מוצאי חג סוכות תש"ף

שיעור ערב 14.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכנה לכנס בולגריה - בניית תוכן וזרימת השיעורים

תלמיד: אנחנו רוצים להתחיל עכשיו לעשות סדנה בינינו החברים, בכל הכלי העולמי. וכל אחד בתוך העשירייה האקראית שעכשיו הוא יושב בה.

מה נעשה עכשיו? עכשיו אנחנו ננסה לבנות יחד את תהליך הזרימה של כנס בולגריה, את התוכן של כנס בולגריה, וננסה לבנות יחד את הזרימה, את השיעורים עצמם.

נכון לעכשיו יש תשע יחידות, לא משנה אם נקרא לזה "שיעור" או "בלוק", אבל זה תשע יחידות לימוד שאנחנו נעבור ביחד עם הרב. שתי היחידות הראשונות הם די ברורות, סיכמנו אותם עם הרב בשיעורים האחרונים.

היחידה הראשונה נקראת "סיכום העבודה בינינו מהתעוררות הנקודה שבלב, עד לייאוש מכוחות עצמנו". היא מכילה בתוכה עוד הרבה נקודות, אבל בתמצית נקרא לה כך. "סיכום העבודה בינינו מהתעוררות הנקודה שבלב עד לייאוש מכוחות עצמנו".

היחידה השנייה היא, "לחיות בחיסרון להשפיע", כל מה שדיברנו ביומיים האחרונים. "לחיות בחיסרון להשפיע".

את יחידה 3 ו-4 אנחנו שמענו ביחד בשיעורים האחרונים, אבל זה עוד לא מבורר, וזה בדיוק מה שנרצה עכשיו לברר בינינו, את יחידה 3, יחידה 4 עד יחידה 9. זה אומר לברר בסדנה, בסדנה פתוחה מה הנושא/הנושאים בדיוק שאנחנו מציעים, ולהביא את זה לידי סיכום כתוב של משפט אחד, או מקסימום שני משפטים ברורים, קצרים, תמציתיים שנותנים את השם של השיעור, את הנושא של השיעור.

אנחנו ניתן לזה בערך עשרים דקות עד חצי שעה. תיכף נרגיש את הזמן ואת קבוצת המיקוד. בסיום אנחנו נתחיל במליאה מכל העולם, גם גברים גם נשים, ונשמע את כל 9 הנקודות שיש, וככה נתרשם אחד מהשני מה אנחנו מבינים מהרב, מה אנחנו מצפים מהכנס, וכך נוכל להמשיך הלאה ולדייק את זה יותר בינינו.

קבוצת המיקוד תהיה החברים מאירופה. הרב ישמע אותם, הכלי העולמי יקבל את השידור מהם, כך גם נרגיש יותר ויותר את הדופק של החברים מאירופה.

סדנה

מהי זרימת התוכן של שיעורי כנס אירופה?

נא לדאוג שבכל עשירייה יהיה נציג שיכתוב את כל הנקודות. אפשר גם בטלפון, כדי לשלוח אחר כך אלינו.

*

אולי אנחנו נתחיל מהסוף ולא מהתחלה. תנסו לבנות מהסוף. מה אתם רוצים להשיג בסוף הכנס, דבר שהוא ריאלי, מעשי, ואז ללכת למקום שבו אנחנו נמצאים. אולי כך.

*

איזה פעולות מעשיות אנחנו צריכים לקבוע בינינו בכנס ואחריו, כדי שאנחנו נרגיש את עצמנו הקיימים בעשירייה אחת?

איזה פעולות מעשיות אנחנו צריכים לקיים בכנס ואחריו, כדי להגיע למציאות של עשירייה אחת?

*

אנחנו יושבים עכשיו הרבה עשיריות, בכנס זה יהיה יותר פי כמה, איך אנחנו מגיעים להרגשה שאנחנו עשירייה אחת, אפילו רק באותו מתחם של כנס? איך אני שמצד הטבע שלי לא יכול לתפוס יותר מעשרה, בכל זאת משתדל להרגיש את כולם בתוך עשירייה?

