סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 14.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: נלמד קטעים נבחרים מהמקורות מתוך הנושא של "העבודה באמונה למעלה מהדעת", נקרא את קטע 66 מתוך כתבי רב"ש כרך ב', מאמר "מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה".
"כשהאדם מכניע את עצמו ועובד למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות, היינו שמשפיל את הדעת שלו, ואומר, שדעתו אינה שוה כלום, דהיינו, שדעתו של אדם מחייבת, אם ה' נותן לו כל צרכיו, מה שהרצון לקבל מבין שמגיע לו, אז הוא יכול לאהוב את ה', מסיבת שהוא ממלא לו כל צרכיו, לכן הוא אוהב אותו. ואם לא, אין הוא יכול להשפיל עצמו, ולומר שדעתו לא שוה כלום, אלא האדם מתרחק אז מה', ואומר, שאינו כדאי לעבוד את ה', אם אין ה' ממלא את רצונו. נמצא, שזה נקרא בעל גאוה, מטעם שהוא רוצה להבין את דרכיו של הבורא, במה הוא נקרא טוב ומטיב, אם אין הגוף מקבל מה שהוא דורש. ועל בעל גאוה זו אומר הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". מה שאם כן אם הוא משפיל עצמו, ואומר, שאין בידי להבין את דרכי ה', ואומר מה שהדעת שלו מחייבת, אינו שוה כלום, אלא שהוא הולך למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות, ועליו נאמר "רם ה' ושפל יראה". והוא זוכה שה' מקרב אותו אליו."
(הרב"ש, מאמר 4 "מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה" 1991)
שאלה: המקום הזה שבו הדעת של האדם, העבודה בתוך הדעת, אני מבין מהרב"ש, שבגלל גאווה אי אפשר להתקדם ברוחניות ככה.
כן, ודאי שזה נקרא "גאווה". הרצון לקבל שלא נותן להתקדם, להתקרב לבורא. לקבל את דעת הבורא זה נקרא "להתקרב", וההפרעה הזאת נקראת "גאווה". כשהרצון לקבל מופיע ומראה את עצמו כמפריע, ההפרעה הזאת נקראת "גאווה". "גאות אדם, תשפילנו"1 מה שנקרא.
תלמיד: האם בין הלמעלה מהדעת ובתוך הדעת, יש מקום של חיבור או שזה משהו לגמרי אחר, ולא קשור אחד לשני?
האדם צריך להרגיש במה שהוא עכשיו נמצא, ולהתחיל להחליט האם זה יהיה לטובת הבורא או לטובת עצמו. באמצע יש לו גאווה, האם הוא יכול להתגבר על הגאווה כך שזה יהיה לטובת הבורא, ואז כנגד זה, זה יהיה השפלת עצמו, או לא. את זה הוא מחליט.
תלמיד: נניח אנחנו מדברים בסדנה על אמונה למעלה מהדעת, ונניח שנדמה לי שהחבר לא יודע מה זה אמונה למעלה מהדעת, והוא מדבר על זה כאילו הוא כן יודע. אבל זה בדעתי.
זה בסדר גמור, כולם כך נמצאים, אתה צריך לחשוב שכולם נמצאים בצורה כזאת, אז מה?
תלמיד: אז אני צריך לחשוב שהחבר זה כאילו שהבורא מדבר איתי, והוא כן יודע על מה הוא מדבר?
לא, הזיות כאלה, איפה שמעת דבר כזה?
תלמיד: אני אסביר, אני צריך לקבל את מה שקורה בעשירייה למעלה מהדעת. אני לא יודע מה זה, ואני צריך להגיע לזה. מה זה נקרא להגיע לזה?
אני רוצה לראות בכל חבר וחבר משהו גדול שמשתוקק לחיבור החברה, ולחיבור דרך החברה לבורא. ואם אני לא רואה שזה בדיוק כך זה מפני שכך אני רואה, נקודה.
שאלה: מה זה אומר כשהוא אומר שהבורא רם והשפל יראה?
אם הבורא בעיני גדול, רם, ואני משפיל את עצמי לפניו בדעה, בהחלטה, אז אני מגיע למצב שאני מתחיל לראות אותו. אני מתחיל לראות את הרמה שנקראת אמונה, דרגת בינה, במקום דרגת מלכות.
שאלה: האם אנחנו מבינים נכון, שכמה שיש לנו יותר ידע, ככה יותר קל לבטל אותו, כמו הדולר במעטפה?
