שיעור בוקר 02.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא - אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 69.
אנחנו כבר נמצאים בשלבים מתקדמים לקראת גילוי הבורא בהסתרה, זאת אומרת לפי השתוות הצורה, במידה שאנחנו מסכימים ורוצים לגלות אותו מצב שבו הוא נמצא. נקווה שכבר בזמן הקרוב זה יתגלה לנו.
אולי נקרא, כי הקטעים כאן הם כל כך אקטואליים שאין מה לדבר במקומם.
קריין: אמונה למעלה מהדעת, קטע מספר 69.
"כתוב "אכן אתה אל מסתתר". זאת אומרת, שהקב"ה מוסתר מאתנו, וניתן לנו את מצות האמונה, להאמין בה', שהוא מנהיג את העולם בהשגחה של טוב ומטיב.
והגם כשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה, הוא מלא חסרונות, כלומר שאין "הטוב ומטיב" מגולה בעולם, הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שהשגחתו יתברך הוא בבחינת טוב ומטיב. ואף על פי שאינו נראה לעיניו, הוא צריך לומר "עינים להם, ולא יראו"."
(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה" 1990)
הבורא באמת ממלא את כל המציאות ו"אין עוד מלבדו", והכול תלוי רק באדם, עד כמה הוא מתקרב בתכונותיו לתכונות הבורא. לכן על אף שהבורא מסתתר, אנחנו צריכים להתקרב אליו לפי איך שאנחנו מבינים ש"זה הוא", עד שמתוך החושך, מתוך ההסתרה, נצייר, נתאר את דמות הבורא בצורה הנכונה. הכול תלוי בתיקונים הפנימיים שלנו, והתיקונים האלה נקראים "כוח האמונה". על אף שהוא נסתר, אנחנו מציירים בכוח האמונה שלנו את הדמות שלו כביכול שהוא מגולה.
שאלה: אם הבורא בהסתרה, איך אתה יודע שאתה עובד במקום נכון?
אנחנו לא רוצים שהוא יתגלה, כי זה נגד הבריאה, נגד תהליך התיקון, אלא אנחנו רוצים להתייחס להסתרה שלו כאל הזדמנות לתקן את עצמנו להיות בהשפעה. ובמידה שאני בונה בתוכי את דמות הבורא, בצורה כזאת אני רואה אותו, ולאותה הדמות אני מתחבר. אני לא מבקש מהבורא שיתגלה, ההיפך, שיישאר בהסתרה ואני אתקרב אליו כשהוא נסתר.
שאלה: הבורא נסתר ואתה אומר שאני מתקרב אליו מתוך ההסתרה וגם שאני מצייר את הדמות שלו על ידי כוח האמונה למעלה מהדעת.
כן.
תלמיד: אז אני מצייר את דמות הבורא על ידי אמונה למעלה מהדעת?
איך התקשרת לאמא כשהיית ילד קטן? לא הכרת אותה, הכרת את הצורה שבה היא התגלתה לך בחושים שלך. גם כאן, אתה צריך להשתדל לגלות את הבורא לפי החושים שלך, לפי המחשבה שלך, ולדעת שהוא נשאר אל מסתתר.
ניתן לנו לגלות אותו רק לפי ההתאמה שלנו אליו. ככל שנהיה בטוב ומטיב, לפי ההבנה, לפי ההכרה, לפי מה שאנחנו לומדים ושומעים מהבורא, ככל שנתאר את עצמנו, כל אחד מאיתנו גם כטוב ומטיב, וכלפי החברים נשתדל לעשות זאת בכך שכל אחד מאיתנו ישתדל לעזור לחבר להגיע לדבקות בבורא ככל האפשר, כך כולנו נתעורר ונגלה.
אבל בהתחלה כמו שכתוב, "עינים להם, ולא יראו". אז איך לראות אותו? רק על ידי זה שאנחנו עוזרים אחד לאחר להתקרב לבורא. אנחנו נותנים דוגמה זה לזה מה נראה לנו שזו צורת הבורא, דמות הבורא.
תלמיד: נניח שאני עוזר לחבר, עוזר לעשירייה, איך בתוך הפעולה הזאת יש את דמות הבורא שנבנית?
כשאתה תתנהג כך, אז אתה תראה שבכל אחד ואחד בפנים יש את דמות הבורא הנכונה.
שאלה: כתוב שאדם מתחיל להסתכל על הבריאה. האם מדובר שכאשר הנקודה שבלב מתעוררת באדם, האדם מתחיל לדבר לבורא או אפילו לפני כן?
לא, לפני כן אנחנו לא יודעים כי אין לנו התעוררות, אבל ברגע שאדם מתעורר לחפש את הבורא, למצוא, להתקרב, זה נקרא שהבורא מעורר לו את הנקודה שבלב ורוצה שאדם יתקרב אליו.
שאלה: כשילד מרגיש את אמא שלו זה לא ממש קורה בהכרה שלו אלא זה קורה כך מצד הטבע, ואילו אנחנו צריכים לבנות מסך בעשירייה כדי להרגיש בצורה מודעת את הבורא ואת היחסים בינינו. מהו המסך הזה בעשירייה?
אנחנו רוצים לבנות את הקשר בינינו כך שהיחסים בינינו יהיו דומים ליחסים של אדם לבורא. הבורא לא קיים, אלא אנחנו בחיבור שלנו בונים את דמותו, וכך אנחנו מתקרבים אליו. אנחנו מציירים את דמות הבורא שכביכול קיים בצורה מסוימת ומשתדלים כולנו להתחבר אליו, וכך לאט לאט מתקרבים.
שאלה: אמרת קודם שבעבודה שלנו אנחנו לא משתוקקים לגלות את הבורא. האם זה שאנחנו יכולים לעבוד מבלי לגלות אותו הופך להיות השכר שלנו?
השכר שלנו הוא להידמות לבורא, להיות משפיעים, קרובים, מחוברים בכוח שלו. זה השכר.
שאלה: איפה הבורא מסתתר?
הבורא מסתתר בין החברים. כשאנחנו לא יכולים לראות את החברים ככוח אחד, שם נעלם הבורא.
שאלה: במה בדיוק יש גילוי הבורא אם אתה רוצה להישאר בהסתרה?
אני רוצה להישאר בהסתרה דווקא כדי להיות יותר קרוב לבורא, זה כל העניין. אני לא רוצה לגלות אותו, אני רוצה לשמור על ההסתרה שלו, גם על ההסתרה של כל החברים, אני רוצה לגלות את הבורא ואת החברים בצורה של השפעה מצידי, שאני נותן לו, מתקרב אליו כדי לספק אותו, ולא שאני רוצה לקבל בזה משהו.
שאלה: בכל זאת עדיין קשה להבין, אתה אומר שהבורא איננו קיים ואנחנו יוצרים אותו בקשרים. אז למי אנחנו בדיוק פונים, מה אנחנו מייצבים על ידי התפילה?
אתם מייצבים דמות, צורה שתיקרא בורא, לכן זה נקרא "בוא וראה", "בורא". בצורה כזאת תגלו אותו. במידה שתרצו שהדמות הזאת תהיה לפניכם, באותה מידה זה יתרחש. לכן אומר הבורא "אתם עשיתם אותי", אתם יצרתם, עשיתם אותי.
