שיעור בוקר 15.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 113,

מאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך א'. עמ' 113. מאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך". מאמרו של הרב"ש "וידעת היום והשבות אל לבבך".

מאמר כמו כל מאמרי רב"ש, מדבר על התקרבות הבורא ובואו נשתדל לקלוט אותו בלב ובמוח ככל האפשר קרוב.

וידעת היום והשבות אל לבבך

תשמ"ה - מאמר י"ז
1984/85 - מאמר 17

"בזהר וארא (דף כ"ט אות פ"ט ובהסולם) כתוב שם, "פתח רבי אלעזר ואמר "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי הוי' הוא האלקים". שואל, מקרא זה היה צריך לומר "וידעת היום, כי הוי' הוא האלקים" ולבסוף "והשבות אל לבבך", כי הידיעה שה' הוא האלקים מכשירו להשיב אל הלב. ומשיב, אלא אמר משה, אם אתה רוצה לעמוד על זה ולדעת "כי ה' הוא האלקים", אז "והשבות אל לבבך". הרי שאין לדעת "כי ה' הוא האלקים" אלא על ידי "והשבות אל לבבך". לכן הקדים הכתוב "והשבות אל לבבך", לדעת על ידו את הדבר "שה' הוא האלקים", עד כאן לשונו.

ויש לפרש את זה על דרך העבודה. דסדר העבודה הוא לא כמו שהשכל מחייב, כדעת אומות העולם, מקודם "נשמע" ואח"כ "נעשה". אלא מקודם "נעשה" ואח"כ "נשמע", כמו שאמרו ישראל "נעשה ונשמע", כי חז"ל אמרו (שבת פ"ח) "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאה בת קול ואמרה להן "מי גילה לבני רז זה, שמלאכי השרת משתמשין בו". משמע, שבזה שאמרו "נעשה ונשמע", בזה הם דומים למלאכי השרת, ולא לבני אדם. ויש להבין מהו הטעם.

הנה מלאך נקרא שליח. ובזה יש ב' בחינות מלאכים:

א. שאינו חשוב לו מה שהמשלח אומר לו לעשות, ומה הוא עצם המעשה לא מעניין לו. כדוגמת מי שנותן איזו חבילה למי שהוא, שימסור להשני, לא מעניין מה שיש בחבילה, ומה הקשר בין המשלח את החפץ, לשליח. אלא אם הוא רוצה למלאות את הציווי של המשלח, הוא עושה את הדבר בחפץ לב. ובטח שהשליח מקבל איזה שכר תמורת העשיה. וזה נקרא, הוא משמש את הרב על מנת לקבל פרס.

ב. ויש לפעמים, אם המשלח הוא אדם חשוב, אז השכר שלו הוא, במה שזכה לשמש את הרב. והוא לא צריך לשום תמורה, המכונה פרס. נמצא, שהשליח אין לו שום ענין וצורך לדעת הקשר שיש בין המשלח, ששולח חפץ, להמקבל החפץ. וכמו כן אין לו צורך לדעת מהו החפץ, היינו מה יש בהחבילה הזו, מה שהוא מקבל מהשולח, להוביל את החפץ לפלוני אלמוני.

וזה ענין "נעשה". כמו שליח, ולא מעניין לנו שום דבר. כי אנו רוצים לשמש את המלך, שתהיה לו הנאה. והנאה שלנו היא בזה, שהוא נותן לנו אפשרות לשמש אותו. וזה הוא בחינת מלאך, היינו שליח.

וענין "נשמע" פירושו, שהוא כבר שומע ומבין את כל הענין סביב סביב. זאת אומרת, שאז הוא לא נקרא מלאך שליח, אלא אז הוא נעשה להמקבל בעצמו את המתנה מהמשלח. ואז לא נקרא ענין זה "שליח ומשלח". אלא שזה נבחן ל"מקבל ונותן", משום שהוא בעצמו יודע מה שיש בהחבילה זו, משום שהנותן רוצה, שהוא יקבל את החבילה, ויראה את החשיבות של המתנה, מה שהוא נותן לו.

ולפי הנ"ל יכולים לפרש ענין "והשבות אל לבבך" הוא ענין "נעשה", שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ואח"כ יכולים לזכות לבחינת "הויה הוא האלקים", שהוא בחינת "נשמע".

