בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 8.12.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*עיבור*

1. עיבור הוא באמת מצב מאוד מיוחד, האדם נכנס לעולם חדש ולכן הוא לא מחשיב את מה שהיה קודם אלא כבר הוא הולך למעלה עם תנאים אחרים. הוא נכנס לתחום חדש שאף פעם לא היה בו, זה נקרא עיבור. כל פעם שאנחנו נכנסים לתחום חדש, המצב הזה הוא עיבור, ובכל דרגה ודרגה יש עניין כזה. עכשיו זה משהו חדש, משהו אחר, משהו שלא היה קודם, זר ומנוגד למה שהיה קודם. לכן זו עבודה חדשה.

2. ראשית, כל כניסה למצב חדש אפשר לקרוא לה עיבור. כשאדם נכנס ומתלבש במצב שיש במקום החדש, זה נקרא שהוא נכנס לעיבור.
   
   שנית, הוא מתחיל להרגיש מה זה נקרא להיות בעיבור בעליון, הוא מבטל את עצמו כלפי העליון ומקבל את התכונות שהעליון מוסר לו. כך הוא מתחיל להיות קשור עם העליון כעובר ואימו.

3. ש: מהו המצב החדש שאליו נכנסתי?
   ר: ודאי שאני נמצא בדרגה יותר גבוהה, במצב יותר רוחני. כך אני עולה, משתפר. כל פעם אפשר לקרוא לדרגות השיפור, עיבור. אני עדיין עובר.

4. הכנס שעברנו העלה אותנו, את מי שהיה בו ומשתתף בו כמו שצריך, לדרגה חדשה. אנחנו צריכים ללכת בחיבור מתגבר יותר ויותר וכך נגיע למה שכתוב על דרגת העיבור.
   
   ש: איך להתחיל להרגיש את המרחב חדש..?
   ר: רק על ידי חיבור, אין כאן שום דבר אחר. רק על ידי החיבור המתגבר, המתעצב בינינו, אנחנו נבין על מה מדובר, איך גדל העובר בתוך אימו ממש. אימו היא רצון להשפיע והעובר לאט לאט מתחיל לצמצם את עצמו ברצון לקבל ולקלוט את הרצון להשפיע, ולהידבק באימו. כך לאט לאט הוא גדל בדרגות של עיבור.

5. ש: איזה סוג התכללות צריכה להיות בעשיריה כדי שנרגיש חיסרון לעיבור..?
   ר: *אני קורא את כל הפסוקים האלה ורואה שאני עדיין לא בהם, אבל קנאה תאווה וכבוד שיש לי לעומת החברים, דוחפים אותי קדימה. לכן אני מתחיל לחשוב איך אני מגיע למצבים שאנחנו לומדים*.
   
   *כתוב שצריך להיות חיבור? אני מוכן לגשת לחיבור. כתוב שצריכים באיזושהי צורה להתקרב לחברים? אני מוכן להתקרב לחברים. אין לי ברירה, אני לומד את חוקי הטבע. או שאני מקיים אותם ומתקדם, או שאני לא מקיים אותם ולכן נופל מהדרגה הזאת לדרגת חי. אחד משניים*.

6. ש: איך אני יודע אם הפעולות שאנו עושים הן בעיבור או לא?
   ר: אתה קורא עכשיו את מה שכותב לנו רב"ש, פסוק אחרי פסוק, כשאתה קורא אתה יכול להגיד האם אתה נמצא בזה, לא נמצא בזה, לפני זה, אחרי זה, האם זה קורה לך או לא? בשבילך זה כתוב.
   
   ש: קוראים משפטים ולא מבינים אותם....
   ר: מנותקים מאיתנו.
   ש: לא מנותק מאיתנו, זה מתחיל להיות מורגש על הבשר. מה לעשות?
   ר: להתעמק בזה יותר ויותר. פשוט מאוד, אנחנו רוצים יותר ויותר להיכנס לזה, להתחזק בה.
   
