שיעור בוקר 31.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 482, מאמר: "ב' בחינות בקדושה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 482, מאמר "ב' בחינות בקדושה".

נקרא ונראה איזה בחינות יש בקדושה.

ב' בחינות בקדושה

תשמ"ז - מאמר ט"ו
1986/87 - מאמר 15

"יש קדושה למעלה ויש קדושה למטה, כמו שכתוב "קדושים תהיו". הרי יש קדושה למטה. כלומר, שהנבראים צריכים להיות קדושים. ואח"כ כתוב "כי קדוש אני ה' אלקיכם". זהו קדושה שלמעלה. וזהו סיבה ונתינת טעם, למה צריך להיות קדושה למטה, משום שלמעלה הוא קדוש. לכן הוא רוצה שגם למטה יהיו קדושים. חז"ל (ת"כ) דרשו "קדושים תהיו, פרושים תהיו, כי קדוש אני. לומר, שאם אתם מקדשים עצמכם, מעלה אני עליכם, כאילו קדשתם אותי".

ולכאורה קשה להבין זה, הלא מכאן משמע, כאילו חס ושלום אין קדושה למעלה, אלא היות שהקב"ה רוצה להיות קדוש, לכן הוא אומר, שאם אתם מקדשים עצמכם, מעלה אני עליכם, כאילו קדשתם אותי. ויש להבין זה. והלא מפשטות הלשון משמע, היות שהבורא הוא קדוש, לכן אומר, שגם הנבראים יהיו קדושים, כמו שכתוב "קדושים תהיו", מסיבת, "כי קדוש אני ה' אלקיכם".

ומדרשות חז"ל משמע, שזה שהתחתונים צריכים להיות קדושים, שיקדשו אותו, כמו שדרשו על מה שכתוב "כי קדוש אני, ה' אלקיכם". היינו "שאם אתם מקדשים עצמכם, מעלה אני עליכם, כאילו קדשתם אותי". נמצא, כאילו הסיבה, שצריכים להיות קדושים, כדי שיהיה קדושה למעלה.

עוד דרשו חז"ל (קדושים רבה, כ"ד ט') זה לשונו "קדושים תהיו. יכול כמוני. תלמוד לומר, כי קדוש אני. קדושתי למעלה מקדושתכם". עד כאן לשונו. גם זה קשה להבין, וכי סלקה דעתך, שישראל יהיו כמו הקב"ה. היתכן לחשוב דבר כזה.

ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים להבין, מהו הפירוש, שדרשו על "קדושים תהיו פרושים תהיו". כלומר, מאיזה דבר צריך האדם להפריש את עצמו. ועוד יש להבין את הסיבה, מדוע האדם צריך להפריש עצמו. ומהכתוב משמע, שצריך להפריש עצמו מטעם "כי קדוש אני".

וגם זה יש להבין, בשלומא ה' הוא קדוש, יכולים להבין. אבל שזה שה' הוא קדוש, יהיה הסיבה, שגם האדם יהיה קדוש, מדוע. וכי אפשר לדמות האדם, שיהיה דומה לה', היתכן. ואם כן, צריכים להבין, מהו הכוונה, בזה שמחיבים את האדם, שיהיה קדוש כמו ה'.

ומשמע, שזהו העיקר, שהאדם צריך להיות. אחרת משמע, שיהא ההיפך מקדושה, טומאה, וכאילו באמצע אין שום דבר, או שנגיד שיש בחינת אמצעי בין קדושה לטומאה. וגם זה יש להבין, מהי "טומאה" בעבודה, ומהי "קדושה" בעבודה.

ויש לפרש כל אלו ענינים על כיוון אחד, היינו לחזור על מטרת הבריאה מהי. ומהו שורש הקלקולים. ומהם התיקונים, שמוטל עלינו לתקן, בכדי שמטרת הבריאה תתגשם בשלמותה. כלומר, שהנבראים יקבלו את הטוב והעונג, מה שברצון הבורא לתת להם, כנ"ל, שרצונו להטיב לנבראיו.

הנה ידוע, שהרצון דלהטיב ברא רצון לקבל והשתוקקות לקבל את הטוב, מה שהוא רוצה לתת. והרצון לקבל הזה מכונה "שורש הנבראים". שמרצון לקבל הזה התפשטו אח"כ הרבה הבחנות ברצון לקבל הזה. זאת אומרת, כשיצא ונתגלה בפעם הראשונה, והיה מקבל על בחינה זו, המצב הזה נקרא בשם "עולם אין סוף".

פירוש, שהרצון לקבל הזה עוד לא עשה סוף על אור עליון, אלא קבל בכלי זה קבלת הטוב והעונג. לכן נעשה תיקון, שלא יקבלו את השפע בעמ"נ לקבל אלא בעמ"נ להשפיע. וע"י זה לא ירגישו שום בושה בעת קבלת התענוגים.

ובהאמור יוצא, בעולם אין סוף היה רק רצון אחד. רק אח"כ, היינו לאחר שנעשה תיקון הצמצום, היינו שאין לקבל שום דבר, רק לפי ערך שיכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, כבר נתחלק הרצון לקבל הזה להרבה בחינות. מטעם, כי בזמן שקבלה מלכות על הכלי, מה שאנו מתייחסים להבורא, שהוא עשה דבר חדש, יש מאין, הנקרא "השתוקקות לקבלת תענוגים", היתה מלכות יכולה לקבל את כל מה שרצה הבורא לתת.