ובחינת מעשה הכוונה בחינת עשיה בכח, שאין לו שום תשובה להשיב להגוף על מה שהוא שואל. והוא רואה מה שהגוף שואל, זוהי שאלה נכונה, שאין מה להשיב עליה. ואז אין מקום לדין ודברים, כיון שהוא שואל שאלות נכונות. ואז יש רק תשובה אחת, שהיא למעלה מהדעת. היינו אף על פי שהגוף מתנגד לכל עשיות, מה שהוא רוצה לעשות לשם שמים, מכל מקום הוא צריך לומר "מצוה גוררת מצוה".

והיות מצוה אחת יש לו, מה שהוא מקיים אותה תמיד, שהיא מצות מילה. שעל מצוה זו אין הגוף יכול להתנגד. לכן, אם הוא יכול לשמוח עם דבר אחד, אפילו שהוא מקיים מצות ה', ואם הוא חושב על קיום מצוה זו, שאין להגוף שום דעה על זה, ובכח הזה הוא יכול לעורר בעצמו שוב בחינת עשיה שלו, ולעבוד שוב במרץ, כמו שהיה לו קודם הירידה.

אבל צריכים לדעת, כל עליה ועליה היא דבר חדש. זאת אומרת, שאין האדם, כשעולה, הוא עולה למצב הקודם. אלא תמיד הוא בחינה חדשה, כידוע, כמו שאומר האר"י ז"ל "אין יום דומה לחבירו, ואין רגע דומה לחברתה, ואין אדם יכול לתקן מה שיתקן חבירו".

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (מנחות מ"ג) "ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ, וראה עצמו עומד ערום, אמר "אוי לי שאעמוד ערום בלא מצות". כיון שנזכר במצות מילה שבבשרו, נתיישבה דעתו. לאחר שיצא אמר עליה שירה, שנאמר "למנצח על השמינית מזמור לדוד", על המילה שניתנה בשמיני".

הנה "בית המרחץ" יש לפרש, כשאדם נכנס לטהר את עצמו, מצב של טהרה נקרא "בית המרחץ". ואז, כשמסתכל על עצמו, היינו כמה תורה ומצות יש לו, שיכול לומר, שעשה אותם לשם שמים, אז הוא רואה את עצמו ערום. זהו על העבר. ואח"כ הוא מסתכל על ההווה. אז הוא רואה, שגם עכשיו הוא לא רוצה לעשות שום דבר להשפיע. וזהו שאמר "אוי לי שאעמוד ערום בלא מצות".

"כיון שנזכר במצות מילה שבבשרו, נתיישבה דעתו". משום שמצות מילה, לא היו לו שום מחשבות זרות, כיון שדעתו של התינוק לא היתה משתתפת בשעת המילה. ועל יסוד הזה של המילה הוא מתחיל לבנות עכשיו את כל סדר העבודה שלו. היינו, שגם יהיה למעלה מהדעת.

לאחר שיצא, אמר עליה שירה. היינו לאחר שיצא ממצבו, היינו בזמן העליה, שזה נקרא, שיצא מבית המרחץ, שכבר נטהר, אמר עליה שירה, משום שעל היסוד הזה שלמעלה מהדעת, בנה את כל הבנין מכאן ולהלאה, היות שהמצוה הראשונה שהיתה לו, היתה למעלה מדעתו.

ולכן יש לפרש "שראה את עצמו עומד ערום", היינו שאין לו שום רצון לעשות מצות. אם כן, אין לו עכשיו שום קשר עם קדושה, כיון שהגוף מתנגד עכשיו לכל דבר שבקדושה. אבל כיון שנזכר במצות מילה שבבשרו, שעל זה כבר אין הגוף יכול להתנגד, ואפילו אלו שמלו את עצמם, הגם בזמן שמלו את עצמם, היתה להם בחירה, אבל אז הם היו בזמן עליה, אחרת לא היו מלים את עצמם, ואח"כ בזמן הירידה, כבר אין להם בחירה בענין מילה.

אבל בנשים, שלא שייך ענין מצות מילה בגופם, במה הם יכולים להתגבר. אפשר מטעם ערבות "ישראל ערבים זה לזה". והמצוה הזו נחתמה בבשרו ממש, היינו בהגוף שלו, ולא במצוה מעשית, שהוא מחיצוניות גופו. "נתיישבה דעתו", היינו, שגם במצב ירידה כזו הוא נמצא מקושר עם המצות של הקב"ה.

וזה יכול לתת לו מקום לבנות בנין דקדושה שלו, ולומר להגוף שלו, אין אתה יכול להביא אותי לכלל יאוש, הלא אתה רואה, שאתה מנותק מכל ענין תורה ומצות, ואין לך שום חשק, אם כן מה אתה חולם עוד, שיש מציאות, שהבורא יקרב אותך יותר מאחרים, והלא אתה רואה, שאתה יותר גרוע מאחרים, מאין אתה מקבל חוצפה כזאת, שהוא יקרב אותך ללכת על דרך האמת, שהיא בחינת להשפיע ולא לקבל כלום, בו בזמן שאתה רואה, שאפילו לעסוק בתורה ומצות שלא לשמה אין הגוף שלך מסכים.

