שיעור בוקר 10.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 448, דף תמ"ח, "עשר הספירות של עולם הנקודים", הסתכלות פנימית.

אותיות י"ח – י"ט

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', דף תמ"ח, עמוד 448, "עשר הספירות של עולם הנקודים", "הסתכלות פנימית", אות י"ח, בטור א'.

הוא דיבר קצת על הקטנות של עולם הנקודים, שיצאו לנו כתר, אבא ואימא וזו"ן, כולם בקטנות, בגלגלתא עיניים, שכל אח"פ דעליון נמצא בתוך גלגלתא עיניים דתחתון. ועכשיו הוא מדבר על הגדלות.

אות י"ח

"והנה אחר שנעשה הזווג דע"ב ס"ג הנ"ל, יוצא מזה ב' פעולות אחת בפנימיות א"ק, דהיינו בהזו"ן הפנימים שמטבור ולמטה שלו. ואחת בחצוניות א"ק, דהיינו בהג"ר של הנקודים המלבישו מחוצה לו מטבור ולמטה. כי בחיצוניות א"ק, מוריד הכתר דנקודים את הנה"י שלו, ומלביש אותם למוחין בחכמה ובינה דנקודים. שפירושו הוא, שמוריד את הה"ת מנקבי העינים שלו, המבדלת בינו לבין החו"ב דנקודים, שהוציאה אותם לבחי' גוף, ועתה הוריד את הה"ת למקומה האמיתי לפה דנקודים, בסוד קמץ אשר מתחת להאותיות יה"ו, (כנ"ל באות י"ב כאן. ע"ש). וחזרו היה"ו שהיו בבחינת חג"ת ונעשו לבחינת חב"ד. דהיינו לבחינת ג"ר וראש. אבל זה מספיק רק לבחינת החו"ב דנקודים עצמם, אבל לז"ת דנקודים אין שום הארה נמשכת עוד, מטעם שאין בחו"ב אלו מבחינת ה"ת ולא כלום, וע"כ אין להם יחס אל הזו"ן הכלולים מה"ת. כמ"ש שם באות י"ב, ואות ט', כאן.

ופעולה השניה נמשכה מהזווג דע"ב וס"ג הנ"ל, אל זו"ן הפנימים דא"ק שממטה לטבורו. כי אור זה ירד ובקע לאותה הפרסא שבפנימיות דא"ק, המבדלת את הזו"ן הפנימים ומוציאה אותם מחוץ לאצילות הס"ג, ועתה נתבטל זה, וחזר ונתפשט אור הס"ג אל הזו"ן הפנימים, כמו שהיה מטרם צמצום נה"י, דהיינו עד סיום רגלין דא"ק. כי אז, גם הבינה וז"א ומלכות שיצאו לחוץ מנה"י דא"ק, ונעשה לג' העולמות בריאה יצירה עשיה. חזרו עתה לבחינת אצילות, דהיינו לנה"י דא"ק כבתחילה. ובזה תבין דברי הרב הנ"ל שאומר שהפרסא הוא תיקון לצורך הבריאה, כנ"ל באות י"ד. כי ע"י התיקון של עליה וירידה אשר בהפרסא, הוחזרה הבריאה יצירה עשיה לנה"י דא"ק, ושבה לבחינת אצילות."

מה קורה כאן? יש לנו איזה גבול שעד אליו האור העליון פועל ולמטה מזה לא, כי למטה מזה יש כבר רצון לקבל (ראו שרטוט מס' 1). למעלה נמצא איזה פרצוף שבו כתר, חכמה ובינה, ולמטה מזה האח"פ שלו. מגיע האור מלמעלה, אור הגדלות, ומשפיע על האח"פ. איך הוא משפיע? הוא נותן לגלגלתא ועיניים כוח, והם מעלים את האח"פ שלהם. ואז האח"פ עולה למעלה, ונעשה למעלה פרצוף, גם גלגלתא עיניים וגם אח"פ, עשר ספירות. ואז האח"פ יכול לקבל את האור העליון, לעבוד יחד, וזה נקרא "גדלות". והמצב הקודם זה "קטנות".

שאלה: מה בתוך הכתוב מתייחס למה שתיארת עכשיו?

