שיעור בוקר 25.04.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי מעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 527,

מאמר ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 527, "שמעתי" מאמר ט"ז, "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה"

טז. מהו יום ה' וליל ה', בעבודה

שמעתי תש"א ירושלים

"רז"ל אמרו על מה שכתוב וזה לשונו "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור". (עמוס ה'). משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא. ואתה, למה לך אורה. (סנהדרין צ"ח ע"ב). עד כאן לשונו. שהפירוש הוא, היות שאין לעטלף עינים לראות, אם כן מהו מרויח מאור השמש? אלא להיפך, מי שאין לו עינים, אור השמש מחשיך לו יותר.

ויש להבין את המשל הזה, היינו איזה שייכות יש לעינים להסתכלות באור ה', שהכתוב מכנה "יום ה'". ונותנו על זה משל מעטלף, שמי שאין לו עינים, הוא נשאר בחושך. ועוד יש להבין, מהו "יום ה'", ומהו "ליל ה'"? איזה הפרש יש ביניהם? בשלמא [מובן], יום של בני אדם אנו מבחינים בזריחת השמש. אבל יום ה', במה אנו מבחינים את זה?

התשובה הוא, כמו גילוי השמש. היינו, שהשמש זורחת על הארץ, אנו קוראים אותה "יום". ובזמן שהשמש אינה זורחת, נקרא "חושך". כמו כן אצל הקב"ה "יום" נקרא גילוי, ו"חושך" נקרא הסתרת פנים. זאת אומרת, בזמן שיש גילוי פנים, שהדבר ברור אצלו כיום, זה נקרא "יום", כמו שדרשו חז"ל על מה שכתוב "לאור יקום רוצח, יקטל עני ואביון, ובלילה יהי כגנב". הא מדקאמר, "ובלילה יהי כגנב", אלמא אור יממא הוא, וכו' - הכי קאמר, אי פשיטא לך מלתא כנהורא, דאנפשות קא אתי, רוצח הוא, וניתן להצילו בנפשו וכו' (פסחים ב.). עד כאן לשונו. [הרי מזה שאמר, "ובלילה יהי כגנב", משמע אור יום הוא, וכו' - כך אמר, אם ברור לך העניין כאור, שעל נפשות הוא בא, רוצח הוא, וניתן להצילו בנפשו וכו']. הרי אנו רואים, שענין "יום" אומרת הגמרא, שהוא ענין דבר ברור כיום.

נמצא, ש"יום ה'" יהא פירושו, שהשגחה, מה שהבורא מנהיג את העולם, יהיה ברור, שהיא בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא מתפלל, תיכף נענה על תפלתו ומקבל את מבוקשו, על מה שהוא התפלל. ובכל מקום שהוא פונה, הוא מצליח. זה נקרא "יום ה'".

מה שאין כן חושך, שהוא לילה, יהיה פירושו הסתרת פנים. שזה מביא לו ספיקות בהשגחת טוב ומטיב ומחשבות זרות. כלומר, שהסתרת ההשגחה מביאו לו כל אלה הדיעות והמחשבות זרות. זה נקרא חושך ולילה. כלומר, שהאדם מרגיש מצב, שבו הוא מרגיש, שהעולם חשך בעדו.

ובזה יש לפרש מה שכתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור".

והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב.

כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה': "אנחנו רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך השכל". אלא הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת.

אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה', "יום ה'".

כלומר, שאם הם ירגישו זה בבחינת ידיעה, אז אור ה', הנקרא שפע עליון, ילך לכלי קבלה, הנקראים כלים דפרודא. וזה הם לא רוצים, מטעם שזה ילך להרצון לקבל, שהוא ההפכי מהקדושה, שהיא נגד הרצון לקבל לתועלת עצמו. אלא הם רוצים להיות דביקים בה'. וזה יכול להיות רק ע"י השתוות הצורה.

אולם, בכדי להגיע לזה, היינו שיהיה לאדם רצון וחשק להדבק בה', והיות שהאדם נברא עם טבע רצון לקבל רק לתועלת עצמו, אם כן איך אפשר להגיע לדבר, שהוא ממש נגד הטבע?

ולכן מוטל על האדם להשקיע עבודה רבה, עד שהוא יקבל טבע שני, שהוא הרצון להשפיע. שעם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון ולא לפגום. כי כל הפגמים באים, רק ע"י הרצון לקבל לעצמו. היינו, אפילו בזמן שהוא עושה משהו בעמ"נ להשפיע, יש שם בבחינת פנימית המחשבה, שהוא יקבל משהו איזה תמורה עבור מעשה דלהשפעה, שהוא עושה עכשיו.

במלה אחת, אין בכחו של אדם לעשות משהו, אם לא יקבל תמורה זה משהו עבור המעשה. היינו, שהוא צריך להנות. וכל הנאה, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מוכרח להיות ע"י הנאה זו נפרד מחיי החיים מסיבת הפירוד. ומפסיקו מלהיות דבוק בהבורא. היות שענין הדביקות נמדדת בהשתוות הצורה. לכן אי אפשר להיות השפעה נקיה, בלי תערובות של קבלה מצד כוחות עצמו.

