שיעור הקבלה היומי١٣ سبتمبر ٢٠١٩(בוקר)
שיעור בוקר 13.09.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
איחוד העם -קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: "איחוד העם", קטעים נבחרים מן המקורות.
נושא איחוד העם הוא נושא מאוד חשוב מפני שאיחוד העם זה איחוד עם ישראל. זאת אומרת, איך לאחד אותם הכלים שראויים לתיקון, שראויים להתאחד, כי לא כל אחד ואחד צריך לתקן את עצמו, אלא הם צריכים לתקן את הקשר ביניהם, ולכן הם נקראים "עם", "אתם נעשיתם לעם".1
זאת אומרת "עם" נקרא שיש חיבור בין חלקים שונים, זרים, רחוקים, שבורים, ממש שבורים בחיבור ביניהם, שהיה חיבור ואינו. ואותו איחוד העם זה נקרא בעצם, "תיקון הכללי דאדם הראשון", "תיקון הנשמה" ולא אחרת. זה לא סתם חיבור בין בני אדם, שהבהמות יהיו יחד כולן באיזה עדר, או עוד איזו הצטברות אחרת של בני אדם, אלא זה כבר תיקון הנשמה, ממש נשמה.
לכן במילים "איחוד העם" הכוונה לתיקון הנשמה ולא לסתם עמך כמו כל העמים, ולחיבור יפה וטוב בין בני אדם בגשמיות. כי כמה שנצטרך להתחבר בגשמיות ללא הכוונה לתיקון האמיתי, אז לא נצליח. ושוב נימשך למשהו, שוב לאיזה חיבור, לאיזו קירבה, וגם לא נצליח. עד שהבורא יביא לנו על פני כל המאמצים שלנו את העובדה הזאת שאנחנו חייבים להיות מקושרים במקור אחד, בו. "כי בו ישמח לבנו".
כשכל העיניים יהיו מכוונות אליו, אך ורק אז נוכל להיות באיחוד בינינו, והאיחוד הזה יקבע את הראש של המדרגה שזה בעצם התפקיד שלו. לכן איפה שאנחנו מדברים על איחוד העם, אנחנו לא מדברים על איחוד בין בני אדם. אנחנו לא מדברים על יחסים יפים בין בני אדם, ולא על שום דבר שכתוב שם באיזה ספרים, מסמכים על חיבור של יפי נפש למיניהם, פילוסופים, פוליטיקאים. אנחנו מתכוונים במילים איחוד העם לתיקון הנשמה, נשמת אדם הראשון, ושזה בהחלט כל מרכז המאמצים שלנו. ולכן כל הכנסים שאנחנו עושים, כל הפעולות, לימוד כדי להזמין את המאור המחזיר למוטב, הכול כדי לאחד את הכלים השבורים וכך להתקדם לתיקון העולם.
אם יש שאלות בבקשה, אתם יכולים מיד לשאול, וכך נתקדם בהבנת הנושא.
קריין: קטע ראשון מתוך "עיתון האומה". אומר בעל הסולם.
"תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית." זה כך מצד הטבע, שיש "זמנים לטובה, זמנים לרעה" מה שנקרא בגורל של כל אומה ואומה, שהם יותר מחוברים, פחות מחוברים, אבל יש ביניהם איזו נטייה, יש איזה קשר, איזה כוח שהוא מאחד אותם היחידים, ועושה מהם מושג שנקרא "אומה". "ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך." זאת אומרת, שלכל יחיד שמשייך את עצמו לאומה, יש איזו הרגשה עד כמה האושר שלו, ההתקדמות שלו, הביטחון שלו, קיומו בעולם תלוי בקיום אותה המסגרת שנקראת "אומה". שעוד בני אדם כמוהו, שהוא רואה אותם כשותפים שלו במושג האומה, אותם בני אדם כשהם מחוברים, פחות או יותר, הם נותנים לו הרגשת הקיום, חיזוק, איזה עיגול שבתוכו הוא קיים. והוא משייך את עצמו בצורה אינסטינקטיבית ממש לעיגול הזה שנקרא "האומה", וכך הוא רוצה גם לחזק את האומה, לחזק את הקשר שלו אליה, כי זה חלק ממציאותו והרגשתו במציאות. "ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע." זאת אומרת שאם אין כאלו אנשים שכך הם חושבים ומרגישים, רואים את עצמם שקיימים בתוך המסגרת, מסגרת טבעית, שיש להם נטייה טבעית זה לזה, והרגשה טבעית ששייכים לאותו המין כאילו, לאותה אומה, כלומר שיש ביניהם משהו שמאחד אותם למעלה מהרצון של כל אחד, ולמעלה מכל המחשבות, שזה בא להם מהטבע, זה קיים עוד לפניהם, אז היסוד המשותף הזה שהוא גורלי בוא נגיד, הוא המקשר ביניהם ונותן להם כוח מיוחד שנמצא מעליהם. לכן הם מכבדים אותו, ורואים בו איזה נכס גבוה.
ואין זה אומר, שכל יחידי האומה בלי יוצא מהכלל מוכרחים להיות כן," זאת אומרת יש ביניהם כאלה שרגישים יותר או פחות לאותו מושג האומה, לשמירת האומה, לשייכות אליה וכן הלאה, אבל בכל זאת זה ישנו לכולם. "אלא הכוונה היא, שאותם בני האומה, הנמצאים בהרגשה ההרמונית האמורה, הם העושים את האומה, ועל פי איכותם נמדד מדת האושר של האומה וכל זכות קיום שלה." עד כמה שיש ביניהם קשר, נטייה לקשר, או ההפך אולי, בירורים, הרגשת הבירור וחוסר קשר ביניהם, אבל הכול תלוי במידת הקשר עד כמה הוא חשוב בעיניהם, לפי זה אנחנו מודדים את עוצמת האומה. יכול להיות שהיא גדולה, אבל היא כל כך מפורקת, מפוזרת שיכולים ממש לחתוך אותה עוד לחתיכות, וההפך, יכולים במשך הזמן לגרום לזה שיתקרבו קבוצות שונות ויהפכו להיות לאומה.
נגיד אותה גרמניה שבאירופה, היא הייתה עד לפני כמה מאות שנה לגמרי מחולקת להרבה מאוד חלקים. בשפות לא היה כל כך הבדל, היה, אבל לא נורא כל כך, אבל בכל זאת הרגישו את עצמם שייכים לחלקים שונים של אותה המדינה, עד שהתאחדו והתאחדו יותר ויותר. אנחנו רואים את זה גם ביתר המדינות.
ומצד שני, אנחנו רואים שישנם כאלה שרצו או היו מחויבים להתחבר ביניהם על ידי איזה כוח חיצון, ובכל זאת זה לא הלך. נניח כמו שרוסיה רצתה לספח אליה הרבה מדינות מסביב, במיוחד בלטיה, זה לא הלך, בכל מה שיהיה.
אני הייתי חי במדינות הבלטיות האלו, וראיתי עד כמה כל יום ליטא הייתה מקבלת אלף ומשהו קרונות רכבת, יותר מאלף כל יום, כדי להחזיק אותה. הרוסים היו מספקים כל מיני דברים ולא החזיקו, כי הרגישו את עצמם שמחויבים להתנתק. הכוח הטבעי לניתוק היה כל כך חזק, שלא היה חשוב להם ועד היום הזה זה כך.
זאת אומרת, אנחנו רואים שהרצון להתחבר או להתרחק זה מזה בין העמים מאוד, מאוד חזק, מאוד טבעי, מאוד עמוק. ואי אפשר להגיד עד כמה ניתן לקחת אותו בחשבון.
נניח באירופה, מה? לקשור את כל שלושים המדינות של אירופה באיזה קשר ביניהן? זה לא ניתן. אפשר לאחד בנקים, לעסוק בהעברת דברים, אבל זה סתם כדי להקל על המסחר, התעשייה, במשהו. אבל זה לא קשר בין עמים ובין בני אדם פרטיים.
לכן, איחוד האומה שעליו אנחנו מדברים, אנחנו אומרים שהוא לא מגיע מלמעלה, אלא מלמעלה הבורא מגלה לנו דווקא את ההפך, שהפער בינינו יותר גדול, ואנחנו צריכים על פניו לקבוע את ההכרחיות, והנחיצות בקשר בינינו.
כך יהיה בכל שלב ושלב. כי כל מדרגה מתחילה בגילוי הרע, בגילוי החושך, בגילוי של ריחוק, זלזול, שנאה, דחייה. ככה זה בין בני אדם, בין החברים בקבוצה, בעשירייה, כי כל מצב חדש של מישהו בא מתוך החושך, ומתוך החושך אנחנו צריכים לגלות את החוסר באור, בחיבור. ובצורה כזאת להתקדם. כל התיקון הוא בחיבור ההפכים.
לכן, הבריאה מתחילה מבר, מהשבירה, מהחטא. וכשהחטא מתחיל להתגלות זה נקרא שכבר נעשה שם מקום לעבודת האדם. אז אין לנו עבודה אחרת אלא איחוד העם. הכוונה היא, שאנחנו מייחדים בזה את הכלים של נשמת אדם הראשון. פשוט מאוד. אין לנו יותר במה לעסוק, בכל העולמות, אלא עד שהכול מגיע לה-ו-י-ה אחת.
שאלה: עם ישראל עבר תהליך, הוא יצא ממצרים, הפכנו לאט לאט לעם, אחר כך היו לנו את השבטים. ועכשיו אנחנו כאילו מאוחדים, אבל אנחנו בעצם מאוד פרודים ברמת היחיד. אנחנו כבר לא מחולקים לשבטים אבל אנחנו פרודים ברמת היחיד. מה התהליך הזה?
הקבוצה שנקראת ישראל, שאברהם חיבר בבבל, מתוך האנשים שהיו משתוקקים לתיקון ולחיבור, שהבינו אותו ולכן הגיעו אליו, הגיעו להבנת התיקון. הקבוצה הזאת עשתה כמה צעדים ראשונים כדי לגרום לתיקון נשמת אדם הראשון. הם גילו את השבירה ביניהם, כמו שאברהם שאל "במה אדע כי אירשנה"?2 במה אנחנו מגיעים לארץ ישראל? זאת אומרת, לרצון שכולו מכוון אליך, לבורא, איך אנחנו מגיעים להשתוות הצורה, לתיקון שלנו? אז על ידי גילוי השבירה, על ידי גילוי הרע, גילוי של עד כמה אתם לא נמצאים בתיקון. זה מה שהבורא אמר לו, "גר יהיה זרעך בארץ לא להם"3. זאת אומרת, אתם תרגישו במשך 400 שנה עד לכול עומק הרצון לקבל של ארבע דרגות. שאתם נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל והוא שולט עליכם, במקום שישלוט בכם כוח האהבה, החיבור. זה בעצם מה שקורה.
לכן עשינו בזה איזה חלק מהקבוצה הכללית, והקבוצה הכללית זאת אומרת לנשמה הכללית שהבורא ברא, ואין חוץ ממנה שום דבר רק נשמה אחת. כמו שהוא כותב שאין בעולם רק נשמה אחת4. במאמר שנקרא "ששים ריבוא נשמות".
הקבוצה הזאת הייתה צריכה לעבור את המצבים האלה. זה פרה-תיקון, תיקון קודם שלא כולם צריכים לעבור, אלא רק החלקים שמצד אחד יש להם עביות יותר גדולה, ולכן הם מרגישים ושואלים מה טעם בחיי, ולא יכולים לסבול את בבל, וכנגד זה יכולים להרגיש את הפתרון, את מה שאברהם גילה להם. הם באו אליו כי הם היו ממש מסוגלים לגלות את מצבם משני הכיוונים. את מצב השבירה שבהם ואת מצב התיקון שצריך להיות כנגד השבירה.
לכן הם הבינו אותו, הם הרגישו שהוא מדבר לעניין, הגיעו אליו והתחברו סביב התיקון. כי הם הרגישו שלחבר את שני הקצוות האלו שהם מרגישים, שנמצאים ביניהם, אפשר רק על ידי חיבור מיוחד. ואברהם הסביר להם מה בעצם האמצעי לחיבור, להיות בקבוצה, ואהבת לרעך כמוך, ואת כל ענייני ההתקשרות. הם הגיעו לזה ועברו בתיקון שלהם, את הכבדת הלב שנקראת מצרים, ואחר כך את התיקונים שזה היציאה, את ההתעלות למעלה מהאגו, שנקראת יציאת מצרים. ואחר כך המדבר, זאת אומרת, הגיעו להשפיע על מנת להשפיע על פני כל הרצון לקבל שמתגלה, וזה נקרא מדבר. ואז הכניסה לארץ ישראל, שזו כבר עבודה עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע, שנקראת בניית בית המקדש.
