שיעור בוקר 20.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1446,

אגרת ט"ז, ד"ה: ידוע לנו הכלל שנהוג בכל העולם

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב', עמ' 1446, חלק "אגרות", באגרת ט"ז, ד"ה: ידוע לנו הכלל שנהוג בכל העולם.

מדי פעם אני מקבל שאלות, פניות מכל מיני חברים שלנו מכל העולם, לא רק מישראל, איך להתייחס לאותם אנשים שבאים אלינו ורוצים להסביר לנו. נגיד כתב לי חבר מאיזו מדינה, באו אלי כמה אנשים או אדם אחד, והוא רצה להסביר לי שיש לו שיטה קרובה אלינו, יותר מדוייקת, יותר יפה, הוא ניסה להסביר ולדחוף לי אותה.

השני, ממדינה אחרת, כתב שקודם הוא היה קשור לחוגים כלשהם ועכשיו הוא לא נמצא איתם בקשר, אבל בכל זאת הוא נמשך לשם לפעמים והוא לא יודע מה לעשות עם זה. השלישי כתב שבכל דבר שהוא רואה אותנו חלשים, מיוחדים, קטנים לעומת גופים גדולים של הדתיים למיניהם זה מחליש אותו מאוד.

כך שולחים לי כל מיני שאלות. שישלחו, אני לא אומר שלא, אבל צריכים לתת על זה תשובה. כי זה מפריע מאוד לאנשים להתקרב למטרה האמיתית, מסיט אותם מהדרך, מכניס אותם לכל מיני ספקות.

ובאמת יש בזה בעיה גדולה מאוד, כי חכמת הקבלה היא מאוד מיוחדת, היא לא קשורה לא לתנועות סוציאליות או סוציולוגיות, לא לדתות, לא לפילוסופיות, לא לפסיכולוגיות ולא לכלום, אלא היא עומדת לבד בצד לעומת כל נטיות האדם שבהם התפתח והתנהג במשך אלפי שנות ההתפתחות שלו.

חכמת הקבלה כאילו נראית עומדת בצד, ועד כדי כך היא מיוחדת, שאף אחד לא יודע. יש כאלה שחושבים שזה עניין של שמות, שזה משחק בכל מיני אותיות, שמדובר על פעולות, איזה ריטואלים של ריקודים ועוד ועוד.

אבל מאיפה זה מגיע, מתוך זה שאי אפשר לתפוס את הרוחניות, אי אפשר לראות אותה, אי אפשר לתת דוגמה או לספר עליה לכל אחד ושמזה כולם יקבלו איזו דעה וירכשו את החכמה הזאת כמו את כל החכמות. אומנם אנחנו קוראים לשטח הזה "חכמת הקבלה", זאת אומרת חכמה, אבל יש עוד הרבה חכמות. או שאנחנו קוראים לזה "תורה", יש הרבה תורות, יש תורת החשמל ועוד. כל לימוד, כל חכמה היא חכמה, אז גם חכמת הקבלה, מה ההבדל?

משייכים אותה לפילוסופיה, נגיד כשרציתי לקבל דוקטורט בחכמת הקבלה עשיתי את זה בפקולטה לפילוסופיה, במכון לפילוסופיה, כך נהוג. גם הבת שלי סיימה לימודים כאן בישראל במקצוע חכמת הקבלה והפילוסופיה בפקולטה לפילוסופיה. זאת אומרת הבלבול המאוד גדול הזה נמצא ואף אחד לא רוצה לתקן אותו ולהתעסק בו, כי זה נובע מתוך כך שאף אחד לא מבין איך בכלל לקבל את חכמת הקבלה, לאן לשייך אותה. נעשו בה כל מיני כתבים וכתבו כל כך הרבה במשך אלפי שנים, שאף אחד לא יכול לבדוק האם זה נכון, אמת או שקר, את זה מקבלים ואת זה לא אלא זורקים, שורפים ולא מתסכלים יותר. אין בזה שום עניין.

העניין הוא פשוט, כמו שאנחנו לומדים על בשרנו, שלהגיע לנושא של חכמת הקבלה אפשר רק על ידי התאמצות רבה במשך שנים רבות בפעולות מיוחדות, ואפילו בסדרי חיים מיוחדים. ואחרי שהאדם משקיע את כל כולו בזה, אז הוא מגיע, וגם לא הוא, אלא נותנים לו, עושים לו איזו כניסה להרגשת העולם העליון או הרגשת הבורא, שזה אותו דבר, שאז הוא מבין מהי החכמה ואיך היא ניתנת לאדם ומיועדת לו.

לכן מפני שאני מקבל כאלה שאלות מפה ומשם מהתלמידים שלנו, החברים שלנו, אז בחרנו כאן אגרת של הרב"ש, בואו נקרא אותה, ונראה איך להתייחס לכל הדברים האלה.

אם יש שאלות תשאלו, אנחנו נברר, כי אלה דברים שיכולים לשמור עלינו מאוד בדרכנו. כי הדרך למטרה היא צרה מאוד, זה שביל צר מאוד וחייבים ללכת בזה בהתחזקות בינינו ולא לסטות מהדרך. כמו שרב"ש כותב, שמי שסוטה מהדרך, בהתחלה במקצת, אחר כך ככל שמתקדם כך הוא יותר ויותר מתרחק מהמטרה.

קריין: אנחנו בכתבי רב"ש, אגרת ט"ז, עמוד ,1446 בדבר המתחיל "ידוע לנו".

"ידוע לנו הכלל שנהוג בכל העולם, שמי שהוא אומן לא טוב כשהוא בא (בין) בעלי מלאכה [לא] טובים ולומד ממעשיהם, היינו שהוא בעל מקצוע, למשל סנדלר, כשבא בין סנדלרים שאינם בעלי מקצוע, אזי הם נותנים לו להבין לא כדאי לעשות סנדל טוב אלא תעשה איך שהוא יוצא, ולא כדאי לעשות מנעל טוב ויפה.

או חייט אם הוא בעל מקצוע, אזי כשהוא בחברת חייטים שאינם בעלי מקצוע, אזי הם נותנים לו להבין, שלא כדאי להתאמץ ולתת יגיעה ועמל שהמלבוש יהיה נקי ומסודר, ושיהא מותאם לבעל הבית. לכן הוא צריך להזהר, שלא לבוא במגע עמהם.

מה שאם כן מי שהוא בנאי, כשיבוא בחברת חייטים, אין הוא יכול ללמוד ממעשיהם הרעים, משום שאין כל קשר ביניהם. מה שאם כן באותו מקצוע, אזי כל אחד צריך לשמור על עצמו שיבוא במגע רק עם אנשים טהורי לב.

ולפי הנ"ל, כל מי שאתה חושב שהוא עובד ה', אזי אתה צריך להזהר אם הוא בעל מקצוע טוב," כי אתה רוצה להיות עובד ה', לכן אתה צריך לבחור כאלו אנשים שגם הם הולכים בדיוק באותה הדרך כדי שהם לא יפריעו לך, לא יסיטו אותך. "היינו שרוצה שעבודתו יהיה נקיה ותמה, שיהיה מגמה לשמו יתברך.

ולכל הפחות, שהוא יודע שאין הוא פועל טוב, ומטכס עצות לנפשו איך להיות בעל מקצוע, ולא פועל סתם שכל כוונתו הוא השכר, אלא פועל ואומן טוב נקרא, שאינו מתחשב עם השכר אלא שהוא נהנה מעבודתו. שאם האומן החייט למשל יודע שהמלבוש מתאים בכל הנקודות לבעל הבית, מזה יש לו הנאה רוחניות יותר מהכסף שהוא מקבל.

אי לזאת, עם אנשים שאינם מהמקצוע שלך, אין דבר אם בא בחברותם משום שאתה עוסק בבנאות, והם עוסקים בבורסקי, ודי למבין."

שאלה: איך אתה יודע שהוא בעל מקצוע טוב באמת? איך אתה יכול לדעת מה היחס הנכון שלו?

במשך החיים שאני נמצא בזה, נגיד 45 שנה, נפגשתי עם מאות אנשים מכל מיני סוגים, עם דתיים מכל הסוגים, גם מהיהדות, גם מהדתות הסמוכות האחרות, נצרות ואסלאם אפילו, וגם עם מדענים שקרובים לחכמת הקבלה, פילוסופים למיניהם, דיברתי עם אנשים מהמזרח על תורות המזרח. אנחנו לא באים כאן ללמוד מי צודק ומי לא, מי קרוב ומי לא. אלא אנחנו רוצים לקבל עצה מהרב"ש מאוד מאוד פשוטה, חותכת, שאנחנו לא נוגעים באף אחד, זה מה שהוא עוד מעט יספר לנו, ואנחנו לא מקבלים עצות מאף אחד אלא רק ממקור אחד. וזה באמת נכון בכל דבר, אם נגיד אתה הולך ללמוד משהו אחר, איזו שיטה אחרת, אז תתעמק בה ותשב בה עד שתקבל את התוצאה.

אתה לא יכול להתחיל עכשיו במחקר, כי מאיפה יהיה לך שכל למחקר, מי אתה? לעשות מחקר זה בכלל בלתי אפשרי, כי להבין דבר אחד ולעומתו להבין דבר שני ולעשות ביניהם איזו השוואה אי אפשר. בדברים רוחניים, לא חשוב איזה, אם אתה נכנס למשהו, אתה נכנס עד הסוף ואתה לא יכול לצאת משם, כי אם אתה יכול לצאת, סימן שלא נכנסת.

שאלה: ברור שאנחנו מדברים על אנשים שלומדים אולי זרם אחר של חכמת הקבלה ואנחנו לא רוצים להיכנס איתם לשום מגע. אבל כאן אני רוצה לשאול, אנחנו לומדים אצלך, אתה המורה שלנו, אתה מלמד אותנו שיטה, נותן לנו כללים מסוימים על החוקים והם כללי יסוד, כללים של 100%. איך להתייחס לזה בתוך העשירייה כשמדברים על ביצוע של אותם הדברים לא עד הסוף? אתה שומע בעשירייה לעתים שצריך לבוא כל יום, אבל אפשר להתחיל מלבוא פעם בשבוע.

אתם מבינים שיש אמת והאמת הזאת מחייבת אותנו, ויחד עם זה אנחנו מבינים שאנחנו לא מסוגלים בינתיים לקבל את האמת הזאת ולקיים אותה. אז יש דבר אחד שהוא נמצא כאן וקיים ואנחנו חייבים כך להתנהג, ולידו אנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים בינתיים כל כך לקיים, אז לאט לאט אולי נתקרב לזה בעתיד. יש רצוי ויש מצוי, זה קיים בכל דבר שאדם עוסק.

אבל העיקר לדעת מה יש ואיפה אני עכשיו, מה אני צריך להשיג ומה אני בינתיים מסוגל, וזה צריך להיות בטוח, פתוח, ברור לכל אחד ואחד. זו לא בושה לדבר על זה שאנחנו עדיין לא יכולים לקיים את מה שחכמת הקבלה דורשת מאיתנו, אלא לפי הדרגות כמה שנוכל לקיים, בהתאם לזה נוכל להתקדם למטרת הבריאה, למטרת החיים.

שאלה: במכתב הזה הרב"ש כותב על כך שעובד ה' המקצועי נחשב מי שאיננו מסתכל על השכר אלא נהנה מהעבודה עצמה. איך לחנך בתוכי את הדבר הזה, שאני לא אשאף לגילוי העולמות העליונים אלא בכל רגע ורגע אשאף להיות עובד ה'?

