שיעור בוקר 03.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 188, "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות ק"י – קי"ט

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 188, "פתיחה לחכמת הקבלה", אנחנו נמצאים באות קי"ד.

אני גם מבקש מראשי הקבוצות, ראשי השפות, כל מי שנמצא בקשר עם קבוצות חו"ל לברר באיזה מצב הם נמצאים בלימוד ה"פתיחה". כי בכל זאת "פתיחה" בצורה סבירה צריכים לדעת כולם, זה יעזור לנו מאוד אחר כך. כשאנחנו נתחיל להיכנס לאמונה למעלה מהדעת, לבניית הנשמה, אז אנחנו נתחיל ללמוד עיבור עם כל הפרטים שבו ולכן צריכים את זה. אז תבררו בבקשה באיזה מצב הם נמצאים בלימוד הפתיחה, לפחות פתיחה, כי חובה לדעת בצורה כללית, אבל בכל זאת בצורה טובה כללית את המאמר הזה.

אות קי"ד

"אמנם יש להבין למה ג' הקומות הראשונות דא"ק, הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג, אינן נבחנות לג' עולמות, אלא לג' פרצופין, ולמה נשתנה פרצוף הד' דא"ק להקרא בשם עולם, וכן פרצוף החמישי דא"ק, כי פרצוף הד' נקרא בשם עולם הנקודים, ופרצוף הה' נקרא בשם עולם האצילות או בשם עולם התיקון."

זו רק שאלה, למה שם הם נקראים פרצופים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, והפרצוף הרביעי שיצא אחרי ס"ג הוא נקרא עולם ואחרי זה יצא עוד פרצוף אחד שגם נקרא עולם, עולם הנקודים ועולם התיקון.

אות קט"ו

"וצריכים לידע ההפרש מפרצוף לעולם. והוא כי בשם פרצוף נקרא, כל קומת ע"ס היוצאת על המסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונכלל בפה דראש דעליון, (כנ"ל באות נ'), שאחר יציאתו מהראש דעליון הוא מתפשט בעצמו לרת"ס, גם יש בו ה' קומות זה למטה מזה הנק' טעמים ונקודות (כנ"ל באות מ"ז), אמנם נקרא רק על שם קומת הטעמים שבו. ועד"ז יצאו ג' פרצופין הראשונים דא"ק: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, (כנ"ל באות מ"ז). אבל עולם, פירושו שהוא כולל כל מה שנמצא בעולם העליון ממנו כעין חותם ונחתם, שכל מה שיש בחותם עובר כולו על הנחתם ממנו."

תלמיד: לא ברור מה ההבדל בין פרצוף לעולם.

מה הוא אמר שאתה לא מבין?

תלמיד: זה נראה כאילו יש בשניהם עשר ספירות. אם אפשר לקרוא ולהסביר.

תקרא.

תלמיד: "וצריכים לידע ההפרש מפרצוף לעולם. והוא כי בשם פרצוף נקרא, כל קומת ע"ס היוצאת על המסך דגוף דעליון". מה זה גוף דעליון?

גוף דעליון, נגיד גלגלתא, אז יש כאן טעמים ונקודות, נשארו תגין ואותיות ועל זה יוצא פרצוף ע"ב. אז מגלגתא יצא פרצוף ע"ב, זה מה שהוא אמר. "כל קומת ע"ס היוצאת על המסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונכלל בפה דראש דעליון, (כנ"ל באות נ'), שאחר יציאתו מהראש דעליון" מה קורה, מה יצא? "הוא מתפשט בעצמו לרת"ס, גם יש בו ה' קומות זה למטה מזה הנק' טעמים ונקודות (כנ"ל באות מ"ז), אמנם נקרא רק על שם קומת הטעמים שבו." אפילו קומה עליונה שבו היא עם פרצוף "ועד"ז יצאו ג' פרצופין הראשונים דא"ק: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, (כנ"ל באות מ"ז). אבל עולם, פירושו שהוא כולל כל מה שנמצא בעולם העליון ממנו כעין חותם ונחתם," זאת אומרת, שיש שם איזו צורה אחרת של התפשטות. יש מסך, המסך לוקח רשימו ובונה מהרשימו עוד פרצוף ושם גם יש מסך, הוא לוקח רשימו ובונה עוד פרצוף. וכאן לא, כאן ישנו מסך והוא לוקח מבנה שיש לפניו, מעליו, ולפי המבנה הזה הוא בונה מה שדומה לו למטה. "שכל מה שיש בחותם עובר כולו על הנחתם ממנו." מבנה דומה לגמרי עד הפרט האחרון ביותר, רק העליון נעשה מברזל והתחתון נעשה מגבס. אותם הפרטים, רק החומר שונה, שם זו בחינה ד' וזו בחינה ג', זה ג' ושם ב'. חומר שונה. אבל הפרטים עד הפרט האחרון, הכול אותו דבר.

תלמיד: אפשר לקחת דוגמה את עולם הנקודים איך הוא חותם ונחתם, ממה, איך הוא הגיע?

עולם הנקודים הוא עולם, הוא נחתם ממה שיש מעליו. מה יש בעולם הנקודים? יש לך פרצוף אחד. בקטנות זה לא עולם הנקודים, זה רק פרצוף וקטן, אלא בגדלות נעשו כל הפרצופים כמו שהיו בעולם א"ק. כל הפרצופים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, בזמן שבירת הכלים כל הפרצופים האלה יוצאים זה אחר זה. ובעולם האצילות אותו דבר. אצילות בכלל, במה הוא נולד, הוא נולד בעביות דשורש, אבל גם לא מדובר על העולם, אין עולם האצילות במצב כזה, אלא אחר כך בזמן הגדלות הוא נפתח ויש לו את כל הצורה כמו העולם לפניו.

כל העולמות, תראו ב"ספר האילן", הם כולם חמישה פרצופים, כל פרצוף חמש ספירות וכן הלאה, וכולם מתלבשים זה על זה, עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, א"ק, כולם מתלבשים זה על זה. וככה זה עד גמר התיקון, בגמר התיקון כולם הפכו להיות כעשר ספירות בלבד, ה-ו-י-ה. אבל זה לא בקטנות, אלא בגדלות. בקטנות אין בהם שום דבר, גם בנקודים וגם באצילות, זה קטנות.

תלמיד: אז העולם שיוצא חייב להיות כתוצאה משבירה?

לא. עולם הנקודים הוא לא תוצאה מהשבירה. עולם זה נקרא, אני אגיד לך פשוט, שסדרת הפרצופים העליונה נגמרה ויצאה ועכשיו באה סדרת הפרצופים הבאה ואז זה נקרא עולם. והוא ממש נעתק בצורה שלו מהמצב שלפניו. אבל נעתק, העליון יכול להיות מברזל והוא מגבס.

תלמיד: מתחילים מעולם אדם קדמון, שזו העתקה של ד' בחינות דאור ישר?

זו לא העתקה, הוא יוצא עם כוונה אחרת, עם עבודה אחרת, לכן הוא הופך להיות עולם. הוא מממש את כל דרגות העביות שלו בעל מנת להשפיע, לפניו לא היתה דוגמה כזאת. לכן הוא בעצמו אב טיפוס, הוא הראשון, הוא הדוגמה הראשונה לה-ו-י-ה בפועל.

שאלה: אז לפי איזה מודל עובד עולם הנקודים?

עולם הנקודים עובד לפי הרשימות שלו, אנחנו מדברים רק על המבנה שלו. כל ספירה וספירה גם לא דומה לחברתה, אבל יוצאת כתוצאה. עולם הנקודים הוא בקטנות פרצוף קטן, בגדלות הוא הופך להיות חמישה פרצופים, חמישה הפרצופים האלה הם תואמים לחמישה פרצופים דא"ק למרות שביציאתם הם כולם נשברים ולכן אנחנו לא מזכירים אותו, כי הוא לא קיים. על שרידי עולם הנקודים בא עולם האצילות, הוא כן קיים ומקיים כהעתקה מעצמו בעביות ב', א' ושורש את עולמות בריאה יצירה עשיה, ולכן הם כולם דומים לעולם האצילות ועולם האצילות דומה לא"ק וכך הם מתלבשים. אתה יכול לראות ב"ספר האילן", שם בעל הסולם צייר בעצמו איך כל החמישה עולמות האלה הם כולם מתלבשים זה על זה חמישה עולמות בחמישה חלקים בכל אחד והופכים להיות ממש מערכת שלמה.

