שיעור בוקר 17.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 578,

סב. "יורד ומסית עולה ומקטרג"

הוא אומר לנו מלכתחילה שאדם צריך לבדוק את עצמו תמיד. אז בואו נקרא ונראה מה קורה לנו.

קריין: שוב מאמר ס"ב, "יורד ומסית עולה ומקטרג".

סב. יורד ומסית עולה ומקטרג

שמעתי י"ט אדר א' תש"ח

""יורד ומסית עולה ומקטרג". האדם צריך לבדוק את עצמו תמיד, אם התורה והעבודה שלו לא יורדים לעמקי התהום, כי מדת גדלותו של האדם נמדדת בשיעור הדביקות בה', היינו בשיעור התבטלות לה'. היינו, שאהבה עצמית אינו עולה אצלו בשם, אלא שהוא רוצה לבטל את עצמויותו לגמרי.

כי מי שעובד בעל מנת לקבל, כפי שיעור עבודתו, כך שיעור גדלות עצמותו של האדם. ונעשה אז בחינת יש ועצם ורשות בפני עצמו, וקשה לו אז להתבטל לה'.

מה שאין כן כשהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, וכשגומר את עבודתו, היינו שתיקן את כל בחינת כלי קבלה לעצמו, ממה שיש לו מבחינת שורש נשמתו, אז אין לו כבר עוד מה לעשות בעולם. נמצא, שרק על נקודה זו צריך להיות כל רכוז מחשבה, על בחינת זו.

והסימן לזה, אם האדם הולך על דרך האמת, הוא יכול לראות, אם הוא בבחינת "יורד ומסית". היינו שכל עבודתו הוא בבחינת ירידה. ונמצא האדם אז ברשות הסטרא אחרא. אז הוא "עולה ומקטרג", היינו שמרגיש את עצמו בבחינת עליה, ומקטרג על אחרים.

מה שאין כן מי שעובד על דרך הטהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים. אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו, ועל אחרים הוא רואה אותם במדרגה יותר טובה, משהוא מרגיש את עצמו".

זאת אומרת, כאן אנחנו רואים שיש בדיקה מאוד בולטת, נכונה, ברורה, האם אנחנו נמצאים בעלייה לרוחניות או בירידה מרוחניות, זה היחס שלנו לזולת. אנחנו תמיד מודדים את עצמנו מתוך עצמנו ואיך אנחנו רואים את הזולת, יותר למעלה או יותר למטה מאיתנו, בצורה פשוטה. ומה הוא אומר, "אדם צריך לבדוק את עצמו תמיד", איך אני לגבי אחרים, אם אני גבוה מהם או אני נמוך מהם, אני מתקרב אליהם או אני מתרחק מהם, באיזו מידה אפשר לבדוק את זה בצורה אמיתית.

וזה אפשר רק בתוך העשירייה. במידה שמשתדל, כמו שהוא כותב במקום אחר, טוב לבטל את עצמו בפועל כלפי אחרים. זה מותר לו, טוב לאדם כך לעשות אם הוא מבטל את עצמו כלפי החברים. לא סתם כלפי העולם, כלפי העולם אפילו שיראו שהוא מתגאה, גם טוב, פחות יבואו אליו בכל מיני דברים.

אבל כלפי הקבוצה, שם הוא צריך להתנהג בצורה רוחנית. זאת אומרת להשתדל להתבטל ולראות אם יש לו נטייה מעצמו או צריך לעשות את זה בפועל בכוח ואז להזמין את ההסתכלות הזאת שתתחיל לרכב עליו.

שאלה: מה זה אומר כשהולך אדם על פי דרך האמת ואז הוא יראה אם יורד או עולה?

אם הוא רוצה ללכת בדרך האמת, אז הוא הולך לקראת לבטל את עצמו. איך הוא בודק שהוא באמת נמצא בביטול עצמו? הרי יש הרבה תורות, שיטות, הרבה אנשים שמעו שהעיקר זה כשאדם נמצא ברוחניות הוא צריך לבטל את עצמו. הוא צריך לשבת ממש על הקרקע, בפינה, במקום נידח, לא להראות את עצמו לאחרים, צריך להיות צנוע. יש כאלה שלא מדברים, יש כאלה שלא מסתכלים על העולם ועוד.

אנחנו לומדים מחכמת הקבלה שהעיקר זו העבודה שלנו בפנים. זאת אומרת שאני בזה מתקן את עצמי, את הפנימיות שלי, את היחס שלי, "רצון" מה שנקרא. ולא חשוב לי אם אני אקשור את העיניים או לא, אני אשב לבד או אהיה בין אנשים, זה לא חשוב.

העיקר, "האדם צריך לבדוק את עצמו תמיד, אם התורה והעבודה שלו לא יורדים לעמקי התהום, כי מדת גדלותו של האדם נמדדת בשיעור הדביקות בה', היינו בשיעור התבטלות לה'. היינו, שאהבה עצמית אינו עולה אצלו בשם, אלא שהוא רוצה לבטל את עצמויותו לגמרי".

לפי זה בודקים. אבל מה הסימנים? כלפי הבורא אני לא יכול לבדוק את עצמי. אני נמצא בין אנשים, אז איך אני יכול לבדוק את עצמי כלפיהם, אם הוא נמצא במגמה נכונה.

"כי מי שעובד בעל מנת לקבל, כפי שיעור עבודתו, כך שיעור גדלות עצמותו של האדם. ונעשה אז בחינת יש ועצם ורשות בפני עצמו, וקשה לו אז להתבטל לה'."

מי שמרגיש שהוא נעשה יותר גבוה, יותר מבין, יותר נעלה מכולם, בטוח שהוא לא בדרך נכונה, רוחנית.

"מה שאין כן כשהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, וכשגומר את עבודתו, היינו שתיקן את כל בחינת כלי קבלה לעצמו, ממה שיש לו מבחינת שורש נשמתו, אז אין לו כבר עוד מה לעשות בעולם." זאת אומרת בעולם הזה כי הוא רואה את האחרים. כלפי האנשים הוא גמר את הבירור שלו והתיקון שלו. "נמצא, שרק על נקודה זו צריך להיות כל רכוז מחשבה, על בחינת זו." על זה שכלפי כולם הוא מרגיש שמבטל את עצמו. ואז אין לו כבר מה לעשות בעולם. הוא השתמש בעולם בכל מה שהיה אפשר. זאת אומרת לא נעשה עלייה יותר יותר יותר מכולם אלא ההיפך, כמה שהוא פחוּת פחוּת פחוּת מכולם. ולא במילים, בהרגשה ובגישה הפנימית שכך בא לו.

