בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 13.11.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - תכלית הבריאה, קטעים נבחרים*

1. *תכלית הבריאה זה הנושא החשוב ביותר, כי אנחנו שייכים לזה וחוץ מאיתנו אף אחד לא יכול לממש את זה. החומר חשוב לא לפי הלימוד בשכל אלא לפי הרגשה בלב. נקווה שנוכל להתקרב ולהיות כ-הלב מבין. קודם כל נכנסים עם הלב לתוך הנושא ואח"כ עם המוח מתחילים להרגיש מה מרגיש הלב*, זה עניין של הרגשה.
   
   לכן *צריכים להשתדל לפתוח את הלב, דרך עשירייה, זה בדרך כלל מה שעוזר לנו*. חשוב לנו להגיע להרגיש את מטרת הבריאה, מחשבת הבריאה, הכוח העליון שהכין לנו את כל השלבים האלה כדי שאנחנו נשיג אותו, נגיע לדרגתו, לתכלית הבריאה. *נקרא ונשתדל לפתוח את הלבבות שלנו, שמה שכתוב כאן במילים, בין המילים, ייכנס לתוך הלב*.

2. אנחנו צריכים לפתח את הכלים שלנו כדי שבהם נגיע להרגשה ולהבנה ב-2 הכלים שיש לנו, מוח ולב, שנכיר שתכלית הבריאה היא לפתח מוח ולב שלנו עד שהבורא ימלא את החושים האלו, חושים רגשיים וחושים שכליים.

3. האמת תלויה דווקא בכלים שלנו בצורה השלמה. ככל שאנחנו מתקנים את הכלים שלנו, אנחנו מתקנים בהם רגש לאמת וכך כל פעם מתקדמים. תסתכל איך אנחנו חיים, כמה שמשתנה האנושות. מה משתנה באנושות? רגש לאמת שכל פעם משתנה. מה משנה באדם? מה ההבדל בין בני אדם? רק הרגש האמת. לכל אחד אמת אחרת *ואנחנו צריכים קודם כל להבין שאין לאף אחד מדידת האמת בצורה נכונה, אלא כשאנחנו מבטלים כל אחד את עצמו כלפי אחרים. כולנו נמצאים בשקרים וכלפי הביטול שלנו שנעשה, כך נהיה מוכנים, מסוגלים לזכות להרגשת האמת*, מהי האמת, והאמת היא לגמרי מחוצה לנו..
   
   אנחנו צריכים בתיקונים שלנו להגיע לדרגת אמת, כלומר להיות כוללים כל האבחנות שצריכות להיות בינינו בעשירייה, ואז תהיה לנו אפשרות באותן האבחנות לגלות את הבורא. זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת ה'. למה? כי אז יש לנו כלים ואנחנו יכולים להרגיש אותו, להבין אותו, להתקרב אליו, להשיג אותו. לכן *אין לנו שום אפשרות אחרת להגיע לאמת אלא רק ע"י זה שאנחנו עובדים בינינו. לכן תכלית הבריאה מושגת דווקא בקשר בין הנבראים*.

4. *אנחנו צריכים דרך העשירייה, דרך החיבור בינינו, להתרשם מתכונות רוחניות. כמו שכתב רב"ש אם אנחנו מתייחסים לחברים כאל מי שמביאים לנו באמת אבחנות רוחניות שלפנינו, מעלינו, אז אני מתחיל להתייחס אליהם בהתאם לזה, כלומר שבצורה כזאת הבורא מדבר איתי. כך אנחנו מתחילים ללמוד איך לדבר איתו*.
   
   *מי מעביר לי את השפה שלו? החברים. אנחנו לא מבינים את זה בהתחלה, אבל לאט לאט כשאנחנו מתייחסים לכל חבר וחבר שאחריו עומד הבורא, יוצא שבאמת אם אני כך מסתכל ולא שוכח, אני לאט לאט מתחיל ללמוד את צורת הדיבור של הבורא איתי*.

