בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 24.9.2022*
מצוות הקלדות וטעימות.
*ראש השנה - כתבנו לחיים*
*כתבנו לחיים* זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לבקש, שיהיה לנו קשר עם הבורא. כך אנחנו יכולים להגיע למטרת החיים, מטרת הבריאה, כדי לעשות נחת רוח לבורא מאיתנו. כל מה שאנחנו צריכים זה סה"כ להיות מוצא חן בעיניו וזה אפשרי דרך חיבור בינינו, אחרת אנחנו לא מגיעים לאותו הרצון לעשות נחת רוח לבורא. לפנות אליו אנחנו יכולים רק מתוך קבוצה, ולבקש ממנו יכולים גם רק מתוך קבוצה. אדם אחד זה קול במדבר, כלומר היא לא נשמעת, ולכן *אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו עוד יותר, כמה אנחנו קשורים זה אל זה ושהבקשה שלנו תהיה בקשה כללית, משותפת, מלב אחד ולמקור אחד, לבורא אחד. אז זה יקרה*.
איך אנחנו יכולים לתאר את המצב הזה? רק ע"י כמה אנחנו מתמידים במחשבה לכוון את הלב שלנו יותר ויותר לחיבור בינינו ולבורא, *שכל הלבבות יתחברו ויהיו כלי לקליטת הבורא, שנבנה את בית ה' מתוך הלבבות שלנו. זה מה שאנחנו צריכים לחשוב, לרצות, להתפלל*. לאט לאט הלבבות שלנו מתקרבים זה אל זה וכך מגיעים לבניית בית ה'. הכל תלוי בהתמדה, בבקשה, בתפילה, ובנטייה משותפת להיות בלב אחד. זה מה שנקרא להיות כאיש אחד בלב אחד.
*מה
שחסר
לנו
זאת
תפילה.
אנחנו
מתחברים
בינינו
בכל
מיני
התקשרויות,
דרך
טלפונים,
דרך
השיעור,
דרך
כל
מיני
כאלה
מקרים,
סעודות
וכן
הלאה,
אבל
זה
לא
מספיק,
תמיד
נשאר
לנו
רצון
לא
מתוקן,
שלא
מחובר,
שלא
מכוון
לחיבור.
אנחנו
צריכים
על
הרצון
הזה
שנשאר,
להתפלל
שהבורא
יחבר
אותנו,
שהוא
יתקן
אותנו,
שהוא
ידחוף
אותנו
להתחבר,
זה
חסר*.
*חוץ
מעבודה
שלנו,
גם
בה
הבורא
משתתף,
אנחנו
גם
צריכים
להשתדל
לפנות
לבורא.
זה
העיקר,
הכל
מושג
בכוח
התפילה.
זה
שאנחנו
רוצים
ובעצמנו
מצליחים
באיזשהו
סוג
חיבור,
זה
כדי
להבדיל
שעוד
חסר
לנו
הרבה
בלהתחבר*.
אנחנו
צריכים
ללמוד
מהמצבים
שהעולם
עכשיו
עובר,
כמה
חסר
לעולם
רק
דבר
אחד,
חיבור,
כוח
שיאחד
אותו,
יקרב
את
העמים,
מדינות
ואנשים
זה
אל
זה.
אנחנו
לא
מבינים
זה
את
זה,
אנחנו
לא
יכולים
להיות
בקירוב,
אנחנו
לא
מאמינים
זה
לזה,
כולנו
נמצאים
כל
אחד
סגור
בתוך
עצמו.
זה
מה
שקורה
עם
מיליארדי
אנשים
וזו
הצרה
הגדולה
שלנו.
לכן
*מה
שאנחנו
רוצים
לעשות
בימים
האלו
במיוחד
זה
להתפלל
על
שלום
העולם*.
שלום
זה
מהמילה
שלמות,
שכולנו
נרגיש
את
עצמנו
תלויים
זה
בזה,
ובחיבור
שלנו
מגיעים
למצב
של
שלמות..
ש:
יכולים
איכשהו
מעל
כל
החשיכה
להגיע...?
ר:
ודאי
שאנחנו
יכולים.
אנחנו
יכולים
וצריכים
להבין
שזה
נעשה
בכוונה
כדי
לנענע
את
כל
הבני
אדם
כדי
שיבינו
שהם
נמצאים
בפירוד,
בחילוק
ושאין
ברירה,
אנחנו
חייבים
למעלה
מהדעת
להתקרב
זה
אל
זה
ולהיות
יחד.
