שיעור בוקר 28.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג', עמ' 180,

הסתכלות פנימית, פרק י"ג, אותיות ב'-ד'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", "הסתכלות פנימית", פרק י"ג, עמ' 180, דף ק"פ, אות ב'.

אות ב'

פה דראש התחתון מוכרח לצאת במקום החזה דעליון

"מה שאין כן באצילות הפרצופין, למשל, כשיוצא פרצוף ע"ב מפרצוף הגלגלתא, הרי המלכות דגוף דגלגלתא, מחויבת להתעלות למקום הפה דראש בגלגלתא, אשר שמה מקבלת עביות דבחי"ג מחדש (כנ"ל פ"י אות ח' ט'), אשר קניית העביות, פירושה, שחוזר למקומו לטבור דפרצוף גלגלתא כבתחילה, כמ"ש שם, שהזווג החדש דהכאה בבחי"ג, נעשה בהכרח במקום הטבור (המכונה עתה חזה כמ"ש לפנינו) דפרצוף הגלגלתא. הרי לעיניך, אשר המלכות דראש של פרצוף ע"ב, הוא במקום הטבור דפרצוף גלגלתא שלפי"ז נמצא תמיד, אשר מלכות דגוף דפרצוף העליון, נעשית למלכות של הראש לפרצוף התחתון ממנו, דהיינו, שטבור דעליון נעשה פה דראש התחתון."

אות ג'

ה"פ מוכרחים לצאת זה למטה מזה

"באופן, שפי הטבור דגלגלתא, נעשה לפה דראש ע"ב, ופי הטבור דע"ב נעשה לפה דראש הס"ג, ופי הטבור דס"ג, נעשה לפה דראש המ"ה. ופי הטבור דמ"ה, נעשה לפה דראש הב"ן. הרי, שה' הפרצופין, מחויבים לצאת זה למטה מזה, בהיפך מהע"ס הפרטיות שבכל פרצוף, היוצאות זו למעלה מזו."

שאלה: הדינמיקה הזאת של יחסים שונים בין חלקי הפרצוף, לדוגמה פה דראש צריך לצאת מהחזה של העליון, איך מקובל יכול למדוד כשיש כאלה מצבים, האם זה קורה בצורה דינמית או שהוא מיד רואה את כל התמונה?

אנחנו נגיע לזה ואז תגלה ולא שאני אגיד לך ואז תתחיל לנחש. זה לא טוב מפני שזה יבלבל אותך. עדיף שאתה תגלה ותבין בצורה טבעית. יש דברים שאפשר לספר עליהם ויש דברים שאי אפשר, כי בזה אני לא עוזר אלא מפריע, לכן תנסה לגלות לפי מה שכתוב. תגלה איפה יש לך ראש, תוך, סוף, כמה יותר וכמה פחות הרצון שלך מתחלק, עד כמה הרצון הזה נעשה כל פעם יותר קטן או יותר גדול, ואז תבין.

שאלה: כתוב שהטבור של העליון הופך להיות לפה דראש של התחתון, אבל החזה הופך לפה דראש ולא הטבור.

נכון. אבל המסך שנמצא בטבור עולה לפה דראש בחזרה, ואחר כך יורד לחזה ומתפתח מזה הפרצוף הבא.

תלמיד: למה טבור?

כי האור הפנימי יורד מהפה, מהראש, עד הטבור. אחר כך הוא עולה בחזרה לראש, לפה, אחר כך יורד לחזה, ומהחזה מתפתח הפרצוף הבא. החזה דעליון נעשה פה לתחתון.

שאלה: הוא כותב שכל פעם כשהתחתון מתעבה, אז הוא חוזר למלכות הקודמת שלו, ואז הוא כותב על זיווג. האם הזיווג מתבצע במלכות דטבור?

במלכות דטבור אין זיווג, זיווג יכול להיות רק בפה דראש, במקום שיש מגע עם האור העליון.