"והסימן לזה, אם האדם הולך על דרך האמת, הוא יכול לראות, אם הוא בבחינת "יורד ומסית". היינו שכל עבודתו הוא בבחינת ירידה." כך הוא רואה את עצמו. "ונמצא האדם אז ברשות הסטרא אחרא." כך הוא מרגיש. "אז הוא "עולה ומקטרג", היינו שמרגיש את עצמו בבחינת עליה, ומקטרג על אחרים." זאת אומרת, אם הוא נמצא ביורד ומסית, אז יש לו טענות וביקורת על כולם.

"מה שאין כן מי שעובד על דרך הטהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים." אין לו בכלל שום גישה לזה. ואם יש "אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו," ולכן לא מרוצה מעצמו, לא מעריך את עצמו. גם לא רואה את האמת איפה הוא נמצא, עשיתי משהו או לא עשיתי? נראה שכלום. כל פעם אני נמצא למטה מכולם, אפס, לא מוצלח וכולי.

זה מה שהוא אומר, "מה שאין כן מי שעובד על דרך הטהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים. "אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו, ועל אחרים הוא רואה אותם במדרגה יותר טובה, מאשר מרגיש את עצמו".

זו בעצם הבחנה די פשוטה שאפשר להבין, היא לא דורשת שכל ולא רגש מיוחד אלא בירור, כך אנחנו מודדים את עצמנו.

שאלה: יוצא מהמאמר שגם עולה וגם יורד, גם מקטרג, גם מבטל, הכול לא נכון. שתי ההרגשות.

למה?

תלמיד: כי יורד ומקטרג נמצא תחת הסטרא אחרא, ואם עולה ומבטל, אז הוא מאשים את כולם. אז מה נכון?

זה שהוא רואה את עצמו, מתי? רואה את עצמו יותר מכולם, או פחות מכולם?

תלמיד: הוא כותב שהוא רואה את עצמו מתחת לכולם, למטה, הוא נמצא תחת הסטרא אחרא. למה כשיורד ומקטרג הוא נמצא תחת שליטת סטרא אחרא?

כתוצאה ישירה מזה שנמצא בקליפה. כי הוא מקטרג על אחרים, הוא רואה את האחרים לא בסדר, הם לא מבינים, לא עובדים כמו שצריך.

תלמיד: אז מה התשובה הנכונה?

אדם רואה את עצמו יותר נמוך מכולם. לכן כתוב, "מה שאין כן מי שעובד על דרך הטהרה, מי שעובד על דרך הטהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים. אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו, ועל אחרים הוא רואה אותם במדרגה" יותר גבוהה, "יותר טובה, משהוא מרגיש את עצמו".

תלמיד: צריך להתמקד במה שצריך לעשות.

זה מצב טוב, זה מצב נכון.

שאלה: כתוב במאמר ש"האדם צריך לבדוק את עצמו תמיד, אם התורה והעבודה שלו לא יורדים לעמקי התהום, כי מדת גדלותו של האדם נמדדת בשיעור הדביקות בה'". איך האדם יכול להצליח במשימה הזאת? הרי כל פעם שאדם מצליח לעשות פעולה כלשהי לגדלות הבורא, גם האגו שלו גדל במקביל. איך להימנע שהעבודה "לא תרד לעמקי התהום" כפי שהוא מתבטא?

הוא כל הזמן צריך להיות בהתבטלות כלפי הקבוצה. אבל התבטלות זה לא שהוא יעשה את עצמו בצורה מלאכותית, אומנם שגם בפועל טוב כך לעשות.

תלמיד: כל העבודה היא רק עם העשירייה.

ודאי. העשירייה כוללת בשבילך את כל המציאות. אל תדאג, דרך עשירייה אתה תקבל הכול כדי לתקן את הנשמה שלך, כי העשירייה בעצמה היא מרכיבי הנשמה.

שאלה: לגבי הפסקה האחרונה, כשאדם מנסה לעבוד במצב הזה של טהרה, והוא רואה שהוא יותר גרוע מכל יתר העולם, מחבריו, אבל הוא גם מרגיש שהבורא ממש סוחט ממנו את הטיפה האחרונה, עבור מה בדיוק הוא צריך להתפלל אם הוא לא יכול לבקש עבור עצמו? הוא רוצה לפחות לעבוד בטהרה ולראות שכולם יותר טובים ממנו, אבל הוא לא יכול לבקש עבור עצמו, אז מה הוא צריך לעשות?

זה תלוי מה לבקש עבור עצמו. אם הוא רוצה להיות למטה מהחברים בקבוצה כדי לתמוך בהם ולעזור להם ולהיות ממש המשפיע והתומך, אז הוא יכול לבקש את זה, אלא מאיפה הוא יקבל כוחות?

שאלה: אנחנו נמצאים באיזשהו מעבר מהמאמר שקראנו אתמול על השיפלות. האם זהו המצב שהוא צריך להיות שמח משיפלותו?

זה סימן לזה שהוא הולך נכון בלתקן את הרצון לקבל שלו לעצמו ולהפכו לעל מנת להשפיע ולכן הוא שמח. אומנם קשה לו והוא מבולבל, יש בדרך הרבה דברים, אבל זה שהוא מכווַן למטרה ומטפס לקראתה, זה משמח אותו. לא כמו תינוק שבודק את עצמו אם עכשיו נעים לו או לא ולא אכפת לו מה שיקרה, אלא הוא משתדל להיות בשמחה מהמטרה, לקראת מה שהוא מתקרב.

שאלה: מאיפה במצב הזה הוא לוקח את הכוחות להמשיך בעבודה?

קודם כל הוא מקבל אותם מלמעלה דרך העשירייה. אם הוא מסדר את עצמו נכון אז הוא מקבל כוחות. ואפילו שלא מקבל כוחות, הוא מקבל כוחות מזה שלא מקבל כוחות. זאת אומרת, אפילו שאני נמצא במצב שאין לי כוח אבל אני בדקתי את המצב שלי ואני מגלה שזה המצב הנכון, כבר זה נותן לי כוח.

יכול להיות שאני נמצא במצב של ירידה, במצב של גלות, אני נמצא כמו בבית סוהר ואין לי שום אפשרות לצאת ממנו, אבל אני רואה שהמצב שלי נובע מתוך זה שהרצון לקבל תופס אותי, מתנפל עלי, שאני נמצא ממש בשבי של הרצון לקבל, של האגו שלי, ואז גם בזה אני משתדל לקשר את עצמי למטרה.