*

נראה לי שאני לא מסוגל לזה. ואז מתוך זה שאני מבין שהדברים האלה לא מציאותיים שאני ארגיש את כל העשיריות שלנו, את כל הכלי שלנו שאיתם אני נמצא יחד במתחם אחד, בעיגול אחד הקטן. אני לא מסוגל, כלי הקליטה שלי הם לא מסוגלים לזה, אז אני צריך לפנות לבורא.

איזה תפילה אנחנו מעלים, כדי שנוכל להרגיש את כל הכלי שלנו העולמי כעשירייה אחת? תחברו את התפילה מנקודה בא אתם מבינים, שאחרת לא מצליחים.

*

כנראה שבלי שאנחנו נתחבר יחד לעשירייה אחת, שהבורא כך מעורר את הלבבות בכל העולם, אנחנו לא נוכל לבנות כלי שמתאים לגילוי הבורא.

לא מן הסתם אנחנו מתעוררים, והחיסרון לחיבור בינינו, בין כולם, והחיסרון להתחבר אליו זה בעצם אותו החיסרון. אז אנחנו צריכים להבין שבמעשה כשאנחנו פועלים כדי להתחבר יחד, כמה שיותר יחד, כמה שיותר צמודים, בהתאם לזה אנחנו מתקרבים אליו.

איך נעשה? בעצם מה שאנחנו רואים בעשירייה הזאת הגדולה העולמית, אנחנו רואים תנאי שהבורא מביא לנו, או תרגיל שהוא מביא לנו, כדי שאנחנו נראה עד כמה שעוד חסר לנו כוח החיבור בינינו לבינו. שהמרחקים בינינו, בין החברים בכל העולם, זה המרחקים בינינו לבינו?

*

כותבים מקובלים, לא יכול להיות שהיחס שלנו לבורא שונה מהיחס שלנו לחבר. ככה זה האמת. לכן אנחנו יכולים להגיע לבורא, רק דרך זה שאנחנו מתחברים לחבר.

במידה שאני מתחבר לחבר, או במידה שהחבר והבורא בשבילי הופך להיות באותה דרגת החשיבות, ואז אני יכול להגיד כן אני נמצא בכיוון הנכון, ולקראת המטרה הנכונה.

איך אנחנו נגלה בכנס נחיצות בזה, ואפשרות לממש את זה. לפחות להתקרב לבורא בצורה כזאת שדרכנו דרך חברים. איך לעשות כך שהחבר והבורא יהיו אצלי בעצם באותו משקל החשיבות?

*

יש חברים שהם רחוקים ממני במרחק, מרחק פיזי, דיסטנס. יש חברים שהם רחוקים ממני במנטאליות. יש חברים שהם רחוקים ממני בשפה. איך אני יכול מכל המרחקים הללו ללמוד על המרחק ביני לבורא, שרק לצורך זה ודאי הוא ייצב את זה כך. אז איזה יש מרחק פיזי, מנטאלי ושפתי. אז איך אני מתגבר על כל אלו, בהבנה שבזה הבורא מלמד אותי איך להתקרב אליו?

תראו מה שהוא עשה בעולם הזה, איזה צורות, איזה דוגמאות, שזה הכול מדומה, אבל נלקח מהריחוק שבין הנשמות.

*

נמצאים איתנו הרבה חברים שלנו מאירופה, אז אולי אנחנו נפסיק לדאוג לכנס, לשיעורים, לזרימת השיעורים, וניתן להם אפשרות לקבוע את זה, ושיתעסקו הם. ואם הם רוצים, אז שימשכו לזה את כל החברים שלנו מכל העולם. אבל שזו תהיה דאגה שלהם.

הם יודעים באיזה צורה אנחנו צריכים לקבל את תכנית השיעורים, אני רוצה האמת, באותו יום שאני מגיע לכנס לקבל מהם, אם הם בוחרים בכלל שאני צריך להעביר את הדברים, אם לא, אני אשמח להיות באולם עם כולם, ושהם יעשו את זה אולי בצורה אחרת. אירופה, אז אירופה.