שאלה: אז כלפי מה אנחנו בדיוק מתפללים, אנחנו בונים את עצמנו בזה, מי עונה לנו על התפילה שלנו?
אנחנו מתפללים שנדע ליצור בתוכנו את צורת הבורא.
שאלה: אמרת שלגלות את הבורא זה לפי המצב שאני נמצא בו, אבל אנחנו כל הזמן נמצאים בכל מיני מצבים, אז כל פעם מגלים בורא חדש?
אם כל פעם משתנים בך הרצונות, המחשבות למיניהן, ובהתאם לזה אתה רוצה להיות כל הזמן מכוון לבניית דמות הבורא לפניך, אז יוצא שכל פעם אתה נמצא בשינויים, שינויים פנימיים, חיצוניים, יותר או פחות.
שאלה: עכשיו בשיעור בוקר אני מרגיש את החברים מאוד קרובים אליי, האם זה אומר שאני מרגיש את הבורא קרוב אלי?
לא.
שאלה: מה זה אומר?
זה לא אומר כלום, הכול תלוי איך אתה מתאר לעצמך.
שאלה: איך אני יכול לגלות את הבורא אם אני שואף לזה אבל לא רוצה לגלות אותו?
זה נקרא גילוי בהסתרה, שאתה מגלה איזו צורה שעוזרת לך לבנות בך כזה מצב שאתה מתקרב ומתקשר לצורת הבורא שאתה מצייר. ואתה לא רוצה לגלות אותו, אלא להיות מקושר אליו כדי להשפיע לו. אנחנו עוד נגיע לזה, יש כאן כמה תנאים שקשה לנו לבטא אותם אפילו.
שאלה: אמרת שגם במערכת יחסים עם החברים אנחנו צריכים להיות בהסתרה, אז איך מעשית ביחסים שלנו עם החברים עלינו להיות איתם בהסתרה?
נקרא הלאה את הפסוקים ואתם תראו איך רב"ש במיוחד עם בעל הסולם מתארים לנו את המצבים, זה יהיה יותר טוב ממה שאנחנו נתחיל להתפלפל.
קריין: קטע מספר 70.
"כשאדם מתחיל לקבל על עצמו עול מלכות שמים, באות לו תיכף מחשבות זרות, ומרחיקות את האדם מעבודת ה'. ועד כמה שהאדם מתגבר על המחשבות, המחשבות האלו של פירוד מנקרות את מוחו וליבו של אדם. והאדם חושב "הגם שעתה אין בידי להתגבר על המחשבות זרות, אבל אני מחכה להזדמנות, שיהיה בידי יותר חשיבות בתו"מ, אז יהיה לי כח להתגבר". ובינתים האדם עוזב את המערכה.
ובענין אמונה אמר אאמו"ר זצ"ל, שהיא בחינה למטה בחשיבות אצל האדם. כי האדם רוצה הכל להבין ולדעת. ולכן בזמן שהאדם מקבל על עצמו בחינה אמונה, שהיא נגד הדעת, כלומר, שאין הדעת משיגה את זה, הגוף לא רוצה לקבל על עצמו עבודה כזו. ובפרט שזהו לא סתם עבודה, אלא שהאדם על בסיס שלמעלה מהשכל, הוא צריך לעבוד בבחינת "בכל לבבך ובכל נפשך", כמאמר חז"ל "אפילו כשהוא נוטל את נפשך"."
(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה" 1990)
להשתדל בכל מצב להיות דבוק בבורא אפילו שמבלבל אותך ואפילו שרוצה להוציא אותך מכל העבודה.
שאלה: לפי הקטע שקראנו, לא לרצות לגלות את הבורא זה לעבוד באמונה למעלה מהדעת?
לא, זה רק חלק מהעניין. כשאנחנו רוצים להתקשר לבורא, אנחנו לא מתקרבים לגלות אותו, אלא אנחנו רוצים להיות באותה תכונה כמוהו - השפעה, אהבה, חיבור, ואז מתוך התכונות האלה שאנחנו נרכוש, נתפלל אליו, נבקש ונרכוש אותן, ואז מתוך זה אנחנו נבין אותו, נרגיש אותו ונתקרב אליו לפי השתוות הצורה.
שאלה: האם אנחנו צריכים לבנות דמות משותפת של הבורא, האם זה משהו שאנחנו מבררים ביחד?
כן, אנחנו צריכים לבנות דמות משותפת. כשאנחנו מתחברים, אנחנו יותר קרובים לאותה דמות שהבורא מתגלה.
שאלה: כיצד עלינו לכייל את המחשבות והרצונות שלנו בעבודה כדי לגלות את הבורא?
אנחנו צריכים לגלות ככל האפשר את תכונות השפעה, את תכונות החיבור, את תכונות הבורא, שהפוך מאיתנו, ואז בצורה כזאת אם כולנו נגלה אותם עוד ועוד, בהתאם לזה נתקרב אליו ונתחיל לקבל ממנו השפעה, כוח מיוחד כזה שהוא יקרב אותנו, וכך אנחנו נתקן את עצמנו. זה קורה מהר, רק שצריכים לשכנע את עצמנו להתנהג כך.
שאלה: לאחר שאנחנו בונים את צורת הבורא איך הרשימות משפיעות על התיקון שלנו?
אנחנו נפעלים לפי הרשימות, מתחילת הבריאה ועד שבירת הכלי של אדם הראשון, כל המצבים נשברו וקיימים בנו בצורת השבירה. וכשאנחנו היום מתעוררים מהמצבים השבורים שלנו אנחנו מעוררים את אותם הכוחות שפעלו לפני השבירה ואותם אנחנו רוצים לתקן כדי שהם יחברו אותנו.
שאלה: כתוב "הוא צריך לעבוד בבחינת "בכל לבבך ובכל נפשך", כמאמר חז"ל "אפילו כשהוא נוטל את נפשך". האם נוטלים את נפשך כשאין לך מגע עם ההשפעה?
כן.
תלמיד: אם כך על בסיס מה האדם עובד?
על בסיס הקשר עם החברים.
שאלה: נניח ואנחנו לא רוצים לגלות את הבורא אבל נרצה לרכוש את תכונת השפעה והאהבה דרך החברים, זה יכול לקרות?
לא, לא יכול להיות דבר כזה שאתם תרצו להתרחק מהבורא ותרצו להתקרב לרכוש את תכונת ההשפעה ואהבה, כיוון שתכונת ההשפעה והאהבה זה הבורא.
תלמיד: כנראה לא ביטאתי את עצמי נכון. כפי שאמרתי אנחנו לא רוצים לגלות אותו, אבל אם הוא כבר נגלה, אם אתה מתחיל להרגיש אותו, מה עושים?
אז אנחנו כבר נדבר, אין מה לדאוג, אנחנו נקיף אותו, נידבק בו ונתקיים. אתם תראו איך זה יקרה, ההרגשה הזו בפני עצמה היא זאת שתוביל אתכם קדימה.
שאלה: אמרת שאנחנו לא צריכים לרצות לגלות הבורא וזה נחמד שהוא נסתר, אבל גם אמרת שאנחנו צריכים להתפלל לגלות את צורת הבורא בינינו. מה ההבדל בין גילוי הבורא לבין הכרת צורת הבורא ומה המטרה שלנו אז בעבודה הזאת?
