שיעור בוקר 24.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 213. "פתיחה לפירוש הסולם" (המשך מאות ל"ח)

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם בעמוד 213, "פתיחה לפירוש הסולם", אות ל"ח.

אות ל"ח

"ויש לדעת שב' כחות פועלים במסך הזה דקו האמצעי, כדי להמעיט קומת ג"ר דחכמה שבקו השמאל. כי נתבאר לעיל (באות כ"ב) שזו"ן מבחינתם עצמם אינם ראויים לקבל מוחין, משום ששולטת בהם המלכות דמדת הדין, שכח הצמצום רוכב עליה שלא לקבל הארת החכמה. ומלכות זו דמדת הדין, אנו מכנים מנעולא (כמ"ש בהקדמת ספר הזהר דף נ"ט בהסולם בד"ה גו). אלא אח"כ נשתתפה המלכות במדת הרחמים, דהיינו בבינה, שמבחינת מלכות המשותפת בבינה הם ראויים לקבל מוחין, דהיינו אור החכמה. ומלכות זו המשותפת בבינה, אנו מכנים אותה מפתחא (כנ"ל בהקדמת ספר הזהר דף נ"ז בהסולם בד"ה ההוא). לפיכך גם במסך דז"א, שהוא הקו האמצעי, יש ב' כחות הללו, של מנעולא ושל מפתחא, שמתחילה, כשהוא צריך למעט ג"ר דקו שמאל, הוא פועל זה במסך דמנעולא, דהיינו במלכות דמדת הדין, שבכל מקום שהוא מתגלה פורח משם האור העליון (כמ"ש בסולם ויצא י"ג בד"ה סתרא). אמנם מתוך שהוא רוצה להשאיר ו"ק דחכמה, הוא מעלים אח"כ את המסך הזה דמנעולא, ופועל עם המסך דמפתחא, שהיא המלכות המשותפת בבינה, ובכחה נשארה על כל פנים הארת ו"ק דחכמה (ועי' כל זה בסולם לך דף י"ג בד"ה ונתבאר). והנה נתבאר היטב, איך ז"א עולה ביחד עם בינה ותו"מ דישסו"ת למדרגת ישסו"ת, וע"י המסך שלו הוא מיחד ומשלים ב' הקוין דימין ודשמאל שבישסו"ת, ונעשה לקו אמצעי שם. ואלו ג' הקוין שבישסו"ת נקראים חכמה בינה דעת דישסו"ת. שב' הקוין ימין ושמאל נקראים חו"ב, וז"א, שהוא הקו האמצעי המכריע ביניהם נקרא דעת."

חולם שורק חירק

אות ל"ט

"וג' קוין אלו מכונים גם כן, ג' נקודות, חולם, שורק, חירק. שקו ימין ה"ס נקודת החולם. וקו שמאל ה"ס נקודת השורק, דהיינו מלאפום, שהוא ו' ובתוכה נקודה. והקו האמצעי, ה"ס נקודת החירק. וטעם הדברים כי נקודות רומזות על הארת החכמה, שהם מחיים ומנענעים את האותיות, שהם הכלים. ולפיכך קו הימין שנתתקן בעת עלית המלכות לבינה, שהוא חסר חכמה (כנ"ל באות ל'), רמוז בנקודת החולם, שדרכה לעמוד ממעל לאותיות, שזה מורה שהנקודה, שהיא החכמה, אינה מתלבשת בכלים שהם האותיות, אלא נמצאת ממעל לכלים. וקו השמאל, הנתקן מבינה ותו"מ, אחר שחזרו למדרגתם, שהם מחזיקים באור החכמה (כנ"ל באות ל'), ע"כ רמוז בנקודת השורק, שהוא ו' שבתוכה נקודה, שזה מורה שהנקודה שהיא חכמה, מלובשת בתוך הכלים המכונים אותיות. והקו האמצעי, הנתקן ממדרגה שמתחתיה שעלה למדרגה העליונה והכריע והשלים ב' הקוין שלה (כנ"ל באות ל"ב ובאות ל"ה), שלולא הקו האמצעי לא היתה החכמה יכולה להאיר (כמ"ש שם), ומתוך שהתקון הזה מגיע ממדרגה שמתחתיה, הוא רמוז בנקודת החירק העומדת מתחת האותיות שהם הכלים. להיותה מדרגה שמתחתיה. ומשום זה אנו מכנים תמיד המסך דקו האמצעי, בשם מסך דחירק (ועי' כל זה בסולם בראשית א' אות ט')."