לכן, בכדי שיהיה להאדם כחות דהשפעה, לטבע שני אנו צריכים, שיהא באדם הכח להגיע להשתוות הצורה. היינו, כמו שהבורא הוא המשפיע ולא לקבל כלום, דאינו חס ושלום בעל חסרון.

כלומר, שגם מה שהוא משפיע, אין זה מטעם חסרון. היינו, שאם אין לו חס ושלום למי להשפיע, מורגש דבר זה אצלו לחסרון. אלא שאנו צריכים להבין זה כמו שחוק. כלומר, שאין זה שהוא רצה להשפיע הוא דבר הצריך לו, אלא הכל כמו משחק.

וזהו על דרך שאמרו חז"ל, בענין מטרוניתא [גבירה] שאלה, מה הקב"ה עושה לאחר שברא את העולם. התשובה היתה, יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר "לויתן זה יצרת לשחק בו". (עבודה זרה דף ג.). שענין לויתן הוא בחינת דביקות וחיבור (מלשון "כמער איש ולויות"). היינו, שהתכלית הוא חיבור הבורא עם הנבראים, הוא רק בחינת שחוק ולא ענין של רצון וצורך.

וההבדל הוא בין שחוק לרצון, הוא שכל מה שבא ברצון הוא בהכרח, ואם אינו משיג את רצונו הוא בעל חסרון. מה שאין כן בשחוק, אפילו כשאינו משיג את הדבר, לא נחשב זה לחסרון. כמו שאומרים: "מה שלא השגתי מה שחשבתי, אין דבר". שזהו לא כל כך חשוב, מטעם שכל הרצון שהיה לו להדבר, היה רק בשחוק ולא רצינות.

ובהאמור יוצא, שתכלית השלימות הוא, שתהיה כל עבודתו בבחינת השפעה גמורה, ולא יהיה לו שום רצון וחשק לקבל הנאה תמורת עבודתו. וזהו מדרגה גבוהה, משום שהיא בחינה הנוהג אצל השם ית'. וזה נקרא "יום ה'", שיום ה' נקרא שלימות, על דרך שכתוב "יחשכו כוכבי בוקר, יקו לאור ואין". שאור נבחן על שלימות.

וכשהאדם משיג את הטבע השני, היינו הרצון להשפיע, מה שהבורא נותן לו אחר הטבע הראשון, שהוא רצון לקבל, ומקבל עתה את הרצון להשפיע, אז האדם מוכשר לעבוד את הבורא בבחינת השלימות. וזה נבחן ליום ה'.

לכן מי שעדיין לא זכה לטבע השני, שיוכל לעבוד את ה' בבחינת השפעה, ומצפה שיזכה לבחינה זו, היינו לבחינת השפעה. זאת אומרת, שכבר התיגע ועשה מה שביכלתו לעשות, כדי לזכות לכח הזה, אז הוא נבחן שמצפה ליום ה', היינו שיהיה לו השתוות הצורה עם ה'. וכשבא יום ה', הוא בשמחה נפלאה, שהוא שמח, בזה שיצא מתחת שליטת רצון לקבל לעצמו, שהוא היה מפרידו מהבורא. ועכשיו הוא מתדבק בהבורא. ונבחן זה אצלו, שעלה עכשיו לראש הפסגה.

מה שאין כן מי שעבודתו הוא רק בבחינת קבלה עצמית, הוא להיפוך, שכל זמן שהוא חושב, שיהיה לו איזה תמורה מעבודתו, הוא שמח. ובו בזמן שהוא רואה, שהרצון לקבל לא יקבל שום תמורה עבור עבודתו, אז הוא בא לידי עצבות ועצלות. והוא בא לפעמים לידי "תוהה על הראשונות", והוא אומר "אדעתא דהכי לא נדרתי [על דעת זה לא נדרתי]".

אם כן אדרבא, "יום ה'", שהוא משיג כח להשפיע, אם יגידו לו שזה יהיה הריוח שלך, בזה שאתה עוסק בתורה ומצות, אז יגיד, זה נקרא אצלי חושך ולא אור, משום שהידיעה הזו מביאו לידי חשכות, כנ"ל."

תלמיד: הוא כתוב, "הסתרת ההשגחה מביאו לו כל אלה הדיעות והמחשבות זרות. זה נקרא חושך ולילה. כלומר, שהאדם מרגיש מצב, שבו הוא מרגיש, שהעולם חשך בעדו". ואז הוא אומר, שאמונה מעל השכל מביא לאדם את האור. מה ההבדל ביניהם? ומה זה בכלל אמונה מעל השכל, שהוא כותב עליו במאמר?

חושך זה שהאדם מרגיש שלא מתגלה לו הכוח העליון שמלווה אותו בדרך.