אני לא רואה בינתיים במילים האלה שום הבדל, הכרת צורת הבורא וגילוי הבורא זה בעצם אותו דבר. יכול להיות שיש כוונה נוספת בזה.
שאלה: רב"ש כותב, שכאשר האדם מתחיל לקבל על עצמו עול מלכות שמים מגיעים אליו מחשבות זרות, מה זה אומר שאנחנו מבצעים את העבודה בה אנחנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמיים?
אנחנו רוצים להתקיים בכוח ההשפעה, ובתוך כוח ההשפעה אנחנו רוצים לראות ולהרגיש את כל העולם, את הכוח העליון, את הקבוצה, את כולם גם את עצמי. אנחנו רוצים שהכוחות הפועלים בנו יהפכו לכוח השפעה ויחד עם זאת אנחנו מתחילים להרגיש את העולם ההפוך, כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי".
ואז יוצא שהעולם העליון, הבורא, הקבוצה מופיעים בצורה אחרת ואנחנו כבר רואים אותם לא בעיניים האגואיסטיות שלנו, אלא אנחנו רואים את הכול אחרת, הפוך, זה נקרא "עולם הפוך ראיתי".
שאלה: וזה קורה דווקא במאמץ שלנו לאיחוד?
כן, במידת המאמץ שלנו לחיבור והתרחקות מהאגואיזם שלנו - בזה שנחליף כל מיני תכונות אגואיסטיות שלנו בתכונות אלטרואיסטיות.
שאלה: אנחנו היום מתחילים שלב מאוד מעניין, מאוד אינטנסיבי של הכנס. יהיו לנו שלושה ימים הזדמנות שנימצא במאמץ הזה. איך אנחנו יכולים למקד את המאמץ ועל מה לתת את הדגש, את תשומת הלב, איך לכוון את עצמנו ולהחזיק אותנו בזה?
העיקר זה קשר נוסף עם החברים. העיקר להוסיף בקשר עם החברים.
תלמיד: מה זה בדיוק להוסיף בקשר עם החברים? אני אהיה איתם שלושה ימים, אני אראה אותם, אני אעביר איתם אירועים. אבל מה זה אומר קשר נוסף?
מה שאתה רוצה להרגיש גם הם מרגישים. שאתה תרצה להרגיש גם מה שהם מרגישים, זה הכול. מה שהם מרגישים בתוכם, יכול להיות שזה המחשבות הנסתרות שלהם, אבל אתה רוצה להימצא בזה, אתה רוצה בזה לעזור להם, לקדם אותם.
תלמיד: ואת המחשבות והרצונות שלי אני לא לוקח בחשבון?
אתה - זה מה שאתה רוצה, שאלו יהיו המחשבות והרצונות שלך.
תלמיד: ואני צריך כלפי כל חבר וחבר להרגיש בצורה כזאת?
לפחות בתוך העשירייה שלך. אבל כעיקרון היינו רוצים שזה יהיה בכל הכנס. הרי מהו ההבדל בין כנס למצב רגיל? הכנס זה עשירייה - כשמתאספים כמה אלפי אנשים וכולם מנסים להרגיש את עצמם כעשירייה אחת.
תלמיד: אבל אצלנו יהיו עשיריות מעורבות.
אבל תעשו כך. זה מה שתעשו.
אנחנו שולחים ד"ש לקבוצת ג'ורג'יה בורז'ומי. אנחנו בטוחים שהם יתחברו שם יפה וטוב, וגם יעזרו לנו להיות יחד איתם. איזה אולם יפה יש להם, נעים מאוד לראות.
שאלה: מה זה רשימו, זה מה שאנחנו תופסים מהשבירה בינינו או כל מה שנקרא "העולם הזה"?
לא. העולם הזה זה לא רשימו. רשימו זה מה שמתגלה לנו שנשאר מהשבירה. מהמצב שהיה מחובר, מתוקן על מנת להשפיע, והפך להיות לעל מנת לקבל, נשבר. המצבים האלו שמתעוררים בנו - נקראים רשימות מהשבירה, ואנחנו צריכים לתקן אותם, למיין אותם, לסדר אותם, ובצורה כזאת הם מיתקנים. בעיקר זה נעשה על ידי התפילה. אנחנו לא יודעים איך בדיוק לסדר את הדברים, אלא הדרגה היותר עליונה, הבורא - דרגה יותר עליונה מאיתנו אנחנו קוראים לה "בורא" - היא מסדרת ומתקנת אותם, ואז אנחנו בהתאם לזה מקבלים מצב חדש.
שאלה: הדמות שאנחנו מייצרים - של הבורא, זו הרגשה של היחסים שלנו עם החברים. האם הדמות והצורה הזאת מקבלת יותר עומק ובהירות?
כן.
תלמיד: הדמות שאנחנו מייצרים בינינו יש לה איזה קשר להתקדמות הרוחנית שלנו?
כן. זו שאלה מאוד יפה ונכונה. מה שאנחנו מרגישים כקשר בינינו, מקולקל יותר, מקולקל פחות, זה תיאור הבורא בתכונות שלנו שעדיין מקולקלות. ולכן ככל שאנחנו מתעוררים, אנחנו בזה מתקנים את הדמות הזאת. לכן כתוב "אתם עשיתם אותי". אנחנו בונים את הבורא מתוך השבירה שלו בנו וכך מתקדמים.
הבורא מצדו עוזר לנו בזה שכל פעם מעורר בנו יותר ויותר את הדמויות השבורות שלו. זה נקרא אל מסתתר. על ידי המאמצים שלנו בינינו שרוצים להתקשר למרות שאנחנו דוחים זה את זה והאגו שלנו שולט בינינו, אבל אנחנו בכל זאת רוצים להיות מקושרים בינינו קצת יותר קרוב וטוב ממה שקורה לנו. אז יוצא שכל פעם אנחנו מתקנים, מתקנים, מתקנים את היחסים בינינו, שזה נקרא דמות הבורא, מתקנים אותו בינינו. זה נקרא אל מסתתר. ביחסים האגואיסטים בינינו הבורא מסתתר. וכשאנחנו הולכים נגד צורת האגו בינינו, כך אנחנו מגיעים למצב שהוא מתגלה.
שאלה: מה זאת אומר לגלות את הבורא, האם ניתן לשייך את גילוי הבורא לבחינת הבינה?
כן. אבל אתה לא יודע מה זה בחינת הבינה. הגילוי מתחיל מגילוי תכונת הבינה. אתה צודק.
שאלה: איך ניתן לעבוד בכל הלב והנפש?
צריכים לנסות את זה בין החברים. ככל שאני יכול להתקרב לחברים ולהיות איתם יחד בחיבוק, בקשר, בתמיכה, בעזרה הדדית, מתוך זה אני מתחיל להבין מה נקרא איחוד. במידה שאנחנו מתאחדים, אנחנו מתחילים להבין מהי התכללות. ובמידה שאנחנו מתאחדים ונכללים זה בזה, אנחנו מתחילים להרגיש תכונה של מדרגה יותר עליונה מאתנו, קומה שנייה, ואז אנחנו מתחילים להבין מהי עליה רוחנית.