כי בשעור מה שרצה לתת, כפי שעור הזה ברא רצון לקבל. וממילא היתה המלכות יכולה לקבל כל השפע, מה שיש ברצון הבורא לתת. לכן נבחן זה לרצון אחד. כידוע, שהאור לא נתן להתחלק, אלא כל ההתחלקויות שאנו מבחינים בהאורות הן רק בערך המקבלים. ולזאת, כיוון שהיה רק בחינה אחד בהכלי המקבלת, ממילא נבחן זה לאור אחד, כנ"ל, שכלי אחד נבחן לרצון אחד.

מה שאין כן לאחר תיקון הצמצום, צריכים לתת על הרצון לקבל הכוונה דעמ"נ להשפיע. והיות שענין דלהשפיע אנו מתייחסים להנבראים, ובטח שהכלים, מה שהנבראים צריכים לעשות, זה לא יכול להיגמר בפעם אחת.

ומשום זה צריכים לקבל כל פעם איזה חלק מהרצון לקבל, ולתקנו בעמ"נ להשפיע. זוהי הסיבה שהרצון לקבל הכללי שנברא, נתחלק לכמה חלקים, לפי שעור הכוונה דרצון להשפיע, שנותנים עליהם, בשעור זה הרצון מקבל את האור, המתאים לרצון הזה, המתוקן עם כוונה דלהשפיע.

ובהאמור יוצא, שמה שמפרשים "קדושים תהיו, פרושים תהיו". ושאלנו, ממה האדם צריך להפריש עצמו. וצריכים לומר, שהאדם צריך להפריש עצמו מאהבה עצמית, היינו מקבלה עצמית, ולעסוק רק להשפיע.

וזהו מסיבת "כי קדוש אני". כלומר, היות שבכדי שאתם תהיו מוכשרים לקבל את הטוב והעונג. וההטבה, שאתם תקבלו, תהיה בזה בלי שום בושה. זה יכול להיות, אם תהיו בבחינת רצון להשפיע. זה יגרום לכם השתוות הצורה, כדרשת חז"ל "מהו רחום, אף אתה רחום". וזה שכתוב "קדושים תהיו. אתם תהיו בבחינת רצון להשפיע. כי קדוש אני. כי גם אני הוא רק להשפיע". ולכן צריכה להיות השתוות הצורה, הנקראת "דביקות".

ובהאמור נבין מה ששאלנו, כי כאן משמע, הסיבה ל"קדושים תהיו" היא מסיבת שהבורא הוא קדוש. אם כן מה הפירוש, שאמרו חז"ל "כי קדוש אני, לומר, שאם אתם מקדשים עצמכם, מעלה אני עליכם, כאילו קדשתם אותי". משמע מכאן ההיפך, שאתם צריכים להיות קדושים, כדי כאילו קדשתם אותי. ובכלל קשה להבין, שעם ישראל צריך לקדש את ה'. מהו פירושו.

אנו אומרים תמיד "ברוך אתה ה', מקדש ישראל והזמנים", "ברוך אתה ה', מקדש ישראל ויום הזכרון". וכמו כן אומרים בקידוש "כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים". אם כן, מהו הפירוש "כאילו קדשתם אותי".

זאת אומרת, הבורא צריך שאנחנו ניתן לו משהו לטובתו, היות שהוא צריך כאילו לקדושה שלנו. וזה אי אפשר לו להשיג, אלא על ידינו. היתכן לומר, שהוא חס ושלום נצרך להנבראים, שיתנו לו משהו עבורו.

וכפי שהסברנו, "קדוש" נקרא משפיע. וכדי שיהיו כלים להנבראים לקבל שפעו, מוכרח להיות השתוות הצורה. כלומר, שגם הנבראים יהיה רצונם רק להשפיע ולא לקבל. אחרת לא ניכר שהקב"ה הוא משפיע להם.

לכן אמר הקב"ה, שאם אתם מקדשים עצמכם, היינו שתפרשו עצמכם מקבלה עצמית, ותעסקו רק בעבודה דלהשפיע, הנקראת "קדושה", "מעלה אני עליהם כאילו קדשתם אותי". כלומר, אתם גרמתם, בזה שאתם עוסקים בהשפעה, שגם אני אוכל להשפיע לכם כל טוב.

נמצא לפי זה, מה שהקב"ה צריך, שהנבראים יקדשו אותו, ע"י זה שהם יקדשו את עצמם, הכוונה על הגילוי, שה' הוא המשפיע. אחרת הוא מוכרח להיות בהסתרה להנבראים. ואין הוא יכול לתת להם שפע, משום שע"י קבלת השפע, הם יכנסו לכלי של אהבה עצמית, יתר על המידה מטעם מותרות.

כלומר, מקודם היו מקבלים טוב ועונג גשמי לכלי קבלה. מה שאין כן, כשהוא ישפיע להם שפע עליון, שהוא תענוג אמיתי, בטח שיהיו מקבלים אמיתיים. כידוע, שהאור עושה את הכלי. היינו התענוג גורם חמדה, כמו שאמרו חז"ל "עין רואה ולב חומד".

