה של חושך יתגלה לי כאור וכהזדמנות להשפיע.
שאלה: אני מאוד מרגיש את המצב של ההיפוך, להפוך להיות מחובר לבורא. אבל בכל זאת בהרגשה שלי יש כל הזמן איזה רצון לקבל חבוי מאחורי התנועה שלי, כאילו מאחורי הוויתור שלי על דברים בגשמיות, מאחורי זה שאני מזיז את עצמי לפה, הרצון לקבל הוא זה שדוחף אותי. אני מבין שאנחנו צריכים להגיע למצב הזה, אבל אני מפחד שמה שלוקח אותי לשם זה הרצון לקבל.
בינתיים ודאי שזה הרצון לקבל, כן. גם כשאתה מחליט שאתה לא עובד יותר לרצון לקבל, אתה מחליט את זה ברצון לקבל, בגלל שהרצון לקבל מרגיש שהוא נמצא בחושך, בחוסר, בריקנות ולכן אתה עוזב אותו. כי אין לו שום דבר, שום רווחים ולכן אתה עוזב אותו.
תלמיד: בדרך שאני עושה?
זה בדרך, כן.
תלמיד: זה לא פוגם?
זה מה שדיברנו היום, שאני מתוך החושך הזה סוף סוף מחליט שלעצמי אין לי שום סיכוי להרוויח משהו, לעצמי זאת אומרת לאגו שלי, אבל זו גם הזדמנות להפוך את עצמי בלמלאות את הבורא, בלהשפיע לבורא, דווקא בגלל שאין לי שום סיכוי למלאות את האגו שלי. לכן הרצון לקבל שלנו נקרא "עזר כנגדו", שהוא דווקא מכוון אותנו בצורה כזאת לפנות לבורא, כי הוא מראה לנו שאני ריק ולא יהיה לי שום דבר, ובזה מכוון אותך להתחיל לחשוב על כוחות ההשפעה.
שאלה: האם יכול להיות שאנשים קרובים, חברי משפחה, עוברים את אותם המצבים של חושך כאילו שהם לומדים איתנו ומרגישים את זה? ואם כן אז מה תלוי כאן בי, האם ניתן לתמוך עם תפילה?
אני הייתי ממליץ לא להיכנס לדברים כאלה, לא לתמוך ולא לחפש ולא לעזור לאף אחד חוץ מלחברי הקבוצה. אפילו שבני ביתך הם מאוד קרובים וחשובים לך ואתה שומע מהם דברים, אבל בכל זאת טוב שהם יישארו בצורה יותר חיצונה מהעשירייה, כי אתה תראה אחר כך שזו לא בדיוק אותה העשירייה שבה אתה משיג את הבורא, הרוחניות והתיקונים שלך. רצוי ככה, רוצים לשמוע - שישמעו, אבל אני לא הייתי משתף אותם ממש.
למדתי את זה מהרב"ש, שככה הכי טוב להתייחס לקרובים. רוצים - בבקשה, כאילו שהם אנשים זרים. אני לא חייב לטפל באישה, בילדים, למרות שהם גדולים כנראה אם הם מתעניינים בדרך רוחנית, אבל תן להם להיות במסגרת שלהם ואתה במסגרת שלך, זה יותר בריא.
שאלה: אם אנחנו נמצאים במצב של חושך ולא מרגישים שום נקודת יסוד, האם ניתן להגיד שזו ירידה?
לא, אנחנו אף פעם לא נמצאים בירידה. צריכים להגיד שזאת עלייה, רק לחושך מחוסר הכלים שלנו. אבל כשנסדר עכשיו את הכלים שלנו, אז במקום החושך הזה, בצורת ההשפעה מאותו מצב שמרגישים חושך, נרגיש שהמצב הזה מלא אור.
תלמיד: מה ההבדל בין מלכות דעליון למלכות כללית?
מלכות דעליון זה אותו המצב שאליו אני עולה, ומלכות הכללית אני לא יודע מה זה. זו מלכות הכללית שהבורא ברא, זה הרצון לקבל הגדול שהולך ומקבל את התיקונים. אנחנו עוד לא יכולים לדבר עליה, אין לנו קשר אליה.
שאלה: עד כמה חבר בעשירייה יכול להרגיש בודד ולהתמודד עם החושך בלי לערב את העשירייה, והאם הוא חייב לערב את העשירייה?