מכל התרגילים האלה אנחנו כבר מתחילים לייצב לעצמנו תרגילים, איזה מאמצים עלינו לעשות כדי לעלות יותר ויותר, לטפס בסולם, וכך משתתפים עם הבורא בגילוי המדרגות. בכל פעם במדרגה יותר עליונה אנחנו מגלים אותו בצורה יותר גדולה, יותר קרובה.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לסכם בינינו ולבקש בזמן התקפה. מה צריכה להיות ההסכמה הזאת בינינו כלפי ההתקפה?
ההסכמה, הסיכום בינינו צריך להיות בזה שאנחנו כל הזמן חושבים רק על זה. וגם הרב"ש המליץ לנו, שצריכה להיות התקפה. במה היא צריכה לבוא לידי ביטוי? בזה שאנחנו לא עוזבים לרגע את התנועה שלנו כלפי החיבור. שאנחנו חושבים כל הזמן איך יותר ויותר להיות מקושרים בינינו, גברים עם גברים, נשים עם נשים.
תלמיד: וההסכמה הזאת בינינו צריכה להיות כברית פנימית?
כן, בוודאי. מה שאני אומר עכשיו אני חושב שכולם מקבלים ככלל, כחוק כללי של הכנס. שאנחנו מרגע זה והלאה חושבים אך ורק על איך להיות יותר ויותר מקושרים בינינו, מחוברים, דבוקים כך שכל אחד יוכל להשפיע באופן חיובי על כולם.
שאלה: יש בי סירוב פנימי לרעיון הזה שאנחנו בונים את הבורא מאין, מכלום. אני מרגיש את הרצון שלו, אני מרגיש שהוא רוצה להתגלות ואני רוצה להתחבר לרצון הזה שלו. האם אני טועה?
אני לא יודע במה אתה טועה, אבל אנחנו צריכים להרכיב את דמות הבורא מתוך הנטיות שלנו. כמו ילדים שבונים בית מקוביות או בנות שמשחקות בבובות, כך אנחנו רוצים לבנות את הבורא, ביחסים הפנימיים בינינו. איך אנחנו יכולים לתאר אותם? תתארו את כוח האהבה שנמצא בינינו, שורה בינינו, מחבר בינינו ונמצא כל הזמן בינינו. זה הבורא.
תלמיד: לי נראה שיש את הרצון שלו, הרצון שלו שממלא את העולם ולזה אני רוצה להתחבר.
בסדר. אבל איך תגלה את הרצון שלו? כשיהיה לך אותו רצון כמו שיש לו ואז תמצא אותו, אחרת הוא נעלם.
שאלה: האם נכון להגיע לכנס עם כוונה שהחברות שלי יגיעו ללשמה ולא אני?
גם זה טוב וגם זה נכון. לקונגרס כדאי להגיע אפילו כשאין שום רצון, אלא אם יש הזדמנות אני מגיע. למה? כי אני לא רוצה לפספס, אולי בכל זאת יהיה לי רצון להתחבר, יהיה לי רצון לגלות את הבורא, תהיה לבורא הזדמנות לפנות אליי ולמשוך אותי מהעולם הזה לעולם יותר עליון, אז אני נותן לו את ההזדמנות הזאת.
שאלה: כשאני מנסה להשפיע לחברות שלי ועוברת בי מחשבה זרה, האם זה הבורא שמאיר לי ככה לצורך תיקון?
זה לא חשוב.
שאלה:. בציטוט 70 כתוב "ובפרט שזהו לא סתם עבודה, אלא שהאדם על בסיס שלמעלה מהשכל, הוא צריך לעבוד בבחינת "בכל לבבך ובכל נפשך", כמאמר חז"ל "אפילו כשהוא נוטל את נפשך"." מה זה אומר אפילו כשהוא נוטל את נפשך?
אפילו שלא נשאר לך כלום מהעבודה שלך, מהחיים שלך, מהיגיעה שלך, אתה בכל זאת רוצה לעשות משהו בשבילו.
שאלה: "עולם הפוך ראיתי", מה בדיוק קורה עם ההיפוך, מה מתהפך?
מתהפך הרצון לקבל לרצון להשפיע.
תלמיד: האם המאמצים לחיבור הם שמביאים את האדם לראות עולם הפוך?
כן ודאי, רק זה.
שאלה: לגבי ישיבה בצורה אקראית, בכנס הקודם אמרו לנו להתנתק לגמרי מהעשיריות הקבועות, אפילו לא להיות בקשר בפלאפון בהודעות. מה ההמלצות שלך לכנס הזה?
מה אתם רוצים להמליץ לעצמכם? מדובר כלפיכם, אתם משתתפים בזה. מה אתם חושבים שהכי טוב בשבילכם?
אולי אנחנו נעשה משאל? האם כדאי לנו בזמן הכנס להישאר אך ורק בעשיריות שלנו, ללא שום קשר לעשיריות אחרות. האם כדאי לנו לצאת מהעשיריות שלנו וגם להתחבר לעשיריות אחרות, מסוימות? האם כדאי לנו לעזוב את העשיריות שלנו ולהתערבב עם עשיריות אחרות לפי שפות. יש לכם כבר איזה ניסיון בזה, אז תגידו לי אתם מה אתם מעדיפים. מה אתם חושבים שיכול להיות יותר טוב, למה בעצם אני מצפה מזה? שאני אפגש עם אנשים שנראים לי ברגע הראשון כמו מכוכב אחר, רחוק והפוך. ואחרי זמן קצר אני אראה אותם כנמצאים בלב שלי, זה מה שאני רוצה לגלות. אז איך אנחנו נעשה את זה?
תלמיד: אני חושב שהשאלה לפחות בעשירייה שלנו, הייתה הפוכה. במהלך הכנס נהיה בעשיריות מעורבות. האם כדאי שאני גם אשמור על הקשר עם העשירייה המקורית שלנו?
אני לא אענה לכם על שום שאלה מסוג זה כי את זה אתם צריכים להחליט ואתם צריכים לבנות את עצמכם. לכן תחשבו.
שאלה: אני חושב שבזמן השיעור, אם אנחנו נהיה באיזו עשירייה חדשה, באותו רגע כל המיקוד שלי צריך להיות מכוון לעבודה הזאת ואני לא צריך להסיט את תשומת ליבי לשום דבר אחר, בשיעור הבא זה יהיה משהו אחר.
וזה יהיה יותר טוב?
תלמיד: אני חושב שזה יהיה יותר חזק, תהיה התגברות חדשה, התרשמות חדשה, ובהתאם לזה גם השיעורים יעברו יותר חזק באותו רגע בעבודה הזאת. אבל מכאן יש שאלה, למה אנחנו רוצים להגיע, לאיזו יציאה מעצמי אני רוצה להגיע בעבודה הזאת?
בעבודה הזאת אנחנו רוצים להגיע לחיבור מקסימאלי. החיבור יכול להגיע מתוך זה שאנחנו נרגיש עד כמה אנחנו עדיין לא מחוברים, עד כמה אנחנו עדיין צריכים להשקיע כוחות בהתקרבות.
תלמיד: ואז עם חברים חדשים בעשירייה כבר תהיה כזאת הרגשה שאנחנו עדיין לא מחוברים ומכירים מספיק.