ודאי שאם אני לא נמצא בקבוצה אין לי סיכוי להיות בזה בשמחה ובכיוון הנכון. אבל אם אני נמצא בקבוצה ואיכשהו קושר את עצמי אליהם, אז כמו שבעל הסולם כותב לנו במאמר "הערבות", כולנו נמצאים בסירה וכל אחד לוקח על עצמו איזה תפקיד, ואפילו שלכל אחד יש תקופות שהוא לא יכול לתפקד לפי מה שהתפקיד מחייב אותו בכל זאת הוא שמח, מפני שעכשיו הוא לא מסוגל, שזה כמו החצי השני של הגלגל שהולך אחורה, אבל האחרים מסובבים את הגלגל קדימה וכך כולנו מתקדמים.

זאת אומרת אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו לא עושים חשבון לפי הערבות שלנו בקבוצה, אנחנו לא נראה את עצמנו מתקדמים ואז אנחנו נופלים, ואין לנו בזה שום הצדקה למצב שלנו.

אני רואה הרבה אנשים שדווקא מחוסר החיבור הנכון שלהם בעשירייה, הם רואים שאין להם שום סיכוי. וכך הם אומרים, ואומרים נכון, "אני עוזב, אני צריך לעשות הפסקה", כל מיני אמירות כאלה, מצדיקים את עצמם, "אני לא רואה שום סיכוי לעצמי להתקדם". ודאי שאין לך סיכוי להתקדם, אבל אם אתה נמצא בסירה עם האחרים אז בטוח שבכל צעד קדימה, יש לך גם הרגשה שאתה הולך אחורה. כי מגיעה לך מלמטה, מעמקי הנשמה המקולקלת שלך עוד מנה של האגו, של הרצון לקבל, ואתה צריך להעלות אותה לעבודה.

אז כשהאגו בא ותופס אותך, כשאתה מרגיש שהוא ממלא אותך, אתה מבין שאין לך סיכוי. אבל תחבר את זה עם האחרים, תן להם גם לעבוד על זה ואתה תראה שאם כל אחד ואחד מעלה את האגו שלו לעבודה הכללית של העשירייה, זה לא שאין סיכוי, אלא זה דווקא הופך להיות חומר דלק לעשירייה, ומתקדמים.

זה נקרא "יורד ומסית עולה ומקרטג". זה מה שיש אצלנו, כגלגל.

שאלה: איך אנחנו מקשרים את העבודה הזו או מחברים אותה לאחרים? האם זה משהו שנעשה רק במחשבה או צריך לעשות את זה גם במילים ולשתף איכשהו?

אנחנו פשוט צריכים לעבוד יחד, זה הכול, לעבוד יחד. ואז תראו שמהר מאוד אתם מעבדים את כל הנתונים האלה נכון והולכים קדימה. האור העליון מוכן, במידה שאתם מתחברים הוא מאיר עליכם ובמידה שאתם לא מתחברים הוא לא מאיר, אלא מאיר בצורה הפוכה, כדי שאתם תראו עד כמה אתם רחוקים מהאור העליון. כדי לעורר אתכם כך הוא עושה.

אבל הוא לא יכול לבטל את התהליך ולקדם אתכם ללא יגיעה, הבורא לא מוותר על כלום, על גרם של יגיעה, על גרם של התיקון, כי את הכול תצטרכו לגמר התיקון.

שאלה: למה בעל הסולם מקשר את העבודה על דרך האמת עם להיות תחת שליטת הסטרא אחרא?

איך יכול להיות עוד? איזו עבודה יכולה להיות אם לא עם הסטרא אחרא? סטרא אחרא זה כל הטבע שלנו, אנחנו רק לא משייכים אותו ל"סטרא אחרא", לצד האחר, עד שמתחילים לעבוד איתו. כשמתחילים לעבוד עימו אז אנחנו אומרים, זו הקליפה וזו הקדושה, זה על מנת לקבל, אני לעצמי וכן הלאה, מתגאה כלפי האחרים, מפריד את עצמי מהאחרים, מרחיק מהאחרים, וזה ההיפך, זו הקדושה.

מהי הקדושה? מה שלא אהוב עלי אבל אין לי ברירה, אני חייב להפוך את הדברים האלה ולאהוב אותם, לכבד אותם, חיבור והשתתפות ועזרה הדדית וביטול עצמי כלפי החברים ועוד. כך אנחנו עובדים. אי אפשר לעבוד בחיבור לעשירייה, בקדושה, ברוחניות, אין לנו את זה, אלא אנחנו בונים את זה מצורה הפוכה, מזה שאנחנו לא רוצים להיות בגשמיות, בעל מנת לקבל, בניתוק, בלהתגאות וכן הלאה, ואז מתוך זה בא לזה.

קריין: יש כאן קטע מבעל הסולם, אגרת כ"א, שמדגיש את הנקודה הזאת.

"אם אתה רוצה למרק החטאים ממך יש לך לעסוק בבטול הישות, במקום הסגופים. דהיינו, שתרגיש בעצמך, שאתה השפל והגרוע ביותר מכל באי העולם. וצריך למוד והשכלה מרובה, כדי להבין זאת. ובכל פעם צריך לנסות עצמו, אם אינו משטה ומרמה עצמו, ומועיל גם כן להשפיל את עצמו בפועל לפני חברו. אכן צריך להזהר שלא ישפיל עצמו, אלא מאנשים כשרים, ועל כן, אם ירצה לעסוק בזה בפועל, יוכל לבטל עצמו לפני החבריא שלנו, ולא לפני זרים ח"ו. אבל מוכרח לדעת נאמנה, שהוא הגרוע והירוד מכל בני העולם, כי כן הוא האמת."

(בעל הסולם, אגרת כא)

בעל הסולם נותן לנו כאן עצה פשוטה מאוד, תעשו את זה בתוך החברה, בתוך העשירייה ותבינו שאין לכם יותר מה לעשות מלבד ביטול כלפי החברים, חיבור עם החברים, ועד הצורה שהבורא מתגלה בקשר ביניכם. הוא לא נמצא, אין דבר כזה בכלל בורא, בורא זה נקרא "בוא וראה", אם אתם עושים תנאי נכון בחיבור ביניכם אז הכוח העליון שמנותק מאיתנו מתחיל להתגלות בקשר הנכון ביניכם, וזה נקרא בורא. ולפני זה אין בורא, כמו שכתוב, "אין בורא ללא נברא".

שאלה: המאמר ממש תופס אותך בנשמתך, כאילו זה כתוב עלי, שאני עולה, מרגיש את עצמי.

לא נכון, זה לא כתוב עליך, זה כתוב עלי.

תלמיד: תיארת מאוד יפה שזה כמו גלגל, ואני רואה שאנחנו עוברים את הסיבובים בגלגל הזה שעולה ויורד הרבה פעמים. האם יש לזה סוף או שזה תהליך תמידי?

