א' דראש השנה תשפ"ה

שיעור צהריים 03.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 15, מאמר "איש את רעהו יעזורו"

קריין: "כתבי רב"ש" א', עמוד 15, "איש את רעהו יעזורו".

איש את רעהו יעזורו

תשמ"ד - מאמר ד'

1984 - מאמר 4

"יש להבין בענין שאדם יכול לעזור לחבירו. האם ענין זה הוא דוקא במקום שיש עניים ועשירים, חכמים וטפשים, גבורים וחלשים, וכדומה. אבל בזמן שכולם עשירים, או שכולם חכמים, או כולם גבורים, וכדומה, במה אדם יכול לעזור להשני.

אבל אנו רואים, שיש דבר אחד, שהוא דבר המשתף את כולם, דהיינו בענין מצב רוח, כמו שאמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". כי בענין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם, לא יעזור לאדם לא עשירות ולא חכמות, וכדומה.

אלא דוקא איש יכול לעזור להשני, בזה שהוא רואה, שהוא נמצא במצב השפלות. וכמו שכתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם.

דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו.

היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו."

שאלה: יוצא שלאו דווקא צריך למצוא חבר שיש לו איזה חסרון, אלא בכל חבר יש כל הזמן חסרון, רק צריך לגלות את החיסרון הזה ולעשות לו מצב רוח.

כן.

תלמיד: אפילו אם הוא שמח, כי חיסרון זה מצב תמידי. איך עושים את זה ואיך מחפשים את אותו החיסרון?

זו העבודה שלנו. "איש את רעהו יעזורו" זה בכל מצב שבו שיש הזדמנות לאדם למצוא משהו בחבר שהוא יכול להוסיף.

תלמיד: ולמה זה נועד? לחבר יש חסרון, אני משמח אותו, הוא שמח, הוא ממשיך בדרך, אבל מה צריך להשיג מזה, מה התוצאה הרצויה?

התוצאה הרצויה היא שאתה מביא לו מצב רוח מרומם והוא נעשה בזה יותר קרוב לבורא וכך מתקדם וגם עושה לאחרים.

שאלה: רב"ש אומר שמצב רוח מרומם הוא "שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים", מה זה מצב רוח של חיים?

מצב רוח של חיים זה שיש לו שמחה מהרגשת המציאות, שהוא מתקדם להרגשת החיים, לחיבור עם הבורא, לחיבור עם חבריו, ומזה הוא שמח.

תלמידה: וכח הבטחון שהוא משיג הוא מזה שהוא בדרך, שהוא עם החברים?

כנראה שמזה הוא מקבל את כח הבטחון.

שאלה: נדמה ש"איש את רעהו יעזורו" זה בדיוק הפוך מהאגו שלנו, באופן אוטומטי אנחנו רק מנסים להסתיר איפה אנחנו זקוקים לקבל ביטחון. זה כל כך קשה, נראה שאנחנו לגמרי הפוכים מזה, יש בינינו קושי.

אבל אם אני חושב על זה שאני צריך להעביר את הביטחון שלי לחברים, אז אין בזה שום בעיה, אף אחד לא מפריע לי, לא נמצא בדרכי. זאת אומרת, אין לאדם מה עוד לעשות בחיים חוץ מלחשוב כל הזמן איך לחזק את עצמו בבורא, כי מתוך זה הוא מתחיל להשפיע לחברים ובכלל לכל הקבוצה שבה הוא נמצא, שבה הוא לומד, וזה נקרא "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: כשרב"ש אומר פה "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים", מהי ה"דאגה", ומה זה אומר "ישיחנה לאחרים"?

שאני מעביר את הדאגה שלי למצב הרוחני שלנו ממני לאחרים, וכך לכל אחד ואחד.

תלמיד: את ההרגשה שהוא רוצה שתהיה לאחרים הוא מעביר במילים או בלב, מה זה "ישיחנה לאחרים"?

נכון יותר להגיד מוסר. מה שיש בליבו של אדם הוא יכול למסור לחבריו.

תלמיד: זאת אומרת, אם יש דאגה לרוחניות במשהו אסור להשאיר אותה לעצמך, אתה צריך מיד להעביר אותה לחברים.

כן, זה ברור.

שאלה: הדאגה הזאת זה החיסרון למטרה?

כן.

תלמיד: כי "איש את רעהו יעזורו" זה גם לספק לחבר חיסרון למטרה, שיהיה לו חיסרון חיובי למטרה, חומר דלק?

נכון.

תלמיד: וכשרב"ש אומר "בענין שאדם יכול לעזור לחבירו", הוא מדבר באופן פרטני או באופן כולל? כי נראה מהמאמר שבענין מצב רוח תמיד יש תוספת, ואנחנו יודעים שמצב רוח אנחנו זה גדלות וחשיבות המטרה, כך שמענו מהרב בעבר.