ובהאמור נבין, מה שהקב"ה צריך, שהנבראים יקדשו את עצמם, הוא לטובת הנבראים. כלומר, שע"י זה שהם יעבדו בעמ"נ להשפיע, אז הקב"ה תהא לו היכולת לתת להם שפע. וישארו בבחינת השפעה ולא באהבה עצמית, שזה עושה פירוד ברוחניות כנ"ל.

וזה שכתוב "מעלה אני עליכם, כאילו קדשתם אותי". כלומר, שאתם גרמתם בזה, שאני אהיה גלוי לכל, שאני קדוש. היינו, שאני משפיע לכל העולם טוב ועונג, כי משפיע נקרא "קדוש", כנ"ל.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, על מה שדרשו חז"ל על הכתוב "קדושים תהיו. יכול כמוני. תלמוד לומר, כי קדוש אני. קדושתי למעלה מקדושתכם". ושאלנו, היתכן שיש מי שהוא שחושב, שקדושת ישראל יהא דומה לקדושת ה'.

ולפי הנ"ל יש לפרש, היות שה' אמר "קדושים תהיו", שהכוונה היא, שתהיו פרושים מכלי קבלה, ותעסקו רק בכלי השפעה. "יכול כמוני", כלומר כמו שהבורא אינו משתמש עם כלי קבלה. כי חס ושלום ממי יקבל. אלא כל מה שאנו יכולים לומר משהו על הבורא, הוא רק ממה שמקבלים ממנו, כמו שכתוב "ממעשיך הכרנוך".

ומשום זה אומר ה' "אל יעלה בדעתך להיות כמוני. היינו, שאתם תשארו בבחינת משפיע בעמ"נ להשפיע, שזהו אומר "יכול כמוני". היינו, כמו שאני רק משפיע ולא מקבל כלום, גם אתם תשארו בבחינת משפיע בעמ"נ להשפיע.

על זה אמר "לא, אלא אתם צריכים להגיע לבחינת מקבל. כלומר, קבלה ממש. אתם צריכים לשמש עם הכלי קבלה שלכם. אלא רק הכוונה צריכה להיות בעמ"נ להשפיע. כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, שהנבראים יקבלו טוב ועונג. וזה שכתוב "קדושתי למעלה מקדושתכם".

ובהאמור יוצא, שיש לנו להבחין בין "קדושה שלמעלה" ל"קדושה של מטה". הגם שכתוב "קדושים תהיו", "כי קדוש אני, אלקיכם". שפירשנו, שהכוונה היא, שאתם תעבדו רק בעמ"נ להשפיע, "כמו שאני הוא המשפיע", כנ"ל בדברי חז"ל "מהו רחום, אף אתה רחום".

מכל מקום יש הבדל בין קדושה שלמעלה לקדושה של מטה. כי קדושה שלמעלה הוא כולו להשפיע, ואינו נוהג שם קבלה כלל. מה שאין כן קדושה של מטה, אינו כן. אלא השלימות היא דוקא כשמשתמשים עם הכלי קבלה. והקדושה היא על הכוונה. כלומר, מה שדורשים מהנבראים, שיהיו קדושים, שיהיו משפיעים ולא מקבלים, עיקר הכוונה הוא, שיהיו בעמ"נ להשפיע.

אולם בסדר העבודה יש להבחין בין קטנות לקדושה לגדלות דקדושה. היות שסדר העבודה הוא שהולכים מהקל אל הכבד. אי לזאת צריכים מקודם להתחיל בעבודה שהמעשים דהשפעה שיהיו בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא, שכל המצות שהוא עושה, יהיו כוונתו שלא לקבל שכר איזה תמורה בשביל קיום תורה ומצות, אלא שיהיה לשמה ולא לתועלת עצמו, שזה נקרא "משפיע בעמ"נ להשפיע".

ואח"כ הולך הסדר של גדלות, היינו שמתחילים לעבוד בכלים דקבלה בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא, שהנבראים אומרים "אנחנו רוצים לקבל טוב ועונג, היות שזהו רצונו יתברך, שברא את העולם בכדי להנות לנבראיו. נמצא, שיש להבחין ב' קדושות:

א. קדושה שלמעלה, שהוא כולו להשפיע, ולא לקבל כלל.

ב. קדושה של מטה, שהוא כן במעשה לקבל, אלא הכוונה היא להשפיע."

שאלה: למדנו שאדם שרוצה לשבור את התאוות שלו נעשים לו ב' תאוות. איך נדע אם אנו מקדשים את עצמנו או מנסים לשבור את התאוות שלנו?

אדם שמתקדם לחיבור עם החברים וחיבור עם הבורא מתחיל להבחין עד כמה הוא נמצא בזה או לא. עד כמה הוא נמשך, רוצה בזה, מתקדם לזה או לא, ולפי זה הוא מתחיל לראות את המצבים השונים שלו, את המדרגות.

שאלה: איך באופן פרקטי להתרחק מהרצון לקבל ולשלוט ברצון להשפיע?

אני לא יכול להתחיל לספר את מה שהרב"ש אומר לנו, אבל בסך הכול עלינו להיות כל הזמן בבירור איפה הכוונה שלנו, לקבל או להשפיע, איך לקבל, איך להשפיע, וכל הזמן למדוד את עצמנו כלפי זה.