לזה אני מחכה, שסוף סוף אנחנו נתחיל אותו ונגמור אותו. זה לא צריך להיות תהליך ארוך, אבל אנחנו צריכים לקלוט בתוך השכל, בתוך הרגש, שהכול צריך להתממש בתוך העשירייה. לעזוב את כל העולם, לא אכפת לנו מה שקורה שם, זה דומם, אנחנו צריכים לסדר בתוך העשירייה כאלו מצבים שרק נהיה בצורה כזאת שכל אחד עוזר לאחר, כל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, שבזה הוא דווקא נעשה יותר גבוה רוחנית, והעשיריות שלנו יתחילו להיות עשיריות רוחניות.

לפחות להתחיל את הביטול הראשון, שזה נקרא המדרגה הרוחנית הראשונה. היא מאוד מאד קשה, כי אדם לא כל כך מבין מה שקורה לו, אבל זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: אפשר לדייק? אני מקולקל ולא מבין, אבל יוצא שהמאמר הוא ללא סיום כי הסברת שצריך להגיע לאיזה מצב מושלם שכולם כבר מחוברים, וחסרה התוספת הזו בסוף המאמר.

זה נאום בוא נגיד, שבעל הסולם אמר ורב"ש כתב. אני לא חושב שכדאי להוסיף לזה עוד משהו. נראה לי שזה מצב סגור מה עוד אפשר להוסיף לזה?

"האדם צריך לבדוק את עצמו תמיד," קודם כל, תמיד לבדוק את עצמו. "אם התורה והעבודה שלו לא יורדים לעמקי התהום, כי מדת גדלותו של האדם נמדדת בשיעור הדביקות בה', היינו בשיעור התבטלות לה'. היינו, שאהבה עצמית אינו עולה אצלו בשם," את זה אנחנו כבר יכולים לבדוק. "אלא שהוא רוצה לבטל את עצמויותו לגמרי".

איך האדם בודק את עצמו? הבורא צריך להתגלות במרכז העשירייה, בקשר בין כולם. אז אני צריך תמיד לבדוק את עצמי אם אני מבוטל כלפי החיבור של העשירייה, וכך כל אחד ואחד. ברגע שאנחנו עושים את זה בצורה הכי קטנה, אבל עושים את זה, אנחנו נותנים תנאים ומקום לבורא להתגלות ואז הוא מתגלה בינינו במידת הביטול שלנו זה כלפי זה. אין לך כלפי מי עוד לבטל את עצמך, כי הבורא אף פעם לא מגולה בצורה כזו שאתה מתבטל כלפיו, אלא בזה שאתה מתבטל כלפי מרכז העשירייה זה נקרא שאתה מתבטל כלפי הבורא.

"כי מי שעובד על מנת לקבל, כפי שיעור עבודתו, כך שיעור גדלות עצמותו של האדם." אז הוא מתגלה יותר ויותר "ונעשה אז בחינת יש ועצם ורשות בפני עצמו, וקשה לו אז להתבטל לה'.

מה שאין כן כשהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, וכשגומר את עבודתו, היינו שתיקן את כל בחינת כלי קבלה לעצמו," למה שעכשיו מתגלה, "ממה שיש לו מבחינת שורש נשמתו, אז אין לו כבר עוד מה לעשות בעולם. נמצא, שרק על נקודה זו צריך להיות כל רכוז מחשבה, על בחינת זו." כלומר, מבטל את עצמו כלפי מה שמתגלה.

"והסימן לזה, אם האדם הולך על דרך האמת, הוא יכול לראות, אם הוא בבחינת "יורד ומסית"." דווקא, כי מוסיפים לו אגו "היינו שכל עבודתו הוא בבחינת ירידה." כך הוא מרגיש. "ונמצא האדם אז ברשות הסטרא אחרא. אז הוא "עולה ומקטרג"," יש לו טענות כלפי אחרים, כלפי כל הדרך ובכלל. "היינו שמרגיש את עצמו בבחינת עליה, ומקטרג על אחרים." מרגיש את עצמו בעליה.

"מה שאין כן מי שעובד על דרך הטהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים. אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו, ועל אחרים הוא רואה אותם במדרגה יותר טובה, משהוא מרגיש את עצמו."

אפשר להרחיב את המאמר הזה לכמה ספרים, אבל בעצם כתוב כאן הכול בתמצית.

תלמיד: רציתי באמת להודות, זו תמיכה גדולה כל המאמר הזה.

העיקר מה שרב"ש תמיד אמר "חוץ מצא". כתוב כך בתורה, "חוץ מצא", אתה חייב להישאר בתוך העשירייה, להרגיש את עצמך בתוך הסירה וככל שאתה יכול לסייע לכולם להתקדם, ואז תגיע למטרה.

שאלה: לפעמים אנחנו מרגישים מצבים שהם לא עליה ולא ירידה, כאילו אתה תלוי באוויר, מרגיש ריקנות בין שמים לארץ. איך אנחנו יכולים להתגבר על המצבים האלה?

תבדוק את המצב שלך לגבי החברים, ואז תראה עד כמה אתה נמצא במצב שיש לך מה לעשות. אם אתה מרגיש את עצמך מצד אחד שאתה ירוד מכולם, מכל החברים, ומצד אחר, יש לך בזה מה לעשות כדי להוסיף לחברה, כי אתה נמצא ביניהם ואתה חייב להיות פעיל, אז ככל שאתה בודק את עצמך גם מלמטה וגם מלמעלה, כי אתה צריך להיות גם במצב הכי נמוך וגם במצב הכי גבוה, כך אתה כבר לא מתבטל, אתה מעמיד את עצמך נכון כלפי העשירייה. תמיד בודקים את עצמנו כלפי הפרצוף שאנחנו בונים, מייצבים אותו.

תלמיד: אמרת לחבר שאנחנו צריכים להתבטל כלפי מרכז העשירייה. מהו מרכז העשירייה, מרכז החיבור הזה, וכלפי מה אני בעצם מבטל את עצמי?

אני מבטל את עצמי כלפי הסירה. סירה זה עשר ספירות, זו קבוצה, אין שם אחד, שני, שלישי, אלא חיבור בין כולנו שהבורא רוצה שאנחנו נבצע בתנאים שכרגע הוא מייצב בנו, בכל אחד ואחד. הוא נותן עכשיו לכל אחד ואחד תנאים פנימיים, אגו, את כל התכונות ואת כל התנאים. למה? כי עם כל מה שיש בי, אני חייב למיין את כל התכונות האלה ולהתחבר עם האחרים כדי לייצב אותנו כעיגול, ככדור, כסירה, ככלי בפני עצמו. זו כל העבודה של כל אחד ואחד, איך הוא מייצב את כל החברים בכלי אחד, ומרגיש שזה תלוי בו. הוא יכול להיות במקום מלכות, הנמוך מכולם, ויכול להיות ככתר, הגבוה מכולם, וכך הוא בודק את עצמו ואת העשירייה ופועל עליהם.

