שיעור הקבלה היומי14 ינו׳ 2020(בוקר)
בעל הסולם. עיתון "האומה"
14 ינו׳ 2020
שיעור בוקר 14.01.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"כתבי בעל הסולם", עמ' 487, האומה, כותרת "מגמתנו"
סיימנו לקרוא את הספר "הבחירה היהודית". אני מקבל תגובות, לא הרבה, אבל מקבל, אני שמח שהן דווקא תגובות נכונות וטובות, שמח אני שהאנשים מבינים שלא מדובר באומה ובכל מה שמתרחש בעולם הזה, אלא מדובר על דברים יותר גבוהים, על תיקון הנשמה הכללית. אותה הקבוצה שהתנתקה מבבל, עד היום הזה צריכה להוביל את התיקון ועכשיו אנחנו כבר מגיעים לשלב שבזה שהיא מעלה את עצמה היא צריכה גם למשוך אחריה את כל יתר הכלי וכול יתר אומות העולם עד לגמר התיקון הסופי. לכן כך אנחנו צריכים להסתכל על המציאות. אין כאן עניין של לאומיות ומדיניות, כמו שכותב בעל הסולם, אלא הכול בשבילנו צריך להיות מובן כתיקון רוחני כללי. נשתדל בצורה כזאת לראות את המצב ואז לא נטעה ונפרש אותו נכון. כהמשך למה שקראנו בספר בואו נקרא עכשיו מהעיתון.
מגמתנו
"עתון זה "האמה" הוא יצור חדש ברחוב היהודי, עתון שמסגרתו הוא "בין מפלגתי". ואם תשאלו, מה הפירוש של עיתון "בין מפלגתי"? איך יתואר עתון, שיוכל לשמש כל המפלגות ביחד על אף כל הניגודים והסתירות שביניהם?
אכן הוא מין בריה שנולדה בין המצרים בחבלי לידה קשים ואיומים, מתוך רעל השנאה שתקף לאומות העולם להשמידנו מעל פני האדמה, כיליון האיום של מיליונים מאחינו, ועוד ידם נטויה. יצר הסאדיסטי שבהם לא ידע שבעה. ועוד האסון כפול, כי לא נוכל להשלות עצמנו, אשר כל זה הוא רק תופעה זמנית חולפת. כמו שמנוסים אנו ביותר בהיסטוריה, שאם איזה אומה התפרצה עלינו, מצאנו לה תחליף באומה אחרת."
השנאה בינינו, ואנחנו רואים את זה גם עכשיו במה שקורה בישראל, בממשלות, בבחירות בכל מה שאנחנו עוברים, הכול מקרין על כל העולם, כל העולם נמצא בכאלו מצבים, מדינות, תנועות למיניהן, והמקור לזה הוא מה שקורה בתוך עם ישראל. אנחנו בעצם המקור של כל ההתנתקות, כל ההתנגדות, כל המלחמות האלה בין התנועות והזרמים גם בכל מדינה וגם בין המדינות, הכול נובע, נקבע אך ורק על ידי מה שקורה באותה הקבוצה הקטנה שצריכה להגיע קודם כל לתיקון, זאת אומרת לאיחוד, שנקרא "ישר-אל" ואם לא, אז כל העולם בהתאם לזה גם נכנס אחריה למגמה הפוכה.
שאלה: לפי איזה חוק אנשים שלא נמצאים בדרך ולא מחוברים, מפעילים על כל העולם את מה שקורה?
מערכת אחת, אין יותר. יש בסך הכול נשמה אחת שנקראת "נשמת אדם הראשון", ובהתאם, עד כמה שהחלק החלוץ שלה, החלק שצריך לעשות תיקון, שבו יש רשימות הכי זכות, לכן הן עכשיו עולות לתיקון, מצליח להגיע לחיבור, עד כמה שהרשימות האלה מצליחות להגיע לחיבור ביניהן, כי התיקון כולו הוא בחיבור בלבד, מעל האגו ששורה שם, לפי זה הן קובעות מה יקרה עם כל האנושות, עם יתר החלקים. כי יתר החלקים בסך הכול צריכים להיות כגוף לעומת אותו החלק הראשון שנקרא "ראש", לכן ישראל נקרא "לי ראש". ולא פלא שכתוצאה מהתנהגות ישראל יש בעיות או אולי ההפך, לכול אומות העולם. לכן החלק הזה שנקרא "ישראל" הוא אחראי על כל המצב בעולם. ובהחלט כך מורגש באנושות, ישראל גורמים רע לכולם וזו האמת.
תלמיד: אנחנו, כקבוצה שלומדת, יכולים לעשות משהו עם אותן הרשימות שבגללן קורה הכול?
ודאי שכן. מכול ישראל אנחנו הקבוצה הגדולה ואפשר להגיד היחידה, שמשתוקקת להגיע לזה, עד כמה שמסוגלים, נכון לא נכון, אבל מכוונים את עצמנו לכך עד כמה שניתן. אתה רואה עוד קבוצות כאלה? נשמח להכיר ואולי להתחבר, אין לי שום בעיה עם זה, בבקשה. אם ישנן עוד קבוצות שמשתוקקות ממש בפועל להיות בתיקונים שהזמן גורם, אדרבא, הייתי שמח.
"אבל עתה המצב משונה הוא לגמרי. כי מלבד שהקיפו אותנו בבת אחת מכל קצוי ארץ, הרי גם האומות הנעלות ביותר, נעלו בעדינו את הדלתות, בלי רגש כל שהוא של חמלה ורחמים. ובאופן אכזרי כזה, שאין לו תקדים בכל התהליך של ההיסטוריה האנושית, אפילו בימים הברבריים ביותר." ודאי שבעל הסולם מבין מה קורה וחי את הדברים האלה בצורה יותר פנימית, הוא מבין שזה לא בא להאשים את אומות העולם כי אין בהן בחירה, אלא זו תוצאה מאלו שיש בהם בחירה, היינו ישראל, שלא עושים את הבחירה הנכונה. אבל הוא פונה לעמך, לכן הוא מדבר בצורה כזאת, עובדות, לא סיבות עמוקות יותר. היום אנחנו כבר רוצים לספר על הסיבות היותר עמוקות, למה זה קורה, כמו שבספר "בחירת היהודים" כתוב, שהעניין הוא החיבור בינינו.
"והדבר ברור, אם לא לסמוך על נסים, שקיומנו, אם בתור יחיד אם בתור אומה, נמצא על כפות המאזנים של חיים ומות. וההצלה היא, אם נמצא את התחבולה הדרושה, דהיינו אותה תחבולה הכבירה, שאין דרכה להמצא זולת בקרבת הסכנה, שתהיה בכוחה להכריע את הכף לטובתנו, - לתת לנו כאן מקלט בטוח לכל פזורי אחינו, שלדברי הכל, הוא מקום ההצלה היחידה כעת."
לפעמים הוא מדבר בצורה כזאת, שאנחנו צריכים כאן מקלט בטוח, כאילו להסתתר, אבל הכוונה שלו עמוקה יותר, שכאן יהיה המקום לחיבור, לכן לכך הוא מתכוון. כי אנחנו רואים שכשטוב ליהודים הם אפילו לא מסתכלים לכיוון ישראל, לא מסתכלים אפילו במקצת על חיבור ביניהם, רק כשרע, הם כבר מתחילים לארוז את המזוודות ומוכנים אפילו לחשוב על מקום אחד, להיות עם יהודים אחרים.
"ואז דרך החיים תהיה פתוחה לנו, איך שהוא, להמשיך קיומנו על אף כל המעקשים. ואם נחמיץ את השעה, ולא נקום כולנו כאיש אחד, במאמצים כבירים, הדרושים בעת סכנה, להבטיח לנו שארית בארץ, הרי העובדות שלפנינו מאיימות עלינו מאד, מאחר שהעניינים מתפתחים כרצון אויבנו, האומרים להשמידנו מעל פני האדמה."
בכל זאת, המגמה צריכה להיות שאנחנו באים למקום אחד, למדינה אחת, לחיבור, לעם אחד, וודאי שעד כמה שנכין את המקום הזה לכולם יחד, זה יהיה תיקון. אנחנו לא באים לכאן ומקימים עוד כמה מפלגות ועוד כמה תנועות, וכל אחד מושך לכיוון שלו, ובמקום עשרים מפלגות יש ארבעים סיעות לכנסת ועוד, אלא, אנחנו ההפך באים כדי להתחבר, כדי באמת להינצל מהשנאה שאנחנו בעצמנו מעוררים בחוסר החיבור שלנו.
