שיעור בוקר 22.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מכתב מאת בעל הסולם,

מכתב יוצא דופן ששלח בעל הסולם לגיסו בשנת 1928

קריין: נקרא מכתב מאת בעל הסולם שנשלח לגיסו בשנת 1928.

כן, זה מכתב מיוחד, נדיר, לא רגיל. הוא כתב אותו לא לתלמידיו, זה לא לנו, לעתיד, אלא לקרוב משפחה שלו.

אז בוא נראה מה הוא רוצה להביע בו, בכל זאת אולי יש לנו משהו ללמוד ממנו.

מכתב מאת בעל הסולם

מכתב יוצא דופן ששלח בעל הסולם לגיסו בשנת 1928

ב"ה, יום עשרה בטבת ג' בשבת שנת תפר"ח

פעיה"ק גבעת שאול פרור ירושלים תובב"א

כבוד החסיד המפורסם צנא מלא ספרים יש"מ

מוה"ר אברהם הענדיל שו"ב בראונשטיין נ"י

"מכתבו מיום ו' עש"ק וישב קבלתי לנכון והנה הרבה עלי שאלותיו וביחוד שרוצה לידע על מה בניתי יסודות בחכמת הקבלה נצרכים לישב על טיפת דיו שבעה נקיים עכ"ל.

וכשאני לעצמי איני מוציא א"ע מחויב להשתתף בצערו זה מ"מ מפני טעמים כמוסים עמדי הנני להשיבו כפי היכולת. ואספר לו העקרים שקרו עמדי מתחילת העסק עד הסוף ושבסיבתם זכיתי בהחכמה ברוב רחמי ית':

בי"ב ימים לחודש מרחשון בששי בשבת בבוקר בא אלי איש אחד, נתגלה לי שהוא חכם גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות, ותיכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו וטעמתי כי חכמת אלקים בקרבו, וכל דבריו בהפלגה גדולה בהתפארות עצמית. עכ"ז האמנתי מאד מכל קומתי וחושי. והבטיח לי לגלות לי חכמת האמת בכל מילואו ועסקתי עמו כמו ג' חדשים בכל לילה אחר חצות בביתו. ורוב העסק היה בדרכי הקדושה והטהרה, אמנם בכל פעם הפצרתי אותו לגלות לי איזה סוד מחכמת הקבלה, והתחיל לאמור ראשי דברים, ושום פעם לא השלים לי. והי' לי בזה געגועים עזים כמובן. עד שפעם אחת אחר הפצרה גדולה השלים לי סוד אחד והיתה שמחתי עד אין קץ. ומני אז התחלתי לקנות בעצמי מעט ישות וכאשר נתרבתה הישות שלי כן נתרחק ממני מורי ז"ל הקדוש וגם בזה לא הרגשתי, ונמשך זה כמו שלשה חדשים עד שבימים אחרונים לא מצאתי אותו בביתו כלל בקשתיו ולא מצאתיו. אז הרגשתי שבאמת נתרחק ממני ונצטערתי מאוד והתחלתי להיטיב דרכי.

ובתשעה לחודש ניסן בבקר מצאתי אותו ופייסתי אותו הרבה על הדבר ואז שוב נתפייס כמקדם ממש, וגילה לי סוד גדול וכולל במקוה שנמדד ונמצה חסר ושמחתי עלתה למעלה ראש כמובן. אמנם ראיתיו כמו מתחלש ואני לא יצאתי עוד מביתו ולמחרת בעשרה בניסן שנת עטר"ת לפ"ק )תרע"ט( שבק חיים לכל עלמא זכותו יגן עלינו ועל ישראל אכי"ר. וגודל צערי אין להעלות על הכתב כי לבי הי' מלא תקוה לזכות בחכמה ודעת כחד מן קמיא. והנה נשארתי אז בעירום ובחוסר כל ואפי' מה שקבלתי ממנו נשכח לשעתו מחמת הצער הרב. ומני אז והלאה דלו עיני למרום בגעגועין וכסופין עד אין קץ, לא נתתי דמי לי אף רגע אחד ביום, עד שמצאתי חן בעיני קוני וצורי ית' וית' וזכות מורי הק' ז"ל ותורתו עמדה לי ונפתח לבי בחכמה העליונה הלוך ורב כמעיין נובע. גם נזכרתי בחמלת השי"ת כל הסודות שקבלתי ממורי ז"ל. ברוך ד' שהחייני וקיימני. ומה אוכל עני כמוני להודות לו ית', וגם מתחילה ידע את עניי שאין לי שכל ובינה אפילו להודות ולהלל בשביל טובותיו העצומים, אמנם מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. ומורי הק' ז"ל הנזכר הי' מתפרנס ממסחרים גדולים והי' מפורסם בכל העיר לסוחר נאמן אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה ולא נתן לי רשות לגלות שמו. עתה אשיב על שאר שאלותיו. פרנסתי היא מהרבנות דפה. אמנם הפרס קבוע מצער מאוד והשי"ת מזמין לי צרכי ע"י אופנים שונים, ובכלל אני נהנה מישביתי בארץ ישראל כעת עתה ואקוה להשי"ת תמיד כי לא כלו רחמיו ית'. אני עוסק בפרהסיא בקבלה בפני קהל ועדה, אמנם בצנעה ליחידים אני מראה לפעמים דרכים וראשי פרקים כפי העת והזמן. בנגלה אני עוסק איזה שעות ביום מלבד שאני לומד שיעור יו"ד לפני בני הישיבה שאני משגיח עליהם בשם "בית אולפנא לרבנים". בת אחותו לאה תחי' מקוית לנישואין בימים האלו. החתן ת"ח גדול ובעל הוראה וירא ד' מרבים ומיוחס גדול נכד הרה"ק מסטרעטין והמגיד הק' ממעזריטש ויחוסו מקפת כמעט כל תלמידי הבעש"ט זי"ע.

ומבריאותי ומבריאות כל ב"ב תודה להשי"ת הכל שלום. יתן ד' לשמוע ולהתבשר בשורות טובות ונזכה ברוב לנחמת ציון.

חתן אחותך

יהודה לייב"

כן, המכתב הוא באמת מכתב מיוחד, כי הוא לא כותב לתלמידים, ובכלל לעולם, אלא לקרוב שלו, ולכן הוא כותב אותו בסגנון מיוחד. אבל מעניין שהוא כותב על איזה מורה נסתר שלו שכביכול גילה לו איזשהו חלק מחכמת הקבלה, מהגישה לחכמת הקבלה.

שיהיה, בדרך כלל אנחנו לא קוראים את המכתב הזה, אבל בכל זאת, מפני שאני רוצה שהכול יהיה פתוח לפניכם, וזה משפיע משהו על הלב ועל הנשמה, לכן החלטתי שנקרא גם את המכתב הזה.

שאלה: זה מכתב מדהים, תודה רבה לך. הוא כותב על כך שהוא איבד קשר עם המורה שלו ברגע מסוים, איך זה קרה ואיך לעשות כך שזה לא יקרה גם לנו?

לא, שם המורה הזה נסתר ממנו, בחכמת הקבלה קורים כאלה דברים, או שהמורה לגמרי נסתר כמו שהוא אומר לנו כאן, נעלם פיזית, ולפעמים יוצא ככה שהמורה נשאר פיזית, אתה רואה ומרגיש שהוא נמצא, אבל אתה מפסיק להרגיש קשר פנימי עימו.

וזה או שעושים מלמעלה, כרגיל כי הכול בא מלמעלה, או שאתה יכול להגיד שאני גרמתי לו לזה או מישהו אחר, לא חשוב, אבל זה קורה. זה קורה מפני שצריכים לפתח בתלמיד גישה מיוחדת למורה ודרכו לבורא, ולכן כך זה קורה.

תלמיד: אבל הוא כותב על מהות מיוחדת שהתפתחה בו, שהביאה אותו לכך שהמורה נסתר ממנו, מהי אותה מהות?

הוא התחיל בעצמו לגלות משהו, וכדי לא להפריע לו, המורה נעלם ואחר כך כשהוא כבר תפס את הדברים האלה, בתחילת דרכו, אז המורה הסתלק בכלל, מת.

תלמיד: לא היה להם איזשהו קשר מתמשך?

רק מספר חודשים.

שאלה: היסטורית המקובלים נהגו להסתיר את עצמם זה מזה.

כן.

תלמיד: ואני מנסה להבין מה המטרה של זה?

כי תגיד לי בבקשה, נניח כשיש לנו ילדים קטנים אנחנו פותחים להם את כל העולם? אנחנו לאט מגלים להם כל מיני חכמות, כל מיני אפשרויות, בכל מיני רמות ואופנים, בהתאם, שהאדם יוכל להשתמש בכל מה שנמצא בעולמנו, לטובתו.

ואותו הדבר כאן בחכמת הקבלה. אנחנו לא יכולים עכשיו לגלות כוחות עליונים כי אז אנחנו נשתמש בהם בעל מנת לקבל, וזה יהיה לרעתנו, אנחנו נשרוף את הנשמות שלנו. לא נוכל לצאת אחר כך חס ושלום מהקליפה. לכן מגלים לנו את הרוחניות במידה שאנחנו יכולים להשתמש בה נכון, לקבל אותה בעל מנת להשפיע, בהתאם לרוחניות עצמה. שאנחנו ניכנס לעולם הרוחני באותו מערך כוחות, מערכת כוחות, ונשתלב שם בצורה נכונה.

לכן מקובלים מסתירים מאוד, כתוב "פותח חלק אחד ומסתיר שני חלקים", שכל פעם ופעם צריכה להיות עבודה מאוד גדולה בהסתרה כדי לקדם את התלמיד נכון. זאת אומרת שיישארו בו שאלות שהוא בעצמו יוכל לנסות לפתור אותן, אם הוא יודע אותם אז טוב, ואם הוא לא יודע, שישתדל להתקרב לזה בכל מיני צורות, ולבקש.

תלמיד: זה קורה בדרך כלל בין מורה לתלמיד, מאמץ כזה להסתיר. מה לגבי בין התלמידים, בינם לבין עצמם, האם הם צריכים לגלות את המדרגה הרוחנית שלהם זה לזה או שלא? איך אנחנו צריכים לתפקד זה כלפי זה?

בין התלמידים הם צריכים להתנהג כמו שהמורה אומר להם, ולא לחפש משהו למעלה מזה, כי הם יכולים להתבלבל, ויכולים להסתבך בדברים שאין בהם שום צורך.

אנחנו רואים שאלו שמתחילים ללמוד את חכמת הקבלה פתאום הולכים למיסטיקות, לניו אייג', לכל מיני כאלה דברים. וזה מפני שהם מחפשים בעצמם איך להתקדם. לא באותו לימוד כמו שאנחנו לומדים, ממש להתעמק בו, אלא עוד ועוד, רוצים לתפוס מכל מיני מקומות. יש כאלה שנכנסים לגידול צמחים וחיות על פי חכמת הקבלה, לריפוי על פי חכמת הקבלה, ולכל מיני קשרים בין חכמת הקבלה לאסטרונומיה, ולאלף ואחד דברים.