שהאח"פ מקבל כלים והוא עולה מהמקום שנקרא "בי"ע". כך זה נקרא, זה עוד מצמצום ב', שהתחלק המקום לעולם האצילות שנקרא "אצלו", שכאן יכולים להיות אורות, ולמקום בי"ע שלשם לא יכולים להגיע אורות, למטה מפרסא. לא יכולים לבוא אורות למטה מפרסא, לכן אם אתה רוצה לקבל אורות לתקן את עצמך, אתה חייב את כל מה שיש לך למטה מפרסא, כל הכלים האלו, אתה צריך להעלות אותם למעלה מפרסא. זה נקרא "אח"פ דעליה".

שרטוט מס' 1

שאלה: הוא אומר שיש פה שתי פעולות. איזו פעולה זאת, הראשונה, זה בפנימיות א"ק? תקרא שוב.

אות י"ח

"והנה אחר שנעשה הזווג דע"ב ס"ג הנ"ל, יוצא מזה ב' פעולות אחת בפנימיות א"ק, דהיינו בהזו"ן הפנימים שמטבור ולמטה שלו." זאת אומרת דא"ק. לפעמים הוא אומר על ס"ג שזה גם א"ק. "ואחת בחצוניות א"ק, דהיינו בהג"ר של הנקודים המלבישו מחוצה לו מטבור ולמטה." ג"ר דנקודים שמלבישים על הפרצוף גלגלתא או על נקודות דס"ג שזה אותו דבר, שמלבישים מטבור עד הפרסא. "כי בחיצוניות א"ק, מוריד הכתר דנקודים את הנה"י שלו, ומלביש אותם למוחין בחכמה ובינה דנקודים. שפירושו הוא, שמוריד את הה"ת מנקבי העינים שלו, המבדלת בינו לבין החו"ב דנקודים, שהוציאה אותם לבחי' גוף, ועתה הוריד את הה"ת למקומה האמיתי לפה דנקודים, בסוד קמץ אשר מתחת להאותיות יה"ו, (כנ"ל באות י"ב כאן. ע"ש). וחזרו היה"ו שהיו בבחינת חג"ת ונעשו לבחינת חב"ד. דהיינו לבחינת ג"ר וראש. אבל זה מספיק רק לבחינת החו"ב דנקודים עצמם," לחבר את אבא ואימא דנקודים לכתר. "אבל לז"ת דנקודים אין שום הארה נמשכת עוד, מטעם שאין בחו"ב אלו מבחינת ה"ת ולא כלום, וע"כ אין להם יחס אל הזו"ן הכלולים מה"ת."

יש לך כתר, אבא ואימא וזו"ן, זה פרצוף של עולם הנקודים. בקטנות יש לך קטנות בכתר, קטנות באבא ואימא וקטנות בזו"ן עד הפרסא. אחר כך בא אור מלמעלה ונותן לך גדלות, נותן לך גדלות לכתר. כשכתר נכנס לגדלות הוא נעשה גדול לא בגלגלתא עיניים שלו, גלגלתא עיניים בקטנות ובגדלות הם אותו דבר, אלא אח"פ דכתר מתחילים להיות גדולים. מתוך זה שאח"פ דכתר גדולים הם משפיעים על האבא ואימא, והם מחברים לעצמם את האבא ואימא. אז אבא ואימא נעשים גדולים אבל על חשבון אח"פ דכתר. הם יחד עם אח"פ דכתר נעשים עשר ספירות. אח"פ דכתר עם גלגלתא עיניים דאבא ואימא בעולם הנקודים נעשים עשר ספירות.

יש לנו גלגלתא עיניים דכתר, ואח"פ דכתר (ראו שרטוט מס' 2). על אח"פ דכתר מלבישים גלגלתא עיניים דאבא ואימא. ואחר כך אח"פ דאבא ואימא, שעליהם מלבישים גלגלתא עיניים דזו"ן ואח"פ דזו"ן. מתחת לגלגלתא עיניים דזו"ן זו הפרסא, מתחת לאח"פ דזו"ן זה הסיום.

שאלה: התיאור הזה שהאח"פ דזו"ן עלו לאצילות נשמע כמו גמר תיקון.

בסדר, נדבר על גמר תיקון. בינתיים אנחנו רואים שמעל אח"פ דזו"ן זו הפרסא. אנחנו מדברים עכשיו על התהליך, איך לאט לאט זה קורה. יש לנו כאן טבור, פרסא וסיום.