העיקר
להיות
כאחד..
הכל
תלוי
בכמה
נמשוך
את
העולם
לחיבור
לפני
שזה
נעשה
ע"י
מכות
וייסורים
גדולים.
*לא חשוב באיזו שפה, לא חשוב באיזה סגנון, לא חשוב באילו מילים, חשוב שאתה פותח את הלב שלך להתחבר עם החברים, ויחד בחיבור הלבבות אתם פונים לבורא, רוצים שהבורא ימלא את הלב המשותף שלכם. המילים לא חשובות, אלא רק הנטייה*.
ש:
למה
הסליחה
מקרבת
לפיו
וליבו
שווים?
ר:
תפילה
היא
פניה
לבורא
והיא
כוללת
בתוכה
הכנה
שהאדם
מוכן
להתכופף
ולקבל
את
כל
מה
שיש
מצד
הבורא
על
עצמו,
ושזה
ישפיע
עליו,
זה
ישנה
אותו,
זה
יתקן
אותו,
יקרב
אותו
לאחרים
ויקרב
אותם
כולם
כולם
יחד
לבורא.
התפילה
הופכת
להיות
מתפילת
יחיד
לתפילה
בציבור,
לתפילת
רבים,
כמו
שאנחנו
שרים,
תפילת
רבים
הכוונה
לתפילה
עבור
רבים,
ומתפילה
עבור
רבים
אנחנו
פונים
לבורא
ומבקשים
ממנו
את
התיקון
הכללי
שלנו,
חיבור
בינינו.
ודאי שאם אנחנו מבקשים על דבר גדול, אז הוא כולל בתוכו את כל הדברים הקטנים.. אני שומע עכשיו מכל האזור הזה שנמצא במלחמה שמה שחסר זה חיבור, בכל זאת רק חיבור. אם אנשים יתחילו להתחבר, בסופו של דבר הם יכריעו בענין המלחמה ויהיו נגד מלחמה והמלחמה תיפסק והכל יחזור לשלום, לשלמות. *בואו כולנו נרצה בלב שזה יקרה, נבקש שלמות, שלום, חיבור, ושזה יקרה. כולם צריכים את זה*, גם הרוסים, גם האוקראינים, *כולם צריכים שלום*.
ש:
איך
הרצון
הופך
לתפילה?
ר:
כי
אני
רואה
שאני
צריך
את
זה,
חייב
את
זה.
כמו
ילד
קטן
שבוכה
ודורש,
אפילו
שלא
מסוגל,
אבל
הוא
דורש
מהגדולים
שיעשו
לו,
כך
אנחנו.
איך
עוד
אנחנו
יכולים
לפעול?
*אין
לנו
כוחות,
אין
לנו
כוחות
החיבור,
האור
שעושה
את
כל
התיקונים
לא
בידינו.
רק
במידה
שאנחנו
יכולים
לשכנע
את
הבורא
שאנחנו
רוצים
להיות
דומים
לו,
דומים
לאור,
וזה
מתבטא
בחיבור
בינינו,
אז
הוא
מבצע*.
ש:
אבל
נשאר
רצון
מעורפל
לא
הופך
לתפילה?
ר:
כי
אתה
לא
בטוח
שרק
הבורא
יכול
לעשות.
ש:
כי
לא
רצון
חזק
מספיק?
ר:
ודאי
שאין
באדם
רצון
חזק,
צריכה
להיות
עשירייה.
*דברו
ביניכם,
תעשו
מניין,
דברו
ביניכם.
זה
עניין
התפילה.
אנחנו
לאט
לאט
מתארגנים
בינינו
לחיסרון
נכון,
ומצד
שני
מדברים
על
כך
שהבורא
הוא
כל
יכול
והוא
רק
מחכה
לתפילה,
לבקשה
שלנו*.
יש
לנו
מצד
אחד
חיסרון
ומצד
שני
כוח
עליון
שמצפה
לזה,
מחכה
לזה,
ואז
התוצאה
היא
פעולה,
הבורא
הוא
שמתקן
אותנו.
ש:
מה
כל
אחד
צריך
להביא
לרצון
המשותף
שיהפוך
לתפילה?