וודאי שהיו צריכים להגיע למצב של כמעט מוחין דיחידה, אבל הגיעו למוחין דחיה, כי ליחידה זה לא יכול להיות, צריכים עוד את הכלי כולו. אבל בעצמם הם כאילו הגיעו רגע אחד לתיקון שלהם השלם, ורק בגלל שהגיעו בבניית בית המקדש הראשון לתיקון שלהם השלם, אז התחילו מיד להישבר. ולכן אם תשאל כמה היה קיים בית המקדש הראשון, הייתי אומר לך רגע אחד, ממש הייתי עונה לך רגע אחד. כי לא צריכים יותר, ברוחניות רק כשאתה נוגע בעניין, גמרנו. כל היתר בפועל הוא צריך להתגלות בזה שמצטרפים לזה כל יתר הכלים של בבל, כלים של אדם הראשון, השבורים. לכן קרה חורבן בית המקדש הראשון, בית המקדש השני, שעל כל המצבים הללו היה ידוע מראש, שרק בצורה כזאת מגיעים לבית המקדש השלישי. כמו שרבי עקיבא ועוד אחרים היו מבינים, מרגישים ושמחים בחורבן.
לכן, אנחנו נמצאים בתהליך שכול הקבוצה הזאת של אברהם מיצתה את עצמה, היא מיצתה את עצמה מבחינה זו שהיא קיבלה את התיקון ונשברה, וכול השבירה שלה הייתה מכוונת לבניית הכלי השלם. זאת אומרת, אחרי שהם הגיעו לשיא של בית מקדש הראשון, מוחין דחיה, הם התחילו ליפול מכלים דלקבל על מנת להשפיע שזה בית מקדש הראשון, ללהשפיע על מנת להשפיע שזה בית המקדש השני, ואחר כך לגמרי יצאו לגלות. וכמו שכתוב ש"לא יצאו בני ישראל לגלות, אלא כדי לצרף להם נשמות הגויים", זאת אומרת כדי להתערבב עם כל יתר הכלים דאדם הראשון, החלקים השבורים, ועל ידי התערבבות להיות מוכנים לקום יחד איתם ולהתחיל לתקן את החיבור שביניהם. זה בדיוק אותו מצב שבו אנחנו נמצאים.
אני כל כך מרבה לדבר על זה, מפני שאם אנחנו לא נחשוב על כללות, לא תהיה לנו כוונה מספקת, ואנחנו לא נקבל עזרה לעבודה שלנו, לתיקון שמצפים מאיתנו. לכן העבודה שלנו היא ממש רבגונית, זה גם לחשוב על התיקון שלנו יחד עם להיות אור לגויים, יחד עם זה שאנחנו צריכים להיות צינור לכולם, יחד עם זה שאנחנו צריכים לגלות את השבירה ולראות למה השבירה מתגלה בצורה זו או אחרת ואיך אנחנו עובדים עם זה, וכולי וכולי. לראות הכול כשדה עבודה שלנו, זה מה שאנחנו צריכים. ולכן, כשאנחנו עוברים את הכנסים, אנחנו צריכים לראות את הפרספקטיבה הזאת וכך להתקדם, הכול לקראת התיקון הכללי השלם.
תלמיד: העניין הוא שכאילו לאורך השנים היינו מחולקים לקבוצות, אם זה שבטים ואחרי זה חלוקה לעשיריות, לאלפים.
איזה אורך השנים ומתי? למה אתה מתכוון?
תלמיד: אני מדבר ברמה ההיסטורית.
ברמה ההיסטורית כמעט אף פעם לא היינו מחולקים לעשיריות, לקבוצות קטנות. הייתה קבוצת אברהם שהייתה שם חלוקה כמשהו טבעי בוא נגיד, אחר כך משה שחיבר את העשיריות מכול שבט ושבט, אבל עבדו יותר על חלוקה מאשר על החיבור. שיהיה ברור גם בצורה הגשמית, וגשמית זה לא גשמיות זה ברצון, עד כמה אנחנו מרוחקים זה מזה. זאת אומרת גילוי השבירה זו הייתה המטרה, גילוי הריחוק בינינו, כי זה השלב הראשון לתיקון.
תלמיד: היו השבטים וחולקו. עכשיו כאילו הכול מחובר, כאילו כולנו עם אחד, אבל אנחנו פרודים ברמת היחיד, אנחנו מרגישים את המרחק הזה ברמת היחיד. אנחנו היום עם אחד ולא שבטים, שבטים, ויותר פרודים, איך זה יכול להיות?
זה יתגלה. עד כמה שנהיה בחיבור בינינו, בנטייה לחיבור, אנחנו גם נתחיל להרגיש את השוני שבינינו. ולגבי חלוקות, אני לא יכול להגיד לך האם הן יהיו כל כך ברורות, ועבודה, זה הכול מתגלה בדרך. אני לא נביא, ואפילו שנראה לי אני לא מדבר על זה. אם איכשהו זה קצת מתגלה אז אני מדבר על זה, אם לא, לא. אפילו שיש איזושהי הרגשה, אני לא סומך על זה בכלום. לא סומך על זה. אני לא חושב שאנחנו צריכים לעבוד על משהו חוץ ממה שנראה לנו בצורה הברורה לפנינו. זאת אומרת, חיבור וזהו, מעל כל ההבדלים. ולהתחיל לחלק לפי השכל שלנו משהו, לא.
גם העמים, השפות, אני לא מתחשב בזה. אפילו שזו חלוקה כבר מלמעלה, אנחנו צריכים לעבוד על החיבור. ומתוך החיבור אולי נרגיש עד כמה צריכים להיות ההבדלים בין קבוצות, אנשים, מנטליות, השתוקקות רוחנית. בשביל מה לי את זה? אני לא רוצה להכניס את השכל שלי לכול הדברים האלה, שמלמעלה ינהלו.
תלמיד: רציתי להיות בתור אחד שמליץ יושר.
אני מקנא בך.
תלמיד: קיבלנו המלצה ממך להגיע כל ערב לשיעורים שחבר שלנו מעביר בנושא איחוד העם. אני רוצה לומר לך שהסדנאות שאנחנו מבצעים עם העם הנפלא הזה מובילות את השיחות, את הקשר לרמות שזה מתבקש ואפילו די מהר שמילים כמו "ואהבת לרעך כמוך", מאהבת הבריות לאהבת ה'" יאמרו. העם הזה יש בו גן רוחני שהוא משתוקק לשמוע מילים כאלה, וכשאתה כבר עובר לפן הרוחני, אתה מרגיש שמחה גדולה. אני הייתי ממליץ לכול אחד ואחד שעדיין לא הגיע להגיע.
טוב. אני אגיד לך, אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות זאת, איך לעורר את העם לאיחוד. זו העבודה שלנו שהיא צריכה להימשך בכול מקרה ולא חשוב עם איזה תוצאות בדרך, תוצאות במדינה, תוצאות בעולם, תוצאות לפי הזמן, לפי כול מיני תנאים, זה לא חשוב. זה הכיוון של התיקון של האדם הראשון ולכן אנחנו חייבים להמשיך בזה, ללא שום קשר למה שמתגלה בדרך. בדרך אנחנו צריכים לגלות את הדברים האלה רק כסימנים לשינוי סגנון העבודה שלנו לאיחוד העם, ובצורה כזאת או בצורה אחרת לגשת לפתרון הבעיה הזאת של הפילוג, של הריחוק, של השבירה. אבל איחוד העם זה תיקון של כלי של אדם הראשון, זהו, אין כאן מה לעשות.
תראו כמה שבעל הסולם במיוחד במאמרים שלו לקראת סוף חייו כתב על זה, רוב הכתבים שלו הם בזה. הוא בעצמו היה יותר שקוע בפנימיות, בעניין של הבירור של הכלים, האורות מפנים, כמו שאנחנו רואים עד כמה הוא רצה לגלות את זה יותר ויותר ובכתיבה גם כן. אבל בעצם כלפי התיקון, כל הכתבים שלו הם רק כלפי תיקון הנשמה הזאת.
שאלה: איחוד העם זה משהו שאנחנו מתעסקים בחיבור?
איחוד העם זה תיקון אדם הראשון, פשוט מאוד במילים אחרות. כשאתה אומר לכולם, וכמו שהחבר אמר, שהוא פונה לכולם וכולם מקבלים ומתפעלים ממש, אז יש מילים שהאוזן יכולה לקלוט, לשמוע והלב יכול להתחבר לזה. אבל אם תגיד אותה מהות הפעולה אבל בצורה אחרת, האדם לא יבין, כי זה כמו שאתה מדבר בשפה שלא מובנת לו או אפילו דוחה אותו. לכן אנחנו צריכים להיות גמישים במה שאנחנו מדברים.
אם תגיד על איחוד העם לאנשים שלומדים חכמת הקבלה, הם לא כל כך יבינו, "מה עַם? איפה אני ומה עם תיקון הה-ו-י-ה, הנשמה, העשירייה?" כלומר "מה התיקון שלי?", יש לו שאלה על תיקון עצמי. אז לקשור תיקון עצמי לתיקון האומה, איחוד האומה, זה רחוק. לכן צריכים למצוא תמיד מילים גם בגובה, גם באופן, במה שאנחנו מסבירים. אבל בסך הכול, כל מהות ההסבר שלנו, זה שאין לך שום מקור של הדבר הטוב או הדבר הרע שלא תלוי במידת החיבור או הניתוק באומה.
תלמיד: ומה אנחנו בעצם מצפים מעם ישראל כשיהיה מאוחד?
כאן ישנה בעיה גשמית ובעיה רוחנית, ששניהם איכשהו קשורים יחד זה לזה. כמו שגם בעל הסולם כתב הרבה במאמרים, הוא לא כתב על חיבור הנשמה, של חלקי הנשמה, אלא הוא כותב איך האנשים צריכים להתקרב ואיך הם צריכים לקבוע את החברה שלהם ועם איזה חוקים ואיזה יחסים. זה כאילו בין בני אדם אבל הוא מדבר על החברה הקומוניסטית, הסוציאלית למיניה. במילים כאלו אתה רואה שהוא לא רצה להעלות את זה בדרגה ולכתוב על זה כמו בין הכלים, הרצונות שמתחברים על ידי המסכים ביניהם. כך אנחנו גם כן.
אבל זה מה שחייבים עכשיו לבצע בפועל, ולהיות מוכנים ולהרגיש. והעיקר זה למצוא את שפת ההסבר, שפת ההפצה, איך אנחנו מסבירים את זה לכולם, כדי שכולם יבינו ש"זה מה שבאמת אנחנו צריכים, בזה אנחנו תלויים". באירופה, בסין, בהודו ובכל מקום שבעולם אנשים צריכים להבין אותו העיקרון, וודאי שברמות אחרות, והשפה, הגישה, העטיפה לאותו עניין חייבות להיות אחרות. תראה איזו תשתית שבורה הכין לנו הבורא כדי להתחיל לאחד את כל הכלי הזה.
תלמיד: חיבור העם צריך להתחיל מחינוך? מה צריכה להיות הפעולה הראשונה כדי להתחיל בחיבור עם ישראל היום?
לפני החינוך יש לך עוד הרבה שלבים, כי בחינוך אתה דוחף אותם לחינוך בכוח כמו שילד הולך לבית ספר כי אין לו ברירה, אימא לוקחת אותו ביד, לוקחת את התיק שלו וסוחבת אותו לכיתה והוא הולך. אם כך נוכל גם אנחנו להביא את העם, מה טוב. למה? כי צריכים להתחיל ממשהו שמחייב. הילד רוצה רק לשחק. הוא מגיע לכיתה, יושב שם כמה שעות, צריך לשמוע, לראות איזו אישה שמסבירה לו כל מיני דברים, [בזמן] שבא לו לרוץ עם הכדור. כך גם אנחנו, זה הטבע שלנו.
אז ודאי שאם זה יהיה במשהו מחויב מלמעלה, כי אין ברירה, ובמקצת זה גם יפתה את האדם, ימשוך אותו על ידי פרסים קטנים או משהו, אז ודאי שכך צריך יהיה לעשות, כי האדם הוא כמו חיה קטנה, כשמתחיל את החינוך. הוא לא מבין כלום חוץ ממה ש"טוב לי, או רע לי, וכרגע" הוא לא יכול לראות את העתיד, כמו "החכם רואה את הנולד". לכן, אנחנו צריכים לחנך כמו שאנחנו רגילים, חלק מאין ברירה, חלק מזה שנותנים לנו כל מיני פרסים בדרך, וכן הלאה, אנחנו צריכים לפתח את הדברים האלה לעם בכל מיני דרגות.