אתה מדבר מאוד יפה, זה נכון, וזה צריך להיות לפנינו כמטרה. נדבר על זה אחר כך.

שאלה: בעבודה יצירתית אתה מוכן לעשות איזשהו פרויקט שהוא מלהיב אותך אפילו ללא תשלום. איך זה עובד אצלנו, האם זה קשר עם החברים, זו יכולת להשפיע?

לא. המטרה שלנו היא לא קשר עם החברים ולא איזושהי תכנית יפה, המטרה שלנו היא כמה שאפשר להתקרב לכוח העליון שהוא כולו משפיע, טוב ומיטיב. לפי השתוות התכונות שאנחנו רוצים לרכוש על ידי ההשפעה העליונה הזאת עלינו, אנחנו רוצים להידמות לבורא, להיות "אדם", הדומה לבורא.

תלמיד: האם ההידמות הזאת היא השכר, כאילו ללא קבלת תשלום?

למה זה ללא תשלום? זה השכר הכי גדול. שאני אתקרב לבורא ואהיה דומה לו זה השכר. העבודה והשכר והמטרה הכול מתחבר לאחד. בדרך אנחנו משתנים, וכל אותן הפעולות שאנחנו עכשיו עושים בכוח, נתחיל להרגיש שזה לא בכוח, שזה בזכות, שאני מקבל את הדברים האלה ואני נהנה מהם, מהיגיעה. ככל שאני עושה דברים יותר קשים, יותר נגד האגו שלי, אני יותר נהנה, כי בזה אני עושה נחת רוח לבורא וזה בשבילי השכר. זה הטבע שלנו שכך משתנה.

תלמיד: זה מתאפשר בזה שתמיד הבורא יחד איתי באותו רגע של מאמץ?

כן. זה במידה שאני מחשיב את הבורא כגדול, והוא בעיניי גדול כך, שכל העבודה שלי בשבילו היא לא בשבילו, אלא אני מרגיש בזה תענוג ולא מאמץ.

שאלה: הוא כותב, "כל מי שאתה חושב שהוא עובד ה', אזי אתה צריך להזהר אם הוא בעל מקצוע טוב, היינו שרוצה שעבודתו יהיה נקיה ותמה".

מה השאלה?

תלמיד: חשבתי שאם אני בא לעשירייה והבורא עומד מאחורי כל חבר, אז מה פתאום שאני עם האגו המקולקל שלי צריך לברור את החברים ולחשוב מי עבודתו נקיה ותמה ומי לא. הבורא עומד גם אחרי חברים שעבודתם לא נקייה ותמה?

כלפיך כך אתה מרגיש?

שאלה: אני מרגיש שאני צריך להגיע למצב שאני מזכה כל חבר, ושעבודתו נקייה ותמה גם אם אני רואה בקלקול שלי האגואיסטי הפוך.

אבל מאיפה אתה יודע איך אתה בודק ורואה שאחרי כל חבר עומד הבורא?

תלמיד: אתה אומר שהבדיקה היא שאני קודם כל רואה את הקלקול?

איך אתה יכול לבדוק אם אתה לא רואה את הקלקול?

תלמיד: אני לא יודע איך לבדוק, בגלל זה אני שואל. הוא אומר פה שצריך להיזהר מחברים שיש להם מקצוע טוב או לא מקצוע טוב, ומגמתם לשמו או לא לשמו.

את זה אנחנו נברר. אני רואה שאתה התחלת להתבלבל. נמשיך ונראה.

"מה שאם כן לאנשים שהם עוסקים בתורה ומצוות, אבל אין הם נזהרים שיהיה המלבוש כראוי לבעל הבית, אזי יש להם רק שכל שהוא נגד התורה, שהפוכה מדעת תורה, ובזה אתה מוכרח להמצא תמיד בעיניים פקוחות... ולהרחיק מאנשים האלה כמטחוי קשת."

ככל שאיזה אדם בעולם עוסק במשהו יותר קרוב למקצוע שלך, זאת אומרת לחכמת הקבלה, כך אתה צריך יותר להיזהר ממנו. ולהיזהר זו שאלה, מאיפה אתה יודע איך להיזהר ואיפה, איפה הוא טועה קצת והוא כמעט כמוך ואיפה לא. יכול להיות שאתה נכנס לשטח שיכול לסחוב אותך הצידה ואפילו לא תרגיש. לכן מאותם אנשים הקרובים אלינו, זה נקרא שמתעסקים בתורה ומצוות, מהם תיזהר. בינתיים כך.

"מה שאין כן באנשים פשוטים, וכנ"ל. לכן, עם אנשי "מזרחי" אין לך קשר," זאת אומרת, כאלו אנשים פשוטים, שחיים חיים רגילים, "אזי אין אתה צריך לשמירה כל כך. ומאנשי "אגודת ישראל", יותר דתיים, יותר חזקים באמונתם, בדעתם, "כבר נחוץ לשמור מהם, ואנשים חסידים - כבר זקוק אתה לשמירה יותר גדולה." זאת אומרת, להתרחק מהם עוד יותר. "ולאנשים שהיו קרובים לרבנו זצ"ל," לבעל הסולם, "כבר צריכים לפקוח בעיניים פקוחות, כנ"ל."

זאת אומרת להיזהר מאוד להיות במגע עם אנשים שהיו קרובים לבעל הסולם. כך כותב רב"ש לתלמידו.

"אבל באמת יש עוד טעם בהדבר. והוא מיוחד על פי דברי האר"י הקדוש, ולפי ביאור אאמו"ר זצ"ל בספרו תלמוד עשר הספירות, שהרב נותן טעם לדבריו, מדוע בעולם הנקודים מלך הדעת, שהוא קומת כתר, שהוא מלך הראשון, בעת השבירה נפל למטה יותר מכל המלכים, משום שכל שהעב ביותר, הגם שהוא משובח ביותר בזמן שיש לו מסך, מה שאם כן כשנאבד לו המסך הוא גרוע ביותר. לכן נפל יותר למטה מכל המלכים."

לזה יש לנו פתגם, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ומי שעולה גבוה, כשנופל הוא נופל יותר עמוק. כי הוא נופל לתוך העביות שלו ואחר כך אם עושה מאמצים אז הוא יכול להיות גבוה גם לפי דרגת העביות שתיקן. לכן כאן יש בעיה, אם אנחנו מתעסקים עם אנשים שהם כאילו גדולים, הם יכולים לקלקל אותנו יותר.

שאלה: שמעתי לא מזמן ממישהי שסיפרה לי שיש לה חברה בעשירייה שלומדת אצלך, שומעת את השיעורים, אבל בנוסף יש עוד איזה רב, שלמד ממישהו שלמד אצל בעל הסולם שמעביר פרשת שבוע מאוד יפה, הוא מסביר את זה מאד נעים, אז היא גם שומעת את זה, כתוספת נחמדה, קצת. למה לא?

אני לא אומר שום דבר. זו בחירת האדם. אנחנו רוצים רק לברר מה כותב כאן רב"ש ולפי זה להתנהג. לי אין מורה אחר ואני לא הולך אחרי אף אחד מלבד רב"ש, אחריו בעל הסולם, אחריהם בורא.

אם אני קורא את האר"י, אני קורא אותו כשמגישים לי אותו בעל הסולם ורב"ש. זוהר, בתרגום, בהסבר של בעל הסולם, פירוש "הסולם". אני לא צריך שום דבר אחר. יש לי את הספרים האלה וזה מספיק לי, ואם אני דבוק רק אליהם, לשניהם, אז אני איכשהו רגוע שאני מתקרב למטרה ואני לא סוטה מהדרך. זה מה שרב"ש רוצה להסביר לנו.

שאלה: מובן למה רב"ש אומר שצריך להיזהר מאנשי מזרחי, אגודת ישראל, חסידים, אבל אנשי בעל הסולם הם כביכול אנשים שהלכו איתו בדרך, למה מהם צריך להיזהר הכי הרבה, בעיניים פקוחות?

כי הם יכולים להטעות אותך עוד יותר. זה פלא עד כמה הדברים האלה הם דברים מסוכנים. גם אני לא ידעתי ולא הבנתי מה רב"ש עושה.

לי לא היה כל כך קשר עם כל תלמידי רב"ש במשך כל השנים האלו, אני הבאתי אותם ואז לא הייתי מעורב בהם. אם הייתי מעורב זה היה בצורה חיצונה כי הייתי אולי יכול לעשות משהו, אבל פנימית לא. כי בכל דבר שהייתי יכול להתערב איתם, הוא היה מושך אותי, "אנחנו צריכים לנסוע לזה, צריכים לעשות את זה", וכך לא הייתי קשור אליהם. והאמת שרק אחר כך הבנתי מה הייתה הכוונה.

בכל זאת יש הרבה דעות והרבה נטיות בין החברים, כמו שעכשיו שמענו, שיש איזו אישה שהולכת לעוד איזה חוג, לעוד משהו. וכך הם תופסים איזה וירוסים מבחוץ ואחר כך מביאים אותם בין החברים והחברות בפנים. לכן דברים כאלה לא מקובלים אצלנו. אתם רוצים? בבקשה. יש לכם את כל הספרים של בעל הסולם ורב"ש, אפשר לקרוא אותם בלי שום פקפוק ובלי שום ספקות, ואז אתם נמצאים באותו כיוון, באותה הדרך. כי אתם לא מבינים איפה כאן נכנסות בכם מחשבות זרות ומסיטות אתכם מהמטרה.

תלמיד: כשהרב"ש נפטר התרחקת מכל מי שהיה שם, נכון?

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים ללמוד מזה כשאתה תסתלק?

שאתם צריכים לשמור על הקבוצה שלכם, וללמוד לפי המקורות האלו, ולא להתקרב לכל תלמידי רב"ש, אם פתאום יתגלו שירצו להיות בקשר אתכם. למרות שאני חושב מאוד שהם לא יעשו את זה. ואתם לא תסתכלו עליהם כמו על בעלי דרגה, בעלי וותק.

ישנו כל אדם ואדם עם המטרה שלו בידיים שלו, וצריך ללכת רק לפי מה שכתוב במקורות. לא לשמוע שום דבר חוץ ממקורות.

תלמיד: אם אני לוקח עכשיו את הדברים כמו שהוא כותב, אם אני מבין נכון, אולי אני טועה, יוצא לצורך העניין, שמתלמידי הרב לייטמן אני צריך לבדוק אותם בעיניים פקוחות. כמו שהוא כותב, את אלו שהיו ליד בעל הסולם אני צריך לבדוק בעיניים פקוחות. אני צריך להגיד לעצמי אותו דבר כלפי הרב לייטמן כשהוא יסתלק?

אני לא בטוח באף אחד, ולא יכול להיות בטוח באף אחד, ולא יכול להגיד עבור אף אחד. ודאי שאם האנשים קשורים יחד עכשיו ללימודים שלנו אז יש להם איזשהו מקור שמחדש להם כל יום ויום איזו התקרבות בדרך למטרה, שאנחנו יחד מתקרבים אליה והיא אחת לכולם.

מה שאין כן, אם אין מורה, כל אחד מתחיל להרגיש שיש לו מפרץ משלו והוא יכול לנוע לפי המפרץ ומצפן משלו לכיוון מה שהוא חושב שזה נכון.

