שיעור צהריים 03.12.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1784,

מאמר 370 "דרך ארץ קדמה לתורה"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1784, מאמר 370, "דרך ארץ קדמה לתורה".

דרך ארץ קדמה לתורה

ויצא תשמ"ב

"מאי אור, רב הונא אמר נגהי, ורב יהודה אמר לילי (ריש פסחים).

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום". ויצא יעקב, מובא בזהר הקדוש, מבאר שבע, מארץ ישראל. "וילך חרנה", חוץ לארץ. הנה חז"ל אמרו, שאברהם ויצחק תיקנו תפלת שחרית ומנחה שהן חובה, ויעקב תפילת ערבית, שהיא רשות (ברכות כ"ו ע"ב).

ויש להבין מדוע תפילתו של יעקב, שהוא בחיר שבאבות, הנקרא יעקב שלמתא, שהוציא י"ב שבטים, לא תהיה תפילת חובה, כמו התפילות של אברהם ויצחק.

הנה מדרך העולם הוא, שמי שמרגיש שחבירו עושה לו טובה, אז הוא מרגיש חוב מוסרי שיברך אותו עבור הטובה שעשה לו, וכמו כן יחזיר לו טובות מכאן והלאה.

מה שאין כן מי שלא מרגיש שחבירו עשה לו טובות, אלא שהוא חושב שאולי עשה לי טובות, אז אינו מרגיש עצמו שיתן לו תודה ויבקש ממנו משהו, אלא שרשות בידו. היינו שהגוף אינו מרגיש שחוב עליו לבקש מהשני, אלא שזה הוא רשות. והבחירה בידו, אם כן או לא. מה שאין כן כשהוא מרגיש מה שחבירו נותן לו, אז הגוף מרגיש חוב כלפי חבירו.

הנה יעקב שלמתא רצה לתקן על שלימות הדורות והזמנים והמצבים. וזהו הנבדל בין יום לערב, כי יום נקרא בזמן שהוא מרגיש את עצמו בטוב ובשמחת הלב, המצב הזה נקרא "יום". ואם חס ושלום להיפך, אזי הוא אומר "עולם חשך בעדי".

"ויצא יעקב מבאר שבע", שהיא ארץ ישראל, שהיא באר ששואבים משם מים, שהאדם מרגיש את עצמו בשביעה, שאינו חסר לו שום דבר. "וילך חרנה", פירוש למקום שאין שם שביעה, ויש שם חרון אף, וזה נקרא "ערב". ממילא אז אינו מוטלת על הגוף חובה לתת תודה לחבירו ולבקש משהו מחבירו. אלא להיפך, יש לו תרעומת על חבירו.

"ויפגע במקום", והוא תיקון, שגם במקום שהוא ערבית, שאז התפילה היא רשות, היינו בחירה, יש לו להתגבר ולהתפלל. אבל הגוף לא מרגיש שום חוב על עצמו בזמן שהוא חושך אצלו.

לכן יעקב, שהוא בחיר שבאבות, תיקן עבור הכלל בחינת שלימות, שיוכלו להתפלל תפילת ערבית, שאז היא בחינת רשות.

שהאדם צריך לעשות בחירה, בכדי שהגוף ירצה להתפלל, כיון שאינו מרגיש אז שום חובה לעצמו, כיון שהוא ערב ולא יום. כי בזמן שמרגיש בחינת יום, אז הגוף מרגיש חובה לעצמו. ועל ידי תפילת הרשות, שהיא ערב, אז באים לידי יום, ואז היא תפילת חובה.

כעין זה ברכת המזון חובה בסעודה שיש בה שביעה, כמו שכתוב "ואכלת ושבעת וברכת", לרמז להנ"ל, שבזמן שהגוף מרגיש בחינת "באר שבע", שהוא שבע, אז הגוף מרגיש חובה לעצמו להתפלל. מה שאין כן כשהוא מרגיש בחינת "ערב", אז התפילה שלו היא רשות אצל הגוף, והוא צריך לעבודת הבחירה כדי שיוכל להתפלל.

ובזה יכולים לפרש המחלוקת על פירוש של אור לארבעה עשר בודקים את החמץ. ושואלת הגמרא מאי אור.

