סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר _2023-05-29- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", עמ' 395
אותיות כ"ה – כ"ט
קריין: מאמר "הערבות", כתבי בעל סולם, עמ' 395, אות כ"ה.
אות כ"ה
"עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם "מתן תורה", אות ט"ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה.
ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה. ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת. ואח"כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה, עש"ה.
אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?"
אות כ"ו
"ותדע, שהדברים האלה מגולים בעליל לכל משכיל, בהזמנה ההיא, ששלח הקב"ה לישראל, ע"י משה רבינו, קודם קבלת התורה, כמ"ש (יתרו, י"ט פסוק ה'): "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש. אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל. ויבא משה, ויקרא לזקני העם, וישם לפניהם את כל הדברים האלה, אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדיו, ויאמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה. וישב משה את דברי העם אל ה'". ע"כ.
והנה לכאורה, הדברים אינם מותאמים לתפקידם. כי השכל מחייב, באם אחד מציע לחבירו, איזו עבודה לעשות, ורצה לשמוע הסכמתו, הריהו צריך לבאר לו דוגמה ומעין של תוכן העבודה ההיא. וגם שכרה. אשר אז נמצא מקום להמקבל, לעיין בה, אם למאן אם להסכים.
וכאן, בב' מקראות האלו, אין אנו מוצאים לכאורה, לא שום דוגמא של העבודה, ולא שום שכר חלף העבודה. כי אומר: "אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". ואינו מפרש לנו, לא את הקול, ולא את הברית, על מה שיחולו. אח"כ אומר: "והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ". שאינו מוכח מתוכו, אם הוא מצוה עלינו. דהיינו, להתאמץ להיות סגולה מכל העמים, או הוא הבטחה טובה אלינו.
גם יש להבין, הקשר שיש כאן לסיום הכתוב "כי לי כל הארץ". אשר ג' התרגומים: אונקלוס, ויונתן בן עוזיאל, והירושלמי, נדחקים כאן לתקן את הכתוב הזה. וכל המפורשים: רש"י ורמב"ן וכו'.
והאבן עזרא מביא בשם ר' מרינוס, אשר "כי" הזה הוראתו אע"פ. ויפרש: "והיתם לי סגולה מכל העמים, אע"פ שלי כל הארץ". ולזה נוטה גם דעתו עצמו, עש"ה.
אולם פירושו זה, אינו מותאם עם חז"ל, שאמרו "כי" משמש בארבע לשונות: או, דלמא, אלא, דהא. והוא עוד מוסיף לשון חמישי: אעפ"י. ואח"כ מסיים הכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". וגם כאן אינו מוכח מתוכו, אם הוא מצוה, וחובה להתאמץ בדבר זה, או הוא הבטחה טובה.
גם מלות הללו "ממלכת כהנים", אין לו פירוש, ואין לו חבר בכל התנ"ך. ובעיקר צריך להגדיר כאן, על כל פנים, איזה הבחן, בין "ממלכת כהנים" ובין "גוי קדוש". שהרי, לפי המשמעות הרגילה של כהונה, הרי זו בחינה אחת עם קדושה. וממילא מובן, שממלכת, שכולה כהנים, הרי זה גוי קדוש. ואם כן, המלות "גוי קדוש" מיותרים."
.
שאלה: מה זה "לשמוע בקול ה'" ו"לשמוע את בריתו"?
נראה בהמשך, אולי הוא יסביר לנו קצת יותר. נקרא וניכנס קצת יותר פנימה.
אות כ"ז
"אולם, על פי כל אותם הדברים, שביארנו מראש המאמר עד כאן, מתבארים הכתובים על מתכונתם, כתפקידם הראוי להיות לדמות משא ומתן של הצעה והסכמה. דהיינו, שמציע להם באמת, בדברים האלו, כל צורתה ותוכנה, של ענין העבודה של התורה ומצות, ואת כל מתן שכרה, הראוי להשמע.
כי צורת העבודה שבתורה ומצות, מתבטא בהכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". כי "ממלכת כהנים" פירושו, שתהיו כולכם, מקטון ועד גדול, כמו כהנים. דהיינו, כמו שהכהנים, אין להם חלק, ונחלה, ושום קנין גשמי בארץ, כי ה' הוא נחלתם, כן תהיה כל האומה מסודרת בכללה. באופן, אשר הארץ וכל מלואה, כולה מוקדש לה' ית'.
ואין לשום פרט לעסוק בה יותר, רק כדי לקיים מצות השי"ת, ולמלא את צרכי זולתו, שלא יחסר לחבירו כלום ממשאלותיו. באופן, שלא יהיה לשום פרט, לדאוג מה לצרכי עצמו. שבאופן זה, נמצאו אפילו העבודות של חולין, מקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות, שהכהנים היו עושים בבית המקדש.
כי מה לי העסק, בהמצוה של הקרבת עולה לה', שהוא מצות עשה? ומה לי, אם מקיים המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"? ונמצא, שהקוצר שדהו, כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'.
ולא עוד, שהסברא נותנת, אשר המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", הוא עוד יותר חשוב מהמקריב קרבן, שהוא משום, מה שהוכחנו לעיל באות י"ד וט"ו, עש"ה.
אמנם עדיין אין זה גמר הדבר, כי כל התורה והמצות, אינם נתונים, אלא לצרף בהם את ישראל, שהוא הזדככות הגוף, כנ"ל באות י"ב. אשר אח"כ, יזכה בגללם את השכר האמיתי, שהוא הדבקות בו ית', שהוא תכלית הבריאה, כנ"ל באות ו', עש"ה.
והנה השכר הזה מתבטא בהמלות "גוי קדוש". שע"י הדביקות בו ית', נעשינו קדושים, כמ"ש: "קדושים תהיו לה' אלקיכם, כי קדוש אני ה' מקדישכם".
והנך רואה, שבמלות "ממלכת כהנים", מתבטאת כל צורת העבודה על קוטבה של "ואהבת לרעך כמוך". דהיינו, ממלכה, שכולה כהנים, שה' הוא נחלתם, ואין להם שום קנין עצמי, מכל קנינים הגשמיים. ובעל כרחינו יש לנו להודות, אשר זהו ההגדרה היחידה, שאך אפשר להבין בענין "הממלכת כהנים" הזו. כי לא תוכל לפרשה, בדבר הקרבת קרבנות למזבח, כי לא יתכן זה להאמר על האומה כולה, כי מי יהיו המקריבים? וכן בענין לקיחת מתנות הכהונה, מי יהיו הנותנים?