זה אצלם, אבל אנחנו כמבינים את התהליך, צריכים להבין שאנחנו לא בורחים משנאה ומאין ברירה מגיעים לחיבור, אלא ההפך אנחנו רוצים אפילו לרוץ לחיבור עוד לפני גילוי השנאה, מפני שהחיבור הוא הרצוי בעינינו. בצורה כזאת אנחנו הופכים להיות לראש לעומת הגוף. ההבדל ברור, אם אנחנו משתוקקים לחיבור מהר יותר מהשנאה הדוחפת אותנו מאחור, אז אנחנו נקראים "ראש", כי פועלים לפי הבנה, הסכמה, תמיכה הדדית שאנחנו מייצבים. מה שאין כן, אם אנחנו נמשכים לחיבור מאין ברירה, אז כבר אין לנו ראש למשוך את עצמנו לתיקון, זה נקרא שאנחנו "גוף". כל אחד שיבדוק את עצמו עד כמה הוא נמצא או בראש או בגוף של הפרצוף הכללי.
"גם זה ברור, שלמאמץ הכביר הדרוש לנו בדרך התחתים שלעומתנו, צריכים אחדות איתנה ומוצקת כפלדה, מכל אברי האומה, בלי שום יוצא מהכלל. ואם לא נצא בשורות מלוכדות לקראת הכחות האיתנים, העומדים לשטן על דרכינו זה, נמצא תקוותינו נידונה כאבודה למפרע.
ואחר כל אלה, כל אחד וכל מפלגה מאתנו, רובץ ומשמר על רכושו המפלגתי בקפדנות יתירה בלי ויתור כל שהוא, ובשום פנים לא יוכלו, או יותר נכון, לא ירצו לבוא לידי איחוד לאומי, כפי שדורש עת הסכנה שלכלנו. וכה אנו שוקעים באדישות כאלו לא קרה מאומה.
ונסו נא להדמות בעצמכם, בשעה שאיזה אומה מראה לנו את הדלת, כרגיל בימינו אלה, הנה אז בודאי, שאף אחד ממנו לא יעלה על לבו את השייכות המפלגתיות שלו, כי הצרה היתה לשה את כלנו לעיסה אחת, אם להתגונן או ליטול חבילותנו על שכמינו ולברוח אי-שם ביבשה או בימים. ולולי הרגשנו הסכנה כמו מציאות, הרי אז גם אנו כמוהם, בלי שום ספק, היינו כבר מאוחדים כראוי בלי כל קושי.
במסיבות אלו נפגשו כאן, קבוצה קטנה מכל הזרמים, אנשים שמרגישים השוט הנורא על גביהם, כאלו היה כבר למציאות. וקבלו עליהם להוציא העיתון הזה. שלדעתם תהיה זה צינור נאמן, להעביר בו הרגשיהם אל העם כולו, על כל מפלגיו וזרמיו בלי יוצא מהכלל. ועל ידי כן יתבטלו הניגודים והמפלגתיות צרות האופק. או יותר נכון, שישתתקו ויפנו מקום להמוקדם אליהם, - וכולנו נוכל להתאחד לגוף מוצק אחד, המוכשר להתגונן על עצמו בשעה המכריעה הזו."
המצב ברור ומאוד אקטואלי. אין ולא היה בישראל, אני חושב, מצב כמו עכשיו, פירוק, ופירוד והכול במקום, לא היה מצב אנוש ממש בצורה מדינית כמו עכשיו. אנחנו רואים שבכל זאת העם לא לומד כלום, פשוט נמצא באדישות טוטאלית כלפי מה שקורה, ונבחרי האומה רק אוכלים זה את זה שם בבית הנבחרים. זה מה שקורה. לכן ודאי שהם לא יכולים לקבוע שום דרך לעם ישראל, כי הדרך לעם היא רק לחיבור לפי מה שהעם חייב לבצע לפי התפקיד שלו. לכן אנחנו צריכים להבין שכול המגמה חייבת להיות רק לחיבור, אותו צריכים להסביר ואותו צריכים לממש, מי שעוד מסוגל.
שאלה: אנחנו לומדים שהפער בין החלק שבעצם נפרד לבין החלק שמתקרב לחיבור, זה מה שיוצר את הלחץ. איך עומדים בפער כזה, שמשתמש באמצעים כאלה קיצוניים?
אני לא חושב שאנחנו צריכים לדאוג לזה ולשים לב לאלו שכאילו צריכים לעשות תיקונים, אבל הם רחוקים כל כך ואפילו הפוכים מתיקון, זה לא ענייננו, אנחנו צריכים לעשות את כל הדברים האלה בתוכנו, ואז מתוך זה נסדר את כל המערכת שתחתנו. אני לא הולך לתקן מפלגות ואת הקשר ביניהן ואת הזרמים בישראל, עם כל ארבעים הנטיות והתנועות, לא, זה לא חשוב. אני יודע שאם נהיה מחוברים, אז מתוך זה נתקן את כל היתר. כמו שבעל הסולם כותב באגרת , "אבל יודע אני שאני צריך לתקן את עצמי",
תלמיד: באגרת נ"ג. "אמנם כן."
שיש ניתוק בין החברים, בין התלמידים. מה כתוב?
"...אמנם כן, הסיבותם לי עבודה רבה בענין הפירוד והשנאה אשר נזרע וגדל ביניכם, בשיעור אשר לא שערתי מראש, כי כל אחד מהתלמידים שיחי' נצח, הוא כמו אבר שלי עצמי, והנה אין שלום בעצמי מפני חטאתי, וע"כ, אני מוכרח להתחיל ולזכך את עצמי, כמו תינוק שנולד, עד שאזכה לעשות שלום בין התלמידים שיחי' נצח."
זה כך כל אחד מאתנו. לא כל שכן מי שיותר מתקדם, אז הוא מתקדם יותר מפני שהוא סופג את כל הקשרים שיש בין החברים בנטייתו להעלות אותם מעלה מעלה לבורא. וכאן לכן הוא מגלה שאם יש פירוד פתאום ביניהם, וזה היה נסתר ממנו, כנראה על ידי כוונת הבורא שכך הוא לא ירגיש את זה. כי אחרת הם לא היו נופלים, ואם לא היו נופלים, אז הוא עכשיו לא היה יכול לתקן את זה, להעלות את עצמו וגם אותם. זאת אומרת, זה עליות וירידות שאין ברירה, כך אנחנו מתקדמים.
לכן הוא מרגיש עכשיו עד כמה שהם נמצאים כנטיות, כתנאים פנימיים שלו, וכולם נמצאים בהסכמה, בחוסר קשר ביניהם. ההרגשה היא נוראית. זה דומה נגיד לגוף שכל המערכות שלו מתחילות להשתבש ולא לעבוד יחד. זה ממש מצב מסוכן מאוד.
ולכן הוא לא אומר סתם מילים יפות, ש"צריך אני מהר לתקן את עצמי כי אז בזה אני מתקן אותם", אלא זה מה שקורה מצד המערכת. במערכת הזאת אנחנו קשורים כולנו זה בזה. זאת אומרת, כל אחד כך יכול להרגיש את עצמו כבעל הסולם, שהוא חייב לתקן את עצמו בזה שהוא עושה הכול כדי שיהיה שלום החלקים האלו, החברים שלו שעומדים בליבו, ואז, אך ורק אז בצורה כזאת מתקדמים.
עכשיו, המצב הזה כמו שהוא מתאר לנו זה לא מצב שהוא מיוחד, זה לא מיוחד, אלא כל פעם ופעם ממדרגה למדרגה אנחנו מגלים את עצמנו כך. וכל אחד, לא רק ראש הקבוצה, או רב או מישהו, אלא כולם. כי כל אחד הוא כלול מכולם. סך הכול אנחנו מתקדמים בתור עיגול, ולכן צריכים אנחנו כך לדאוג שכל אחד אחראי על החיבור של החברים שהם ממש עומדים בליבו, כולם מקושרים, וכולם נכללים בנקודה אחת.
ואם לא, אז הוא אחראי על זה שהם לא מתקדמים, וזה ממש האסון שלו הפרטי. וכך כל אחד. אנחנו מדברים על המערכת, אין כאן כל כך מילים, אלא כל אחד שמתאר לעצמו את המערכת הזאת בצורה יותר ברורה, יותר אמתית, אז מתוך זה הוא מבין מה צריך לעשות.
שאלה: איך אומות העולם יכולות לעזור לעם ישראל לממש את תפקידם ולהתאחד, כדי שזאת תהיה שותפות הדדית בין אומות העולם לבין עם ישראל להשגת מטרת הבריאה?
אומות העולם הם אלו אנשים שלא מרגישים שום נטייה לא לחיבור, ולא מטרת הבריאה, ולא לרוחניות אפילו, אלא רק לחיים הטובים. זה לפי הרשימות שעדיין פועלות בהם, בוערות בהם, וחוץ מזה הם לא רוצים כלום.