5. אנחנו צריכים ע"י החיבור בינינו לגרום לזה שמחברים את עצמנו לאותו הכלי כמו שהיה לפני השבירה, רק בעוצמה *פי תר"ך פעמים* יותר גדולה, מפני שאנחנו מגיעים לאותה הצורה כמו שהייתה לפני השבירה, אנחנו מתגברים על כל הרצונות האגואיסטיים שבינתיים התגלו. לכן ההרגשה שלנו, ההשגה שלנו בקשר בינינו ובבורא, היא פי תר"ך פעמים יותר גדולה ממה שהייתה בכלי דאדם הראשון. אדם הראשון, כמו שכתוב, *מהול היה*, הוא היה ללא יצר הרע, ללא האגו שלו, לכן כתוב שהוא ואשתו הלכו ערומים בגן עדן, כלומר שהיו בדרגת חי, כמו חיות...
   
   ע"י השבירה התחילו להתבייש, לקחו אוהלים כמו שכתוב בתורה ועשו מהם בגדים לעצמם, כלומר התחילו להרגיש בושה. *בושה* זו הרגשת ההבדל בינו לבין הבורא. לכן כאילו הבורא שואל אותו: מה קורה לך? אז מתחילה הבריאה, כי הבושה היא הרגשת הפער בינו לבין הבורא, זה דבר הכרחי שאנחנו בעזרתו יכולים לתקן את עצמנו.
   
   *אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהבושה, מעל הפער בינינו לבורא, להגיע לא שאנחנו בדרגת חי נמצאים מול הכוח העליון, אלא בדרגת המדבר. כלומר קונים לאגו שלנו כל מיני תיקונים כמו צמצום, ולבושים כמו אור חוזר, וכך מגיעים למצב שאנחנו נמצאים לפניו בצורה שמתאימה לו, ובזה מקבלים את הצורה שלנו שנקראת אדם, הדומה לבורא*. מה שאם כן אדם ראשון נקרא רק לפי המטרה שאליה צריך להגיע, זה נקרא אדם בליעל.

6. אנחנו צריכים להבין שאין כאן קפיצות, והכל מסודר לפי חוקים מוחלטים מראש הסולם, שזה ממש דביקות השלמה בבורא ועד הסוף הסולם, תחתית הסולם, שזה אנחנו המנותקים מזה. כל ההתקרבות שלנו למטרת הבריאה, כלומר לראש הסולם, היא אך ורק ע"י התאמה שלנו לבורא. כולנו יחד צריכים לחזור למצב כמו שהיינו לפני חטא עץ הדעת, לפני שבירת הכלי. לכן ואהבת לרעך כמוך זה הכלל גדול בתורה..
   
   *אני צריך להגיע למצב שכמו שאני מרגיש את החבר, כך אני ארגיש את הבורא, לא יותר ולא פחות. לכן אני צריך להתאמן כל הזמן, עד הסוף המדרגות, על הקבוצה, על החברים*.

7. *אני צריך להרגיש את החבר ולסדר את היחסים שלי עימו כדי שאגיע בתוך הרגשה שלי של החבר להרגשה של הבורא. תחשבו ותתארו לעצמכם את האבחנה הזאת, תראו כמה אנחנו עדיין רחוקים מהרגשת הבורא, אפילו במנה מינימלית, אבל זו המדרגה הכי קשה. אח"כ אין חכם כבעל ניסיון, כבר יש לנו התרשמות נכונה ואנחנו כבר יכולים להכפיל אותה, לעשות ממנה אפליקציות, אבל הפעם הראשונה היא קשה*.

8. מאיפה אתה יודע איך להידמות לבורא? אני שואל אותך. אתה חושב הפוך. אומרים לך שאם תגיע למצב שאתה רוצה להתחבר בלב שלך עם החבר, אז בזה בטוח שאתה גם מתקרב לבורא ובמשהו מתחיל להיות מחובר עימו. אין אחרת, זו הדרך.. דווקא מזה אתה יכול להביא את עצמך לפעולה הנכונה ולא לטעות.