תלמיד: האמונה שהוא מדבר עליה צריכה להיות מעל השכל?

כן.

תלמיד: אז איך עושים את זה פרקטי? אני יושב בעשירייה וכולנו מרגישים חושך, לא הכול ברור לנו. איך אני מגיע למצב בין החברים שאני יכול להגיע לאור הזה, להרגיש אותו ועל איזה אור מדובר?

מדובר על כך שאנחנו לא מרגישים שהבורא מנהל אותנו ושהוא מתגלה בכל הפעולות שעוברות עלינו, ואנחנו אפילו מסכימים ללכת כך.

תלמיד: מה האדם צריך להרגיש כשהוא מרגיש את האור?

שאתה מרגיש את האור זה נקרא שאתה מרגיש את המציאות מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה בכל מיני פעולות. כך קורה לך.

תלמיד: איך אפשר להשיג את האור הזה בעשירייה?

בשביל מה?

תלמיד: אני לא רוצה לחיות בחושך, אני רוצה להשיג את האור כדי להדבק בבורא.

זה תלוי מה אתה מגדיר כאור ומה אתה מגדיר כחושך.

תלמיד: מה הוא אותו אור שאני צריך להשיג בין חברים, מה אני צריך להרגיש, איך משיגים אותו?

אתה צריך להשתוקק לאור העליון שהוא ישפיע עליך, אפילו עכשיו, ואתה בזכותו, בעזרתו תרגיש את כל הפעולות של כוח ההשפעה שמתגלות בעולם.

תלמיד: במה זה תלוי? בהתנהגות שלי, בהתייחסות שלי לחבר, תלוי בחברים?

זה תלוי רק בך.

תלמיד: רק בי? מה עם כל החברים, כל העשירייה?

אם אתה רוצה להגיע להרגיש את הבורא כטוב ומיטיב, כבאמת זה שממלא את הכול, עושה את הכול, אז אתה מתוך הרצון שלך שאתה רוצה רק את זה קבוע מיום ליום, אתה תגלה שזה קורה. זאת אומרת, אין לנו שום מטרה חוץ מדבר אחד, שיתגלה כוח עליון שיכול לעשות איתנו ועם העולם שלנו הכול ואנחנו רוצים לגלות אותו כדי לברך אותו. ואז אין יותר בעיה, ברגע שאנחנו מהכוח שלנו משתדלים לגלות אותו ולראות פעולתו, אז ודאי שאנחנו בזה נמלא את עצמנו ונגיד לו תודה רבה.

תלמיד: הוא כותב, "שכבר התיגע ועשה מה שביכלתו לעשות, כדי לזכות לכח הזה אז הוא נבחן שמצפה ליום ה"'. איך אדם יודע שהוא עשה את כל מה שהוא יכול? כי תמיד יש לי הרגשה, אולי אפשר עוד משהו.

אם נתחיל לעשות מה שהבורא דורש מאיתנו, אנחנו נגיע לזה שנוכל לספור את הפעולות ואיך שהבורא מתגלה בהן וכך נתקדם.

תלמיד: מה זה נקרא "כל מה שביכולתו לעשות"?

כל מה שביכולתו של האדם לעשות, הוא עושה.

תלמיד: ואז הוא יודע שאין ביכולתו יותר לעשות משהו, שהוא לא מסוגל?

כן, זה מתוך הפעולות שלו.

תלמיד: זאת אומרת, אין לו ספק שאולי הוא יכול לעשות עוד משהו ולא עשה אותו?

לא.

תלמיד: מה המטרה - להסכים ללכת בחושך? להגיע לאור? לראות את החושך כאור?

המטרה היא להסכים עם פעולות הבורא עלינו בזמן החושך, ואז אחרי כמה פעולות כאלה מתגלה לנו שפעולות הבורא נמצאות בהשגה שלנו, ואנחנו יכולים להתקדם ולהרחיב את שדה ראיה שלנו.

תלמיד: שהולכים בחושך זה נחשב לדבקות?

הדבקות שאנחנו הולכים בחושך היא בזה שאנחנו לא דורשים מהבורא שיתגלה, אלא מבקשים ממנו שהוא ייתן לנו אפשרות להיות בחושך שלא מגולה, להיות בקשר עימו.

תלמיד: הוא כותב, "שלא יהא הפרש בין אמונה לידיעה". מה הוא המצב הזה?

זה שהבורא נסתר או הבורא מתגלה, גם זה וגם זה לא משפיע על איך שאני מתייחס אליו.

תלמיד: איך זה לא משפיע?

כי אני לא מצפה לזה. אני רק רוצה לקיים את רצון ה', אפילו שזה יהיה חושך ועוד כל המצבים שאפשר להגיד עליהם, לא חשוב לי, אני מסתכל רק על כמה אני יכול להיות בכל מצב בדבקות עם הבורא.