תלמיד: ומה צריכה להיות הכוונה שלנו?

הכוונה שלנו צריכה להיות רק להשפיע לבורא, ולהשפיע לבורא אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו רוצים להשפיע לחברים.

שאלה: יש שני סוגים של קדושה. לגבי הסוג הראשון, איך אנחנו יכולים להתכלל ברצון המשותף הכללי כדי שנוכל להשפיע לבורא?

אנחנו רוצים לעזור זה לזה כדי שיהיה לכולנו כוח השפעה לבורא, וכך מתחילים להתקדם. זאת אומרת, כל אחד ואחד חושב איך הוא יכול להתחבר עם החברים כדי שמהחיבור שלנו נשפיע לבורא. זו בעצם הדרך.

תלמיד: ברגעים כאלה שאנחנו מתחברים עם הכוונה להשפיע לבורא, איך אנחנו מתחילים להשתמש בסוג השני של הקדושה וכבר מתחילים לקבל?

כשאנחנו בלהשפיע על מנת להשפיע, אנחנו מפתחים את הכוונה הזאת להשפיע על מנת להשפיע עד שרואים שיכולים אפילו לקבל במשהו על מנת להשפיע, וכך מתקדמים.

תלמיד: אז האדם מקבל בעל מנת להשפיע כמשתתף בחיבור הזה או שהוא מקבל בתוך החיבור הזה? מיהו המרגיש את הקבלה על מנת להשפיע?

מי שמעביר, מי שמוליך, מי שמקדם את כולם, הוא מרגיש.

שאלה: מה זה אומר "לקדש את עצמכם"? האם זה לא אגואיסטי?

לא, לקדש זאת אומרת להגיע להשפעה. אין כאן משהו יותר מזה, זה להגיע להשפיע בינינו ומבינינו לבורא.

שאלה: כדי להשיג את ההתקדשות, איזה מודעות אנחנו צריכים?

אנחנו צריכים לתת דוגמאות לחברים איך כל אחד רוצה להגיע להשפעה, "איש את רעהו יעזורו", וכך אנחנו נלמד זה מזה, נקבל התעוררות זה מזה איך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אנחנו צריכים לקדש את עצמנו, זאת אומרת עלינו לעשות איזו פעולה ללא הבורא, בלי שהבורא יעזור לנו. אבל אנחנו תמיד אומרים שהבורא הוא הראשון, אז עלינו לבקש קודם ממנו?

כן.

תלמיד: אבל כאן יוצא שהנברא מקדש את עצמו.

לא הבנת נכון. הנברא רוצה להיות דומה לבורא ולכן מבין שרק הבקשה שלו לבורא תיתן לו כוח לבטא את הכוונה שלו להשפיע.

שאלה: האם הרצון לקבל מתפתח בצורה אוטומטית או האם אנחנו יכולים להגביר אותו כדי לקבל יותר קדושה?

אם יחד עם החברים בתוך הקבוצה אנחנו רוצים להתקדם, להידמות לבורא, להיות משפיעים כמוהו בחזרה אליו, אז אנחנו מתחילים להרגיש במשך הזמן עד כמה באמת הרצון שלנו, הכוונות שלנו רוצים לקדם אותנו להשפעה.

שאלה: מה הבדיקה שאני יכול לעשות כדי לדעת אם כרגע אני מקבל, מנסה לפחות לקבל על מנת להשפיע או שיש פה איזה סיבוב של הרצון לקבל שאומר לי שהוא רוצה להשפיע אבל בעצם אני לא רוצה להשפיע אלא לקבל?

אם אני עובר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע אז אני מיד מרגיש שיש לי קשר חדש עם הבורא, שאני רוצה להשפיע לו, ובזה אני מרגיש איך הוא רוצה להשפיע לי.

תלמיד: האם בפעולה הזאת, במאמץ הזה שאני עושה כדי לקבל על מנת להשפיע, בהכרח בכלי הקבלה יש הרגשה לא נעימה?

זה לא נעים מפני שאני כבר רוצה לצאת מכלי הקבלה.

תלמיד: וככל שההרגשה היא לא נעימה, ככל שיש יותר התנגדות, כך העוצמה של אותה פעולה יותר גדולה?

נגיד שכן.

שאלה: מהו המצב הזה שהבורא כל הזמן עולה מעלי, כל הזמן מעלה מעל הנבראים?

שבכל זאת מה שאנחנו מרגישים, מה שחושבים, מה שקורה לנו מגיע ממנו, ואנחנו צריכים רק לייצב את עצמנו נכון בהתאם למה שמגיע אלינו ממנו.

שאלה: האם התפילה היא אותו גורם שנותן לנו להבין שהבורא הוא תמיד הכוח העליון והטוב ומטיב? בעצם התפילה בונה לנו את היחס שלנו לבורא?

כן, ודאי.

שאלה: אם האדם מרגיש חלש בדרך והוא אומר שהחברים הם גדולים, שהם יתקדמו אבל אני בצד, האם זה גם סיבוב של האגו?

לא, אם החברים נראים גדולים זה דווקא לא רע, אלא השאלה כמה זה מקדם את האדם. כשאני מגלה שאני נמצא בחבורה של אנשים שיש להם כוונה להגיע להשפעה ואני נכלל בהם ומרגיש את החיבוק שלהם, שהם רוצים לעזור לי ואני להם, זה ממש מצב להתקדמות טובה.