לא, הוא לא חייב ויותר טוב להחזיק בפנים את כל המצבים הפרטיים שכל אחד עובר, אבל בכל זאת הוא יכול להיעזר בעשירייה. אבל לא בזה שהוא מספר על כל המצבים הפרטיים שלו, אתם תדברו על זה במשך כל היום? לא, זה אסור. אף אחד לא מכניס את המצבים הרוחניים הפרטיים שלו לשני.
תלמיד: אבל אם העשירייה מרגישה שלחבר יש בעיה, איך היא אמורה לעזור לו? איך לפנות לדבר הזה?
היא צריכה לדבר בצורה כללית איך אנחנו מתחזקים. כתוב על זה הרבה. להתחיל לדבר שוב על מה שאתם יכולים לעורר בכל מצב ומצב אני לא מסוגל.
תלמיד: לפי מה שאני מבין לא צריך כל כך להתערב בנושאים כאלה, זאת אומרת צריכים להיות פסיביים?
צריכים להחזיק בעשירייה מצב רוח מרומם שהוא ייתן תמיכה לכל אחד.
שאלה: האם הרגשת החושך שאני רואה כפתח לבריחה, זו עזרה נגד בריחה? האם אני צריך להישאר במקום ולהסכים עם המצב הזה?
כן, הרגשת החושך זו אותה הנקודה שבה אני ארגיש אחר כך אור אם אהפוך את עצמי מקבלה להשפעה.
שאלה: האם גילוי הבורא בעשירייה בא לידי ביטוי כתוצאה מהמאמצים של כולנו בעבודה הרוחנית?
אפשר להגיד.
שאלה: איך הכוונות שלנו בעבודה עם הקבוצה בשיעור, משפיעות על המצב הפרטי והכללי?
ודאי שהן משפיעות, הן מייצבות אותנו בכל מצב ומצב.
שאלה: מה זה נקרא להשיג כלים מתוך החושך?
שאני מחליט שאני מרגיש את החושך, באותו מקום שיש לי רצון לקבל, יש שליטת המלכות, ואם אני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי כבר לא יהיה חושך, אלא אני דווקא ארגיש את האור. המציאות מלאה אור, רק כלפיי ישנו תנאי, שבמידה שאני נמצא בהזדהות עם הרצון להשפיע שבמציאות, אז אני מרגיש את האור הזה, את הכוח שפועל. אבל במידה שאני לא נמצא באותה תכונה של השפעה, אז במקום האור אני מרגיש את החושך. והחושך הזה דווקא טוב, כי הוא מעורר אותי להפטר מרגשות בלתי נעימים ולהזדרז להגיע לאור.
תלמיד: אבל מה בדיוק אתה משיג? מה זה נקרא "להשיג כלים"?
איזה כלים?
תלמיד: מתוך החושך. הזכרת את זה כמה פעמים בזמן השיעור והבנתי שכל המצב של החושך הוא בגלל שאין לי כלים.
כן, אין כלים, זאת אומרת אין על מנת להשפיע, כוונות, פעולות, שום דבר, ולכן אני מרגיש לפי זה חושך.
תלמיד: אז מה נותנים לי הכלים האלה?
הכלים דחושך מעוררים אותך להפטר ממנו ולהעלות את עצמך לדרגת האור כנגדם. שאם אתה מוסיף למצב החושך כוונה להשפיע נחת רוח לבורא, אתה יכול להשתמש בכל הכלים האלה כשמגיע המאור המחזיר למוטב, ואת כל הכלים האלה אתה הופך לעל מנת להשפיע.
תלמיד: איך לממש את ההזדמנות הזאת, שמתוך החושך אתה נשאר תלוי רק בבורא?
זה מצוין, אתה מרגיש שאתה תלוי בבורא בלבד. עכשיו תנסה לעשות כל מיני פעולות, בקבוצה, בלימוד, בהפצה, כל דבר שאתה עושה זה רק כדי לעשות נחת רוח לו.
תלמיד: אז החושך הוא כלי כדי להיות תלוי בבורא?
החושך בא לעורר אותך לפעולת ההשפעה. ואז אתה מביא על ידי פעולת ההשפעה, אור החסדים לחושך, ו"חשיכה כאורה יאיר". זו ממש שיטת הקבלה בצורה מעשית.
שאלה: המצב שאליו נכנס האדם, המדרגה החשוכה הזאת, נקראת "מלכות דעליון"?
כן.
תלמיד: והוא נכנס אליה מתוך מצב שנקרא "כתר דתחתון"?