תלמיד: זה מצידי. אבל הבורא פועל עליי כל הזמן בכל מיני צורות וזה מורגש בי, איך אני מתנתק מפעולות הבורא עליי שמשתנות כל הזמן?

אני משתדל להיות בהרגשת הדבקות בבורא, עד כמה הוא רוצה לסובב אותי, ולמרות זאת שיש בזה גם מצבים יותר גבוהים ויותר נמוכים, אני בכל זאת מחזיק את עצמי רק להיות בפָנים אליו, לקבל ממנו את כל פעולות ההשגחה ולהיות דבוק בהם.

תלמיד: מה המנגנון ששומר עלי להיות בכל מצב בדבקות עם הבורא?

המנגנון להיות בדבקות עם הבורא זה שאני משתדל להיות כל הזמן דבוק עימו.

תלמיד: איך כל הזמן, בכל מצב, בחושך או באור, אני נמצא בדבקות בבורא, שלא משנה לי מה עובר עלי אני איתו בדבקות?

על ידי התפילה. ודאי שלא אני עושה את שינוי הזמנים, המצבים שלי, אלא אני מבקש שהבורא יעשה את זה.

תלמיד: איך אפשר להיות דבוק בבורא בלי לקבל את האור?

בלי לקבל את האור לא יכולים. אבל אני משתדל לגלות את הבורא אפילו כשאני לא מרגיש אותו, אפילו כשאני מבולבל.

תלמיד: האם דבקות בבורא זה שכל חדש? כי האמונה היא נגד השכל, לכן זה משהו חדש.

הדבקות בבורא מביאה לי שכל חדש.

תלמיד: האם אין פה הרגשה?

יש, ודאי.

תלמיד: איך שכל חדש מביא הרגשה? כי הדבקות היא רק במחשבה.

הדבקות היא במצבים. מצב שאני דבוק בו נקרא "דבקות".

תלמיד: האם זה בשכל וברגש יחד?

גם בשכל וגם ברגש, כן.

תלמיד: זה אומר שהשכל והרגש ממש באותו כיוון.

כן.

תלמיד: איך אפשר לעבוד את הבורא בשלמות ללא הרגשה?

ללא הרגשה, אי אפשר.

תלמיד: איך אני יכול להסכים להיות צמוד לבורא ללא הרגשה?

אתה לא יכול.

תלמיד: אבל שמעתי שאני צריך להיות בהסכמה ללכת ללא הרגשה, לא משנה באיזה מצב אני נמצא.

בתנאים כאלה שאתה אומר, אתה פשוט רוצה להיות דבוק בו בכל מצבי היחסים שביניכם.

תלמיד: הוא אומר שמי שלא מצפה ליום ה', לא יכול לגלות את ה'. אם אני לא מצפה לגלות את ה', איך אני יכול ללכת בדרך בלי להרגיש, בלי הרגשה? למה אז אני צריך לצפות? הרי ציפייה זו גם הרגשה.

אתה רוצה לצפות לזה שתרגיש את הבורא כחבר, כשותף, כמורה דרך, וכך תמשיך.

תלמיד: בהרגשת החושך, כשהחושים שלי מעורפלים ואני לא מרגיש את הבורא כמו שאני רוצה להרגיש, שהוא מדריך אותי ומראה לי את הדרך, איך אני מפעיל את האמונה מעל הדעת שלי, שהוא בעצם כן מדריך אותי בצורה הזאת?

אתה מבקש ממנו להתגלות גם במצבי החושך ביניכם.

תלמיד: מה אני צריך לבקש במצב החושך?

שהוא יתגלה.

תלמיד: אם אני מבקש אותו להתגלות בחושך, אז זה כבר בהרגשה.

כן.

תלמיד: איך אני בכל זאת עולה מעל ההרגשה הזאת ולא מתייחס להרגשה הפנימית שלי?

ההרגשה תשתנה.

תלמיד: האם יש פה הרגשה שונה עכשיו, ההרגשה שאני מקבל מהחושך?

ההרגשה שאתה לא מרגיש את הבורא בעולמך, תביא אותך למצב שאתה כן תרגיש אותו כ"אל מסתתר", וזה יביא אותך הלאה בדרך לגילוי.

תלמיד: האם זה מביא אותי לעבוד מבחינת שלמות? הוא מדבר פה על לעבוד מבחינת שלמות.

כן.

תלמיד: איך העבודה בשלמות מתבטאת בעבודה מול החברים?

שאתה לא צריך להרגיש את הבורא. אפילו בלי להרגיש את הבורא זה בכל זאת נותן לך כוחות, שכל ורגש, להיות דבוק לדרכו.

תלמיד: אני שומע פה ששכל ורגש הם כאילו שני דברים שונים, אבל הם מאוד שלובים זה בזה. אם אני מנסה להבדיל בין רגש לשכל, אז שכל לבד אני יכול אולי להבין, אבל רגש בלי שכל אני לא מצליח להבין מה זה. איך מבדילים? איך עושים את ההפרדה הזאת?