שאלה: הוא מתאר פה את הה' תתאה שיורדת מנקבי עיניים לפה.

כן. ההגבלה שהייתה, שמלכות הייתה בנקבי עיניים, שהגבילה את הכלים להשתמש בהם רק בגלגלתא ועיניים, רק בכתר, חכמה וחצי בינה, בכלים דהשפעה בלבד, עכשיו ההגבלה הזאת יורדת מחצי בינה מטה, ואפשר להשתמש גם בחצי התחתון של הבינה, זעיר אנפין ומלכות. הם קיבלו מלמעלה אור והוא קידש את הכלים.

שאלה: וזו הפעולה של להעלות את הגלגלתאות?

שום דבר לא להעלות. לא להעלות כלום. קיבלו וזהו. תלמדו את זה במנות קטנות.

שרטוט מס' 2

שאלה: מה זה אח"פ דעלייה?

כלים דקבלה שהם נקראים ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות אי אפשר היה להשתמש בהם, כי זה כלים דקבלה, אני מקבל בהם, אני מרגיש תענוג מלקבל, אז בכלים האלו אסור לקבל כי אין לי מסך. מגיע אור מלמעלה, אני מקבל כוח המסך, אז אני יכול להשתמש בכלים האלה. אז אני מעלה את האח"פ. אני לא יכול להשתמש בהם במקום שאני נמצא, עוד נלמד מה זה מקום, אלא אני צריך להעלות אותם למעלה מפרסא ואז אני יכול להשתמש בהם.

תלמיד: אז הפרצוף החדש שעולה הוא בתוך גלגלתא עיניים?

לא, הוא לא נמצא בתוך גלגלתא עיניים, הוא מצטרף לגלגלתא עיניים, לעשר ספירות. יש גלגלתא עיניים ויש אח"פ שהצטרפו לגלגלתא עיניים.

תלמיד: יש גבול בין גלגלתא עיניים ואח"פ.

כן.

תלמיד: והאח"פ?

עולה. אז עכשיו הם יחד, עשר ספירות. אין גבול ביניהם.

שאלה: אבל איך הוא עולה?

על ידי המאור המחזיר למוטב, זה נקרא אור מקיף.

שאלה: שאלה עקרונית. כשאנחנו מדברים על כלים דקבלה, אנחנו מדברים על הכלים האמיתיים או על כלים של בינה, של ס"ג שהתרשמו מנה"י דא"ק?

עוד נצטרך לברר. כלים אמיתיים זה רק בגמר התיקון, אם אתה רוצה לדבר באופן גלובלי.

שאלה: מאיפה פתאום יש כוח להשתמש באח"פים?

מגיע המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: זה כאילו נגד כל החוקים שהיו עד עכשיו.

למה?

תלמיד: היה צמצום ב'.

היה צמצום ב', אבל בגלגלתא השתמשו ברצון לקבל על מנת להשפיע. אחר כך לא היה כוח, הזדככות המסך, לא היה כוח להשתמש ברצון לקבל בעל מנת להשפיע, רק לא רצו להשתמש בו. מתוך שלא רוצים להשתמש בו מחזיקים את עצמם, יכולים להעלות חיסרון, החיסרון הזה עולה מד'/ג' מגלגלתא, והם כן רוצים להשתמש בכלים שלהם בעל מנת להשפיע. ואז יכולים לקבל מלמעלה מאור המחזיר למוטב. הכלים האלה שהיו כבר חלשים לא יכלו לקבל על מנת להשפיע, עכשיו הם חוזרים למצב יותר טוב, יכולים לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אז הד'/ג' בהתחלה לא רצו לקבל על מנת להשפיע, הם רצו להיות רק בחסד.

מתי, דגלגלתא? כי לא היה להם מסך. אבל תביא להם מסך, הם יוכלו לקבל על מנת להשפיע. הם רוצים להשפיע רק אין להם כוח.

תלמיד: וזה שהס"ג ירד אליהם, הנקודות ירדו והתכללו זה נותן להם כוח?

זה נותן תוספת כוח.

תלמיד: ועכשיו הם מרגישים שהם כן יכולים.

כן, זה כל העניין של ירידת הס"ג למטה, שהוא מוסיף להם כוח השפעה.

קריין: אות י"ט.