אתם לא יודעים כמה ספרים יש על זה, כל מיני ספרים, וחכמות, והם לא שייכים לקבלה בכלל. אלא הם נכתבו על ידי כל מיני אנשים שרצו על ידי כמה ידיעות שהם רכשו בכמה שיעורים בחכמת הקבלה, אחר כך לחבר אותם לכל מיני דברים מהעולם הזה.

הרווח האמיתי הוא רק למי שמתעמק בעשירייה, בקבוצה, בחיבור. כי זה בעצם כל הכיוון הנכון של חכמת הקבלה. מי שסוטה מזה לכל מיני דברים אחרים, כי שם האגו שלו לא מפריע, ומתחיל שם לפנטז כל מיני חכמות, בזה הוא גומר עם ההתפתחות הנכונה ונעשה מה שנקרא, "חכם בלילה", אחד שלא מבין כלום, אבל נראה לו שהוא חכם. ואז הוא מתחיל למכור את כל החכמות האלה שלו לאחרים, ויש כאלה אלפים.

תלמיד: איך החברים בעשירייה יכולים לעזור זה לזה להישאר בתוך המסגרת, בתוך ההנחיות שנותן המורה בקשר לפנטזיות שאולי יהיו להם, או בקשר לאופן שבו הן מבינים את חכמת הקבלה?

רק בזה שהם חוזרים על השיעור, מדברים במסגרת השיעור, ולא יותר מזה. הם יכולים לקרוא את דברי בעל הסולם ורב"ש, ודאי, אבל בכל זאת, להישאר באותו כיוון של השיעורים. כי השיעורים מכוונים אותנו בדיוק, לגשת בהדרגה לאותה מטרה ולא לסתור.

תלמיד: מצטער, פשוט לפעמים אנחנו נופלים למלכודת הזאת של הפרשנות כשאנחנו מנסים להבין, לברר מהמאמר בינינו לבין עצמנו. אני חושב שיש לזה מקום, אבל יש גם פעמים שבהם אתה רוצה לחזור לעצות של הרב או למבנה של השיעור. איזה מרחב תמרון יש לנו בין לעשות בירורים כקבוצה, לבין להיצמד באופן נוקשה וחד לשיעור ולעצות הרב?

אני הייתי שקוע, וממליץ לשקוע בקריאה, בקריאת החומר של בעל הסולם ורב"ש ושום דבר חוץ מזה. ממש כך. לא לעשות שום דבר חוץ מקריאה של החומרים שלהם, ופחות בדיבורים מתוך הפנטזיות שלכם או משהו. לא. להתעמק במה המקובלים אומרים. וכל הזמן, כל הזמן להיות בזה, לא להוציא את האף מתוך הספר.

שאלה: אפשר לחזור ולקרוא שוב את המכתב? כי הוא בעברית והייתי רוצה לשמוע אותו עוד פעם?

אתה רוצה לקרוא שוב?

קריין: כן. המתרגמים אמרו שקראתי מהר מדי. ואם אקרא שוב יהיה להם יותר קל לתרגם לכל החברים. אז אפשר לקרוא שוב פעם.

בסדר, אז תקרא מהאמצע, את מה שצריך. בבקשה.

קריין: נתחיל מהפסקה בי"ב ימים.

"בי"ב ימים לחודש מרחשון בששי בשבת בבוקר בא אלי איש אחד, נתגלה לי שהוא חכם  גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות, ותיכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו  וטעמתי כי חכמת אלקים בקרבו, וכל דבריו בהפלגה גדולה בהתפארות עצמית. עכ"ז  האמנתי מאד מכל קומתי וחושי. והבטיח לי לגלות לי חכמת האמת בכל מילואו ועסקתי עמו  כמו ג' חדשים בכל לילה אחר חצות בביתו. ורוב העסק היה בדרכי הקדושה והטהרה, אמנם  בכל פעם הפצרתי אותו לגלות לי איזה סוד מחכמת הקבלה, והתחיל לאמור ראשי דברים,  ושום פעם לא השלים לי. והי' לי בזה געגועים עזים כמובן. עד שפעם אחת אחר הפצרה גדולה השלים לי סוד אחד והיתה שמחתי עד אין קץ. ומני אז התחלתי לקנות בעצמי מעט ישות וכאשר נתרבתה הישות שלי כן נתרחק ממני מורי ז"ל הקדוש וגם בזה לא הרגשתי, ונמשך זה כמו שלשה חדשים עד שבימים אחרונים לא מצאתי אותו בביתו כלל בקשתיו ולא מצאתיו. אז הרגשתי שבאמת נתרחק ממני ונצטערתי מאוד והתחלתי להיטיב דרכי.

 ובתשעה לחודש ניסן בבקר מצאתי אותו ופייסתי אותו הרבה על הדבר ואז שוב נתפייס כמקדם ממש, וגילה לי סוד גדול וכולל במקוה שנמדד ונמצה חסר ושמחתי עלתה למעלה ראש כמובן. אמנם ראיתיו כמו מתחלש ואני לא יצאתי עוד מביתו ולמחרת בעשרה בניסן שנת עטר"ת לפ"ק )תרע"ט( שבק חיים לכל עלמא זכותו יגן עלינו ועל ישראל אכי"ר. וגודל צערי אין להעלות על הכתב כי לבי הי' מלא תקוה לזכות בחכמה ודעת כחד מן קמיא. והנה נשארתי אז בעירום ובחוסר כל ואפי' מה שקבלתי ממנו נשכח לשעתו מחמת הצער הרב. ומני אז והלאה דלו עיני למרום בגעגועין וכסופין עד אין קץ, לא נתתי דמי לי אף רגע אחד ביום, עד שמצאתי חן בעיני קוני וצורי ית' וית' וזכות מורי הק' ז"ל ותורתו עמדה לי ונפתח לבי בחכמה העליונה הלוך ורב כמעיין נובע. גם נזכרתי בחמלת השי"ת כל הסודות שקבלתי ממורי ז"ל. ברוך ד' שהחייני וקיימני. ומה אוכל עני כמוני להודות לו ית', וגם מתחילה ידע את עניי שאין לי שכל ובינה אפילו להודות ולהלל בשביל טובותיו העצומים, אמנם מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. ומורי הק' ז"ל הנזכר הי' מתפרנס ממסחרים גדולים והי' מפורסם בכל העיר לסוחר נאמן אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה ולא נתן לי רשות לגלות שמו. עתה אשיב על שאר שאלותיו. פרנסתי היא מהרבנות דפה.".

זה כבר לא חשוב. זה דברים נוספים שהוא כותב לקרוב שלו.

שאלה: מה זה נקרא שהמורה מגלה לתלמיד? כי אנחנו יודעים שבלי כלים מתאימים תלמיד לא יכול.

יכול. המורה יכול להעלות את התלמיד בכלים של המורה ואז הוא יראה קצת. כמו שאנחנו מעלים את התינוק על הידיים שלנו ואז הוא רואה כביכול מהגובה שלנו את העולם.

תלמידה: זה קשור להסבר המילולי?

לא. זה לא שייך להסבר. דרך מילים גם, אבל בדרך כלל זה לא מילים אלא בכלים.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן, שאחרי הסתלקות מורו, הוא התגעגע והשתוקק להרגיש ולגלות שוב ולהתפלל לבורא. מה אנחנו יכולים ללמוד מכאן למימוש בינינו?

אנחנו צריכים לקרוא את ספרי ודברי בעל הסולם והרב"ש ולהשתוקק לקבל את הפנימיות שהם כתבו. ודרך הקריאה, הדיבור, הלימוד, אנחנו נקבל גם את הכוח הפנימי שיש בתוך הכתיבה שלהם.

שאלה: האם תוכל להסביר בבקשה, איך להסביר, איך להתייחס למילים של המכתב הזה? באיזה שפה הוא כתוב, מטפורית או רגילה?

יש כאן סגנון שהיו מדברים אנשים דתיים לפני מאה שנה, שנהוג היה ביניהם ככה לכתוב, כך לדבר.

שאלה: הוא כותב כאן, שהוא שכנע את המורה שלו לגלות לו סוד. מה זה אומר שהוא שכנע לגלות לו סוד?

הוא רצה מאוד להיכנס לפנימיות. שיש עניין של השגת המסך, ודרך המסך משיגים תכונות השפעה, שזה נקרא "מרחב רוחני" והבורא שזה כוח ההשפעה כולו. ולו עדיין לא היה כוח השפעה כנראה והוא מאוד השתוקק לזה, ואז המורה היה נותן לו קצת מהמסך שלו, מהכוח הרוחני שלו לזמן מה. ואז זה כמו שמרימים תינוק על הידיים שיראה יותר ואחר כך מורידים אותו, זה אותו הדבר.

שאלה: בנוגע לדבריו של בעל הסולם במכתב, האם אנחנו צריכים להתעסק במחשבות האלה של להיות עניים וחסרי כל? יש לזה משמעות לעבודה שלנו?

לא. אם אתה לא מרגיש ככה, אז אין לך שום דבר. האם אתה תעשה מעצמך משהו שאתה לא מרגיש? אדם צריך רק להשתוקק למה שהמקובלים אומרים לנו להשתוקק. זהו. להשתדל להגיע לזה.

שאלה: אנחנו רואים שהרגע של הסתלקות המורה הוא רגע ממש קריטי, שגרם לו לצער גדול וגם לשכוח הכול. יש דרך להתכונן לרגע כזה?

אני חושב שבמקום כל המחשבות האל, אנחנו צריכים לבנות חברה שבה יתקיים הכול. ממש כך. ולא להצטער, ולא לחשוב, עם מורה, בלי מורה, אלא בתוך החברה שם אנחנו בונים את הכלי הרוחני שלנו ובו אנחנו מתעסקים ונמצאים וממשיכים לנצח כולם. ואם מגיעים לכלי הזה, אז גם המורה נשאר שם, גם הבורא נמצא שם וכן הלאה.

שאלה: התהליך הזה של ההסתרה הוא אקטואלי גם היום? בדור האחרון יש צורך שהעליון יסתיר את עצמו?

תמיד יש עניין של הסתרה כדי לתת לנברא להתפתח נכון. אתה נמצא תמיד בכיתה א' ב' ג', גם באוניברסיטה. זה חייב להיות כך, בהתאם לכמה שאתה מפתח את הכלים שלך. או כלים במוח, או כלים בלב.

שאלה: כשאנחנו קוראים את הדברים האלה פעם ראשונה, יש תחושה גדולה של התפעמות. איך אנחנו יכולים לשמור על התחושות האלה כלפי החכמה?