כמה שיש לנו יותר דעת, יותר קשה לנו להתבטל אליו.
שאלה: מהו המבול שהמחבר נמצא בו?
כשאתה מרגיש עד כמה אתה מבולבל, עד כמה סוחבים אותך לכל מיני כיוונים, ואתה צריך דרכו, דרך המבול הזה, לאתר מה זה הבורא, מה זה לטובתו. איך אני מתעלה מעל כל מיני חשבונות לעצמי, וקושר את עצמי אליו, לבורא, וכל ההפרעות שמגיעות אלי עכשיו, אני קודם כל מזהה שהן הפרעות, כדי שאני עוד יותר ויותר אחזק את עצמי לבורא.
שאלה: איך בכל רגע נתון, בכל מצב ומצב לזהות מהי טובת הבורא?
אתה צריך להשתדל כל הזמן להיות בכיוון שלו, לתאר לעצמך שדעתו היא דעת השפעה, והפוכה ממך. כך תתחיל להרגיש, זה לא בבת אחת, זה לוקח זמן.
שאלה: רב"ש נותן לנו שתי עצות, להקטין את עצמו בפני החברים, או להגדיל את החברים. מה מהם זה למעלה מהדעת?
להגדיל את החברים לעומת עצמי, זה צעד כלפי למעלה מהדעת.
שאלה: האם אדם יכול להתקדם בדרך בלי לחוש גאווה?
איך הוא יכול להתקדם, עם מה הוא יתקדם אם הוא לא מרגיש את עצמו, את הגאווה שלו, את המטרה שלו, את העצמי, איך שהוא מעמיד את עצמו, שיש לו מטרות? אנחנו בונים את הבורא למעלה מאיתנו, אחרת אנחנו לא יכולים לבנות אותו. כל דבר שהוא לטובתי, אם אני הולך למעלה מטובתי על מנת להשפיע, בזה ובזה, כל פעם ופעם, כך אני בונה את הבורא.
שאלה: רב"ש כותב לנו כאן שאם האדם אומר לעצמו שלא כדאי לעבוד את השם, אם השם אינו ממלא רצונו, והוא רוצה להבין את דרכיו של הבורא. אנחנו יודעים שאנחנו עוברים הרבה מצבים, איזה סימן יש לנו בעבודה שאנחנו לא נופלים למקום של השפלות, או שזה חלק מהעבודה הרגילה?
בתנאי שאני מרגיש מה האגו שלי רוצה, ומה לטובת הבורא למעלה מזה, ואני מבדיל זה מזה ומעמיד את זה על זה. זאת אומרת את טובת הבורא, שהיא למעלה מטובת עצמי. כי טובת האגו, זה נקרא טובת עצמי, וכך אני בונה ובונה את היחס שלי לבורא. ואחרי כמה זמן זה מתחיל להיות מיוצב היטב.
שאלה: כשאדם מתגאה, להתגאות לטובת החברה האם זה דומה להשתוות הצורה עם הבורא?
לא, זה אמצעי. כשאני מתגאה בחברה, זה עוד לא אומר שיצאתי לעל מנת להשפיע. זה קורה לך אפילו בצבא, אני מתגאה בקבוצה, בפלוגה שבה אני נמצא. עם הבורא זה יחס אחר. זה אמצעי. להתגאות בחברה, זה עדיין אגואיסטי, אבל אני לומד שם איך אני מתעלה מעל האני. ומהקבוצה לבורא, הכוונה היא כבר איך אני מתעלה מעל על מנת לקבל
שאלה: איך ומתי אני אוהב או שונא את הבורא, כדי להיות בקו האמצעי או ללכת בקו ישר?
רק בחברה אני יכול לכוון את עצמי ישירות אליו. כשאני רואה את החברים, ואני רואה אותם כאחד, ואם אני נכלל באחד, כמה שאני נכלל בהם, אני קולע בבורא.
שאלה: אם אני לא רואה בחבר מה שאני צריך לראות. ואני מבין שאני מקולקל. מה אני צריך בדיוק לבקש, שיתקן אותי, שייתן לי כוח אמונה?
אני צריך לבקש מבורא כלפי החברים רק מידת הכנעה. רק להרכין את הראש כלפי החברים.