כל זה בנוי אצלנו על פי הכרחיות התיקון, ואצל העם על פי הכרת הכרחיות התיקון, שלאט לאט הם נכנסים למצבים שהם מרגישים ומבינים שהדבר הזה הוא הכרחי, שאין ברירה, שאתה לא יכול להשיג את זה על ידי שאתה תעשה מלחמה, מהפכה, תרביץ למישהו, תלחץ על משהו. זה לא יעזור, אלא כאן חייבים קודם כל להביא את האדם בהסברתנו למצב שהוא צריך להיות מתוקן פנימית, בנטיית הקשר שלו לאחרים, שזו מהפכה ממש פנימית שלו, שהוא יבין ש"אני צריך לפתוח את הלב שלי במקצת, בנטייה, לפחות להסתכל על השני שלידי, שאני לא יכול להסתכל עליו. ואפילו כשאני שמדבר אליו, והוא נמצא לידי, אני לא מסתכל עליו". לאט לאט להחדיר בו את העובדה שחיבור בינינו זה חיבור בין חלקי הנשמה, ושזה הכרחי וכולי. זו עבודה גדולה, אבל בעצם היא לא כל כך גדולה אלא אנחנו צריכים להיות מומחים בזה.
תלמיד: שמת עכשיו מדרגה מאוד גבוהה לבן אדם.
איזו?
תלמיד: תיקון פנימי, לפתוח את הלב.
לא, אלה מילים שהן דווקא דוחות, אז לא לדבר על זה. אבל כמו שבטבע כל החלקים מחוברים יחד ונמצאים בקשר כזה נניח תת קרקעי, שכולם קשורים זה לזה, כך גם כולנו, אנחנו נמצאים בשדה שכולנו קשורים בו והוא עובר דרכנו וקושר את זה לזה ואת זה לזה, את כל הדומם, צומח, חי, מדבר שעל פני כדור הארץ, ואז אנחנו צריכים רק מרצוננו לבוא לחיבור הזה ולא להיות נגדו.
והחיבור הזה עכשיו מתגלה יותר ויותר ולכן אנחנו מרגישים יותר ויותר רחוקים זה מזה, כי מתגלה דווקא החיבור. וכמה שהוא יתגלה יותר, כי עכשיו אנחנו נמצאים בזמן שכל הזמן יגלו לנו שאנחנו מחוברים, אבל אנחנו לא נרצה את החיבור, נרצה להתנזר ולהתנתק זה מזה. תראו איך עושים הפוליטיקאים שמשתמשים בכל מיני אמצעים, וכל מיני המצאות איך להתרחק ואיך לא להיות תלויים זה בזה.
עדיין בני האדם לא מבינים שההתחברות היא מחויבת מלמעלה, מצד הטבע ולא שאנחנו אומרים שהטבע זה א-לוהים, אלא הטבע הוא בכל זאת מעלינו וחייבים, לא נברח מזה. שוב נגיע למלחמה, שוב לשבירה, שוב לדברים כאלה? אלא כבר אפשר להתחיל להסביר את זה. לכן כל הקלקולים האלו שמתגלים לאנושות, כמו שבעל הסולם כותב "שאני שמח בקלקולים שמתגלים", הם כבר שלבים שאנחנו צריכים לתקן אבל עוד לא תיקנו אותם ולכן הם מתגלים בצורת קלקול. בואו ניקח אותם ונבדוק אותם, ונתחיל לראות איך אנחנו יכולים בכל זאת לכסות אותם בחיבור.
זה הכול לפנינו, מתגלה ממש בפועל, ובצורה כזאת שצריך עוד יותר לכתוב, עוד יותר להסביר. אתה יכול כבר לצאת ולדבר על זה עם בני אדם. אני גם רואה עד כמה שמדענים, פסיכולוגים, סוציולוגים, אפילו פוליטיקאים, כותבים על הדברים האלה רק בצורה כזאת שכל אחד כותב בשטח הצר שלו, אבל כותבים. זאת אומרת, העולם כבר מתקרב לקלוט את העובדה הזאת שהטבע מגלה לנו את השבירה שבינינו, ולא יעזור לנו כלום אלא להתחבר ועל ידי חיבור נתקן את כל השברים, את כל הבעיות.
שאלה: איך אנחנו בשיעורי הבוקר שבאים ללימוד צריכים להביא בחשבון את איחוד העם, את העולם?
אנחנו צריכים לשבת עם זה, כמו שבעל הסולם כותב בכל המאמרים של הדור האחרון, "שישים ריבוא נשמות", "השלום בעולם", לחשוב על התיקון הכללי. הגענו למצב שאין לנו ברירה, זה התחיל מזמן האר"י, אין לנו ברירה אנחנו חייבים לחשוב על התיקון הכללי של הנשמה הכללית. זה כבר 500 או 600 שנה שאנחנו חייבים לחשוב ולכוון לתיקון רק אליה.
תראו עד כמה כתב על כך האר"י, ואחריו כל תלמידי הבעל שם טוב, כולם כתבו לתיקון הכללי, וש"ואהבת לרעך כמוך" צריך להיות ממש מקובל בכל העולם ואנחנו חייבים לתת לזה דוגמה. אתה לא יכול להיות מכוון ל"ישראל אורייתא קב"ה" אם אתה לא מדבר על הכלי השלם.
כמו שמסביר בעל הסולם, שדווקא הבורא משתוקק לכלי הכללי, החיצון, ואנחנו כאן כראש לתיקון, זאת אומרת אם היה אפשר לתקן את הכלי בלי הראש, אז הוא היה עובר את התיקון בלי הראש, אלא את הראש צריך רק לצורך התיקון.
אם תשאל מה יהיה אחרי גמר התיקון עם הראש, בשביל מה הראש? אם כל התפקיד של הראש להביא את הכלים לגמר התיקון והראש והגוף יהיו מחוברים יחד ויתכללו זה בזה, אין ראש ואין גוף, הכול כעגול. לא כקו אלא כעיגול. הכול חוזר לעיגול.
תלמיד: אז איזו כוונה צריכה להיות לנו בהכנה לשיעור שלנו שאנחנו באים ללימוד?
שאני בשיעור הזה חושב על התיקון הכללי של העולם, כי זה טוב בעיני הבורא, ולא התיקון שלי הפרטי. אלא בשביל מה? מתוך זה שהעולם צריך להיות כולו מתוקן, כדי לעשות נחת רוח לבורא שהוא נמצא בו בכול העולם. אז אני מרגיש את עצמי מחויב לתיקון הכללי הזה, ולכן אני נמצא בשיעור ואני לומד מהשיעור איך בפעולות שלי עלי לדאוג לתיקון הכללי.
והתיקון הכללי הוא עד כמה שמתגלות לפני אפשרויות, הזדמנויות. נגיד עשינו כנס במולדובה שזה חלק אחד של הכלי העולמי שלנו, ועכשיו לפנינו החלק השני הייתי אומר החשוב יותר, קשה בהרבה, כנס באירופה, ששם יש בעיה גדולה לחבר אותם. אתה מיד מרגיש מה זה נקרא ריבוי שפות, שבירה בשפה, שבירה במנטאליות, שבירה בהיסטוריה, בכל הדברים האלה, אפילו בדת, בכל דבר, ממש מאוד מאוד קשה, בבת אחת מגיע לך כזה דבר.
הייתי מעוניין לעשות במקום זה כנס דרום אמריקאי נגיד, בשפה אחת. לא, אלא מיד אתה מגיע לזה, ואל תחשוב שזה אנחנו כאילו מבשלים את הדברים האלה, לא. זה סוג של כנס שהוא טבעי, בניתוק הטבעי ובחיבור הטבעי, אם נוכל להצליח בו, נצליח בגדול.
אנחנו צריכים ממש בחודש וחצי שיהיה לנו להשקיע בו המון. ואני ממליץ לכולם, כי זו העבודה שלנו על הכלי המשותף, הכולל, ולחשוב שזה תלוי בנו ולא באירופאים. הם שבורים, כמה שמצטרפים אלינו מצטרפים, זה כמו שצועקים אלינו מתוך הכלי השבור. כמו החברים שלנו מקבוצות אירופה שרוצים ומבינים את הצורך בתיקון, אז הם זועמים עלינו שנעזור להם. אני רואה את הכנס בבולגריה לא בשמחה ולא בהכנה ולא בהתלהבות כמו הכנס הרוסי, אבל לתיקון הכלי הוא יותר חשוב.
אחר כך אנחנו צריכים לראות מה אנחנו עושים באמריקה כי שם זאת ממש השבירה הגדולה. אני מקבל דיווחים מהקבוצות שהיו פעם קבוצות מפוארות כמו טורונטו, ניו יורק שאין ביניהם קשר והכול נשבר. החברים עוזבים ואין לנו אין לנו יד ורגל בזה, כך אני מקבל התרשמות מאנשים שנמצאים שם, וזה מכמה אנשים מכל קבוצה וקבוצה שרוצים לדבר, ורוצים לספר ואני מרגיש אותם קרובים אלי.
אז מה העבודה שלנו שם? אנחנו צריכים להתחיל לנהל את הקבוצות האמריקאיות בצורה אחרת ולהיות יותר קרובים אליהם ולחשוב מה עושים, כי זה בכל זאת השטח השלישי שלנו. חוץ מישראל זאת רוסיה, אירופה, אמריקה. בינתיים אני לא יודע איך לגשת לזה, אבל ברור שזה כלי שבור, ממש שבור בצורה יותר מודרנית בוא נגיד, לא בא בצורה טבעית אלא בצורה יותר מודרנית. נגיע לזה אחר כך. אבל צריכים לנהל אותה ממש מההתחלה.
שאלה: איך תגדיר הצלחה של כנס אירופה?
שפה אחת, מנטליות אחת, מוסיקאים שכולם מבינים זה את זה, אנשים מבינים זה את זה, רובם נמצאים בשיעורים שלנו, ממש. אני מקבל דיווחים פחות או יותר מרוב הקבוצות, אנחנו גם רואים אותם כאן, אלה אנשים שהם ממושמעים יותר, יותר מוכנים לשמירה, לחיבור. הם גם קיבלו בעצמם בעבר את שיטת החיבור, סוציאליסטית, מה שהיה ברוסיה, אבל אפילו שחינכו אותם בשקר, בכל זאת משהו נדבק עליהם, משהו נדבק. בעל הסולם כתב על זה הרבה, בכל זאת, הצורה הזאת נשארה. במיוחד בעת צרה, אותה נטייה לחיבור נשארת בהם, זה בהצלחה במלחמה, בלהתגבר על כל הקשיים. זה טבעי, זה הולך יחד עם הטבע, כמו כבשים שמתקבצים יחד, שמתחברים אם מתגלה בעיה, כך זה אצלם. לכן שם הצלחנו.
באירופה אתה תראה שזה ההיפך, עד כמה שיש איזו בעיה, כל אחד רוצה להסתגר בפינה שלו, לא מסוגל לפנות, להכיר את האחרים, לדבר איתם, לקבל מהם עזרה או משהו. תנסה אפילו להשוות בין "הלפ חבר" ברוסיה ובאירופה, כל מיני כאלה דברים, ואתה תראה, זה כלי אחר לגמרי, אבל זה עוזר לזה.
אנחנו צריכים בהכנה שלנו לכנס אירופה לעורר גם את הכלי הרוסי הזה, אני קורא לזה "רוסי" כי זה לפי השפה, ושהם יעזרו לנו, שיעזרו לנו לחבק, לארגן, לאחד איכשהו את הכלי האירופאי. אבל צריכים לעבוד על זה, זה טוב שיש לנו זמן קצר דווקא, בצורה אינטנסיבית ממש לעטוף אותם בתשומת לב.
תלמיד: אבל לתוצאה טובה של כנס אירופה, למה צריך להביא אותם?
שהם יבינו שהם מתקנים את בבל.
תלמיד: מה זה אומר?
זאת אומרת שצפון ודרום אמריקה, רוסיה ואנחנו, מתלבשים על אירופה כדי לאחד אותם מעל ההבדלים, ועד כמה שאפשר לקרב ביניהם. אנחנו צריכים להיות הדבק ביניהם. ממש כך תרגיש, שאתה שנכנס בין כל המדינות, בין כל האנשים שם, אתה צריך להיות כמו דבק, גם לזה וגם לזה, ולאחד, לחבר. הרגשה כזאת פנימית צריכה להיות בכל העולם, כי אירופה מהווה ממש את שבירת בבל.