יש לנו עוד זמן, אולי אנחנו נעביר להם את זה. איך אתם חושבים?

אנחנו כאן שוברים את הראש, שוברים את הלב, לא יודעים איך כך או כך לעשות. אולי אנחנו בכל זאת ניתן לאירופאים אחריות. אבל זו אחריות גדולה. שינהלו את הכנס ממש מהתחלה עד הסוף, ואנחנו נבוא כאורחים.

תלמיד: אבל זה כל היופי שאנחנו שוברים ככה את הראש, זה הכנס עכשיו, ככה כנס צריך לעבור שם, ככה הוא צריך להיות. אנחנו ממש בדאגה, בדאגה איך.

זאת אומרת, שאלות כאלו אנחנו צריכים להעלות בזמן הכנס?

תלמיד: כן, גם לפני, גם בזמן.

איך שתחליטו, אני נכנע. אני רואה שזה לא הולך לנו, זה מה שאני רוצה להגיד, שמה שאנחנו איכשהו עיצבנו את שני השיעורים הראשונים, הם בכלל לא שייכים לכנס, הם שייכים לתפיסת הבורא, לתפיסת המציאות, להכנת הכלי שלנו, אבל לא לכנס עצמו. ולכן יש לנו בעיה, עד כמה שאנחנו יכולים עם הנושא הזה להתקדם, אז התקדמנו. שלושה שיעורים נגיד איכשהו, וזהו. אז מה עושים? ברור שאנחנו חייבים להגיע לחיבור, חיבור בממדים חדשים, ומתוכו אנחנו נוכל לגלות את הכוח עליון, את כל הדברים שצריכים. מה עושים? אחרת זה לא כנס, הכול מושג רק בחיבור בינינו.

סדנה

איך אנחנו בכלי האירופאי שלנו מעצבים עשירייה כזאת מאיתנו, מכולנו, שבאמת מתקרבים לגילוי הבורא? בטוח שזה קורה אם אנחנו מייחדים את כל הקצוות, כל הפערים, שכך אנחנו מגיעים להבנה מי הוא, מה הוא, להשתוות הצורה. מה עושים? תארו לעצמכם, שאתם באים שם לעיירה באיזה מקום נידח. יש לפניכם אלף איש מכל אירופה, חוץ מזה חלק מישראל וחלק מרוסיה, מכל מיני מקומות, אבל בעיקר אירופאים, ומה אנחנו צריכים לעשות?

*

מה יש לי מזה שאני במקום תשעה חברים, ואני העשירי, פתאום אני מסתכל, בכל אחד אני רואה עוד עשרה, ובו עוד עשרה, ובו עוד עשרה, פתאום אני יושב עם מאה חברים. מה יש לי מזה, אני מסוגל לקלוט את זה או לא? אני יכול כך להמשיך, ועוד עשרה בכל אחד, ועוד עשרה בכל אחד, ככה זה עניין של התרבות. מה יש לי מזה שאני מגיע לכזה דבר? וההיפך, לָמה הבורא דווקא מראה לי את התמונה הזאת, השרשרת הזאת, שכל פרט מתחלק לעשרה ולעוד עשרה, ולעוד עשרה, מה יש לי מזה, אני מסוגל לתפוס את זה? או באיזו גישה אני הופך את זה לצורה שדווקא אני כן תופס את זה בצורה יפה, טובה, קלה, ולא טועה, שאני דווקא בגלל שהם כל כך רבים וכל כך מתחלקים, דווקא זה מביא אותי לתפיסה חדשה, שאני עובר לספור אותם למהות?

אני לא אחזור על זה, אתם תבררו את השאלה ותמשיכו. איך אנחנו על ידי זה שנתקעים בזה שלא יכולים לתפוס תמונה כל כך מפורטת. איך אנחנו על ידי זה מגיעים לגישה חדשה? זה בעצם אנחנו צריכים כאן עכשיו כדי לראות את הכלי האירופאי, הכלי העולמי, כעשירייה אחת.