תלמיד: כי הפרטים שבו הם שונים, הפרטים שבתוך העולם הם שונים מהעולם שמעל.

לא, למה? כח"ב זו"ן בכל עולם. כל הפרטים אותם פרטים, ההעתקה היא כולה כולה. הצורה אחרת. כמו שבעולם הזה, בכולם, מה שלא תגיד יש ראש, תוך, סוף, כאילו ידיים, רגליים, בכל צורות החי. אתה יכול להבחין אותו הדבר בצומח ואפילו בדומם, רק אנחנו לא יודעים לזהות את זה, אבל זה ישנו. אני מבטיח לך שאם יבואו חייזרים מאיזה מקום אתה גם תראה שהם בנויים כעין משהו שדומה לנו, ראש, תוך, סוף, ידיים, רגליים וכולי. למה? ככה, תבנית אחת לכולם.

שאלה: אני מנסה להבין, כי הרי היו לנו רשימות ד'/ג' שנשארו ריקניות ואחרי זה ניסו למלא אותן, נכון?

לא, זה עניין של העבודה בתוך הבחינות האלה, אבל בחינות "אני ה-ו-י-ה לא שניתי". אני אומר לך, אתה תראה עוד מעט מלאכים, יכול להיות שגם תכיר שדים ורוחות קצת ואז הם כולם גם יהיו באותו מבנה.

זה ברור מה שקראנו? אני רק רוצה שתבינו, ה-ו-י-ה זה חוק אוניברסאלי, רק לא לחשוב שיכול להיות מבנה אחר. כולל בעולם הזה, כולל גם בעולם הרוחני, תמיד יש אותה העתקה מהה-ו-י-ה הראשונה מד' בחינות.

אות קט"ז

"ולפי זה תבין, שג' פרצופין הראשונים, גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, נבחנים רק לעולם אחד, דהיינו עולם הא"ק, שיצא בצמצום הראשון. אבל פרצוף הד' דא"ק, שבו נעשה ענין הצמצום ב', נעשה לעולם בפני עצמו, מטעם הכפילות שנעשה במסך דנקודות דס"ג בירידתו למטה מטבור דא"ק, כי נכפל עליו גם העביות דבחי"ד, בסוד ה"ת בעינים (כנ"ל באות ס"ג). אשר בעת גדלות חזרה הבחי"ד למקומה לפה והוציאה קומת כתר (כנ"ל באות פ"ד), ונמצאת קומה זו נשתוה לפרצוף הא' דא"ק. ואחר שנתפשט לרת"ס בטעמים ובנקודות" זה נקרא מלך הדעת. "יצא עליו פרצוף ב' בקומת חכמה הנק' ישסו"ת, והוא דומה לפרצוף ב' דא"ק הנק' ע"ב דא"ק. ואחר התפשטותו לטעמים ונקודות יצא פרצוף ג' הנק' מ"ה דנקודים (כנ"ל באות קי"א). והוא דומה לפרצוף ג' דא"ק. הרי שיצא כאן בעולם הנקודים כל מה שהיה בעולם א"ק, דהיינו ג' פרצופין זה תחת זה" כמו גלגלתא, ע"ב, ס"ג. "שבכל אחד מהם טעמים ונקודות וכל מקריהם, בדומה לג' פרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק שבעולם הא"ק. וע"כ נבחן עולם הנקודים שהוא נחתם מעולם הא"ק, ונקרא משום זה עולם שלם בפני עצמו. (ומה שג' פרצופי נקודים אינם נקראים גלגלתא ע"ב ס"ג, אלא ע"ב ס"ג מ"ה, הוא מטעם שהבחי"ד שנתחברה במסך דס"ג אין עביותה שלמה, מפאת מקרה ההזדככות שהיה מכבר בפרצוף הא' דא"ק, וע"כ ירדו לבחינת ע"ב ס"ג מ"ה)."

שאלה: צריכים חמישה פרצופים בעולם, הוא כאילו מפריד את זה לשלושה.

לא. גם בעולם אדם קדמון יש לנו בעיקר שלושה פרצופים. והעולם הבא, שהוא עולם הנקודים, יוצא מהפרצוף השלישי, מס"ג. אתה צודק שעולם זה בכל זאת חמישה פרצופים אבל הפרצופים האלה של מ"ה וב"ן הם רק מסיימים את המדרגה אבל לא קובעים את טבע העולם, עוצמת העולם, הם לא יכולים בעצמם להוליד. ולכן מתחשבים רק בג' הפרצופים הראשונים שהם בכוחות שלהם, גלגלתא ע"ב ס"ג או כתר חכמה בינה זה ראש, מהם אנחנו מדברים תמיד.

מתי אתה מתחשב עם הבן אדם? מתי שהוא עומד בפני עצמו. שאין לו כבר עיבור ויניקה, קטנות, שהוא כבר גדול. גדול זה נגיד מגיל עשרים ומעלה, ככה זה בחכמת הקבלה. גם לא בר מצווה אלא הקומה בעשר ספירות זה נקרא גיל עשרים.

שאלה: אפשר להגיד בהקשר למה שדיברנו קודם על ההבדל בין פרצוף לעולם שפרצופים זה מה שקורה בין העולמות, זה הבירורים שעוברים בין עולם לעולם?

פרצופים זה ממה שנכללים העולמות. בלי שיוצאים פרצופים אתה לא מזהה את העולם, לא מכיר אותו, העולם לא מעמיד את עצמו, הוא לא קיים כאילו. עולם זה חמישה פרצופים קשורים יחד, מימוש של כל דרגת העביות בעל מנת להשפיע שהוא מסוגל. בכל זאת מי זה העולם? רצון לקבל שפועל בעל מנת להשפיע, וזה קובע את הטבע שלו.

תלמיד: על פי ההסבר מובן למה עולם הנקודים בגדלות נקרא עולם, אבל לא למה עולם הנקודים בקטנות נקרא עולם?

לא. הוא לא נקרא עולם. עולם הנקודים בקטנות נקרא פרצוף, הוא נקרא על שם העתיד. בעל הסולם כותב על זה כמה פעמים, אני לא יודע אם כאן או בתע"ס אבל בטוח שכך. אולי החבר ימצא לנו גם דברים כאלה, שבקטנות זה לא נקרא עולם הנקודים אלא רק בגדלות, משהו כזה, שתהיה לי הוכחה.

תלמיד: ברור ההסבר מה זה פרצוף ומה זה עולם אבל נניח אני רוצה להסתכל על פרמטר אחד ולדעת אם זה עולם או פרצוף.

עולם זה נקרא חמישה פרצופים או שלושה בעיקר שהם יוצאים זה מתוך זה והם מדגימים את העולם העליון מהם. הם מציגים את צורת העולם שעליון מהם. צורה, אבל לא אופי, לא טבע, לא תכונות. רק צורה, מבנה. זה פרצופים, עשר ספירות בכל אחד, יוצאים זה מתוך זה. הרשימו מתחדש. כמו שבעל הסולם אומר כאן, יצא עולם אדם קדמון על עביות ד'? ד'. יצא עולם הנקודים על עביות ד'/ג' כי ד' שם הזדככה אבל בכל זאת זה לא אומר כלום, זה בכל זאת אותם גלגלתא ע"ב ס"ג שיוצאים כאן.

יוצא עולם האצילות גם בגדלות. בקטנות אין שם עולם, זה פרצוף קטן כזה. בגדלות יש לך שוב יציאה על רשימות ד'/ג', ג'/ב' וכן הלאה, עולם.

תלמיד: אז רק אחרי שהעולם יוצא כולו, שכל הפרצופים בו יוצאים אני יכול להגיד שזה עולם?

אני לא יודע מה אתה יכול להגיד או לא יכול להגיד. ההגדרה היא שעולם זה נקרא כל החמישה פרצופים בחמש בחינות בכל אחד ואחד שהוא מממש את העביות שלו מתחילתה ועד סופה. בחינה ד' מתממשת בעולם א"ק, ג' בעולם האצילות, ב' בעולם הבריאה, א' בעולם יצירה ושורש בעולם העשייה.

תלמיד: אחרי ההסבר שלך אם אפשר לחזור על שלוש האותיות האלו ברציפות.

