שיעור הקבלה היומי28 מרץ 2021(צהריים)
שיעור נשים
28 מרץ 2021
שיעור נשים28.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חג פסח תשפ"א
שיעור נשים (ח') - פסח - קטעים נבחרים מהמקורות
שאלה: כשנתת לנו משימה לעבוד על קטעי רב"ש, לא כל החברות יכלו לדון על הקטעים האלו, לחלק היה קשה, חלק חשבו שאנחנו נבלבל אחת את השנייה, איך להיכנס למשימה הזאת, והאם יש צורך לעבוד על הקטעים האלה עם הבעל? תוכל לכוון אותנו איך לעשות את זה נכון?
דבר אחד, אם יש לך או למי שיש בעל שבקיא קצת בחכמת הקבלה, לומד, מבין את כתבי רב״ש, אז ודאי שטוב מאוד אם אתם תלמדו יחד. תשאלו אותו והוא יסביר לכן, זה טוב מאוד. זה מאוד מחזק את המשפחה ומאוד מתקן אותה, כדאי מאוד.
דבר שני, תשתדלו יחד גם נשים, לנסות לתרגם, לעשות את הטקסט של רב"ש יותר קל, שיהיה לכם ברור על מה הוא מדבר ומה הוא רוצה בכלל להגיד, איך אתם צריכים להבין אותו, הכול תלוי בכם. גם אני עושה את זה עד היום כדי לברר מה כדאי לי להגיד, אני משכתב, אני משנה הרבה כתבים של רב"ש או בעל הסולם לפני השיעור ומציין שם מה לעשות כדי לדבר אתכם. זה מאוד חשוב, זה מאוד מקרב את האדם למי שכתב. אני ממליץ מאוד לעשות זאת.
תלמידה: אפשר לדייק יותר, אתה ממליץ שכל אחד ישכתב לעצמו או לעשות את זה יחד? והחברות שקשה להן להיכנס למשימה הזאת, איך לעזור להן לעבוד על הקטעים? והאם כל אחת לבד צריכה לעשות את זה לבד או לנסות לדבר במושגים מסוימים, לא לדבר על רגשות? ולגבי העבודה עם הבעל, האם אני צריכה לשאול אותו שהוא כהמדרגה העליונה שלי? ומושגים כמו "פרעה" וכולי שמופיעים בקטעים, אנחנו צריכים לחפש אותם ביחסים בינינו?
לא, אתם לא צריכים לחפש הבחנות פרעה ועוד כל מיני הבחנות ביניכם. אתם יכולים רק לדבר, להבין, מה בדיוק התכוון הרב״ש כשהוא כותב משהו, זה הכול, אין יותר מזה. ולא להתבלבל, ברגע שאתם מרגישים שאתם מתבלבלים, תעזבו. כל אחד שילמד לחוד ויתכוון להבין את מה שכתוב בצורה כמה שיותר פשוטה.
שאלה: בשיעור נשים האחרון דיברת על זה שנשים לא יכולות להתחבר, אבל אנחנו יודעות שלנשים יש את החיסרון הכי גדול. אני מאמינה שרוב הנשים בעולם שנמצאות בדרך באמת רוצות את השינוי הזה, ובאמת רוצות שהטבע ישתנה. אז אני לא מבינה את הסתירה הזאת, יצרו אותנו עם חיסרון כזה גדול ועם אי יכולת להתחבר בטבע, מה צריך לעשות?
לכן התיקון העיקרי הוא על הנשים והגברים צריכים רק לסייע, באמת. אם נשים יבואו לתיקון זה יהיה כבר גמר התיקון והגברים בינתיים רק עושים הכנה לזה. איך שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה עצמה, שגבר זה על מנת להשפיע אבל האישה זה לקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, ודאי שאחרי תיקון הגברים יבוא עוד תיקון הנשים וזה יהיה עיקר תיקון הבריאה.
תלמידה: אז הוא בנה אותנו משני הפכים הכי גדולים שיש, מצד אחד חיסרון ש"טוב לי מותי מחיי" ומצד שני אי יכולת לחלוטין להתחבר.
נכון.
תלמידה: אז מה צריך, רק תפילה?
חוץ מתפילה אין כלום, גם לגברים וגם לנשים. כמו שאנחנו לומדים, שרק הבורא הוא הכוח, ולהזמין אותו לתיקון אפשר רק על ידי פנייה אליו שנקראת "תפילה".
