שיעור צהריים 27.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 537,

מאמר ב', "ענין שכינתא בגלותא"

קריין: בעל הסולם, עמוד 515, "שמעתי", מאמר ב', "ענין שכינתא בגלותא".

ב. ענין שכינתא בגלותא

שמעתי תש"ב

"הזה"ק אומר "איהו שוכן ואיהי שכינה".

ויש לפרש דבריו. ידוע, דלגבי אור העליון אומרים, שאין שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי". וכל השמות והכנוים הוא רק בערך הכלים, שהוא בחינת הרצון לקבל, הכלול במלכות, שהיא שורש הבריאה. ומשם משתלשל ויורד עד לעולם הזה, להנבראים.

וכל הבחינות האלו, החל ממלכות שהיא שורש בריאת העולמות, עד הנבראים, נקראת בשם שכינה. שהתיקון הכללי הוא, שהאור העליון יאיר בהם בתכלית השלימות. והאור המאיר בהכלים, נקרא בשם שוכן. והכלים נקראים באופן כללי שכינה. כלומר, שהאור שוכן בתוך שכינה. זאת אומרת, שהאור נקרא שוכן, מטעם שהוא שוכן בתוך הכלים. היינו, שכללות הכלים נקראים בשם שכינה.

ומטרם שהאור מאיר בהם בתכלית השלימות, אז מכנים הזמן זה בשם "זמן של תיקונים". היינו, שאנו עושים תיקונים, בכדי שהאור יאיר בהם בשלימות. ועד אז נקרא המצב הזה בשם שכינתא בגלותא. כלומר, שבעולמות עליונים אין עדיין השלימות.

ולמטה בעולם הזה היא מצב, שצריך להיות לשרות אור העליון בתוך הרצון לקבל, שהתיקון הזה הוא בחינת מקבל בע"מ להשפיע. ובינתיים הרצון לקבל ממולא עם דברים שפלים ושטותיים, שאין נותנים מקום שיהיה שם מגולה עם כבוד שמים. זאת אומרת, במקום שהלב צריך להיות משכן לאור ה', נעשה הלב מקום לפסולת וטינופת. היינו, שהשפלות לקח את כל הלב. וזה נקרא "שכינתא בעפרא".

זאת אומרת, שהיא מושפלת עד לעפר. וכל אחד ואחד מואס בדברים של קדושה, ואין שום רצון וחשק להרים אותה מהעפר, אלא שבוחרים בדברים שפלים, שזה גורם צער השכינה, בזה שלא נותנים לה מקום בהלב, שיהא משכן לאור ה'."

שאלה: במשפט האחרון נאמר, "לתת מקום בלב שיהא משכן לאור ה'." מהו המקום הזה שיהיה משכן לאור ה'?

הלב שלנו. הרגש של האדם צריך להיות מלא באור ה', בהרגשה שהבורא ממלא לו את הלב. אז הלב צריך להשתוקק לכך שהבורא ימלא אותו.

שאלה: לעיתים תכופות אנחנו קוראים ואומרים שהשכינה היא כללות נשמת ישראל, שהיא נוכחות הבורא שבנו, אבל זה עדיין לא קרוב ללב. איך אפשר למצוא בליבנו מה זו שכינה ומהי הדרגה השפלה הזאת שאנחנו בעפר?

אהבה לזולת זהו הכלי, כלומר רצון שיתמלא בנוכחות הבורא, זה מה שאנחנו צריכים להשיג.

שאלה: האם אפשר לומר שהרצון לחיבור זה הרצון העיקרי שיכול להביא אותנו לשלום?

כן, זה הרצון היחיד שהכרחי עבורנו לחיבור של כולם עם כולם.

שאלה: השכינה בנויה מכלי אחד או מכמה כלים?

השכינה היא אוסף של רצונות בני האדם שמשתוקקים לחיבור ביניהם כדי בחיבור לגלות את הבורא.

שאלה: למה שמעתי אותך אומר עכשיו שאני צריך להגיע לכלי אחד שבו אני אוהב את הזולת?

כי צריך שיהיה כלי אחד, רצון אחד, אבל הוא מחובר מהרבה רצונות, הוא כולל הרבה רצונות.

תלמיד: והרצונות האלה הם שאני אוהב אנשים אחרים?

כן.

שאלה: מה זה כללות הכלים?

כללות הכלים זה כללות הרצונות של בני אדם, שרוצים להתחבר ביניהם כדי לגלות את הבורא ולתת לבורא מקום להתגלות.

