שיעור בוקר 23.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 294, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "ליל הכלה", סעיפים 127 - 129

קריין: אנחנו קוראים בספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 294 בהקדמת ספר הזוהר, מאמר "ליל הכלה", סעיף 127.

זה מאמר מאוד מיוחד, ואנחנו מכבדים אותו במיוחד. בואו נראה מה רבי שמעון וכל המקובלים שהיו קשורים אליו רצו למסור לנו. מהי לילה של כלה.

127. "פתח רבי שמעון ואמר," "פתח" הכוונה היא על ההשגה הרוחנית. "השמיים מסַפרים כבוד אל. כשהכלה מתעוררת להיכנס לחופה, למחר, היא מיתקנת ומאירה בקישוטיה עם החברים, ששמחו עימה כל אותו הלילה, והיא שמחה עימהם." כי עברו את כל הלילה של הגלות, ולא ראו את האור העליון, את הבורא, לא הרגישו ולא גילו אותו אף על פי שמאוד השתוקקו ולכן היו מגדירים את המצב שלהם כלילה, לילה של כלה, שמאוד משתוקקת להיות בחיבור עם החתן וסוף סוף עכשיו היא מגיעה לזה, נמצאת לפני הגילוי של החתן כלפיה.

"128. ולמחר, כמה המונים, צבאות ומחנות, מתאספים אליה. והיא וכולם, כל אלו הצבאות והמחנות, מחכים לכל אחד, מאלו שתיקנו אותה בעסק התורה, בלילה הזה. כיוון שהתחברו יחד ז"א ומלכות, ומלכות רואה את בעלה, ז"א, כתוב, השמיים מספרים כבוד אל. השמיים, זהו החתן, הנכנס לחופה, ז"א, הנקרא שמיים. מספרים, שמאירים כזוהר הספיר, המאיר ומזהיר, מסוף העולם ועד סוף העולם.

ביאור הדברים. יום גמה"ת נקרא מחר, כמ"ש, היום לעשותם ולמחר לקבל שְׂכָרָם. המונים, הם עמי הארץ, בלתי עובדי ה'. צבאות, הם עובדי ה'. ומחנות, מורה על המחנות העליונים, שהם מלאכים המלווים את הנשמות, כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך.

והיא וכולם מחכים לכל אחד. כי כמו שהקב"ה שואל על כל אחד, כך השכינה מחכה על כל אחד. וכיוון שהתחברו יחד ז"א ומלכות, מלכות רואה את בעלה. כי לא תוכל לראות בעלה, מטרם שיתקבצו כולם. ותלויים זה בזה".

שאלה: מה זה אומר שזעיר אנפין מתחבר עם המלכות, עם הכלה, והיא רואה אותו?

הבורא מתגלה ברצון הכללי של הנבראים, זה נקרא שזעיר אנפין מאיר במלכות, מתחבר במלכות. הנבראים זה המלכות והבורא זה זעיר אנפין שמתגלה בהם לפי הרצון, לפי ההכנה שלהם.

שאלה: אנחנו תמיד מדברים על זה שהמשימה שלנו היא להתחבר בינינו, ברצון המשותף הזה של המלכות, ומה זה אומר בדיוק שהרצון הזה מתחבר עם זעיר אנפין?

ששניהם רוצים בגילוי, בדבקות, בחיבור, וזה מה שקורה עכשיו ביום של גמר התיקון.

שאלה: כתוב "מסוף העולם עד סופו", מה זה סוף העולם?

בתוך כל הרצונות שמתגלים ומוכנים לתיקון, ורצונות זה המלכות, ושמוכנים זה נקרא שהם רוצים להיות בדבקות עם זעיר אנפין, עם הבורא, יוצא שכל הרצונות האלה מוכנים לגילוי ולחיבור ועכשיו מתגלה מצב של תחילת גמר התיקון.

קריין: "השמיים, זהו החתן, הנכנס לחופה. הזוהר דורש זאת על גמה"ת, שעליו כתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה. ואומר, השמיים, זהו החתן, הנכנס לחופה. כי הקב"ה נקרא שמיים. ולעת גמה"ת נקרא חתן, כמ"ש, וכמשוש חתן על כלה, יָשִׂישׂ עליך אלקיך.

כי בכל מקום שכתוב, ויירד ה', הוא עניין של דין או גבורה. כי מורה על ירידה ממעלתו ומרוממותו, באשר עוז וחדווה במקומו. אמנם בגמה"ת, שכל הפגמים והזדונות ייהפכו לזכויות, כי אז יתברר, שכל הירידות לא היו אלא עליות, נקרא הקב"ה בשם חתן, והשכינה הקדושה נקראת בשם כלה.

כלה, מלשון גמה"ת. מלשון הכתוב, ויהי ביום כַּלוֹת משה להקים את המשכן. כלומר, שגמר כל מלאכת המשכן והקמתו. והמילה חתן, מורה ג"כ על ירידה, כמו שלומדים, נחת ממדרגתך ושא אישה. אמנם ירידה זו גדולה מכל העליות הקודמות, בהיותה לקראת הכלה, השכינה בגמה"ת.

