שיעור בוקר 27.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו ממשיכים באותו הנושא, אמונה למעלה מהדעת, אין מה לעשות זה הנושא העיקרי. ודאי שיש כאלה שבשבילם הנושא הזה הוא לגמרי חדש. ישנם כאלה שבשבילם הנושא הזה הגיע בזמן, שהם כבר הרבה שנים נמצאים בהכנה אליו, ועכשיו מדברים ומתחילים קצת להרגיש מה זה. ישנם כאלה שכבר איכשהו מטפסים למושגים האלו ברגשות, בהבנה, בהכרה, איכשהו לרכוש את אותן ההרגשות וההבנות באמונה למעלה מהדעת, וכך מתקדמים.

אבל בסך הכול אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לדבר על זה ולעבוד על זה. ואני התחלתי בעניין הזה מפני שאותו התהליך שהעולם כולו עובר הוא תהליך מאוד מיוחד. הוא אומר לנו שאנחנו הגענו לשלב חדש בהתפתחות האנושית, ובהתפתחות של כל אחד ואחד. ולכן אנחנו חייבים כבר להתחיל את השלב הזה בלימוד שלנו הכללי לכל העולם.

אני מאוד מקווה שתהיה סבלנות גם כן לאלו שלא מרגישים את עצמם ששייכים לזה, קשורים לזה, נמצאים בזה. אבל לפתח איכשהו רגישות לעולם הרוחני אנחנו צריכים, במיוחד אם נרגיש שאנחנו יחד כולנו, ושכל אחד ואחד יכול לעזור לשני. ואין אחד שלא יכול לעזור לשני אפילו שהוא יהיה הכי גדול, בכל זאת בזה שקשור לאחרים, אז אנחנו נרגיש עד כמה שאנחנו תלויים זה בזה, ושההצלחה תלויה בכולם.

בואו נלך נלמד את זה, ונשתדל לממש את זה במשך היום. בכל רגע שאנחנו נמצאים במשך היום בחיים שלנו, זאת אומרת בהרגשה עצמית, לא נשכח שאנחנו נמצאים במשהו שנקרא "בורא", בו אנחנו נמצאים. ותלוי בנו עד כמה שאנחנו כלולים, נמצאים בתוך האגו שלנו שמבדיל אותנו מהרגשת הבורא, ולכן המצב הזה הוא שקרי. שאנחנו מבודדים את עצמנו על ידי האגו שלנו מהבורא שבו נמצאים, שאין עוד מלבדו, הוא העולם, הוא ימלא את העולם, הוא עושה את הכול.

ואם אנחנו נתעלה קצת למעלה מהאגו שלנו, שלמרות שאנחנו נמצאים בתוך הבורא אבל הוא בכל זאת נותן לנו תמונה שקרית שאנחנו קיימים כביכול בפני עצמנו, חושבים, רואים, מרגישים בעצמנו, זה הכול לא נכון, זה הכול הבורא עושה לנו. שגם בתוך היצר הרע הוא נמצא, בתוך האגו שלנו, ומבלבל אותנו ועושה לנו הרגשה שקרית של המציאות שזה נקרא "העולם הזה". ועושה זאת כדי לתת לנו הזדמנות למאמץ, שאנחנו נתאמץ להרגיש רק אותו, ושאנחנו נמצאים רק בו.

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות, בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת". קטע מספר 40.

"עבודה, שהוא בבחינת ההכנה להכנס לרוחניות אמיתית. היינו, שבשעה שהוא מקבל על עצמו להאמין בחשיבות ה' למעלה מהדעת, אז הוא צריך לקבל על עצמו, שהוא רוצה ללכת דוקא באמונה למעלה מהדעת, אפילו שיתנו לו דעת איך לראות את גדלות ה' בתוך הדעת, הוא בוחר יותר באמונה למעלה מהדעת. מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר". וזה נקרא, שהוא רוצה ללכת בלמעלה מהדעת. ודוקא אז הוא נעשה כלי מוכשר לקבל רוחניות, הואיל שאין הוא דואג לשום דבר עבור עצמו, אלא כל כוונותיו הוא רק להשפיע להבורא. ומשום זה כבר אין פחד, שאם יתנו לו איזה הארה, שזה ילך לכלי קבלה. הואיל, והוא משתדל תמיד לצאת מאהבה עצמית."

(הרב"ש, מאמר 2 "ענין חשיבות הכרת הרע" 1987)

קשה לי להוסיף כאן משהו. זאת אומרת העיקר כאן, הדגש שרב"ש רוצה להעביר לנו, שאם אנחנו אפילו מקבלים הזדמנות ללכת בתוך הדעת, והכול נפתח, גם בעולם הזה ברור לנו, גם בעולם הרוחני ברור לנו, הבורא פותח לנו את עצמו, את הפעולות שלו, אנחנו בכל זאת נמנעים מלראות אותו, נמנעים מלהיכנס לתוך הדעת ולהתקשר אליו מתוך ידיעה, מתוך ההרגשה, אלא רוצים להיות למעלה מהדעת. למרות שיש לנו אטימות, חוסר הבנה, חוסר הרגשה, אנחנו לא מבינים, לא מרגישים מה שקורה, בכל זאת דווקא במקרים האלו, דווקא במצבים האלו, אנחנו מעדיפים אותם כדי להיות למעלה מהדעת, מעדיפים ללכת כך.