כדי להתרשם לקחתי את המכתב הזה. הוא לא נמצא בין המכתבים והאגרות של בעל הסולם, מפני שבדרך כלל לא מפרסמים אותו, לא קוראים אותו. הוא כתב את זה לקרוב שלו, ואני פשוט רציתי קצת לעורר אתכם ולכן החלטתי שנקרא אותו בשיעור.

שאלה: אתה יכול להסביר לנו, למה הוא מתכוון שהוא מדבר על סודות שהוא לא יכול להבין?

לא. אני לא יכול להסביר את זה ולא מבין בזה. זה כתוב בצורה כזאת שאי אפשר לדעת על מה בדיוק הסודות.

יש הרבה דברים. כל מה שאתה לא יודע זה סוד, רק האם אכפת לך על זה או לא אכפת לך. אתה מוכן לקבל את זה או לא? זאת השאלה. זה כמו שאתה נכנס לאיזו כיתה, לאיזה בית ספר, אז אתה לא יודע עדיין כלום, אבל מכינים אותך כדי שאתה תלמד, כדי שאתה תגלה, כדי שאתה תדע.

כאן גם כן. אתה לא יכול לקבל משהו, לגלות סוד, אם לא היה ברור קודם, אם יש לך שאלה על זה, ואתה מרגיש שאתה לא מבין את זה, ואתה יכול להבין את זה, גדלת בשכל, אז אתה מגיע לגילוי הסודות. אז בשבילך זה כבר לא סוד.

אחרת כל דבר בעולם אפשר להגיד שהוא סוד. הוא לא סוד. תשאל אנשים ברחוב. "יש כאן סודות"? "איזה סודות? הכול ברור לי". לו הכול ברור. "סוד" זה נקרא שאני רוצה לדעת, שאני מוכן לדעת, אבל עדיין חסר לי בכל זאת איזה כלי, גישה ואז אני אגלה. ככה זה.

שאלה: האם מקובל, בכל מהלך ההתקדמות שלו מקבל מההשגחה העליונה מורה פרטי, כדוגמת בעל הסולם שקיבל?

לא.

שאלה: אם מדובר בכלים וחוקים מדעיים אז מה העניין של לפייס?

בחכמת הקבלה זה לא כך. בכלים שלנו, בעולם שלנו, אתה צריך לפתח שכל כדי להיות מוכן להבין דבר חדש. בחכמת הקבלה אתה צריך לפתח כוח השפעה כדי לקנות, לרכוש, לגלות לעצמך דבר חדש. אתה צריך לפתח תחושה חזקה, חדשה, פנימית, כוח השפעה, כוח החיבור, התעלות למעלה מהטבע שלך במקצת. במידה הזאת, מהקצת שאתה נעשה יותר משפיע, אז אתה מגלה את חכמת הקבלה, או משהו ממנה. רק בצורה כזאת.

שאלה: אמרת שיותר כדאי להתעמק בקריאה של המאמרים של הרב"ש ובעל הסולם. אנחנו בתקופה האחרונה התחלנו לקרוא את מאמרי הרב"ש, להוציא עקרונות ולברר אותם. השאלה אם להפסיק לברר אותם בינינו?

אני לא יודע מה זה לברר. תכלס, רק לדעת מה שכתוב שם ולזכור כמה שאפשר, בדיבור בינינו שאנחנו מדברים על זה, כדי לא לשכוח ולהשתדל לממש.

שאלה: מה הכוונה שעיקר מה שלמד עם המורה שלו היה קדושה וטהרה?

בבקשה, אין שום בעיה, גם אנחנו לומדים את זה, זה או על מנת לקבל או על מנת להשפיע. כל מה שעל מנת להשפיע זה נקרא "קדושה וטהרה", זה הכול.

שאלה: כשהרב עובר לעולם האמת, האם הוא עדיין יכול להמשיך להדריך ולהנחות את התלמידים שלו, איך זה עובד?

עדיין אני לא יכול להסביר לכם. אבל כן יכול, אם הם מתחברים ביניהם ומגיעים לאיזו רמת חיבור מסוימת, אז הם גם נמצאים בעולם ההשפעה, איפה שהמורה שלהם נמצא.

שאלה: ניכר מהמכתב שהמורה שהתגלה לבעל הסולם עזר לו לעשות את צעדיו הראשונים. ובלעדי המורה הפיזי לא הייתה לבעל הסולם אפשרות להיקלט בחכמת הקבלה, האם זה כך?

נכון, כן. כמעט ואין מקרים שאדם מקבל הארה מלמעלה ומתקדם לבד, בלי עזרת מורה בצורת בשר ודם.

שאלה: במכתב אני התרשמתי הכי הרבה מההשתוקקות העצומה של בעל הסולם, ואני לא יודע איך אפשר אפילו לגעת בהשתוקקות הזאת, זה נשמע מרחק שנות אור?

אם אדם רואה שבזה תלוי כל הגורל שלו, שזו הנצחיות שלו, שזה כל החיים שלו, שמרגע זה והלאה אם הוא לא הולך לקראת זה אז לא כדאי לו להמשיך. כיוון אחר, הוא בכלל לא רוצה להסתכל לכיוון ההוא, בשבילו זה ממש כאובדן הכול. אז ברור שכך הוא מתייחס לגילוי חכמת הקבלה ולמורה שמגלה לו אותה. זו נשמה גבוהה עם חיסרון גדול, לכן כך היא משתוקקת. לכן יצא ממנו מקובל כזה גדול. כמו שאנחנו לומדים את זה מנבואתו של בעל הסולם.

נבואתו של בעל הסולם

[מתוך כתב יד]

""ויהי בתוך שני המלחמה בימי הטבח האיום. ואני תפילה, ואבך בכי רב כל הלילה. ויהי כעלות הבוקר. והנה אנשי העולם כולו כמו מקובצים בקיבוץ אחד לפני דמיוני. ואיש אחד מרחף ביניהם בראש חרבו על ראשיהם, מצליף כלפי ראשיהם, והראשים פורחים למרום וגוויותיהם נופלים לבקעה גדולה מאוד, ויהיו לים של עצמות.

והנה קול אלי: "אני אל שדי, המנהיג לכל העולם כולו ברחמים מרובים. שלח ידך ואחוז בהחרב, כי עתה נתתי לך עצמה וגבורה". ותלבישיני רוח ה', ואחזתי בהחרב. ותכף נעלם אותו האיש, והבטתי היטב על מקומו ואיננו. והחרב ברשותי לקנייני הפרטי.

ויאמר ה' אלי: "שא רגלך ולך לך ממולדתך אל ארץ החמדה ארץ האבות הקדושים, ואעשך שם לחכם גדול ועצום ונברכו בך כל גאוני הארץ, כי אותך בחרתי לצדיק וחכם בכל הדור הזה, למען תרפא את שבר האנושי בישועה של קיימא. ואת החרב הזה תיקח בידך, ותשמור עליה בכל נפשך ומאודך, כי היא האות ביני ובינך, אשר כל הדברים הטובים האלו יתקימו על ידיך, כי עד עתה עוד לא היה לי איש נאמן כמותך, למסור לו החרב הזאת. וע"כ עשו החובלים מה שעשו, ומעתה כל מחבל אשר יראה את החרבי בידיך, תכף יתעלם ויתבער מהארץ".

ואסתיר פני, כי יראתי מלהביט לעומת הדובר בי. והחרב שהיתה למראה עיני דמיוני, כמו חרב פשוטה של ברזל בדמות משחית נורא, הנה נתהפכה ברשותי לאותיות נוצצות השם הקדוש אל שדי, אשר ברק זיוום מלאה אור ונחת והשקט ובטח את כל העולם כולו. ואומר אל לבי: "מי יתן ואקנה לכל דורי העולם מטיפה טהרה של החרב הזאת, כי אז ידעו שיש נועם ה' בארץ".

ואשא עיני. והנה ה' ניצב עלי ויאמר אלי: "אני אל אלוקי אבותיך, שא נא עיניך מהמקום אשר אתה עומד לפני, ותראה כל המציאות אשר המצאתי יש מאין, עליונים ותחתונים יחד, מראש מתחילת יציאתם לגילוי המציאות ועד כל המשך זמן בסדרי התפתחותם, עד יבואו על גמר מלאכתם, כראוי למעשה ידי להתפאר".

ואראה ואשמח מאוד על הבריאה הנהדרה וכל מלואה. והעונג והטוב אשר כל באי הארץ מתענגים עליה. ואודה לה'.

אז אמרתי לה': "לפניך נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמך תמיד, כי מאתך לא תצא הרעות והטוב, אכן שלשלת של נועם ערוכה לפנינו מראש עד סוף, ואשרי הדורכים על עולמך אשר הכינות להם לנועם ועדן וכל טוב, אין שום נפתל ועקש בכל מעשי ידיך העליונים ותחתונים יחד". ונמלאתי חכמה נהדרה. ועל כולם חכמת השגחתו הפרטית בתכלית. כן הלכתי והוספתי חכמה יום יום ימים רבים שמונים ומאות יום.

בימים האלה עלה על לבי לערוך תפלה לה' לאמור: "הן נמלאתי חכמה יותר מכל הקדמונים, ואין דבר בעולם אשר יפלא ממני. אולם את דברי הנביאים וחכמי ה' איני מבין כלום. גם השמות הקדושים ברובם לא הבנתי. והרהרתי, הנה ה' הבטיח לי חכמה ודעת עד להיות למופת בין חכמים והנבראים, ואני עדיין את שיחתם איני מבין".

ובטרם אקרא, והנה ה' שורה עלי ויאמר: "הן תראה חכמתך והשגתך למעלה למעלה על כל החכמים אשר היו בארץ עד הנה. ומה שאלת ממני ולא נתתי לך, ולמה תדאיב את רוחך בהבנת דברי הנבואה, שאינך מסופק שדבריהם נאמרים מתוך קטנות מהשגתך, האם תרצה שאורידך ממדרגתך, ואז תוכל להבין את כל דבריהם כמותם?"

והחרשתי ושמחתי בהתפארות רחבה ולא עניתי דבר. אחרי זה שאלתי את ה': "הלא עד הנה לא שמעתי דבר על קיום גוויתי וכל הטובות והיעודים הגיעו לי מתוך רוחניות בלבד ואליה הכל מיועד. ואם כן, מה יהיה שבגלל איזה מחלה או פגעי הגוף יתבלבל שכלי ואחטא לפניך? האם תשליכני מלפניך ותאבד את כל הטובה הזאת או תענישני?"

וישבע לי ה' בשמו הגדול והנורא ובכסאו הנצחי, כי לא ירפה חסדו ממני בנצחיות. ואם אחטא ואם לא אחטא, חסדו וקדושתו לא יסור הימני לנצח. ושמעתי ושמחתי מאוד. (הן כבר באת על תכליתך ולכל פשעיך סלחתי והחסד הזה).