חופה, היא כינוס וקיבוץ של כל האו"ח, שיצא ע"י המ"ן, שהעלו הצדיקים בכל אלו הזיווגים של הקב"ה ושכינתו, שהתגלו בזה אחר זה בכל הימים והזמנים של 6000 שנה. כי כולם נעשו עתה לאור גדול אחד של או"ח, העולה והחופף על הקב"ה ושכינתו, הנקראים עתה חתן וכלה. שהאו"ח חופף ממעל להם כמו חופה." זאת אומרת כוונות על מנת להשפיע מצד הנבראים בונות את החופה, האור החוזר. ואז לפי השתוות הצורה בין האור חוזר ממטה למעלה, מהנבראים לבורא, מתלבשת בהם כוונת הבורא, או הבורא, מלמעלה למטה, ואז יש זיווג, חיבור בין הבורא לנבראים.

שאלה: יוצא שיש כאן שני שלבים, השלב הראשון שנכנסים תחת החופה ומה השלב הבא?

יש שם הרבה מצבים, אנחנו עוד נלמד. אל תחשוב שבמשפט אחד ראשון אתה כבר צריך לברר את הכול. תשתדל להבין בעצמך ואחר כך, אם באמת אתה לא מבין משהו, אז תשאל.

שאלה: כשיתחברו יחד זעיר אנפין ומלכות, מלכות רואה את בעלה, מה זה אומר שהיא רואה אותו?

מלכות נכנסת למגע עם זעיר אנפין ומסוגלת להתחיל לקבל ממנו בהשתוות הצורה, זאת אומרת בהדדיות, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", שמלכות נותנת אפשרות לזעיר אנפין להתגלות מפני שזעיר אנפין רוצה להתגלות במלכות, אז הרצונות שלהם אומנם הפוכים, האור רוצה להשפיע והיא רוצה לקבל, אבל יוצא שביחס הם נמצאים בצורה הדדית זה לזה.

שאלה: האם אור חוזר זה כוונה על מנת להשפיע?

כן.

קריין: "ולפיכך נקראים אז הצדיקים בני חופה. כי לכל אחד יש חלק בחופה זו, בשיעור המ"ן שהעלה למסך שבמלכות לעליית או"ח. ושנאמר, השמיים, זהו החתן, הנכנס לחופה. הכוונה היא על העת של גמה"ת, שאז נקרא הקב"ה חתן, שנכנס אז לחופתו.

ושנאמר, מסַפרים, שמאירים כזוהר הספיר, המאיר והמזהיר, מסוף העולם ועד סוף העולם. מספרים, הם הזיווג הגדול שיהיה לעתיד, מלשון, אישה מספרת עם בעלה. וספיר הוא שם השכינה, מלשון, ותחת רגליו כמעשה לִבְנַת הספיר.

זוהר הספיר, פירושו או"ח, שהיא מעלה מלמטה למעלה. מאיר, פירושו או"י. מזהיר, פירושו או"ח. וע"י הזיווג הגדול הזה, הנעשה בגמה"ת, שהוא קיבוץ מכל הזיווגים, הנה או"י ואו"ח שבזיווג הזה, מאיר ומזהיר מסוף העולם עד סופו. כמ"ש, השמיים מספרים".

נוסיף רק בקשר לאור ישר ואור חוזר שהכול תלוי בעצם עכשיו באור חוזר שמעלה ממטה למעלה, ממלכות לזעיר אנפין, עד כמה שהכלה מסוגלת, מוכנה לקבל את החתן.

שאלה: למה הירידה לכלה זו ירידה גדולה?

מפני שזה לקראת הכלה. החתן בעצמו נקרא "חתן" מהמילה נחות דרגה, כי הוא יורד, וכאילו מאבד את החשיבות שלו, את הגדלות שלו, בזה שהוא מגיע לכלה, נכנס לחופה. לכן הוא נקרא "חתן" מפני שיורד לקראתה, לקראת הכלה.

ורק צריכים להבין את המהות של העניין, כשהבורא יורד לתחתונים, זה דווקא אומר שהוא מכבד אותם, שהוא אוהב אותם, שהוא רוצה עכשיו להראות לכולם עד כמה הוא גדול, עד כמה הוא באהבה אליהם, בהתחברות בפנים אליהם. לכן "חתן" הוא מדרגה מאוד מכובדת, אף על פי שהמהות הפנימית שלה היא שהוא יורד, נוחת לכלה.

קריין: 129.

.129" כבוד אל, זהו כבוד הכלה, המלכות, שנקראת אל. כתוב, אל זועם בכל יום. בכל ימי השנה היא נקראת אל. ועתה, בחג השבועות, שכבר נכנסה לחופה, היא נקראת כבוד, ונקראת אל. שזה מורה, כבוד על כבוד, אורה על אורה, וממשלה על ממשלה.

כי השם אל, הוא שם החסד הגדול. וכתוב, אל זועם בכל יום. שלכאורה, ההיפך מהחסד. והעניין הוא, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כי השכינה הקדושה היא המאור הקטן לממשלת הלילה. ונקראת יראת שמיים. כי הצדיקים צריכים להעלות מ"ן, ע"י התעוררות מלמטה שלהם, ולתקן אותה במסך המעלה או"ח. ואז נמשך השפע מלמעלה למטה, ולא אחרת.

