שיעור בוקר 02.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ליקוטי מקובלים בנושא: תפילה לשמה

קריין: ליקוטי מקובלים בנושא: תפילה לשמה. קטע מס' 1.

"זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים.

אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

תלמיד: הוא כותב שאדם השקיע את כל הכוחות ולא עזר לו. חבר שלנו שהיה איתנו 27 שנים אמר שהוא השקיע את כל הכוחות, לא עזר לו והוא עוזב. מה צריכה להיות התגובה מצד החברים, העשירייה, הקבוצה? מה בידינו?

אני לא נמצא באותה חברה, לא שמעתי על זה, אין לי שום תשובה או תגובה.

תלמיד: הפלוגה לא שמה לב לזה שאבד החייל והרכבת ממשיכה קדימה, האם זה בכלל יחס בריא מצידנו?

אני לא יודע עד כמה היחסים האלה הם יחסים תקינים, אבל זה מה שיש.

תלמיד: מה התפקיד שלנו מצידנו?

אתם צריכים לדעת מה התפקיד שלכם - להתחבר ביניכם, ואת האנשים שהם במרכז האירוע הזה לקחת פנימה, לתוך העיגול שלכם, ולעבוד עליהם כדי לחבר אותם בצורה נכונה.

תלמיד: להעמיד פנים ששום דבר לא קורה והכול בסדר, זה לא כל כך טוב.

לא, אני לא אומר על זה. דווקא ההיפך אני אומר, שצריכים לעשות.

תלמיד: האם זו פעולה מצד כל הקבוצה או שזה רק התפקיד של העשירייה שלנו?

עליכם לעורר את כולם, ואז כולם ילמדו מהמעשה הזה כדי שלא יחזור באף מקרה אחר.

קריין: שוב קטע מס' 1.

"זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים." זה שיהיה בנו חיסרון וכלי, זה כתוב. ואם אנחנו מגלים את זה, אז כבר משהו נמצא.

"אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

תלמיד: הוא כותב שאני צריך לעשות מקסימום מאמצים מהצד שלי, ואז אני יכול אולי לזכות במתנה. אבל המדד הוא לא בכלים שלי, אומנם אני צריך להגיע למתנה, אבל מתי שמלמעלה מחליטים שאני אקבל אז אקבל. למה קיימת הדרישה שאני אגיע למקסימום מאמצים אם בכל מקרה מלמעלה מחליטים?

אתם שומעים מה הוא אומר? מבינים מה הוא אומר? יש על זה לשאול?

תלמיד: אם ממילא מלמעלה מחליטים מתי ואיך האדם יקבל את התשובה, אז כביכול נראה שהאדם יכול להתייגע ולהתייגע, אבל עד שלא מחליטים מלמעלה לתת לו, לא יתנו לו. ככה אני מבין את השאלה שלו.

כן.

תלמיד: יש הרבה תנאים כדי שהבורא ישמע אותי. אדם צריך להשקיע את כל המאמצים שבעולם, לתת תפילה מעומק הלב, ורק אז הקדוש ברוך הוא שומע תפילתו. חשבתי שהבורא שומע תפילת כל פה, בכל מצב, בכל תנאי. אבל הוא מציב המון תנאים כדי שהוא ישמע את התפילה שלך.

כן. אז מה עושים?

תלמיד: מה זו תפילה שלימה?

לשם שמיים.

תלמיד: למה זו לא תפילה פשוטה שלי מהלב, באמת רצון, אפילו שאני לא מבין עדיין מה אני רוצה, אבל יש לי נטייה דקה לזה?

בגלל שאתה עדיין לא מבין מה אתה רוצה, לכן אתה לא מקבל תשובה.

תלמיד: לאיזה מצב אני צריך להגיע, האם שאני יודע הכול בוודאות?

כן.

תלמיד: הוא אומר שהמילוי הוא "מתנת אלוקים". והכלי?

גם הכלי.

תלמיד: אז הכול מגיע ממנו, גם הכלי וגם האור, הכול מתנה.

כן.

תלמיד: וממני?

ממך תלויה הדרישה.

תלמיד: והדרישה צריכה להיות מאוד מדויקת.

כמה שאתה יכול.

תלמיד: אבל אני רואה שכמה שאני יכול זה לא מספיק.

תמשיך.

תלמיד: באיזה תנאי הקדוש ברוך הוא שומע את התפילה שלי, מקבל אותה?

הוא שומע תפילה שיוצאת מעומק הלב של האדם ורוצה על ידי זה להגיע לבורא.

תלמיד: הנקודה הזאת, עומק הלב שבן אדם מגיע אליה, היא קריטית. יש מאמר שאומר שבן אדם בורח מהגלות ומאבד את עצמו לדעת, או שהוא מרגיש את הגלות ועובד עם זה. שני אנשים הגיעו לנקודה הזאת, אחד יוצא מהגלות ואחד בורח מהגלות ומאבד עצמו לדעת. מה אחד עשה נכון, ומה אחר לא עשה נכון?