שאלה: האם בכך שאנחנו מרימים את השכינה מעפר אנחנו מקדשים את הבורא?

כן, ודאי. כי מה זו שכינה? יחס הבורא אלינו נקרא "שכינה".

שאלה: באיזה אופן הקדושה שלמעלה יכולה להיות תלויה בעדות של הקדושה למטה? מהו הקשר הזה שהבורא יצר?

במידה שאנחנו מקדשים את הבורא, במידה הזאת הוא נקרא "קדוש". אלא לפי מה עוד אנחנו יכולים לשקול אותו, להעריך אותו? רק לפי היחס שלנו, עד כמה הוא גדול בעינינו.

שאלה: נראה שלקבל על מנת להשפיע, כמו בדוגמה של בעל הבית והאורח, זה יותר פשוט מלהשפיע על מנת להשפיע. אני אוכל כדי להנות את בעל הבית, אני נהנה והוא נהנה. איפה המוקש שמפיל אותנו בלקבל על מנת להשפיע?

אתה מתחיל לקבל תענוגים באותו רגע שאתה חושב לתת תענוגים, וכאן המוקש.

תלמיד: איך נמנעים מהמוקש הזה?

לאט לאט מתקרבים לזה, ואז מבינים איך אנחנו צריכים לייצב את עצמנו.

שאלה: כתוב במאמר שהבורא רחום. איך יכולים לבנות יחס רחום בינינו ואיך להתייחס כך אחד לאחר?

אנחנו צריכים להבין שאף אחד מאיתנו לא מגיע לבד לתיקונים, למטרת החיים, למטרת הבריאה, אלא רק בתנאי ש"איש את רעהו יעזורו". לכן אנחנו צריכים להתחבר, להרגיש אחד את האחר, וכשאנחנו מרגישים כולם את כולם יותר קל לנו, יש לנו יכולת להתרומם מפעולות קבלה לפעולות השפעה, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: באיזה מקום אנחנו נפגשים עם הבורא בהשתוות הצורה?

באיזה מקום אנחנו מתקשרים עם הבורא בהשתוות הצורה? בזה ש"אני לדודי ודודי לי", כשאנחנו רוצים לתת זה לזה, הבורא משפיע לנו ואנחנו רוצים להשפיע לבורא.

תלמיד: כלומר בלקבל על מנת להשפיע?

גם בלהשפיע על מנת להשפיע אנחנו מקבלים מהבורא כוחות. אין לנו כוח דלהשפיע מלכתחילה.

תלמיד: רב"ש כותב במאמר שאנחנו מתקדמים ממצב למצב ושיש לנו השתוות הצורה עם הבורא. אם כך גם בלקבל יש לנו השתוות הצורה?

לא. לפי מה יש לנו השתוות? השתוות צריכה להיות לפי הפעולה, האם הפעולה שלי היא לתת או לקבל. מצד הבורא הפעולה היא תמיד לתת, וכאשר מצידי יש פעולה של נתינה אז אני נמצא עימו בהשתוות הצורה.

שאלה: כשהתענוג קטן אז אפשר אולי לזכור את הכוונה, וככל שהוא גדל זה יותר קשה. איך זוכרים את הכוונה להשפיע כשהתענוג גדול?

אנחנו צריכים למדוד, עד כמה מותר לי להרגיש את התענוג שאני מקבל מהבורא כדי להשתדל בחזרה להלביש אותו בכוונה שלי על מנת להשפיע.

תלמיד: אם אני מקבל פתאום איזה משהו טוב ומרגיש שזה מהבורא אבל הולך לאיבוד לגמרי, איזה פעולות אפשר לעשות עם העשירייה?

אתה לא יכול לעשות אז שום פעולות. אתה צריך קודם כל לעשות פעולת צמצום, לא לקבל כלום, ואחר כך לאט לאט לפתוח את עצמך במידה שאתה יכול לקבל בעל מנת להשפיע, ואז מה שאתה מחזיר לבורא יהיה בדיוק מה שאתה מקבל ממנו.

שאלה: אמרת שקבלה על מנת להשפיע היא כאשר אתה מתחיל לקבל תענוג רק במידה שאתה מתחיל להשפיע. ואם אני לא מקבל תענוג מהשפעה, זו השפעה על מנת להשפיע? בכל זאת אני נהנה ממשהו.

ממה התענוג?

תלמיד: מכך שאני משפיע בעל מנת לקבל, לא יכול להיות שאני סתם באוויר בלי תענוג.

אני לא מבין על מה אתה מדבר.

תלמיד: גם בלהשפיע על מנת להשפיע אני מקבל תענוג מהשפעה, הרי עברתי לשלב הזה על מנת לקבל איזשהו שכר.

אם זה בשביל איזשהו שכר, אז עברת לקבלה.

תלמיד: אז איך קורה המעבר הזה אם כאן אין שום דבר, ממש שום שכר?

יש לך קשר עם הבורא, ולכן אתה יכול לקבוע את מידת הקשר איתו כתענוג מסוים.

תלמיד: אז יש תענוג מהמגע עם הבורא, האם זה לא נקרא תענוג מהשפעה אלא פשוט מגע?

