שיעור צהריים 30.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 561, "שמעתי", מאמר מ"א, "מהו קטנות וגדלות באמונה"

קריין: מאמר מ"א "מהו קטנות וגדלות באמונה".

מא. מהו קטנות וגדלות באמונה

"הנה כתיב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

צריכים לדעת, שאורות דפסח סגולתן הוא לזכות לאור האמונה. פסח זה דבר רוחני מיוחד, זה נקרא שהאור העליון מאיר לאדם ונותן לאדם כוח אמונה. האור העליון מאיר ואני מקבל כוח אמונה, כוח השפעה, תכונת בינה, והמצב הזה נקרא "פסח". אנחנו יוצאים משליטת פרעה, מצרים, מתעלים מעליו, זה נקרא "פסח", פסח. "אבל לא לחשוב, שאור האמונה הוא דבר קטן, כי הקטנות והגדלות תלוי רק בהמקבלים. כי בזמן שהאדם אינו עובד על דרך האמת, אזי הוא חושב שיש לו אמונה יותר מדי, ובשיעור האמונה שיש בו, הוא יכול לחלק לכמה אנשים, אזי המה יהיו יראים ושלימים.

מה שאין כן מי שרוצה לעבוד את ה' על דרך האמת, ובודק את עצמו בכל פעם, אם הוא מוכן לעבוד במסירות נפש "ובכל לבבך". אזי הוא רואה, שתמיד הוא בחסרון עם בחינת אמונה. היינו שתמיד יש לו גרעונות בבחינה זו.

ורק בזמן שיש לו אמונה, אזי הוא יכול להרגיש, שהוא יושב תמיד בפני המלך. ובזמן שהוא מרגיש את גדלותו של המלך, אזי הוא יכול לגלות את האהבה בב' סטרין [בשני צדדים]: בין בסטרא דטובא [בין בצד הטוב], ובין מסטרא דדינא קשיא [ובין מצד הדין הקשה].

לכן אדם המבקש את האמת, הוא הנצרך לאור האמונה. ואדם כזה, אם הוא שומע או רואה איזה סגולה להשיג את האור האמונה, הוא שמח כמו שמוציא שלל רב.

לכן אלו אנשים, שהם מבקשי האמת, אזי בחג הפסח, שאז סגולה לאור האמונה, אזי אנו קוראין בפרשה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי אז זמן המסוגל לזכות לזה". לאור האמונה. זאת אומרת שמעלה אותנו למעלה מהאגו שלנו, ואז כשאנחנו מתעלים מהאגו שלנו זה נקרא שאנחנו יוצאים ממצרים.

שאלה: אם אני מצליחה או לא מצליחה להצדיק את הבורא, האם זה חלק מהעבודה שאני עושה עם החברות או שאני צריכה לשמור על זה לעצמי?

אם אני מצליחה, ככל שאני מצליחה להצדיק את החברות, בצורה כזאת אני יכולה להתקרב ולהצדיק את הבורא. זו המידה האמיתית שיש לנו.

שאלה: היינו רוצות להודות לך על השיעורים, על המעשים הפרקטיים. ביצענו את העצה שנתת לנו, את ההמלצות שלך ואנחנו מקוות שגם נמשיך בזה בעתיד. ותודה לקבוצה שמקבלת אותנו, ולך שאתה מוביל אותנו.

תודה רבה. אני מודה לכן מאוד.

שאלה: אנחנו מרגישים בימים האחרונים איך מאמרי "שמעתי" עובדים עלינו מאוד מאוד חזק, בעוצמה. והשאלה היא, אם זה זמן שמתאים להוציא את מאמרי "שמעתי" גם לקהל רחב, גם לקהל בלי נקודות שבלב, מעובדים אולי בצורה מסוימת, האם זה יכול לקדם את ההפצה שלנו?

אני לא חושב. בואו נעבור על זה, נעשה את זה בצורה כזאת בינינו. אנחנו רק התחלנו, יש שם כל כך הרבה מאמרים, מאמרים ארוכים. אנחנו צריכים קודם לקבל קצת יותר ניסיון. אני רואה גם לפי השאלות ששואלים, גברים, נשים, עד כמה עדיין השאלות האלה הן לא בדיוק לפי הטקסט ולפי הכוונה. נחשוב.

סדנה

שאלה בקשר למאמרי "שמעתי". האם אנחנו צריכים לקרוא כל יום ויום מאמר חדש? אם יש מאמרים גדולים, האם אנחנו צריכים לחלק אותם לכמה ימים? כי ישנם אנשים שהם לא מסוגלים לזה, הם מאבדים את הכיוון. איך אנחנו יכולים ללמוד את מאמרי "שמעתי", מה אתם חושבים, איך ללמוד אותם הלאה? כי יש לנו הרבה מאמרים רציניים, קשים וארוכים, מה נעשה איתם?

*

אנחנו נמשיך לברר את הדברים האלה אחר כך כשאנחנו ניתקל בהם. בעוד כמה ימים כבר ניתקל במאמרים ארוכים שאי אפשר ללמוד אותם בצורה רציפה, כי בכל זאת האורך מכביד מאוד על התפיסה, על המצב, אז נראה כבר במקום מה לעשות עם חומר כזה.

תלמיד: אנחנו שמחים להודיע שיש לנו אירוע של ערב איחוד ב-28 לנובמבר שנקרא "נס חיבור בינינו". האירוע הוא פיזי, ומוזמנים גברים ונשים מעל גיל 18. יהיו תנאים לכניסה לבניין לפי התנאים שקיימים.

מטעם צוות התוכן אנחנו מבקשים אם למישהו יש רעיונות איך לעשות את זה יותר שמח, שיהיה יותר חיבור, אפשר לשלוח הצעות לbordworldkli . מה יהיה לנו באירוע? תהיה סעודה, יהיה דוברים, יהיו קליפים, תהיה להקה עם שירים, תיאטרון והרבה הרבה שמחה. צוות גדול ורחב עובד ומאוד חשוב לנו שברגע שתצא הרשמה, כולנו נעשה פעולה משותפת ונרשם.

שאלה: אנחנו נתאסף פה בישראל בבניין שלנו ויחד איתנו כל הכלי העולמי בצורה וירטואלית. ורצינו לשאול, איך להרגיש במרחב אחד, ביחד?

אנחנו כבר רגילים לזה. כי יש לנו כאן בחדר סעודות מסכים על כל הקירות, אנחנו מרגישים את כל הקבוצות שנמצאות אי שם, ונוכל להיות בקשר ויזואלי. אני חושב שכל אחד שרוצה להיות יחד אתנו הכי כדאי שהוא יישב בקבוצות, בעשיריות, אם הם יכולים להיות פיזית, ואם לא, אז וירטואלית ביניהם.

אני מקווה שבכלל מהערב הזה והלאה נתחיל לחזור לפעולות האלו של סעודות ואירועים, ונקווה שנוכל אפילו לקיים אולי את הכנס הגדול בפברואר, כמו שהיה לנו, או בזמן אחר, אבל בקרוב. זה לא תלוי בי אלא במצב הפנדמיה. אבל אני אשמח מאוד אם זה יהיה אפשרי.

אני מאוד מודה לנשים על ההשתתפות שלהן, גם בשיעורי בוקר, גם בשיעורים האלה. אני חושב שזה כוח גדול, זו תוספת גדולה מאוד שיש לנו, ונמשיך כך יחד. יש לפנינו זמנים יפים מאוד. תודה ותצליחו בישיבה שלכן עכשיו.

(סוף השיעור)