אני לא חושב שכדאי. בוא נמשיך, יש לנו עבודה. יש לי תכנית, אני לא מספיק.

אות קי"ז

"והנה נתבאר, איך עולם הנקודים נחתם מעולם הא"ק. ועד"ז נחתם פרצוף הה' דא"ק, דהיינו המ"ה החדש, שנחתם כולו מעולם הנקודים, באופן שכל הבחינות ששמשו בנקודים, אע"פ שנשברו ונתבטלו שם, מ"מ חזרו כולם ונתחדשו במ"ה החדש, וע"כ הוא נק' עולם בפני עצמו. ונק' עולם האצילות, מטעם שנסתיים כולו למעלה מפרסא שנתקנה בצמצום ב'. ונק' ג"כ עולם התיקון מטעם שעולם הנקודים לא נתקיים, כי היה בו ביטול ושבירה, כנ"ל, אלא אחר כך במ"ה החדש, שחזרו כל הבחינות ההם שהיו בעולם הנקודים ובאו במ"ה החדש, הנה נתקנו שם ונתקיימו, וע"כ נקרא עולם התיקון, כי באמת הוא עולם הנקודים עצמו, אלא שמקבל כאן במ"ה החדש את תיקונו משלם. כי ע"י מ"ה החדש חוזרים ומתחברים לג"ר, כל אלו האחורים שנפלו לגוף, מן או"א וישסו"ת, וכן הפנים ואחורים דכל הז"ת שנפלו לבי"ע ומתו חוזרים ועולים על ידו לאצילות."

שאלה: ההשגה מכבה את ההשתוקקות לבורא?

לא. איך? ההיפך. אתה כל הזמן מתקרב יותר ואז יש לך עניין לבדוק, לחקור, להבין, להתקשר, להשפיע עליו, לקבל השפעה ממנו, הוא הופך להיות בשבילך משהו שעומד מולך, ואין חוץ ממנו, אין. כל יתר העולם זה הרי משחק שלו איתך. וכשאתה מתחיל הכול לקשור אליו, למי יש עוד להתייחס? לאשתך, למשטרה, למי? למה? אין למי, אין כוח אחר, אין שליטה אחרת, לכן רק אליו.

תלמיד: כן אבל כשמתחילות להתפתח בך כל מיני ידיעות, כל מיני הרגשות חדשות, זה מכבה, זה מנטרל אותך.

זה בינתיים. זה כדי לפתח לך יותר את הרצון לקבל, את האגו שלך, העצמאות שלך, אחרת אתה לא תוכל להיות מתאים להידבק, לעבוד עימו. הוא רוצה לראות אותך גדול, שותף.

תלמיד: אז למה בשביל לקבל מסך לוקח שנים? הרי זו הגבלה על האגו, זה לא איזה מילוי.

ההבחנות האלה באות לאט לאט. אני אגיד לך למה, כי כל אחד מאיתנו לא מתקן את עצמו, הוא מתקן את ההתכללות שלו בכל המערכת. ועד שזה קורה זה לוקח זמן, נגיד ככה, שיהיה מובן. אני עשיתי איזשהו התקן קטן ממני במערכת, עכשיו כל המערכת צריכה לספוג אותו, לקלוט אותו, להשתנות במשהו עימו, ושוב אני עושה את זה. אבל חוץ ממני וממך יש עוד כמה, ואז עד שהם כולם נכללים במערכת מהשפעה הדדית זה על זה וזה על זה, עד שאתה במוח ובלב שלך, שזה בשר ממש, זה כלים מאוד נמוכים, עד שאתה קולט את השינויים, עד שאתה מרגיש אותם, עד שהשינויים האלה מתרחשים לפניך בעולם הזה, ומשתנה הסביבה, המדינה, העולם. זה הכול משפיע, זה הכול תיקונים שאתה צריך בסופו של דבר לראות את כל העולם הרוחני המלובש בעולם הגשמי. אתה מבין? זה לוקח זמן. כי לא אתה לבד עובד עם הבורא, אלא המערכת הכללית.

תלמיד: ואני או כל אחד אנחנו כחלק? זה העניין?

כן, כולנו כחלקים.

תלמיד: אז צריך להמתין שכל המערכת תיתקן?

לא צריך להמתין, אתה על ידי העבודה שלך מושך אותם, עושה תיקונים עבורם, בבקשה.

תלמיד: זה מצוין שאני עושה תיקונים עבורם. אני שואל למה זה כאילו מכבה את הכול? בשיעור הקודם הייתי מסוגל לחשוב, עכשיו אני לא מצליח להרים את הראש, לא מצליח לפתוח את העיניים, פתאום נכבה, פתאום נדלק.

זה נקרא שאתה לא לומד חכמה אלא אתה לומד תורה. אתה דורש מהלימוד הזה רק שזה ישפיע עלי, שיפתח לי את הלב וגם את המוח, ושאני אראה את זה, פשוט. אני צריך לראות את זה, אני צריך לחשוב, להבין את התיאוריות האלה, לדמות את זה, אני רוצה להרגיש. אם יש איזו מכונה לפניי אז אני יכול להבין אותה, אני יכול להרגיש אותה, אני יכול לסובב אותה, להכיר, כך אני רוצה בעולם הרוחני. בסדר, תדרוש ככה, כך צריך להיות. זה יסתדר.

אבל אתה צריך להתאמץ, להתאמץ בכל זאת, מה שלא יהיה. זה מאוד מפתח את הראש והלב, הם קשורים יחד.

תלמיד: אמרת לבוא לשיעור זוהר. רציתי לבקש אם יש אפשרות בכל זאת להכניס קצת מהזוהר בשיעורי הבוקר, אני חושב שלהרבה חברים יש יכולות כאלה ואחרות. הייתה תקופה שזה היה בכל שיעור בוקר במשך כמה שנים ולי באופן אישי זה מאוד חסר.

זה היה אצלנו?

תלמיד: זה היה חצי שעה שלמה בכל שיעור בוקר, יום אחרי יום. לי זה מאוד חסר, כי אני בערבים לא יכול להגיע. הערב היחידי שלי הפנוי אני נוסע לירושלים ומלמד.

יכול להיות. אבל שוב, לא בצורה רציפה, אלא רצוי שאנחנו נבחר משהו מהזוהר, כאלה חלקים עסיסיים.

שאלה: מה יש בעולם האצילות שאין בעולם הנקודים בגדלות? כי בעולם הנקודים בגדלות אח"פ נשברו.

יש פחות ממה שיש בעולם הנקודים. כי עולם הנקודים היה משתמש עם כל בחינה ד' ונשבר. בעולם האצילות אין את כל בחינה ד' ולכן לא נשבר. אבל לאט לאט הוא מתקן את השבירה מעולם הנקודים, את בחינה ד' שלו, מעלה אותם החלקים המתוקנים כבר מעולמות בי"ע למטה מפרסא, לעולם האצילות שנמצא למעלה מפרסא, ששם מקום שליטת אור החסדים, כוחות השפעה, ושם החלקים האלה מבחינה ד' נכללים באור החסדים. זאת אומרת, מלכות נכללת בבינה, ובצורה כזאת מיתקנת. עד שכל החלקים של המלכות יתכללו בבינה, מלמטה מפרסא ללמעלה מפרסא, או כמו שאומרים מקובלים, עד שכל העוגה תספוג את כל הוויסקי. ואז גמר התיקון.

תלמיד: אבל הוא כותב לנו שהעולם זה העתקה של העולם הקודם.

כן.

תלמיד: אם זו העתקה, איך זה יכול להיות שיש פחות, שיש דברים שונים, פה זה נשבר, פה זה מיתקן?

לא, אבל בכל זאת אלו אותן חמש בחינות שהן כולן עוברות עכשיו תיקון. אלה חמישה פרצופים, בקיצור.

תלמיד: אבל האח"פ של זו"ן זה אותו דבר כמו בי"ע, זה אותו מקום מתחת לפרסא, זה אותו אח"פ שצריך להיתקן. למה פה הוא נשבר ופה הוא מיתקן? אני לא מבין.

בחינה ד' היא כולה נשברה. מתחילים בעולם האצילות. אנחנו עכשיו בינתיים לא מדברים על זה. מתחילים מעביות דשורש. אחר כך מוסיפים עביות א'. אחר כך ב'. וג' וד' רק בחלקים מיוחדים, מה שנקרא "למעלה מחזה" דכל פרצוף, ולא למטה מחזה איפה שכלים דקבלה. זאת אומרת משתמשים בחלקים מכל רצון ורצון, כאלו שהם עובדים ממטה למעלה, בהתכללות מלכות בבינה. זה נקרא "ממטה למעלה". רק בצורה כזאת מקבלים.