שאלה: בעל הסולם כותב שנקודות זה אור חכמה, אבל אם אני לא טועה, למדנו שבנקודות דס"ג נניח, נקודות זה חסדים. האם נקודות זה חכמה או חסדים?

איפה כתוב על החסדים?

תלמיד: הוא כותב שנקודות זה אור חכמה.

כן.

תלמיד: אבל אני זוכר שלמדנו על נקודות שהן מתפשטות חופשי, בלי הגבלה.

תמצא לי את המקום שבו כתוב כך.

שאלה: למדנו על המסך בפרצופים של אדם קדמון, ונשמע שבפרצופים שאחרי צמצום ב' זה מסך הרבה יותר מורכב.

כן, הוא מורכב יותר.

תלמיד: במסך בפרצופים דא"ק, יש בעצם צמצום, אור חוזר וחשבון כמה אפשר לקבל על מנת להשפיע בכלים, זה נשמע פשוט יחסית. פה יש ג' קווים ויש כנראה מערכת מסכים שמרכיבים מסך. זה נכון או לא?

זה לא בדיוק כמו שאתה אומר, אבל יש כזה עניין.

תלמיד: אתה יכול להרחיב את זה?

לא.

תלמיד: על כל קו יש מסך?

לא. ככל שיש לנו בפרצוף פחות כוחות, כך יש יותר חשבון, וכוח המסך הוא יותר מורכב, כי אין כוחות, הוא חלש. לכן כאן זה לא כמו בצמצום א'.

תלמיד: אם לדמות את זה למערכות דעולם הזה, האם מערכת הבקרה הרבה יותר מסובכת?

זו לא רק מערכת בקרה, זו מערכת שכביכול רוצה להשלים עם הכלים החדשים האלו את הבריאה. זאת אומרת, לעבוד אפילו עם אותם הכלים שבצורה ישירה לא מסוגלים לעבוד עם אור החכמה, והבעיה שצריך לפתור כאן היא באיזו צורה כן אפשר.

תלמיד: משיגים את זה בחיבורים מורכבים יותר של הכלים למטה?

כן. כי אין כוחות בכלים לעשות צמצום, מסך, אור חוזר ולקבל על מנת להשפיע בצורה ישירה כמו בא"ק, אלא הכול כבר עובד לפי ההצטברות, ההתחברות בין הימין והשמאל, עד שזה מגיע לאיזון.

שאלה: יש פה תיאור של חולם, שורוק, חיריק. אפשר להבין שחולם זה כמו שיש אור למעלה ופרסא שלא נותנת לו להיכנס, ושורוק, זה אור פנימי נניח. אבל על מסך דחיריק, הוא כותב פה משפט שאני לא מצליח להבין, "והקו האמצעי, הנתקן ממדרגה שמתחתיה שעלה למדרגה העליונה והכריע והשלים ב' הקוין שלה". אפשר להסביר את זה?

זה כמו העלאת מ"ן. יש עלייה ממטה למעלה, והחיסרון הזה נכלל בעליון, והעליון יכול על החיסרון הזה לעשות זיווג דהכאה ומזה מגיע הקו האמצעי.

תלמיד: על המ"ן שעלה.

כן.

תלמיד: הקו האמצעי מגיע על המ"ן הזה?

כן.

שאלה: בעל הסולם אומר פה שקו ימין זה החולם שהוא הנקודה מעל לאותיות.

כן.

תלמיד: זה ברור שאין אור חכמה באותיות אלא רק חסדים. אבל אז הוא אומר שקו שמאל זה כשהנקודה היא בתוך האותיות, אחרי שבינה ותו"מ חזרו למקומם.

כן.

תלמיד: איך זה יכול להיות שהנקודה היא בתוך האותיות? הרי יש צמצום, לא יכולה להתגלות חכמה בתוך הכלים אחרי צמצום א', בטח לא אחרי צמצום ב'. אז מהי אותה נקודה שבתוך האותיות שנקראת קו שמאל?

נקודת המלכות, נקודת הצמצום, שהיא עולה ומפריעה לקבל את האור העליון.

תלמיד: איך היא יכול להיות בתוך האות? או שהיא מרמזת על משהו?

היא מרמזת על זה שבפרצוף אין אור חכמה, אפילו הארת חכמה.

תלמיד: אז קו ימין זה שהחכמה היא מעל, וקו שמאל זה החיסרון של אור חכמה בפרצוף.

כן.

תלמיד: אז קו התחתון, נקודת החיריק מה היא משלימה ביניהם?

היא מראה לנו שהאור יוצא מהפרצוף, נקודת החיריק, ואם אין מסכים, אז הכלי נשבר.