למה? מפני שבצורה כזאת אנחנו מכבדים את הבורא. אפילו שאני לא רואה שום דבר, אני מתייחס אליו כמו לכוח עליון, למשהו שהכי עליון במציאות שלי, וזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". שדעתי היא מה שיש, אבל תמיד אני דואג שהאמונה, היחס לבורא יהיה למעלה מזה. וכמה שהוא נותן לי יותר דעת, שאני מתחיל אחר כך להרגיש יותר, להבין יותר, להתמצא, אני משתדל להיות בכל זאת למרות כל הספקות, למרות כל הדברים ואיך שאני רואה, להיות ביחס שזה העליון שעושה את הכול, בונה את הכול ואין עוד מלבדו. וכך אני הולך מרגע לרגע.

זה בעצם מה שאני יכול להוסיף.

קריין: קטע מספר 41.

"מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה. וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות. נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת. אם כן, ומה עלי לעשות עתה, שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת. ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים "בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה מהדעת."

(הרב"ש, מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

יש שני כוחות בתוך המציאות שבכלל קיימת, זה כוח קבלה וכוח השפעה. כוח השפעה זה הבורא, שקיים תמיד, נמצא תמיד ופועל תמיד. כוח קבלה זה כוח שלנו, שהוא מעורר בכוונה, הבורא מעורר בנו בכוונה את כוח האגו שנקרא "בראתי יצר הרע", מחייה אותו, וכל הזמן משחק עימו. ועושה את זה בכוונה, כדי לתת לנו אפשרות על העצמאות הזאת השקרית לבנות את היחס שלנו לעצמנו ואליו, כביכול שאנחנו קיימים, כביכול שאנחנו נמצאים.

ולמה כביכול? כי באמת אנחנו זה אלו שבונים על האגו שלנו שקיים בצורה מלאכותית בנו, עטיפה הדומה לבורא. והעטיפה הזאת שאנחנו בונים שהיא דומה לבורא, היא נקראת "אדם" הדומה לבורא, זה בעצם אנחנו.

לכן הבורא כל רגע ורגע מעורר בכל אחד ואחד מאתנו את הרצון לקבל האגואיסטי, שבזה אנחנו חושבים על כל מיני דברים שהוא נותן לנו. כמו שאנחנו משחקים עם ילד קטן, נותנים לו את זה, בזה ובזה, כל הזמן מבלבלים אותו. ומה אנחנו רוצים? שכל פעם על פני כל המשחקים האלו הילד ישחק דבר נכון, ידמה לגדול, יגדל יותר.

כך הבורא נותן לנו כל מיני מחשבות ורצונות שמבלבלים אותנו, ורוצה שאנחנו נעשה על פני כל מיני המחשבות והרצונות האלו צורה נכונה, להתייחס אליו בצורה הנכונה. למרות שיש בנו את ההפרעות האלו שהוא מבלבל אותנו בכוונה, אנחנו צריכים לעשות מאמץ לפנות אליו ולהידמות לו. וכך בצורה כזאת אנחנו נתקדם להיות אדם הדומה לבורא. כמו שבעולם שלנו אנחנו רוצים מהילדים הקטנים שהם יגדלו בצורה עצמאית ויהיו בני אדם גדולים, טובים, חזקים, חכמים.

לכן, יש עניין שאנחנו חושבים בתוך הדעת, שאנחנו משחקים במשחקים האלה שהבורא ברא בכוונה. לכן זה נקרא "בריאה", שזה חוץ ממנו, מהמילה "בר", חוץ, חוץ מהבורא. אנחנו קיימים באותה הבריאה בצורה שקרית, כי אין לנו בזה ממש עולם אמיתי, לכן העולם שלנו נקרא "העולם המדומה". אנחנו קיימים בעולם המדומה הזה, במצב המדומה רק כדי לעלות ממנו למצב אמיתי גבוה יותר, מרמת "מלכות" לרמת "בינה". קיום אמיתי זה שאנחנו במשהו דומים לבורא. וכך אנחנו מתקדמים.

תנסו להתאמץ בכל מה שאנחנו מדברים וכך פעם אחר פעם יותר ויותר תרגישו שאתם מרגישים, מבינים על מה מדובר. כמו תינוק, אנחנו מדברים אליו אבל הוא לא מבין מה אנחנו מדברים, הוא פותח פה, פותח עיניים, הוא נמצא באיזו התרגשות אבל לא תופס את הפנייה שלנו. כך אנחנו בינתיים, הבורא פונה אלינו ורוצה שנעלה לדרגה שלו, אבל אנחנו עוד לא יכולים.