וכמ"ש, והאלקים עשה שייראו מלפניו. כי לא ייתכן התעוררות מלמטה, ולהעלות מ"ן בלי יראה. וע"כ נקרא, שהיא שולטת בלילה. כי ע"י החיסרון של האור, שהוא לילה, הכוללת כל הדינים והייסורים, שהם ההיפך ממידת יום, חסד, יש יראה מלפניו. ולולא היראה, לא הייתה נגלית מידת היום והבוקר.

כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כי גם הלילה נכנס בבוקר. כי לולא הלילה, לא היה בוקר, ואי אפשר בלי זה. וכתוב, ואל זועם בכל יום. כי מידת החסד, הנקרא אל, אינה מתגלה, זולת ע"י הלילה, בחינת זועם. וע"כ נבחן הזעם ג"כ לחסד, כי אי אפשר שיתגלה החסד בדרך אחר. ומבחינה זו נקראת גם השכינה הקדושה בשם א"ל.

שאלה: בסעיף 128 יש ציטוט שאומר "זהו החתן, הנכנס לחופה. כי הקב"ה נקרא שמיים. ולעת גמה"ת נקרא חתן, כמ"ש, וכמשוש חתן על כלה, יָשִׂישׂ עליך אלקיך." מה משמעות הביטוי "וכמשוש חתן על כלה, יָשִׂישׂ עליך אלקיך"?

ככל שהחתן שמח שהוא בא לפגישה עם הכלה, ככה הבורא שמח בזה שהנבראים מגיעים לגמר התיקון שלהם ומוכנים לגילוי שלו.

שאלה: אני מבין שהשכינה הקדושה והאחדות זה החיבור בינינו, אז איך אנחנו בונים את החיבור הזה כדי להתחבר לזוהר ולהרגיש את האור של הזוהר?

דווקא על ידי החיבור בינינו, אנחנו מגיעים למצב שהבורא יכול להתגלות בנו. כי אנחנו כולנו, כל אחד חלק קטן מאוד מהשכינה, וכשאנחנו מתחברים יחד, אנחנו בונים את השכינה, בונים את המלכות.

ואז כמה שאנחנו מחברים את עצמנו אחד לחברו, אנחנו ממש מקימים את המלכות מהעפר, מהגלות, מההתרסקות שלה מאז שהיא נפלה בזמן שבירת הכלים, היינו בזמן חטא עץ הדעת, חטא אדם הראשון, ואנחנו בזה מגיעים למצב שחלקי המלכות כבר יכולים להתחיל להתחבר, להתאחד, למעלה מהשבירה.

ואז בכל העביות שהשיגו בשבירה, בריחוק ביניהם, למעלה מהם, הם מרכיבים את החיבור. ואז יוצא שעוצמת החיבור שלהם פי כמה וכמה יותר גדולה מעוצמת החיבור שהייתה להם מלכתחילה כשהבורא ברא את המלכות, ועכשיו כשהם מתגברים, מתחברים, אז כל החיבור הזה הוא רב ועוצמתי בין חלקי המלכות, והאור בהתאם לזה נכנס וממלא את המלכות, מתגלה בנבראים.

שאלה: החתן זה אנחנו, מי שעושה את עבודת ה'?

החתן זה לא אנחנו, החתן זה הבורא. אנחנו בני היכלא, בני היכל החופה של הכלה, חלקי המלכות, כל אחד ואחד מאיתנו.

לכן כשאנחנו מקרבים את עצמנו זה אל זה, אנחנו כאילו אוספים שברים של המלכות ומייצבים אותם יחד מעל השבירות וכך אנחנו מגיעים לחיבור המלכות, לתיקון המלכות למעלה מהמצבים השבורים. ולפי זה הבורא יכול להתגלות במלכות, בכל החלקים האלו שאנחנו מחברים אותם. ויוצא שעוצמת גילוי הבורא, היא פי תר"ך פעמים, בכמה וכמה יותר גדולה ממה שהוא היה מתגלה לפני שבירת המלכות.

תלמיד: אז בעצם זה שהחתן מוריד את עצמו בפני הכלה, בזה הוא מראה לנו כאילו שאנחנו צריכים להתחבר ולעלות לרמה שלו?

כן.

שאלה: מדוע היראה היא התנאי להתגלות של היום, הבוקר?

יראה זה התנאי, כי בלי זה לא היינו מגלים את האור העליון. האור העליון שאנחנו מגלים מתגלה מתוך החושך, והחושך מגיע כתוצאה מהיראה, אולי לא אוכל לגלות את הבורא, אולי לא אוכל להתחבר עם האחרים כדי לגלות את הבורא, אולי זה לא המקום, הזמן והכוחות שלי וכן הלאה. כל השאלות האלה שמגיעות לאדם מעוררות אותו בפחד, האם אני מסוגל, מוכן לגרום לגילוי הבורא אליי.

תלמיד: אם יודעים שלאחר החושך מגיע היום, אז מדוע הוא קושר כאן את החושך עם ייסורים?

אלה לא אותם הייסורים שאנחנו מרגישים ברצון לקבל, הייסורים וכול מה שכתוב בחכמת הקבלה בכלל ובזוהר בפרט, מדבר על הרצון להשפיע, כשאני מרגיש שאני לא יכול להגיש לבורא כלי מוכן לגילוי שלו ומזה אני סובל. זאת אומרת, אני סובל מצער השכינה, מהבורא, ה"שוכן", שלא יכול להתגלות בכלי שלו שנקרא "שכינה".