נגיד שכן. אני לא מבין מה אתה רוצה בזה, שרק לא תתבלבל. כי כתר דתחתון מאיר במשהו, אבל לא היית קודם במדרגה רוחנית לכן כלפינו זה לא רלוונטי. אנחנו נמצאים עכשיו במצב שרוצים להיכנס למדרגה הרוחנית התחתונה.
מהי? זה שאני מרגיש את עצמי שאני נמצא בחושך ואין לי כלום לעתיד מכל הפעולות שאני רגיל לעשות, אלא רק נשאר לי, מאין ברירה כביכול, לכוון את עצמי לבורא. ואז אני מתחיל לעבוד בזה, לפעמים יותר, לפעמים פחות, עוד יום ועוד יום, עד שאני מייצב בתוכי את האפשרות הזאת לכוון את עצמי לטובת הבורא, כי לטובתי כמו שהיה קודם שחשבתי למלא את עצמי אני לא יכול, אין סיכוי, עכשיו אני מרגיש את זה.
תלמיד: המצב שאתה מתאר מאוד ברור, אבל כלפי מי מתחיל להיווצר כלי דהשפעה הזה? ישירות כלפי הבורא?
לא, בפועל זה דרך החברים. אבל אני חושב עליו, "סוף מעשה במחשבה תחילה", אני חושב על הבורא, ומתוך זה שאני רוצה לשנות את כיוון היגיעה שלי לבורא, איפה אני עושה את זה? כי מה תיתן לו? אתה יכול לתת לו רק חיבור בתוך החברים שהוא יכול להתגלות שם, מזה אתה עושה לו נחת רוח. הדבר היחיד שבו אתה יכול לעשות לו נחת רוח זה להביא לו כלי שיתגלה בו, שימלא אותו במילים אחרות.
תלמיד: הביטוי של המצב החשוך הזה בעיקר מבחינת פעולה שאדם יכול לעשות, זו תפילה, האם התפילה בעצם הופכת להיות כלי דהשפעה?
לא רק תפילה, אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות גשמיות בעשירייה, וכך נתקדם. כשנרגיש שאין מה לעשות יותר אז נגיע לתפילה, התפילה היא לא מיד, מחוסר אונים היא מתגלה באדם.
שאלה: אנחנו לומדים שעל המצב הזה של החושך צריך לבקש שיהיה כהרף עין, ויחד עם זה ברור שזה טבול ברצון לקבל שלי. אז איך יוצאים מזה לטובת העשירייה? איך מבקשים שהחברים יעברו את המצב ויתקדמו?
לא יודע מה להגיד לכם. תשמעו את השיעור הזה עוד פעם.
שאלה: אם אני שונא את הבורא כתוצאה מהחושך, איך אפשר להתגבר על זה ?
אין לי כאן מה להגיד. המצבים האלו הם מצבים בדרך, וכל מצב ומצב שמתגלה צריך לברך אותו. כי אין ברירה, כך חייב להתגלות כל מצב ומצב. כמו שכבר דיברנו היום, עד שאני כבר מתייאש סופית מזה שיכול להיות משהו בשבילי. בשבילי, הכוונה באותם כלים דקבלה בהם אני נמצא, ואז אין לי ברירה, אני לא מכוון שום דבר לעצמי ולטובתי. זה מצד אחד.
ומצד שני, אני נשאר בדרך, יש לי כוח להישאר, ואפילו לשנות את כיוון העבודה שלי לטובת הבורא. עכשיו אני רואה שמהמצב הזה אני יכול דווקא לחשוב על מנת להשפיע, מה זה נקרא להשפיע נחת רוח לבורא. הגעתי לנקודה שאני יכול להרגיש את זה, להבין את זה, ואולי לקיים.
תחשבו על זה, יותר ויותר להתבלבל, לנסות, וזה יקרה. זה יקרה.
שאלה: אם במצב של חושך אני פשוט מרכין את הראש, נתפס בקבוצה ומחכה עד שיחזור איזשהו רגש, זה לא נכון? הייתי צריך לכוון את עצמי לבורא ולהיות בשמחה? אבל אין לי כוח לזה, אני רק יכול להחזיק בעשירייה.
אתה צודק, המצב מובן, ועדיין צריך להתקדם כמה שאתה מסוגל. זאת אומרת תפוס את העשירייה, תתבטל כלפיה, ותעבור כך את מצב החושך. עדיין אי אפשר להחליט שאני לא רוצה כלום, למרות שאני כבר בטוח שאני לא אקבל כלום, וכל הרוחניות היא לא שאני מקבל משהו אלא דווקא כשאני נותן.