למרות זאת המצבים שאנחנו עכשיו עוברים הם מצבים מאוד חשובים. כדאי לנו לשים לב אליהם ולעשות מהם תרגילים כל פעם, ולהבין שישנה דעת, שנולדנו בה, ואמונה, דרגת האמונה שאנחנו צריכים לרכוש. "דעת" זה נקרא שאני נמצא ברצון לקבל שמתעורר בי, קיים בי, משתנה בי. ו"אמונה" זה נקרא, שאני הולך למרות הרצון לקבל, ודרך הרצון לקבל רוצה כל פעם להתייחס לבורא, לכוח ההשפעה, לחשוב עליו, לראות אותו, לגלות אותו כל פעם יותר ויותר. לגלות בצורה כזאת שאני לא רוצה דווקא לגלות אותו, אלא אני רוצה ללכת בצורה כמו שהוא, בהשפעה.

קריין: שוב. קטע מספר 41 מתוך מאמר "ענין למעלה מהדעת" של רב"ש.

מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה. וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות. נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת. אם כן, ומה עלי לעשות עתה, שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת. ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים "בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה מהדעת. 

(הרב"ש, מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

שאלה: רב"ש כותב כאן שהוא לוקח את ההארה כשהוא הולך בלמעלה מהדעת, ובקטע הקודם הוא כותב שהוא פוחד לקבל איזו הארה שהיא תלך לכלים דקבלה. איך לא לנסות לקבל את ההארה הזאת שלא תלך לכלים דקבלה, איך להשתוקק לזה בצורה נכונה?

לכן הבורא נותן לנו הרבה תרגילים. אנחנו בהתחלה רוצים לגלות את העולם העליון, רוצים לגלות את הבורא, רוצים לגלות את כל המציאות, "רוצה אני, רוצה אני" בכלים שלנו, בכלים דקבלה. אחר כך אנחנו מתחילים להתייאש, להירגע, אלה תקופות כאלו שאנחנו עוברים. ואז אנחנו מתחילים להבין שהכניסה לעולם הרוחני היא בתכונה אחרת, לא מה שהיה לנו קודם רצון לתפוס, לקבל, אלא דווקא ברצון שאתה נמצא בהשתוות הצורה עם העולם העליון. בעולם שלנו אנחנו כבר נמצאים בהשתוות הצורה, אנחנו נמצאים ברצון לקבל, ומה שמגלים, מגלים בתוך הרצון לקבל.

בעולם העליון אנחנו צריכים להיות ברצון להשפיע כדי לגלות את העולם שהוא כולו נמצא בתכונת ההשפעה, העולם העליון זה הבורא בעצמו. לכן אנחנו צריכים לרכוש את התכונה שלו, תכונת ההשפעה, כדי להרגיש אותו. לכן יש לנו כאן באמת עבודה גדולה, זו כל הבעיה. מתקרבים לזה על ידי עבודה בקבוצה, על ידי כל מיני צורות כאלה שאנחנו לומדים, מזמינים את המאור המחזיר למוטב, מבקשים וכך זה מגיע.

תלמיד: אפשר להשוות את זה עם הדוגמה שאתה הרבה פעמים מביא, כמו שיש לאדם אהבה ראשונה והוא פשוט משתוקק?

לא. אהבה ראשונה היא רק דוגמה לזה שמגיע איזה רצון חדש ואנחנו משתוקקים, ואנחנו מממשים את הרצון שמתעורר בנו, נולד בנו. אנחנו לא יודעים מאיפה, זה וודאי מלמעלה, הבורא נותן את הכול ומלמד אותנו. מלמד אותנו בזה שישנם עוד הרבה כאלה רצונות ורגשות שאנחנו יכולים לקבל ולפי זה אנחנו פועלים בעולם הזה. זה לא אומר לי כלום. רק אותם הרצונות האגואיסטיים שאני מקבל, קיבלתי עכשיו רצון חדש מאוד חזק שכובש אותי, אבל הוא אגואיסטי, הוא מהעולם הזה. זו רק דוגמה שמגיע רצון גדול חדש ואני מבדיל שהחיים שלי בהתאם לזה משתנים.

שאלה: בהשתוקקות לאמונה למעלה מהדעת, זו פשוט השתוקקות קבועה בכוונה?

השתוקקות קבועה אני לא חושב, כי זה כל הזמן משתנה. אם אתה רוצה להגיד שאנחנו משתוקקים תמיד להיות למעלה מהדעת מה שלא יהיה, אז כן, כדאי לזה להשתוקק. העניין הוא שעל פני כל המצבים המתחלפים שאנחנו מרגישים בתוכנו, אנחנו צריכים תמיד להחזיק את גדלות הבורא למעלה מהכול, וכך נתקדם.

