שיעור בוקר 01.09.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 04.06.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/EmAObwTn?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', 

מאמר "החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו"

קראנו מאמר "החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו", מכרך ב', "שלבי הסולם", עמוד ל"ט, פרשת צו.

אנחנו תמיד מתבלבלים בין מהי העבודה ומהו השכר. אבל מפני שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, והמצב של גמר העבודה הוא מנוחה, מכאן צריכים להבין שבעצם הכול תלוי במקבלים. העבודה יכולה להיות שכר, העבודה יכולה להיות מורגשת כמנוחה, והיגיעה תלויה רק ביחס אליה, להרגיש אותה כיגיעה או להרגיש אותה כתענוג ולא כחיסרון. כי אנחנו גם עכשיו נמצאים במצב של גמר התיקון, אלא צריכים רק לתקן את ההגדרות האלה שבנו, מה נראה עבודה, מה נראה יגיעה, מה ייסורים ומה שכר. 

בעל הסולם כותב באיגרות קודש, שכל הייסורים הם מהרחקת התשלומים מהעבודה. אם אדם היה מקבל תשלום בעד כל פעולה ופעולה מיד, כמו בעל מכולת נגיד, שמוכר ב 10 שקלים והוא יודע ש 2 שקלים הוא שם בכיס, אז זה שהוא מכניס כל רגע בכל יגיעה 2 שקל בכיס, הוא מיד מכסה את היגיעה והיא נראית לו לא יגיעה אלא שכר במקום, והוא לא מרגיש שום טרחה. לכן הכול תלוי ביחס של האדם.

לכן העבודה שלנו היא רק לתקן את הכלים, את ההרגשה, את ההגדרה הפנימית שלנו, מה בשבילנו יהיה שכר, יגיעה, תשלום. ואז בסופו של דבר אנחנו מגיעים שהמושג יגיעה נעלם, והתשלום מחליף את העבודה, היגיעה והייסורים, ונכנסים למצב של טוב ועונג. כול זה רק מפני שתיקנו את הכלים שלנו, ומרגישים את מה שגם קודם נשפך עלינו, אבל מרגישים את זה בכלים החדשים, בהבחנות אחרות, במובן חדש. 

המכתב הזה בעניין עבודה ושכר זה באיגרות קודש, דף קס"ד, קס"ה. דיברנו לא פעם על עניין עבודה ושכר. 

תלמיד: רב"ש כותב במאמר שברוחניות צריך להגיע לחיסרון שיהיה כלי.

בלי חיסרון אי אפשר, צריך להיות כלי. השאלה, מהו החיסרון, מהו הכלי, למה אתה משתוקק? לפי מה שאתה משתוקק, אז מה יהיה בשבילך השכר? מה אתה רוצה שיהיה השכר? בהתאם לזה אפשר להגיד, שאם השכר בשבילך הוא להשפיע, הזדמנות להשפיע, ואתה נכנס למצב שאתה כן יכול לעשות את זה, אז גמרנו, הגעת למנוחה ולאושר.

תלמיד: מה לעשות כדי שהחיסרון יהיה בלהשפיע?

רב"ש כותב, "החיסרון העיקרי שעליו להתפלל", זה שם המאמר. כי אם אתה מגיע לחיסרון להשפיע, אז מה שמתגלה בכלי נקרא גמר התיקון. אז אין לך שום בעיה להרגיש טוב.

את החיסרון להשפיע אפשר לקבל רק מהבורא כי אצלו יש כביכול את החיסרון הזה להשפיע. מה רב"ש אומר? שצריכים להתפלל, שעליו להתפלל על החיסרון העיקרי. אז תתפלל. הכול כתוב בכותרת, "החיסרון העיקרי שעליו להתפלל".

תלמיד: איך להגיע למצב שהתפילה תהיה רק לזה?

לזה אנחנו לא מסוגלים, עד כאן. כי זה נגד הטבע שלנו וזה נקרא "יגעתי ומצאתי" באמת. אין לנו שום אפשרות באיזשהו מקום בנו או במציאות שלנו למצוא כזה חיסרון. לא נשלה את עצמנו.

אלא איך להתפלל על זה שיבוא רצון לרצון? זה נקרא מלא לשמה באים לשמה. אתה מבקש ואתה לא יודע מה לבקש. למה ההסתרה? כדי שתבקש לרצות להשפיע. אם עכשיו היית רואה מה זה להשפיע, אז לא היית מבקש. לכן סוגרים לך את זה ואתה כאילו מוכן לבקש.