אנחנו נלמד את זה תיכף.

שאלה: בדרך כלל כשאנחנו מציינים את העולמות, אנחנו עוברים מאדם קדמון לאצילות, כאילו מדלגים על עולם הנקודים.

כי הוא נשבר.

תלמיד: לא מציינים אותו אפילו?

לא, לא מציינים, מה יש לציין? נשבר, הלך. כל הרשימות ממנו נכללות בעולם האצילות. עולם האצילות קם על שרידי עולם הנקודים. עוד יותר מזה, בעולם האצילות יש לך צד שמאל של עולם האצילות שעליו נדבק עולם הנקודים. אני לא רוצה לבלבל אתכם, אבל הוא משמש בעולם האצילות כנוקבא. כל הפרצופים של עולם הנקודים משמשים שם כחסרונות, וזה מה שמחזיק עולם האצילות.

תלמיד: זה הטומאה והקדושה שעובדים ביחד?

זו לא טומאה אלו רק הבחנות. אבל כן, ככה זה. לכן את עולם הנקודים אנחנו לא סופרים בפני עצמו כי הוא לא קדושה ונשבר. אבל החלקים שלו, כל הפרטים שלו, הם כולם נכללים בעולם האצילות ומשמשים שם.

למדנו שכנגד כל חלק וחלק מעולם הנקודים, איזה חלקים שייכים לעתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, כנוקבאות.

אות קי"ח

"וטעם הדברים, כי כל פרצוף תחתון חוזר וממלא הכלים דעליון אחר הסתלקות אורותיהם בעת הזדככות המסך, כי אחר הסתלקות האורות דגוף דפרצוף הא' דא"ק מפאת הזדככות המסך, קבל המסך זווג חדש בקומת ע"ב, אשר חזר ומילא הכלים הריקים דגוף דעליון, דהיינו דפרצוף הא'. וכן אחר הסתלקות האורות דגוף דע"ב מפאת הזדככות המסך, קבל המסך זווג חדש בקומת ס"ג, שחזר ומילא הכלים הריקים דעליון שהוא ע"ב. וכן אחר הסתלקות האורות דס"ג מפאת הזדככות המסך, קבל המסך זווג חדש בקומת מ"ה שיצא מנקבי עינים שהם הנקודים, שחזר ומילא את הכלים הריקים דעליון שהוא הנקודות דס"ג. וממש עד"ז אחר הסתלקות האורות דנקודים, מחמת ביטול האחורים ושבירת הכלים, קבל המסך זווג חדש בקומת מ"ה שיצא מהמצח דפרצוף ס"ג דא"ק, וממלא את הכלים הריקים דגוף דעליון, שהם הכלים דנקודים שנתבטלו ונשברו."

שאלה: מה קרה עם מדרגת קטנות דעולם הנקודים שכביכול לא נשברה, אבל עם התיקון בעלייה מלמטה למעלה היא נעדרת, היא לא קיימת?

זאת שאלה. אני יכול להגיד כך על כל דבר ודבר, שאין העדר ברוחני, אז כל החלקים הם נשארים. אמנם אחרי זה הם מביאים לשבירה, אבל כל הפרצופים הקודמים הם לא עברו את השבירה, הם קיימים כביכול בפני עצמם. מה קורה איתם? הכול קיים ברוחניות, הכול נשאר, אין העדר ברוחני, אלא אנחנו לא מתחשבים בהם, בפרצופים האלה, כי הם באים כולם ונכללים בעולם האצילות ושם הם מקבלים תיקון. אך ורק.

תלמיד: איך להבין את המדרגה הזאת בעצמה, היא גם נעלמה, גם נשברה, או שנמצאת בעולם האצילות באופן מלא?

אין דבר כזה שהוא נעלם ברוחנית. אפילו שנשבר, כל התהליך הקודם נשאר. וזה שהוא נשבר, השבירה עצמה היא נשארת. ומה שקורה אחרי השבירה, שחלקים נופלים בהדרגה מלמעלה למטה, גם כל צעד וצעד, כל נפילה ונפילה, הכול נשאר ונכלל במקומו כשהם עוברים ונופלים. הכול נמצא וקיים במערכת. אבל בסך הכול כשמגיע תיקון, התיקון הזה הוא מכסה את כל הדברים האלה, הם נכללים בו. ודווקא על ידי כל הפרצופים האלה הקטנטנים שהם נופלים ויורדים, הם כולם נכללים אחר כך ומתמלאים בכל אור התיקון וכך זה מקיים אותם. אין דבר כזה שהיה ונעלם ברוחניות. אפילו קליפות שכאילו נעלמות, נמחקות, אין דבר כזה, זה רק אנחנו מדברים כך כלפי עצמנו, כלפי העבודה שלנו. מקובלים מסבירים לנו בסך הכול מה ששייך לנו לתיקון. וכל המצבים שאי פעם היו, הם כולם עומדים ונשארים. גם בזמן השבירה, גם בכל התהליך, הכול נמצא ונשארות רשימות, והרשימות אחר כך מיתקנות.

ושוב אני אומר, כל עולם הנקודים הוא נמצא בצד שמאל של עולם האצילות, עומד לידו, והוא מקיים את החסרונות של עולם האצילות ועוזר לאצילות להיות מערכת שהיא מתקנת את כל השבירה.

חכו עוד קצת, עוד חצי דף.

שאלה: איך זה שהבדל בין העולמות הוא בגודל ההתפעלות? למעשה אין הבדל בין העולמות, תמיד זה עשר הספירות דה-ו-י-ה שלמה. האם כך?

אני יודע רק דבר אחד, ישנו מבנה, את המבנה הזה אי אפשר לשנות, אבל דרך המבנה הזה אפשר לקבל אור מכמעט אפס ועד אין סוף. המבנה בזה לא משתנה, "אני ה-ו-י-ה לא שניתי". ולכן אנחנו צריכים תמיד לשייך את האור לעשר ספירות, ולראות בו אפילו בנפש דנפש דנפש, שזה בכל זאת האור שיוצא מעשר ספירות, ואנחנו יכולים לגלות אותו אך ורק אם המבנה שלנו גם יהיה כעשר הספירות.

שאלה: האם אפשר להגדיר בכל התהליך הזה אילו נקודות מוטיבציה, נקודות של כוח? מה מניע את הזיווג הזה בכל מדרגה, או רצון לעזור זה לזה כאילו? נשמע שיש איזו עזרה הדדית, השתוקקות בין העולמות לעזור זה לזה. האם יש איזה נקודות כאלה שכל הזמן דוחפות לשלב הבא של התהליך הזה?

ודאי שכן. אלא אותו הניצוץ שנמצא בתוך הרצון האגואיסטי מלכתחילה, הוא מעורר את הרצון לקבל להשיג את האור. שרוצה להשיג את האור, אז הוא רץ אחרי האור. בריצה הזאת בלהשיג את האור הוא מתחיל להשתנות, הוא מתחיל להשפיע על האור, האור משפיע אליו, והם נעשים שותפים. הרצון לקבל עם הניצוץ שלו והאור כנגדו, הם נעשו כבר קשורים זה לזה. הרצון לקבל מעלה את החסרונות שלו לאור, האור נכלל מחסרונות שלו, זה נקרא "העלאת מ"ן", ובהתאם לזה משפיע למטה לפי בקשת הרצון לקבל, זה נקרא "מ"ד", ואז נעשה קשר ביניהם. ויוצא שיש לנו עשר ספירות שבאור, ועשר ספירות שבכלי, וכך הם באים ומתחברים זה עם זה.

ולכן יוצא שבכל מקום ומקום איפה שאנחנו נמצאים אחרי ד' בחינות דאור ישר, יש לנו רשימו מכניסת האור לתוך הרצון, והרשימו הזה פועל, ומעורר את הרצון להשיג את האור. הכול בא לפי הרשימות, שהן מאין סוף.

תלמיד: בהמשך למה שאמרת, האם אפשר להגיד שכאן משחק כנקודת מפתח ההתחדשות במגע עם הניצוץ הראשוני הזה, או שזה עוד פעם איזו תוספת של עביות?

