שיעור בוקר 04.02.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", עמ' 793, הקדמה לתע"ס, אותיות:

קי"א-קי"ז

אות ק"י

"ועד כאן לא ביארנו, אלא בחינת "האהבה התלויה בדבר", בב' דרגותיה. אבל עדיין צריך להבין: איך זוכה האדם לבא עם קונו ית', בב' הבחינות של "האהבה שאינה תלויה בדבר"?" בואו נגיד כך, כשהבורא מושך אותי אז אני מרגיש טוב ומזה בא לי לאהוב אותו ואני מודה לו ואני פורח ממש והכול בסדר. כשנסתר, אני כמו צמח מיד נובל, אני לא יכול להודות, אני לא יכול לעשות שום דבר, אין לי כוח חיים, אין לי רוח חיים. אז יכולה להיות כאן אהבה שלא תלויה בדבר? כשאני מקבל או לא מקבל רוח חיים? זאת אומרת, שיש לי מקור חיים אחר, שאני יכול להיות לגמרי מנותק מהאור?

"ובדבר הזה, צריכים להבין היטב דברי חז"ל, במ"ש (קידושין דף מ' ע"ב): "ת"ר, לעולם יראה אדם את עצמו, כאלו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות. עשה עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: "וחוטא אחד וגו'".

ר' אלעזר בר' שמעון אומר: "לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: "וחוטא אחד וגו'", בשביל חטא יחידי, שעשה זה, אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה".

אות קי"א

ולכאורה, הדברים הללו מוקשים, מתחילתם עד סופם. כי אומר, שהעושה מצוה אחת, תיכף מכריע לכף זכות, בשביל שנידון אחר רובו. הלא זה אמור, רק באותם, שחציים חייב וחציים זכאי, שמזה אין ר"א בר"ש מדבר כלל. והעיקר חסר מהספר.

ורש"י ז"ל פירש דבריו, שסובבים על דברי תנא קמא, שאומר: "לעולם יראה אדם את עצמו, כאלו חציו חייב וחציו זכאי". ור"א מוסיף, שיראה כן, גם את העולם כולו, כאלו הם חציים חייבים וחציים זכאים, עש"ה. אמנם העיקר חסר מהספר. ועוד, למה שינה לשונו, ולמה אינו מדבר, כמו הלשון של ת"ק, אם המשמעות היא אחת?

אות קי"ב

וביותר קשה על הדבר גופו: שהאדם יראה את עצמו, כאלו הוא רק מחצה חייב. שזה פלא: אם האדם יודע את עונותיו המרובים, ישקר בעצמו לומר, שהוא מחצה על מחצה. והתורה אמרה: "מדבר שקר תרחק".

ועוד: הרי קרא קדריש: "וחוטא אחד, יאביד טובה הרבה". דהיינו, משום עבירה אחת, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. הרי, שהמדובר הוא, ממציאות אמיתית, ולא באיזה דמיון כוזב, שהאדם צריך לדמות את עצמו ולעולם.

אות קי"ג

וכן תמוה: היתכן, שאין בכל דור ודור, אנשים הרבה, שעושים מצוה אחת? ואיך העולם מוכרע לכף זכות? כלומר, שאין המצב משתנה כלל, אלא, עולם כמנהגו נוהג? אלא, שצריכים כאן לעמקות יתירה, כי הדברים, ע"פ שטחיותם, אין להם שום הבנה.

אמנם הברייתא אינה מדברת כלל, על אדם, שיודע בעצמו, שעוונותיו מרובים, ללמד אותו לשון שקר, שהוא מחצה על מחצה, וכן לפתותו, שאינה חסרה לו, אלא מצוה אחת. שאין זה מדרך חכמים כלל.

אלא, הברייתא מדברת, על אדם, שמרגיש ומדמה עצמו, שצדיק גמור הוא לגמרי, ומוצא את עצמו בתכלית השלימות. שהוא, משום שכבר זכה למדרגה ראשונה של אהבה, על ידי פקיחת עינים בתורה, כנ"ל, אשר כבר "היודע תעלומות מעיד עליו שלא ישוב לכסלו עוד", כנ"ל ד"ה "ומהמתבאר".

ואליו מדבר התנא, ומברר לו את דרכיו, ומוכיח לו, שעדיין אינו צדיק, אלא שהוא בינוני, שפירושו, מחצה חייב ומחצה זכאי. והוא משום, שעדיין חסרה לו "מצוה אחת", ממספר תרי"ג המצוות שבתורה, שהיא מצות האהבה, כנ"ל ד"ה "ומיושב", עש"ה. כי כל עדותו של "היודע תעלומות שלא יחטא עוד", הנה הוא רק מחמת הבהירות שבהשגתו, בהפסד הרב של העבירה, כנ"ל, שזה נבחן ל"יראת העונש", ומכונה משום זה "תשובה מיראה", כמו שהארכנו בזה לעיל, ד"ה "והנה"."

זאת אומרת, עד כה קיים הכול רק מיראת העונש, לכן הגיע לתשובה מיראה אבל לתשובה מאהבה עדיין לא נכנס.

אות קי"ד

"גם נתבאר לעיל, שמדרגה זאת של תשובה מיראה, עדיין אינה מתקנת את האדם, אלא מעת התשובה ואילך. אמנם כל הצער והיסורים, שסבל בטרם שזכה לגילוי הפנים, נשארים כמות שהיו, בלי שום תיקון. גם העבירות שעשה, לא נתקנו לו לגמרי, אלא שנשארים בבחינת שגגות, כמו שהארכנו בזה לעיל, ד"ה "ועם זה", עש"ה.