   ש: חבר רוצה להישאר בהרגשה נכונה , תמיד לרצות קדימה?
   ר: הוא הרגיש איזושהי התעלות ממצבו הרגיל, ולכן רצה להישאר בו. אבל ודאי שאין מצב ברוחניות שאדם יכול להגיד עליו שהוא רוצה להישאר בו לנצחיות, אין. אפילו הנקודה הסופית, אנחנו קוראים שגם היא לא הנקודה הסופית אלא כל הזמן מתרחקת ומושכת אחריה יותר ויותר. כמו שאנחנו חושבים על אין סוף, כך אנחנו חושבים על החיבור הסופי שלנו, הוא אינסופי, אין גבול להתקרב לבורא, הוא אינסופי.

7. ש: מה התוספת בחיבור בינינו שהופכת את החיבור בינינו לעובר?
   ר: אנחנו מחייבים את הגוף העליון, את האמא, שתטפל בנו. ככל שאנחנו מתחברים יותר, כך אנחנו גורמים לבינה הכללית שיותר ויותר תטפל בנו, מחייבים אותה, זו העלאת מ"ן.
   
   ש: למה השקעה בחיבור תקרא כניסה לעיבור, ומה שעשינו לפני רגע לא?
   ר: עיבור זה תהליך ולא מקרה אחד. כל התהליך שלנו עד שאנחנו נעשים עובר לכל דבר ומוכנים ללידה, כולו נקרא עיבור, כל 9 ירחי לידה.
   
   ש: איזה מאמצים בחיבור נחשבים כחלק מהתהליך?
   ר: רק חיבור בינינו. את כל יתר הנתונים אנחנו מקבלים מלמעלה.. *אנחנו עוד לא יודעים בדיוק איזה חיבורים ומה לעשות, אבל הנטייה לחיבור בעלמא, היא מקדמת אותנו*.

8. ש: מאיפה לאדם לדעת שהולך למעלה מהדעת?
   ר: כי הוא הולך למעלה מהשכל שלו.
   ש: ומה אם זה מתחת לדעת?
   ר: צריכים לבדוק למעלה או למטה. האם הוא משתמש בשכל שלו כדי ללכת לעומתו, למרות השכל, או שנכנע.

9. ש: מה זה ויתעבר ה' בי למענכם?
   ר: *אני נכנס לעיבור ונעשה חלק מהבורא, למען כל החברים האחרים שלי*.
   ש: אני נהיה עובר בבורא?
   ר: ודאי.
   ש: מה זה ה' התעבר בי?
   ר: ה' יתעבר בי כדי שאני אתעבר בו.

10. ש: אני רוצה להתבטל בלי לעבור נפילה..
    ר: *את לא יכולה לקבוע כאן את הדרכים, המצבים והצעדים כשאת הולכת קדימה. את צריכה לסגור עיניים ולקבל מראש את מה שיעבור עליך. כך את מגיעה ליישום הנכון*.

11. ש: מה זה ללכת עד הסוף?
    ר: *ללכת עד הסוף זה להיות דבוק לעליון בכל הכוחות שלך*. אם אנחנו מדברים על מצב העיבור, זה להתבטל לגמרי כלפי העליון, כמה שאתה מתאר לעצמך.

12. ש: איך לשמור על הגבול בין המצבים...?
    ר: *אתה מתבטל כלפי החברים, מראה להם, לכולם, שאתה מתבטל ושאתה לא רוצה מהם כלום. פשוט מאוד, אין לך שום חשבון עם עצמך, אלא רק כמה אתה יכול לשרת אותם למען החיבור בין כולם*.

13. ש: עיבור.....
    ר: לא לפחד. שלא ישפיעו עלינו כל מיני מצבים שאנחנו עוברים. ודאי שזה לא נעים לפעמים אלא לחוץ קצת, אבל עוברים, עוברים. לא נורא, אלו דברים שגם נשים יודעות מתוך הניסיון הגשמי שלהן מה זה להיות בעיבור. זה לא תמיד נעים, אפילו שמאוד רוצים להיות אמא, אבל יחד עם זה המצבים האלה לאו דווקא נעימים. אנחנו צריכים ללמוד מהם.