רב הונא אמר אור זה נגהי, ורב יהודה אומר שאור זה לילי. ויש להבין איך חולקים בדבר. אלא מבחינת הכלי לזכות להאור, צריכים מקודם להרגיש את החושך. לכן אור בעיקר לילי. וכשמדברים מבחינת השפע, לא מבחינת הכלי, אז השפע נקרא אור שהוא יום.

וזה ענין "הקול קול יעקב והידים ידי עשו". הגוף נקרא בחינת "עשו", היות שתיכף בלידת האדם בא אליו היצר הרע. לכן הוא בחינת עשו, שהוא כבר שלם ויודע מה זה טוב ומה זה רע.

וכשבא אליו היצר טוב, ואומר לו שיש טוב אחר ממה שהוא יודע שנקרא טוב, אז הוא לא רוצה לשמוע בקולו. היצר טוב אומר לו, "רשעים בחייהם קרויין מתים". והוא לא מבין מה שאומר לו, אלא חושב שממש להיפך.

ועל זה נאמר "הקול קול יעקב, והידים ידי עשו". היינו שעל ידי הקול קול יעקב, שהוא תפילת ערבית, יכולים הכלים דעשו לקבל תיקון, ומהחושך יתהפך ליום, כמו שכתוב "והיה לעת ערב יהיה יום"."

תלמיד: הדבר המרכזי ששמתי לב אליו במאמר הוא שיעקב מסמל את זה שדווקא כשהאדם מרגיש ערב ולא מרגיש בתוכו הודיה לה' על מה שנותן לו, דווקא אז זה המקום של הבחירה והעבודה להתגבר ולהתפלל. מה התפילה כשערב, כשחושך?

בעצם אנחנו תמיד מדברים על כך שתפילת ערב היא רשות, ותפילות בוקר וצהריים הן חובה, לכן זה מה שהוא רוצה להגיד.

תלמיד: איזו תפילה המצב של הערב, של החושך, צריך להזמין באדם, מה נקודת הבחירה במצב הזה?

נקודת הבחירה היא שעל אף שכבר ערב וחושך לקראת הלילה, הוא בכל זאת מלא בהודיה לבורא וממשיך לעבוד אותו.

תלמיד: על מה הוא מודה לו?

על כך שאפילו שערב ולילה, בכל זאת הבורא ממשיך עליו את חוט החסד.

תלמיד: ובמה הוא ממשיך לעבוד אותו?

בזה שמתפלל אליו ויודע שיבוא היום ויהיה אור, על אף שבינתיים הוא מרגיש חושך ולילה.

תלמיד: במצב הזה הוא מודה לו על חוט של חסד שהוא מושך עליו.

כן.

תלמיד: זאת ההודיה?

זהו.

תלמיד: ומה הוא מבקש, מה הבקשה?

לא יודע. מה נראה לך?

תלמיד: אני לא מבין מאיפה הביטחון בחושך שיבוא היום.

כי זה מקור אחד, יום או לילה או ערב או בוקר. כך אני חושב.

תלמידה: איך נכון להתייחס לתפילת ערב, האם זה נכון שברצון שלי לשלמות צריך לתת מקום למקור של טוב, וזו הדרישה העיקרית כלפי תהילים של דוד? האם אפשר להיות בחיבור עם המקור הזה בשביל הבירור הזה והפניה לבורא?

איך שנוח לך.

תלמיד: בנוגע לתהילים, איך לקרוא אותם? אנחנו קוראים אותם בקבוצה ומנסים לברר למה דוד המלך התכוון, ולרוב מבינים שזה לא לפי היכולת שלנו, אנחנו פשוט יכולים לקרוא את זה בלי בירור.

בדרך כלל כך קוראים, בלי בירורים, בלי הסברים. קוראים כי בהם טמון פוטנציאל אדיר של קדושה, כך שאתם יכולים להמשיך ולקרוא.

תלמידה: הרבה פעמים במקורות אנחנו שומעים שרב אחד אמר כך ורב אחר אמר דברים הפוכים לגמרי. למה הדעות ההפוכות האלה במקורות מביאות אותנו?

