שיעור בוקר 09.12.2025- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 12.11.2020

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/ilebUwxp?activeTab=downloads&mediaType=video

נושא: עבודה למעלה

מהדעת העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

כשאנחנו רוצים להתקדם ברוחניות לקראת הבורא, אנחנו צריכים כל הזמן לא לשכוח שההליכה שלנו להתקדמות שלנו לקראתו היא כוללת שני מצבים, התרחקות והתקדמות, התרחקות והתקדמות. אנחנו צריכים כל יום להרגיש שאנחנו פחות מקודם בחיבור, בנטייה זה לזה, בהשתוקקות לחיבור, שלא כל כך נמשכים לרוחניות, זה מצד אחד. מצד שני שאנחנו כן מבינים את זה, מחזיקים זה את זה, עוזרים זה לזה, תומכים זה בזה, ועל פני הריחוק שמרגישים היום יותר מתמיד, אנחנו מפעילים את עצמנו כדי להתקרב, כדי להיות עוד יותר קרובים, להצדיק את הבורא שנתן לנו ריחוק, זאת אומרת שגילה לנו עוד יותר את השבירה שעשה לפנינו כהכנה לעלייה שלנו. וכל פעם נופלים יותר, עולים יותר, נופלים עוד יותר למחרת, עולים עוד יותר, וכך כל פעם.

זאת אומרת אנחנו יכולים למדוד את ההתקדמות שלנו לפי הירידות, עד כמה הן יותר גדולות שעליהן אנחנו כן מצליחים להתגבר יחד ולהגיע לעלייה. אפילו שאנחנו אתמול נגיד היינו באותו חיבור כמו שהיום, אבל הירידה של אתמול הייתה פחות מהירידה של היום, כבר אנחנו נמצאים בהתקדמות. זאת אומרת התקדמות רוחניות נמדדת לא רק לפי העליות אלא בעיקר לפי הירידות. כי לירידות אנחנו יותר רגילים, אנחנו יכולים יותר לאתר אותן, להגיד בכמה אני נדחה מחברים, כמה אני לא רוצה לראות אותם, כמה נמאס לי, כמה אני עייף מהדרך ואין לי שום טעם בזה וכן הלאה. וככה כשאנחנו מתחילים לגלות כל פעם מצב חדש שלנו, יום חדש, לפי זה אנחנו כבר מבינים שנמצאים בדרגה חדשה. לכן, "ויהיו בעיניך כחדשים". שכל פעם מדרגה חדשה מתחילה מחושך, מדחייה, מזה שאני לא רוצה שום דבר, אין לי השתוקקות קדימה, אין לי דחף קדימה. ואני לא שוכח, משתדל לא לשכוח, אני מזכיר לעצמי שזה ודאי בא מהבורא כתוצאה משבירת כלי דאדם הראשון, ובזה מגלים לי עוד יותר ועוד יותר לעומק את השבירה שלי. כך אני יותר ויותר מתקדם מיום ליום, קודם כל בהרגשת הנפילה, הירידה, הדחיה, חוסר כוח וכך מתקדמים.

אז הסימן הראשון להתקדמות זה שקיבלתי היום הכבדת הלב יותר גדולה מאתמול. זה היה מצד השלילה. והסימן השני להתקדמות, מצד החיוב, שאני כן מבין שזה דבר טוב, ועל פני הדחיה החדשה הזאת, החושך החדש הזה, אני מתחיל להביא אור. וזה כבר לא אור שאני רוצה שתהיה התקרבות, שיהיה הכול, אלא אני רוצה אור של חסדים, שאפילו אם החושך מאיר, אני מקבל את זה קודם כל כדבר הנכון, כדבר הטוב, כדבר שקיים בין הכלים השבורים. ואני רוצה לא לבטל את החושך אלא על פני החושך לעשות את החיבורים שלנו, זאת אומרת "על כל פשעים תכסה אהבה". פשעים נשארים ואהבה יכולה להיות, חיבור יכול להיות דווקא על פני הפשעים. אם יתבטלו הפשעים, לא יהיה מקום איפה לסדר את האהבה.

לכן אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו חיים בשני המצבים הללו יחד, גם פשעים וגם אהבה, וביניהם נתחיל להרגיש עביות, זכות והשפעה. וכך מתגלה ביניהם הפער בין בורא לנברא שאנחנו בונים בעצמנו ונרגיש בזה את החיים שלנו, את העולם הרוחני שלנו. זה הכול כן נבנה, אולי עוד לא כל כך ברור, אבל כן נבנה מיום ליום בנו ונמשיך בזה.

אנחנו נקרא עכשיו כמה קטעים בהתאם לזה, ונשתדל אחר כך לדבר על זה בסדנה.

קריין: קטע מס' 9. מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה".

"האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו, תדעו לכם, שכל מה שאתם מדברים, זה נכון, שלפי השכל אתם צודקים, ואין לי מה להשיב לכם. אלא שניתן לנו עבודה למעלה מהדעת, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים. והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת, לכן אני נותן לכם תודה רבה על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל. מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך שבתוך הדעת. אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך הזאת", אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת. לכן דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת, יכולים לנצח את הדעות של אומות העולם, שנמצאים באדם."