ועל זה באה התשובה, שבכוונה תחילה השאיר הבורא יתברך מצוה בהגוף שלך, כדי שתוכל להראות, שעדיין יש דבר שמקשר אותך עם הבורא, היינו מצות מילה, שאין אתה יכול לבטל אותה. וזהו שיגיד "כי לא ידח ממנו נידח", אלא כולם יתקרבו להבורא. לכן מזה נתיישבה דעתו, שהתחיל לבנות כל הדעת שלו על מילה שבבשרו. וזוהי מילה שניתנה בשמיני, כי בינה נקראת "שמיני", שהיא בחינת חסדים מכוסים, היינו למעלה מהדעת."

שאלה: אני מזהה שגם אחת הנקודות היא שהוא מפעיל בכל אחד מאיתנו את הנקודה שבלב, שלאחר מכן יש את ההשתוקקות ואת הניסיון לגילוי. איזו "מילה" אני יכול לשים שם כדי שזה יהיה?

שאתה מקבל את המקום שנתנו לך בקבוצה ומתחייב כלפי החברים שאתה תבצע אותו תפקיד שהבורא מצפה ממך.

שאלה: מהו אותו הכוח שנקרא "מילה" שתמיד נשאר ברשות הנברא?

שיש לו קשר עם הבורא, שהוא לא רשאי, לא יכול, לא מסוגל לבטל אותו.

שאלה: מה זה נקרא שהאדם מל את עצמו?

שהוא מתנתק מהרצון לקבל על מנת לקבל ורוצה לגדול רק בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה דבר שכל אחד יכול לעשות או שזה משהו ייחודי למישהו שהוא ברמה או בהשגה?

לא, כל אחד.

תלמיד: כל אחד יכול למול את עצמו.

כן.

שאלה: לא ברור איך אם כל יום שונה מחברו, יש אותה נקודה שאפשר להתחיל לעבוד איתה תמיד, עליה הוא כותב שזו אמונה למעלה מהדעת? זה מצריך כביכול כל פעם אמונה למעלה מהדעת אחרת?

אבל הנקודה, מהמקום שממנו היא נובעת, מהרצון לקבל, היא נקודה אחת. היסוד של הנקודה הזאת, של הגישה הזאת, הוא אחד.

תלמיד: אנחנו תמיד פועלים באותה גישה על מדרגות אחרות? בכל מצב אנחנו צריכים לפעול על פי אותה גישה?

זה לא חשוב, אבל יש גישה אחת, שאנחנו רוצים ללכת למעלה מהדעת.

תלמיד: אבל אם על מדרגה מסוימת אנחנו מתגברים באמונה למעלה מהדעת ואז אנחנו נופלים, אז הנפילה היא שאנחנו כבר לא יכולים להחזיק באמונה למעלה מהדעת ומתגלה מדרגה.

לא במקרה, אולי במצב אחר, במקום אחר, בזמן אחר, אנחנו כן נוכל.

תלמיד: אז זה לא מצריך שינוי בגישה, להסתכל על המצב בצורה אחרת אלא להתחיל אותו סדר?

אבל אין לנו במה להסתכל בצורה אחרת, כי אנחנו נכשלנו.

תלמיד: אז למה זה נקרא מדרגה חדשה, אם אנחנו פועלים שוב באותה צורה שפעלנו?

לא, לא באותה צורה, אנחנו רוצים לפעול בצורה חדשה.

תלמיד: אז מה זה נקרא שהוא כותב שיש איזה יסוד כזה שעליו הוא בונה תמיד אותו הדבר, שיש משהו אחד שהוא תמיד נשאר אותו דבר?

כן, כי נגד דעתו שאותה הוא מגלה.

תלמיד: ומאיפה אפשר להשיג את הכוח הזה להתחיל להיות נגד הדעת החדשה הזאת?

רק מזה שמשתוקק להיות במגע עם הבורא.

שאלה: רב"ש כותב כאן ""נתיישבה דעתו", היינו, שגם במצב ירידה כזו הוא נמצא מקושר עם המצות של הקב"ה". איך במצב ירידה הוא יכול להיות מקושר עם הבורא?

ודאי שיכול, גם בעליות, גם בירידות, הוא מקושר עם הבורא ותלוי בו ככל שהוא מתאחד עם הבורא.