וכן לפרשם על דבר הקדושה של הכהנים. הלא כבר נאמר "וגוי קדוש". אלא בהכרח, שכל המשמעות שבהדבר, אינו אלא, רק במה שה' הוא נחלתם, שנעדרים מכל קנין גשמי לעצמם. והיינו, השיעור של "ואהבת לרעך כמוך", הכולל כל התורה כנ"ל.
ובמלות "גוי קדוש" מתבטא כל צורת המתן שכר, שהיא הדביקות כנ"ל."
שאלה: כתוב, שכוהנים אין להם חלק, ונחלה, ושום קנין גשמי בארץ, כי ה' הוא נחלתם, תוכל להסביר.
מדובר על אדם שנמצא ב-100% בעל מנת להשפיע ללא שום תוספת מאיזו עבודה אחרת, כולו מתמסר להשפעה.
שאלה: למה מצוות "ואהבת לרעך כמוך" היא החשובה ביותר מבין המצוות בשביל קבלת התורה?
זה לא רק בשביל קבלת התורה, אלא זה בכלל כל מה שאנחנו צריכים לעשות. כי הרצון לקבל באדם מסודר בצורה כזאת, שהוא חושב רק על עצמו כמו דומם, צומח וחי, אבל באדם יש כוח נוסף שיכול להעלות אותו למעלה מהדומם, הצומח והחי, להיות דומה לבורא. והוא יידמה לבורא בזה שהוא ירצה להשפיע לאחרים, לכולם, ירצה להתחבר עם כולם, זה מה שמפריד בינו לבין כל שאר הבריאה.
מבחינת כוח ההשפעה שבאדם, נמצא שגם כאן אנשים לא שווים, כמו שאנחנו רואים כאן, יש כוהנים, לויים וגם ביניהם ישנן עוד ועוד חלוקות. אבל מה שלא יהיה, כל אדם ואדם באשר הוא, חייב להגיע לפי הדרגה שלו למצב שהוא ממלא את חובתו להידמות לבורא.
לכן, המצוות, כש"ואהבת לרעך כמוך" היא המצווה העיקרית הכוללת בתוכה את כול המצוות, ניתנו רק לבני אדם ובינתיים רק לקבוצה אחת קטנה, ישראל, וגם בתוך ישראל יש עוד חלוקות. אבל העיקר זה להתחיל לקיים את המצווה ואחר כך ודאי "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", זאת אומרת בסופו של דבר כל בני העולם משך הגלגולים, יגיעו למצב שיהיו בדרגה של הכוהנים.
שאלה: אז למה ישראל הם הנבחרים להיות סגולה מכל העמים?
הוא כותב את זה במקומות אחרים, בגלל שהם עברו לפי תוכנית הבריאה כל מיני בעיות, מכות, הם יבינו יותר קל מאחרים שחיבור ביניהם הוא זה שמסוגל להעלות אותם לדרגה העליונה למעלה מדומם, צומח וחי. כי אם אדם לא עוסק באהבת אחים, באהבת הזולת, הוא לא נבדל מהחיות. ולמי שיש נטייה כזאת, לפי הנטייה הזאת הוא נקרא "ישראל" - ישר אל. וזה לא תלוי בשום דבר, אלא בכמה האדם מרגיש שיש לו נטייה לזה והוא רוצה להשיג את התכונה הזאת.
תלמיד: ומה השכר של "ישראל"? כתוב בטקסט "והנה השכר הזה מתבטא בהמלות "גוי קדוש", מה הכוונה?
"ממלכת כוהנים" ו"גוי קדוש" כלומר אדם רוכש את תכונת הבורא, את כוח ההשפעה ולכן הוא נקרא "קדוש". קדוש היינו נבדל, כמו חתן שאומר לכלה "את מקודשת" לי. זאת אומרת את נבדלת מכולם בשבילי. לכן מי שמקיים את מצוֹת הבורא - ואהבת לרעך כמוך, נקרא קדוש.
שאלה: אמרת שמי שמקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" נבדל מהחי, במה הוא נבדל מהחי?
בפעולה כזאת, שהוא מסוגל להשיג "ואהבת לרעך כמוך".
תלמיד: כשאדם נמצא ב-ואהבת לרעך כמוך אנחנו אומרים, שהוא צריך לקחת לעצמו רק ההכרחיות ואת כל היתר ייתן לאחרים. אבל בטבע עולם החי כבר מתנהג כך, כך הטבע עובד.
אתה חיית בין החיות וראית זאת?
תלמיד: כשמסתכלים על החיות רואים כך.
אני לא יודע על מה מסתכלים. על מי אנחנו סומכים, על אנחנו המומחים או על המורים הרוחניים? אין דבר כזה, דומם צומח חי נמצאים ברצון לקבל לעצמם, כך פועל הטבע. גם במדבר יש רצון לקבל לעצמו והוא יותר גדול מדומם, צומח וחי, אבל יש בו גם שורש להפוך את עצמו לעל מנת להשפיע, לטובת הזולת. מתי ואיך זה יקרה אנחנו לא יודעים, אבל זה יקרה. לכן כולנו נמצאים בדמות האדם, אבל בינתיים רק בדמות.
שאלה: מה הוא התפקיד "הראוי להיות לדמות משא ומתן על הדעת והסכמה כל הזמן", הוא אומר שאנחנו צריכים להיות כל הזמן במשא ומתן להסכים ולקבל את התורה, מה זה אומר?
לנסות, למדוד את עצמנו האם זה מתאים לנו או לא מתאים לנו. לברר למה כן או למה לא. עד כמה אנחנו מתקדמים למקור של התורה, שזה הבורא.
תלמיד: זאת אומרת אנחנו מחויבים כל יום בינינו לבדוק את הקשר בינינו?
זה פרשנות שלך, אני לא יודע. לא רוצה להוסיף לזה.
שאלה: הוא מציין פעולות שהן קשות לרצון לקבל, להקריב קורבן ויש לקצור שדהו כדי להאכיל את זולתו, אבל הוא אומר בנוסף שכל המצוות מטרתן לצרף בהן את הבריות. האם התכללות בינינו יכולה להביא אותנו למטרה, אפילו שאנחנו אולי לא מסוגלים לקיים ואהבת לרעך כמוך?
ככל שמסוגלים, נעשה מאמץ, מה שלא מסוגלים, אז לא מסוגלים. נמשיך ונגיע לזה בצורה אחרת, בדרגה אחרת, בזמן אחר, בתנאים אחרים. אבל בכל זאת, כמו שמובן מהסיפור עצמו זה צריך להופיע בכל בני אדם בעולם.
תלמיד: אני שואל לגבי התכללות, האם יש בפעולה הזאת כוח להקפיץ אותנו למטרה אפילו שאולי אנחנו לא מסוגלים לקיים ואהבת לרעך כמוך?