שאלה: שמעתי שאני רוצה לראות בכל חבר שהוא גדול ושדרך החיבור בקבוצה הוא שואף להתחבר עם הבורא. אם אני רואה שהוא רוצה להתחבר קודם בחיבור עם הבורא ואחר כך, בעקבות זה הוא כבר רוצה לעבוד בקבוצה, איפה העבודה שלי?
כך אתה רואה, זה יכול להיות נכון, וזה יכול להיות לא נכון. אלא אתה הרואה. בחיים שלנו אנחנו כל הזמן מגלים שמה שחשבנו קודם, חשבנו לא נכון, ראינו דברים לא נכונים. לכן כתוב "עיניים להם ולא יראו".
לכן מה שאתה רואה, זה לא אומר שזו אמת. אלא אתה צריך לעשות למרות מה שאתה רואה. כתוב על זה אצל בעל הסולם ורב"ש, זה לחוד, וזה לחוד, האחד לא שייך לשני. זה מה שאני רואה, כך אני צריך לעשות, ולהבדיל בין שני הדברים האלה.
שאלה: כדי שתהיה לי מערכת יחסים עם הבורא, האם אנחנו צריכים שתהיה לנו לפני זה מערכת יחסים עם העשירייה? ואיך אפשר לעשות את זה אם לא מצליחים להתגבר על הגאווה?
אם אתה לא מצליח אז אתה לא מצליח. אין לך דרך אחרת, אלא כל הזמן להיות עם החברים וללמוד מהם איך אתה צריך להתנהג בקבוצה. תסתכל על כל אחד ואחד, בטוח שיש בכל אחד משהו שאפשר ללמוד איך להתנהג בקבוצה. אחד מתייחס בחברה באהבה, השני מביא ידע, השלישי איזו השתתפות פיזית, הרביעי עוד משהו, תמיד אתה תראה בכל אחד ואחד מה כדאי לך ללמוד מכולם.
שאלה: מיהו החבלן שפוגע בקשר הרוחני?
הבורא. הבורא הוא החבלן. הבורא הוא המפריע כדי שאנחנו נתחנן לעזרה.
שאלה: האם בלמעלה מהדעת אנחנו תמיד נמצאים במצב שפלות?
בדרך כלל העבודה הנכונה היא שאנחנו נמצאים בשפלות, אבל אנחנו לא נפגעים מזה. זה שאני נמצא בשפלות אני בסך הכול מגלה את האמת מי אני, שהבורא עשה אותי בצורה כזאת ואני צריך להמשיך עם זה. אם להגיע לגאווה, ממש למשהו טוב, זה רק במידת הדבקות שלי בבורא, וכשאני בינתיים מגלה את עצמי אז ודאי שאני מגיע רק לשפלות. מי אני? "בראתי יצר הרע", אין לי שום דבר טוב מלכתחילה. באף תכונה שלי, בשום דבר שיש לי, במחשבות, ברצונות, בכלום, אין לי שום דבר טוב. וכשאני מגלה את זה לאט לאט, זאת אומרת בהדרגה, אז אני מגלה את השפלות שלי. אז מה? על זה אני רק יכול להגיד "לך לאומן שעשני".
צריכים להתרגל, יום ככה ויום ככה, כמה ימים אני נמצא בשפלות, כמה ימים אני מצדיק את השפלות ואני נמצא שייך לבורא, ואז אני אוהב אפילו את המצבים האלה שעברתי. כי המצבים של השפלות שעברתי עכשיו עוזרים לי לגלות יותר את היחס שלי לבורא, להודות לו.
שאלה: מתוך השאלות יש לי התרשמות כזאת שכל אדם עושה עבודה אינטנסיבית מאוד מבחינה אינדיבידואלית, עושה בירורים בהתכללות בעשירייה ובבקשה עבור העשירייה. האם אפשר להגיד ששתי העבודות האלה הבירור הפרטי והדבקות בעשירייה אלה עבודות שילכו ויתרחקו זו מזו?
כל העבודה היא בשני הקצוות. כמה שמתקדמים יותר, הקצוות האלה כביכול מתרחקים.
קריין: אנחנו קוראים את קטע 60 מתוך רב"ש "מה לדרוש מאסיפת חברים".
"החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על עניין רוממות ה'. כי לפי גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו מצד הטבע לה'. כי אנו רואים בטבע, שהקטן מתבטל בפני גדול. ואין זה שייכות לרוחניות, אלא גם אצל אנשים חילוניים נוהג עניין זה. זאת אומרת, שהקב"ה עשה כך בהטבע. נמצא, שעל ידי שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר על ידי זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש עניין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומיטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים."