9. ש: לא להקשיב למה שהשכל אומר לי.. העיקר זו השתוקקות עם הקבוצה?

ר: כן. *אנחנו צריכים בעיקר לראות עד כמה אנחנו מתבטלים לקבוצה בכל מצב ומצב. אבל יחד עם זה אני לא מרחיק, זורק, מבטל את כל ההפרעות. אני צריך לקבל אותם בחשבון כי ההפרעות האלה הם כמו העובי של המדרגה, הגובה שלה. אני עולה ועולה וצריך לקחת בחשבון את כל אותן ההפרעות ועל פניהן להיות כל פעם יותר ויותר דבוק לקבוצה*.

בצורה אידיאלית אפשר זה דומה לעובר שאמנם יוצא מרחם אמו, נולד, אבל כאילו בדביקות שלו הוא נשאר דבוק לאותו כוח עליון. ככל שאותו כוח עליון כביכול מרחיק אותו, יחד עם זה העובר בעצמו רוצה להיות יחד עם ההרגשות האלה, עם ההפרעות האלה שהוא מרגיש מכל וכל, הוא רוצה ע"י העבודות שלו, ע"י היגיעה שלו, בכל זאת להיות כמו בתוך אמו, להיות בדבקות הנצחית.

10. ש: האם צריך להרגיש את כל העשירייה... ?

ר: רצוי את כל העשירייה. בדרך יכול להיות רבע, חצי, אבל *אני צריך להבין שמה שאני מרגיש מהעשירייה, זה מה שהבורא מציג לי כתנאי, דרך כל הקבוצה, דרך כל העשירייה, להגיע להרגשה שלו. לכן אני צריך לקבל אותם כמו נתון שבא לי מהבורא*.

*אם אני מקבל אותם ומשתדל להיות איתם, אפילו הגרועים והרחוקים, לא חשוב באיזה צורה שיהיו, אני בכל זאת מקבל אותם ורוצה לקבל אותם, לקבל כהכרחי להיות במגע עם כולם, אז בהתאם לזה אני מתקרב לגילוי הבורא*.

11. ש: מה לעשות כשלא יכולים להתגבר על הכעס..?

ר: ככל שנתקדם יותר, מתקדמים גם בכעס ובכל מיני צורות אחרות, בטענות כלפי הבורא, כלפי החברים, כלפי המורה וכן הלאה. זה טבעי, אבל צריכים להבין שאלו סה"כ סימנים של היצר הרע שפותח את עצמו וכך מגלה לנו איפה אנחנו נמצאים.

12. ש: איך להתמודד עם מצב שאדם מרגיש שעשירייה נטשה אותו..?

ר: אם יש לו אפשרות להתפלל אז זה עדיין לא נטוש אלא עדיין נמצא בקשר. הבורא באמת לא עוזב אף אחד, אפילו שאדם רוצה לצאת, אפילו שהבורא כביכול עוזב אותו, זה רק כפי הרגשת האדם.

*אנחנו צריכים לתת כל הזמן דוגמאות לחברים, דוגמאות טובות, נכונות, ידידותיות, שככה אני עושה, שאני דבוק, ואתה? אני מראה לך שאתה לא דבוק, או כל מיני כאלה דברים. אנחנו צריכים לעזור בצורת ההשתתפות הלב כמה שאפשר לכל אחד ואחד, אחרת אנחנו עושים ממש עוול לעצמנו ולבורא*..

*כמו אמא שמבקשת מילדים: תהיו ילדים טובים, אל תרביצו, אל תתחילו לריב זה עם זה. אותו דבר אנחנו צריכים להרגיש בפניית הבורא אלינו. אם נעשה כך, נתקדם מהר ויפה, כי זה התנאי שגם מצד הבורא וגם מצד הנבראים חייב להתקיים בכל רגע*.