אף אחד לא מסוגל, אלא מגיע זמן ותנאים כאלה שאנחנו כנראה כן נהיה מסוגלים.
תלמיד: מה אנחנו נקיים קודם, ואהבת לרעך כמוך או התכללות או צרוף הבריות כמו שהוא אומר?
מתוך הרצון להתקרב לזולת אנחנו נרגיש שאנחנו חייבים לקיים את כל יתר הפרטים שכלולים בתנאי ואהבת לרעך כמוך.
תלמיד: ופעולת ההתכללות, איך אפשר לתאר אותה?
שכל אחד רוצה להיות כלול מאחרים, רוצה להתקשר לכולם, להיות קרוב לכולם.
שאלה: האם כדי להגיע לרמה של התכללות ומסירות לחברים, חובה שלא יהיה לך קנין עצמי, נחלה כמו שכתוב?
בכלל לא חובה שאדם יהיה עני ואז הוא יוכל להיות קרוב, משפיע לאחרים, כי כל הרצון לקבל שלו כך יכוון אותו. לכן במצב בו אנחנו נמצאים, כמו שהבורא ברא אותנו בכל מיני תכונות ונולדנו במשפחה ובמצב וזמן מסוימים, כך אנחנו צריכים להשתדל לקיים את הצרוף הזה, את הציווי "ואהבת לרעך כמוך". צריך ללמוד מה זה, איך להתקרב לכך ואיך נוכל לקיים. אבל ברור שבסופו של דבר, כל התהליך שהאנושות עוברת, דרך כל הבעיות, המלחמות ומה שעוד עומד לפנינו, הוא כדי לחייב אותנו לקיים את הקרבה לזולת.
תלמיד: באופן כללי, האם ההתקרבות לזולת הופכת להרגשה כך שהוא מפסיק לשים לב לכל שאר הדברים?
לא. אנחנו צריכים להשתדל לקיים כמו שמוסבר לנו בכל מיני מקומות, אחר כך נוכל לראות בעוד כמה כתבים, אבל זה לא יתקיים מעצמו ולא נגיע ליום שנקום בבוקר וכל העולם יהיה יותר קרוב ל-ואהבת לרעך כמוך. הדרך שלנו היא דרך הכרת הרע, דרך הטבע שלנו, שהוא לגמרי הפוך ממטרתנו.
שאלה: כתוב שהתורה ניתנה כדי לזכך את ישראל שהוא זיכוך הגוף, מה זה אומר גוף בעבודה?
רצון.
שאלה: מה ההבדל בין דרגת הכוהנים לדרגת הלוויים?
יש שלוש דרגות, ישראל, לוויים וכוהנים בקדושה, כלומר במידת ההשפעה, אנחנו עוד נצטרך ללמוד ולרכוש את זה. אבל כנראה שכולם צריכים להגיע לדרגת הכוהנים, כמו שכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".1
שאלה: אמרת שכל אחד נשאר בתכונות שלו, בטבע שהוא נולד איתו, אז מה בעצם הוא מקריב?
אני לא מבין מה אתה אומר, אם נשאר, אז אין מה לעשות, הוא דומם כאבן.
תלמיד: אז מה הוא מקריב כדי להתקרב לבורא?
את הרצון לקבל שלו על מנת לקבל והופך אותו שיהיה בעל מנת להשפיע.
שאלה: מה ההבדל בין גוף וארץ?
"גוף" הוא בהמה, שרוצה כמו בהמה להתקיים ושומרת על עצמה בצורה אינסטינקטיבית. ובנוגע ל"ארץ", אני לא יודע באיזה הקשר מדובר, בארץ דקדושא, בארץ ישראל, אם אתה שואל על המילה עצמה, "ארץ" זה רצון, מהמילה רצון.
שאלה: קודם הסברת שגוף הוא רצון וארץ היא רצון, מה ההבדל בין רצון שנקרא גוף לרצון שנקרא ארץ?
כל הבריאה היא בכלל רצון, אבל דומם צומח חי, זה רצון שלא משתנה מלבד בצורה כללית, ומדבר משתנה בפני עצמו, זה ההבדל ברצונות. דומם צומח חי, לא יכולים להחליט בעצמם שהם משתנים, המדבר לעומתם מחליט ומשתנה, יש לו יכולת להשתנות. אלה דרגות ההתפתחות של הרצון לקבל, מדומם צומח חי הוא מגיע לדרגת המדבר. דרגת האדם, הדומה לבורא, זה הדבר הנעלה שבו.
שאלה: אדם לא תמיד יכול לפרנס את עצמו, איך הוא יכול אם כך, לדאוג לזולת בפועל?
בצורה שהשאלה נשאלת אני לא יכול לענות עליה. אני מבין שהפרנסה מגיעה מלמעלה, הבורא דואג לכל אחד, יותר או פחות, והאדם צריך לדאוג ככול האפשר להיעשות יותר קרוב לבורא ואז יראה כמה יש לו שינוי בפרנסה. אבל הוא לא יכול לדאוג ממש לעצמו ולכולם, הכול זה דרך הכוח העליון.
שאלה: איך להבין אם אני עושה מספיק מאמצים כדי להתחבר?
כוונת השאלה האם אדם יוכל לבדוק שהוא עושה ב-100% פעולות השפעה? את זה אני לא יכול לומר. אין לה אפשרות למדוד. גם גבר, גם אישה, צריכים לעשות ככול האפשר פעולות השפעה כדי לקיים חיבור ביניהם, בין כולם.
שאלה: מה ההבדל בין ממלכת כוהנים לבין גוי קדוש?
אלה שתי דרגות. ממלכת כוהנים היא פחות מגוי קדוש שהוא הדרגה העליונה. קודש זה ממש דרגת הבורא.
תלמיד: הכוונה היא להתקדמות הפרטים לכלל החיבור?
כן, וודאי שלפי זה.
שאלה: מה עליי לתת לזולת כדי שהוא ירגיש שאני אוהב אותו?
לתת לו מה שהוא אוהב.
תלמיד: אנחנו רואים בעולם שאם נותנים לאדם את מה שהוא אוהב, זה לא מגיע לשום מקום.
אז אל תיתן. תנסה להשקיע באנשים כאלה, שיבינו שאתה מתייחס אליהם באהבה.
קריין: אנחנו נמצאים באות כ"ח.
אות כ"ח
"ועתה מובן לנו היטב, גם המלות הקודמות, בכל שיעורם. כי אומר: "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והייתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים." לכן ההתפתחות הרוחנית התחילה כל כך מוקדם בהיסטוריה ואף אחד לא ידע למה ובשביל מה, כל ההיסטוריה מתחילתה, מאפס הזמן ועד היום, הכול קרה כדי להביא לבני האדם את חוק הערבות.
"ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, כנ"ל באות כ'. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", שהוא בחינת אהבת זולתו, באופיה האחרון של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא קוטבה של כללות התורה והמצות. "וגוי קדוש", שהוא השכר, בצורתו האחרון של "ולדבקה בו ית'", הכולל כל השכר, שאך אפשר להודיע עליו.
וזהו שהשמיענו חז"ל, בביאור הסיום "אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל". שדייקו "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר". שקשה מהיכי תיתי, שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה', עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא מצאנו דוגמתה בכל התורה. ואדרבה, מקרא כתוב עליו: "בכל ביתי נאמן הוא"".
שאלה: ההרגשה היא שבעל הסולם מסביר לנו על המערכת לתיקון הרצון. אפשר להגיד שממלכת כוהנים זה כאילו מסך דגוף?
לא. אפילו אם אתה צודק, אני לא יודע. יכול להיות שאתה אומר משהו נכון, אבל אני לא קראתי, לא למדתי את זה, לכן אני אומר שאני לא יודע.
שאלה: כתוב שמשה היה "נאמן ביתי". האם זה מתייחס לכוח המסך של משה שיכול לחדור לתוך כל מימד של הבריאה?
מדובר על הביטול של משה כלפי הבורא. כל מה שהבורא מחליט, רוצה, דורש, משה עושה ב-100% בלי שום ספקות. זה המושג, "נאמן ביתי".
תלמיד: מה מפעיל את כוח הביטול, מהי הסיבה, הגורם?
כוח הביטול הוא, שמשה עם כל הרצון שלו, לא יכול לעשות עמו כלום, לא יכול להפסיק אותו על ידי איזה מפסק, אבל הוא יודע, מבין וכל כך מסוגל להתחבר לבורא, כך שכל הרצון שלו יהיה קשור לבורא ב-100%.
תלמיד: בצורה מעשית, כשיש לי איזו הארה פנימית, בירור פנימי, אני מרגיש שיש לי הרבה רצונות קטנים ואני מרגיש שאני יכול לקיים את המסך על כל אחד ואחד מהם, אבל אני לא רוצה לחשוב על זה, אני רוצה לברוח מזה. אני יכול לעשות את זה.
אז מה השאלה?
תלמיד: למה הרצון לקבל לא רוצה לקבל על עצמו את העול להיות בהשפעה כל הזמן? יש הרגשה שאפשר כאילו.
לא. הרצון לקבל לא מסוגל להיות בהשפעה אלא אם כן הוא רואה מייד לפניו רווח גדול יותר מהשקעה. זה פשוט רצון לקבל. מה אתה רוצה ממנו?
תלמיד: אז בלי אור ישר אין אור חוזר. לזה אתה מתכוון?
בלי אור ישר וודאי שאין אור חוזר. כי מהאור ישר מגיעה לנו התעוררות מהבורא. בלי ההתעוררות הזאת אנחנו נשארים בהמה. אם יש לי צמצום, מסך, אור חוזר, אז אני יכול לקנות אור ישר, להיכנס לבורא באיזו מין התקשרות הדדית. זו כבר דרגת אדם, הדומה לבורא, "אני לדודי ודודי לי", כמו אורח ובעל הבית.
תלמיד: מה נותן לאדם את הכוח לבטל כל רצון ורצון שלו?
מה שמקבל מהבורא. הכוח לבטל את הרצון לקבל שלו הוא יכול לקבל רק מהבורא.
שאלה: מה זה כוח, איך?
כוח להיות למעלה מהרצון לקבל שלו.
שאלה: איך מקיימים את הברית שהוא דורש כאן?
אנחנו נדבר על זה אחר כך. אבל בעצם יש כאן כמה פעולות - חיבור בינינו ומבינינו לבורא.
תלמיד: נראה כאילו זו נקודה מכרעת, כי אז אתה הופך להיות עם סגולה. מה זה עם סגולה ולמה הוא צריך את עם הסגולה אם כל העמים שייכים לו?
עם סגולה נקרא קבוצה שיודעת לקיים את החיבור ביניהם כך שהבורא יוכל להתלבש בהם ודרכם להביא את עצמו, לגלות את עצמו לכל העמים.
שאלה: באות הקודמת הבנו שיש שתי מדרגות. אתה מתחיל בממלכת כוהנים ועובר לגוי קדוש. עכשיו הוא מכניס גם את עם סגולה. אבל מהכתוב נראה שאתה קודם צריך להיות עם סגולה ואז ממלכת כוהנים ואז גוי קדוש. מה הסדר של התהליך?
סדר דרגות, אבל כולם כבר נמצאים בהשפעה.
שאלה: הוא כותב "אם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", אז מצד אחד הוא מצפה שנסכים מצד אחר הוא מצווה אותנו. האם בלי הסכמה אין ציווי?
זו כבר שאלה באמת מורכבת, באיזו צורה אנחנו צריכים להסכים? אם אנחנו רצון לקבל, אז אף אחד לא בחר בבחירה חופשית את הדרך שלו. הגיע נגיד לכאן לממש את התיקון על הרצון ולעבור מדרגת חי לדרגת אדם. אנחנו נברר את זה. אבל בעצם כל הדרגות למעלה מדרגת חי, אנחנו יכולים לעבור אותן רק על ידי המאור המחזיר למוטב, שזה נקרא כוח השפעה שמגיע מהבורא.
תלמיד: אנחנו אומרים שכל הבריאה כדי שנהיה דומים לבורא, שאנחנו נשיג את זה מעצמנו.
מה זה "מעצמנו"? לפי הבקשות שלנו, לפי התפילות שלנו, לפי השתתפות שלנו.
תלמיד: אבל גם ההשתתפות שלנו, הכול מגיע מהבורא.
ודאי, אז מה? אבל יש שם איזה מאמץ משלי?
תלמיד: אבל גם את המאמץ הזה הוא נותן לי, את היכולת לעשות.
לא. בכל מאמץ ומאמץ שלנו יש איזו השתתפות מעצמנו. אתה יכול להגיד ודאי שלא, הבורא ברא את הכול, הוא ברא אותנו מאפס, כאיזה גרגיר רצון. וודאי שמה שיש באותו גרגיר זה מגיע ממנו, מהכוונה שלו, מההחלטה שלו, מהמטרה שלו. כן, נכון. אז מה?
תלמיד: האם המאמץ שלי זה באמת מאמץ שלי או שככה נראה לי כרגע שזה המאמץ שלי?