ובמלאת הימים האלה הקשבתי קשב רב לכל היעודים וההבטחות שנועדתי מאת ה', ולא מצאתי בהם סיפוק ולשון, איך לדבר אל בני העולם ולהביאם לחפץ ה', אשר הודיעני. ולא יכולתי להתאפק לטייל בין בני אדם, הריקים מכל, ודוברים סרה על ה' ועל בריאתו. ואני שבע והלל הולך ושמח, וכמו מצטחק על האומללים האלה. ונגעו אלי הדברים עד הלב. אז הוסכם בלבי: יהיה מה שיהיה, ואפילו ארד ממדרגתי הרמה, הנני מוכרח לשפוך תפילה חמה לה', ליתן לי השגה ודעת בדברי נבואה וחכמה ולשון, להועיל את בני העולם האומללים, להעלותם לדרגת החכמה והנועם כמותי. והגם שידעתי מאז שאסור לי להדאיב רוחי, עכ"ז לא התאפקתי ושפכתי שיח ותפילה חמה מאוד.

ויהי בבוקר ואשא עיני וראיתי יושב בשמים ישחק עלי ועל דברי ויאמר לי: "מה אתה רואה?"

ואומר אני: "רואה שני אנשים מתאבקים יחד. אחד חכם ושלם בכל עוז, והשני קטן וטיפש, כמו קטן שנולד. והשני החסר טעם הקטן והחלש מפיל את הגיבור והשלם".

ויאמר לי ה': "זה הקטן גדול יהיה".

ויפתח הקטן את פיו, ואמר לי איזה פסוקים בלתי מובנים לי כל צרכם. אומנם הרגשתי בהם כל אוצרות החכמה והנבואה הנהוגה בין כל נביאי אמת, עד שידעתי כי ענה לי ה' ונתן לי מהלכים בין כל הנביאים וחכמי ה'.

ויאמר לי ה': "קום על רגלך והבט לרוח מזרחית קדמה". ונשאתי עיני, וראיתי אשר הקטן הלז ברגע אחת נתרומם והשוה את עצמו וקומתו לקומת הגדול, ועדיין היה חסר טעם ושכל כמקדם ונפלאתי מאוד.

אח"ז היה דבר ה' אלי במחזה לאמור: "שכב על צדך הימנית". ואשכב על הארץ. ויאמר לי: "מה אתה רואה?"

ואומר: "אני רואה גויים ולאומים רבים מאד, מתנשאים ונאבדים ומראיהם משחת מאדם".

ויאמר לי ה': "אם תוכל ליתן צורה לכל הגויים האלה ולהפיח בהם רוח חיים, אז אביאך אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיך, לתת לך וכל יעודי יתקיימו על ידך"."

שאלה: לגבי המכתב הקודם. באיזה תנאים הבורא לוקח את המורה מהתלמיד בעולם הזה?

זה עניין הבורא, זה אנחנו לא יודעים.

שאלה: בטקסט האחרון שקראנו יש לי תחושה שאיזו תפילה התעוררה בתוכי ואני פשוט לא יכול לשבת רגיל, הכול בפנים מבעבע. מהי אותה רגישות שהתעוררה ומה רצית לעורר בנו?

אני רואה בזמן האחרון שאתם עושים ביקורת על מה שאנחנו לומדים. "זה לא בסדר, כך לא בסדר, צריכים "תלמוד עשר הספירות", למה לא נתת לנו את זה", עוד כל מיני דברים. כאילו שאתם מבינים באיזו צורה ללמוד. אז אני הייתי בכל זאת צריך להמשיך במה שאני צריך כדי לגדל אתכם, לא כמו שהילדים הקטנטנים חושבים שהם צריכים, זה לקבל או זה או זה, שיש להם שכל כאילו והבנה איך הם צריכים להתקדם. אז לכן אני בחרתי כמה דברים כאלו שיכניסו אתכם קצת יותר לשביל.

אז אולי זה יתן לכם קצת יותר רגש ושכל להתכופף, להכניע את הראש ולקבל מה שהמורה נותן לכם. ואם לא, אז אתם בכל זאת לא תישארו איתנו ואז תעזבו. אלו שמקבלים מה שאני נותן, נשארים. אלו שלא, לא. אני הרגשתי שהביקורת שלכם על השיעורים לא נותנת לכם לשמוע ולהתכלל עם השיעור ואז אתם לא מתקדמים. אתם לא מקבלים את השיעור בתוככם כדי להתקדם, וזה מאוד כואב לי.

אז אני רוצה כאן לעשות איזו מין הפרדה, בין אלו החכמים שסתם יושבים, שכדאי להם ללכת, שלא רוצים ללמוד ממני. לבין אלו שבאמת לומדים ומקבלים ממש עם פה פתוח כול מה שבא. כי אני מסדר את השיעורים. נקודה.

לכן, השיעור של היום הוא קצת לנענע אתכם מהמצב שהיה. הייתם במצב לא טוב. הרי הכול תלוי ביחס שלכם לשיעור. אנחנו לומדים תמיד את דברי בעל הסולם ורב"ש. אבל ביחס שלכם אליהם אתם מזלזלים בהם וזה גרוע ביותר.

שאלה: באיזו תכיפות המורה צריך לעורר מצבים כאלה בתלמידים או שאולי התלמידים צריכים להיות מוכנים למצבים כאלה?

האדם צריך לבוא לשיעור עם הכנה, אחרת אין לו כלי לקבל את השיעור. אין לו כלי. אני אישית קם לפחות שעתיים לפני השיעור. אני לא אומר לכם את זה לעשות, לא צריכים שעתיים. אבל באמת לחשוב לפני שאתם הולכים לישון על השיעור של מחר. וכשאתם קמים שתהיה לכם גם איזו הכנה רגשית ואז אתם תקבלו אותו ותתקדמו, תעשו עוד צעד קדימה, עוד צעד קדימה.

אבל אם אתם לא מוכנים לקבל את השיעור כמקדם אתכם, אז ההיפך, הוא זורק אתכם יותר ויותר. ואני ראיתי כאלה אנשים שהשקיעו הרבה אבל לא יכלו להתקדם הלאה כי היו מזלזלים בשיעורים. מזלזלים בי. אני לא דורש כבוד ולא דורש כלום. אבל המורה צריך להיות חשוב בעיני התלמיד, אחרת הוא לא יקבל ממנו. רק קטן יכול לקבל מהגדול. ומי שחושב שהוא גדול יותר ממני, אז איך הוא ילמד? אין לו שום סיכוי ללמוד. לכן תחשבו איך אתם מסדרים את היחסים שלכם לחברים, לשיעור, אליי וכן הלאה.

שאלה: מה מסמלת המלחמה שקיימת בין שני האנשים שהוא מתאר בטקסט?

את הטקסט אני לא רוצה להסביר. אני לא מסביר את הטקסט. טקסטים כאלה שמי שמרגיש, כן. ואיך שמרגיש, כן. אבל יותר מזה לא.

שאלה: דיברת קודם על הגישה, אבל אם יש פחד לקרוא כאלה מאמרים בגלל הטקסט הזה, איך לקרוא אותם, איך להתבטל בזמן הקריאה?

לפתוח את הלב והמוח ללא שום התערבות אישית. פשוט לקרוא כמו שאתה נכנס לשם ואתה מתבטל. ואז מה שיהיה, יהיה, לא חשוב לי.

שאלה: האם בעקבות הנבואה שקראנו זה בעצם אומר שאנחנו ממשיכי דרכו של בעל הסולם ואנחנו צריכים לממש את ההבטחה שהוא נתן?

ודאי שאנחנו צריכים להמשיך את דרכו.

שאלה: בנבואה, לנברא היה פחד להסתכל על מי שדיבר אליו, אבל בבוקר פתח את עיניו וראה את הבורא. מה אומרים לנו הפסוקים האלה, מה אנחנו יכולים ללמוד מהם?

צריכים לפתוח את הלב ואז אתה יכול להגיע לזה שאתה רואה את הבורא. "לב" זה נקרא רצון לקבל. אם אתה פותח אותו לעל מנת להשפיע, אז אתה יכול בזה לגלות את הבורא, להיות עימו בקשר.

שאלה: במכתב הראשון מדובר על כך, שרק מאמצים שמושקעים ברמה יום יומית יכולים להעלות את האדם מעלה ולאפשר לו להשיג את מה שהמורה מדבר עליו. האם זה נכון?

זה לא ברור? אם אדם לא משקיע יום יום בשיעורים ובעשירייה, אין לו שום סיכוי להגיע לרוחניות. אלה אמצעים הכרחיים. בעשירייה הוא מגלה את הרוחניות בפועל, אבל על ידי מה? על ידי זה שהוא לומד עם המורה איך לארגן את העשירייה כדי שבה יתגלה הבורא.

תלמיד: לגבי המכתב השני, הקטן הזה זה המאמצים שלנו?

אני לא מפרש, לא מכתב ראשון ולא שני. אל תשאלו אותי על זה. אני רוצה שאתם תישארו ככה עם השאלות שלכם ותבררו אותן לאט לאט לבד. מספיק לקבל ממני תשובות על כל דבר, אתם צריכים להשתוקק לקבל אותן מהבורא, מזה שאתם פותחים את הכלים, ואז בתוך הכלים האלה מקבלים תשובה.

שאלה: לגבי ההכנה הרגשית. אתה אומר שאנחנו צריכים להיות מוכנים רגשית לשיעור.

חכמת הקבלה היא מתגלה ברגש, ברצון. רצון זה רגש. הבורא ברא רצון לקבל, רגש מסוים שמתפעל מזה שהוא מקבל, מתמלא. איך אנחנו יכולים להתמלאות לא רק עם מה שהוא נתן לנו בעולם הזה, איזו כמות קטנה מאוד שאנחנו רק חיים? זה כאילו שיש לנו כלי ובתוך הכלי הזה יש לנו למטה בכלי קצת מילוי. אז איך אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו ממלאים את הכלי הזה, חוץ מהחיים הגשמיים, עם חיים רוחניים? את זה אפשר רק על מנת להשפיע לעשות. על מנת לקבל זה החיים הגשמיים, יותר מזה אי אפשר לקבל, וחיים רוחניים זה רק בכוונה על מנת להשפיע. זה מה שאנחנו לומדים, תנסו לעשות את זה בתוך העשירייה. כך אנחנו עושים.

קריין: קטע מתוך "הקדמת פי חכם "של בעל הסולם. נמצא בעמ' 809 בטור ב', שורה "מתוך החושך.

"אחרי בלותי במדינת פולין בעיר וארשא סגור ומסוגר בד' אמותי, דבר לא היה לי עם חשכת סביבותי, היתה לי עדנה, ונתישבתי בירושלים עיה"ק תובב"א. וכבואי פה עם הבריות ראו ראיתי בעוני עמי, עניות הדעת ושחוק הכסילים עלה עלי כקול הסירים תחת העיר לשקץ ולרמש על נשמת בית מאוינו, מדברים סרה על ה' ועל תורתו ועל עמו קול גדול שבחכמת הקבלה כולה אין כאן בינה ודעת וסברה כלל וכלל אלא המה קיבוץ של מלות ושמות, לא משל ולא נמשל רק דברים ככתבם, וזכות הוא לפטפט פטומי מלים בדברים ככתבם באמונה שלימה שהם דברים קדושים שבזה תושלם עלינו כונת הבריאה, וכשיתרבו העוסקים בהדברים ככתבן באמונה שלימה, מיד ייתי מלכא משיחא כי יושלם בזה כל התיקון ותו לא מידי ח"ו.