בהתאם לזה שהאור מאיר, העביות מתגברת. בזה שעביות מתגברת, היא רוצה למשוך את האור בצורה יותר ממשית, ואז יוצא שהעביות והאור הם קשורים זה לזה. כמה שיותר העביות רוצה להמשיך את האור, וכמה שהאור מאיר יותר, הוא יותר מעורר את העביות. וכך הם משחקים זה עם זה.

שאלה: איך זה שהאחוריים מתים וחוזרים להתחבר שוב, או להתאחד?

"מתים" זה נקרא שהם איבדו את המסך, ורוצים לקבל את האור העליון בעל מנת לקבל. זה נקרא שהם "מתים". והם לא מקבלים את האור, כי על מנת לקבל הם לא יכולים לקבל, לכן זה נקרא "מתים". מה שצריכים עכשיו זה לתקן אותם, להחזיר להם מסכים, שהם יוכלו על ידי המסכים האלה למשוך את האורות בעל מנת להשפיע. זה נקרא "להחיות אותם", להחיות את המתים. להביא להם מסך.

שאלה: באיזה אופן בשם בן ד' האותיות, מופיעות אותיות חדשות של הפרצופים של ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן?

זה מגיע לנו מד' בחינות דאור ישר, ששם זה הוי"ה ראשונה, ששם זה שורש א' ב' ג' ד' כהקדמה לגלגלתא ע"ב, ס"ג, מ"ה ב"ן, שאחר כך יוצא. סך הכול מה קורה לנו אחרי צמצום א'? מלכות דאין סוף רוצה לקבל בעל מנת להשפיע מבחינות שקודמות לה, זה אותה מלכות דאין סוף שהיא עשתה צמצום, עכשיו היא מושכת את האור לפניה כדי לקבל אותו בעל מנת להשפיע. מהמנה הזאת שהיא מקבלת על מנת להשפיע, יוצא פרצוף גלגלתא. מהמנה השנייה ע"ב. מהמנה השלישית ס"ג, וכן הלאה.

זו אותה מלכות דאין סוף כל הזמן עובדת, רק עכשיו זה לא נקרא "מלכות דאין סוף". עכשיו יש סוף לקבלה, כי קבלה היא על מנת להשפיע, היא מוגבלת. ואז יוצאים לנו פרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה ב"ן. מאיפה הם יוצאים? ממלכות דאין סוף שהחליטה לצמצם את עצמה, ולקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: אפשר להסביר את הסוף של אות קי"ח, ששם מדובר על זה שאחרי שיוצאים האורות מהמסכים, זה ממלא את הגוף דעליון. ונאמר שם שאחרי יציאת פרצוף הה', המ"ה החדש של עולם האצילות, יציאת האורות ממלאים את הכלים השבורים של עולם הנקודים. אבל כאילו הם שבורים, אז איך זה ממלא אותם?

אבל אמרתי את זה רק עכשיו שעולם הנקודים הוא מצטרף לעולם האצילות, והוא נשאר כשמאל, כקו שמאל בעולם האצילות, ועל ידו דווקא עולם האצילות מושך את האורות והוא ממלא את עצמו, וגם ממלא את הכלים האלה שהצטרפו אליו. חסרונות, הוא צריך חסרונות לקבל, כי אי אפשר לתקן משהו בלי גילוי חסרונות. החסרונות של עולם הנקודים הם נכללים בעולם האצילות. ועולם האצילות מרגיש שהוא חייב לתקן את החסרונות האלה, להחזיר את כול המערכת למערכת התקינה, וכך הוא עושה את זה.

אות קי"ט

"אמנם יש הפרש גדול כאן במ"ה החדש כי הוא נעשה לבחינת דכר ובחינת עליון לכלים דנקודים, שהוא מתקן אותם, משא"כ בפרצופין הקודמים אין התחתון נעשה לדכר ולעליון אל הכלים דגוף דעליון אע"פ שהוא ממלא אותם ע"י קומתו. והשינוי הזה הוא כי בפרצופים הקודמים לא היה שום פגם בהסתלקות האורות, כי רק הזדככות המסך גרם להסתלקותם, אבל כאן בעולם הנקודים היה פגם בהכלים, כי כח מלכות המסיימת היה מעורב בהכלים דאחורים דז"ת כנ"ל, ואינם ראוים לקבל האורות, שמסבה זו נשברו ומתו ונפלו לבי"ע. לפיכך הם תלויים לגמרי במ"ה החדש, להחיותם לבררם ולהעלותם לאצילות, ומתוך זה נחשב המ"ה החדש לבחינת זכר ומשפיע, ואלו הכלים דנקודים הנבררים על ידו נעשו בחינת נוקבא אל המ"ה, ולכן נשתנה שמם, לשם ב"ן, כלומר שנעשו בחינת תחתון אל המ"ה. ואע"פ שהם עליון למ"ה החדש, כי הם כלים מעולם הנקודים ובחינת מ"ה ונקבי עינים, שבחינה עליונה שבו הוא ו"ק דס"ג דא"ק, (כנ"ל באות ע"ד) מ"מ נעשו עתה לתחתון אל המ"ה החדש, ונק' ב"ן, מטעם האמור."

תלמיד: לא ברור.

אני זוכר שאנחנו למדנו את זה בצורה רחבה. כתר דנקודים כלפי חלק בעולם אצילות, אבא ואמא דנקודים, כל מיני דברים כאלה. זה כל המלכי דחג"ת. תאמינו לי שזה כך, לפחות כאן זה משהו כתוב.

תלמיד: רק להבין. כאילו הוא אומר שהמ"ה החדש, החסרונות של עולם האצילות שזה מה שאמרנו עולם הנקודים, אפילו שבסדר המדרגה הם מעליו, הם עכשיו נעשים תחתון לו כי הם הנוקבא, הם החסרונות שלו.

כן, קשורים.

תלמיד: כן, זה ברור. אבל מה שאנחנו יודעים לפי השרטוט הידוע, שמתחת לעולם האצילות יש עולמות בי"ע. השאלה, עולם הנקודים הופך להיות עולמות בי"ע, או שאין קשר?

נלמד את זה כשנגיע למקום.

שאלה: אז הכלים שנפלו לעולמות בי"ע, זה כלים שהיו בעולם הנקודים מעל הפרסא? עולמות בי"ע הם הרי מתחת לפרסא.

עולם הנקודים התפשט גם מלמעלה מפרסא גם למטה מפרסא. הכוונה היא זו"ן דנקודים. גלגלתא עיניים למעלה מפרסא, אח"פ למטה מפרסא. עיקר ההתפשטות זה למטה מפרסא.

שאלה: כן, ושם קרתה השבירה. אז כל הכלים האלה שמתוארים פה שהם נפלו לבי"ע, הם כולם מאח"פ דזו"ן, או שיש משהו מעבר?

גלגלתא עיניים דזו"ן גם כן, זה עשר ספירות, הכול נשבר. איך גלגלתא עיניים לא ישבר, אם הם קשורים לאח"פ? זה עשר ספירות.

שאלה: וזה רק זו"ן או שנפל לבי"ע גם?

אין שום דבר. יש שם בגלגלתא עיניים דזו"ן גם אח"פ דאבא ואמא, אבל הם גרמו לשבירה, ולכן התבטלו. אבל אין להם אפשרות להישבר, כי הם לא שייכים לקבלת האור. הם כלים דראש.

תלמיד: אז אבא ואמא לא נשבר?

כבר אמרתי, הם כלים דראש, איך הם יכולים להישבר? בראש יש רק ביטול.

שאלה: שאלת איזה חלק לוקח אצילות ומתקן מנקודים, הוא מדבר על זה ב"פתיחה" באות קכ"ט.

בסדר, אז קכ"ט לפנינו, זה עוד מעט.

שאלה: איך עובד המנגנון שהתחתון מרגיש וממלא את החיסרון של העליון? איך זה יכול להיות?

התחתון ממלא את העליון בזה שהוא מבקש מהעליון.

תלמיד: איך דרך בקשה הוא ממלא אותו?

דרך בקשה, דרך העלאת מ"ן.

תלמיד: אז זה החיסרון שהתחתון ממלא?

בקשה זה חיסרון, בקשה זו העלאת מ"ן.