שאלה: מתוך הקטע הזה לא לגמרי ברור מה זה אל. במקום אחד מדובר שזה גדלות הבורא, במקום שני גדלות המלכות. מדובר גם על חסד ושכינה, איך לקשר את כל זה?

אל זה השם של הבורא, בינתיים תקבל את זה בצורה כללית.

שאלה: בקטע שקראנו מדובר על כבוד הבורא, כבוד האל, וכבוד הבורא נמצא בכל יום ויום וה"אל זועם". למה הכוונה ה"אל זועם"?

שהוא מאוד רוצה להגיע עם הנבראים לגמר תיקונם ורוצה מאוד להתגלות בכלי המתוקן של הנבראים, זה נקרא שה"אל זועם".

שאלה: טקס חופה וקידושין זה טקס שיש בו הרבה הגבלות ומחויבות. איזה הגבלות האור צריך לשים על עצמו, כדי להיכנס לקשר כזה עם הנברא?

מצד האור יש רק חוק אחד שנקרא "חוק השתוות הצורה". הוא יכול למלאות את הכלי, את המלכות, את החיבור של הנבראים, רק בתנאי שיתקיים חוק השתוות הצורה, שתכונת הכלי תהיה כתכונת האור שממלא אותה.

תלמידה: ומה ההתחייבות של הנברא כלפי הבורא בטקס הזה?

להגיע לזה, הכל תלוי בנברא. לא שהנברא יכול לעשות את עצמו דומה לבורא. להיות בהשתוות הצורה זה אומר להיות דומה לבורא. אלא הנברא מבקש מהבורא שיעזור לו להגיע להשתוות הצורה וככה הם מגיעים לזיווג.

תלמידה: והנברא צריך להתחייב להצליח לשמור על הצורה הזאת?

גם כן.

שאלה: האם חופה זה מסך?

כן.

תלמיד: והאם האור החוזר שהמלכות מעלה זה אותו מסך?

כן.

תלמיד: הוא כותב שהצדיקים מעלים מ"ן והמלכות מעלה אור חוזר. מה ההבדל בין השניים?

צדיקים זה נשמות פרטיות שבתוך המלכות, שמתוכן נעשה אור חוזר כללי כלפי הבורא, כלפי הזעיר אנפין ואז יש מקום להתקרבות, לזיווג, לחיבור בין זעיר אנפין למלכות.

תלמיד: האם אפשר להגיד, שהצדיקים זה סך ההתגברויות שלנו מהזעם לחסד?

כן, נכון.

תלמיד: והמלכות היא האוספת את כל ההתגברויות האלה להתכללות אחת שלמה עם תכונת ההשפעה?

כל ההתכללויות האלו הן בונות את המלכות.

תלמיד: רציתי להוסיף שאנחנו אוהבים אותך ושמחים לראות אותך.

גם אני, תודה.

שאלה: קראנו שלא ייתכן התעוררות מלמטה ולעלות מ"ן בלי יראה. למה נדרשת יראה כדי להעלות מ"ן?

הנבראים לא יכולים לעשות יותר כלום. רק להביע את ההשתוקקות שלהם למה הם רוצים להגיע, וההשתוקקות הזאת היא כוללת כבר גם תפילה ובקשה והודיה וכל מה שהנברא יכול להרגיש בהתעלות לבורא.

תלמיד: אבל למה אתה צריך שתהיה לך יראה כדי להגיע למצב שיש לך חיסרון, שיש לך תפילה?

מפני שאנחנו רצון לקבל על מנת לקבל וממנו מתחילים. אז התכונה העיקרית שלנו זה יראה, האם אני אוכל להגיע למה שאני רוצה להגיע? זה בשטח של הרצון על מנת לקבל. ואחר כך כשאני כבר עובר לעל מנת להשפיע, אז יש לי פחד אחר, האם אני אוכל להגיע לעל מנת להשפיע? אני מסוגל להשפיע? אני לא אפול מזה? וכן הלאה. זאת אומרת, היראה, הפחד לאבד את המצב ולא לעלות לדרגה הבאה, למסור את עצמו לבורא במידה עוד יותר ויותר גדולה, זה העיקר שממלא את הנברא.

תלמיד: אז מה מניע אותך - ההשתוקקות להידמות לבורא, או היראה?

יראה יותר כוללת. ההשתוקקות לפחות בצורה מילולית נראית יותר נמוכה.

תלמיד: האם היראה היא הגורם לזה שתצא תפילה לאדם?

כן.

תלמיד: האם היראה גם בונה בו את החיסרון?

יראה כתוצאה מחיסרון. אנחנו עוד נעבור כמה מצבים ואז יותר נרגיש מה בונה את מה ואיך המצבים האלו נכללים זה בזה.

שאלה: לפני כמה דקות הסברת שהייסורים הם בעצם תוצאה שאני לא מגיש כלי מוכן לבורא, שהוא לא יכול להתגלות בו. כשאדם מרגיש את הדבר הזה יש כאב מאוד מאוד גדול אבל הוא לא יודע מה להוסיף. הוא לא יודע מה עוד חסר שהכלי יהיה שלם. מה עושים?