זה נקרא "שלך". איך אתה מתייחס לילדים שלך, מה שיש בהם? "לך לאומן שעשאני", למה אתה לא אומר להם את זה או הם לא אומרים לך?
שאלה: אנחנו יודעים שהעם תמיד טען טענות כנגד הבורא. וכך גם משה כל הזמן התלונן, "הנה, עמי לא מקשיב לי". ומשה כל הזמן הצדיק את הבורא בפני העם ואת העם בפני הבורא, חיבר את הכול. אם נדמיין שכול זה בתוכי, אני יכול לדמיין לעצמי מה זה להצדיק את הבורא בפני הרצונות שלי?
יש הרבה מצבים שאנחנו מתווכחים עם הבורא, שאנחנו לא מסכימים עימו, אבל צריכים להתגבר על זה. יש ויש, זה עוד לפנינו. ודאי שהאדם ככול שהוא צריך לעלות לדרגות יותר גבוהות, יש לו עקשנות ורצון לקבל אגואיסטי יותר גדול וצריכים הרבה סבלנות ולהמשיך.
שאלה: מה זה אומר שמשה הוא הנאמן בכל ביתי? מה הפירוש של "נאמן"?
"נאמן" זה, שיש בזה גם דרגות, אבל אם אנחנו מדברים על המקרה הזה, שהבורא מאמין במשה, שמשה יבצע בדיוק מה שצריך במאה אחוז. אם הוא אומר למשה לעשות משהו, אז בטוח שמשה יקיים ולא יעזוב ולא יחפש איזו הצדקה.
תלמיד: מה זה "נאמן", ביחס לנאמר להיות "כהן"?
אני לא יודע להסביר את זה. זה עוד לפנינו, אנחנו עוד נלמד את כל הדרגות האלה כי נצטרך להתקרב אליהן, נצטרך לקיים אותן, ואז יהיה לנו יותר ברור מה ההבדל בין זה לזה. קצת סבלנות.
תלמיד: זאת אומרת אם אנחנו מייחסים את זה לעשירייה או לעבודה שלנו, אז יש פה משהו מיוחד בתכונה הזאת של להיות נאמן. מה זה בעצם?
"נאמן" הוא זה שעושה פקודות של העליון ותלוי כלפי איזו דרגת הפרעה, זה נקרא "נאמן". שיש קושי, יש הפרעות, חוסר הבנה, שלא לוקחים את זה בחשבון בדרך כלל, "אני מבין או לא מבין, זה כדאי או לא כדאי, או זה חשוב או לא חשוב", אלא צריכים לקיים את זה בצורת פתי כמו טיפש.
אומרים שזו דרגה גבוהה מאוד, מי שיכול להגיע להיות כמו טיפש, שיש לו לפניו הרבה הפרעות, שהוא רואה שזה לא צריך להיות כך, כמו שהבורא דורש, אבל הוא בכל זאת מתאמץ ומעלה את עצמו מעל ומקיים. זה דבר מאוד גדול.
שאלה: לפי מה שהבנתי בתחילת השיעור, החלק של הכרת הרע זה לראות שאני הפוך מהבורא ושאין סיכוי שאני אשפיע, מה הטעם בלנסות ולעשות פעולות של השפעה?
זה לא לנסות, אלא אנחנו חייבים לבצע אותן ואם אנחנו לא מסוגלים אז אנחנו מבקשים כוח, מפעילים תפילה, יחד כולנו בעשירייה או אפילו יותר ומקבלים כוחות. ככה זה עובד.
שאלה: מה זה אומר שהבורא הוא נחלתינו?
שאנחנו נמצאים בתוכו ואנחנו צריכים להגיע להזדהות עימו, להשתוות הצורה, לדבקות וזה כל החיים שלנו.
שאלה: הבורא הכין בישראל את הכול להיות עם קדוש, למה כל כך קשה לקיים זאת?
אתה צודק. זה קשה מפני שרצון הבורא הוא כך.
שאלה: כתוב בטקסט כמה פעמים שישראל נשאלים אם הם מסכימים להיות עם סגולה, האם מסכימים שווה לרוצים?
אני לא נכנס לכל הדברים האלה, רוצים מסכימים, הם רוצים להיות בזה.
תלמיד: מה זה ניצוץ, האם אפשר להבין במצבנו מה זה ניצוצי הקדושה האלה, הוא עוד פעם מזכיר שעל ידם זה עובר לשאר העמים?
אלה כוחות ההשפעה. כוחות ההשפעה שבאדם שמתוכם אדם מבין מה זה נקרא קדושה.
שאלה: אם אני מתחיל לאהוב את הזולת זאת אומרת שאני מוכן לקבל את כל מה שהבורא רוצה לתת לי?
כנראה שכן כי כל מה שתקבל זה יהיה לטובת הזולת, על מנת להשפיע. אתה לא תרצה לקבל שום דבר לעצמך אלא רק לטובת הזולת. אם אתה כבר נמצא באיזו דבקות בבורא.
קריין: אות כ"ט.
אות כ"ט
"ובהאמור מובן היטב, כי בענין ציור העבודה, על אפיה האחרונה, כמבואר בהמלות של "ממלכת כהנים", שהוא ההגדרה הסופית של "ואהבת לרעך כמוך", הנה באמת, שהיה אפשר למשה רבינו, להעלות על דעתו, להתעכב ולא לגלות להם בפעם אחת, צורת העבודה בהפלגה הגדולה והרמה כזו, מפחד פן לא יתרצו בני ישראל להסתלק, מכל קנינים הגשמיים, ולמסור כל הונם ורכושם לה', כהוראת המלות של "ממלכת כהנים." שהם לא יברחו מהעבודה, אז למה משה בכל זאת סיפר להם את הכול?
"בדומה, למה שכתב הרמב"ם, אשר לנשים וקטנים, אסור לגלות להם ענין העבדות הנקיה, שמחוייבת להיות על מנת שלא לקבל פרס. רק להמתין, עד שיוגדלו ויתחכמו, ויהיה להם האומץ, להוציא אל הפועל את זה, כמ"ש לעיל. ולפיכך, הקדים אליו השי"ת, האזהרה הנ"ל: "לא פחות", אלא להציע להם את האופי האמיתי עם כל הפלגתה הנשגבה, המתבטאה בהמלות "ממלכת כהנים". זאת אומרת כל העבודה שהם צריכים לעשות בהשפעה, בנתינה, בחיבור, בתמיכה הדדית, באהבה הדדית, צריך להסביר להם את הכול.