תלמיד: זה משהו שאני עושה או האור העליון עושה? האם את המיקום שלי בעשירייה הכללית מארגן האור העליון או שאני צריך לעשות את זה?

ודאי שאת הכול מארגן האור העליון, ובמידה שאני מתבטל כלפיו ומבצע את מה שהוא רוצה ממני אז אני מגלה איך הוא עושה את הכול ואיך אני בדבקות אליו יותר ויותר מבין מה קורה.

שאלה: אמרת שאתה צריך לחבר את התכונות הפנימיות שלך, כדי לבנות את הסירה הזאת. על איזה תכונות פנימיות אנחנו מדברים, רצונות? מחשבות?

כל הרצונות והמחשבות וכל מה שאתה רוצה, הן כדי לחבר את כולם לסירה אחת. אין לזה תשובה ברורה, כי כל התכונות שלך, ולכל אחד יש אוסף תכונות, צריך לחבר כמה שאפשר לחברים כדי להוסיף ולהשלים את כולם לכלי אחד.

תלמיד: ואם קשה לראות מישהו מסוים בתוך העשירייה, איך עובדים על זה?

זה מאוד פשוט. אם אני לא יכול לבטל את עצמי כלפי איזה חבר ולראות אותו יותר גדול ממני, זה הבורא שמסדר כך, וכנגד החבר הזה אני צריך לעבוד ביתר מאמץ. והחבר הוא לא כמו שנראה לי, אלא כפי שכתוב, "עיניים להם ולא יראו" כי אנחנו לא רואים את החברים.

אנחנו רואים את מה שהבורא נותן לנו לראות. הוא מסדר ומקלקל לנו את הראייה. אם האגו נכנס לראיה שלי אז אני רואה את כולם קטנים, נבזים, שפלים. אם אני מתקן את האגו, כלומר, הבורא מתקן את האגו, אז אני רואה את כולם צדיקים, גדולים, חכמים וכן הלאה.

אנחנו רואים רק מה שהבורא מסדר לנו לראות. לכן תמיד אנחנו בעצם נמצאים במשחק עימו ואסור לשכוח את זה.

שאלה: מה זאת אומר "יורד ומקטרג"?

זה היצר הרע שלנו, האגו שלנו שככה עושה. מי עושה את זה? ודאי שהבורא, "אין עוד מלבדו". איך הוא עושה את ההתעוררות? דרך הקטרוג. למה הוא עושה את זה? כדי לעורר אותנו בצורה הפוכה ממנו, כדי שאנחנו נגדל ונפתח בנו ההפך ממה שהוא עושה. ואנחנו בעצם עובדים נגד הבורא.

בזה שהוא מגדיל את היצר הרע ומפחיד אותנו בכל פעם, הוא לא נותן לנו להגיע בקלות למשהו כדי שעל ידי זה אנחנו נגדל. כמו שאתה עושה עם הילד הקטן. אתה מביא לו משחקים, ודברים שיעסוק בהם, יתגבר על הבעיה וכך יפתח את עצמו. כך גם אנחנו עושים.

שאלה: מה ההבדל בין יורד ומקטרג ומבטל בעליה? אנחנו גם שם וגם שם שומעים טענות כלפי החברים.

אני חושב שאתם צריכים לעבוד על זה לבד. אתם חושבים שמה שאתם תשמעו ממני, זה כבר יתקן אתכם וזה לא נכון. כמו ילדים קטנים, אתם צריכים לתת הרבה יגיעה ולרצות עוד ועוד עד שזה יכנס לתוך התכונות של האדם. תראה מה שהם כותבים, איך הרוחניות בנויה.

אתה רוצה שהכול יכנס דרך השכל והרגש שלך, וזה לא יכול להיות, כי הרגש והשכל שלך בנויים על האגו, על הרצון לקבל. איך אתה יכול להכניס משהו שלא מהאגו והרצון לקבל לצורה הפוכה? איך אתה יכול להכניס בתוך זה?

אתה מבקש "תסביר לי ותסביר לי", אין לזה הסבר. תעבוד ותראה שמתעורר בך שכל חדש ורגש חדש ואז תבין ותרגיש, רק בצורה כזאת זה עובד. נראה לך שאני אגלה לך דברים חדשים, שום דבר לא יקרה, הכול תלוי במאמץ שלך.

תלמיד: כשאני יורד אני אמור לראות את החברים גדולים, אבל יוצא שאני מוסט מהטקסט.

תקרא עוד כמה פעמים, תדבר עם החברים, ואחר כך אם באמת נשארת שאלה, אז אתה תשאל. אני חושב שאתם יכולים לפתור את הבעיות.

שאלה: איך המאמרים האלה עוזרים לעבודה שלנו בעשירייה?

אנחנו צריכים לממש אותם בעשירייה. את מה שאנחנו עכשיו קוראים, אנחנו צריכים לקרוא אפילו עשר פעמים עד שאנחנו מבינים על מה מדובר. ועיקר ההבנה היא מתוך זה שאנחנו נדבר זה עם זה ונקרא יחד את המאמר עד שנלעס אותו יותר ויותר.

"ללעוס", זה לעשות מחתיכת אוכל דבר שאתה יכול לבלוע, שאתה יכול לספוג, שאתה יכול מזה לחיות. את זה עושים בעשירייה, כשכולנו מתווכחים, כולנו מוסיפים, כולנו מסכימים או לא מסכימים ועל ידי הדברים האלה המנוגדים, כמו לעיסה בשיניים, כל אחד כנגד השני, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו שוחקים את האוכל עד שהוא הופך לעיסה ורק אז אנחנו יכולים לבלוע אותו.

על תהליך הבליעה, אנחנו עוד נלמד. כתוב איך שזה קורה ואיך זה נספג. ואנחנו צריכים לעשות את הפעולות האלו, אם אנחנו רוצים להתקשר למה שאנחנו מקבלים מהבורא. לא פשוט לקבל את האור העליון בצורה שאנחנו נגדל על ידו.

שאלה: איזה עצות אתה יכול לתת לנו כדי לעשות את הבדיקה העצמית שהוא מדבר במאמר?

אתם צריכים לקרוא ולדבר כמה פעמים, איך אתם מממשים את המאמר הקטן הזה. ואחר כך אנחנו יכולים לחזור עליו יחד כולנו, אין בעיה, העיקר שיהיה לנו ברור גם איך לבנות גישה לכל מאמר ואיך לספוג אותו ואיך לעבוד עימו. כי אנחנו כבר נמצאים במצבים מתקדמים וכמות כזאת גדולה שנכנסת להיכרות עם הבורא כמו שאנחנו היום, לא הייתה אף פעם בהיסטוריה, אז צריכים לעבוד על זה.

