שיעור הקבלה היומי١ يونيو ٢٠٢٢(בוקר)
שיעור בוקר 01.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 459, מאמר "השלום בעולם"
השליטה של הבורא על כל הנבראים היא שליטה שלמה, טוטאלית. לכן יש לנו רק שתי דרכים להתקרב לאותה המטרה שהוא קבע מראש, ואנחנו בטוח נגיע אליה כי זה לא תלוי בנו. בנו תלוי רק באיזו צורה אנחנו יכולים להגיע, באיזו דרך, באיזה אחד מהשבילים אנחנו מגיעים למטרת הבריאה שלנו.
בעל הסולם כותב שדרך אחת היא "אחישנה", דרך שנייה היא "בעיתו", אבל מגיעים איתן לאותה המטרה, לאותו המצב הסופי שבו אנחנו מתוקנים, דבוקים זה בזה ודבוקים בבורא בצורה שלמה.
קריין: מאמר "השלום בעולם", כותרת "זכו - אחישנה, זה זכו בעיתה".
זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה
"אמנם יש לדעת, שחוק ההתפתחות האמור, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.
המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:
אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן.
ויש - "ממשלת הארץ".
וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.
ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו.
כדברים האלה אמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צח:) על גמר גאולתם וגמר תיקונם של ישראל. וכך ביארו הכתוב: "אני ה' בעתה אחישנה". "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". רצונם לומר. שאם יזכו ישראל, ויקחו את חוק ההתפתחות הצריך לעבור על מדותיהם הרעות עד שיתהפכו לטובות - יביאו אותו תחת ממשלת עצמם. דהיינו, שישימו לבם ודעתם לתקן בעצמם את כל המדות הרעות שבהם, ולהפוך אותם למדות טובות, אז: "אחישנה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ.
אבל אם לא זכו לקבל התפתחות מדותיהם הרעות תחת ממשלת עצמם, אלא יעזבוהו תחת ממשלת השמים - הנה גם אז מובטחים הם בגמר גאולתם, ובגמר תיקונם, כי יש בטחון מלא בממשלת השמים, הפועלת על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית מדרגה אחר מדרגה, עד שמהפכת כל רע ומזיק לטוב ולמועיל, כמו הפרי על העץ, והקץ בטוח לגמרי, אלא בעתה, כלומר, שהדבר כבר תלוי ומקושר לגמרי במדת הזמן.
כי על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנ"ל, עד ביאתו לקץ מוכרח לעבור עליו מדרגות שונות ומרובות, שדרכם לבא בכבדות, באיטיות גדולה וארוכה ביותר, הנמשכת זמן רב מאד. ומתוך שבנידון שלפנינו "דבר המתפתח" הם בעלי חיים ומרגישים על כן גם עליהם לקבל במצבי ההתפתחות הללו יסורים גדולים ונוראים ביותר, כי כל הכח הדוחף הנמצא במדרגות הללו כדי להעלות את האדם ממדרגה נמוכה למדרגה עליונה ממנה, אינו אלא כח דחיפה של יסורים ומכאובים, שהתקבצו במדרגה הנמוכה - ושאי אפשר לסובלם, ועקב זה מוכרחים לעזוב את המדרגה ולעלות למדרגה עליונה ממנה, - על דרך שאמרו חז"ל: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".
הנה הקץ המובטח לבא לישראל על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנזכר, מכונה "בעתה", כלומר, הקשור בעבותות הזמן. והקץ הבטוח לישראל, על ידי שיקחו את התפתחות מדותיהם תחת ממשלת ידיהם. מכונה "אחישנה", כלומר בלתי תלוי לגמרי בזמן."
שאלה: מה המשמעות של לקבל שכר?
המשמעות היא לקבל משהו תמורת העבודה, תמורת היגיעה. אני מוכן לעשות, לתת יגיעה, אבל מה אני רוצה שיהיה לי בתמורה. יכול להיות שאני אתן יגיעה ולא ארצה כלום, גם זה נקרא שכר, שאני לא רוצה כלום. אני רצון לקבל שתמיד רוצה משהו, אבל אם אני לא רוצה כלום, אז זה אומר שתיקנתי את עצמי ואני לא דורש שום דבר, וגם זה שכר. או שהשכר שלי יהיה שאני אקבל הרגשה, הבנה, הסתכלות לכל הכיוונים, אני אדע בשביל מה, למה ואיך אני רוצה. השכר יכול להיות בכך שאני ממלא את הרצונות שמתעוררים בי, ויכול להיות שהשכר שלי יהיה שישתנו הרצונות שלי ממה שהיה לי, שיש לי, לחדשים, ואני אקבל בהם מילוי. ועוד ועוד. שכר זה מה שאני רוצה.
יכול להיות שאני רוצה לא לרצות כלום. אבל איך יכול להיות שאני בכלל לא ארצה כלום, האם אני כביכול לא אהיה קיים, ואז איך אני אעבוד? בכל זאת אדם עובד מתוך רצון. זאת אומרת, יכול להיות שאני אעבוד לא מתוך הרצון שלי אלא מתוך הרצון של הזולת, או שהרצון שלי ישתנה עד כדי כך שהוא יהיה רחוק והפוך ממה שהיה קודם. כלומר אני צריך לדעת בדיוק מה אני רוצה שיקרה.
שאלה: לא כל כך רגיל עבורנו לקרוא "רשותו וממשלתו עצמו", "לפי חפצו", "באופן חופשי". למה פתאום הוא מדבר פה על השליטה האישית של האדם?
בכל מקום יש לך אפשרות לבחור את מה שתרצה. אנחנו לא מדברים על כך שהבורא ברא אותנו והחדיר בנו כל מיני רצונות ומחשבות, ואיך הוא מנהל אותנו מאחורי הקלעים ואנחנו לא יודעים מה יקרה, מה נחשוב ונרצה ברגע הבא. את זה אנחנו לא יודעים, לא יכולים לדון בזה, "במופלא ממך אל תדרוש" כי אין לך בסיס לזה. אבל במה שאנחנו כן מסוגלים, על זה אנחנו מדברים. אני לא רואה בזה שום דבר שהוא מנוגד למה שדיברנו קודם, אנחנו רק מוסיפים פרטים, ידע משלנו.
שאלה: מה היא "דרך ארץ"?
"דרך ארץ" היא כשאנחנו משתדלים לשנות את הרצון שלנו על ידי הכוחות שמקבלים מלמעלה, כדי שהרצונות שלנו יהיו כמו הרצונות של העליון. ואז בזה אני נכנס להשפעה של העליון, לשליטה של העליון, וההתפתחות שלי היא מהירה מאוד ונכונה.
בעל הסולם כותב כאן, ""ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ," קץ התפתחותם, "כלומר, את גמר" בישולם ותיקונם, "שהוא קץ ההתפתחות" שלהם.
ממשלת השמים וממשלת הארץ אלו שני כוחות שפועלים עלינו. ככל שאנחנו מכניסים את עצמנו תחת שליטת הבורא, מסכימים עם המטרה שלו, עם הכוחות שלו, כך אנחנו נכנסים לזה ומזרזים את ההתפתחות שלנו. אם אנחנו לא עושים את זה, אז אנחנו כמו כל האנושות. אומנם היא משתנה, אבל השינויים שלה הם שינויים לא מהירים כמו שלנו, הם לא יודעים לאן ואיך ומה בדיוק הם עושים, לא מבינים כלפי מי הם צריכים לכוון את עצמם, מה יהיה, מי מנהל אותם ולאן הם צריכים להתקרב.
אלו שתי דרכים, שתי גישות. או שאני לומד מה שהבורא רוצה ומשתדל לקרב את עצמי לרצון שלו, כמו שכתוב "תעשה רצונך כרצונו". או שאני לא לומד ולא מבין את זה, זה לא מושך אותי, ואני מתפתח בצורה מקרית - מה שעובר עלי דוחף אותי מצד אחד, משהו מושך אותי מהצד האחר, וכך בצורה ארעית, מקרית אני מתפתח. לא לפי הזרם, הזרימה, אלא לפי המקרים, כמו בים.
שאלה: מה זה אומר השתלשלות הזמן?