שאלה: מאתמול להיום אני מרגישה שהעשירייה שלי נזרקה לתוך כור היתוך, לתוך תנור גדול, מה אנחנו יכולות לעשות כדי להכות בברזל כל עוד הוא חם?
רק להמשיך. אני רואה מיום ליום עד כמה אתן כולכן מתקדמות, ובאמת יש לי שמחה גדולה להבין את זה, לראות את זה, להרגיש את זה. בזכות נשים אנחנו נצליח.
שאלה: מה הוא המצב הסופי של תיקון הנשים?
אנחנו נברר את זה בדרך. נשים עוסקות בצורה שונה בתיקון לעומת הגברים, אבל בסופו של דבר אנחנו נגלה שהתיקון שלהן יותר מהותי מתיקון הגברים. העולם יכול להתקיים בלי גברים, אבל אין לו שום אפשרות להתקיים בלי נשים. ברור לנו עד כמה זה חשוב, כי הכוח הגברי זה רק על מנת להשפיע, הוא יכול להיות אחד לאלף נשים. אבל כוח האישה חייב להיות בכל מקום ומקום, כי היא מביאה לנו דוגמה של הרצון לקבל שחייב להיות מתוקן בכל פריט ופריט.
שאלה: האם אנחנו צריכות להרגיש באופן שטחי את האגו שלנו או להרגיש את כל הכוח של הרצון לקבל, ממש להתפעל מהכוח הזה ולבקש לעלות ממנו? יש איזו הרגשה שאני ביד שמאל כאילו כן מרגישה אבל ביד ימין כביכול לא, איפה ההרגשה להיות בשני קווים ולהתקדם הלאה?
אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בתוך הקבוצה עם החברים שלנו ולראות עד כמה אנחנו לא מסוגלים ולבקש את הבורא שיסדר לנו קשר, זה הכול. כל הפלפולים שאת אומרת, זה לא מקובל עליי. פשוט מאוד, רוצים להתחבר "כאיש אחד בלב אחד", לא מסוגלים, מבקשים מהבורא, נקודה.
שאלה: כשאנחנו מחכים לפסוח על בתי המצרים האם זו עביות מכיוון שאני מחכה לפעולת הבורא?
אתן מתחילות להיות חכמות מדי. אני שואל כך, איפה שאת מדלגת על המצרי, איפה שאת לא מדלגת, האם אתן פועלות כדי להיות מחוברות יותר ביניכן? אני לא רוצה לדבר בשום מונחים אחרים, בשום הגדרות חדשות. אתן דואגות שיהיה חיבור, ממש חיבור קרוב כמה שאפשר ביניכן, או לא? אם אתן נמשכות לזה, זה נכון, אם אתן לא נמשכות, כל הפילוסופיה הזאת, הכול שטויות.
תלמידה: מה זה אומר שנותנים הכול לבורא, אם אנחנו לא יודעים מה לתת לו?
כל הכוחות שאנחנו יכולים להתחבר על ידם, כל הכוחות האלה אנחנו חייבים להשתמש בהם רק כדי להתחבר. לא יוצא לנו, לפנות לבורא ולבקש שיעשה את זה, זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם אל האלוהים"1, ואז פונים לבורא.
שאלה: אנחנו מאז הכנס עובדות בצורה יומיומית על התפילה, זה מאוד עוזר, זה מאוד מחזק את העשירייה. האם נכון כדי לעסוק בשיעור הבוקר, להבין את החומר, לייצר מקום שבו החברות שואלות ביחד, מעבדות את השאלה בעשירייה, כמו התפילה. זאת אומרת מקום שפותח את החיסרון, מקום שהוא מחדד את השאלות המשותפות בעשירייה?
כן, הכול נכון, אין לי מה להוסיף. ורציתי רק להגיד תודה רבה על המתנה ששלחת לי לחג.
שאלה: ממה צריכה להיות מורכבת הסדנה היומית של הנשים בעשירייה, ועם מה אנחנו צריכות לצאת מהסדנה הזאת?
אני לא רוצה להיכנס לשטח שהוא לא שלי. יש אנשים שהם אחראים על הסמינריונים, על כל מיני דברים האלה. צריכים לפנות לבורד וורלד כלי, הכי טוב כאן אומרים לי, boardworldkli@gmail.com לשם לפנות. כל מה שלא שייך לשיעור שלי, אז רק שם לשאול.
תלמידה: ועם מה אנחנו בכל זאת צריכות לצאת מהסדנה?