שאלה: מה אני יכול לעשות כדי להיות בטוח, שהחברים דבוקים ומכוונים עצמם לעשירייה, גם אלה שלא מגיעים לכל שיעורי הבוקר כמו אלה שמגיעים כל בוקר?

אתה לא יכול לראות את זה עד שאתה לא תהיה פחות מכולם. אם אתה תוריד את עצמך יותר מכולם בעשירייה, אז אתה תראה מה עוד יכולים לעשות כדי לחבר את העשירייה ולעלות אותה מעלה.

שאלה: התרגיל בו עלינו להרגיש את עצמנו יותר נמוכים מכולם, באיזה דרך אנחנו יכולים לבדוק אם אנחנו עושים את זה נכון ואם אנחנו בתהליך הנכון?

אני ממליץ לקרוא כמה פעמים ביום את המאמרים שאנחנו לומדים בבוקר וזה מה שיעשה את העבודה הרוחנית עלינו.

שאלה: האם בכל פעם שאני נכנסת לירידה אני צריכה להגדיל את הקבוצה בעיניי יותר ויותר?

בוודאי, אם אני רוצה להגיע לבורא, אני צריך להגיע למצב שכל החברים שלי נמצאים בגובה של הבורא, ממש כך. זה לא יאומן, איך יכול להיות דבר כזה, הרי הם כמוני. לפי השכל הם יותר, לפי הרגש יותר, לפי הנשמה הם יותר גדולים. האם זה העניין? מה קורה?

כן, אדם צריך להגיע למצב, שאין בעולם חוץ מהבורא והחברים שהוא רואה לפניו, הוא רואה את מה שהבורא מציג לו, ועל ידי זה הוא מגיע לדבקות בבורא, להכרת הבורא. ואז הוא מתחיל לזהות יותר יותר שכל התכונות שהוא מזהה בחברים, זה לא תכונות של החברים, זה הבורא שבצורה כזאת מפרמט אותו. ואם הוא נדבק לחברים בצורה כזאת הוא נדבק בבורא, כי הבורא נמצא בכל הדמויות האלה בקבוצה, ונותן לאדם אפשרות לכייל את עצמו ולהידבק בו.

תלמידה: אם אני רואה שכולם מחוברים ומרוממים, אני יכולה להסיק שהעבודה שלי הסתיימה?

העבודה שלנו אף פעם לא מסתיימת עד גמר התיקון. וגמר התיקון הוא כשאני מתחיל לראות את כל העולם נמצא בעבודה כזאת לפניי, כדי שבזה אני אגלה את הבורא. כל האנושות, כל בני האדם, כל באי העולם כולל דומם צומח וחי, כולם מגיעים אלי בצורה כזאת ואם אני מסדר את עצמי נכון כלפיהם, אז אני מגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: מה נחוץ לעשירייה כדי שנעבוד על דרך הטהרה ולא נגיע למצב של קטרוג?

למה זה נחוץ? מפני שזאת המטרה שלנו להידמות לבורא, לעשות מעצמנו, מכל אחד ומכולם יחד בעשירייה את דמות הבורא. דמות הבורא בנו נקראת "אדם", הדומה לבורא, וזה מה שאני צריך לעשות.

זה נחוץ מפני שעל ידי זה אנחנו מגיעים לדבקות בבורא, להידמות לבורא, להתקרב אליו לפחות. זאת העבודה שלנו, זה כל התהליך שכל האנושות חייבת לעבור, ועכשיו אנחנו עוברים כקבוצה הראשונה.

שאלה: האם העבודה על דרך האמת קודמת לעבודת הטהרה?

עבודה על טהרה ועבודה על דרך האמת זה בעצם אותו דבר. אפשר לפרש את זה כשני חלקים בדרך אבל בעצם כלפינו זה אותו דבר בינתיים.

שאלה: איך במצב ירידה האדם יכול לתת דוגמה של חשיבות המטרה?

בזה שהוא מתבטל כלפי החברה, זאת העבודה שלו בזמן הירידה. ואחרים שרואים שבצורה כזאת הוא מתבטל כמו תינוק כלפי הגדולים, בזה הוא מביא להם דווקא הכרה בגדלות שלו.

שאלה: האם מספיק להיות בדאגה לחיבור בעשירייה כדי להיות במצב של ביטול עצמי?

אם אני מתבטל כלפי העשירייה אני מבטל את עצמי ואין לי בזה יותר עבודה. הכול נכלל בעבודה שלי כלפי העשירייה.

תלמיד: האם העבודה בחיבור בעשירייה מספיקה בשביל להגיע לביטול עצמי?

כן, מספיקה לגמרי מכאן ועד גמר התיקון. אין לך יותר מעשר ספירות, צריך רק להתעמק בהן ואתה תתחיל לגלות מה הקשר בין התכונות האלו. לא צריכה להיות עשירייה ממש, עשרה, אלא כמה חברים שהם רוצים להגיע לדבקות בבורא. דבקות בבורא מושגת בדבקות ביניהם, דבקות ביניהם זה הכלי ודבקות בבורא זה האור שימלא את הכלי.

שאלה: אמרת שהבורא מקדם אותנו על ידי קטרוג, מיהו המקטרג והאם מותר בדרך הרוחנית לקטרג?

ודאי שבלי קטרוג אנחנו לא יכולים להגיע למטרה. אם אנחנו לא נזהה מה טוב ומה רע אז איך נגדל את עצמנו, נפתח את עצמנו, נחנך את עצמנו, איך נדע מה טוב ומה רע, איך אנחנו צריכים להיות בין זה לזה. אנחנו מעצבים את עצמנו אם אפשר כך להגיד, אנחנו מעצבים את עצמנו לפי התנאים שהבורא נותן.

כמו עם תינוק, בדיוק כמו עם ילדים קטנים, אנחנו מציבים להם כל מיני תנאים, והם בתנאים האלה משתדלים לשחק, לעשות משהו. הטבע מחייב אותם מבפנים, אנחנו מציבים להם גבולות מבחוץ, וכך האדם מתייצב ומעצב את עצמו.

שאלה: האם בעבודה שלנו מחויב השעבוד לסטרא אחרא, לרצון לקבל, או שכל הזמן צריך להתנגד לו?

בלי רצון לקבל, שזה עזר כנגדו, כנגד הבורא, אז איך אנחנו יכולים לאתר את הבורא? אם לא יהיה לנו חושך איך אנחנו יכולים לראות את האור? את האור אי אפשר לראות בלי חושך. אנחנו חייבים שיהיה זה כנגד זה, רק בהבדל, ניגוד בין זה לזה אנחנו מבדילים את הכול, כי אנחנו נבראים. אומרים שהבורא נמצא בתכונה אחת ולא זקוק לתכונה הפוכה כדי להרגיש את הכול.