1. אות י"ט

"ומתוך שהג"ר דנקודים מלבישים על הנה"י דא"ק, נעשה גם כאן זווג של נה"י דא"ק עם החו"ב דנקודים, כנ"ל בע"ב וס"ג. והשפיע להם אור המלאפום, שה"ס ו' ונקודה, שפירושו בחינת ה"ת המאירה תוך האותיות דיה"ו, וה"ת נק' נקודה, ובחינת הפה דנקודים ה"ס ו' ובאה הנקודה בתוך הו', ונתכללה בהו' של החו"ב. והבן זה היטב. כי מטרם שקבלו סוד המלאפום מנה"י דא"ק, לא יכלו להשפיע לז"ת כלום, משום שלא היו כלולים מה"ת כנ"ל באות ט' עש"ה. כי הה"ת נשארה בנקבי העינים שה"ס נה"י דכתר הנקודים, ויה"ו, שפירושו חסרון דה"ת ירדה לחו"ב, שהם אח"פ דכתר. אבל עתה שקבל הו' של היה"ו את ה"ת, שה"ס הנקודה שבתוך המלאפום, מן היסוד דא"ק, וחכמה בינה נתכללו מן ה"ת, חזרו חו"ב ונזדווגו עליה, דהיינו שהמשיכו אור העליון על המסך הזה הכלול מה"ת, והמשיכו קומת כתר, ואור הזה חזר ונשפע גם מלמעלה למטה להז"ת לבחינת גוף, כמ"ש במקומו. בחלק ז'.

וזו היא הפסיעה הד' שעשתה הה"ת, דהיינו שבאה בתוך האותיות דיה"ו, שהם חו"ב דנקודים, בסוד הנקודה שבתוך הו' כנ"ל, שמכאן היא יכולה להתפשט להגוף דנקודים, הנק' ז"ס תחתונות דנקודים. כנ"ל. והבן והתעמק בענין הד' פסיעות הללו, שעשתה הה"ת מעת התחברותה בה' ראשונה, בתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, עד שבאה בתוך האותיות, שהם הכלים דחו"ב דנקודים, שמשם יכלה לבא למקומה, דהיינו בז"ת דנקודים. כי פסיעה א' עשתה, מנה"י דא"ק אל נקבי עינים, בסוד חולם, ובפסיעה זו יש ג' מדרגות: הא' בנקבי העינים דראש הס"ג. הב' בנקבי העינים של ישסו"ת, שהוא במקום הטבור. הג' בנקבי העינים דכתר דנקודים. ובכל אלו היתה בסוד חולם שממעל לאותיות יה"ו, דהיינו בסוד ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. ובבחינה זו היו היה"ו שהם האח"פ, נקיים לגמרי מה"ת, כנ"ל אות יוד." לכן זה מעל האותיות. "ופסיעה הב' עשתה מנקבי העינים דכתר נקודים אל פה דנקודים, בסוד קמץ שמתחת האותיות דיה"ו, שעי"ז חזרו חו"ב לבחינת ראש, כי יצאו היה"ו שהיו בבחינת חג"ת, ובאו לבחינת חב"ד של ראש. ועדיין הם נקיים מה"ת, שהרי נמצאת למטה מהם בסוד קמץ.

ופסיעה הג' עשתה ע"י הזווג של יסוד דא"ק, שאז באה לקבלה בתוך הכלים דחו"ב, דהיינו בתוך האותיות יה"ו, אשר אז ע"י זווג דאו"א היא יורדת למקומה, לזו"ן דנקודים, וזו היא פסיעה הד'. ותדע, שפסיעה זו מכונה, פסיעה לבר. שפירושו, כי יצאה כאן לבר מאצילות, כי הכלים דז"ס תחתונות, שה"ת נתפשטה בהם, האירו מתחלה לבר מאצילות, בכח הארת יסוד דא"ק שהשיב הבי"ע לאצילות, כנ"ל. אמנם הז"ת לא יכלו להתקיים כן, והבי"ע שלהם חזרו ויצאו ונפרדו מאצילות, שזה מכונה שביה"כ. כמ"ש במקומו. ולכן מכונה פסיעה זו האחרונה בשם פסיעה לבר. והבן. ולעיל באות י' ביארנו ב' פסיעות בבחינת החולם עצמו, כי יש בחינת חולם שאין בו תיקון של הפרסא, דהיינו שיוכל להתפשט מתחת האותיות, שהיא הה"ת שבנקבי עינים דישסו"ת. ויש בחינת חולם שיש בו ענין העליה וירידה, שהיא הה"ת שבנקבי עינים דכתר דנקודים, וחשבנו אותם לב' פסיעות, ולפי"ז יהיה כאן ה' פסיעות דהיינו ד' פסיעות עד ביאתה תוך הכלים דחו"ב. ופסיעה אחת לבר. ע"ד הנ"ל."