הכול תשאלי שם. זו לא עבודה שלי, אני לא שייך לזה, אני אומר את זה ברצינות. תנסו לראות עוד אנשים שמטפלים בכם, תנו להם עבודה, תתחילו ללחוץ עליהם, לדרוש. וככה אתם תפעילו את המערכת ותתכללו עם המערכת ההיא.
שאלה: כשאנחנו רואות שאנחנו לא מסוגלות להתחבר בעשירייה, זה אומר שאנחנו קרובות לתפילה אמיתית?
זה אומר שהבורא מראה לכן שיש לכן על מה לעבוד. וטוב מאוד שאתן רואות את זה, שאז באמת אתן יכולות לתת כוח לכיוון הנכון, לחיבור.
שאלה: השאלה בקשר לכלים של המצרים. אפשר לזהות אותם בתוך העשירייה? והאם זה עוזר לנו להתקדם יותר מהר?
בתוך העשירייה מה שמפריע לנו, זה גם שאנחנו נכללנו מהכלים של המצרים. ואנחנו צריכים להוציא אותם מאיתנו ולהישאר בכלים דהשפעה נקיים.
שאלה: בתפיסת המציאות האם בניית הפרצוף בעשירייה, שמורגשים בו כל הפרטים, האם זו היא הנשמה בשלמותה?
זאת תחילת הנשמה, אבל ודאי שלא בשלמותה. איך בשלמותה יכולה להיות אם אנחנו נמצאים עדיין בתיקונים? אין שם לא כלים שלמים ולא אורות שלמים. מה זה נשמה בשלמותה? "נשמה" זה הרצון לקבל בכל הפרטים שלו, שמחוברים כל הפרטים שלו ברצונות, בכלים דעל מנת להשפיע, וכולם פועלים יחד בזיווג אחד עם הבורא, זה נקרא "נשמה השלמה".
קריין: אנחנו ב-246.
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה". שפירשנו, מהו מן העבודה היה הצעקות שלהם, שמן העבודה, היינו שלאחר שכבר עשו כל מה שיש לעשות בבחינת עבודה, מה ששייך להם, וראו שאין מכאן שום עזרה, אחרי כל העבודות, ומשום זה היה שועתם מעומק הלב. היינו, שראו, ששום שליח לא יכול לעזור להם, אלא הקב"ה בעצמו כנ"ל "אני הוא ולא השליח". ואז נגאלו ויצאו ממצרים."
(הרב"ש. מאמר 8 "ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת" 1987)
אנחנו צריכים להגיע למצב שברור שיש לנו רק עסק עם כוח עליון אחד שעומד מולנו ורק אליו לפנות, רק איתו לסדר כל העניינים בלבד, רק עימו. ברגע שאדם מגיע להכרעה כזאת כבר הכול מסודר, כבר הוא נמצא במגע עם הבורא.
שאלה: איך להגיע לחיסרון אמיתי כך שהבורא יעביר אותנו מהגשמיות לרוחניות?
אנחנו בדיוק עוסקים בזה, זה רק בתנאי שאני מתחברת עם החברות שלי וכל הזמן צועקת לבורא שאנחנו רוצים להיות יחד בינינו ושהוא בינינו יתגלה, זה הכול.
תלמידה: איך נרגיש את המעבר הזה?
אתם תרגישו שהוא מסדר לכם את זה, במידה שאתם פונים אליו אתם תרגישו כמה שהוא מסדר לכם בחזרה את הבקשה שלכם. הכול תלוי בהעלאת התפילה, בהעלאת החיסרון מכן לבורא, ככה זה.
שאלה: מהו אותו חיפזון שאנחנו צריכים להיות בו ביציאת מצרים בעשירייה?
מהו אותו חיפזון? חיפזון לחיבור, שהבורא יתגלה בינינו ככוח המחבר אותנו וזה מה שאנחנו רוצים שיקרה. אנחנו רוצים להיות יחד, אבל הדבק שבינינו שיהיה זה הבורא. אנחנו רוצים שיתגלה בינינו בצורה כזאת שכל המחשבות וכל הרצונות, כל מה שיש בינינו שאנחנו מרגישים את עצמנו כל כך שונים, רחוקים זה לזה, שהמרחקים האלו בינינו יתמלאו בכוח עליון, כוח השפעה ואהבה שזה הבורא, וכך הוא יחבר בינינו. ובזה אנחנו נכיר ונבין אותו, במידה עד כמה שאנחנו שונים, במידה עד כמה שאנחנו רחוקים זה מזה, אנחנו נתחיל להרגיש עד כמה שהוא מחבר אותנו יחד, וזה הגילוי הבורא לנבראים.