וזה כבר לא האחד, הרב חושב, רב, רב חובל, לא חשוב איך להגיד, חושב, אלא האגו שלו חושב. ולכן אסור לאדם להאמין לאף אחד. רק לפי הספרים.

תלמיד: הספרים הם הכי נתונים לפרשנות לכאן או לכאן, אז איך באמת לברר?

רק לפי הספרים והבורא הוא יכוון. אין שום דבר יותר. אתם עכשיו לומדים איך נכון להבין את הטקסטים של בעל הסולם ורב"ש. אין כאן בהבנת הטקסטים משהו שאפשר כל כך לטעות. אז כל אחד מבין לפי מה שהוא מבין ומתקדם.

העיקר שאתם יכולים להתקדם למטרה תמיד על ידי דבקות בין החברים. יש לכם מספיק חברה שהיא צריכה רק להיות יותר מגובשת ומתקרבת לבורא. ולא לשמוע שום עצות מהצד.

אם בא בן אדם ומדבר יפה, ובחכמה גדולה, והוא יודע פה ושם כל כך, זה לא חשוב. דווקא ההפך. כמה שהוא יותר נראה שמבין, ומרגיש, ויודע, אנחנו צריכים עוד יותר להיזהר ממנו. כי הידע שהוא יודע איפה כתוב פה ושם, ואיך להסביר את זה יפה שזה יהיה מתאים לרוח שלנו, זה לא אומר על אמיתיות ההשגה שלו. לכן רק לשמור על החיבור בינינו, על המערכת שאנחנו מקימים ועם זה להתקדם.

תלמיד: פעם היו רק ספרים. היום יש לנו, ברוך ה', שלושים שנה אחורה את ההקלטות שלך שדיברת יום יום.

כן.

תלמיד: אז היחס צריך להיות כמו לספר, לא?

כן.

תלמיד: אפילו יותר, כי זה יותר קרוב אלינו.

נכון. כל הדברים שלנו, ויש לנו ארכיון כל כך גדול, שלם מחכמת הקבלה שלא צריכים יותר כלום. אבל אני מדבר על אנשים חיים ועל ספרים ממקורות זרים.

תלמיד: ברור שאנחנו לא מתערבבים עם אנשים שכביכול קרובים ללימוד שלנו. והתהליך שעליו אתה מדבר זה כמעט כמו איזשהו פיתוי לאגו.

כן.

שאלה: כשזה קורה לאדם הוא נמנע מזה, אבל זה מפתיע אותו. באיזה רצונות אנחנו יכולים להרגיש את הסימפטומים. מה קורה בדיוק כשזה משפיע עלינו? האם אנחנו דורשים יותר הבנה? מה בדיוק קורה? איך אנחנו מזהים את זה?

אנחנו מלכתחילה לא נכנסים למגע עם אף אחד שלא נמצא בחברה שלנו, אם אנחנו רוצים להיות בטוחים שאנחנו ממשיכים להתקדם בדרך הנכונה, שלנו. אחרת תהיה בעיה ואתה לא תוכל לעשות שום ביקורת נכונה, למדוד, לשקול עד כמה אתה סוטה מהדרך, ועד כמה לא, ואיך לחזור לדרכך או לא.

אתה לא יכול לעשות את זה. אף אחד. אלא יש רק דבר אחד שיכול לשמור עלינו, שאנחנו לא שומעים, ולא מקבלים, ולא מדברים, ולא נכנסים במגע עם אף חכם. לתת הפצה, לתת שיעורים, בבקשה. לקבל שיעורים לעצמנו, יש לנו ארכיון, יש לנו כל הסדרים, כל הדברים. אם אנחנו נחבר בזה את החיבור שלנו המתגבר, בטוח שאנחנו מגיעים למטרה.

שאלה: האם יש להיזהר מללכת להתפלל בבית כנסת?

אני לא יכול להגיד. אבל אני לא הולך. אני לא נכנס לאף מקום. כשאתה נכנס לאיזה מקום אתה מיד נכלל מאותה אווירה, מאותו כוח שנמצא באותו מקום. זה דבר גדול ובעייתי מאוד. לכן אין ברירה. אם אנחנו רוצים לשמור על עצמנו בהתפתחות הנקייה אנחנו צריכים לארגן את כל הדברים שלנו בצורה אוטונומית בבית של כל אחד.

שאלה: לפי איזה יחס לדעת מהי דרך האמת?

לא הבנתי. יחס למה, למי?

תלמיד: אתה מדבר על חכמים ודרכים שונות.

דרך האמת זה שאתה רוצה לברר אותה מכל מה שאתה קורא ולומד אצל בעל הסולם ורב"ש לבד, בתוך קבוצת חברים ואיתי יחד. זה קובע דרכך למטרת הבריאה שאנחנו משתדלים לכוון את עצמנו ולהתקדם באותה הדרך מיום ליום עוד ועוד צעדים. זה הכול.

אנחנו לא רוצים לחבר לזה עוד איזה גורמים, אלא רק את שינינו, בעל הסולם ורב"ש, קבוצה, ואני ואתה. זה הכול. אז אתה צריך להיות קשור אלינו וכך לכוון את עצמך ולא להיכנס לאיזשהו מקום זר ולא להיות בקשר עם אנשים זרים.

וגם הבורא מסדר את הכול בצורה כזאת שלא כל כך באים אליך, ולא רוצים לפתות אתכם, ולסחוב אתכם, למשוך אתכם לאיזשהו תרבויות זרות או משהו. אלא תמשיכו ככה בלבד ולהיזהר.

אם אתה מסתכל על איזה סרט מטומטם, זה בסדר. זה יטמטם אותך קצת בצורה זמנית, גם זה לא כל כך טוב, אבל איכשהו. מה שאין כן, כמו שהוא אומר, כמה שאתה נמצא בקשר עם אנשים שהם קרובים לדרכך, אז תיזהר מהם ותברח מהם.

שאלה: כשאנחנו נכנסים לחכמת הקבלה אומרים לנו שלא אכפת איזו דת יש לנו, ומאיפה אנחנו מגיעים, אבל מה הגבול לזה? כי לפעמים זה כמו תירוץ כדי שיהיה לך שתי שיטות במקביל. האם תוכל לדבר לגבי זה?

אני לא יודע מה להגיד לך, אני לא נמצא במקומך, ולא יכול להגיד לך מה לעשות. אין לי מושג. רק תראה מה שהוא כותב ולפי זה תיזהר להיות גם מצד אחד יכול להיות שאתה ניזהר מלהיות שונה מהסביבה שלך הגשמית, אולי אתה נמצא בין אנשים מאוד חזקים בשיטה או בתנועה אחרת ותיזהר, אבל אני לא יכול להמציא לכולם שום דבר, לא.

בעיקר אני רוצה להזהיר אתכם שלא להתעסק בשום שיטת קבלה אחרת כביכול, כי היא יכולה כמו שהוא אומר, הם יותר קרובים אלינו ולכן אנחנו צריכים עוד יותר להיזהר מהם.

שאלה: האם הקבלה יכולה להיות כמארגנת של זרמים אחרים מבלי לערב אותם, אבל אולי להמליץ להם, שאם אתה רוצה באמונה תלך לשם, רוצה בדעה תלך לשם, בלי לשלול אותם. הרי אלה שלומדים איתנו עברו חלק מהדרכים האלה, ולמדו כבר ממקורות שונים. האם אנחנו יכולים להיות האיבר הראשי שיקשר ביניהם?

בינתיים לא. יכול להיות שזה יהיה בעוד הרבה שנים, אבל לא היום. בעל הסולם כותב ב"כתבי הדור האחרון" שאין שום בעיה שכולם יעסקו בדתות ובאמונות שלהם, אלא העיקר להגיע לחיבור, לאהבת הזולת, "על פני כל הפשעים תכסה אהבה". וכל אחד שנמצא בדתו, באמונתו ובהרגלים שלו זה לא חשוב לנו, העיקר שמעל לזה תהיה שיטת החיבור.

אבל שוב אני אומר, אנחנו עוד לא כל כך נמצאים בכל זה. אני מדבר עכשיו על הדרך שלנו, שאם אתם נשארים בלעדיי, ממה צריך להיזהר. בעיקר צריך להיזהר מכל מיני שיטות רוחניות או שיטות של קבלה למיניהן, לא להתכלל איתן ולא להתקרב אליהן.

תלמיד: כלומר אנחנו לא יכולים להופיע נגיד בעוד כמה שנים, אבל אולי יכולים לייעץ לאנשים כדי שהאנשים יתקדמו?

כן, אנחנו יכולים לתת שיעורים והרצאות, לפתוח כל מיני קבוצות, קמפוסים למתחילים, אבל לא שאנחנו נהיה תחת השליטה שלהם, אלא הם יהיו תחת הלימוד שלנו.

שאלה: אני רוצה לשאול על מצב אחרי שהמורה מסתלק. ברור שישנם ספרים, וארכיון, שיעורים מוקלטים שאנחנו נצמדים אליהם, וישנם גם תלמידים מאוד ותיקים, תלמידים בתפקידי ניהול בהפצה שהובילו פרויקטים וצמודים לרב הרבה שנים. האם יכול להיות מצב שתלמיד כזה ירצה להסביר את המורה, לפרש את המורה, איך זה אמור להתנהל בקבוצה שלנו?

זה יכול להיות בתנאי שהמורים האלו יהיו כקבוצה, לא יתרחקו זה מזה כך שכל אחד יהיה מורה דרך בפני עצמו, אז יהיה אפשר ללמוד מהם. רק בתנאי כזה שישמרו על חיבור אמיתי ביניהם.

שאלה: היום בעולם יש הרבה פסימיות וקל מאוד להיכנס להרבה בלבול ולהתערבב עם הרבה שיטות. האם אנחנו צריכים לשדר הרבה יותר אמון בשיטה שלנו? כי אני רואה שהדבר הגרוע ביותר הוא להיכנס לוויכוחים ביחס לזה.

יכול להיות שזו גם שיטה להיכנס לוויכוחים, אבל אני לא חושב שאתה יכול בזה להצליח כי אין לך מה להראות, אין לך מה להציע. כי כל השיטות האחרות הן יותר או לכיוון פסיכולוגיה, או לכיוון דת, והן יותר מדברות, יש להן כל מיני מקומות, חפצים, כל מיני סימנים שאיתם האדם עובד. לחכמת הקבלה אין כלום, יש רק את לב ושכל האדם, והכִיוון של הלב והשכל הוא לבורא, שאותו לא מרגישים, לא רואים, לא מציירים ושום דבר.

לכן אין לך כל כך להיכנס לוויכוחים ומשהו לעשות. ההיפך, אם אתה נכנס לוויכוחים, אז כל האנשים האלו שיש אחריהם שנות התפתחות דתית ויש להם קהל רחב, יש להם בניינים ויש להם שיטות, הם יכולים להסביר יותר בצורה פרקטית, פסיכולוגית, פילוסופית ומדעית, ומה אתה יכול לעשות? אתה מדבר על משהו שלא מורגש, אז איזה קשר יש לך עם בן אדם אחר. לכן אני לא חושב שזה המקום שבו אנחנו יכולים להצליח.

אם תדבר עם עשרים אנשים ותרצה לשכנע אחד מהם, אתה תראה שאיך שהוא ידבר איתך, כל יתר האנשים יבינו אותו יותר ממה שיבינו אותך. כי אתה אוחז במשהו שאי אפשר לאחוז ביד, ואין גם דעת קהל שמחזקת אותך, לא היסטוריה, לא גאוגרפיה, לא מדע ולא שום דבר. אתה מדבר על משהו שאי אפשר להרגיש ולהוכיח לאדם הרגיל, לכן אני לא חושב שזו הדרך שלנו. גם אני חשבתי כך פעם.