שאלה: כתוב "אשר קניית העביות, פירושה, שחוזר למקומו לטבור דפרצוף גלגלתא כבתחילה" מהו התהליך הזה של "קניית העביות"?

כשהמסך יורד מפה למטה הוא מתחיל לגלות יותר את העביות שיש בתוכו, ובחזרה כשהוא מתגבר זה נקרא "הזדככות הפרצוף", "הזדככות המסך" לאצילות הפרצוף.

תלמיד: אפשר להשליך את זה על מעשה שבינינו.

עזוב את "בינינו", תשמע בינתיים את מה שכתוב.

תלמיד: באופן טכני.

כן. תקרא כמה פעמים ותנסה אפילו לצייר לעצמך, ואז תתחיל להבין, זו לא בעיה, אין כאן שום בעיה.

שאלה: האם עשר ספירות תמיד נבנות ממטה למעלה?

ממעלה למטה וממטה למעלה, אור ישר ואור חוזר.

שאלה: מה זאת אומרת שטבור הופך להיות חזה שממנו יוצא פרצוף חדש?

הפרצוף מתחיל לקבל על מנת להשפיע מפה עד הטבור, בטבור זה סוף הקבלה. ואז מגיע אור מקיף ועושה הכאה באור פנימי, הפרצוף מחליט להזדכך והוא מזדכך בחזרה מטבור לפה.

שאלה: האם האור הפנימי והאור המקיף הם השולטים על המסכים או שלהיפך?

אני בכוונה לא רוצה לצייר כדי שזה יהיה לכם יותר בהרגשה, אחרת הציור נשאר ובלי ציור אדם לא יכול להבין שום דבר וזה עוצר אותו, ראיתי את זה על עצמי.

יש לנו רצון לקבל, הרצון לקבל מחליט שהוא רוצה לקבל בעל מנת להשפיע. איפה הוא מחליט? בראש. כלומר הוא בונה מעל הרצון ראש ובראש הוא מחליט, "אני רוצה לקבל בעל מנת להשפיע". הוא מרגיש בראש מה יש לפניו, איזה אורות, ואז הוא מחליט נגיד ש"אני מקבל 20% מהאור שנמצא לפניי, אותו אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע. יותר מזה אני לא מסוגל, זה יהיה כבר על מנת לקבל". אחרי ההחלטה הוא מתקשר עם האור הזה, זה נקרא "זיווג דהכאה", מקבל ממנו חלק לתוך הפרצוף וממלא את הרצון לקבל שלו בכוונה על מנת להשפיע

תלמיד: האם זה מה שנקרא שהמסך דפה דראש יורד?

זה נקרא שהמסך יורד מפה דראש עד הטבור.

כשהוא גמר לקבל בעל מנת להשפיע בא האור המקיף, זה העודף שנשאר - אם הוא קיבל 20% אז 80% נשארו מבחוץ - ולוחץ עליו שיקבל יותר, למה? כי יש עוד 80%. הוא לא יכול לקבל כי זה יהיה על מנת לקבל, ולכן במצב שבו הוא נמצא עכשיו הוא לא יכול להישאר. הוא מזדכך ואומר "אני לא יכול יותר, מצטער, סליחה" ויוצא מהקשר עם האור.

המסך שקיבל מפה עד הטבור עולה בחזרה מטבור לפה, והאור שמילא את המקום מפה עד הטבור יוצא מהפרצוף החוצה, זו הפעולה הראשונה. המסך ירד מהפה עד הטבור ואחר כך מהטבור עלה בחזרה עד הפה, זאת הפעולה שעליה עכשיו אנחנו מדברים. הפעולה הזאת נקראת "קבלה על מנת להשפיע".

תלמיד: ומה נשאר אחרי זה, לפני שיוצא הפרצוף הבא?

אני מדבר רק על זה שהפרצוף קיבל 20% שזה אור פנימי, 80% שנשארו מבחוץ והוא לא יכול לקבל זהו "אור מקיף", ואור פנימי ואור מקיף שיחד הם 100% זה האור העליון.