שאלה: הקושי הגדול שלי בתפילה, בפנייה לבורא בעצם, אני לא יודעת אם זה מהשכל, מנטליות, פסיכולוגית, זה לפנות לבורא בגוף שני. הרי הבורא זה כוח עליון וכל השימוש הזה בשפה "תעזור לי, תן לי, תהיה בשבילי" הוא יוצר איזה קיר, כי זו לא המציאות, זה לא בן אדם ששומע אותי.
כי את לא רגילה לזה, זה ידוע. תתחילי לפנות מהבוקר עד הלילה ותוך שבוע ימים זה יסתדר, אפילו פחות.
קריין: 247.
"במידה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם, ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מידה היו באמת בגלות מצרים. וכל הטרחא של הגואל לא היתה, אלא לגלות להם, שאין כאן כח אחר מעורב, ואני הוא ולא שליח, כי אין שום כח זולתו, שזה היה באמת אור הגאולה. "
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
מי שנמצא בינינו, מפריד בינינו, לא נותן לנו אפשרות להתחבר, זה אותו בורא, רק שהוא פועל כך בצורת האחוריים שלו ההפוכים ממנו כדי שאנחנו נדרוש ממנו שיחבר בינינו. הוא רוצה להיות מעורב, הוא רוצה להיות המחבק אותנו, המחבר, אבל שאנחנו נרצה, נבקש, נצפה לזה שכך הוא יפעל.
שאלה: איך להתמודד עם כוונה מאוד גדולה שרוצה לשלוט עלינו וזה מתבטא בקבוצה בלחץ שאני מפעילה, מה לעשות?
להמשיך, כמה שיותר להמשיך ולהמשיך, ללחוץ יותר ויותר.
שאלה: הלב של האישה הרבה פעמים מחלק בין הלב שלנו ושל אנשים זרים, איך להתמודד?
להתפלל, לבקש מהבורא שייתן לנו לב אחד. הלב הוא שבור לחתיכות, אנחנו רוצים שיחבר את לבבנו ללב אחד.
שאלה: כמו ששמעתי בתחילת השיעור הקודם, אמרת שיש דברים שאדם צריך לתקן ביחס לאחרים, ויש דברים שהוא צריך לתקן בנפרד בעצמו.
אני צריך לתקן את הרצונות שלי כלפי החברים, כדי שאני אתייחס לחברים כמו שכותב רב"ש. כשאנחנו מתחברים כבר לעשירייה ופועלים כאחד, מהמצב הזה של אחד אנחנו מתחילים לפנות לבורא, וכך מתקדמים. אז יש תפילה שאדם עושה ויש תפילות שעשירייה עושה. רצוי כמה שיותר להגיע לתפילות של העשירייה ואז ממנה אנחנו פונים לבורא.
שאלה: לפעמים אנחנו מצליחות בעשירייה ליצור בקשה שאיתה כביכול כולן מסכימות, אבל יש הרגשה שהיא לא אמיתית עדיין, היא כאילו לא יוצאת מתוך החיבור או לא מתוך הלב הכללי, איך לברר מה הסיבה?
גם על זה תבקשו. בכל השאלות, בכל הבעיות אנחנו צריכים לפנות לבורא בלבד וממנו לבקש בירורים, תיקונים, חיבורים, הכול ממנו. אני בסך הכול מלמד אתכם שתפנו לבורא, ואז אתן חייבות להרגיש איך הוא עונה לכן, ואתן חייבות להרגיש איך אתן פונות והוא שומע, וכך עד שתגיעו לדו שיח "אני לדודי ודודי לי".
שאלה: אם הכול זה הוא ולא השליח, כיחיד שיכול לעזור לנו, איך אפשר לבקש עזרה ממנו אם חוסר הרצון להשפיע גם בא מהבורא?
לבקש שיהיה לכם רצון להשפיע יותר גדול. שאלה יפה מאוד. אבל לבקש שהוא ייתן רצון יותר גדול. "אני לא יודע איך לפנות אליך שאתה סוף סוף תשמע אותי. תלמד אותי איך לפנות אליך בצורה נכונה, שעל בטוח אני פונה ואתה שומע ועונה לי", תתחילו כך. תפנו לבורא כמו לבעל שרוצים ממנו משהו. תנסו. זה יהיה מהלב בצורה ישירה. אל תדאגו, זה יתקבל נכון.