שאלה: כשאתה מסתכל על אירופה, אתה רואה אותם כעם אחד או כהרבה עמים, אם מסתכלים על המצב המתוקן?
חלקים שונים של כלי אחד שבור. אבל חלקים שונים שהם כמו אגוזים בשק.
תלמיד: זה המצב הנוכחי.
כן.
תלמיד: אבל אם אתה מסתכל על המצב המתוקן, אירופה זה עם אחד?
לא, זה שבעים אומות. אבל הם יכולים על ידינו למצוא קשרים ביניהם. קשרים ביניהם זה שכל אומה ואומה אירופאית, אם אתה לוקח איזו אומה בצורה פיסית, אז בתוך האומה יש דומם צומח חי, וסביב האומה יש קרום כזה צר של דרגת המדבר שזה אנחנו והחברים שלנו באירופה, ובקרום הזה הם מתקשרים זה עם זה.
על אותו הקרום הם צריכים אחר כך לעבוד כדי לעשות אותו יותר ויותר עבה. כשהפרי גדל, הוא גדל כך שהפנימיות נעשית אחרת מהקליפה, וכאן אנחנו צריכים להגיע למצב שפנימיות וחיצוניות יהיו כמה שיותר קרובים זה לזה. שאנשים שהם "עמך", אנשים של מדע, של חינוך, של פוליטיקה, לא חשוב מי, שכולם יתקרבו לאט לאט לאותה דעה, שחייבים להיות מחוברים בגורל משותף, זה מה שאנחנו צריכים. אם לא, הם יגלו את זה, אבל יגלו על ידי צרות וזה יהיה הפספוס שלנו, הירידה שלנו, כי אנחנו צריכים להביא להם את השיטה הזאת של החיבור. אם לא נביא, יהיו מלחמות, בעיות. אמנם הם יתחברו, אבל בצורה מאוד לא רצויה, במשך המון זמן ועל ידי הרבה צרות.
תלמיד: מה הגורל המשותף?
הגורל המשותף הוא שאנחנו כלי אחד, אנחנו בבל. רק אנחנו, הקבוצה שנקראת "בני ברוך העולמי", אנחנו קבוצה שנקראת "ישר א-ל". וכל העולם, במיוחד החלק עליו אנחנו מדברים עכשיו שזה אירופה, אלו אותם תושבי בבל שממש נמצאים כשלושים מדינות שניסו להתחבר ביניהם בצורה אגואיסטית, הם רואים עד כמה זה גרם להם רע, והם לא יודעים איך להתחבר. אתה חושב שאין מחשבות לצאת מהחיבור הזה, להתבדל? יש בכל אחד ואחד, רק הם לא יודעים על ידי מה אפשר, כי זה חשבונות נוראיים. זה לא להתגרש במשפחה או במשהו, הם יכולים להגיע למלחמה ממש במהירות, כך שזה יוצא משליטה וגמרנו. אתה יודע איך זה במשפחה, מה קורה אם זה יוצא משליטה ומתחילים לריב.
הם מבינים את זה, הם מרגישים את זה, הם מבינים שאין ברירה, הם מבינים שאין מנוס חוץ מחיבור. כי אם לא חיבור אז לא יכולים כך להמשיך, צריכים באיזושהי צורה להרגיע את המצב, כי אלו בעיות גדולות. וכאן בדיוק צריך להיות התיקון, רבגוני, מאוד מיוחד. אבל זה הכלי האמיתי של בבל, כי אירופה שנתנה לכל העולם את הטכניקה, טכנולוגיה, שיטת המסחר, חינוך, תרבות, הכול, היא צריכה עכשיו להיות כדוגמה לחיבור. לא מן הסתם הכניסו אותם לשוק המשותף, לכל הבלגן הזה. זה מקום בשבילנו, להיכנס ולתקן.
לכן הכנס הזה, אמנם הוא בא כאילו בחיפזון, לא יודעים מה לעשות ולא דיברנו עליו קודם, אבל הכול מחושב והכול מסודר. אנחנו רק צריכים שיתוף בלב. בהתאם לזה, כל אחד מה שיש לו ועד כמה שהוא קשור לכלי האירופאי, חייב להתקשר אליהם, חייב להיות בכל מיני פעולות הדדיות, להתעוררות, מוסיקאים צריכים להתקשר לאלה שיהיו בכנס ולעזור להם במוסיקה, קריינים, מארגני עשיריות. אנחנו צריכים להתקשר לכל הקבוצות באירופה ולהשתדל להיות איתן יחד, לתמוך בהן עד כמה שאפשר. זה לא נקרא לתמוך בהן, זה נקרא להשתתף בכלי הכללי, בנשמה הכללית, בתיקונה לטובת כולם.
שאלה: כשבתהליך ההכנה לחיבור מתגלים כוחות השבירה, איך אנחנו יכולים לא להיכנע לרצון לברוח אלא דווקא לעשות את מה שנדרש מאיתנו?
זו העבודה של כל הכלי העולמי, לא לתת לכם לברוח מהמשימה אלא להיות איתכם יחד. לא שאנחנו דוחפים אתכם קדימה, אנחנו מוכנים להיות איתכם יחד בתיקון הכלי, בתיקון הקשרים, בתיקון החיבור. מעל כל השפות, מעל כל ההבדלים.
כאן צריכים גם אולי לפתח איזו טכנולוגיה, כל מה שצריך כדי לדלג על הפערים, על האי ההבנה, כי שפה זו לא שפה, שפה זה חוטי הקשר שנקרעו בינינו, זה נקרא שפה. כשאני מדבר ברוסית או בעברית עם מישהו אחר והוא לא מבין אותי, זה גם עניין של שפה, זאת אומרת הוא מבין, הוא מדבר אותה שפה כמוני, אבל הוא לא מבין אותי. כמו שאנחנו אומרים אחד לשני, "אתה לא מבין אותי". זה עניין של שפה, שזה חיבור הלבבות, חיבור המוחות במוחא וליבא. ולכן זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
ואנחנו, הכלי הכללי העולמי, מחויבים עכשיו לחייב את כל הכלים שלנו באירופה, היינו כל הקבוצות והיחידים, להתחבר ביניהם. ואנחנו איתם יחד נמצאים באותו חיבור, ממש איתם יחד. לא שהם עושים שם כנס ואנחנו בצד, אנחנו צריכים להיות באותו הכנס ממש פיסית, נפשית, בכל צורות ההשתתפות. אני רואה בזה תיקון של הכלי הכללי שלנו, שזה חשוב לכולם. חשוב לכולם. הייתי מאוד מעוניין אם אוסטרליה, אוקיאניה, דרום אמריקה, כולם היו משתתפים בכנס הזה בכמה שיכולים. ממש. כי בזה תלויה ההצלחה, שלהם ושלנו כאחד.
תלמיד: מאוסטרליה התחברו אתמול, הם הולכים לתרגם טקסטים מעברית לאנגלית. נתת דוגמה של קבוצת בלטיה או ליטא, כשמאוד רצו לעזור להם, הייתה דחייה גדולה. עכשיו אני מרגיש שמתרחש אותו דבר, כולם רוצים לעזור לאירופה אבל באירופה הקבוצות נפרדות.
אני רוצה לענות על זה. כנס זה נקרא שכולנו מחוברים יחד. הפעם אירופה צריכה להיות מוקד שסביבו כולנו מתחברים יחד. ולכן לא יכול להיות ולא יתכן שאני לא נותן לאיזו קבוצה, נגיד וילניוס שרוצה להתחבר לאירופה, או אוסטרליה שרוצה להתחבר לאירופה, ולא נותנים להם מקום. לא יכול להיות. כי זה רק מקרה שאנחנו עכשיו עושים את זה באירופה, אבל בעצם כולנו מחוברים.
אם אתם לא תחשבו על התיקון הכללי, זה כבר בעיה שלנו. אנחנו כבר בבעיה. אנחנו לא מבינים איזה חשבון עושים איתנו מלמעלה, ולכן אנחנו אחר כך נמצאים בטענה, מה קורה, למה אנחנו לא מצליחים, למה הבורא שוכח עלינו ולא נותן לנו ולא עושה ככה וככה וכן הלאה, כי אנחנו לא מבצעים אותן הפעולות שהוא מזמין. ולכן אני לא רואה כאן שיכול להיות מישהו שנמצא בצד וזה לא שלו. זה שלי. אירופה מהווה לו את כל בבל, כי אנחנו כולנו שם.
והאמת, שכולנו יוצאי אירופה. מאיפה באו אמריקאים ודרום אמריקאים וכולם? המקור שלנו, של העולם המודרני, הוא אירופה. ולכן בואו אנחנו נתחבר סביב זה.
שאלה: אמרת היום שצריך להיות דבק לכלי האירופי ושהכרחי לחשוב על החיבור ביניהם. האם כעשירייה אנחנו יכולים לסכם בינינו שכל שיעורי הבוקר שנותרו עד הכנס, נתפלל על הכלי האירופי? האם אפשר להחזיק כזאת תפילה, זה רלוונטי, זה תואם את המשימה?
בהחלט כן. לא רק בתפילה אלא בכל המעשים. מהיום והלאה אנחנו כולם כולם רק מסתכלים על אירופה. והכנס זה לא עניין של כנס, זה כינוס, שאנחנו באמת יכולים לבנות על פני אירופה השבורה. ודווקא טוב שהם שבורים, גילוי השבירה זה דבר האמיתי, ועם זה שהם לא יכולים להתחבר והם כאלו וכאלו, אנחנו כן צריכים לעזור להם, כי הם לא יכולים, הם לא יוכלו לעשות. זה שמתגלים ביניהם פערים גדולים ולא יכולים להיות יחד ולא מבינים זה את זה ויש איזה ניתוק, רפיון חושים, זה תוצאה מהשבירה. זה לא שהם אשמים, זה גילוי עוד יותר ועוד יותר של השבירה שהיא יותר עמוקה.
ולכן אנחנו צריכים לשמוח בגילוי הרשעים האלו וכמו שכותב, "שים עיניך עליהם ויהפכו לגל של עצמות". זאת אומרת שאין בזה שום עניין, אתה יכול [להיות] מחובר מעליהם דווקא על ידי גילוי הרע.
לכן אני רואה בקושי הזה שמתגלה באירופה מקום העבודה שלנו ומקום להתקדמות, ולא ש"או, זה קשה, למה הם לא מחוברים". לא, זה גילוי שצריך להיות וצריכים לעבוד על זה, וכך אנחנו בעצם צריכים לדאוג לכל דבר.
זה מה שאני מקבל מאמריקה, שכל קבוצה וקבוצה אומרת, אין לנו קבוצה, אין לנו עשיריות, אין לנו כלום. טורונטו, ניו יורק, שתי קבוצות כאלה גדולות, שבעצם רק שתיהן קיימות כמרכזים חזקים כותבים דברים כאלה. זה חוסר עבודה מצדנו. יש לנו מחלקה שצריכה לדאוג להם [ולברר] מה קורה.
אז חייבים אנחנו באמת לקחת את הדברים האלה בידיים ולעשות עם זה משהו. בקיצור ישנה עבודה ונצליח.
שאלה: האם תוכל להסביר לנו מה זה אומר לחבר את חלקי הנשמה שלנו?
לחבר את חלקי הנשמה שלנו זה נקרא שאנחנו צריכים להיות בהבנה שאנחנו נמצאים ביתר החיבור בינינו, בעשירייה אחת, ובמרכז העשירייה האחת הזאת העולמית למצוא את הבורא, כוח אחד שמייחד אותנו. זה הכול, זה כל התיקונים. אין שום הבדל בין מה שדיברנו שנים, להיום. יש לך או עשירייה אחת, שבכלל אין יותר מה-ו-י-ה, או הרבה עשיריות, תת עשיריות, תת פרצופים כאלו, שבתיקונים כאלו חלקיים אתה מכין את הכלי הכללי.
אבל עכשיו בפעם הראשונה מגיעים לפעולה ששייכת לכלי הכללי, שזה אירופה. ולכן אני קורא לכל החברים שלנו להצטרף לזה, לחשוב על זה, לעשות סדנאות, להתפלל על החיבור שאנחנו צריכים להשיג באירופה. זאת עבודה של כולנו בכל מקום בעולם.
אני בכוונה לא רציתי לדבר על זה לפני כנס מולדובה, לא לבלבל את האנשים, לא לדלל את הכוחות והריכוז, עכשיו הזמן.
שאלה: כל הכנסים שאנחנו עושים, האם הם מקום ריק או תיקון שאנחנו בונים או מייצרים כדי שהבורא יאחד את כל הכלי העולמי ויכין אותנו לכל העולם?