"וכן בענין המתן שכר, המוגדר בהמלות "וגוי קדוש". היה אפשר למשה רבינו להעלות על דעתו, לפרש ולהרחיב להם ביותר, את הנועם והעידון הנשגב, הטמון בדביקותו ית', כדי להתאימם ולקרבם, שיקבלו ויסכימו אל ההפלגה העצומה הזו, להסתלק לגמרי מכל קניני עולם הזה, כבחינת כהנים.
ולפיכך הגיע אליו ההזהרה: "ולא יותר". רק לסתום, ולא לפרש כל בחינת המתן שכר, הכלול בהמלות הללו של "וגוי קדוש" בלבד. וטעם הדבר, כי אם היה מגלה להם, ההפלגה הנפלאה, שבמהות השכר, הנה אז בהכרח, שהיו משתבשים, ומקבלים את עבודתו ית', על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב הזה. שזה היה נחשב לעובד את עצמו, ולאהבה עצמיית, שנמצאת כל הכונה מסורסת, כנ"ל באות י"ג, עש"ה.
והנה נתבאר, אשר על שיעור המלה של צורת העבודה, המתבטא ב"ממלכת כהנים", נאמר לו: "לא פחות." זאת אומרת, בהשפעה המקסימלית. ועל שיעור הסתום של מתן השכר, המתבטא בהמלות: ו"גוי קדוש", נאמר לו "ולא יותר".
זה המאמר. מעניין כמה שקוראים אותו יותר ויותר, מסתכלים יותר לעומק, איך בעל הסולם ממש הסתיר בו כאלו דברים, שאי אפשר בכלל לדמות מה נסתר כאן.
שאלה: שמעתי קודם שכל התפתחות ההיסטוריה היא כדי להביא לבני האדם את חוק הערבות.
כן ודאי.
תלמיד: מה אומר החוק הזה, חוק הערבות?
שאנחנו צריכים להיות כאיש אחד, צורת אדם אחד שכולו דומה לבורא.
תלמיד: כתוב פה שהבורא הזהיר את משה לטהר את העבודה הנקייה כמו שהיא, בלי להפחית שום דבר מהדרישות. מצד שני, גם אומר פה בעל הסולם שהרמב"ם הוא מסביר שלנשים ולקטנים אסור לגלות את העבדות הנקייה, אז הלכה למעשה מה צריך לעשות?
"חנוך לנער על פי דרכו"2. ודאי שיש הבדל בין בני אדם לבין מי שאתה מלמד.
תלמיד: הוא כותב "אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך." ואני חשבתי שהתפקיד של ישראל יחל כשהאומות יהיו מוכנות.
זה מה שהוא כותב, אז תקבל את זה וזהו. בלי תוספות.
תלמיד: אני שואל מה התפקיד שלנו.
התפקיד שלנו הוא להיות מעבר, כפי שהוא כבר אמר, הותקנה האומה הישראלית להיות מעבר בין הבורא לכל הנבראים.
שאלה: ישראל צריכים להשיג איזושהי דרגה שממנה הם הופכים להיות מעבר, או שכל התהליך שהם עוברים, כבר מכשיר את האומות?
אני לא יכול להגיד. אני חושב שמלכתחילה יש חלוקה בין קבוצות בני האדם לפי כמה שהם רחוקים או קרובים למושג אחד. אנחנו צריכים רק להשתדל לבצע את מה שאנחנו מבינים ולמסור את זה לכולם. אין יותר מזה. אני מקווה שבקרוב בקרוב זה יתממש.
שאלה: כשהוא אומר, "לא יותר", לא לצער אותם שיתפסו את השכר בצורה אגואיסטית. איך נזהרים?
נזהרים בזה שלא לוקחים על עצמם יותר מה שהבורא דורש, זאת אומרת רק חיבור, ולהיות נציג הבורא בחיבור איפה שאתה נוגע.
תלמיד: בימינו נראה שלמרות כל המצב המורכב שקורה בארץ, זו פעם ראשונה שיש חיסרון לחיבור, ופחד ממלחמת אחים ולראשונה מדברים על זה. יש לנו איך לעבוד עם זה?
אני לא יודע. אני לא שייך לתהלוכות האלה, אין לי בזה שום עניין. ודאי שזה משנה משהו בעם, אבל בצורה מאוד מאוד רחוקה מתפקיד ישראל. אני לא חושב שיצמח מזה משהו טוב לפחות. כי מלכתחילה השורש של כל התהלוכות והצעקות זה האגו המסריח הגדול.
שאלה: הוא מצייר פה מצב כאילו אוטופי, שכולם דואגים לכולם ואז הופכים להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. יש מצוי ויש רצוי, יש איפשהו באמצע, יש תהליך?
באמצע ישנו התהליך, אבל כמו שמלכתחילה כל אחד דואג לעצמו, כך גם בסופו של דבר כולם ידאגו לכולם, וכך תהיה הרגשה המשותפת ביניהם.
שאלה: זה כאילו 1 או 0?
לא, זה יהיה באמצע. בתהליך זה יתגלה, אבל בסופו של דבר זה צריך להיות כך, שכל אחד דואג לשני כמו לעצמו, מפני שכך הוא מרגיש, שהם נמצאים בגוף אחד.
תלמיד: יש הרגשה שהמאמר כאילו נקטע.
לא, הוא כתב על זה בצורה סגורה. כך נראה לי.
שאלה: איזה שורש יש לדבר הזה שנקרא דוגמה?
הבורא מתגלה קצת בנברא, הוא רוצה שהנברא ילמד ממנו ויעשה מעצמו לגמרי דומה לבורא, כמו ילד ומורה.
תלמיד: מאיפה נובע שמחויבת להיות דוגמה בשביל לפתוח ולאפשר?
הבורא אומר, שהוא צריך לאומה אחת על פני האדמה, שהם יהוו דוגמה. ממלכת כוהנים, גוי קדוש, שנהיה דוגמה.
תלמיד: בחטא עץ הדעת, האדם לא פנה לבורא, ואמר, "תשמע עשיתי פדיחה, רציתי לעשות נחת רוח ולא היה לי מסך בשביל לקבל את כל מה שרציתי כדי לעשות לך טוב. תעזור לי עכשיו, הרי הכול ממך", אלא הוא ברח והתחבא.
אז עכשיו אנחנו צריכים לייצר דוגמה, שבכל דרך, בכל מצב, על כל הבחנה, אנחנו כל הזמן פונים לעזרה?
כן, אנחנו פונים לעזרה לקבל את כל האין סוף בחלקים קטנים עד שנגיע לאור השלם.
תלמיד: אנחנו רואים גם בעבודה בעשירייה וגם בהפצה שלנו, שהדוגמה תלויה במקבל הדוגמה.
כן.