(הרב"ש. מאמר 36 "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" 1989)

שאלה: כתוב, אם יש דעת לאדם, הוא יכול ללכת למעלה מהדעת, ואם אין דעת, הוא לא יכול ללכת. מה זאת אומרת?

אם יש לי דעת, דעה, עובדה, ביטחון, אני מבין, אני רואה, אני משיג, אני מרגיש, זה כמו שאני מרגיש בחיים שלי, אז אני יכול ללכת למעלה מזה ולהגיד "עיניים להם ולא יראו", זאת אומרת יש לי עיניים, אני רואה את הכול. נגיד שאני לא כל כך מחובר לחברים, אני לא כל כך מתקדם בהבנת החומר, אני לא מרגיש שאני מתקדם לבורא, מתקרב וכן הלאה, כל אותם הנתונים שעליהם אנחנו יכולים להגיד שמתקדמים ברוחניות, זה מצד הדעת, לפי השכל שלי אני בודק. זאת אומרת אני מתייחס לזה כמו שאני מתייחס בעולם שלנו לכל הדברים, בודק לפי הרגש והשכל שלי, זה נקרא "בתוך הדעת".

יחד עם זה אני צריך להביא את עצמי להרגשה למעלה מהעולם הזה, למעלה מהשכל והרגש שלי הרגילים, שאני רגיל איתם, ללמעלה מהדעת. ולמעלה מהדעת זה נקרא שאני מתאר את עצמי ואת העולם שאני מתייחס אליהם במידת ההשפעה. למרות שאני לא מסוגל לזה או כמה שמסוגל, אני רוצה לחיות בתכונה, באווירה, בתנאים, בחוקיות שהם כולם בהשפעה.

בקבוצה זה הכי ברור. בקבוצה אני היום רואה שאין לנו שום קשר, ככה אני רואה, אולי הם רואים אחרת, אבל ככה אני רואה שאין לי יחס, אין לי לב, אין לי מוח, אין לי שום נטייה להתחבר עם החברים, ואז אני אומר שיש לי היום הכבדת הלב. הרגשות שלי, הרצונות שלי, המחשבות שלי כולם ירדו מהדרגה כמו שהייתה אתמול, למצב שאני נמצא ממש באפס, לא מרגיש שאני שייך להם או שהם שייכים לי. זאת אומרת אותה רשת רוחנית בין עשרה אנשים שאני צריך לבנות, שזו תהיה הנשמה שלי, ששם אני אגלה בכלי הזה את הבורא, את העולם הרוחני, העולם העליון, העולם הנצחי, במקום זה אני מרגיש רק את עצמי. זאת אומרת דרך הבהמה שלי אני מרגיש איך היא מרגישה, הבהמה הזאת, זה נקרא "בתוך הדעת", דעתי. למעלה מדעתי זה נקרא שאם אני אתכלל בחברים, אשתדל דרכם להתכלל בבורא, אז זה יהיה למעלה מהדעת שלי, למעלה מדעתי, וכך אני צריך לבנות.

איך אני בונה למעלה מהדעת? אני צריך לתאר שאני נמצא בתכונת ההשפעה, בתכונת החיבור, בתכונת האהבה, שאנחנו כולנו מחוברים בעשירייה. אמנם אני לא רואה את זה, על זה כתוב "עיניים להם ולא יראו", נכון, אנחנו לא נראה את הרוחניות בעיניים שלנו, אנחנו נראה אותה בתכונות חדשות שנקראות "ספירות", "פרצוף". וכך אני צריך לתאר לעצמי איזה קשר רוחני יש בינינו, אם נגיד אנחנו מגיעים לזה. ואני צריך להשתדל להגיע בכל הכוחות שלי, כמה שאפשר, לקבוע אותם הקשרים, אותן נטיות, אותם היחסים כאילו שאנחנו נמצאים ברמה רוחנית, באמונה למעלה מהדעת.

אז דעת מה שאני מקבל, מרגיש, זה הגוף נותן לי, האגו שלי כל הזמן נותן לי דעת חדשה, ואני צריך להעלות את עצמי למעלה ממנו כל הזמן, וזו העבודה שלי. וכך כשאנחנו נעשה עוד ועוד כאלו גיחות, כאלו צעדים, אני אתחיל להרגיש מה זה דעת ומה זה למעלה מהדעת, וזה כבר יהיה פער בין שתי דרגות רוחניות. גם בדעת שלי, שאני מרגיש דרך הגוף שלי, אני אתחיל להתייחס בצורה רוחנית שזה מגיע אלי מהבורא, שהבורא מסדר לי יום יום הרגשה כזאת, יחס כזה למציאות. אחר כך אני אתחיל להבדיל ולהרגיש שהעולם הזה שאני רואה הוא גם העולם המדומה, זה מה שהבורא מצייר לי, אני לא קיים בעולם, כל הדברים האלה הם נמצאים בגלל שהבורא מעורר בי איזה רשימו גשמי, על מנת לקבל שקיים, ואני כך מרגיש את המציאות. ואני רוצה לעלות מזה ולבנות לעצמי הסתכלות אחרת, שאני נמצא בעולם של השפעה, של אהבה, של חיבור.