שאלה: האם האמונה למעלה מהדעת היא עבודה פרטית של האדם בתוך העבודה בעשירייה?

כן. זו עבודה פרטית של האדם, אין עבודה אחרת. אבל חיזוק הוא מקבל מהבורא דרך העשירייה, את זה צריך לקחת בחשבון. כי אם אני רוצה להיות ממש באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת לראות את המציאות שאנחנו נמצאים בה לא דרך האגו שלי בלבד, תעזוב את זה, זה יתקיים, אל תדאג לזה, אלא אני רוצה להסתכל על המציאות דרך כוח ההשפעה כמו שהבורא נמצא, כמו שגם אני רוצה להיות בכוח ההשפעה, אז אני צריך פשוט לחשוב ולהתרגל למצב שישנה מציאות של קבלה ואני חי בה עכשיו, וישנה מציאות אחרת, שנקראת "מציאות עליונה", "העולם העליון" שאני רוצה לעלות אליה ולחיות בה. זה נקרא מציאות של "השפעה", מציאות של "בינה", מציאות של "אמונה". כך זה נקרא.

אבל זה כוח, כוח גדול שככול שאני רוכש את הכוח הזה, בו אני מתחיל לזהות את הדברים, לראות את הדברים בצורה חדשה. זה נקרא ב"אמונה שהיא למעלה מהדעת", אני רואה את העולם העליון שהוא למעלה מהעולם התחתון. כך זה קורה.

שאלה: מה זה אומר לקבל את ההארה בתור עדות מלמעלה?

שאני רוצה לקבל את הכוח העליון, אבל רק בזה שהוא יעזור לי להיות למעלה מהדעת. אני לא רוצה לדעת, אני רוצה להיות בכוח האמונה. אני רוצה להיות בכוח השפעה לזולת, ודרך כוח ההשפעה אני אראה את כל המציאות.

ישנן שתי תפיסות במציאות. ישנה תפיסת הקבלה שאני מקבל לעצמי, אבל בצורה כזאת הכלי שלי הוא מאוד מוגבל. מהו הרצון לקבל שלי? קטן מאוד, וכמה שנכנס בו, לתוך העיגול הזה שם זה נבלע, כמו חור שחור. מה שאין כן, אם אנחנו מדברים על צורת ההשפעה, בצורת ההשפעה אני יוצא כביכול מעצמי, מהחור השחור למעלה ממנו, ומתחיל לזהות, לגלות, להתקשר, להבין, להרגיש מה נמצא מחוצה לי. איך אני יוצא מעצמי ומחוצה לי מרגיש? אף פעם אנחנו לא יודעים מה זה, בעולם שלנו אין דבר כזה. אנחנו תמיד מבינים בשכל שלנו, מרגישים ברגש שלנו, כמו שבנו, כמה שנכנס בי את זה אני מבין, את זה אני מרגיש. כמו תינוק שפותח עיניים ופה ורוצה לגלות מה שאתה אומר לו, מה שאתה עושה, אבל הוא לא מסוגל, כמה שיעשה, לא מסוגל.

כך אנחנו בעולם הזה. עכשיו עם המאמצים שלכם אתם משתדלים, או לקבל בפנים, שזה נקרא "בתוך הדעת", ואז אתם כמו תינוקות רוצים לבלוע, לקבל ולהרגיש, אבל זה לא יוצא. צריכים לצאת מעצמנו החוצה, ואז לפניכם עולם בלתי מוגבל. ואז תתחילו להרגיש אותו כמו שהוא, לא איך אתם תופסים אותו, אלא איך שהוא. זאת אומרת, לא איך שזה נתפס בתוך הרצון לקבל שלי, אלא איך הוא נתפס באור חוזר שלי. במה שאני יוצא מעצמי בלהשפיע. זה העניין. וכך אנחנו צריכים להידמות את עצמנו כל הזמן שיוצאים מעצמנו, מרגישים מה שמחוצה לנו. בצורה כזאת שאנחנו רק יוצאים מעצמנו. אנחנו לא נכנסים לעולם העליון ברגשות שלנו, בכלי הקליטה שלנו, בידיים שלנו. דווקא בכמה שאנחנו יוצאים מעצמנו, מעלים את עצמנו למעלה מהרצון לקבל שלנו, על ידי זה אנחנו יותר מרגישים מה קורה מחוצה לנו.

ולכן ההרגשה שלנו נקראת "הרגשה באור חוזר". אנחנו בדחייה, צמצום, מסך, אור חוזר, ואז אני דוחה את האני שלי, את האגו שלי ומרגיש מה שמחוצה לו. וזה העולם העליון שלי, זה הבורא שלי. וכך זה קיים.