אבל בעצם זה אותו הגוף שבו אנחנו צריכים לראות את הקשר ביניהם שהם לא מסוגלים לבד, והקשר שביניהם הוא מורכב על ידינו, הוא מסודר על ידינו. ולכן לפי היחס של אומות העולם לאותה הקבוצה שמשתוקקת לחיבור, לדבקות עם הבורא, לגילוי מטרת הבריאה, לרוחניות, אותה הקבוצה היא צריכה לפי התגובה של כול אומות העולם, אלה שלא מרגישים לזה שום נטייה, אבל כלפיהם, כלפי קבוצת ישר-אל הם מגלים שנאה, דחיה, ריחוק לפחות אפילו, אז לפי זה אפשר להבין עד כמה שאנחנו נמצאים במגמה נכונה או לא.
עד כדי כך שאנחנו צריכים לפעול ולמשוך הכול קדימה בהסברה, ובנטייה בינינו, ובחיבור בינינו, ולהשתוקק להסביר לכל אומות העולם מה אנחנו עושים, ומה העתיד לכולם. כל כך אנחנו צריכים להשתדל להצליח בזה, עד שאנחנו נראה שהם יחד אתנו, שהם מבינים את המצב, את המערכת, את האין ברירה שחייבים אנחנו כך להתנהג, וכך לסדר את החיים שלנו. ואם אנחנו כמה שיותר נפתח ונראה להם הם המגמה האמתית של הדור, של כול היקום, של כל האנושות, את ההתפתחות הזאת של איפה שאנחנו נמצאים, במידה הזאת הם ישתתפו.
אנחנו צריכים לעשות את זה בשני דרכים. דרך אחת זה בצורה ישירה שאנחנו נסביר ונספק להם את הידיעה, וכמה שיותר נפתח להם את הקשר אתנו. דרך שנייה, עד כמה שאנחנו בעצמנו נשתוקק לזה, אז אנחנו נשתנה גם לטובה, ואנחנו דרך הכוח העליון גם נשפיע עליהם שהם יהיו ביחס אחר לגמרי.
אבל ביני לביני בטוח שיחס של אומות העולם לאותה הקבוצה שנקראת "ישר-אל", "ישראל", וגם אנחנו אלינו, היחס הזה הוא בכל זאת כמדד, האם אנחנו מתקדמים נכון או לא.
שאלה: הרבה פעמים אנחנו מנסים להבין או להרגיש, איך צריך לבוא לידי ביטוי החיבור בעולם הזה. וכשאנחנו אומרים על הקבוצה שלנו, שלא בהכרח שמישהו יסתכל עלינו מהצד, הוא יראה שאנחנו בחיבור. אנחנו לא נהיה דוגמה איך להתנהג אחד עם השני, כי לא יראו את זה בחוץ.
אז השאלה שלי, האם גם את עם ישראל אנחנו פשוט צריכים להביא למצב תודעתי של איחוד, או שגם מבחינה חיצונית אומות העולם יראו את עם ישראל מתנהג בצורה מסוימת, עושה פועלות גשמיות אחרת, או שזה רק מצב תודעתי שישפיע על המערכת?
כמו שבעל הסולם אומר, ש"חייב אני לתקן את עצמי ובזה מתקן אני את החברים שלי", כך אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו מתקנים את עצמנו, בעיקר זה התיקון שבזה אנחנו מתקנים את כל האנושות. ולכן אם אתם נמצאים בפרודה זה מזה, בדחיה, לא יכולים להתגבר על הקרירות שכל הזמן עולה ביניכם, אז לא תעזור לכם שום הפצה. כי מהנקודה הפנימית של הקשר ביניכם, ההפצה הזאת תהיה רק לרעה ולא לטובה.
תלמיד: מורגשת החשיבות של האיחוד הפנימי. אבל אני מנסה לשאול, איך זה יבוא לידי ביטוי בעולם הזה בגשמיות. כי לא פעם ששאלו אותך לגבי הקבוצה שלנו בבני ברוך, אמרת שלא בהכרח יראו מהצד איחוד אצלנו, כשמישהו יסתכל.
כן. שהם לא יוכלו לגלות את הדברים האלה ממש בפועל. כי בעיניים שלהם יכול להיות שזה לא יראה כך.
תלמיד: אז אני שואל מאומות העולם כלפי עם ישראל, או יהודי העולם. האם אנחנו צריכים לשאוף שהיהודים בעולם יהיו במצב תודעתי של חיבור, לשאוף לחיבור, ולא בהכרח שזה יתממש בפעולות?
שאומות העולם יהיו במגמת חיבור?
תלמיד: לא, שאומות העולם יסתכלו על היהודים בעולם, כמו נניח שבישראל מסתכלים על בני ברוך. ישראל לא יראו בבני ברוך אילו התנהגויות של חיבור, אלא החיבור שלנו הוא פנימי, אנחנו לא נוכל להראות את זה בהכרח.
לא, הוא צריך להראות בכל זאת כחיבור החיצון גם כן, "אז יאמרו בגויים הגדיל אדוני לעשות עם אלה", "הגדיל ה' לעשות עמנו, היינו כחולמים1" וכן הלאה. הם צריכים לראות גם כן שאנחנו נמצאים במגמת חיבור, התקרבות זה לזה. אנחנו צריכים להראות דוגמה, דוגמה פיזית גם כן. כמו שכתוב בשיר המעלות בתהילים.
שאלה: בעל הסולם כותב לנו "וההצלה היא, אם נמצא את התחבולה הדרושה, דהיינו אותה תחבולה הכבירה, שאין דרכה להימצא זולת בקרבת הסכנה," והשאלה שלי, הרגשת הסכנה, זה דבר שאפשר לפתח אותו בחברה? כי לא מרגישים את הסכנה. זה לא פשוט לדבר עם בני אדם.
אלו התנאים שהבורא מייצב בינינו. אנחנו נמצאים כאן, ומי שנמצא בארץ הוא לא מרגיש שום סכנה ולא אכפת לו כלום. זו הבעיה שמסתתר כאן תחת איזו מטריה שהבורא פורס על המקום הזה. אם לא נעורר את העם, ולא נשים לב על זה שאנחנו נמצאים בכל זאת בהזמנה מתקדמת לתיקון, אז הצרה תבוא לכאן. כמו שכתוב, שבאים לכאן כל הצבאות, כל אומות העולם ועושים לך סגר על ישראל, על ירושלים וכן הלאה. אין ברירה, אנחנו חייבים את זה לבצע, אנחנו חייבים על זה לחשוב. אנחנו, זה דווקא אתם ולא מישהו אחר, ולא איך. ואם אתם לא יכולים לעורר את עצמכם בצורה מלאכותית, אז מה אתה דורש מהעם?
תלמיד: לא, אני מדבר עלינו.
זהו אז תעורר, אז תעורר את כולם. אני לא מרגיש שכאן זה בוער, לא. קראנו ספר, יכולים היום לשכוח. זה מה שניתן לנו כדי להתקדם לתיקונים. תיקונים הם על ידי העלאת מ"ן. "העלאת מ"ן" זה נקרא, שאין לי חיסרון הזה, אלא אני מייצב אותו מאפס. אין לי רצון לרוחניות, אין לי רצון לאהבה ולנתינה, אין, אני צריך לעורר את הדברים האלה ממש מכל מיני ההזדמנויות שיש לי בחיים האלה שהבורא עשה.
הוא שבר את הכלי, הוא הביא אותנו למצב הגשמי, הוא נתן במצב הגשמי הזה הזדמנות להוציא ממנו לפחות קצת איזה ניצוצין שאותם אנחנו יכולים לעלות למ"ן, לבקשה, וכל זה מסודר מהמערכת, כדי לא למחוק את הבחירה החופשית שלנו. ואנחנו צריכים כאן לשים לב, ו"איש את רעהו יעזרו". אבל אם אנחנו אדישים ולא מתעוררים, אז לא יצא שום דבר. התקופה הזאת של גמר תיקון היא יכולה להימשך עוד שנים רבות. ואל תגיד שהם אדישים, אתה אדיש. אז תשים לב על עצמך.
שאלה: אם אנשים בחברה סובלים בכלים הגשמיים שלהם, אז הם מקווים אוטומטית שגם יתר החברה תסבול אפילו מאנטישמיות, אפילו אם בסופו של דבר זה יכול להטביע אותם, לגעת גם בהם. האם זאת לא המחויבות שלנו ללמד כל אדם איך להימנע מרע ולהשתוקק לטוב, ואיך בכלל להבחין בין טוב לרע?