אז השאלה, האם באופן כללי החבר צריך לספק גדלות וחשיבות המטרה שזאת תמיד התרופה להכול או שגם ברמה פרטנית יש כל מיני דברים נקודתיים שצריך לעסוק בהם?

אם אנחנו כעשירייה, זה יכול להיות אלף איש יחד, לאו דווקא עשירייה לפי המספר, אם אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בקשר בינינו ויש לנו איזו דאגה לחיבור בינינו, אז להעביר את הדאגה הזאת מאחד לאחרים זו בעצם העבודה שלנו. אז אנחנו מתחילים להרגיש שאין לנו בזה שום בעיה, אלא אם אנחנו יכולים לתמוך אחד באחר, אז אנחנו מחסלים את כל ההפרעות.

תלמיד: והדאגה היא בכללות לגדלות וחשיבות המטרה?

כן.

תלמיד: היא צריכה להיות גם נקודתית לכל חבר בדברים שחסרים לו, לא באופן גשמי, אלא בדרך הרוחנית?

לא, אני לא חושב שאנחנו צריכים להיכנס לתוך הפרטים של כל אחד ואחד, אלא איש את רעהו יעזורו בכללות, בדאגה הכללית.

שאלה: איזו רוח יש לי לתת לחבר?

רוח שמחה. שאנחנו הולכים בדרך ושהכול נפתח לפנינו, ובמידה שאנחנו מתקרבים זה אל זה כולנו יחד מתקרבים לבורא. "איש את רעהו יעזורו" זה לא רק בזה שאני נותן דוגמה טובה לחבריי, אלא בזה שאני עוזר להם להתעלות כלפי הבורא, אליו, ובזה אנחנו משיגים את המטרה.

תלמיד: מדובר על הרגשה בפועל שיש לי או על משחק?

לא, זו הרגשה רצינית בכל אחד ואחד.

תלמיד: אם יש דאגה בליבי, אז אני מוסר אותה לאחרים, אני נותן דוגמה, אני מעלה מצב רוח ושמחה. מה לעשות בזמנים שאין לי דאגה כזאת בלב?

לעורר.

תלמיד: איך?

תנסה לחשוב איך אתה מעורר דאגה למצבו של החבר, למצבה של הקבוצה, בסופו של דבר למה שיקרה לך.

תלמיד: כשאדם במצב שאין לו כוחות לעורר את הדאגה הזאת בתוכו, מה הוא מוסר לאחרים, הוא מוסר משהו?

הוא מוסר לאחרים חיסרון.

תלמיד: בכל מקרה הוא תמיד מוסר משהו לעשירייה שלו?

כן.

תלמיד: מה לעשות אם רואים שחבר אחד בעשירייה לא מקבל את הרוח שלנו למרות כל הדוגמאות והרצון הטוב?

תחשבו עליו. אתם יכולים להעביר לו את הרצון שלכם, את מצב הרוח שלכם, אתם יכולים לעורר אותו.

תלמיד: צריך לשפוט חבר לפי מצב הרוח שלו, איך שהוא נמצא?

"דאגה בלב איש" עוברת מאחד לאחר כמו שכתוב.

שאלה: הבוקר יותר התחלנו לדבר גם על הסיפור של "איש את רעהו יעזורו", והשתמשת ואמרת שכל חבר צריך להיות מוכן להחליף את החבר במשימה שלו.

גם נכון.

תלמיד: גם אמרת שזרקת לנו את זה מבין המילים כמה פעמים בחודשים האחרונים, אחרי זה היה בסיכום שיעור בעשירייה דיברנו על זה בינינו, ומצאנו שאנחנו קצת מתקשים אולי להבין מה זה המשימה הזו שצריך לעמוד מאחורי החבר, להחליף, להיות במקומו.

זה פשוט הבנה הפנימית של הכלל - איש את רעהו יעזורו.

תלמיד: אתה יכול להסביר? כי באמת כמו שהחברים פה אמרו אנחנו מבינים את זה עד היום שצריך להביא מצב רוח וכוחות וגדלות ובטחון ולתת דוגמה, ובפועל בזה שאתה בא לשיעור ומחזיק בדרך.

כן.

תלמיד: יש פה עוד משהו פנימי לגבי איך אני מעלה את החבר לדבקות בבורא, יש עוד משימה אחרת שהחבר ניצב מולה שאני צריך לדאוג לה חוץ מזה?

יש עוד משימה יותר פנימית, שאני חייב לדאוג לחבר שלי שיהיה למעלה ממני, אחרת גם אני לא אוכל לעלות לתפקידי.

תלמיד: אז זה האפס ואחד שדיברת עליו?