תלמיד: אבל היא כבר תיקון? מדובר פה על תיקון הכלים.

בסדר. במקרה הזה זה תיקון.

תלמיד: זאת אומרת, שהנקודה שמתחת לכלים מרמזת על השבירה?

כן. האור שיצא מהכלים.

תלמיד: אפשר להבין את המחלוקת שבין ימין ושמאל שהיא באה לפתור?

ימין אין בו דינים, ואז הוא לא עושה שום הפרעה לאור להתפשט בו, והשמאל הוא כן צמצום והכוחות גדולים של הדינים, והקו האמצעי שהוא ממעט את הימין ומתאים את השמאל לימין, הוא מאיר כקו אמצעי. הוא ו"ק. עוד נלמד.

שאלה: איך התיקון יכול להגיע ממדרגה תחתונה, למדרגה עליונה, האם לא כל התיקונים מגיעים מלמעלה למטה?

כן, אבל זה תיקון שהוא למען התחתון דווקא, שהוא ממעט את האור בעליון, ומתאים אותו לדרגת התחתון, ולכן האורות יורדים מלמעלה למטה.

שאלה: הוא כותב שחכמה מאירה רק בקו אמצעי, והנתקן גם כאשר בינה ותו"מ על מקומם שהוא קו שמאל. האם יש הבדל בין הנתקן לבין להאיר? זאת אומרת שיש בינה ותו"מ שהוא קו שמאל. יש ביניהם הבדל?

אבל מה "מתקן", לא הבנתי?

שאלה: הוא כותב שהחכמה מאירה רק בקו אמצעי. אבל מיתקן רק כשבינה ותו"מ על מקומם שהוא קו שמאל.

כן.

תלמיד: אז מה זה מתקן ומה זה להאיר והאם יש הבדל ביניהם?

"להאיר" זה לעשות זיווג על האור שמגיע אליהם, וכאן זה כלים דז"ת, לכן הם לא יכולים להאיר מלמעלה למטה, כבר אין יכולת בכלים דקבלה שזה ז"ת וזו"ן, לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: למרות שמוסבר מדוע שורוק מייצג את קו שמאל, זה מאוד לא ברור למה דווקא קו שמאל הוא שורוק?

יש לנו חולם שורוק וחיריק. חולם זה אורות למעלה מהכלים, שורוק זה אורות בתוך הכלים, וחיריק זה אורות שלמטה מכלים.

שאלה: אז למה דווקא שורוק זה קו שמאל, איפה זה עומד למה זה קו שמאל?

על איזה מקום? על איזה פרצוף?

תלמיד: זה תלוי בפרצוף?

כן.

שאלה: איך מתרחש תהליך התלבשות אור חכמה לתוך אור חסדים?

נעשה זיווג על אור חכמה ואור החסדים ומתלבשים זה בזה. זה עיקר התיקון, אי אפשר לקבל אור חכמה גלוי, הוא חייב להיות מכוסה באור החסדים.

שאלה: מה זה שמלכות משתתפת בבינה?

מלכות זה כלים דקבלה, בינה זה כלים דהשפעה, ובהשתתפות ביניהן נעשה מהן מיקס, ומזה כשמלכות משתתפת בבינה, היא מקבלת תכונות מבינה ומשתמשת בהן ממטה למעלה, לא מלמעלה למטה, ובזה היא בכל זאת מממשת את עצמה במשהו, לא ב100%ודאי אבל במשהו כן. ו"ק דחכמה, מקבלת על מנת להשפיע וככה זה עד גמר התיקון.

בגמר התיקון כל הכלים האלה שקיבלו קודם על מנת להשפיע בצורה חלקית, תכונות הכלים האלה מצטרפות יחד, ואז יש אור מלמעלה שנקרא "רב פעלים מקבציאל", שבצורה כזאת האור מגיע וממלא את הכלים כמו שצריך להיות בצמצום א', לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: המסך דקו ימין, מסך דקו שמאל, מסך של הקו אמצעי. איפה נעשה החשבון, ההחלטה ברמת הקו?

בראש, כל החשבונות הם בראש. כל הפעולות מהחשבונות בגוף.

תלמיד: אוקיי. נגיד קו ימין. איפה זה ראש דקו ימין?

ראש הוא בדרך כלל אחד והוא עושה חשבון לפי הרשימות שעולות אליו.

תלמיד: יש ראש אחד לכל היחידה הזאת?

כן, לכל המערכת הזאת.

תלמיד: לכל המערכת?

כן.