שאלה: האם אנחנו מבינות נכון שהמצב שבו אנחנו נמצאות הוא מצב לא מתוקן, והלב שלנו עדיין לא מלא באור, בתענוג ה', בבורא, אבל אנחנו כן רוצות לתאר לעצמנו שאנחנו משתוקקות אליו, ודווקא כשאנחנו רואות את הבורא כטוב ומטיב, אנחנו עושות לו את הנחת רוח הגדולה ביותר?

כן.

שאלה: האם תוכל להסביר לנו על צער השכינה, מהו הסבל של השכינה?

הסבל של השכינה הוא סבל של הכלים שרוצים להתחבר ולגלות את הבורא בתוכם, ולא יכולים להגיע לחיבור. זה נקרא צער השכינה.

שאלה: איך לפנות את הלב מכל הדברים הלא חשובים והמטופשים כדי לפנות מקום לשכינה?

על ידי חיבור עם חברות בקבוצה. רק בצורה כזאת.

שאלה: אבל עדיין הדברים הלא חשובים האלה הם מתוקים ללב והם נדבקים אלינו, בלתי אפשרי לא ליהנות מהם, אז מה אפשר לעשות עם זה?

צריכים לעבוד על זה, יחד עם כולם, עם כל החברות, עד שתגיעו למצב שאתן רק תרצו להיות מחוברות ביניכן כדי לגלות ביניכן מקום לבורא.

שאלה: מה בעיקר מעלה את השכינה מעפר? האם זו פעולה חד פעמית, ומה אנחנו צריכים לעשות בשביל זה בעשירייה?

אנחנו צריכים לחשוב על זה כל הזמן ולהשתוקק לזה כל הזמן.

שאלה: מה ההבדל בין שכינתא בגלותא ושכינה בעפר?

אלו דרגות שונות של נפילת, ירידת הבורא בעינינו.

תלמידה: אתמול היה לי מן מצב כזה שרציתי לעזוב את העשירייה והעשירייה הגדולה שלי פשוט החזיקה אותי. ביקשתי מהבורא שייתן לי את הכוחות לבקש מהן, כי לבקש מהבורא זה יותר קל מאשר מהעשירייה, והם נתנו לי כל כך הרבה כוחות, כאילו דקרנו ועוררנו זו את זו רוחנית וזה חיזק אותנו עוד יותר. איך להשפיע או להפעיל את הכוח הזה ברובד אחר כדי להתחבר, להתחזק עוד יותר, כי האגו יגדל?

אם תעזרו זו לזו מבלי לחשוב על עצמכן אלא רק איך לחזור לחברות, אז הכול יצליח.

שאלה: במאמר מדובר על מושג שנקרא "זמן של תיקונים" שאנחנו צריכים לעורר אותו. איך לעורר זמן של תיקונים בעשירייה?

כשאנחנו רוצים להיות יותר ויותר מחוברים בינינו, אז אנחנו מעוררים זמן של תיקונים.

ב. ענין שכינתא בגלותא

שמעתי תש"ב

"הזה"ק אומר "איהו שוכן ואיהי שכינה".

ויש לפרש דבריו. ידוע, דלגבי אור העליון אומרים, שאין שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי". וכל השמות והכנוים הוא רק בערך הכלים, שהוא בחינת הרצון לקבל, הכלול במלכות, שהיא שורש הבריאה. ומשם משתלשל ויורד עד לעולם הזה, להנבראים.

וכל הבחינות האלו, החל ממלכות שהיא שורש בריאת העולמות, עד הנבראים, נקראת בשם שכינה. שהתיקון הכללי הוא, שהאור העליון יאיר בהם בתכלית השלימות. והאור המאיר בהכלים, נקרא בשם שוכן. והכלים נקראים באופן כללי שכינה. כלומר, שהאור שוכן בתוך שכינה. זאת אומרת, שהאור נקרא שוכן, מטעם שהוא שוכן בתוך הכלים. היינו, שכללות הכלים נקראים בשם שכינה.

ומטרם שהאור מאיר בהם בתכלית השלימות, אז מכנים הזמן זה בשם "זמן של תיקונים". היינו, שאנו עושים תיקונים, בכדי שהאור יאיר בהם בשלימות. ועד אז נקרא המצב הזה בשם שכינתא בגלותא. כלומר, שבעולמות עליונים אין עדיין השלימות.

ולמטה בעולם הזה היא מצב, שצריך להיות לשרות אור העליון בתוך הרצון לקבל, שהתיקון הזה הוא בחינת מקבל בע"מ להשפיע. ובינתיים הרצון לקבל ממולא עם דברים שפלים ושטותיים, שאין נותנים מקום שיהיה שם מגולה עם כבוד שמים. זאת אומרת, במקום שהלב צריך להיות משכן לאור ה', נעשה הלב מקום לפסולת וטינופת. היינו, שהשפלות לקח את כל הלב. וזה נקרא "שכינתא בעפרא".