לכן יש דעת ואמונה למעלה מהדעת. כוח מלכות וכוח בינה. כוח קבלה וכוח השפעה. אז נבין שכוח ההשפעה זה לפחות אותו דבר כמו כוח הקבלה, רק אין לנו ועכשיו אנחנו רוכשים אותו. ואחר כך אנחנו נראה שאנחנו בו קיימים. ודווקא, מי זה אני? סך הכול נקודה קטנה שחורה בכל המציאות. ומה שהרגשתי בפנים היה נקרא "העולם הזה", "העולם שלי". מה שאין כן, אם אני יוצא מחוצה לי, אז אני מרגיש עולם אין סופי, ועכשיו העולם העליון נקרא "העולם שלי".

שאלה: איך עומדת אמונת רבו והאם זה תדר או זה אותו תדר של אמונה למעלה מהדעת?

אמונת רבו נקרא שאתה הולך אחרי הוראות של מורה הדרך שלך ואתה מקיים מה שהוא אומר ולכן אתה מגיע לאמונה למעלה מהדעת ומתחיל לרכוש את העולם הרוחני. זה נקרא אמונת רבו, שאתה מבצע מה שמורה הדרך דורש ממך כדי לפתוח, לרכוש את העולם הרוחני, הבורא.

תלמיד: כלומר המצב הזה שמעל הדעת הוא תוצאה של השתוקקות ותאוצה תמידיים וזה נותן לי בסופו של דבר נקודת אחיזה במצב הקודם, וכמה שמהר אני מרגיש את התחלופה הזאת, אני בסופו של דבר לא מרגיש כלום.

אל תבלבל אותנו, אני מבקש. אתה מביא לנו עכשיו תמונה שאנחנו על זה לא דיברנו ויכול להיות שהיא לגמרי לגמרי לא אמיתית וכולנו נכנסים עכשיו לזה. זה לא טוב.

עם כל הכבוד לך אין לי ברירה אני חייב בצורה כזאת להעביר להם את החומר. חומר חדש, חומר לא פשוט ואין לי ברירה אלא להגביל אתכם מכל הסיפורים שלכם.

שאלה: בהתחלה כשהסברת אמרת לחשוב על הבורא, לראות את הבורא קבוע כל הזמן, מה זה אומר לראות את הבורא?

לראות זה נקרא בעיניים הפנימיות שאני כל הזמן מרגיש שאני נמצא בנוכחותו. שיש כוח שכל הזמן מחזיק את המציאות, מפעיל את המציאות, משנה את המציאות גם מחוצה לי וגם בתוכי ו"אין עוד מלבדו", אין כוחות אחרים, רק הוא נמצא והוא קובע את הכול. וגם מה שאני עכשיו קובע שהוא קובע, גם את זה הוא קובע.

שאלה: האם לתפיסת המציאות מעל הדעת וזה שאני יוצא מחוצה לי צריך דבקות?

כן, ודאי.

שאלה: האם יש איזה דרגות שאתה מגיע לאמונה מעל הדעת ופתאום נופל מזה ומתחיל עוד פעם ונופל מזה?

כל הזמן. כל הזמן יש נפילה ושוב אתה מטפס, נפילה ושוב אתה מטפס. נפילה בתוך הדעת ושוב אתה מטפס למעלה מהדעת, אבל למעלה מהדעת כבר אחר. מה זה נקרא אחר? כבר חדש, בסגנון חדש. אולי אתה לא מבדיל אבל הוא תמיד חדש. כל פעם זה חייב להתחדש. לכן זה טוב שזה מתחדש.

על זה כתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם"¹. דווקא מזה שאתה הרבה פעמים נופל וקם, נופל וקם, מהפיקסלים האלה, מהיציאות והכניסות לעולם הרוחני, יציאה וכניסה, בכל ההלוך וחזור, כאלה מצבים, מזה דווקא אתה בונה עוד ועוד ועוד את הפאזל של העולם הרוחני.

שאלה: דג חלקלק שמתחמק מהידיים כמו אמונה למעלה מהדעת, זה קורה הרבה, איך להיאחז במושג הזה כדי שהוא לא יברח מאיתנו?

עכשיו אני אפילו לא חולם בחלומות שלי שאתם כבר תבינו את זה ותרגישו את זה ושיהיה לכם את זה בידיים. אתם רוצים לקבל את המושג "אמונה למעלה מהדעת" בתוך הדעת. לדעת את זה, להרגיש את זה, להבין את זה, וזה לא יכול להיות כי זה הפוך. לכן לא מרגישים אנחנו את העולם העליון, לכן לא מרגישים אנחנו את הבורא. לכן בעולם הזה אנשים חושבים שלהאמין בבורא, בכוח עליון, זה להאמין. הוא קיים ואני מאמין.