*

שנים קראנו ושמענו הרבה זמן, שהכול תלוי בחיבור שלנו, אבל עכשיו, כשאנחנו מגיעים לכנס אירופה, אנחנו מרגישים את זה בחוש, מה עומד לפנינו ועד כמה שאנחנו מחויבים להגיע לחיבור פנימי בינינו, להשתדל להגיע לזה, לבדוק עד כמה שאנחנו מסוגלים או לא, להעלות תפילה ואז זה יקרה. אבל זה שאנחנו הגענו לנחיצות לחיבור פנימי בינינו, הבורא מראה לנו בזה מה באמת חסר לכלי כדי שהוא יתגלה בו, אז אנחנו צריכים להיות שמחים ולא מיואשים, כי יש לפנינו שלבים שאנחנו צריכים לעבור אותם, וברור לנו מה. זאת אומרת, להשתדל כמה שיותר להתחבר בפנימיותינו, להרגיש בצורה ממש רגשית עד כמה שזה קשה, בלתי אפשרי, ולהתפלל, לבקש חיבור. זה מה שאנחנו למדנו קודם שצריכים להגיע בעשירייה, בעשירייה אנחנו הצלחנו איכשהו להתחמק מזה, וכאן לא. זה כל העניין של ריבוי הכלים, אתה לא יכול לאסוף אותם, אלא אם כן על ידי מאמץ שמביא אותך לחוסר אונים ולתפילה, ואז להצלחה.

אז איך אנחנו מגיעים להכרת הרע, הגבול שלנו, שלא מסוגלים, שלא רוצים, מה חסר לנו כדי לייחד את הכלי הזה שמתגלה? כל החבר'ה שלנו שבכל העולם. ואיך אנחנו מחברים אותם לתפילה, מעוררים אותם? בהעלאת מ"ן הזה אנחנו משיגים את הכול. אנחנו צריכים קודם כל להיות בשמחה שאנחנו הגענו למקום העבודה שממנו אי אפשר לברוח, אין אחורה, רק קדימה, רק לחיבור של כל העולם סביב אירופה נגיד, ועד שהבורא יתגלה בזה.

*

אם אנחנו לא מסוגלים לצאת מהטבע שלנו, אלא רק על ידי אור העליון, שאותו אנחנו יכולים לעורר רק על ידי פנייה, דרישה לזה, שנקרא "תפילה", אז סך הכול מה מפריע לנו להפעיל את הבקשה הזאת, דרישה, תפילה, שזה יקרה? לעניין. ברור שאנחנו לא מסוגלים לבד, כבר היינו בכל הסרט הזה. איך אנחנו מגיעים לתפילה כזאת, שהיא תחייב. זה "מ"ן" נקרא. היא תחייב את הכוח העליון לתקן אותנו? אז כביכול עכשיו, שאנחנו ניגשים לכלי האירופאי או העולמי כדי לחבר את כולם יחד, אז ברור לנו כאן הרבה יותר מקודם שזה בלתי אפשרי על ידי הכוחות שלנו. אם כן, מה מפריע לנו לצעוק? בואו אנחנו נצעק כולנו, נסכם בינינו איך אנחנו עושים את זה נפנה, ונדרוש. מכל היבשות, מכל הקבוצות, עשיריות ויחידים, אם אנחנו נצעק יחד זה יכול להיות כנקודה מרכזית של הכנס, ולא נזוז מכאן עד שנקבל. בואו נתכנן את הפעולה הזאת.

*

אני מבקש לתת תשובה, איך אנחנו בכנס אירופה, שמגיע אלינו ומתקרב מיום ליום, איך אנחנו בו נממש את החיבור בינינו ובו נגלה את הבורא? איך אנחנו בכנס אירופה מעלים את עצמנו לחיבור ולגילוי הבורא בתוך החיבור?

*

אולי יהיה לנו קל יותר לבקש עבור אחרים, עבור החברים, שהבורא יעזור להם, שיתגלה בהם, שיתקן אותם, שיביא אותם למטרה, וכך כל אחד מבקש עבור האחרים, בזה הוא ניצל מהאגו שלו, מהרצון לקבל לעצמו, בזה הוא מרגיש שהוא עושה פעולה נכונה. אז לא אנחנו, אלא כל אחד עבור אחרים, בואו ננסה כך לעשות.