זה יבוא אחר כך. עוד כמה פעולות כאלה וניסיון, ואתה תתחיל להרגיש.

תלמיד: האם יש איזה רגש שאני רוצה לכוון אליו, שאני רוצה לנסות להגיע אליו?

אני לא אגיד לך איך, אתה צריך לחפש. זו כל העבודה שלנו.

תלמיד: הבורא נקרא "אל מסתתר", זאת אומרת הבורא מתגלה או מסתתר. האם הדבקות מתבטאת בזה שאדם מגלה איך הבורא מפעיל את החברים?

גם.

תלמיד: שלב לפני שאדם מגלה את זה, האם מה שיש מצדו, מחצית השקל, זה המאמץ לראות שהבורא מפעיל?

האדם מתאמץ להרגיש את הבורא בכל פעולותיו, וכתוצאה מזה הוא מבין ודבוק בו בכל הפעולות.

תלמיד: הדביקות מתבטאת בזה שהבורא מסתתר ומתגלה בשלבים שהולכים ועולים.

כן. ובזה אנחנו מתפתחים.

תלמיד: זה ציר ההתפתחות.

כן.

תלמיד: הדבקות בבורא זו הרגשת ביטחון, תענוג. איך אפשר להתייחס לתענוג הזה?

הדבקות בבורא זו הרגשת השייכות. איך אפשר להתייחס לתענוג שמגיע מהבורא מזה שהוא מגולה? זה כבר יכוון אותך.

תלמיד: האם זה יכוון אותי?

כן.

תלמיד: כי אני רוצה להמשיך את זה הלאה, לא להרוס את זה.

בסדר, טוב מאוד. תגדיל את זה.

תלמיד: כתוב, "התכלית הוא חיבור הבורא עם הנבראים, הוא רק בחינת שחוק ולא ענין של רצון וצורך". למה זה נקרא משחק?

הבורא משחק עם האדם, כאן וככה, ככה וככה, סובב אותו עד שהאדם, מאוסף של כל המצבים שהוא עובר, מתחיל להבין מה הבורא רוצה להגיד לו.

תלמיד: כתוב גם כשהוא משפיע אין זה מטעם חיסרון, אלא הכול כמו משחק.

כן.

תלמיד: האם הנברא גם צריך להתייחס ככה להשפעה?

לא. הנברא צריך להתייחס להשפעת הבורא כלדבר שלם וכך הוא הולך להיות דבוק בכמה שהבורא נסתר.

תלמיד: האם גם ההשפעה מצד האדם זה משחק או לא?

ההשפעה מצד האדם היא כך שהאדם יכול להשפיע.

תלמיד: מה זה אומר לגלות את הבורא כטוב ועושה טוב באמונה למעלה מהדעת?

צריכים לגלות ואז להרגיש מה זה.

תלמיד: מהי התפילה הנכונה בשעה של חושך ומה התפילה המתאימה בשעה של יום?

תפילה של חושך זה תפילה מתוך החיסרון ותפילה מתוך היום זאת תפילה שכולה להתפתחות, להתרחבות.

תלמיד: למה הבורא צריך את יחס האדם אליו ומה הרצון של הבורא כלפי האדם?

הבורא רוצה שהאדם יעבור כל מיני מצבים. בצורה כזאת הוא יבין את הבורא וירגיש אותו ויוכל להתקשר אליו בכל מה שאפשר.

תלמיד: אנחנו צריכים להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. מצד הבורא אומרים, זה שחוק. שאפילו שהוא לא משיג את הדבר, זה לא נחשב לחיסרון.

כן.

תלמיד: מצידנו, אנחנו צריכים כל כך לרצות את הדבר, עד שמגיעים לידי מצב שאדם יודע שהוא עשה הכול ואז מבקש עזרה כדבר הכי חשוב לו בחיים. איפה ההשתוות בין הבורא לבין הנברא?

ההשתוות היא לא בזה שאני נמצא בחוסר אונים ופונה לבורא ומבקש ממנו שיעזור לי וכן הלאה. אלא הקשר שלי עם הבורא הוא בזה שאני לא מסוגל להבחין בו יותר ממה שאני זקוק ואז יוצא שהבורא מקשיב לי ומרחיב לי את שדה ראייה.

תלמיד: אז איפה הדבקות? אם הוא הרחיב שדה הראייה, אז אני ארצה אותו יותר. מה זה הרחבת שדה הראייה שהיא יוצאת מהרצון לקבל לעצמי?

ככה זה. צריכים להגיע לזה ולהשתדל.

תלמיד: הוא כותב, "לכן מוטל על האדם להשקיע עבודה רבה, עד שהוא יקבל טבע שני, שהוא הרצון להשפיע". איזו עבודה רבה האדם צריך להשקיע?

כדי להזדהות עם אותה תכונת ההשפעה של הבורא שנמצא במדרגה כזאת.

תלמיד: אנחנו הרי צריכים לאחוז כל הזמן, להשתדל לאחוז חזק ככל האפשר בבורא.