הן מביאות אותנו בסופו של דבר לכך שנגיע למסקנה שכל המקובלים הענקיים האלה מדברים על אותו דבר, כלומר אין הבדל ביניהם.

תלמידה: בהמשך לזה, השיטה שלנו היא בכך שאנחנו צריכים כל הזמן לברר את הדעות ולהגיע למשהו אחד, ודווקא זו ההתקדמות שלנו?

כן.

תלמידה: שמעתי קודם שבמצב של ערב האדם מודה לבורא על החוט של חסד שהוא מעביר אליו. איך מזהים מהו חוט החסד הזה, איך אדם יכול לזהות אותו?

הוא רואה שאפילו לקראת הלילה שמגיע אליו, הוא בכל זאת יכול להבחין במצב הזה אור יום, שעדיין אור יום.

תלמידה: מה זה אותו אור יום שהוא צריך לראות שם?

בואו נגיע למצב הזה ונתפלל ונראה.

תלמידה: כשהאדם נמצא באיזה בלבול, באיזה חושך, מותר לו לבקש מהבורא שיעזור לו, מה הוא צריך לבקש מהבורא במצב הזה?

ודאי שמותר לאדם לבקש מהבורא שיעזור לו, שיאיר לו.

תלמידה: איך לבקש את זה בלי שזו תהיה פשוט בקשה אגואיסטית, כמו שכל העולם מבקש מהבורא שיעזור לו?

מה רע להיות כמו כל העולם?

תלמידה: כי אנחנו לומדים קבלה, הטבע שלי מיד אומר, "בורא, בוא תעזור לי, לא נוח לי, לא טוב לי, אני לא מבינה", כל העולם פונה כך אל הבורא, אז אנחנו רוצים כאילו להתקדם אליו, אנחנו רוצים להתפתח מעל האגו.

אז תבקשי בתפילה.

תלמידה: פשוט להתפתח?

להתפתח, להיות קרובה לבורא, לאחוז בו, להבין אותו, להרגיש אותו.

תלמידה: לזה הוא מצפה במצבים כאלה?

כן, למה לא?

תלמידה: האם תוכל לחזור על החשיבות של תפילת הערב, מה אדם מבקש בה?

כתוב שחובה על האדם להתפלל בבוקר ובצהריים, פעמיים ביום. ומוסיפים עוד תפילה שלישית, תפילת ערב, שהיא לפי רצונו של האדם, כי היא רשות. הוא יכול להתפלל, ויכול לא להתפלל. כך אנחנו מקבלים את שלוש התפילות, תפילת בוקר ותפילת צהריים הן חובה, ותפילת הערב היא רשות, לא חובה.

תלמידה: על מה הוא מתפלל? הוא מודה לבורא, משבח אותו?

כן.

תלמידה: מה זה אומר שאברהם יצחק ויעקב קבעו משהו? איך להתייחס לזה?

לקבל את זה בצורה כזאת שהיו כאלה חכמים שנקראו אברהם, יצחק ויעקב, שכך התייחסו לתפילה. שתפילת הבוקר, שחרית, היא חובה, ואת זה הנהיג אברהם. גם תפילת צהריים היא חובה. זאת אומרת שחרית ומנחה הן חובה ותפילת ערבית אדם יכול להתפלל, יכול לא להתפלל, זה רשות, את זה הנהיג יעקב. זה מה שאנחנו צריכים לדעת על זה, וכל השאר יבוא אלינו תוך כדי העבודה שלנו עם התפילות האלה.

תלמידה: באופן כללי אומרים שאדם צריך להתפלל כל היום וכל הלילה. למה האבות קבעו זמנים כלשהם?

מפני שכך זה היה אצלם.

תלמידה: יש כאן ריקון הכלי ומילוי הכלי. האם אנחנו יכולים כל הזמן להיות במצב של אור?

לא, אי אפשר. יש זמנים, יש יום, יש לילה, יש אור, יש חושך.

קריין: נקרא שוב, "דרך ארץ קדמה לתורה".

"מאי אור, רב הונא אמר נגהי, ורב יהודה אמר לילי (ריש פסחים).

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום". ויצא יעקב, מובא בזהר הקדוש, מבאר שבע, מארץ ישראל. "וילך חרנה", חוץ לארץ. הנה חז"ל אמרו, שאברהם ויצחק תיקנו תפלת שחרית ומנחה שהן חובה, ויעקב תפילת ערבית, שהיא רשות (ברכות כ"ו ע"ב).