שאלה: מה הקשר בין הסתלקות והזדככות במנגנון הזה? הוא אומר "וממלא הכלים דעליון אחר הסתלקות אורותיהם בעת הזדככות המסך," (אות קי"ח). אני לא מבין, יש חיסרון בתחתון, הוא ממלא את הגוף דעליון, אם זה ככה. מה הקשר בין הזדככות?

למדת על התפשטות והזדככות המסך? הכלים?

תלמיד: כן.

אז מה אתה שואל? הפרצוף קיבל את האור, אחר כך בא ביטוש פנים ומקיף נגיד, ואז הוא מתחיל להזדכך כי אין לו ברירה. הוא חייב להמשיך את ההתפתחות שלו. ההתפתחות יכולה להיות רק בזה שהוא מסתלק מקבלה. ואז המסך שלו עולה מטבור לפה, והאורות מסתלקים.

תלמיד: מגלים את החיסרון של תחתון רק דרך הזדככות המסך? מה הקשר בין שהוא יכול לגלות את החיסרון של תחתון שעושה מילוי לגוף דעליון דרך הזדככות המסך?

התחתון מעלה מ"ן לעליון ובזה הוא מגלה את החיסרון שלו לעליון. העליון חייב, מפני שהוא מוליד את התחתון, ומטפל בו כי יש לו רצון להשפיע, אז הוא חייב לקבל את הרשימות האלה ולבצע אותן.

שאלה: בעבודה רגילה תחתון מעלה חיסרון לעליון, ועליון מקבל כוחות מעלי עליון ובזה הוא עונה לתחתון, אין לו מעצמו. אז איך יכול להיות שעולם האצילות מקבל חיסרון מהעליון? איך הוא עונה על זה? מאיפה הוא מביא כוחות לענות?

אחרי שעולם הנקודים נשבר הוא כבר לא נעשה עליון, הוא נעשה זקוק לתיקון. לכן, על השרידים של עולם הנקודים, יוצא פרצוף שנקרא עולם האצילות והוא מטפל בתיקון של הפרצוף הקודם לו. כי הקודם לו כבר לא עליון, אלא נזקק בו.

תלמיד: אז מאיפה עולם האצילות מקבל כוחות לבנות, כאילו לענות לחיסרון?

הוא מתחבר לחסרונות שמביא לו עולם הנקודים מהשבירה, ומעלה אותם לס"ג. עולם האצילות יוצא ממצח דס"ג.

תלמיד: אז ס"ג הוא העלי העליון פה?

ס"ג הוא העליון של עולם האצילות, כי עולם הנקודים נשבר. עוד מעט נקרא על זה.

שאלה: מה אני אמור לעשות עם השפה הזרה הזו ב"פתיחה", כשאני מקשיב לה? איך אני בכלל יכול לשאול שאלה?

איזו שפה זרה? באיזו שפה הוא שואל? באיזו שפה הוא מדבר או שומע?

תלמיד: שפה, זאת אומרת שהוא שומע אבל לא מבין כלום.

אפ הוא לא מבין כלום, הוא צריך ללכת לקמפוס, לקורס קבלה. מה זאת אומרת? בטח שסתם מכאן הוא עכשיו לא ילמד שום דבר. הוא צריך לקבל הסבר, בכיתה. איפה הוא נמצא? יש בבולטימור כיתה? נניח אין לנו שם, אז יש קבוצה אינטרנטית. יש הרבה אפשרויות ללמוד. שיפנה לאלו שמטפלים בזה אצלנו והם יסבירו לו אילו אפשרויות לימוד יש.

שאלה: אני מזדהה עם השאלה. למדתי "פתיחה" עשרות פעמים, אבל היום גם אני מרגיש שאני יושב בכיתה של פרופסורים ושומע סינית. אתה מדבר סינית, אני מאוד מתפעל שהחברים שלי מדברים סינית, אבל אני לא מבין שום מילה.

גם הם לא מבינים.

תלמיד: מה צריך להיות היחס ללימוד בזמן כזה, שיושבים ולא מבינים שום דבר וסובלים מזה שלא מבינים שום דבר?

כתוב "לא החכם למד". מי ששומע, ולא שומע, ולא מבין כלום, אז הוא משתוקק יותר ממי שמתגאה בזה שיודע, יודע לשאול והכול ברור לו, נניח כמוני, כן? אני מתגאה לפניכם כמה אני יודע, וכולכם ככה לא מבינים שום דבר. ואני מסביר לכם את זה מלמעלה. אז דווקא אלו שמבינים שהם לא מבינים, הם במיוחד קולטים את הלימוד בצורה נכונה. העיקר להיות טיפש, זה העיקר.

זה נכס גדול מאוד מהשמיים אם אדם מרגיש שאין לו שכל. כמה הוא שומע, האחרים סביבו קולטים את החומר, מתפלפלים על הכל, והוא שומע את המילים, אבל חוץ מהמילים כלום. זה דווקא טוב, כי אז יש לו טענה לבורא. יש לו קשר, רצון להשיג, להבין, להרגיש, ואין לו ברירה. החסרונות שלו גדולים, והוא לא ממלא אותם בשטויות האלה של גלגלתא, ע"ב, ס"ג.

תלמיד: כשזה קורה יום אחד, נגיד שזה בסדר. אבל אם זה מתמשך?

מתמשך זה עוד יותר בסדר.

תלמיד: איך אפשר לחדש את החיסרון לפתיחה?

מה בדיוק אני רוצה? בשביל מה אני יושב? כדי לדעת מה שכתוב בספר בעל פה? כדי לתאר לעצמי איזשהו שרטוט באוויר? איפה זה גלגלתא, ע"ב, ס"ג, זה יורד למטה, זה למעלה, זה עולה ככה וזה יורד ככה? אם אני אעשה כך, זה יעזור לי? כלום.

זאת אומרת, אנחנו צריכים בזמן הלימוד באמת להיות בהבנה ברורה מה אנחנו רוצים מהלימוד. כי אנחנו לומדים תורה ולא חכמה. תורה זה מאור המחזיר למוטב. איפה העשירייה שלי, איפה המאור המחזיר למוטב שאני דורש מהבורא? אז "ישראל, אורייתא, קב"ה חד הוא", ושיקרה. מה יקרה? גילוי, שאני אגלה את זה בתכונות שלי ולא בשכל.

תלמיד: אז מה צריכה להיות התפילה בזמן שאני יושב ושומע את כולם מדברים סינית?

שידברו. אני רוצה להיות חכם אמיתי. זאת אומרת, אני רוצה להשיג את זה בכלים המתוקנים שלי. תן לי תיקונים,זה מה שאני מבקש. זה נקרא שהוא הופך את התורה לתפילה.

תלמיד: ואז אני מתחיל להבין את זה, או להרגיש?

להרגיש, ומתוך ההרגשה אתה מבין. זה נקרא הלב מבין. קודם הלב, ואחר כך מבין.

שאלה: מקודם אמרת לנו לברר בקבוצות באיזה מצב הם נמצאים כלפי לימוד ה"פתיחה". מה זה אומר? אנחנו צריכים לברר את היחס שלהם? את הידע שלהם?

אנחנו צריכים לעזור להם בצורה מאוד קצרה, עניינית. לא לבלבל. אם יש להם שאלה, להשתדל לענות על השאלות. מחוצה לשיעור, גם בצורה פרטית. אבל שוב אני אומר, מאוד בקיצור, כלפי שאלות כאלה נקודתיות. להשתדל לעשות. הם ירגישו את היחס שלנו, הכול. אתם צריכים להיות אחראים על כל הקבוצה העולמית.

שאלה: נראה שזאת אותה השאלה שחוזרת על עצמה. הרב אומר שהחברים צריכים להתחבר כאחד, מעל לכל ההפרעות. והשאלה שלי בהקשר לתע"ס, איפה שהוא מדבר על הגבאי והש"ץ, הקבוצה דרך זה יכולה לדאוג זה לזה, בלהגביר את החשיבות. לחלק מהחברים אין אותה החשיבות כלפי העניין הזה. עד כמה זה באמת חשוב?

שום דבר לא חשוב. אם יש לכם חיסרון אז החיסרון הזה יגלה לכם מה צריכים לעשות. אם אין חיסרון, לא. אנחנו לא מחייבים אף אחד. רק שכדי להגיע למטרה צריכים כל מיני אמצעים. אמצעי אחד יש כאן, זה נקרא "ש"ץ", שכל אחד ירגיש את עצמו שהוא שליח ציבור. זאת אומרת שליח של העשירייה, נציג של העשירייה כלפי הבורא.