השאלה, איך אפשר לבקש על דבר שאתה לא יודע? כי אנחנו יודעים שכלי נקרא שיש לי ידיעה על הכלי, על מה שחסר לי, ואני מבקש. אז אומרים לי כך, אף על פי שאתה מבקש מרחוק מה שנקרא, ואין לך רשימות ואין לך רצון אמיתי, אבל מלא לשמה בא לשמה. תעשה את זה, תשתדל.

בשביל מה תעשה את זה? אם היית בנוי באמת רק מרצון לקבל מלכתחילה, אז לא היית יכול לעשות את זה. מפני שיש לך איזה רצון להשפיע רק הוא מקולקל, הניצוץ הזה נמצא בשבי הרצון לקבל משבירת הכלים, אז אתה כאילו יכול להגיד שאתה רוצה להשפיע ואתה מרגיש ייסורים. זה נותן לך אפשרות לעשות איזו הכנה, עד שנותנים לך את הכוח הזה וזה נקרא שאתה עובר מחסום. אבל כל הדברים האלה בסופו של דבר הם בתנאי שאתה לא יודע מה זה.

מכאן אנחנו מבינים עד כמה ההסתרה היא דבר הכרחי, שבלי זה לא היינו אף פעם [מבקשים]. האם אני משוגע? למות ממש, הדבר הגרוע, הנגדי ביותר, איך הייתי יכול לבקש? ההסתרה מאפשרת לי לעשות כך. אז למה אני עושה? מצד אחד ההסתרה מאפשרת. מצד אחר הניצוץ שבי גם מאפשר, דוחף. שאני כאילו ארצה את זה, כאילו. 

וכל זה במישור, ברמת העולם הזה. גם זה שקר וגם זה שקר. וכך אני מתקיים בשקר. זה נקרא זמן ההכנה. בשביל מה צריכים את הדברים האלה? בכל זאת הכול מטושטש, הכול בשקר. מה יש לבורא מזה? למה הוא עשה את התנאי הזה?

הוא עשה את התנאי הזה פשוט מאוד. לא מפני שנעשה איזה מאמצים כביכול ונעבור לאמת. אלא מפני שבמצבים האלו, בשקר הזה, אנחנו עושים זדונות ושגגות. אותם אנחנו צריכים אחר כך. זאת אומרת, לא דברים טובים, שאתה כאן תתפלל, תעבוד ותשפיע, את זה אתה לא צריך אחר כך. 

אתה צריך את כל הדברים האלה, להשפיע ולעבוד, כדי לעשות זדונות. ואם יש לך מספיק זדונות אז הבורא רואה שאתה עשית מספיק יגיעה כדי להיכשל מספיק פעמים, אז הוא מעביר אותך מחסום. אותם אתה צריך אחר כך. שום דבר חוץ מהרע אתה לא לוקח לעולם הבא. אז על מה להתפלל?

תלמיד: רב"ש כותב שאני צריך להתפלל לבורא שייתן לי כלי בעל מנת להשפיע. מכיוון שאני לא יודע מה זה כלי בעל מנת להשפיע אז יוצא שאני מתפלל לבורא שייתן לי משהו לא נכון. 

אתה מפחד שמפני שאתה לא יודע מה זה כלי על מנת להשפיע, אז אתה עלול לתת תפילה לא נכונה, והברא ייתן לך את מה שאתה מבקש הרי, ואתה תקבל משהו שאתה לא צריך. זאת אומרת, יש כאן כמה שאלות.

 קודם כל, האם אפשר להתפלל על דבר שאתה לא יודע? האם כשאתה מתפלל בצורה כזאת הבורא שומע תפילה? והאם הוא באמת נותן לך מה שאתה מבקש, בידיעה ברורה שמה שאתה מבקש, אתה לא יודע בעצמך מה אתה רוצה, והדבר הזה יכול להיות בסופו של דבר מזיק. זאת אומרת, מלמעלה כשנותנים, יכול להיות שזה מזיק. זאת באמת השאלה.

קודם כל, איך יכולה להיות תפילה אם זו לא הרגשה פנימית שבלב? לא יכולה להיות. התפילה היא באמת מה שהלב בתוך תוכו מרגיש, ולא מה ששמעתי עכשיו באיזו פרסומת ואני רוצה. זאת אומרת תפילה זה נקרא חיסרון אמיתי שהכלי שלי מוליד ממש מתוכו, ולא מה שאני שומע מבחוץ. ומתוכו הכלי יכול להוליד חיסרון רק על ידי האור שהוא משפיע על הכלי מלמעלה. כך אנחנו לומדים בחכמה שלנו.