ויש להבין מדוע תפילתו של יעקב, שהוא בחיר שבאבות, הנקרא יעקב שלמתא, שהוציא י"ב שבטים, לא תהיה תפילת חובה, כמו התפילות של אברהם ויצחק."

תלמידה: מהי בדיוק תפילה שהיא חובה בעבודה הרוחנית?

בעבודה הרוחנית תפילה שהיא חובה זו לא תפילה שהיא כתובה באיזה ספר, או סידור. אלא זו תפילה, שאדם צריך להגיע למצב שהוא מרגיש שהוא חייב להתפלל, בוקר, צהריים ואולי ערב. וכך יום יום.

תלמידה: במאמר כתוב שתפילת מנחה היא לא חובה, אלא היא בחירה. איך לעשות את הבחירה? איך אני אדע שאני צריכה עכשיו לבחור?

זה לכל אדם. על כל אדם להתפלל פעמיים ביום, בוקר וצהריים, זו חובה, ותפילת ערב היא לא חובה, זה לפי ההרגשה שלו.

"הנה מדרך העולם הוא, שמי שמרגיש שחבירו עושה לו טובה, אז הוא מרגיש חוב מוסרי שיברך אותו עבור הטובה שעשה לו, וכמו כן יחזיר לו טובות מכאן והלאה.

מה שאין כן מי שלא מרגיש שחבירו עשה לו טובות, אלא שהוא חושב שאולי עשה לי טובות, אז אינו מרגיש עצמו שיתן לו תודה ויבקש ממנו משהו, אלא שרשות בידו. היינו שהגוף אינו מרגיש שחוב עליו לבקש מהשני, אלא שזה הוא רשות. והבחירה בידו, אם כן או לא. מה שאין כן כשהוא מרגיש מה שחבירו נותן לו, אז הגוף מרגיש חוב כלפי חבירו."

תלמיד: ההבחנה הזאת שאדם מרגיש שהבורא עושה לו טובות בוודאות, ואז מרגיש חובה להודות על זה, היא ברורה. כי הרגשת ההטבה מצד הבורא אלי היא ברורה ומוצקה, אז אני מרגיש חובה להודות. לגבי אולי, אולי עשה לי טוב, אולי לא עושה לי טוב, המצב הזה של ערב שהכול מעורבב, לא ברור. במצב הזה שהאדם לא בוודאות מרגיש שהבורא מיטיב איתו, איך הוא יכול מתוך הספק הזה, מתוך ה"אולי", להתקדם להכרת המציאות כמו שהיא באמת, שהכול רק טוב, רק מוחלט?

הוא בכל זאת צריך להאמין, אפילו שלא מרגיש בוודאות, שהבורא עושה לו כל הזמן רק טובות. כך אני מבין.

תלמיד: באיזה כוח הוא מאמין? מה זה צריך להאמין?

בזה שהבורא שברא אותו וסידר לו כוחות, הוא גם דאג שאדם יחשוב כך, שהבורא הוא טוב ומטיב לרעים ולטובים וחושב עליו רק טוב.

תלמידה: האם אנחנו יכולים לייחס לתפילת שחרית או ערבית את שיעור הבוקר ושיעור הערב, או שזו פעולה של קבוצה?

זאת פעולה לחלוטין נפרדת, פעולה נפרדת.

קריין: אנחנו בפסקה "הנה מדרך העולם הוא".

"הנה מדרך העולם הוא, שמי שמרגיש שחבירו עושה לו טובה, אז הוא מרגיש חוב מוסרי שיברך אותו עבור הטובה שעשה לו, וכמו כן יחזיר לו טובות מכאן והלאה.

מה שאין כן מי שלא מרגיש שחבירו עשה לו טובות, אלא שהוא חושב שאולי עשה לי טובות, אז אינו מרגיש עצמו שיתן לו תודה ויבקש ממנו משהו, אלא שרשות בידו. היינו שהגוף אינו מרגיש שחוב עליו לבקש מהשני, אלא שזה הוא רשות. והבחירה בידו, אם כן או לא. מה שאין כן כשהוא מרגיש מה שחבירו נותן לו, אז הגוף מרגיש חוב כלפי חבירו."