וזה טוב.
תלמיד: נראה לי שאנחנו צריכים להתמקד, הכלי הוא אחד, הבורא מחכה שאנחנו נתחבר, פשוט שכל החברים יפתחו את הלב, פשוט שכולנו נתחבר ביחד.
בסדר גמור. טוב, תודה לך.
תלמיד: אולי זה רעיון טוב אם אנחנו נתחיל את הכנס בעשיריות שלנו עד שנרגיש בנוח, וככל שהכנס יתקדם, אנחנו יכולים להתחיל לערבב את העשיריות ולקראת סוף הכנס לחזור לעשיריות הקבועות שלנו כדי לחלוק ולהשוות זה עם זה מהניסיון, מהחוויה שעברנו.
טוב, גם רעיון.
תלמיד: הייתי רוצה פשוט להביא דוגמה ב-2014 היה לנו כנס באודסה הגיע חבר שלא הבין רוסית ואני קינאתי בו איך הוא מנסה להגיע ללב של כל חבר בלי להבין את השפה שלו. ואני חושב שיש יתרון גדול מאוד בזה שאנחנו מתכללים בצורה כזאת אחד בחברו ואחר כך נביא את זה לעשיריות שלנו והרי הצעד הבא הוא חיבור בין העשיריות ואני רוצה להביע תקווה שאנחנו באמת נצליח בזה.
תודה לך, אנחנו נצליח בזה.
קריין: מס' 71.
"סיבת האמונה, כי אין תענוג יותר גדול מלזכות לגילוי אלוקות ולהשראת השכינה." זה התענוג הכי גדול.
"וכדי שהאדם יקבל את כל זה מטעם להשפיע, יש תיקון של הסתרה, שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג. וזה נקרא על מנת שלא לקבל פרס."
צריכים לעשות איזה סימן, שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג וזה נקרא על מנת שלא לקבל פרס.
"וכשיש לו הכלי הזה, תיכף נפתחות לו עיניו לקבל פני ה'. ובשעה שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג, תיכף נופל לבחינת הסתרה.
וזה נבחן לבחינת מיתה, היינו היה מקודם דבוק בהחיים, ולזה זכה רק בסגולת אמונה. לכן כשמתוקן מעכשיו ומתחיל עוד הפעם לעבוד בבחינת אמונה, אזי הוא מקבל בחזרה את נשמת חיים שלו. ואז הוא אומר, "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה".
וזהו דווקא כשקיבל עליו בחזרה את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת. היינו בזמן שהיה לו ההסתרה, אזי הוא אומר, "רבה אמונתך". כל כך גדולה האמונה, שעל ידה מקבל בחזרה את הנשמה."
(הרב"ש. 224. "סיבת האמונה")
יש כאן דברים עמוקים ואנחנו עוד מעט נרגיש אותם, עוד נחזור לזה.
שאלה: כשאנחנו בונים את הבורא יחד, מחשבות זרות מכחישות שהבורא הוא טוב ומיטיב. מה עלינו לעשות כדי לחזק את האמונה שלנו?
אם אנחנו מתחברים בינינו ורוצים לבנות בינינו דמות הבורא, כמו ילדים שבונים בית בארגז חול, אז אנחנו מחזקים זה את זה ויותר קל לנו להיות דבוקים למטרה. ואנחנו מרגישים שבכל תנועה שלנו שאנחנו בונים, כמו שאנחנו בונים מחול, אנחנו בזה מראים זה לזה עד כמה אנחנו מתקרבים לאותו בניין, לאותה דמות שאנחנו בונים. לכן אנחנו צריכים להשתדל כולנו יחד להשתתף באותה המערכה וזה יקרה מהר.
למרות שהכול נסתר, אם אנחנו מתחילים לבנות את זה בינינו בעשירייה, אנחנו מהר מאוד מגלים שבצורה כזאת אנחנו כן בונים את הבורא בינינו. כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי".
שאלה: כתוב שדרך האמונה אנחנו מקבלים את הנשמה. מה זה אומר?
אמונה זה כוח השפעה. אנחנו רוצים להשיג בכוח ההשפעה את העלייה של כל אחד מעל האגו שלו ואז אותו כוח השפעה יורגש בנו כקבלת כוח חדש.
שאלה: ישנם מצבים בעשירייה שפתאום יש מין הרגשה של שמחה יוצאת דופן שלא קשורה לאף אחד ספציפית. האם זה רגע בו מתחיל להתרקם משהו מדמות הבורא?
כן, ודאי שהבורא נמצא בזה, אחרת לא היינו מרגישים את השמחה ואת ההתפעלות.
תלמיד: אז כל פעם מבנייה של עוד מצב כזה ועוד מצב כזה, אנחנו מגדילים את דמות הבורא בינינו וכך זה הולך ומתעצם ונהיה עמוק יותר?
כן, בדיוק.
שאלה: אם האדם עובד את ה' באמונה ואומר שכדאי להיות עובד ה', אז הוא למעשה נופל לרצון לקבל לעצמו במקום להמשיך לעבוד שלא על מנת לקבל פרס?
למה?
תלמיד: כי אז הוא אומר, כדאי לי להיות עובד ה' אז למה להתאמץ יותר מדי?
אם הוא רוצה להגיע להשפעה, הוא רוצה להגיע לדבקות, אז בשבילו העבודה הזאת היא עבודה רצויה.
שאלה: איך אפשר לתאר מצב שאני מבקש שהאחרים יגיעו לשמה ואני לא?
בזה שאתה לא רוצה להיות המקבל אלא אתה רוצה להיות המשפיע ולכן אתה כך אומר. אבל לא לרצות כלום אתה לא יכול – אתה יכול או לקבל או להשפיע.
תלמיד: אני מאוד רוצה את המצב של לשמה, אני רוצה להבין אותו, אני רוצה שיהיה לי גם את התענוג הזה.
תבקש את הגילוי שלו כדי ללמוד אותו ולהתכלל בו.
שאלה: גילוי הרע זה גם גילוי הבורא?
כן. ודאי.
תלמיד: אז איך אפשר להפוך את גילוי הרע לגילוי הטוב?
כמה שאתה יכול, כי הרע הזה מתראה רק כלפיך.
תלמיד: זאת אומרת, שכל מה שהחברים מגלים רע זה רק בעיני?
כן.
תלמיד: בשבילם זה לא רע?
בדיוק.
שאלה: אמרת שאם נתחבר בינינו בעשירייה אז נחזק זה את זה ואז נהיה דבוקים במטרה. אם היינו מחוברים בינינו כבר מזמן היינו עושים את זה, אבל אנחנו עדיין לא מחוברים בעשיריות. ככל ששאלתי, העשיריות מעדיפות להיות בכנס בעשיריות הקבועות שלהן, כי אחרת יש אי סדר.
אתם בכנס לא מחוברים בעשיריות הקבועות שלכם?
תלמיד: לא, על זה אני מדבר.
איך אתם מחוברים? הרי אתם חייבים להיות בעשירייה, אחרת איך נעשה צעד לקראת גילוי הבורא?