זאת אומרת, בעצם הבורא בורא את התפילה, את החיסרון הזה, ולא אני. ואחר כך אולי אני מרגיש אותה, גם זו שאלה, האם אני מרגיש את החיסרון האמיתי הפנימי שלי שבתוך הלב, ואחר כך לחיסרון הזה הוא נותן את המילוי. זאת אומרת, הוא בורא את הכלי והוא נותן את המילוי, אז איפה כאן אני? אני זה מי שרק מרגיש שעליו עוברות הפעולות האלו, רק זה נשאר לי בעצם בכל המערכה הזאת.

ואם כך, מה יש לי לפחד? עליי רק להשתדל כל הזמן להיות כמה שיותר אמיתי עם מה שאני מרגיש ולקשור את זה איתו כלמקור היחידי שעושה את כל הפעולות. זאת אומרת, לא לשקר מה בא לי ממנו, ורק על זה להיות נעול. לא צריך יותר. אם אדם מסתכל רק על הבורא ויודע שהכול רק ממנו, ומה בדיוק הוא מקבל כל הזמן, הוא ממש רוצה לבדוק, טוב, רע, לא חשוב, אמת, שקר, הכול הכול, אבל מקסימום בצורה גלויה. לזרוק את כל הקליפות, את כל הבלבולים, את כל הנוסחאות, את כל ההרגלים, כל מה שלימדו אותו, וכולם מדברים, ככל האפשר להוריד את כל ההפרעות ולהתקשר שם בפנים עם הבורא, זהו, לא צריך יותר כלום. 

את כל ההבחנות אתה תקבל מזה, וכל הדרך ושרשרת סיבה ומסובב, תביא אותך בדיוק למטרה. כי אם אדם חושב שלפחות הכלי הוא ממנו, זה גם לא נכון. אור, מלוי, זה ודאי לא נכון. אז מה? אנחנו גם אומרים בתפילה שאנחנו מבקשים שתהיה לנו תפילה, אנחנו מבקשים "תפילה לפני תפילה", כל מיני דברים כאלה.

זאת אומרת, זה ממש מבורר על ידי המקובלים שחיברו לנו שם סידור, כל הדברים. לא להשלות את עצמו שמשהו בא מלמטה. מלמטה אתה יכול רק להתעסק בהבחנות, להבחין בכל דבר ודבר שבא אליך. אתה רק האלמנט המרגיש, חוץ מזה שום דבר.

זו הגישה הטובה. כי מזה אתה לא תתבלבל, אתה כל פעם תהיה במקום שלך. גאווה לא תהיה לך, כבוד לא יהיה לך, ופתאום איזה מין ג'וק שאתה גם עושה משהו. אבל זה מדובר כלפי הבורא. כלפי החברה, כלפי הסביבה בכלל, אתה צריך להשתמש בהם כדי לחדד את הקשר עם הבורא. כדי באמת להתנקות מכל הקליפות והבלבול, מכל הערפול, לזה אתה צריך חברה, חברים. וכאן אתה צריך כבר לעבוד.

תלמיד: מה זה נקרא להיות בשמחה או בקו ימין, אם אתה צריך לבדוק את המצב שלך, להתעמק? 

כשאתה הולך לבדוק את הקשר שאתה מקבל, הבדיקות האלה מולידות בך כבר יחס משובח, אתה מבחין שיש בו ימין, שמאל ואמצע, אז אתה מתחיל להבחין בזה, "ממעשיך הכרנוך". אתה הולך לבדוק את המעשים. כתוב "מי שלא ידע צוויא דמארי, איך יעבוד ליה", אתה הולך בעצם להתחיל לקבל ממנו משהו שמזה אתה מתחיל להיכנס לעניין. 

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שלפני המחסום רוב הדברים שאנחנו מקבלים הם ירידות.

אני לא יודע לפני המחסום, או אחרי המחסום. מרגע שאני רוצה להיכנס למגע עם האלוהות, עם העליון, עכשיו עליי לעשות את זה וכל הזמן. אין חוץ מזה כלום. את כל יתר הדברים תקבל כתוצאה מהקשר הזה, ואז הקשר הזה יקבע לך. ומה שיעבור עליך, כך תרגיש.

תלמיד: מה הם כל הדברים שמקבלים כדי לנסות ליצור את הקשר?

מה שיבוא עליך, כל ההבחנות, כל ההרגשות, מה שהבורא רוצה ממך, מה שאתה צריך להיות, איך להגיב, מה לחשוב, את כל זה אתה תרגיש מבפנים, פשוט מאוד, כתוצאה ממאמץ להרגיש את השפעתו אליך.