תלמיד: מה יכול להגן עלינו מאותן ההשפעות?

רק אנחנו נגן על עצמנו בעצמנו. בחיבור בינינו נפַתֵח מהר מאוד ככל האפשר רצון משותף שבו נגלה את הבורא. זו תהיה בשבילנו המטרה, זה ישמור עלינו, יחזק אותנו וירומם אותנו.

קריין: ציטוט מ"כתבי הדור האחרון"

"הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה, את ההשפעה לזולתו, בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך" שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות [...]" זאת אומרת, השפעה של כולם לכולם זו נקראת דת אמיתית. משם, אחרי ירידת הדורות, נפלו כולם לדתות גשמיות כמו שיש לנו עכשיו. ובסופו של דבר נצטרך לחזור לאותה דת שהיא השפעה מאדם לאדם, "ואהבת לרעך כמוך". "אבל חוץ מזה יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה. (בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

זאת אומרת כל אחד חופשי. אבל בעצם מה אנחנו צריכים להעביר מאחד לשני? רק את השיטה "ואהבת לרעך כמוך", זו הדת שצריכה להיות מקובלת על כולם. בצורה הגיונית זה נכון שכך.

שאלה: היום האנשים הכי קרובים אלי בדרך זו העשירייה שלי, ואני מבין שישנם שני מצבים, מצב שבו המורה נמצא, ומצב שבו המורה מסתלק. בזמן שהמורה נמצא השליטה שלך עלינו היא ברורה, אין שאלה. מה אמור לקרות עם העשירייה בזמן שהמורה מסתלק?

הכול תלוי בכם. אתם צריכים לשמור על הקשר ביניכם ולהמשיך כך ללמוד, זה מה שאני חושב. כל אחד שנראה שהוא רוצה לסחוב אתכם לאיזה כיוון, אני כבר לא מדבר על איזו שיטה אחרת, אתם צריכים מיד להפסיק זאת, להגביל אותו, אפילו להפטר ממנו.

תלמיד: מה יכול לתת לנו את הכוח והשכל לדעת להתמודד במצב כזה? זה נראה מצב מאוד מורכב.

רק הלימודים לפי המקורות שלנו, ואף מקור אחר שלא נמצא בארכיון שלנו, כל דבר אחר פסול.

שאלה: גם היום אפשר לראות, שלא משנה כמה הדעות שלנו שונות או כמה תופסים שונה את השיעור, אותך, את המקור, בסוף אתה בא ומיישר אותנו למשהו אחד. איך נשמור על הדבר הזה, על הכוח הזה שאנחנו מקבלים ממך, שאם ישנו איזה בלבול בסוף אנחנו תמיד חוזרים לאיזה קו אחד?

ישנם שלושה חברים שמרכיבים לנו את השיעור, וכך זה צריך להמשיך. אם אתם רוצים אתם יכולים לחבר אליכם עוד כמה אנשים, אבל בעצם אתם מביאים את החומר לשיעור בוקר, וכך צריך להישאר. ישנו חבר שהוא אחראי על כל המערכת, שהוא מנהל את "בני ברוך" הכללי, ואין בעיה. אתם קובעים את סדר הלימוד, מה לומדים מתוך החומרים האלו שיש לנו, ויום יום בצורה שיטתית ממשיכים ללמוד. ושיהיה ברור, לא חשוב באיזה עולם נמצא המורה, כמו הבורא, תמיד ישנה השגחה, ותמיד אם לא לעיניים גשמיות, אז לכלים רוחניים ישנה השפעה.

תלמיד: גם באגרת שעכשיו קראנו, רב"ש אומר להזהר מהתלמידים של בעל הסולם. האנשים שהיו הכי קרובים לבעל הסולם הוא אומר דווקא מהם תיזהר.

כי הם התפזרו ולא היו מחוברים ביניהם, זה מה שקרה אחרי שבעל הסולם נפטר. גם בזמן שהוא עוד לא נפטר הם היו בכל מיני יחסים כאלו ביניהם, רב"ש סיפר שהיו ביניהם יחסים מאוד מאוד מתוחים. הבורא בכוונה, כדי לחבר את בני האדם למטרה, הוא מפריע להם להתחבר.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להיזהר אחד מהשני?

אתם צריכים להשתדל להיות בנטייה כזאת להתקשרות, כך שלא יהיה לא לשכל ולא לרגש זמן וכוח לחשוב על משהו אחר, רק על החיבור. החיבור יכול להיות רק לאלו שנמצאים בחברה שלנו ומתנהגים נכון, ממשיכים באותה הדרך ולא שום דבר. חדשות אנחנו לא צריכים, אנחנו צריכים לחדש כוחות להשגת המטרה בלבד.

שאלה: באגרת מדובר כאופציה על כך שעובד הוא לא עובד מוצלח, ומשפיע לא טוב בהשפעתו, האם זה יכול להיות גם הפוך?

מאיפה אני יודע מי טוב ומי רע? אני לא יודע. אני חכם לפי מצב הרוח שלי, היום זה ככה, ומחר זה יכול להיות אחרת. עד שהאדם לא נמצא ממש בהשגה רוחנית בכל ארבעת הידיים והרגליים, הוא לא יכול להיות בטוח. ארבע ידיים ורגליים זאת אומרת, כלים דהשפעה וכלים דקבלה שיהיו בכוונה על מנת להשפיע. זו דרגת עולם האצילות, ולא קטנות, אלא גדלות באצילות.

לפני זה אי אפשר להחליט מה זה טוב ומה זה רע, ותמיד אפשר ליפול. לכן אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, אני כמו אדם שאין לו שכל, אני רוצה להיות דבוק למקור, ואז במשהו אני יכול להבטיח את העתיד שלי. לכן יש שיעורים באותן שעות כמו שלמדנו בזמן הרב"ש. יש חומר שאותו למדנו עם הרב"ש, ואותו חומר אנו לומדים. אנו מקיימים ישיבת חברים, ועוד כל מיני דברים קטנים כאלה.

זאת אומרת, מה שאפשר לא לשנות, לא משנים. זה הכול. זה מבחינה מכאנית, וגם מבחינת התוכן. יש אדם שקורא, יכול להיות שיהיה אדם שמברר, יש לנו כמה אנשים שיודעים את החומר, שיודעים להסביר וזה טוב, עוד נדבר עליהם. לא חסר לנו כלום. כל היתר תלוי רק בחיבור שלנו. גם היום, אם הייתם מתחברים קצת יותר, הייתי מרגיש את עצמי מיותר. ממש כך.

שאלה: האם יש טעם לכך שבעשירייה אנחנו לא נקבל את זה שאנחנו עובדים במקצועות שונים?

זה מאוד גרוע אם אתם חושבים כך אז אין לכם לא עשירייה, ולא כלום. תנסו לחשוב על זה עכשיו, כי אחרת אתם אפילו לא מתקדמים, וזה יתגלה לכם רק אחרי שהשליטה שלי תיעלם, ואז תראו עד כמה אתם מושכים לכל מיני כיוונים שונים את העגלה שרק בה ביחד אתם יכולים להגיע למטרת החיים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשמור על כזה קשר, שאפילו אם אתה מסתלק מהעולם הזה, נוכל להמשיך להתחבר אליך בצורה רוחנית ונוכל להמשיך לקבל ממך עזרה כמו כל הצדיקים?

אין שום בעיה. כמו שעכשיו אנו מדברים על הבורא, שאנחנו יכולים להשיג אותו בחיבור בינינו במרכז עשירייה, כך אתם יכולים להיות קשורים אלי ממרכז העשירייה, ולא חשוב אם אני חי או מת.

תלמיד: לפעמים אני מרגיש, אולי בגלל שהגעתי קצת מאוחר לדרך הזאת, שאתה המורה שלי, אבל אין לי כל כך הרבה זיכרונות איתך, ואין לי עבר איתך מלבד שיעור הבוקר. אני כאילו מאשים את עצמי שהגעתי באיחור, או שהבורא הביא אותי באיחור. איך אני יכול להתעלות מעל זה?

קודם כל, כל מה שקורה עם האדם עד לרגע הזה, הכול נעשה מהשמיים, ואנחנו צריכים להגיד על זה "אין עוד מלבדו". אבל מרגע זה והלאה אני צריך להגיד "אם אין אני לי מי לי", שהכול תלוי בי. ואם אתה מצטער על מה שהיה לך קודם, זה לא טוב, כי בזה אתה מוחק את השגחת הבורא עליך. כאילו לא הוא מסובב אותך, אלא אתה בעל הבית על עצמך.

תלמיד : בכל אותן שאלות לגבי היחס של העשירייה לאחר הסתלקותך, נדמה לי שיש בעיה אחת מסוימת של חוסר הבנה. נדמה לי שהסיבה לכך היא שמצד אחד שאתה אומר שלאחר הסתלקותך אנחנו צריכים לשמור על חיבור בינינו. ומצד שני יש לנו את הסיפור האישי שלך, הרי הייתה לך עשירייה, ומיד אחרי שהרב"ש הסתלק אם אני מבין נכון את סיפורך האישי, הפסקת כל קשר עם העשירייה שלך. זאת אומרת, הדוגמה שלך לא אמורה לעבוד עבורנו?

אני לא יכול להסביר לכם מה קרה אז, אבל ודאי שזה לא כמו שאתה מספר. אני לא הייתי ממש מחובר עם עשירייה, ועם אף אחד, כי כל הזמן הייתי עם הרב"ש. אתם לא מבינים כמה שעות ביום הייתי ליד הרב"ש. לפעמים עוד לפני שיעור הבוקר היינו הולכים לטייל, אחר כך היינו בשיעור הבוקר מ 3 עד 6, אחר כך הולכים לנוח, לישון. ב-9 בבוקר כבר הייתי אצלו, מ-9 עד 1 בצהרים היינו נוסעים. מ-1 בצהרים עד 4 הייתי עובד כדי להרוויח, להתפרנס. ומ-4 בצהרים עד 8, אפילו עד 8.30 בערב הייתי לומד עימו.

בשיעור הבוקר מ-3 עד 6 לפנות בוקר הייתה קבוצה שלמדה, ובשיעור ערב היו מקסימום חמישה שישה אנשים, אפילו שניים, שלושה שהיו באים ללמוד. זה כל מה שהיה. זו הייתה הקבוצה. הייתה ישיבת חברים כמו שיש לנו ביום ראשון, רק שאצלנו זה היה ביום חמישי בערב. זה הכול. לכן אם אתם חושבים שהיה בינינו קשר כמו שיש היום, כמו שאנחנו מדברים בזמן השיעור, וגם במשך היום כשאנו מתקשרים זה עם זה, זה לא היה בכלל, לא היה.

הקבוצה נקראה האנשים שהיו מתאספים בחמישי בערב, וקוראים מאמר חדש של רב"ש. הוא היה נותן לי את המאמר באמצע השבוע, הייתי משכפל אותו, מחלק לכולם, וביום חמישי בקבוצות היינו קוראים אותו. זה הכול.

שאלה: זה בדיוק מה שרציתי להדגיש, ואז נוכל להבין, ויהיה יותר קל לכולנו. הדוגמה שלך עם העשירייה שלך יכולה להיות דוגמה בשבילנו?