שאלה: אז אם הכול תלוי בדוגמה, איזה דוגמה צריך לתת כדי שהשני יידע לקבל את הדוגמה?
אני חושב שאנחנו עושים נכון, שאנחנו פותחים כיתות, פותחים קבוצות, ומסבירים על מה מדברת חכמת הקבלה, בעל הסולם, הרב"ש.
תלמיד: הרבה פעמים אתה רוצה לתת דוגמה ואתה רואה שהיא לא מתקבלת, ואחרי מאמץ נוסף ומרובה, אתה מבין שהצורה שבה אתה מעביר את הדוגמה היא לא מתקבלת, כי אצלך יש עדיין איזושהי בעיה.
כן.
תלמיד: אנחנו יכולים לעשות דוגמה חיצונית הכי טובה שאפשר, אבל בסופו של דבר גם צריך לקחת אחריות למה זה לא מגיע, ושהיא תגיע ותיטמע במקבל הדוגמה?
כן.
תלמיד: איך לעבוד עם זה יותר נכון, או איך להגיע להרגשה של מה צריך לתקן בתוכי, כדי שהשני יוכל לקבל את זה?
חיבור, חיבור רק על ידי החיבור.
תלמיד: מה זה חיבור פנימי שנותן את התיקון, שהאחר יוכל לקבל גם?
על ידי דוגמת החיבור אנחנו נותנים דוגמה חיה מה אנחנו צריכים לעשות. אין יותר מזה.
שאלה: אפשר לברר את המצב הזה באדם שיש לו עכשיו את תנאי הערבות מולו, אומרים לו שהוא צריך להיות ממלכת כוהנים, ואהבת לרעך כמוך, להסתלק מכל הקניינים הגשמיים, למסור את כל הונו ורכושו לה', והוא מסכים לזה, איך האדם מסכים לזה?
כנראה שהוא לאט לאט מתקרב לתנאי הזה עד כדי כך שבאמת מסכים, שלא רוצה שום דבר לעצמו אלא ה' הוא נחלתו.
תלמיד: למה הוא מסכים?
לזה שכל הכלים שלו יישארו ריקים לגמרי.
תלמיד: אבל זה נגד הטבע, איך הוא יכול להסכים בכלל לדבר כזה?
הוא לאט לאט רוכש כוח למעלה מהטבע.
תלמיד: כשהוא בתוך הטבע הוא רוכש כוח למעלה מהטבע?
כן.
תלמיד: מה זה המצב הזה שהוא יכול להסכים כשהוא בתוך הטבע להיות למעלה מהטבע?
על ידי התפילה הוא יכול להתקשר לדרגה יותר עליונה ממה שהוא נמצא, ומשם לקבל כוח.
תלמיד: ומה צריך לעבור עליו כדי שהוא יסכים לכזה ניתוק?
האור העליון משפיע ולאט לאט נותן לאדם רצון ויכולת.
תלמיד: מהי המידה של ההסכמה, קראנו באותיות הקודמות שהם צריכים להסכים בעלמא, מה זאת המידה הזו שנקראת להסכים בעלמא לקבל את הערבות?
אני לא יודע אם אפשר בכלל לפרש את זה, האם יש לזה מילים. אנחנו צריכים להגיע למצב שהכוח הפנימי של כל אחד ואחד יתחבר לכוח של האחר, וכך כולנו יחד בכוח פנימי משותף נוכל להופיע לפני הבורא.
תלמיד: והחיבור הזה צריך להיות כתנאי מקדים להסכמה?
לא, יש משהו שקצת מסכים וברובו לא. רק אחרי שמתפלל ומעלה את עצמו באמת לדרגה יותר עליונה, אז הוא מבין על מה מדובר.
תלמיד: לא הבנתי איך אדם מגיע לאותה הסכמה, הוא אומר שאם יש שש מאות אלף אז אין לו בעיה להסכים לתנאי ואהבת לרעך כמוך.
כן.
תלמיד: אז זה שהוא מרגיש שיש שש מאות אלף אוהבים נאמנים, זה תנאי מקדים לכך שהוא יסכים?
לא, את זה כבר הבורא עושה.
תלמיד: אני לא מבין מהו התנאי הזה של הערבות ואיך האדם מסכים לזה, מה צריך לקרות כדי שהוא יסכים לתנאי הזה?
הערבות בעצמה היא בתנאי של ערבות, הערבות מתקיימת בתנאי שאם כולם מסכימים אז כולם יכולים. איך זה יכול להיות? כשהבורא נמצא לפניהם. כל הדברים האלה בידי העליון, זה לא שאנחנו עכשיו נגיע לערבות ונוליד אותה מאפס.
תלמיד: אז יש פה עניין של חיבור ושל הסכמה משותפת?
ודאי.
תלמיד: שמעתי קודם שאמרת לי, שלא צריך להיות חיבור לפני כדי להסכים לתנאי הערבות.
ההסכמה עצמה לתנאי הערבות זה כבר חיבור.
תלמיד: זאת הסכמה להתחבר?
כן.
תלמיד: ולפני כן אין חיבור?
אני לא יודע אם להגיד שאין, זה לא שחור לבן, גם קודם היה, רק היה עניין של זכות אבות וכל מיני דברים.
תלמיד: זה מצב אחד שהאדם מסכים לערבות ומתנתק מהרצון לקבל?
לא, הדרגתי.
תלמיד: אז לא בפעם אחת?
לא.
תלמיד: זאת תקופה בחיים של האדם שכל פעם הוא מגיע אליה?
בזמננו כנראה שכן, ותקופה לא כל כך ארוכה.
תלמיד: אתה יכול לתאר את המצב הפנימי באדם כשהוא מוזמן לערבות, מה קורה בו ואיך הוא מסכים?
לא, נגיע ונעשה.
תלמיד: מה מציעים לו, הוא מבין שהוא צריך להתנתק לגמרי והוא משתוקק לזה?
להתנתק ממה?
תלמיד: מהרצון לקבל, משכר לעצמו, להיות במחשבות קבועות על החברים, לדאוג רק להם ולא לעצמו.
כן.
תלמיד: אז את זה הוא מבין, את זה הוא רוצה, ועל זה הוא מתפלל?
יש הבדל בין לרצות, לבין להסכים ולבצע. לבצע אין לו כוח, לרצות הוא כאילו רוצה, כאילו, וכך בהדרגה הוא רוכש את היכולת בעצמו לקרוע את הקשר.
תלמיד: מה צריך כדי שהוא יסכים שזה יקרה עליו?
הוא צריך לראות את העתיד, שבאמת זה רצון הבורא. זה לא עתיד ברצון לקבל שלו, זה שהוא יראה את הבורא, יראה את רצון ה', עד כמה הוא מצפה לערבות של האדם.