תלמיד: מה זאת אומרת, זה תלוי בו, עד כמה הוא יתאחד? הוא כרגע נמצא במצב של ירידה.

אז מה?

תלמיד: אם הוא בירידה, אין לו אפשרות להתאחד עם הבורא, הוא חסר כוח, הוא חסר יכולת.

כן, אבל יכול להתפלל בכל זאת, יכול לבקש לבכות, אחרת מה אתה משאיר לו? כלום, אפילו להצטער על זה שהוא נופל כל כך עמוק הוא לא יכול.

תלמיד: אז איך במצב של ירידה למצוא בלב את היכולת להתפלל לבורא או לצעוק לבורא?

הוא רואה שאין לו שום אחיזה בבורא ומתוך זה הוא בוכה. מה השאלה?

תלמיד: אני מבין שמתוך זה שהוא מרגיש שאין לו אחיזה בבורא הוא בוכה, אבל אני מרגיש שבמצב של ירידה, הוא לא מרגיש את זה שהוא רחוק מהבורא, הוא לא מרגיש שאין לו קשר עם הבורא.

זה משהו אחר. יש מצבים שאדם נמצא בירידה ולא מרגיש שזו ירידה, יש מצבים שהוא מרגיש את הירידה, אבל אין לו כוח, לא מגלה רצון לעלות מהמצב ויש ירידות שמתוכן הוא מעלה את התפילה לבורא והבורא מעלה אותו.

תלמיד: אז איך כל הזמן להישאר במצב של השתוקקות להיות בקשר עם הבורא, שמתעוררת הצעקה הזאת בלב?

זה רק על ידי קשר דרך החברה.

שאלה: אפשר לעשות חזרה לאחור? אנחנו לא מדברים על פעולה פיזית שנקראת "מילה" זה משהו פנימי, נכון?

כן.

תלמיד: לפי מה שאני מבין בלי לשאול אותי, בוצעה עליי איזו פעולה מלמעלה שהיא נקודת קשר קבועה בלי קשר למה, נכון? נקודה שהיא תמיד קשר עם הבורא בוצעה עליי?

כן.

תלמיד: מהי בדיוק?

"מילה"

תלמיד: זה אומר שמלמעלה שמו איזה חוט של קשר שתמיד קיים ואני תמיד יכול להתרומם ולהתקשר דרכו?

כן.

תלמיד: והוא כותב פה, שבנשים אין "מצות מילה בגופם", אבל הן יכולות להתגבר תמיד דרך הערבות. מה זה אומר בדיוק?

שאם הן מתקשרות ביניהן, אז יש להן כוח להתקשר לבורא וכך לגלות שליטתו עליהן ולהתקרב אליו יותר ויותר.

תלמיד: ולא מדובר על נשים פיזיות, אלא הרצון שלי כנראה, לפי מה שאני מבין.

כן.

תלמיד: וכל הדוגמה שהוא נותן פה עם השליח, עם החבילה, שבכל הפעולות אני לא אמור לחפש שכר או להבין למה אני עושה, אלא לעשות מה שמקובלים דרשו.

נניח שכך.

תלמיד: אבל הרבה פעמים אנחנו אומרים שהכול תלוי בנו, ועלינו לחפש את התוצאות במה שקורה בעולם. אז אני לא מבין מתי כן לחפש תוצאות במעשים שלנו ומתי פשוט ללכת, כלומר לפי מה שאני מבין, אני צריך לעבוד את עבודת ה' לפי מה שמקובלים מכתיבים בלי לצפות לתוצאות.

תמשיך.

תלמיד: מבחינה אחרת, השיח שיש בינינו וגם הרבה פעמים אנחנו רואים זאת אצל בעל הסולם הוא שאם אני רואה זוועות בעולם זה כנראה בגלל מעשים לא נכונים שלי. אז כשאני מפיץ, מתפלל, אני כן אמור לצפות לראות תוצאות טובות במציאות. איך ליישב את הסתירה הזאת, מצד אחד לא לחפש תוצאות, ומצג אחר הכול בגללי, אז עליי תתקן.

לתקן אתה חייב, אבל לראות תוצאות, זה כבר לא תלוי בך אלא בבורא, לכן אחד לא שייך לאחר. אתה מקבל תנאים שמתוכם אתה צריך לתקן את עצמך, אבל להראות לך מזה תוצאות, הבורא לא חייב.

שאלה: יש כאן דוגמה של תינוק שעושה את מצות הברית ללא מודעות. מהי נקודת הברית אצלנו, שאנחנו מגיעים אליה ללא מודעות?