כן.

תלמיד: במשך היום, מתגלה בנו כל רגע ורגע חיסרון חדש, והחיסרון הזה מתגלה באמצעות הסביבה.

נכון.

תלמיד: נפגשתי עם מישהו, יש קנאה, כבוד, כעס, מלא מצבים, גם בתוך העשירייה. איך האדם מבצע את העבודה הזאת של האחיזה בבורא בזמן שמתגלים לו חסרונות? נגיד מתגלה בי עכשיו קנאה חזקה מאוד, איך אני אוחז בבורא במצב כזה?

אתה משתדל להתעלות מזה, פשוט לעבור עוד יותר מעלה.

תלמיד: להתעלות?

להתעלות.

תלמיד: אני אתן עוד דוגמה אולי. אותה תחושה, אותו רצון שמתגלה, מגיע כל פעם בלבושים שונים, פעם כך ופעם כך. אם אותו רצון מתגלה כל הזמן, אז מה זה אומר?

מתגלה רצון ואני עדיין לא יכול לפתוח אותו, לשייך אותו אליי ולהידמות דרכו לבורא.

תלמיד: נגיד שברצון מסוים או חיסרון, אני לא מצליח להידמות לבורא, אני עושה מאמצים, ואני לא מצליח.

תמשיך.

תלמיד: להמשיך עם המאמצים?

כן.

תלמיד: מה הסימן שמצליחים לאחוז בבורא והצלחנו להתפתח מאותו מצב? איך האדם יודע את זה?

הסימן הוא, שהוא מגלה קשר עם הבורא, ובקשר הזה, דרך הקשר הזה הוא מגלה את תשובת הבורא אליו.

תלמיד: מדוע אנחנו לא מצליחים להתפתח כמו ילד? אני זוכר את עצמי בתור ילד, כשעליתי מכיתה א' לכיתה ב', הסתכלתי על עצמי בכיתה א' והרגשתי שהתפתחתי, ממש גדלתי בפנימיות. מדוע אנחנו לא מצליחים לייצר כזו התפתחות, או שכן אפשר לעשות את זה?

אפשר.

תלמיד: אפשר לעשות?

כן, בבקשה. תשחקו זה עם זה, "איש את רעהו יעזֹרו".

תלמיד: אני זוכר שההתפתחות שלי כילד היתה מאוד משמעותית משנה לשנה, כל הזמן גדלתי והתפתחתי. מדוע היום אנחנו לא מצליחים להגיע לאותו דבר? אני מרגיש שיכולות לעבור כמה שנים ואנחנו במצב די דומה.

זה נדמה לך, זה לא נכון.

תלמיד: זה לא נכון?

לא. אתם מתפתחים ואתה מתפתח. לפעמים זה לא מורגש במי שמתפתח, עד כמה הוא מתפתח בדרך.

תלמיד: אז העצה היא לאחוז בבורא, גם אם יש חושך, גם אם אין מילוי, גם אם לא הצלחת, ולא להרפות?

כן.

תלמיד: בעל הסולם מדגיש שלבורא אין חיסרון, הוא לא בעל חיסרון. למה חשוב להדגיש את זה, מה נותנת לנו הידיעה שהוא לא בעל חיסרון?

הבורא הוא לא בעל חיסרון, וזה שהוא מעורר בנו חיסרון זה אך ורק כדי שאנחנו נשתדל להגיע לדרגתו, למצבו.

תלמיד: שגם אנחנו לא נהיה בעלי חיסרון?

לא, לא שלא נהיה. שנהיה בעלי חיסרון אבל עם זאת נדע שהחיסרון שאנחנו צריכים לפתח כלפי הבורא, הוא לא על מנת לסתום לנו את הרצון להרגיש, להתקרב, להתחבר, אלא זה חיסרון אחר, זה חיסרון להרגשת המצב בכל המציאות החדשה הזאת.

תלמיד: יש לי עוד שאלה בקשר למשחק. יש פה גם דוגמה של משחק, שכך הבורא מתייחס לכל הבריאה. האם גם אנחנו צריכים להתייחס במשהו לחיים הגשמיים כאל משחק, כמו שהחבר נתן דוגמה שיש פתאום קנאה ועוד כל מיני מצבים?

ודאי שאנחנו יכולים לעורר בנו כל מיני תחושות, רגשות, מצבים, אבל רק לכיוון שזה יעזור לנו לדרוש עוד התפתחות.

תלמיד: כששחקן תיאטרון משחק איזו דמות, אם הוא שחקן טוב, ויש לנו כאלה בחברה, הוא ממש נכנס לתוך הדמות. מתוך המשחק שלו, שזה משחק כמו של ילדים, הוא ממש יכול להזדהות עם הדמות, הוא אפילו יכול לבכות על הבמה, מתוך איזה רגש שהוא כביכול מרגיש מהדמות הזו.