וכך כל פעם אני משתדל לעלות מתוך הדעת ללמעלה מהדעת בכל דבר ודבר שנמצא בחיים שלי. במיוחד ודאי עם הקבוצה, עם העשירייה, בזמן השיעור, בזמן הסדנאות, בזמן שאני נמצא במגע עם אנשים שנמצאים איתי בדרך.

שאלה: האם ההסבר שבציטוט הזה הוא הסיבה למה אתה מצדיק בהסברה שלך את הטענות האנטישמים, אומות העולם?

אנחנו לא מדברים על זה. למה אתה שואל דברים שאנחנו לא מדברים עליהם? למה אתה מקלקל לכל החברים שלך את ההבנה של מה שאנחנו לומדים? אם בא לך משהו לשאול, קודם כל תשאל האם כולם מעוניינים בזה.

תלמיד: אני מצטער.

אתה צריך לא להצטער, אתה צריך לתקן את עצמך.

שאלה: בעל הסולם קבע שהחטא היחידי זה אף לא לרגע להתנתק מהבורא. האם אותה קביעה חלה גם על מעל לדעת?

כן. אני שמשתדל בלמעלה מהדעת כל הזמן לאחוז בהשפעה, בקשר בינינו, אני רוצה לגלות בזה את כוח הבורא. אם הנטייה שלי היא נכונה, אז אני מתקרב לזה, או אני כבר אולי מגלה את זה, הכול תלוי כמה מאמץ אני מכניס לזה, וכך אנחנו מתקדמים. בדיוק בלמעלה מהדעת, שם אם אנחנו נמצאים, אנחנו רוצים לקבוע תכונת ההשפעה שהיא בעצם היסוד לגילוי הבורא.

תלמיד: האם אלו שתי קטגוריות נפרדות "אין עוד מלבדו" ומעל לדעת, או שזו בעצם מחשבה אחת?

אחר כך זה מתגלה כאחד, ש"אין עוד מלבדו" זה המקור והסיבה למצב, ולמעלה מהדעת זה כבר תוצאה בכלים שלי.

שאלה: כשאני אומר "עיניים להם ולא יראו", הרי כל העולם נמצא בתוכי, זה אומר שלמעשה העיניים שלי לא רואות?

זה איך שאתה קובע. זה יכול להיות העיניים שלי, זה יכול להיות שאני כך אומר על כולם. זה המצב שלך, אתה קובע. בסופו של דבר, ודאי שמה שהתורה מדברת היא מדברת על אדם אחד שזה אני. ואת האחרים אני כבר רואה, כי אני כולל אותם כחלקי התכונות, כחלקי הנשמה שלי. אדם אחד בסופו של דבר מרגיש, מגלה את המציאות האמיתית.

שאלה: מה זה העולם המדומה שאמרת עכשיו?

מדומה זה מה שאנחנו לא בונים אלא שהוא מתעורר בנו.

תלמיד: אני יושב עכשיו כאן עם החברים בעשירייה ומסתכל עליהם, זה מתראה ברצון לקבל שלי. איך אני עובר לעולם העליון?

תבנה יחסים עם החברים שהם יהיו על מנת להשפיע. שכל אחד בכמה שהוא מבין, מתנתק מהאגו שלו ורוצה להתכלל בין החברים, כך כדי להשלים אותם, לעורר אותם, לקרב אותם לחיבור. זו בעצם המציאות הרוחנית שאתה מתחיל לבנות.

תלמיד: אנחנו עכשיו לא מדברים, אנחנו עכשיו שומעים אותך בשיעור. מה אני עושה עכשיו עם החברים כאן כדי לצאת מהממד הגשמי הזה?

אתה עושה את זה בפנים בתוכך, שאתה רוצה לקרב אותם ביניהם בכל הכוחות שלך. אתה רוצה לקרב אתכם לדעה, אמנם יש הרבה דעות, אבל לכיוון אחד שיהיו כל הדעות, לרצון אחד של חיבור, ולכוח עליון שאתם רוצים לגלות בתוך החיבור, זה מה שאתה מקווה שיקרה. וכשזה יקרה, אתם תתחילו לגלות את הרוחניות. זה לפניכם, רק פעולה אחת, חיבור בינינו, שזה יכול להיות רק בהשפעה הדדית למעלה מהאגו של כל אחד ואחד, ואז אנחנו מגלים, בונים את השטח לגילוי הבורא.

שאלה: מבחינה חומרית, אחרי שנכללים גשמית בחברים, אנחנו רוכשים את הראייה הרוחנית. מה אנחנו רואים בראייה הרוחנית?

אנחנו נגלה בעולם הרוחני את הבורא ששורה בנו, כוח השפעה ואהבה. ואז באותו כוח השפעה ואהבה שאנחנו משיגים, אנחנו כבר מגלים עוד יותר את מה שנקרא "אור החכמה".