תלמידה: איך אני יכולה לקבל את התענוג של העולם הזה על מנת לשמח את הבורא? הרי כבר אין לי טעם בעולם הגשמי, אני לא נהנית משום דבר, רק משיעור הבוקר, מחיבור. מה לעשות עם המצב? למה ניתן לי המצב הזה?

זה כדי שאת תקבעי מה נותן לך הבורא. למעשה אתם מקבלים את הכול, ומה שחסר זה הגילוי שלך.

תלמידה: אני תלמידה שלך כבר די הרבה זמן, ואני עושה לפי מה שאתה כל הזמן מלמד אותנו, "ואהבת לרעך כמוך", לעשות טוב לכולם. אבל איפה שאני עושה טוב בעולם הגשמי, לא ב"בני ברוך", אני מקבלת את ההיפך, כלומר לא מעריכים, ומה שעשיתי טוב הופך לי לרע. אתה מבין אותי?

אני שומע.

תלמידה: כבר התייאשתי, אני לא יודעת איפה אני יכולה להשפיע. אני רוצה להיות בהשפעה, אני רוצה לעשות טוב לאנושות, אבל כשאני עושה, אני מקבלת את ההיפך, לא מחזירים בטובה, מחזירים במשהו שלא עושה לי טוב.

אולי את לא צריכה לחכות שיעשו לך טוב.

תלמידה: לא שאני מחכה שיעשו לי טוב, אלא עושים לי רע. אני לא יודעת אם לעשות, לא לעשות, לשבת בשקט. איך אני יכולה להעביר את הטוב שיש לי לעולם, לאנושות, לכל מי שאני עובדת איתו? אתה מבין אותי?

אני מבין אותך טוב מאוד. ובכל זאת אני מציע לך להמשיך לעשות טוב לכולם.

תלמידה: למרות שאני מקבלת את ההיפך?

לא חשוב.

תלמידה: איך לגלות רגישות לרצונות של החברים כדי שהתפילה לא תהיה כהרגל, אלא עבודה שבלב שתביא לתיקון?

בהדרגה כך זה יהיה.

תלמידה: מהי ההתגברות האמיתית שמסתיימת בתפילה?

ההתגברות האמתית שמסתיימת בתפילה, כך זה יהיה, היא תסתיים בתפילה, ובהרגשה שהבורא עושה לכם כל טוב.

תלמידה: המאמר נקרא "דרך ארץ קדמה לתורה". האם זה אומר שאם אנחנו עולים בעשירייה מעל האגו שלנו ומשתדלים להתקרב זה לזה, אז מגיע הקו האמצעי, השלמות, ואז אנחנו מרגישים את ההודיה ואת התפילה הנכונה לבורא?

כן.

תלמידה: מה ההבדל בין תפיסת האור של היום ושל הערב? האם זו גישה שונה לשפע העליון?

אנחנו עוד נעבור את זה.

תלמידה: למה כשאנחנו מתייחסים לאיזו פעולה כחובה או כרשות, זה משפיע על תחושת האחריות וההודיה שלנו?

אם זה משפיע, אז זה בגלל שכך משפיע הבורא, ואנחנו באופן כזה מקבלים, עושים את זה.

תלמידה: אנחנו כך גם משתנים אם אנחנו הולכים נכון.

כן.

תלמידה: כשאנחנו מתפללים, אנחנו מרגישים שהדחף לתפילה מגיע מהבורא, ואז אנחנו מוסיפים את הרצון שלנו להתקרב אליו. האם עצם זה שקיבלנו דחף לתפילה זה כבר הטוב ומיטיב שפועל בנו, או שאנחנו צריכים להוסיף עוד פעולות השפעה כדי להשיג אותו?

לא. את זה אתם צריכים להרגיש, ככה או ככה. איך זה מגיע מהבורא בהתאם למחשבות, לרצונות ולתפילות שלכן. אבל בעצם זה לא כל כך חשוב.

תלמידה: בטקסט נאמר שהחושך הוא היסוד לאור. האם אפשר לומר שגודל האור הוא ביחס ישר לעומק החושך שאדם מרגיש?