13. כל מה שבכל רגע אנחנו מקבלים, הם התנאים הכי טובים כדי לעלות למדרגה הבאה. רק צריכים לראות את זה כך. יש הכבדת הלב, נעלמים קצת חושים, הראש לא עובד, אני מרגיש את עצמי קצת יותר מטומטם, טיפש, לא מוכן, לא מסוגל באותה חדות כמו שהיה לי קודם להבין את הדברים. זה לא בגלל שנעשיתי מטומטם, זה בגלל שעכשיו מתעלים בי תכונות רוחניות יותר שאני בהן לא יכול לשלוט, כי הן חדשות, יותר נעלות. בהתאם לזה אני צריך עכשיו להשתדל להיות במדרגה יותר עליונה. *אנחנו רואים שלילדים יש דחף כל הזמן להכיר את העולם, לעשות הכל, לסדר ולשבור וכולי, כל הזמן להיות בחוסר שקט, העיקר להכיר את המצב שבו הם נמצאים. בואו כל פעם נרצה לעשות כך*.

14. ש: איך בפועל עבודת החיבור שלנו בקבוצה משפיעה על העלייה של האנושות?

ר: אנחנו נמצאים כקבוצה הגדולה ביותר.. המאסיבית, הכוללת גם גברים וגם נשים שבזמננו זה כבר חובה. כך אנחנו יוצאים, מרגישים שאנחנו בעצם הקבוצה המובילה בתיקון העולם בצורה מאסיבית. צריכים להיות יותר בחיבורים.

*אני מקווה שנוכל בזמן הקרוב לערוך כאלו מפגשים כלליים שלנו, שזה יחבר אותנו עוד יותר. נקבץ חומר שמדבר על החיבור בינינו בצורה עוצמתית יותר, זה העבודה שלנו. זו עבודה גדולה שעומדת לפנינו ואני מאוד מקווה שאנחנו נוכל לממש את זה*.

אבל *הבורא באמת מקדם אותנו בצורה יום יומית, במנות די גדולות. הלוואי שנוכל להצדיק ולהדביק את כל אותם השינויים, הדרישות שהוא מעמיד לפנינו. בשיעורי בוקר אנחנו לומדים מנה יומית, שחייבים במשך היום לחזור עליה הרבה פעמים. להשתדל להבין ולממש אותו המסר, בכל מיני מצבים פנימיים, רגשיים, נפשיים, בינינו וכל אחד בתוכו*.

15. קודם כל אנחנו צריכים לגלות בנו, לפתח בנו הרגשה לבני אדם, לא לכלבים ולא לציפורים ולא לשום דבר, אלא הרגשה לבני אדם. לא לכולם, כי זה בלתי אפשרי להתפזר ככה. *ישנה עשירייה, שם יש אנשים כמוך שרוצים אותה מטרה. אתה חייב להגיע למצב שאתה מרגיש אותם כמו את עצמך*.

16. חוש הזולת, זה מה שאנחנו צריכים. אם אני רוצה באמת לגלות משהו שנמצא מחוצה לי, אני לא צריך להגדיל את התכונות שיש לי, אני בזה לא יכול להשיג כלום. אני צריך חוש הזולת, הרגשת הזולת, מה קורה מחוצה לי, מי קיים מחוצה לי. בצורה כזאת אנחנו מגיעים למחקר האמיתי שנקרא חכמת הקבלה, איך לקבל את המציאות כמו שהיא, בצורה שאני לא מכניס בה קודם את העיוות שלי ע"י האגו שלי. לא, אני עוצר את עצמי מלהיכנס עם הע"מ לקבל, עם רצון לקבל שלי לכל המציאות, ואני רוצה לקבל אותה כמו שהיא... אני לא מסוגל להרגיש את זה כי אני מכניס לזה את התכונות שלי. לכן התיקון הראשון שלנו זה צמצום.

17. ש: מה ההבדל בין הביטול לבין הצמצום?