מדובר באדם שעוד לפני שהוא מקבל איזה קשר עם הבורא, הוא רוצה להיכנס לקשר עמו בצורת "מילה".

תלמיד: כלומר, אנחנו יכולים איכשהו להגיע לפעולה הזאת בלי מודעות וממנה מתחילה העבודה? אני לא משתתף בזה בעצמי אלא זו התעוררות מלמעלה?

כן.

שאלה: ב"נעשה ונשמע", "נעשה" זו פעולה שהיא מעל הדעת ואחר כך מגיע "נשמע". אם אני מבין, "נשמע" זה בעצם כבר שכר גדול מאוד, קשר עם הבורא שמגיע אחרי הפעולה הזאת. כאשר עושים את ה"נעשה", כבר מצויר הנשמע שמגיע אחר כך, יש קשר פנימי למה שמגיע לאחר מכן ב"נשמע"?

כן.

תלמיד: האם הקשר הזה הוא כבר כמו מילוי מקדים, תוצאה שאני מצפה לה?

אפשר לדבר על זה הרבה. יש ויש.

תלמיד: אבל האם חשוב שבכל פעולה יהיה מצויר הקשר המצופה עם הבורא?

מצופה שהבורא ייתן לנו איזו אפשרות לבצע את פעולת ה"לשמה".

שאלה: דוד נכנס לבית המרחץ, ומסבירים פה שהוא נכנס לטהר את עצמו. כלומר האדם בודק את עצמו ומגלה שאין בו שום דבר טוב, ופתאום הוא מגלה את ברית המילה. מהו אותו גילוי?

שיש לו קשר עם הבורא וזה קשר יסודי.

תלמיד: אבל אין לו שום דבר טוב, רק קשר עם הבורא?

כן.

תלמיד: ומהו אותו קשר עם הבורא? עצם זה שהוא פתאום נזכר בו?

כן.

תלמיד: ואז הוא עושה את ברית המילה הזאת מחדש מצדו?

באותה צורה שהוא מגלה שאין לו שום דבר מתוקן, הוא מגלה שיש לו יסוד לתיקונים.

תלמיד: אז הוא מגלה שהזכירו לו מלמעלה שהוא במצב הזה וזה טוב, מה התגובה שלו לזה?

התגובה שלו היא בכך שהוא מתקשר לבורא, מאמין בו, והולך קדימה לבצע מצוות, תיקונים.

תלמיד: במה הוא מתקשר לבורא? הוא מודה על כך שמתגלה לו המצב הזה?

כן, הוא רואה שהבורא נמצא בו, שיש לו קשר עימו.

תלמיד: אז עכשיו כבר הוא לא סתם רואה שאין לו שום דבר, אלא הוא מגלה שהבורא גילה לו את זה.

כן, והוא צריך להמשיך הלאה.

תלמיד: מהו ההמשך? הוא גילה שזאת הברית, שהבורא בעצם שומר עליו. מה הוא עושה עכשיו? מודה לו, רואה או את גדלותו?

ודאי שהוא מודה לו, אבל אתה לא יכול להגיד, לכל אדם ואדם יש פעולות שונות בתיקונים. כולנו מתחברים בשורש שלנו, אבל מבחינת התיקונים לכל אחד יש תיקונים משלו.

תלמיד: וכל פעם זה יהיה משהו אחר?

בוודאי, זה תיקון בנשמה. זה כמו בעץ, יש לך הרבה ענפים ועלים והכול. ככה זה עובד.

תלמיד: זאת אומרת הברית היא שפתאום מתגלה לאדם שזה בא מהבורא?

שיש לך קשר עם הבורא ואת הקשר הזה אתה חייב כל הזמן לחדש במה שאתה עוסק.

שאלה: במאמר מדובר על מצב אחר, מצב של נשים שבו יש כבר ערבות. מהו המצב האחר הזה?

אצל נשים זה קשר יותר גדול אבל יותר חיצון. אבל בסך הכול גם דרך גברים וגם דרך נשים אנחנו מגיעים לקשר הפנימי. זה כל מה שאפשר להגיד כאן.

שאלה: האם אפשר להסביר שאותם רצונות כמו נשים ותינוקות, הם בעצם רצונות חיצוניים, שאנחנו קוראים להם אומות העולם, והם נמצאים כבר בכוח הערבות ומחייבים עכשיו את השכבה שנקראת יהודים לקיים את הברית שלהם למען כל הגוף הכללי?

אפשר.

שאלה: יוצא שעל יסוד המילה הוא מתחיל לבנות עכשיו את כל סדר העבודה שלו, כאילו שיש איזה יסוד, שבכל מצב הכי גרוע, הכי מלוכלך, יש משהו, נקודה יסודית שממנה אתה יכול להתחיל. מהי הנקודה הזאת?