תלמיד: האם זה כשאני מתחבר עם החברים ואני רואה איך הכוח הזה ממלא אותנו כפרטים או כמשהו אחד שקיים בינינו?

אתה לא יכול לתאר את זה עכשיו, וכל התיאור שלך הוא יהיה לא טוב. תעשה בדיוק מה שהמקובלים אומרים, והם בכוונה מסובבים אותך, מבלבלים אותך, ומדברים כאילו בצורה לא ברורה, כדי שאתה תפעיל יותר את כוחות הנפש שלך וכך תגדל. אתה גם לא נותן לילד שלך משהו שיהיה ברור לו ושיהיה מוכן לו. אתה רוצה שהוא ישתתף קצת במשהו, שישתדל לבנות, לגלות ולעשות מאמצים.

אל תצפה ממני לתשובות ברורות. חוץ מזה אני לא יכול לתת לך תשובות ברורות, כי אין לך הכנות לזה, אתה לא תוכל להבין אותן. ולכן שאלות הן שאלות, אני מבין שאתה רוצה לקבל מוכן, אבל מוכן יכול להיות רק אחרי הכנה ממך.

קריין: שוב קטע מספר 9.

"האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו, תדעו לכם, שכל מה שאתם מדברים, זה נכון, שלפי השכל אתם צודקים, ואין לי מה להשיב לכם. אלא שניתן לנו עבודה למעלה מהדעת, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים. והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת, לכן אני נותן לכם תודה רבה על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל. מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך שבתוך הדעת. אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך הזאת", אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת. לכן דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת, יכולים לנצח את הדעות של אומות העולם, שנמצאים באדם."

(הרב"ש. מאמר 36 "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" 1989)

סדנה

איך אנחנו בונים מדרגה למעלה מהדעת מתוך מה שמרגישים?

*

החשוב בכל הדברים האלה שאנחנו נהיה כל הזמן בחיבור עם הבורא. בזמן הירידה כשאנחנו מרגישים רק את עצמנו בעולם הזה, ביחסים האלו, אנחנו כן קשורים גם עם הבורא, משתדלים להתחיל להתקשר לבורא.

אחר כך אנחנו רוצים לעלות באמונה למעלה מהדעת, אז אנחנו מרגישים בזה צורך לבורא. וכל הזמן לפנות אליו, ולבקש איך אנחנו מרגישים את עצמנו כל הזמן בקשר בעליות, ירידות. לא חשוב באיזה מצבים, במעברים שביניהם. אנחנו כל הזמן נמצאים בקשר עם הבורא. בדיבור, בתפילה. אני כאילו כל הזמן נמצא בדיבור עימו. בואו נתאר את זה לעצמנו.

*

קריין: קטע מספר 10 מתוך מאמר "שמעתי" י"ג "ענין רמון".

"ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו"."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ג. "ענין רמון")

עכשיו יהיה לנו תרגיל פשוט. אנחנו נבקש מהבורא שיעזור לנו. כל אחד ואחד משתדל להרכיב משפט שאיתו הוא פונה לבורא עם בקשת עזרה. בבקשה דברו ביניכם.

*

שאלה: אנחנו מתחברים עם הבורא במצבי ירידה כשאני מרגיש רק את עצמי. מה אני צריך אז עשות, למלא את הרצונות האלה או רק להתחבר עם החברים?

בזמן הירידה אני מרגיש את עצמי שנמצא בעולם הזה במצבים של בהמה. לא חשוב לי כלום, לא אכפת לי כלום, או אני איכשהו מבין שאני נמצא בצורות כאלה שאין לי השפעה, אין לי אמונה, אין לי חיבור, אין לי נטייה לזה, הלב שלי לא מתרגש להיות בין החברים. זה הכול מצב של ירידה. ואז אני צריך לדאוג מה יהיה לי. אמנם שאני גם דואג ללא דאגה, זה נקרא תפילה לפני תפילה. אין לי חסרון, אני יכול להישאר ככה כמו בהמה כל הזמן, אבל יש לי ידיעה על זה שאני נמצא לא במצב הטוב, לא במצב הרוחני.

לכן אנחנו תמיד כלולים מרגש ושכל. אם הרגש מת, אז לפחות השכל שלי אומר לי איפה אני נמצא, ואז אני מתחיל לעורר את עצמי על ידי השכל. ואז אני מתקשר יותר, מפעיל את עצמי יותר, בצורה מכאנית ללא שום הרגשה, בכל מיני צורות. וגם אני מתחיל לקרוא איזה מאמרים, משהו, או תהילים נגיד. אני מתחיל לפנות לחברים, אמנם שאין לי שום לב לזה, אבל אני מחייב את עצמי לעשות כך. ואז לאט לאט אני בזה מעורר את המאור המחזיר למוטב. זה אור מקיף, אפילו שאין לי כל כך רצון אליו, אבל במילים שאני מדבר הוא גם כבר מתחיל להאיר עליי. ולאט לאט אני כך קם בהרגשה יותר ויותר ויותר. אני שומע מה החברים מדברים, ואז קנאה, תאווה, כבוד, שאני מקנא בהם הם מעוררים אותי וכך אני מתעורר ומגיע להרגשה.