כן, אפשר להגיד. אבל האדם לא חייב לחכות לחושך כדי שאחר כך יהיה לו יותר אור, כזה דבר לא קורה, אין דבר כזה.

תלמידה: יעקב קושר את עצמו לחושך כי זה המצב היותר דורשני מצד האדם. האם דווקא בחושך אדם יכול לגלות את חופש הבחירה שלו?

כן.

תלמידה: למה הבורא זורק את האדם לבור, כמו שהוא זרק גם את יעקב? מה הכוונה הטובה שלו בזה?

כדי אחר כך להעלות אותו, והרבה יותר ממה שהוא היה קודם.

תלמידה: האם בלי המצב שאדם מרגיש את עצמו ממש בבור חשוך הוא לא יכול לעלות?

לא.

תלמידה: יש אנלוגיה כזו, שהוא עזב את ארץ ישראל והלך לחוץ לארץ, כלומר מתחת לטבור, והאם הוא מרגיש או לא מרגיש ביחסים עם חברים שהוא עשה שירות עבור החבר, כלומר האם זה קשור לנותן או לא, ולכן יש את האפשרות להודות.

נניח, כן.

תלמידה: אמרנו שצריך לרדת בסולם דרך הרחמים, דרך הרחמים אני יורדת במדרגות. איך אני עולה בסולם הזה?

העלייה מתרחשת באותה צורה.

תלמידה: בהודיה, כשאני מרגישה קשר עם החבר, ואני מרגישה שהבורא נותן לי שירות, הוא מדבר איתי דרך החבר.

כן.

תלמידה: ואז אני צריכה להודות לבורא במקרה הזה, וזה בעצם התיקון שלי, זו בעצם העלייה שלי מתחת לטבור.

כן.

תלמידה: הבנתי מהטקסט שאם אנחנו רוצים להיתקן, אז מאוד חשובה עבורנו תפילת הערבית של יעקב, כי היא מתקנת את הכלים של עשיו, ולכן אסור להתעלם ממנה מתוך הרצון שלנו, אלא צריכים לתת לזה תשומת לב.

נאמר שתפילת שחרית ומנחה הן חובה, וערבית זו רשות. זה מבחינת האדם, זה איך שאדם רואה את זה, רוצה.

תלמידה: לגבי האנלוגיה, בוקר, צהריים וערב, על מה מדובר בדיוק?

מדובר על שחרית, מנחה וערבית.

תלמידה: לגבי התפילה האמיתית, האם היא כשאני מבקשת ומקבלת תשובה מיד?

לא בהכרח מיד.

תלמידה: כשאדם מבקש, שזו ממש עבודה שבלב, הבקשה הזאת מעומק הלב, האם אני ארגיש שאני מיתקנת ברגע הבקשה או אחריה, או אני צריכה להאמין שאני איתקן?

לא, את תרגישי.

תלמידה: התפילה של הכלי הנשי העולמי היא בדרך כלל בשעות הערב. אני מבקשת את הברכה שלך שנוכל לעשות את התפילות האלה גם אחרי שיעור הצהריים. כי התפילה בערב היא בשעה מאוד מאוחרת ולכן זה לא תמיד נוח, והיינו רוצות שהתפילה הזאת תהיה גם ביום.

תעשו כך שהן יהיו גם ביום. תסכימו ביניכן.

תלמידה: אצלנו בקבוצה בצהריים כל אחת מהחברות מתפללת מתוך המצב הפרטי שלה. ובערב כשאנחנו מתאספות, אנחנו אוספות את התפילות לתפילה אחת וכל אחת מתפללת את התפילה המשותפת. יוצא שאנחנו מכירות טוב יותר את החברות ואת המצבים שלהן, ומתרחש גילוי. האם זה נכון לעשות כך?

תעשו ככה.

תלמיד: שמעתי כבר מספר פעמים שאנחנו צריכים להשתוקק לתפילה קבועה. כאן יש איזו חלוקה לשחרית, מנחה וערבית. ומה ביניהן?

ביניהן, תתפללו בעצמכם.

תלמיד: ג' התפילות האלה, מול מי הן, עם מי?