עדיין אין לי בפנים כוחות שמייצבים מצב כזה, אז אני נמצא במה שאני נמצא. אבל אנחנו כבר מדברים על מצב יותר מתקדם. ואחרי כל מיני ניסיונות אנחנו מגיעים למצב, שבמצב החושך אני מוסיף להרגשה גם הבנה, שאף פעם לא ייצא לי מזה לעצמי כלום. ומה שנשאר לי, ודווקא מהמצב הזה, שלא בא סתם, כי הוא בא כדי שממנו אני אוכל לכוון את עצמי לטובת הבורא.
כי לטובתי זה פָּסֵה, אין, ולטובת הבורא דווקא כן. ואני משתדל לעשות בצורה כזאת את כל הפעולות. אני כבר לא מכוון לעצמי, כי ברור לי שכאילו הכלים דקבלה שלי מתים, ואני יכול להשקיע את עצמי בקבוצה, כדי להכין בה מקום לגילוי הבורא.
תלמיד: איפה ללמוד נכון איך לכוון את עצמך לבורא? אין את זה לאף אחד מאיתנו .
איך לכוון את עצמנו לבורא? דווקא מתוך זה שאנחנו מכוונים את עצמנו לקבל כל הזמן ממנו, ומשתדלים לבצע את מה שהמקובלים אומרים, לאט לאט האור העליון פועל. אז לא עכשיו, בעוד כמה חודשים, אבל בכל זאת זה יקרה. אי אפשר לעשות את זה בצורה מלאכותית, כמו שאני הולך לספריה, לוקח ספר, לומד ומבצע את זה על עצמי, או כמו שעושים ספורט או לומדים עוד כל מיני דברים. לא, אי אפשר. אלא מתוך העבודה היומיומית שלנו בקבוצה, בוודאי בשיעורים, כך אנחנו עושים.
אתם תראו איך זה ילך, זה ילך מהר מאוד. לפי איך שהעולם מתקדם, גם אנחנו עכשיו מתחילים לקבל אקסלרציה, האצה בהתפתחות.
שאלה: מצב הריקנות צריך להיות מצב משותף בעשירייה, כדי שהעשירייה תהפוך להיות המלכות הנכונה, כדי לקבל את הכתר?
כן.
שאלה: מה יכול לאפשר במהלך היום להימצא במצב חושך שמגיע מהבורא? איזה כיוון צריך לבחור?
החושך שבו אנחנו נמצאים לפעמים, מופיע אצל כל אחד בסגנון אחר. יכול להיות שחושך זה כשאני לא מקבל את מה שמגיע לי, שאני חושב שמגיע לי. יכול להיות שזה חושך מתוך זה שאני לא יכול להשיג משהו בשכל וברגש אומנם שכל הכלים שלנו הם ברגש, ברצון.
לכן אנחנו לא יכולים להשוות את המצבים הפנימיים שלנו, כמה כל אחד מרגיש, כי אנחנו בעצמנו לא יודעים איך לשקול אותם ואיך לאתר אותם. זה בלתי אפשרי, אין מכשיר שיכול למדוד את זה. לפי איזה הבחנות הוא ילמד, ימדוד, ויגלה איפה כל אחד נמצא, באיזו נפילה או באיזו עלייה? זה בלתי אפשרי.
גם בכלים שאנחנו בונים אנחנו לא יכולים להשוות בין האחד לשני, כי יש בינינו שוני אינסופי. אלא אנחנו מתחברים בכוונה, ומתוך זה שמתחברים בעשירייה, כלפי בורא אחד, גם אנחנו נעשים כאחד, זה הכול.
שאלה: לימדת אותנו שהעשירייה היא כמו כדור, יש אנשים בעשירייה שנמצאים במצב עלייה, ויש כאלה במצב הפוך. איך אנחנו הופכים את הכדור הזה לכדור פורח ולא לכדור ברזל ששוקע? איך אותם האנשים שיש להם התרוממות מרימים את העשירייה?
"איש את רעהו יעזורו"1. אתם צריכים לחפש ביניכם את הכוחות. ואני לא יכול להמליץ יותר ממה שלמדנו מדברי רב"ש. לא. רק שם תחפשו, אני בטוח שבארכיון שלנו יש חלקים שמדברים דווקא על זמן הירידה, ואיך לצאת ממנה, על החיבורים. זה כתוב.