זאת אומרת, שהיא מושפלת עד לעפר. וכל אחד ואחד מואס בדברים של קדושה, ואין שום רצון וחשק להרים אותה מהעפר, אלא שבוחרים בדברים שפלים, שזה גורם צער השכינה, בזה שלא נותנים לה מקום בהלב, שיהא משכן לאור ה'."

שאלה: האם השכינה והאור הם אותו דבר או שהשכינה זו דרגה של אור?

לא, האור שממלא את כל הרצונות זה נקרא שהבורא שוכן בתוך השכינה. אבל אם אין לנו כלים שנקראים שכינה, כלומר אין רצונות שמחוברים יחד, אז זו שכינה בגלות. כשיש הרבה רצונות אבל הם לא מחוברים ביניהם זוהי שכינתא בגלותא, שכינה בגלות.

שאלה: האם הרצונות השפלים והמלוכלכים הם מיוחדים או שהם בלי הכוונה הנכונה?

אלו רצונות בלי כוונה נכונה.

שאלה: במאמר כתוב שהמלכות היא שורש השכינה שממנו משתלשל ויורד האור העליון, וכשזה יורד לנבראים, אז זה כבר הופך לשכינה בעפר כיוון שאנחנו עדיין לא מלאים באותו האור המתוקן. האם השכינה היא צינור, כלי שדרכו האור מגיע אלינו ואנחנו לא יודעים איך לקבל אותו?

נגיד.

תלמידה: איך להיתקן בצורה נכונה כדי לקבל את האור הזה?

להיות יחד, להתחבר יחד ברצון אחד ובכוונה אחת לבורא.

תלמידה: במה תלוי הזמן של התיקונים? למה נדמה שזמן התיקונים תלוי בפעולות שלנו בחיבור? האם התיקונים האלה נחוצים כדי שנפנה מקום בלב שלנו?

כן, ודאי. למה הם נקראים תיקונים? כי עלינו להחליף את הכוונות הראשונות שלנו לטובת עצמנו לכוונות לטובת הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין שמותיו וכינוייו של הבורא?

צריך להתרגל לשמות, ואז בברור, בפרוש נבין במה מדובר.

תלמידה: האם כל אחד יגלה את שם הבורא בלבו?

בוודאי.

תלמידה: האם נרגיש בצורה שווה?

כן, בצורה שווה.

תלמידה: האם זה קורה דרך קיום המצוות, לכל אחד ברצון האינדיבידואלי שלו?

זה קורה אך ורק דרך החיבור בינינו.

שאלה: מהו זמן תיקונים בעשירייה? אמרת שתיקונים הם שצריך להחליף את הרצונות מטובת עצמנו לטובת הבורא. האם כך אנחנו מתקנים את המצבים של שכינתא בעפרא ושל שכינתא בגלותא? האם יש עוד מצבים כאלה של שכינתא? כי הבנתי שאלו דרגות.

כן, שכינה בגלות, שכינה בעפר, עד שאנחנו מגלים אותה כשכינה הקדושה במלואה.

שאלה: יש בעשירייה שלי מצב שאפילו המילה הכי קטנה מעוררת בחברות כל מיני הרגשות בגלל יתר רגישות. יש ממש אי הבנה בינינו. האם אנחנו מסוגלות להבין זו את זו איכשהו, או שרק הבקשה והאור ייתנו איזו תוצאה?

עליכן לשחק אותה חרשות ולהרגיש רק את החיבוק של החברות. תתארו לעצמכן שכולכן נמצאות יחד במקום אחד מחובקות, את זה עליכן להרגיש ואחר כך נתחיל לדבר.

שאלה: הקטע מדבר על כך שהלב צריך להיות מקום לשכינה. האם כדי שהלב יהיה מקום לשכינה, אדם צריך להיות כל הזמן בדריכות, במתח מאוד גבוה, בזהירות מאוד גדולה?

כן, ודאי.

תלמידה: ומה הוא עושה כשנגמר לו הכוח להחזיק את המתח הזה והוא מרגיש שהוא נופל?

הוא צריך לגלות שהוא חלק מהשכינה.

תלמידה: איך הוא מגיע לגילוי הזה?

לתאר לעצמו שהוא רצון פרטי מהרצון הגדול הכללי שנקרא הרצון של הבורא.

תלמידה: הוא צריך כל הזמן להתאים את עצמו לציפייה הזאת של הבורא, שהוא יהיה נקי, שלא ידבר לשון הרע, שיהיה במחשבות נכונות.

נגיד, כן.

תלמידה: איך להחזיק את המצב הזה? כי הגוף עצלן, הוא באיזשהו שלב אומר "די, אני לא יכול להחזיק בזה".