אני לא מבין בדיוק מה שאתה שואל. אדם שאומר שרע לו בחיים מתוך זה שהוא נמצא במצוקה גשמית, אז מה אתה תעשה, תלמד אותו איך יותר להרוויח? זה מה שהוא רוצה. אני לא מבין למה אתה מתכוון.
תלמיד: אם נגיד חסר לו כסף, חסרה לו בריאות או משהו מהסוג הזה, אז הוא לא רוצה להתחבר עם אחרים, הוא רוצה שלאחרים יהיה רע כמוהו.
שיהיה לאחרים רע כמוהו, בסדר זה ברור, זה הטבע של האדם. אז מה הוא רוצה? אם יש לו בכל זאת נקודה שבלב, אז אנחנו צריכים להחזיק אותו בקבוצה ולעבוד עליו, עימו יחד, לחבק אותו, עד שהוא יבין שהטיפול האמיתי הוא על ידי החיבור, החיבור מכסה את הכול. ואם הוא מגיע לקבוצה, אז כבר נתנו לו את ההזדמנות הזאת דווקא בצורה כזאת לטפל בכל הפשעים, בכל הרע שמתגלה. אם הוא לא בקבוצה אז אנחנו פשוט לא נוגעים בו. אנחנו פועלים רק בקבוצה, דרך הקבוצה אנחנו רוצים לעשות כזה כוח בקבוצה, שהוא ישפיע על כל יתר האנושות.
תלמיד: האם אנחנו לא צריכים ללמד את האדם איך ללכת בדרך הישר בחיים, איך למלא את הכלים של עצמו גם ברמה הגשמית וגם ברמה הרוחנית?
אני לא מבין מה שאתה אומר, כאילו שאתה נפלת מהשמיים, אני לא יודע כמה זמן אתה לומד איתנו ומה למדת. איך תלמד את האדם לסדר את החיים הגשמיים שלו, אם הם כולם מסודרים גם כן בהתאם למצב הרוחני, איך אתה עושה את זה? יש לך כלים גשמיים, את אוצר המדינה, עוד כל מיני מקומות עבודה, אתה מלך העולם, אני לא מבין למה אתה מתכוון.
יש לנו רק דבר אחד, על ידי חיבור בינינו להשפיע על האור, האור העליון. שכמה שאנחנו מתחברים אנחנו הופכים להיות כמו זכוכית שמרכזת את קרני האור, ואז בצורה כזאת אנחנו פועלים על כל המציאות. רק על ידי חיבור בינינו, אין לנו יותר שום דבר ביד.
מה אתה מתבלבל עם העולם הגשמי, שאנחנו יכולים כאן לעשות משהו, מה יעזרו לך מיליארדים אם יהיו לך? איפה ראית שזה עוזר לבני אדם, ושבכלל ככה מתקנים את העולם. אני לא יודע איך אתם נופלים שם לשיעורים שלי בניו יורק.
שאלה: השאלה שלי היא לגבי הספר, ולגבי האופן שבו אני תופס את איך שאני מרגיש לגביו. אז רק דרך החיבור בינינו אפשר לשנות משהו בעשירייה, אם כך, למה נראה שאנחנו מנסים להסביר את כוח האנטישמיות הזה ליהודים בגשמיות, ולא מתרכזים בחיבור בינינו בתוך העשירייה? אני רואה את ארצות הברית כחלשה, אין הרבה חיבור שקורה בקבוצות, ואני מרגיש שאנחנו מסתובבים במקום, אפילו לא מתקדמים לשכנע את החברים לגבי חיבור.
אם תשמע מה שאני אמרתי מתחילת השיעור עד עכשיו, אז אתה צריך להבין שאנחנו רוצים להראות לעצמנו קודם כל שאנחנו נמצאים במערכת. ובמערכת הזאת אנחנו ראש, ואנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו, ובחיבור בינינו אנחנו משפיעים גם כן על יתר חלקי הגוף של הנשמה הכללית, וזאת בעצם העבודה העיקרית שלנו.
כדי להשפיע על הגוף אנחנו צריכים להיות איתם גם באיזו התקשרות. בשביל מה בעל הסולם כתב את האומה, העיתון הזה? כדי לפרסם בין התלמידים שלו? לא. כדי לפרסם את זה לקהל החיצון הרחב. גם אנחנו כך צריכים לצאת לקהל הרחב, ולהסביר לו מצד אחד, אבל מצד שני אין שום סיבה לא לעשות קשר יותר ויותר הדוק בינינו. כי דווקא מתוך קשר בינינו אנחנו מפיצים, גם לעצמנו וגם לקהל החיצון. צריכים גם את זה וגם את זה. אבל לא לחשוב שעל ידי הפעולות הגשמיות אנחנו יכולים לעשות משהו. אף פעם זה לא יקרה, רק על ידי כוח האור, זה בעצם הנשק שלנו, זה האמצעי שלנו.
שאלה: כשמתגלה שנאה כלפי יהודים שזה נקרא "אנטישמיות", אנחנו קוראים לזה בעיתו, וכשמתגלה שנאה בין החברים אנחנו קוראים לזה אחישנה. אבל גם בזה וגם בזה יש שנאה, הרגשה לא טובה, וגם זה וגם זה לתיקון. מה ההבדל בין שתי השנאות האלה?
גם כשמתגלה השנאה בין החברים אנחנו לא אומרים שזה "אחישנה", לא. כי אם אנחנו מעוררים את עצמנו בלי שנאה בינינו, עוד לפני השנאה לרוץ לחיבור זה נקרא "אחישנה". שאנחנו מתקדמים מטוב לעוד יותר טוב בלי גילוי הרע, שרק מזה שאנחנו לא מסוגלים להוסיף טוב זה כבר רע, זה נקרא "אחישנה".
ואם אנחנו מתקדמים מסימנים של הרע, של הדקירה שהבורא מעורר אותנו דרך אחוריים, זה כבר כיוון לא נכון בהתפתחות. זה גם כן בסדר, שיהיה כך, שנבין שבכל המצבים הרעים הוא מעורר אותנו להתקדמות, גם זה, אבל זה לא אחישנה. אחישנה זה שאני בעצמי כל פעם כמו הזקן שמחפש מה שנעלם, נאבד לו, מחפש איפה עוד אני יכול להוסיף בחיבור, בכוח החיבור בקיצור. זה אחישנה אמיתי, שלא חסר לי כלום אלא אני בכל זאת מחפש איפה עוד להוסיף.
שאלה טובה, במקום.
שאלה: כשעם ישראל יתחיל להתחבר, כל המערכות הממשלתיות עוד לא יפעלו לפי חוקים מוכנים ובנוסף על זה יישארו גם שליטים אגואיסטים, למה זה יוביל? זה יכול להביא אסון גדול עוד יותר או שיש איזו נקודה שבה הכול צריך להגיע לקיום החוקים הרוחניים וגם השליטים אגואיסטים יבואו ויגידו בואו תיקחו את השלטון? איך זה יהיה? אם יתרחש שינוי רוחני, מתי יצטרף אליו השינוי הגשמי?
השינוי הרוחני צריך קודם כל להתרחש בלב ואחר כך במוח של כל הכלל הגדול. זה יהיה בצורה הדרגתית אבל לא במדרגות כל כך גדולות. כי הכלל תופס, אבל במידה, כמו שאנחנו תופסים, כמה יודעת עקרת בית כשהיא מפעילה ולוחצת על הכפתור במיקרוגל? היא יודעת שהיא מפעילה משהו, זה הכול, לא יותר. זאת אומרת הכלל לא קשור למנגנון של הפעלת הנשמה הכללית. אלא הוא יודע שכך צריך להתנהג כדי שיהיה לו טוב, וזו העבודה שלו. מתוך זה לאט לאט הם מגיעים למצב שכל אחד מגיע לשורש הנשמה שלו, ואז הוא מתקשר, מבין, ומקבל את הכול.
שאלה: איך אנחנו בכל הקבוצה, בעשירייה או בין שני חברים יכולים לבדוק אם רמת החיבור בינינו, עד כמה היא חזקה והאם היא נכונה. איזה סימנים יש לנו?
הסימנים פשוטים מאוד, שאני דואג לחבר. אני דואג לו, דואג שאני לא מרגיש אותו כמחובר איתי בלב ונפש וזה תלוי בי ולא בו. אז אני מאוד דואג, כי בדאגה הזאת אני ממש מחבר חלק מהנשמה שלי וככה עוד ועוד. ואני אשתדל לעשות את זה בעשירייה, כי אני מבין שאני לא יכול לעשות את זה בלי עזרה מלמעלה, אז אני צריך כאן להגיע לאהבת הבריות, ואני יכול להגיע לזה רק בעזרת ה'. ורק אחרי שהשגתי את אהבת הבריות, אני מגיע לאהבת ה'. בהתחלה זה בעזרת ה', ואחר כך לאהבת ה'. בצורה כזאת אנחנו מגיעים לחיבור.
