שיעור הקבלה היומי30 de jun de 2024(בוקר)
שיעור בוקר 30.06.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון", עמ' 825
המשך חלק א', כותרת "ויכוח", סעיפים א'-ח', כותרת "חדשות"
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 823, "כתבי הדור האחרון", חלק א', כותרת "שלילה", סעיף א'.
ויכוח
א. זה ברור שהסיסמא כל אחד יקבל לפי צרכיו ויעבוד לפי כוחו, היא (1/6) אלטרואיזם מוחלט. וכשיקוים זה אז בהכרח כבר יהיו רוב צבור או כולו משוריין במדת "שלי שלך", א"כ יאמרו נא איזה הם הגורמים יביאו את הצבור לרצון הזה. כי הגורמים של היום, דהיינו שנאת הרכושנים וכל מיני שנאות אל הנמשכות מזה, לא יביאו להאדם רק אל ההיפך, דהיינו שינטעו באדם מדת "שלי שלי ושלך שלך". שהוא מדת סדום ההפוך לאהבת זולתו."
"ב. אין לי מה לדבר עם הנמשך אחר הזרם, אלא רק עם מי שיש לו דעה משלו וכח בקורת.
ג. נודע רעיון היסוד של אנגלס (8/5) בשם מרקס "שאין המעמד המנוצל והמדוכא יכול להשתחרר מן המעמד המנצלו ומדכאו, בלי שישחרר בה בשעה את החברה כולה אחת ולתמיד, מניצול, דיכוי, ומלחמות מעמדות". זה סתירה לנוהג הק' המודרניים, לשחוט ולנוון את כל חלקי החברה הבורגנים, ששנאה עזה זו לא ימחה מבניהם לעולם. וכן הוא בסתירה למה שמקימים מעמד רבוני ושליט ומפקח על מעמד הפועלים, שאין לך מלחמות מעמדות כואב ומיצר יותר מהם, והם שואבים את השומן מלשד הפועלים ומניחים להם השירים מלווה בפחד מות תמידי או פחד שלא ישלחו אותם לסיביר. ואיזה גאולה כאן, כי החליפו מעמד הבורגני שבכלל אינו כל כך נורא, ולאמיתו של דבר סר צילם מעליהם, כי יש בידי הפועלים כח שביתה עליהם, החליפוהו במעמד רבוני, שליט ומפקח, במעמד עבדים מנוצלים ע"י שפחד עונשים מוטל עליהם תמיד לאין ערך יותר ממה שהיה להם במלחמה עם הבורגנים."
שאלה: לגבי סעיף ב', בעל הסולם אומר "ב. אין לי מה לדבר עם הנמשך אחר הזרם, אלא רק עם מי שיש לו דעה משלו וכח בקורת." הוא פונה פה למעט מאוד אנשים.
מה לעשות, אנחנו רואים שרוב בני האדם זורמים אחרי המשטר, אחרי מי שמכתיב להם את החיים, ורק מנסים למצוא בתוך מה שמשאירים להם איזה מצבים יותר נוחים וזה כל היחס שלהם למנהלים ולחיים. בסופו של דבר מה שבעל הסולם רוצה להגיד כאן, זה איך מגיעים לחברה שבה אנשים מרוצים אנשים מהמשטר ולא צריכים להכניע את עצמם כלפי המשטר והמשטר עובד יחד עם החברה כולה.
תלמיד: מה שהוא אומר בסעיפים האלה ברור מאוד בחוש, כולם רואים שזה נכון.
כן.
תלמיד: כל אדם יכול יבין, גם אם הוא לא הולך נגד הזרם.
כן.
תלמיד: אני עוד לא מבין למה הוא פונה פה רק למי שיש לו דעה משלו וכוח ביקורת.
כי אנשים כאלו בדרך כלל לא מרוצים מהמשטר ולא מגיעים כל כך מהר להסכמה עימו.
קריין: אות ד'.
"ד. המדינה נחלקת לב' מעמדות: החרוצים, והנחשלים. החרוצים, הם המעבידים והמנהיגים. והנחשלים, הם העובדים והמונהגים. וזהו חוק טבעי, שהחרוצים ינצלו את הנחשלים, אלא השאלה היא כמה חירות ושויון ורמת החיים הם מניחים לנחשלים. וכן כמות העבודה שהחרוצים ידרשו מהם. הנחשלים הם תמיד הרוב רובו של החברה, והחרוצים רק עשרה אחוזים מהחברה, שהיא שיעור מדויק לפי הצורך להפעלת החברה. ואם יתרבה או יתמעט משיעור האחוזים הנצרכים נעשה משבר, ואלו הם המשברים שבחברה הב', וכן יהיו המשברים בחברה הק' אם בצורה אחרת, אמנם באותה מדת היסורין. השם "חרוצים", כולל ג"כ את יורשיהם ואת בעלי הפרוטקציה אל החרוצים. ובשם "נחשלים" נכללים ג"כ אותם החרוצים הנפלטים משום איזה סבה למעמד הנחשלים." יחסית זה צריך להיות ברור.
ה. בענין הדת. - "מצב הקבע המוסרי אינו נובע מן הדת, כי אם מן המדע". "אמפיריו קריטיציזם", 324 [זוהי אמירה של לנין בספרו "מטריאליזם ואמפיריו-קריטיציזם"]."
אין לנו יותר, הוא לא ממשיך.
קריין: אות ו'.
"ו. מוסר המבוסס על תועלת החברה מצאנו (14/6) גם בחיות החברתיות אמנם אין זה מספיק, מאחר שמשתנה לוולגריות במקום שמזיק להחברה, כגון הרוצח הגדול הפטריוט, הנישא על כפות הלאומיים.
ומכאן שרק מוסר המיוסד על בסיס הדת הוא שריר וקיים ואין לו תחליף.