תלמידה: ואם אין רצון לפנות אליו, לבקש עזרה ממנו?
כן, בכל דבר ודבר. אין לך למי לפנות, אין לך עוד שותף בחיים חוץ ממנו, זה מה שאנחנו צריכים להבין. יש לך משהו, חסר לך משהו, כל הזמן אליו, כמו שכתוב "הלוואי שיתפלל כל היום"2.
שאלה: כשבעשירייה מורגש החושך, מה לעשות לא רק כדי שנברח מהמצב הלא נעים אלא שנקבל על עצמנו מלכות שמיים?
אני חושב שהכי טוב זה לקרוא תהילים ולדבר ביניכן. אם אתן לא יכולות כל כך למצוא קשר ביניכן, אז אולי להתערבב עם עוד עשירייה. אבל כמה שיותר מהר להגיע לפנייה לבורא. כל מה שאתן רוצות, שיהיה כתוב לפניכן. לוקחים דף נייר וכותבים "בורא יקר, אנחנו כך וכך רוצות, לא יכולות להסתדר כך וכך, חושבות ולא יוצא לנו". תכתבו הכול, ותקראו אחר כך יחד אליו ותתקנו, ועוד תקראו ועוד תתקנו, עד שיהיה לכן ברור שזה מה שאתן רוצות להגיד לו. לאישה זה יותר קל, מצד הטבע היא נמצאת בתביעה כלפי גברים וגבר זה הבורא, אין חוץ ממנו, כל היתר נשים. למה? כי כולם מבקשים ממנו.
שאלה: האם יכול להיות שאנחנו מעלים צעקה לבורא, אבל איכשהו לא שומעים את התשובה של הבורא?
אתן לא שומעות בחזרה את מה שהבורא אומר לכן, נכון.
תלמידה: אז מה עלינו לעשות?
אני לא יודע, תשאלי את עצמך. נגיד שגבר אומר לך, בעלך אומר לך שאת לא שומעת אותו, מה אז את אומרת? אותו דבר כאן. תנסו. אני דוחף אתכם כבר לקשר שחייב להיות בנינו לבורא, קשר גדול, ישר, פנימי. בינינו, אין לנו יותר למי לפנות, אין למי לפנות, העיקר כל הזמן להיות בקשר עם הבורא.
אני אגיד לכם עוד יותר. אנחנו נמצאים בעיבור בבורא, אנחנו עוד לא נולדנו רוחנית, לכן אנחנו נמצאים בו בעיבור. אז מה שאנחנו נגיד, נחשוב, הכול הוא מבין ושומע ומקבל מיד. רק השאלה היא עד כמה הבקשה שלנו, הפנייה שלנו היא יותר מטרתית, שאז במידה הזאת הוא מטפל בה.
תלמידה: ואם יש הרגשה שכאילו יש קשר עם הבורא, אבל אולי זה הדמיון שלי?
זה לא חשוב. כמה שתינוק בוכה וצועק ודורש, אנחנו בכל זאת חייבים לתת לו, להתייחס אליו, אמנם יכול להיות שכל הצעקות שלו, הצרחות שלו, אלה שטויות.
שאלה: כדי לצאת ממצרים אני צריכה להגיע למצב של "טוב לי מותי מחיי", ואני צריכה להיות מוכנה לוותר על הכול בגשמיות כדי להגיע לרוחניות. איך אני יכולה להגיע למחשבה כזאת אם יש לי אחריות לדאוג לילדים שלי?
מה זה שייך אחד לשני? את חייבת, לחיים הגשמיים את חייבת לדאוג, "אם אין קמח אין תורה".
תלמידה: אז זה לא באמת "טוב לי מותי מחיי".
יחד עם זה את צריכה להגיע למצב שהשגת הדרגה הרוחנית זה הדבר הכי חשוב לך, שבשביל זה את חיה. גם משפחה, גם ילדים, גם את, גם אנחנו וגם כל העולם הזה, המדומה דרך אגב, המדומה, כל זה איכשהו קיים בדמיון שלנו. מה שאם כן אמיתי, זה הקשר שאנחנו רוצים לקשור את עצמנו לבורא. רק זה.