עד שפגשתי את המפורסמים שבהם, המה אנשים שכבר כילו שנותיהם על הלימוד בכתבי האר"י וזוהר, והצליחו שכל ספרי האר"י שגורים בפיהם עד להפליא ושם להם כקדושים שהיו בארץ, ושאלתים אם למדו אצל רב שהיתה לו השגה בפנימיות הדברים, וענו לי - חס מלהזכיר, אין כאן שום פנימיות זולת דברים ככתבם מסורים לנו ותו לא מידי ח"ו. ושאלתים אם הרח"ו ז"ל השיג פנימיות הדברים, וענו לי - ודאי לא השיג יותר ממה שאנו משיגים. ושאלתים על האר"י ז"ל עצמו, וענו לי - ודאי לא ידע פנימיות יותר הימנו כלום, וכל מה שידע מסר לתלמידו הרח"ו ז"ל וכן הגיעו אצלינו. וצחקתי מאד עליהם, דא"כ איך נתחברו הענינים בלב האר"י ז"ל בלי שום הבנה ודעת, וענו לי - אשר חיבור הענינים קיבל מפי אליהו ז"ל, והוא ידע הפנימיות באשר שהוא מלאך. וכאן שפכתי חמתי עליהם כי אפס בי כח הסבלנות לעמוד אצלם.

והנה בראותי אשר שטותם זה מצא שורשים כמעט בכל העוסקים בחכמה זו בזמן הזה, אוי לאזנים שכך שומעות, "הגם לככוש את המלכה עמי בבית", וכבר שפך הזוהר הק' מרה על כחש החטאים בנפשותם לומר שאין סודות פנימיות בתורה, כמו"ש בפ' "וירא" דאם אורייתא אתי לאחזאה סיפורין ודברי הימים הרי נמצא ג"כ בין יתר האומות סיפורים ודברי הימים כאלה, ואמרו ז"ל שהמה מקצצים בנטיעות דנוטלין מלכות בלחודוי ע"ש. ומה היו אומרים בעלי הזוהר בראותם תרבות אנשים חטאים הנ"ל להכחיש שאין שום חכמה וסברא בדברי הזוהר וחכמת האמת עצמם, שברזין דאורייתא עצמם אומרים שאין שם דעת וסברא מגולה בעוה"ז, אלא פטומי מילים בעלמא, הרי באו לכבוש השכינה הקדושה ח"ו בבית המלך פנימה, אוי להם כי גמלו רעה לנפשותם. וחז"ל אמרו שהתורה הקדושה מקוננת לפני הקב"ה - עשאוני בניך שיר בבתי משקאות וכו', והמה אפילו דמות שיר אינם עושים מהתורה רק דיבורים מבהילים לכל שומע וכדי בזיון וקצף, ועוד מבקשים שכר כפנחס באמרם שבאמונה שלימה המה עושים, ועליהם הכתוב אומר "יען נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק הימני" שזוהי סבת החורבן דבית ראשון, ועדיין השטן מרקד ביננו דוקא בעקבתא דמשיחא שהוא זמן תכלה דרזין דאורייתא, וקנאת ה' צבאות באה כאש בעצמי לא תכבה, אשר מסבתה נתהותה בקרבי התעוררות לגלות את השמלה בשיעור כזה אשר ידעו שיש חכמה בישראל, וסבה זו לקחה בי חלק גדול בין יתר הסבות העקריות שבגללם באתי לידי ביאורי זה."

זה קצת קשה בגלל הלשון והסגנון. אבל הוא רוצה להגיד שהרגיש שאין לו ברירה, אלא הוא חייב לגלות את החכמה הנסתרת הזאת לכולם, בצורה הגלויה ביותר כמה שאפשר, כדי לתת לכל איש ואיש להיכנס לחכמה הזאת, לגלות את כל הבריאה, את הבורא, את כל התהליך שאנשים עוברים, בני עולם, נשמות. הוא הרגיש שאין לו ברירה, הוא חייב את זה לעשות. לא שזה הרצון שלו כזה או אחר, אלא אדם שמגיע לחכמת הקבלה ונכנס בה, הוא רואה שזה מחייב אותו להשקיע את עצמו למען האנושות, שבצורה כזאת היא יכולה להתקרב למען הבורא.

שאלה: אתה נתת לנו עצה להיות כל הזמן שקועים עם האף בספר ורק לקרוא, ומשם, אם אני מבין נכון, אנחנו נגיע לעניין הזה של להרגיש גם את הדברים, כמו שאמרת. מה התפקיד של השכל בכל התהליך הזה, או שאין לו תפקיד?

השכל רק עוזר לאט לאט לסדר את הרגשות בצורה הנכונה, הוא כמשרת בלבד. הכלי זה הרצון, אבל לסדר את הרצונות בהתקשרויות הנכונות, כאן עוזר לנו השכל. וגם לא השכל שלנו אלא המאור המחזיר למוטב. אנחנו מסדרים תפילה לבורא, ומה שמגיע אלינו ממנו זה מה שמסדר אותנו. שכל ממש יש לנו, זה נכון, אבל בסך הכול תפקידו הוא מאוד מאוד מצומצם, מאוד מצומצם. כי הוא כולו נמצא תחת השפעת הרגש האגואיסטי ואתה לא יכול לשלוט על השכל עם שכל יותר עליון, אלא אם כן שכל יותר עליון כבר בא מלמעלה. ולכן אתה נשאר בצורה כזאת, שכל ההצלה שלך וההתקדמות היא תלויה רק בזה שאתה מעורר מאור המחזיר למוטב.

שאלה: קודם אמרת שאתה מרגיש שיש ביקורת מחברים על הלימוד ובאופן כללי על ההחלטות שלך. בתקופה הזאת, שכל הכלי העולמי הפך להיות כל כך אחד, מה גורם לזה שיש ביקורת מצד חברים, ואיך הדבר הזה משפיע על כל הכלי?

קודם כל ביקורת זה דבר טוב, אבל שזו תהיה ביקורת בונה ולא הורסת. אני מתחשב במה שאומרים, ומשתדל כמה שאפשר לעשות איזו מין פשרה בין מה שאני חושב שצריך ללמוד ולעשות לבין מה שאתם חושבים. אני לא הולך לכופף אתכם לרצון ולהחלטות שלי, אבל אני משתדל להסביר לכם למה אני מחליט כך בכל זאת, ושאתם איכשהו תסכימו. הדברים האלה נראים לי שהם בדרך, הם בסדר, ומי שלא מסכים אז הוא הולך.

היו אצלנו גם כאלה, אפילו בזמן האחרון, שעזבו והם חושבים שהם יותר חכמים. אין להם מספיק רצון. הייתה להם יותר מחשבה לרכוש, להיות גדולים, לעלות למעלה מהכול, הם היו מוכנים להשקיע אפילו לזה קצת. עד שהתחילו להבין שהשקעה היא בעל מנת להשפיע, זאת אומרת שכל ההצלחה שלי היא בזה שאני לא אחשוב על עצמי, בזה שאני אמסור את עצמי למען הזולת, למען הבורא, ואני כלא קיים. כאן הם התחילו להבין שהעסק הוא לא רווחי כמו שהם חשבו. בדרך כלל אלו בעלי הון, אנשים שמצליחים במסחר, בכל מיני דברים ואז הם עוזבים. כאן הרווח הוא ההיפך, זה עד כמה אני אפטר מהכול, עד כמה אני ארגיש את עצמי שאני מוסר את הכול לזולת. וזה לאו דווקא שהם צריכים להיפטר מההון שלהם או ממשהו גשמי, אבל ההתפתחות היא כזאת שאני אעריך את תכונת ההשפעה למעלה מתכונת הקבלה. ולכן הם עוזבים והולכים, עושים ביקורת לפני זה, מסתכלים עלינו מהצד.

אני מקווה שעוד מעט העולם יעבור כאלו מצבים, שבכל זאת יכול להיות שהם יחזרו, כי הם השקיעו הרבה, ועכשיו זאת התקופה שהם מתחילים לגלות על מה בדיוק חכמת הקבלה מדברת ולכן מתרחקים. אז יבואו קצת מכות מצד התפתחות העולם הזה, ויכול להיות שיעשו חשבון שאין ברירה, שחייבים בכל זאת להתפתח לפי תוכנית הבריאה ולא לפי התוכנית שלהם.

תלמיד: שמעתי שגם אמרת, שביקורת זה דבר טוב אם היא ביקורת בונה.

כן, ודאי.

תלמיד: מה זו ביקורת בונה?

ביקורת בונה, זה שאנחנו צריכים בדיוק לברר איזה שאלות יש לכם, ואתם שואלים בעצמכם "למה אני חושב כך או אחרת", "מה צריך לעשות בדיוק", "למה החלטת ככה או אחרת" זה בסדר, זה טוב, זה נקרא שלומדים. אבל לא שאומרים "אנחנו לא מרוצים ממה שאתה עושה", לא בצורה כזאת מגישים לבירורים, כי אז אתם חותכים את עצמכם ממני ומכל התהליך. זה מה שכואב לי.

תלמיד: איך אפשר להיכנס בביטול תחת השיטה שהמורה רוצה להעביר?

אתם זוכרים מה סיפר דוד לייקס, על התלמיד של הבעל שם טוב שמצא את המטבע?

תלמיד: מטבע זהוב בכיס.

כן. להגיע לדברים כאלו זו המטרה שלנו, כי אז אתה משתמש כבר בכלים של המורה ויכול לעלות על ידו עוד יותר, זה נקרא להיות תלמיד טוב.

קריין: יש לנו את הציטוט מתוך מרטין בובר ב"אור הגנוז":

"רבי דויד לייקס, תלמיד הבעש"ט, שאל את חסידי חתנו, רבי מוט'ל מטשרנוביל "האם מאמינים אתם ברבכם אמונה שלימה?". החרישו, כי מי יעיז לומר שיש בו אמונה שלימה. "ובכן רצוני לספר לכם אמונה מהי", המשיך רבי דוד. "באחת השבתות נמשכה הסעודה השלישית אצל הבעש"ט, כפי שקרה לעתים קרובות, עד שעה מאוחרת בערב. אח"כ בירכנו ברכת המזון ומיד התפללנו מעריב והבדלנו על הכוס, ותיכף ישבנו לסעודת מלווה מלכה. והרי כולנו היינו עניים מאוד, ולא היתה לנו פרוטה, ומכל שכן בשבת. אעפ"כ, כשאמר לי הבעש"ט לאחר סעודת מלווה המלכה: "דוד, תן כסף למי דבש!", נתתי את ידי בכיסי, אף כי ידעתי שאין לי כלום, והוצאתי משם זהוב. נתתי את המטבע לקנות מי דבש״. (מרטין בובר, אור הגנוז)

ככה זה, פשוט, אם ביטל את עצמו לגמרי לעליון יותר אז מקבל מהעליון מה שהעליון אומר. כך זה עובד. אמנם זה נראה לנו כאיזו אגדה או סיפור, בדיחה, אבל זה באמת כך. כי העליון מכין אותו מטבע זהב, אז היו מטבעות כאלה, מדובר על המאה ה-19, העליון הכין את זה, רק לתחתון לא הייתה אפשרות לקבל, אז הוא אמר, "אתה רוצה לקבל, תביא את הכסף".