בחכמת הקבלה אמונה זה כמו ידיעה. כמו ידיעה שאני נמצא בהרגשה הזאת. רק אני מעלה את עצמי לרמה הזאת של תפיסה להשפעה. אני רוכש את תכונת ההשפעה על ידי האור העליון ויש לי חוץ מתכונת הקבלה גם תכונת השפעה, אז לפי השתוות הצורה עם הבורא אני מתחיל להרגיש אותו, להבין אותו.

מה זאת אומרת? אני מעצמי עושה פעולות כמו הבורא לכן אני נקרא אדם. אני הולך להידמות לבורא ולפי הדמי, עד כמה שאני דומה לו, לפי זה אני מתחיל להבין אותו. אני אף פעם לא הבנתי את ההורים שלי כשהייתי ילד, הבנתי אותם כמו שילד מבין את ההורים. כשנעשיתי הורה בעצמי ויש לי ילדים אז אני לפי זה מתחיל להבין מה זה הורים, איך הם התייחסו אלי, איך הם דאגו, מה הם חשבו. זאת אומרת, אנחנו צריכים להידמות לבורא ומזה אנחנו נתחיל להבין אותו, להכיר אותו, להרגיש אותו. אין לנו ברירה.

תלמיד: איך להפוך את העבודה לאמונה למעלה מהדעת ולא סתם לקבל בדעת את מה שהמורה אומר?

זה רק על ידי התמדה בקבוצה וכל הזמן לחשוב כמה שאפשר, מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת ואז אתם תבינו שאין לכם מילה אחת בחכמת הקבלה שהיא לא כתובה מדרגת האמונה. שכל הספרים כולם מדברים מדרגת האמונה, מדרגת הבינה, מדרגת ההשפעה כי זה הטבע של הבורא, ולא מדרגה שלנו, מדרגה של הנברא.

ולכן כל עוד אנחנו לא עולים לדרגת הבינה אנחנו לא מבינים מה זה "העולם העליון", מי זה הבורא, מה כתוב בכל ספרי הקבלה. שום דבר לא מובן. לכן כל העבודה שלנו היא רק לעלות, איך עולים לרמת האמונה למעלה מהדעת.

שאלה: איך מתמודדים עם הפער בהרגשה, שמצד אחד בלמעלה מהדעת אנחנו מתארים שכולם מחוברים ושלמים, ומצד שני בדעת רואים מחלות ובעיות?

זה כבר משהו אחר. ודאי שתהיה לנו תמיד סתירה בין דעת ללמעלה מהדעת, והסתירות האלו רק אומרות עד כמה שאנחנו כבר יכולים להתעלות למעלה מהן ולהיות באמונה למעלה מהדעת.

זה כמו ילד קטן שלוחצים עליו או אפילו צועקים או אפילו נותנים לו איזו מכה, והוא מבין שהלחצים, הצעקות ואפילו המכות ניתנות לו מתוך זה שרוצים שהוא יתעלה מעל האגו שלו ויהיה כמו שהעליון דורש, כמו שההורה נגיד דורש ממנו. כך אנחנו. למרות כל הייסורים אנחנו צריכים להבין שייסורים האלה דווקא הם אלה שמעוררים אותנו לעלות למעלה מהם ולהיות עוד יותר ועוד יותר דבוקים בהשפעה בבורא, בדרך כלל אנחנו מבצעים את זה דרך עשירייה, ששם אנחנו בדיוק יכולים לכוון את עצמנו לאמונה למעלה מהדעת.

תתארו לכם עכשיו שאולי אנחנו משתדלים ומשתדלים להבין אז מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", תשתדלו לראות עד כמה שזה מאוד מעורפל ולא מובן ואין לנו ברירה, ולכן יש לנו עשירייה. ואם אני בא לעשירייה ואני מבולבל בין כל החברים, מה לעשות, אבל אני משתדל לרכז את היחס שלי אליהם ולקבל את היחס שלהם אלי, וכל אחד מתייחס ומדבר ומראה בצורה אחרת, ואני בכל זאת רוצה לייחד אותם כולם, אז אני מתחיל להבין שבלי לאהוב אותם כמו שאימא אוהבת את כל הילדים שלה, אני לא אוכל לרכז את עצמי לדרגת השפעה. אני לא יכול לצאת מהאגו שלי אלא רק בצורה כזאת, שאני מתייחס לכל העשירייה כמו לאחד. ואת זה אני יכול לעשות אך ורק כשאני מנטרל את כל האגו שלי.

ואז כשאני כך מתייחס אליהם, אני מתחיל לראות שזאת צורת ההשפעה והעשירייה שלי, שמבלבלת אותי בדרך כלל, ויש בה הרבה אנשים, ואני לא יכול להיות כך אל זה ואל זה, אם אני מרכז אותם כולם והם נותנים לי אפשרות דווקא להתייחס אליהם כמו לאחד, כמו עשרה ילדים לאימא, שאם לכולם היא מתייחסת נגיד בשווה, יחסית, כי לקטן אחרת מלגדול וכן הלאה, אז בסופו של דבר היא מרכזת את תשומת הלב שלה לכולם, וכך אני דרך העשירייה יכול להתייחס לבורא.