שאלה: אתמול בערב היה ערב מאוד מיוחד וממש הורגש שכל העשירייה יושבת איתי יחד בשולחן, אני מאמינה שכולם הרגישו ככה. האם אתה יכול להגיד משהו חדש על השנה הזאת על מה שהשתנה ברוחניות, כי זה גשמי לחלוטין מה שאני מבינה.
השנה יש לנו שינוי גדול בכל הכלי העולמי הרוחני, ואני מקווה שאנחנו באמת מכאן והלאה כבר מתחילים לעלות ליציאה ממצרים ולתיקון, לגמר התיקון. לכן, רק לא איכשהו לברוח קצת מעשייה, אלא ההיפך, להוסיף עוד כוחות.
שאלה: כשאנחנו חושבים על "ואהבת לרעך כמוך" אנחנו רוצים להרגיש את אותה הרגשה גם כלפי החברים. במשפחה זה קורה אוטומטית, בפועל ההרגשה שיש לחברים היא יותר כמו חובה ואחריות, יותר כמו אם הייתי יכולה, הייתי עושה הכול עבור ההתקדמות הרוחנית שלהם. האם תוכל לתאר את ההרגשה שאנחנו קוראים לה אהבה ברוחניות?
אהבה אי אפשר לתאר. אהבה זו הרגשה כזאת שאי אפשר לתאר במילים. לא, זה משהו שקורה בלב, ואנחנו לא יכולים לתאר את זה. את יכולה להגיד שאנו מרגישים את עצמנו כאחד, שאין מרחק בינינו, שכל אחד מוכן לתרום את עצמו למען הזולת, כל מיני כאלה מילים. אבל ברגע שאנחנו מתחילים לפרט, לפרש את האהבה, אנחנו מתחילים להוריד אותה למונחים טכניים. את מה שקורה ברגש האהבה לא יכולים לתאר בשום מילים, כי אהבה היא למעלה מהמילים.
שאלה: אחרי השיעור אנחנו מסכימות על איזה משפט כתפילה משותפת, ויוצאות איתו ליום, ואני מרגישה שאני לא מסוגלת להתפלל על זה, לא מסוגלת לבקש את זה ממש, אין לי לב לזה. האם אני יכולה לבקש מהבורא קודם ש"תיתן לי אפשרות לבקש" או שאני צריכה להתעסק במשפט שהסכמנו עליו?
אני חושב שכדאי לך להתייעץ עם החברות, ולעשות לפי מה שהן מייעצות לך. ולא חשוב כמה נראה לך שהן צודקות או לא צודקות, שאת יותר חכמה ומבינה, אבל רצוי לעשות מה שהן מייעצות לך, זה על בטוח יהיה לטובתך.
שאלה: יש חברה בעשירייה שלא משתתפת בעבודה, בעוד ששאר החברות מאוד מעורבות, האם אנחנו צריכות להתמקד בעבודה שלנו כדי לנסות את הקפיצה הזאת ואחרי זה למשוך אותה? היא עבורנו כמו האנושות?
אם היא לא משתתפת, היא לא משתתפת, תעשו את העבודה בלי שיתוף שלה. תעשו את העבודה כאילו היא לא נמצאת ביניכן. אם היא עצמה מוחקת את עצמה מהקבוצה, ולא רוצה להשתתף, אז תעזבו, תורידו אותה מהחשבון.
שאלה: בשיעור אנחנו מבינים, מתרגשים ואפילו בוכים ומול המשפחה אתמול כשניסיתי להעביר משהו מהמושגים לא הסכימו לשמוע, לא הבינו ובסוף רק קראנו בהגדה, ואני מרגישה איזה פספוס. נדמה שהמשפחה נותנת לי רק אינדיקציה לאיזה מקום גבוה הגיעה העשירייה שלי. האם זאת האמת?
למה את רוצה להביא בערב פסח כל מיני חומרים שלנו למשפחה או לקרובים, למה? את לא שומעת מאיתנו שאסור לעשות כך? שצריכים לעשות את זה בהדרגה, ולא סתם להפיל להם את זה על הראש? את לא צודקת, את לא בסדר. לא לעשות את זה אף פעם. נקווה שזה יהיה לך כמוסר השכל.
שאלה: הרבה פעמים עולה שאלה לגבי שמחה. איך למצוא את השמחה במאמצים, ביגיעה?
כתוב על השמחה "שאין שמחה יותר גדולה מהתרת קושיות"3. כשיש איזו שאלה, איזו בעיה, ואנחנו פותרים אותה, או במילים אחרות מתעלים מעליה מניתוק לחיבור, מזה אנחנו נמצאים בשמחה.