וכן אנו מוצאים אצל עמים הפראים שמדת המוסר שלהם עולה עד אין קץ על העמים התרבותיים.
ז. אי אפשר שתהיה חברה טובה אא"כ הרוב (8/3) שבה הוא טוב. אמנם יש מדהימים או מפתים את הרוב הרע בכל מיני תחבולות עד שמוכרח לבחור בהנהגה טובה. וזה מנהג כל הדמוקרטיות, אבל סוף סוף יתחכמו בני הרוב, או שאחרים יחכימו אותם, ויבחרו הנהגה רעה ממש כרצונם הרע".
זאת אומרת, קלקול יכול להיות.
קריין: אות ח'.
"ח. יש להבין למה זה החליטו מרקס ואנגלס (10/4) ששלמות הק' הוא "לעבוד לפי כחו ולקבל לפי צרכיו". מי הכריחם לזה, ולמה לא מספיק אם מקבל כפי פריון עבודתו ולא להשוותו עם רשלן או מחוסר בנים. והענין הוא, כי הקומוניזם לא יתקיים בדרך אגואיזם אלא בדרך אלטרואיזם, מטעמים הנ"ל."
זאת אומרת, אין ברירה, אנחנו צריכים להגיע לכך שהקשר בינינו יהיה קשר אלטרואיסטי.
שאלה: בעל הסולם כותב שמוסר שמבוסס על תועלת החברה הוא לא מספיק. האם לא מספיק "ואהבת לרעך כמוך", צריך גם "ואהבת את ה' אלוהיך"?
כנראה שיש עוד תנאים שיתמכו בזה.
תלמיד: במה?
בחברה המתוקנת. על כלל אחד המשטר הזה לא יכול לעמוד.
תלמיד: לפי בעל הסולם "ואהבת לרעך כמוך" זה רק תנאי התחלתי או בדרך?
כן, עד שמגיעים ל"ואהבת את ה' אלוהיך".
שאלה: בעל הסולם מדבר פה על כך שאנשים עלו על הגל של השנאה כדי להפיל את הרכושנים.
אנחנו רואים שגם עכשיו יש את הנטייה הזאת, מי שלא מרוצה מתחיל להגביר את השנאה בעם לאיזה כיוון ורוצה להפיל את הממשלה. האם המוסר הדתי שעליו הוא מדבר פה יכול לעצור את השנאה? מה יכול לעצור שנאה?
אתה כבר שואל על התרופה, אני לא חושב שאפשר בצורה כזאת לרפא את המשטר. לא יודעים.
תלמיד: פשוט אנשים ממש מגבירים את השנאה ורוצים לאחד אנשים שלא מרוצים, הם ממש מתלבשים על החוסר הזה באנשים ומנסים להניע אותם לפעולה כזאת, ולא ידוע באמת מה אפשר לעשות, איך להוציא שנאה מהלב של האנשים.
לעורר בלבבות עד כמה אנחנו עוד לא נכנסים למסגרת אחת, לשיתוף הנכון, ואך ורק כשנדאג להיות יחד כאיש אחד בלב אחד, אנחנו נוכל לעלות למעלה מכל הוויכוחים והכישלונות.
שאלה: בעל הסולם ממש כיבד את מרקס או שהוא דיבר כך כדי לגשת לאנשים?
לא, אני לא חושב שהוא כיבד את מרקס והיה בעצמו מרקסיסט, אלא בכמה מהאופנים, מה שדיברו הקומוניסטים, וגם הסוציאליסטים והמרקסיסטים, היה תואם במשהו, חלקית, לשיטה שלו.
שאלה: מה אפשר ללמוד מבעל הסולם, ממקובל, שקורא כתבים כאלה, עוסק בכתבים כאלה של פילוסופים, פוליטיקאים, מצטט אותם? מה ללמוד מזה?
זו פנימיות המטרה שלו, הכוונה שלו, הדעה שלו. זה מאוד חשוב. אם אתה לומד את מבנה העולמות, עלייה וירידה, כל מיני דברים, אז אתה יכול לראות איך זה נמצא בקליטה בחברה שמשתדלת להקים את עצמה כחברה אחידה.
תלמיד: האם גם אנחנו, כלפי ההפצה וכלפי הבנת החומר, צריכים להתכלל בדעות, באידיאות, בכל מיני רעיונות כאלה שיש באנושות כדי להבין עוד יותר טוב איך זה מתגשם?
לא, אנחנו לא מגלים היום שיש להם מבחר דעות, אין עם מי להתכלל. לפני הרבה שנים חשבנו שאנחנו יכולים להיות קרובים לכמה מהם, למישהו, אבל עם הזמן הכול עבר והם עברו מהדעות שלהם שהיו קרובות לקומוניזם, לפחות במשהו, לפסים לגמרי אגואיסטים, אפילו הקיבוצים וכן הלאה.
תלמיד: אני שואל איך להתייחס היום למדענים, חוקרים, עתידנים, אנשים שיודעים לבטא טוב את המשבר, בעיניך הם אגואיסטים מהיסוד וזאת תפיסה מעוותת?
מה שחסר להם זה לראות את החברה העתידה, שכך היא חייבת להיות, שכך כתוב בחוקי הטבע העליון. ולכן אנחנו לא יכולים להבין אותם, למה הם ממשיכים את המשטר הזה ולא משתנים כל פעם לחברה יותר מלוכדת, מאוחדת.
תלמיד: הוא כותב, "אין לי מה לדבר עם הנמשך אחר הזרם, אלא רק עם מי שיש לו דעה משלו וכח בקורת." מי הם אותם האנשים שיש להם דעה משלהם וכוח ביקורת?
אין. מי שעושה ביקורת זה רק כדי לעלות במקום מישהו אחר.