וזה כל אחד ואחד חייב להיות. חייב להיות, פשוט. אני צריך להתפלל ולדאוג עבור העשירייה, ובזה אני קושר את העשירייה לבורא. זה דבר אחד. ודבר שני, אני צריך להיות חוץ מש"ץ גם גבאי. גבאי זה מי שמארגן את כולם להיות יחד, מכין את המקום לשיעור, לתפילה, לחיבור ביניהם, זה נקרא גבאי. אז מי שדואג לצורה החומרית נקרא "גבאי". מי שדואג לצורה הרוחנית, לעלות חסרונות שלהם ולחבר אותם יחד לבורא, נקרא "ש"ץ".

אני חושב שאין מישהו בקבוצה מהחברים שיכול להתחמק מלהיות גם גבאי וגם ש"ץ. זה תפקיד של כל אחד ואחד. כולנו צריכים לממש אותם, ולא שאנחנו נותנים את זה למישהו אחד והוא עושה את זה, או מישהו שני וכן הלאה. אלא זה התפקיד של כל אחד כדי להתקדם.

שאלה: בהזדככות של המסך האור מסתלק. גם בשבירה האור מסתלק. כאילו שניהם אותה תוצאה. אבל כאילו הזדככות זה משהו טוב ושבירה זה משהו רע.

לגמרי לא אותו דבר.

תלמיד: בשניהם האור מסתלק.

מסתלק, אז מה?

תלמיד: מה הבדל בין הזדככות לבין השבירה? כי התוצאה היא אותה תוצאה בעצם. האור מסתלק.

זו לא אותה תוצאה. האור מסתלק, כן. אבל באיזו צורה מסתלק, יש הבדל. האור שמסתלק והגוף מת, או שמסתלק והגוף מחדש את עצמו בדרגה עוד יותר גבוהה. זה למיתה וזה לחיים.

שאלה: אתה נתת משימה קודם. אמרת שאנחנו צריכים לעשות תכנית לשיעור מחר. אנחנו רשמנו, שעד מחר שומעים את השיעור של אתמול, משתדלים לשמוע שיעור של היום, ועושים תכנית לשיעור של מחר באיזה שלבים מגיעים לאמונה למעלה מהדעת. כל תלמיד בונה תכנית לבד. לא עובדים על זה יחד. אנחנו רצינו לברר שהבנו נכון את המשימה.

אני מבין שזה הרבה, אבל תנסו לפחות במשהו להיות. תהיו במשהו טרודים מכל השאלות האלו, ומחר תהיה לנו תשתית יותר נכונה להתקדם.

קריין: עמוד 189, אות קי"ט.

אות קי"ט

"אמנם יש הפרש גדול כאן במ"ה החדש כי הוא נעשה לבחינת דכר ובחינת עליון לכלים דנקודים, שהוא מתקן אותם, משא"כ בפרצופין הקודמים אין התחתון נעשה לדכר ולעליון אל הכלים דגוף דעליון אע"פ שהוא ממלא אותם ע"י קומתו. והשינוי הזה הוא כי בפרצופים הקודמים לא היה שום פגם בהסתלקות האורות, כי רק הזדככות המסך גרם להסתלקותם, אבל כאן בעולם הנקודים היה פגם בהכלים, כי כח מלכות המסיימת היה מעורב בהכלים דאחורים דז"ת כנ"ל, ואינם ראוים לקבל האורות, שמסבה זו נשברו ומתו ונפלו לבי"ע. לפיכך הם תלויים לגמרי במ"ה החדש, להחיותם לבררם ולהעלותם לאצילות, ומתוך זה נחשב המ"ה החדש לבחינת זכר ומשפיע, ואלו הכלים דנקודים הנבררים על ידו נעשו בחינת נוקבא אל המ"ה, ולכן נשתנה שמם, לשם ב"ן, כלומר שנעשו בחינת תחתון אל המ"ה. ואע"פ שהם עליון למ"ה החדש, כי הם כלים מעולם הנקודים ובחינת מ"ה ונקבי עינים, שבחינה עליונה שבו הוא ו"ק דס"ג דא"ק, (כנ"ל באות ע"ד) מ"מ נעשו עתה לתחתון אל המ"ה החדש, ונק' ב"ן, מטעם האמור."

שוב.

קריין: שוב אות קי"ט.

כולם ממש עוברים על כל שורה ושורה, עם האצבע אם אפשר.

אות קי"ט

"אמנם יש הפרש גדול כאן במ"ה החדש כי הוא נעשה לבחינת דכר ובחינת עליון לכלים דנקודים, שהוא מתקן אותם, משא"כ בפרצופין הקודמים אין התחתון נעשה לדכר ולעליון אל הכלים דגוף דעליון אע"פ שהוא ממלא אותם ע"י קומתו. והשינוי הזה הוא כי בפרצופים הקודמים לא היה שום פגם בהסתלקות האורות, כי רק הזדככות המסך גרם להסתלקותם, אבל כאן בעולם הנקודים היה פגם בהכלים, כי כח מלכות המסיימת היה מעורב בהכלים דאחורים דז"ת כנ"ל, ואינם ראוים לקבל האורות, שמסבה זו נשברו ומתו ונפלו לבי"ע. לפיכך הם תלויים לגמרי במ"ה החדש, להחיותם לבררם ולהעלותם לאצילות, ומתוך זה נחשב המ"ה החדש לבחינת זכר ומשפיע, ואלו הכלים דנקודים הנבררים על ידו נעשו בחינת נוקבא אל המ"ה, ולכן נשתנה שמם, לשם ב"ן, כלומר שנעשו בחינת תחתון אל המ"ה. ואע"פ שהם עליון למ"ה החדש, כי הם כלים מעולם הנקודים ובחינת מ"ה ונקבי עינים, שבחינה עליונה שבו הוא ו"ק דס"ג דא"ק, (כנ"ל באות ע"ד) מ"מ נעשו עתה לתחתון אל המ"ה החדש, ונק' ב"ן, מטעם האמור."

שאלה: שאלה בהמשך למה שאמרת על הש"ץ והגבאי. איך טוב יותר לארגן אותם בעשירייה, לעשות את זה בתורות או שכל אחד ואחד הוא בעצם ש"ץ וגבאי?

מבחינה רוחנית כל אחד ש"ץ וגבאי כל הזמן, זה כתר ומלכות. אנחנו צריכים ממש בצורה כזאת כל אחד לדאוג לעשירייה. חוץ מזה, צריך להיות מישהו שמעורר את החברים לפי התור שלו לעבודה הרוחנית. ויש מישהו שאחראי על כל מיני פעולות גשמיות של הקבוצה. איפה נשב, באיזה צורה, מתי, ישיבת חברים, כל מיני דברים שהקבוצה צריכה לעשות אולי בתוך עצמה.

תלמיד: הגבאי אומר, "אנחנו נשב ככה". וחבר בעשירייה אומר, "לא, אני לא מסכים, בואו נדבר על זה, אני רוצה לשבת הפוך".

מה זאת אומרת מישהו אומר? הוא גבאי, אז הוא מחליט. מה זאת אומרת שמישהו אומר? אין דבר כזה. כולם כולם שומעים, אין דבר כזה שמישהו פתאום קופץ. כשיהיה התור שלו, אז נראה מה הוא יגיד ומה הוא יעשה. אבל כולם צריכים להחליט בכובד ראש מה ההתקדמות בעשירייה להשגת המטרה. זה לא מה שבא לי. אני מקווה שאתם לא ילדים קטנים, סתם כך איזה חבורת טיפשים.

שאלה: אם החברים בחרו אותו כגבאי והגבאי אומר נניח, "אנחנו נפגשים באחת עשרה", אז כולם מתבטלים כלפי זה. זה נכון?

נכון. בשבוע הבא יהיה מישהו אחר והוא יגיד, "מתחברים בשתים עשרה". נכון, זהו. אבל מי שלא מסוגל מאיזו סיבה מאוד מוצדקת, אז הוא אומר, "אני לא אוכל". אז הקבוצה, הגבאי צריכים לתקן את העניין. אבל בסופו של דבר הגבאי מחליט. צריך מישהו שמחליט על דברים כאלה או לא? אנחנו רוצים כמה שפחות לדבר על דברים שלא שייכים למטרה, אבל לעשות אותם שייכים למטרה. נגיד הגבאי אומר, וכולם נכנעים, זו פעולה רצינית ופעולה רוחנית.