מה עוד חסר שהכלי יהיה שלם? אנחנו נלמד ואתה תראה מה חסר לך. חוץ מיראה שהיא בעצם בונה את האור החוזר מצד המלכות לזעיר אנפין, אנחנו לא זקוקים לכלום. אבל הבנייה שלה כוללת בתוכה כמה נתונים.

תלמיד: אז היראה בעצם היא הדבק לבורא?

כן. אנחנו כבר קראנו ועוד נקרא על היראה.

שאלה: בקטע 128 כתוב - מלכות רואה את בעלה כי לא תוכל לראות בעלה מטרם שהתקבצו כולם יחד ותלויים זה בזה. ורשום שם גם - וכולם מחכים לכל אחד שהקדוש ברוך הוא שואל על כל אחד, שהשכינה מחכה על כל אחד. מה זה בעבודה שלנו לדאוג לכל אחד?

להתחבר יחד להיות ככלה המתוקנת.

תלמיד: נגיד מחשבות לקראת הכנס, מה זה אומר קבוצה שמתאספת ורוצה להתקדם - צריכה כוח?

ככל שאנחנו מתאספים יחד ומתחברים יחד וכמה כל אחד רוצה להשלים את השני ומוכן למסור את עצמו להשלמה הכללית, בהתאם לזה אנחנו בונים את הכלי הכללי של המלכות ואז הבורא יכול להתגלות. אנחנו לא יודעים בדיוק את המידה. אין לנו מכשיר שאני מסתכל על המחוגה שלו או על משהו ורואה שנשאר לי עוד קצת ועוד קצת עד שהכלי יהיה שלם ברצון השלם שלו. אין לנו את זה. כתוב כאן "כאיש אחד בלב אחד", עד בלי גבול בכל הכוחות שלנו. מלמעלה נותנים לנו את כל הכוחות בכל מדרגה ומדרגה ואנחנו צריכים להשתדל להשתמש בהם בכל כוחם.

שאלה: ככל שאנחנו מתמודדים עם גמר התיקון או ניצבים מול גמר התיקון ואנחנו צריכים לנסות להתמודד עם היראה הגדולה בתוכנו והזעם הזה שמדובר כאן - בתוכנו, איך להתכונן למצב הסופי של גמר התיקון?

איך להתכונן למצב של גמר התיקון? זה מה שאנחנו עושים. בכל השיעורים שלנו סך הכול מה שאנחנו עושים כל פעם עוד צעד, עוד צעד, עוד צעד קטן לקראת גמר התיקון.

שאלה: היראה שלא להיות כמו הבורא מעוררות אותנו, דוחפת אותנו לפעול. האם הרצון לקבל הוא זה שגורם לנו לפעול, שמניע אותנו כלפי התהליך, איך אנחנו מגיעים בעצם ליראה?

אנחנו מתעוררים מהטבע שלנו, הרצון לקבל. אין לנו חוץ מזה כלום. אבל כל פעם כשאנחנו מתעוררים אנחנו צריכים לבדוק אותו ולהפוך אותו לעל מנת להשפיע. כל אותו הצער, הכאב שאני מרגיש בחוסר התיקונים שלי, יהיה בחוסר תיקונים בגלל שאני לא מתוקן, ואז אני צריך לחשוב על התיקון שלי. אך ורק על ידי זה אנחנו מגיעים למצב שדורשים מהבורא תיקונים ואז אנחנו משמחים אותו כי הוא מתקן אותנו, זו השמחה שלו. זה נקרא עבודת ה', עבודת הבורא, זה מה שהוא רוצה לעשות, בשבילו זה תענוג. כך אנחנו מגיעים למצב מתוקן ויכולים לקבל את גילוי הבורא בתוכנו, זאת אומרת להגיע לזיווג של החתן עם הכלה.

שאלה: מובן למה הצדיקים מכינים את הכלה אבל למה בסופו של דבר הם נקראים חברים של הכלה ולא חברים של הבורא? הרי הם מכינים אותה עבור הבורא. מהי המהות המרכזית של התיקון שאנחנו רוצים להתקן למען השכינה או למען הבורא או שזה אותו דבר, איך מבינים את זה נכון?

צדיקים אלה אותם הרצונות שבמלכות הכללית שרוצים להצדיק את הבורא, להצדיק את הבריאה ולכן הם נקראים צדיקים. כל המטרה שלהם זה להצדיק את הופעתם בזה שהם עכשיו קמים, מתעוררים, רוצים להגיע לחיבור, מסוגלים להגיע לחיבור בעזרת הבורא. כך הם מגיעים למצב שמתקנים את השכינה.

תלמיד: בסופו של דבר הנקודה המרכזית של ההשתוקקות שלנו היא למען הנברא או למען הבורא?

כדי שהבורא ייהנה. חד משמעית בשביל הבורא, "אני לדודי ודודי לי", זה נקרא זיווג.

שאלה: האם בכל אחת מ-125 המדרגות צריך להשיג את הזיווג בין הבורא לכלה, או שהזיווג הזה מגיע רק בגמר התיקון?

לא, הוא מגיע במדרגות של הרבה תיקונים, הרבה חיבורים.

שאלה: האם אפשר לחבר בין יראה לבין אהבה, והיראה צריכה להיות מכך שלא נצליח להתחבר?