ר:
כל
אחד
צריך
להביא
את
החיסרון
שלו
לחיבור,
וגם
את
החיסרון
שלו
מכך
שהוא
לא
נמצא
בחיבור.
החיבור
צריך
להיות
מכוון
למצב,
למקום
שהבורא
ישרה
בו,
בתוך
החיבור
שלנו.
ש:
עדיין
לא
הצלחנו
להתחבר
ב-100%?
ר:
*קודם
כל
מה
שלא
עושה
השכל,
עושה
הזמן.
תן
לבורא
לעשות
את
העבודה
שלו,
ואתה
נכנע
כלפי
כל
התנאים
שהוא
מעמיד
לך,
לפניך.
קודם
כל
הכנעה*.
ש:
מה
ההבדל
בין
תפילה
שמתקבלת
לכזו
שלא
מתקבלת?
ר:
כלפי
האדם
כך
זה
מורגש.
*התפילה
תמיד
מתקבלת,
כלומר
הבורא
מרגיש
את
מה
שקורה
בלב
האדם*..
אנחנו
יכולים
לעשות
איזשהו
תיקון
על
מה
שקורה
בלב
ע"י
התחברות
בקבוצה,
ע"י
תפילה,
ע"י
לימוד,
אבל
הבורא
תמיד
קורא
את
מה
שיש
בלב
וכתוצאה
מכך
הוא
פועל
עלינו.
אנחנו
תמיד
מקבלים
תגובות
של
האור
העליון
שמשפיע,
הוא
כולל
את
כל
הרצונות
שלנו.
הלבבות
שלנו,
כלומר
הרצונות
שלנו,
נמצאים
בתוך
האור
העליון,
*כמו
פלאפל
בשמן*.
כך
אנחנו
צריכים
להבין
איפה
אנחנו
נמצאים.
תמיד
יש
לנו
תגובה
שמגיעה
אלילנו
מהבורא,
אנחנו
צריכים
בהתאם
לכך
כל
הזמן
לעשות
תיקון
על
היחס
שלנו
ומאיתנו
לבורא.
אנחנו
לא
יכולים
לפנות
לבורא
בצורה
אחרת
אלא
רק
מתוך
החיבור
בינינו.
*כדאי
לנו
במיוחד
בימים
האלו,
אנחנו
נמצאים
בימים
הנוראים,
כמו
שאנחנו
רואים
את
מה
שקורה
בכל
העולם.
אנחנו
בכל
זאת
רוצים
לשנות
את
העולם
ולהביא
את
העולם
לשלום,
לשלמות,
לחיבור,
ושכל
הדינים
יתבטלו
ויהיו
כולם
כרחמים.
ממש
שלא
יקרה
חס
ושלום
שום
דבר
רע
עם
העולם*.
אני
מבין
אתכם,
*אתם
נמצאים
עדיין
במצב
שאתם
לא
יכולים
להסכים
עם
זה
שאתם
מאבדים
את
מה
שיש
לכם
עכשיו.
כך
הרצון
לקבל
האגואיסטי
מתאר
לכם
את
המצב.
אבל
צריכים
יותר
ויותר
לחשוב
על
כך
שהעולם
האמיתי
הוא
לא
העולם
כמו
שאנחנו
מתארים
אותו
עכשיו
ברצון
לקבל,
אלא
ברצון
להשפיע.
ברצון
להשפיע
אנחנו
לא
מרגישים
שאנחנו
מאבדים
משהו
ושמשהו
נעלם
ונאבד
מאיתנו,
אלא
ההיפך.
אנחנו
מקבלים
הרגשת
נצחיות,
שלמות,
ללא
גבול.
זה
מה
שאנחנו
עומדים
לקבל,
ובזה
להתמלא*.
*תאר
לעצמך
שכל
הקבוצה
שלכם
סגורה
בבית
סוהר*,
בחדר
שכולו
סורגים
ובריח
ונותנים
לכם
רק
פרוסת
לחם
יבש
ומים
וכלום
חוץ
מזה.
אין
כל
כך
מה
לנשום,
אין
לשכב
ולנוח
וכלום.
מצב
מאוד
מאוד
לחוץ.
תאר
לעצמך
מצב
כזה
ואיך
אתה
עם
הקבוצה
מתאר
את
העולם
הזה
שמאיים
עלינו
היום
במיוחד?