זה הקשר הראשון בין אדם לבורא, שנקרא "ברית מילה", שמגיע משורש יותר עליון של האדם.

תלמיד: איך למצוא אותו כל הזמן?

לא צריך למצוא, הוא נמצא, כי הוא בא משורש יותר עליון, ממדרגה יותר עליונה, מה שנקרא "אבא ואימא".

תלמיד: איך להתחבר לנקודה הזו?

אדם מחובר אליה, הוא רק צריך לעורר את עצמו כל הזמן להיות מחובר אליהם.

שאלה: אפשר לומר שאם האדם מאבד את הברית עם הבורא, אז פה נכנסת הקבוצה ונותנת את הערבות?

כן, יכולים לגלות כך, זה כבר מהצד השני.

שאלה: בדרך כלל מאמרים של רב"ש מעוררים לפעולה, לעשות משהו, והמאמר הזה מרגיע. האם זה כדי לתת ביטחון בדרך, מה משמעות המאמר?

לא, האדם צריך לחפש איפה נקודת הקשר שלו עם הבורא, ולפתח את הנקודה הזאת עד שיהיה נכלל בבורא כולו.

שאלה: למה הוא אומר ש"השבות אל לבבך" זו עבודת מעשה למעלה מהדעת, ומהי הפעולה כלפי הלב?

"השבות אל לבבך", זה שהאדם צריך להרגיש שהרצונות שלו נמצאים בליבו, שם נמצא הבורא וקובע לאדם את דרכו.

תלמיד: והפעולה היא ללכת נגד מה שהלב רוצה, נגד הלב האגואיסטי, והוא צריך להרגיש את זה?

כן.

שאלה: הוא כותב "וידעת היום והשבות על לבבך כי הוי"ה הוא האלוהים" מה זו הידיעה, הקביעה, הויה הוא אלוהים?

הוי"ה זה תבנית של כל הבריאה ואלוהים גם כן, אבל בשני כוחות. מהכתר שעובר דרך בינה ודרך המלכות, הויה הוא האלוהים.

תלמיד: אני מנסה לקחת את זה אלינו, שצריך להרגיש שהבורא ממלא את כל המציאות שלי בכל המצבים שהכלי יכול להתקיים בהם?

כן.

תלמיד: יש פה עניין של הברית בבשרו, אנחנו רואים שגם בעולם הזה אנשים עושים ברית, עושים חוזה, נישואים, אבל הם ניתנים להפרה. גם כאן אדם יכול ללמוד עשרים שנה ופתאום הוא זז הצידה, נעלם, אפילו שהוא קבע קודם שזו הדרך וזו מטרת חייו. איך עושים את הברית בבשרו, כך שאי אפשר לחזור אחורה?

אנחנו צריכים לקרוא מה זה וכרתי עימו ברית. הברית שאנחנו לומדים, זה שהאדם עובר על תיקונים כאלה שאותם הוא כבר לא יכול להפר, לא יכול לרדת מהם. בבשר זה יותר קל.

תלמיד: כאילו מצד אחד זה סופי, מצד שני הוא לא צריך להתמודד עם זה יותר, כי ככה יש יום יום עבודה לחדש את הברית.

כן.

תלמיד: אבל מצד שני, כמחדשים את הברית כל יום, יש תמיד פחד שמחר אולי נקום הפוך ונחליט לבטל את הברית.

הוא צריך לגדול בזה כל הזמן, כל הזמן.

שאלה: מה האדם צריך לעבור, להרגיש ולהבין, כדי להביע הודיה כנה לבורא מכל הלב?

שיתגלה לו כל התיקון שלו שעומד לפניו בכל המדרגות, אחרת איך הוא יכול להגיע להודיה כזאת שלמה?

שאלה: מהו התהליך בעבודה הרוחנית שנקרא מצווה גוררת מצווה?

זה עניין של מדרגות, וככל שאנחנו מתקנים את עצמנו, מתגלים לפנינו עוד מדרגות שאנחנו צריכים לתקן אותן ולעלות על פניהן וכך אנחנו עולים עד גמר התיקון.

שאלה: איך להגיע למצב שאדם רואה שאין בו כלום מתוקן?

זה באמת כך, והאדם מגיע לזה בזה שהוא מגלה את הבורא ורואה שהבורא הוא זה שבעצם מחזיק אותו, את התיקונים שלו והעתיד שלו, הכול בידיים של הבורא.