ר: צמצום זה שיש כבר רצון לקבל שאני מבין אותו, מרגיש אותו, שוקל אותו, ולכן אני מעלה לפניי חשיבות מטרת הבריאה שהיא השפעה הדדית, בחיבור הדדי, בחיבור עם הבורא. מה שאני מרגיש ברצון לקבל, שאני רוצה להיות לבד מנותק מכולם, אכפת לי רק אני. אם חיבור עם כולם ודאגה לכולם יהיה יותר גדול מהרגשת ה-אני, אז אני יכול לעשות על הרגשת האני צמצום.

לכן צמצום זה לא סתם צמצום, אלא אני צריך לעשות חשבון בשביל מה ולמה, לאיזה מטרה וכן הלאה אני עושה את הפעולה הזאת? אחרי שעשיתי את פעולת הצמצום, יש לי פעולה אחרת, איך אני מגיע למטרה? בזה שאני מצמצם את הרצון לקבל אני סה"כ מצמצם את ההשתתפות שלי בבריאה. איך אני מגיע לזה שאני פותח את הבריאה ומגיע למקור הבריאה?

אם צמצמתי את הרצון לקבל שלי ואני מתחיל לחשוב איך לקבל לא כוח הצמצום שכבר קיבלתי ומימשתי אותו, אלא איך אני משתוקק להידמות לכוח העליון, זו כבר עבודה אחרת לגמרי. זה לא מצומצם, אני צריך להיות אני צריך להיות פתוח, אבל פתוח בבחינת השפעה כמו הכוח עליון.

כל העבודה הזאת יכולה להתרחש קודם כל בעשירייה. בצמצום אנחנו לא רוצים להפעיל רצון האגואיסט שלנו מחוצה לכל אחד כלפי החברים. אח"כ בשלב ב׳ שאחרי הצמצום, אני רוצה להיות במסך ואור חוזר. אני יכול להשפיע לעזור לחברים להיות מחוברים יחד, כך מתרחשים התיקונים שלנו בתוך הקבוצה.

18. ש: מה לבקש, מה לעשות?

ר: אני חושב שבמצב כזה כדאי לנו רק לעשות פעולה אחת. אם אנחנו לא מסוגלים לעשות פעולת השפעה, אז לצמצם את עצמנו ולהתבטל כלפי הקבוצה. להיכנס בהם כמו עובר בתוך האמא, שיטפלו בי. אני לא מסוגל יותר מלבטל את עצמי.

ש: פרקטית אתה משתתף בהכל?
ר: ככה בדיוק. לבטל את עצמו בכל מה שאפשר, וחוץ מזה אתה יכול לחפש, לבקש מהם שיעזרו לך, כמו שנפלת לבור ושיוציאו אותך משם. הם יורידו לך סולם ואתה תוכל לצאת משם.

ש: להתגבר על הבור הזה אתה לא מסוגל....?

ר: *להתפלל לבורא שיבטל את הלב שלך האגואיסטי, שתוכל באמת בכל זאת להיות דבוק בחברים. אתה לא מוציא את עצמך מהאגו אלא רק בדבקות עם החברים. אתה יכול לעשות 1,000 פעולות 1,000 שנה, שום דבר לא יעזור, אלא רק ע"י זה שאתה נדבק אליהם, אז אתה יוצא מהאגו שלך*.

ש: איך לבקש על זה נכון? אני צריך לבקש לרגיש את החברים?

ר: לא במקום זה, יחד עם זה. אתה רוצה לעבוד עם ההפרעה ועם הכוח העליון שאתה מקבל דרך החברים. ש-2 הכוחות האלו יפעלו אותך ואתה תלך קדימה, שמאל ימין, שמאל ימין, כל הזמן.

19. ש: אני מרגיש שאין שום יכולת להרגיש משהו בזולת...?

ר: *יפה מאוד שכך מרגיש, מזה אפשר להתחיל. באמת אין לי הרגשת הזולת, אני מסתכל על החברים שלי בתוך העשירייה, אין לי שום יחס אליהם, אני לא מרגיש שממש הם כמוני. אני לא מרגיש את זה, מה אני אעשה? אני צריך להרגיש רצונות שלהם עוד לפני שאני מרגיש את הרצון שלי. בצורה כזאת אנחנו מגיעים להרגשת הבורא. איך אני מגיע לזה? הלב אטום, המוח לא עובד אם הלב לא מפעיל אותו, כי הרצון, הלב קובע. אז מה לעשות*?