לגמרי, לגמרי לא. אין דבר כזה, ועוד יותר מזה, כשהרב"ש נפטר לפי המכתב הזה דווקא השתדלתי להתרחק מהחברים. ואתם יכולים להגיד, איך אתה מזלזל בהם? הרגשתי שאנחנו לא מסוגלים, כי היו שם כמה זרמים, שאנחנו לא מסוגלים לשמור על חיזוק הקשר הנכון, ואם כך יותר טוב להיפרד, ולא להיכנס תחת אף זרם.

היו כאלה שמשבו לחרדיות, ליהדות חרדית, היו כאלה שמשכו יותר לצורה מיסטית, היו כאלה שמשכו לצורה יותר למדנית, לדעת מה כתוב בלבד, וכולי. כל אחד לפי הרוח שלו, לפי איך שהוא בנוי.

לכן סגרתי את עצמי בבית, היו לי את כתבי רב"ש, הוצאתי את הספר "שמעתי", עבדתי עליו, ועל עוד כל מיני דברים. התחלתי לסדר ולתרגם את "פירוש הסולם" לספר הזוהר לעברית, שהוא יהיה בצורה יותר קלה, לכן קראנו לזה "קבלה לעם", "זוהר לעם", וכך התקדמתי.

זאת אומרת, הייתי קשור כל הזמן לעצמי, למקורות האלה, וזהו. זה מה ששמר עלי, וכיוון אותי נכון. לכן, אני ממליץ כמה שיותר להיות קשורים לשיעורים, לארכיון שלנו, ולהמשיך עם אותן הקבוצות. ומי יעביר את השיעורים? יהיו הרבה אנשים, אנחנו פחות או יותר מכירים אותם, ויודעים שהם יכולים להעביר את השיעורים. ושכולם יעבירו לסירוגין, פעם זה, ופעם זה, כל יום מתחלפים.

זה מאוד חשוב. כי אתם יכולים מאוד מהר לקלקל כל אדם ואדם שעוד לא נמצא עם הידיים והרגליים ברוחניות. אתם יכולים לקלקל אותו, שהוא יהיה קנוי, ואתם תעוררו בו כל מיני תאוות אגואיסטיות, הוא ירצה להיות מורה גדול, אפילו רב, וכן הלאה. זה קל מאוד, לכן צריכים ממש לשמור. חבל על האנשים, כולם מאוד חלשים.

שאלה: איך להיזהר דווקא מעצמי, אם יש לי נטייה לרצות להסביר, וללמד?

אז יש לנו מערכת, יש לנו מנגנון, וצריכים לבדוק איך נותנים לאדם להיכנס וללמד. אתם תראו שזו בעיה גדולה, ככל שהאדם מלמד אחרים, הוא בעצם מאוד מסכן את עצמו, בלחשוב על עצמו שהוא כבר גדול, איזה רב ומנהיג. לכן אולי צריך ששניים, שלושה אנשים יעבירו כל שיעור, וכל פעם להתחלף עם עוד אנשים.

תלמיד: ולגבי העשירייה, איך לא לבלבל את החברים עם כל מיני דברים שאני חושב שאולי אני צודק, ואני רוצה להסביר?

כל אחד חושב שהוא צודק, זה לא חדש, וזה לא רק אתה. אלא יש אנשים שיש להם יותר כוח שליטה, ויש יותר חכמים, שאוהבים לשבת ולשמוע יותר, גם זה לא טוב, וגם זה לא טוב. אלא צריך שהכול יהיה מאוזן, להשתדל כמה שאפשר, וגם לשמוע את החברים.

שאלה: בנוגע למדינת ארמניה, שאלתי בעבר, וענית לי איפה הראש שלך? אז איך לא לאבד את הראש מצד אחד, ומצד שני להיות בחיבור?

בקשר לארמניה ובכלל לכל המצבים בקווקז אין לי כל כך מה להגיד אני לא מומחה בזה, אין לי נתונים, אין לי שום דבר, ואני לא יכול להגיד משהו. רק להתפלל שיהיה שלום.

אבל באמת זה מקום מאוד בעייתי, כמו כל המקומות שפעם היו תחת שליטת הרוסים. כשהרוסים עוזבים, משום מה כל המקומות האלה נעשו מקור לבעיות לאלו שנשארו שם. גם באסיה, וגם בכל מקום שבו הייתה פעם רוסיה.

זה קרה עוד בימי סטלין, ששינה את כל הגבולות בין המדינות, ולכן עד היום זו בעיה. אבל זה לא העסק שלנו.

שאלה: העצות והחזון שאתה נותן לארגון שלנו לעתיד, האם יש להם שורשים רוחניים, איזשהו דגם של מה שעלינו לצפות, משהו שכבר למדנו, שאנחנו יכולים להתבסס עליו לגבי העתיד של הארגון שלנו?

כל מה שאנחנו לומדים צריך לייצב אותנו בצורה נכונה. יש כמה אגרות, מקורות מבעל הסולם ורב"ש שאנחנו יכולים לקרוא על זה, אבל לא יותר מזה. כל היתר זה רק מהחיבור בינינו, זה מה שאנחנו צריכים, להוציא משם את כל הכוח, החכמה והדרך.

שאלה: איך להתייחס כביכול לאלו שמטילים ספק בעצות שאתה נותן ואפילו במשהו מבקרים אותך?

להסביר להם אם אתם מסוגלים. אם לא, תשאלו בזמן השיעור מה האמת כמו שנראה לכם שאני אומר או כמו שהם אומרים, בואו נברר את זה. אני לא מפחד משום התמודדות ובירורים, ההיפך, זה יכול לברר את הדרך שלנו, יותר טוב לעשות את זה קודם.

שאלה: במקרה בו הסיטואציה לא מאפשרת לבן אדם להיות נוכח בלייב בשיעור, מה הדרך להמשיך להיות מחובר אם במשך יום או כמה ימים הבן אדם בנסיבות שמחוץ לשליטתו לא יכול להשתתף? איך עשה הרב"ש בשביל להישאר מחובר בזמן השיעור עם הכוח שמניע את הקבוצה?

כל אחד מסתדר איך שהוא מסוגל. אבל בכל רגע ורגע שאדם יכול להיות קשור לשיעור הוא חייב להיות קשור. תמיד שתהיה לו אוזניה באוזן, שישמע את זה בטלפון, את זה הוא חייב. אם אפילו את זה הוא לא מסוגל לעשות, אז ישנה בעיה. שישמע בזמן אחר, אבל זה כבר לא אותו דבר, זה בהרבה פחות מזה, כי זה לא מחייב, אין אותה הרגשה. בכל זאת להשתדל, תלוי איפה אתם חיים, מתי אתם עובדים, באיזה חלק מכדור הארץ, אבל באמת להשתדל להיות בשיעור בזמן השיעור.

שאלה: כעת אני יכול להיות בעשירייה ולהחליט אם להתבטל או לא להתבטל, והתקרה שלי היא אתה.

זה לא יכול להיות, זה שקר. אם אתה לא יכול להתבטל כלפי החברים, אתה גם לא יכול להתבטל כלפי הרב וכלפי הבורא, רק שתדע. קודם מתבטלים כלפי החברים, אחר כך כלפי הרב ואחר כך כלפי הבורא, זו הדרך. ואל תביא לי לכאן מה שהאגו שלך רוצה, אלא המערכת כך היא בנויה.

שאלה: אם הסביבה של בעל הסולם הפכה למסוכנת, אז איך אפשר להאמין שאנחנו גם נצליח להתחבר?

זה לא חשוב, השיטה היא אותה שיטה, תנאי החיבור הם אותם התנאים. חכמת הקבלה קיימת כבר 6000 שנה, שום דבר לא השתנה, אלה חוקי הטבע. זה לא שאנחנו פילוסופים או פסיכולוגים או מומחים של החברה האנושית ולכן אנחנו יכולים להמציא כאן כל מיני דברים חדשים. אלא זה נובע מתוך בניית החברה האנושית, זה נובע מתוך זה שכך בנוי האדם, ומקובלים מספרים לך על התוצאות מזה, מה צריך להיות. רוצים להגיע לטבע השני? בבקשה. אם לא, אז הטבע השני יהיה סגור כמו שעכשיו, ונמשיך להתקיים בחושך כמו דומם, צומח, חי ונמות.

שאלה: איך אנחנו כעשירייה שומרים על החברים שבעל כורחם הולכים למקומות עם השפעות זרות ובין היתר למסגרות דתיות?

צריכים לדבר איתם ולראות מה לעשות, או בינתיים להניח להם אם הם חדשים ממש. אבל אם הם ממשיכים ובכל זאת קשורים גם לכל מיני שיטות, זרמים אחרים, אז כדאי איכשהו לדעת שבהתאם לזה מהם צריכים להתרחק. אבל לא לזרוק אותם, לא להרחיק אותם בכוח, אלא קצת להזיז אותם.

תלמיד: איך לשמור את עצמנו מהווירוסים שהם מביאים?

על זה אסור לדבר. כשאנחנו מתאספים אנחנו מדברים רק על מה שקורה בקבוצה שלנו, בינינו בלבד, ועל החומר של השיעור. אין לנו יותר להתפלפל על משהו.

תלמיד: לא התכוונתי לדבר איתם על הנושאים שלהם, אלא איך אנחנו כעשירייה שומרים את עצמנו מהווירוסים שחודרים לתוכנו מתחת לשטח, לא בדעת.

אפילו שאתם לא מדברים?

תלמיד: אפילו שלא מדברים מרגישים שזה חודר.

זו בעיה, צריכים אולי להרחיק אותם, אין מה לעשות. אתם צריכים לשמור [על עצמכם], תשמרו על נפשותיכם, כך זה כתוב.

שאלה: הרבה מהחברים גדלים במסורות שונות, אם זו יהדות או נצרות וכן הלאה, ומגיעים לקבלה אחרי חיים שלמים במסורות האלה. וקראנו שבעל הסולם אומר שחוץ מדת של השפעה לזולתו, יכולה כל אומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה.

זה לא מדבר על החוגים שלנו, אלא על המצב של גמר התיקון. המשפט הוא מכתבי הדור האחרון. מדובר על גמר התיקון, התקרבות לגמר התיקון, כשכולם מתעוררים לרוחניות, אז הוא אומר שהם יכולים להישאר במה שהם רגילים ויחד עם זה שיתכללו בחיבור החדש בין כולם, "ואהבת לרעך כמוך". וההתנהגות החיצונה שלהם תהייה כמו בנצרות, כמו באסלאם, כמו ביהדות, רק שיביאו לשם רוח של אהבת חברים, אהבת הזולת.

תלמיד: ומה לגבי הרוח שהם מביאים לתוך העשירייה?

לא מדובר על עכשיו, מדובר על התנאים של הדור האחרון.

תלמיד: אז אני רוצה את עזרתך איך להתייחס לחברים שבתנאים של עכשיו, בן אדם עכשיו הגיע, הבורא הביא אותו עכשיו ללימוד, הוא עכשיו בעשירייה, אבל יש לו מאחוריו חיים שלמים, איפה הגבול, איך, מה כן לאפשר לו, מה לא? זה מאוד עדין פה.