תלמיד: האם כל ההחלטה הזאת נעשית במסך דפה דראש?

בפה דראש.

תלמיד: כולל אור מקיף, כולל הכול.

הכול מחליט פה דראש. לפני פה דראש יש עשר ספירות של הראש ששם יש רק אור, והפה הוא המסך שעוצר את האור ושוקל כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע. כמה שהחליט שיכול לקבל הוא מקבל לתוכו בעל מנת להשפיע, ומה שהוא לא יכול לקבל לתוכו על מנת להשפיע נשאר מחוץ לכלי כאור מקיף. יוצא ש-20% פועלים בפנים בתוך הכלי וזה מאוד מתוק, אלו 20% של אור עליון שקיבל, ו80% נשארים מבחוץ ולוחצים עליו "תקבל יותר, תראה כמה זה טוב". ואז הכלי רואה שהוא לא יכול להחזיק את עצמו ומזדכך. כי טוב יותר לא לקבל כלום מאשר אתה טועם, כי אז כבר הרבה יותר קשה לך לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך ה-80% האלה מורגשים בכלי?

כתענוגים שעוד לא קיבלת, והם נמצאים לפניך על השולחן. אתה קיבלת מבעל הבית 20%, כמו הדוגמה של בעל הסולם, אבל 80% נשארים על השולחן. לך יש כלים לכל ה-80% האלה ואתה מאוד רוצה לקבל אותם.

שאלה: מה זה "מלכות דגוף דפרצוף העליון, נעשית למלכות של הראש לפרצוף התחתון ממנו"?

שאלה נכונה, אבל היא לא לעכשיו.

שאלה: האם המסך מזדכך עם האור שהוא מקבל, עם ה-20%?

המסך קובע שיקבל את האור ב-20%, כי יותר מזה הוא לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם האור שמתקבל מגדיר את המסך?

האור שמשפיע על הרצון לקבל נותן לרצון לקבל יכולת להיות בעל מנת להשפיע. ואז הרצון לקבל מחליט כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע ולפי זה עושה זיווג דהכאה רק על 20%.

שאלה: באות ב' הוא כותב, שברגע שמתעבה חוזר לטבור, אחר כך הוא ממשיך "שהזווג החדש דהכאה בבחי"ג, נעשה בהכרח במקום הטבור (המכונה עתה חזה כמ"ש לפנינו) דפרצוף הגלגלתא." האם הוא עושה זיווג בטבור או בפה דראש?

בפה דראש. טבור עולה לפה. זה פה דראש של הפרצוף הבא.

שאלה: בזמן שמסך דטבור מזדכך ועולה למסך דראש, האם הוא משפיע במשהו על מסך דראש, קורה שם משהו, או שזה נשאר אותו דבר?

הוא מצטרף למסך דראש, הופך להיות עימו אחד, וגורם להחלטה ולזיווג לפרצוף הבא.

תלמיד: אבל שינוי המיקום שלו לא משפיע על המיקום של מסך דראש.

שניהם עומדים עכשיו בפה רק יש שם רשימות נוספות. המסך שהיה בגוף מעלה את הרשימות האלה לראש, ואז על ידי האור העליון שקיים בראש יש בירור עם איזה רשימות לעבוד.

שאלה: התענוגים בדוגמה של האורח ובעל הבית הם נראים לי, אני רואה אותם על השולחן, אבל איך אני עושה חישוב בתענוג רוחני אם אני לא רואה אותו, אם אין לי מושג למה אני הולך?

לפניך על השולחן ישנם כל הטעמים, כל התענוגים, וגם ברור לך כמה אתה יכול לקבל מהם לטובת בעל הבית וכמה היית מקבל בלי חשבון עם בעל הבית, כל זה ברור לך, אלו תנאים שנותנים לך. מה עכשיו אתה עושה? אתה צריך לעשות חשבון כמה אתה יכול לקבל לטובת בעל הבית ולא לטובת עצמך.