תלמיד: בוודאי, אבל אם נהיה חזקים בעשיריות שלנו, אז נחזק זה את זה ונהיה דבוקים במטרה ובכוח של העשירייה ונהיה מחוברים לשאר העשיריות. בעשיריות האקראיות יש קצת בלגן וחוסר ביטחון לעומת העשירייה הקבועה בה אנחנו כבר עושים עבודה של חיבור.
אז מה אתם רוצים ממני?
תלמיד: אנחנו רוצים להמשיך בעשיריות הקבועות שלנו.
בסדר גמור, אני אבוא עם מטפחת ואקנח לכם את האף.
תלמיד: אמרת שאתה רוצה לעשות סקר.
אני לא רוצה שום סקר. אתם צריכים את זה, לא אני רוצה.
תלמיד: אז איך נגיע להחלטה?
אתם רוצים להגיע להחלטה. בבקשה, תעשו.
תלמיד: איך? מה אתה מציע לעשות?
אני לא מציע שום דבר. הזמן של ההצעות, הדרישות וההכוונות שלי אזל.
תלמיד: אתה מציע שנעשה את הסקר בינינו?
אלא מה? אתם רוצים להיכנס לשמה, לעל מנת להשפיע, לדרגת הזדהות לפחות ראשונה עם הבורא ואתם לא עושים את הצעד הזה לבד.
תלמיד: אני שואל על העבודה הפיזית, מה אנחנו צריכים לעשות באמת?
פיזית. זה מתחיל מהתארגנות פיזית.
תלמיד: אז אתה מציע, שלא נציע?
אני לא מציע שום דבר. אני מציע שאתם תהיו בעלי הבתים על המצב שלכם. אתם תקבעו את המצב.
תלמיד: צריך לעשות סקר בינינו? איך אתה רוצה שנחליט?
אני לא רוצה שום דבר שאתם תחליטו.
תלמיד: אז מה לעשות?
אתם תחליטו. אתם תרצו. אתם תעשו. ולא שאני נמצא בזה.
תלמיד: נראה מה נעשה בינינו. אחרי השיעור אנחנו נדבר עם ההנהלה ונראה מה נעשה.
אתם היום רוצים לדבר עם ההנהלה, מה יהיה מחר בכנס?
תלמיד: אנחנו מדברים על זה כבר הרבה זמן, פשוט עוד לא הגיעו להחלטה.
כי אתם סומכים עלי ואני לא מוכן לעשות שום דבר. אמרתי לכם הרבה פעמים, אם אתם לא בונים, אתם לא מקבלים גילוי הבורא. אין איפה שהבורא יתגלה.
תלמיד: בעשיריות חושבים שאם אנחנו נתחבר בינינו אז יש סיכוי יותר טוב להתחבר בינינו ובין כל שאר העשיריות.
אני לא יודע מה אתה אומר. אבל אם יש לכם דרך, ותוכנית וכוח לבצע, אז בבקשה.
שאלה: אני משתדל להתקרב לחבר בזה שאני רוצה להרגיש את ההשתוקקות שלו להשפעה. ואני מנסה לעזור לו פנימית להתקדם בצורה הזאת. אבל אני לא יכול להיפטר מהמחשבה שאני באותו רגע מערב את עצמי. מה אני אמור להרגיש בקשר עם החבר?
תדבר אתו.
שאלה: אני חושב שלהכליל את כולם בזה שלא רוצים להיות בעשיריות מעורבות זה לא נכון. אני חושב שכל הכנסים שלנו, ההיי לייט של הכנסים הווירטואליים היה מפגש בין עשיריות מעורבבות. ואחרי זה עברנו לכנסים פיזיים והיינו מעורבבים, זה דווקא עשה את הדבר האמיתי, שלוקחים את כל החיבור מהעשירייה ומתכללים בכל הכלי. אז זו ההרגשה שלי.
בסדר.
שאלה: מהי אותה הרגשה של הכוח החדש שאנחנו מקבלים כאדם בודד, ואיך זה מורגש כשמקבלים את זה כעשירייה?
זה כוח אחר לגמרי. זה ההבדל בין רוחני לגשמי.
שאלה: אני מקבל הרגשה של סבל גדול ברצון לקבל שלי. האם אני צריך לעשות בדיוק את ההפך ממה שהרצונות שלי רוצים באותו רגע כדי להגיע למצב הנכון?
לא. יכול להיות שאם אתה מרגיש סבל ברצון לקבל זה דווקא סימן טוב. שאתה הולך נגד הרצון הזה. לא מספיקה ההרגשה. הרגשה נעימה או לא נעימה זה עוד לא מראה לך איפה אתה נמצא.
שאלה: מהי נשימה של חיים? איך אנחנו יכולים לקבל חזרה אותה רוח החיים בעבודה שלנו?
זה שאני נכלל מהחברים ואני רוצה לקבל מהם כוח לחיבור בינינו ולחיבור עם הבורא. הכוח הזה נקרא "נשמת החיים".
שאלה: בקשר לדינמיקה בכנס. האם זו יכולה להיות הזדמנות לכולם להיות בוגרים ולצאת מהאני לקראת ההשפעה?
כן. בדיוק. זו ההזדמנות.
תלמידה: זו ההצעה, זה מה שבעצם מוצע לנו כאן, מונח על השולחן?
כן.
שאלה: בכנס יבואו גם נשים וגם גברים בכנס זה כוח אדיר. איך הרב מרגיש מהו אותו הכנס כלפי העולם כולו?
הכנס זאת הנקודה המרכזית של העולם, היא נסתרת מהעולם. אף אחד בעולם למעשה לא יודע על כך וגם לא רוצה לדעת. אף אחד לא ממוקד, מפוקס כלפי הכנס הזה, וזה טוב מאוד. ואנחנו צריכים לפעול לכיוון הקשר בינינו. וכשאנחנו נעבור, נחווה את הקשר הזה מתוך אותו המצב, כלפי אותו המצב, שנשאף לחיבור הדדי בלי שום תנאים, אז הקשר יתגלה.
שאלה: האם אנחנו צריכים להרגיש איכשהו את העולם או לחשוב עליו בכנס הזה?
כן, אבל אנחנו בכל זאת גם כן קיימים בתוך העולם הזה. במהלך הימים האלה אני לא חושב שאנחנו צריכים לחשוב עליו, אנחנו צריכים רק לחשוב איך אנחנו צריכים להגיע לדבקות פנימית בינינו.
שאלה: מה זה אומר שהבורא מחזיר את הנשמה לאדם?
הוא נותן לאדם הרגשת עצמו.
תלמיד: הנשמה היא הכלי שהוא בונה?
כן.
תלמיד: מה שהוחלט בקשר לעשיריות בעקבות כנסי המראה שיש ברחבי העולם, בסופו של דבר אנחנו כולנו נהיה בצורה של פורמט מעורב, עשיריות מעורבות. לכן הוחלט שכל עשירייה תחליט מה נראה לה יותר נכון בקשר למצב שלה, אבל בעיקרון בגלקסי, במערכת הערבות, כל אחד צריך להיכנס לפי שפות בעשיריות מעורבות כדי פשוט להתכלל עם כולם.