תלמיד: מהו המאמץ להרגיש את ההשפעה שלו אלי? מה זה אומר מעשית?

מהו המאמץ הזה? מעשית המאמץ מתחיל בחברה. בפנים, כשאתה מחפש איפה אני שם מוצא, מרגיש איזו נקודה שיכול להיות לי קשר עם הבורא. כמו שנניח אתה לא נזכר עכשיו באיזה דוד שלך, ואני מזכיר לך שיש לך דוד שמואל. אתה מתחיל לייצב את הדמות שלו, הוא כך וכך, קשור לזה ולזה, חי שם ושם, יש לו פרצוף כזה, יש לו דברים כאלה. אתה מתחיל להתקשר כביכול אליו, למצוא את הנקודה שיש לך בזיכרון בלב, כלפיו. 

אז אותו דבר, אתה נמצא בכל מיני מאורעות בעולם הזה, ופתאום אתה נזכר בבורא. אז אתה מחפש עכשיו איפה הנקודה, זאת אומרת איזה נתונים יש לו, איפה התיק שלו אצלי. אתה מוצא את התיק שלו, ועכשיו אתה נזכר מי הוא, מה הוא, מחפש בדיוק את נקודת האחיזה, את נקודת הקשר שבה אתה והוא מתקשרים. זה במוחא ובליבא. אין לך עדיין? אז תפתח את התיק, תרשום שם מה שאתה יכול ללקט.

תלמיד: האם במהלך התהליך האדם מתחיל לקבל איזו מין תמונה איך הוא רואה את הבורא?

תמונה, זאת אומרת התרשמות. כשאני מדבר על הדוד שלי, אז אני לא אומר לך שיש לו אוזניים גדולות או עיניים נפוחות, אומנם הוא גם כך אצלי, אבל בעיקר זו הדמות הפנימית שלו, איך הוא, מי הוא, מה הוא, כאישיות. אז בצורה כזו אתה גם יכול לדבר על הקשר שלך עם הבורא, לא כאישיות בהמית חס ושלום, אלא על ההתרשמויות שלך.

תלמיד: האם ההתרשמות הזאת באה רק מתוך הרצון שלי ליצור אתו קשר? ואם אני אעשה את זה, זה יבוא מעצמו?

ההתרשמות הזו באה כתוצאה מהרצון שלך ליצור אתו קשר. כפי שכתוב, אנחנו צריכים להשתדל להיות בקשר "ישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא". אתה משתוקק להיות באחיזה כזאת שאתה אוחז בו על ידי הפעולות שהוא מייעץ לך לעשות.

הפעולות האלה הן למעלה מהמחסום, אבל גם כאן למטה מהמחסום יש לנו כביכול משהו דומה לזה. איזה פעולות? כל הפעולות שבהן אני מכשיר את הכלים שלי להגיע למעלה מהמחסום. הפעולות האלה נקראות "מתוך שלא לשמה בא לשמה", "שפחה דקדושה".

תלמיד: למה זה עוזר לאדם בסופו של דבר לעבור מחסום?

למה זה עוזר לאדם, את זה אני לא יודע. הבורא שם תנאי, וברגע שאתה מקיים אותו הוא מעביר אותך את המחסום. אתה לא מרוויח שום דבר כדי לעבור את המחסום. זאת אומרת, אין לך כלי או כוח או כרטיס כניסה שקנית, אין דבר כזה, אין. אלא אתה ממלא איזה תנאי לפני המחסום, ואז מעבירים אותך את המחסום. 

התנאי הזה הכרחי מפני שבכל זאת אתה לוקח משהו איתך. כמו שכתוב שממצרים לוקחים כלים, בורחים בחושך, עומדים מול פרעה. את כל הדברים האלה, ההתרשמות הזו, לוקחים. מי שלא עבר את מצרים לא יכול להגיע לארץ ישראל, רק דרך מצרים. אבל לא שהגובה שבו היית במצרים בסופו של דבר מגיע לגובה של ארץ ישראל ואז אתה נכנס. אלא אתה עובר את ים סוף, אתה עובר דבר מאוד מיוחד ממש בנס, לא בכוחות ובהכנות שלך.

תלמיד: אם אנחנו אומרים שבעבודה הפנימית האדם צריך להסתכל ממש פנימה, ולעומת זאת בחוץ דווקא אנחנו צריכים לשחק משחקים, לשקר אפילו. איך זה מסתדר שבפנים הולכים הכי הרבה על האמת ובחוץ לשחק מה שיותר?