וכמה שיותר אנחנו מתקדמים, אז אנחנו עוד יותר ויותר נרגיש את עצמנו מנותקים וכל פעם נצטרך להעלות את עצמנו מבור עוד יותר עמוק, לגובה יותר. זו העבודה שלנו. עד שנתחיל להרגיש ירידות ועליות מבחינת ההרגשות הרוחניות, ניתוק מהחברה, מהבורא, וחיבור לחברה ולבורא.

שאלה: ברוחניות ככל שאתה יותר אוהב ואתה רוצה תמיד יותר לאהוב. באיזה כלים זה קורה?

בכלים דרצון לקבל שלי. אין לי כלים אחרים, רק הרצון לקבל. יכול להיות עם כוונה על מנת לקבל, יכול להיות עם כוונה על מנת להשפיע, בינתיים בכוונה על מנת לקבל. אין לי כלי אחר, הרצון לקבל זה הכלי מכאן ולתמיד.

שאלה: בסדנה יש הרגשה של התנגדות מאוד חזקה כשחברים מדברים. האם זו הדעת שלי?

מה זה, הדעת שלך? זה שאתה שומע את החברים ואתה מתנגד לזה, זה רק אומר עד כמה אתה נמצא ביחס שלילי איתם. אם היית אוהב אותם, אפילו שהם היו מדברים רע כביכול, היית בכל זאת מקבל את זה באהבה. "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת אפילו שהם היו מקולקלים, לא טובים, לא מבינים, היית בכל זאת מתייחס אליהם באהבה.

תלמיד: במצב הזה הפנייה שלי לבורא?

אם אתה בונה מתוך זה פנייה לבורא, אז כן. אם אתה מקשר את זה לבורא, אם אתה מתחיל להבין שהבורא מסדר לך, שזה לא החברים כך מתנהגים אלא בסופו של דבר הבורא מייצב לך כך לראות את המציאות, אז איך תפנה לבורא? אחרי שאני אמרתי לך את זה שזה הבורא מייצב, עכשיו תנסה לחשוב איך אתה פונה לבורא.

שאלה: מה היא תפילה נכונה, מדויקת בעבודה?

תפילה נכונה ומדויקת כשהיא יוצאת מעומק הלב, בלבד. לא חשוב מהי התפילה ולאן היא מכוונת, את זה אתה לא יכול לדעת בדיוק, אבל אתה משתוקק להוציא אותה מעומק הלב.

שאלה: מה קובע אם נוכל לשייך את כל מקרי המציאות לבורא?

אז נקרא שאתה דבוק אליו.

תלמיד: מה קובע שנצליח, מה התנאים להצליח לעשות את זה?

אם אתה דבוק אליו סימן שאתה כבר נמצא בו ומתחיל להתפתח כעובר.

שאלה: אני מרגיש שבחיים הגשמיים אין לי שום סיפוק, אני שונא אותם. כאילו אין לי מילוי ואני רואה שהבורא שם לי רצונות חדשים שכל הזמן מתחזקים ומשתלטים עליי, מצד אחד. ומצד שני, בתוך העשירייה אני לא מרגיש שזה מתאזן, אין לי מילוי לא בשיעורים ולא בעבודה ולא בכלום. מה אני צריך לבקש במצב כזה, האם צריך לשמור על המתח הפנימי הזה?

לבקש שהקשר שלך עם הקבוצה, ההערכה שלך כלפי הקבוצה תהיה יותר גדולה מאשר לחיים הגשמיים.

שאלה: לפעמים כשאנחנו בירידות, החברים בעשירייה או חברים בקבוצה עוזבים. איך אנחנו יכולים להבין שהחברים בירידה ולהחזיר אותם פנימה, ולעשות ביחד את העבודה?

זו עבודה קבוצתית. אתם צריכים לדבר על זה ואתם צריכים לטפל בזה. על ידי מה? על ידי שאתם תדברו יחד ותתפללו יחד. כי סך הכול זה הבורא מביא לכם את המדד הזה שאתם תבינו שהמצב שלכם לא מחזיק את האנשים בפנים. אתם צריכים להיות הרבה יותר מחוברים.

שאלה: מה היא הדרך הכי קצרה שכל חבר יגיע לחיסרון, שקראת לו "עומק הלב"?

עומק הלב זה החיסרון שבו אני מרגיש את כל החברים מחוברים יחד, ומשם אנחנו יחד מתפללים לבורא. שם, בעומק הלב אנחנו מוצאים מגע עם הבורא, אנחנו יחד כולנו. זה נקרא עומק הלב. דווקא הלב שלנו, ההרגשה שלנו שזה קורה ברצון שלנו, זה הבורא ברא. ולכן שם יש לנו מגע עימו.

שאלה: איך כל הזמן להיות בתפילה, לא לעזוב את התפילה?