כל כך הרבה כתוב על זה, שאני לא חושב שאנחנו צריכים לחזור על זה. אבל אם אתם נמצאים בירידות, סימן שאתם צריכים להיות גם בעליות. ואז השאלה היא באיזו תדירות אתם מחליפים בין העליות והירידות. לאנשים מתקדמים יש בשעה אחת עשרות עליות וירידות. אז תנסו. תשתדלו.
שאלה: האם לכוון את עצמי כל הזמן לבורא, לכוון את עצמנו לבורא זה בעצם להעביר אליו את השליטה?
אני לא יודע מה לענות לך כי אתם שואלים על דברים שאתם מייצבים אותם, ואם אני אומר כן או לא, אז לפי זה ממשיכים. אתם צריכים בעיקר כל הזמן על ידי החיבור לכוון את עצמכם למרכז החיבור ששם אתם רוצים, אתם חייבים, צריכים לגלות את הבורא. זהו. כל אחד באופן פרטי וכולנו יחד באופן כללי.
תלמיד: בעיקרון אפשר לברר את זה בבירורים אם השליטה היא אצלנו או אצל הבורא?
כן.
קריין: ציטוט מספר 15.
"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף.
כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."
(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)
מה יש כאן להוסיף? קשה. קשה כאן להוסיף משהו. הכול כתוב. בואו נקרא יחד שוב. "העיקר הוא התפלה. שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת." זאת אומרת, ללא שום קשר למה שאדם מרגיש, הוא צריך לבצע את הפעולות לא בגלל שהוא רוצה או לא רוצה, מרגיש טוב או רע או משהו, לא חשוב מה שיש, אלא זה נקרא למעלה מהדעת, למעלה ממצבו הפנימי. "שהעבודה צריכה להיות בשמחה," דווקא עבודה כזאת שלא קשורה לאדם בעצמו היא צריכה להיות בשמחה. "כאילו כבר זכה לדעת דקדושה." זאת אומרת, שמה שפועל בו כוח השפעה כביכול הבורא שנמצא בו ופועל,. "ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו," כמו שכתוב ש"צריך לבקש מה', שיתן לו כח, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו" על זה הוא צריך לבקש.
"תן לי כוח ללכת נגד מה שאני מרגיש בפנים כדי שאני ארצה להשפיע. מה זה? אני לא יודע בדיוק, אף פעם לא הרגשתי מה זה להשפיע ממש. להשפיע על מנת לקבל אני מבין, אבל סתם להשפיע אני לא מבין איך זה אפשרי. אז תעזור לי לבצע כזאת פעולה. ככה ללא שום קשר אלי. אני לא יכול לעשות אבל אתה תעשה, אתה תעזור לי ואני אעשה". "שיהיה בידו" זה נקרא "ללכת למעלה מדעתו.
כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מבורא, שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול." שאני נותן ומזה אני שמח. "ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה." כי אז הוא יעבוד בגלל שהוא נמצא ליד הגדול. ולפי הטבע הקטן ליד הגדול הוא מרגיש שייתן לגדול, זה כאילו לטובת עצמו. "אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל אדם, כאילו כבר יש לו דעת."
איך זה יכול להיות? זה לא יכול להיות סתם כך, רק בתנאי שאנחנו נקבל כוח רוחני שזה נקרא "כוח השפעה". ואם הכוח הזה יתלבש בנו "כוח הבינה", במידה הזאת אנחנו נוכל לעשות פעולות על מנת להשפיע ממש. לפי המילים זה פשוט.
זאת אומרת אנחנו צריכים לעבוד על הבורא שייתן לנו, שיכניס בנו שימלא אותנו קצת בכוח השפעה שאז אנחנו נוכל לעשות פעולות להשפיע כמו הבורא ללא שום תקווה ורצון לקבל תמורת זה משהו, פשוט, את הכוח השני מהטבע אנחנו רוצים לקבל ולעבוד על ידו, זה נקרא שהבורא מתלבש בתוך האדם.
תלמיד: אנחנו כבר ארבעה ימים נמצאים בברורים רציניים מה זה אמונה למעלה מהדעת, אנחנו מבינים נכון שנמצאים בטבע של האגו וכל מה שאני רואה זה אגו ויש עולם אחר של השפעה ואהבה. אמונה למעלה מהדעת זה להימצא באותו עולם של השפעה ולא משנה אם אני רואה אותו או לא, הוא קיים ואני שמח מזה שהבורא נמצא בקבוצה.