זה כמו שיש כאלו קרני אור מיוחדות שעוברות מקצה החלל לקצה השני ללא שום הגבלה. הן עוברות דרך חומר, דרך כל דבר, עוברות הלאה, אין משהו שיעצור אותן. זה כאילו דומה לתכונת הבורא, הוא נמצא בכל מקום ולא מתחשב בשום דבר. התכונה שלו היא למעלה מכל הדברים האלו שאנחנו יכולים לדבר עליהם, כי בכל זאת אנחנו מדברים רק מתוך החומר. רק מחומר שנמצא למטה מהרצון לקבל או למעלה מהרצון לקבל. למטה מרצון לקבל זה בעל מנת לקבל, למעלה מהרצון לקבל כלומר שמשתמש ברצון לקבל על מנת להשפיע, אבל משתמש ברצון לקבל.

לכן העבודה שלנו היא תמיד חושך ואור, חושך ואור, ואיך לשלב אותם יחד. ודווקא אחר כך אנחנו מבינים איך שהחושך יכול לבטא יותר, להגדיל יותר, להבליט יותר את האור. ככול שנקבל יותר חושך, אנחנו גם כן על ידי זה נוכל להכיר את האור יותר. נתחיל לראות בתוך האור כל מיני אופנים, מצבים הפוכים מהאור וכן הלאה. מאיפה זה מגיע לנו כשאנחנו עולים בסולם המדרגות? מכך שהעביות גדלה, ואז מתוך העביות שגדלה אנחנו מתחילים להרגיש כל מיני אופנים שיש באור, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, נרנח"י דנרנח"י.

תלמיד: כשהאדם מרגיש שהוא מקבל עוד עביות, הוא צריך לחכות למצב שהעביות תהיה שלמה?

אף פעם אנחנו לא צריכים לחכות לשום דבר אלא להיות כל פעם יוזמים, יזמים, בונים, הולכים קדימה, דורשים. כמו ילדים קטנים שכל הזמן נמצאים בתנועה ובדרישה.

תלמיד: ומה עם הסאה שצריכה להתמלא?

כך אתה ממלא את הסאה. בזה שאתה מחכה, אתה "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו"¹. אנחנו צריכים מהר ככול האפשר להגיע לחיבור. זה ניתן לפניך, אתה נמצא בעולם הזה. אתה יכול להתחיל מזה שאתה עובד על החיבור, ובתוך החיבור אתה תתחיל לגלות לאט לאט שהחיבור הופך להיות רוחני, שבו אתה מתחיל לגלות את פעולות הבורא.

שאלה: לפי המאמר, האם האדם תמיד צריך לכוון כלפי הירידה כדי להבטיח שתהיה עלייה?

הירידה בטוח שתבוא אליו. אם הוא עובד נכון בעלייה, אז יש איזה מקום בעלייה תמיד שמתחיל לרדת, למעלה למטה תמיד.

תלמיד: הנקודה הזאת נמדדת ביחס שלנו כלפי החברים, כשאני מרגיש שיש לי כל מיני תלונות?

כן.

תלמיד: וכשיש איזו שליליות כלפי הקבוצה אני יודע שהגעתי לשיא העלייה.

כן. ואם אתה שומע טענות של חברים זה מצוין כי יש לכם על מה לעבוד, להפוך את זה לחיבור ואז אתם מקבלים עלייה מצוינת. רק להבין שאת כל הסכסוך, כל הבעיות, הבורא מעורר בכם בדרך כדי שאתם תעשו צעד אחד קדימה. זו הכוונה הכי חזקה שיכולה להיות, הכי טובה שיכולה להיות מהשמיים.

שאלה: נתת מספר פעמים את האנלוגיה הזאת לגבי הגלגל ונראה שלפי המאמר, מה שהרגע אמרת על המומנטום שאנחנו מנסים לבנות, זה שאנחנו מכוונים כלפי הביטול וזה מבטיח לנו עלייה של האגו, וזה אומר שהעבודה שלנו היא שוב ללחוץ כלפי מטה, להתבטל כדי להמשיך את המומנטום הזה של הגלגל?

נכון. הבורא כל הזמן מעורר את האגו שלנו ואנחנו כל הזמן צריכים לסובב את חציו האחורי של הגלגל כדי לבטל את האגו, לבקש אותו שיבטל. הוא מגביר את האגו, עושה אותו יותר גדול מעצמו ואנחנו מבקשים ממנו שייתן לנו להתעלות למעלה מהאגו, לעבוד באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה למעלה מהקבלה, באהבה למעלה מהדחייה. זו כל העבודה שלנו, זה מאוד פשוט.

שאלה: תכוון אותנו בבקשה במה כל חבר בעשירייה נמצא בדרגת הבורא?

אתה חייב לקבל מראש שזה מה שיש. אני לא רואה לפניי חברים. אחרי כל הפרצופים האלה עומד הבורא. אני חייב לתקן את עצמי כך שאני לא אראה שום דבר חוץ מהבורא, זה נקרא שאני מגלה שכינה. אז להשתדל פה ושם, לפחות במקצת, לאתר את זה ולתאר את זה, זו העבודה שלנו.

שאלה: לעיתים אתה נותן עצה שאם אנחנו רואים זלזול גלוי מצד חבר בעשירייה יכולים להתאסף, לדון בזה, ולהחליט איך עובדים. מתי אנחנו יכולים להגיע להסכמה?

אם אנחנו רואים שיש יחס של זלזול מחבר אחד כלפי העשירייה אנחנו צריכים לדון בזה, ואחר כך להשתדל לדבר בינינו בנוכחותו, ולאט לאט להסביר את הדברים האלה, לא כלפיו אלא לקחת איזה מאמר, חומר, ולהשתדל לדבר בינינו על מה שצריך לעשות. יכול להיות שהחבר לא שמע מה שאנחנו שמענו, אמנם היה נוכח, אבל לא שמע. האגו שלו הוא כל כך גדול שהוא לא שמע.

במקרה כזה אנחנו צריכים לדבר בינינו והוא שסתם יקשיב, ותשתדלו שהוא יקשיב. ואז לאט לאט אנחנו נוכל להוציא אותו מעומק האגו שלו, לעזור לו בצורה כזאת, בלי לדבר אליו בצורה ישירה. ואחר כך יכול להיות שאפילו נוכל לדבר איתו בצורה יותר גלויה, אם הוא לא שומע וכך נתקדם. אבל שוב, זו צריכה להיות עבודה קבוצתית.

שאלה: האם הבנתי נכון מתוך המאמר שהעבודה בזמן הירידה עדיפה על העבודה בזמן העלייה?