גם כן. אנחנו צריכים לאזן את עצמנו, כל פעם לעורר את עצמנו לחיבור בינינו, ומחיבור בינינו לבורא, וכך להגיע למצב שהחיבור הזה יהיה חיבור קבוע ומתגבר, כל פעם יותר ויותר גדול.

שאלה: היראה כאילו בולעת או מכסה את האגו של האדם, אבל האדם רוצה להישאר רגוע, לא לזוז ממקומו. האם היראה היא זו שמניעה את האדם להשיג הישגים, היא דוחפת אותו קדימה?

נכון. בדיוק היראה זאת התכונה שהכי משפיעה עלינו, הכי מעוררת אותנו. אין בנו תכונות, טובות, רעות, לא חשוב איזה, שהן לא מכוונות לתיקון. אלא כולן משפיעות עלינו, על הרצון לקבל שלנו ובזכותן אנחנו מגיעים לתיקון.

שאלה: מדובר כאן על כבוד אל, מה זה אומר להגדיל או להכפיל את הכבוד?

לפי הרגשת הכבוד כלפי הבורא, נצחיותו, שלמותו, שליטתו השלמה עלינו ועל כל הבריאה, לפי מידת הכרת גדלות הבורא אנחנו יכולים להכניע את עצמנו. וככל שאנחנו יכולים להכניע את עצמנו כלפיו ולהעלות אותו לפנינו כהכי גדול, כך אנחנו מגיעים לקשר הנכון בינינו לבורא, שהוא הכתר ואנחנו כמלכות, ולכן בכל התשבחות והבקשות אנחנו נמשכים לזה.

תלמיד: כדי לעצב את הכלי שלנו, להגיע להכפלת הכבוד, במה אנחנו צריכים להתמקד? מהי המשימה העיקרית שלנו כדי להגיע ל"כבוד האל" שמדובר עליו כאן?

העיקר להשתדל לראות את שליטת הבורא בכל מקום, גם בכלים וגם באורות, ברצונות שלנו ובכל מה שאפשר, ומתוך זה נגיע למצב שנהיה ביראה, בכבוד, בהשתוקקות לדבקות וכן הלאה.

שאלה: בשפה הרוסית למילים להצדיק את הבורא יש שתי משמעויות. האם הכוונה להצדיק את האמון שהוא נתן בי בכך שעורר בי את הנקודה?

אני לא יכול לדבר על זה כאן, כי יש בזה כל כך הרבה ניואנסים, דקויות, שאין לי כוחות לברר ולהשפיע כך שכולנו נבין. יש הרבה דברים בין המילים שאנחנו לא יכולים לברר אותם כי זו פשוט חולשת הלשון. אבל לאט לאט אנחנו מגיעים לרגשות כאלו, והרגשות האלו שמתעוררים מתוכנו מסבירים לנו על מה מדובר.

שאלה: האם האור שמאיר על הכלי הוא השוכן והשכינה בעשירייה זה הרצון להשפיע עם הכוונה הנכונה?

שכינה זה אוסף של כל הנבראים שמכוונים בעל מנת להשפיע בחזרה לבורא, כמו היחס שהם מגלים ממנו אליהם.

שאלה: פחד ויראה מובילים הרבה מהפעולות שלנו בעולם הזה, האם אפשר לומר שהעבודה שלנו בחכמת הקבלה קשורה בהפיכת הפחד של העולם הזה ליראה מהבורא?

כן, ודאי. זה העיקר, ובמיוחד למתחילים.

שאלה: ההרגשה היא שיש הרבה דברים משותפים בין אור חוזר ואור חסדים. אור חסדים זה תיקון שמגיע לנו מלמעלה, נכון?

כן.

תלמיד: ואז אור ישר יכול להתלבש באור חסדים. אור חוזר זה כביכול גם מימוש של מ"ד, וכשאנחנו מקבלים תיקון אנחנו מחזירים למעלה מה שקיבלנו?

גם את האור החוזר הבורא מעורר בנו, אין שום פעולה מלמטה שאנחנו עושים בעצמנו.

תלמיד: אור חוזר זה מימוש מלמטה למעלה, אבל האם זה אותו טבע של אור חסדים?

לא. זה לא בדיוק אותו הטבע, יש הבדל בעביות. אנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: מה הם התכשיטים של המלכה שמוזכרים פה?

התכשיטים של המלכה הם כל הרכוש באור חוזר שהמלכה מעוררת, מתנוצצת, אומרת לבעלה כמה היא מוכנה לקבל ממנו אור ישר ולהאיר בו.

תלמיד: בדרך כלל קוראים את הקטעים האלו של לילה דכלא בשבועות. האם יש סיבה שקוראים את הקטעים האלו דווקא בלילה?

ודאי. כי עדיין חושך, גלות. כבר קראנו על זה.

שאלה: מה נקרא שעשירייה הכינה את עצמה נכון במשך היום לקראת הקריאה בזוהר?

שהם עברו פעם או פעמיים, אפילו יותר על אותו קטע שקראו בשיעור הקודם ושיקראו בשיעור הבא והם מוכנים בצורה פנימית להתקשר לזה ולגשת לזה.

שאלה: כשמקשיבים במשך היום לשיעור המוקלט, לפעמים מרגישים שקשה להיכנס לזה. מה אתה ממליץ לעשות?