תלמיד: מה זאת התוספת הזאת, לראות את הבורא לפניהם ורק אז הם יכולים להסכים?
מאיפה הוא יקבל כוח?
תלמיד: הוא כתב "שש מאות אלף אוהבים נאמנים"?
אז מה?
תלמיד: חשבתי שזה מספיק.
לא, זה לא מספיק זה כלי, אבל מאיפה בכלי הזה יהיה כוח הערבות?
תלמיד: כנראה רק כשהבורא יאיר להם.
יופי.
תלמיד: אז הכלי זה "שש מאות אלף אוהבים נאמנים"?
כן.
תלמיד: שכולם רוצים להגיע לניתוק הזה מהרצון לקבל?
כך זה ניתן, זה לא עניין של מספר.
תלמיד: ואז הם נותנים אחד לאחר כוח, הם יכולים לתת אחד לאחר כוח להסכים?
הבורא נותן כוחות.
תלמיד: מה יש להם לפני שהבורא נותן כוחות?
רק רצון ללא מימוש.
תלמיד: מה הם רוצים, לעזור אחד לאחר, כל אחד רוצה להגיע לזה בעצמו?
עדיין לא כולם יחד.
תלמיד: לא כולם יחד?
כן.
תלמיד: אז איך הם מרגישים "שש מאות אלף אוהבים נאמנים"?
לא, לזה הם מגיעים.
תלמיד: רק אחרי שהבורא מאיר?
אלא על ידי מה?
תלמיד: חשבתי שזה הכלי.
מה זה שזה הכלי, הוא נופל מהשמים?
תלמיד: לא, הכלי הוא "שש מאות אלף אוהבים נאמנים", ואז הבורא מאיר, ואז הם מסכימים.
מאיפה בא הכלי הזה?
תלמיד: הכלי אמור לבוא מכך שהם עובדים על החיבור ביניהם, שהם מבינים שלבד הם לא יכולים להגיע לזה.
לא יכולים להגיע לזה, ואז?
תלמיד: ואז הם עובדים על זה שלכל אחד יהיה כזה כוח. זה מה שלא מובן, מה התנאי ומה הביצוע?
"ויאנחו בני ישראל מהעבודה".
תלמיד: כל אחד באופן אישי?
יחד, "בני ישראל", מדובר על כולם
תלמיד: שכל אחד רוצה להגיע בכוחות עצמו להשפיע?
מזה שרצו בעצם להגיע, אם זה לבד אני לא יודע, אבל לא כולם יחד.
תלמיד: ואז?
ואז הם מבינים שרק שאחרי שהבורא עושה את זה הם מסוגלים. הכנעה, זה העיקר כאן.
תלמיד: ואז הם מקבלים את הכלי של החיבור?
כן.
תלמיד: וגם את היכולת?
כלי זה היכולת.
שאלה: אני רוצה להתייחס לבחינת המעבר של ישראל. למדנו שאני נותן דוגמה לחבר בזה שאני מקיים את מה שמוטל עלי לקיים והוא יכול לקחת דוגמה וללמוד ממני. כמה אני אמור לקרב את הזולת ולהשתתף בגדילה שלו? מצד אחד אני עושה מה שאני יכול והבורא מכוון אותי איך לעזור לו עד שיבין את הדוגמה. ומצד אחר אנחנו לומדים שצריך להתלבש בכלים של הזולת ושהדוגמה תהיה לרדת לדרגה שלו ולעזור לו לעלות אלינו. האם בחינת המעבר שבעל הסולם מדבר עליה והדוגמה שאנחנו צריכים לתת כוללת גם את הירידה שלי למי שלמטה ממני והתאמת הכלים שלי אליו?
נראה לי שכן.
תלמיד: זה דורש הרבה מאוד עבודה.
אתה חייב לרדת למי שנמצא למטה ממך כדי לחבק אותו ולעזור לו לעלות.
תלמיד: וזו כבר לא סתם דוגמה שאנחנו מקיימים בינינו ערבות?
זו לא דוגמה זו פעולה ממש, זו פעולת הערבות עצמה.
תלמיד: וערבות לא רק בתוך המעגל של ישראל אלא ערבות כלפי אומות העולם?
כן.
תלמיד: לא מוסבר במאמר איך אנחנו יורדים ואיך עלינו לעשות את הפעולה הזאת כלפי אומות העולם?
כך בעל הסולם כותב, גם לו יש בעיות.
תלמיד: זה לא בגלל שיש בעיות, אלא מורגש שזה לא שלם בפני עצמו, שיש קושי בפעולה להתערבב ביניהם, כמו שכתוב, לא יצאו לגלות אלא בשביל להתערבב בנשמות הגויים. הפעולה הזאת לתת דוגמה לחברים, למשל בעשירייה שתיגע להם בלב, זה חיסרון מאוד גדול שיש לנו ואנחנו רוצים לעורר אותו בינינו ולא באמת מסוגלים, אלא בדוגמה בלבד - להתלבש אחד בחברו. את הפעולה הזאת אני לא יודע איך לבצע, את זה אני רוצה ללמוד.
נקבל דוגמה.
שאלה: כל עוד אין שש מאות אלף איש הבורא לא מאיר?
שש מאות אלף זה כל הכלי.
תלמיד: והכלי לא שלם עד שהבורא יעזור לנו לבנות אותו שלם?
כן.
שאלה: כתבתי את מה שאמרת: "אתה חייב לרדת למי שנמצא מתחת לך, לחבק אותו ולעזור לו לעלות". מה זו הפעולה לחבק אותו?
להשתוות, להתחבר.
תלמיד: להשתוות במה?
להיות בהשתוות הצורה, להיות כמוהו ואחר כך לעלות אתו יחד.
תלמיד: להרגיש את החיסרון שלו, את המרחק שלו מחיבור?
להרגיש את הכול. אתה חייב לרדת, אומנם אתה לא מאבד את הדרגה שלך, רק כלפיו אתה נעשה קטן כמוהו כדי להיות יחד עימו, ולאט לאט אתה מעלה אותו בזה שאתה גדל לידו.
תלמיד: במה להחזיק כדי לא לאבד את הדרגה ולרדת כדי לעלות?
אלה רק לבושים, פרצוף על גבי פרצוף.
תלמיד: אוסף החיבורים?
כן.
שאלה: ואחרי שחיבקנו אותו באהבה, אנחנו מאוד רוצים להעלות אותו, מהי הפעולה להעלות אותו?
אתה צריך להשפיע עליו שיתבטל וכך אתם יכולים לעלות יחד.
(סוף השיעור)