נגיד, כן.

תלמיד: אבל מהי המשימה? יש לכל חבר משימה אחרת בעשירייה?

יכול להיות שיש לכל חבר משימה אחרת.

תלמיד: אז איך אני יודע מה המשימה של החבר שאני אהיה מוכן להחליף אותו בה?

אנחנו לא יכולים ממש להחליף זה את זה. זה שאנחנו מוכנים לזה, לא אומר שאנחנו ממש מחליפים את התפקידים והמקומות וכן הלאה, אבל אנחנו צריכים להשתדל להיות בכזה מצב החיבור שבסופו של דבר לא יהיה חשוב לנו מי עובד במקום מי, מי עולה במקום מי, ועיקר התשוקה שלנו היא שאני מוכן להחזיק את כולם.

תלמיד: לעבוד במקום החבר זה ביחס בינו לבורא?

ביחס בינו לעשירייה.

שאלה: ה"דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים", אז יכול להיות מצב שאנחנו מעבירות דאגה אחת מהלב של השנייה ואז חברה יכולה להישאר עם הדאגה לחברה יותר ממה שהיא אמורה לדאוג לה?

זה דבר חי, העיקר שאנחנו בצורה כזאת מעוררים את כל החברים.

תלמידה: אני מניחה שאני מדברת בשם כל העשיריות, אנחנו מגיעות לרמת קרבה שנראה לי שלא חווינו בחיים, ברור שיש לנו עוד מלא במה להתקדם, אבל זה אומר שאם חברה שלי באיזו מצוקה, מיד הדאגה שלי עוברת אליה, אנחנו מרגישות את זה אפילו בלי מילים. נראה לי שיש עוד משהו שאפשר לעשות אחרי הפעולה הזאת, אחרי שמרימים את מצב הרוח כדי להעביר את זה לבורא, יכול להיות?

אתן צריכות להרגיש בתוך החיבור שלכן בעשירייה מה אפשר עוד להוסיף. מה הייתן עוד רוצות להשיג בחיבור ביניכן.

תלמידה: הכוונה שלי שיכול להיות מצב שחברה שלי דואגת לי ואחרי זה היא נשארת עם דאגה כל היום, ואני כבר אולי המשכתי הלאה, התרוממתי, אבל היא נשארת דואגת לי. יכול להיות מצב כזה?

יכול להיות וזו באמת דאגה יותר נכונה. כי אם מישהו לא מממש את הדאגה שלו, הוא לא זז ממנה.

שאלה: זאת השתוות הצורה שאנחנו נבוא בתוך חיבור עשירייה. תן לנו באופן אמיתי להרגיש מה זה אמונה למעלה מהדעת?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו "כאיש אחד בלב אחד", ובזה אנחנו נתחיל להרגיש מה עוד חסר לנו בחיבור, האם אני מקבל אותה התעוררות מחבריי? זה יכול להעלות אותי לחיבור בינינו.

תלמידה: כל הזמן הנקודה היא "כאיש אחד בלב אחד", כן?

כן.

שאלה: כיצד עלינו לפעול באופן מעשי כדי לעורר ולהרים את מצב הרוח של החברים בעשירייה, במיוחד ברגעים בהם כל אחד מרגיש במצב של שפלות ולא רואה את המטרה מול העיניים שלו?

זו באמת עבודה קשה, ומצב כמו שאתה מדבר עליו הוא לא פשוט. להתחיל להרים את כל המקרים שיש בעשירייה, להעלות אותם יחד, זה לא פשוט. אבל אנחנו צריכים לדבר בינינו, שאנחנו הקבוצה וכל אחד תלוי באחרים, ואנחנו לא יכולים להעלות את עצמנו, מכל שכן להוציא את עצמנו למעלה מהבור שנפלנו בו, וכך "איש את רעהו יעזורו".

אין כאן שום דבר מיוחד, אלא פשוט בואו אנחנו נחזק זה את זה, כמו שעכשיו אני רואה לפניי כל כך הרבה קבוצות בכל העולם, אז אנחנו רק בצורה כזאת יכולים להעלות זה את זה. והבורא, הוא בכוונה עושה בנו כל מיני כאלו מצבים, מקרים, שבסופו של דבר אנחנו על ידי החיבור בינינו שאליו אנחנו משתדלים להביא את עצמנו, אנחנו על ידי חיבור הזה נעלה את כולם. "איש את רעהו יעזורו" הכוונה היא שכל אחד ואחד מאיתנו בסופו של דבר גורם לעזרה רוחנית לכל אחד ואחד, ואנחנו נמצאים בדרך לזה.

שאלה: כתוב שהחברים צריכים להביא למצב רוח של חיים. אבל אם אני מרגיש שהחברים מדקלמים לי שהבורא גדול וזה לא נותן לי מצב רוח, אז האם אני יכול לבקש מהם להפסיק?