העבודה צריכה להיות בכל מצב ומצב, אבל העבודה הכי גדולה ואפקטיבית, היא במצבים של ירידה.

שאלה: למה הכוונה לראות את החברים שהם בדרגה יותר גבוהה מהדרגה שאני נמצא בה?

הכוונה שאם אני רואה את החברים יותר גדולים, באמת הם יותר גדולים וכך אני מעלה את עצמי אליהם, ונדבק אליהם כקטן הרוצה להידבק לגדול וכך זה עוזר לי לעלות. ובסך הכול הבורא משחק איתנו בצורה כזאת בין כל החברים ואם כל אחד מתאר את האחרים יותר גדולים מעצמו, כולם עולים.

אין לנו אפשרות אחרת לעלות כי הבורא לא מתגלה, הוא לא נמצא, הוא מתגלה בתוך החברים שלי, ואם אני רואה אותם יותר גדולים אני זקוק להם, נדבק אליהם וכך עולה. באותה הדרך כל אחד יראה את האחרים וכך אנחנו נעלה את עצמנו.

והבורא משחק בזה שהוא מכניס לנו הרגשה של "זה גדול, וההוא גדול", או ההיפך, "זה קטן, וההוא קטן". וכשאני מרגיש את זה כך ומעבד נכון את הרגשת קטנות החברים וגם את הרגשת גדלות חברים, על ידי זה אני מתקדם. אני לא מתקדם כלפי הבורא, הבורא נקרא "בוא וראה", אני מתקדם על ידי מה שאני רואה בחברים, כי אין לי שום אפשרות להגיע לרוחניות, להתקדמות, אלא אם אני מתאר את החברים שלי נעלים ביותר ורוח הבורא נמצאת בהם עוד ועוד.

אנחנו לא רואים ואף פעם לא מגלים את הכוח העליון. זה מה שבעל הסולם אומר בשיר שלו, "היזהרו לשלוח יד", אין דבר כזה, אלא תמיד רק הקבוצה, תמיד רק החברים, זה מה שמגולה לפנינו, ולכן כשאני מדבר על אהבת הבורא, היחס לבורא, זה בסך הכול איך שאני מתייחס לחברים. זה מה שקורה.

שאלה: במשך היום כשלועסים את המאמר, מרגישים שכל החברים באמת לועסים ומשתדלים. כשמגיע הזמן לדבר קצת נתקע ולא מובן על מה לדבר.

אתם שם כולכם חכמים קבוצה חזקה תנסו בכל זאת, אם אין לכם על מה לדבר תקראו, תקראו עוד משהו, עוד פעם תחזרו על משהו. תראו. אני לא יכול ללמד אתכם על מה לדבר ואיך לעשות משהו? רק לא דיבורים סלוניים כאלה של מה בכך, אלא באמת מה חשוב לנו כדי להתקדם ממצב למצב גבוה יותר.

תלמיד: זה בסדר, אבל את המאמר לא צריך להתחיל לפרש.

גם לפרש את המאמר זה טוב, ודאי שכן. אבל לפחות לקרוא אותו כמה פעמים ולראות כמה כל פעם אתם מרגישים אותו יותר לעומק, אתם יותר מפרטים אותו.

תלמיד: דווקא כשכולם בשקט וקוראים, אז אתה מרגיש את העוצמה של הלעיסה ואת הטעמים, אבל אחר כך זה כאילו שונה כשצריך לדבר.

יש לך שם חברים כל כך חזקים שאין לי מה להוסיף. תשמע מה שהם אומרים ואז תצליח.

שאלה: אני מגיע לפגישת זום ויש חבר שמדבר על היום שעבר, על כל מיני קשיים שיש לו, ואני מרגיש שזה מחליש אותי או מעצבן אותי. מה אני צריך לתקן בי כדי לראות אותו באהבה?

צריכים לתקן את היחס שלי אליו ולהבין שאת היחס הזה לא אני מייצב, אלא הבורא שייצב לי את האגו שלי, הרצון לקבל, ונותן לי כאלו הבחנות עכשיו, ואני בכל צורה, בכל מצב, ובכל צורה צריך להגיע לאהבה.

תלמיד: אין לי מה להעיר לחבר, זה הכל נמצא בי.

הכול תלוי בי, אלא אם הוא באמת עושה נזק לקבוצה, ואז אני חייב להתייעץ עם הקבוצה. אבל לחבר הזה, אני לא אגלה שמשהו לא בסדר אצלו כי כל הפוסל במומו פוסל, זה התנאי.

תלמיד: אני חשבתי שזה הכוח שהבורא מפעיל כלפינו.

לא, אין לך כוח שהבורא מפעיל כלפינו אלא רק דרך החברים. את זה תלמד.

שאלה: במציאות של אדם שמתאמץ לראות את הפגעים רק בו בעצמו, מה משמח ומרומם כשעובדים במאמץ לראות ככה את העולם?

אנחנו צריכים לראות שמחה רק מהגברת החיבור בינינו וכך אנחנו מגיעים למצב שהבורא יתגלה בינינו ונרגיש שעושים לו נחת רוח.

שאלה: איזו חשיבות יש לראות לא את הפנים של החבר אלא את הכוח שיש אחרי החבר?

מה זה פנים? מה אומרות לי הפנים? הצורה החיצונית לא אומרת לי כלום. אני צריך כבר לראות את פנימיות החבר, איך הוא מתייחס אלי ואיך על זה אני עושה תיקון בעצמי, כי מה שאני רואה, אני רואה את זה באגו שלי ואז אני צריך להשתדל לראות אותו כמושלם.

שאלה: מה ההבדל בין מצב רצוי לקטרג על עצמו לבין מצב של כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו?

זה אותו דבר, מאותה הקבוצה.

שאלה: מכוח מה זוכה האדם לא לקטרג על החברים אלא רק על עצמו?

מזה שהוא מתאמץ מאוד להתבטל כלפי החברים ודרך ההתבטלות הזאת לקבל את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: מה זה להשפיל את עצמי בעיני החברים בעשירייה והאם זה חלק מהדוגמה שאני צריך לתת לאחרים?

כן, גם לתת דוגמה וגם לראות איך הרב"ש כותב על זה במאמרי החברה, לבטל את עצמו לגמרי כלפי החברים בפועל.

שאלה: כיצד העשירייה יכולה לבדוק את הכוונה שלה והאם היא יכולה לשלוט בזה?

אם העשירייה מתאספת ומחליטה על משהו מה שהם החליטו נכון, זה צריך להיות חוק. אם מקבלים את זה בצורה שכולנו מצביעים כך.

(סוף השיעור)

---

1. "הכסיל חבק את-ידיו, ואכל את-בשרו" (קהלת ד', ה').↩