14. ש: מהם התנאים כדי שהעיבור יתקיים?
    ר: צריכים לשמור על החיבור בינינו. כולנו מחברים כדי להגיע למטרה שבה אנחנו בכלל נכללים זה בזה כאיש אחד בלב אחד. אנחנו מולידים בזה את הולד.
    ש: אני מרגיש שיש רצונות ומחשבות בלי שום שליטה?
    ר: אתה צריך להכניס אותם, לבקר אותם, לבדוק אותם ולהכניס אותם יחד עם כל הרצונות והמחשבות של העשירייה, כדי שיוולד משם ולד.
    ש: איך להכניס אותם...?
    ר: לחבר אותם יחד ככל האפשר יותר. אז תראה כמה הם יכולים להיות בחיבור, לא, כן, אבל העיקר זו נטייה לחיבור.
    ש: זו עבודה פרטית של כל אחד?
    ר: כן, זו עבודה פרטית של כל אחד בזה שמתאפסים כולם יחד.

15. *כל מה שפועל לליכוד העשירייה הוא נכון. תבדוק את זה כך ולך קדימה. כך אתה בונה את העובר*. ש: זה חייב להיות מורגש בעשירייה בעצבות...?
    ר: אם זה מתגלה, מתגלה. אם לא, לא. העיקר צריך להיות ליכוד של כל החברים יחד.

16. ש: מלכות שמים אינה מאירה בקבלת שמחה אלא בעצבות?
    ר: לא משנה. *למרות שהוא מרגיש כך, האדם בכל זאת נמצא מעל זה בשמחה כשהוא נכנס לעיבור, כיוון שמצב העיבור חשוב לו יותר מאשר ההרגשה שלו*.

17. *לא חשוב באיזה מצב האדם נמצא. הוא יכול להיות במצב התחתון והקטן ביותר, אבל הוא בכל זאת שמח מכך שנמצא בזה, שייך במשהו לזה. אם הוא מרוצה בכל מצב מכך שיש לו קצת אחיזה בתהליך העיבור, הוא כבר ממשיך, כבר נמצא בתהליך*.

18. יש 2 כוחות שבעזרתם העליון מפתח את התחתון. מצד אחד הוא מפתח אותו ומצד שני הוא מחזיק אותו, מעכב אותו. בזה הוא מגדיר, קובע את הצורה שלו, את התכונות, את קווי המיתאר הפנימיים שלו, את האופי, את כל מה שיש באדם הקטנטן. גם מבחינה חיצונית הוא בונה את האיברים, את הגוף. זה הכל תוצאה של פעולה הדדית בין 2 כוחות, *כוח ההגבלה וכוח המפתח*.
    
    ש: מהו הכוח הזה עבורנו?
    ר: את זה אנחנו צריכים לקבוע ולהגדיר בעצמנו. אנחנו צריכים להיות יחד עם החברים ולבנות בינינו את הצורה הרוחנית של האדם. אנחנו צריכים לפתח בעצמנו את החיבור בינינו, יותר ויותר בצורה קרובה, ברורה שמורגשת בכל אחד מאיתנו, ושכל הדבר הזה יהיה כאיש אחד בלב אחד. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
    
    מצד שני אנחנו צריכים לחשוב על איך תוך כדי זה, במקביל לזה שאנחנו מתחברים, כל זה גם ילך, יגדל ויתפתח. 2 הכוחות ההפוכים והמנוגדים האלה יאזנו אחד את השני וכל הזמן יגדלו ויתפתחו. *כוח ההגבלה* יגדל ויקבע את הצורה החיצונית של מה שמתפתח בתוך הרחם, *וכוח ההתפתחות* יגדל. 2 הכוחות ההדדיים האלה יאזנו, צריכים לאזן זה את זה. כך בצורה הדרגתית במהלך 9 הספירות, 9 חודשים, הם אלו שיקבעו את תהליך ההתפתחות של העובר. אחרי זה כבר מתחיל תהליך הלידה...

19. ש: מהי הערבות שלנו בכניסה לעיבור?
    ר: שאלה טובה. ערבות שלנו בכניסה לעיבור היא שאנחנו נעשים באמת ערבים זה לזה כדי להבין שעד כדי כך שאחד בלי שני לא קיים.
    ש: האם יש גם עזרה אישית לחבר שנחלש?
    ר: דוגמה, תן לו דוגמה. ערבות זה דבר מאוד חשוב בזמנים האלה.