נניח שכך.

שאלה: האם הפצה היא גם פעולת השפעה או שהשפעה חייבת לעבור דרך החברות? איפה ההפצה ממוקמת ברצף הפעולות?

ההפצה היא גם פעולת השפעה, אבל פעולתה היא לא רוחנית, היא עדיין פעולה גשמית. אם את רוצה לתת כוח רוחני לחברות, אז הפעולה היא רוחנית. אם את רוצה לפזר ביניהן איזה טקסטים, איזו מוסיקה, אלו דברים שגם מקדמים בסופו של דבר להשפעה, אבל מה שאת נותנת זה לא כוח רוחני.

תלמיד: הכוונה הייתה הפצה לקהל רחב, מתוך ההרגשה שאני מקבלת הרבה בתוך החברה ואני רוצה להשפיע את זה.

לא, זאת לא ממש השפעה רוחנית. זו השפעה רוחנית אבל היא עדיין לא מלובשת בפעולות רוחניות, כי אין מי שיקבל את זה בצורה רוחנית.

שאלה: מתי ההפצה הופכת להיות רוחנית?

זה תלוי באדם המפיץ, עד כמה הוא רוצה למסור לקהל הרחב משהו משלו. מצד הרב"ש או בעל הסולם, זו הייתה הפצה רוחנית. בצד השני נמצאים אנחנו, האם אנחנו משתתפים בהפצה הרוחנית שלהם? זה תלוי בכוונות שלנו, במצב שלנו. ודאי שאנחנו רוצים להגיע לקשר רוחני איתם אבל אנחנו מתחילים רחוק מזה.

שאלה: כדי לעשות שינוי מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע אני קודם צריך להתפלל לבורא, לבקש ממנו, אני צריך לעשות תפילה לבורא שהוא יעשה את זה, זה נכון?

נכון.

שאלה: האם אנחנו יכולים להרגיש את הרגשת ההשפעה, האם זה משהו שמתפתח ככל שאנחנו מתקדמים?

כן.

שאלה: איך אני רוכש בדרך יותר ויותר את ההבחנות של הרצון לקבל?

האור שמשפיע עליך פותח לך יותר ויותר את הרצון לקבל ואתה משתדל לכוון אותו, להשתמש בו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת, זה מתוך התיקון שלי בקשר עם החברים, ביחס אליהם, מתוך זה שאני דורש כל זמן להרגיש שהם חלק ממני?

נניח שזה כך.

שאלה: אם אנחנו מעוניינים בקבלת השלמות, אז זו קבלה על מנת להשפיע?

אין דבר כזה. בשביל מה אנחנו מעוניינים להיות בקבלה?

תלמיד: כדי בהשתוות הצורה, במיני מודל שבנינו בתוך עצמנו לעשות את אותה עבודה כמו שהוא עושה הבורא, ביחס למה שמתגלה בינינו.

אתה רוצה להגיע שהקבלה תהיה בעל מנת להשפיע?

תלמיד: כן.

אז מה הבעיה?

תלמיד: מה באמת מבדיל את הקבלה על מנת להשפיע? מה המיוחד במצב הזה?

בזה שאנחנו מקבלים ורוצים להרגיש את מה שאנחנו מקבלים כמשהו שממלא, נעים, ובכך אנחנו מבחינים בקבלה. אנחנו מודדים אותה, קובעים, מעריכים, עד כמה אנחנו נהנים בזה שמקבלים עבור ההשפעה. וכאן כבר יש הערכה מאוד רצינית מה זה אומר לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: כל שאר הניסיונות להגיע למקום מסוים, הם המקדימים למצב הזה?

כן.

שאלה: האם תוכל להסביר מה אנחנו מקבלים בשיעור ואז הולכים להפיץ את זה החוצה, מה זה? אם ההפצה היא בעצם לא פעולה רוחנית, האם הבורא מקבל תענוג מזה?

זה כעיקרון נכלל בהשפעה שלנו כלפי העולם, בינינו. אבל הפעולה כשלעצמה היא לא פעולה רוחנית. היא מקדמת אותנו, אבל כשלעצמה היא לא רוחנית. כי אין לנו עדיין את הכלים הרוחניים.

תלמידה: כלומר יוצא שאת הכלים הרוחניים אנחנו יכולים לפתח רק בתוך העשירייה, או אם אנחנו מתאספים כולנו לאסיפה כללית של נשות קבוצת מוסקבה, זה גם עדיין לא פעולה רוחנית? או זו כבר פעולה רוחנית.

זה כבר תלוי בכם. אם אתם מתאספים יחד ורוצים ליצור מכם רצון משותף שבמשהו יהיה דומה לבורא, אז זאת כבר פעולה רוחנית.

שאלה: אני רוצה לבדוק משהו פרקטי. אנחנו רוצים לבקש בצורה נכונה, בלב משותף, שהשבויים בעזה ישתחררו. איך אפשר לעשות את זה בצורה נכונה, שלבורא לא תהיה ברירה?

פשוט להרגיש את זה בלב שזה באמת מה שחסר לי, ולהרגיש את זה יחד.

