שיעור בוקר 20.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 422

קריין: מאמר "החרות", כתבי בעל הסולם, עמ' 422. כותרת: "הרצון לקבל - יש מאין".

הרצון לקבל - יש מאין

"וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה. ונתבאר אצלינו, בענין "אורות וכלים הרוחניים" (בפנים מסבירות לעץ החיים ענף א') אשר כל עיקר החידוש מבחינת הבריאה שברא ית' יש מאין, אינו חל רק על ענין אחד בלבד, המוגדר תחת השם "רצון לקבל". וכל שאר הענינים הנמצאים בכל הבריאה, אינם בבחינת חידוש כלל, שאינם מבחינת יש מאין, אלא, יש מיש. כלומר, שנמשכים בהמשכה ישרה ממהותו ית' עצמו, כמו האור הנמשך מהשמש - שאין שם כל חידוש, שמה שנמצא במהות השמש מתפשט ויוצא לחוץ.

מה שאין כן, בענין "רצון לקבל" האמור, בזה יש חידוש לגמרי, כי לפני הבריאה לא היה דבר זה במציאות, שהרי הוא ית' אינו כלול ולא כלום, מבחינת רצון לקבל, להיותו קדמון לכל דבר... ממי יקבל? ולכן נבחן הרצון לקבל הזה, שהוציאו ית' בבחינת יש מאין בחידוש גמור. מה שאין כן כל היתר אינו כלול בבחינת חידוש שיתכן לכנותם בשם בריאה. ולפיכך, כל הכלים וכל הגופים, הן מעולמות הרוחניים, והן מעולמות הגשמיים, הם נבחנים לבחינת חומר רוחני או גשמי שטבעו הוא "לרצות לקבל"."

שאלה: איך עצם רוחני יכול להניע אטום גשמי. ואז בסוף הסעיף הזה הוא אומר גם הגשמי, גם הרוחני, הכול זה רק רצון לקבל. אז התשובה פה שהרוחני והגשמי זה אותו דבר שזה רצון לקבל?

מבחינת הרצון זה רצון לקבל.

תלמיד: כלומר שחכמת הקבלה אומרת על מה שאנחנו קוראים גשמי ורוחני שאין בעצם הבדל ביניהם?

יש הבדל. וגם במה הוא נפעל ועל מה הוא מגיב ואיך הוא מתקיים. יש הבדל, אבל בסופו של דבר הרצון לקבל זה כל החומר של הבריאה.

תלמיד: והרצון לקבל הזה הוא לא החומר שאנחנו קוראים לו החומר הגשמי והוא לא החומר הרוחני אלא הוא משהו אחר? איך פתאום מזה שיש גשמי ויש רוחני, הכול בסדר יש רק רצון לקבל ונגמרה השאלה?

יש רצון לקבל הנאה, תענוג, מילוי, זה הרצון לקבל. ברצון לקבל הזה יש אפשרות לרצות לקבל רוחני ולרצות לקבל גשמי, אלה שני דברים שונים לגמרי, רחוקים מקצה אל קצה.

תלמיד: הוא אמר איך יכול להיות שאיזו ישות רוחנית תשפיע על אטום גשמי, זאת הייתה השאלה שממנה הוא התחיל את כל ההסבר הזה על הרצון לקבל. אני שואל, איך יכול להיות?

אני לא יודע, הוא לא נותן על זה תשובה.

שאלה: יש על זה תשובה בפסקה הבאה, הוא בדיוק עונה על זה.

הוא אומר "כל מה שנמצא בתוך החלל הזה, יהיה מה שיהיה, דומם, צומח, חי, עצם רוחני, עצם גשמי, אם באנו להבחין את בחינת היחידית והאנוכית של כל אחד מהם, במה שנבדל מכל האחרים, ואפילו בפרודה היותר קטנה, הרי היא לא יותר מבחינת "רצון לקבל"."

כן.

שאלה: לפי מה שאני מבין, זה בכלל לא מה שבעל הסולם מנסה להגיד, הוא רק מנסה להגיד שלשיטות האחרות אין הסבר לקשר בין מה שהם קוראים לו רוחני למה שהם קוראים לו גשמי. ופה הוא בא ואומר רק רצון לקבל זה הבסיס לכל הבריאה ומפה המפתח.

נכון.

שאלה: השאלה הייתה, איך גשמי ורוחני מתקשרים, איזה קשר יש ביניהם? כי היו כל מיני הסברים מטאפיזיים וכל מיני הסברים אחרים. אז הוא אומר אין שאלה הכול זה דבר אחד, זה ואנחנו לא מבחינים בזה, זו הבעיה שלנו, אבל זה הכול אחד.

ומה האחד הזה?

תלמיד: רצון לקבל.