אנחנו בכל החיים שלנו, בכל העבודה שלנו צריכים להשתוקק לתת לבורא מקום לעבוד, לעבודת ה', לפנות מקום לעבודת ה'. זאת אומרת שאנחנו רוצים לגלות עד כמה אנחנו רוצים להתחבר ועד כמה אנחנו לא מסוגלים להתחבר. אבל לא מסוגלים להתחבר אחרי שאנחנו בעצמנו רוצים לעשות את החיבור, רואים שלא מסוגלים ואז צועקים לבורא, שמחים שיכולים לצעוק אליו, לפנות אליו, מתוך התסכול שלא מסוגלים בעצמנו ואז הוא עושה את העבודה, זה נקרא "ה' יגמור בעדי".
העיקר להמשיך, להמשיך, להמשיך, וכך "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול".
שאלה: אני חושב ששמעתי אותך מדבר לפני כמה דקות על הבעיה הבבלית המודרנית. מה זאת הבעיה הזאת של בבל המודרנית? האם זה משהו חדש או משהו שאנחנו חייבים להתייחס אליו בדרך חדשה בימינו?
הבורא ברא את היצר הרע, ונתן ליצר הרע הזה לפרוץ, וזה נעשה בבבל. התורה מספרת על זה בצורה מאוד יפה, שהיה עם אחד, דברים אחדים, היה הכול יפה וטוב, כולם חיו בשלווה ופתאום התחילו להרגיש שהם לא יכולים לסבול זה את זה. ומאז אנחנו נמצאים במצב כזה שהיצר הרע הזה, השנאה בינינו, הריחוק בינינו, דבר מלאכותי בעצם שהבורא ברא, הוא כל הזמן מתפתח.
עד מתי הוא צריך להתפתח? כל עוד אנחנו נרגיש ממש שנאה זה לזה, לא מוצדקת, ללא שום סיבה, בצורה הגרועה ביותר. מתי זה מתגלה? מתי שיהיה כמו אצל תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה מצד אחד, וכנגד זה רצו להיות באהבה ובחיבור ללא שום גבולות והבדלים ביניהם. זה מתגלה זה כנגד זה.
אנחנו עכשיו צריכים לראות את הכלי הזה האירופאי בעצם כמו הדגמה של אותה בבל שנמצאת בשבירה. מצד אחד שמבין שבחיבור ביניהם יכולים להגיע לכל מיני הצלחות, אבל הבורא לא נותן להם ולא ייתן להם, לאגואיסטים להתחבר, וייתן להם רק הכרת הרע. עכשיו בינתיים הם נמצאים בהכרת הרע מסוים, ספציפי, עדיין לא מבינים איך להגיע לחיבור, לטוב, עדיין בונים ביניהם כל מיני מחיצות, הסכמים של התרחקות, של התנתקות, של כל מיני [דברים] שהאגואיסטים שמים ביניהם.
תראו עד כמה בעולם כל היום אנחנו מייצרים כל מיני חוקים חדשים בחיים שלנו, בתוך המשפחה, בתוך החברה, בתוך המדינה, בין המדינות, בכל מיני וועדות וכל מיני ארגונים. למה? כי אנחנו לא יודעים להסתדר, חושבים שעל ידי ההסכמים למיניהם יכולים.
אז פשוט מאוד, מתגלה שבירה. אנחנו צריכים לראות את הרצף של בבל שמגיע עכשיו לאירופה. ואחר כך אנחנו נראה איך שהעולם נעשה קטן, ואנחנו נרגיש בכל העולם אותה השבירה, אותה אי הבנה וכולי. ואנחנו צריכים לראות את עצמנו בעבודה שלנו, זה הבורא נותן לנו עבודה ממש מהמרכז שלנו, אנחנו במרכז, בנקודה האמצעית, כמקשרים את כל העולם לבורא שנמצא במרכז.
בקיצור, העבודה היא מבורכת, העבודה היא של הדור האחרון. העבודה היא שבזה אנחנו חייבים ללכת ולהמשיך ואתם תראו בזה ברכה. תראו.
שאלה: היה לנו כנס מראה מדהים בצ'ילה, כנס ממש חזק. מה עלינו לעשות, למה עלינו להתחייב לקראת הכנס האירופאי הזה הקרב כדי שכל חלקי העולם יקבל את אותו כוח שהיה בכנס במולדובה
הכנס במולדובה היה מוצלח מפני שכולו היה בשפה אחת, וכמעט כולם הבינו את השפה. היו כמה ישראלים, כמה אמריקאים, אבל בעצם זו הייתה שפה אחת. זאת אומרת דילגנו על בעיית בבל, על בלל השפות. בואו נרגיש כך את עצמנו גם באירופה, שאנחנו רוצים להיות למעלה מהבדל השפות, למעלה מחוסר ההבנה בינינו.
תתכתבו, תעזרו במה שאתם יכולים לאלו שנמצאים שם. יכול להיות שתתרמו כסף כדי שאירופאים יוכלו להגיע. לא לכולם כל כך קל אפילו לשלם כרטיס בתוך אירופה, וגם להגיע לכנס ולשלם עבור הכנס.
אני לא יודע מה קורה שם. יש כאן את מארגני הכנס, את הנציגים שיכולים ולהסביר לנו מה קורה? אין, אתם רואים, זה סימן השבירה, עד כמה שלא אכפת לנו מה קורה שם, אין כאן אפילו ועדה, קבוצה, כמה אנשים שפועלים מתוך בני ברוך פתח תקווה כלפי מארגני הכנס באירופה.
תלמיד: ביום שלישי.
אני לא יודע יום שלישי, רביעי, או חמישי, אני אמרתי. אבל זו בכל זאת צריכה להיות כדאגה, איזו התחלת מחשבה על זה. אתה מבין שאתה מחפש תירוצים, כאן מדובר מתוך הלב.
שאלה: אם קבוצה ממש על סף התמוטטות ופתאום החברים עושים את המיטב, כל מה שהם יכולים כדי לעזור להצלחת הכנס בבולגריה, האם יש להם הזדמנות להתעורר רוחנית ולהתחזק?
אני חושב שזאת ההזדמנות. לקום מהשבירה אפשר רק על ידי כך שאתה מטפל בשבירה. לטפל בעצמך אתה לא יכול, ברוחניות זה לא הולך כך. אני לא יכול לתקן את עצמי. בזמן שאני מתקן, או בפעולה שאני מתקן את מישהו, אני מתקן את עצמי, ככה זה. אף אחד לא יכול האכיל את עצמו, אלא כל אחד מאכיל את האחר, ככה זה כלי הרוחני.
אף אחד לא יכול לספק לעצמו משהו, אלא רק אם כל אחד יעביר בצינור לשני. גם גלגלתא עיניים ואח"פ כשהם מתחברים זה עם זה, הם יכולים רק בצורה כזאת לספק את המילוי, את האור המתקן. האור ממלא רק בצורה כזאת, הפרצוף בעצמו לא מסוגל לעשות שום דבר. אתם קבוצה כפרצוף שבור, אם לא יבואו אליכם אחרים אתם תישארו כך.
לכן תחשבו איך אתם עוזרים לאחרים, ואתם תראו עד כמה האחרים יחשבו איך לעזור לכם. תראו את קבוצת טורונטו, קבוצה עם פוטנציאל כל כך גדול ומיוחד, אני תמיד הערכתי אתכם, ופתאום מה קורה אצלם? אני רואה גם שהקשר בין הנשים טוב יותר מהקשר שבין הגברים, מה אתכם?
נשתדל יחד. אבל שוב, הריפוי, התרופה היא, שתתחילו לעבוד על כנס אירופה. תתחילו לחשוב עליהם איך לעזור להם, במה וכן הלאה. תתקשרו אליהם, תתחילו לבצע את מה שהם רוצים, תתחילו לעזור ממש בכל דבר.
תלמיד: אתמול הייתה הכנה לכנס אירופה, השתתפו בין מאה עשרים למאה שלושים אירופאים. מה עוד חסר מבחינתך כדי שההכנה הזאת תצליח?
זה שהשתתפו הרבה חברים, לא אומר כלום. להשתתף יכולים אלפי אנשים. אני חושב שעד כמה שהם יכולים להתארגן ולהיות מחוברים ביניהם, לעבור משימות יחד למטרה אחת יעזור, אבל כל אחד שעובד על משימה משלו, אני לא יודע. מי מארגני הכנס, שיספרו לנו.
תלמיד: יש צוות באירופה שהתחיל להכין את הכנס כבר בחודש יוני. אתמול היתה ישיבה עם כל הכלי האירופאי וגם עם החברים מהכלי העולמי ומישראל כדי שכולם ייקחו תפקידים בכנס. יש גם מקום לכולם להשתתף בתוכן, בישיבות חברים, בכל חלקי הכנס. אנחנו מקבלים עזרה גם מהחברים מישראל שהציעו את עזרתם. יש לנו עכשיו הרבה ישיבות כדי באמת להתארגן לקראת סוף השבוע ולהתחיל לעבוד עם כל הצוותים.
בסדר. חוץ מדברים כאלה, איפה אלו שאחראים על המלון, על האוכל, על כל המערכות, על כל ההתארגנות סביב הכנס? אתם יכולים לשלוח לכולם רשימת האנשים שאחראיים זה על זה, וזה על זה?
תלמיד: כן, נשלח אימייל לכולם.
תתחילו לתת לנו מידע על כל דבר שקורה. אחרת אנחנו לא יודעים. תדרשו גם אנשי קשר מכל קבוצה וקבוצה. מי איש קשר מסלובקיה, מפורטוגל, מכל מקום מיהו איש הקשר שצריך לעמוד עם הארגון. תתחילו לארגן את זה באירופה לא לקראת הכנס בלבד, אלא לקראת האיחוד האמיתי שנעבוד עליו.
שאלה: דבר ראשון, כמו שאמרת "הלפ חבר" כבר מוכן לקבל את כל הבקשות מהחברים מאירופה. הכנו טופס מיוחד, הוא כבר נמצא בסביבה טובה. דבר שני, אנחנו ממש מקווים שכל קבוצת טורקיה תגיע לכנס האירופאי ומאוד מקווים שהאוטובוס יעבור דרך טורקיה ויאסוף כמה שיותר מהחברים כדי להביא אותם לבולגריה. דבר שלישי, היום בערב יש ישיבת חברים אירופאית מאוד גדולה, אנחנו מקווים שרוב החברים מאירופה ומהעולם יתחברו, ככה נוכל להעלות את חשיבות הבורא והקשר בינינו.
טוב. בסדר. מיצינו פחות או יותר את העניין נכון להיום.
תלמיד: רצינו לבקש כקבוצה שעוסקת עכשיו בהכנת הכנס, להשתמש בחלק האחרון של שיעור הבוקר מחר כדי לעשות סדנה שתכין את כל הכלי העולמי לעזור בכנס הזה.
בבקשה. איך אתם חושבים לעשות את זה? נכין קטעים ולפי זה נעשה סדנה מכאן או שאתם ביניכם? מה שתרצו נעשה. אני גם מוכן השתתף, מה שתדרשו אני אעשה. יכול להיות שתרצו אתם לבד, תחליטו ונעשה. חברים פה בישראל, תתחברו למשימה הזאת, תתחילו להוציא כל מיני פסוקים, כל מיני מקורות, ואנחנו נעשה.
מה שאני רק רוצה להגיד זה, שמה שאנחנו עכשיו מתחילים לעשות זה שלב מאוד מאוד מיוחד של התיקון. אמנם אנחנו לא כל כך מבינים בדיוק מה אנחנו עושים, אבל זה אחרת לגמרי ממה שהיה בכנסים עד כה. אנחנו עובדים על חיבור בין הקבוצות כקבוצה אחת, וזה לא עניין של כנס, אלא של כל הקבוצות יחד, לראות בזה משימה מאוד מיוחדת, רוחנית של התיקון. אז לא ניתן לדברים האלה ככה סתם להיעלם, אנחנו לא יכולים להפסיק את זה, כי זה לא תלוי בנו, אלא זה תיקון השבירה.
שאלה: אמרת שהעניין הוא לא לעזור לחברים בחיבור, אלא להשתתף. אם אנחנו מדברים פרקטית על הקשר בין העשיריות, בין הקבוצות, מה זה אומר?
מה אמרתי שכך הוא שואל? אולי כשאמרתי לא לעזור, התכוונתי להשתתף, שאני בעצמי משתתף בכל החיבורים. אבל אני יכול גם לעזור, יכול להיות שאני יכול לעזור רק בכסף, רק באיזה טקסטים, או בכל מיני דברים אחרים.