הוא אומר שהזמן הוא מספר כוחות ששולטים עלינו, וכשהם באים ומתחלפים כדי לשנות, לעורר אותנו, אז אצלנו יש מזה הרגשת הזמן, שמשהו משתנה. כי הכוחות שפועלים מעוררים בנו איזושהי תגובה, התגובה הזאת נותנת לנו כל פעם הרגשה שמשהו משתנה, ואנחנו אומרים על זה שהזמן משתנה.
שאלה: לאיזה בגרות עלינו להגיע בעשיריות, בשביל שנוכל לקבל את הזכות, להפוך בכוחנו את מידותינו הרעות למידות טובות?
אני קורא, אבל אני לא משיג ולא מבין ולא מרגיש אבל שומע, אז אני יודע שתיקון הבריאה או אפילו גמר תיקון הבריאה, הוא בזה שכל הנבראים מרצונם יתחברו עד כדי כך שיהיו רצון אחד. כמו נמלים, שיש בהן איזשהו כוח מלמעלה שפועל על כולן, וכל נמלה מסתובבת לכיוון אחר ועושה משהו אחר, אבל על כולן יש כוח אחד שמנהל אותן והן מבצעות את זה בלי לשאול ובלי לחשוב ובלי להתגבר על משהו ולא כלום - פשוט הכוח הזה פועל בהן בצורה אוטומטית.
אנחנו מבינים שכך פועל עלינו הכוח העליון ועכשיו אנחנו עדיין נמצאים במצב שאנחנו כביכול מנוגדים לו, לא שומעים, לא רואים, לא מבינים, לא מרגישים אותו, אבל בכל זאת אנחנו מבצעים מה שהוא אומר, "כי לא ידח ממנו נידח". וכל אדם חוזר לשורשו ואין עוד מלבדו, והבורא בכל זאת שולט בכל אחד ואחד - רק בהסתרה.
ההסתרה הזאת, בשביל מה היא צריכה להיות? כדי שאנחנו נקיים מה שהוא רוצה ולא נדע שאנחנו מקיימים, ואז יוצא שאנחנו חיים בהרגשה שלילית, ורוצים על ידי ההתפתחות שלנו להגיע ל"תעשה רצונך כרצונו". זאת אומרת שאנחנו נגלה את רצון הבורא ונחיה בדיוק לפי רצונו מתוך הרצון שלנו, ולא מתוך זה שהוא מחייב אותנו כמו את הנמלים, ולא מתוך זה שהוא משקר לנו כמו עכשיו. כולם עושים את רצון הבורא, אבל באותה המידה שהרצון הזה הוא מנוגד לרצון הפנימי שלנו, באותה מידה אנחנו נמצאים בהפרש הרצונות שלי ושלו.
אז יש כאן אפשרות להגיע למצב ש"תעשה רצונך כרצונו", וזה התיקון שלנו. זה נקרא להיות תחת ממשלת השמיים ולא תחת ממשלת הארץ, כמו שהוא מסביר לנו כאן. כי תחת ממשלת השמיים זה ממשלה עליונה, ממשלת הבורא, כשאני מגלה שאני נמצא תחת ההשפעה שלו ורוצה בהשפעתו מראש, ומכניע את עצמי. או שאני עדיין לא עושה את זה, ובמידה הזאת אני נמצא בממשלת הארץ.
זאת אומרת, שכל מה שהבורא ברא בצורה הפוכה ממנו, לפי זה אני נפעל, עד שאני אגלה שכדאי לי מכל מיני סיבות - והסיבות האלה הן סולם המדרגות - בשביל מה אני צריך להתקרב לבורא, להידמות לו.
שאלה: בני ברוך של היום מתקדמים באחישנה או בעיתו?
אנחנו בדרך כלל מתקדמים באחישנה, אבל קצב ההתקדמות, זה מה שאנחנו רוצים להגדיל.
תלמיד: האם אפשר להגיד ש"בעיתו" ו"אחישנה" זה המצבים שאנחנו עוברים יום יום?
כל אחד ואחד וכולנו יחד. יש בזה עדיין שינויי המצבים.
שאלה: מה קובע באיזה דרך אני נמצא? האם זה כשאני רוצה לשנות את הרצונות שלי שיהיו דומים יותר לבורא, או שאני נכשל ולא מבין ואז הבורא עוזר לי בדרך השנייה?
אנחנו מתקדמים לגמר התיקון בשתי דרכים, ותמיד יכולים להיות או בזו או בזו, או אפילו במשהו משולב ביניהן, ב"דרך ארץ".
צריכים להשתדל להתקרב לבורא בדרך התורה, ושקרן האור שמאירה לנו תמשוך אותנו למטרת הבריאה, שזו הדרך החשובה, הקצרה, הנעימה, שמקשרת בינינו מהר ומושכת אותנו למטרת הבריאה בצורה מהירה, וזה "טוב בעיני אדם וטוב בעיני הבורא". לכך אנחנו צריכים להשתדל.
איך אנחנו עושים את זה? על ידי הגברת ההתחברות שלנו בקבוצה. רק על ידי זה, אין לנו יותר מה לעשות. ובמידה שאנחנו מצטמצמים יותר ויותר בינינו, מתקבצים יותר ויותר, כך אנחנו מגלים את הנכונות שלנו להיות תחת שליטת הכוח האחד, וכמה שאנחנו אחד, כך אנחנו מתחברים לבורא שהוא אחד, ואז "חד מקבל חד" ומגיעים מהר מאוד לחיבור, לדבקות.
תלמיד: בעל סולם כותב לנו לקחת את ההתפתחות תחת ממשלתנו ולמהר את הקץ. אז מה זה אומר מבחינת היחיד, כי אנחנו תחת קבוצה והיחיד הוא חלק מקבוצה והקבוצה מנהיגה אותנו.
כן.
תלמיד: אני לא מרגיש שאני קובע את המטרות ומנהיג את ההתקדמות שלי, אני בביטול כלפי הקבוצה.
אתה יכול לקבוע את המטרה שלך, באותה מידה כמו שאתה מתחבר עם הקבוצה למטרה המשותפת שלכם, בבדיקה שהמטרה המשותפת שלכם היא בדיוק אותה מטרה שהבורא מגיש לכם.
שאלה: האם אחישנה זה אומר שאני כל הזמן צריך להעדיף את דעת העשירייה למעלה מדעתי?
כן. בדיוק.
תלמיד: אז למה זה בנוי כך, שהם תמיד צודקים ומכוונים נכון ואני טועה?
כי זה נגד האגו שלך, ולכן כך זה יוצא.
שאלה: מה קובע ומה ההבדל במטרות?
שליטת הבורא זה שליטת כוח ההשפעה, כל יתר השליטות זה כוח קבלה.
שאלה: לעתים יש הרגשה, שהרצון לקבל בורח או לעתיד או לעבר, העיקר לא להתעסק עם "כאן ועכשיו". אז השאלה, מדוע זה קורה ואיזה עצה יש לך לתת כדי שנתרכז בעכשיו וברגע הנוכחי?
רק איש את רעהו יעזורו. רק על ידי החברים שנמצאים בקשר וכל הזמן משפיעים אחד על השני. דרך התכתבות, טלפונים, קריאה, שירה, תפילה, מה שלא יהיה, אבל העיקר זה השפעה הדדית בתוך הקבוצה.
תלמיד: אבל מדוע הרצון לקבל רוצה לברוח לעתיד?
הוא לא רוצה להרגיש שליטה זרה, אפילו בורא. אנחנו לא רוצים להרגיש שום שליטה עלינו. כי זה נגד הרצון לקבל, נגד האגו שלנו. אין יותר מזה - זה מנוגד לטבע שלנו בצורה מוחלטת. אין יותר שנוא ואין יותר אנטגוניסטי והפוך מאיתנו - אלא הבורא.
תלמיד: הבורא נמצא בי ברגע זה, בכל הרצונות שמתגלים בי?
אחרת הם לא היו מתגלים. בכל הרצונות שלנו נמצא הבורא ואז כל הרצונות שלנו נפעלים בצורה הפוכה ממנו "בראתי יצר הרע". איך הבורא ברא את היצר רע? הפוך מעצמו.