הכול תלוי עד כמה הבורא יהיה חשוב בעינייך.

תלמידה: מי יכול לעזור לי כדי שהבורא יהיה כל הזמן חשוב בעיניי ואני לא אתעייף?

מי יכול לעזור? הבורא, תבקשי ממנו.

תלמידה: מה לבקש, שינקה את הלב?

כן.

שאלה: איך להפוך את הלב למשכן לאור ה', האם על ידי תפילה, האם על ידי זה שאנחנו מחפשים דבקות בבורא?

על ידי פנייה לבורא שיעזור לנו, זה נקרא "תפילה".

שאלה: האם האישה מייצגת את השכינה בעולם הארצי, הגשמי, או שאלו רק כוחות מהעולם הרוחני?

גם אישה וגם גבר, אין שום הבדל בין גבר לאישה.

שאלה: האם אנחנו מכוונים לשכינה על ידי המאמצים לעבוד נגד דעתנו ולבחור במצוות האמונה שהבורא הוא "טוב ומיטיב"?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין גילוי אלוהותו לנבראיו, וגילוי שכינה?

זה אותו דבר.

שאלה: מה זה לב נקי מלכלוך, שמסוגל להרגיש את אור השלימות?

אלו רצונות נקיים מהכוונה למען עצמך, ומשתוקקים אך ורק לכוונה לאחרים, להשפיע לאחרים.

תלמידה: זה רצון של אדם אחד או של כולנו?

אלה הרצונות שלכם בכללות.

שאלה: אפשר להגיד לגבי מלכות עליונה שזה גם שכינתא בעפרא?

כן.

תלמידה: ושוכן, זה האור השלם של הבורא, או שהוא בכל זאת, מוגבל על ידי משהו?

הוא מתגלה במנות.

שאלה: איך לשמור על השכינה בינינו כל הזמן, או שהשכינה חייבת ליפול לעפר כדי שנוכל להיתקן במדרגה חדשה?

כל הזמן לעבוד יחד על זה שאתן רוצות להחזיק את גילוי הבורא כלפיכן, ולא לעזוב אותו.

תלמידה: מה זה הארת המלכות העליונה?

אותו הדבר כמו השכינה.

שאלה: האם צער השכינה זה הכלי שאנחנו צריכים להשיג, ואז אור ה' ישכון בו?

נכון.

תלמידה: האם השכינה זה תכונת ההשפעה?

כן.

תלמידה: אז עד שאנחנו לא באמת משיגים כמה שתכונת ההשפעה מושפלת עד לעפר, שאנחנו מואסים בדברים של קדושה, ושאין לנו באמת רצון וחשק להרים אותה מהעפר, ולא נותנים לה מקום בלב. אז עד שאנחנו לא משיגים את זה, ומשיגים בזה גם צער, אז אין כלי ואין אור שישכון בו?

נכון.

תלמידה: אז למה אנחנו לא מצליחים להגיע לצער הזה? מה חסר לנו כדי ממש להשיג את זה בלב?

חסר לנו לחשוב על זה יחד. זה הכול.

תלמידה: ואם לפעמים אנו מרגישים שאנחנו כן עושים, וכן טובים, ומשפיעים, ומחוברים, זה רק מעכב אותנו, או שזה חלק מהדרך?

צריכים יחד לחשוב על זה.

שאלה: באמצעות איזה מעשים נרכשת ענווה כדי לרכך את הלב?

בזה שאני רוצה לעזור לחברים, או לחברות אנחנו רוכשים את הענווה, ומכינים את הכלי שלנו שיגלה את הבורא.

שאלה: מה לעשות כשזה לא נשמע מפתה כשאתה אומר שצריכים להתחבר עם החברים בשביל לעשות נחת רוח לבורא? מה יש לי מזה?

יש לנו בזה הכנה לעולם הבא.

שאלה: מהם יחסי הגומלין בין השכינה בעפר, ואלו שיש להם את הנקודה שבלב?

איך אנחנו מתקשרים?

אלה אותם הכלים, אותם הרצונות. פשוט צריך לחבר אותם, לתקן אותם, ואז הכול יצליח.

שאלה: כשאני רואה שכולם מתוקנים, כשכולם מבינים מי זה הבורא, ואני לא. איך מתוך השפלות הזאת להתחבר לאחרים כשאני מרגישה את עצמי כל כך לא ראויה?

זה טוב מאוד. תתחברי אליהם כמו שילד קטן מתחבר לגדולים.

תלמידה: אני אשתדל.

שזה יצליח לך.

שאלה: איך נחזור להיות אותה מערכת מאוחדת שבה כל חלקי העשירייה פועלים ביחד בצורה תקינה?

על ידי חיבור ביניכם.

(סוף השיעור)