תלמיד: והוא עושה גם את החשבון של קו ימין, גם את החשבון של קו שמאל וגם וגם. ואיפה הוא נמצא?

הוא כתוצאה. החשבון נעשה בראש.

תלמיד: איפה הראש נמצא ביחס למערכת הזאת של השלושה קווים?

אני לא מבין מה שאתה שואל. הראש נמצא איפה שהראש. הוא עושה חשבון על מה שעולה אליו.

תלמיד: אני אסביר את הבלבול. אמרנו שיש לנו את המערכת של כתר חכמה שזה קו ימין, אחרי זה בינה ותו"מ שזה קו שמאל, ואז החיבור שלהם זה הקו האמצעי.

כן.

תלמיד: זה כאילו כמו פרצוף ששינינו את הצורה שלו מעליון ותחתון, לימין ושמאל, משהו כזה.

זה לא ככה אבל נגיד.

תלמיד: איפה הראש פה שמנהל את כל המערכת הזאת?

הראש של כח"ב?

תלמיד: ראש של כל הימין והשמאל האלה.

ביניהם למעלה.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו מציינים ראש בתור כתר, חכמה, בינה, אבל כאן הוא מצוין כקו ימין.

זאת אומרת זיווג רק על חסדים?

תלמיד: יש בקו ימין כתר וחכמה, האם הם חלק מהראש?

לא. אלו כבר כלים.

תלמיד: אז כתר וחכמה, קו ימין וקו שמאל, הם בעצם גוף הפרצוף, לא ראש הפרצוף.

כתר, חכמה, בינה, הם ראש הפרצוף. הוא עושה חשבון, ומהחשבון הזה ישנה פקודה שעוברת מהראש לגוף. בגוף הכלים כבר מבצעים את הפעולות.

תלמיד: החשבון הזה שעבר לגוף, האם בכתר חכמה דגופה שם זה קו ימין?

בדרך כלל בגוף אין כתר וחכמה.

תלמיד: אז איפה קו ימין?

אם אנחנו מקבלים יחד עם הראש, בסדר, אז כתר וחכמה.

תלמיד: זאת אומרת הראש הוא מערכת שנמצאת מעל שלושה קווים.

כן, יש את הראש, אחר כך תוך ואחר כך סוף.

שאלה: האם כל אחד מהקווים הוא פרצוף בפני עצמו, או שהם מרכיבים ביחד פרצוף אחד?

הם כולם נמצאים בפרצוף אחד.

תלמיד: איך נקרא הפרצוף שכולם נמצאים בו?

נגיד פרצוף כתר.

תלמיד: כלומר אני לא יכול להתייחס רק לקו ימין כפרצוף בפני עצמו.

כן.

שאלה: איך המסך של זו"ן יכול להפעיל מסך שפותח כניסה של אור חכמה, תוך כדי שהוא עושה מאמצים לקבל את אור החכמה?

הוא עושה מאמצים לא לקבל את אור החכמה במידה מסוימת, הוא לא לגמרי עושה צמצום.

תלמיד: אז מאיפה מגיע לו חיסרון נוסף? הרי הוא כבר נשבר.

על איזה מצב אתה מדבר?

תלמיד: מלכות עלתה לבינה, קיבלה אור חסדים, קיבלה כוחות, ירדה לספירות התחתונות שלה, ומנסה להשלים שם עשר ספירות איתן, להשלים פרצוף, למלא אותן. אבל היא נמצאת תחת מאמץ לא לקבל, הוא כותב על המסך שסוגר, שנועל.

כן.

תלמיד: איך מגיעה אפשרות כן לקבל?

יש תיקונים, תיקונים מיוחדים. מלכות בסופו של דבר מקבלת אפשרות להתכלל עם הכלים דהשפעה, משתמשת בהם כקו שמאל, והכלים ההם נעשים לקו ימין, ובקו אמצעי מקבלים מההזדווגות בין הימין לשמאל.

תלמיד: מהמצב בין הקווים ימין ושמאל, כשמלכות מרגישה שאין כוחות להשלים בין הקווים, אין כוחות לקבל על מנת להשפיע, מאיפה היא מביאה חיסרון? מה פותח את המצב הזה? זה מצב סתום כאילו.

אבל יש לה רשימות, מהרשימות האלו מגיעות רשימות לראש המדרגה, וראש המדרגה עושה חשבון, ואז מוריד החלטה למטה מראש לתוך, מה היא יכולה לעשות כדי להשפיע. אז היא עושה חשבון, מעלה מלכות לבינה, מקבלת כוחות מבינה, זה נקרא שמלכות ממותקת בבינה, והיא מקבלת אור עליון. לא אור עליון ממש כמו שהיה בג"ר, אבל כבר בהתכללות.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהמסך של זו"ן והמסך של קו אמצעי זה אותו מסך?