שאלה: מה ההבדל בין התיקון שאנחנו עושים כשאנחנו עושים חיבור העם לבין התיקון שאנחנו עומדים לעשות כשאנחנו מחברים את אירופה? אלה חלקים שונים בנשמה, מה ההבדל?
זאת שאלה מאוד מאוד לא פשוטה. החיבור בעם ישראל זה חיבור שמחייב אותנו מבחינת השבירה שבאותה קבוצת אברהם, והחיבור שבאירופה מחייב אותנו מבחינת השבירה בבבל כולה. אלה שתי שבירות, שבירה פנימית בישראל ושבירה חיצונה בבבל או בכל הכלי הכללי, בכל הנשמה הזאת, אלה שתי שבירות כראש וגוף.
וודאי שהשבירה הכללית שהייתה, אני לא רוצה להיכנס לזה ממעלה למטה וממטה למעלה, התחילה דווקא מהשבירה הכללית שבגוף, אחר כך מגוף, מתוך השבירה הזאת, נולד ראש, שאברהם עיצב אותו, ועכשיו אנחנו צריכים לעבוד על התיקון. אז אולי מה קודם, מה אחר כך, ודאי שקודם צריכים לתקן את הראש, אחר כך על ידי הראש מתקנים את הגוף. אנחנו עכשיו מתקנים בעצם את ה"ראש דראש" שזה ישראל, ואת "הראש הכללי" שזה כל הכלי העולמי שלנו, זה כגלגלתא עיניים ואח"פ בתוך הראש, ואחר כך צריכים לתקן בכלל את כל הכלי העולמי שלנו שזה האח"פ שדרכו אנחנו יוצאים לגוף הכללי.
בקיצור, יש בזה מדרגות, אבל אני לא הייתי מערבב את זה בשום צורה. מה שאנחנו צריכים לצאת ולסדר בעם ישראל, ובמיוחד בארץ ישראל, זה דבר מקביל, והייתי אומר שבאיזו צורה הוא קודם לתיקון אחר, החשיבות שלו היא חשיבות ראשונה. אבל זו שאלה נכונה, טובה. עוד נראה איך כל העניין הזה מתחבר ומתגלה, אלה ממש תיקונים שמתגלים עכשיו בפועל, ואני מאוד שמח שאנחנו הגענו למצב פרקטי. זה אומר שבאמת, רואים או לא רואים, אבל זה מה שהבורא מציב לפנינו.
שאלה: אנחנו מודעים היטב למצב, והרבה חברים מודעים לזה, מדברים על זה. האמת שיש הרבה קבוצות טובות, הרבה קשיים כמו שאמרת.
"לָמה לא ביקשת?" שמעת דבר כזה? אז אני שואל אותך, לָמה לא ביקשת? לָמה אתם לא פונים לאחרים כשאתם נופלים?
תלמיד: זה נכון מאוד, ובדיוק צוות הערבות התכוון השבוע להודיע על פגישת חירום שתהיה לגברים בצפון אמריקה. אנחנו נודיע על הזמן ועל המקום, אבל החברים מרגישים שזה בדיוק הזמן לעבוד ככלי אחד ולא כקבוצות וכיחידים, אלא ככלי אחד, ואנחנו רוצים לעבוד על זה למען אירופה.
יש לכם כאן קבוצה, מחלקת אנגלית הידועה, היא עוסקת בכם או לא?
תלמיד: של צוות הערבות?
יש כאן מחלקה אצלנו שנקראת "מחלקת אנגלית", היא בכלל מטפלת בכם?
תלמיד: כן, המחלקה עובדת איתנו.
אז מה קורה?
תלמיד: כנראה לקח לנו זמן להבין באמת מה קורה, מה המצב.
אז בשביל מה המחלקה הזאת, שהיא צריכה לטפל והיא לא מזהה את זה? לא רק אצלכם, אלא גם בטורונטו במקביל.
תלמיד: אני לא מדבר רק על ניו יורק, אני אומר שהתהליך היה שעבדנו על בעיות פרטניות, ופתאום הרמנו את הראש והבנו שיש בעיה כללית, כוללת, בתוך הכלי, ועל זה נעבוד למען אירופה.
אז צריך להיות ראש שמטפל בכל הדברים האלה, מזהה ומטפל, ומחבר, ומעורר, וכולי וכולי. ומה קורה?
תלמיד: אני יכול להגיד שלפחות הקבוצה שהייתה הראש בצפון אמריקה, גם לא עבדה כהלכה.
את זה אני יודע מזמן. נטפל בזה. מה אתם מתכוונים לעשות?
תלמיד: כרגע המשימה הראשונה ביום ראשון הקרוב היא פגישה של כל הגברים של צפון אמריקה, והצעד הראשון יהיה איך אנחנו מתאחדים כדי לטפל באירופה.
אם תטפלו יחד כולכם באירופה אתם בזה תתקנו את עצמכם, זה ברור שיהיה כך. בהצלחה.
שאלה: במקרה עשירייה ב' מניו יורק בונה את ישיבת החברים הקרובה, אז אולי דווקא כדאי לנצל את ההזדמנות, ולעטוף את ניו יורק.
זה עניינכם.
שאלה: הכנס הוא כנס אירופאי או כנס משותף?
הוא כנס אירופאי, שאנחנו מתחברים לכלי הזה ועושים אותו כנס עולמי. כי אירופה מהווה לנו את הכלי העולמי. אנחנו רואים את שלושים מדינות אירופה כמרכז של העולם.
תלמיד: כל הכלי העולמי, אנחנו מצטרפים כמו עוזרים או שזה כנס שלנו?
עובדים, תומכים, משתתפים מלאים, שלמים. מה ההבדל? אתה חושב שכל קבוצות אירופה יבואו לכנס? חלק מכל קבוצה וקבוצה. גם אצלנו, יכול להיות שיסעו עשרה אנשים לעבוד שם בכל מיני צורות, לעזור להם, וכל היתר לא. אבל אנחנו צריכים להשתתף כולם בלב ונפש.
תלמיד: פשוט בכנס שעבר היה מורגש שזה כנס רק לדוברי רוסית, כל היתר זה כמו אורחים.
כן, זה היה כנס כזה. ועכשיו זה כנס יותר כללי, יותר כולל, יותר עוצמתי, יותר קרוב לתיקון. לכן בו אנחנו נרגיש בעיות יותר גדולות, כי צריכה להתגלות בעיית בבל, ויחד עם זה אנחנו צריכים להשקיע יותר כוחות בלחבר בינינו, ובצורה כזאת נגיע לתוצאות.
בכנס שהיה, "כנס מולדובה", שם הייתה רק תוצאה אחת, מי שהרגיש הרגיש, מי שלא לא, שצריכה להיות רק הרגשה אחת ברורה, שעל ידי חיבור בעשירייה אני מגיע לכל התוצאות הרוחניות. חיבור בעשירייה זאת ההצלה והכניסה לרוחניות. את זה כנס מולדובה נתן לכל אחד להבין, למי שהשתתף, השתדל להשתתף בו.
עכשיו, בכנס בולגריה, אנחנו צריכים בפועל לעבוד על כל הכלי העולמי שלנו סביב הכלי האירופאי ולאחד את כולנו לעשירייה אחת, כל אחד ואחד שישתתף. אז כל הקבוצות שיהיו באיזה מקום, באוסטרליה, או בודדים שגם משתתפים, כולם רוצים להכניס את אירופה לעשירייה אחת, ולהיות בעשירייה הזאת בלב ונפש גם בכוח שלנו. זה הכול.
תלמיד: לא ברור איך לעשות זאת כפעולה משותפת ולא כמו עוזרים.
כתוב "הכול במחשבה יתבררו". אני לא מבין מה כל כך הבעיה אם אתה יושב בזמן הכנס בפתח תקווה ואתה חושב שאתה עובד על החיבור בין כל הכלי העולמי. זה תלוי בפסוקים, במה שאנחנו מדברים. זה חייב להיות מאוד מכוון נכון, אבל אנחנו מתחילים בזה. ואני שמח שכבר נתנו לנו את הכיוון הזה, ההכוונה הזאת מלמעלה, כי אנחנו באמת מתחילים לגשש, להרגיש, למשש במשהו ששייך לתיקון הנשמה.
החלקים האלה שלא יכולים להתחבר, שנדחים כמו קטבים של המגנט, ואתה מנסה ומנסה לחבר ביניהם, איזה כוח אתה צריך להפעיל כדי לחבר שני קטבים זהים, דומים. איזה כוחות אתה צריך לזה? אז בהתאם לזה אתה תבדוק נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, אתה תרגיש איך אתה עובד נגד זה. כך זה עובד. זה ממש מוחשי.
תלמיד: מה התוצאה הטובה של הכנס, לְמה אתה מצפה?
תוצאה טובה מהכנס שאנחנו נרגיש גם שבירה וגם תיקון חלקי וודאי, קטן, אבל התיקון הקטן הזה יעזור לנו לראות יותר את השבירה. ואז אנחנו נתחיל אחרי זה להיות יותר קשורים בינינו, ופרט וכלל, עשירייה פרטית ועשירייה יותר כללית והעשירייה הכללית כולה שזו נשמת אדם הראשון כולם נתחיל לעבוד בהרמוניה, בהדדיות.
שאלה: בנוגע לצוות שדואג כאן לאירופה, אנחנו רואים צורך בזה שאותו הצוות שמטפל באירופה נקים איזו עשירייה חדשה בינינו שנשב יחד בשיעורי הבוקר והקורדינטורים של הארצות השונות באירופה תפנו אלינו אל הצוות המארגן ותגידו לנו שאתם מרגישים את הצורך שנשב ביחד, שנהיה כעשירייה כדי להכין את הכנס הזה.
בבקשה לפנות אלינו כי אין טעם שאנחנו נשב חמישה אנשים, כל מי שמרגיש שהוא בוער לנושא בבקשה שיצטרף אלינו.
תנסו. אני לא רוצה לקרר אתכם, אבל אני עדיין לא מרגיש את הקשר ביניכם לאירופה. אלו שבאו לכאן מאירופה, אני לא מרגיש שיש לכם קשר לאירופה. אני לא מרגיש שאתם נמצאים ממש איתם [בקשר בלב]. כמו הקורדינטורים של טורקיה שהראש שלהם כל הזמן שם בטורקיה, איך לעשות, להדפיס ספרים, לחמם את האנשים ולעשות כל מיני דברים. הם נמצאים עם הלב שלהם שם. ואצלכם אני לא מרגיש את זה. תנסו. יכול להיות שהכנס הזה יארגן אתכם ותהיה לנו כאן באמת קבוצה שמטפלת בכללות אירופה כולה. אני אשמח, אבל עדיין לא גיליתי זאת.
תלמיד: זה נכון, אבל תמיד יש לזה שני צדדים, אם באמת יש כזאת קבוצה כאן שמטפלת באירופה, היא צריכה להיות גם מוכרת על ידי המארגנים מהצד באירופה.
תנסו, אני לא יודע איך לארגן ולעשות את זה. בשבילי אירופה זה שני מארגנים. אני אישית לא יודע, אולי יש עוד אנשים שנמצאים שם או כאן והם עושים משהו אבל מהם אני מקבל דיווח. אני אשמח אם יהיה גוש. כמו שאני אשמח שיהיה גוף חזק וגדול שמטפל באמריקה, בכל הקבוצות האמריקאיות ובכל הבודדים שבצפון אמריקה. אין. תראה מה שקורה בשתי הקבוצות הגדולות, אין לנו.
המחלקה האנגלית הזו לא עובדת. למה קורה כך? אני לא יודע. זאת בעיה, זה הכול תלוי בנתיב הלב של האדם. אני אומר לך, תראה מה קורה עם הטורקים. עם הרוסים זה ברור כי יש המון אנשים שנמצאים בהתקשרות, בהתכתבות וכן הלאה.
שאלה: קודם כל החברים האלה שהגיעו מאירופה הם דוגמה לחברים שמאז שהם איתנו הלב שלהם כל הזמן באירופה והם לא דואגים רק למדינה שלהם, הם תמיד דאגו לכל אירופה.
השאלה האם זה נכון שצוות כזה שמתעסק ורוצה לטפל באירופה, יהיה כעשירייה או שכל אחד יהיה בעשירייה שלו, אבל נתאחד כצוות מיוחד לטיפול באירופה?
אני הייתי רוצה שכולם יהיו כך, לא רק הם. כי אנחנו מתקרבים למצב שכל פרט ופרט עד כמה שמתגלה השבירה, אתה צריך לקחת בחשבון את הקבוצות האחרות, החלקים האחרים שמתגלים, ואתה מגלה ודאי מיום ליום את חוסר הקשר בין כולם, ואז אתה צריך לדעת עם מי אתה מתקשר. כמו שעכשיו לפני הכנס, עם מי אני מתקשר, מי הם מארגני הכנס? מי אחראי על זה ועל זה? לא ידוע כלום וכן הלאה. אצלי זו כתובת רק של מארגנת אחת.