*

אנחנו במסגרת השגת חוסר האונים, שזה דבר גדול להשיג את זה, שאנחנו לא מסוגלים ולא יכולים, ולא ראויים, ובכלל לא ולא, מגיעים למצב " אז כן, מה עושים?" מה הבורא עשה? הוא הביא אותנו דרך כל הייאושים, שמיום ליום אנחנו מגלים את המצבים האלו כיותר ויותר ללא מוצא, ללא סיכוי, הוא מביא אותנו בסופו של דבר לצעקה, לתפילה. "וייאנחו בני ישראל מהעבודה, ותעל שוועתם לא-לוהים", ואז באמת ה' שומע ומוציא אותנו. אז במסגרת הזאת אנחנו מגיעים לתפילה, לצעקה. אז יש לנו דוגמה מאוד יפה של הצעקה שכתב לנו מקובל מאוד מיוחד, מאוד עדין, עם לב מאוד רחב זה נועם אלימלך. בואו נקרא מה הוא כתב, נתן לנו דוגמת תפילה, פנייה לבורא.

קריין: נועם אלימלך, "תפילה קודם תפילה".

נועם אלימלך, תפילה קודם תפילה

"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שומע קול שועת עתירות, ומאזין לקול תפילת עמו ישראל ברחמים, שתכין לבנו, ותכונן מחשבותינו, ותשגר תפילתנו בפינו. ותקשיב אוזנך לשמוע בקול תפילת עבדיך, המתחננים אליך בקול שועה ורוח נשברה.

ואתה, אל רחום, ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים, תמחול ותסלח ותכפר לנו ולכל עמך בית ישראל, את כל מה שחטאנו והעווינו והרשענו ופשענו לפניך.

כי גלוי וידוע לפניך, כי לא במרד ובמעל חלילה וחלילה מרינו את פיך ודברי תורתך ומצוותך, כי אם מרוב היצר הבוער בקרבנו תמיד, לא ינוח ולא ישקוט, עד אשר מביאנו אל תאוות העולם השפל הזה ואל הבליו, ומבלבל את מחשבותינו תמיד, אפילו בשעה שאנחנו עומדים להתפלל לפניך ולבקש על נפשנו, הוא מבלבל את מחשבותינו תמיד בתחבולותיו. ואין אנו יכולים לעמוד נגדו, כי נחלש שכלנו ומוחנו עד מאד, וכשל כח הסבל מרב הצרות והתלאות וטרדת הזמן.

לכן אתה, אל רחום וחנון, עשה עמנו כמו שהבטחתנו על ידי נאמן ביתך, וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם. ואמרו חז"ל, אף על פי שאינו הגון ואינו כדאי, כי כן דרכך להיטיב לרעים ולטובים. כי גלוי וידוע לפניך אנקתנו וצערנו ושיחנו על אשר אין אנו יכולים לקרב עצמנו לעבודתך ולדבק ליבנו בך באמת ובתמים, אהה על נפשנו, אוי עלינו מאוד.

אבינו שבשמים, ועתה תעורר נא רחמיך וחסדיך הגדולים והמרובים עלינו, לגרש ולבער את יצרנו הרע מקרבינו, ותגער בו שיסור וילך מאיתנו, ואל יסית אותנו להדיחנו מעבודותיך חלילה. ואל יעלה בליבנו שום מחשבה רעה, הן בהקיץ והן בחלום הלילה, בפרט בעת שאנחנו עומדים בתפילה לפניך, או בשעה שאנחנו לומדים תורתך, ושעה שאנחנו עוסקים במצוותיך, תהא מחשבותינו זכה, צלולה וברורה וחזקה באמת ולבב שלם כרצונך הטוב עימנו.