תלמיד: אז אין לו עם מי לדבר, כי כולם נמשכים אחרי הזרם היום.
נכון.
תלמיד: ואיך יתפתחו בקרב האנושות או בחלק מהאנושות דעה עצמאית כזאת וכוח ביקורת?
רק מתוך חוסר הצלחה אמיתי, שיהיה ברור לכולם שהם הולכים ומתקדמים לא לכיוון הנכון וזה רק מביא מלחמות וכאלו הבחנות נוראיות. זה מה שאני יכול להגיד.
תלמיד: ואז על מה יש לו לדבר איתם?
אין לו מה לדבר, רק לחכות עד שהרע הזה יגיע לצורה כזאת, שהעולם, אומות העולם לא יוכלו לסבול.
תלמיד: זו הכרת הרע?
הכרת הרע נובעת מזה שהרע בעצמו מקבל צורה בלתי נסבלת באדם, וגם מזה שהוא רואה שזה לא מביא אותו לטוב בשום צורה.
תלמיד: ובמצב כזה אדם מסוגל להתחיל לשמוע על עקרונות החיבור והחברה העתידית?
כן.
תלמיד: ומה לגבי כל מי שנמשך אחרי הזרם, למה איתו אין מה לדבר, אולי דווקא אותו צריך לנסות לחנך או לנסות להשפיע עליו?
אין לו ממש הכרת הרע, הוא נמשך וזהו. גם היום יש אנשים כאלה, והם הרוב, שלא חושבים איך אפשר לשנות משהו ושמה שקורה הוא עד כדי כך לא נכון שהם חייבים לקום ולעשות שינויים.
תלמיד: אז אנשים כאלה שהולכים אחרי הזרם, אי אפשר פשוט להטות את זרם החשיבה שלהם למקום אחר?
יכול להיות שכן. בינתיים אנחנו לא יכולים, בינתיים אנחנו לא מנסים, במיוחד מפני שאנשים מסכימים עם כל דבר ובלבד שלא תהיה מלחמה, וזה מראה שהם עדיין לא נמצאים בבירור הנכון, הסופי.
שאלה: אם להבין מבעל הסולם פה, עדיף לדבר עם מי שיש לו באמת דעה ומרגיש את הרע שיש בו ולא עם המסה, לא לצאת להפצה למסה.
כן. אנחנו צריכים לראות אנשים שממש לא מרוצים ממה שקורה ולהסביר להם למה זה קורה ובאיזו צורה אפשר שזה ייפסק ויקום דור חדש.
תלמיד: מנהיגים בחברה, באנושות, הם מי שיש להם דעה משלהם וכוח ביקורת, או מי שנמשכים אחרי הזרם?
מי שנמשך אחרי הזרם. הם מוכנים לעשות כל מיני דברים, אפילו שנראים כגדולים, כמהפכניים, אבל הכול רק כדי לא לשנות את צורת ההתפתחות.
תלמיד: אם אנשים מסכימים לכל דבר ובלבד שלא תהיה מלחמה וזה מצב העם, איך אפשר לשנות את זה? מה השלב הבא בהתפתחות?
אנחנו צריכים להסביר שזה לא נכון שמלחמה לא תפרוץ בעקבות זה שאנחנו שותקים, אלא דווקא ההיפך, אם נשתוק אז מלחמות יתגלו יותר ויותר.
תלמיד: אז מה הבירור הסופי פה? טבעי שהעם לא רוצה מלחמה.
זה נכון, אבל רוצים שינוי ומזה שנמשכים לשינוי מגיעים לזה שפותחים במלחמה, כי לא רואים שום שיטה אחרת לשנות את החיים, את המשטר ומה שקורה.
תלמיד: אז נכון לרצות שינוי חברתי, ולא רק שהמלחמה תיפסק.
כן.
שאלה: אמרת קודם שאנחנו צריכים לעורר את הלבבות, בשביל שאנחנו נהיה ביחד. מה זה לעורר את הלבבות? מה אנחנו צריכים לעורר?
לעורר לבבות לחיבור אפילו נגד המצבים האלה שמתגלים בחברה, ולחנך את הכלל. לא לחכות עד שהוא ישתנה ולכן לא לצאת אליו, אלא אנחנו כן צריכים לצאת אליו ולהראות לו מהי מגמת החיים לפי הטבע, לפי החוק העליון.
תלמיד: בהמשך בעל הסולם מדבר על חוק שאומר "הנחשלים הם תמיד הרוב רובו של החברה, והחרוצים רק עשרה אחוזים מהחברה, שהיא שיעור מדויק לפי הצורך להפעלת החברה. ואם יתרבה או יתמעט משיעור האחוזים", זאת אומרת אם לא יהיה האיזון הזה כבר יהיה משבר. איך זה מתיישב עם כך שאנחנו צריכים לעורר את הלבבות זה של זה, איך החוק הזה מתיישב עם זה?
אנחנו לא מעוררים את רוב החברה, שאפשר לכנות מנוצלים, מסכימים, חלשים, אלא אנחנו רוצים להסביר לכולם שכללי התפתחות החברה הם כאלה שאנחנו חייבים להתקדם לצורה אחידה בחברה. שלא חשוב איפה אתה נמצא, למעלה או למטה בדרגות חברתיות, אתה מבין מה אתה עושה ומה עושים כולם, לאן מגיעים, איזה צעד קדימה כל פעם אנחנו עושים.
תלמיד: אני דווקא מרגיש את מה שאתה אומר עכשיו בחברה שלנו, פה בדרך, תמיד יש את ה-10% האלה שמושכים את כולם. אנחנו רואים את זה אפילו בעשירייה, יש כל פעם חברים שיש להם יותר כוח והם מושכים את כולם, זה כמו מנוע כזה. בוכנות למעלה, למטה, למעלה, למטה. האם זה בעצם האיזון, שה-10% האלה צריכים לעורר כל הזמן את יתר החברים, את יתר החברה?