20. ש: מה העבודה בעשירייה ששומרים את עצמנו ב- 2 קווים?
    ר: זאת אומרת גם ברצון להשפיע וגם ברצון לקבל אנחנו מבצעים פעולות, פועלים ב-2 הכוחות האלה כדי להתקדם מבחינה רוחנית. לא יכול להיות זה בלי זה. צריך להיות איזון דינאמי ביניהם.
    ש: איך אנחנו יכולים להחזיק כזה איזון דינמי?
    ר: אנחנו מבינים שלא יכולים להיות אחד בלי השני, הפוכים. אין לילה בלי יום. זאת אומרת אנחנו מבינים שאנחנו חייבים להיות ב-2 מצבים הפוכים, והמצבים האלה צריכים להחליף זה את זה ואפילו לתמוך זה בזה, אפילו שהם הפוכים אחד מהשני.
    ש: רב״ש כותב ה שאדם צריך להיות שמח שנמצא במצבים שונים. איך לפתח הודיה?
    ר: צריך ללמוד זאת, למרות שבעיקרון אנחנו מתקרבים איכשהו למשהו.
    ש: על פני כל המצבים צריך להיות בהודיה?
    ר: עיבור זה כל התהליך, כל אותו הזמן שאדם נמצא בהתפתחות תוך רחמית. *כל הזמן הזה שאתה מבטל את עצמך כלפי העליון ונמצא בו, דווקא בזכות זה אתה מתפתח, אז אתה נקרא עובר. וזה מסתיים אחרי 9 חודשים, זאת אומרת אתה עובר את כל 9 הספירות עד לכתר, ואז אתה נולד*.
    ש: בשאר הזמן שאתה נזרק ולא נמצא בקשר, כך מתפתחים?
    ר: בטח, אין שום דבר מיותר. אל תדאג, מה שנראה לנו, מה שאנחנו עוברים, זה הכל מתוכנן ומחושב מראש על ידי הבורא.
    ש: הוא לא יזרוק אותנו לגמרי..?
    ר: *צריך לפחד מזה. מזה צריך לפחד. טוב שנפחד*.

21. ש: הפחד זה גם כוח מעכב שלא נותן לו ליפול?
    ר: *הפחד עוזר לנו להחזיק את עצמנו, לייצב את עצמנו, להתייחס בצורה יותר נכונה לאחרים. בלי פחד אף פעם לא היינו מרגישים בצורך לקשר בינינו*.

22. ש: איך אני יודע שאני בכלל טועה ולא בכיוון?
    ר: *אפילו שאתה טועה ולא בכיוון, בזבזת את ה-5 דקות האלה מהחיים היקרים שלך כדי לפנות לבורא ולהשתדל להיות יותר דבוק בו? מה לא טוב בזה*?
    
    ש: איך אדע שאני עושה מה שהבורא מצפה ממני?
    ר: *הבורא תמיד מצפה רק לדבר אחד: חיבור בין החברים וחיבור בין החברים אליו*, ברוך הוא. זהו, 2 דברים אנחנו צריכים: חיבור בינינו וחיבור עם הבורא. יש לנו 2 מדרגות, אהבת הבריות ומאהבת הבריות אהבת ה'.
    
    ש: אני צריך להוסיף עוד רגעים של תפילה?
    ר: קודם כל לחשוב על זה כל הזמן זה מטרה כללית, טובה ונכונה. שנית, שכולנו נשתתף בזה, כל אחד מהקבוצה. מדי פעם אנחנו צריכים לעצור את עצמנו ולבדוק את היחס למה שעשינו, מה שהשגנו, ומה שהלאה חושבים להשיג.
    
    ש: מהי תוצאה אידיאלית?
    ר: *התוצאה האידיאלית היא שאנחנו חושבים שעשינו את המקסימום כדי להתקרב לבורא ולהראות לו את האהבה שלנו בחיבור בינינו*.