רק בתנאי שאתם מחוברים יחד, ותפילה היא "תפילה בציבור" מה שנקרא.

שאלה: אתה אומר ללכת מעל הדעת, אבל קורה בנו תהליך שהוא נובע מהטבע שלנו, הטבע שלנו לוקח 90% כי אנחנו עדיין לא כאלה מוכנים, והחלק הרוחני שבו אנחנו עושים ניסיון ללכת למעלה מהדעת לוקח 10%. איך ה10% האלה יוכלו לנצח את ה90% של הטבע שלנו, כדי שיהיה לנו מצב קבוע של מעל הדעת?

זה קורה בתנאי שאתה תתאר לעצמך שהבורא מגולה בעולם שלנו בקשר בינינו ואיך אתה היית אז מתנהג, ככה, תעשה את זה כך.

שאלה: איזה שכר הכי רצוי לתאר כדי שאנחנו נוכל לכפות על עצמנו את מה שאמרת?

להרגיש את האהבה שבינינו, שבתוכה אנחנו נרגיש קשר עם הבורא.

שאלה: נתת לנו לפני 10 דקות משימה לבנות תפילה. ניסינו לעשות את זה, ואני רואה שחבר אחד מבקש על החברים, השני מודה, ואני מבין בדעת שאנחנו מבקשים דברים שונים. איך מעל הדעת לבנות תפילה משותפת כדי שהיא תנבע מלב אחד?

אם כולכם מדברים כלפי חיבור הקבוצה וחיבור עם הבורא, לא חשוב באיזה מילים ועל מה בדיוק אתם מבקשים בפנייה שלכם, העיקר שזה לכיוון זה, חיבור בינינו ועם הבורא.

קריין: קטע מספר 11 מתוך שמעתי י"ד "מהו רוממות ה'".

"רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:

א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ. מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל.

ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו.

לכן:

א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, ואז הוא נעשה נצרך לה'.

ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ד. "מהו רוממות ה'")

אז אנחנו צריכים קודם כל במשהו להשיג שאין עוד מלבדו, שכל הרצונות והחסרונות שלנו, כל המצבים שאנחנו עוברים, זה הכול בא מהבורא בלבד. ושרק פנייה שלנו לבורא מכל המצבים שאנחנו עוברים, הפנייה הזאת היא מעלה אותנו בצורה נכונה מעל השאלות הללו לקראת הבורא. זאת אומרת, כל הזמן להיות קשור עם הכוח העליון שהוא הראשון שעושה לנו, מייצב לנו את כל המצבים, והוא האחרון שצריך להוציא אותנו מכל המצבים האלה שהוא בעצמו עשה, אליו יותר ויותר ויותר. באמצע זה בסך הכול אנחנו יחד בינינו שצריכים להתחבר, ומתוך החיבור שלנו שאנחנו נפנה אליו. זאת בעצם העבודה שלנו.

שאלה: מה זה אומר שהבורא יענה לי?

מה זה שהבורא עונה לי? שאני מרגיש שיש לי כבר קשר אינטראקטיבי עמו, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", וכך אני מתחיל לדבר אליו. אני זה המלכות, דרך כל החברים שלי, שזה ט' ראשונות, ט' ספירות ראשונות, ודרך זה אני פונה אליו. זה נקרא שאני פונה אליו, ודרך כל החברים שלי, דרך כל הקבוצה אני מרגיש איך שהוא עונה לי. זה בדיוק הקשר שלנו עם הבורא, דרך חברים, דרך קבוצה, דרך תשע ספירות ראשונות, אני פונה לבורא ואני דרך זה מקבל ממנו תשובה.

לכן אי אפשר בעצמי לפנות לבורא, זה פשוט לא עובד, ספירה אחת לא יכולה לפנות ולהיות בקשר עם הבורא. אלא שהיא מתקשרת, במידה שהיא מתקשרת לכל יתר הספירות, לכל יתר החברים, במידה הזאת היא יכולה לפנות לבורא. ובעוצמת הקשר עם החברים אני מגביר את הקשר שלי עם הבורא, וזה כך.

לכן מתי הבורא נסתר, מתי הוא מתנתק מאיתנו? הוא פשוט מעלה קצת את הרצון שלנו, ואנחנו מתנתקים זה מזה וכבר אין לנו קשר בינינו ובאותה מידה עם הבורא. מתי אנחנו כן מגיעים לקשר עם הבורא? כשאנחנו מתקשרים בינינו ואז מתחילים להרגיש איך אנחנו מתקשרים אליו. רק בצורה כזאת, ככה זה עובד. תחשבו על זה יותר, כי כמה שחושבים על זה יותר, זה יותר ויותר נמצא בנו, מתחיל להיות מורגש בנו, אנחנו מייצבים את עצמינו בצורה כזאת.

שאלה: מאוד מבלבל אותי הנושא הזה של פנייה לבורא, תפילה לבורא, רציתי לדייק. האם ככל שאני מסוגל, מתאר לעצמי את הקשר עם החברים, אחדות בין החברים, התיאור הזה, תהליך התיאור, זאת פנייה לבורא?