תראו איזה כוח זה, איזו החלטה זאת, שהוא מחזיק משהו שהפוך ממנו לגמרי, שמנוגד לו, שהוא האויב שלו, השונא שלו. ובכוונה בורא את זה ומחזיק את זה, כדי לתת לנו מציאות שנהיה חופשיים, שאנחנו נבחר בעצמנו. זה עוד לא עכשיו, זה אחרי שמגיעים לדרגת הבינה, שנבחר בעצמנו להיות חופשיים, בחירה חופשית.
שאלה: איך אני בודק את עצמי, אם ברגע הנוכחי אני באמת חי אותו או שאיפה שהוא יש לי איזו חשיבה לעתיד?
כלפי החברים, כלפי החברה בלבד.
שאלה: מי זה זה שמתקדם ב"אחישנה" ו"בעתו", הפרט, העשירייה, כל בני ברוך?
כל אדם ואדם ככל שהוא רוצה להשתמש בסביבה שלו כדי להתקדם.
שאלה: זאת אומרת יכול להיות שבעשירייה מסוימת יהיה חבר שמתקדם ב"אחישנה" וכל שאר החברים שלו בעשירייה מתקדמים ב"בעתו"?
כן, יכול להיות שאפילו זה קורה.
תלמיד: ואיך אנחנו יכולים לדאוג שכל החברים בעשירייה יהיו ב"אחישנה", מה אנחנו צריכים לעשות כדי שכולנו נהיה ב"אחישנה"?
תתפלל עבור החברים, אתם שוכחים תוך רגע על מה דברנו.
שאלה: לפי הטקסט אני רוצה לדייק, האם ניתן להגיד שכאן הכוונה שדרך "אחישנה" היא דרך ארץ ודרך "בעתו" היא דרך שמיים?
"בעתו" זה הדרך, זה לא בדיוק כך אבל יש פה עוד כמה דברים, אבל נניח שבדרך כלל אנחנו מתקדמים בדרך "בעתו", ולפעמים כשאנחנו מתחברים, במידה שאנחנו מתחברים, אנחנו ממהרים את ההתקדמות שלנו וזה נקרא "אחישנה". במידת החיבור שלנו אנחנו מתקדמים ב"אחישנה".
שאלה: לפי הטקסט הבורא מציב עלינו את המלך שחוקותיו חמורים יותר מחוקותיו של המן. האם אפשר להבהיר?
הבורא עושה לנו כל מיני צרות ובעיות, אנחנו מתחילים לשאול למה, בשביל מה, איך אני אתפטר מהם, וזה נקרא "דרך ייסורים", דרך שבה בדרך כלל מתקדמת כל האנושות וגם אנחנו. ובמידה שאנחנו מתחילים לעשות חשבונות בינינו ועם הבורא איך להגדיל ולהגביר את קצב ההתפתחות שלנו, אנחנו מחפשים על ידי איזה כוחות אנחנו יכולים יותר מהר להתפתח, אז אנחנו כביכול ברצון שלנו מושכים אותו האור המפתח אותנו, המושך אותנו למטרת הבריאה ואז השינויים שלנו, ההתקדמות שלנו נקראת על ידי דרך "אחישנה".
שאלה: יש משהו שאני לא יכול לתפוס בדיוק, מה מגיע מהסטרא אחרא ומה מגיע מהבורא? יש איזו השפעה, זה ברור, יש תחושות, הרגשות, אבל איפה השורש, האם זה מגיע מהרע או שזה מגיע מהבורא, מה מגיע בצורה ישירה מהבורא ומה מגיע בצורה בלתי ישירה?
עכשיו אתה עוד לא יכול לזהות ולהחליט. בדרך כלל כל דבר שדוחה אותך מהעשירייה או מקרב אותך לעשירייה, שדרך זה אתה נדחה מהבורא או רוצה להתקרב לבורא, בצורה כזאת ברורה, זה נקרא דרך נכונה, שאתה נמצא בצורה ישירה דרך הקבוצה קשור לבורא ובכוח שלך, בחיזוק שלך עם הקבוצה אתה רוצה לחזק את עצמך בבורא. זה סך הכול, ודאי שיש בזה הרבה מאוד הבחנות אבל זה העיקר.
שאלה: אמרת שדברים נפרדים שדוחפים אותך כלפי העשירייה ושמפרידים אותך מהעשירייה וכשאני לא מרגיש שאני מקבל השפעה מהעשירייה, לאן ללכת?
אתה צריך להשתדל להיות בתוך החברים כמו שכותב רב"ש איך אדם צריך להיות קשור לעשירייה, ושם עד כמה שהוא מתבטל כלפי העשירייה, מתוך זה הוא צריך כבר להבין מה דרכו, אבל רק מתוך זה, אחרת הוא בכלל לא נמצא במקום הנכון.
כשאנחנו נכללים בעשירייה ומתבטלים כלפיה, אנחנו כביכול נדבקים לדופן הרחם, כמו טיפת זרע שדבוקה לדופן הרחם ואז היא יכולה להתפתח. אם היא לא דבוקה לרחם היא לא יכולה להתפתח, היא לא יכולה לקבל הזנה מהרחם, מהאימא, מהבורא. אז קודם כל אנחנו צריכים לדאוג לזה, ככל האפשר להידבק, להתכלל בתוך העשירייה ואז איתה להמשיך. ואל תחשוב שבזה אתה מתבטל, נעלם, פתאום אתה מאבד את עצמך, זה לא נכון, אתה לא מאבד שום דבר, ההיפך בזה אתה דווקא מחבר לעצמך עוד תוספת, עוד צעד אחד קדימה.
תלמיד: אני מבין שאין שום דרך שיכולה להוציא את האדם מהכלים שלו מלבד סבל, נאמר שאני הופך להיות אבא, הרצון שלי כלפי הילדים שלי יהיה שאני ארצה שהילדים שלי יהיו שמחים, מאושרים, זאת תהיה המשאלה היחידה שלי. ואני מסתכל מנקודת המבט של הבורא והיחס שלו כלפינו צריך להיות שאנחנו נהיה מאושרים, שמחים, אבל במציאות הרצון לקבל סובל, אז איזה מין אבא זה, איזה מין "אחישנה" זאת?
שאתה צריך כל הזמן להעלות בעיניך גדלות הבורא ובמידה הזאת לא יהיה לך סבל אלא ההיפך, עד כמה שאתה תרגיש כוחות שרוצים להביא לך סבל, אם תתגבר עליהם אתה תרגיש שמחה וממש חג, שם אתה נפגש עם הבורא, ובזה אתה מודד את המדרגה שעליה עלית.
שאלה: האם ייתכן שחבר אחד מתוך העשירייה יהיה ב"אחישנה" ואחר יהיה "בעתו", ואם כן איך מיישבים מצב כזה בעשירייה?
מיישבים על ידי עבודה פרטית של כל אחד, והשפעה הדדית ועזרה הדדית של כל אחד על כולם.
תלמיד: האם יש סימנים שאנחנו מתקדמים ב"אחישנה" או "בעתו", אפשר לזהות את זה?
אפשר לזהות לפי ההתקרבות שלנו בינינו.
שאלה: האם יכול להיות מצב שאחרי שעושים צעד ב"אחישנה" כביכול נחים ומפסידים את הצעד שעשינו ועוברים להתקדם "בעתו"?
לא, אין בזה שום הפסד. האמת שאנחנו תמיד מתקדמים גם כשנראה לנו כן או לא, אנחנו מתקדמים, העיקר אם אנחנו עובדים יחד בעזרה הדדית.
שאלה: למדנו ש"אחישנה" שונה מ"בעתו" בזה שיש בה תפילה, ותפילה יכולה להיות רק עבור אחרים, אז מה בעל הסולם מתכוון כשאומר "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתו"?
שאנחנו זוכים שיש לנו רצון אחד לכיוון אחד, לבורא אחד ויחד אנחנו משתדלים להביא את עצמנו למצב יותר גבוה, ליתר חיבור ליתר דבקות בבורא. יש לנו כאן נקודות מאוד ברורות.
שאלה: כתוב "שאם יזכו ישראל, וייקחו את חוק ההתפתחות הצריך לעבור על מידותיהם הרעות עד שיתהפכו לטובות - יביאו אותו תחת ממשלת עצמם." מה זה ממשלת עצמם?