שאלה: הספר הראה בצורה מאוד ברורה שכשעם ישראל מתחבר הכול הרבה יותר חלק ואומות העולם מרגישים את זה, וגם הדעה והיחס כלפי ישראל משתנה. מה המסר המרכזי, מה אנחנו בעצם אומרים? אנחנו אומרים חברה אם אני נניח דמוקרט ואתה רפובליקאי אז אני שמאל אתה ימין, אנחנו לא צריכים הרי לבטל את הדעות שלנו כדי להתחבר, נכון?
לא.
תלמיד: אנחנו לא צריכים לבטל כלום, אז על איזה בסיס אנחנו מתחברים? איך אפשר לבטא ולהעביר את המסר הזה בצורה ברורה יותר. כי חיבור זו פעולה, כמו שמתחברים בקבוצה כמו שאנחנו מתאספים, אנחנו לא מבטלים את האגו. מה צריך לבטל כל פרט ופרט בעם ישראל, אחד כלפי השני כדי להתאחד בעולם הזה?
שום דבר לא צריכים לבטל, הבורא ברא אותנו בצורה כזאת שאנחנו מנוגדים, הפוכים, רחוקים, שונאים, דוחים זה את זה. כך אנחנו נמצאים בעולם הזה, כך מתוך הכלי השבור כל אחד מתייצב בנפילתו לכאן, עד כאן. בזה אנחנו לא צריכים לשנות כלום. אנחנו צריכים לפעול ב"על כל הפשעים תכסה האהבה".
אני לא צריך לשכנע דמוקרט להיות רפובליקני ומפלגה כזאת להיות כך וכך. שום דבר. כל אחד נשאר במקומו. יש רק תוספת אחת, הבנה שאנחנו שייכים למערכת אחת, כוללת, ושדווקא בניגוד שלנו, בכמה שיש לנו ניגודיות, בכמה שאנחנו שונים, לא מבינים זה את זה, בצורה כזאת, אם אנחנו למעלה מזה מחוברים, אנחנו מביאים אושר.
ואנחנו מתחילים להבין עד כמה העולם הוא רב גווני, שיש במערכת הזאת לא איזה תא אחד כמו שאתה רוצה, שכולם יחשבו ויעשו אותו דבר, כמו שזה היה ברוסיה, שם רצו לעשות מכולם מטומטמים. אלא לא, כולנו שונים וצריכים לשמור על השוני כמו שאנחנו לומדים במאמרים "החירות" ו"השלום בעולם" שכתב בעה"ס. אלא רק שלמעלה מזה יש עוד מרכיב מאוד חשוב, והוא שכולנו פועלים לשם האיחוד.
אבל באיחוד הזה אנחנו לא מבטלים אחד את השני. יש פשיסטים, נאציסטים וקומוניסטים , סוציאליסטים, דור השואה, ולא חשוב מי, כל אחד עם השיגעון שלו. לכולם יהיה מקום. רק דבר אחד, שאנחנו כולנו רוצים להיות בעולם האינטגרלי. ואז באינטגרליות ביניהם, דווקא בחיבור ביניהם, אנחנו מגלים את הכוח האחד שכך ברא.
ודווקא כמה שאנחנו נתקדם עוד ועוד לתיקונים, אנחנו נרגיש עד כמה שאנחנו עוד יותר ועוד יותר שונים זה מזה. ודווקא למרות השוני, והחיבור מעל השוני, כי אנחנו רוצים להיות כולם מחוברים לבורא, בזה אנחנו נגלה את האושר של המערכת כולה ואת האור שבה.
זו המגמה שצריכה להיות בעצם, ואת זה אנחנו צריכים להסביר. תראה מה קורה בכל מדינה, בכל פרלמנט, בכל חברה, הם לא יודעים את הכלל הזה, ובגלל זה תראה איך העולם נכנס לשבירה כזאת. אתה עוד תראה תוך זמן קצר, ממש בקרוב עד כמה שהכול נופל, ולא מתקיים יותר כל עוד מתקיימים כל הפלגים, המפלגות, וכל הדברים האלה. בבקשה תגדלו. אבל אחרי שגדלתם, אתם צריכים לדאוג לחיבור, כי אם לא, הכול יפול. ככה זה.
וכאן זה כך בכללות העולם, במדינות, וכולם יכולים להתפתח. גמרתם שלב בהתפתחות, עכשיו יש שלב של חיבור. ואם אתם לא נמצאים במגמה הזו, אתם תיפלו. לזה אנחנו קוראים משבר. זה מה שאנחנו צריכים להסביר.
צריכים להשתדל לחשוב על זה יותר, ולכתוב. זה יכול להיות ספר טוב, כספר לימוד לכול אלו שנמצאים בקבוצות עבודה, בקבוצות ממשלה, בקבוצות, של שלום הקבוצה, שלום העם, שלום העולם. חייבים לשלב יחד את הדברים האלה. אישיות, אינדיבידואליות, וכלליות. כלל ופרט צריכים להיות שווים. את זה עוד צריכים ללמוד, גם לנו יש כאן מה ללמוד. אבל טוב שאתם כבר שואלים לכיוון זה, אז נוכל לברר.
שאלה: אני חושב שזה גילוי מהפכני, מה שהספר הראה, זו נקודת מבט חדשה, שכשעם ישראל מתחבר כולם מסביב מקבלים בשורות רכות יותר, כל העולם מרגיש את זה והכול משתנה. אבל את הצורה החדשה המהפכנית שבה אני לא צריך לשנות את דעתי, אני לא צריך אפילו לשנות את המעשים שלי יותר מידי, אלא אני צריך ללכת לקראת החיבור ולהתחבר, האם זה דבר שאנשים יכולים לקבל. גם אנשים פשוטים בלי נקודה שבלב, ודווקא כזה מסר קבלי לחלוטין? דווקא במילים כאלה אנחנו צריכים לדבר אליהם? איך אנחנו מעבירים את המסר הזה לאנשים, לכאלה שאין להם נקודה שבלב לעם ישראל, או גם וגם?
נלמד יחד איך להעביר את זה לאנשים. אבל תבינו שבשיטה הזאת, בהסבר של השיטה הזאת אתה מביא להם את הפתרון ולא יהיה להם פתרון אחר. תמיד תהיה התנגשות בין כלל ופרט. באיזו מפלגה במדינה, בכל עם שיש בו עשרים מפלגות, ובתוך המפלגה, בין כל אחד ואחד במפלגה עצמה. כי אין לך שניים שהם אותו דבר, תמיד יש התנגדות.
וכאן אתה בא ומביא להם שיטת חיבור למעלה מהניגודיות שיש באגו של כל אחד ואחד, וזה דבר באמת מהפכני, חדש, כן. איך יכול להיות ששונאים, מתחברים יחד ומגיעים לסיפוק מזה שיש גם לאחד וגם לשני והם לא הורסים זה את זה, לא מנטרלים זה את זה, לא נעלמים אחד על ידי השני כמו מינוס ופלוס. אלא הם באים לעומס ביניהם, לרז'יסטנס ביניהם, ודווקא בגלל שיש ביניהם נגד, כל אחד מוכן לעבוד עם השני דרך הנגד הזה, ואז הם מבצעים על הנגד הזה איזה הספק טוב לכולם. מינוס ופלוס יחד.
זה הקו האמצעי, אך קודם אנחנו צריכים לממש את זה, ויש לכם לזה אין סוף הזדמנויות. במקום להתרחק זה מזה כמו שאתם עושים, וכל אחד נשאר בקונכייה שלו, בקנקן שלו, צריכים לראות איך אנחנו יוצאים ומתחברים. אמנם ששונאים זה את זה כמו תלמידי רבי שמעון, ויחד עם זה מתחברים מעל זה "על כל הפשעים תכסה האהבה", זאת השיטה.
זה העיקר שכולם צריכים לדעת, בכל מפעל, בכל מפלגה, בכל משפחה, בכל דבר, בכל מקום, ילדים בגן, בבית הספר, הגדולים במפעלים, במשרדים, הממשלות ביניהן, כולם צריכים רק את זה. אנחנו הגענו למצב שחוץ מזה העולם לא זקוק לכלום. ואם לא נשתמש בזה, ניכנס למשבר ולמלחמת עולם.
שאלה: תוכל אולי להסביר קצת יותר מה הוא הנגד הזה? ניקח לדוגמה מפלגות, מה הוא הנגד שהן מפעילות ביניהן? מה זה האהבה שמכסה? אני רוצה לשלוט, הוא רוצה לשלוט, מישהו בסוף צריך לשלוט במדינה.