למי אתה פונה? אם אתה איכשהו מצייר לעצמך את הקשר שלך עם החברים, אבל איפה הקשר שלך עם הבורא דרך החברים, יחד עם החברים, איך אתה מתאר את הבורא? שהוא ממלא את הכול, שהוא סובב את הכול, שהוא הסיבה להכול, הוא התוצאה מהכול, את זה אתה צריך לצייר לעצמך שזה נמצא כך לפניך, ולכן אתה מתקשר לחברים כדי לייצב קשר עימו.

שאלה: האם יש איזה פרמטר שלפיו אפשר למדוד כמה זמן צריכה ירידה להימשך, האם ירידה צריכה להימשך שעה, שבוע, חודש?

ירידה יכולה להיות רק לרגע. אם היא נמשכת יותר מרגע, זה סימן שהיא נמצאת ברצון לקבל שלנו, שהוא מחזיק את אותה הירידה ולא נותן לה לעבוד. כי הרצון לקבל שלנו הוא מותח את הזמן. אם אנחנו מתגברים על הרצון לקבל, הזמן נעשה יותר קצר עד שהופך להיות לנקודה בלבד. אבל אם אנחנו לא נלחמים ברצון לקבל, הוא מותח את הזמן לאריכות הזמן.

לכן כל העבודה שלנו היא כמה שאנחנו מתחברים בינינו ומגיעים למעלה מהדעת של כל אחד ואחד לחיבור לאמונה אחת.

תלמיד: זה מאוד נפוץ אצלנו להחזיק בבעיה, אנחנו לא מזהים אותה והיא פשוט חיה לנו בראש זמן רב?

אסור שזה שיהיה. אנחנו צריכים מהר ככל האפשר להשתדל להתעלות למעלה מהבעיה לבורא. כי הוא מביא לנו בעיות על מנת שאנחנו נפנה אליו. זה צריך להיות ממש פינג פונג, הבורא מוריד לנו כדור, הכדור נמצא בידינו, איך אנחנו בחזרה זורקים את הכדור אליו, ושוב אלינו ואנחנו שוב אליו, זה נקרא להיות שותפים.

אבל הכול תלוי עד כמה אנחנו מרגישים את עצמנו כקומנדו, שעומד מצד אחד של שדה המשחק, נגיד שאנחנו משחקים בכדור עף והבורא נמצא מצד אחד ואנחנו כל הקבוצה מצד שני. אם אנחנו עובדים יחד אנחנו בדיוק באותו רגע יכולים לזרוק לו בחזרה את הכדור. זה מספיק לנו כדי לקבל שכל ורגש ממנו כשאנחנו נוגעים בכדור, ומה שיותר מנגיעה זה כבר קליפה.

שאלה: החיבור בעשירייה נעשה רק באמונה מעל הדעת?

כן, חיבור נכון יכול להיות רק בלמעלה מהדעת, למעלה מהאגו שלנו. שאנחנו מתחברים בינינו רק בגלל שהבורא רוצה שאנחנו נתחבר כדי לעשות לו נחת רוח. כמו ילדים קטנים, שאנחנו רוצים לעשות מצב רוח טוב לאמא. אז אנחנו מתחברים בינינו, מפסיקים לריב, כדי לעשות נחת רוח לו. בוא נתאר את זה כך בינינו. אנחנו כבר אנשים מבוגרים ויכולים לתאר את הדברים, נהיה ילדים טובים.

שאלה: לא הבנתי את ההבדל בין שני הפירושים א' וב' בקטע "מהו רוממות ה'"?

אתה תצטרך לקרוא אותם כמה פעמים, אני עכשיו לא יכול כבר להיכנס אליו שוב. תקרא כמה פעמים ותשאל מחר.

שאלה: האם אנחנו צריכים להשתוקק לבקשה עבור החברים, או דווקא למתן תשובה מהבורא, או שזה אותו דבר?

אנחנו צריכים להכין את החברים ביניהם בקשר כדי לקבל תשובות מהבורא. שאנחנו נרגיש בתוך חיבור בינינו תשובה מהבורא. אין לי מה לשאול את החברים, אני רוצה רק להתחבר איתם יחד יותר ויותר ויותר. אנחנו יכולים בזה לעזור אחד לשני אבל בקשר לחיבור. ואז בתוך החיבור אנחנו נתחיל להרגיש את השכל העליון, אמונה, דרגת אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: כשאני מאוהב באישה שלי כולי, אם היא נותנת לי מכה אני נחנק ובוכה. ואם היא נותנת לי חיבוק אני נחנק ובוכה. זה כשאני מאוהב בה כולי. איך אפשר להוריד את זה לרמת שיחה ולא של היחנקות כל הזמן ממערכת היחסים?

לא, אנחנו צריכים להשאיר את זה בכל זאת במערכת היחסים, ואז לראות עד כמה שאנחנו מתפעלים גם מניתוק וגם מחיבור. להשתדל להבין ולהרגיש שההרגשה מהניתוק וההרגשה מהחיבור היא מגיעה לנו מהבורא. להשתדל כך להבין ולהרגיש ולא שיש לי יחס עם בני אדם בעולם הזה. אלא כך הבורא מסדר לי. זה מה שאני צריך להשתדל לעשות.