שאלה טובה מאוד, הייתי אומר אפילו ערמומית. הם לא יצטרכו לעבוד נגד הרצון לקבל, אלא ישתמשו ברצון לקבל כדי להתקדם, ככוח חיובי להתקדמות. כי אין דבר רע בעולם, אותם כוחות פועלים, בעד ונגד, נפילות עליות וכן הלאה, אבל כבר מודעים לזה שכל הדברים האלה נמצאים, מופיעים לפנינו לטובתנו ואנחנו יכולים להשתמש בכל הדברים האלה. זה נקרא "לברך על הרע כמו על הטוב".
תלמיד: האם זה שכל יום יש לי את חופש בחירה ואני מחליט להיצמד לכל החברים, להיצמד לדרך, לכלי העולמי, זה בעצם שאני מחליט שזה ממשלת עצמי שאני כל הזמן רוצה להיצמד לבורא?
כן, דרך הקבוצה לבורא. הקבוצה זה כמו אותה התבנית, שאם אתה נדבק אליה אתה נדבק בבורא. בלי להידבק בקבוצה אתה לא נדבק בבורא, אתה בכלל לא מכוון עליו.
שאלה: אותם אלה שרוצים למהר את הזמן, עד כמה הם תלויים בהתפתחות הדור, אם בכלל הם תלויים בזה?
כן ולא, אבל זה כבר לא כל כך חשוב. מתקדמים למטרת הבריאה בהתאם לדור שלהם ובכללות יש להם אור מקיף שהם מקבלים דרך הכלי החיצון הזה, אבל העיקר זה החיבור בתוך העשירייה. ובאיזה מקום בתהליך הכללי של האנושות הם נמצאים, ודאי שזה משפיע, אבל זה לא כל כך משפיע על העבודה שלהם. העבודה היא להתקרב ביניהם בעשירייה והשפעת הסביבה יותר רחבה, את זה כבר הבורא מסדר.
שאלה: לגבי כבלי הזמן, איך להרגיש אותם כדי להבין איך לברוח מהם?
אנחנו רוצים תמיד לברוח מכבלי הזמן כי זה מה שמחזיק אותנו. אנחנו לא רוצים להיות תלויים בזמן. אנחנו רוצים להתקדם יותר מהר.
שאלה: מה בדיוק דוחף את הרצון לעבור לשלב ההתפתחות הגבוה יותר ואיך הייסורים מדרגה קודמת מיתקנים בדרגה הבאה?
מה שהיו לי ייסורים בדרגה הקודמת הופך לידיעה, לחיובי בדרגה הבאה וכך אנחנו מתקדמים.
שאלה: האם בשלב הזה לקחנו את חוק ההתפתחות לידיים שלנו? במה כן ובמה עדיין לא לקחנו?
אנחנו הולכים בדרך. אנחנו עכשיו לומדים איך להתקדם לבורא דרך חיבור בקבוצה ואנחנו מבינים יותר מיום ליום, מרגישים ומתרגלים ללכת בכיוון זה "מאהבת הבריות לאהבת הבורא" בצורה כזאת אני, קבוצה, בורא. כך אנחנו מתקדמים.
אני דווקא מרוצה מההתקדמות שלנו ורואה שיותר חברים וחברות שלנו נכנסים לתהליך הזה בצורה נכונה. זו דרך ארוכה. צריכים להתרגל אליה, צריכים להבין אותה, כל "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול"1 של הבנה, של הרגשה, של הסכמה אבל זה נעשה. לאט לאט זה מתרחש בנו.
שאלה: במה אנחנו עוזרות זו לזו ללכת בדרך אחישנה?
בדוגמה שכל אחת חייבת לתת לחברה.
שאלה: מדוע עלינו לסבול במדרגה הנוכחית כדי לעבור למדרגה הבאה?
עלינו לסבול מפני שכל מדרגה הבאה היא יותר רצון להשפיע על פני יותר רצון לקבל. לפי הרצון, ככל שהמדרגה עליונה יותר, כך יש לה רצון גדול יותר, בערך מוחלט, אבל לפי המדרגות, ככל שהמדרגה עליונה יותר, כך יש יותר רצון להשפיע על פני הרצון לקבל, ולכן כך אנחנו מתקדמים, וזה לא פשוט לעלות ממדרגה למדרגה. אני צריך למשוך מלמעלה דרך העשירייה כוחות להתגבר על הרצון שלי שגדל, ואז נקרא שאני עולה במדרגות. אני עולה במדרגות החיבור שלי עם החברות, עם הקבוצה ועם הבורא. הבורא הוא כתוצאה מהחיבור בינינו.
שאלה: אם נלך בדרך הלא נכונה האם זה עלול לגרום לנו לחזור על העבודה, לעורר רשימו מחדש ולשאול את עצמנו שוב את אותן שאלות?
לא. הבורא מעורר אותנו ומתקן אותנו בכל רגע ורגע, כמו שכתוב "המחדש בכל יום מעשה בראשית"2. הוא לא נותן לנו ללכת עד הסוף ואז לראות שטעינו, לחזור להתחלה ושוב להתחיל את הדרך. אנחנו צריכים לגלות את הטעות שלנו, אבל יש לזה זמן קצוב ואנחנו מתקנים וממשיכים נכון.
שאלה: מה מזרז את תהליך ההתפתחות שלנו בתנאים הנוכחיים? האם המלחמות בין שתי המדינות זה אחישנה או בעיתו?
מלחמות לא היו אף פעם בתוכנית הבורא, הוא שונא אותן וסובל מהן. אלא מחוסר ברירה, אם אנחנו לא עושים תיקונים על האגו שלנו, אז הוא חייב לגלות את חוסר התיקון בצורה כזאת. אבל בשבילו זה עוול הרבה יותר גדול מאשר בשבילנו. אנחנו צריכים להבין שהבורא מאוד לא רוצה מלחמות, וצריכים לעשות את כל המאמצים כדי להביא את עצמנו להדברות, לחיבור, לכל מיני צורות שהן נגד המלחמה.
צריכים ללמוד איך עושים זאת, זה לא פשוט, כי זה ודאי לא יקרה על ידי כך שנעשה משהו בעולם שלנו, אלא אם אנחנו רוצים לגרום לכך שזה יקרה נכון, זה אפשרי רק דרך השמיים. כמו שכתוב "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", רק בצורה כזאת. אנחנו קודם כל צריכים להיכנס לשלום, להשלמה עם הבורא, בדרגות שלנו, איפה שאנחנו נמצאים, ואז נראה איך גם בעולם שלנו השלום הזה מתפתח ומתגלה. על זה נדבר עוד מעט בצורה יותר רחבה וגלויה.
שאלה: איך יכול להיות שאנחנו יכולים להתערב ולשנות את קצב ההתפתחות שלנו אם לכל דבר יש קצב ותהליך התפתחות הדרגתי שידוע מראש כפי שקראנו על הפרי?
זו לא בעיה, אפילו את כל המערכות שאנחנו בונים, אנחנו בונים כך שכל חלק במערכת משפיע על החלקים האחרים, ואז יש ביניהם יחס גמיש, שכל אחד משפיע על האחר, וכך כולנו, דווקא בצורה כזאת, מתקדמים מהר לתיקונים, לתיקון הכללי. דווקא בגלל ההשפעה ההדדית, שכל אחד עוזר בזה לאחר.
שאלה: כתוב שאין לך עשב שוטה שאין לו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל, מה שאומר שאף אחד מאתנו לא בחר להתעורר וזה ודאי נכון גם לגבי האנשים שאנחנו מפיצים להם, גם הם לא יכולים להתעורר לפני שיעירו אותם מלמעלה. אז מתי זה אחישנה, במה אנחנו מזרזים את הזמנים, ומתי ואם בכלל יש לנו זכות בחירה?
שאלה יפה מאוד וגם מחשבה יפה מאוד. בעצם אתה רוצה להגיד, שאם אני רוצה להתקדם ולעורר את ההתפתחות שלי, אני חייב לגרום התפתחות לכולם, לכל בני האדם, לכל הכלי הכללי, ואז דרכם גם אני מקבל את אותו המאמץ שאני מפעיל עכשיו כלפי כל הכלי העולמי. רק בצורה כזאת אנחנו מתקדמים. יפה מאוד אמרת.
טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה
"בטרם שאנו נכנסים להתבונן בענין תיקון הרע שבמין האנושי - צריכים לקבוע קודם את ערכם של אותם השמות המופשטים: טוב ורע. כלומר, בהגדירנו מעשה או מדה, בתואר טוב או רע, יש להבהיר, כלפי מי אותה מדה או מעשה הוא טוב או רע.
ולהבין את זה, צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו, וניזון מתוכו, הן בחומר, והן ברוח.
המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו, ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.
ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה".
אנחנו רואים שאף אחד לא חופשי, כולנו מחוברים בינינו כמו גלגלי שיניים במכונה גדולה וכל אחד קובע עד כמה הוא משפיע על האחרים. לכל אחד ואחד יש רק שאלה, האם יש לו יכולת להשפיע על האחרים או רק להיות פסיבי ולהסתובב על ידי האחרים. כלומר כוח אחד, הבורא, מפעיל את המנגנון הזה, ואז כולנו מסתובבים ואין לנו שום בחירה חופשית, מלבד קצת לעכל איפה אנחנו נמצאים ותו לא. או שאנחנו כן יכולים להשפיע, ואם כן, באיזו צורה, באיזו מידה אנחנו יכולים להשפיע על כל המנגנון הזה של האנושות כולה, דומם, צומח וחי, מכולנו לבורא, ולקבל בחזרה תגובה מהבורא, איך אנחנו עושים זאת, איך אנחנו יכולים לעכל את זה, לתפוס את המערכת הזאת, לראות איך היא נפעלת ואיך אנחנו נפעלים ואיך אנחנו פועלים, יש כאן הרבה שאלות.
שאלה: איך במכונה הזאת יש חלק שנע באחישנה וחלק שנע בעיתה, אם זו מכונה אחת?
זו לא בדיוק מכניקה של שעון מכני, אלא יש כאן עוד מנגנונים לכל אחד ואחד. לכל גלגל שיניים יש עוד מנגנון, שהוא יכול להסתובב יותר או פחות, ובזה הוא משפיע על האחרים והאחרים משפיעים עליו ובסך הכול הכוח העליון מפעיל אותם. זו לא בדיוק אותה מכניקה שרואים בגלגלי שיניים בשעון שכל אחד מסתובב ומסובב את האחרים, יש כאן עוד הרבה אפשרויות. לכל אחד יש בחירה חופשית, יכולת להתחבר עם עצמו ולא להיות מנותק מתפקידו הפרטי, מתפקידו הקבוצתי, מתפקידו הכללי העולמי, יש כאן הרבה דברים. אתה רוצה שהכול יהיה כל כך פשוט כמו גלגלי שיניים? זה רחוק מזה. אבל בכל מיני צורות פרטיות אנחנו יכולים להגיד שזה דומה לגלגלי שיניים, לכל מיני צורות מכניות, אבל יש בזה עוד הרבה מאוד תוצאות פסיכולוגיות.
שאלה: השאלה היא כזאת, אנחנו תמיד אומרים שבזה שאנחנו לא עושים את העבודה נכון או מספיק מהר או שאנחנו לא מספיק מתחברים, אנחנו גורמים נזק לאנושות, אנחנו משפיעים לרעה. ודווקא נראה שזה הפוך, דווקא כשאנחנו עובדים נכון אנחנו מזרזים את האנושות ואז זה מביא יותר אור, יותר צרות, יותר לחץ.
כולנו נמצאים במנגנון אחד. זה לא שאתה משפיע ואחר כך הם מקבלים, אלא מזה שאתה משפיע והם משפיעים, וכולם משפיעים, מכל זה יחד, כולנו מקבלים תוצאה, וכולנו מרגישים אותה לטובה או לרעה.
תלמיד: כנראה זו שאלה עמוקה מידי. מה היחס ההדדי בין אלה שעובדים באחישנה לבין אלה שעובדים בעיתה באנושות?
את זה אני לא יכול להגיד, אתה צודק. חלק מתקדמים מהר יותר, וחלק מתקדמים לאט יותר, אלו באחשינה ואלו בבעיתו, ויש ביניהם הבדל בדרגות, כמו בין ראש וגוף שבכל אחד מהם יש עוד כמה דרגות. כמו שאנחנו רואים שיש הרבה סוגי אנשים באנושות, לפי כל מיני מאפיינים של התפתחות, תרבות, חינוך וכן הלאה, כך גם כאן. אי אפשר להסביר זאת, כשאנחנו נכנסים יותר פנימה אנחנו מפתחים קודם כל את הכלים שלנו כדי להרגיש, לסדר ולמיין את כל התמונה הזאת, ואז אנחנו בונים בתוכנו את ההדגמה הזאת. היא מתיישבת על הרצונות, על המחשבות, על התכונות שלנו, ואז אנחנו מקבלים בפנים כמו העתק מהמערכת הזאת של האדם, ולפי זה אנחנו נקראים אדם. זה עוד יבוא.
שאלה: עבור כל דרגה של הרצון לקבל, מהו הרצון להשפיע שאני צריך להוסיף, מהי בדיוק העבודה הזאת?
הרצון להשפיע זו הכוונה, והרצון לקבל זה הכוח, אז מוסיפים לך כוח, רצון, ואתה צריך להחליט אם אתה רוצה להשתמש בו בעל מנת לקבל, לעצמך, או בעל מנת להשפיע דרך הזולת לבורא, אחד מהשניים. אתה קובע את כיוון השימוש של הרצון לקבל שמתעורר בך. הרצון לקבל הוא בידי הבורא, איך להשתמש בו זה בידיים שלך, בזה אתם נעשים שותפים. או שאתה רוצה להשתמש בו לטובתך, ואז ברור שאתה כבר לא שותף, או שאתה רוצה להשתמש בו לטובת הבורא, ואז אתה פועל לטובתו. תחליט בכל רגע לטובת מה, לטובת מי, אתה רוצה להשתמש ברצון לקבל שמתעורר בך בכל רגע.
שאלה: כתוב "ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה". איך אפשר להסביר את המשפט?
אנחנו נוסעים במכונית ופתאום משהו מתקלקל, יוצאים מים מאיזה מקום במנוע. אתה פותח את מכסה המנוע, מסתכל ואומר, "זה לא חשוב, זה שייך למזגן. נמשיך, זה לא עקרוני. במנוע הכול בסדר, יש כאן רק צינור שהתפוצץ במזגן המכונית" ואנחנו נוסעים. כך אתה מעריך את הנזק שקורה לך. אם הנזק הזה היה ממש במנוע, אז לא היינו יכולים להמשיך.
תלמיד: מיהו אותו גלגל, האם עשירייה, בן אדם יחיד?
גם אדם, גם עשירייה, כולנו גלגלים, רק יש גלגלים קטנים ויש גלגלים יותר גדולים, כמו בשעון.
תלמיד: יש גלגל שמתפקד ויש גלגל שמתפקד פחות, מה עושים במקרה כזה?
אנחנו לא יכולים להגיד בדיוק, כי זה תלוי בתפקיד האדם לפי שורש הנשמה שלו. יש אנשים שכמעט ולא עושים שום דבר אבל זה רק נראה לנו כך, ויש אנשים שמסתובבים ועושים הרבה דברים אבל בשבילם זה רק כדי להירגע. זה תלוי באופי, זה תלוי בהרבה דברים, אני לא חושב שאנחנו צריכים לפי זה לשקול את החברים.
תלמיד: האם גלגל אחד יכול לשאת את כולם?
לא, כולנו צריכים לעבוד בצורה הדדית.
שאלה: הרצון להימנע מדרך הייסורים, האם הוא לא מביא אותי ליפול לקבלה? האם אני לא צריך להתגבר על הסבל ולהתפלל עבור העשירייה ועבור העולם?
זה נכון, אבל קודם כל אני רוצה לענות על השאלה "מה הם ייסורים?", האם אלו ייסורים שאני מרגיש או ייסורים שהבורא מרגיש. אם אנחנו עובדים בעל מנת להשפיע, אז קודם כל אני צריך להימנע מלגרום לבורא ייסורים, לא שייהנה ממני כי זה כבר גבוה, אבל לפחות לא לגרום לו ייסורים, בזה אנחנו עוסקים. אנחנו יכולים לגרום לו לייסורים רק על ידי זה שאנחנו מתרחקים או מסתכסכים זה עם זה.