אם אתה מאמין שאתה הולך לעשות, בעיניים עצומות, לא חשוב, זה כמו עם אותה המעטפה שאנחנו אומרים שיש בה אלף דולר, או 500 או כמה, אם אתה הולך ובצורה כזאת ניגש לעניין אז אתה מקבל מהעליון מה שהוא שואל ממך וזהו, והמטבע בידך.

שאלה: אנחנו לומדים מבעל הסולם דבר ראשון שאין עוד מלבדו וגם שלב מלכים בידי הבורא. ובעל הסולם במכתב שלו נראה שהוא מביע זעם וכעס, מה זה אומר?

כשתגיע לרמת המקובל אז תראה למה הוא מתפרץ כך, אז תבין אם זה על מנת לקבל או על מנת להשפיע, מה כואב לו כל כך. בינתיים כיוון המחשבות שלך הוא לא בכיוון הנכון.

שאלה: אני בכל זאת רוצה לחזור על אותה השאלה לגבי התכנית. וודאי אתה יודע טוב יותר מה טוב לנו, יחד עם זה ישנם חלקים בתע"ס שכמעט אף פעם לא למדנו. אם לא נלמד אותם איתך אז עם מי נלמד, לא נלמד אותם אף פעם.

אז לא תלמדו עם אף אחד, מה יש?

תלמיד: אבל הסולם כתב את זה.

בעל הסולם כתב את זה לבעלי השגה. מה יש לך מזה שאתה לומד? תגיד לי משהו מתע"ס ואני אשאל אותך על מה אתה מדבר. משפט אחד מתע"ס אתה לא יכול להגיד שאתה מבין על מה כתוב, משפט אחד. כי לומדים מתוך סגולה, אתה מבין מה זה? כדי לקבל מאור המחזיר למוטב, כמו שבעל הסולם כותב בהקדמה לתע"ס באות קנ"ה. כמה פעמים שמעת את זה ממני ואתה עדיין רוצה לדעת. לדעת זו קליפה, להשיג זו קדושה.

תלמיד: אני לא מדבר על עצמי.

אני חייב להביא אתכם להשגה. ואותך אני בטוח לא אוכל להביא להשגה, אני אומר לך ברצינות, אתה שנים נמצא איתי ואתה רוצה רק בשכל שלך להשתמש. או שאתה זורק את השכל או שתצא, לך למקום אחר ללמוד, אני אומר לך ברצינות. אצלי לא לומדים את מה שכתוב בספר אלא מה שמשיגים, רק את זה. אתה יכול לקרוא את זה בהרבה מקורות של בעל הסולם ורב"ש. יש לך גישה אחרת, חופשי, אני אומר לך בשיא הרצינות. אני לא צריך תלמידים כמוך, כמו שאתה עכשיו.

אני גם לא מבין, כמה שלמדת תע"ס, תסביר לי מה זה נתן לך? זה נתן לך לעמוד על השכל הבהמי שלך היום כמו שאתה עומד, כלום חוץ מזה.

שאלה: אני לא מדבר על עצמי, אני מדבר על העולם.

שום דבר על העולם, תפסיק לדבר שטויות כאלה. איך אתה לא מבין שזה לגמרי לגמרי לא נכון. תשמע מה שאני אומר, לפחות פעם אחת תשמע מה שאומר לך אני, המורה, זה לא שלך בכלל. אצלי לומדים אנשים כדי להשיג את הבורא ולא כדי לדעת מה כתוב בספר. כי בספר אפשר לדעת אך ורק אחרי שאתה משיג, לפני זה, זה לא נקרא "ידיעה", זה לא נקרא "השגה". אתה פשוט רוצה להכניס ל"מחשב" שלך, לזיכרון שלך מה שכתוב. הספר יודע טוב יותר ממך.

אין לך כלום, אתה לא מתקרב לזה במאומה, אני אומר לך, זה ייקח לך אולי עוד עשר שנים עד שאתה סוף סוף תבין שזו לא הדרך, ואז תחזור להתייחס לחומר בצורה נכונה. על זה כתוב באלף מקומות.

אם אתם חושבים שאנחנו נלמד את "תלמוד עשר הספירות" כמו שאתם חושבים שלומדים, אז אל תבואו לשיעורים. אנחנו לומדים איך לפתוח את הלב, איך להתקשר בינינו, איך בתוך הלב לגלות את הבורא ובמידה שנקבל את המאור המחזיר למוטב אנחנו נדע את "תלמוד עשר הספירות" וכל מה שקורה, רק בצורה כזאת. ולא שאנחנו ממלאים את השכל שלנו עם מה שכתוב בספר, אנחנו לא מבינים מה כתוב בספר. אני לא יכול ללמד אותך את זה כי אתה לא נמצא בזה, אתה לא מכיר את החומר הזה. חומר, הכוונה היא שאתה לא מרגיש אותו, ואתה בכל זאת נמצא בשלך.

אני אומר לך, בצורה כזאת תעזוב אותנו, לך בבקשה לאן שתלך. וגם עוד אנשים כמוך, אני לא צריך אותם. אני מעמיד בעלי השגה ולא בעלי חכמה שסתם ידעו מה כתוב. זהו. אין דבר כזה, רב"ש לא לימד אותי את זה אלא ההיפך, לשנוא את האנשים שרוצים בחכמה להשיג את הרוחניות. זה נקרא "קליפה".

אם עוד פעם אשמע את זה ממך, אני מצטער, לא אסבול אותך יותר בשיעורים. שמעתי את זה הרבה פעמים, סבלתי כך בשקט איכשהו, אבל עכשיו שאנחנו נכנסים לשלב של הדור האחרון אין כאן מקום לאנשים כמוך אם לא תשתנה. זה גם לך וגם לאחרים. לומדים את "תלמוד עשר הספירות" כדי לקבל מזה השראה, השראה בלבד, לא שכל, אלא רוצים שהאור יאיר עלינו וייתן לנו התפתחות בהשפעה. כל היתר, אני אומר לך, אני לא רוצה לשמוע ממך יותר כלום.

אתם מתחילים עוד להעביר את השמועה הזאת מאחד לשני, מה ייצא לכם? אתם לא הולכים לפי ההכוונות של בעל הסולם ורב"ש. "לא החכם למד", כתוב ברור, לא לפי החכמה, לא לפי השכל אלא רק לפי התפתחות רגשית, התפתחות של הרצון על מנת להשפיע. כמה יש לך רצון בעל מנת להשפיע, שאתה הולך להבין את "תלמוד עשר הספירות"? ומה זה נקרא "להבין"? לקבל את האורות בפנים בתוך הכלים. כמה אורות כאלה קיבלת בתוך הכלים המתוקנים שלך?

שאלה: למה אתה חושב שאני רוצה את זה עבור השכל?

כי זה מה שאני שומע ממך, זה מה שאתה אומר לי שנים. 10, 15 שנה אתה כבר אומר לי את זה. לא אסבול את זה יותר.

שאלה: אנחנו לומדים שמה שלא עושה השכל עושה הזמן, האם תוכל לחדד את ההבדל בין לדעת ולהשיג?

יש דעת תחתון ויש דעת עליון, כרגיל בשתי רמות, יש העולם הזה ויש עהולם הרוחני, לדעת בעולם שלנו זה פשוט לקרוא ולדעת מה שכתוב. כמו שנגיד אני הייתי צריך עכשיו ללכת לאיזה מבחן, ואומרים לי אתה צריך את זה לדעת, אז אני קורא, וקורא, עד שאני יודע מה כתוב בספר, ורק השכל צריך, בלי רגש ובלי כלום. זאת אומרת רק אז המוח שלנו עובד.

ברוחניות לדעת זה מהמילה וידע אדם את חוה אשתו, לדעת זה להתחבר. זה מילוי שבא על ידי החיבור, דעת. יש כתר, חכמה, בינה, דעת, דעת זה אותו אור שמתפשט מתוך הראש כתר, חכמה, בינה לגוף. כך אנחנו צריכים לסדר את הגוף שלנו, את הרצונות שלנו, שעל ידי דעת יתחברו לראש. זה נקרא לדעת. ככה זה בחכמת הקבלה. זה ההבדל בין דעת גשמית לדעת רוחנית.

יש על זה המון דברים כתובים, מה יש לי כאן להסביר, אני מתפלא עד כמה שאתם לא בזה.

תלמיד: האם האור הזה או ההרגשה הזאת באים לידי ביטוי בהרגשה של החיבור בעשירייה?

האור יכול לבוא ולהתלבש בכלי שהוא מותאם לאור, שאין הבדל בכוונת האור וכוונת הכלי. האור שמגיע מהבורא הוא רוצה להשפיע, להשפיע טוב. כלי צריך להיות גם בכוונה להשפיע טוב בחזרה לבורא. איך אפשר? זה שאנחנו מתחברים ומחוברים בינינו בהשפעה הדדית, ואז ההשפעה הדדית הזאת היא בנויה בצורה נכונה כדי שאנחנו נכוון אותה כלפי הבורא ואז בהשפעה זאת הדדית שאנחנו מכוונים אותה כלפי הבורא, אנחנו מקבלים בתוכה את הגילוי הבורא. כי ההשפעה שלנו אליו כמו השפעה שלו אלינו, כמו אורח ובעל הבית, כך אנחנו עובדים.

שאלה: מה עוזר לאנשים להגיע לפנימיות הדברים, איך אפשר לקבל את הדברים מהסופר?

אם אנחנו לא מגיעים לפנימיות הדברים לא כדאי לנו להתעסק זה מה שבעל הסולם כתב שם במכתב, שהוא פגש כאלו חכמים שהם חשבו שהם יודעים, מה שכתוב בספרים ואתה אומר להם איזה משפט מאיזה ספר של חכמת הקבלה הם יודעים להמשיך משם והלאה עד סוף הספר.

זה מה שהחבר שלנו ממוסקבה כנראה שככה משתוקק לדעת, כי זה לא עניין רגשי שאתה עובד עם זה ברגש שלך אלא בשכל. זה שאתה מסובב כאן כל מיני דברים, אז לא עושים כך, אנחנו עושים את זה רק כדי לפתח את כלי ההרגשה שלנו, הכלים הם כלים דהרגשה ולא כלים שכליים. השכל זה רק כדי לסדר את הדברים בצורה מכנית בלבד. ולכן אם אתם זוכרים משהו שכתוב גם זה יכול להיות טוב, אבל תדעו שמקובלים היו מתפללים לשכוח מה שלמדו. לשכוח, כדי לקרוא ולהבין ולהרגיש מחדש, כל פעם מחדש.