שאלה: למה בדמעות יש מלח שזה התבלין של התורה?

המלח בדמעות זה תוצאה מהברית מלח שתקרא עליה ואתה תבין למה הדמעות הן מלוחות.

שאלה: אמרת עכשיו לחבר לא להילחם ברצון לקבל כי זה מאריך את הזמן. מה זה אומר? ואיך אנחנו יכולים להגיע לשם?

אני לא רוצה לשנות שום הרגשה, לא רעה ולא טובה, אני רק רוצה לשייך אותה למצב הנכון. כי כל מה שאני מרגיש, אני מרגיש מהבורא. דרך העשירייה, דרך כל הכלי העולמי, דרך כלי דאדם הראשון, לא חשוב. אבל זה הכול מגיע אליי בצורה מכוונת אישית מהבורא עצמו. לכן עליי רק לראות איך אני מגיב על זה נכון. כל רגע ורגע איך אני מגיב נכון לבורא שהוא בעצם מייצב לי כל הרגשה בכל רגע בחיים. אני צריך להיות כל הזמן במצב כזה.

מה שאני מרגיש, מה שאני מבין, מה שמתרחש בי, מה שמתרחש מסביבי, זה הכול הבורא מצייר לי, מייצר לי, מייצב לי את המציאות ואיך אני צריך להגיב אליו. ואני צריך להשתדל להגיב אליו כאילו שהייתי באמונה שלמה. ובכאלו תרגילים אני מתקרב אליו מהר.

אני כבר מבין שאני צריך להיות מחובר עם העשירייה, שאין לי שום בעיה רק להיות מחובר אליהם, ודרכם כל הזמן להיות מחובר בבורא, ולתאר את עצמנו, את כל העשירייה, שאנחנו נמצאים בתוך הבורא, זה נקרא שאנחנו נכנסים לעיבור בו, מתחילים להיות כמו בתוך הרחם, ומתחילים שם להתפתח. זאת אומרת כל המחשבות, כל הרצונות, כל מה שקורה לנו, זה הכול בא ממנו, ואנחנו כל רגע ורגע מודים על זה, מודעים לזה, ורוצים להיות עוד יותר ויותר מחוברים בלב ונפש עימו.

זה נקרא שאנחנו מפתחים דרגת האמונה למעלה מהדעת, למעלה מהרצון שלנו. הרצון שלנו הוא דוחה אותנו זה מזה, הרצון שלנו מסתיר מאיתנו את הכוח העליון שאנחנו נמצאים בו. ואנחנו משתדלים כל הזמן לקבוע דווקא את עצמנו יחד כולנו ובו.

שאלה: חיבור האמונה שבינינו זה גם כוח שבא מבורא. אז מהדוגמה של כדור עף, יוצא שהבורא משחק עם עצמו?

כן.

שאלה: המאמר של בעל הסולם זה יכול לעזור לנו שנקרא "יתרון ארץ בכל הוא" שאנחנו לא יודעים מה זה הרגשה שנקרא שנאת הפירוד, והוא קורא לזה שזו דרגה שצריכים לזכות בה. אולי אנחנו נוכל לקרוא את המאמר הזה?

בבקשה. תמצאו את המאמר הזה אפשר לקרוא. יותר טוב תעשו את זה בקבוצה, בעשירייה, יש לכם במשך היום בטח מפגש של העשירייה תקראו על זה, אם כולם מסכימים.

שאלה: יוצא שהכי קל לפנות לבורא דווקא מתוך מצבים שהם קוטביים, שזה מצד אחד אולי שמחה כשאנחנו פונים בהודיה או לחילופין מאיזה שהן בעיות ואז אנחנו פונים מתוך ייאוש צועקים אליו. וכל יתר הזמן הולך על בדיקה. יש לנו אינטראקציות כאלה ואחרות קשר היזון חוזר עם העשירייה אני בודק את המצבים שלי או את מצבי העשירייה. איך להקטין את הזמן, לקצר את זמן הבדיקה. אנחנו הרי לא תמיד יכולים להתקשר פיזית?

אתם לא צריכים בשביל זה להיות מחוברים פיזית אלא מספיק אם אתם כל הזמן נמשכים בקשר ביניכם. נמשכים בקשר ביניכם כל הזמן יותר ויותר עד שכל אחד ואחד מתחיל להרגיש שהוא קשור לעשירייה שנמצא בתוך העשירייה ובצורה כזאת ממש מייצבים את עצמכם שם עד כדי שגם הבורא יתגלה שם.

הכיוון בחיבור בינינו הוא חיבור עם הבורא. לזה לא צריכים כל כך לדבר אלא שיודעים את הדבר הזה, אתם צריכים לקבוע מהבוקר למשך כל היום שאתם חושבים על זה וכמה פעמים בשעה, וממשיכים.

(סוף השיעור)