מהמלחמה שמתרחשת עכשיו בין רוסיה לאוקראינה הבורא מאוד סובל. לכן אנחנו צריכים להשפיע בצורה כזאת שאנחנו ממש מפסיקים ככל האפשר את הסכסוכים בין בני אדם וכך אנחנו מתקרבים לשלום. "שלום" זה השם הכללי של הבורא, שלום מהשם "השלמה", זו השלמה הדדית בין כל החלקים האגואיסטים.
שאלה: ממה הבורא סובל בזמן המלחמה, האם מכך שהבריות סובלות או מגילוי השנאה?
זה אותו דבר.
שאלה: מה צריך להיות היחס הנכון בלימוד המאמרים האלה של בעל הסולם?
היחס הנכון הוא שאני רוצה לפרמט את עצמי לפיהם, לחנך את עצמי להסתכל כך על העולם, על המציאות ועל עצמי. אלו מאמרים של החינוך הרוחני הנכון לכל אדם ואדם. כל מה שאנחנו לומדים חוץ מהם, כמו "פתיחה לחכמת הקבלה", "תלמוד עשר הספירות", הם בסך הכול מוסיפים לנו כוח, אבל על מה הכוח הזה צריך להשפיע? שנקבל מהם הבחנות עיקריות לכיוון בינינו ולכיוון הבורא.
המאמרים האלה הם עיקר החינוך, וכל היתר שמלמדים על המכניקה, כמו "תלמוד הספירות", שם אנחנו לומדים דברים שאנחנו עוד לא יכולים לבצע, הם כולם תאורטיים. בתאוריה הזאת אנחנו רק מעוררים את הכוח העליון, אבל לאיזה כיוון הוא פועל, זאת אנחנו צריכים לייצב על ידי המאמרים האלה של בעל הסולם והרב"ש.
תלמיד: כשקוראים רב"ש למשל, אתה ישר מוצא את עצמך ואת העשירייה שם, ופה הרבה פעמים מאוד קשה לראות טוב איפה הפרקטיקה הזו בשבילי. כשאני רואה את היחס הרציני שלך ושל חברים אחרים לדבר הזה, ולעומת זאת מרגיש את האבן שיש לי עם החומר, זה ממש מרגיש כאילו אני יושב ועושה חור בסירה תוך כדי השיעור.
זה רק אומר שיש לך עוד מה לעשות כדי להעתיק ממש את מה שהוא כותב על עצמך, כמו שכתוב "כתוב על לוח ליבך"3. כך זה יקרה, אל תדאג אנחנו נעזור לך.
שאלה: האם אפשר להרחיב על הייסורים של הבורא, איך לקרב זאת אלינו בהרגשה?
אנחנו לא יכולים להבין ולא יכולים להרגיש את זה וגם לא אכפת לנו מזה כי אנחנו שקועים באגו שלנו. כשאנחנו מתנתקים מעצמנו, אז אולי אנחנו יכולים קצת להעריך זאת לפעמים, אבל כמעט ולא, אנחנו מאוד הפוכים.
זה שהבורא סובל מאיתנו, אנחנו לא מבינים איך הוא סובל אם הכול בידיים שלו, איך הוא סובל אם הוא רואה את ההתחלה ואת הסוף של הדרך, וכל מה שקורה לנו הוא כבר רואה עד כמה כל דבר רע משפיע לטובה ונגמר בטוב. אז האם הוא שמח או סובל? כתוב "יושב בשמיים יצחק", אבל גם כתוב בהרבה פסוקים שהבורא סובל במקומנו. אנחנו לא יכולים בינתיים להבין זאת. עוד מעט כשנתחיל לעבוד בפרצוף שבו הטוב והרע כביכול מחוברים יחד והעביות הופכת להיות לזכות, אז נתקרב להבנה, להרגשה הזאת איך הופכים את הרע לטוב ואיך הבורא יכול גם לסבול.
שאלה: כל עוד לא מגיעים להשגה אנחנו לא יכולים להבין במה הבורא שמח או סובל. אם יש כל מיני רצונות שמושכים אותנו לכל מיני כיוונים, אז גם התהליך הזה הוא לא במודעות שלנו. יוצא שהדבר היחיד שאנחנו יכולים לתפוס הוא ייסורים ומזה לבנות גשר לבורא.
כן, בדרך כלל בדרך הייסורים אנחנו משיגים את הכול.
תלמיד: האם נקודת הבחירה שלי היא רק להכניס את הייסורים מהר למודעות שלי?
כן, נכון.
שאלה: במנגנון הזה שבו גלגלי השיניים מחוברים יחד, אם הם מחוברים נכון אז כולם צריכים להסתובב באותה המהירות, אפילו שיש גלגל שיניים שהוא יותר גדול מהאחר.
יש עוד הרבה מערכות בתוך אותה מערכת אדם הראשון, עד כמה הן משפיעות זו אל זו ועד כמה הן משפיעות לכיוון הטוב או לכיוון הרע זו על זו. אנחנו לא יכולים לדבר על זה עכשיו, זה מדי מורכב, אנחנו בכלל לא יכולים לדבר על זה עד שבתוכנו, בתוך הלב ובתוך המוח שלנו נרגיש איך המערכת הזאת עובדת. זה ההבדל בין מומחה לסתם מישהו שמסתכל על איזו מכונה. המומחה מרגיש את מה שקורה בכל חלק כי כל חלק נמצא בו, הוא מרגיש זאת ממש בתוך הבטן ובתוך הלב שלו. לכן אנחנו אומרים "אין חכם כבעל ניסיון", עליו כתוב שהוא "חכם", שיש בתוכו את אותה המערכת שהוא מדבר עליה שהיא כביכול נמצאת בחוץ.
זה מה שאנחנו משיגים בהתפתחות שלנו. אנחנו רוצים לבנות בתוכנו תבנית, מודל של כל הבריאה, שכל אחד מאיתנו ישיג את המבנה של אדם הראשון בצורה השלמה והבורא ימלא אותו, וכך יהיה לכל אחד ולכולנו יחד. בינתיים אנחנו מתקרבים ללימוד של זה ולהרגשה פה ושם בכל מיני צורות פרטיות.
שאלה: כל מה שאנחנו רואים בעשירייה, שחברים מתחברים יותר וחלק פחות, שכל אחד בתוך עצמו מרגיש לפעמים יותר קרוב או יותר רחוק, כל הכניסות והיציאות האלה נחוצות כדי לברר את כל הפרטים האלה. כלומר, תמיד נשאלת השאלה האם ממשיכים להרים את אותה התמונה הזאת של ירידות ועליות כדי לברר את הפרטים?
כן. אם עדיין לא יצאת מהמצב הקודם, עדיין לא ביררת ולא תיקנת אותו, אז אתה חוזר עליו עוד ועוד בכל מיני צורות ובכל מיני זוויות. אין ברירה, ככה לומדים, גם בחיים שלנו זה כך. צריכים ללמד אותנו מלמעלה לפי ההתפתחות שלנו, לפי איך שאנחנו מסוגלים לקלוט ולתפוס.
קריין: אנחנו בשורה "וכמו כן בענינינו".
"וכמו כן בענינינו, מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי".
אף אדם לא מוערך לפי מידת הרע שבו אלא לפי כמה רע הוא גורם לציבור. אף אחד לא מוערך לפי מידת הטוב שבו, אנחנו לא יכולים להגיד עליו שהוא טוב, אלא במה הוא עשה טוב? לפי מידת הטוב שגרם לציבור, לפי זה אנחנו יכולים להגיד. בזה האדם בעצם מסיים את החיים, לפי זה עושים חשבון.
"הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים. הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם, כי אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו".
היחס הזה מאוד ברור לנו וכך אנחנו צריכים להבין, שאין כאן העדפה לאף אחד וחשבון מיוחד עם אף אחד מלכתחילה, אלא אך ורק לפי הטוב או הרע שהאדם גורם לציבור. אנחנו רואים שגישת חכמת הקבלה שקיימת כבר לפני אלפי שנים היא סוציאליסטית, אפשר להגיד מודרנית, היא אומרת שכולם שווים מלכתחילה וכל אחד שקול לפי כמה הוא מוסיף ותורם לחברה שהוא נמצא בה.