23. ש: איך אני לא גונב את החלק של ההתפעלות ונותן לחברים גדלות?
    ר: *אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כתאים בגוף אחד. כל תא ותא מתקשרת לכל יתר התאים ומספקת להם את כל מה שהם צריכים רק כדי שכולם יחיו וייחיו את כולם. זה מה שאני רוצה שיקרה. אנחנו מדברים על זה פעמיים ביום בינינו, ממש 2 דקות. העיקר לחזור לזה בהתרגשות, באיזשהו פיצוץ פנימי קטן כזה, שכל אחד חוזר לזה וכך נקדם את עצמנו למצב העובר התקין*.

24. ש: כל ספיקות במה קורה איתי בתוך העשירייה, האם זה הכוח המעכב?
    ר: אני בכלל לא רוצה להסביר את זה. *אם אתה לא מרגיש, אז אל תרגיש. יבוא הזמן ותרגיש אחרת*. לא כדאי שתתחיל עכשיו לדמיין לעצמך שזה כוח כזה וזה כוח אחר ותתחיל לעבוד איתם כאילו זה באמת קיים. *כשזה יבוא להרגשה שלך, אז תבין מה זה*.

25. ש: בנוכחות הפיזית בשיעור יש כוח. מה יש בפיזי הזה..?
    ר: יש הבדל, יש הבדל. כשהגעתי לרב"ש ופגשתי שם 7-6 זקנים, הם גם היו מתאספים. היו מתאספים במשך היום כמה פעמים, גם בערב. הם היו מאוד מאוד מחשיבים את זמן ההתאספות שלהם. בערב הם היו אוכלים לחם עם בצל ושמן ומלח, וכך היו מעבירים את הזמן.
    
    *אין לי מה להגיד לכם חוץ מזה שההתאספות בזמן השיעור, בזמן הסעודה, אלו דברים מאוד חשובים, מאוד חשובים. אני מקווה שנשתדל ונראה את כולם שם, בזמן השיעור ובזמן ההתאספות. אני מחכה לאישור לרדת למטה לשבת במקום הקריין, ושכולנו נשב יחד גם באולם הסעודות*.

26. ש: איך עוזרים לחבר שהדוגמאות לא משפיעות עליו..?
    ר: אני לא יודע, זו בעיה גדולה, אם הוא לא מרגיש איך שהחברים רוצים להשפיע עליו מכל הצדדים. כל מיני חברים רוצים להסביר לו כמה הוא מנותק, מרוחק, שמצפים ממנו חיבור והוא לא מגיב. מה שלא עושה השכל עושה הזמן. עם הזמן אנחנו צריכים להמשיך, אבל הוא יקבל מלמעלה פעם, לא מיד, הוא יקבל מלמעלה פעם רגישות להשפעה שלנו.

27. ש: מספיק שיש לי קצה חוט ואני מחזיק בו?
    ר: כן.
    ש: יש תנאי נוסף?
    ר: *כן, חיבור פיזי. אני לא יודע מה קורה, אני לא יודע איך להחזיק בקבוצה, אני רק יודע דבר אחד: הם מתאספים משעה הזאת עד השעה הזאת, אני מגיע למקום בו הם מתאספים ונמצא שם. אני לא מבין בשפה שהם מדברים, לא מבין מה שהם לומדים, לא מחובר עם אף אחד, אבל אני מגיע ונמצא איתם. זה קצה החוט*.
    
    ש: אפילו מהמיטה הוא לא מצליח לקום?
    ר: אני הייתי מביא לו רמקול למיטה ושישמע אותנו שבוע שבועיים. אחר כך משהו אחר ועוד משהו, עד שהוא מבין שהכי מועיל זה להיות בינינו פיזית.

28. ש: מה קרה שעכשיו הנוכחות הפיזית בשיעור חשובה?
    ר: נפתח, *נפתחה ההזדמנות. אני לא אומר על זה לקבוצות האחרות, אבל לפחות אלו שקרובים למרכז שלנו, בני ברוך, הם יכולים לבוא ולהשתתף יחד. אנחנו בזה גם מפיצים לכל העולם שאנחנו מתאספים. אז יש לנו לא רק התאספות בינינו, אלא אנחנו עושים את זה למען כל הקבוצות וכל החברים שלנו בעולם כולו*.
    