שאלה: הבריחה ממצרים זו בריחה מהרגשת צדקת העצמי ביחס לעשירייה?
יכול להיות שכן, אם אני צודק לעומת העשירייה, זו בעיה גדולה מאוד. אבל בכל זאת אני צריך להגיד תודה לבורא שהוא מראה לי עד כמה אני אגואיסט, מקולקל.
שאלה: איך אפשר להרגיש את הכוח שמייצגת כל אחת מהחברות בעשירייה, בתוך הלב, בעומק הלב, ולא מבחוץ?
את אצלנו כבר כל כך הרבה שנים, מה את שואלת? הכול תלוי בכמה שנרצה שזה יקרה.
שאלה: מה מפריע לבורא לחבר אותנו ללב אחד כבר עכשיו? נראה שכבר עשינו מספיק מאמצים, ואנחנו רק נחלשות ונהיות בדרגה יותר נמוכה, לא?
צריכים להשתדל לרצות עוד יותר, ולהרגיש את עצמנו עוד יותר נמוכים, כן. הבעיה שלכן שאתן לא פועלות יחד, אין יחד, ולכן כמה שכל אחת מרגישה בפנים שאני רוצה, רוצה, זה רצון אגואיסטי שמרחיק אתכן מהמטרה. אני לא אומר שאתן יכולות להתחבר, אבל לבקש על החיבור זו כל העבודה שלנו.
שאלה: איך אני יכולה להפיץ בפייסבוק מסרים של אהבה וחיבור, כשבתוך המשפחה שלי יש קרע ופירוד? אני נקראת יפת נפש, מקבלת הטחות כבדות. האם להמשיך ולתת לאגו לסבול, מה שנקרא, העיקר לשרת את המערכת, או למצוא תפקיד אחר מאחורי הקלעים?
אני לא יודע, יש לך למי לפנות, למנהלים, בכתובת, boardworldkli, תפני לשם ויגידו לך האם כדאי או לא. יכול להיות שמה שאת עושה בפייסבוק לא מקובל, אין בו צורך, ואת עושה נזק גם לנו וגם לעצמך. אתן קודם כל צריכות לדעת טוב טוב, נכון, האם מה שאתן עושות הוא טוב ונכון. יכול להיות שאת עושה הרבה דברים, ומקלקלת בהם את הדרך הרוחנית שלך.
תלמידה: אני מפיצה בשמי את המסרים שלנו, לא בשם החברה.
אני לא שייך למה שאת רוצה עכשיו להגיד. אצלי זה ברור, זה לא שייך לשיעורים שלי, והפניות והברורים הם לא אליי. כמה שתרצו לשאול בנושא, אני אתן לכם את אותה כתובת, boardworldkli.
שאלה: את התפילה אנחנו צריכים באופן קבוע, האם התפילה עצמה היא התשובה שהבורא נותן לנו?
כן.
שאלה: מצד אחד אתה אומר שמכל סיבה עלינו לפנות לבורא, ואין יותר למי לפנות, מצד שני התפילה האגואיסטית שלי צריכה להיות עבור אחרים וזה אומר שאני כבר צריכה להיות בקשר איתם.
כמו שאמרתי, לפנות תמיד לבורא בלבד.
שאלה: במצרים לקחנו כלים, איך קיבלנו אותם?
מזה שאנחנו רצינו להתחבר יחד למרות כל ההגבלות והקושיות, זה נקרא "עבודה במצרים". כוח מצרים, הכוח האגואיסטי מבדיל ומרחיק בינינו ואנחנו רוצים להתחבר בינינו, אז ההתחברות כנגד כוחות הפירוד, זה נקרא העבודה הקשה שלנו במצרים. וכשאנחנו כבר מבינים שאנחנו לא מסוגלים להתחבר בינינו, אנחנו צועקים לבורא עד כדי כך חזק שרוצים להתחבר וכל כך מבינים שזה בלתי אפשרי, שרק הבורא הוא זה שמוציא אותנו משליטת הרצון לקבל ומביא אותנו למצב שאנחנו כן מתחילים להתחבר בינינו, שזה כבר נמצא מחוצה למצרים.
שאלה: עד כמה ההפצה משפיעה על החיסרון לחיבור בינינו?