"המתבאר שהציבור והיחיד היינו הך, ואין כל ריעותא ליחיד מחמת שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות.
הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור.
כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים.
אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא".
לסיכום, זה ברור.
שאלה: הפעולות שלמדנו עליהן שכל יחיד פועל בעד החברה או נגד החברה, עוזר או מונע מהם, אלה פעולות בעיקר פנימיות?
למה זה חשוב אם הן פנימיות או חיצוניות?
תלמיד: מפני שאם הפעולה היא בעיקר פנימית, אני רוצה לדעת אם יש איזה שלב שנוכל למדוד כמה החבר עוזר ומשפיע כדי שנוכל להעריך אותו או אולי לעזור לו?
לא, אנחנו יכולים להעריך את זה רק ברמה הרוחנית כשאנחנו מתעלים. ברמה הגשמית אנחנו לא יכולים להעריך, לשקול את מהות הפעולה שמישהו גרם, כי חלק מהתוצאות הוא ברוחניות ורק חלק קטן מהתוצאות הוא בגשמיות.
שאלה: מי מגדיר מה טוב לציבור?
לטובת החיבור, לטובת ההתקרבות לאיחוד הכללי, אני בכוונה לא אומר לבורא, אני לא רוצה לערבב כאן שמות כאלה, אלא מה שטוב לכולם נקרא "טוב", מה שרע לכולם נקרא "רע".
תלמיד: אבל אני אגואיסט, אני לא יכול לשפוט לפי הכלל, אני שופט מהמצב שבו אני נמצא, אז אולי אני טועה בשיקולים שלי מה טוב לכולם?
ודאי שאתה טועה, אבל אתה תלמד בהדרגה מהמכות, מהסביבה מה זה טוב ומה זה רע, לא לפי האגו שלך אלא לפי הרצון וההערכה הכללית של הציבור סביבך.
תלמיד: איך זה מתבטא? איפה השינוי מתפיסה אגואיסטית שלי לתפיסה של מה באמת טוב לסביבה?
זה לפי ההתמודדות שלך עם הסביבה. אני נמצא בקבוצה ומרגיש שאני שונא אותם, דוחה אותם, ואני מבין שאני לא חברותי ואני לא רוצה להיות חברותי. בזה אני מודד את האגו שלי שכך נולדתי, כך הבורא ברא אותי ואני צריך לעבוד עם זה ואני צריך להתעלות מעל זה. אני מדבר על עצמי, אני מאוד אגואיסט ודוחה את כולם ואני לא רוצה אף אחד. זו האמת, זה לפי האופי שלי, ולפי זה כשאני נמצא בקבוצה, אני משתדל לראות כמה אני יכול בכל זאת לשנות ולתקן את עצמי, כי אחרת אני לא אגיע למימוש התפקיד שלי בכל הבריאה.
תלמיד: אבל אתה מגלה שאתה כזה ולא יכול לשנות את עצמך, זה כביכול הטבע שלך ולא משנה מה תעשה.
יש לך אפשרות דרך החברה לפנות לבורא. ודאי שלא דורשים ממך לשנות את עצמך, דורשים ממך רק שתבדוק את עצמך כלפי החברה, כשהבורא מאיר עליכם, ותבין עד כמה אתה רחוק מכולם, לא מתחבר איתם. הקבוצה בשבילך זאת הדגמה, זאת צורת הבורא שמתגלה לפניך. אם היית נמצא איתם בצורה השלמה, היית מרגיש אותם כמו את עצמך. הבורא כך מציג לך את המצב, ואתה צריך לבקש ממנו, מהבורא, שייתן לך כוחות להשתנות כדי להיות דבוק בקבוצה.
תלמיד: יוצא שלטובת הציבור זו פשוט בקשה לבורא להשתנות כלפי הסביבה?
כן, אין לנו משהו נוסף לעשות, רק לבקש מהבורא להשתנות כדי שכולנו נהיה דבוקים יחד בחברה שלנו. והבורא ינהל את הסביבה, את החברה בצורה כללית. בבקשה תשאלו על זה, זה העיקר.
אין לנו יותר מה לעשות, רק לראות כמה אנחנו נבדלים, כמה אנחנו מרוחקים זה מזה, שכל אחד נמצא ב"שמור מרחק" מהשני, ועד כמה אנו חייבים לבקש מהבורא תיקון.
כל הגדול מחברו, שיהיה גדול, אז הרצון שלו, יצר הרע שלו יותר גדול, והוא משתדל יותר לעבוד על עצמו. לכן המקובלים הגדולים שהגיעו למדרגות גבוהות, להשגת הבורא, עברו מצבים מאוד לא פשוטים, היה להם מאוד קשה, הם ביקשו וקיבלו מכות, זאת אומרת קיבלו מצבים קשים מאוד, ולא עזבו את הדרך עד שהבורא לא תיקן אותם.
שאלה: כדי להגיע לבקשה לתיקון, אני צריך איכשהו להרגיש כמו גלגל שיניים שמנסה להסתובב במערכת ורואה שהוא לא מצליח מסתובב בה?
כן.
תלמיד: אז איך אני יוצר את האינטראקציה הזאת?
תשתדל להתקרב לחברים, ותקרא מה רב"ש כותב על זה.
תלמיד: זה רק כלפי החברים בעשירייה?
בינתיים זה רק כלפי החברים בעשירייה. תרשום בבקשה, אם עדיין לא שמעת את זה. תרשום לפניך ותחזור על זה כמה פעמים.
שאלה: איך אני גורם לעשירייה שלי להיות דבוקה בכלי העולמי?
על הכלי העולמי אנחנו עדיין לא מדברים. כל אחד צריך להיות דבוק בתוך העשירייה שלו, ואם תעשה את זה בצורה נכונה, מתוך זה תתחיל להבין איך להיות דבוק בכלי יותר רחב.
שאלה: לגבי ה"טוב לכולם"? בעצם מתוך התשובה שלך, זו התפילה?
מה שטוב לכולנו, זה איך שהבורא מקדם אותנו לחיבור בינינו. אין יותר. אנחנו צריכים להבין פשוט שיש לפנינו בעיה אחת, ופתרון אחד, וזה מה שטוב.
שאלה: כשאני מסתכל על העולם, המלחמות, על כל הסבל, וכשאני מסתכל על היחס שלי לאנשים אחרים בחוץ, נגיד כשאני נוהג בכביש וחותך את כולם, מאוד מורגש הקלקול בעולם, ובי. מצד שני אתה אומר שצריך לעבוד בתוך העשירייה, ושם אני הרבה פחות מרגיש כאלה רגשות חזקים, או מגלה את הקלקול שלי.
זה נכון, אבל תיקון אתה יכול לבקש על החיבור בעשירייה. ושם מתוך החיבור ביניכם, אתה תרגיש את ההתקדמות הרוחנית. לעומת זאת בנסיעה שלך בכביש, אתה תרגיש שאתה משתנה, שאתה נעשה יותר טוב, אז נקבל שידרוג (upgrade) שלך, ואז מה? אני לא חושב שזה כל כך ישפיע. עיקר התיקון הוא בחיבור בין האנשים, זאת אומרת בעשירייה.
תלמיד: נכון, אבל אנחנו גם לומדים שהתיקון מגיע מתוך רצון, מתוך הרגשת כאב, ובעשירייה אני פחות מרגיש את זה.
תשתדל לעלות את הרגישות שלך.
שאלה: הבנתי שהאדם צריך לקחת רק כמה שהוא צריך, כדי שהוא יוכל להיות כלול בצורה נכונה בכלל ולהיטיב לחברה. אז איך האדם מחליט מה הם הגבולות או מה הם הצרכים שלו, איך האדם קובע מה הם הצרכים הנכונים שלו, ומה הגבולות לצרכים שלו?
הוא לא יכול לקבוע. הוא קובע את זה רק לפי מה שכתוב לנו. הוא חייב להתכלל בחברה עד שהוא נטמע בה, נעלם בה, זה הכול. אין גבול לדבקות ולהתכללות, אין גבול. כי אני עובד במקום הזולת, הזולת עובד במקומי, וכך אנחנו הופכים למערכת אחת.