שאלה: בעל הסולם כותב לנו, שכדי להוסיף פסיעה קדימה בצורה מדעית, לחכמת הקבלה אנחנו צריכים. מה נותנת לנו חכמת הקבלה כך שאנחנו נוסיף את הפסיעה הזאת קדימה?

חכמת הקבלה עוזרת לנו בדיוק לאתר מה זה רצון לקבל גשמי ורצון לקבל רוחני, כשרצון לקבל רוחני זה רצון על מנת להשפיע ורצון לקבל גשמי הוא רצון לקבל לעצמו. זה הכול.

שאלה: בעל הסולם אומר פעמיים בפסקה, שיש את הרצון לקבל ויש את "כל שאר העניינים הנמצאים בכל הבריאה,". מה זה כל שאר הדברים חוץ מרצון לקבל בשבילנו?

לא חשוב מה, מה שלא יהיה זה כבר לא משנה, אלה כבר תכונות.

תלמיד: אבל נראה שהכול רצון לקבל.

הכול רצון לקבל וכל השאר הדברים הם תכונות של הרצון לקבל.

תלמיד: אבל מה זה שאר הדברים האלה אני פשוט לא מבין על במה מדובר?

נניח חתיכת מתכת, יש לה קושי, משקל, משיכה, איזו מידת חום שבה היא הופכת להיות לנוזל ולגז וכולי. יש בה הרבה דברים, אבל הכול נמצא באותו החומר.

תלמיד: אז רצון לקבל הוא בחינת דומם, אז מה זה שאר הדברים, מה חוץ מזה יש? הוא אומר יש רצון לקבל, הוא יש מאין, ויש את שאר הדברים.

הרבה תכונות שיש ברצון לקבל בתוכו, זה מה שנמצא בו.

שאלה: אפשר להגיד שהמדע שאנחנו מכירים מהעולם הזה הוא חוקי הרצון לקבל הגשמי, רצון לקבל לעצמו, כל הצורות של הרצון?

כן, רצון לקבל לעצמו.

תלמיד: זה המדע של העולם הזה?

כן.

תלמיד: אז חכמת הקבלה חוקרת צורות מפותחות יותר של רצון לקבל?

כן, למעלה מהעולם הזה.

תלמיד: אז בשביל זה הוא אומר שחכמת הקבלה כוללת את כל החוכמות?

כן.

ב' כוחות ברצון לקבל: כח המושך, כח הדוחה

"וצריך שתבחין עוד, אשר בבחינת הכח הזה המכונה "רצון לקבל", אנו מבחינים בשני כוחות הנקראים:

א. "כוח המושך"

ב. ו"כח הדוחה".

והטעם, כי כל כלי או גוף, שגדרו הוא רצון לקבל, נמצא אמנם מוגבל, דהיינו, כמה שיקבל, ואיזה איכות שיקבל. וכיון שכן, נמצאים כל אלו הכמות והאיכות שהם מחוץ לגבולו, כמו נגד הטבע שלו. ומתוך כך הוא דוחה אותם, הרי שבגדר הזה שנקרא רצון לקבל, אף על פי שמובנו רק כח המושך בלבד, מכל מקום, בהכרח נעשה גם כן לכח הדוחה. והבן זה היטב."

שאלה: לא מובן למה מה שנמצא מחוץ לגבולו הופך להיות נגד הטבע שלו, משהו שהוא דוחה אותו. אם זה מחוץ לגבול, אז הוא לא מקבל וזהו, למה עם דחייה?

אבל זה ההיפך. הוא מרגיש ומקבל ועובד רק עם מה שנמצא בגבולו, זה נקרא "שלו". ומה שמחוץ לגבולו זה ההיפך.

שאלה: זה מה שלא מובן, למה ההיפך? למה זה לא פשוט מחוץ לגבולו וזהו?

לא, הוא מרגיש שזה מחוץ לגבולו, וההרגשה הזאת בונה בו את התגובה השלילית.

תלמיד: זאת השאלה, למה היא בונה תגובה שלילית?

כי זה מחוצה לגבולו.

תלמיד: אבל למה זה מאיים עליו? למה זה מפריע לו?

כי הוא רצון לקבל.

תלמיד: אז יש משהו שהוא לא רוצה לקבל, אבל למה זה צריך להפריע, לאיים עליו?

כי זה פועל נגד הרצון לקבל שלו.

תלמיד: באיזו צורה?

בכך שזה לא פועל כמוהו.

תלמיד: אז מה הבעיה עם זה?

הוא מרגיש את זה כדבר זר הנמצא מחוצה לו ומאיים עליו.

תלמיד: למה כל דבר זר מאיים עליו?

מפני שהוא לא מרגיש שנמצא בו משהו ממנו.

תלמיד: אבל למה זה איום אם לא נמצא משהו ממני בו?