זה לא מקובל אצלנו. אבל אנחנו צריכים להשתדל באמת לעזור אחד לשני בצורה כזאת שכל אחד יקבל מזה איזו עלייה הקטנה ביותר, אבל משהו שהוא ירגיש כמה הקשרים החיצוניים שלנו אפילו, עוזרים לכולם.

שאלה: איך אני יכול להתאחד, להתחבר עם הנשמה של החבר?

אני חושב שזה צריך להיות קודם כול. אני מתחבר עם החבר בצורה שאנחנו מרגישים את עצמנו ששייכים לפעולה אחת, למקום אחד, ויש לנו מטרה אחת. את זה אני חייב לברר בזמן שאני חושב עליו והוא עליי, ככה כל אחד על האחרים.

תלמידה: לגבי דאגה בין החברות. יכול להיות שחברה נשארה עם דאגה לחברה מסוימת, כשלחברה כבר הכול טוב. ואז אמרת שזה טוב שהיא נשארת עם הדאגה, כי מי שנשאר עם דאגה סימן שהוא לא מימש אותה עד הסוף. למה הכוונה?

כנראה שהוא לא יודע באיזו צורה הוא יכול בכל זאת לקבל את החיסרון שלו ולגשת לממש אותו.

תלמידה: כשאני דואגת לחברה אני צריכה לממש את החיסרון שלה?

מה זה נקרא "דואגת"?

תלמידה: מה זאת אומרת לממש, אם אני רוצה שהיא תרגיש מצב רוח של חיים?

כן.

תלמידה: מה זאת אומרת ש"אני מממשת"? אם היא מרגישה כבר מצב רוח של חיים, אני כאילו נשארתי עם הדאגה שאני חושבת שהיא עוד לא מימשה אותה?

את נשארת עם הדאגה. את בדאגה שלך מתחברת עם הדאגה של חברה, ואז אתן יחד כאילו עולים מאותו מצב למצב יותר גבוה.

תלמידה: זאת אומרת שבדאגה שלי אני צריכה אחר כך להרגיש איזה גילוי של הבורא בתוך הדאגה הזאת?

כן.

תלמידה: כך בעצם אנחנו גורמים לאהבה להתפשט בינינו. לבורא להתפשט בינינו בדאגה הזאת.

כן, ודאי.

תלמידה: אני צריכה כל הזמן להיות עם דאגה, שנעלה ונעלה עד גמר התיקון.

בבקשה, את יכולה לעורר דאגה כזאת.

שאלה: איך אני יכולה לצאת מהתפיסה שלי ולהתכלל בתפיסה של החברה, כדי לתת לה בדיוק את מה שהיא רוצה, את מה שהיא צריכה?

אני מתחברת איתה. אני משתדלת להתחבר עם החברה ולבנות איתה יחד מצב שאז, כשאני מרגישה שאני נמצאת במצב שלה אני מתחילה להעלות את עצמי ואותה יחד, וכך אנחנו עולים ממצב התחתון למצב יותר עליון.

שאלה: האם אני יכולה להצדיק מצב שחברה נמצאת בו?

יש דברים כאלה, בטח. כשאת מדברת על היחס שלך לבורא ואת רוצה להצדיק את הפעולה שלו, אז את צריכה להצדיק את החברה שלך במה שהיא נמצאת.

תלמידה: אם המצב הוא לא שלי אז יותר קל לי להצדיק את המצב שהחברה נמצאת בו. איך אני יכולה לקחת את הדבר הזה כמשהו שהוא באמת שלי ולהצדיק אותו ממקום שהחברה נמצאת בו?

אנחנו עוד מעט נלמד את זה, אבל באמת כך צריך להיות.

שאלה: כל העלייה הרוחנית שלנו כעשירייה, כקבוצה, תלויה ב"איש את רעהו יעזורו". האם אנחנו יכולים לעבור מצבים מאוד מהר בתמיכה הדדית, שככה רגישים אחד לשני?

כן. יכול להיות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעורר ולארגן כל הזמן בתוכנו את הדאגה שלחברות תהיה חשיבות וגדלות המטרה?

אם יש לפני מטרה שאני צריך להיות דבוק עם כל החברים ויחד איתם דבוק בקב"ה, אז אני נמצא מול הבעיה. מה אני עושה, איך אני משפר את המקום שלי? וכאן זה עניין של מצב הרוח. הוא רוצה להגיד במאמר, "איש את רעהו יעזורו", שהעיקר שאנחנו נספק אחד לשני, לכולם יחד, מצב רוח מרומם. ואז מאיפה אני עולה ממצב עמוק או למצב יותר גבוה - זה כבר לא חשוב.

(סוף השיעור)