תראו עד כמה שהמכשיר הזה שיש לנו בעולם הזה, העשירייה, שאני חומרי והחברים שלי חומריים, כולם אגואיסטים, אבל ביחס הזה לאט לאט, אני מתחיל להגיע לצורת השפעה. ככה זה.

שאלה: האם הרגשת ההשפעה עובדת גם בעולם החיצוני, מחוץ לעשירייה?

לא, אל תתייחס לזה בינתיים. לא. אנחנו אחר כך נלמד איך לעשות זאת, בינתיים לא. אחרת יחשבו עליך שאתה "קוקו".

שאלה: אם הילד שלי שאותו אני אוהב מתגלה כפושע, האהבה הזאת מעוררת בי ייסורים אבל בלמעלה מהדעת אנחנו יודעים שהעבודה הזאת היא צריכה להיות בשמחה. אז איך, אם אני רואה את החבר בדעת כפושע, איך אני יכול לעלות מעל הייסורים האלה כדי שאני ארגיש בזה שמחה?

אתה משתדל לראות בילד שלך אותו המקור של יחס הבורא אליך ושאתה חייב לטפל בו ואסור לך לעזוב אותו. זהו. ככה זה, אין לך ברירה, אתה חייב להמשיך לטפל. אל תחשוב שהילד שלך מנותק ממך ויש לו מציאות בפני עצמה. הבורא, שנותן לך אפשרות לשחק עם הילד שלך, בזה הוא סך הכול נותן לך אפשרות לתקן את עצמך.

שאלה: קצת יותר קל להבין או לפחות להרגיש מה זה אמונה למעלה מהדעת כשהכול טעם של עפר. אבל כשהכול מאיר קשה קצת להבין איך עושים את העבודה הזאת, את המעבר הזה של אמונה למעלה מהדעת.

אני לא מבין מה זה, הכול מאיר?

תלמיד: רב"ש כותב בפסקה, כשהכול מאיר לו, אז הוא צריך לחפש איך בכל זאת למצוא משהו שהוא יכול להיתפס בו ולעלות למעלה מהדעת.

כשאנחנו נגיע לדבר כזה, אנחנו נדבר על זה, שהכול מאיר, שיש לך הפרעה מהצד השני, שהבורא, העליון נותן לך דעת ואז אתה צריך לסגור עיניים וללכת למעלה מהדעת. זו כבר בעיה שעוד לא לפנינו. אבל אתה צודק, ודאי שיש דבר כזה.

שאלה: לפני כן אמרת שצריך לשוחח עם הבורא במהלך היום. רציתי לדעת איך יחס מתמיד לבורא יכול להשפיע על תפיסת המציאות שלי ועל תפיסת המציאות שלי בתוך העשירייה?

דווקא כל תפיסת המציאות היא בסך הכול תפיסה של הבורא, כי אין מציאות אחרת. כוח אחד פועל במודעות שלך וזה הבורא, ואין חוץ ממך והבורא שום דבר במציאות. כל היתר זה רק כדי לבלבל אותך על מנת להרחיב את תפיסת המציאות.

שאלה: מהו הדבר שבאמת יכול להשפיע על האחר ומה הבורא רוצה שאני אשפיע?

הבורא רוצה שאתה תהיה דומה לו. בשביל זה אתה צריך לקבל את התרגילים האלו שהוא עכשיו עושה והוא רוצה להכין אותך למצב שאתה תהיה כמוהו, שתהיה אדם. זה מה שהוא רוצה ממך בסך הכול. ואתה מסוגל, אני אומר לך. לפי איך שאני מבין אותך, תתחזק ותהיה אדם, בקיצור.

שאלה: האם אמונה מלמעלה באה כתוצאה מעבודה מעל הדעת או אני יכול לקבל אותה בכל רגע?

בכל רגע אתה יכול לעורר אותה ובכל רגע אתה יכול להמשיך אותה. עבודה בלמעלה מהדעת היא תמיד מוכנה ותלויה רק באדם. באדם לבד קשה לו לעורר את עצמו לזה, אלא צריכה להיות גם סביבה.

שאלה: כשיוצאים מהתפיסה השבורה ונכללים באמונה למעלה מהדעת בתוך השלמות, איזו עבודה יש שם?

אז מיד מקבלים הפרעות כדי לעלות לשלמות עוד יותר גדולה ועוד יותר גדולה. סך הכול בלמעלה מהדעת אנחנו משיגים את השלמות, את דרגות השלמות, שהן המדרגות הרוחניות יותר ויותר. זאת אומרת מתגלות הפרעות יותר ויותר, זה נקרא שמתגלה עביות יותר גדולה כל פעם ועל פניה יש לנו הזדמנות לרכוש אמונה למעלה מהדעת יותר גדולה.