נתחיל לקרוא מדף תס"ח, "לוח שאלות לענינים", ממש אחד, אחד.

קריין: דף תתס"ח, עמ' 468, "לוח השאלות לעניינים" שאלה ל"א.

"לא) במה נשתנה עליות האורות לראש הס"ג, מבכל הפרצופים."

קריין: תשובה נמצאת בדף ת"ע, עמ' 470. תשובה ל"א.

"לא) הרשימות דס"ג נתחברו עם הרשימות דמ"ה וב"ן הפנימים," היינו, דא"ק, "וזה גרם צמצום חדש בנקודה דבחי"ב (או"פ שצ"ט ד"ה צמצום)", צמצום ב'. זה השינוי שבאורות שעלו מלמטה מטבור לראש דס"ג.

קריין: שאלה ל"ב.

"לב) כמה אורות עלו מן למטה מטבור למ"ן."

קריין: תשובה ל"ב.

"לב) ב' מיני אורות: ט"ת דס"ג, וזו"ן דא"ק הפנימי. (דף ת' ד"ה וזה)" זה נקרא ריבוי הרשימות, ריבוי האורות. זאת אומרת שהיה ב'/א' מצומצם מס"ג, וד'/ג' מנה"י דא"ק.

קריין: שאלה ל"ג.

"לג) מהו האור חדש שיצא ע"י צמצום נה"י, ועליתם למעלה."

קריין: תשובה ל"ג.

"לג) ע"י צמצום נה"י, עלו המסך עם הרשימות הכלולות בו," הרבה רשימות, שניים, "אל הראש של הס"ג, לנקבי עינים שהם בחי"א, ונמשכה קומה דבחי"א, הנקראת מ"ה וב"ן. וכשהוכרה העביות דגוף שבהמסך, ירד משם למקומו בגוף, שהוא הטבור. והוא בחינת הקטנות דנקודים. (או"פ דף ת"ב ד"ה אור חדש)."

אחרי שנעשה זיווג בנקבי עיניים דראש דס"ג, הם התחילו להתפשט ואז הם הרגישו שהם באו מלמטה והתפשטו למטה, זאת אומרת עד סיום רגלין.

קריין: שאלה ל"ד.

"לד) האור שיצא מנקבי העינים, הוא עצמות או תוספות."

קריין: תשובה ל"ד.

"לד) הוא עצמות האור דנקודים, כי הבא בתחלת אצילות הוא עצמות. (שם)."

האור הראשון שבא ובונה את הפרצוף, הוא נקרא עצמות.

קריין: שאלה ל"ה.

"לה) מהי הקומה שיצאה מנקבי העינים."

קריין: תשובה ל"ה.

"לה) עיקר הקומה הוא בחי"א, שהיא קומת ז"א. אבל יש שם גם בחינת זכר, שיש לו קומה דבחי"ב," דהתלבשות, "מבחינת התלבשות הנשארת מבחינה אחרונה. (או"פ דף ת"ה ד"ה והקומה)." ב/א'. על זה יוצא לנו פרצוף הנקודים.

קריין: שאלה ל"ו.

"לו) כמה מיני זווגים היה לצורך הנקודים."

קריין: תשובה ל"ו.

"לו) ב' מיני זווגים: זווג הא' היה ע"י עלית המסך והרשימות אל הראש דס"ג לנקבי העינים, שמשם יצא בחינת הקטנות דנקודים. וזווג הב' היה ע"י הזווג דע"ב וס"ג, ובקיעת הפרסא, שע"י זה חזרו אח"פ לבחינת ראש, שמכאן יצא הגדלות דנקודים. (או"פ דף ת"ו ד"ה והנה)."

זאת אומרת שתי רשימות, מב'/א' מצומצם יוצא קטנות דעולם הנקודים, ואחר כך מד'/ג' יוצא גדלות דעולם הנקודים.

(סוף השיעור)