זה מה שאנחנו חושבים שאנחנו לא זוכרים מה שהיה אתמול, מה שהיה שלשום, לא זוכרים מה שקראנו שם, המקובלים היו רוצים לשכוח את זה, ממש "ויהיו בימיך כחדשים" זה מה שכתוב, רק אתם לא מבינים שהגישה לרוחניות והגישה לגשמיות אלה שתי גישות שונות. ותנסו כל הזמן לחייב את עצמכם ממש לשכנע את עצמכם.

טוב, אז ככה זה עובד.

שאלה: מה זה אומר ואיך לבלוע את המחשבה כאילו זה מצליח לבלוע אותה?

אני לא יודע על מה אתה מדבר.

תלמיד: אמרת מתישהו שאם יש מחשבה רעה, שלילית צריך לבלוע אותה.

לא להיות שקוע בזה, לעבור מיד למשהו אחר, יותר מטרתי, יותר קשור לעשירייה.

שאלה: האם נכון להרגיש במושג של קנה לך רב, שכבוד רבך הוא כמורא שמיים? וזה מביא אותך למצב שאם אתה קונה לך את התחושה הזאת, אין לך יותר ספקות, כל הספקות נעלמים?

זה נכון מפני שאנחנו צריכים לפתח בנו כוח אמונה, כוח השפעה, כוח בינה, ואם אני רוצה לקנות, לבנות, לקלוט יותר חכמה לקנות כל מיני דברים, זה הכול לא בסדר, אני לומד רק כדי שישפיע עלי המאור המחזיר למוטב, רק שייתן לי דווקא כוח ההשפעה ממני החוצה. אני לא צריך לרכוש שום דבר בפנים, אלא רק שיהיה לי מכול הטבע שלי להשפיע לבחוץ, זה מה שאנחנו בעצם רוצים להשיג ומי שרוצה כל הזמן למלאות, למלאות את עצמו עם כל מיני ידיעות שכתוב בספר, זה לא בית ספר. זו לא אוניברסיטה. זו גישה אחרת לגמרי, זו גישה של השפעה, זו גישה רוחנית, זו גישה איך רוכשים כלי השפעה. ולא שאצלנו יש מבחנים מה כתוב באיזה דף בתלמוד עשר הספירות, חס ושלום.

שאלה: אם יש לנו רצון להשתתף בפעילות העשירייה, משמע זה אומר שאנחנו בהשפעה, זה שאנחנו רוצים להשתתף בפעילות של העשירייה?

כן, אנחנו רוצים להשתתף בפעילות של העשירייה, כי כל פעילות של העשירייה זה כדי לבנות בינינו יחסים של השפעה, של אהבה שבהם לפי חוק השתוות הצורה יכול להתגלות בורא, כוח עליון.

שאלה: איך תלמיד יכול לזהות שהוא לומד נכון, שהוא מחפש מתוך העשירייה ללמוד את הטקסטים מתוך הלב ולא מתוך השכל?

הוא משתדל לממש מה שכותבים הרב"ש ובעל הסולם בכל המאמרים שלהם על החברה, שהעיקר זה תיקון בחיבור בינינו, שאז לפי גודל החיבור בינינו מתגלה בנו בתוך החיבור הזה בורא. זה הכול, אין כאן הרבה חכמות, לא צריך להיות חכם, לכן כתוב " לא החכם לומד". אם אתה יכול לפתוח את הלב שלך, זה לא פשוט, זה על ידי האור העליון, אבל אם הלב שלך נפתח בלהתחבר עם האחרים, אז בתוך החיבור בין שני הלבבות אתם מתחילים לגלות את הבורא.

שאלה: לגבי התרגיל של הבעל שם טוב, האם אנחנו יכולים לבדוק את עצמנו כלפי האמונה שיש לנו במורה, כמו שקרה עם התלמיד של הבעל שם טוב, האם אתה יכול לתת לנו תרגיל שנוכל לבדוק עד כמה יש לנו אמונה?

תעשו את התרגילים האלה לפי מה שכותב לנו רב"ש לא יותר מזה.

שאלה: לגבי מה שאמרת שאנחנו צריכים להרגיש את הלימוד להשיג דרך הלב, לגלות את זה שזאת התעוררות גדולה של איך אנחנו צריכים ללמוד. נראה כרגע שאנחנו שואלים יותר כלפי השכל, אז כלפי מה שאמרת, שאנחנו צריכים לכוון להשגה, איך אנחנו צריכים במקרה הזה לנסח את השאלות כדי לכוון אותן להשגה?

שאלה יפה מאוד. אלא אנחנו צריכים להשתמש בשכל כדי נכון לכוון את הלב לבורא. אז להתארגן נכון, להתקשר, להשתדל נכון, את כול ההכנות לעשות שהרגשות שלנו יתחברו, שהרגשות שלנו יתקרבו זה לזה ואז ברשת קשר שאנחנו כך רוצים לעשות, אנחנו נבקש מהבורא שהוא יגמור את העבודה הזאת שהוא באמת יחבר כי אנחנו לא יכולים לחבר אבל איכשהו להתקרב ואז אנחנו מבקשים מהבורא בתפילה שהבורא יחבר את הנטיות שלנו זה לזה ובחיבור שהוא עושה הוא גם מאיר כדי שאנחנו נתחבר ומאיר כדי שהאור הזה כבר ימלא את החיבור בינינו.

תלמיד: איזה שאלות אנחנו צריכים לשאול אותך עכשיו, זה בטח משהו שצריך להשתנות הם לא צריכות להיות כמו קודם?

לא, אנחנו לומדים כל השיעורים, גם לומדים קצת תלמוד עשר הספירות, אבל יש לפנינו עכשיו בינתיים רוב החומר הוא על "אמונה למעלה מהדעת", כלי רוחני, איך בונים, זה בעצם החומר העיקרי. ותלמוד עשר הספירות הוא צריך להיות אצלנו נגיד חצי שעה מהשיעור, לאט לאט כשאנחנו נגמור את כל החומר על בניית הכלי, אז אנחנו נלמד על תלמוד עשר הספירות יותר. אנחנו נרגיל את עצמנו ללמוד אותו כסגולה לחיבור ולא כסגולה לידע, למלאות את השכל, כי השכל הזה הוא מת יחד עם כל הגוף, מתפרק, לא נשאר כלום ממנו, הוא לא רוחני. זה מה שכותבים לנו מקובלים, רק אנחנו מתוך זה שאין לנו כלי רגשי בינתיים, רוחני, אז אנחנו משייכים לשכל שלנו חשיבות רבה.

אבל רק תבינו שזה לגמרי לא שייך לרוחניות, אלא זה רק כדי להתארגן, בואו נגיד לסדר כיסאות ואחר כך לשבת וללמוד איך אנחנו מתחברים. אז כדי לסדר נכון כיסאות אנחנו צריכים שכל, כדי ללמוד איך להתחבר נכון אנחנו צריכים את הלב. לכן כל המקובלים נקראים "חוכמת הלב" שהם עוסקים בחוכמת הלב ולא חוכמת המוח.

אני מודה לחבר שעורר את הדבר הזה, כן. לפחות בשביל זה צריכים אותו.

שאלה: מה החשיבות לעסוק בטקסטים שמובילים אותנו לתחושת האהבה מהחברים?

החשיבות היא שהם מעוררים אותנו לכיוון הנכון. אנחנו עוד לא מבינים למה זה בנוי בצורה כזאת, למה העולם בנוי בצורה כזאת, למה אנחנו צריכים ללמוד בצורה כזאת, אנחנו לא מבינים את דברים האלה. אנחנו לא מבינים איפה אנחנו נמצאים, באיזו מערכת, למה אנחנו קשורים כך, בכלל שום דבר אנחנו לא מבינים.

תנו לעצמכם זמן לסדר קשר, שהאור יאיר לתוך הקשר הזה ויהיה לנו ברור קצת יותר איפה אנחנו נמצאים. תנו לנו להגיע לדרגות ההשגה הראשונות. אין ברירה. רק בצורה כזאת נוכל איכשהו להבין איפה אנחנו.

שאלה: כשאני כותב מאמרים או עוסק בהפצה, אני רוצה להיכנס לתוך הלב של הציבור ואני גם רוצה להיכנס ללב של החברים שלי בעשירייה. האם יש הבדל בין להיכנס ללב של החברים בעשירייה או להיכנס ללב של הקהל הרחב?

אנחנו דיברנו על זה כל כך הרבה פעמים ואתה עוד שואל? אנחנו צריכים קודם כל להתחבר בלבבות בתוך העשירייה, ומתוך העשירייה להתפלל שאנחנו נתחיל לגלות את הבורא בתוך העשירייה. יחד עם זה אנחנו צריכים להתקשר לקהל הרחב, כי אם אנחנו סוגרים את עצמנו בתוך עשירייה בלבד, אנחנו הופכים את זה לכלי האגואיסטי, לעצמנו.

אנחנו לא יכולים להשפיע לבורא אם אנחנו לא מתרחבים ולא ממשיכים להשפיע לכל העולם, לכל הנבראים. עד שיתחברו כל הנשמות בכלי הגדול דאדם הראשון, ובכל הזרימה הזאת הגדולה, ישפיעו זה לזה, כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה".¹, ואז אנחנו בצורה כזאת רק יכולים להרגיש את הכלי הכללי, ולגלות את הבורא בכל מלואו, למה שהוא רוצה. ''להשפיע לבורא'' זה נקרא לגרום לחיבור של כל הנשמות לאותה מערכת של אדם הראשון.

תלמיד: איך אני נכנס ללב של החברים? שמעתי שאמרת שאנחנו מתאספים ומתפללים לבורא, אבל אני אבוד, אני לא יודע איך להיכנס ללב של החברים.

תדבר איתם על זה, עם החברים, וגם תתפלל לבורא שאתה רוצה להיכנס לליבם וזה יעזור. גם עם חברים וגם עם הבורא תנסה להיות בין שניהם, גם בזה וגם בזה שאתה מבקש, רוצה להתכלל וזה יעזור לך, זה ייצא.

שאלה: האם נכון לומר שכשאני מוכן לוותר על ידע או לשכוח וללמוד כל פעם מחדש כמו המקובלים, אני בעצם מבטא אמונה מעל הדעת שיימצא לי הידע כשהוא יידרש.

כן. בזה שאנחנו מבטלים מה שהיה אתמול בדעת, אנחנו הולכים היום לאמונה יותר גדולה למעלה מהדעת. בדיוק.