שאלה: אם אנחנו מגיעים להרגשת הבורא, האם אנחנו עלולים שוב לאבד את ההרגשה הזאת אם שוב נקבל?

כן, ודאי. כי אז אנחנו עולים לדרגה עוד יותר גבוהה. אתה לא יכול לעלות לאף מדרגה אם אתה לא עוזב את המדרגה הקודמת. ולכן כמה שאתה עולה יותר, אתה נופל יותר, עולה עוד יותר ונופל עוד יותר. כמו זיגזג עוד יותר ועוד יותר, גם למטה, גם למעלה.

שאלה: תיארת עכשיו מצב כזה, כמו אם שמחזיקה עשרה ילדים שלה ועושה כלי שבו מתגלה הבורא. אבל זה קצת מורכב, לא מובן, מה יכול להיות הצעד הראשון כלפי זה?

זאת לא שאלה, מה יכול להיות צעד הראשון כלפי זה. כלפי מה? אמא עם הילדים?

תלמיד: עכשיו אמרת להחזיק את החברים במחשבות בהרגשה כמו שאימא מתייחסת לעשרת הילדים שלה. היא חושבת על כולם ביחד באותו הזמן. איך לגשת לזה בעשירייה, לכל החברים?

לראות עשירייה כאחד. לרכז את היחס שלי אליהם כמו לאחד. הם האמצעי שדרכם אפשר להרגיש את הבורא. כשאני מרכז את כל העשרה שלי שנראה לי ברצון לקבל שלי שהם שונים, אני מרכז אותם למהות אחת ואז אני מתחיל לראות את הבורא.

שאלה: כל פעם אתה מתאר מצב שכל מדרגה שאנחנו עולים, אנחנו מתקדמים בעביות יותר גדולה ובקשיים יותר גדולים בהשוואה למדרגה הקודמת. כאילו ההר גדל תוך כדי שאנחנו מטפסים עליו. איך אנחנו אמורים להתמודד עם כזה דבר?

תתמודד ונראה. אין ברירה. רק לדבר עם אנשים שהם בעלי ניסיון. אבל אתה מדבר נכון. רק אתה צריך להבין שאם אנחנו רוצים לבדוק, לגלות משהו גדול, אז אנחנו צריכים להיות בעביות יותר גדולה, בכוחות יותר גדולים, לכן הנפילה צריכה להיות לפני זה גם יותר גדולה. לכן "אלף פעם ייפול צדיק וקם". ו"כל הגדול מחברו", למה הוא גדול, גבוה? כי "יצרו גדול ממנו", ועוד פסוקים כאלה.

שאלה: איך אני בודק שאני באמת נמצא באמונה למעלה מהדעת ונמנע מלבצע פעולות כלפי הקבוצה שמגיעות מהגאווה שאני מקבל מההבנה ברמה האינטלקטואלית של הטקסט וההרגשה שאולי כבר הבנתי את הקונספט הזה של אמונה למעלה מהדעת?

אין לנו ברירה. אנחנו צריכים להיות מאוד סבלניים זה לזה. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שמה שאני רואה, אני רואה הכול דרך האגו שלי, שמה שאני מתאר לעצמי, חברים, עולם, דומם, צומח, חי, מדבר, זה הכול בתוך הרצון לקבל שלי אני רואה ולא שאני רואה שזה כביכול נמצא מחוצה לי. ולכן כל הבעיות, כל הניגודים שאני רואה, זה הכול מפני שכך אני בנוי, שכך אני צריך לסדר את עצמי ואז הבורא יתגלה.

כל ההתרשמויות, ההתפעלויות שלי, הבלבולים במיוחד, הם כולם כדי דווקא להראות לי איפה שאני עדיין לא מסודר בראייה האובייקטיבית שלי. כך זה.

אנחנו עכשיו נעבור איתכם ללמוד "פתיחה". כי יש לנו הרבה מאוד חברים חדשים. יש לנו גם חברים שנמצאים בכל מיני דרגות ורמות שהם לא יודעים בדיוק על מבנה של המציאות. ולכן כדאי לנו לגשת ל"פתיחה" ואחרי פתיחה כבר נתחיל בצורה סדירה את "תלמוד עשר הספירות".

בואו נעבור את זה, ניישר בדיוק את רמת היחס שלנו, רמת הידיעה שלנו בעולם העליון, וכך נתקדם. וגם מתוך זה שאנחנו לומדים עכשיו, אנחנו נראה עד כמה מסתדרים לנו עוד ועוד דברים בעבודה הרוחנית שלנו. בסך הכול, הכול ידיעה אחת.

(סוף השיעור)

---

1. "כי שבע, יפול צדיק וקם; ורשעים, יכשלו ברעה" (משלי כ"ד, ט"ז(.↩