שאלה: כשיש לך דחיה מהחברים, אתה אמור לפנות לבורא, דרך החברים. איך לעשות את זה?
אתה פונה לבורא, אפילו שאתה לא יכול לפנות אליו דרך החברים, כי אתה נדחה מזה, או שאתה דוחה אותם או הם דוחים אותך, אבל בזה אתה מבצע את הפעולה. נניח שאתה לא יכול להיות מחובר אליהם בכלום, בכל זאת עלייך לפנות אליו. תבקש.
תלמיד: איך אתה פונה לבורא בלי החברים? אני לא מבין.
כי זה המצב שהוא ייצב לך. הוא ייצב לך את המצב הזה, וסידר לך יחסים כאלה עם החברים, שאתה כמעט לא נמצא איתם בחיבור. זאת אומרת אתה נמצא איתם בחיבור אבל בחיבור שלילי, ואז מתוך החיבור השלילי אתה פונה אליו, וצועק "הצילו!".
שאלה: אתה אומר הרבה פעמים "להעלות את הרגישות". איך אני מעלה את הרגישות?
אני מתרגל את זה, עד כמה אני רוצה להיכנס לתוך חבר אחד, שני, שלישי, עד כמה אני נמצא איתם בקשר או לא נמצא איתם בקשר. אפשר לדבר על זה יחד, קצת לעורר ביניכם את הגישה, התקרבות, הבנה. אנחנו אטומים מאוד. על ידי מה בחיים שלנו אנחנו מתחילים להרגיש משהו?
תראה, אני בא, אני שומע איזו מוזיקה, אני לא מבין, זה לא מרגש אותי, כלום. אחר כך אני קורא מי כתב את זה? מה הוא רצה? למי הוא כתב את היצירה? על מה הוא רצה לספר לי בצלילים האלו? אני שוב שומע, ואם יש לידי אנשים אני מדבר איתם על זה, ואני מקבל את הדעות שלהם, שומע מה הם אומרים, מקנא בהם שהם מבינים יותר ממני, או אחרת וכן הלאה. על ידי זה אני מפתח בי חוש, הרגש ליצירה הזאת. כך אנחנו מתפתחים. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", זה נקרא התכללות, התכללות ברצונות, במחשבות, ובתכונות.
תשתדלו לדבר על זה ביניכם בעשירייה ולא לדחות אלא לקבל את הדעות של החברים, שכל אחד יספוג אותן, ואז יהיה לכם יותר ברור מה זה הכלי הכללי.
תלמיד: אני שם לב שאם אתה משקיע זמן במשהו ותשומת לב במשהו, לאט לאט באמת משהו גדל ברגש. אבל אני לא יכול להגיד שזה משהו ספציפי שאני עושה. זו מין השקעה כללית של זמן וחשיבות שאני נותן למשהו. השאלה אם זה מספיק או שיש דברים ספציפיים שאפשר לעשות?
נראה לי שאתם צריכים להתאסף בקבוצה ולדבר על זה. פשוט לדבר, ואז תראו שבצורה טבעית, חופשית אתם נכללים זה מזה ומתחילים להרגיש יותר, להבין יותר, מלשמוע זה את זה. כך תבנה ביניכם קומוניקציה יותר פנימית, רגשית. ואז תפסיקו להתייחס זה לזה כמו לאנשים בחוץ ,או לאנשים שאתם מכירים בחוץ, אבל יותר זה לא אחר. כאן צריכה להיות בכל זאת התכללות פנימית, וזה עדיין חסר.
תלמיד: והרגשה הזאת זה משהו שנבנה בצורה משותפת או שזה משהו שאני מרגיש אצלי בפנים, בחושים הרגילים שלי כלפי החברים? כלפי כל חבר או כלפי עשירייה?
בכל אחד, ובכולם יחד.
שאלה: אנשים מפותחים יותר תמיד יתרחקו מהחברה החומרית, אז על איזה סוג של מכונה אנחנו מדברים שבה גלגלי שיניים? באיזה שלב של התפתחות אפשר לראות את זה?
ככל שאנחנו מתחברים בינינו אנחנו נרגיש את עצמנו מחוברים כגלגלי שיניים, וכל אחד תלוי בכולם.
שאלה: מה זה לקחת את חוק ההתפתחות לידינו ומדוע זה מקל על הייסורים?
זה מקל על הייסורים כי אנחנו לא שייכים לדבר המקל, אלא שייכים כבר למשהו שמושך אותנו קדימה ולא דוחף אותנו מאחור. אנחנו בכל זאת מתקדמים למטרה שהבורא קבע מראש, אלא מתקדמים על ידי מכות מאחור או משיכה מקדימה. וזו הבחירה שלנו, על ידי מה להתקדם. רק בזו הבחירה.
שאלה: אם הכול בידי הבורא מלבד היראה, מה תפקיד היראה בפעולת המכונה הזו?
היראה היא שאנחנו רוצים לעשות את זה לפי רצון הבורא. ככל שאנחנו רוצים להיות ברצון העליון זו היראה שלנו.
שאלה: בעל הסולם אומר שהדברים האלה ברורים כשמש בצהריים. אז למה בימינו האנושות רק מתרחקת מההבנה שטוב זה לטובת הכלל והיא מתקרבת רק לזה שטוב זה טוב לעצמי? למה לאדם אין תחושת אחריות על הציבור ככלל?
הוא עדיין לא מפותח עד כדי כך. הוא עדיין לא מרגיש שטובתו קשורה לטובת כל העולם. אנחנו רואים לפי כל אנשי הציבור שאנחנו בוחרים, ראשי הממשלות, ככל שהם אגואיסטים יותר, הם יכולים להיות בעד המדינה שלהם ואתה לא רואה אנשים שמדברים עבור כולם, ובכלל הוא מדבר על כך שאנחנו בכלל לא מתפתחים לכיוון הנכון. בינתיים כל אחד רק שומר על עצמו, וכל מדינה שומרת על עצמה. לפיכך אנחנו בוחרים גם כן ראשי המדינות.
אנחנו עדיין נמצאים בהתפתחות האגואיסטית, ולאט לאט אנחנו עכשיו מתחילים לקבל מכות מכוונות למטרת ההתפתחות ונתחיל להבין כמה כל הפעולות האגואיסטיות מביאות לנו רק צרות.
שאלה: איך הציבור יכול לדאוג שלכל פרט בתוכו יהיה טוב? מה החוק שמקרב את כל הפרטים לטוב?
לפי חוק המערכת המתוקנת הנכונה, כולם מחוברים והאור העליון, הבורא מלובש בכולם וממלא את כולם. ולצורה הזאת אנחנו צריכים איכשהו להתקדם.
שאלה: אמרת שאם לא תיקנו מצב מסוים אז אנחנו חוזרים אליו בכל מיני זוויות. מה זה אומר לצאת ממצב ולתקן אותו עד הסוף, כך שהוא לא יחזור?
שאני מחבר את עצמי עם כולם ועושה חשבון לפי טובת האחרים, אז אני מתקן את עצמי בצורה השלמה.
שאלה: מה זו מכה נכונה שמחנכת?
כשאני מקבל מכה עד כאב פיסי ממש וכל מיני כאלה רגשות, שהן מאוד מאוד משפיעות על האגו שלי והרצון לקבל שלי כבר לא נותן לי אפשרות לטעות שוב. זה נקרא שקיבלתי מכה נכונה.
שאלה: איך אתה רואה שנשים יפתחו את המאמרים האלה שאמרת שהם החינוך הנכון הרוחני לכל אדם ואדם?
דווקא נשים יכולות לעשות את זה יותר מגברים, כי הם יותר קרובים לחינוך. אנחנו גם רואים שבכל המערכות האנושיות בחינוך הילדים, בכיתות בתי הספר הנמוכות במיוחד עובדות נשים, שזה הרצוי, כך זה נועד לאימהות, לנשים. לכן אני מאוד מקווה שהנשים ייכנסו לחינוך ויתחילו לכתוב יותר ולעצב את מערכות החינוך שלנו, כך שאנחנו נוכל להציג אותה בהצלחה לקהל הרחב.
(סוף השיעור)