זה לא מצב בריא. אז נקווה שאנחנו נהיה מקושרים כך שלא תהיה אצלנו עשירייה לאירופה, עשירייה לאמריקה, עשירייה לרוסיה וכן הלאה, אלא כולנו נהיה תלויים בזה. אבל שוב, אני לא רוצה לקבוע.
שאלה: מה אנחנו באמת צריכים להשיג בכנס הזה באירופה?
אנחנו צריכים להשיג חיבור בין הקבוצות באירופה ובין היחידים באירופה על ידי תמיכה של קבוצות מכל העולם. כי אירופה היא לא איזו קבוצה אחת אתנית או שפה אחת, אלא זה אוסף. ולכן זה טוב אם כל יתר הקבוצות שבעולם והיחידים מתחברים אליהם, ואנחנו כולנו חושבים על החיבור.
מה אנחנו רוצים להשיג? רוצים להשיג דבר אחד, שאנחנו נרגיש לפחות את אירופה, לא את כולם יחד, אלא את אירופה, שאנחנו נרגיש אותה כעשירייה אחת, קבוצה אחת. אבל בצורה כזאת ברורה, בוערת, מחוברת, שמחה, בוכה, שנמצאת ממש בחיבור הפנימי. זה מה שאנחנו רוצים להשיג.
זה יהיה תיקון גדול מאוד, מזה כולנו כבר עולים לשלב מהותי אחר לגמרי, באמת לתיקון של בבל, לתיקון של נשמת אדם הראשון. אז אנחנו מתאימים את עצמנו יותר נכון להיסטוריה והתפתחות העולם. אנחנו אז משיגים, מצטרפים להתפתחות העולם הגשמי בהתפתחות שלנו הפנימית הרוחנית. זה מאוד חשוב. זה ייתן לנו קפיצה בכל ההשגה וההבנה שלנו בעבודה פנימית.
שאלה: קודם כל אני רוצה להודות על כנס מולדובה, היה כנס מדהים, ומה שעזר להרבה אנשים להפוך את הכנס למדהים, זה קודם כל שעשו הכנות מקדימות.
אני הייתי עם חלק מקבוצת רומניה. היו שם תלמידים חדשים מהקמפוס. אתה מוביל אותנו לכיוון של חיבור בין העשיריות, בין הקבוצות, וזו מגמה שאצל חלק מהאנשים מורגשת הרבה זמן וזה רצוי מאד.
היו חבר'ה מצ'ילה. היו חבר'ה מאלסקה, כמה בודדים מארצות הברית. לפי דעתי חסרה נציגות מכל הקבוצות, אפילו מאירופה. ברור שלא יבואו כל הקבוצות כי זאת הוצאה גדולה ויש כנס אירופאי, אני בטוח שיהיה אדיר. הייתי רוצה להמליץ לפחות שיהיו נציגים. חסרו ממערב אירופה, מאיטליה היו כמה חברים בודדים, מספרד היה חסר, אני חושב שזו קבוצה חזקה מאד. חסרו מגרמניה קצת יותר חברים.
אתה אומר כך, אם אנחנו נשתדל לעורר אנשים אפילו נציגים כאנשים בודדים, אפילו שלא מאירופה, לבוא לכנס זה ייתן התחממות והתחברות לאירופאים גם כן.
תלמיד: זה יעזור לנו לחבר בין הקובצות, בין העשיריות. מניו יורק חסרו. הייתה גברת נהדרת שעוקבת אחריך בכל הכנסים, והיא הייתה מלהיבה.
מכנס לכנס הייתה מגיעה, גם עכשיו היא הגיעה.
תלמיד: היא נהדרת, אני חושב שהיא הייתה נציגה של ניו יורק וחבל שלא היו גברים מניו יורק, אפילו בודדים. שמתי לב שזה נותן התפעלות אדירה. בכל ערב הכרתי לחברים החדשים מהקבוצה מרומניה, אנשים מרוסיה, מעשירייה אחת, או מסנטיאגו, ישבו איתם עד אמצע הלילה בקושי התעוררו בבוקר מרוב התלהבות, והייתה התפעלות אדירה. אני חושב שזה יכול לעזור לנו לחבר את הכלי, וזאת עבודה משותפת שלנו.
בבקשה.
תלמיד: בסוף, כמו שהעברת לנו באחד השיעורים, הבורא יתחיל לעבוד איתנו ויראה לנו את השכר. קיבלנו את העונש כביכול, נתנו עבודה למחלקת הרופאים שם שטיפלה בהמון אנשים בסוף הכנס וזה היה מדהים, אנחנו מתאוששים מזה.
אבל הכי חשוב, ההתרשמויות היו אדירות, ואני סמוך ובטוח שכנס בולגריה יעלה על הכנס הזה בהרבה, ומקווה לראות גם מהכלי הרוסי נציגות יותר נכבדה, כדי שבאמת נממש את החיבור בין כל העשיריות, בין הקובצות, ולא יהיו לנו תופעות של נפילות בגלל שקבוצות מתבודדות בתוך עצמן, ואנחנו צריכים להתקדם לכיוון התיקון הכללי כמו שאתה מכוון אותנו. אז תודה רבה.
תודה, לחיים.
אני חושב שמה שאמרת ודאי צריכים לממש חלק מהדברים. להזמין נציגים גם מקבוצות אחרות שיהיו כנציגים בכנס האירופאי, זה נכון. עכשיו כשיצאה איזו תקלה במצב הבריאותי בכנס.
אחרי הכול אנחנו צריכים להגיד שהבורא סידר. פעם הוא עושה לנו שריפה, פעם עושה לנו הצפה, ועוד כל מיני כאלה דברים. אני מסתכל על זה שחייבים לקבל את זה כמלמעלה. ודאי שצריכים לחפש גם את הסיבה הגשמית ולטפל בה, אבל בסופו של דבר "אין עוד מלבדו" וכך צריך להיות. ולכן אני שמח שבצורה כזאת, לא כל כך מכובדת, יוצאות הקליפות.
תלמיד: יש משפט שאומר בעל הסולם, "שמח אני שנבראתי בדור שכזה". אני רק עכשיו מתחיל להבין למה הוא שמח.
אתה מתחיל לנגוע בכלי. אתם עוד לא יודעים מה זה לנגוע בכל הכלי העולמי, להרגיש את הרשת הזאת, הרקמה, שהכלי הזה נמצא, ועד כמה זה נמצא בידיים אתה יכול להתחיל להניע אותו.
תלמיד: אני זוכר שלושה, עשרה אנשים. גם בתקופה שלך שבעה אנשים הבאת לשם. זה מדהים. אנחנו פה עשרים, עשרים וחמש שנה? פתאום תראה מה קורה פה. אנחנו מתחילים לדבר על ניו יורק, רוסיה.
אנחנו משתדלים לפעול, אבל ודאי שלא אנחנו מביאים.
תלמיד: זה מדהים, זה מיליונים. בהתחלת השיעור אמרת שאנשים יראו שאין להם ברירה והם צריכים להתעסק בצרכים של אחרים, ולא בשל עצמם. אתה רואה את זה קורה? אני לא רואה.
הבורא מסדר לנו כך את הדברים בעולם כולו. כתוב, "לכו ותתפרנסו זה מזה". זו התכללות. מה קורה בעולם? מה פתאום סין, אמריקה, כל מיני צעקות, מורידים מיסים, מחרימים, זה הכול תיקוני הכלים. רק נותנים לך עבודה בעיניים שאתה צריך את הדולרים. אחר כך מפילים את הדולרים האלה.
אתה יכול לאכול עשר ארוחות? אז יושב לך בבנק, בסדר, שתחשוב שזה שלך. אבל בצורה כזאת, "לכו ותתפרנסו זה מזה", הבורא מקשר כבר את האנשים עד שהם יגיעו להכרחיות להתחבר בצורה הפנימית. אבל זה תיקון. אוי, אם היום העולם לא היה מחובר על ידי כל מיני מערכות פיננסיות, פוליטיות, מה היה? צריכים לשמוח מזה שישנם קשרים כאלה. זה כבר תיקון.
תלמיד: כשאני לומד פה, באמת החברה והחבר'ה, מסכים בכל העולם. וכשאני יוצא מפה והולך לשגרה שלי, אני אומר לעצמי, ממש גועל נפש. ואז אני נזכר במילים שלך, ואתה אומר זה גורם לתיקון. אני אישית, בעיניים שלי, רואה שנהיה גרוע יותר ויותר, האגואיסטיות עולה.
הכול תיקונים.
תלמיד: זה תיקון?
כן, אבל בדרך לא רצויה, לא בעיני האדם ולא בעיני ה'.
תלמיד: איך אתה רואה את ההתקדמות שאנשים ישתנו בארץ?
דרך הרע.
תלמיד: דרך הרע?
זה נקרא דרך ייסורים, כן. עד שאתה תבוא ותראה להם את דרך האור.
תלמיד: הבעיה שהם לא רוצים לראות. אני מדבר על זה, הם לא רוצים לשמוע.
ישמעו, ישמעו, לאט, לאט. העיקר שאתה לא תתייאש, אלא תהיה יחד עם הבורא ולא תקלל למה הוא שם לפניך את המצבים האלה. זה יבוא.
שאלה: האם בכלל ואיך להתייחס לתופעה הזו, שבה הבורא הציף את אירופה במהגרים. זאת אומרת שלאירופה יש דבר משותף, הומוגני, שזה המהגרים.
כן. אירופה נעשית היום ממש בבל, עם המהגרים מאפריקה וממזרח התיכון ומזרח הרחוק אפילו, מפקיסטאן, מאיפה שמגיעים שם. זו בבל בהתגלותה. כל יתר המדינות זה כמו פרברי אירופה מבחינה זו.
שאלה: אנחנו רואים שאירופה יותר מאורגנת מבחינת הפצה, וחסר איזה קשר יותר חברתי, ישיר עם ישראל, שיהיה יותר קשר בין הקבוצות. אני חושב שאנחנו צריכים יותר להתמקד באיחוד אירופה ופחות אולי בהפצה. מה אתה חושב על זה, איך אתה רואה את זה?
ודאי שהכי חשוב לנו זה החיבור בין כל החברים שלנו באירופה, לעומת הפצת שיטת התיקון לאירופאים עצמם. אנחנו צריכים קודם כל לחזק כל קבוצה, וקשר בין הקבוצות שלנו באירופה, זאת המשימה העיקרית. וזה מה שאנחנו רוצים להשיג בכנס הזה, קשר בין כל הקבוצות ובכל קבוצה וקבוצה בתוך כל מדינה ומדינה. זאת אומרת כל בני ברוך בכל מדינה, וכל קבוצות בני ברוך שבאירופה, אנחנו רוצים לקשור אותם יחד בצורה כזאת שהם יבינו, שרק בקשר ביניהם הם מתקדמים ברוחניות, מצליחים.
תלמיד: אם כך למה אנחנו מאורגנים דרך ההפצה בעצם? אנחנו מאורגנים יותר כמפעל בקשר שלנו לישראל, ויש בזה איזו הרגשה די קרה, חסר קשר יותר חברתי עם ישראל.
נכון אתה צודק שיש שני צינורות קשר בינינו, בין כל קבוצה וקבוצה, בין כל הקבוצות שזה צינור של הפצה, עבודה משותפת, וצינור של חיבור הלבבות, זה נכון. צינור רוחני וצינור גשמי, אתה צודק. אז נצטרך בכלל לדאוג לשתי צורות הקשר האלו. אני לא חושב שאנחנו צריכים להזניח זה על חשבון זה. וההפצה שלנו היא מאוד חשובה והיא צריכה להמשיך, להימשך. אבל העיקר וזה הדגש בכנס הזה, זה החיבור של כל הקבוצות לקבוצה, היינו ללב אחד.
שאלה: בכל הכנסים ובכלל בכל האירועים שלנו אנחנו תמיד מדברים על חיבור. אבל כשדיברנו על הכנס במולדובה, אז אתה עד כדי כך הגדלת את נקודת החיבור, כשהצבת בפנינו משימה מאוד קונקרטית, גילוי הבורא בתוך העשירייה. וכל ההיגיון סביב הכנס היה בנוי בצורה כזאת, להביא אותנו לאותו הגילוי.