(הרב"ש, מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
שאלה: מה הכוונה לדבר ברוממות ה' יחד?
לא, אין כוונה. צריכים לעשות וזהו. שכל אחד יגיד במה יכול להיות שהבורא גדול. יש לך מלא פסוקים כאלה בתפילות ומלא דוגמאות מהמאמרים של רב"ש. הוא היסוד של הכול, הוא המקור של הכול, הוא מחייה את הכול, הוא מחזיק, הוא מנהל, מביא הכול לגמר התיקון. תדברו על גדלותו, עד כמה הוא סובב את הכול. הוא בורא את הכול, מחייה את הכול, סובב את הכול ומביא לגמר התיקון בצורה כזאת שמגדל את כולם להיות ממש שווים לו. דברו על זה.
שאלה: רבי יוסי בן קיסמא היה מורה והרבה יותר גדול מהתלמידים שלו. איך הוא הצליח להתבטל כך שקיבל את הגדלות של הבורא מהתלמידים שלו ולהתקדם ברוחניות?
דרך התלמידים שלו הוא יכול לקבל את גדלות הבורא אם הוא מכניע את עצמו כלפי התלמידים, ומרגיש שבתלמידים שלו גם נמצא הבורא, אז הוא מכניע את עצמו כלפיו. אנחנו לא רואים את בני האדם, אנחנו רואים מה שהבורא רוצה להראות לנו, כמו בתיאטרון, ואז הכול תלוי איך אנחנו מתייחסים לזה. אם אנחנו מתייחסים למה שאנחנו רואים שזה הבורא כך מנהל את העולם, אז אני צריך להתייחס לכל אדם ואדם באותה דרגת חשיבות כמו לבורא.
שאלה: מה הקשר בין צמצום לבין התבטלות?
התבטלות יכולה להיות בכל דרגה ודרגה. צמצום זה אחרי שאני מרגיש על איזה רצונות אני עומד מול הבורא ואז אני יכול לצמצם אותם, זו כבר עבודה בקו.
שאלה: אני לא מבין מה זה "גדלות הבורא". יש בכלל מציאות בתקופת ההכנה כדי להבין ולהרגיש מה זה גדלות הבורא?
כן. רק לא את הגדלות עצמה באיזה אופנים, אלא גדול או קטן. כמו שילד, הוא רואה שזה אדם גדול אבל הוא לא מכיר אותו, הוא לא יודע מה זה נקרא גדול, אלא רואה שהוא גדול. כך אנחנו מרגישים שהוא גדול. יש בנו כזאת התרשמות שהבורא נעשה בעיני גדול, חשוב.
שאלה: כשהאדם מתחיל להרגיש שפלות, הוא מרגיש מנותק מענייני העולם. אבל אנחנו צריכים להיות מחוברים יותר לעולם, מחוברים יותר לאנושות, אז לא ברור מה קורה במצב הזה?
זה כבר לא שייך בדיוק לגדלות הבורא, זה שייך כבר לענייני ההתקשרות שלנו לחברה ולעולם ולתיקון הכללי.
אנחנו שמטופלים על ידי לימוד חכמת הקבלה, אנחנו פעם לומדים על עצמנו, פעם על הקבוצה, פעם על היחס שלנו לבורא, פעם על היחס שלנו למציאות, להיסטוריה, לכל דבר. ולכן אנחנו בינתיים כאילו מחולקים, מפוזרים ולא יכולים להרגיש את כל התמונה הזאת כמכלול אחד. אמנם זה אחד ואחר כך זה יתחבר, אבל בינתיים זה לא מתחבר. לכן יש כאן הרבה שאלות, מה הקשר ביני לקבוצה, להפצה, ולעולם שמתנהג כך ונמצא באיזשהו מצב שלפניי כך הוא נראה על ידי הבורא והיחס שלי לבורא. הדברים האלה יסתדרו רק במשך הזמן. בינתיים אנחנו צריכים ללמוד את כל החלקים האלו כל אחד לחוד, ואחר כך הם יתחברו לתמונה אחת.