*בואו
נשתמש
במה
שקורה
לנו
כדי
באמת
לפנות
לבורא
ולנענע
את
הלבבות
שלנו,
כדי
קצת
לעורר
את
עצמנו,
להפחיד
את
עצמנו,
לנענע
הרגשות
שלנו.
זה
הכל
נמצא
לרשותנו*.
הבורא
לא
עושה
שום
דבר
סתם,
אלא
הכל
כדי
למשוך
אותנו
לתיקון.
בואו
לא
נזלזל
במה
שהוא
עושה,
וכך
נתקרב
לתיקון.
אם
לא,
אז
באמת
יכולה
להיות
כמו
כותב
בעל
הסולם,
מלחמת
עולם
שלישית
ורביעית
אפילו
אטומית.
בשביל
מה
לנו
את
זה?
בואו
נקבל
את
הדברים
האלה
ברצינות.
*מכל
האנושות
אנחנו
הקבוצה
היחידה
שיכולה
להפעיל
מ"ן
אמיתי
כדי
לשנות
את
העולם
לכיוון
הטוב.
אז
שכל
אחד
ואחד
ירגיש
את
עצמו
אחראי
עבור
העולם*.
ש:
יש
לי
תחושת
של
הודיה
ורצון
להחזיר.
מה
לעשות?
ר:
*להראות
דוגמה
לאחרים.
להראות
דוגמה
לאחרים,
זה
מה
שכל
אחד
חייב
לעשות,
וכך
נתקדם*.
ש:
במה
אני
יכול
לתת
דוגמה?
ר:
בכמה
אתה
רוצה
להתחבר
עם
אחרים.
לא
להיות
שקוע
בלימוד
ובעומק
הלימוד,
זה
לא
חשוב,
על
זה
כתוב
לא
החכם
לומד.
אלא
*אנחנו
חייבים
להראות
אחד
לשני
כמה
אנחנו
מתקרבים
זה
אל
זה*.
ש:
ומה
יכולה
להיות
תפילה
נכונה
במצב
כזה?
ר:
גם
לאותו
כיוון,
שהבורא
יחבר
בינינו
וע"י
זה
נעלה
לדרגה
יותר
גדולה.
*החשבון
פשוט,
מה
שיש
10
במדרגה
שלי
הופך
להיות
ל-1
במדרגה
יותר
עליונה.
מכל
מדרגה
ומדרגה
10
הופך
להיות
ל-1
וכך
אנחנו
נעלה,
עד
שהופכים
להיות
כולנו
לאדם
הראשון,
לאיש
אחד
בלב
אחד*.
ש:
מהעשירייה
אנחנו
צריכים
להרגיש
שעולים?
ר:
שאתם
הופכים
להיות
אחד.
*איך
להיות
אחד?
תתפללו
על
זה*.
ש:
איך
מגיעים
למצב
שבו
פיו
וליבו
שווים
תמיד?
ר:
*פיו
וליבו
שווים
זו
מידת
היושר
הפנימי,
הרוחני.
אני
משתדל
לדבר
עם
עצמי
בצורה
ישרה,
לא
לשקר
לעצמי
ואח"כ
גם
כלפי
החברים.
אבל
קודם
עם
עצמי*.
ש:
תפילה
כאלו
שיהיו
פיו
וליבו
שווים..?
ר:
אנחנו
צריכים
פשוט
לעבוד
על
זה,
לפתוח
את
הלב
לכל
החברים
ככל
האפשר
יותר,
וכך
להתקדם.
כמה
שאפשר
לקרב
את
הלבבות.
אין
מה
לעשות,
אלו
התרגילים.
ש:
איך
לעלות
מ"ן
ללא
הפסקה
שאנחנו
לא
יחד
פיזית
או
וירטואלית..?
ר:
אתם
צריכים
לעשות
תרגילים
שאתם
מחוברים,
לא
חשוב
באיזה
מצבים
פיזיים,
שאתם
מחוברים
יחד
בלב
אחד.
הכל
תלוי
רק
בתרגילים
שלכם.
יש
לכם
כוח
גדול
מאוד,
*קבוצת
הנשים
העולמית
שלנו
היא
קבוצה
מאוד
גדולה
ומאוד
חזקה.
כל
אחת
כבר
יודעת
מה
אנחנו
צריכים
לעשות,
באיזה
צורה
להתנהג.
יש
לכם
מלא
ידע,
שכל,
רגש,
הרגלים
ותרגילים.