אני לא יודע, צריכים לחקור. הכי טוב זה לשאול את הבורא.

תלמיד: שניים הגיעו לייאוש, רואים רצון לקבל שחור. אחד מסכים עם זה שהוא לא מתאים לרוחניות, ואחד צועק. למה אחד צועק ואחד בורח? מה קרה?

אני לא יודע, זה מהשמיים.

תלמיד: קודם קראנו שהכול תלוי בסביבה, ופה הוא כותב "אין מי שיעזור לו אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו". האם אלו שני נתיבים שונים?

למה נתיבים שונים?

תלמיד: כי אם הכול תלוי בסביבה, אז אדם נמצא בסביבה ומתפתח והכול תלוי בסביבה. אבל אם בסופו של דבר הוא מגיע למצב שהכול תלוי בבורא, אז נראה שאלו שני דברים שונים.

אז השאלה היא?

תלמיד: האם רק דרך הסביבה אפשר להגיע למצב הזה, או שהמצב הזה יגיע בכל מקרה? אני לא יודע כל כך איך לשאול.

תלמיד: בכול פועל הבורא, כך הוא כותב לנו. כל מה שלי ניתן זה להגיע לתפילה עמוקה, אבל כל הדרך עד שאני מגיע לתפילה, מה שנראה לי שמוטל עליי זה להסכים עם מה שהבורא מעביר אותי, דרך החברה, דרך הרב, דרך העשירייה. איך להחזיק כל הזמן בהסכמה הזאת? כי בפנים עולים המון מאבקים.

כנראה שעל ידי החברה, על ידי החברים, על ידי חיבור איתם.

תלמיד: שמענו עכשיו שחבר עזב אחרי 27 שנה.

אני לא יודע מי החבר, יש הרבה כאלה. אתה מאמין לי שאני גם בעל ניסיון.

תלמיד: איך מטהרים את בית המקדש?

מתי שיבוא הזמן הוא ייטהר.

תלמיד: לאדם יש רצון שהוא קיבל, איך הוא הופך את אותו רצון לתפילה?

מה הבדל בין רצון ותפילה?

תלמיד: נראה שיש הבדל, כי לא כל רצון מתממש, אבל תפילה מעומק הלב, תפילה שלמה כן מתממשת.

כן.

תלמיד: איך אתה הופך את הרצון שמתעורר בך להשיג את הלשמה לתפילה אמיתית?

לא יודע. אבל החיסרון לזה הוא כבר גדול מאוד.

תלמיד: איך אדם מגיע להרגשה שהוא עשה "את כל המעשים שאפשר להיות בעולם"? תמיד מרגישים שאפשר להוסיף עוד יגיעה.

בטח.

תלמיד: אז מה זו ההרגשה שעשיתי כבר את הכול, ואז אני ראוי לתפילה שלמה?

אפילו כשמגיעים לזה לפעמים, אז שואלים "מה הלאה? האם זה הכול? איפה המטרה שאני רוצה להגיע אליה?", וכן הלאה. בקיצור, אדם רואה שהוא לא עשה כמות ואיכות יגיעה מספקת.

תלמיד: אז מה זה המצב הזה שהוא עשה את כל המעשים שבעולם? האם יש מצב כזה שאדם מרגיש שהוא עשה כבר הכול?

אתה יכול לשאול, ובטח כמה אנשים יגידו לך שהם עשו את הכול.

תלמיד: בקטע שקראנו מדובר על התפילה שלי לבורא, תפילה פרטית, ואצלנו יש אופציה לחבר תפילת עשירייה, ואנחנו עושים את זה בסוף כל שיעור. אתמול ביררנו מה התפקיד של התפילה הזאת, וכל חבר העריך את זה קצת שונה, כלומר אין הבנה משותפת מהי התפילה המשותפת. אחרי הקטע שקראנו מורגש שזה לעשות את כל המעשים, ואנחנו עושים את המעשה אבל בצורה מלאכותית. מה התפקיד של תפילה משותפת שהיא יבשה, בלי טעם, איך להתייחס אליה?

בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע לתפילה שנהיה כולנו נכללים יחד. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: הבורא באמת שומע כל תפילה, הספק נמצא אצלנו. יכול להיות ספק ביגיעה שהשקעתי, ויכול להיות ספק ברצון שלי באמת לקבל את המענה של התפילה. איזה מהספקות דוחה יותר את המענה של התפילה?

את זה אתה צריך לברר.

תלמידה: על ידי מה אפשר לעזור זה לזה בשביל להגיע לנקודה שהתפילה להגיע לבחינת שמיים תתקבל?