שאלה: רב"ש כותב "מה שאנו יכולים לומר משהו על הבורא, הוא רק ממה שמקבלים ממנו, כמו שכתוב "ממעשיך הכרנוך"." במציאות הזו שהאדם נמצא והוא מקבל אין סוף מידע, כל הזמן מגיע אליו, איך לפתח רגישות לחפש שם את הבורא? מה הנקודה הזו שאני מחפש את הבורא בה, במציאות?

לחפש מאיפה אתה מקבל מה שאתה מרגיש.

שאלה: כדי לנסות לברר את השתוות הצורה קצת יותר לעומק, נניח יש קדושה מלמעלה וקדושה מלמטה, כמו שכתוב במאמר, "מה הוא רחום אף אתה רחום". מה ההבדל באיכות, בהשפעה, בין השתיים, בין קדושה מלמטה או קדושה מלמעלה, מה זה? זה יותר השפעה, זה פחות השפעה, זה כוח יותר חזק? מה ההבדל מבחינת השתוות הצורה בין שני המושגים האלה, "קדושה מלמטה" ו"קדושה מלמעלה"?

זה ההבדל במקור, או שזה בא מהבורא או שזה בא מהנברא. זה מה שחשוב כאן, שכל אחד רוצה להשפיע לשני, הבורא לנבראים והנבראים לבורא, ורוצים להגיע להשתוות שתהיה השפעה לבורא כמו השפעה של הנבראים.

תלמיד: האם יש הבדל בעוצמה, או בכוח, שאחת מהן יותר או פחות? אם זה מגיע מהאדם או בורא, יש הבדל בעוצמה?

יש הבדל, ודאי, אבל אנחנו בינתיים לא יכולים לשקול את זה.

שאלה: האם כלים רוחניים של השפעה נמצאים בתוכי או מחוצה לי?

כלים דהשפעה הם תמיד רוחניים כי זאת השפעה. האם הם נמצאים בתוך האדם או מחוץ לאדם לא ניתן להגיד. מה זה אומר בתוך האדם?

תלמיד: אני מרגיש שיש לי כלים דקבלה. נדמה לי שאין בי כלים של השפעה, אבל הם נמצאים בתוך החברים שלי.

אנחנו עכשיו נתחיל לעבור על זה.

תלמיד: אם אני מקבל בעל מנת להשפיע, האם זה אומר שאני מקבל את זה לתוך הכלים שלי על מנת למלא את הכלים של חברים? יוצא שזו פעולה על מנת להשפיע.

כן.

שאלה: איך אני יכול למדוד את התענוג שאני מקבל שאני צריך להמיר אותו לכוונה על מנת להשפיע?

אנחנו עוד לא יכולים עכשיו למדוד את זה.

שאלה: האם תפילה ובקשה לסליחה יכולה לעזור לאדם שנמצא במצב מיוחד - לתקן את עצמו ולקדש את עצמו או שצריך עוד פעולה נוספת?

לא. מלבד תפילה לא צריך שום דבר. כלומר צריך לעשות פעולות בהשפעה, בחיבור, אבל כל זה משלים את התפילה.

,KNHSV: "כאילו קדשתם אותי", כלומר הבאתם לכך שכאילו קידשתם אותי. איך הפעולות שלנו, "כאילו" קידשתם אותי, מביאות לקדושת הבורא?

אנחנו לא יודעים בדיוק. אבל כשאנחנו מנסים לבצע, כמו תינוק שמנסה לבצע, אז עוזרים לו עד שהוא מגיע לזה שהוא מצליח לבצע נכון, שהפעולה היא פעולה מחושבת והיא על מנת להשפיע.

שאלה: אמרת שהעבודה בהפצה היא לא רוחנית. בפגישות שאנחנו עושים, אמרת שיש איזה שלב שאנחנו כן משיגים את הכוונה הנכונה על מנת להשפיע. האם זה מה שקובע את ההצלחה בהפצה והופך את זה לעבודה אמיתית, רוחנית?

ההצלחה נקבעת על ידי הכוונה - מה אני רוצה לעשות בפעולה שלי.

שאלה: ענית קודם שכדי לתת לבורא אנחנו צריכים לעשות צמצום כדי שנוכל לתת לו. ובעשירייה יש לנו קושי להתאמץ להבין מאיפה אנחנו מקבלים את ההנאה. איזה תרגיל אנחנו יכולים לעשות בעשירייה כדי להתאמץ בהרגשה של להשפיע על מנת להשפיע?

להשפיע על מנת להשפיע אנחנו צריכים כלפי החברים, שכולם רוצים לתמוך בכולם כדי שיהיה בינינו כוח השפעה כללי משותף.

תלמידה: האם יש תרגיל שאנחנו יכולים לעשות כדי להרגיש את זה?

תנסו. תנסו כל דבר שאתם רוצים להעלות לבורא. תדברו עליו - האם אתם רוצים כולכם יחד, וכך תעלו אותו לבורא בתפילה המשותפת.

תלמידה: האם אתה יכול לתאר את ההרגשה - איך לדעת שאנחנו יודעים שאנחנו בהשפעה?

הרגשה אי אפשר לתאר. איך אני יכול לתאר את ההרגשה? הרגשה זה אם אני מזמין בלב שלך אותה הרגשה כמו שאני מרגיש בלב שלי. זה כבר נקרא חיבור הלבבות. נקווה שנגיע לזה.