כל אחד משתנה בעצמו ומקבל על עצמו עבודה כזאת כבוכנה או כמשהו אחר, ולכן אנחנו צריכים לא לדכא את האנשים האלה אלא ההפך, לפתוח להם אפשרויות שיקדמו את החברה.
שאלה: בעל הסולם מותח פה ביקורת על לנין שאומר בעניין הדת. "מצב הקבע המוסרי אינו נובע מן הדת, כי אם מן המדע". "אמפיריו קריטיציזם"," זאת אומרת, ביקורת ניסיונית. רוב הציבור היום מאמין במדע כי המדע מצליח. אבל פה הוא אומר, בעניין המוסר, המדע אף פעם לא יצליח לפי ביקורת ניסיונית להביא לנו איזשהו מוסר. למה זה כך?
המדע לא יכול לשנות את האדם, הוא בסך הכול מייצב לאדם איזה גבולות התפתחות ולא יותר.
תלמיד: היתרון של המדע שהוא לומד מטעויות, מטיל ספק במה שהיה, וכל פעם בודק ומשתפר, ובכל דבר הוא מצליח, אבל במוסר הוא אומר שהוא לא יצליח.
לא. כלפי החברה האנושית הוא לא יכול להצליח.
תלמיד: השאלה היא למה בעניין מוסר או חברה אנושית הוא לא מצליח?
אין לנו מדע על החברה שלפיו אנחנו יכולים ללמוד את הצורות שאנחנו עוברים ומשתדלים כדי להגיע למטרה. אין לנו את זה ביד בצורה פרקטית. אנחנו יכולים לעשות את זה, אבל אך ורק על ידי שינוי חברתי, שכל פעם נעלה את החברה שלנו יותר ויותר ונקבע בה צורות קשר מתקדמות, ונשתדל ליישם אותן.
שאלה: יש מדע שנקרא "סוציולוגיה" שהוא חוקר המונים ובודק איך הם מתנהגים ואומר שההתנהגות של האדם די צפויה. אבל פה הוא אומר שבעניין של מוסר זה לא יצליח להסתכל על מה שהיה ולהתקדם, אלא רק דת, מה שהוא קורא דת כמובן, יכולה להביא לכך. למה מתוך התבוננות על התנהגות של המונים אי אפשר להביא לערכים מוסריים?
כי אנחנו לא מתקדמים בעניין הדת לבנות את החברה לפי חוקי הטבע. אין לפנינו דוגמאות כאלו מהטבע. יוצא שמה שאנחנו נקבל, נשמע מאנשים ששייכים לתכונות הבורא, ומתלבשים בחברה ומקדמים את החברה, אנחנו לא נוכל לפי זה לקדם את עצמנו. הוא רוצה להגיד שהצורה הקומוניסטית לא יכולה להתגלות מתוך המאמצים והניסיון שלנו.
תלמיד: אלא מתוך מה היא תתגלה?
בוא נראה מה הוא כותב.
תלמיד: זאת אומרת, ביקורת על העבר לא תביא ללמידה לגבי העתיד בנושא הזה?
לא. בוא נראה. אבל טוב שיש לנו את השאלה הזאת ואנחנו מתחילים להבין שהיא העיקרית ואין לנו פתרון.
שאלה: למה כשלוקחים את האידיאלים הכי גבוהים כמו אחדות, שוויון, חופש, הם הופכים להיות במקום ברכה לקללה לדורות, שפיכות דמים והכול. הם לקחו דברים הכי גבוהים ולכאורה היה צריך להגיע איזשהו אור עליון.
על ידי מה הם רצו להשיג את הדרגות האלה?
תלמיד: אני לא יודע, אבל הם לוקחים דברים גבוהים וזה הופך להיות קללה במקום ברכה אז עדיף להישאר ברמה בורגנית כמו שהוא אומר, שבה יש לאדם יותר חופש, יש לו לפחות הפגנות, כל מיני דברים, לעומת משטר שבו הוא הופך להיות עבד, דבר שמעורר שנאה ואת הדברים הכי קשים.
נכון, כי ניגשים לסיסמאות גבוהות בכלים נבזיים מלוכלכים.
תלמיד: זאת השאלה, למה זה הופך להיות סם המוות במקום סם החיים? הרי הם לקחו דברים גבוהים.
כי אתה רוצה להקים משהו גבוה מעל עצמך בכוחות שאין לך בכלל, וכשאתה משתדל לבנות משהו גבוה, גדול בכוחות שלך, אז אתה בונה משהו שיכול לצאת לפי הכוחות שלך, ומזה נעשה משטר שהוא יותר גרוע. אנחנו רואים מה רצו לעשות ברוסיה ומה היה.
תלמיד: האם הפתרון זה לשבת ולחכות?
הפתרון להבין מה כותבים המקובלים ומתוך זה לנסות לראות את הטעות המרה הזאת שאנחנו נכנסים. אפילו שאנחנו לא נראה יותר מההמלצות של המקובלים, אלו שיראו לנו, אבל צריכים לקבל את זה כדברים הכרחיים שהם בכל זאת יקדמו אותנו.
שאלה: איך יקרה השינוי? הוא כותב על שני אמצעים. דעת שזה דעת ההשפעה ודעת הציבור. דעת הציבור זה ברור לנו, השפעת הסביבה, אלה עקרונות ברורים. דעת ההשפעה, אנחנו מבינים שטבע האדם משתנה על ידי המאור המחזיר למוטב, לימוד חכמת הקבלה, עשירייה, רב. איך בקהל הרחב יקרה שינוי הטבע כדי שאותם ערכים של שוויון ואחדות יהיו באמת ערכים ולא סיסמאות?