אנחנו רוצים לשחק אחד כלפי האחר בזה שאנחנו רוצים להשפיע, אנחנו רוצים להתקדם באמונה למעלה מהדעת. איך להיות יותר טובים בלשחק שאני רוצה אמונה למעלה מהדעת? כי זה משהו פנימי, איך אני יכול להעביר את זה לחברים?

אולי אני אשאל כך, כשאני בכיתה א' אני יודע שאם עשיתי כך וכך אני עובר לכיתה ב'. אצלנו זה שונה, המעשים שאנחנו עושים, גורמים לנו ליתר השתוקקות, ליתר רצון להשפיע. איך להיות שחקנים טובים ולהעביר אחד לאחר את ההשתוקקות הזאת?

לעזור לחבר. להתלבש בו, להשתדל לתמוך בו, ולהמשיך עימו. זה העיקר. הזדמנות כזאת יש תמיד, לכל אחד. ובדרך כלל זה דווקא ההיפך, אנחנו אדישים, חושבים על עצמנו, ולפעמים ברוח הביקורת עושים עוד יותר גרוע. נעבוד על זה. 

תלמיד: דוד המלך אמר "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" והוסיף "שבטך ומשענתך".¹ מה הביא את דוד המלך, וכמו שאנחנו רואים כך גם אותך, לא לעזוב את הבורא גם כאשר הוא היה נתון במצבים קשים, מה היה בו?

כוח אמונה. קשר עם הבורא.

תלמיד: איך ניתן להגיע לאותה מסירות שהייתה בדוד המלך? ושנמצאת גם בך.

אני לא יודע, מה אני יכול להגיד? דוד המלך הוא היסוד של כל מלכי ישראל, פשוט להשתדל להתקשר אליו.

תלמיד: אנחנו רואים שבמצבי חושך אנחנו ממש נפרדים מהכוח העליון, אין בכלל קשר, זו ממש חוויה של נפילה. ובמצב הזה צריך להחזיק, אבל זה נראה ממש בלתי אפשרי, איך עושים את זה? איך מגיעים לנקודת מגע הבלתי הפיכה הזאת, במסירות נפש כזאת, שרק בזה אדם אוחז ולא עוזב?

זאת באמת הנקודה שמתגלה לאדם מהבורא מכך שעשה הרבה פעולות ולא רוצה לעזוב את הדרך.

תלמיד: האם הוא צריך את עזרת ה' לזה?

בטוח שאנחנו צריכים עזרת ה'.

תלמיד: מה עוד חוץ מעזרת ה'?

כלום.

תלמיד: את עזרת ה'?

כן.

תלמיד: להיות דבוק בו וכל הזמן לבקש עזרה.

כן. זה לא קשה.

תלמיד: איך זה לא קשה?

כי לבקש זה לא קשה.

תלמיד: כתוב "לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי לגנב"², מה הכוונה "לאור יקום רוצח"?

לא דיברנו על זה, אנחנו נלמד את זה, על מה ההבדל בין יום ולילה כלפי אדם שמגיע 'לשחוט' מאיתנו משהו.

תלמיד: בלילה זה נראה הגיוני, כאילו הרצון לקבל מגיע ואתה רוצה לגנוב.

כן.

תלמיד: אבל מה קורה ביום?

נלמד את זה.

תלמיד: העבודה שלנו משתנה בין מצב יום ומצב לילה. מה ההבדל ביניהם האם זה ההבדל בין בקשה והודיה?

לא, פשוט מאוד שבמצב של יום אני מרגיש את עצמי יותר ברור עם מה שקורה לי, איך לגייס עוד כוחות, ומצב של לילה הוא כנגד זה. 

תלמיד: אני מכיר יותר את עבודת החושך שבתוכה יש יותר תוכן ויכולת לדבוק בבורא, זה הקשר לעליון. אבל איך לדבוק בו ב'יום'?

אי אפשר. לכן הבורא נותן לנו יום ולילה.

תלמיד: בתפילה יש כביכול גבול בין זה לזה ואנחנו קיבלנו את תפילת ה"שמע", ושמעתי ממך שזה כביכול מאפשר את היכולת להיות ביניהם. איך להתייחס לשני המצבים שיהיו כאחד?

נגיע לזה. בינתיים עוד לא, עוד אי אפשר.

תלמיד: כשאתה נכנס לחדר לימוד, יש התעוררות גדולה, ואיך אפשר ללמוד משיעור מוקלט ולהרגיש כמו שאתה יושב מולנו?

זו שאלה טובה. יש לי את כל השיעורים של רב"ש, ואני פותח איזה מאמר, שיעור, וקורא לו, אחר כך אני שומע מה הוא אומר, ושוב קורא, יחד עימו, ואני משתדל להבין את אותן שאלות שהיו לי, ואחר כך את התשובות.

תלמיד: כשאתה נמצא מולנו ואני מסתכל על החברים סביבי, יש רגש של התעלות כשאנחנו ביחד, וכשאני צופה בשיעור מוקלט אני רואה חברים שלא נמצאים איתנו וזה מעיר בי רגש לא נוח.