איך יכול להיות שאני אתקן רק את הפנימיות שלי כלפי הבורא ובחיצוניות שלי, שזה האופי שלי, ההתנהגות שלי עם אחרים, אני לא אטפל בזה. זאת השאלה?

תלמיד: לא. אנחנו אומרים שבעבודה מול הקבוצה אנחנו צריכים לשחק, אפילו אם אנחנו לא מרגישים. אני תמיד צריך להראות התפעלות בכל מצב.

כלפי חברה יש שני סוגי התנהגות. או התנהגות כמו שהיה אצל גדולים שהייתה בהם בלב אש בוערת ובחוץ הם הראו זלזול. כמו חסידי קוצק. יש הרבה ספרים על זה. כדאי לקרוא ספר אחד, "סנה בוער בקוצק".

אלה אנשים שכבר היו בדרגות ובהשתוקקות ובאמת בעבודה, במאמצים פנימיים בלתי פוסקים. מבחוץ הנהיגו זלזול גמור, עד כדי כך שחשבו שכל אחד מהם הוא בכלל גוי גמור. נכנס לבית כנסת ביום כיפור, ואצלו על הזקן פירורים מהלחם. כל מיני דברים. עשו את זה בכוונה כדי שלאף אחד חיצון לא תהיה אחיזה בעבודה הפנימית שלו. וזה מתוך רצינות גמורה. 

אצלנו זה לא בדיוק אותו מצב ולכן אנחנו מתנהגים בצורה אחרת. מפני שכל אחד צריך לקבל מהחברה התפעלות על רוחניות, אחרת מה יהיה? אז אנחנו דורשים התפעלות מהחברה. איך? אם כולם יזלזלו עכשיו, אז אני אתפעל רק לפי חיצוניות, אין לי עכשיו אפשרות לראות את ליבם של החברים. אז אני אזלזל לפי איך שהם בחיצוניות. 

אולי כולם כאן צדיקים גמורים, ומבחוץ הם נוהגים כמו שהחכמים ממליצים לנו לנהוג. זאת אומרת, שלא תהיה אחיזה לחיצונים. אבל אם כך יתנהגו אליי, אני לא אתפוס את האמת, אני אתפוס שהצורה החיצונית שלהם שקרית ואז זה יבלבל אותי, אני אצא מהעניין.

לכן אנחנו מתנהגים אחרת. מה זה אחרת? אנחנו מתנהגים בצחוק, בצורה לא רצינית, במשחק, "כאילו" אנחנו באמת רוצים רוחניות וכאילו אנחנו אוהבים אחד את השני וכאילו מוכנים לעשות הכול אחד עבור שני. כשאנחנו עושים את זה נכון שמשקרים, אין ספק, וכולם מבינים, אבל הגוף מבין מה שהוא רואה, מה שהוא שומע, לזה הוא מאמין. מזה הוא מתפעל.

תשאל פסיכולוגים, על הגוף הם יודעים. הם יגידו לך, אתה צריך כל יום להגיד לאישה שאתה אוהב אותה. אני אוהב אותה, אני אוהב אותה. תעשה מה שאתה רוצה, אבל תגיד לה את זה. כי זה מה שנשמע. וכך אנחנו צריכים להגיד לגוף שלנו. שהבורא גדול, אהבת חברים, כל מיני דברים, והוא ישמע. הוא ישמע כי זה חשוב. כל הדברים שאנחנו תופסים בעולם שלנו הם גם כאלה שאין להם שום חשיבות ושום אחיזה וסתם דמיון. מעלים איזה דבר פתאום לגובה, אין בו שום דבר אבל ככה זה. ונעשה אצלי חשוב מפני שכולם אומרים. אותו דבר כאן. 

לכן צריכים ממש להראות את זה ולדבר על זה. וכך נחזיק.

תלמיד: האם העבודה הפנימית לא יוצרת איזו סתירה?

העבודה הפנימית לא יוצרת שום סתירה כי אני מזה מתפעל מהחברה. אני רוצה או לא רוצה אני חושב בכל זאת שהם גדולים, ועל ידי זה יש לי ממש ספק כוח. אני אפילו לא רוצה שינסו לזלזל פעם. אם פתאום יקומו כאלה שיזלזלו, זה ישן, אין לו כוח, משהו. אבל אם יזלזל בגלוי, מיד חייבים לזרוק אותו. זה מחליש נורא. וזה לא שדיבר רע או משהו, סתם הראה זלזול. אי אפשר, זה מיד ינתק אותנו מהמטרה. 

(סף השיעור)