איך אנחנו יכולים להיות מחוברים, איך אני יכול להיות מחובר איתך? מחובר זה נקרא מלב ללב. זה לא סתם שאנחנו נמצאים בחדר אחד. איך אנחנו יכולים להיות מחוברים אם אני חושב נניח ימין ואתה שמאל?
תלמיד: נראה שישירות בינינו אין לנו שום סיכוי לפתור את זה.
איך בכל זאת?
תלמיד: צריך משהו שלישי.
שלישי, זה הנגד, כן זה הנגד. איך עם השלישי הזה אנחנו מחברים בינינו, כי אנחנו מבינים שבלי זה לא יהיה שום דבר, יהיה נתק. כל אחד חושב להרוס את השני, לכן קודם כל אנחנו צריכים לעשות מהפכה בלב ובראש שאנחנו זקוקים זה לזה, שלא יכולים להיות האחד ללא השני, אתה מנוגד לי ואני מנוגד לך וככה זה בא מלמעלה, מהטבע, ואין לנו ברירה, אנחנו צריכים לקבל את זה. עכשיו, בואו נחשוב, שאנחנו מסכימים לכך שאנחנו שונאים זה את זה ומנוגדים זה לזה, לא בגלל הטבע שכך עיצב אותנו ואין לנו ברירה, אלא אולי הוא עשה את זה בחכמה ולטובתנו.
מה אנחנו מרוויחים על ידי כך שנתעלה מעל הניגוד בינינו? איך נוכל לעשות סריגה כזאת בינינו, כך שאיפה שאני לא, אתה כן, ואיפה שאני כן אתה לא, וכך נשתדל להיות באהבה הדדית, בוויתור הדדי, בצורה כזאת שזה פתאום מסתדר. זאת אומרת, התקשרות כזאת תלויה בהכנה שלנו.
תלמיד: נשמע שהנגד הזה הוא מין מערכת חוקים חדשה של התקשרות בינינו.
כן, זו רשת, רשת התקשרות בין שני מנוגדים, והניגוד בינינו יותר ויותר יעלה ויהיה יותר ויותר גדול. תהיה שנאה כמו אצל תלמידי רבי שמעון, יותר ויותר בכל פעם, ממש בספיראלה, לא רק להרוג זה את זה אלא פשוט למחוק אותו מהמציאות.
תלמיד: יכול להיות שחוקי הסדנה שאנחנו כל הזמן מנסים לשמור בינינו, הם התחלה של חוקי הנגד הזה?
ודאי, אחרת איך אתה יכול להתחבר עם עשרה יחד?
תלמיד: אז אולי יהיה ערך אם נתעמק יותר בחוקים האלה, מה הם נותנים לנו, איך הם עוזרים לנו. כי הרבה זמן לא התעסקנו בהם, לפחות לא פה. אנחנו כל הזמן עושים סדנאות, אבל לא ניתחנו אותן.
אז צריך ללמוד יותר איך לעשות, וממש להפעיל את זה בצורה מלאכותית עד שמתגלות כל מיני תופעות, וללמוד מהתופעות האלה, איך עובדת ההתקשרות הזאת. כאן ממש מתגלה חכמה עליונה.
.
שאלה: אנחנו הולכים לקראת המצב הזה הרבה מאוד זמן ומגיעים אליו גם בעבודה שלנו בעשירייה, אנחנו מתעלים מעל ההבדלים ומרגישים את שדה האהבה בינינו, וזה ממש ניסיון רגשי מאוד חד, שאליו אנחנו מגיעים. אם מדברים למשל, על הדוגמה הזאת של הרפובליקאים והדמוקרטים, והספר הזה שאנחנו כותבים למפלגה או לכל מיני אינטרסים, איך אפשר להסביר בכלל לאנשים, את המצב השלישי הזה, של ההתעלות, של אהבה מעל הסתירות, מעל הניגודים, מעל המחלוקות. כי אנחנו מתחברים בעבודה שלנו עם הבורא, מתחברים למצב האינטגראלי הזה. האם בכלל אפשר איכשהו להסביר את זה לאנשים שחלק מהלימוד לא לומדים איתנו?
אני לא רואה בזה שום בעיה, כמו שבעל הסולם אומר, אין הבדל אם תקרא לזה בורא ומצוות הבורא או טבע וחוקי הטבע. הוא כותב על כך במאמר השלום. זה עניין של סגנון איך אתה מקבל את מילון ההגדרות ולא יותר מזה. אבל זה אותו דבר. לכן, אני לא כל כך רואה קושי בזה שלא נוכל להסביר את הדברים האלה לעולם. רק יותר ויותר לחשוב על המציאות הכללית, על החוקים הכלליים האלה, ולא לחשוב שהרוחניות נמצאת אי שם אלא בינינו, ואיך אנחנו מבררים את החוקים, איך אנחנו משתדלים לגלות אותם, להחזיק ולהשתכלל בהם.
תלמיד: למען האמת, בעבודה שלנו בעשיריות מדובר בניסיון רגשי מאוד חד, השאלה כאן, האם אפשר בכלל להציב אדם מבחוץ בניסיון הזה, כמה שנסביר, הרי אם הוא לא ירגיש את ההתעלות הזאת בתחושת הקשר והחיבור, הוא לא יבין על מה מדובר.
אני עכשיו לא חושב כל כך על הפצה, אני חושב על מה שקורה לנו בכל בני ברוך העולמי, מי שרוצה לממש את שיטת התיקון, איכשהו מוצא את הקו האמצעי הזה, "על כל פשעים תכסה אהבה",2 איך נבנה את היחסים האלה נכון, זה יותר מדאיג אותי.
איך לפזר את זה לכולם, לאחרים, זאת לא בעיה שלנו, תן לבורא לעורר אותם, תן לבורא לקרב אותם אלינו, ולנו לתת שכל ורגש לטפל בהם, אנחנו עדיין כמו ילדים קטנים, לא מסוגלים לטפל בעצמנו, אז איך אנחנו כבר יכולים לראות את עצמנו כגדולים, שמטפלים במסות האלה של העמים? אנחנו עדיין לא יכולים.
שאלה: כשאני מבין שהבורא נותן לי כוחות בדרך, אבל אני מרגיש שיש לי איזה מגבלות, גבולות פנימיים שאני לא יכול להתגבר עליהם, איך אני מתקן את זה כדי לצאת החוצה ולהפיץ?
למה לצאת החוצה ולהפיץ? אנחנו לא מדברים עכשיו על הפצה. אם אין את זה בינינו, איך אתה מפיץ? אתה קודם צריך להשיג את זה בפנים, בתוך העשירייה, ואז אתה יכול משם, אם אתה בטוח שכבר השגת, ללכת ולהפיץ, אחרת בטוח שתטעה ותכשל. ככה לא עושים, רק מתוך זה שמשיגים. לכן אמרתי, איך יכול להיות שאנחנו עדיין ילדים והולכים לטפל בילדים אחרים, אנחנו צריכים קודם כל להיות גדולים, הורים, ואז מִדרגת ההורים אנחנו מטפלים בילדים.
שאלה: קודם כל לגבי הספר, רציתי לומר שהספר באמת זעזע ודווקא במובן של האחריות לעשות את הבחירה בכל רגע באמצעות הבחירה בחיבור בעשירייה, ושבעצם אין אף עבודה אחרת חוץ מזו בגדול. והשאלה כזו, בשבועיים האלה, התחילו להתגלות אצלנו בעשירייה תופעות כאלו שכל אחד מתחיל לדאוג לכולם, לוותר לאחרים, איזו תוספת של חום ביחסים בינינו בעשירייה. זה סימן טוב או סימן למשהו אחר ואיך לעבוד עם זה?
כנראה שזה עובד במשהו, אני שמח לשמוע. אני שמח לשמוע שזה כך. עד כמה שיהיה חום ביניכם, כוח חיובי, אתם תראו שהוא ימשוך אליכם עוד אנשים. ממש כך. אני מאוד שמח, אני רוצה לראות את החדר שלכם ממש מלא בחברים. נקווה לטוב.
שאלה: מה אנו מצפים שיהיה היחס של האנשים לישראל לפני ואחרי ההפצה? האם גם היהודי והאנטישמי אמורים להיות מחוברים בשמיכה של אהבה ביניהם?