תלמיד: ההרגשה היא שככל שאנחנו חושבים יותר על העשירייה במהלך היום, ככל שאנחנו חושבים על הבורא במהלך היום, זה כאילו שאנחנו דואגים פחות לעולם. לא חשוב אם אני מרגיש טוב, אם אני מרגיש רע, אני פשוט רוצה לחשוב עליו. אז אני לא מודאג לגבי התוצאה של מה שקורה בעולם, כמו בעבר.
אני נמצא במשפחה, יש לי אישה וילדים, והרבה חובות וכל מיני בעיות. יחד עם זה אני נמצא בעבודה שלי, ועכשיו עד כמה שאני אבצע את העבודה יותר טוב, אז בהתאם לזה אני אעזור גם למשפחה שלי. אבל אני לא יכול לחשוב על המשפחה, אלא עכשיו אני נמצא בעבודה, והדגש שלי איך לבצע אותה בצורה יפה. ועוד כל מיני דברים. לפני זה אני צריך לטפל בבריאות שלי כי אי אפשר בלי לטפל בבריאות לעבוד חזק, אי אפשר בלי שאני אעבוד חזק לעזור למשפחה וכולי.
כל הדברים האלה קשורים יחד אבל אנחנו לא יכולים להיות עם דגש בכל הדברים בבת אחת. אחר כך, במערכת האינטגרלית, כשאנחנו נהיה ברוחניות, אנחנו נדאג, נקבל מוח, נקבל הרגשה כזאת מהמערכת האינטגרלית שאנחנו נוכל לדאוג לכל הדברים האלה ממש בבת אחת, אבל עדיין בינתיים לא. זה יבוא. לכן רצוי לנו גם בזה וגם בזה וגם בזה לעסוק. כמו שאנחנו עוסקים בלימוד.
שאלה: כתוב בקטע ש"אם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים." מה זאת אומרת לקבל מהחברים?
כשאתה מכניע את עצמך כלפי החברים בפועל, אז אתה מתחיל לראות שכך הם מתייחסים לכל הקבוצה, הכול רק לפי ההכנעה שלך.
שאלה: איך אתה, בזמן שהיית עם הרב"ש, הצלחת לעורר את גדלות הבורא מעבר למה שיכולת לתאר, בזמנים שבהם כל הקבוצה הייתה בירידה?
גם אני הייתי בירידה ולפעמים הקבוצה בעלייה ואני בירידה, ולפעמים הם בירידה ואני בעלייה, ככה זה כל הזמן. אנחנו כל הזמן נמצאים בהתפתחות דינמית המשתנה. צריכים להתרגל לזה ומה שהיום יום ומחר יהיה לילה וההיפך, אין בעיה, ככה זה.
שאלה: במה הביטול של העשירייה כלפי הבורא?
הביטול של העשירייה כלפי הבורא זה כמו ביטול האדם כלפי עשירייה.
שאלה: האם האדם צריך להראות לחברים שהוא גדול כדי לעזור לחברים להגיע לאמונה מעל הדעת?
כן, צריך גם זה וגם מצבים אחרים, צריכים להראות. אבל העיקר להראות את היחס שלו החם לחברה, זה ממש העיקר. יש בזה אנשים שיכולים להביע את עצמם יותר ויש שיכולים להביע את עצמם פחות. אני, נגיד לא יכול לפי הטבע שלי להתפוצץ, להתפרץ לפני כולם כמה שאני אוהב, כמה שאני דואג, במילים או באיזה ביטוי חיצון, לא מסוגל, וכמה שאני אנסה זה יראה מלאכותי אפילו. וישנם אנשים שעושים את זה בלי מאמץ בכוונה עמוקה וטובה, יש ויש. אז אנחנו אחר כך לומדים את זה לפי שמכירים את האנשים עד כמה הם נמצאים בזה. יש לפעמים אדם שלא יכול להביע אפילו כמה מילים בחוץ כדי שאנחנו נזהה שהוא כל כך דואג לחברה, וישנם אחרים. צריכים בכל זאת להחשיב כל אחד.
שאלה: אם אדם מאמין שהבורא רוצה רק את טובת האדם, מה זה אומר "טובת האדם"?
מה זה טובת האדם? זה שאדם יכול לבטל את האגו שלו ולבנות את האדם שבו. זה לטובת האדם.
שאלה: האם גדלות הבורא משפיעה על הרצון או על הכוונה שלי?
ודאי שכן.
(סוף השיעור)
-
"גאות אדם, תשפילנו; ושפל-רוח, יתמך כבוד" (משלי, כ"ט, כ"ג)↩