כן.

יש כאן הרבה דברים שאנחנו עוד לא למדנו, עוד לא דברנו, זה חומר שצריך ללעוס אותו הרבה זמן לפני שמתחילים למצוא בו משהו.

נקרא, אולי יהיה לנו יותר מובן מה שקורה.

קו האמצעי למעלה מב' קוין

אות מ'

"אכן יש בחינת קו אמצעי, שהוא למעלה מב' הקוין, והיינו בג' רישין דעתיקא, אשר הרישא דלא אתיידע מכריע ומיחד ב' הקוין ימין ושמאל שהם ב' רישין כתרא וחכמה סתימאה דא"א, שהם למטה ממנו (כמ"ש באדרא זוטא דף ט"ו ד"ה ויש פירוש, ובדף כ"ז ד"ה ביאור). אמנם הם נתקנו לבחינת שורש לג' קוין, אבל בכל ג' קוין חוץ מאלו, בא הקו האמצעי מלמטה, כמבואר. והנך מוצא, ג' בחינות תקון קוין.

א. תקון קוין שבג' רישין דעתיקא, אשר הקו האמצעי הוא למעלה מב' הקוין כנ"ל.

ב. הוא תקון קוין שבג"ר, שאף בקו השמאל אין גילוי חכמה (כנ"ל באות כ"ו).

ג. הוא תקון קוין שבז"ס תחתונות, אשר בקו שמאל יש גילוי חכמה (כנ"ל מאות כ"ז עד אות ל"ט)."

כך הוא כותב. את זה אנחנו צריכים לקבל כדי אחר כך להבין ולהסביר.

שלש מיני חכמות שבאצילות

אות מ"א

"ג' חכמות הן באצילות.

א. היא חכמה שבע"ס דאור ישר, שבפרצופין היא חכמה סתימאה דא"א.

ב. היא ג"ר דבינה, שבפרצופין היא או"א, ונקראת חכמה דימין.

ג. היא ז"ת דבינה, שבפרצופין היא ישסו"ת, ונקראת חכמה דשמאל.

ושתי החכמות הראשונות, סתומות הן, ואינן מאירות לתחתונים, ורק החכמה השלישית, דהיינו חכמה דשמאל, היא הנגלית במקום המלכות, והיא המאירה לזו"ן ולתחתונים."

זה מה שהוא כותב. אתם רואים כמה הוא מצמצם ונותן לנו חתיכות כאלה, רק מה שקורה.

אות מ"ב

"כי כבר ידעת, שא"א הוא חכמה דאצילות, ואו"א הם ג"ר דבינה דאצילות, וישסו"ת הם ז"ס תחתונות דבינה דאצילות. ונודע שאין בראש דא"א, רק ב' ספירות כתר וחכמה, הנקראים כתרא וחכמה סתימאה, והבינה שלו, יצאה מראשו ונעשתה לבחינת גוף בלי ראש, דהיינו מחמת המלכות המסיימת שעלתה וסיימה הראש תחת החכמה שלו, שמשום זה, כבר נמצאים בינה ותו"מ תחת מלכות המסיימת שבראש (כנ"ל באות ל"ג), וע"כ נעשית לבחינת גוף. ובינה ותו"מ אלו נקראים כולם על שם בחינה עליונה שבהם, שהיא בינה. וכיון שיצאה מראש לבחינת גוף בלי ראש, כבר אינה ראויה לקבל חכמה, עד שתחזור לראש דא"א."