כי הטבע כולו שייך לרצון אחד ואם יש כאן משהו שלא מגיע מאותו אחד, אז הוא כבר קיים כמנוגד לו.

תלמיד: אבל שוב, למה הניגוד הוא איום?

כי אם אתה לא מאותו מקור כמוני, אז אתה מחוצה לי ולא יכול לדאוג לי, ואז יוצא שאנחנו, אתה ואני, הפוכים.

תלמיד: עדיין לא מובן למה הופכיות הופכת לאיום?

כי מדובר על כך שזה מתלבש ברצון לקבל. לא אכפת לך שכמה קילומטרים ממך יש עוד מישהו שגר, חי, קיים, אבל אתה רואה כמה זה מתלבש בך ומעורר בך כל מיני חשבונות ואתה נזהר, אתה חושד.

תלמיד: נכון. כל אדם אחר הוא איום פוטנציאלי עלי. אבל למה זה בנוי ככה?

כי זה הרצון לקבל מלכתחילה, ככה הוא מרגיש את הזולת.

תלמיד: אני מבין. אני רק לא מבין למה?

כי הוא מרגיש את הגבולות שלו. ומעבר לגבול, הסגת גבול, זה כבר איום. אם אנחנו מדברים על גבולות, הגבלות, ניגודים במשהו, אפילו בכלום, כבר יש לנו סיבה להיות זהירים עד כדי שנאה וכולי. בקיצור, מה שאפשר כאן לעשות זה או שנגיע לאהבה או שנגיע לשנאה ומלחמה, לא יכול להיות שום דבר באמצע. או אהבה או שנאה.

תלמיד: אולי פשוט מפני שאני רצון לקבל אני רוצה את הכול, שכל הבריאה תהיה אני, או שלי. ואז כל רצון אחר בהכרח מהווה איום, כי הוא רוצה אותו הדבר והוא לא שלי. ואז יש פה התנגשות.

זו כבר התנגשות על שטח אחד. כן.

תלמיד: כי הרצון הוא טוטאלי, הוא רוצה הכול.

כן.

שאלה: חשבתי שהסיבה היא השבירה, כי מלכתחילה נברא רצון אחד ומילוי אחד בתוכו. ואחרי השבירה יש את השאיפה לחזור לשלם הזה, זאת אומרת הדחייה שלנו מהזולת היא דווקא בגלל הרצון לחזור לשלם. כי אז או שהוא מאיים עליי או כמו שענית עכשיו, מתוך אהבה אני מתחבר איתו.

כן.

שאלה: דיברנו היום על תפילת רבים, איך אנחנו כעשירייה מגיעים לכנס לא כפרט שמבקש עבור האחרים אלא כבר כעשירייה מחוברת שמבקשת עבור יתר העשיריות?

אם כולם מדברים בשפה אחת, כמו נניח במתחם אצלנו כאן, אז זו לא בעיה, שיישבו מעורבבים, מצדי אין שום בעיה, דווקא ההיפך יכול להיות שכך נרגיש יותר זה את זה

שאלה: מה העבודה הפנימית של האדם בכזאת התכללות?

הוא מוכן להתחבר עם כולם, להיות כאיש אחד בלב אחד בכלל עם כל העולם, להשתדל להיות עם כולם כמו שאנחנו רואים כאן בשטח שלנו.

שאלה: אני מגיע כפרט עם העשירייה שלי, איפה מבפנים העשירייה הקבועה שלי?

זו הבעיה, שנאבד לכמה ימים את העשיריות שלנו. אני לא חושב שזה כדאי. מה אתם חושבים?

תלמיד: מניסיון העבר שלי דווקא מהתכללות כזו מקבלים חסרונות כדי לקחת לעשירייה וכולם עולים, מרוויחים.

זאת אומרת מתנתקים מהעשיריות וכולם מגיעים לעשירייה אחת.

תלמיד: אין באמת ניתוק מהעשירייה כי אם אני מבין נכון היא לא גוף אלא השלמות, אנחנו מחפשים את ההשפעה ההדדית ומקבלים את ההתפעלות שצברנו עד כה מהעשירייה, ומשפיעים אותה לעשיריות אחרות וכך כולם מתכללים עם כולם, יש פה עניין הדדי. בעניין הפיסי הגשמי אפשר להגיד שכן שומרים אחד על השני, כשמגיעים וכולי, למשל אצלנו בכנסים האחרונים ביקשנו שכל אחד ירשום חי כשהוא מגיע פיסית ואז קיים העניין הטכני הזה ששומרים זה על זה ונכללים עם אותה עשירייה שכרגע עובדים איתה.

על זה אתם צריכים להחליט ביניכם, זה לא עליי, תחליטו מי יהיה המארגן, המסדר, הקובע, המחלק וכן הלאה.

(סוף השיעור)