אנחנו באמת אבודים וחוץ מתפילה, תפילה של כולם כי כולם נמצאים באותו מצב, וקודם כל החיבור שלנו זה בתפילה, מתחיל מתפילה לבורא. אנחנו מרגישים שאנחנו אבודים אם לא נתחבר בבקשה אליו. הוא ברא אותנו בצורה כזאת שאנחנו נבדלים זה מזה, ואנחנו לא יכולים לעבור על הגבול בינינו. *הגבול שבינינו זה גבול בינינו לבורא*.

מהקשר בינינו אנחנו בונים את הקשר של עשירייה לבורא. לא יכול להיות אחרת. אדם אחד לא יכול להגיע לדבקות בבורא, לחיבור, לגילוי. אין לנו ברירה אלא כך אנחנו צריכים להתקיים.

אם אנחנו מבקשים, רוצים להגיע להרגשת הרוחניות לבד, זה פסיכולוגיה, כל מיני שיטות מיסטיות אבל זה לא חכמת הקבלה, זה לא אמיתי. לגילוי אמיתי של רוחניות אנחנו צריכים להרכיב את הכלי, וזה אך ורק מחיבור בין הבריות לחיבור עם הבורא.

20. ש: אם אני מתרגש כשחבר מדבר, זו רוחניות?

ר: *זו לא רוחניות, אבל זה צעד גדול לרוחניות. אם אתה מגיע לזה שחברים מדברים ואתה מתרגש, זה צעד חשוב. יש עוד תנאים להשגת רוחניות*.

21. ש: האם אני יכולה לבקש צמצום עבור עצמי ?

ר: *ודאי שאנחנו מבקשים צמצום כל אחד עבור עצמו. אני יכול לדאוג שבאותה פעולה תתכלל כל הקבוצה, אבל בעצם הצמצום הוא קודם כל על עצמי, שאני אצמצם את האגו שלי, את כל המטרות האישיות שלי ושתהיה לי רק מטרה אחת: איך להעלות את הקבוצה לדרגת הבורא*.

אני צריך להתפלל עבורם, במילים אחרות *אני צריך להתפלל עבור כל החברים שהם יגיעו למגע עם הבורא. לא שאני נמצא כאן בתחרות לבדוק מי יותר ומי פחות מאיתנו נמצא כלפי הבורא, אלא אני רוצה רק דבר אחד: שהם כולם יתחברו עם הבורא. אני מוכן להקריב את עצמי, אני מוכן לתת על זה את כל הכוח שלי, שהם יגיעו למגע עם הבורא. אני מבקש, מתפעל, מתפלל לבורא שיעשה את זה, שיקרב אותם, שיחבק אותם, ואני רק אסייע בזה להם להגיע לבורא*.

22. ש: איך אפשר לאהוב את החברים ..

ר: *מה חשוב לי אוהבים אותי או לא? זה מה שהבורא מצייר בינינו. ע"י זה שדוחים אותי, שונאים אותי, לא רוצים לראות אותי, אני לא מרגיש את עצמי שאני מוזמן לתוך העשירייה. הבורא מצייר בי כאלו מצבים. אני צריך למעלה מזה להגיע למצב שאני נכלל בהם בכל זאת. וודאי שאני אצטרך כאן לעבוד נגד כוחות הדחיה הגדולים, והם כולם רוחניות, אין גשמיות בלבד. בכלל אין גשמיות, הכל רוחניות*. אם מישהו דוחה ומישהו לא רוצה, ומשהו קורה, זה הכל רוחניות. תפסיקו לחשוב שזו גשמיות. אין גשמיות, בכלל אנחנו נמצאים כולנו בשליטת הכוח עליון.