תלמיד: מה זה אומר שזה פרוס לפניי?

כשאתה מסתכל על השולחן ברור לך איך בעל הבית הכין לך את התענוגים, איך אתה יכול לקבל אותם בעל מנת לקבל, איך אתה יכול לכבד את בעל בית שאז אתה מקבל הכול רק בשבילו, בעל מנת להשפיע. על כל זה אתה יכול לעשות חשבון.

תלמיד: האם זה לבוש בהרגשה?

כן, ודאי שזה בהרגשה. איך אפשר לעשות חשבון ללא הרגשה?

תלמיד: איך אפשר לחתוך את ההרגשה הזאת ולהגיד, "את זה אני לא מקבל", אם הכול מתלבש בהרגשה?

אין לי מה להסביר לך, תנסה לדבר עם החברים, אולי הם יכולים להסביר. אתה לא מבין מה זה לשבת ליד השולחן ולבחור מה אתה רוצה ומה אתה לא רוצה ולשם מה, אתה לא יכול לעשות כאלה חשבונות?

תלמיד: את זה אני רואה מול העיניים שלי. אבל איך אני מקבל לפני זה הרגשה ואז אומר "את זה אני לא רוצה", חותך חלק מההרגשה הזאת?

אתה מסתכל על בעל הבית שנמצא מולך ואתה מרגיש כמה אתה יכול לקבל רק כדי להשפיע לו, ואתה לא נהנה אלא נהנה רק כדי להשפיע לו. בלי להשפיע לו לא היית לוקח, זה נקרא "צמצום", אלא אתה רוצה להשפיע לו ולכן אתה לוקח כדי להנות אותו, אבל להנות אותו בזה שאתה נהנה ממנו.

תלמיד: האם אני יכול להלביש את זה על העבודה שלי בחיבור עם החברים כשהם למשל רוצים לעשות משהו, אני יכול לראות את כל התענוג הזה, את כל הרצון הזה?

אתה צריך לראות את זה בתוך הבטן שלך, בתוך הלב שלך ובתוך הראש שלך. לראות איך אתה ממלא את הבטן, מה אתה מרגיש בראש, עד כמה אתה נהנה ועד כמה בעל הבית נהנה. כך אתה עושה חשבון, אחרת זה לא ילך, כך זה ברוחניות. עושים ממך אדם שחי בעולם הרוחני, בהשפעה ולא בקבלה.

שאלה: האם זה מספיק רק להגיד בפה שאני רוצה לעשות במעשה נחת רוח לבורא אבל בלב אני לא מרגיש כך?

איך זה יכול להיות? את מי אתה רוצה לרמות? אם אתה לא מרגיש את זה בלב, או אם אתה לא עושה חשבון נכון בראש, האם זה נקרא שאתה משפיע? כך אתה יכול לעשות עם אנשים שבעולם הזה, אבל עם הבורא זה לא ילך, אתה לא תשנה כלום, לא תקבל כלום ותישאר בחושך.

אות ד'

כל פרצוף יוצא ממלכות דמלכות דעליון

"ומכאן יוצא לנו הכלל, אשר כל פרצוף נאצל מכח מלכות דמלכות שבעליון. כי נתבאר, אשר המלכות דגוף שבפרצוף עליון, המכונה טבור דעליון, הוא המאציל של הפרצוף השני אליה, כי למשל, על ידי עלית טבור דפרצוף גלגלתא, אל הפה דראש הגלגלתא, נמצא שמקבל שמה עביות דבחינה ג' שעל זווגו נאצל ויוצא פרצוף השני, שנקרא ע"ב כנ"ל. והנה הטבור הזה דגלגלתא, הוא מלכות דמלכות דגלגלתא, כי הפה הוא מלכות והטבור הוא מלכות דמלכות כנ"ל, הרי, שהמלכות דמלכות דעליון, הוא השורש והמאציל של התחתון הימנו."

(סוף השיעור)