בזה שאנחנו משפיעים על האחרים על ידי ההפצה, בזה אנחנו משפיעים גם על עצמנו להתחבר ולהגיע לגאולה. זה פשוט מפני שאנחנו סך הכול נמצאים בכלי אחד, אמנם נראה לי שזה לא העשירייה שלי יתר העשיריות, אבל זה לא חשוב, בצורה כזאת אני משפיע על עצמי. בצורה ישירה אני לא יכול, אבל בצורה כזאת אני כן יכול.
שאלה: מה אנחנו כנשים יכולות לעשות השבוע כדי לעזור לכל החברים לברוח ממצרים?
זה לא שייך לשבוע או לא לשבוע, זו שאלה לגמרי לא לפי השטח שלנו, זה בלבול. אנחנו צריכים להשתדל לברר את מה שכותבים רב"ש ובעל הסולם בכתבים שלהם על מצרים, על יציאת מצרים, על הגלות וכן הלאה. שמזה אנחנו נעורר בתוכנו את כל ההבחנות שיסבירו לנו עד כמה המצב שלנו לא בסדר, ואנחנו צריכים להתעלות מעליו.
שאלה: מה זה הכרת הרע, אם אני מבינה שהרע הזה עוזר לי לפנות לבורא, וזה בעצם לא רע?
נכון. אם הרע עוזר לי לפנות לבורא זה כבר לא רע בעצמו, אלא זה מעורר אותי, ולכן אני מודה על הרע כמו על הטוב. יפה אמרת, אמרת נכון.
קריין: 250.
"השלימות נקרא "ידיעת ה'", לדעת ולהשיג את התורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה". ולפי זה לא מספיק שיש לנו כבר כח לקיים התו"מ בלי שום הפרעות, כי זהו רק תיקון, ולא שלימות המטרה. ושלימות המטרה, להשיג את ידיעת התורה, מבחינת "אורייתא וישראל וקוב"ה חד איהו". וזה מה שאמרו חז"ל "הכי קאמר קב"ה לישראל, וידעתם כי אני ה' אלקיכם, המוציא, כי אני ולא שליח", שפירושו, שכל הכלל כולו צריך להגיע לידיעת ה', שזו נקראת "תורה" בבחינת שמותיו של הקב"ה."
(הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)
שאלה: יש לנו חיסרון אמיתי לצאת מהווירוס ואנחנו יחד על פני החיסרון הזה מבקשות מהבורא שיבוא אור ובשביל זה אנחנו רוצות להתחבר, לחבר את החיסרון הכללי שלנו. האם אנחנו יכולות לעבוד כלפי החיסרון הזה כדי לצאת ממצרים?
זו לא תהיה יציאת מצרים וזה לא יעזור, אתן צריכות להתחבר לא כדי להיות בריאות, אלא כדי לעלות אל הבורא, אז זה יעזור. אני לא מתכוון לדבר איתך על נושאים כאלה, אמרתי מה התנאים המדויקים. לבקש את הבורא על חיבור ולא כדי להיות בריאים. ההתחברות תענה על כל השאלות, על כל הבעיות.
שאלה: דיברת על הכוח של הנשים, על הרצון של הנשים, על החשיבות שצריך הרבה נשים והגברים הם המשפיעים. יש הרגשה שאנחנו מסתובבות סביב הקרום שמפריד בינינו לבין הבורא וכמעט חודרות אותו, מגיעות לקשר עם הבורא. מה נדרש כדי לפרוץ את הקרום הזה ולאלץ את הבורא לייצר איתנו את הקשר עכשיו?
גם על זה לבקש את הבורא. אנחנו לא יכולים לעשות שום תיקון, שום שבירה, כלום, אלא רק לבקש. זה מה שאנחנו יכולים, רק לפנות אליו, רק זה.
תלמידה: איך לפנות לבורא שזו לא תהיה בקשה בעלמא שכתבנו על הדף או אמרנו במילים?
נשים דווקא יכולות לעשות את זה, יכולות לעשות. כמו שאת מתכננת לפנות לבעלך, ויש כאן אלף נשים נגיד, מה שאתן יכולות לעשות זה משהו שאפילו הבורא לא יוכל לעמוד כנגד זה. אנחנו יודעים, אני מדבר מצד הגברים, אם אישה היא רוצה היא מבצעת כל פעולה שגבר לא יכול, הוא חלש, כלפי אישה הגבר חלש.
בזה אני מסיים, תודה רבה לכולכן, כל טוב, תהיו בריאות ונמשיך.
(סוף השיעור)