שאלה: אתמול אמרת, אם אדם מרגיש טעם עפר בפה ובמוח, זה הזמן לקבוע למעלה מהדעת. אז איך לקבוע למעלה מהדעת?

ככה, כי הוא מרגיש שהוא כבר מת, ואז הוא יכול לעלות למעלה מנקודת המיתה שלו להשפעה. מיתת הרצון לקבל גורמת לו לחשוב על השפעה.

שאלה: נניח שעברנו עכשיו שיעור, אני חושב שרוב האנשים מרגישים טעם עפר, כאילו שלא מבינים כלום ולא מרגישים. וזה הזמן, ממש עכשיו, להיכנס למרכז העשירייה ולקבוע. איך לעשות את זה?

תנסו. אני לא יודע, אני נותן לכם הכול. אם תממשו את זה, אתם תבינו איך לעשות הלאה. אם לא לא. מה אתה רוצה ממני? אתה חושב שאני למדתי והיה לי מיד טעם ופתיחה, ולמה זה כך ולמה אחרת, והייתי ממש בזה כל הזמן? מה פתאום, כולם עוברים אותו דבר. צריכים איכשהו להשתדל בכל זאת להתקרב.

תלמיד: האם כניסה למרכז העשירייה יכולה להתחיל מזה שכולם משתוקקים לבורא כמו בחור לבחורה שאתה מספר, שזו כאילו התחלה, שכולם חושבים כך או מדברים על זה?

אני לא יכול להגיד לך יותר ממה שאמרתי. את כל היתר אתם תתחילו לקבל כמו איזה מנטרות ויהיה בלבול.

שאלה: ממה שלמדנו עכשיו בעולם האצילות ועולם הנקודים, עולם האצילות הוא הרי עולם התיקון, אז איך מקובל עוסק בתיקון? כל פעם הוא צולל את תוך מרכז העשירייה וזה נקרא שהוא בא אל עולם התיקון, אל עולם האצילות?

בדיוק כמו שאתם כך גם כל אחד ואחד, רק כל אחד ואחד בדרגה שלו. גם במקום, במדרגה שלו יש לו עשר ספירות והוא גם צריך לעבוד איתן, צריך לאסוף ולדחוס, ממש לחבר את הרשימות דהתלבשות ודעביות וכל הצורות הצדדיות האלה ומעלה ומטה ולראות עד כמה כל הדברים האלה בעל מנת להשפיע, ולבדוק אותם לאט לאט, אחד אחד ואחר כך לעשות פעולה. והפעולה היא העלאת מ"ן למדרגה יותר עליונה שזה הבורא כלפי המדרגה התחתונה שהוא נמצא בה.

אז הוא צריך להיות ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא. זאת אומרת הוא צריך לקבל חסרונות כי אין לו מה לעשות, אין לו חסרונות משלו אם הוא ברוחניות, כל החסרונות שלו מזה שהוא מקבל מאחרים שרוצים להיתקן ולהתקדש. אתה יכול להגיד, אבל גם הוא עדיין לא בגמר התיקון. הוא לא יכול להגיע לגמר התיקון אם הוא לא מקבל את החסרונות מלמטה, רק על ידם הוא יכול לעלות למעלה כדי לתקן אותם ובזה הוא מתקדם בתיקונים שלו.

כמה שהוא יכול להשפיע לבורא בהעלאת מ"ן אליו מתוך העלאת מ"ן שמעלים אליו התחתונים והוא באמצע בלבד, רק בשליש אמצעי דתפארת, זו העבודה שלו. לא לעצמו, לא מהתחתונים, לא מהבורא מהעליונים, כלום, רק בצורה כזאת הוא גדל, עד כמה שיוכל להשפיע לשני הכיוונים. זו עבודה אבל כתוצאה מזה הוא ממש רואה את כל המציאות מסוף העולם עד סופו, מה שהוא גורם לזה, הכול נעשה בכלים שלו.

תלמיד: זה דווקא בעולם האצילות, כך זה נקרא?

אצילות זה נקרא אצלו, שזה עולם שבו אור החכמה יכול להתלבש באור החסדים ולהאיר. כי עולם אדם קדמון זה רק עולם הכתר, הוא רק מערכת עליונה אבל אין בו שום דבר מהתחתונים. עדיין הכלים לא שבורים, הרצון לקבל לא נגלה, עדיין אין עבודת התחתונים, כל מה שקורה קורה בעולם האצילות.

תלמיד: מה הבקשה שאנחנו צריכים לבקש עכשיו בהכנה לקראת הכנס הגדול, האם זה לאסוף את החיסרון של החברים בעשירייה ולהגיש את זה לבורא כדי שהוא יקבל מזה נחת רוח?

כן, גם. זה דרך מרכז העשירייה, ולעשות את העבודה הזאת באמונה למעלה מהדעת כי אנחנו לאט לאט בכל זאת צריכים להתקרב למושג הזה. זה מושג שקשה לנו מאוד לייצב אותו בתוכנו אבל לאט לאט מפעם לפעם יהיה יותר ויותר קרוב, חלקים קטנים ממנו יהיה מוכרים יותר ויותר עד שהוא יחיה בנו.

שאלה: מה הדרך הכי טובה להכין את עצמנו לכנס אסיה בסוף השבוע?

כן, יהיה לנו בסוף השבוע כנס אסיה. אני אהיה באולפן. אני חושב שהכי טוב אם אתם תתיישבו בעשיריות, כמה שיותר שלימות, וגם אם אתם יכולים אז לגרום לכל העשיריות שלנו בכל העולם להיכנס לאווירת הכנס, ושממש נרגיש עד כמה אסיה מתעוררת ומביאה לנו סיבה להתקשרות יחד. נושאים יפים, טובים.

יש לנו את החומר ואנחנו צריכים לראות את החומר הזה, לראות על ידי מה אנחנו מתחברים. אני מאוד מקווה שיהיו לנו מפגשים טובים, כולל הפסקות, כולל סעודות, כולל כל מיני דברים באמצע, ולקבוצות שרוצות להתכלל איתנו יהיה שידור ויהיה תרגום לכל השפות, כרגיל.

הקבוצות שרוצות להתכלל איתנו יחד שיכינו לעצמם מקום, מזון, כי זה בכל זה יהיה מארבע לפנות בוקר עד שלוש אחר הצהריים. זאת אומרת שתיים עשרה שעות. לכן אנחנו צריכים להכין לעצמנו הרבה קפה, לישון לפני זה טוב וגם ארוחות קטנות שרק לא להירדם אחריהן, ושיהיה לנו לטובה.

שאלה: יש כבר הכנה, ממש הכול מוכן ומחכים רק לתוכן, כל הכלי העולמי מחובר לזה.

אם יש לכם שאלה או המלצה אז תכתבו ואנחנו נבדוק אותה וכך אנחנו נמשיך.

תלמיד: יש ב"סביבה טובה" גם את המייל של הנהלת הכנס ואנחנו נעדכן את החומר ברגע שיהיה ויש גם לינק להרשמה, חשוב שנדע מי מחובר אלינו.

מה יהיה לי אם אני ארשם או לא ארשם?

תלמיד: גם נוכל להיות בקשר תוך כדי הכנס, וגם כדי שנוכל להציג את זה.

בכל זאת זה נחשב כהשתתפות.

שאלה: המסך זה אינטראקציה או כוונה? איך המסך מתרשם ממשהו שנמצא מעליו, ומהו המסך שאנחנו צריכים בשביל הכנס?

מסך זה הרצון שלי לא לקבל לעצמי כלום, כאילו אני לא נמצא במציאות וכאילו יש לי כוח רק להשפיע לאחרים ואת הכוח אני עכשיו רוצה לממש. זה נקרא "מסך", עד כמה שאני יכול להשפיע לזולת. במידה שאני אעשה את זה כמה פעמים, אנסה ואנסה, אני אחר כך אוכל להרגיש אם אני באמת עושה את זה או לא. אם אני אעשה את זה פעם אחת נכון, אני ארגיש את הרוחניות, את הבורא, את העולם העליון. זה נקרא "מסך". תצליחו.

(סוף השיעור)