קודם כל זה מתקרב אלינו. אם לפני שנים יכולת לדבר על דברים כאלה בצורה תיאורטית, לא שייכת לחיי האדם, אז היום אתה רואה שאלה דברים שמכתיבים לנו את חיי היום יום וזו כבר התקדמות. מה קורה איתנו הלאה? תלוי מהבחירה שלנו. על הבחירה נדבר אחר כך, אבל כבר מתקרבים אליה. ולכן זה ההבדל בין הדור שהיה לפני כך וכך שנים לבין הדור של היום.
תלמיד: כתוב בהקדמה לתע"ס, שפעם הייסורים היו אמצעים לרכך את הלב. אחר כך החליפו המקובלים למאור המחזיר למוטב. יש את תלמוד עשר הספירות. אני יושב בעשירייה, מושך מאור, משפיע עלי איזה כוח, אני משתנה, נעשה יותר אלטרואיסטי. מה האמצעי החדש? הרי ברור לנו שאנשים לא יישבו ללמוד ולמשוך מאור. אז מה כן יהיה?
לי נראה שהוא מדבר על חברה שלומדת את הדברים הנכונים על התפתחות החברתית ומההתפתחות הזאת היא רואה איך היא מתפתחת בצורה ישירה. זאת אומרת להתקרב למטרה או לצאת החוצה מהקו שמביא אותה למטרת הבריאה. חברה צריכה לגלות את זה.
תלמיד: בכל זאת האמצעי הוא לימוד החומר על מטרת הבריאה, על מטרת החיים ומתוך זה מעוררים. יוצא שלימוד המקורות ועשיריה זה האמצעי.
כן.
תלמיד: לא יהיה אמצעי אחר.
לא.
שאלה: נראה שככל הסבל גובר, הפתרון הוא - שנאה. האנשים פשוט מתחלקים למחנות. יותר ויותר שונאים אחד את השני ולא נראה שיש אפילו גבול לפיצוי הזה.
או מנסים להרפות ידיים וזהו.
תלמיד: מה שהוא קורא פה "נמשך אחרי הזרם" הרוב לא נמשך אחרי הזרם, הרוב פשוט אפתי, קם בבוקר וחי את החיים עד שמת. כל התיקון מתחיל מהכרת הרע? הכרת הרע אומר שאני לא בסדר ואני צריך להשתנות.
הכרת הרע מסביר לך שיש לך כל יום ויום פחות כוחות לחיות, פחות כוחות לטפל בילדים, בסביבה. אתה נמצא בירידה.
תלמיד: הירידה היא בולטת. אבל כאילו נראה שהפתרון הוא להאשים אנשים, להאשים את המנהיג, את המחנה השני.
אם זה עוזר. ואם זה לא עוזר, זה עוד יותר גרוע.
תלמיד: ברור שזה לא עוזר. אבל כך אנשים מוציאים את העצבים וזהו.
זה בינתיים.
תלמיד: איך פתאום מלהאשים אחרים יתהפך להאשים את עצמי ולראות איך אני יכול להשתנות? זה ממש נראה כיוון הפוך.
כן, נראה מה שהוא כותב. מאיפה זה מגיע?
שאלה: בקשר להכרת הרע, האם ניתן לומר שכול עוד האדם לא הגיע להכרת הרע זה אומר שעדיין אין לו קו שמאל?
ימין ושמאל - נעזוב בינתיים.
שאלה: הוזכר שלא ניתן להעלות את המודעות של החברה באמצעות חינוך. כיצד ניתן להעלות את התודעה החברתית? לא לכולם יש תודעה אלוקית.
על ידי הלימוד שאנחנו עוד לא הגענו אליו.
-
שאלה: בהקשר לנחשלים ולחרוצים, האם יש דרך לנחשלים להפוך לחרוצים?
יכול להיות, אם יתעסקו במה שהם כן ראויים להתעסק.
שאלה: מדוע בעל הסולם קורא למנצלים, החרוצים? יש עובדים שגם הם חרוצים.
כן, נראה את זה.
שאלה: מהן התכונות של מנהיג ברוחניות?
את זה נלמד לחוד.
חדשות
"(15/1) ממש באותה הדרך שהשמידו את הקפיטליסטים, הוכרחו להשמיד את האכרים, ובמובן חדוות החיים, יהיו מוכרחים להשמיד לעולם את הפרוליטריון."
מעניין, נמשיך.
"(15/2) מרקס ואנגלס, אע"פ שהיו הראשונים לשים תקון העולם על הפרוליטריון, עכ"ז לא עלה על דעתם לעשות זה בדרך כפיה אלא בדרך דמוקרטי. וע"כ היה צריך שהפועלים יהיו רוב, ואז יעשו משטר פועלי, אשר בעלי המשטר יתתקנו לאט לאט עד יבואו לאלטרואיזם המופשט איש לפי מעשיו ואיש לפי צרכו."
זה מה שהוא אומר, שבצורה רגילה ורגועה אנחנו כן יכולים להגיע לאלטרואיזם המופשט.
-
שאלה: איך אפשר להסביר בחברה העתידה את היחסים בין עצלנים וחרוצים? כשיש כזו תלות הדדית ואתה יודע שרמת החיים שלך תלויה באחרים, איך מערכת היחסים הזאת בין העצלן והחרוץ מגיעה לאיזון?
פשוט מביאים בחשבון את הטבע של העצלן ואת הטבע של החרוץ, ומחשבים כמה עצלנים צריכים להיות על כמה חרוצים כדי שהם יאזנו זה את זה.
תלמיד: אני לא יודע כמה אפשר להיכנס לעומק, אבל יש כאן הרבה דברים, למשל רמת קבלת החלטות של החברה, האם היא בידי קומץ החרוצים שמחליטים לטובת החברה? או שדווקא הולכים על פי הרוב?