החברה שלנו היא מאוד רחבה, היא נמצאת בשלבי הבנייה ולכן אנחנו לא יכולים לגרש כאלו אנשים שמתקרבים אלינו, אלא לתת להם זמן שהם יהיו גם במעבר בין זה לזה ולהתייחס אליהם בצורה סבלנית. אין מה לעשות. אני יודע, פונים אליי וכותבים לי כל מיני דברים, יש כאלה שאני עונה, יש כאלה שאני אפילו לא עונה להם, אלא הזמן יעשה את שלו. מה לעשות? כך אנחנו בנויים כולנו אחרי השבירה, אז בואו נשתדל לחזק זה את זה. הפתרונות הם בכל זאת לא הרבה, רק סבלנות והתגברות בקשר בינינו ומזה מגיע המאור המחזיר למוטב והוא יתקן את הכול.

שאלה: היום השיעור שלנו בנוי ברובו על שאלות של תלמידים למורה שנותן לנו כיוונים מאוד מדויקים, מה הצורה העתידית שאתה ממליץ לברר שאלות שיעלו בשיעורים?

לברר בתוך העשירייה. מתוך העשירייה אם אתם לא מגיעים לשבעות רצון והחלטה יחידה, אתם צריכים לעורר בזה את ההנהלה הכללית ואולי לדבר בין כמה עשיריות יחד על הבעיה שקיימת ובצורה כזאת להתקדם. לכן יש לכם ארגון, יש ראש ארגון, יש אנשים שמקיימים את הארגון, מחזיקים אותו, וכך שיתקיים הלאה.

תלמיד: איזה יחס פנימי צריך להיות לתלמיד כלפיי המורה שהיחס, כדי הקשר הזה יהיה לתמיד?

אנחנו צריכים להבין שהקשרים בינינו הם קשרים נצחיים, הם נובעים מתוך התקשרות הנשמות, קרבת חלקי הנשמות בנשמת אדם הראשון. ולכן אנחנו כאן עכשיו פועלים בינינו כדי למחוק את ההשפעה הגשמית שנמצאת בינינו, בין כולנו, כדי שאנחנו נוכל להתחבר בינינו רק ברוחניות, והגשמיות תיעלם ואז אנחנו נרגיש שהבורא ממלא אותנו.

המחסום שבינינו זה האגו שלנו שאנחנו צריכים לוותר עליו, לבטל אותו, ואז אנחנו נרגיש בהתאם לזה עד כמה אנחנו מתחברים על פני האגו שלנו, איך הבורא ממלא אותנו בצורת נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

שאלה: קודם שמענו על זה שיש הרבה תלמידים שאנחנו פחות או יותר יודעים מי הם, שהם יוכלו להעביר את השיעורים לסירוגין, וגם אחר כך שמענו שצריך לשמור עליהם, שהם מאוד חלשים. איך שומרים עליהם, איך אנחנו יכולים לחזק את אותם החברים?

להחליף אותם מהר, כל יום מישהו אחר. יש כאלה שיותר יודעים לקרוא, אני ממליץ שיהיו שניים נגיד, שאחד קורא, שני מסביר, ואחר כך השני קורא והראשון מסביר וככה תמשיכו. אין בזה שום דבר, דווקא ההיפך, תהיה לכם יותר הזדמנות לחיבור, תרגישו עד כמה יש ביניכם פערים וקנאה, תאווה, כבוד, ישחקו הרבה יותר.

שאלה: אתה מלמד אותנו וגם הספרים מלמדים אותנו שחיבור צריך להיות מעל כל ההבדלים, בכל זאת לכל אורך התקופות התלמידים היו באמת מתפזרים ולא מצליחים להחזיק חיבור. ואמרת שגם אתה לא שמרת על החיבור הזה עם החברים. איך לדעת על פני איזה הבדלים כן להתעלות ועל פני איזה הבדלים אסור להתעלות?

כל עוד אתם יכולים להחזיק מערך השיעור יחד, שבזה אתם לא מרגישים שמישהו משפיע על מישהו אלא שאתם ממש לומדים מה שכתבו בספר הרב"ש או בעל הסולם, אתם צריכים להמשיך. חוץ מזה יש לכם המון חומר בארכיון, גם מהשנים הקודמות, לא לזלזל בחומר הזה אלא ממש להשתמש בו ואני לפניכם. וכמו שכותב האר"י לתלמידים, זה באמת קיים שאם התלמידים מתעלים מעל איזו רמה רוחנית הם מרגישים את המורה והוא ממשיך ללמד אותם, אותה רוח קיימת.

אנחנו ממשיכים באותה איגרת של הרב"ש.

קריין: אנחנו בשורה "ואפשר" עמוד 1447 טור א' "ואפשר לפרש". 

"ואפשר לפרש דבריו, אלו שהולכים בדרכי ה' יתברך להם רצון לקבל כפול הן לגשמיות הן לרוחניות אבל באמת יש עוד טעם. כמו שאמרו רבותינו זצ"ל.

לכן אלו המקורבים שהיו לרבנו זצ"ל, בזמן שהיו נשענים, אזי היה להם מסך ועביות, מה שאם כן כעת, שאין להם שום הכנעה," אחרי שבעל הסולם נפטר "ואין להם שום ענין לעשות מסך, אלא כל עבודתם הוא רק איך שיינע יודין (יהודים יפים) או רבי'ס, אזי זהו עוביות בלי מסך. וממילא יוצא את כל מה שיוצא מהם, ואצלי הם חשודים על הכל, ואין מי שיעכב על ידם, ודי למבין." אם תלמידים יפים טובים ליד המורה שלהם והוא מחזיק אותם באיזו מסגרת בקבוצה, אנחנו רואים גם כך שזה לא תמיד מוצלח, אלא הם עוד הולכים לאילו מקומות כמו שאנחנו שומעים, ויש להם עוד כל מיני דעות, אז הם לא נמצאים בכלל תחת שליטת המורה, זאת אומרת הם לא תלמידים שלו הם תלמידים של כולם, ואז אי אפשר להגיד שהם נמצאים בחברה והם חברים והם הולכים לכיוון, כי ברוחניות זה מאוד מאוד קריטי האם אני הולך אחרי דעה אחת או לא.

אפילו במדע אומרים "הוא תלמיד של זה, והוא תלמיד של זה", גם במוזיקה בכל מיני דברים כאלה גבוהים, גדולים שדורשים אומנות מיוחדת, שם שואלים "של מי אתה תלמיד, מי לימד אותך", ואם הם הולכים לכמה מקורות, חברים שלנו, ומשם הם מקבלים את המילוי אז ודאי שהרוח שלהם היא פשוט ריקה.

"אני קיצרתי מפני אני לא רוצה שהם יהיו במחשבותי, כי ידוע לך הכלל במקום שאדם מחשב שם הוא. אלא מטעם שאני מכיר בך שאתה אוהב לדעת את האמת, הוכרחתי לעלות על מחשבותי את העוביות בלי המסכים, שהם מבחינת שבירת הכלים, אשר עדיין לא עלו על המסילה שיהיה באפשרות לבררם, וה' ירחם." זאת אומרת הוא רוצה להשאיר את זה בצורה כזאת בלי בירור נוסף כן.

"להבין את הנ"ל ביותר ביאור, אתן לך דוגמא קצרה. הלא ידוע שלכל מדרגה ומדרגה יש בחינת אמצעי, הנכלל מ-ב' הבחינות ביחד. כמו בין דומם לצומח יש אמצעי בשם עצי אלמוגים, ובין צומח לחי יש אבני השדה, שהם בעלי חיים הקשורים בטבורם לארץ ויונקים משם, ובין החי להמדבר יש קוף.

אם כן נשאלת השאלה, מהו האמצעי בין אמת לשקר. מהו הנקודה שהוא נכללת מ-ב' בחינות ביחד.

וטרם שאני אבאר אני אוסיף כלל אחד, שזהו ידוע שדבר קטן אי אפשר לראות. מה שאם כן דבר גדול, יותר קל לראות. לכן משום זהו, בזמן שאדם עוסק במעט שקרים, אין הוא מסוגל לראות את האמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. אלא הוא אומר, שהוא הולך בדרך האמת. ואין לך שקר גדול מזה.

והטעם הוא, משום שאין לו כל כך שקרים שיוכל לראות את מצבו האמיתי. מה שאם כן בזמן שהאדם רכש לו הרבה שקרים, נמצא שהשקר כבר נתגדל אצלו בשיעור, שאם רצה לראות, כבר זה באפשרותו לראות. נמצא שעכשיו היינו בזמן שהוא רואה את השקר, זאת אומרת שהוא הולך בדרך של שקר, אזי הוא רואה את מצבו האמיתי.

היינו, שהוא רואה את האמת בנפשו, איך לעלות על המסילה הנכונה." למרות שבעצמו נמצא בשקר, אבל מתוך זה שרואה שהוא נמצא בשקר רואה איפה הכיוון לאמת. "נמצא שהנקודה הזה, שהוא נקודת האמת, שהוא הולך בדרך השקר, הוא האמצעי בין אמת לשקר. שזהו הגשר המקשר בין האמת להשקר. שנקודה זו הוא הסוף של השקר, ומכאן ואילך מתחיל דרך האמת.

ועל דרך זה יובן לנו מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שבכדי לזכות לשמה צריכים מקודם להכין שלא לשמה הכי גדול, ואחר כך יכולים לבוא לשמה.

ואפשר לפרש על דרך הנ"ל, היינו שלא לשמה נקרא שקר, ולשמה נקרא אמת. ובזמן שהשקר הוא קטן, היינו שהמצוות והמעשים טובים הם מועטים, נמצא שיש לו שלא לשמה קטן, ואז אין הוא מסוגל לראות את האמת. לכן הוא אומר אז, שהוא הולך בדרך הטוב והאמת, היינו שהוא עוסק בלשמה.

מה שאם כן כשעוסק ביום ובלילה בתורה ומצוות שלא לשמה, אז הוא מסוגל לראות את האמת משום שעל ידי רבוי שקרים נעשה אצלו גדול, נמצא שהוא רואה באמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. ואז הוא מתחיל לתקן את מעשיו.

היינו, שאז הוא מרגיש, שכל מה שהוא עושה הוא רק שלא לשמה, ומהנקודה הזו עוברים לדרך האמת, היינו לשמה." לא לפחד שאנחנו נגלה שאנחנו יותר ויותר נכנסים לאגו ומגלים עד כמה אנחנו רחוקים מהרוחניות, דווקא מהנקודה הכי רחוקה מרוחניות, שם אנחנו נכנסים לרוחניות "ורק כאן בנקודה זו, מתחיל את הענין "משלא לשמה באים לשמה". מה שאם כן מקודם זה טוען שהוא עוסק לשמה, ואיך אפשר לשנות את מצבו ודרכו.

לכן, אם האדם מתעצל בדרכי עבודה אין באפשרותו לראות את האמת, איך שהוא משוקע בהשקר. אלא על ידי רבוי בתורה ומצוות להשפיע נחת רוח ליוצרו, אזי יכולים לראות את האמת, איך שהולכים בדרך השקר הנקרא שלא לשמה, וזהו נקודה האמצעית בין אמת - לשקר.

לכן עלינו להתחזק בדרך ה' כפי שהורו לנו אאמו"ר זצ"ל, ונתחזק בבטחון עז ובכל יום יהיה לנו כחדשים. שצריכים לחדש בכל עת את היסודות, שעל ידי זה נזכה ליתד שלא תמוט לעולם, ונצעד קדימה." 

זו בעצם איגרת, מכתב שצריכים לקבל אותו רק ברצינות ולנקות כל אחד את עצמו ולנקות את הפסולת שבינינו ולהשתדל להתחבר יותר ויותר עד שבאמת בקשר היפה בינינו יתגלה הבורא. אין לו יותר מקום להתגלות ואין לנו מה לקוות שזה יקרה מעצמו. 