זה שאנחנו תומכים זה בזה ונכללים זה מזה בבקשתנו, בתפילתנו, ואז אנחנו מעלים את התפילה שלנו יותר ויותר למרומים.

תלמידה: האם העניין הוא להגיע להתכללות מספקת, את זה אנחנו צריכים?

כן.

תלמידה: איך?

על ידי שתתכללו זה בזה.

תלמיד: הוא כותב שאם הוא עושה את כל המעשים, אז הוא מגיע לידיעה שזה מהבורא.

כן.

תלמיד: זה כבר סוג של קשר.

כן.

תלמיד: אז על מה עוד הוא צריך להתפלל?

על מה שרצה קודם.

תלמיד: הוא רצה נניח להשפיע לבורא או לחברים.

כן.

תלמיד: אז עכשיו יש לו את הכוח לזה.

כן.

תלמידה: כשאדם עושה את כל המאמצים להתפלל, אז יש עדיין תקווה, ומקווים שהתקווה תתממש. אבל באיזשהו שלב האדם צריך להגיע למצב שהוא מיואש מכוחותיו עצמו, ואז אין לו מספיק כוחות להמשיך להתפלל. כי כשהוא רואה שהוא לא נענה, זה הופך אותו ליותר ויותר חלש. מה שבעל הסולם כותב פה, שאדם צריך להגיע למצב שהוא כבר מתייאש אחרי שהוא עשה את כל המאמצים וכבר אין לו יותר כוחות. אבל שכשהוא מקווה שכן יקבל תשובה, אז זה נותן לו כוחות להמשיך לבקש. איך להמשיך לבקש כשברור לך שהדרך היחידה היא שתתייאש?

רק לבקש, זאת התשובה. לא לבד, אלא להשתדל להתחבר לחברה שיש לה אותן בקשות, ואז להתכלל בה, וככל האפשר להיות במרכז חברה כזאת.

תלמיד: יש מצב, אולי זו עדינות הנפש, שאדם מזהה את הפער בין מה שהוא מרגיש עכשיו כלפי החבר, לבין המצב הרצוי שהוא להידבק איתו. כשהוא מגיע למצב שהוא מזהה את הפער, פה יכולה לצאת תפילה עם זה שהוא מבין שרק הבורא יכול לעזור לו. איך ממשים את זה כך שנגיע באמת לתפילה הזאת, שנשים לב בכלל לפער הזה? הפער הזה עומד מול העיניים כל הזמן. מה אתה ממליץ לעשות בשביל לעבוד על הפער הזה?

לעבוד על הפער הזה אנחנו גם צריכים על ידי התפילה. איך אחרת? אין לך יותר חוץ מתפילה. הבקשה לבורא צריכה לכסות את כל הבעיות, את ההבדלים בהבנה, בהרגשה, במה שאתה רוצה.

תלמיד: מה שאתה אומר, זה שהתנאים לתפילה הם בעצם לירות באוויר עד שמשהו ייתפס.

כן.

תלמיד: איזה מילוי בן אדם רוצה מהתפילה שלו?

מה שהאדם רוצה. אתה שואל אותי?

תלמיד: אנחנו מתפללים עבור החיסרון, אנחנו עובדים בקבוצה, מתחברים, אבל אין קשר עם הבורא, וזה פער שתמיד קיים. אנחנו מתפללים להגיע ללשמה, להגיע לדביקות עם הכוח הזה שפועל עלינו, אבל איפה המילוי. אני מרגיש שהמטרה של התפילה עצמה היא לא להגיע למילוי, אלא לאיזה קשר עם העליון.

בסדר. אז מה זה מפריע לך?

תלמיד: מפריע לי שאני לא יודע מה אני רוצה מהתפילה שלי. אני יודע מה חסר לי, אבל אין מילוי לחיסרון. אנחנו מבקשים מלמטה, אבל אין מילוי.

אתה צריך להגיע למצב שכל הזמן תרגיש שהבורא מתייחס אליך ומדבר אליך, משנה לך רצונות וממלא אותם, ואתה מצידך צריך לבקש אותו. אז הוא אליך ואתה אליו, וכך כל הזמן אתם מתחברים. תשתדל בזה לראות מה הוא רוצה ממך ומה אתה רוצה ממנו.

תלמיד: אני לא יכול להגיד שאני מתחבר לבורא, אני יותר סומך על החברים. אני עושה איתם סדנה, ומההרגשה שלהם אני מתקרב יותר לבורא, זה המצב שלי. אני עצמי, אם אני חושב משהו, אני מרגיש שזה לא באמת חיבור עם הבורא. הבורא תמיד נותן מצבים, אנחנו תמיד עוברים דברים ובאמת מתפללים, גם מרגישים שעוברים תיקון בחיים, אבל החיבור האמיתי הוא כשבונים כלי כעשירייה ובו אני מרגיש שכל אחד בעשירייה שלי רוצה להתקרב לבורא, שם אני מרגיש שיש חיבור אמיתי עם הבורא. אבל לגבי מה הבורא דורש ממני, אני לא יכול לסמוך על עצמי, אני סומך יותר על מה שהחברים אומרים לי.