לא על פי הרוב אתה לא תוכל לחשב שום דבר, אלא בכל חברה יש לך כמות אנשים שחיים לפי הייחודיות שלהם, ויש כאלה שחיים לפי הכמות.
תלמיד: אז גם פה במובן מסוים יש סוג של מעמדות, החרוצים הם אלה שמובילים את החברה, הם אלה שמנהיגים את החברה.
כן.
שאלה: יש צורה של עצלנים שאפשר להבין, כי מהטבע זה ברור, ויש צורה שאתה מרגיש שהאדם לא עצלן אלא הוא נצלן, ואת זה אתה לא יכול לסבול. אני חושב שיש הרבה בעיות מזה שאנשים מרגישים שאחרים מנצלים אותם על ידי זה שהם כאילו משתמשים בהם בשביל עצמם, וזה גורם לשנאה אמיתית. קודם כל, האם יש איזה פתרון לעניין הזה? זאת אומרת איך צריך לראות את זה?
יש לזה פתרון בבניית החברה עצמה, שכל אחד משקיע ככל שהוא מסוגל, ומקבל במידה שהוא חייב.
תלמיד: יכול להיות שזה יכול להקל, אבל איך אפשר להגיע למצב שהאדם לא ייראה את האחר כנצלן אלא רק כעצלן? כי אם הוא רואה אותו כנצלן, אז הוא לא יכול להתמודד איתו.
כן.
תלמיד: אני רואה שזה עיקר המכשול, גם בתוך הקבוצה שלנו, בעבודה שלנו, תמיד קיימת ההרגשה הזאת שאדם לא נותן ערבות. מילא שהוא יעשה ככל שהוא יכול ויקבל כמה שהוא צריך, אבל אחד מרים ידיים, ואז אתה מרגיש שזה לא בסדר. יש את הרגעים האלה, ואז אפשר לראות איפה יש משברים. מה יכול להעלות את האדם מעל הבעיה הזו, וגם אותנו?
אני חושב שיחס של אחד לאחר כמו שכולנו חברים, כולנו קשורים, ואפילו שנראה לנו שאנחנו שונים ורחוקים זה מזה, ואפילו דוחים זה את זה, זה רק נראה לנו, ובסופו של דבר אנחנו מתאחדים בכוח העליון, והוא מנהל אותנו ומוביל אותנו לאיחוד.
תלמיד: על הבסיס הזה, כשאנחנו מסתכלים על מה שכותב בעל הסולם, השנאה שיש למעמד הפועלים כלפי הרכושנים, השנאה הזאת רק מביאה למצב הפוך, היא רק משרישה את זה בתוך האדם והופכת אותו להתנהג בצורה של "שלי שלי, שלך שלך". מה יעזור לכלל העם, אם זה נמצא בתוך הטבע שלנו כל הזמן? אצלנו, כמו שאמרת, זה תלוי באיזו הרגשה כללית ובנטייה לכוח עליון. זה צריך להיות כך גם בשאר בני האדם?
כן.
תלמיד: אז בלי זה לא נצא מזה, כי תמיד קיימת השנאה הזאת, שמישהו נהנה על חשבוני.
אנחנו צריכים להפוך אותה לכוח המקדם, לכוח המפתח אותנו.
תלמיד: שאלה אחרונה בעניין הזה, כי זה מאוד חסר בעבודה הרוחנית שלי, שלנו. אם אני מסתכל על תופעה שנראית לי שלילית מאוד ויש לי הזדמנות להראות לאדם שהוא לא בסדר, להוכיח אותו, כתוב פה שזה לא יביא לי טוב, זה יביא לי מידה לא טובה. מה הגישה הנכונה כשאדם רואה משהו שהוא כל כך שלילי, איך הוא צריך להגיב לזה שזה יביא באמת למצב טוב, מה הוא צריך לעשות בתוך עצמו בשביל זה?
הוא צריך להשתוקק להידבק לאלו שמוצלחים.
תלמיד: כלומר להתרחק מהצורה הזו. נגיד שהוא רואה צורה שלילית, הוא רואה אדם שעושה משהו רע מאוד, הפתרון הוא פשוט להתרחק מהצורה הזאת?
כן, ולהיכנס לחברה שנראית חיובית בעיניו.
תלמיד: נגיד שיש לו ערבות כלפי כל העולם והוא מצפה שהדבר הזה יגיע לתיקון, האם בזה שהוא מתרחק זה כן יקדם את הצורה הזאת להגיע לתיקון מתישהו?
עד גמר התיקון תמיד כשאנחנו מתקדמים אנחנו מתקרבים לאיזו צורה ומתרחקים מאיזו צורה, אי אפשר אחרת כי הולכים קדימה על שתי רגליים.
תלמיד: אז פשוט לשים את זה בצד?
כן.
שאלה: האם המבנה שבעל הסולם מדבר עליו של 10% ו-90%, זה בעצם אותו המבנה של אלטרואיסטים ואגואיסטים שהוא דיבר עליו לפני כן, שיש 10% אלטרואיסטים בחברה ו-90% אגואיסטים?
אפשר להניח.
תלמיד: והשורש הרוחני של זה הוא מלכות וט' ראשונות?
כן, זה לפי הספירות.
תלמיד: בסוף המאמר בעל הסולם כותב שהשיטה שהוא מדבר עליה מתבארת בב' אלפים עמודים, ושם יש את כל ההסברים על השורשים העליונים. הוא מפנה אותנו בעצם לתע"ס. זה דווקא יפה לראות שהוא רואה בתע"ס את השורשים.