רק
צריכים
יותר
להביא
את
זה
למימוש,
עכשיו
זה
הזמן*.
*אני צריך להגיע למצב שכל חבר וחבר יהיה חשוב לי כרב, ושאני אקבל ממנו את מה שהוא מדבר כמו מרב. בצורה כזאת אני אתקדם*.
ש:
איך
מעבירים
מלחמה
חיצונית
לתוך
פנימיות?
ר:
זה
תלוי
בנו
להעביר
את
המלחמה
החיצונית
לפנימיות.
תלוי
בנו
איך
אנחנו
מקבלים
את
זה,
מרגישים
את
זה.
*אנחנו
יכולים
את
כל
המלחמה
היום
שעלולה
עכשיו
להתפרס
בכל
העולם,
אנחנו
יכולים
להפוך
אותה
למשהו
פנימי,
לכבות
אותה
ולתקן
אותה*
אם
אנחנו
באמת
מתקשרים
יחד
בינינו
ומפעילים
את
הכוח
שלנו
עבור
כל
העולם.
אנחנו
יכולים
את
זה
לעשות,
כמו
שאנחנו
מכבים
את
האש
ע"י
זה
שעושים
עליה
כיסוי.
כך
נעשה
על
אלו
שמדליקים
את
כוחות
המלחמה,
אנחנו
נכבה
אותם,
נכסה
אותם.
הכל
תלוי
בנו.
*חלק 2 – רב"ש, מאמר הטוב ומטיב לרעים ולטובים*
ש:
השתוקקות
גדולה
לעזוב
את
כל
עיסוקיו
הגשמיים...
?
ר:
זה
תהליך.
בתהליך
הזה
האדם
כך
עובר,
אז
הוא
לא
רוצה
להתעסק
בכלום
וגם
כבר
מתנתק
במשהו
מהרצון
לקבל,
ואח"כ
רוצה
להפוך
אותו
בע"מ
להשפיע.
כך
עובדים.
ש:
אני
רוצה
לעשות
הכל
לטובת
הבורא
והגשמיות
לא
מעניינת
אותי?
ר:
לא,
אתה
לא
יכול
את
זה
לעשות.
אתה
צריך
קודם
כל
לעשות
צמצום,
שאתה
לא
מקבל
כלום
חוץ
ממה
שנחוץ
לך
לחיים.
*אתה
כאילו
אומר:
"כל
היתר
לא
מעניין
אותי,
כל
השכל,
כל
הרגש
שלי
נמצא
בתיקון
עצמי
ובתיקון
העולם,
בחיבור
בין
כולם.
זהו".
אתה
לא
צריך
לזרוק
את
הכל,
שום
דבר,
אפילו
אם
אתה
מיליונר,
תמשיך
אין
בעיה.
העיקר
זה
מה
אתה
עושה
עם
עצמך?
כמה
אתה
זקוק
לכל
העולם
כדי
להפוך
אותו
לטוב*.
ש:
למה
כתוב
במאמר
שהאדם
מקבל
רושם
שלילי
מהרוחניות
ורושם
חיובי
מהגשמיות?
ר:
כי
זה
באמת
כך.
אם
הוא
ברצון
לקבל,
אז
איך
הוא
יכול
לקבל
רושם
חיובי
מרוחניות?
הרוחניות
אומרת
לו
אסור
לך
לקבל
לעצמך
שום
דבר,
אלא
מה
שאתה
מקבל
זה
הכל
כדי
להשפיע
לזולת,
ולעצמך
רק
כדי
להתקיים.
אז
איך
יכול
להיות
שאדם
מסכים
עם
זה?
אנחנו
צריכים
ללמוד
את
הדברים
האלה.
*נראה
לנו
שאנחנו
צריכים
להיות
עניים,
שאנחנו
לא
צריכים
לקבל
כלום,
שאנחנו
לא
צריכים
לחשוב
על
הרכוש,
על
כל
מיני
דברים.
למה
לא?
אנחנו
צריכים
את
הכל
הדברים
האלה.
השאלה
רק
איך
אתה
מסדר
את
עצמך
כלפי
החיים,
כלפי
מטרת
החיים.
זה
צריך
לעלות
למעלה
מהכל*.
אנחנו נעבור על מאמרי רב"ש אחד אחד, גם בשיעורי בוקר וגם בשיעורי צהריים. זה יהיה לנו באמת אור לדרכינו. בהצלחה לכולם.