שאלה: כתוב, "ובשעה שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג, תיכף נופל לבחינת הסתרה." זה מאוד קשה להתגבר על הרצון ליהנות מלשרת את הבורא. איך אנחנו יכולים להמשיך ולעבוד את הבורא בלי שיהיה לנו חשוב האם זה מהנה או לא?
לכן בין הבורא לאדם יש קבוצה, ואם אנחנו נדבקים לקבוצה, אז אנחנו יכולים להישאר דבוקים לקבוצה ולא ליפול לאגו שלנו. אחרת לא הייתה לנו שום ברירה אלא להיות או באגו שלנו, ברצון לקבל, או ברצון להשפיע כמו מלאך. בגלל שיש את הקבוצה, אז אנחנו יכולים להיות כאן במעבר בין הרצון לקבל לעצמנו לרצון להשפיע של הבורא. שאלה טובה.
שאלה: כשאנחנו עובדים בעשירייה זה הרגל, אלו אנשים שאנחנו מכירים ולכן אנחנו רגילים לדינמיקה איתם. כשאנחנו עובדים בעשיריות עם אנשים שאנחנו לא מכירים אנחנו יכולים לתרגל את הקרבה הזאת באותו אופן גם עם אנשים שהם לא מוכרים לנו, וזה נראה לי היתרון של עבודה בעשיריות אקראיות. מה דעתך?
אני חושב שאנחנו צריכים להתרגל להיות בכל המצבים, בכל סוגי העשיריות, כי אנחנו צריכים להכין את עצמנו בכלל לצאת לעולם הרחב.
שאלה: תוך כדי הכנס, האם זה משנה אם אני מתכלל עכשיו עם העשירייה שאני יושב איתה או אני איתה במערכת הערבות, או חושב דווקא על העשירייה המקורית שלי?
יש את מארגני הכנס, תשאל אותם.
תלמיד: השאלה, האם זה משנה אם אני ממוקד בדבר אחד, או שעכשיו הנטייה של הלב היא להתחבר עם כולם?
להתחבר עם כולם אתה לא יכול. אתה תוכל להתחבר עם כולם כשתוכל לתאר את כולם כעשירייה אחת. זה עוד לא הגיע.
תלמיד: אבל אמרת לנו לנסות לתאר שאנחנו כלולים בעשירייה אחת כולם.
אבל הכוונה שלי לא הייתה שאתה לוקח את כל העולם כעשירייה, אנחנו לא יכולים, אלו סתם מילים. לכן אני לא אומר לכם מה לעשות. בכל הדברים שקשורים לחיבור, לעבור מעשירייה לעשירייה וכדומה, יש לכם הנהלה. כולם יודעים את הכתובת של ההנהלה ולכן תהיו קשורים אליה. רק תאמינו לי בדבר אחד, ככל שתרצו להיות יותר מקושרים בצורה נכונה ביניכם לפי הפקודות של אותם המנהלים, כך תצליחו.
שאלה: אנחנו בעשירייה הרבה פעמים מדברים על מה שאנחנו מרגישים, שאנחנו לא מרגישים דברים, האם זה סימן של הסתרה שאנחנו צריכים לקחת ממנה כוח? האם הסתרה יכולה להיות מתנה מהבורא?
ודאי שהסתרה היא מתנה מהבורא, כדי שדווקא בזכות ההסתרה נוכל להסתיר את האגו שלנו וכך לאט לאט לגדול בכוח השפעה. הסתרה היא דווקא מתנה.
שאלה: אם אני בכנס מתכוון לעבור את המחסום, אז האם אני אעשה את זה לא עם העשירייה הקבועה שלי?
זה לא משנה. נותנים לך לעשות עבודה כלשהי, אז תנסה לתאר לעצמך שזה ניתן לך מלמעלה ותעשה, ואתה תראה שאתה יכול להצליח בזה עוד יותר מאשר עם העשירייה שאתה רגיל אליה.
קריין: קטע 72.
"מטרם שהאדם הולך לעשות מצוה ולברך עליה, הוא צריך מקודם לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, כלומר, אף על פי שעדיין אין לו הרגשת וחשיבות של תורה ומצות, הוא צריך להאמין למעלה משכלו, שהם דברים חשובים מאוד. שהאדם, מטעם שעדיין לא ראוי להרגיש את גדלותו של תו"מ, שזהו מטעם, שיש תיקון, המכונה שלא תהיה בחינת "נהמא דכסופא", שבגלל זה שורה בחינת הסתרה על תו"מ. לכן צריכים להתחיל בעבודה דלמעלה מהדעת, ולא להתחשב עם הרגשה שלנו, אלא מוטל עלינו לומר "עינים להם ולא יראו". ובשיעור ההתגברות באמונה על החשיבות של תו"מ, בשיעור זה האדם יכול לתת תודה רבה. כלומר, שהברכה, מה שהאדם נותן לה', תלויה במדת החשיבות של תו"מ."
(הרב"ש. מאמר 25 "מהו בעבודה, איש אשר בו מום לא יקרב" 1989)
מה להגיד לכם כדי שהקטע יהיה קצת יותר מובן? כי בכל זאת יש כאן חברים שעדיין לא רגילים להגדרות שלנו. "תורה" זה נקרא החוק הכללי של המציאות, של כל הגלקסיות, כל הכוכבים, כל הפלנטות, כל בני האדם, וכל מה שנמצא בכלל המציאות. חוקי ההתנהגות שלהם בדומם, צומח, חי, בני אדם, נקראים "תורה". זאת אומרת, החוק הכללי של כל המציאות.
והמצוות כבר שייכות לאותם נבראים שנמצאים בתוך המציאות, עד כמה הם צריכים להתנהג נכון, כדי לשמור על עצמם בצורה כמה שיותר קרובה, ומתאימה, לכוח הכללי שנקרא "בורא". זה מה שאנחנו לומדים, ולזה אנחנו נמשכים. לפעמים אנו מקבלים מכות, לפעמים דברים יותר טובים, אבל בסופו של דבר זה מה שמפתח אותנו, וכך אנחנו מגיעים להשתוות הצורה בינינו לכוח העליון שנקרא "בורא".
הכוח הזה מתגלה לאט לאט, לכן הוא נקרא "בורא", "בוא וראה". ככל שאנחנו משיגים אותו, מרגישים אותו, מגלים אותו, בהתאם לזה אנחנו נכנסים לקבלת חוקי הטבע בצורה נכונה, וכבר לא צריכים לברוח מהם, ולא צריכים לשמור על עצמנו. כי אז אנחנו נמצאים בהשתוות הצורה איתם, באיזון, וזה מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה.
זאת אומרת אנחנו לומדים כאן את החוק הכללי של כל המציאות, של שני העולמות, העולם שלנו, ושל העולם שאנחנו עדיין לא יכולים לגלות. אותו חוק כללי שאנו מגלים, ורוצים לקיים, ואז אנחנו מגיעים למצב נצחי ושלם. לקראת זה אנחנו הולכים, אנו כבר נמצאים בפתח, על המפתן של מה שנקרא העולם הבא, העולם השני.
ואני מאוד מקווה שבכנס הקרוב נתחיל להרגיש את הדברים האלה בצורה יותר ברורה ומוחשית.
שאלה: איך מוציאים בעשירייה לפועל מצב "עיניים להם ולא יראו", כשבפועל עדיין אין לנו מצב למעלה מהדעת?