    ש: איזו הזדמנות נפתחה?
    ר: *נפתחה הזדמנות להיות יחד בזמן השיעור. בכל זאת זה לא אותו דבר שאנחנו נמצאים רחוקים זה מזה, אלא אנחנו נמצאים יחד ומשפיעים אחד על השני, כמו שתמיד מקובלים היו מתאספים*.
    
    ש: איך לעזור לחברים שהמציאות הוירטואלית הפכה אצלם להרגל, לטבע שני?
    ר: אני מבין את זה, גם אני במשהו נמצא בזה, אבל צריכים להתרגל. *אם יש הזדמנות בכל זאת למשהו ישן-חדש. אם אתה יכול לבוא לכאן, אתה יכול להשתתף, זה בשבילך נגיד 5 או 10 דקות ללכת או אפילו לנסוע באוטו ולא תחת מבול, גשם ושלג, לא נורא אם תבוא. אבל אתה נכלל עם החברים, בכל זאת עושה כמה פעולות יחד איתם, יושב יחד, שותה קפה, שומע, מדבר. זה בכל זאת זה מועיל, זה מועיל*.

29. ש: איך עשירייה יכולה לדעת שעשתה הכל כדי לשמור על החבר שלא יעזוב?
    ר: אין כזה גבול שעשירייה עשתה את הכל כדי לשמור על החברים, אין גבול כזה, הגבול יהיה בגמר התיקון. עד גמר התיקון אנחנו כל הזמן עלולים לקבל, יכולים לקבל, מקבלים תנאים חדשים בלהתקרב בינינו, וכך נתקדם. עשירייה לא יכולה לדעת שהיא גמרה את הכל ויכולה לעזוב ולהישאר בבית בשקט. לא.

*מאמר החירות*

30. ש: חזרה ללימוד פיזי. איך אם נפתחת הזדמנות אני קופץ עליה?
    ר: אני קופץ על ההזדמנות בגלל ששם אפשר להרוויח יותר מכאן.
    ש: איך אתה עושה את המעבר המהיר למרות אי הנוחות?
    ר: אבל אני מרוויח יותר אם אני יורד ויושב עם התלמידים. מצד שני יש עליי איסור בינתיים לרדת למטה. ש: אדם שלא רואה את הרווח כמוך בלימוד פיזי, איך לקפוץ על ההזדמנות?
    ר: אם אין לו הערכה כזאת, אז מה אני יכול לעשות. מה אני יכול לעשות, תגיד לי? את הערכים שלי אני אכניס לתוך הלב שלו?

31. ש: איך להיות גמישים ולהשתנות כל רגע..?
    ר: אני לא רואה בזה שום קושי. אני אומר לכם, אם יש לפניי 2 דרכים, אז אני רואה בצורה ברורה שכאן יש יותר רווח משם, או שאפילו שם יש הפסד, ואז אני משנה את דרכי.
    ש: מי שעדיין אין לו יכולת לראות רווח?
    ר: *שיילך אחרי העשירייה שלו, אחרי הקבוצה, אחרי רב ספרים סופרים*.
    ש: ואם זה קורע אותך פנימית ללכת אחריהם?
    ר: אז כנראה שעוד יותר יש לך רווח, שכדאי לך.
    
    ש: איך אתה עושה את ההחלטה הזאת?

ר: *להחליט זה פשוט, איפה האמת? אתה קיבלת את הכלים, את המפתחות. האמת היא איפה שהעשירייה, האמת היא איפה שהרב, איפה שבעל הסולם מסביר, רב"ש, שם האמת*.

ש: יש אנשים שעבורם לחזור פיזית למרכז זו החלטה גורלית.. מה השתנה?
ר: אבל השתנה מצב. אני הולך לפי התנאים שמתגלים, אני לא אחראי על קורונה.. מה שמחליטים הרופאים, יותר או פחות, אני חייב לשמוע. ניתן לרופא רשות לרפא. אני שומע. כמה אני בכל זאת מחזיק בהם או לא מחזיק בהם, אני חייב לשמוע.