"ישראל" זה נקרא קבוצה קטנה שלקחה על עצמה את שיטת התיקון לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנה בבבל. מאז הקבוצה הזאת ניסתה להגיע לחיבור, חלקית הצליחה בזה וחלקית לא. היום היא נמצאת במצב שהיא כבר מתחילה להכין את עצמה לגמר התיקון, לשלב האחרון של התהליך. ואז מתקשרים אליה כל מיני אנשים אחרים, שבינתיים, בתוך שלושת אלפים וחמש מאות השנה האלו התעוררה בהם גם אותה נקודה כמו שהתעוררה בישראל בבבל. כי בכל זאת האור עובד, האור פועל, ואז עוד ועוד שכבות מהנשמה הכללית הן גם מתעוררות לתיקון. וזה היה במשך כל שלושת אלפים וחמש מאות השנים האלה, אבל במיוחד זה עכשיו.
אין בזה שום דבר מיוחד, זה לא פלא, כי בכל הכלים השבורים שנמצאים בעולמנו כאן יש ניצוץ מהשבירה, רק השאלה עד כמה הניצוץ הזה חזק לעומת הכבדות של הכלי, האגו שלו. אז ככל שנתקדם יותר, ככל שנתחיל לעורר את האור העליון יותר, גם עלינו וגם על אומות העולם וגם דרכנו לאומות העולם, אנחנו נראה עד כמה הכלים מסך כל האנושות הם יתעוררו ועד כמה הם ירצו גם תיקונים. והם יהיו אנשים שלגמרי לא היו שייכים קודם, לא לקבוצת ישראל ולא לכלום, עד שאנחנו על ידי ההפצה שלנו נעורר גם את עשרת השבטים, וכך כל אחד ואחד.
עד שיגיעו כולם, בסופו של דבר, כמו שכתוב, "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם", "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". זאת אומרת, צריכה להיות מערכת אחת, אותו כלי של אדם הראשון. לכן אנחנו צריכים לדאוג לתיקון שלנו, וקצת מזה להפצה. אבל העיקר זה לממש בינינו את החיבור הנכון, ודרך החיבור הנכון הזה לדעת איך אנחנו מעבירים את האור העליון לכל האנושות. בזה בעצם ההפצה האמיתית שלנו.
שאלה: השאלה שלנו מתייחסת להתרשמות שהספר הותיר לגבי יישום התפקיד של עם ישראל. לגבי המשימה שעלינו לעשות, סיכום של הספר, האם יש צורה שבה עלינו לעשות זאת כעשירייה, ממרכז העשירייה? איך יהיה נכון לעשות זאת כדי שזה באמת יחבר אותנו, ויהיה לנו מזה גם כוח להפיץ?
אם אתם יכולים לכתוב סיכום על הספר, ממש על כל חלק וחלק, יש שם תשעה חלקים כמדומני, ביחד כולם בקבוצה זה עדיף, אבל תשתדלו להיות יחד ותשתדלו כולם. אז זה יהיה באמת טוב.
שאלה: האם אנחנו יכולים לגדל את הנקודה שבלב בקרב אנשים שלא לומדים קבלה בזה שאנחנו מוליכים אותם יד ביד בדרגות של דומם, צומח, חי, אדם, עד לרוחניות?
אני לא חושב שכדאי לנו ממש לעסוק בזה. רק קצת להסביר להם את העניין, וגם בצורה כזאת שזה לא דוחה אותם. זאת אומרת, לא לחשוב שאנחנו צריכים להיות צודקים, לא לחשוב שאנחנו צריכים להיות גדולים. אלא ההיפך, אם אתה רוצה להסביר משהו לילד, אתה צריך לרדת לדרגה שלו וממש באותו שכל, באותו רגש, באותן המילים להסביר לו את זה בצורה כזאת שיבין ויסכים. ואם הוא לא מסכים אתה מיד מראש מזהה את זה ומפסיק. רק בצורה כזאת.
שאלה: אמרת שכשאנחנו מספיקים להתחבר לפני שהייסורים דוחפים אותנו אנחנו הופכים לראש, ואם אנחנו לא מספיקים אנחנו נשארים גוף של הפרצוף הכללי. איך אפשר לדעת אם אנחנו מספיקים או לא? איפה נקודת ההערכה הזאת?
"ראש" נקרא אם אנחנו נמשכים לבד, מעוררים את עצמנו לבד, ויש לנו לזה מספיק סיבות. זה שאנחנו לא נמצאים באהבה הדדית, בחיבור הדדי, זו כבר סיבה שאנחנו יכולים להתקדם ולכן כך אנחנו צריכים לראות את המצב שלנו. המצב לא טוב, זה שאנחנו מבינים קצת, זה שרוצים קצת, זה בסדר, אבל זה סך הכול סימנים שאנחנו עדיין לא מתוקנים ויש לנו מה לעשות, לאתר את המצבים הללו ולעבוד עליהם.
שאלה: כסיכום של הספר, איך לחייב את הלב ואת השכל כשנשמעות המילים "ישראל" ו"עם ישראל" לראות ולהרגיש שזה אתה ולא מישהו מבחוץ.
זאת הבעיה, אני מבין אותך. אז אל תקרא לזה, "ישראל" ו"אומות העולם" ו"גוי" ו"יהודי", אל תקרא לזה כך, כי זה מעורר בך את הרגשות הפנימיים שלך. איך לעשות? יותר ויותר להיות דבוק למערכת, כמה שאפשר יותר ויותר להסביר איפה נמצאים כולם. להתנתק מההסבר הגשמי להסבר הרוחני, ששם הכול לפי הנטייה ולא לפי ההרגשה הבהמית איך שזה כתוב בפספורט שלך.
אין כאן מה לעשות, העיקר פשוט לתאר נכון את המערכת. להתעלות למעלה מהעולם הזה, מהגשמיות, מבהמיות הזאת, שאין ישראל, אין אומות העולם אלא לפי הכוונה. ומה שיש לנו בעולם הזה, שמעוררים אותנו בצורה כזאת, זה כדי שאנחנו נתחיל להתעורר, אבל התיקון הוא למעלה מזה.
לפי מה שאני הרגשתי מרב"ש וכנראה שכך זה היה גם אצל בעל הסולם, לא היה אצלו שום הבדל בין האנשים שבעולם הזה, לא היה שום הבדל, ממש. הייתי מתפלא אפילו עד כמה התייחס בצורה שווה לכל מיני אנשים. לאשכנזים, לספרדים, לתימנים, למרוקאים, כל מיני כאלה, שאז בארץ היה פילוג גדול בין אלה לאלה. אני הרגשתי שזה ישנו כי הייתי חדש בארץ, אבל בו לא הרגשתי כלום. בין התלמידים היו מכל הכיוונים, הצבעים והעדות והכול, שום דבר. זה פלא עד כמה היה שווה ממש לכולם.
"והגם שסכנה זו ידוע לכל כמונו, אולם ידיעה זו, כפי הנראה, עוד לא נתפתחה בכל הצבור, בכל צרכה כמות שהיא. כי לולי הרגישו בה, היו צריכים מזמן להתנער מאבק המפלגתיות, באותו השיעור שמפריעה לליכוד שורותנו. ואם אינו כן, אין זה אלא משום שהרגשה זו עוד איננה לנחלת רבים. - ולכן קבלנו עלינו את הוצאות העתון הזה, כדי לעמוד על המשמר, ולהתריע על הצרה, ולהבינה להצבור, - עד שישתתקו כל הגורמים מביאי הפירוד, ונוכל לקבל פני אויבנו בשורות מלוכדות, ליתן לו תגובה המתאימה בעוד מועד.
ועוד: אנו מובטחים, שעוד לא אלמן ישראל, ויש עוד בינינו חקרי לב, המוכשרים להמציא לנו איזו תכנית מוצלחת, שתאחה כל הקרעים שבהאומה; ומפי הנסיון למדנו, שדוקא אנשים האלו יושבים להם בקרן זויות ושומעים אין להם. - לזאת מוכנים אנו ליתן מקום בעתון הזה לכל אחד, שנושא בחובו איזה פתרון בטוח לאיחוד האומה, לפרסם אותה ולהשמיעה ברבים.
ונוסף על כל הנזכר, כוונתנו בהוצאת עתון הזה, להגין על תרבות העתיקה שלנו, בת התפתחות של המשך אלפים שנה, שמלפני חורבן ארצנו. ולגלותה ולנקותה מתחת הערמות, שנצטברו עליה בהמשך שנות גלותנו בין האומות, - כדי שיוכר בהם אופים היהודי הטהור, כמו שהיו באותו הזמן. ומזה יצמח לנו תועלת הכי חשובה. כי נוכל למצוא דרך, איך לקשר את ההוי הגלותי שלנו עם התקופה המזהירה ההיא, - ונפטור מלרעות עצמנו בכרמים זרים."
(המערכת)
שאלה: למה הייתה התנגדות כל כך גדולה לעיתון הזה? בסך הכול הוא היה מחבר את כולם, למה הייתה התנגדות?