הוא כותב "תפיסא זו מתבארת בקרוב לב' אלפים דפין המבאר כל רזין דאוריתא שעין אנוש לא ישורנם והיא תכריח לכל אדם להאמין באמיתיותה, כי יראו שדברי ה' הם, כי גנזי חכמה מפוארה המיוחסת לנבואה מעידה על אמיתיותם", הוא מסביר שזו התפיסה הדתית, ושהיא מתבארת בכתבים האלה.
מבחינה היסטורית, מה שהוא מסביר פה במאמר כמובן מבואר הרבה יותר ב"כתבי האומה", שם הוא מפרש את זה, ונותן יותר הרחבה. מכיוון שעוד לא סיימנו לקרוא את הקטע, הוא בעצם מראה איך הפיסקה הראשונה שאמרת שלא כל כך ברור בה איך לנין וסטלין גרמו לכך שהמשטר בסופו של דבר גרם לכפייה.
אבל מה שהוא מראה לגבי השנאה מאוד מעניין, וזה מה שאנחנו רואים היום. זאת אומרת את הסיפור של "שלי שלי, שלך שלך" שמתפתח מהשנאה, הוא מסביר שמרקס לא סיים לפתח את התפיסה שלו. שוב, רטורית כאילו מרקס איחד את הפועלים על בסיס שנאה, אבל השלב השני שנקרא על בסיס אהבה היה חסר, והעולם נתקע בשנאה, וממנה הוא התפתח.
אפשר לראות מאוד יפה איך היום בפוליטיקה של הזהויות, כל השיח גם בארצות הברית, וגם באירופה בנוי על כל אחד והתרבות שלו, המגדר שלו, או התפיסה שלו, ואיך זה מתחזק על פי התפיסה של "שלי שלי". זה כל הסיפור של נרטיבים, שאני לא יכול להגיד משהו על ציבור אחר עד שאני לא חלק ממנו. ואז אם אתה מדבר על מישהו אחר, אתה כבר נחשב פסול בעיני השיח.
אפשר לראות איך ה"שלי שלי, שלך שלך" נהיה היום הפוליטיקה שדרכה מדברים אחד עם השני, ואיך השנאה הביאה את העולם ממש לחיזוק מידת סדום.
יש פה המון דברים שאם קצת נכנסים לעומקם, רואים איך הוא חוזה מגמות עתידיות. אמנם הוא לא בנה פתרון שלם, כי הוא לא הספיק. אבל הוא ממש מזהה את המגמות, מאוד עדין, ומאוד יפה.
באמת אפשר לראות איך כל מה שהתפתח, כל הפוסט מודרניזם, כל התפיסות החברתיות, כל שיטות המחאה השונות שהתפתחו מאז, והאקטיביזם החברתי, כולם בעצם נתקעו על שלב השנאה הזה.
זה מאוד יפה לראות אפילו בביטוי של חולצות שחורות, אגרוף, אין בזה בנייה מאהבה, אלא דווקא חיזוק של השנאה שיושבת בתוכנו, וזה מה שבעצם עתיד להביא לחורבן חברה אם לא תבוא תפיסה אחרת שמזיזה את כולם לכיוון האהבה.
יפה.
קריין: אז אנחנו בשורה "הוסיף".
"הוסיף עליו לנין, להנהיג המשטר הקומוניסטי בדרך הכפיה של דעת מיעוט על רבים בתקוה שלאחר זה ינהיג ביניהם גם האלטרואיזם, ובזה לא היה צריך אלא למחנה מזויינת של פועלים, שבהיות בעלי הרכוש מפוזרים יוכלו לקחת הממשלה בחזקה, ואח"כ יבואו ויכניעו את כל בעלי הרכוש החלשים מחוסר ארגון. ולזה חלק על מרקס ואמר להפך, שבמדינות הנחשלות, אפשר ביתר קלות להכניעם, כי לא היה צריך אלא להפוך החיילים לקומוניסטים ולמשמידים את בעלי הרכוש, ולקחת רכושם, שלדבר זה, בארץ נחשלת קל יותר להסית החיילים שישמידו ויחמסו ויהרגו את בעלי הרכוש. וע"כ הבין שאי אפשר להמצא המון יותר גס מבארץ, וע"כ אמר שארצו תהיה המתחלת. ועכ"ז כיוון שראה למעשה שלא די להשמיד עשרה האחוזים הרכושנים אלא שצריך להשמיד גם המיליונים האכרים, אז נתעייף, כי אי אפשר להשמיד חצי אומה".
"נוסיף עליו סטלין שאמר שהמטרה מקדשת האמצעים וקבל על עצמו גם מלאכה הזו להשמיד את האכרים. והצליח בזה.
אמנם כולם לא הביאו בחשבון, כי סוף סוף גם צריכים לטובת לבם של הפרוליטריון שיעבדו. ולהנהיג בהם מדת אלטרואיזם שיביאו אותם לסיסמא זו. וזה אי אפשר כלל שאין לשנות הטבע, שלא לבד שיעבוד לפי צרכיו אלא עוד לצורך חבירו שזה אי אפשר כלל אלא בדרך אונס וכפיה, שסוף יקומו הרוב ויבטלו את המשטר."
שאלה: למה הרצון לקבל לא מצליח לבנות חברה אגואיסטית מושלמת שבה לכל אחד יהיה נוח וטוב? התוכנה של הרצון לקבל היא מאוד פשוטה, "מקסימום תועלת, מינימום מאמץ".
תוכנת הרצון לקבל היא מאוד פשוטה, תסתכל על ילדים קטנים, הם מוכנים להרוג את כולם, ולהישאר רק עם החבר שלו שעימו הוא כן יודע לשחק.
תלמיד: כן, אבל אם אנחנו לא לוקחים את העניין של יצר הרע, אלא רצון לקבל טהור, נגיד בדומם, צומח, חי, הם מסתדרים מצוין, "מקסימום תועלת, מינימום מאמץ", אפשר היה לבנות חברה בקלות, אבל כאילו יש משהו מחבל בזה.