כן, בינתיים גם זה טוב, שאמנם אני לא מרגיש ולא נמצא בזה, אבל אני יודע שהדבר הזה קיים ושזה כבר קיים אפילו מחוצה לי וזה נותן לי איזו הרגשת שמחה. כן.
שאלה: איך למדוד עם הרשימות את המצבים של קטנות בירידות?
את זה אנחנו לא לומדים עכשיו, אנחנו נלמד את זה עוד מעט בפתיחה.
שאלה: לבקש לעבוד מתוך שמחה זה לא אותו דבר כמו לבקש לעבוד מתוך גדלות?
שמחה יכולה להיות בכל מיני מצבים. העיקר בשבילנו זה להעריך את ההשפעה למעלה מהקבלה, זה נקרא "לעבוד מתוך הגדלות".
שאלה: מה אדם יכול להשפיע לבורא? מה אני יכול לתת לבורא?
את היגיעה שלי. אני במקום לתת תוצאות מזה לרצון לקבל שלי, רוצה לשייך את זה לבורא, במה? בזה שאני מחבר את הכלים השבורים ומכין לו מקום להתגלות, זה תענוג בשבילו. זה מה שאנחנו צריכים להביא לו.
שאלה: לא מובן מה זה לעבוד מתוך גדלות הבורא ולהרגיש את הגדלות הזאת. האם הכוונה למשחק?
נגיד שזה משחק אבל זה דבר מאוד רציני, כי אם הבורא מתואר בי כגדול, לפי טבע הדברים אני כבר יכול לעבוד בשבילו, מפני שהוא גדול.
שאלה: בנוגע למשפט האחרון, "שיהיה חשוב אצל אדם כאילו כבר יש לו דעת". איך אפשר מתוך ההרגשה שיש לנו עכשיו, לגעת בלמעלה מהדעת?
תתאר לעצמך שאתה עכשיו מקבל איזו ידיעה או הרגשה ויש לך מזה שמחה, אז אותו דבר שאתה עושה את זה בעל מנת להשפיע, יש לך גם אותה השמחה.
שאלה: המצב הזה שאדם רואה שהוא כבר לא יקבל כלום, מורגש כאילו נפתח איזה שער שאליו הוא צריך להיכנס, הוא צריך לבחור להיכנס לשם באמונה למעלה מהדעת או שיש לו בחירה לחזור בחזרה לדעת. השער הזה נפתח לזמן מסוים ואם הוא לא עושה את הבחירה לחזור אחורה, אבל גם לא הולך קדימה לאמונה למעלה מהדעת אז עם הזמן השער הזה נסגר, או שהשער הזה פתוח עד שהוא לא יבחר, או להיכנס או לחזור?
אני לא יכול לענות על זה בצורה מדויקת, אתה תיארת את זה מאוד יפה וכך כתוב גם בזוהר, בהרבה מקומות, אבל העיקר, שאדם צריך לא להתייאש וכל הזמן להשתדל לדפוק בשער הזה שיפתחו, זה העיקר. אבל תיאור יפה.
סוגרים שערים פותחים שערים מושכים את האדם פנימה, דוחים אותו החוצה, ישנם כל מיני מצבים, כולם בסופו של דבר מתחברים לגילוי הכלי הכללי. והעיקר, לא לשכוח שכל הבירורים וכל הצעדים קדימה, זה רק בתוך גיבוש החברה, את זה לא לשכוח, כי נראה לנו שאנחנו בעצמנו יכולים כל אחד להתקדם, לא, אנחנו חייבים בכל זאת להבין שהמדרגות הן מדרגות ההתקשרות, ההתקבצות בינינו, עד כמה שאנחנו נעשים מחוברים יחד.
שאלה: איך לעשות את הצעד להיכנס?
אנחנו מדברים על זה כל הזמן, אני לא יכול להגיד. על זה דיברנו מתחילת השיעור, שאדם מתייאש, שפעם מקבל לעצמו משהו ואז הוא מפנה את עצמו לבורא, אז עכשיו אני יכול לא להשפיע לעצמי אז להשפיע לבורא, הוא מקבל כזו עזרה.
קריין: ציטוט מספר 16 .
"תכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום לפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש.
כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד בבחינת קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה את סדר עבודה, היתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה.
ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו דעת וראיה אמיתית, על מה לסמוך את הוודאות של האמונה. וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול.
(בעל הסולם. "שמעתי". צ"ו. "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")
(סוף השיעור)
-
"איש את-רעהו, יעזרו" (ישעיהו, מ"א, ו').↩