שאלה: בכלי בעולם אין סוף - הנברא קיבל את כל האור. אחרי זה כתוצאה מהשבירה למעשה כל כלי הפך להיות למשהו אישי. האם הקדושה מלמטה הייתה יכולה להיות מושגת על ידי הנבראים בלי השבירה ובלי שתהיינה עשיריות שנוכל להבחין שם ברצונות השונים שנצטרך לחבר אותם?

לא, זה בלתי אפשרי. בלי שבירה אי אפשר להבין מה זה הכלי, איך לתקן אותו וכן הלאה.

תלמיד: ולכן ניתנה לנו העשירייה כדי שאנחנו נוכל לעשות את ההבחנות האלה?

כן, זו ממש דרישה מהתורה.

שאלה: האם המאור המחזיר למוטב מכשיר את האדם להיות אדם, העוסק בהפצה?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין זה שהזולת מקבל השפעה דרכי לבין זה שהוא מקבל ישירות מהבורא? איך זה מקדם אותו?

אנחנו לא יכולים להבדיל. זה יכול להיות פחות, יותר, בכל מיני אופנים, אבל העיקר שהאדם מקבל התעוררות מהבורא, או בצורה ישירה או שנראה לו שהוא קיבל את זה דרך הקבוצה, דרך החבר.

תלמיד: אם הזולת מקבל כתוצאה מהעבודה שלי, זה אומר שהבורא מקבל ממני, זה אותו הדבר?

כן.

שאלה: בגדלות, בלקבל על מנת להשפיע, למעשה אני רוצה את הדבקות. לכן נראה לי שלקבל על מנת להשפיע, זה הרצון להשיג מערכת יחסים עם הבורא, במקום מערכת יחסים עם האחרים. האם זה כך?

כן.

שאלה: אמרת שבמעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אני מיד ארגיש שיש לי קשר חדש עם הבורא, שאני רוצה להשפיע לו ובזה אני מרגיש שהוא רוצה להשפיע לי. האם למעשה להשפיע לבורא זה להשפיע לו את היחס לחברים, את היגיעה בהשפעה לחברים מעל ההתנגדות? את זה האדם משפיע לבורא?

כן.

תלמידה: איך הוא מזהה שהבורא משפיע לו? האם דרך הפעולות של החברים כלפיו, דרך זה שהוא רואה איך הם משפיעים עליו או עושים מאמץ בהשפעה כלפיו?

כן. גם את זה הוא מרגיש.

תלמידה: האם זה משהו מעבר למאמץ בהשפעה והיחס בינינו שנחשב לקשר חדש עם הבורא?

זה לפי המאמץ.

תלמידה: הכול סביב מאמץ בהשפעה.

כן.

תלמידה: אחר כך הוספת שמפתחים את הכוונה בלהשפיע על מנת להשפיע עד שרואים שיכולים לקבל משהו על מנת להשפיע. מה מקבלים בדיוק, למה הכוונה יכולים לקבל? האם גם פה מקבלים את המאמץ בהשפעה מהחברים על מנת להשפיע?

לא, אני אתן לך דוגמה. אני יכול לקחת את הרצון של החבר ובאותו רצון לקבל, למלא את הרצון הזה. זאת אומרת, אני מקבל רצון מהחבר ואני ממלא את הרצון הזה, והחבר מקבל תוצאה. זה דומה ללקבל על מנת להשפיע.

תלמידה: אז כל פעולה שהיא בכלים דקבלה על מנת להשפיע היא ללקט חסרונות מחוץ לי, לעבוד איתם כדי למלא אותם.

כן.

שאלה: האם אפשר לומר שהחיסרון של הבורא מתלבש בחסרונות של החברים, וכשאני מעלה את החסרונות של החברים לבורא עם הכוונה ליהנות את הבורא, זה בעצם הופך את הפעולה לקבלה על מנת להשפיע?

כן.

תלמידה: ובהמשך לזה, מה זה אומר להעביר את המילוי לחברים? האם אפשר לומר שהעלאת החסרונות של החברים והרגשת המילוי של החיסרון הזה על ידי הבורא זה בעצם להעביר לחברים, זה אומר שאני מעבירה את המילוי אליהם או צריך איזו פעולה נוספת?

בינתיים תפעלי כך. זה תרגיל טוב.

שאלה: רב"ש אומר שסדר העבודה של הקדושה הוא מקטנות לגדלות, מהקל אל הכבד. מה זה אומר שלהשפיע על מנת להשפיע זה משהו קל?

להשפיע על מנת להשפיע זה יותר קל מלקבל על מנת להשפיע כי אני לא עובד עם הכלים דקבלה שלי, רק עם הכלים דהשפעה.

שאלה: כשאני מעלה את התפילה עבור השבויים, אני מרגישה שהרצון שהם ישתחררו הוא הרבה יותר גדול מהרצון שלי להביא נחת רוח לבורא, ואז אני מרגישה שהתפילה שלי נסתמת, היא לא עולה.

למה?

תלמידה: כי אני מרגישה שזה רצון לקבל שלי.

יכול להיות שאת צודקת בהרגשה שלך, אבל בכל זאת מפני שהרצון הזה הוא יותר קרוב אליך, לכן את מרגישה כך. תמשיכי.

(סוף השיעור)