אם לקחת בחשבון שהם לא רוצים לאכול זה את זה. דומם, צמח, וחי, זה עדיין לא מדבר.
תלמיד: מה מפריע לבנות חברה אגואיסטית מושלמת שלכל אחד טוב, נוח לו, מה הבעיה?
כי כל אחד רוצה את מה שיש לשני.
תלמיד: זה יצר הרע, זו התוספת?
כן.
תלמיד: אז זה כמו באג שנכנס, ולא ברור מאיפה זה בא.
כן, "שלי שלי ושלך שלי".
תלמיד: וקומוניסטי אגואיסטי, חברה כזאת היא בעצם חברה אגואיסטית מושלמת, כשבאמת לכל אחד נוח.
איך היא יכולה להיות מושלמת?
תלמיד: כי בחברה כזו כל אחד מקבל מה שהוא צריך, מרגיש נוח, ובשלווה.
אבל הוא מקבל את זה על חשבון השני.
תלמיד: בסדר.
מה זה בסדר?
תלמיד: אבל עדיין בשורה תחתונה הם מתנהלים, מה זה השלב הקומוניסטי אגואיסטי?
זה שלב מאוד חשוב בהתפתחות, בעצם זה השלב האחרון, ואחר כך הם הורסים את החברה.
תלמיד: אם רוצים להתפתח מהכאוס שנמצא עכשיו, השלב הראשון קדימה יהיה קומוניסטי אגואיסטי?
עכשיו זה לא כאוס.
תלמיד: עכשיו יצר הרע שולט.
יחסית, עוד לא כל כך. שליטה זה נקרא בלי מעצורים, ואין דבר כזה היום.
תלמיד: אם אנחנו רוצים להתקדם שלב אחד קדימה, אנחנו הולכים לקומוניסטי אגואיסטי. שיש מישהו בעל מוח קצת יותר מפותח, הוא מבין שיש פה יצר הרע שמחבל בהכול, שלא נותן להקים חברה נורמלית. זו בעצם שליטה מגבוה על האנושות, מישהו כופה עלינו את יצר הרע, נכון?
כן.
תלמיד: זה כמו איזה באג במערכת, לא צפוי.
נגיד.
שאלה: אז השלב הבא זה להקים חברה קומוניסטית אגואיסטית. באיזה תנאי זה כן יכול להתאפשר, להקים חברה כזאת שמתגברת על היצר הרע, מה היא צריכה לעשות? צריכה להכיר אותו, צריכה ללמוד אותו?
נכון.
תלמיד: אז איך מתקדמים, צריך להיות פה הסבר על יצר הרע, שזה כוח טבע זר ששולט באנושות?
כנראה.
תלמיד: קומוניזם אגואיסטי זה בעצם חברה אגואיסטית עם קצת יותר שכל ודעת?
כן.
שאלה: אני מנסה להבין את המסר של מקובלים פה. אפשר להוכיח שכל סוגי המשטר לא יצליחו ושהם מתגלגלים רק למקום יותר ויותר גרוע ואז להראות את הצורה הנכונה, את החברה הנכונה, העתידית, הרצויה, אבל דעו שאין לכם סיכוי להגיע לזה בגלל שיש לכם יצר רע. ויש לכם סיכוי רק אם זה ייפתח על ידי כוח עליון?
גם כאן אין תקווה, כי כדי להחזיק את החברה האגואיסטית הכוח עליון צריך לטפל בה, להיות קשור יחד איתה.
תלמיד: : אז המקובלים לא יכולים להכווין את המהלך הזה, ואין איזושהי הכוונה, נגיד תעשו כך, תלכו ככה, כדי להגיע למקום הטוב?
המקובלים מסבירים לנו שבדרך הטבע אנחנו תמיד מגיעים לקומוניזם אלטרואיסטי.
תלמיד: כן אבל ללמד את העם, להכווין על ידי הסברה, זה בסוף תמיד מגיע, לנסתכל לאבינו שבשמים שממנו תבוא העזרה, כי בכל צורה שהוא לא מתאר פה, הוא מסביר, שלא תוכלו לסדר את זה ואין לכם סיכוי לסדר את זה כי שולט בכם הרצון לקבל.
נכון.
תלמיד: יש צורה עתידה, לשם צריך להגיע אבל אתם לא יכולים להגיע לזה.
כן.
תלמיד: אז בעצם בסוף שבו ותתפללו, זה מה שיש.
החכם רואה את הנולד.
שאלה: מה התפקיד של עם ישראל? כי כל הזמן קורה שבמרכז של כל מה שקרה בעולם, עם ישראל היה בזה. גם במאה הקודמת עם ישראל הגיע למקום, לחיסרון אחד שאין ברירה אלא חייבים להגיע לזה. שמעתי שהיה לנו מורה טוב, מי זה המורה הטוב? זה היטלר, שהוכיח לכולם שהיהודים צריכים להיות יחד. אבל שילמנו על זה מחיר כל כך כבד בשביל להגיע לרצון אחד שאין הבדל ולא משנה באיזה מעמד אתה נמצא, אתה חייב להיות מעל כל הרצונות, שלי שלי.
האנשים לא הסתכלו על הרכוש, והיו מוכנים לחיות ביחד בשביל להציל את נפשם ולהיות כאן. ועכשיו עוד פעם הגענו למצב ששילמנו מחיר מאוד כבד בשביל להתעורר ולהבין שאין לנו ברירה.
לאיזה מצב של חיסרון צריכים הייסורים להגיע כדי להפנים את זה בפנים, כי לא עוזר שום דבר?
כן, זה בעצם המצב הטוב, שלא עוזר שום דבר חוץ מלהתכלל בעליון.
(סוף השיעור)