אות מ"ג

"ובינה זו נחלקה לב' בחינות, ג"ר וז"ת. והוא מטעם כי הפגם של חסרון חכמה שנעשה בה עם יציאתה מראש א"א, אינו נוגע כלום בג"ר דבינה, להיותן תמיד בסו"ה, כי חפץ חסד הוא, שהבינה חפצה רק באור החסדים ולא באור החכמה, ואפילו בהיותה בראש א"א, לא היו ג"ר שלה מקבלות חכמה אלא חסדים בלבד. וזה נמשך לה מבינה דאו"י, שכל עצמותה, הוא חסדים בלי חכמה (כמ"ש בפתלחה"ק אות ה'). וע"כ אין ג"ר דבינה נפגמות במשהו מחמת יציאתן מראש, והן נחשבות ממש בכל השלמות כעודן בראש דא"א, ולפיכך נבדלו ג"ר דבינה למדרגה בפני עצמן, ומהן נתתקנו או"א עלאין, המלבישים מפה ולמטה דא"א, הנחשבים תמיד לג"ר, אע"פ שנמצאים מתחת הראש דא"א. אבל ז"ס תחתונות דבינה, שאינם עצמותה של הבינה, אלא מהתכללות זו"ן בבינה (כנ"ל אות כ"ו). שעיקר מהותו של ז"א הוא הארת חכמה בחסדים (כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה אות ה'), ע"כ הן צריכות להארת חכמה, כדי להשפיע לזו"ן, וכיון שבעת יציאתן מראש דא"א, אינן ראויות לקבל חכמה בשביל זו"ן, הן נבחנות כפגומות, ומשום זה נבדלו מג"ר דבינה השלמות, ונעשו למדרגה נבדלת בפני עצמה, ומהן נתקנו פרצוף ישסו"ת דאצילות, המלבישים מחזה ולמטה דא"א. שהם בחינת ו"ק בלי ראש, עד שתחזור הבינה לראש דא"א, ואז משיגים ג"ר."

זה כבר מעבר למה שאנחנו יכולים עכשיו לעכל.

שאלה: סיפרת היום שהמלכות התחתונה מעלה את המ"ן שלה לראש, ועל המ"ן הזה היא מקבלת את הקו האמצעי. האם קו אמצעי הוא תמיד תשובה למ"ן?

יש מצבים שאין בזה צורך, כורח. מלכות מצטמצמת, מצמצמת את הג"ר, והמלכות עולה, אז נוצר הקו האמצעי.

תלמיד: מה זה אומר שמלכות מצמצמת את הג"ר?

היא לא רוצה לקבל את אור הג"ר כיון שהוא יותר גדול מהמסך שלה, היא לא יכולה לקבל בשביל הבורא. ואז בספירות העליונות היא עושה צמצום, וכבר מופיע הקו האמצעי בהתאם למסך שיש במלכות.

תלמיד: קו אמצעי ומסך הם אותו דבר או שלא?

קו אמצעי זה לא מסך. קו אמצעי הוא פועל יוצא, תוצאה מזה שהמלכות לא יכולה לקבל את מה שיש בראש הפרצוף, ומקבלת את מה שיוצא, הממוצע - לא מה שהיה בראש, אלא רק מה שיכול להעביר דרכו למלכות.

תלמיד: האם יוצא שמלכות היא קו שמאל שקובע את כל התהליך ומה שייצא בתוך הקו האמצעי?

כן.

תלמיד: כי אנחנו כל הזמן אומרים שהראש הוא שקובע.

לא, כאן אין את זה, כיוון שאין מספיק מסך לכלים האלה כדי לקבל בשביל הבורא.

שאלה: אנחנו לומדים שהעליון נותן את המסך לתחתון. האם יוצא שהוא נותן לו מסך כדי לשמור על הבריאה כמקבלת, אם הנברא רוצה לעשות את עבודת הבורא?

זה בהתאם לאיפה שהמקבל נמצא, אם למענו או למען הבורא, ובאיזה כלים, באיזה רצונות הוא משתמש.

תלמיד: כלומר לבורא לא משנה אם נרצה לקבל בשבילו או שלא, מה שחשוב לו זה למלא אותנו, וכדי להמשיך את העבודה שלו הוא נותן לנו את המסך. האם בסופו של דבר הוא נותן את זה לעצמו?

לא הבנתי, מה זה אומר לעצמו? איזה מין תנאי זה?

תלמיד: אם הנברא מחליט לעשות את עבודת הבורא, להנות את נבראיו, אז הוא מציג את עצמו כמקבל מהבורא והוא לא יכול בלי מסך להיות בשני מצבים, גם כנברא וגם כבורא. כלומר, אם אנחנו רוצים לשחק בלמלא את נבראיו, אז ניתן לנו המסך כדי לשמור את עצמנו כמקבלים.

אני לא מבין את השפה שלך.

תלמיד: התבלבלנו, זו תוצאה מהחומר ששמענו, אנחנו משתדלים.

אני מבין את מה שעכשיו אתה רוצה להגיד, אבל לא את מה שקודם לכן אמרת.

תלמיד: אנחנו שואפים בלימוד שלנו לדבר על זה שאנחנו רוצים מסך, אבל פה לומדים שהבורא הוא זה שנותן את המסך.

בטח, תמיד זה כך.

תלמיד: חשבתי, כתוצאה ממה הוא נותן לנו את המסך. לי היה נראה שדווקא כדי לשמור עלינו כמקבלים ממנו, כי אין לו תפקיד אחר, ולכן הוא נותן לנו את המסך כתוצאה מהחיבור בינינו.