ומה אתה חושב על זה? נגיד שהם אומרים משהו אחד ואתה מרגיש משהו אחר, האם אתה הולך לפי הקו שלך או לפי הקו שלהם?

תלמיד: בכללי אם אני מרגיש נגד מה שהחברים אומרים, אז אני יודע שזה הרצון לקבל שלי חושב כך, ולא שמה שהם אומרים לא נכון. כמו שלומדים, לא לסמוך על עצמי בדרך אלא רק לסמוך על הקבוצה, על מה שמקובלים אומרים.

בסדר, טוב. אבל עוד מעט זה ישתנה.

תלמיד: אני רוצה להתקרב, אני רוצה לשמה, אבל זה מאוד קשה שהוא לא ממלא את החיסרון. כי אני יכול לשבת ולהגיד שהכול בסדר, הכול יפה, אבל חסרה השפעה, חסר לשמה.

זה עוד לא הגיע לסאה, הכלי שלך עדיין לא מרגיש ריקנות נכונה. אבל עוד מעט זה יהיה.

תלמיד: הוא כותב שהוא צריך להשקיע את כל כוחותיו. איזה כוחות יש לאדם להשקיע?

מה יש באדם, איזה כוחות?

תלמיד: כן, הוא כותב שהוא השקיע את כל כוחותיו שיש ברשותו. איזה כוח יש ברשותו של האדם?

כוח קבלה וכוח השפעה.

תלמיד: הוא בסוף מגלה שרק הבורא יכול לעזור לו, כלומר בפועל אין לו שום כוח, זאת המסקנה המידית שיוצאת מזה.

כן. הוא משתדל לעבוד עם הכוחות שנמצאים ברשותו, והוא רואה שבהחלט אין כאן משהו שמגלה לו את הבורא.

תלמיד: מה מפריע לי להסכים עם זה שאין לי כוחות? הרי אין כוחות, אפילו בדרך אנחנו מבינים שאין כוחות, ועדיין לא מצליחים להגיע לתפילה שלמה, עדיין לא מסתדר שם החיסרון הנכון ללשמה.

כן.

תלמיד: כמו שקודם חבר אמר על עדינות הנפש, על הפער הזה. ואז אתה אומר, אני אנסה עוד פעם. אבל אתה כבר יודע שאין לך את הכוח, ועדיין אתה לא מצליח להגיע לתפילה השלמה מעומק הלב.

כן. אתה צודק, צריכים לעבור גם את המצב הזה.

תלמיד: זה מצב שלא פשוט להישאר בו, כי אתה ממש תלוי בין שמים וארץ במצב הזה.

תתרגל לזה.

תלמיד: האם מתרגלים לזה?

כן.

תלמיד: אני לא רוצה להתרגל למצב הזה.

לא. אתה דורש כוחות לעלות לשמים, בינתיים מפילים אותך לארץ, וכך בין זה לזה אתה מרגיש.

תלמיד: האם זו הדרך היחידה להתקדם עד גמר התיקון, במצבים האלה שהולכים וכל פעם נופלים?

לא, זה רק בינתיים.

תלמיד: מה חסר לנו בחברה כדי לקבץ כוח, רצון, שאנחנו כולנו מרגישים שהוא חסר לנו? למה ההרגשה היא שאין לנו כוח לעשות את המהלך הזה ולפרוץ לתוך הרוחניות? אני מרגיש שאין לי כוח לזה.

חסר כוח חיבור.

תלמיד: למה חסר לנו כוח חיבור, מה הבעיה?

כי אתם לא רוצים להתחבר זה עם זה.

תלמיד: האם אנחנו לא עושים מספיק מאמצים בזה?

כן.

תלמיד: אבל כל היום אנחנו מתעסקים רק בזה, ודאי שלא רק בזה, אולי זאת הבעיה. מה עושים, איך כן מצליחים? אני מרגיש שאין לי כוח לדרוש, לבקש.

תדברו ביניכם ותגיעו למסקנה, מה אתם צריכים כדי להגיע לעל מנת להשפיע.

תלמיד: ההרגשה היא שיש רצון שיהיה רצון. אבל הרצון האמיתי למסירות נפש עוד לא הגיע.

אז להמשיך.

תלמיד: בסדר, ברור שנמשיך.

להמשיך בכוח המשותף, בכוח אחד, וכך להגיע.

"כלו תפילות ישראל".

סדנה

מה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לעל מנת להשפיע?

*

(סוף השיעור)