את ג' התפילות האלה יסדו האבות שלנו, אברהם, יצחק ויעקב.

תלמיד: מהי הדרך הנכונה להתפלל את שתי התפילות האלה של שחרית ומנחה? איך בצורה נכונה לשאת את התפילות האלה?

כמו שזה כתוב בסידור, כך תקראו את זה.

תלמיד: תפילת הבוקר זה מובן, כולם קוראים אותה בקבוצה. ואת תפילת מנחה, איך הכי טוב לקרוא, כעשירייה?

הכי טוב כעשירייה.

תלמידה: האם אפשר לחשוב שהבוקר זה קו ימין, הצהריים זה קו שמאל, וערב זה העירוב ביניהם?

לא, אל תמציאי.

תלמידה: אבל למה במאמר הזה קודם מדברים על הצהריים, אחרי זה הוא יצא לחוץ לארץ, ואחרי זה שירות בין החברים, והכול מעורבב?

כשתביני נדבר.

תלמידה: לגבי העלייה בסולם. האם אפשר לומר שהעלייה בסולם היא מעביות יותר זכה, ואני נכנסת למציאות הגשמית, ליחס עם בני האדם?

לא.

תלמידה: האם להסתכל על הוקרת תודה כחוב רוחני בין החברים?

לא.

תלמידה: אם מצב החושך הוא לא מצב פרטי, אלא הרגשה שחושך ירד על העשירייה, הכול מתפרק, הבורא כביכול מפריע לנו להתחבר, אני יודעת שזה לא יכול להיות, אבל זאת ההרגשה, אז מהי התפילה שצריכה להיות לנו בזמן הזה?

תפילה שבה אנחנו מבקשים ממנו שכן נתחבר.

תלמידה: האם אנחנו צריכים להודות לו על המצב הזה, או רק לבקש להתחבר, או להסכים עם המצב הזה?

אם המצב הוא לא טוב, אז למה להודות? אנחנו צריכים לבקש מצב טוב.

תלמידה: לבקש מצב שבו כולנו נרגיש שאנחנו מחוברות?

כן.

תלמידה: ביחס לקשר עם החברות בעשירייה. האם אפשר לבקש להגיע למצב שמתוך הדחיה והעלבון, דווקא את המצב הזה נבנה כמצב ראשוני, בסיסי, ואחר כך תפילות השחרית והמנחה הן יהיו כבקשה.

אל תמציאי שום דבר בעצמך. תעשו כמו שכתוב.

תלמידה: התפילה של יעקב היא רשות, אבל זאת התפילה היחידה שיש לנו בחירה להתפלל או לא. אם לאדם יש בחירה, אז זה המבחן האמיתי, שדווקא במצב הזה הוא יכול לפנות לבורא. הרשות הזאת זו הבדיקה עד כמה אתה מסוגל לפנות לבורא, וזאת תפילה אפילו יותר חשובה. או שלא הבנתי נכון.

את כל זה תבינו עם הזמן. צריך לקרוא פשוט את מה שכתוב, לא להוסיף ולא להמציא.

תלמידה: אני מתכוונת כשאדם מתפלל מתוך החושך, הוא מרגיש את חסרון האור. אז הכוח של התפילה הוא יותר חזק. לזה התכוונתי בתפילת ערבית.

כן, את צודקת.

תלמידה: האם יהיה נכון לומר שתפילת שחרית ומנחה הן חובה, מכיוון שאנחנו מתפללים על קטנות, ובתפילת ערבית אנחנו מבקשים גדלות, וזו לא חובה, אלא מספיק להיות רק מחוברים לבורא?

זה בערך, דומה.

תלמידה: מה החשיבות של תפילות השחר, והאם אתה ממליץ לנו להגיד אותן?

תפילות השחר, כלומר תפילת הבוקר היא חשובה מאוד. וודאי שאני ממליץ לקרוא אותה.

תלמידה: בקטע האחרון נאמר "הקול קול יעקב, והידים ידי עשו", כלומר הודות לקול של יעקב, הודות לתפילת הערבית, יכולים לקבל את התיקון, והלילה יהפוך ליום. האם תוכל להסביר את זה?

לא. אבל אנחנו נלמד את זה.

(סוף השיעור)