תלמיד: כתוב בסוף המאמר. "וזוהי מילה שניתנה בשמיני, כי בינה נקראת "שמיני", שהיא בחינת חסדים מכוסים, היינו למעלה מהדעת." מה זאת אומרת שחסדים מכוסים זה למעלה מהדעת?

כי כתר וחכמה זה הכול יוצא מלמעלה. כתר זה המחשבת הבריאה, וחכמה זה פעולת הבריאה ובינה זה הרצון הראשון שמגיע מהמערכת עצמה. ולכן הכול מתחיל בעצם מבינה ועל זה יש הרבה פסוקים.

שאלה: אדם בתוך הדעת שלו רואה שהוא מנותק לגמרי, אבל למעלה מהדעת הוא מגלה שיש לו קשר עם הבורא. למעלה מעל לדעת, זה היום השמיני - ברית מילה, שם יש את הקשר האמיתי, אז למה זה נקרא "בבשרו", למה זה נחשב הבשר שלו?

מפני שהאדם מסכים שהחוק - דבקות בבורא, יהיה בכולו, בבשרו.

תלמיד: הבינה למעלה מהדעת מייצגת את כל האדם?

היא מייצגת את כל האדם שרוצה להעלות את עצמו למעלה מהטבע שלו.

תלמיד: אם כך האדם צריך תמיד לשייך את עצמו לאותה בינה, להיות מי שהוא, כי זה הבשר האמיתי שלו.

כן.

שאלה: רוחניות היא רק עבור גברים או גם נשים יכולות להשיג רוחניות?

גם גברים וגם נשים. זה לא דבר פיזי, אלה הרצונות שאנחנו מתקנים אותם בקשר עם הבורא.

תלמיד: מה ההבדל בין הגבר לבין אישה?

אין הבדל בין גבר לבין אישה גשמיים, יש הבדל בין גבר לבין אישה רוחניים. לכן אנחנו נצטרך לעשות עוד תיקונים גם בעולם שלנו כלפי גברים ונשים עד שנתחיל לראות אותם כשווים, זה יהיה פעם.

שאלה: באותה מחיצה האדם גילה שהוא ערום. ובמאמר כתוב, ערום זה שאין רצון לעשות מצווה, אז מאיפה בא לו כוח לקשר עם הבורא?

מהשורש, משורש נשמתו.

שאלה: למה הכוונה שהגוף שואל את השאלות הנכונות שעליהן אין לנו תשובה?

הגוף רוצה לשאול שאלות יסודיות ששייכות לו, ואנחנו רוצים להתקדם לא על הבסיס של מלכות, אלא על הבסיס של בינה. ולכן שאלות של הגוף הם מצד אחד והתשובות של בינה הן מצד אחר, כך אנחנו נתקדם.

תלמיד: מה ההבדל בין פעולה לבין פעולה שהיא רק פוטנציאל?

פעולה היא פעולה, זה שאנחנו כבר פועלים בכל הכוחות שלנו מכתר עד מלכות. ואילו פעולה לא שלימה, זו פעולה שאנחנו לא יכולים לבצע והיא נשארת באוויר.

תלמיד: אני אדייק, מה ההבדל בין פעולה בכוח לפעולה בפועל? איך להפוך פעולה בכוח לפעולה בפועל?

פעולה בכוח זה שאנחנו יכולים לתכנן אותה ולבצע אותה רק בכוח. אבל בפועל זה, שהרצון לקבל מצטרף לזה ואנחנו גם רוצים לבצע, זה אחרת. צריכים להתקדם ולהיכנס לזה, ובכל זאת, אנחנו נמצאים די הרבה זמן בכניסה ולא נכנסים פנימה.

שאלה: כתוב ש"לא יהיה נדחה", שאנחנו נוכל להשיג את המטרה. אנחנו לומדים הרבה זמן עם החברים, איך לצאת מהמצב הזה?

רק חיבור עם החברים זה מה שחסר במקרה כזה, ואז אתם תוכלו לאתר את מקום החיבור שלכם ואת הבורא שמתקרב אליכם. רק חיבור.

שאלה: אמרת שברית מילה זה כאשר אתה יכול להתעלות מעל לרצון לקבל שלך, וכתוב כאן שעל ידי הכוח הזה הוא יכול שוב לעורר בעצמו את כוחו ולעבוד עם אותו המרץ שהיה לו לפני הירידה. איך לרכוש את כוח העלייה של המילה כך שנוכל לעבוד במצבים כאלה?

כשהאדם נמצא מעל לרצון שלו, כאילו מתנתק ממנו, זה נקרא שהוא עושה לעצמו מילה.