כן.

תלמיד: ככל שאנחנו שואפים להנות את נבראיו, לעשות את העבודה שלו, אז לפי זה הוא נותן לנו יותר מסך, כדי שהוא יוכל לקיים את המשימה שלו למלא את הנבראים.

כן.

שאלה: האם בקו אמצעי הנברא זוכה להרגיש מה זה לעשות נחת רוח לבורא?

כן, בטח.

תלמיד: רק בקו אמצעי.

כן.

תלמיד: האם בשביל זה הוא צריך את הניסיון הזה של ימין ואחר כך שמאל?

זה לא ניסיון, אלו נתונים שהוא מגלה.

תלמיד: אבל האם הנתונים האלה צריכים להיות בזה אחר זה?

כן, ימין ושמאל ואחר כך קו אמצעי.

תלמיד: בקו ימין יש גם את ההתעוררות מלמטה למעלה, כשמלכות עולה לבינה.

כן.

תלמיד: ואחר כך היא יורדת ממעלה למטה, שזה קו שמאל.

כן.

תלמיד: מה נוסף עכשיו בקו האמצעי שגורם לו לעשות נחת רוח לבורא?

הוא מוכן לאחד את שני הקווים, ימין ושמאל, וכך יכול לבוא אור למדרגה.

תלמיד: מה יבוא קודם, חסדים או חכמה?

קודם חסדים.

תלמיד: זה מה שהוא יכול?

כן, ואז לפי זה הוא יכול לקבל חכמה.

שאלה: הוא מתאר שני קווים, שני כוחות שלא יכולים להגיע להסכמה ביניהם, הם הפוכים, אבל כשמגיעה בקשה מהתחתון, אז הם כן מגיעים להסכמה. למה אז הם כן יכולים?

כי שני הקווים האלה, כל אחד רוצה בשלו, אחד חסדים ואחד חכמה, ולכן הם לא מבינים זה את זה. מה שאם כן, כשמגיע קו אמצעי, אז הוא מוריד את הג"ר משני הקווים האלו שמעליו, ובז"ת, בחצי מדרגה, הם יכולים להתחבר ביניהם וכך למלא את התחתון.

תלמיד: בצורה רגשית, זה כמו אימא ואבא.

נגיד.

תלמיד: מה קורה כשבא הילד ומבקש?

כשהילד מבקש, אז הם מוכנים להגיע לאיזו החלטה משותפת, רק כדי שיהיה להם משהו לתת לילד, אחרת לא יוכלו.

תלמיד: הוא כתב גם שאת כל זה התחתון לא מבקש לפני שמלכות יורדת למדרגה התחתונה, וכשהיא חוזרת למדרגה היא מעלה איתה את המ"ן. למה צריך את זה?

איך אחרת?

תלמיד: למה הילד לא יכול לבקש כל עוד ההורים לא באים וכאילו מעלים אותו איתם?

כי אז הוא נמצא איתם יחד במצב אחד.

תלמיד: מצד אחד הוא איתם, מצד אחר מתחתם, נכון?

לא.

תלמיד: הוא עדיין מתחתם, אנחנו לומדים שזה נקרא מסך דחיריק. אז באיזה מובן הוא איתם ובאיזה מובן הוא מתחתם?

הוא יכול לעלות לשתיהן, לחכמה ולבינה, ומכאן להחליט באיזו צורה הוא רוצה לקבל מהן, ואז מגיע לפשרה, מקבל חלק מחכמה וחלק מבינה, מערבב, ועל זה אפשר לעשות זיווג דהכאה.

תלמיד: איך ילד יכול להחליט? ההורים הם אלה שיודעים הכול.

מתוך התכללותו בחכמה ובינה הוא יכול להחליט.

תלמיד: האם נכון להגיד שכל מערכת רוחנית מכילה את שני הכוחות האלה, והם יכולים להגיע להשלמה ביניהם רק כשיש דרישה מלמטה, זאת אומרת, רק בשביל לשרת את התחתון?

כן.

תלמיד: ואז גם בעבודה שלנו, כשמתעוררות מחלוקות בעשירייה, הפתרון יוכל לבוא רק אם זה כדי לשרת הלאה?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב לנו מתוך שהוא משיג את המערכת העליונה?

כן, ודאי.

תלמיד: ומה הוא רוצה להעביר לנו, יידע, או שגם אנחנו נגיע להשגה?