שאלה: דיברת קודם על חשיבות ההכנה לשיעור, אבל אמרת לנו שאתה לא מצפה מאיתנו שנקום שעתיים לפני. איך אתה מצפה מהתלמידים שלך שיכינו את עצמם לשיעור בצורה הטובה ביותר?

אני חושב שיש לכולכם אפשרות במשך היום לשמוע קצת מהשיעור, לדבר עם החברים, עם העשירייה, ובצורה כזאת בכל זאת לא לשכוח את הנושא וכל הזמן לחדש אותו. ולא חשוב שאתם שוכחים. ''שכחה'' זו דווקא מצווה גדולה, זה כוח גדול שנפעל מלמעלה. זה טוב כדי שאדם יגיע רק לאמונה.

חוץ מאמונה, זאת אומרת כוח השפעה, אנחנו לא צריכים כלום. ואז אנחנו צריכים לוותר על הידע כדי לרכוש את האמונה. מה שמקבלים בתוך הכלי של אמונה, שם בפנים יש כבר גם ידיעה, אבל כבר ידיעה מתוך הדבקות, שאתה יודע את הבורא "ויהיו כאלוקים יודעי טוב ורע"², שמתחברים לחוכמה ובינה שבראש מתוך הדעת. זו כבר השגה אחרת לגמרי.

שאלה: איך לחבר נכון בין רגש לשכל בעבודה?

אני לא יכול להגיד לך, אלא תשתמש בשכל אך ורק כדי לכוון את הרגש. זה החשוב.

שאלה: לגבי בחירת חומר הלימוד, שאתה לא כופה עלינו את הרצון שלך, אתה מחפש פשרה. הרי ברור שהמורה מושך את התלמידים למעלה בניגוד לרצון שלהם, מעל הדעת שלהם. מתי המורה מתחשב בתלמידים? מה זה נקרא להתחשב בתלמידים?

המורה לא מתחשב בתלמידים בכלום. אם הייתי מתחשב לפי מה שאתם רוצים, לא יודע מה הייתי עושה. דווקא המורה צריך להיות שעומד על שלו ויודע מה לעשות ומה לתת לתלמידים. מי שרוצה ממשיך עימו, ומי שלא, לא.

אבל אני לא אכופף את עצמי כלפיכם. מה שכן, כדי לתקן אותכם, כדי לסדר אתכם קצת, להפנות את תשומת הלב שלכם, אני כן עושה את זה, אבל זה בחלק אחד מהשיעורים. השיעור של היום זה לא שיעור שהוא יוצא דופן, אנחנו פשוט מתקנים את הזנבות שיש בנו. ואני מקווה מאוד שאנשים שמסכימים, הם יתקנו את עצמם וילכו איתנו. ומי שלא מסכים, תעזבו, אני מבקש מכם, תעזבו אותנו. אני לא צריך חכמים, אני צריך אנשים שרוצים לתקן את הרגש שלהם כדי להרגיש את הבורא, ודרך כלי הרגשה הם יכולים ללמוד את הבורא. אור חכמה מתלבש באור החסדים, ולא אחרת.

שאלה: לאחרונה נראה שאנחנו עשינו כמה ניסויים, התחלנו ללמוד תע"ס, התחלנו ללמוד תורה והפסקנו.

לא, גם עכשיו לפניי נמצא תע"ס, גם עכשיו אני רוצה. אני בעצמי גם לומד אותו. אתם לא ראיתם, חבל שאי אפשר לראות כמה שאצלי מקושקש כאן התע"ס, כמה דפים שיש לי שאני הדבקתי כאן, מחברות שלמות. לא שאני מזלזל בו, רק מתי? כשאדם צריך כדי שוב להרחיב את כלי האמונה שלו.

תלמיד: והתורה שהתחלנו ללמוד? איך צריך להתייחס לדברים האלה שאנחנו רואים שהתחלנו איזהו כיוון ואולי הפסקנו?

לא הפסקנו, גם היום הייתה לנו בתכנית להמשיך ללמוד את התורה. אתה רואה, מה אני אעשה עם אנשים חכמים כמוך, שאתה שואל "מה עם זה, מה עם זה?", מה אכפת לך אם אתה עומד אחריי?

תלמיד: לא, אני שואל הפוך, אם יש מה ללמוד, אם לי, לנו יש מה ללמוד מהדברים האלה, אם יש משהו לתקן כי נראה שהתחלנו משהו ואולי הפסקנו?

לתקן בזה שמה שאני נותן אתה מסכים, ואם אתה לא יכול להיות כמו דוד לייקס, כמו שקראנו עליו בסיפור, שהוציא מטבע מהכיס ולא היה שם כלום, אם אתה לא יכול אז בינתיים מה לעשות. אתה כמו ההוא ממוסקבה, אותו סוג, שמכבד רק את השכל שלו. אני מבין אותך, אתה פרופסור, אתה מדען, אבל בחכמת הקבלה זה אחרת.

תלמיד: לא, רב אני לא מרגיש שאני לא מסכים, אני מרגיש שברור לי לגמרי שאתה יודע ואני לא, אבל אני לפעמים מרגיש שאולי נכשלנו אם מתחילים משהו ומפסיקים אותו.

אני נותן לכם לטעום מכל דבר שיש בחכמת הקבלה. ואני משתדל להסביר למה אני עושה את זה, למרות שאני לא חייב להסביר בכלל, לא חייב. המורה נותן, אתה מקבל, בולע וממשיך הלאה בלב פתוח ובטוח. זה שאתם שואלים, אין לי ברירה. ודאי שמזה אתם מורידים את מה שאתם מקבלים ממני מהמדרגה הרוחנית, לדרגה הגשמית, אבל מה לעשות, זה מה שקורה, לא יכולים לקבל בכלי ד'אמונה, מה לעשות.

אני ממשיך עם מה שאני מקבל מהבורא ואני מקווה שאתם כבר תתחילו יותר ללמוד את הדברים האלה, את הגישה הנכונה של חכמת הקבלה, ממש חכמת הקבלה ללימוד, זה "לא החכם לומד", ואת התע"ס לא לומדים כדי לדעת, "תלמוד עשר הספירות", עוד חלק וחלק, כמו שהוא רצה שאנחנו נתחיל ונגמור תע"ס. אצלנו זה לא מפעל לזה, וזה אף פעם לא היה ככה, ולא היו לומדים בצורה כזאת, לא. לומדים כדי להשיג, וזה כלים אחרים לגמרי, בכלים של אמונה ולא כלים של השכל הגשמי. אז בואו אנחנו נסיים את הבירורים הללו.

שאלה: ברור שאתה יודע הרבה יותר טוב מה ללמוד. למה אתה שואל ומנסה לבצע מה שחברים אומרים לפי השכל?

כי אין לנו ברירה בינתיים, אלא על ידי השכל לברר את הרגש. כן, אין מה לעשות, אין לנו כלים אחרים. אבל זה שהוא אומר שהשכל שלי הוא הקובע, אני רוצה בתוך השכל ללמוד, אני רוצה למלא, אני רוצה לדעת מה שכתוב בספר, לדעת ולא להשיג, אלא לדעת, כאן אני לא יכול לשמוע יותר.

תלמיד: זה ברור, אבל אם אתה תבחר ואנחנו נתבטל ונלמד מה שאתה תבחר, וזה יהיה דווקא אמונה למעלה מהדעת, זה לא יהיה יותר מועיל?

לא, זה לא יהיה אמונה למעלה מהדעת. אתה גם למדן, אני מכיר אותך טוב. אבל בכל זאת צריכים לסדר את האדם שלומד, שהוא לא יהיה כל הזמן בתסכול ובניגוד למורה ולחומר שלומדים.

אנחנו היום קראנו, אתם כבר שכחתם על המכתבים האלה של הבעל הסולם, מה שקראנו בשעה וחצי הראשונות של השיעור? שכחתם, כי אנחנו התחלנו אחרי זה לדבר על השטויות האלה שוב כרגיל, כמו אלה החכמים [ששואלים] מתוך השכל ומבלבלים אותנו. ודווקא מתוך מה שלמדנו מהמכתבים האלו של בעל הסולם שם הוא דיבר רק על ההשגה, לבטל את השכל, להעלות את הרגש. השכל בא כדי שאנחנו נבטל את השכל הגשמי, נדחוף את האמונה ונקבל בתוך האמונה שכל רוחני. ואתם רואים שהקליפה לא נותנת, היא זורקת אותנו בחזרה. גם לזה צריכים לימוד.

אני שמח שככה זה קורה דווקא, ויש לי סבלנות. זה שאני צועק שם על כל מיני אנשים זה כדי שאולי תשמעו אותי יותר. הם כבר לא ישמעו, זה ברור, אני מכיר אותם שנים שנים, אולי 15 שנה, יותר, וכל הזמן אותו דבר. זו נטייה מתוך האדם שהוא רוצה רק בכלים האלה לעבוד, הוא לא מסוגל לפתח כלים אחרים. יכול להיות שבגלגול הזה כבר לא יצליח, אני לא אחראי, לא יודע, אבל צריך להיזהר.

שאלה: הסיפור עם מטבע הזהב, סיפור נהדר. לפעמים אתה אומר שצריך לבדוק ולא להאמין, איך לעבוד עם זה, אולי זה כמו קו ימין ושמאל?

זה כמו עם המעטפה, שצריכים לבדוק על מנת ללכת עוד יותר למעלה. כך צריכים לעשות. צריכים לבדוק את עצמו האם אני מאמין או לא, אם לא מאמין ללכת יותר למעלה. אם אני יכול להאמין אז להישאר בזה? אם אני נשאר בזה אז איך אני מתקדם, אבל אם אני בודק אז אני כאילו מוחק את האמונה שלי, או באיזה צורה אני בודק כדי להגדיל את כלי האמונה שלי? תחשבו על זה. תחשבו, נמשיך מחר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות את הצורך להשגה מעל השכל לטובה הכללית שלנו? האם אנחנו צריכים לרמוס את השכל או שבכל זאת צריך שהוא יבין?

לא, אנחנו לא צריכים לרמוס את השכל, אנחנו רק צריכים גם בשכל וגם ברגש להשתדל לכוון את עצמנו לחיבור בינינו, שהחיבור בינינו יהיה הכי גבוה בחשיבות, ולכן את כל השכל אני גם מכוון רק כדי להגדיל את החיבור. במידת החיבור שלי למעלה מהאגו שלי אני משיג את העביות שבכלי, וכמה שאני רוצה להשיג את ההשפעה, אני משיג את הזכות שבכלי ואז, בעביות ובזכות שאני מסדר, אני נמצא במגע עם האור העליון, עם הבורא, ואז מתחיל להרגיש אותו, את היחס שלו אליי כי כך זה מסודר בכל סולם היחסים ביני לבינו ממעלה למטה.

(סוף השיעור)

---

1. "אמר להן לכו והתפרנסו זה מזה". תלמוד בבלי, סנהדרין, ט"ז, א'.↩

2. "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע." בראשית פרק ג', פסוק ה'.↩