אות קט"ו

ולפיכך אומר התנא קמא, שאדם כזה, שעדיין חסרה לו "מצוה אחת", יראה את עצמו "כאלו הוא חציו חייב וחציו זכאי". כלומר, שידמה לעצמו, שאותה העת שזכה לתשובה, הרי היא נמצאת באמצע שנותיו. שבאופן זה נמצא "חציו חייב", דהיינו, באותה מחצית שנותיו, שעברה עליו בטרם שעשה תשובה, שהוא מאז בוודאי חייב, כי התשובה מיראה אינה מתקנת אותם, כנ"ל.

ונמצא גם כן, שהוא "חציו זכאי", דהיינו, במחצית שנותיו מעת שזכה לתשובה ואילך, שאז הוא זכאי ודאי, להיותו בטוח שלא יחטא עוד, כנ"ל. הרי שבחצי שנותיו הראשונים הוא חייב, ובחצי שנותיו האחרונים הוא זכאי."

מבינים, ככה, בצורה שטחית, לא יותר מידי, כי אנחנו לא מבינים מה זה באמת תשובה מיראה, תשובה מאהבה. אין לנו עדיין בזה הרגשה ופרטים אבל בצורה שטחית ככה זה, אם מגיע, מגיע, כך וכך.

שאלה: מה זו אותה חובה? מה זה "חובה" ומה זה "זכאי"? מה זאת אומרת אולי אם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי? מה זה החובה הזאת ומה זה הזכאות הזאת?

עוד מעט הוא יסביר לנו. איך יכול להיות שאני אראה את עצמי חצי חצי אם עדיין לא עשיתי שום דבר? אז על איזה אדם מדובר? אני איתך בשאלה הזאת.

שאלה: מה הכוונה שהוא אומר שיודע תעלומות מעיד עליו שלא ישוב עוד לכסלו?

ישנה כזאת הארה מלמעלה שהבורא נותן לאדם כדי שיותר האדם לא יחטא. הרצון לקבל כבר מוגן בזה שהוא רואה שאסור לעשות כך.

תלמיד: אבל הוא כבר נהיה במצב שהוא כולו עם כוונה להשפיע?

ודאי. כן.

תלמיד: וזה קורה לפני גמר תיקון?

ודאי. מה זה גמר תיקון? עוד חכה.

אות קט"ז

"ואומר לו התנא, שיחשוב בעצמו, שאם עשה "מצוה אחת", דהיינו אותה המצוה, שחסרה לו ממספר תרי"ג (כנ"ל ד"ה ומיושב): "אשריו, שהכריע עצמו לכף זכות". כי הזוכה למצות האהבה, דהיינו על ידי התשובה מאהבה כנ"ל, שזוכה על ידיה, שהזדונות נהפכו לו לזכויות, שאז גם כל צער ועצב שסבל מעודו, מטרם שזכה לתשובה, נהפכים לו לתענוגות נפלאים לאין קץ, עד שמצטער בעצמו, על מה שלא סבל מהם כפלי כפליים, כמשל הנ"ל מהאדון ואוהבו היהודי, בד"ה "וזה".

הנה זהו שנקרא "הכרעה לכף זכות". שהרי, כל רגשותיו עם השגגות והזדונות, נהפכו לו ל"זכויות". והיינו הכרעה ל"כף זכות", שכל הכף המלאה חובות, נהפכה ונעשתה לכף מלאה זכויות. והתהפכות זו מכונה בלשון חכמים "הכרעה"."

אלה דברים שאנחנו עוד נעבור בעתיד. אין לנו עדיין הרגשה. סתם להגיד "הכרעה, תשובה מיראה, תשובה מאהבה", אתה מצטער על זה שעשית מעט עבירות אז אין לך עכשיו כך כך על מה לקבל שכר? איזה שכר יכול להיות מתוך זה שעשיתי עבירות? אולי אסור לשמוע על זה. לפחות אל תגיד, אחרת כולם ירוצו לעשות כמה שיותר, כל עוד לא מאוחר, את כל העבירות שאפשר?

אז אנחנו לא מבינים מה שכתוב ואין במה כל כך לשמוח. אני רואה שאתה כבר צוחק, שאתה כבר שמח, שאפילו על ידי הדברים הרעים שעשיתי בעבר אני אקבל שכר אז בכלל מה יכול להיות?

תלמיד: זה מורגש שכל הקטעים האלה האחרונים שאנחנו קוראים הם כל כך גבוהים וכל כך רחוקים.

מעל השכל.

תלמיד: כן. וחוץ מלהתפלל שיבוא מאור מחזיר למוטב וזהו יש עוד מה לעשות פה?

אין יותר. אין יותר. גם במצבנו אין יותר. רק לארגן את התפילה הנכונה מתוך העשירייה לבורא, זה כל העניין. חוץ מזה לאורך כל הדרך אין לך שום דבר אחר.

אות קי"ז

"ועוד אומר התנא, ומזהיר אותו, שכל עוד שהוא בינוני, ולא זכה ל"מצוה אחת" החסרה לו מהמספר תרי"ג, אל יאמין בעצמו עד יום מותו. ולא יסמוך עצמו גם, על העדות של "היודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד". אלא, שהוא עלול עוד לבא לידי עבירה.

ולפיכך יחשוב בעצמו: אם עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה. כי אז יאבדו תיכף, כל השגתו הנפלאה בתורה, וכל גילוי הפנים שזכה, וחוזר לבחינת הסתר פנים. ונמצא, מכריע את עצמו לכף חובה. כי יאבדו כל הזכויות והטוב, אפילו מחצי שנותיו האחרונים. ועל זה מביא לו התנא ראיה מהכתוב: "וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה"."

ברור לנו שאנחנו לא כל כך מבינים מה שכתוב כאן כי מדרגות הן מאוד גבוהות מעבר למחסום.

(סוף השיעור)