בסדר, אבל על זה מדובר, בינתיים אנחנו רואים רק את העולם האגואיסטי המצומצם שלנו, ולכן כתוב "עיניים להם ולא יראו". כאילו יש לנו עיניים, אבל אנחנו לא רואים את מצב האמת. אנחנו לא רואים את היחסים בין הכוחות והתכונות של כל חלקי הבריאה בצורה נכונה, אלא רק חלק קטן מאוד מהבריאה שנפעל ברצון האגואיסטי. וודאי שזה לא מספיק כדי לראות את כל התמונה.
תלמיד: אז מה אתה מציע? בינתיים להמשיך לעשות את אותן פעולות עד שהדברים יתבהרו?
יש לך ברירה? אתה חייב לדעת איזה דברים אנחנו צריכים לעשות כדי להתקדם לראיית האמת, לכן חכמת הקבלה מייעצת לנו לעסוק בחיבור, ובביטול האגו.
שאלה: איך אנחנו יכולות להגיע לפתיחת עיניים, ולהודות על המצב הזה?
כשתתייחסו באהבה זו אל זו, באמת בפתיחת הלב, אז יפתחו לכן עיניים.
קריין: קטע 73.
"לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל. כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'.
וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו."
(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)
זאת אומרת, לאחר שהאדם מרגיש חשיבות ברוחניות, ויש לו כל מיני נטיות לזה, והתחלת הערכה נכונה לרוחניות, עכשיו הוא צריך לסדר את עצמו כך שהוא עושה ביקורת על הרצונות, ועל המחשבות שלו, כך שהן יביאו אותו לתפילה אמיתית.
כי אין כאן מה שיכול לעזור לו. הוא יכול לנצל כאן את כל התכונות, הבקשות, הרצונות, המחשבות וכל מה שיש לו, אבל בסופו של דבר הוא יראה שכלום לא עוזר לו, ואז הוא יגיע לתפילה.
כי רק תפילה מעומק הלב, כשהוא מתפרץ, ומבקש מהבורא שיעזור לו, רק היא מוציאה אותו מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע. רק אז הוא באמת מגיע לחשיבות של הרוחניות, ומתחיל להתפתח בדרגה הזאת.
שאלה: כל מה שתיארת כרגע, זה בדיוק משהו שעבר עלינו בעשירייה אתמול. אתמול הייתה לנו סעודה כמו בכל יום חמישי, ובאמת הרגשנו את כל הדבר הזה, והגענו לתפילה מהלב ללא מילים. אבל שנייה אחרי התפילה הזאת, תפס לפחות אותי פחד עצום בכל הגוף שעכשיו חסר עוד משהו. מה השנייה הזאת אחרי התפילה הזאת שהאדם נותן?
חסר עוד משהו, שזה יתגשם, זה מה שחסר, ואני שמח שהרגשת את זה.
שאלה: שיתגשם, עכשיו יש כאן איזה מקום שהקבלה שלי נופלת אליו, כאילו אני לוקח את הכול. סליחה.
זה יתייצב, לאט לאט זה יתייצב, ואני שמח שכך אתה מרגיש.
קריין: קטע 74.
"דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות."
(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)
זה קטע מאוד חזק.
שאלה: מה אני יכול לעשות כדי להגדיל את החשיבות? זה כמו שיש שריפה בבית שלי אבל אני לא מודע לה. איך אני יכול לקבל עזרה מהקבוצה, כדי שהיא תעזור לי לפתוח את העיניים ולהגדיל את החשיבות?
לכן המקובלים כותבים לך מראש, שאפילו אם אתה עוד לא מרגיש את זה, אבל תתנהג כאילו יש לך שריפה בבית. כן, תנסה, ואז תראה שבאמת אתה נמצא במצב לא טוב, אתה צריך עזרה, וכדאי לך להתחנן, ולקבל עזרה.
שאלה: מה ההבדל בין העזרה שמבקשים לבין זה שהבורא ייתן?
הבורא נותן מה שהוא חושב, ואנחנו מבקשים מה שאנחנו מרגישים שאנחנו צריכים, ואז יש הבדל בין הבקשה שלי והנתינה שלו. אבל לאט לאט אנחנו מתקרבים זה לזה וזה נקרא "תעשה רצונך כרצונו".
תלמיד: מה הוא רוצה שנבקש?
לכל אחד זה מגיע בצורה אחרת, זו לא תגובה סטנדרטית. אני חושב שאנחנו צריכים פשוט להיכנע לכול, ואז נרגיש מה הוא רוצה מאיתנו באמת.
תלמיד: בקטע הוא כותב שהם מבקשים עזרה מה'. האם אנחנו צריכים להגיע לבקשה של עזרה או שצריכים להגיע לבקשה שהיא גם מעל לזה?
מה זה מעל לזה?
תלמיד: לא רק שיעזור אלא שייתן לנו את הרגשת החיבור, השפעה לחברים, את הקשר הזה?
כן, כול זה נכלל בעזרה.
תלמיד: האם זאת העזרה שלו?
כן.
תלמיד: זה נשמע לי כמו משהו שהוא כבר נותן, שזאת כבר המתנה, זה לא שהוא עוזר.
לא נתווכח, זה לא נכון.
שאלה: לגבי קטע 73. במצב הזה אנחנו נמצאים בתוך הדעת ומרגישים ריקנות וכאב. מתוך המצב הזה יש לי רצון לגלות את הבורא אבל זה כדי למלא את הריקנות הזאת על ידי הבורא. האם זה רצון שהוא לא נכון, זה בעצם האגו שלי שרוצה לגלות אותו?
ודאי שזה האגו, אבל גם זה טוב, זה בכל זאת קשר עם הבורא.
שאלה: למה התהליך צריך להיות כל כך ארוך ואי אפשר לבנות תפילה שתגרום לנו לקפיצה גדולה?
בבקשה, אבל זאת צריכה להיות תפילה מכולם יחד, מהמצב התחתון שלנו עבור המצב העליון שלנו. איך נעשה קפיצה כזאת מקצה לקצה כולנו יחד ברצון אחד, בלב אחד, כאשר אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מה לבקש שיהיה לנו במצב הסופי.
שאלה: כתוב "שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה'," ובמשפט הבא כתוב "ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה',". איך זה יכול להיות שהם מבקשים חשיבות, רוממות, ואחרי זה הם אומרים שהם לא רוצים להשיג את זה אלא רק הכנעה? על מה צריך להתפלל בסופו של דבר, על הכנעה? אני לא מבין.
אני מבין אותך, זה גם ימשיך להיות לא ברור עד שלא תגיע לכזה מצב שתבקש ותבין מתוך התשובה של הבורא מה זה אומר לבקש למעלה מהדעת. זאת אומרת, כשאתה תתחיל לבקש שהדבר הכי חשוב, העיקרי שאתה רוצה הוא תכונה שאין לך, שהיא להשפיע, לאהוב, להתחבר, אז תתחיל להבין מה אתה מבקש.
תלמיד: למה כתוב שהם לא רוצים להשיג את זה?
להשיג הם לא רוצים, כי להשיג זה בדעת, והם רוצים באמונה למעלה מהדעת.
(סוף השיעור)