לקרוא ככל האפשר יותר. לקרוא ולחזור עוד פעם ועוד פעם, עד שיהיה לכם מובן מה רבי שמעון רוצה למסור לנו.

שאלה: האם זה מזיק לנו להרגיש כל הזמן את התחושות שהיראה גורמת לנו או שזה טוב להרגיש יראה כל הזמן? איך לעבוד עם היראה?

לפי מידת היראה אנחנו מגלים את היחס הנכון בינינו לבורא.

שאלה: איך אנחנו הופכים את התחושות, את הרצונות האגואיסטיים, החייתיים שלנו לרצונות רוחניים, למשהו שידחוף אותנו קדימה, להתקדמות רוחנית?

לא אנחנו עושים זאת, הבורא עושה.

תלמיד: איך להשתמש ביראה כדי להתקדם רוחנית?

כל השינויים החיוביים שלנו ואפילו השליליים, כולם נעשים מלמעלה. אין שינוי אלא מהאור העליון.

תלמיד: אז מה צריכים לעשות כדי שהבורא ייעשה את השינוי?

להתפלל, אין עוד מה לעשות.

"וכתוב, כבוד אל. זהו כבוד הכלה, שנקראת אל, כמ"ש, ואל זועם בכל יום. שאי אפשר להיות יום בלי הזעם של הלילה. בכל ימי השנה היא נקראת אל, כי כן הוא בששת ימי המעשה, שנאמר בכל אחד מהם, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, או יום שני, וכדומה. ונמצא, שהלילה נכנס תחת השם של היום. וע"כ נקרא אז, בששת ימי המעשה, וכן ב-6000 שנה, בשם א"ל, שהוא שם החסד.

ועתה, בחג השבועות, שכבר נכנסה לחופה, היא נקראת כבוד, ונקראת אל. כי בזיווג הגדול של גמה"ת, יהיה אור הלבנה כאור החמה, כמ"ש, והיה לעת ערב, יהיה אור. ונמצאות המדרגות שלה מוכפלות, כי גם ב-6000 שנה בבחינת אור הלבנה הייתה, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר. ועתה, שהיא עצמה גדלה כמו החמה, שהוא ז"א, הנקרא כבוד, הרי יש לה כבוד על כבוד, כי נעשית עכשיו לעצם הכבוד, כי גדלה כז"א.

וכן אורה על אורה. כי גם ב-6000 שנה הייתה נכללת באור בוקר, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. אבל עתה, כשהיא גדלה כחמה, נעשית לעצם האור. ונמצא שיש לה אורה עצמית על אורה, בהתכללות, שהייתה לה מקודם לכן.

וכן ממשלה על ממשלה. כי ב-6000 שנה הייתה לה ממשלה, שהיא ממשלה רק במאור הקטן לממשלת הלילה. ועתה מתווסף לה גם ממשלה של יום. כי גדלה כאור החמה, שהיא לממשלת היום.

ומשמיענו בזה, שלא תטעה לומר, שבעת שגדלה להיות כאור החמה, מתבטלות המדרגות שלה עצמה, שהיו לה מעת 6000 שנה. שאינו כן, אלא רק תוספת יש כאן על מדרגותיה עצמה, באופן שיש לה כבוד על כבוד."

הנבראים שמתקנים את עצמם בעזרת ה', בעזרת הבורא, הם בעצם מבליטים, מראים לכולם עד כמה הם הגיעו בתיקונם ממינוס לפלוס אין סוף, ובזה הם מייצגים את עבודת ה' עליהם וכך הם מייצגים את הכבוד, הכוח, העוצמה, האהבה והחיבור, כל מה שיש בבורא ועכשיו הם השיגו את זה על עצמם.

שאלה: מה יש דווקא בחג השבועות שהכלה נכנסת לחופה?

זה יום החמישים מיציאת מצרים ובזה נגמרים כל התיקונים. הם היו בגלות במצרים ולקחו משם את כל הכלים כמו שאנחנו קוראים "שיצאו ממצרים ברכוש גדול", ותיקנו אותם במשך חמישים יום, אלו המדרגות, ולכן הגיעו לתיקון השלם, לעת עתה ודאי, בכך שיצאו מהרצון לקבל בעל מנת לקבל שהרגישו במצרים ועברו את ים סוף ואת כל המדרגות, כדי להכיר את עצמם. זו מדרגה גדולה.

אנחנו עוד נדבר על זה. בינתיים אנחנו נמצאים בהקדמה כללית לזה. לפנינו פסח וכל החגים האלו, ואז נלמד מה כל אחד מהם מסמל לנו.

שאלה: מה זה אומר שמתגלה הרשות מעל הרשות?

שיש עוד ועוד מדרגות, והמדרגות האלו נקראות "שנים". כך הוא אומר:

"וכן ממשלה על ממשלה. כי ב-6000 שנה הייתה לה ממשלה, שהיא ממשלה רק במאור הקטן לממשלת הלילה. ועתה מתווסף לה גם ממשלה של יום. כי גדלה כאור החמה, שהיא לממשלת היום." זאת אומרת אור הלבנה נעשה כאור החמה. שני המאורות הגדולים, זה גמר התיקון שצריך להיות.