תלמיד: ואז יש בו את המרץ, את הכוחות שלא היו לו?

בטח.

תלמיד: מה הם הכוחות האלה?

כוחות דהשפעה.

תלמיד: איך לרכוש כוח להתעלות מעל עצמי?

לעשות לעצמך ברית מילה, כלומר את כל מה ששייך לרצון האגואיסטי, לרצון לקבל צריך לחתוך.

תלמיד: וזה צריך לעשות בכל מצב ומצב את כל מה שיש בי לחתוך, את המחשבות, את הרצונות שלי באופן כללי בחיים שלי?

כן.

שאלה: כתוב במאמר שדוד נכנס אל בית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, האם עצמו והגוף זה אותו דבר, אם כן, למה לא כתוב גוף, כי בדרך כלל אנחנו קוראים גוף לרצון לקבל?

כן, אתה צודק, הוא ראה את הרצון לקבל.

שאלה: כתוב במאמר כדוגמא, שיש שליח שבא לקחת חבילה ומתעניין בתוכן החבילה ויש שליח שלא חשוב לו, העיקר לשמש את השולח, תוכל להסביר?

יש אדם שרוצה לדעת לאן הפעולה מובילה אותו, ויש כזה שמתרכז רק בפעולה עצמה, ולא במטרה שלה.

שאלה: כתוב "כיון שנזכר במצוות מילה שבבשרו, נתיישבה דעתו", זה אומר שהאדם נזכר, בכל מצב שהוא נמצא בו, שהבורא לא שוכח אותו, זאת אומרת זו פעולה של הבורא, המילה בבשרו?

כן.

תלמיד: ונתיישבה דעתו זאת אומרת שהוא כבר מקבל את זה בתוך הדעת שלו, כבר בתוך הרצון שלו?

כן.

תלמיד: זו למעשה ההתעוררות של הנקודה שבלב.

כן.

שאלה: איך אדם יכול לשמוע את הלב שלו בצורה אובייקטיבית?

רק למעלה מהדעת, אין אחרת. אחרת הוא תמיד שומע את זה בתוך הדעת, זאת אומרת בתוך האגו שלו, בתוך הרצון לקבל.

שאלה: בבירור יש הרבה חשבונות, מה חלקו של התחתון ומה חלקו של העליון?

חלקו של התחתון הוא לסדר את עצמו בהתאם לפקודות העליון שהוא מגלה, וחלקו של העליון הוא כל הזמן להעביר בצורה כזאת את התחתון מלמטה למעלה במדרגות.

שאלה: מה התפקיד ברית המילה בהתפתחות הרוחנית?

התפקיד הוא שזה היסוד של כל יתר הפעולות.

שאלה: מי שלא עשה ברית מילה, איזה סימן יש לו בבשר שהוא יכול להביא לבורא בכל רגע?

אין לו שום דבר, זאת אומרת שבמוחא, עצמות, גידים, בשר ועור, אין לו סימן שברצון לקבל ששייך לדרגת עור ובשר הוא עבר תיקון. זה כשאנחנו מדברים על הרצונות, לא על סימנים גופניים.

תלמיד: זו הדרגה שאני מגיע אליה ברוחניות ואף אחד לא יכול לקחת ממני?

זה שלך.

שאלה: אמרת שאנחנו נמצאים כבר הרבה זמן בכניסה אבל לא נכנסים פנימה, למה?

תשאלו את הבורא, את זה בדיוק אתם צריכים לשאול.

תלמיד: לשאול את הבורא או את עצמנו?

את עצמכם.

שאלה: איך אפשר לעבוד על הלב, להרגיש את המתנה של הנותן?

גם להרגיש אותה בלב. את המתנה של הנותן אנחנו גם יכולים להרגיש בלב.

תלמידה: איך להגיע לזה, מה לעשות עם עצמנו?

לשאול מתוך הלב ואז נרגיש באותו מקום את התשובה.

שאלה: מדוע אנחנו מגיעים דרך המשל מתוך שלא לשמה ללשמה?

כי כך חושב המחבר.

שאלה: האם אנחנו צריכים ללמוד בצורה מדויקת על התיקונים בעור, גידין, מוח וכן הלאה?

לא, אנחנו נדע על זה מתוך העבודה שלנו.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעשות ברית מילה על הלב שלנו כדי להגיע לאמונה למעלה מהדעת?

כן, על הלב שלנו, כי הלב הוא כל הרצונות של האדם, שם אנחנו צריכים לעשות ברית מילה. וגם כתוב, שאנחנו צריכים לחתוך את פינת הלב, בוא נגיד כך.

(סוף השיעור)