ותעורר לבבנו ולבב כל ישראל עמך ליחדך באמת ובאהבה לעבדך עבודה הישרה, המקובלת לפני כסא כבודך. ותקבע אמונתך בליבנו תמיד בלי הפסק, ותהא אמונתך קשורה בליבנו כיתד שלא תמוט. ותעביר מעלינו כל המסכים, המבדילים בינינו לבינך.

אבינו שבשמים, תצילנו מכל המכשולות וטעות, אל תעזבנו ואל תטשנו ואל תכלימנו. ותהא עם פינו בעת הטיפנו, ועם ידינו בעת מעבדינו, ועם ליבנו בעת מחשבותינו. ותזכנו, אבינו שבשמים, אל מלא רחמים, שניחד את לבבנו ומחשבותינו ודיבורינו ומעשינו וכל תנועותינו והרגשותינו, הידועות לנו ושאינן ידועות לנו, הנגלות והנסתרות, שיהא הכל ביחוד אליך באמת ובתמים, בלי שום מחשבת פיסול חלילה.

וטהר ליבנו וקדשנו, וזרוק עלינו מים טהורים, וטהרנו באהבתך ובחמלתך, ותטע אהבתך ויראתך בליבנו תמיד בלי הפסק בכל עת ובכל זמן ובכל מקום בלכתנו בשכבנו ובקומנו, תבער תמיד רוח קדשך בקרבנו. ונשענים תמיד בך ובגדולתך ובאהבתך וביראתך ובתורתך, שבכתב ושבעל פה, הנגלה והנסתר, ובמצוותיך, ליחד שמך הגיבור והנורא.

ותשמרינו מן הפניות והגיאות, ומן הכעס והקפדנות והעצבות והרכילות ושאר מדות הרעות, ומכל דבר המפסיד עבודתך הקדושה והטהורה החביבה עלינו.

ותשפיע רוח קדשך עלינו, שנהיה דבקים בך ושנשתוקק תמיד אליך יותר ויותר. וממדרגה למדרגה תעלנו, שנזכה לבוא למעלת אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב. וזכותם יעמוד לנו, שתשמע בקול תפילתנו, שנהיה תמיד נענים בעת שנתפלל אליך עלינו או על שום אחד מעמך ישראל על יחיד או על רבים.

תשמח ותתפאר בנו, ונעשה פרי למעלה ושורש למטה, ואל תזכר לנו חטאתינו ובפרט חטאות נעורינו, כמאמר דוד המלך עליו השלום, חטאות נעורי ופשעי אל תזכור. ותהפוך עוונותינו ופשעינו לזכות, ותשפיע עלינו מעולם התשובה תמיד הרהור לשוב אליך בלב שלם, ולתקן את אשר פגמנו בשמותיך הקדושים והטהורים.

ותצילנו מקנאת איש מרעהו, ולא יעלה קנאת אדם על ליבנו, ולא קנאתנו על אחרים. אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה.

ותחזק התקשרותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך, שיהא הכל נחת רוח אליך. וזה עקר כונתינו. ואם אין לנו שכל לכוון את לבבנו אליך, אתה תלמדינו, אשר נדע באמת כונת רצונך הטוב.

ועל כל זאת מתחננים אנחנו לפניך, אל מלא רחמים, שתקבל את תפילתנו ברחמים וברצון, אמן כן יהי רצון."

אמן.

זאת תפילה אנחנו לא מבינים אותה עד כמה שהעומק שלה ועד כמה שהיא פועלת בצורה רוחנית, הוא היה מקובל גדול. איך אנחנו, בקצרה מה שמתאים לנו, העיקר שיהיה קרוב לנו מתוך הלב שלנו איך אנחנו מחברים פנייה לבורא, ואולי נעדכן אותה עד הכנס ונפעיל אותה בכנס בצורה אמיתית כך שהיא תפעל? מה חושבים? איך מחברים?

*

מאמר של רב"ש "תפילת רבים", נתקרב בזה עוד יותר ל מימוש התפילה, בקשה שהבורא יהיה מחויב לענות לנו ולגלות לנו את הדרך ואת עצמו לתקן אותנו בחיבור בינינו.

(סוף השיעור)