עכשיו כשאנחנו מדברים על הכנס באירופה, אנחנו מדברים על דברים קצת יותר כלליים. אבל כשאנחנו מדברים על הכנס בערבה, או על הכנס במולדובה, יש משהו מאוד מוגדר, "גילוי הבורא בעשירייה". אני חושב שזה נותן לאנשים איזו אנרגיה וכוח מיוחד להתחבר. אולי אנחנו יכולים איכשהו להתקדם בכיוון הזה, או שאי אפשר לדבר כך עם קבוצות אירופה, כל כך לחדד את משימת הכנס?
אני לא חושב שקבוצות אירופה, כל קבוצה וקבוצה או כל אחד ואחד שנמצא באירופה הוא רחוק מהמשימה הזאת, מהתיקון, מגילוי הבורא, יותר מהרוסים או הישראלים או האמריקאים. אלא שעוד לא התחלנו לדבר על זה, אנחנו עוד לא התחלנו ללמוד את שיעורי הכנס, אתה קצת מקדים את הזמן.
מה שאתם הרגשתם במשך כנס מולדובה, מה הרגשתם? התקרבות הבורא אליכם לפי המאמצים שלכם לחיבור. אם אנחנו נעשה את זה באירופה, מאמצים כאלו כמו שעשינו במולדובה על פני אותם ההבדלים, אתם תרגישו הרבה יותר מזה, הבורא יתגלה בצורה אחרת לגמרי. כי אתם בונים את הבורא, זה כוח החיבור, "אתם עשיתם אותי", כמו שהוא אומר. ועל פני התנאים שהוא נותן לנו בכנס הזה, אנחנו יכולים להגיע ממש לגילוי עוצמתי הרבה יותר. לכן זה ללא ספק, אנחנו עוד נדבר על זה, לא למדנו אף שיעור מהכנס, זה מיד אחרי איטליה, בעוד שבוע אנחנו נתחיל לעשות את זה.
השבוע אנחנו נעבור קצת על החומר של איטליה. בסוף שבוע הבא בעזרת ה' אנחנו נעבור כנס באיטליה, ומתוך זה נקפוץ אחר כך להכנה לכנס של בולגריה. ונקווה ששם כבר נעבוד ונשיג ממש חיבור בינינו בעוצמה כזאת, כבר לא בצורת "נפש" שמתגלה איזו הארה קטנה וכולם שמחים וחושבים שזה רק מצב רוח. זה לא מצב רוח, זה כבר גילוי מבפנים שמחבר, שמביא אותנו למשהו. כן, זה יהיה, זה יהיה.
שאלה: בעניין החיבור בין הקבוצות השונות עם חברים שונים, מסולט לייק סיטי, מלוס אנג'לס, איך אנחנו יכולים לדרוש מבני ברוך שיתנו קורדינאטורים, שיעזרו לנו במשימה הזאת של החיבור?
אני לא יודע, זאת הבעיה שלכם, אני לא נכנס לזה. אני רק מעורר את העניין ואומר שאם פונות אליי קבוצות אחרי שהן עוברות דרך משבר כזה, ויש לנו נגיד את אותה מחלקת אנגלית שאני לא מפסיק לדבר עליה, כי אני מקבל כאלו סימנים מארצות הברית, שזה ממש ללא טיפול, אז בשביל מה המחלקה קיימת? זאת אומרת, צריכים טיפול בזה. צריכים טיפול במחלקה שהיא תטפל בקבוצות. ואני לא רואה שזה משתנה מפעם לפעם. ולכן, אותו דבר יכול להיות לנו.
אם לא יהיה טיפול קבוע, ממש בלתי פוסק בכל קבוצה וקבוצה, אז כולם יפלו, אין לנו ברירה. אז יש כנראה איזה טיפול בדרום אמריקה, או יכול להיות שבדרום אמריקה זה אותו דבר, רק הם לא כותבים לי, אני לא יודע. אתם מבינים, טיפול חייב להיות, אנחנו חייבים להיות אחראים.
זה לא צריך להיות דווקא כאן, יכולה להיות קבוצה שהיא מטפלת בקבוצה אחרת. נגיד לא קבוצה, אלא כמה אנשים שאחראים על צפון אמריקה, דרום אמריקה, הם יכולים להיות אפילו בכמה ארצות, שהם רק קשורים ביניהם ומטפלים. זה לא חייב להיות פיזית מכאן. יכול להיות, אני לא יודע, אני לא שייך לזה, לכן קשה לי להגיד. אני רק אומר, שמיום ליום האחריות שלנו והגורל שלנו יותר ויותר תלויים בקבוצות, ובקשר בין הקבוצות.
ואני מבין שאתם שומעים, מחכים כבר לסוף השיעור, או למה אני לא יודע, היום זה לפול ולחומוס. אבל אני אומר לכם שהעתיד שלכם תלוי בזה. יש עניין לשבת כאן שלוש שעות כמו שישבתם, ויש עניין מה התוצאה מזה בחיבור. שאם אתם מזניחים את זה, אז לא תראו סימן יפה.
שאלה: בנוגע לקשר בין החברים בצפון אמריקה, תקופה ארוכה היו חברים גדולים שדאגו לנו, אבל מסיבה כלשהיא, עכשיו עם הדרישה החדשה הזאת, יש איזו שבירה בינינו. אז אנחנו מנסים לברר, איך אנחנו יחד יכולים להתחבר סביב מה שאתה מבקש?
אני אגיד לכם מה עוד הבעיה, ישנם שלבים שאנחנו מתקדמים מבחינת הידע, תרגומים, התארגנות מסוימת, ואז האנשים שמטפלים בכם הם מסוגלים. ישנה תקופה אחרת מתקדמת יותר, שאנחנו מתקדמים בהתקשרות בינינו, שזה כבר לא תלוי בידע, בתרגומים ובמאמרים, אלא בהתקשרות בינינו.
והאנשים האלו שקודם טיפלו בנו עכשיו לא מתאימים, פשוט לא מתאימים לחבר בין אנשים. זה תלוי בהם, יש אנשים שמתאימים לזה ויש אנשים שלא מתאימים. אז צריכים לראות, אולי לכן מה שקורה לכם, זה שאותה קבוצה שיכולה לטפל בכל מיני דברים סדרתיים קודמים, כלפיי חיבור לא יכולה. ואתם נכנסתם כבר למצב שהחיבור ביניכם הוא הקובע את ההתקדמות. ולכן יש איזו הזנחה, הם אפילו לא אשמים, הם בנויים בצורה כזאת אחרת, זהו.
גם במשך הזמן אנשים שנמצאים באותה עבודה אז יש להם איזו גאווה, התנשאות, יש איזה ניתוק, יש איזה קושי לעשות ביקורת על מה שהם עושים, יש ויש.
שאלה: דיברתי עם כמה חברים מאיטליה, גרמניה, צרפת, אנגליה, ויש שתי דעות. הראשונה, בנוגע להכנה לכנס מה שחבר אמר, אני משתתף בפרויקטים בהפצה, אני אגיע לכנס ובעיקרון בזה ההשתתפות שלי, בזה זה מסתכם, או נגיד אני חי שם באיטליה, בגרמניה, בתורכיה, לא חשוב איפה, אני צריך להתכלל בכל הפעילויות כולל החברתיות כמו שיש היום בערב ישיבת חברים וגם לראות בזה את ההשתתפות שלי.
אני לא רואה את ההשתתפות שלך בזה, תסלח לי, ההשתתפות היא במה, שאתה עוסק בהפצה? זו השתתפות מקצועית, זו לא השתתפות בחיבור, על מה יש כאן לדבר בכלל, אני לא שמעתי שאתה שואל משהו, שאתה מגיע לכנס ויש לך קשר עם כמה אנשים מהכנס בחיבור מקצועי. נניח אתה מתרגם או אתה משהו עושה, איזה דברים טכניים או ספרים או משהו, בזה אתה משתתף? זה נקרא השתתפות? על מה מדובר בכלל? אתה בא לכנס כדי להתחבר לב בלב ראש בראש, אם אין לך את זה אל תבוא. אתה צריך להיות מוכן לזה, אנחנו נטפל בזה ונקווה שאנשים יבואו בהכנה כזאת אבל אם אתה אחרי כל הכנסים שעברת מדבר על החיבור שיש לך איתם קשר בהפצה או במשהו ובגלל זה אתה בא ולזה אתה מתחבר אל תבוא, אנחנו לא צריכים את זה, אנחנו צריכים לבבות "כי כל לבבות דורש ה'".
שאלה: אני חושב שאחרי כנס מולדובה יותר ויותר חברים מבינים שתיקון של הראש זה חיבור בין חלקי הנשמות לנשמה אחת. אולי כדאי גם ככה לקרוא לכנס בולגריה שיהיה ברור שבאים לא גופים ולא קבוצות אלא חלקי נשמות שרוצים להתחבר לנשמה אחת.
אנחנו נעבור את זה עוד חודשיים, אנחנו נעבור על כל החומרים, אני מקווה שבכל זאת אנשים ישתתפו יותר. ועוד נחדד את הדבר הזה. רק בכל זאת אני מתפלא מהשאלה הזאת, אולי אני לא הבנתי אותה.
תלמיד: הוא דיבר מתוך השיחות שלו עם החברים באירופה שהוא מזהה שתי מגמות והוא סיפר לך על שתי מגמות שמתוך ההכרות שלו עם חברים באירופה. שיש מגמה של אחד שבא כמפיץ, זה התפקיד שלו ויש את החברים שמדברים יותר על החיבור כמו שהחבר העלה, הוא רק פרס את זה בפניך.
דיברנו על זה קודם גם שיש לנו התקשרות עניינית במישור העולם הזה, איך להיות מחוברים, איך להאכיל אנשים, להשכיב אותם לישון, לעשות כל מיני דברים בהפצה, בחיצוניות וכן הלאה אבל בעצם אנחנו באים כדי לחבר את עצמנו לעשירייה אחת. אם נשתדל לכיוון הזה לדחוף את עצמנו נגלה יותר את הכוח העליון.
נתחיל להרגיש אותו לא בזה שיש לנו מצב רוח כי לך תדע מאיפה המצב רוח, אני שואל אותך, אתה השתתפת יפה, הכול יפה, הכול טוב, כל אחד משפיע על אחרים, אתה יכול לקבל את זה בזה שאתה תצא לאיזה תהלוכה ברחוב. אנחנו רוצים שיתגלה כוח החיבור, כוח החיבור בצורה ברורה, גלויה, זה נקרא גילוי הבורא לנברא, מאיפה אנחנו עושים את זה?
לכן כתוב "אתם עשיתם אותי", מה זה עשיתם אותי? אתם בניתם חיבור בצורה כזאת שהכוח הזה יכול להתגלות, לכן אנחנו בונים אותו רק מתוך לחץ בינינו שאנחנו מתחברים בכוח הוא יכול להופיע הכוח הזה וזה נקרא גילוי הבורא, רק בצורה כזאת. לכן זו הזדמנות גדולה עכשיו בכנס הזה.
תלמיד: אני מנסה להבין על מה אתה מדבר בין החיבור הרוחני למעבר הגשמי, בין השורש לענף.
איזה ענף?
תלמיד: הענף הגשמי, שהחברים מנסים לארגן כנס.
זה הכול גם שטח להשקעה, ליגיעה.
שאלה: האם הביטוי בענף של הקשר שנעשה בין חלקי קבוצות, בין אנשים בקבוצות שונות ברחבי אירופה נגיד, בין אירופה לרוסיה צריך להתבטא גם ביום יום במפגשים שהם עושים בעשיריות, בהצטרפויות שונות?
כן. אתה נותן יגיעה, עד כמה שליגיעה הזאת אתה מצרף כוונה נכונה פחות או יותר, כל אחד לפי יכולתו, זה בכל זאת מצטרף, הכול מצטרף, כאן זה עניין של הצטרפות, התחברות. אתם צריכים להזמין איזה עובד בנק נגיד אז הוא יגיד לכם מה החשיבות של הפרוטה, "כל פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול". בנקאים יודעים, הם מוסיפים לך, אתה אפילו לא מזהה את זה, עוד 10 אגורות ואתה לא שם לב, אפילו אגורה אחת. אתה יודע מה יש להם, כמה מיליארדים יש להם מזה? העניין של הצטברות. ואותו החוק ברוחניות כי כל אחד מאיתנו זו אותה הפרוטה שעוד ועוד מצרפת את עצמה לחשבון גדול.
(סוף השיעור)
-
שמואל א', פרק י"ז↩
-
"וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה." (בראשית פרק טו פסוק ח')↩
-
ו"ַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה." (בראשית פרק טו פסוק יג')↩
-
"ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים"." (בעל הסולם, "ששים רבוא נשמות")↩