שאלה: הוא אומר, שכדי לזכות לשמה, צריכים קודם להכין שלא לשמה הכי גדול ואחר כך לבוא לשמה, מה זאת אומרת להכין שלא לשמה הכי גדול?

כמה שאתה משתדל להגיע לשמה, אתה בדרך תגלה כמה אתה נמצא בלא לשמה, באגו, בכל מיני חשבונות מלוכלכים שלך וכולי. כמה אתה לא רוצה כלום, זה עניין של עליות, ירידות וכן הלאה. וכשמצטברות העליות ביניהן, מתחברות הירידות ביניהן וככה כולם באים זה כנגד זה לחשבון אחד גדול, ומחשבון אחד גדול, עוברים אז לשמה.

תלמיד: למה הוא מתכוון כשהוא אומר, לשקר הכי גדול?

כשאתה נמצא בעל מנת לקבל וחשבת שזה על מנת להשפיע.

תלמיד: והוא אומר גם, אסור להתעצל.

בקיצור תמשיך ותגלה.

שאלה: שמענו את הקריין מצטט את הרב"ש, שנותן לנו רמז מאוד יפה מהי רוחניות. הוא אומר שם, "כאשר אנו נהנים מהעבודה שאנו עושים ומתוצאותיה" נהנים מהתוצאות אבל לא מהשכר שמקבלים, אז זה מצוין. ושאלתי, אם אנחנו יודעים שרוחניות זו השפעה, אבל אנחנו לא נהנים מרוחניות.

רוחניות זו השפעה. מה הלאה?

תלמיד: אנחנו לא נהנים מהשפעה ופה הוא כותב שאנחנו צריכים ליהנות מהשפעה.

כן ודאי. 

תלמיד: אז מה אנחנו צריכים לעשות כדי ליהנות? הלא אי אפשר לאנוס את עצמנו ליהנות.

אנחנו מגיעים למצב, שאנחנו מקבלים גדלות הבורא וגדלות ההשפעה, כך שאנחנו מאוד מאוד נהנים להיות בזה. זה הכול תלוי בהערכת גדלות הקבוצה והבורא, ומתוך זה אתה מגיע למצב שבשבילך להשפיע זה תענוג. אבל בגלל חוסר חשיבות המטרה הרוחנית, אז עכשיו בשבילנו זה סבל, למי אני משפיע? מה אני עושה? איפה אני רואה תוצאות?

אבל ברגע שמתחילה להתגלות לפניי חשיבות הקבוצה, ואחריה חשיבות הבורא וחשיבות המטרה הרוחנית, אז אני כבר הולך בצורה אחרת קדימה, ובשבילי זה תענוג. זה כמו שלאימא זה תענוג לטפל בתינוק. אמנם היא מתעייפת מזה מאוד וזה קשה וכן הלאה, אבל האם היא יכולה למסור את זה למישהו אחר? להשאיר אותו לבד? ודאי שלא. כי בשבילה זה הנכס הכי יקר. זאת אומרת, השפעה היא לא תמיד נטל, השפעה יכולה להיות מאוד נעימה ומושכת, זה תלוי בחשיבותה בעינייך.

תלמיד: היה נראה שהוא מדבר ממש בפשטות. בגובה העיניים. הוא אומר, אתם נהנים? סימן שזה כך וכך, אתם לא נהנים? אז זה לא כך וכך.

זה נכון. איפה שאדם נהנה, שם הוא נמצא.

שאלה: נאמר, שאם בדור מסוים אין אפילו צדיק אחד, אז הדור הולך לאיבוד. אנחנו כ"בני ברוך", צריכים להשיג את דרגת הצדיק?

כן, ודאי, אנחנו חייבים להשיג דרגת צדיק. "צדיק" זה נקרא מי שמצדיק את כול הבריאה, מראשה ועד סופה, עם הכוחות הטובים והרעים שיש בבריאה.

תלמיד: קראתי גם, שנאמר, שהבורא אהב את ישראל לפני שברא את העולם ואת כל הצדיקים.

זה אומר, שכל הנשמות כבר כלולות בבורא מלכתחילה. כל הנשמות של כל בני האדם ואפילו שאנחנו מרגישים את עצמנו היום מנותקים ממנו, זה הכול רק כדי לסלק את היצר רע כדי שתהיה מצדנו גישה לבורא, התקרבות לבורא. לא שהוא קרוב לכולם, לכל האנושות, אלא גם האנושות צריכה להתקרב אליו.

שאלה: מאילו מחשבות צריך האדם ההולך בשיטת בעל הסולם והרב"ש, להיזהר יותר מכל?

ממחשבות שמרחיקות אותו מהחברים.

שאלה: מה זה נקרא להיכנס לאיזה מקום? הרי האנשים הולכים לעבודה, נפגשים עם אנשים, קוראים חדשות.

לנשים זה דווקא הכי פשוט, כי אישה לא כל כך מתחברת עם נשים אחרות. כל אישה היא בפני עצמה, כל אישה היא תוצאה ממלכות והיא מרגישה את עצמה שהיא ממש בודדה. לא חשובות לה חברות, חברים, לא חשוב לה כלום. אם היא בטוחה בעצמה, אם יש לה כל מה שהיא צריכה, בעל וילדים אז בכלל לא אכפת לה שום דבר. הטבע של האישה, זה להיות בפני עצמה. אז יש כאן דווקא דוגמה מאוד יפה לכל אישה, איך היא צריכה לארגן את עצמה.

שאלה: עד כמה כדאי להתערבב עם תלמידים חדשים, שזה עתה סיימו את המכללה שלנו?

לתת להם שירות יפה וטוב שיתכללו. לתת תנאים חיצוניים, שיכנסו, שילמדו, שיתערבבו קצת ואחר כך לראות יותר ויותר את מי לקרב יותר, את מי לקרב פחות, כל אחד לפי רוחו.

שאלה: כיצד ניתן לשמור על נקיות השיטה מבלי להבין את מהותה?

גם כשאנחנו מתעמקים ולומדים יחד, זה לוקח כמה שנים עד שאדם מתחיל להבין בכלל איפה הוא נמצא ומהי מהות השיטה. בדרך כלל מבינים את זה במידה שמשיגים קצת התקרבות "לשמה". כי כל העניין, כל המאבק בין כל השיטות וחכמת הקבלה שלנו, זה מאבק על "לשמה" ואת המושג הזה אנחנו צריכים לברר יותר.

שאלה: איך ההבדלות מכל שאר השיטות, מקרבות אותנו לגמר התיקון של כל האנושות כולה?

כשאני מתרחק מכל בעלי השיטות, אני משאיר לעצמי רק שיטה אחת ובה אני מתקדם. וכך אנחנו רואים שאפילו במדע זה כך. פעם היה איש חכם [מתמחה] במתמטיקה ופיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, והכול הכול באיש אחד. כך היו המדענים לפני חמש מאות או אלף שנה, הם היו מומחים בכל תחום גם ברפואה.

היום אפילו ברפואה יש אלף מומחים שונים, גם במתמטיקה, גם בפיזיקה. זאת אומרת, כמה שהמדע מתפתח, אתה זקוק ליותר ויותר חכמים בכל פרט ופרט שלה, וכמעט ואין אנשים שיכולים לכלול בתוכם את כלל החכמה.

חכמת הקבלה לא. היא דווקא מדברת על הכלל, איפה אותו הרצון לקבל הגדול שבו פועלות כל הנשמות, כשהן קשורות זו עם זו יחד, והן מגלות בתוכן את הבורא האחד ואז אנחנו דווקא נמצאים כאן במכלול אחד, הכי גדול והכי מרכזי וגבוה.

שאלה: אתה עורך שיחות עם אנשים מגישות שונות לצורך הפצה, איך הרב שומר על עצמו במקרים כאלו?

הם קטנים, אני חס ושלום לא מזלזל בבני אדם. אני רק אומר, שאין להם רוחניות והם לא יכולים להזיק לי. הם לא יכולים למשוך אותי, להסיט אותי לאיזשהו כיוון ולכן אני לא מפחד להיפגש עם אף אחד. אני יכול להיכנס לכל מקום איפה שיש כל שיטה שהיא ולא אסטה בגללה. אני לא יכול פתאום להיכנס תחת השפעת הדת, או איזו פילוסופיה, פסיכולוגיה. בקיצור אי אפשר לקנות אותי על ידי משהו, כי האגו שלי כבר לא נמצא בדרגה כזאת.

שאלה: מהי התועלת משיעור שהתלמידים שלך יעבירו, אם יש לנו אלפי שיעורים מוקלטים שלך, האם הם לא מספיקים לנו עד גמר התיקון?

האמת שבכלל לא חשוב עד כמה אתם תתקדמו בלימודים. כי פעם לא היה "תלמוד עשר הספירות" ולא היו מאמרי הרב"ש ו"שמעתי", אלא הכול היה מושג על ידי חיבור בין האנשים. היום צריכים חוץ מזה עוד חומר נוסף יותר ויותר. ככה זה, אבל בכל זאת אין לנו שום צורך בחומר חוץ מבעל הסולם והרב"ש.

שאלה: הרבה מאיתנו מרגישים שאנחנו נמצאים כאן בארגון ובדרך בזכותך והודות לך. מה יוכל להחליף את ההרגשה הזאת?

אתם צריכים להבין שבאמת מי שמושך אותנו זה הבורא והוא מושך אותנו ממרכז החיבור בינינו, וזה שמסתכלים עליי זה לא טוב, זה לא מספיק. אנחנו צריכים לראות את השרשרת הזאת, אדם, המורה שלו, הקבוצה שלו והבורא שלו, זהו, ואז נשוב לבורא. רק בצורה כזאת אנחנו צריכים את זה לעשות.

לכן נמצא בהשגה שלכם מישהו מהמורים או לא נמצא, זה לא חשוב, זה בעיניים הגשמיות, מההשגה הגשמית שאין לה באמת שום חשיבות. אנחנו נמצאים במערכת אחת ואנחנו נמצאים יחד ויש קשר בין כולנו, ואנחנו נמצאים עכשיו גם בינינו כולנו מפני שבצורה הרוחנית אנחנו קשורים ולכן זה לא תלוי בנו כל כך, זה תלוי במנגנון ששולט עלינו. לכן בואו אנחנו נסכים שאנחנו רק צריכים ללכת במה שהבורא מגלה לנו. זה לא מקרה שאנחנו קשורים יחד בצורה כזאת והכול בידינו.

שאלה: הוא כותב בסוף האיגרת "שצריכים לחדש בכל עת את היסודות, שעל ידי זה נזכה ליתד שלא תמוט לעולם, ונצעד קדימה." מה זה לחדש את היסודות?

זה מתחדש על ידי הרשימות שלנו, שכל יום אנחנו נמצאים מחדש מול השאלה בשביל מה, למה, מה יש, לאן ללכת, לאיזה כיוון וכן הלאה, כל יום אנחנו צריכים את זה לעשות. ולכן אנחנו צריכים גם בלענות על השאלה הזאת למצוא קשר בינינו כדי שהכיוון יהיה משותף, רק בצורה כזאת אנחנו נתקדם נכון. זאת אומרת, כל יום לחפש קשר בינינו מחדש ומתוך הקשר שלנו החדש אנחנו נדע לאן צריכים לנוע.