ודאי שהוא רוצה שנגיע להשגה. היידע הוא בסך הכול בראש שלך. יש אנשים שיודעים את זה ישר והפוך, אבל לא משיגים. ויש אנשים שמשיגים, אבל רק את מה שהם משיגים הם מבינים.

תלמיד: דרך הידע מגיעים להשגה, צריך את הידע כבסיס?

במשהו כן.

תלמיד: מהו המאמץ להשיג את מה שבעל הסולם כותב מבלי ליפול לחיפוש היידע. איפה המאמץ?

זה כלל בתורה, לא החכם לומד. כדי ללמוד באמת את מה שאנחנו לומדים, לא צריך להיות חכם מלידה. האיי קיו שלך לא ישחק כאן, אלא רק התמדה ותפילה.

תלמיד: אז מה כן משחק כאן בלימוד כדי שלא אחפש חכמה וידע. מה, ואיפה היגיעה?

היגיעה היא בכך שאני מתקשר לחברה ויחד איתם משתדל ללכת יחד.

תלמיד: ומה אני משיג אז?

אני לא יודע מה אני משיג אבל חשוב לי להיות יחד איתם, כי העיקר הוא להתקשר.

תלמיד: ומתוך המאמץ שאני עושה נולד גם היידע?

במשהו, כן. במה שמתגלה לך אתה כן מקבל יידע.

שאלה: אפשר להגיד שהקו האמצעי הוא תמיד הבורא? מפני שבראתי יצר רע זה הוא. ובראתי תורה תבלין, זה אם אני מבקש את התיקון, והוא עושה את השילוב הנכון בין שני הקווים האלה.

אפשר להגיד, כן.

שאלה: למה כשיש אורות בתוך הכלים, שורוק משנה את המשמעות שלו לפי הפרצוף בו מדובר, שלא כמו החולם והחיריק?

חולם, שורוק, חיריק. חולם, זה למעלה מהאותיות. שורוק, זה בתוך האותיות. וחיריק, למטה מאותיות.

תלמיד: ולמה שורוק משנה את המשמעות לפי הפרצוף, והחולם והחיריק לא?

תלוי על איזה פרצוף אתה מדבר.

שאלה: שורוק הוא אורות בתוך הכלים?

כן.

תלמידה: האם זה גם קו שמאל ואורות שלא יכולים להיכנס לכלים?

לא, סך כול אותם אורות שיכולים להיות בכלים, נקראים שורוק.

שאלה: אומרים שפנימיות הכלים הן האותיות. מהי חיצוניות הכלים, יש כזה דבר?

יש, אבל לא הייתי רוצה להיכנס לזה. אנחנו לומדים את זה, אלה סימנים שסביב האותיות.

שאלה: האם ג"ר דכלים של כל פרצוף, לא רוצה ולא מקבל אור חכמה?

לא.

שאלה: איך לימוד הפתיחה עוזר לנו להתחבר בעשירייה?

יש אנשים הלומדים ברצון, בשמחה, ומשתוקקים לעבור ל"תלמוד עשר הספירות". ויש כאלה הרחוקים מזה לפי הטבע, לפי האופי, לכן לא החכם לומד. דווקא אלה הרוצים להיכנס ממש בין האותיות, לתוך הספרים, מפספסים משהו. גם זה צריך להיות קצת, אבל העיקר זו העבודה.

תלמידה: אז איך לנצל את זה לחיבור בעשירייה?

ללמוד יחד ולבקש בזמן הלימוד. העיקר, מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי.

שאלה: אפשר להגיד שהמיעוט בג"ר דחכמה מוצא איזה פתרון כדי למנוע את השבירה?

לא, החכמה מאירה לפי כמה שמושכים אותה.

תלמיד: אבל יש את הקונפליקט בין קו ימין לקו שמאל שגם אותו הוא רוצה לפתור וכך להמשיך את התקדמותו. האם בזה הוא גם רוצה למנוע את השבירה, האם זה גם חלק מהמטרה?

האם הוא רוצה בזה למנוע את השבירה? ודאי.

תלמיד: וזה מפני שהוא הכיר כבר בעולם הנקודים את מה שעבר עליו?

כן.

תלמיד: ככאלה המתפתחים עכשיו מלמטה למעלה, אנחנו גם צריכים לעבור שבירה?

לא. תוצאות מהשבירה מתגלות בנו מדי פעם קצת, אבל אנחנו לא מגלים את השבירה אלא את התוצאות ממנה.

תלמיד: והעניין הזה שבין מפתחא למנעולא, שבסופו של דבר מגיע לקטנות דחכמה, זו פעולה המכילה בתוכה את כל העבודה שלנו?

כן. זה נכון.

(סוף השיעור)