תלמיד: אמרת שהרבה פעמים אנחנו עובדים בצורה כזאת שאין עוד מלבדו, וגם אמרת שעלינו להיות ביראה ולנסות לראות את הבורא גם באורות וגם בכלים, ולפעמים אתה יכול להיות במצב כזה שאתה משכנע את עצמך שאין עוד מלבדו, אבל איך באמת לגלות את הממשלה הזאת כדי שנוכל להצדיק אותו?

נעבוד בזה ונראה, נגלה איך עוברים את זה בפועל.

שאלה: כתוב "כבוד על כבוד", זאת פעולה כפולה. האם מדובר על הגילוי של כל פעולות הבורא לנבראיו?

זה בירור, זו התקרבות בין הבורא לנברא.

שאלה: הבורא משחרר את הכלה מהגלות או שהכלה שרואה את כל הגדלות שלו מקבלת את הרשות לצאת מהגלות?

זאת פעולה שקורית בו זמנית ולכן היא נקראת זיווג.

תלמידה: ומתי מופיע הרצון הזה בין החתן לכלה?

כשנגיע לזה נוכל לדבר על זה.

שאלה: איך פעולת ההתחברות בינינו הופכת לרגשות אם הלב שלנו רק הולך ונהייה יותר ויותר קהה וקשה?

כתוב "אין שלם מלב שבור", ולכן ככל שאנחנו מתקדמים כך אנחנו מתחילים להבין שהרגשת החיבור דורשת עומק, היא דורשת רצון לקבל גדול מצד אחד ורק מתוכו אפשר להשיג את הבורא. ומצד אחר, ככל שהנברא גס יותר, נמוך יותר, שפל, שבור, כך בזמן התיקונים הוא יכול להשיג הרבה יותר את מדרגות הבורא, "ממעמקים קראתיך ה'". זה מה שקורה לנו, "מדבר והיפוכו", "יתרון האור מתוך החושך", אחרת לא היינו מגלים.

שאלה: האם הכבוד על כבוד שמשיגה הכלה בלילה וביום, זה סוף התיקון או האם זו תחילת הדרך הרוחנית?

זו הדרך הרוחנית בשלבי הסולם של כל המדרגות עד גמר התיקון.

שאלה: האם אפשר להגיד שהנאה מהמתנה מסתירה את יחס הנותן שנמצא במתנה?

ברוחניות זה לא כך, ברוחניות זה הפוך. ככל שמתגלה הפער ביניהם, כך זה פועל להרגשת הקרבה ביניהם, כי אחרת הם לא היו מגיעים למגע.

שאלה: שמעתי שהעיקר למתחילים הוא להפוך את היראה מהעולם הזה ליראה מהבורא.

כן, זה חשוב מאוד.

תלמיד: מה זה אומר? איך זה מתבטא?

זה אומר לעלות מיראה שהיא "האם אני אגלה, האם אני אצליח", ליראה שהיא "האם אני אוכל להשפיע נחת רוח לבורא".

תלמיד: מה הם הצעדים לקראת ההיפוך הזה?

מי צריך לבצע ומי מרגיש את התוצאה. איפה הפעולה ואיפה השכר.

תלמיד: ואיך לפתח הרגשה כלפי הבורא כך שנרצה שהתוצאות יהיו בו ולא בנו?

הכול תלוי בהרגשת האדם, עד כמה הוא עובד נכון בחברה ויחד עם החברים בונה את הכלי הכללי ורואה איפה אני ואיפה הם, איפה אנחנו יחד, איך אנחנו פונים לבורא ואיך הוא פונה אלינו, וכן הלאה. הוא צריך להשתדל לייצב את כל הדברים האלה נכון.

תלמיד: למה דווקא עם החברים או ביחסים בינינו אנחנו יכולים להרגיש ולפתח את ההיפוך הזה מהיראה?

מתוך זה שאנחנו פועלים כך, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מגיעים ליראה הנכונה.

תלמיד: איך מתוך העבודה עם החברים אנחנו מגיעים ליראת הבורא?

העבודה עצמה מביאה אותנו לזה. כי זה שאנחנו מרכיבים מבינינו כלי, היינו אמצעי להשפיע לבורא, כלומר אנחנו מחברים את עצמנו כך שנוכל מתוך החיבור שלנו להשפיע לבורא, אז אנחנו בזה בונים אותו, זה נקרא "אתם עשיתם אותי". כך אנחנו מתקדמים אליו, מתחילים להרגיש באיזה פעולות אנחנו מגלים או מזמינים את הפעולות שבו.

שאלה: האם לפי המאמר אפשר לומר שאנחנו נגלה את הרחמים בתוך הדינים?

כן, ודאי, אנחנו נגלה רחמים לפי הדינים שנרגיש.

שאלה: כתוב שאור הלבנה יאיר כאור החמה, מה זה אומר? האם זו תהיה התוספת למדרגותיה של הלבנה?

זה מה שאנחנו משיגים על ידי כל התיקונים שלנו במשך 6,000 שנה, 6,000 מדרגות. אנחנו מוסיפים ומוסיפים את הכלים שלנו, השתוקקות, חיסרון, להגיע לבורא, לגלות אותו, להשפיע לו, וכך אנחנו מגלים את הבורא מתוך ההשתוקקות שלנו. לכן אנחנו מוסיפים את ההשתוקקות שלנו למה שהיה קודם, ועל ידי זה אנחנו מגיעים למאור הגדול.

(סוף השיעור)