שאלה: כולנו נמצאים בדרך ולא משנה כמה החבר גדול, אם מתקדמים נכון אז כל אחד מאיתנו חייב ליפול מדי פעם. לפי איזה סימנים ניתן לזהות שהחבר נפל באופן כזה שיש להיזהר ממנו, ואם קבענו שיש להיזהר ממנו היכן הגבול בין זה שיש לחתוך ממנו לבין לעזור לו?

אני לא יכול לבדוק בן אדם לפי פעולה אחת שלו שהוא כבר לא ראוי לקשר איתי. אלא זה מתברר במשך כמה זמן, שבוע, שבועיים, עד כמה כולנו מרגישים שהוא כאילו מדבר לא לעניין, משהו אחר יש בו, הוא נמצא תחת השפעה זרה. ואני צריך להתייעץ עם חברים אחרים מה הם חושבים עליו, מה קורה לו, וכך אנחנו חושבים.

זו בעיה. כי זה כמו וירוס שנכנס לתוך הקבוצה ויכול מאוד להזיק, מצד אחד. מצד שני אנחנו צריכים להשתדל לדבר עם החבר ולבקש ממנו שלא כדאי לו להיות תחת השפעה זרה ומכל שכן עוד להביא את ההשפעה הזאת לקבוצה. ככל שהוא מזיק לנו, לעצמו הוא מזיק פי כמה יותר ואז לראות את התוצאה.

אבל באמת צריכים להשתדל לנקות את זה. זה לא שייך לחדשים שהולכים לעוד כמה מקומות אולי לשמוע איזו הרצאה או משהו, צריכים להמתין. אבל אם זה לא עובר בתוך הקבוצות אני חושב שאנחנו לא צריכים לקבל אותם. שיסתובבו סביב הקבוצות. יש לנו עוד אלפים ששייכים לשיעור בוקר, לעוד כל מיני אירועים שלנו, מגיעים אלינו לכל הכנסים שלנו, אבל לא לקבוצות. קבוצות זה כבר משהו יותר פנימי, אינטימי שנמצא רק בין אלו שרוצים לשמור על הקו למטרת החיים.

שאלה: איך אנחנו צריכים לגשת או ליצור קשר עם עשיריות אחרות אם בפועל אנחנו כמעט ולא נמצאים אתם בקשר ואנחנו לא יכולים ליצר את מרכז החיבור. איך אנחנו יכולים לבנות את הכלל של ואהבת לרעך כמוך עם עשיריות אחרות?

באמת אני לא יודע, אבל דווקא החבר יכול להיות שידע לענות על זה כי הוא שייך לקשרים בין הקבוצות. ויש עוד אנשים שמטפלים בזה, אני לא מטפל בזה. השאלה שלכם זה אולי אליו. יש לך מה לענות בקיצור?

שאלה: יש מגוון של אמצעים לעשות קשר בין עשיריות ואנחנו אף פעם לא החלטנו על משהו אחד. כרגע מתרכזים במרכז העשירייה משם מתחילים להרגיש ולהיות עם חברים אחרים.

תבררו את זה אבל אני לא מטפל בזה ולא מבין. סוף סוף אתם צריכים גם לחשוב על העתיד שלכם ואיך אתם מסדרים את המערכת הכללית של בני ברוך, זה שלכם.

שאלה: מה זה בשבילנו המעבר בין שקר לאמת?

כאשר אדם מרגיש שהוא נמצא בירידה גדולה מאוד וממש מצד אחד הוא במצב אנוש אין לו שום תקווה לצאת מזה, ומצד שני הוא נזכר שהתקווה היחידה שלו זה לצעוק לבורא, זו נקודת המעבר.

שאלה: מאחר ואנחנו עוסקים באזהרה כאן במאמר, לפני שיעור או שניים אמרת שאין רוח חיים בשכל. מה זה רוח חיים ומה ההבדל בינה ובין אהבה?

בשכל אין רוח חיים. שכל ניתן לנו רק כדי לחשב בין זה לבין זה במשהו ורוח חיים נמצא רק בלב. ככל שהלב שלי יהיה מכוון להשפעה אז הוא יתמלא ממקור השפעה הכללי שזה הבורא, ברוח. ולמה זה נקרא רוח? כי נפש זו הדרגה המינימלית של האור ורוח זה כבר משהו שזז, זה שייך לחי.

תלמיד: ומהי אהבה?

מהי אהבה? אהבה זה חיבור ללא גבול בכל מדרגה ומדרגה. ומסגרת של המדרגה אם אנחנו ממלאים את הקשר בינינו עד הגבולות של המדרגה זה נקרא "אהבה".

שאלה: אתה היית ביחד עם הרב"ש רוב שעות היממה. בימנו אנחנו עברנו לקשר וירטואלי, זה קצת שונה ממה שהיה פעם. במה התלמיד יכול למדוד היום את הקשר שלו למורה?

כמה שהוא שומע את המורה וכמה שהוא רוצה לקיים מה שהמורה אומר, זה דבר אחד. ודבר שני. זה שאני הייתי ליד הרב"ש, באותם הזמנים אפילו ספרים לא היו, היה תלמוד עשר הספירות וספר הזוהר, זה הכול. ותיראו מה יש היום, תיכנסו לארכיון שלנו ותיראו. יש לכם המון שיעורים, ספרים מתורגמים לכל השפות ובבקשה תתעסקו בזה. יש שיחות, יש קלטות, יש סרטים, מה לא. והעיקר, אני עוד רוצה להוסיף, תנסו להפיץ, זה מאוד עוזר. כמה שאדם מוליד מעצמו הוא כאילו מעביר את ידיעת הבורא דרכו לכל העולם, זה מאוד עוזר לו להתקדם.

שאלה: איך אני אדע שאני באמת חבר בעשירייה, שאני לא מזיק לעשירייה?

תשאל אותם, תברר. מה הבעיה? אני לא יכול להגיד לך לפי מה. אולי נדמה לך שאתה כן ולא ואתה יכול להביא כאן כל מיני הוכחות. אבל הכי טוב אם אתה תשאל אותם. בעשירייה חייב להיות גילוי פנים אחד לשני.

שאלה: האם נכון לומר שמהבורא אין לנו עליות אלא רק ירידות והוא מראה לנו מי אנחנו, שנקודת המעבר היא עלייה רק אחרי תפילה?

זה נכון. כתוב "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה", שגם הירידות וגם העליות הכול בא מהבורא. אבל בעצם עיקר פעולת הבורא זה לתת לנו ירידות, לגלות את הרצון לקבל כל פעם יותר ויותר. ושאנחנו נבקש שהוא יגלה כנגד זה רצון להשפיע יותר ויותר.

שאלה: אתמול בעשירייה ניסינו לברר בסוף השיעור מה כדאי לעשות במהלך היום, וגם היום יש לנו דילמה דומה. אנחנו יכולים להמשיך לחזור על שיעור הבוקר המדהים ביחד, אנחנו יכולים לקרוא "שמעתי", ושמענו גם על "מסמך ארוסה", והיום דיברת על הפצה. במה לדעתך הכי כדאי לעשירייה להשקיע היום?

אני חושב שאתם צריכים לקרוא שוב את האיגרת של רב"ש ולהשתדל להבין בה את כל הפרטים, ואפשר לשאול אותי על זה מחר. ומתוך זה אתם צריכים לדון איך אתם קובעים קשרים חדשים בעשירייה או בין העשיריות, כדי להיות יותר מוגנים מהשפעה זרה. זרה יכולה להיות גם מקרבכם אבל היא זרה לרוח שלנו, וכך תתקדמו. זה מספיק ליום, יש הרבה דברים שאפשר בזה לברר והם חשובים.

תלמיד: אני שומע כל הזמן שאתה אומר "בין העשיריות." הנושא בין העשיריות עדיין לא מבורר. עשינו קצת ניסיונות, קצת נגענו בזה, אבל אמרת תמיד שזה מוקדם מדי.

אתם מרגישים שזה קשה מאוד להגיע אליו, זה עוד רחוק, יש מרחק גדול בין העשיריות, רגשי, ארגוני. אבל לפחות בתוך העשירייה.

שאלה: מה ההבדל בין מוות גשמי למוות רוחני?

מוות גשמי הוא פירוק בין היסודות הגשמיים, מוות רוחני הוא פירוק בין היסודות הרוחניים. מוות רוחני כבר היה בשבירת הכלים, ולכן ההתעוררות מזה נקראת ש"קמים לתחייה", לכן לפנינו זה לא מוות רוחני אלא רק קימה רוחנית. פירוק זה מוות בכל דבר שיהיה, מהדרגה הגשמית עד הדרגה הרוחנית, וחיבור הוא החיים.

שאלה אחרי לכתך ברור שהחשיבות של שיעור בוקר לא תהיה כמו היום. איזו רמת קשר עלינו להשיג בעשירייה כדי לא ליפול?

אתם צריכים להבין שהחיבור ביניכם זה המורה שלכם, זה הקשר שלכם עם הבורא, ולכן לזה לדאוג. וזה לא שאני צריך להגיד לכם, אתם קראתם על זה אלף פעם. לכן אנחנו צריכים לדאוג רק לחיבור, ואם זה יקרה כך, זה ילווה אתכם רק "מחיל לחיל" ולגמר התיקון. זה מה שיקרה.

תלמיד: איזה סוג חיבור, איזו מדרגה צריכה להיות כדי להיות בטוחים שלא ניפול?

אם תפחדו מליפול אתם לא תיפלו. הפחד צריך להיות מאוד גדול, רק לא ליפול.

תלמיד: איך אתה רואה את העשיריות בהמשך, זו אותה חלוקה שיש לנו היום?

מה זה מפריע לי באיזה חיבור אני אהיה ועם מי החיבור, העיקר שאני אדאג כל הזמן שהחיבור יתגבר.

תלמיד: יוצא שזאת העבודה הפרטית שלי, אבל אתה אומר שכולנו יחד צריכים?

תתחיל לעשות מאמצים בזה ותראה עד כמה העבודה שלך תלויה באחרים, איך הם יתמכו בך, יתנו דוגמה וכן הלאה.

תלמיד: לפי מה שאמרת כדי שלא ניפול, כדי שהחיבור יוביל אותנו, עלינו להתקשר מאוד חזק. אז אני שואל מה עלי לעשות כשאני רואה שחבר בעשירייה שלי נעדר מהשיעורים?

לדאוג עם כולם, לעורר את כולם ולדאוג יחד שהבחור הזה יבוא.

תלמיד: בכללות, האם באמת החיבור בעשירייה יכול להיות כזה כוח שיפצה על החשיבות שהרב מוסר?

הרבה יותר חשוב מרב. כי העיקר זה החיבור בין החברים בקבוצה, והרב הוא כמו גננת שמסביר, מלמד, מחזיק. אבל אם הם לא יעשו חיבור, הם לא יקבלו משהו. והבעיה היא שהרב נמצא והם סומכים על הרב מתי הוא יביא להם את הבורא. ואם הרב לא מביא את הבורא, אז הם מתחילים לזלזל ברב, והרב מסתלק בטרם עת.

זה כמו שהאר"י כותב, שאם הייתם צריכים אותי לא היו לוקחים אותי, אבל מפני שאתם כבר לא צריכים אותי, אתם חושבים שלא צריכים למרות שלא השגתם שום רוחניות, אבל בגלל שאתם לא צריכים אותי אז לוקחים אותי מכם מלמעלה. זה מה שקורה.

(סוף השיעור)