אני מבין.

תלמיד: איך להתייחס לזה?

אתה צריך להתייחס רק לאותם חברים שנמצאים בדבקות ביניהם ובמגיד שיעור.

תלמיד: כתוב "והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת.""שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב." אז כביכול כל ההשתלמות שלנו להגיע להשתוות הצורה ולדבקות בבורא זה כדי להיות מסוגלים לעבוד למעלה מהדעת בלי הרגשה, בלי תמורה, ושהעבודה היא השכר. וגם בהמשך הוא כותב ש"מבקשים מה', שיתן להם" רק "כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו הם.." וכן הלאה. אז מה מוסיף הגילוי, לשם מהו?

הגילוי מגיע אליך כדי לתת לך את המדרגה הבאה, התעלות.

תלמיד: אם האדם במצב של הסתרה בלבול חושך מצוקה וכן הלאה, ומצליח להתעלות לאמונה למעלה מהדעת, אז למה מהמצב הזה כבר לא מורידים אותו עוד יותר, בשביל מה כביכול צריך פה גילוי? אפשר לכאורה כל הזמן רק לפתוח לאדם עוד ועוד רצון לקבל והוא צריך להתעלות מעליו באמונה למעלה מהדעת. מה הגילוי מוסיף פה?

גילוי הרצון.

תלמיד: האם הגילוי הוא רק של הרצון?

כן.

תלמיד: אז לא ברור מה זה הגילוי הזה של להיות ממש בדבקות עם הבורא בידיעה, כי הכול רק על אמונה יושב. אנחנו אומרים שמטרת הבריאה היא ידיעה.

לא. מתקרבים על ידי היגיעה ברצון, לא בידיעה.

תלמיד: שמעתי שאמרת בתחילת השיעור, שאין לנו שום מטרה חוץ מאשר שיתגלה הכוח העליון, ואנחנו רוצים לגלות אותו כדי שנוכל לברך אותו. ופה יוצא שכל המטרה היא להצליח לברך אותו ולהגיד לו תודה רבה בהסתרה. גם הרב"ש כותב שהאדם צריך להגיע למצב שהוא אומר "ברוך שאמר והיה העולם", שהוא צריך לברך על ההסתרה. אז בשביל מה אני צריך את הגילוי ולא את הכוחות כדי להתעלות ולהיות כמו בגילוי?

איך תקבל את הכוחות?

תלמיד: מתפילה, ממצוקה, מעזרה הדדית.

זאת אומרת שאתה בכוחך יכול לקבל אותם, להשיג אותם.

תלמיד: הכוח שלי צריך להביא אותי רק למצב שאני פונה לבורא ומבקש ממנו כוח. אני מבקש ממנו כוח, לא גילוי. מה העניין עם פני ה'? אנחנו רואים גם בתהילים שדוד המלך אומר "אל תסתר פניך ממני". הרי המדידה של האדם במה הוא יכול להשתוות לבורא, היא עד כמה הוא מסוגל בהסתרה להיות באמונה למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: אז בשביל מה הגילוי?

לא מדברים על הגילוי כמו שאתה חושב. מדברים על גילוי הכוחות באדם שיעלו אותו בדרגה מסוימת לבורא כל פעם יותר ויותר.

תלמיד: כלומר יותר ויותר הוא יהיה מסוגל לעבוד באמונה למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: אז מהו המצב הסופי? מה התכלית?

רק כוח אמונה.

תלמיד: לפני שיש כוח אמונה, העבודה היא להגיע להשתוקקות לדבקות, להשתוקק להידבק.

כן.

תלמיד: וכשמגיע כוח אמונה, מה אז?

אז הוא כבר דבוק בכוח האמונה.

תלמיד: במה זה מתבטא?

זה מתבטא בזה שבמצבי חושך הוא גם תלוי בבורא כמו במצבי האור.

תלמיד: כשיש כוח אמונה, האם יש מצב של חושך?

יחסית.

תלמיד: אם כוח אמונה הוא היכולת לפעול או להידבק בבורא, אז איפה מתבטא כוח האמונה הזה? איפה הוא מתפשט?

באדם, מה זאת אומרת איפה הוא מתפשט?

תלמיד: אז למה יש מצב של חושך אפילו יחסי?

כי האדם לא רוצה לעבוד עם כלים של אמונה, הוא רוצה לעבוד עם כלים של קבלה.

תלמיד: האם זו צורה נכונה שכשמתגלה כוח אמונה לעבוד עם כלים דקבלה כי יש כוח אמונה?

כן.

תלמיד: זה כביכול כבר חושך מתקדם.

כן.

תלמיד: מה זה המצב של הדבקות השלמה?

הדבקות השלמה היא כשאדם מתעלה מעל הרצון לקבל שלו ודבוק בבורא ברצונות להשפיע משניים, משניכם.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים, כ"ג, ד↩

2. איוב כ"ד י"ד↩