לפי הרוח שהיתה אז, אתה מכיר קצת את המצב, למי היה מפרגן העיתון הזה? לסוציאליסטים, מפא"יניקים, קומוניסטים, דמוקרטים, למי? אני זוכר שהיו כל כך הרבה מפלגות שהיום כבר לא קיימות. היום אנחנו רואים שגם מפלגת העבודה היא כבר מר"צ, ומר"צ היא כבר אפס, וכך כולם יורדים מהבמה.
תלמיד: אדרבה, אז למה הייתה התנגדות? למעשה היתה צריכה להיות אהדה לעיתון הזה, כי העיתון הזה היה בעד כולם, הוא היה בעד חיבור.
מי בעד חיבור? אם אנחנו יכולים להיות יחד חזקים כדי להרביץ למישהו, אז ודאי שאני בעד חיבור.
תלמיד: גם זה חיבור, אפילו אם הוא חיבור לרעה. אני פשוט לא מבין, קראתי לא פעם את המאמר ולא מצאתי סיבה לשנאה כזו אליו, שסגרו אותו תוך מהדורה אחת שהוצאה.
מי הלשין על העיתון? כנראה אלו שבמיוחד היו מאוד מאוד מתנגדים לחיבור.
תלמיד: אנשים הבינו בכלל מה זה חיבור?
הם הבינו שזה מסכן את המעמד שלהם.
תלמיד: במה המאמר סיכן מישהו בכלל? מה הייתה הסכנה לאיזושהי מפלגה?
לא למפלגות. היו אנשים שהיו מאורגנים בארץ ישראל בארגונים אחרים. חסידים, מתנגדים, כאלו וכאלו למיניהם, כמו שעכשיו אתה רואה, והם היו מתנגדים לדבר כזה.
תלמיד: מי למעשה גרם לסגירת העיתון, לאי יכולת להוציא אותו יותר?
חוגים דתיים. כל היתר באמת כמו שאתה אומר, ואתה אומר בצדק, לא הרגישו בזה שום סכנה. הם גם כך נכנסים בכאלו מלחמות וכאלו דברים, אז מה שידברו ידברו, זה לא משנה. הוא מדבר בעד החיבור, שיהיה בעד החיבור.
תלמיד: הדתיים היו נגד העיתון בגלל שהם שנאו את בעל הסולם או בגלל הדעות שהוא הביע?
זה אותו דבר. מה זאת אומרת, לשנוא בן אדם או לשנוא את הדעות שלו? שונאים בגלל הדעות.
תלמיד: נכון, אבל אני חושב שגם לבעל הסולם היה עבר עוד מלפני שהוא עלה לארץ, עוד כשהוא היה דיין בפולניה כבר היה רב.
מרגע שהתחיל ללמוד חכמת הקבלה, התקלקל.
תלמיד: בעיתון הזה יש משהו שמצהיר על חכמת הקבלה בפומבי?
לא, אבל זה היה ידוע, ידעו על זה. וחוץ מזה, הוא מדבר על החיבור. איפה ראית בזרמים דתיים, במפלגות דתיות שהן מדברות על החיבור?
תלמיד: במפלגות יש חיבור ביניהם נגד מפלגה אחרת.
נגד משהו זה תמיד, זה בכל מקום. אבל לא חיבור בעצמו, "לשם שמים" מה שנקרא.
תלמיד: כן. זו קצת בעיה.
יש לי בעיה איתך. תחשוב יותר, דבר עם החברים ובדיבור איתם אתה תראה איך אפשר להבין את הדברים האלה. אני לא נגד ולא בעד, חיבור או פירוד, רק עד כמה שזה מועיל להתקדמות. אם אתה מוחק עכשיו את כל ההבדלים בין המפלגות הדתיות אתה גם הורס אותן, גם זה לא טוב. זאת אומרת, זה גם צעדים לא [נכונים]. אלא הבורא מסדר הכול, אנחנו רק צריכים לראות איך הכול יתקדם לנכון, לכוח עליון אחד.
שאלה: אחרי שקראנו גם את הספר הזה כל כך לעומק ודיברנו וביררנו וגם אחרי המאמר שקראנו עכשיו איך יכול להיות שדווקא האורתודוקסים הדתיים התנגדו?
אני לא מדבר עליהם ולא רוצה לדבר. על גופים כאלה אני לא מדבר מפני שאין לנו שום יחס אליהם. יש להם תורה משלהם ואני מכבד אותה, ולכן אנחנו כאן לא מדברים על זה.
אם יש איזו מפלגה או תנועה עם האידיאולוגיה שלה, זו האידיאולוגיה שלה, אני לא נכנס לזה. אנחנו מדברים על קבוצות אנשים שנקראים אצלנו מפלגות, שאין להם שום אידיאולוגיה. אין כלום, רק לתפוס את השלטון ולהיות המנהל ולחלק את הכספים ולהגיד לכל אחד מה לעשות. זו המגמה של כל המפלגות האלה.
מה שאין כן למפלגות הדתיות יש אידיאולוגיה ואני מכבד אותן. הם לא רוצים שילכו לצבא מפני ששם מתקלקלים. זה נכון שמתקלקלים, אי אפשר להגיד שלא. אני בעצמי הייתי בצבא ארבע שנים ואני יודע מה זה. זה דבר אחד.
דבר שני, יש להם אורח חיים אחר, הייתי שם בעצמי כמעט עשרים שנה, יותר מזה אפילו. ולא באיזשהו מקום אלא באזור החרדי ברחובות ואחר כך באזור החרדי ברבי עקיבא בבני ברק, הייתי חי איתם והכול. יש להם רוח, ערך חיים, יש להם הכול, וזר לא יכול להיכנס לזה. וזה נכון שהם שומרים על זה. עד שאין לך דבר יותר טוב, יותר קרוב לבורא, יותר קרוב לגמר התיקון, יותר להעלות את האדם, עד שאין לך ביד משהו שאתה יכול להגיש לאנושות אז אין לך פתחון פה להגיד שאתה הולך אליהם. ואל תפתח את הביקורת, מה אתה מבין בזה?
אתה לא מבין לא באידיאולוגיה שלהם, לא בתורה ולא בכלום, והם מבינים. ולכן אנחנו לא נוגעים בהם. זה חלק מהיהדות, מעם ישראל שיצטרף לגמר התיקון מתי שהבורא ירצה בכך. ולכן אנחנו חס ושלום לא נגד. צריכים להיתקן קודם כל החילונים ואחר כך יהיה אפשר לדבר על הדתיים, אחרת למה אתה מתקן את הדתיים? לאיזו חברה אתה רוצה שהם יכנסו? למה שיש לך עם החילונים? במה החילונים יכולים להתגאות? גם כך החילונים מקלקלים את החברה הדתית. אני רואה עד כמה שהם לאט לאט יורדים ומתקרבים לחילונים וזה לא טוב. אין מה ללמוד אצל החילונים. במה אתה יכול להתגאות? בכל מיני תנועות צבעוניות? במה? בוודאי שכולם מקלקלים, כולם יוצאי המשבר הכללי, חטא עץ הדעת, אבל בכל זאת יש הבדל.
תלמיד: מכיוון שפתחת עכשיו את הנושא של דתיים בצבא וכל זה, ברצוני לגלות משהו קטן. הבן שלי הוא חייל בשריון ויש שם מחלקה של בוגרי ישיבות, גם הסדר וגם בוגרי ישיבות חרדים ולומר על הצבא שהוא מקלקל זה ההפך הגמור היום. היום הצבא מאוד תומך בבוגרי ישיבות ואחר כך מחזיר אותם לישיבות, וזוהי למשל דוגמה שהצבא לא מקלקל.
בנוסף יש לי שאלה בנושא החיבור, אני רוצה להרגיש את החיבור אני רק לא יודע איך להרגיש אותו. האם תוכל לנסח יותר במדויק איך להרגיש את החיבור בין החברים?
בכל הכוח בהתקשרות אליהם כמה שיותר. להתקשר. כמה פעמים ביום אתה מדבר עם העשירייה שלך?
תלמיד: עם כולם ביחד?
לא עם כולם, מתקשר עם זה או עם זה, ופעם ביום עם כולם יחד.
תלמיד: קודם כל יש לנו שלושה זומים ביום. בנוסף לזה אני מאוד משתדל במהלך כל היום שלי ליצור טלפונים, שיחות, להיפגש אפילו עם חברים. שיחה אחת ביום לפחות זה מרגיש חובה היום.
אתה מרגיש שאתה מתפעל מהם, איך שהם נמשכים לחיבור?
תלמיד: באמת כן.
אז בסדר. תמשיכו. זה הכול. ומה שאנחנו דיברנו, לא דיברנו על הצבא, דיברנו על החברה, אבל גם בצבא, זה תלוי. יש ויש.
(סוף השיעור)